הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 43522-11-12

בפני כב' השופט אפרים צ'יזיק

התובעים

  1. גלי אמיר
  2. דפנה גלמן
  3. עדו קנטור
  4. חן קרן

ע"י ב"כ עוה"ד יואב אבן ואח'

נגד

הנתבעים
1. שעאר זיאד בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אבו סאלח זיאד
2. ד.א. דוראל נדל"ן יזום (2005) בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א.אלרום ואח'
3. תאיר קדמאני
ע"י ב"כ עו"ד עמי בן ששון
4. עמירם אברהם – ניתן פס"ד (נמחק)
5. רוברט רזניק
6. דניאל שוסטר
7. רזניק רוברט ושות' שותפות רשומה מס' 557094695
ע"י ב"כ עוה"ד שי גרנות ואח'
8. באסם חזאן
ע"י ב"כ עוה"ד אליהו שטיינר ואח'
9. הראל חברה לביטוח בע"מ – ניתן פס"ד (נמחק)
10. מגדל חברה לביטוח בע"מ – ניתן פס"ד (נמחק)

פסק דין

בפניי תובענה כספית/נזיקית מיום 1.3.2016 בסך של 1,910,490 ₪ (התובענה המקורית מיום 29.11.12 הוגשה בסכום של 925,096 ₪).

רקע עובדתי :

התובעים 1 ו – 2 וכן גם התובעים 3 ו – 4 הינם בני-זוג אשר רכשו זכויות למגורים במגרשים 34 (תובעים 1 ו – 2) ו – 33 (תובעים 3 ו – 4) במסגרת פרויקט ההרחבה של קיבוץ גבת (האגודה החקלאית גבת).

בתאריך 11.3.2009 נחתם בין התובעים 1 ו – 2 לבין הנתבעת 2, שהינה חברה המתמחה בביצוע עבודות פיתוח ותשתית ציבוריות, הסכם בכתב שבמסגרתו התחייבה הנתבעת 2 לבצע במגרש עבודות עפר ותשתית בשני מגרשים שאותם רכשו לצורך בניית בתיהם (מגרשים מספר 32 ו – 33). בנוסף לכך , התחייבה הנתבעת 2 לספק לתובעים ייעוץ הנדסי אדריכלי וכן גם ייעוץ הנדסי בתחום הקונסטרוקציה .

בתאריך 2.6.2009 נחתם הסכם בנוסח זהה נחתם בין הנתבעת 2 לבין התובעים 3 ו – 4 כאשר בנוסף לכך נחתמו גם הסכמים נוספים ונפרדים בין התובעים לבין הנתבעת 1, שהינה חברה קבלנית אשר התחייבה לבצע בעבורם את עבודות התכנון , הפיתוח , הבנייה וההקמה של בתי המגורים בשטח המגרשים שאותם רכשו .

במסגרת ההסכמים אשר נכרתו בין התובעים לבין הנתבעת 2 הוסכם כי התובעים ישלמו לנתבעת 2 סך של 124,000 ₪ בתמורה לביצוע עבודות פיתוח התשתיות הציבוריות וסכום נוסף בסך של 144,000 ₪ בגין ביצוע עבודות הפיתוח של פנים המגרש ובעבור שירותי התכנון של הבתים.

בתאריך 22.6.2009 ערך הנתבע 8, שהינו מומחה בתחום הגיאוטכניקה והביסוס , דו"ח המתייחס לבדיקות הקרקע הנדרשות טרם בנייתן של 54 הדירות אשר אמורות היה להיבנות בשטח ההרחבה . למקרא הדו"ח עולה כי בשל המבנה הייחודי של הקרקע , שהינה קרקע מסוג חרסתית עם פוטנציאל "תפיחה" שנע בין 59% ועד 73% , נדרשו המתכננים להעביר לעיונו של הנתבע 8 טרם תחילת עבודות הבנייה את תוכנית היסודות של הבתים ולאחר מכן בשלב ביצוע העבודות עצמן להזמינו לאתר הבנייה לצורך קבלת ייעוץ ופיקוח הנדסי בעת ביצוע שלב קידוח היסודות ולאחר מכן להעביר את רישומי המעקב הנדרשים דפי המעקב למשרדו .

בתאריך 7.5.2010 ו – 14.5.2010 נחתמו בין הנתבעים 5 – 7 לבין התובעים הסכמים בכתב שבמסגרתם התחייבו הנתבעים 5 – 7 לספק לתובעים שירותי פיקוח הנדסי ומעקב אחר עבודות הבנייה המתבצעות באתר הבנייה.

בתאריך 21.6.2010 הגישה הנתבעת 2 בעבור התובעים 1 ו – 2 את הבקשה להיתר בנייה לאחר שזו נערכה על ידי הנתבעים 3 (מתכנן שלד הבניין) ו – 4 (האדריכל אשר ערך את תוכנית הבתים) כאשר בקשה דומה הוגשה על ידי הנתבעת 2 בעבור התובעים 3 ו – 4 בתאריך 16.5.2010.

בתאריך 7.7.2010 ניתן על ידי הוועדה המקומית לתו"ב "יזרעאלים" היתר בנייה לבניית ביתם של התובעים 1 ו – 2 וחודש ימים לאחר מכן בתאריך 11.8.2010 ניתן היתר בנייה לבניית ביתם של התובעים 3 ו – 4.

בתאריך 17.7.2010 ערך הנתבע 3 את תוכנית יציקת הכלונסאות (יסודות) הבתים ובאותו חודש החלה הנתבעת 1 לבנות את יסודות הבתים בפיקוחם של הנתבעים 5 – 7 ולאחר מכן המשיכה הנתבעת 1 את עבודות בניית הבתים עד לשלב הסיום.

בתאריך 19.12.2011 נתנה הוועדה המקומית לתו"ב לתובעים 1 ו – 2 אישור למתן שירותי חשמל, מים וטלפון (טופס 4) בעבור דירתם וכחודשיים ימים לאחר מכן ניתן אישור זהה גם לדירת התובעים 3 ו – 4 .

לאחר שהתובעים החלו להתגורר בדירות שנבנו הם החלו להבחין בכך שבקירות המבנים התגלו סדקים, ובשל כך הם הלינו בפני הנתבעת 1 אשר אטמה את הסדקים באמצעות חומר איטום . במהלך תקופת החורף החלו להיווצר סדקים מרובים בקירות הבתים ובעקבות כך הם פנו אל הנתבע 3 אשר ערך ביקור במקום בתאריך 24.2.2012 .

בתאריך 26.2.2012 נערך על ידי הנתבע 3 דו"ח המופנה אל הנתבע 1 שכותרתו "הנחיות תיקון סדקים בבתים בהרחבה קיבוץ גבת". למקרא הדו"ח עולה כי בקירות בתי התובעים ובשתי דירות נוספות אשר נבנו בפרויקט ההרחבה התגלו סדקים בולטים לעין בצדדים הפנימיים והחיצוניים של הקירות .

על פי הנחיות הנתבע 3 נדרשה הנתבעת 1 לבצע תחת השגחתם של מפקחי הבנייה (במשך שנתיים רצופות) תיקוני טיח. לצורך ביצוע התיקונים נדרש לבצע קילוף צבע , פתיחת הסדקים ומילויים באמצעות חומר גמיש ולאחר מכן לבצע צביעה ותיקון מעל רשת מסוג "יוטה" בגודל של 10 ס"מ מכל צד . בסיום העבודות הונחתה הנתבעת 1 להתקין שוקת למרזב לצורך הרחקת המים אשר נקווים בקירות המבנה למרחק של 90 ס"מ (לכל הפחות).

בתאריך 20.4.2012 שלח הנתבע 3 אל הנתבע 1 מכתב נוסף הנוגע לדירת התובעים 3 ו – 4 שכותרתו "הנדון: הנחיות טיפול בבעיות סידוק בבית 33 בהרחבת קיבוץ גבת". במסגרת מסמך זה צוין שיש לבנות מחדש מערכת קורות קשר חדשה המחזקת את הקשר שבין הכלונסאות ומגדילה את העומסים על הכלונסאות ובמיוחד על אלה שיש עליהן עומס נמוך .

בנוסף לכך, ציין הנתבע 3 במכתבו כי לצורך צמצום כוחות התפיחה יש להרחיק את מי הגשם והמרזבים מאזור כלונסאות המבנה , ולאחר מכן לבצע תיקון ראשוני לסדקים הגדולים בלבד וכל זאת בהתאם לשיקול דעתו של המפקח. עוד צוין במכתב כי התיקון הסופי של הסדקים צריך להתבצע לכל הפחות בחלוף ארבעה חודשים מסיום ביצוע מערכת קורות הקשר החדשה , ולאחר מכן לבצע מעקבים מדי ארבעה חודשים במשך פרק זמן שנתיים .

בתאריך 20.5.2012 העביר הנתבע 3 אל התובע 3 תכניות בנייה חדשות, המתמקדות בחיזוק קורות הקשר וביצירת מערכת ניקוז ואיטום המונעת חלחול מים אל תוך הקרקע .

לאחר שהתובעים הלינו בפני הנתבעת 2 על הסידוק הנרחב אשר התגלה בקירות בתיהם , הסכימה הנתבעת 2 לבצע את התיקונים הנדרשים , בכפוף לחתימתם על גבי כתב ויתור אשר הלכה למעשה מטיל את האחריות לבעיית הסידוק על הנתבעת 1 בלבד .

בתאריך 26.2.2012 שלחו הנתבעים 5 – 7 אל כלל רוכשי הדירות בפרויקט ההרחבה מכתב המציין כי הינם מודעים לבעיית הסידוק הנרחבת אשר התגלעה במספר דירות שנבנו במסגרת פרויקט ההרחבה של קיבוץ גבת, וכי להערכתם הבעיה נוצרה רק לאחר מסירת המבנים לידי רוכשי הדירות . על פי הנטען במכתב זה היה על התובעים להיוועץ במהנדס המתמחה בתחום הקונסטרוקציה ובמהנדס המתמחה בתחום בדיקות הקרקע על מנת שיחוו את דעתם בשאלת הסידוק והתאמת העבודות שבוצעו לסוג הקרקע שעליו נבנו דירות המגורים .

בנוסף לכך, שלחו הנתבעים 5 – 7 אל התובעים באותו יום מכתב שכותרתו : "הנדון: אישור ביצוע כלונסאות – מגרש 33 גבת" שבו ציינו כי הינם מאשרים את ביצוע הכלונסאות בהתאם לתוכניות ולדרישות המתכנן" .

חוות הדעת המקצועיות :

בתאריך 5.9.2012 (כחודשיים לפני הגשת כתב התביעה) נמסרה לתובעים חוות דעת מקצועית מטעמו שלח מומחה מטעמם בתחום ההנדסה ושמאות המקרקעין, מר דן אורמן , אשר קבע בחוות דעתו בנוגע לדירת התובעים 1 ו – 2 כי הסיבות האפשריות להיווצרות הסדקים הינן ריבוי כלונסאות , עומסים נמוכים בכלונסאות בהיקף המבנה , עומק לא תקני של הכלונסאות , תזוזות אנכיות דיפרנציאליות בכלונסאות (שקיעה/תפיחה ושליפה) , חוסר ברזל בתקרה , היעדר הקשחה בקירות , אי פיתוח החצר כנדרש בתקן , ביסוס הכלונסאות על גבי חומר מילוי שמתחתיו קיימת מזבלה , מנת זיון נמוכה בכלונסאות ועוד .

על פי הערכתו של מר אורמן עלות התיקונים בדירת התובעים 1 ו – 2 הינה 184,500 ₪ (בצירוף עלות שכר הפיקוח ההנדסי בסך של 16,800 ₪) כדלקמן: תיקון קורות יסוד – 45,000 ₪ ; חיזוק קירות – 14,200 ₪ ; תיקון סדקים בקירות הפנים – 15,000 ₪; חיזוק תקרות – 36,000 ₪; תיקון קירות חוץ – 17,500 ₪ ; פיתוח חצר וניקוז – 40,000 ₪ ; פיקוח הנדסי – 16,800 ₪. בנוסף לכך , העריך המומחה מטעם התובעים כי שיעור ירידת ערך דירת התובעים הינו 90,000 ₪ וכי העלות המשוערת של פינוי המבנה והובלת הציוד ומגורים במבנה חלופי הינה 12,000 ₪ .

בתאריך 23.6.2013 נערכה על ידי מר אורמן חוות דעת משלימה אשר נכתבה לאחר שהתובעים 1 ו – 2 הלינו על החמרת הסדקים החיצוניים והפנימיים בקירות הבית. במסגרת חוות הדעת המשלימה מציין מר אורמן כי עלות ריכוז התיקונים הנוספים הנדרשים (בצירוף שכ"ט הפיקוח ההנדסי בסך של 4200 ₪) הינם 46,200 ₪ בהתאם לפירוט הבא: תיקון קורות יסוד ויישור רצפת מרפסת – 12,500 ₪; חיזוק קירות – 4000 ₪; תיקון סדקים בקירות פנים – 6000 ₪; תיקון קירות חוץ – 6000 ₪; שיקום גינה לאחר התיקונים – 6000 ₪; תיקוני ריצוף וחיפוי – 5000 ₪; עבודות זמניות להרחקת מי גשם – 2500 ₪. בנוסף לכך , קובע המומחה בחוות דעתו כי הינו אומד את שווי ירידת המבנה בשיעור של כ – 10% מערך המבנה נכון לחודש יוני 2013 (ללא נזקים וללא פגמים בשלד המבנה) .

בנוגע לדירת התובעים 3 ו – 4 קובע מר אורמן כי עלות התיקון הנדרשת בשל ההחמרה במצב הסידוק בקירות בתיהם מסתכמת בסכום כולל של 190,300 ₪ (בצירוף שכ"ט פיקוח בסך של 17,000 ₪) כדלקמן : תיקון קורות יסוד – 45,000 ₪ ; חיזוק קירות – 14,200 ₪ ; תיקון סדקים – 15,000 ₪ ; חיזוק תקרות – 36,000 ₪ ; תיקון קירות חוץ 23,100 ₪ ; פיתוח חצר וניקוז – 40,000 ₪.

בתאריך 23.6.2013 ניתנה על ידי מר אורמן חוות דעת משלימה המציינת כי סך עלות התיקונים הנוספים הנדרשים בדירת התובעים 3 ו – 4 הינה 67,000 ₪ (בצירוף שכ"ט פיקוח הנדסי בסך של 6000 ₪) כדלקמן: תיקון קורות יסוד ויישור רצפת מרפסת – 32,500 ₪ ; חיזוק קירות – 4000 ₪; תיקון סדקים בקירות פנים – 6000 ₪ ; תיקון צנרת ודלת יציאה לחצר – 2000 ₪ ; תיקון קירות חוץ – 6000 ₪ ; תיקון נזילות במרזבים – 2000 ₪ ; שיקום גינה – 6000 ₪; עבודות זמניות להרחקת מי גשם מהמבנה – 2500 ₪.

בסופו של יום, התובעים , אשר הגישו לכתב התביעה המתוקן חוות דעת מתוקנות מטעמו של מר אורמן משנת 2016 , עותרים בתביעתם המתוקנת לפיצוי כולל בסכום של 973,939 בעבור התובעים מספר 3 ו – 4 ולפיצוי כולל בעבור התובעים 1 ו – 2 ₪ בסך של 936,551 ₪ .

בתאריך 18.11.2013 הוגשה מטעם הנתבעת 2 חוות דעת מומחה מטעמו של המהנדס חנא חוראני, שהינו בעל משרד להנדסה אזרחית וגיאוטכנית , מכניקת קרקע והנדסת ביסוס . מחוות דעתו של מר חוראני עולה כי מביקור במקום , שאותו ביצע בתאריך 27.5.2013 , אמנם עולה כי לא התאפשרה כניסתו אל תוך פנים הבתים , אם כי עלה בידיו להבחין בכך שבחזית הדרומית של המבנים התגלעו סדקים אשר לפי עמדתו המקצועית הינם סדקים קלים הניתנים לתיקון באמצעות מילוי .

לדעתו של מר חוראני, הסדקים אשר נוצרו בקירות המבנים מצביעים על התפתחותם של תזוזות/שקיעות לא אחידות בחלק מיסודות המבנה אך לא בשלד המבנה. בנוסף לכך , עולה מחוות דעתו של מר חוראני כי מבדיקה סונית שבוצעה במגרשים הסמוכים עלו ממצאים חמורים ביותר , המצביעים על כך שאורך הכלונסאות שהותקנו באותם מבנים היה קצר בהרבה מכפי שנקבע בדו"ח הגיאוטכני ובתוכנית היסודות של הקונסטרוקטור , ולכן לשיטתו מדובר בליקוי בנייה הרובץ לפיתחם של הקבלן המבצע וכן גם של מפקחי הבנייה , אשר התעלמו מתוכניות הבנייה ומהמלצות יועץ הקרקע והקונסטרוקטור .

לדעת מר חוראני, הסדקים והליקויים אשר התגלעו בדירת התובעים נגרמו כתוצאה מהתקנת כלונסאות באורך קצר מכפי מהתכנון המקורי ו/או בשל התקנת "שרוולים" קצרים מדיי בראש הכלונסאות . בנוסף לכך , סבור מר חוראני כי סיבה אפשרית להיווצרות הליקויים והסדקים הינה הפרדה לקויה של רצפה וקורות המבנה מהקרקע , באמצעות התקנת "ארגזי הפרדה" לא ייעודיים שגובהם קטן מהמינימום הנדרש , ולכן לפי עמדתו האחריות המקצועית להיווצרותם של הליקויים והסדקים רובצת בראש ובראשונה על מפקחי הבנייה (הנתבעים 5 – 7) .

בתאריך 9.5.2017 הוגשה על ידי מר חוראני חוות דעת משלימה המציינת כי על פי התרשמותו בביקור שטח, שאותו בצע כשלוש וחצי שנים לאחר הביקור הקודם , עלה כי הסדקים התייצבו וכי לא אותרו על ידו ממצאים המעידים על המשך התפתחות של סדקים ושקיעת מרצפות בבתי התובעים .

על פי האמור בחוות דעתו המשלימה של מר חוראני בכל הסדקים הנימיים אשר התפתחו בדירת התובעים בוצע מילוי ותיקון מקומי ולכן הפתרון הנדרש צריך להתבצע באמצעות תיקון הסדקים בשילוב עם שיטת תיקון ייחודית לחיזוק יסודות המבנים, שאותה פיתח מהנדס מוטי יוגר , בעלות מוערכת של 167,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל מבנה (ובצירוף שכ"ט פיקוח הנדסי) .

מטעם הנתבע 3 (יועץ הביסוס מר קדמאני) הוגשה חוות דעת מטעמו של המהנדס, אינג' עלי מצארווה , מיום 16.12.13 . לפי עמדתו של מר מצארווה , האפשרות שאותה העלה מומחה התובעים בחוות דעתו ולפיה הסדקים נוצרו כתוצאה מכך שהבית נבנה על גבי אדמת מילוי/פסולת ולא על גבי קרקע חרסתית מפריכה את מסקנתו העיקרית כי הסדקים התפתחו כתוצאה מתפיחת אדמת החרסית .

לפי עמדתו של מר מצארווה אין לקבל את עמדתו של מר אורמן בנוגע לתכנון לקוי של יסודות המבנים מצד הנתבע 3, משום שככל שהטענה הייתה נכונה הרי שמשמעות הדבר היא כי הסדקים היו מתגלעים בכל הבתים אשר נבנו באתר ההרחבה למרות שלא כך הם פני הדברים בפועל .

לטענת מר מצארווה הכלונסאות בבתי התובעים בוצעו בחתך קרקע אשר מורכב ברובו ממילוי/פסולת שהונח באיכות ירודה (עומק לא מספק, פגמים בכלונסאות וכו') כאשר בנוסף לכך ארגזי ההפרדה מהקרקע הונחו באופן שאינ ה עול ה בקנה אחד עם דרישות תקן מספר ת"י 940 .

מר מצארווה סבור שהסידוק הנרחב בבתי התובעים נובע בעיקר מביצוע לקוי של הנתבעת 1 בשילוב עם פיקוח לקוי מצד הנתבעים 5 – 7. על מנת להתחקות אחר מקור הבעיה מר מצארווה מציע למומחה מטעם ביהמ"ש לבצע שורה של בדיקות (קידוחי ניסיון בקרקע טבעית בעומק של 10 מ' ; דיגום ארגזי הפרדה; דיגום אורך שרוולים , מעקב שקיעות/תזוזות על ידי מודד מוסמך ועוד) .

מטעם הנתבעים 5 – 7 הוגשה חוות דעת מטעמו של המהנדס ושמאי המקרקעין, מר יוסף גולדקלנג , מיום 28.11.2013 . מר גולדקלנג מציין בחוות דעתו כי מביקור שטח שבוצע על ידו בתאריך 18.3.2013 עולה שניתן היה להבחין בסדקים אלכסוניים ואופקיים בקירות החוץ ובעיקר בסמוך לפתחים וכי הותקנה מערכת צינור לניקוז מי הגשמים מהמבנה .

לפי עמדתו המקצועית של מר גולדקלנג, הנתבע 1 נבחר לשמש כקבלן המבצע מטעם הנתבעת 2 , בעוד שמפקחי הבנייה אינם אמורים לאשר ולתקן את תכניות הבנייה של המהנדסים המתכננים בהם בחרה הנתבעת 2 . לטענתו , עובדה זו מקבלת משנה תוקף משום שיועץ הקרקע הוזמן לאתר טרם תחילת שלב קידוח היסודות ואף במהלך שלב הקידוח עצמו ומשום שמהנדס הקונסטרוקציה נכח באתרי הבנייה במהלך שלב בניית המבנים ובמהלך שלב התקנת יסודות המבנה לאחר שאישר את יציקת היסודות טרם תחילת שלב ההתקנה .

מר גולדקלנג מציין בחוות דעתו כי טענת מומחה התובעים ולפיה קיימת סבירות רבה לכך שהממ"ד שקע כתוצאה מתכנון לקוי של הכלונסאות ובשל התקנתם מעל מצע קרקע בעייתי (מעל חומר מילוי שמתחתיו נמצאת מזבלה) אינה נוגעת למפקחים , אלא קשור ה אך ורק לגורמי התכנון (יועץ הקרקע והקבלן המבצע).

מר גולדקלנג מציין כי מפקח הבנייה אינו אמור לבדוק האם העבודה מתבצעת בהתאם לתוכניות הביצוע, ואינו אמור להתערב בסוגיות התכנוניות שבכללן התקנת ניקוזי המים , משטחי הבטון והיקף המבנה ולמרות זאת הנתבעים 5 – 7 הגדילו עשות בכך שציינו בפני הנתבעים 1 ו – 2 ואף בפני המהנדסים המתכננים שיש להתקין מערכת להרחקת מי הגשם מהמבנים ולהתקין משטחי בטון בהיקף המבנה .

לדעת מר גולדקלנג עלות תיקון הליקויים הינה 73,500 ₪ בצירוף מע"מ בצירוף עלות פיקוח הנדסי בשיעור של 7500 ₪ בצירוף מע"מ וכי מקור הליקויים נובע מהיעדר הפרדה נאותה של קורות המסד מהקרקע ותכנון לקוי של ניקוז המים.

בתאריך 25.3.2014 הוגשה לבית המשפט חוות דעת של הנתבע 8. על פי האמור בחוות דעתו של המומחה מטעמו של הנתבע 8 , המהנדס ישראל קלר , קידוחי הניסיון אינם מסוגלים לאתר אזורים בעייתיים מקומיים וכי מסיבה זו יש צורך בפיקוח עליון וצמוד על העבודות .

על פי הנטען בחווה"ד יועץ הקרקע אינו אמור להגיע לאתר הבנייה בשלב קדיחת הכלונסאות במידה והוא אינו מקבל הודעה מתאימה על כך, מה גם שעל פי האמור בהסכם אשר נחתם בין הנתבעת 2 לבין הנתבע 8 הנתבע 2 אמור היה לבצע שני ביקורים באתר הבנייה כבר בתחילת שלב ביצוע עבודות הקידוח , ולאחר מכן לקבל הזמנה/הודעה מתאימה מהנתבעת 2 ובמידת הצורך לקבל תשלום כספי נוסף בעבור כל בדיקה נוספת/קריאה מצד הנתבעת 2 .

בנוסף לכך, מר קלר מציין בחוות דעתו כי תופעת סידוק המבנים הינה תופעה שגרתית אשר רווחת בעת ביצוע עבודות בנייה על גבי קרקעות "תופחות" , שבכללן אדמת חרסית או חוואר , וכי בכל מקרה ומקרה יש לפעול בהתאם לתקנים הנדרשים בנוגע לדרכי הטיפול בסדקים .

באשר לטענה ולפיה כלונסאות באורך של 8 מ' הינן מתחת לדרישות התקן הנדרש באדמת חרסית (10 מטר) מציין מר קלר כי אין בטענה זו כל ממש , משום שתקן זה מתייחס לבניית מבנים הנבנים על גבי חתך חרסיתי לצורך בלימת נטיית הכלונסאות כלפי מעלה . מר קלר מציין כי השימוש ב"שרוול טלסקופי" במבנים אחרים שנבנו בשטח ההרחבה של הקיבוץ נחל הצלחה , ובכלל זאת גם במבנים אשר נבנו על גבי שכבות אדמה ק ירטוניות חוואריות.

בשל הפערים אשר התגלעו בין מומחי הצדדים מינה המותב הקודם אשר דן בתיק (כב' השופטת תמר נאות-פרי) את המהנדס מר אברהם שני ז"ל כמומחה מטעם ביהמ"ש. על פי הנטען בחוות דעתו של מר שני ז"ל מיום 4.1.2015 לצורך איתור סיבת הסדיקה הנרחבת בבתי התובעים בוצעו שלושה קידוחים באדמת בתי התובעים לצורך איתור עומק הכלונסאות ולצורך חשיפת ראשיהן.

על פי מסקנות מומחה ביהמ"ש החלק העליון של חתך האדמה מורכב משכבות מילוי בעלות צפיפות נמוכה (באופן יחסי). לטענתו , בשני הקידוחים הראשונים התקבלו תוצאות גבוהות יותר של החדרה תקנית בשכבות העמוקות המעידות על שכבות של קרטון בעל חוזק בינוני ואדמת חוואר קשה (באופן יחסי) , בעוד שבקידוח השלישי התקבלו תוצאות בינוניות בשכבות הקרקע הנמצאת מתחת למילוי .

המומחה מטעם ביהמ"ש מציין כי מדו"ח הנתבע מספר 8 ניתן להסיק שקיימת התכנות לכך שהבתים נבנו על גבי אדמה שהתגלתה בתוכה פסולת וכי עובדה זו מחזקת את האפשרות להימצאות מילויים עבים יותר מאלו הנמדדים בין מפת המדידה המקורית לבין תכנון מפלסי המגרשים.

על פי האמור בחווה"ד מהבדיקות הסוניות אשר בוצעו בקרקע עולה כי הכלונסאות נקדחו באורך קצר מזה אשר תוכנן מלכתחילה. מר שני ז"ל ציין בחוות דעתו כי מניתוח הבדיקות והשוואתן עולה כי באתר הבנייה קיים מילוי בעובי של בין 4 ועד 5 מטרים וכי בחפירות שבוצעו ליד הכלונסאות לצורך בדיקת אורכן (באמצעות הבדיקה הסונית) נבדק גם מצב היסודות וקורות היסוד.

לפי עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש התקנת הכלונסאות נעשתה בצורה ירודה מאוד משום שהכלונסאות הוחדרו לעומק שאינו עולה בקנה אחד עם התכנון המקורי ומשום שתוכניות הבנייה אינן תואמות את התוכניות ההנדסיות המקוריות בעטיה של התעלמות מנהל העבודה באתר הבנייה מהן.

לפי טענת מומחה ביהמ"ש הועבר לעיונו אך ורק מסמך אחד שממנו עולה כי הנתבע 3 אישר שבדק את המבנים בשלב ביצוע הטיח (חוץ ופנים), אולם לא קיבל לידיו אישור המלמד על כך שהנתבע 3 בדק את המבנה בשלב ביצוע עבודות הביסוס ו/או החל ממועד ביצוע עבודות השלד בתאריך 2.5.2011 מה גם שתוכנית לחיזוק המבנה באמצעות קורות הקשחה לא יצאה מן הכח אל הפועל .

המומחה מטעם ביהמ"ש מציין בחוות דעתן כי הסדקים האלכסוניים הינם תוצאה של תפיחה של יסודות המבנה וכי ביסוד הפינתי של דירת התובעים 1 ו – 2 ניתן להבחין בפינה הדרום-מערבית בבעיית "שקיעה" משום שהכלונס נבנה באורך של 7 מ' שמתוכם 4.5 מ' הוחדרו אל תוך מילוי בעוד ש- 2.5 מ' מהכלונס הוחדרו אל תוך קרקע טבעית (חווארית) שהינה בעלת פוטנציאל תפיחה גבוה.

המומחה מציין בחוות דעתו כי הסידוק הנרחב בבתי התובעים נגרם כתוצאה ממי הגשם אשר חלחלו אל תוך שכבות המילוי והגיעו אל תוך אדמת החוואר הטבעית וכי כתוצאה מכך נוצרה תפיחה של אדמת החוואר ולהתרוממות באזור נקודת החיבור של הכלונס.

המומחה מטעם ביהמ"ש סבור כי עיקר רשלנותו של הנתבע 8 מתבטאת בכך שהדו"ח אינו מפרט מהו עומק החדירה של הכלונסאות אל תוך הקרקע הטבעית משום שהדו"ח מתייחס אך ורק לאורך הכלונס ותו לא.

מר שני ז"ל סבר כי ככל שהנתבעים הרלוונטיים היו מזמנים את הנתבע 8 למתן ייעוץ בשלב התקנת הכלונסאות הרי שחזקה עליו כי הוא היה מזהה את קיומן של שכבות המילוי ודורש להעמיק את עומק הכלונסאות וזאת כפי שנעשה בדירה של משפחה אחרת המתגוררת בסמיכות לתובעים.

מר שני מוסיף ומציין כי הנתבע 3 תכנן את הביסוס בהתאם להנחיות שקיבל וכי על בית המשפט להכריע בשאלה האם היה על הנתבעים 5 – 7 לקבל חוות דעת מתאימה מטעמו של הנתבע 8 עוד בשלב ביצוע עבודות הביסוס, ושלא לאפשר את השינויים אשר נעשו בתוכניות מהנדס השלד או שלחילופין היה עליהם לזהות גם את עומקי הכלונסאות וכן גם את סוגי הקרקע .

לדעת מומחה ביהמ"ש הנזקים בדירת התובעים 3 ו – 4 פחותים מאלו של התובעים 1 ו – 2 משום שבדירות אלה נעשה שימוש במילוי פחות עבה. לפי קביעת מומחה ביהמ"ש אין משמעות של ממש להפרדה שבין היקף הכלונס לבין הקרקע משום שהמילוי אינו מפעיל לחצי תפיחה ולכן הדבר מלמד על איכות ביצוע ירודה מצד הנתבע 1 .

בנוגע ל"ארגזי ההפרדה" סבר מר שני ז"ל כי אין להם משמעות של ממש בשל עובי המילוי אולם לפי עמדתו התקנתם של הארגזים בגובה של 10 ס"מ במקום בגובה של 30 ס"מ מצביעה על זלזול ועל איכות ביצוע ירודה מצד הנתבע 1.

טענות הצדדים (בסוגיית החבות) :

התובעים טוענים כי במקרה זה יש לקבוע אחריות משותפת לנזקיהם בנוגע לכלל הנתבעים כמעוולים במשותף בהתאם להוראת סעיף 11 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) כמי שהתרשלו בביצוע עבודתם הן בהיבט הפיקוח והן בפן הביצועי.

באשר לאחריותה הפרטיקולרית של הנתבעת 1, אשר לא הגישה כתב הגנה מטעמה , טוענים התובעים כי היא התנהלה באופן רשלני וחרגה מחובת הזהירות המתחייבת בכך שביקשה למקסם את רווחיה (בדרך של הקטנת הוצאותיה) ולכן התקינה כלונסאות ו"שרוולים" באורך קצר מכפי הנדרש ובשל כך שהתקינה ארגזי הפרדה באורך קצר מהתכנון המקורי.

לטענת התובעים, התנהלותה הרשלנית של הנתבעת 1 נבעה כתוצאה מהיעדר פיקוח נאות מצידם של מפקחי הבנייה (הנתבעים 5 – 7) ובשל התנהלותה הרשלנית וחסרת האחריות של הנתבעת 2 אשר לשיטת התובעים "הכתיבה" הלכה למעשה את עלויות הבנייה של בתיהם ואף הייתה האחראית הבלעדית לבחירת הנתבעת 1 בתור החברה אשר תשמש כקבלנית הביצוע של פרויקט הבנייה .

באשר לאחריותה של הנתבעת 2, מציינים התובעים כי הנתבעת 2 היא זו אשר טיפלה בקבלת היתר הבניה וכי הנתבעת 2 היא זו אשר החתימה אותם על גבי הסכמים אחידים המשותפים למרביתם המכריע של רוכשי הדירות בפרויקט ההרחבה של הקיבוץ שבמסגרתם "הוכתבו" להם תנאי הרכישה , דגמי הבתים , זהות הקבלן המבצע וזהות היועצים המלווים (קונסטרוקטור , אדריכל , יועץ קרקע) למעט זהותו של מפקח הבנייה .

התובעים מציינים כי הנתבעת 2 התנהלה באופן רשלני בכך שבמסגרת ההסכם אשר נחתם בין הנהלת הקיבוץ לבין הנתבעת 2 בתאריך 10.9.09 הנתבעת 2 נטלה על עצמה התחייבויות רבות שהעיקרית שבהן הינה תיאום בינם לבין הנתבע 1 ובינן לבין יועצי התכנון השונים שליוו את פרויקט בניית בתיהם.

לטענת התובעים, התנהלותה הכושלת של הנתבעת 2 התבטאה בכך שהיא לא עמדה בהתחייבותה החוזית אל מול הנהלת קיבוץ גבת לתאם בין הקבלן המבצע לבין יועצי התכנון השנים ומקיום ישיבות תיאום בין היועצים השונים לבין הקבלן המבצע ובכך שלא ווידאה כי הקונסטרוקטור נכח בשעת ביצוע העבודות .

התובעים טוענים כי הנתבעת 2 חרגה מחובתה ליידע אותם בנוגע לכך שהנתבעת 1 החליטה לקצר את אורך הכלונסאות ל – 6 מ' ולקצר את אורך השרוולים ל – 2 מטרים, בכך שניסתה להחתימם על גבי כתבי ויתור ובכך שסירבה לבחון את הצעות התיקון שהוצעו על ידי המומחים אורמן וחוראני ולוודא עם הקונסטרוקטור כי האחרון ביצע בדיקות קידוח או בדיקות סוניות טרם הכנת תוכנית התיקון שהוצעה להם .

בנוסף לכך, טוענים התובעים כי לנתבעת 2 אין ידע מספק המאפשר בידיה לעבור על תוכניות הבנייה ולבדוק אותן וכי הנתבעת 2 פעלה באופן רשלני בכך שלא ווידאה שהקונסטרוקטור לא חתם על גבי מסמך הבקשה לקבלת היתר בנייה ואף לא ווידאה את הגעתו לאתר הבנייה במהלך שלב בניית הבתים .

התובעים מלינים על כך שהנתבעת 2 שכרה את שירותיו של קונסטרוקטור צעיר וחסר ניסיון מעשי, בכך ששילמה לו שכר טרחה נמוך מאוד ובכך לא ווידאה את הגעתו לאתר הבנייה בשלבי היציקה , ובכך שלא דאגה לקיום ישיבות תיאום מול אותו יועץ הנדסי .

באשר להתנהלות אל מול יועץ הקרקע טוענים התובעים כי הנתבעת 2 הייתה מחויבת להעביר את תוכניות הבנייה לידיו ולוודא ביחד עם מפקחי הבנייה את הגעתו של יועץ הקרקע לאתר הבנייה מיד עם תחילת שלב ביצוע קידוח יסודות המבנים.

התובעים אף טוענים כי היה על הנתבעת 2 לוודא שהתנהלות יועץ הקרקע תפוקח על ידי הנתבעים 5 – 7 לצורך מניעת פערים בין התכנון הכללי לבין מקרה ספציפי ובפרט בהינתן הועבדה שהמבנים נבנו על גבי אדמת מילוי.

בנוגע להתנהלות הקונסטרוקטור (הנתבעת 3) טוענים התובעים כי על פי הוראות חוק התכנון והבנייה, תשכ"ה – 1965 , תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר , תנאיו ואגרות) , תש"ל – 1970 ותקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה) , תשנ"ב – 1992 , אשר היו רלוונטיות במועד ביצוע הבנייה ובהתאם להוראת תקן מספר ת"י 940 משנת 2008 , עומק הכלונסאות צריך להיקבע אך ורק על ידי המהנדס המתכנן של שלד המבנה ולכך שהכלונסאות תחדורנה אל תוך שכבות הקרקע ואף להימצא פיזית באתר הבנייה בשעת התקנת הכלונסאות כחלק מחובת ביצוע הפיקוח העליון על עבודות התקנת השלד ויסודות המבנה.

לטענת התובעים, הנתבע 3 כלל לא ביקר באתר הבנייה בעת התקנת הכלונסאות , לא פיקח על העבודות , לא ווידא את עומק הכלונסאות , לא בדק האם הכלונסאות חודרות אל תוך קרקע טבעית ואף לא נועץ בנתבע 8 טרם תחילת שלב היציקה .

התובעים מוסיפים ומציינים כי הנתבע 8 לא דאג לעריכת כיסוי ביטוחי מקצועי כפי המתחייב, לא בדק את תקינות הבטון והזיון של הכלונסאות את איכות ועומק כלובי זיון הבטון ואף לא ביצע פיקוח עליון ולא הכין תוכניות לביצוע בתי התובעים ובכך איפשר בידי הנתבעת 1 לבנות את הבתים על סמך תוכניות הדגם ובכך הפר שורה של חובות חקוקות לרבות הוראת תקנה מספר 15.02(6) לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר , תנאיו ואגרות) .

בנוגע לאחריותם המקצועית של הנתבעים 5- 7 טוענים התובעים כי למקרא ההסכם אשר נחתם עימם עולה כי מרביתן המכריע של ההתחייבויות הופרו על ידי מפקחי הבנייה ברגל גסה. לטענת התובעים , דבר זה בא לכלל ביטוי בכך שהנתבעים 5 – 7 שלחו לאתר הבנייה נציג מטעמן שהינו הנדסאי בעל הסמכה בתחום האדריכלות ולכן אינו מוסמך לתכנן תוכניות קונסטרוקציה ולפקח עליהן .

בנוסף לכך, טוענים התובעים כי הנתבעים 5 – 7 חרגו מחובת הזהירות האלמנטרית המוטלת עליהם בכך שאיפשרו בידי מנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 לבצע הלכה למעשה "פיקוח עצמי" על עבודת הנתבעת 1 ואף לא ווידאו כי הנתבע 3 יהיה נוכח באתר הבנייה בשעת ביצוע יציקת היסודות.

לטענתם, הנתבעים 5 – 7 לא ווידאו את הגעתם של הנתבעים 3 ו – 8 לאתרי הבנייה טרם התקנת הכלונסאות ואף לא עיינו בדו"ח שהוכן על ידי הנתבע 8 ובנוסף לכך גם לא נתנו את דעתם לסתירות אשר התגלעו בין תוכניות הבנייה לבין דו"ח יועץ הקרקע וגם לא היו ערים לקדיחתן של הכלונסאות על גבי מילוי לא טבעי וכן ולשינויים שנעשו בחתך הקרקע .

באשר לאחריותו של הנתבע 8 טוענים התובעים כי הנתבע 8, אשר שירותיו נשכרו על ידי הנתבעת 2 , כי חוות דעתו השליכה על יציבותם וחוזקם של המבנים וכן גם על הסדקים אשר התגלעו בקירות המבנים ולכן יש לבחון את אחריותו של הנתבע 8 לנזקיהם הן במישור התכנוני והן בהיבט הפיקוחי .

לטענתם, בפן התכנוני יש לקבל את עמדת מומחה ביהמ"ש ולפיה הנתבע 8 התרשל בכך שלא התייחס במסגרת הדו"ח שערך לקביעת עומק הכלונסאות או לעומק חדירת הכלונסאות אל תוך הקרקע הטבעית ובמקרה זה לעומק של 10 מ' בתוך הסלע .

לטענת התובעים, התנהלותו הרשלנית של הנתבע 8 גרמה להטעייתו של הנתבע 3 אשר הסתמך בשעת עריכת תוכניות ביסוס המבנה על הדו"ח שנערך על ידי הנתבע 8 . לטענתם , הנתבע 8 כשל בכך שערך חוות דעת רשלנית ובכך שלא התייחס באופן מפורש לסוגי הכלונסאות הנדרשים ולעומקם וכן גם לאפשרות שהמבנים ייבנו על גבי אדמת מילוי ומשכך אליבא דטענתם היה עליו לסמן את המגרשים שבהם הייתה צפויה להיות אדמת מילוי .

כמו כן, טוענים התובעים שאין לקבל את טענת הנתבע 8 ולפיה הדו"ח הוכן לצורכי מכרז בלבד ולא לצורכי ביצוע מעשי וכל זאת משום שהוא אישר באופן אישי את תוכניות הבתים ונכח בקידוח של שתי דירות אשר נבנו במסגרת פרויקט ההרחבה של הקיבוץ (דירות מספר 7 ו – 8) .

עוד טוענת הנתבעת 2 כי אין לקבל את טענת התובעים ולפיה מדובר במעוולים במשותף מאחר ואין לה כל חלק ונחלה בכך משום שהנזקים אירעו כתוצאה מכשלים שמקורם בהתנהלות הגורמים המבצעים, אשר לא נועצו כפי הנדרש בגורמי התכנון , דהיינו הנתבעים 2, 3 ו – 8, ואף לא זימנו אותם לאתר הבנייה בעת ביצוע הקידוחים ובשלב הביסוס .

הנתבעת 2 טוענת שיש להטיל את מרביתה המכריע של האחריות לנזקי התובעים על הנתבעת 1 לאחר שהאחרונה עשתה כל שביכולתה על מנת למקסם את רווחיה ולצורך כך חתכה במזיד את שרוולי ה"מיני פייל", השתמשה בארגזי קלקר לצורך הפרדת הקרקע מקורות הקשר של המבנה בגובה של 10 ס"מ במקום בגובה תקני של 20 ס"מ , התקינה כלונסאות באורכים קצרים מכפי שנקבע בתוכניות הקונסטרוקציה ואף לא התקינה מרזבים לצורך הרחקת המים מיסודות המבנה .

באשר לאחריותם של הנתבעים 5 – 7 טוענת הנתבעת 2 כי המפקחים נשכרו על ידי התובעים לצורך ביצוע "פיקוח צמוד" על עבודת הבנייה, דהיינו פיקוח על טיב העובדה , בדיקת התוכניות , תיאומים בין בעלי המקצוע השונים ועוד .

לטענת הנתבעת 2, מן העדויות אשר הובאו בפני ביהמ"ש עלה כי לא נמצאו ברשותם רישומים בנוגע לזהות הנציגים מטעמם אשר נכחו בשלב ביצוע הקידוחים לצורך התקנת הכלונסאות ובמהלך שלבי היציקה וכי בנוסף לכך הם לא ידעו לציין את זהות המפקח אשר נכח בשעת ביצוע העבודות .

כמו כן, טוענת הנתבעת 2 כי הסיבה לכך שלא נכרת אל מול הנתבעת 1 הסכם בכתב אשר מסדיר את מערכת היחסים המשפטית עימה נובעת מכך שהנתבעת 2 נשכרה על ידי הנהלת הקיבוץ לשמש כחברת הניהול של פרויקט ההרחבה בעלויות מופחתות ולכן מסיבה זו חלק מהרוכשים בנו את בתיהם באמצעות קבלנים אחרים .

לטענתה של הנתבעת 2, יש לזקוף לחובת המפקחים את העובדה שהם לא החזיקו ברשותם רישומים הנוגעים לזימונו של הנתבע 8 אל אתר העבודה וכן גם את העובדה שהם לא נכחו בפועל באתר העבודה באופן קבוע למרות שמדובר בפרויקט בנייה גדול.

לטענת הנתבעת 2, המפקחים שגרו שני מכתבים סותרים מטעמם באותו יום עצמו (26.2.2012) – מכתב אחד הכולל המלצה לכלל רוכשי הדירות בפרויקט הבנייה לשכור שירותי קונסטרוקטור ומכתב נוסף שבו מומלץ על שכירת שירותי יועץ קונסטרוקציה חיצוני על מנת שיחווה את דעתו בנוגע לנסיבות הסדיקה הנרחבת אשר התגלעו בדירות נוספות ומצד שני מכתב אחר שבו ציינו כי הכלונסאות הותקנו בהתאם לדרישות המתכנן .

הנתבעים 5 – 7 טוענים כי מלשון ההסכם אשר נכרת בינם לבין התובעים וכן גם מעדותו של התובע 3 בביהמ"ש עולה שהתובעים היו מודעים לכך שהנתבעים 5 – 7 נשכרו על ידם בכדי לבצע את עבודת הפיקוח במקביל מספר רב של מגרשים אשר נרכשו במסגרת פרויקט ההרחבה תמורת שכר טרחה נמוך מהמקובל בשוק, ולכן , למקרא לשון החוזה ברי כי התובעים היו מודעים לכך שבתמורה לשכר הטרחה הנמוך הנתבעים 5 – 7 התחייבו לבצע עבודת פיקוח המתנהלת בו זמנית במספר אתרי בנייה .

הנתבעים 5 – 7 טוענים כי הם החלו לתת שירותים במסגרת פרויקט הבנייה רק במהלך חודש מאי 2010 לאחר שתוכניות ההיתרים הוגשו טרם תחילת שירותיהם (במהלך החודשים ספטמבר 2009 וינואר 2010) ולאחר שהעבודה באתר החלה בחודש יולי 2010.

הנתבעים 5 – 7 מציינים בסיכומיהם כי המסמך המכונן בנוגע לפן התכנוני הינו היתר הבנייה ולכן כשלי התכנון החל מהתאמת שיטת הבנייה לסוג הקרקע, המשך באי הגעתו של הנתבע 3 לאתר העבודה וכלה בהחלטתו להאציל את סמכויותיו לנציג אחר מטעמו רובצים לפיתחו של הנתבע 3 מה גם שטענתו ולפיה החתימה המתנוססת על גבי היתר הבנייה זויפה לא הוכחה אף היא על פי אמות המידה הנדרשות .

לטענת הנתבעים 5 – 7, הנתבע 3 לא ביצע פיקוח עליון במבנים ואף לא נכח באתר העבודה בזמן ביצוע העבודות אלא הפנה אותם לאדם אחר בשם סמאח שאותו הגדיר כנציג מטעמו וכמנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 , וכי בכל אותם מקרים שבהם היה צורך בביצוע שינויים בנוגע לתוכניות הבנייה הם פנו ישירות אל הנתבע 3 אשר אישר את אותם שינויים .

לשיטתם של המפקחים, עצם זאת שהם עמדו על כך שהנתבע 8 יגיע לאתר העבודה בתחילת ביצוע העבודות, צריכה לעמוד להם לכף זכות , וכי אין לזקוף לחובתם את אי הימצאותם של יומני העבודה משום שיומני העבודה אשר הושארו במשרד שהוקצה להם במכולה של הנתבעת 1 אבדו ביחד עם המכולה עצמה לאחר שזו נלקחה על ידי אנשי הנתבעת 1 למקום לא ידוע .

לטענת מפקחי הבנייה, יש לקבוע לחובת התובעים רשלנות חוזית תורמת בשיעור משמעותי בשל בחירתם בנתבעת 1 בתור הקבלן המבצע ובשל סירובם להצעת הנתבעת 2 לתיקון הליקויים ובפרט לאחר שעלה בידם להוכיח את התנהלותה הזדונית והרשלנית של הנתבעת 1 - עובדה אשר לשיטתם מנתקת את הקש"ס שבין אחריות כלל הצדדים למחלוקת לבין נזקי התובעים .

באשר לאחריותה של הנתבעת 2, אשר התקשרה עם הנהלת הקיבוץ במהלך חודש 9/2009 , טוענים הנתבעים 5 – 7 כי הנתבעת 2 כיזמית פרויקט הבנייה אשר אמונה על הפן הביצועי והן על הצד התכנוני היא זו אשר הנחתה את התנהלותם המקצועית של הנתבעים 1 , 3 ו – 8 ולכן אין לקבל את ניסיונותיה להתנער מאחריות מתוך ניסיון להטיל את עיקר האחריות לנזקי התובעים על כתפיהם .

באשר לנתבע 3 טוענים מפקחי הבנייה כי האחרון התרשל בכך שהתוכניות ההנדסיות לא התאימו לקרקע שעליה נבנו בתי התובעים וכי הוא נכח בעיקר באזור המערבי של שטח ההרחבה, שבבתיו לא התגלעו סדקים , על מנת לחמוק מאחריות לליקויים אשר התגלעו בצידו המזרחי של שטח ההרחבה של הקיבוץ .

באשר לאחריותו המקצועית של הנתבע 8 טוענים הנתבעים 5 – 7 כי באותם בתים שבהם בוצע ייעוץ קרקע התגלעו סדקים וכי הסיבה העיקרית לסידוק אינה קשורה כלל להגעתו או לאי הגעתו לאתרי הבנייה, אלא לאי התאמת דו"ח הקרקע ותוכניות הקונסטרוקציה לסוג הקרקע שעליה נבנו הבתים ולכך שהנתבע 8 בדק כלונס אחד בלבד בכל מבנה .

הנתבע 8 טוען בסיכומיו כי יש לדחות את התביעה שהוגשה כנגדו מטעמים של חוסר יריבות, משום שהנתבעת 2 בלבד היא זו אשר התקשרה עימו בהסכם לצורך מתן ייעוץ בנוגע ל – 54 הדירות אשר נבנו במסגרת פרויקט ההרחבה ומשום שהוא לא הוזמן על ידי מי מהצדדים לצורך מתן ייעוץ הנדסי טרם התקנת יסודות הבתים ומשכך אליבא דעמדתו הקש"ס לנזקי התובעים ניתק .

לטענת הנתבע 8, נזקי התובעים נובעים כתוצאה מביצוע לקוי של עבודות הבנייה ומשום שהוא לא היה מעורב בתהליך הבנייה אלא ערך דו"ח כללי בלבד ולכן לפי עמדתו לא עלה בידי התובעים להרים את נטל ההוכחה בכל הנוגע לטענותיהם כלפיו .

דיון והכרעה (בשאלת האחריות) :

אחריותה של הנתבעת 1 :

במקרה דנן הנתבעת 1 לא הגישה כתב הגנה מטעמה ולכן על פניו מדובר במקרה שבו יש מקום לתת פס"ד במעמד צד אחד כנגד הנתבעת 1 בהתאם להוראת תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 על יסוד כתב התביעה בלבד .

עם זאת, בהינתן אופי המחלוקת בתיק זה סבורני כי מן הראוי שבמקרה זה נדרשת לכל הפחות הוכחה חלקית של התביעה טרם מתן פסק הדין , ובפרט משיתר הנתבעים הגישו את הגנתם וטענו את טענותיהם הן במסגרת כתבי טענותיהם והן במסגרת הדיונים אשר התקיימו בין כותלי בית המשפט ולכן בנסיבות אלו קיימת הצדקה , ולו גם חלקית, להוכחת התביעה הן בשאלת האחריות והן בהיבט הכספי (ראה גם : רע"א 8837/15 מוניות קו 51 בע"מ נ' טקסי המרכז בע"מ ואח' מיום 10.4.2016) .

במקרה דנן קיימת אחידות דעים בין כלל הצדדים ובין המומחים השונים על כך שבעיית הסידוק בקירות מבני המגורים נבעה בעיקר בשל התנהלותה הרשלנית של הנתבעת 1 בהיבט הביצועי ובעיקר בשל התקנת כלונסאות ושרוולים קצרים מכפי הנדרש ואף בשל התקנת ארגזי הפרדה קצרים מכפי הנדרש (ראה : סעיף 6 לחוו"ד מומחה ביהמ"ש ; סעיפים 1 – 3 לסיכומי התובעים ; סעיף 55 לסיכומי הנתבעת 2 ובסעיף 21 לחוו"ד המומחה מטעם הנתבעת 2 (מר חוראני) ; סעיפים 58 – 65 לסיכומי הנתבע 3 ובסעיף 9.3 לחוו"ד הנתבע 3 (מר מצארוה) ; סעיפים 8.2.1 – 8.2.6 לסיכומי הנתבעים 5 – 7 ; סעיף 47 לסיכומי הנתבע 8) ולכן הנני מוצא לנכון לקבוע כי לנתבעת 1 קיימת אחריות משמעותית ביותר לליקויי הבנייה השונים ולנזקי התובעים ובפרט לבעיית הסידוק אשר התגלעה בקירות בתיהם.

עם זאת, הנני מוצא לנכון לדחות את טענת הזדון שאותה מייחסים מרביתם המכריע של הנתבעים לנתבעת 1 ככזו אשר מנתקת את הקש"ס שבין התנהלותם המקצועית לבין נזקי התובעים .

בהתאם ללשון הפסיקה ייחוס של טענות מעין אלו, שבמסגרתן מיוחסים לבעל דין ביצוע עבירות פליליות חמורות כגון זיוף, מרמה או הונאה, מצריכות את בעל הדין אשר מעלה את הטענות הללו להוכיחן במסגרת הליך אזרחי ברמת וודאות הנטל המקובל בדין האזרחי (מאזן ההסתברויות) לבין אמת המידה המקובלת בדין הפלילי (למעלה מכל ספק סביר) [ראה : ע"א 844/12 דניאל מולקדנוב נ' שרה פורוש ואח' מיום 22.2.2017 ; רע"א 9713/07 עו"ד פואד חיר נ' סופיה שטרמל מיום 4.6.2008).

משכך, כל עוד הנתבעים 2 – 8 נמנעו מזימונם של בעלי השליטה בנתבעת 1 לצורך מתן עדות בביהמ"ש וכל עוד לא הוצגו על ידם אסמכתאות ולפיהן הרשויות החקירה המוסמכות אכן מצאו לנכון לקבל את טענותיהם (משטרת ישראל , פרקליטות , משרד התמ"ת וכו') בנוגע לביצוע אותם מעשים חמורים שאותם מיחסים הנתבעים 2 – 8 לנתבעת 1 הרי שיש לזקוף עובדה זאת לחובתן ומשכך טענה זו נדחית.

אחריותה של הנתבעת 2 :

כאמור מעלה, התובעים טוענים כי על אף העובדה שהנתבעת 2 פועלת באצטלא של יזמית הרי שבפועל היא שימשה כ"רוח החיה" מאחורי פרויקט הבנייה ולמעשה קבעה את מחירי הדירות וכן גם זהותם של הקבלן המבצע (הנתבעת 1) וכלל קבלני המשנה ולכן מחדליה קשורים הן לפן התכנוני של בניית הדירות והן לפן ביצועי .

חוק המכר (דירות) מסדיר את התנהלות השוק הפרטי בתחום מכר הדירות באמצעות קביעת הסדר קוגנטי, זאת מתוך הכרה בכשלי שוק אפשריים שמקורם בפערי המידע שבין מוכרי דירות לקונים. ההסדר שנקבע בחוק מחולק לשני מישורים מרכזיים: הראשון מתייחס לחובת גילוי המידע מצד המוכר, והשני נוגע לאחריות המוכר להתאמת הדירה .

סעיף 1 לחוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973 מגדיר את המונח "מוכר" כמי שמכר דירה אשר נבנתה על ידו על מנת למכרה . הסעיף אף מרחיב את ההגדרה גם לבנייה באמצעות אחר ולמוכר-משנה כדלקמן : " מי שמוכר דירה שבנה או שהוא עתיד לבנות בעצמו או על ידי אדם אחר על קרקע שלו או של זולתו, על מנת למכרה, לרבות מי שמוכר דירה שקנה אותה, על מנת למכרה, מאדם שבנה או עתיד לבנות אותה כאמור, למעט מוכר דירה שלא בנה אותה בעצמו ולא קיבל מהקונה תמורה בעד מכירתה" תוך הכרה בקשיים האינהרנטיים להוכיח שהמוכר אכן בנה את הדירה במטרה למכרה. סעיף 9 לחוק קובע את החזקה הבאה המעבירה את הנטל לכתפי המוכר: " לעניין חוק זה, המוכר דירה שהייתה תפוסה בידי אחר פחות משנה מיום גמר בנייתה או שהוא עצמו גר בה פחות מששה חדשים מיום גמר בנייתה, חזקה שבנה או רכש אותה על מנת למכרה, זולת אם הוכח היפוכו של דבר" .

תכליתו המרכזית של החוק הינה להסדיר את אחריותן של חברות בנייה שעיסוקן בשיווק דירות כלפי קונים לרבות מוכר משנה אשר קנה דירה ממוכר על מנת למכרה בכדי למנוע תופעה של מכירת דירות על ידי חברות הבניה ל"אנשי קש" בכדי לחמוק מתחולת החוק. תחולתו של החוק אינה מוגבלת רק לחברות בניה והוא עשוי לחול גם על אנשים פרטיים ובכלל זאת גם על יזם פרטי אשר בונה דירה באמצעות קבלן משנה במטרה למכרה ולהפיק רווח יזמי מהמכירה .

חוק זה אינו עורך הבחנה כזו בין חברות בנייה ליזמים פרטיים, ובכלל זאת גם על אנשים פרטיים המבצעים שאינם עוסקים לפרנסתם במכירת דירות אל מבצעים עסקה חד פעמית , ולכן יש להחילו הן על חברות בניה וכן גם על יזמים פרטיים כאחד משום שליזם הפרטי יש יכולת לוודא שהבנייה תיעשה כראוי ואף לערוך הסכמים מול הקבלן המבצע אשר מסדירים את אחריות הקבלן כלפי היזם ובפרט בכל אותם מקרים שבהם מדובר ביזם הבונה דירה במטרה למכרה וישנו חשש לשימוש בחומרי גלם זולים ובנייה בסטנדרט נמוך על מנת לחסוך בהוצאות ולכן הינה כוללת גם אדם פרטי שאינו עוסק בבנייה ומכירה של דירות שביצע עסקה מעין זו חד פעמי מתוך מטרה למכרה (ראה : ע"א 4050/15 אורית יהודאין גוברין נ' ירון לבנשטיין ואח' מיום 28.12.2017) .

במקרה דנן מדובר בדירות אשר נרכשו על ידי התובעים בשנת 2009 כאשר מסמך אישור האכלוס ("טופס 4") ניתן בשנת בשלהי שנת 2011 וזמן קצר לאחר מכן התובעים החלו להתגורר בדירות הללו. עם זאת , בניגוד לטענות הנתבעת 2 ולפיה לא התקיימה יריבות משפטית ישירה בינה לבין התובעים משום שהתובעים התקשרו עם אותם קבלני משנה באמצעות הסכמים נפרדים שמכוחם התובעים ומפקחי הבנייה מטעמם היו אמונים על מתן הוראות לקבלני המשנה (ראה : סעיפים 5 ו - 13 לתצהיר נציג הנתבעת 2 מר אלון קסל) הרי שמצבר הראיות אשר הובאו בפני ביהמ"ש עולה כי הנתבעת 2 שימשה בפועל כ"רוח החיה" אשר עמדה מאחורי פרויקט הבנייה בכללותו ובפרט אל מול הנתבעת 1 .

כך למשל, מעדותו של התובע 3 , מר עידו קנטור , עלה כי נציג הנתבעת 2 , מר קסל , הוא זה אשר מסר לו את החוזים השונים שעליהם חתם , ובכלל זאת גם על ההסכם אשר נחתם עם הנתבעת 1 וכן גם על חוזי ה"משתכן" מול הנהלת הקיבוץ וכל זאת מבלי שנכח במקום נציג מטעם הקיבוץ (ראה : עמוד 20 שורה 35 – עמוד 21 שורה 6 ; עמוד 30 שורות 29 – 30 לפרוטוקול מיום 17.1.2018) ומבלי שקיימת וודאות לכך שנציג מטעם הקבלן המבצע (הנתבעת 1) נפגש עם התובעים 1 ו – 2 טרם החתימה על גבי הסכם המכר (ראה : עדות מר קסל בעמוד 55 שורות 9 – 18 לפרוטוקול ; סעיף 20 לתצהיר התובע 1) .

יתירה מכך, מעדותו של מר קסל בביהמ"ש עלה כי הנתבעת 2 היא זו אשר הציעה להנהלת הקיבוץ שלושה דגמים של בתים ואשר הרוכשים נדרשו לבחור באחד מהם בתחילת הליך שלב הרכישה (ראה : עמוד 51 שורה 33 – עמוד 52 שורה 3 לפרוטוקול) .

כמו כן, אין מחלוקת כך שהקונסטרוקטור , האדריכל ויועץ הקרקע נשכרו על ידי הנתבעת 2 כקבלני שירות חיצוניים וכי הנתבעת 2 המליצה בפני התובעים על התקשרות עם הקבלן המבצע (הנתבעת 1) , אשר בנה בפועל בין 28 ועד 40 בתים במסגרת פרויקט ההרחבה , תוך התחייבות למתן פטור מערובה לרוכש אשר יתקשר עם הנתבעת 1 .

בנוסף לכל, זאת עלה כי הנתבעת 2 היא זו אשר הציגה בשלב הרכישה את מארג ההסכמים השונים שעליהם חתמו התובעים כמקשה אחת של הסכמים , ואף הייתה מעורבת בכל תהליך הרכישה מבלי שנציג הנתבעת 1 נכח כלל במעמד החתימה . כמו כן , עולה כי הנתבעת 2 היא זו אשר קיבלה מהתובעים את שכרם של המתכננים , ולאחר מכן שילמה להם את שכר טרחתם ובד בבד טיפלה בהליכים הבירוקרטיים אשר קשורים לצורך קבלת היתר הבנייה (ראה : עמוד 52 שורה 8 – עמוד 53 שורה 7 ובשורות 19 – 24 ; עמוד 54 שורה 21 – עמוד 55 שורה 8 ; עמוד 55 שורות 34 – 35 לפרוטוקול ; סעיף 8.10 למוצג ת/1 – ההסכם עם הנהלת הקיבוץ) .

ודוק, מן המקובץ לעיל עולה כי הנתבעת 2 הציגה עצמה בפני התובעים כמי שמשמשת בפועל כ"מוציאה והמביאה" העיקרית של פרויקט הבנייה בהיותה הגוף המתאם בין הגורמים השונים במסגרת הפרויקט הן בהיבטים המשפטיים –חוזיים , ה חל בבחירת זהות הקבלן המבצע וכלה בטיפול בליקויי הבנייה אשר התגלעו לאחר תחילת המגורים בבתים שנרכשו (ראה: עדות התובע 3 בעמוד 23 שורות 32 – 36 ; סעיפים 18 – 22 לתצהיר התובע 1 ; עדות מר קסל בעמוד 61 שורה 36 – עמוד 62 שורה 1 לפרוטוקול) .

עובדות אלו אף עולות ביתר שאת למקרא כתבי הוויתור שאותם ביקשה הנתבעת 2 להחתים את התובעים ואשר במסגרתם התחייבה הנתבעת 2 לקבל על עצמה את התיאום של עבודות התיקונים באמצעות פיקוח מטעם קונסטרוקטור ומפקח בנייה מטעמה ובהינתן התיאום המוקדם שבין הנתבעת 2 לבין הנתבעת 1 טרם תחילת ביצוע הפרויקט (ראה: נספחים י"ט1 ו – י"ט2 לכתב התביעה ; נספח ג' לתצהיר מר קסל ; עדות מר קסל בעמוד 62 שורות 6 – 10 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, אף בנוגע להיבט המעשי-ביצועי אין לקבל את עמדת הנתבעת 2 ולפיה הינה פטורה באופן מוחלט מאחריות כלפי התובעים נוכח התנהלותם המקצועית של יתר הנתבעים. במקרה דנן , אין מחלוקת על כך שהנתבעים 3 ו – 8 נשכרו על ידי הנתבעת לצורך מתן שירותי ייעוץ בתחום הקונסטרוקציה וביסוס הקרקע (ראה : סעיף 5(1) לתצהיר הנתבע 3 ; סעיף 4 לתצהיר הנתבע 8 ; עדות מר קסל בעמוד 51 שורות 1 – 15 לפרוטוקול) .

ככלל, בפרויקטים מורכבים מקובל להסיר את העסקתם של קבלני משנה לרבות את עצם הזכות להסתייע בקבלני משנה . בתחום הבניין וההנדסה רווחת תניה חוזית ולפיה דרושה הסכמת המזמין להעסקת קבלני משנה , ברם , שתיקת המזמין לאחר שהודע לו על הכוונה להעסיק קבלן משנה כמוה כהסכמה . העסקת קבלני משנה אינה פוטרת את הקבלן הראשי מאחריותו לקיום מלוא חיוביו לפי החוזה עם המזמין , משום שאחריותו של הקבלן הראשי אינה מבוססת על אשם בבחירת קבלן המשנה , בהתקשרות עמו או בפיקוח על מלאכתו אלא נובעת מהפרת החוזה של הקבלן הראשי כלפי המזמין.

אם חיוביו העיקריים של הקבלן הראשי כלפי המזמין הם חיובי השתדלות בלבד, הרי שקיומה או היעדרה של הפרה הקשורה בפעולותיו של קבלן המשנה תיבחן ברגיל לפי רמת הזהירות והמיומנות הנדרשת בחוזה בכללותו . ודוק , ככל שהמזמין /הקבלן הראשי קבע את זהות קבלן המשנה , והסתבר שאין לאותו קבלן משנה רמת כשירות הנדרשת לצורך ביצוע המלאכה הרי שניתן לומר כי האשם נעוץ במזמין/הקבלן הראשי. עם זאת , ככל שהקבלן הראשי לא יכול היה לצפות את אי התאמתו של קבלן המשנה הרי שאין הוא צריך לשאת באחריות להפרות שמקורן באי התאמתו של קבלן המשנה (ראה : אייל זמיר , חוק חוזה הקבלנות פירוש לחוקי החוזים, תשמ"ד – 1974 , עמ' 183 - 185) .

במקרה דנן, הנתבעת 2 התחייבה במסגרת הסכם ההתקשרות עם הנהלת הקיבוץ לתאם בין הנתבעת 1 לבין הנתבעים 3 ו – 8 (ראה : עמוד 52 שורות 27 – 28 לפרוטוקול) ולכן אף בהיבט הביצועי אין הנתבעת 2 יכולה לפטור את עצמה מאחריות לכך שהנתבע 3 לא נדרש על ידה לבצע בדיקות באתר הבנייה עוד במהלך שלב ביצוע היציקות ובכך שלא ווידאה כי הנתבע 3 מבוטח באמצעות פוליסת ביטוח אחריות מקצועית בהתאם להתחייבותה אל מול הנהלת הקיבוץ (ראה : עדות הנתבע 3 בעמוד 75 שורות 23 – 24 ובעמוד 80 שורות 4 – 7 לפרוטוקול ; עדות מר יוסי בן-סימון בעמוד 74 שורות 2 – 4 לפרוטוקול ; עדות מר קסל בעמוד 53 שורות 8 – 12 לפרוטוקול ; ההסכם שבין הנתבעת 2 לבין הנהלת קיבוץ גבת המסומן כמוצג ת/1 בסעיף 18) .

יתירה מכך, על פי הוראת סעיף 14(א) ל חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, תשכ"ט – 1969 לא יבוצעו עבודות הנדסה בנאיות שהיקפן הכספי או מהותן המקצועית חורגים מהתחום שנקבע בתקנות אלא ע"י קבלן רשום. יתירה מכך, לעניין עבודות שלד נקבעה תקנה מפורשת (תקנה 2 ל תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), תשמ"ד – 1984 ולפיה עבודות הנוגעות לשלד של מבנה יבוצעו בידי קבלנים רשומים בלבד בלא כל קשר לעלות העבודה.

ודוק, בהתאם להוראות התקנה קבע בית המשפט העליון בעניין ע"א 185/84 עירית נהריה נ' יטח ימין, פ"ד מ(3), 266 כי חוזה לביצוע עבודות בניה על ידי קבלן שאינו קבלן בנייה רשום הינו חוזה שכריתתו נוגדת את תקנת הציבור כאמור בהוראת סעיף 30 ל חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולא ייאכף על ידי בית המשפט כאשר במקרה נשוא ענייננו לא הוצגה על ידי הנתבעת 2 כל אסמכתא לכך שהנתבעת 1 הינה קבלן בנייה רשום כפי הנדרש .

לאור האמור לעיל הנני מוצא לנכון לקבוע כי הנתבעת 2, אשר שימשה בתור היזמית של פרויקט הבנייה וכמרכזת העל של פרויקט הבנייה הן בהיבט התכנוני והן בהיבט המעשי כמי ששכרה את שירותיהם המקצועיים של הנתבעים 3 ו – 8, אחראית למחדלים הרבים אשר נפלו בדרך התיאום הבעייתית שבין יתר הנתבעים 3 ו – 8 לבין הנתבעת 1 ולבין הנתבעים 5 – 7 ובכך שהמליצה בפני התובעים על שכירת שירותי הנתבעת 1, אשר אין וודאות כי הינה רשומה בפנקס הקבלנים כ"קבלן רשום" , ולכן אינני מוצא לנכון לקבל את טענתה ולפיה הינה פטורה מאחריות לנזקי התובעים .

שאלת אחריותו של הנתבע 3 :

במקרה דנן אין מחלוקת על כך שהנתבע 3 נשכר על ידי הנתבעת 2 כמתכנן שלד המבנה (ראה : סעיף 6.2 לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ; עדות מומחה ביהמ"ש בעמוד 14 שורה 23 – עמוד 15 שורה 10 לפרוטוקול).

עם זאת, לפי טענת התובעים הנתבע 3 נשכר לשמש בנוסף להיותו מתכנן השלד עצמו גם כאחראי על עצם ביצוע התקנת השלד באתר הבנייה וכפועל יוצא של מצב דברים לשמש כמפקח עליון על הבנייה בהתאם להוראות תקנות התכנון והבנייה (פיקוח עליון על הבנייה) , תשנ"ב – 1992 .

מנגד, הנתבע 3 טוען כי הלכה למעשה אין כל יריבות משפטית בינו לבין התובעים משום שלא נכרת הסכם כלשהו בינו לבין התובעים ו/או לבין הנתבעת 1 אלא אך ורק אל מול הנתבעת 2 אשר שכרה את שירותיו ומשום שהוא לא עודכן ב"זמן אמת" על כך שהבנייה בוצעה בפועל על ידי הנתבעת 1 ולכן גם לא הוזמן לאתר הבנייה עד לשלב הגמר שבמהלכו התבצעו כלונסאות ויציקות .

לטענתו, תוכניות הקונסטרוקציה שאותן העביר לידי הנתבעת 2 היו תוכניות שהועברו אל הנתבעת 2 לצורך מטרת עיון בלבד , שתכליתן הייתה קבלת הערות והצעות במכרז , ובוודאי שלא לצורכי ביצוע , ולכן לטענתו הקשר הסיבתי שבין נזקי התובעים לבין טענות הרשלנות המיוחסות לו , מתנתקות נוכח מחדליהם של יתר הנתבעים ושל התובעים עצמם אשר נמנעו מלקבל את הצעתה של הנתבעת 2 לבצע את תיקוני הנזקים בבתיהם ולאחר שהתנגדו להצעותיו השונות בנוגע לפתרון הליקויים כפי שהוצעו על ידו .

מעדותו של הנתבע 3 בביהמ"ש עלה כי הוא אכן נכח בפועל במרביתם המכריע של שלבי היציקה אשר התבצעו בבתים אחרים בפרויקט ההרחבה, וכי לא נערך הסכם בכתב בינו לבין הנתבעת 2 המסדיר את תפקידיו ואת שכרו , ברם לטענתו הוא נשכר על ידי הנתבעת 2 על מנת לבצע תכנון קונסטר וקטיבי של הבתים אשר נבנו בשטח אתר ההרחבה של הקיבוץ, כאשר בתמורה כך הוא קיבל שכר בסכום של 3500 ₪ ובנוסף לכך נדרש לבצע גם "ביקורי השטח" באתרי העבודות בשעת ביצוע עבודות היציקה (ראה : ראה : עמוד 73 שורות 1 – 24 לפרוטוקול).

המסמך העיקרי אשר מכוחו ניתן ללמוד לצורך אלו מטרות נשכרו שירותיו של הנתבע 3 הינם מסמכי הבקשה למתן היתר בנייה אשר הופקד במשרדי הוועדה המקומית בתאריך 21.6.2010. עיון במסמך זה מעלה כי לצד שמות התובעים כמגישי הבקשה מופיע שמו של הנתבע 4 , אשר נמחק כבעל דין , כעור ך הבקשה הראשי בעוד ששמו של הנתבע 3 מצוין כמתכנן השלד של הבתים.
בנוסף לכך, עולה כי במסמך זה מופיעה ההצהרה הבאה :
"2. מינוי מתכנן השלד
אני ממנה בזה את קדמאני תאיר בעל מס.זיהוי 033692948 כתובת מג'דל שמס רמת הגולן טל. 04-XXXX667 פקס. 04-XXXX667
להיות אחראי לתכנון השלד של הבנין שעליו מבוקש ההיתר להגיש לועדה המקומית/רשות הרישוי המקומית את החישובים הסטטיים לגבי הבניה שעליה מבוקש ההיתר ולקיים פיקוח עליון על הקמת השלד".

בנוסף לכך, למקרא מסמך זה עולה כי הנתבע 3 חתום בכתב ידו ובחותמת על גבי ההצהרה הבאה :
2. הצהרת מתכנן שלד הבנין
אני הח"מ קדמאני תאיר מס. זיהוי 3692948 מהנדס רשוי מס. 119140
מצהיר בזאת כדלקמן :
אני מסכים להיות מתכנן שלד הבנין נשוא הבקשתי ולקיים פיקוח על הקמת השלד.
אני מתחייב להגיש לפני מתן ההיתר נשוא הבקשה את החישובים הסטטיים בדבר תכנית נשוא ההיתר.
ידוע לי שאם אחרי הגשת החישובים הסטטיים יתגלה צורך מהותי בהם אני מתחייב להגיש חישובים סטטיים מתוקנים וגילוי הצורך בכך.
אני מצהיר כי יש לי הכישורים המקצועיים לערוך בקשה זו וכי את כל המסמכים הנוגעים לבקשה לרבות כל תכנית המתייחסת וידוע לי כי אם הצהרה זו אינה נכונה הרי היא תחשב כמסירה שהיא כוזבת או מטעה בפרט חשוב כמשמעותה בסעיף 214 לחוק צפוי לעונשים הקבועים לפי כל דין.
ידוע לי כי עליי לשמור את תכניות הקונסטרוקציות לתקופה של למעלה מ – 10 שנים לאחר גמר הבנייה".

עם זאת, למרות שהנתבע 3 טוען כי חתימתו זויפה באמצעות שימוש בחותמת מזויפת ובחתימת יד של אדם אחר וכי הסיבה לכך שלא דיווח על כך למשטרת ישראל נובעת מטעמים תרבותיים גרידא כבן מיעוטים (ראה : סעיף 10 לתצהיר הנתבע 3 ; סעיף 52 לסיכומי הנתבע 3) בחר הנתבע 3 מטעמיו שלא להוכיח את טענת הזיוף בבית המשפט באמצעות הצגת חוות דעת גרפולוגית מתאימה מטעמו בכל הנוגע לזיוף חתימת ידו , ובאמצעות חוות דעת נוספת לעניין זיוף החותמת (לעניין הנטל הראייתי המכביד המוטל על בעל דין המעלה טענת זיוף או מרמה ראה: ע"א 7456/11 מוריס בר נוי ואח' נ' אמנון מלחי ואח' מיום 11.4.13) .

משכך, הנני מוצא לנכון לקבל את עמדת התובעים ולפיה בקשת ההיתר אכן משקפת את התחייבותו האישית של הנתבעת 3 לשמש הן כמתכנן השלד והן כמפקח בנייה עליון על הקמתו בהתאם לתקנות התכנון והבניה (פיקוח עליון על הבניה), תשנ"ב-1992 המחייבות את מתכנן שלד הבניין (או כל מומחה אחר) לקיים פיקוח עליון בנוגע לאותם חלקים של המבנה שתוכננו על ידו החל מתחילת ביצוע עבודות הבנייה ועד להשלמתן והוצאת תעודת גמר .

הפיקוח העליון כולל ביקורת לצורך הבטחת ביצוע הבנייה בהתאם למסמכי ההיתר על נספחיו, הדרכה ומתן הנחיות למי שאמון על ביצוע העבודות בתחום שעליו הופקד המפקח העליון וכן גם מעקב אחר בדיקות מעבדה מאושרות, ככל שהדבר נדרש, ואישור גמר חלקי או מלא של העבודות לצורך בקשה לחיבור לרשתות חשמל מים וטלפון ולצורך הוצאת תעודת גמר.

פיקוח עליון על בניית שלד הבניין אמור לכלול בנוסף לפעולות הללו גם ביקורת של אופן ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד המבנה בכל קומה מקומותיו, לרבות הרכבתם ומתן אישור ליציקת התקרות או הרכבתן בכל קומה בנפרד , עדכון תכנית הקונסטרוקציה והחישובים הסטטיים בזמן ביצוע בניית השלד בהתאם לאמור בתקנות התכנון , מעקב אחר בדיקות חוזק החומרים .

הפיקוח העליון אמור להתבצע באמצעות עריכת ביקורים באתר הבניה של המבנה או של חלקים ממנו, בידי מבצעי הפיקוח העליון או בידי עובד מטעמם כאשר על הביקורים להיערך במספר המועדים הנדרש. עם זאת , מבצע הפיקוח העליון רשאי לייפות את כוחו של עובד מטעמו לערוך את הביקורים כאמור בתקנות אלה, ובלבד שהעובד הוא בעל הכישורים הנדרשים לפי כל דין לתחום העבודה שלגביו הוא עורך את הביקורים במקומו של מבצע הפיקוח העליון . ההנחיות הנמסרות במסגרת הפיקוח העליון צריכות להיות מתועדות ביומן העבודה שמנהל הקבלן הראשי, וייחתמו בידי מבצע הפיקוח העליון או מיופה כוחו ולהישמר ביומן העבודה של מבצע הפיקוח העליון למשך תקופה בת עשר שנים (לכל הפחות) . ככל שלא מנוהל יומן עבודה יש למסור את כל ההנחיות בכתב לקבלן הראשי עם העתק למהנדס הועדה המקומית ולשמור העתק מהן במשרדי מבצע הפיקוח העליון .

הנתבע 3 ציין בסיכומיו כי ככל שמי מיתר הצדדים היו מסבים את תשומת ליבו לכך שעליו להתייצב באתר בעבודה במהלך שלב ביצוע במהלך שלב ביצוע יציקת השלד הרי שסביר להניח כי אכן היה עולה בידו לבדוק את הכלונסאות וכן גם את יתר חלקי השלד וכך הנזק היה נמנע (ראה : סעיף 43, 49 – 50 לסיכומים) .

עם זאת, חרף ניסיונו של הנתבע 3 להתנער מחובתו לבצע את עבודת הפיקוח העליון הרי שיש צדק של ממש בטענתו של הנתבע 3 ולפיה הנטל להודיע למבצעי הפיקוח העליון על תחילת ביצוע עבודות הבנייה וכן גם על מועד ביצוע האלמנטים הראשיים של שלד הבניין מוטל על הקבלן הראשי (ראה : סעיף 7 לתקנות הפיקוח העליון על הבנייה) אשר מוגדר בתקנות בתור מי שנתמנה כקבלן האחראי לעניין היתר הבניה .

במקרה דנן ניטשת מחלוקת בין הנתבעים בנוגע לזהות בעל הדין אשר אמור היה ליידע את הנתבע 3, דהיינו הנתבעת 1 , הנתבעת 2 , הנתבעים 5 – 7 בכל הנוגע למועד עבודות הביסוס לצורך ביצוע הפיקוח העליון. עם זאת , בהינתן העובדה שהנתבעים 5 – 7 , אשר היו האמונים העיקריים על עצם ביצוע התיאום אל מול הנתבעים 3 ו – 8 ונמנעו מלעשות כן (ראה : עדות מר יוסי בן-סימון בעמוד 81 שורות 13 – 36 לפרוטוקול) , ובהינתן העובדה שהנתבעים 1 ו – 2 לא יידעו אף הם את הנתבע 3 על מועד תחילת ביצוע עבודות היציקה מהווים גורם מנתק בין היעדרו של הנתבע 3 מאתרי הבנייה לבין נזקי התובעים .

זאת ועוד, בהינתן עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה הנתבע 3 פעל בהיבט התכנוני כהלכה בכך שהכין תוכנית הכוללת ביצוע כלונסאות בעומק של בין 8 מ' ועד 10 מ' ובקוטר של 40 ס"מ וכי בשעת ביצוע עבודות הבנייה עובדי הנתבעת 1 סטו באופן מהותי מתוכניות העבודה שאותה והתווה ערך הנתבע 3 (ראה : סעיפים 6.2 ו – 6.3 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש) , סבורני שיש לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבע 3 בהיעדר אחריות מצידו הן בהיבט התכנוני והן בהיבט הביצועי-מעשי . עם זאת , נוכח התנהלותו של הנתבע 3 אינני מוצא לנכון להטיל על התובעים הוצאות משפט לטובת הנתבע 3 .

שאלת אחריות הנתבע 8 :

התובעים טוענים בסיכומיהם כי ממסכת הראיות אשר הוצגה בפני ביהמ"ש עולה שהנתבע 8 כשל בהיבט התכנוני בלבד, בכך שלא בחן באופן ספציפי בכל מגרש ומגרש האם קיים מילוי לא טבעי בקרקע אלא רק רשם הערה כללית בדבר ההתכנות לכך שהמבנים ייבנו על גבי אדמת מילוי וכי כפועל יוצא של כך הנתבע 3 הסתמך על המלצת הנתבע 8 וערך תוכנית לבניית שלד שאינה משקפת את אורך הכלונס הנדרש .

הנתבעים 5 – 7 מציינים בסיכומיהם כי מחדלו של הנתבע 8 הינו חמור משום שדו"ח הקרקע ותוכניות הקונסטרוקציה שהוכנו על סמך האמור בדו"ח אינם מתאימים לסוג הקרקע שעליו נבנו הבתים, ומשום שבמענה לשאלות ההבהרה ציין מומחה ביהמ"ש כי ביצוע המבנה ללא קבלת ייעוץ גיאוטכני עלול לגרום לכשלים . בנוסף לכך , טוענים הנתבעים 5 – 7 כי מעדותו של הנתבע 8 עלה בבירור כי שירותי הפיקוח הניתנים על ידו אינם אפקטיביים דיים משום שהוא בודק כלונס אחד בלבד ולכן שאינם מספיקים גם לפי דבריו עצמו .

מנגד, הנתבע 8 מציין בסיכומיו כי במקרה זה דין התביעה להידחות הן מטעמים של יריבות משפטית בשל העובדה שהתובעים לא התקשרו עימם בהסכם אלא הנתבעת 2 בלבד , בשל התנהלותה הלקויה והרשלנית של הנתבעת 1 , בשל אי מעורבותו בתהליך הבנייה בכללותו ובעיקר משום שהוא לא זומן על ידי יתר הנתבעים לאתר הבנייה לצורך מתן ייעוץ בשלב הקידוח הראשוני ולכן הקש"ס האפשרי מתנתק מאליו בהינתן עובדה זו.

במקרה דנן אין מחלוקת על כך שהנתבע 8 נשכר על ידי הנתבעת 2 לצורך מתן ייעוץ בתחום הביסוס בעבור כלל 54 הדירות אשר נרכשו בשטח ההרחבה של הקיבוץ דא עקא שלמקרא הדו"ח הסופי שאותו הכין הנתבע 8 בתאריך 22.6.2009 עולה כי בסיפת הדו"ח (סעיף 8 ראש פרק "סיכום") מצוין הנתבע 8 כי יש להזמינו לאתר הבנייה מיד עם תחילת שלב ביצוע העבודות, וטרם שלב תחילת העבודות להעביר לעיונו את תוכנית היסודות ובנוסף לכך להבטיח פיקוח מקצועי צמוד בשעת ביצוע הקידוחים .

במקרה דנן עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה הדו"ח אמנם אינו מתייחס לכך שעל הכלונס לחדור אל תוך הקרקע הטבעית דא עקא שלעמדתו של מר שני ז"ל פגם מהותי זה היה נרפא ככל שהנתבע 8 היה מוזמן לאתר העבודה, ומטבע הדברים , חזקה על הנתבע 8 כי לאור מומחיותו היה עולה בידיו לזהות את שכבות המילוי ולהסב את תשומת לב נציגי הנתבעים באתר הבנייה לכך שיש צורך בהעמקת הכלונסאות .

עמדת מומחה מטעם ביהמ"ש ולפיה אי זימונו לאתר הבנייה בידי מי מיתר הנתבעים בתיק היה מאפשר את זיהוי שכבת המילוי ואת העמקת הכלונסאות ומשכך דרך התנהלות זו גורמת לניתוק הקש"ס האפשרי שבין נזקי התובעים לבין דרך התנהלותו המקצועית של הנתבע 8 זכתה לתמיכה גורפת בין מומחי בית המשפט (ראה : עדות מר אורמן בעמ' 32 שורות 27 – 30 לפרוטוקול ; עדות מומחה ביהמ"ש בסעיף 6.1 לחווה"ד ; עדות מר חוראני בעמוד 36 שורות 32 – 33 ; 39 בשורות 4 – 7 ובשורות 32 – 34 ; סעיף 9 לחוו"ד מר קלר ; עדות מר גולדקלנג בעמוד 108 שורות 30 – 33 ובעמוד 114 שורות 21 – 35 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל הנני מוצא לנכון לקבוע כי הקש"ס האפשרי לנזקיהם ניתק מאליו בשל כך שהנתבע 8 לא זומן לאתרי הבנייה בתחילת ביצוע העבודות, ולפיכך יש מקום לדחות את תביעת התובעים כנגד הנתבע 8 . עם זאת , מאחר והנטל לזימונו של הנתבע 8 רובץ על פי עמדת המומחים על יתר הנתבעים בלבד , ומאחר שהנתבע 8 נשכר על ידי הנתבעת 2 מבלי שתנאי העסקתו היו ידועים די הצורך לתובעים , הרי שאינני מוצא לנכון לחייב את התובעים בהוצאות משפט לטובת הנתבע 8 .

שאלת אחריות הנתבעים 5 – 7 :

בתאריך 7.5.2010 נחתם בין הנתבעים 5 – 7 לבין התובעים 3 ו – 4 הסכם בכתב המסדיר את מערכת היחסים שביניהם כאשר הסכם זהה נחתם בין הנתבעים 5- 7 לבין התובעים 3 ו – 4 בתאריך 14.5.2010.

במסגרת ההסכם התחייבו הנתבעים 5 – 7 (בתמורה לשכ"ט בסכום של 8900 בצירוף מע"מ למשפחה) לקבל על עצמם את ניהול הפרויקט בכללותו וכן גם את שירותי הפיקוח המתחייבים שבכללם העסקת צוות כח אדם מיומן, קיום ישיבות צוות ועדכון בהשתתפות כלל מבצעי הפרויקט , לוודא הכנת תוכניות פיתוח במגרש וחיבור לתשתיות ציבוריות , ביצוע תיאום ומעקב קבוע אחר העבודות המתבצעות באתר הבנייה ומעקב אחר טיב החומרים , בדיקת התוכניות ועריכת תיאומים הנדרשים בזמן הביצוע .

בנוסף לכך, התחייבו מפקחי הבנייה לקיים ישיבות עבודה קבועות בהשתתפות יתר היועצים והקבלנים לצורך הבטחת הביצוע הנכון והמדויק של העבודות באתר , ליתן הסברים לקבלנים באתר בכל הנוגע לביצוע העבודה , לעקוב אחר התקדמות ביצוע העבודה בהתאם לחוזי הבנייה ולוחות הזמנים ואף לבצע מעקבים אחר תיקון הליקויים בסמוך למסירת הבתים ולתעד את מכלול הליקויים שנמצאו במבנים ולפעול מול הגורמים הרלוונטיים לתיקונם .

עיקר התחייבותם של הנתבעים 5 – 7 הינה לספק שירותי פיקוח צמוד באתר הבנייה, לדאוג לתיאום הפיקוח העליון בין המתכננים , לספק פיקוח על טיב החומרים והמוצרים , לפקח על טיב העבודה ועל התקדמות העבודה , לנהל את יומני עבודה באתר , לבצע בדיקה ואישור חשבונות חלקיים בהתאם לחוזה שבין המשתכן לבין הקבלן , ולהימצא באתר הבנייה מדי יום לכל אורך תקופת הבנייה עד לשלב מסירת הדירות אשר אמור אף הוא להתבצע בנוכחותם .

התובעים טוענים שהמפקחים קיבלו על עצמם את התפקיד האחראי שאותו התבקשו לבצע כאשר בתמורה לשכר טרחה נמוך מאוד משום שבמקביל לעבודת הפיקוח על בתיהם הם ביצעו עבודות פיקוח במבנים אחרים.

לטענת התובעים, הכשל התפקודי של מפקחי הבנייה התבטא בכך שהנתבעים 5 – 7 העסיקו מטעמם מפקח בשם יוסי בן-סימון , שהינו בעל הכשרה כהנדסאי בתחום האדריכלות בלבד ולא בתחום הקונסטרוקציה וקידוח הכלונסאות כפי המתבקש , ובד בבד אפשרו למנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 לבצע "פיקוח עצמי" על עבודת פועלי החברה .

המחדלים העיקריים שאותם מייחסים התובעים כלפי מפקחי הבנייה נוגע לכך שהנתבעים 5 – 7 אישרו לפועלי הנתבעת 1 לבצע את היציקות במהירות רבה כחלק מהליך של "בנייה מרוכזת", בכך שלא טרחו לוודא את הימצאותם הפיזית של הנתבעים 3 ו – 8 באתרי הבנייה בשלבי היציקה וקידוח הכלונסאות ובכך שאפשרו את ביצוע היציקות באיכות ירודה מאוד ושלא בהתאם לתוכניות הבנייה המקוריות .

מפקחי העבודה טוענים כי החוזה אשר נחתם בינם לבין התובעים הינו חוזה אשר תנאיו הוכתבו הלכה למעשה על ידי קבוצה גדולה של רוכשים דירות בשטח ההרחבה של הקיבוץ ולכן חזקה עליהם שאותם רוכשים היו מודעים לכך שהעלות הנמוכה של שכר טרחתם המפקחים קשורה בכך שעבודות הפיקוח התבצעו על ידי הנתבעים 5 – 7 ועובדיהם בעת ובעונה אחת במספר אתרי בנייה.

לטענת המפקחים, בחינת אומד דעת הצדדים בנסיבותיו הייחודיות של מקרה זה בשילוב שכר הטרחה הנמוך שאותו קיבלו לצורך ביצוע עבודתם מלמד על כך שסטנדרט העבודה המצופה מהם לא היה ביצוע של פיקוח פרטני ביחס לכל דירה ודירה כי אם פיקוח מסיבי המתבצע במקביל במספר דירות .

המפקחים אף מציינים כי במקרה זה יש מקום לאמץ את עמדת המומחה מטעם התובעים עצמם, מר אורמן , אשר ציין במהלך עדותו בביהמ"ש כי עבודת פיקוח אשר מתבצעת בו זמנית ב - 30 מבנים מצריכה את המפקח להימצא באתר העבודה אך ורק בשלב הקידוחים הראשונים ולכן אין מקום לייחס להם כל אחריות בנוגע לכך להתנהלות הנתבעת 1 לאחר שלב זה ובפרט בכל הנוגע לקיצור יסודות המבנה .

לטענת המפקחים, תקן מספר 940 הינו בגדר המלצה בלבד וכי הם לא היו מעורבים בשלב התכנון משום שהם הצטרפו לפרויקט רק במהלך חודש מאי 2010 , דהיינו מספר חודשים לאחר הגשת הבקשות למתן היתרי בנייה . לדבריהם , הם נכחו באתר וביצעו את עבודות הפיקוח ושהו באתרי העבודה ברציפות מדי יום ולכן אין לזקוף לחובתם את העבודה שהכלונסאות הותקנו בעומק לא מתאים או כי לכך שאירעה התמוטטות של אדמה כתוצאה מקידוח .

המפקחים טוענים כי על בית המשפט לאמץ את עמדת מומחה ביהמ"ש, מר שני , ולפיה עבודת הפיקוח בוצעה ברמת המיומנות הנדרשת וכי התרומה לכשל צריכה להיבחן רק באם ייקבע כי היה עליהם לאבן את העומקים שאליהם הוחדרו הכלונסאות ו/או לאבחן את סוגי הקרקע או למדוד את מרכזיות היסודות שעה שבמקרה זה אין מחלוקת על כך שהנתבעים 3 ו – 8 לא ביצעו בפועל את הפיקוח העליון הנדרש.

מעיון בהסכם אשר נכרת בין התובעים לבין הנתבעים 5 – 7 עולה כי מדובר בהסכם למתן שירותי "פיקוח צמוד", דהיינו הימצאות בנוכחות יומיות באתר וליווי בביצוע העבודות ועריכת בקרה על טיב ואיכות העבודה המבוצעת על ידם להביא לתיקון טעויות תכנוניות במהלך הבנייה עצמה (ראה : ת"א (שלום נצרת) 52432-11-13 טל יסעור כהן ואח' נ' תקומה – החברה להתיישבות בארץ ישראל בע"מ מיום 2.2.2019) .

במקרים שבהם מעורבת שאלת התנהלותו המקצועית של מפקח בתחום הבנייה על התובע בעילה של רשלנות להוכיח קיומה של חובת זהירות מושגית וקונקרטית, דבר הפרתה וגרימת נזק כתוצאה מההפרה כאשר על בעל מקצוע מוטלת חובת זהירות כלפי כל העלולים להיפגע מפעולותיו המקצועיות.

מפקח בניה אשר נטל על עצמו למלא תפקיד של פיקוח עליון או של פיקוח צמוד נדרש לחובת זהירות קונקרטית כלפי אלה אשר עלולים להיפגע ועל חובותיהם ניתן ללמוד מהנוהג המקובל בתחום, מתוך הוראות החוזה, מתוך הוראות ונהלים שונים ככל שקיימים כאלה ומתוך סטנדרטים ונורמות של "המפקח הסביר" כפי שייקבע על ידי בית המשפט בכל מקרה לגופו כאשר סטנדרט ההתנהגות הראוי של מפקח יקבע ויימדד ביחס לבעל המקצוע הסביר באותן הנסיבות ומתוך מטרה להגן על אינטרס המזמין (ראה : ע"א 15292-12-13 (מחוזי ת"א) איילון חב' לביטוח בע"מ נ' יורם גדיש חב' להנדסה בע"מ מיום 15.3.15 והאסמכתאות דשם).

חרף טענת הנתבעים 5 – 7 ולפיה תניות ההסכם נוסחו על ידי מפקח בנייה אחר אשר קבוצת דיירי ההרחבה שכרה בעבר את שירותיו כחלק מ"הסכם קבוצתי", הרי שמתשובת התובע 3 בבית המשפט עלה כי ההסכם דווקא נוסח על ידי המפקחים עצמם וכי הוא הניח שיש בכוונתם לבצע פיקוח קפדני על בסיס יומי (ראה : עדות הנתבע 5 בעמוד 86 שורה 21 – עמוד 87 שורה 3 לפרוטוקול ; סעיף 5 לתצהיר הנתבע 5 ; עדות התובע 3 בעמוד 25 שורות 32 – 33 לפרוטוקול) . בנוסף לכך , ציין התובע 3 בעדותו בביהמ"ש כי במידה והיה נטען בפניו על ידי מי מהמפקחים ששולם להם סכום נמוך באופן משמעותי מהמקובל בשוק החופשי הרי שהוא היה נכון להגדיל את שכרם (ראה : עמוד 27 שורות 1 – 7 לפרוטוקול) .

במקרה דנן, לא זו אף זו שהנתבע 5 אינו מפרט בתצהירו את שמותיהם של אותם דיירים אשר לדבריו ניסחו את ההסכם אלא שהנתבעים 5 – 7 גם לא טרחו לזמנם לעדות בביהמ"ש ואף לא הביאו ראיות לשכר הטרחה המקובל בשוק החופשי בעת ביצוע עבודת "פיקוח צמוד".

יתירה מכך, סבורני כי אף בהנחה ואכן היה עולה בידי הנתבעים 5 – 7 להוכיח את טענתם כי כך היו פני הדברים , וכי אומד דעת הצדדים אכן מצביע על כך שהרוכשים אכן ציפו לרמת פיקוח פחות מוקפדת מכפי המקובל , בהינתן שכר הטרחה הנמוך אשר סוכם עימם , הרי שחזקה עליהם , כמי שמטבע הדברים בקיאים בניסוח מסמכים משפטיים והסכמי שכ"ט מול לקוחותיהם , כי הם היו מקפידים לדרוש ממנסחי ההסכם להבהיר מהן הדרישות המוחלות עליהם , כמי שנדרשים לבצע עבודת פיקוח מרוכזת . עם זאת , מעדותו של הנתבע 5 עלה כי ההסכם נחתם על ידי המפקחים מתוך רצון מלא וללא כל כפייה בתמורה לסכום של 8900 ₪ בצירוף מע"מ לאחר שעיינו בו והסכימו לכל תניותיו (ראה : סעיפים 5 – 9 לתצהיר הנתבע 5 ; עמוד 86 שורה 34 – עמוד 87 שורה 2 לפרוטוקול) ולכן דינה של טענה זו להידחות .

הטענה העיקרית אשר מיוחסת לדרך התנהלותם המקצועית של הנתבעים 5 – 7 נוגעת להיעדר התיאום אל מול הנתבעים 3 ו – 8 ולא בכדי. מעבר לכך שהמפקחים לא ווידאו כי החברה הקבלנית ומנהל העבודה/מהנדס הביצוע מטעמה, שעליה נדרשו לפקח (ראה: סעיפים 5(ג) ו - 5(ד) להסכם) , הינם קבלנים רשומים כפי הנדרש בהוראת תקנה 2 ל תקנות רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות (היקף כספי ומהות מקצועית), תשמ"ד – 1984 (ראה : עדות הנתבע 5 שורות 22 – 27 לפרוטוקול) הרי שגם צוות כח האדם אשר הועסק מטעמם באתר העבודה היה בלתי מנוסה דיו וכל זאת חרף התחייבותם של הנתבעים 5 – 7 במסגרת ההסכם לדאוג לכך שבאתר העבודה יימצא מפקח מנוסה ומיומן (ראה : סעיפים 7(א) ו – 7(ב) להסכם).

ודוק, מעדותם של הנתבע 5 וכן גם של מר יוסי בן-סימון , אשר שימש כמפקח בנייה מטעמם , עולה כי הנתבעים 5 – 7 העסיקו במשרה חלקית מפקחי עבודה בלתי מיומנים אשר אך זה מכבר סיימו את לימודיהם (ראה : עדות הנתבע 5 ביום 27.6.2018 בעמוד 87 שורה 24 – עמוד 88 שורה 8 לפרוטוקול ; עדות מר יוסי בן סימון בעמוד 72 שורה 19 – עמוד 73 שורה 26 לפרוטוקול).

כמו כן, עולה כי הנתבעים 5 – 7 לא טרחו לשמור את יומני העבודה אשר כוללים בחובם את ההנחיות שהועברו אל הקבלן הראשי בהתאם לחובתם מכח הוראת סעיף 6(3) לתקנות הפיקוח העליון על הבנייה ואף לא הוכיחו את היעלמותם של אותם יומנים אשר תוכנם היה בעל משמעותית ראייתית ותוכנית חשובה ביותר לענייננו (ראה גם : עדות הנתבע 5 בעמוד 88 שורות 9 – 16 לפרוטוקול).

בנוסף לכך, עולה כי לא ניתנו על ידי מר רזניק (הנתבע 5) וכן גם על ידי העד , מר בן סימון , הסברים המניחים את הדעת בכל הנוגע להימנעותם מלוודא את זימונם של הנתבעים 3 ו – 8 לאתרי העבודה בידי הנתבעת 1 וזאת למרות שהיה עליהם לבצע עבודת פיקוח עליון הנוגעות לשלד הבניין וזאת כפי המתחייב מהוראת סעיף 7 לתקנות הפיקוח העליון בעת ביצוע והתקנת הכלונסאות (ראה : עדות הנתבע 5 שורות 17 – 19 ; עדות מר יוסי בן-סימון בעמוד 81 שורות 13 – 36 לפרוטוקול ; סעיפים 6.1 - 6.2 לחוות דעתו של מר שני) .

החמור מכל הוא שהנתבעים 5 – 7 הסכימו לאפשר למנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 לבצע "פיקוח עצמי" על עבודת פועלי החברה וכל זאת מבלי שווידאו את התייצבותם של הנתבעים 3 ו – 8 באתר העבודה בשעת ביצוע העבודות (ראה : עדות מר בן-סימון בעמוד 86 שורה 34 – עמוד 87 שורה 3 לפרוטוקול).

הנתבעים 5 – 7 אמנם טענו בתצהיריהם ובעדותם בבית המשפט כי מי שנכח בפועל באתר העבודה היה נציג מטעמו של הנתבע 3 בשם סאמח שהינו מהנדס בניין בהשכלתו (ראה : עדות הנתבע 5 מיום 27.6.2018 בעמוד 89 שורות 17 – 21 ובעמוד 91 שורות 6 – 19 לפרוטוקול; סעיף 21 לתצהיר הנתבע 5 ; סעיף 8 לתצהיר מר בן סימון), דא עקא , שמעדותו של מר בן-סימון עלה כי הוא כלל לא זכר האם הנתבע 3 נכח פיזית באתר הבנייה או שמא האחרון הסמיך נציג מטעמו אשר שימש בפועל כ"נציגו" בתוך אתר העבודה (ראה : עדות מר בן-סימון מיום 27.6.2018 בעמוד 78 שורות 6 – 21 לפרוטוקול) .

חרף טענות אלו הרי שמעדותו של הנתבע 3 עלה כי אותו אדם בשם סאמח היה מנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 ששמו סאמח שאער, שהינו בעל הסמכה כמהנדס , וכי הנתבעים 5 – 7 ו/או מר בן סימון לא שוחחו עימו (ראה : עמוד 89 שורה 12 – עמוד 90 שורה 3 לפרוטוקול) .

לא זו אף זו , לאחר שהנתבע 5 נשאל מדוע בחר שלא לזמן את אותו מנהל עבודה לעדות בבית המשפט ציין כי הנתבע 5 כי : "אני עוסק בפיקוח ולא בחקירות" (ראה : עמוד 102 שורות 9 – 13 לפרוטוקול מיום 27.6.2018) בעוד שזמן קצר קודם לכן הודה בעדותו בבית המשפט כי הנתבעים 5 – 7 הסתמכו על כך שלמנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 ניתן מבעוד מועד אישור טלפוני מטעם הנתבע 3 לבצע את היציקות , וזאת למרות שאך ורק הקונסטרוקטור עצמו (הנתבע 3) מוסמך ליתן אישור מעין זה בתוך אתר העבודה (ראה : עדות הנתבע 5 בעמוד 89 שורות 9 – 21 לפרוטוקול מיום 27.6.2018 ; עדות המומחה מטעם הנתבעים 5 – 7, מר גולדקלנג , בעמוד 111 שורות 22 – 24 לפרוטוקול מיום 27.6.2018) .

בהמשך עדותו הנתבע 5 אף התקשה לזכור האם הנתבע 3 נכח פיזית באתר הבנייה או שמא התקיימו עימו היוועצויות טלפוניות או בכתב (באמצעות משלוח פקס), לאחר שבמהלך העבודות התגלו סטיות בקורות היסוד של המבנים (ראה : עמוד 90 שורות 23 – 36 לפרוטוקול) .

המשמעות האופרטיבית של היעדר הפיקוח תיאום המקצועי הנדרש בהתאם להוראות ההסכם אשר נחתם בין התובעים לבין הנתבעים 5 – 7 הינה התקנת הכלונסאות שלא במקום המתוכנן ובעומק הנדרש במסגרת התכנון המקורי וביצוע החיזוקים והתוספות שלא בהתאם לתוכנית העבודה שאותה ערך הנתבע 3 אלא שינוי התכנון המקורי והתנהלות מקצועית על פי החלטותיו של מנהל העבודה מטעם הנתבעת 1 בתוך אתר העבודה (ראה : סעיף 2.15 לחוו"ד מר שני).

עוד התברר כי הנתבעים 5 – 7 התעלמו מכך ש"השרוולים הטלסקופיים" קוצרו על ידי הנתבעת 1 שלא בידיעת מפקח הבנייה, לא התריעו על סתירות בין דו"ח יועץ הקרקע לבין מה שנכתב בתוכניות ואף לא התריעו על השוני בגובה ארגזי ההפרדה ועל כך שהנתבע 8 לא ערך דו"ח קרקע ספציפי בנוגע לחלקות שעליהן נבנו הדירות ועל כך שהאחרון לא זומן לאתרי הבנייה בסמוך לתחילת שלב בניית השלד והיסודות (ראה: עדות מר חוראני בעמוד 48 שורה 31 – עמוד 49 שורה 9; עדות הנתבע 3 מיום 26.6.2018 בעמוד 82 שורות 20 – 36 ובעמוד 93 שורות 1 – 6 ; עדות מר בן-סימון מיום 27.6.2018 בעמוד 78 שורה 31 – עמוד 79 שורה 2 ; עמוד 82 שורות 30 – 31 ; עמוד 85 שורות 4 – 8 ; עדות מר גולדקלנג בעמוד 114 שורות 9 – 17 לפרוטוקול) .

כמו כן, התברר כי המפקחים לא היו ערים לקדיחתן של כלונסאות על גבי מילוי לא טבעי (ראה : עדות מר אורמן בעמוד 26 שורה 34 – עמוד 27 שורה 3 לפרוטוקול) , לא בדקו את עומק הכלונסאות כפי המתחייב מתפקידם , לא הזמינו את הנתבע 8 על מנת לדעת מהו סוג הקרקע ובאיזה עומק מתחיל ונגמר המילוי , התעלמו מכך שהנתבעת 1 ביצעה בפועל "פיקוח עצמי" באמצעות עובד מטעמה , לא מילאו דפי מעקב כפי המתחייב מתפקידם , לא עמדו ליד מכונת הקידוח בשעת הקידוח ולא בחנו את סוג החומר שהוצא מן האדמה במהלך יום העבודה (או יומיים) שבהם נדרשה הקפדה יתירה מצד מפקח הבנייה (ראה : עדות מר חוראני בעמוד 44 שורות 5 – 30 ; עמוד 48 שורות 10 – 29 ; עמוד 49 שורות 27 – 32 ; עדות הנתבע 3 בעמוד 84 שורות 11– 36 ; עדות הנתבע 5 בעמוד 105 שורות 17 – 22 ; עדות מר בן סימון בעמוד 74 שורות 21 – 25 ; בעמוד 75 שורות 19 – 27 ובעמוד 82 שורה 17 ובעמוד 78 שורות 12 – 25 ; עדות הנתבע 3 בעמוד 83 שורות 18 – 26 ובעמוד 84 שורות 4 – 17 לפרוטוקול).

הקשר הסיבתי וחלוקת האחריות בין המעוולים :

הקשר הסיבתי בין ההתרשלות לבין הנזק המעוגן בסעיפים 35 ו – 64 לפקודת הנזיקין מורכב מקשר סיבתי עובדתי ומקשר סיבתי משפטי. הקשר הסיבתי העובדתי נבחן על פי מבחן "סיבה בלעדיה אין" ואילו הקשר הסיבתי המשפטי נקבע על פי שלושה מבחנים חלופיים: האחד, מבחן הצפיות – קרי, האם המזיק, כאדם סביר היה צריך לצפות כי התרשלותו תביא לנזק והאם התערבות גורם זר הייתה צפויה; המבחן השני הינו מבחן הסיכון, האם הנזק הינו בתחום הסיכון שיצרה ההתנהגות הרשלנית; המבחן השלישי- הינו מבחן השכל הישר, ובמסגרתו בוחנים האם התכונות המאפיינות את ההתרשלות תרמו בפועל להתהוות התוצאה המזיקה, או שמא התערבות גורם זר שוללת את קיומו של הקשר (ראה : ע"א 1639/01 קיבוץ מעיין צבי נ' קרישוב, פ"ד נח (5) 215).

מבחינת הסיבתיות העובדתית ניתן לקבוע כי בעיית הסידוק בבתי התובעים נגרמו כתוצאה מביצוע לקוי מצד הנתבעת 1 של התקנת הכלונסאות הן מבחינת אורכם, הן מבחינת עומק החדרתם ובשל חריגה מתוכניות השלד כפי שנקבעו על ידי הנתבע 3 ובנוסף לכך בשל היעדר פיקוח מתאים מטעם הנתבעים 2 ,5,6 ו - 7 על התנהלותם המקצועית של פועלי הנתבעת ואי ווידוא רישומה של הנתבעת 1 בפנקס הקבלנים כקבלן בנייה רשום.
מבחינת חלוקת הנזקים, מצאתי לנכון לייחס לנתבעים 1 ו – 2 (ביחד ולחוד) 60% מנזקי התובעים בעוד שלנתבעים 5 - 7 (ביחד ולחוד) הנני מוצא לנכון לייחס 40% מנזקי התובעים (ראה : ע"א 7008/09 ג'אבר עדנאן עבד אל רחים נ. מוסבאח עבד אל קאדר מיום 7.9.10 ; ע"א 7436/12‏ ‏כלל חברה לביטוח בע"מ נ' ב.י.מ חברה לבניה בע"מ מיום 6.7.2017).

כאמור לעיל, מצאתי לדחות את התביעה ולא לייחס אחריות לנתבעים 3 ו- 8, אשר היעדר נוכחותם נובע בעיקר מעוולות שבוצעו על ידי יתר הנתבעים הנזכרים לעיל; מצאתי לייחס לשאלת הביצוע אחריות ניכרת יותר מאשר האחריות בגין מחדלי הפיקוח, שכן מצאתי את מחדלי הביצוע כמהותיים יותר.

האם יש לייחס לתובעים אשם תורם ?

הנתבעת 2 וכן גם הנתבעים 5 – 7 טוענים בסיכומיהם שיש מקום לייחס לתובעים אשם תורם משני טעמים עיקריים – האחד, בחירת זהות הקבלן המבצע (הנתבעת 1) אשר בסופו של יום פגע בבתיהם בכוונת מכוון על מנת להפחית הוצאותיו והשני בשל סירובם להצעת הנתבעת 2 לתיקון הליקויים באמצעות קבלנים ומהנדסים מטעמה.

לעניין הטענה הראשונה, הנתבעים 5 – 7 טוענים כי אין שום צורך להכריע מבחינה עובדתית בנוגע לשתי גרסאות שונות שאליהן התייחס התובע בעדותו בבית המשפט בנוגע לנסיבות הוספת שמה של הנתבעת 1 על גבי ההסכם , דהיינו האם שמה של הנתבעת 1 לא צוין מלכתחילה על גבי ההסכם או שמא מר קסל הוא זה חתם בשמה של הנתבעת 1 , וזאת משום שלשיטתם התובעים לא פעלו כרוכשים סבירים בכך שלא ווידאו כי הנתבעת 1 ביטחה את עצמה בביטוח מקצועי מתאים ובכך לא שילמו את פרמיית הביטוח במקומה או לחילופין ווידאו קבלת ערבויות מתאימות מטעמה .

דין הטיעון הראשון להידחות וזאת בהינתן קביעתי המפורטת מעלה ולפיה טענת הזדון נדחתה ובנוסף לכך בשל מסקנתי ולפיה הנתבעת 2 כיזמית הפרויקט אשר המליצה בפני התובעים על התקשרות עם הנתבעת 1 וכן גם הנתבעים 5 – 7 היו אמורים להתריע בפני התובעים על המשמעויות של התקשרות עם חברה קבלנית שאין וודאות כי הינה רשומה בפנקס הקבלנים כקבלן רשום. כמו כן , דין הטענה להידחות בשל כך שהנתבעים 2 , 5 , 6 ו - 7 לא התריעו בפני התובעים ב"זמן אמת" על מחדלי התנהלותם של פועלי הנתבעת 1 ובכך אפשרו בידי פועלי החברה להתנהל בלא פיקוח ממשי .

באשר לטענה אשר נוגעת לאי הקטנת הנזק מצד התובעים בשל סירובם להצעת הנתבעת 2 לתיקון הליקויים ובשל אי תשלום פרמיית הביטוח המקצועי של הנתבעת 1 או לחילופין בשל אי קבלת ערבויות הרי שגם דינן של טענות אלו להידחות.

ודוק, עיון בנוסח כתבי הוויתור שעליהם נדרשו התובעים לחתום מעלה כי הנתבעת 2 התנתה את התיקונים בחתימה על גבי מכתב המנוסח בגוף ראשון , אשר נערך לכאורה ביוזמת התובעים , המסיר כל אחריות מהנתבעת 2 ומטיל את מלוא האחריות על הנתבעת 1 וכאשר התיקונים עצמם כרוכים בתשלום עלות הליקויים בסך של 45,000 ₪ בצירוף מע"מ או לחילופין בחילוט ערבות הבדק של הנתבעת 1 למרות שלא ניתנה על ידי התובעים .

מעבר לכך שהמגמה הברורה בספרות ובפסיקת בתי המשפט הינה לשלול את תוקפם של כתבי-ויתור ביחס לליקויי בנייה (ראו: ת"א (י-ם) 38774-03-13 צבי רקובר ואח' נ' יורו- ישראל (י.ש.) בע"מ מיום 10.1.2017 והאסמכתאות דשם) הרי שבניגוד לנטען בסיכומי הנתבעים 5 – 7 הנתבעת 2 לא התחייבה לתקן את הבתים ללא עלות אלא אך ורק בכפוף לחילוט הערבות בנקאית אשר הייתה אמורה להימסר לתובעים על פי הוראת סעיף 26 להסכם ההתקשרות אשר נכרת עם הנתבעת 1 .

אוסיף לאמור, כי באותו שלב, קשה לצפות מהתובעים ליתן אמון של ממש בנתבעת 2 או במי מטעמה, והתחושה מתחזקת לאחר הבירור העובדתי אשר העלה כי כל עבודות הביסוס והיציקה, היו לקויות עד מאוד(ובין היתר – לא בפיקוח, לא בשאלת הזמנת היועצים ו קבלת חוו"ד, לא בשאלת ביצוע עפי המתוכנן, וזאת הינה רק רשימה מדגימה ולא מלאה) באופן אשר אף מפחית את האמון שניתן היה לדרוש מן התובעים ליתן בנתבעת 2.

באשר לטענה ולפיה התובעים היו אמורים לוודא כי הנתבעת 1 תערוך ביטוח מקצועי על חשבונה, ובמידת הצורך אף לשאת בעליות הפרמיה , וזאת ככל שהחברה הקבלנית לא רכשה לעצמה ביטוח שכזה הרי שעיון בסעיף הרלוונטי בהסכם אשר נכרת עם הנתבעת 1 (סעיף 1 להסכם) מעלה שאותה פוליסת נועדה ליתן כיסוי ביטוחי בעבור מקרים כגון אובדן ו/או נזק פיזי בלתי צפוי אך ורק במהלך תקופת ביצוע עבודות הבנייה וביצוע פרויקט הבנייה ו/או לצורך ביטוח בגין נזקי גוף לעובדי הנתבעת 1 ו/או לשיפוי צד ג' בגין פגיעה גופנית אפשרית בגין נזקי גוף או רכוש .

מן המקובץ לעיל עולה כי הנתבעת 1 לא התחייבה לרכוש פוליסה שעניינה כיסוי עלויות תיקון ליקויי בנייה אפשריים בסיום תהליך הבנייה ולכן גם מטעם זה אין לקבל את טענת הנתבעים 2, 5 – 7 ולפיה יש לחייב את התובעים בגין רשלנות חוזית תורמת .

נזקי התובעים :

התובעים עותרים בסיכומיהם (על דרך ההפניה לכתב התביעה המתוקן, לתצהיריהם ולשלושת חוות הדעת מטעמם) לשיפוי התובעים 1 ו – 2 בגין תיקון ליקויי הבנייה בסכום של 592,221 ₪ ו - 623,604 ₪ לטובת התובעים 3 ו – 4 ; בגין ירידת ערך המבנים בסך של 360,000 ₪ (180,000 ₪ לכל מבנה) בשיעור של 10% מערכם הריאלי בשוק החופשי ; בגין נזקים לא ממוניים (עגמת נפש) בסך של 256,160 ₪ (100,000 ₪ לכל משפחה בגין נזק לא ממוני ו - 28,080 ₪ לכל משפחה בגין עלויות מעבר בהתאם להעכרת מר אורמן) ובגין עיכוב במסירת הדירה בסך של 58,250 ₪ (26,250 ₪ לתובעים 1 ו- 2 ו – 32,000 ₪ לתובעים 3 ו – 4).

בכל הנוגע לתובעים 1 ו – 2 קובע מר אורמן בחוות דעתו משנת 2012 ומשנת 2013 את עלויות תיקון ליקויי הבנייה בסך של 242,720 ₪ כדלקמן (בצירוף ירידת ערך המבנה (נכון לחודש יוני 2013) בסך של 180,000 ₪) :

תיקון קורות יסוד בשורת הכלונסאות הדרומית והצפונית בסך של 45,000 ₪ (20,000 ₪ לתיקון כל חזית בצירוף שכ"ט תכנון הנדסי ופיקוח – 5000 ₪).

עלות חיזוק קירות בנויים בקירות הפנים אשר פונים לכיוון חוץ האגף הדרומי של הבית בסך של 14,200 ₪ (חיזוק הקירות הפונים לכיוון חוץ האגף הדרומי באמצעות חגורות - 4200 ₪ ; חיזוק מחיצות הפנים בחדרים – 6000 ₪ ; חיזוק אנכי לקורות משני צידי הויטרינה – 4000 ₪).

תיקון סדקים בקירות פנים בסך של 15,000 ₪.

חיזוק תקרות – 36,000 ₪.

תיקון קירות חוץ – 17,500 ₪.

פיתוח חצר וניקוז והסדרת שיפועי ניקוז מי גשם – 40,000 ₪.

שכ"ט פיקוח הנדסי – 16,800 ₪.

הוצאות שכירת מבנה חלופי ופינוי הבית במהלך תקופת השיפוצים למשך חודש ימים – 12,000 ₪.

תיקוני נזקים קונסטרוקטיביים בשלד המבנה בסך של 46,200 ₪ (תיקון קורות יסוד – 12,500 ₪ ; חיזוק קירות – 4000 ₪ ; תיקון סדקים בקירות פנים – 6000 ₪ ; תיקון קירות חוץ – 6000 ₪ ; שיקום גינה – 6000 ₪ ; תיקוני ריצוף וחיפוי – 5000 ₪ ; עבודות זמניות להרחקת מי גשם – 2500 ₪ ; שכ"ט פיקוח הנדסי – 4200 ₪).
מר אורמן אומד בחוות דעתו משנת 2012 ו – 2013 את עלויות תיקון נזקי התובעים 3 ו – 4 בסך של 269,300 ₪ (בצירוף ירידת ערך המבנה (נכון לחודש יוני 2013 בסך של 180,000 ₪) כדלקמן :
תיקון קורות יסוד בשורת הכלונסאות הדרומית והצפונית בסך של 45,000 ₪ (20,000 ₪ לתיקון כל חזית בצירוף שכ"ט תכנון הנדסי ופיקוח – 5000 ₪).

עלות חיזוק קירות בנויים בקירות הפנים אשר פונים לכיוון חוץ האגף הדרומי של הבית בסך של 14,200 ₪ (חיזוק הקירות הפונים לכיוון חוץ האגף הדרומי באמצעות חגורות - 4200 ₪ ; חיזוק מחיצות הפנים בחדרים – 6000 ₪ ; חיזוק אנכי לקורות משני צידי הויטרינה – 4000 ₪).

תיקון סדקים בקירות פנים בסך של 15,000 ₪.

חיזוק תקרות – 36,000 ₪.

תיקון קירות חוץ – 23,100 ₪ (תיקון סדקים בקירות חוץ – 17,500 ₪ ; חיזוק קיר תומך בצד מדרגות החוץ – 5600 ₪).

פיתוח חצר וניקוז והסדרת שיפועי ניקוז מי גשם – 40,000 ₪.

שכ"ט פיקוח הנדסי – 17,000 ₪.

הוצאות שכירת מבנה חלופי ופינוי הבית במהלך תקופת השיפוצים למשך חודש ימים – 12,000 ₪.

תיקוני נזקים קונסטרוקטיביים בשלד המבנה בסך של 67,000 ₪ (תיקון קורות יסוד – ויישור רצפת מרפסת – 32,500 ₪ ; חיזוק קירות – 4000 ₪ ; תיקון סדקים בקירות פנים – 6000 ₪ ; תיקון צנרת ודלת יציאה לחצר כולל החלפת נדבך עליון (קופינג) סדוק – 2000 ₪ ; תיקון קירות חוץ – 6000 ₪ ; תיקון נזילות במרזבים והשחלת צינור שרשורי בשני מרזבים – 2000 ₪ ; שיקום גינה – 6000 ₪ ; תיקונים נוספים - 61,000 ₪ ; עבודות זמניות להרחקת מי גשם – 2500 ₪ ; שכ"ט פיקוח הנדסי – 6000 ₪).

בחוו"ד משלימה מיום 14.1.2016 מציין מר אורמן כי עלויות התיקונים הנוספת הנדרשת לצורך יצירת מערכת ביסוס חדשה מסתכמת לטובת שני הצדדים בסכום כולל של 547,000 ₪ (הסכום נכון ליום 15.11.15 בלא מע"מ) כדלקמן :

עלויות תכנון קונסטרוקטור ופיקוח עליון – 30,000 ₪ ; מדידה וסימון – 3000 ₪ ; הסרת תכסית, ריצוף וגינה – 20,000 ₪ ; חפירה בחצר – 29,400 ₪ קידוח 18 כלונסאות – 93,700 ₪ ; יציקת 9 קורות – 195,000 ₪ ; תיקוני סגרגציה ואיטום הקורות – 16,000 ₪ ; החזרת מילוי אדמה – 27,000 ₪ ; מילוי גראוט (הזרקת מסת חומר) במרווח בין הקורות החדשות – 9000 ₪ ; החזרת התכסית לקדמותה – 34,000 ₪ ; שכ"ט פיקוח הנדסי (10%) – 45,300 ₪ ; עלויות בלתי צפויות מראש (בצ"מ) – 45,300 ₪ .

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה כי מחקירתו של מר אורמן בביהמ"ש התברר ששיטת החיזוקים שאליה התייחס המומחה במסגרת חוות דעתו השנייה אינה שיטה שבה התנסה בעבר, וכי מדובר בהצעה תיאורטית בלבד בעוד שלעניין ירידת הערך יש לבכר את עמדתם של המומחים מטעם יתר הצדדים ולפיה די בתיקון ליקויי הבנייה כדי לייתר את הפיצוי בגין ירידת ערך המבנים .

הנתבעת 2 סבורה כי במקרה זה יש לאמץ את עמדתו של מר חוראני ולפיה ניתן לבצע את בעיות הביסוס אשר התגלעו בשני המבנים באמצעות שיטת תיקון הנדסית המכונה "שיטת יוגר", שאותה פיתח מהנדס מוטי יוגר, בעלות כוללת של 361,000 ₪ (בצירוף מע"מ) , דהיינו סך של 167,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל מבנה בלא כל צורך בפינוי התובעים מבתיהם במהלך שלב עבודות השיפוץ .

הנתבעים 5 – 7 טוענים בסיכומיהם כי במהלך חקירתו של מר אורמן בבית המשפט התברר שהתובעים זנחו את חלקה הארי של התביעה כך שכל שנותר מהתביעה הנוגעת לליקויי הבנייה הוא סכום של 15,000 ₪ אשר כוללים, בין היתר , נזקים שאינם קשורים לתזוזות הקונסטרוקציה הנטענות כך שבסופו של יום סך נזקיהם מסתכמים בסכום כולל של 654,990 ₪ .

כמו כן, מציינים הנתבעים 5 – 7 בסיכומיהם כי למרות שעלות הליקויים המפורטת במסגרת חווה"ד המשלימה הינה 639,990 ₪ הרי שמתשובותיו של מר שני ז"ל לשאלות ההבהרה עלה כי הערכה שכזו של עלות התיקונים הנדרשים ניתנת לקביעה רק לאחר תכנון מחודש של יסודות המבנים , ולכן ברי כי המומחה שני דחה את הערכתו של מר אורמן .

עוד ובנוסף, טוענים הנתבעים 5 – 7 כי המומחה מטעם התובעים הודה בחקירתו בביהמ"ש שגובה הפיצוי שבו נקבע במסגרת חוות דעתו השלישית הינו סכום בלתי מבוסס הזהה לשתי הדירות עצמן – סכום אשר נקבע על דרך האומדן , ומשקף שיטה שלא נוסתה על ידו מעולם ולכן יש לדחות את קביעתו של מר אורמן שאינו בעל הכשרה כמומחה בתחום ביסוס מבנים .

באשר לירידת ערך המבנים מציינים הנתבעים 5 – 7 כי הם אינם אחראים להיבט התכנוני ולכן הערכתו של מר אורמן ולפיה שווי המבנים פחת בשיעור של 10% משוויים בשוק החופשי (360,000 ₪) כתוצאה מאיכות עבודות הבנייה שבוצעו, הינה הערכה שגויה שאינה עולה בקנה אחד עם הערכתו הראשונית ולפיה שווי המבנים ירד בשיעור של 5% בלבד ולכן לשיטתם יש לקבל את עמדת המומה מטעמם , מר גולדקלנג , ולפיה די בתיקון ליקויי הבנייה בכדי לאיין את תביעת התובעים לירידת ערך בתיהם .

כמו כן, מציינים הנתבעים 5 – 7 כי לא הוכחה דרישת התובעים לפיצוי בסך של 56,160 ₪ בגין הצורך בהעתקת מקום מגוריהם לדירה שכורה אחרת במהלך תקופת השיפוצים וכך גם את דרישתם לפיצוי בגין האיחור במסירת הדירות ולפיצוי בגין ליקויים נוספים ואף לקבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני בנימוק שהתובעים הינם האחראיים הבלעדיים להתקשרות החוזית עם הנתבעת 1 ובשל כך הם אינם אחראים למעשיה של הנתבעת 1 ואף לאיחור במסירת המבנים .

מחוות דעתו האחרונה של מר אורמן משנת 2016 עולה כי בשתי חוות הדעת הראשונות, שאותן הגיש בשנים 2012 ו – 2013 , הוא ביקש לבחון את עלות תיקון הסדקים הוויזואליים אשר נוצרו בקירות המבנים במהלך שתי השנים הללו . באשר תכליתה של חוות הדעת השלישית משנת 2016 מציין מר אורמן כי במסגרת חוות דעת זו הוא ביקש להעריך את עלות התיקונים הנדרשים עקב האמור בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש וזאת לאחר שנערכו על ידי מומחה ביהמ"ש מספר בדיקות מדעיות לצורך איתור סיבת הסדיקה (בדיקות קרקע , קידוחי ניסיון , בדיקות סוניות לצורך הערכת עומק החדרת הכלונסאות ועבודות חפירה לצורך חשיפת ראשי הכלונס וקורות היסוד) .

במהלך חקירתו בבית המשפט ציין מר אורמן כי להערכתו הסכום הכולל של הנזק אשר נגרם לדירות התובעים הינו שילוב של הסכום שבו נקב במסגרת חוות דעתו השלישית (547,000 ₪) ביחד עם תיקוני סדקים, יציקות ועבודות פנים בסך של 15,000 ₪ , צביעה מחדש של פנים הבתים והריסת המרפסת לצורך ביצוע החפירות (ראה: עמוד 29 שורות 13 – 20 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו ציין מר אורמן ביתר פירוט כי חוות הדעת האחרונה אינה כוללת בחובה את העלות המוערכת של תיקוני הסדקים בסך של 15,000 ₪ בשילוב פיקוח הנדסי ומע"מ ולכן יש מקום להוסיף לעלויות התיקון בהן נקב במסגרת חווה"ד השלישית גם את עלות תיקוני קורות החוץ , ניקוז התכסית , הריסת מרפסת וכן גם עלויות נוספות שבהן נקב במסגרת חוות דעתו הקודמת (ראה : עמוד 34 שורות 10 – 16 לפרוטוקול).

כמו כן, עלה מעדותו של מר אורמן בביהמ"ש כי שתי חוות דעתו הראשונות אמנם מתייחסות לנזקים אשר התגלעו בשני הבתים דא עקא ששתי חוות הדעת הללו נוגעות ל"אפקט הפסיכולוגי של קיום הליקויים בסביבה" (ראה : עמוד 31 שורות 3 – 5 לפרוטוקול) וכי שתי חווה"ד לא הסתמכו על בדיקות סוניות ו/או על קידוחי ניסיון ו/או על יומני העבודה של המפקחים ו/או על סמך דו"חות ייעוץ קרקע ספציפיים שבוצעו על ידי הנתבעת 8 במבנים אחרים אלא אך ורק על סמך תוכנית היסודות של המבנים (מוצג נ/1) [ראה : עמוד 22 שורות 2 – עמוד 23 שורה 13 ; עמוד 23 שורה 36 – עמוד 24 שורה 17; עמוד 24 שורה 34 – עמוד 25 שורה 12 ; עמוד 27 שורות 19 – 26 ; עמוד 31 שורה 35 – עמוד 32 שורה 8 לפרוטוקול].

בנוסף לכך, עלה מעדותו של מר אורמן כי לאחר קבלת חוות דעתו של מר שני , אשר כוללת התייחסות לבדיקות השונות אשר בוצעו על ידי מומחה ביהמ"ש לצורך איתור הסיבה לסידוק במבנים , התחוור לו שעיקר הנזק נובע כתוצאה מדרך התקנת כלונסאות ולא כתוצאה מבעיית ניקוז המים (ראה : עמוד 33 שורות 21 – 29).

עוד עולה מעדותו כי להערכתו הפתרון הנדרש לצורך תיקון ליקויי הקונסטרוקציה הינו באמצעות שימוש בשיטה שאליה התייחס במסגרת סעיף 7 חוות דעתו השלישית משנת 2016, דהיינו חיזוק מערכת היסודות והקורות בעלות כוללת של 547,000 ₪ בשני המבנים ולא באמצעות שיטת הדריכה . עם זאת , לכשנשאל בנוגע לרמת מומחיותו בתחום ביסוס המבנים ואף בנוגע לשיטת התיקון המוצעת על ידו עלה כי מר אורמן אינו בעל מומחיות בתחום ביסוס המבנים וכי דרך התיקון המוצעת במסגרת חווה"ד השלישית הינה הצעה תיאורטית בלבד שלא נוסתה על ידו בעבר כאשר בנוסף לכך הוא גם לא בדק את תוצאות ה"דריכה" אשר בוצעה במבנים אחרים בשטח ההרחבה של הקיבוץ (ראה: עמוד 34 שורות 9 – 15 לפרוטוקול) .

מעבר לכך שהתובעים אינם נוקבים בסיכומיהם באופן מדויק בסכום הפיצוי הרלוונטי אלא מציינים על דרך ההפניה כי פיצוי זה הינו שילוב בין שלוש חוות הדעת שאותן הגיש מר אורמן הרי שמעדותם של כלל המומחים בבית המשפט עלה כי חוות הדעת אשר ניתנו על ידם עד למועד מתן חוות דעתו של מר שני ז"ל הינן היפותטיות באופיין ולכן אינן רלוונטיות במיוחד לענייננו. משכך , בהינתן העובדה שרק המומחים אורמן וחוראני הגישו לבית המשפט חוות דעת עדכניות שהוגשו לאחר שמר שני ז"ל הגיש את חוות דעתו הרי שיש לבחון איזו מבין השתיים עדיפה בנוגע לענייננו .

כאמור לעיל, חוות דעתו של מר אורמן , שאינו בעל מומחיות בתחום ביסוס מבנים , מתייחסת לשיטת ביסוס תיאורטית אשר לא נוסתה על ידו מעולם בעוד שלפי האמור בחוות דעתו המשלימה משנת 2017 של מר חוראני , שהינו בר סמכא בתחום ביסוס מבנים , שיטת התיקון הנדרשת הינה באמצעות תיקון הנזקים החזותיים אשר התגלעו בקירות המבנה בשילוב שיטה ייחודית לחיזוק יסודות המבנים שאותה פיתח מהנדס מוטי יוגר .

שיטת התיקון, אשר פורטה במסגרת חוות דעת כללית מטעמו של מר יוגר , הוערכה באופן פרטני על ידי קבלן בשם עלי אלקיש בשנת 2017 בסכום של 167,000 ₪ לדירה (בצירוף מע"מ) בלא עלויות הפיקוח ובלא עלויות מעבר זמני לדירה חלופית במהלך תקופת השיפוץ – הערכה שאף די עולה בקנה אחד עם הערכתו של מר גולדקלנג אשר העריך את עלות התיקון הנדרש בסכום של 200,000 ₪ (ראה גם : עדות מר חוראני בעמוד 36 שורות 2 – 33 ; עמוד 40 שורה 33 – עמוד 41 שורה 29 ; עמוד 42 שורות 5 – 14 ובשורות 34 – 35 ; עמוד 43 שורות 7 – 11 ; עמוד 45 שורות 23- 31 לפרוטוקול ; עדות מר גולדקלנג בעמוד 110 שורות 12 - 25) .

על פי המצוין במסמך של מר יוגר מיום 3.5.2017, שיטת הביסוס המתבקשת במקרים מן הסוג שבו אנו עסקינן מצריכה התקנת נקודת מדידה על גבי מספר עמודים עוד לפני תחילת העבודות . לאחר מכן יש צורך לבצע חפירה מתחת למבנה בנקודה ספציפית ולאחר מכן לבצע חפירה לעומק של עד מטר וחצי מתחת לרצפה או לקורות המסד ולבדוק את מצב ראשי הכלונסאות , קורות המסד והארגזים ולאחר מכן לבצע בדיקה סונית על כל כלונסאות המבנה לצורך הערכת עומקם .

על פי המפורט בחוות דעתו של מר יוגר במקרים שבהם מתגלה בעיית תפיחה בקרקע ומתגלה בעיה בהפרדת הרצפה ולא בכלונסאות ניתן להמשיך במדידה של תזוזות המבנה כולל סתימות נקודתיות של הסדקים בקירות הפנימיים של המבנה ולבצע את התיקונים הנדרשים רק לאחר פרק זמן של שנה וזאת שלא מתגלות תזוזות , סתימות או פתיחות של הסדקים .

מר יוגר מוסיף ומציין בחוות דעתו כי ככל שמתגלית בעיה בכלונסאות (עם או בלי בעיה בהפרדת הרצפות) אזי יש צורך להתקין מתחת למבנה רצפת בטון מזויין עבה בעובי של 50 ס"מ – 70 ס"מ המחברת בין כלל הכלונסאות כאשר לפי הנטען בחווה"ד פתרון זה מתאים למבנים אשר יסודותיהם נבנו על גבי קרקעות שחלקן טבעי וחלקן מורכב ממילוי .

במקרה של בעיית מילוי בלבד ניתן לצקת את הפלטה על מנת שתשמש כמעין "דוברת בסיס" בעוד שבאזורים קוהסיביים (אזורים בעלי לכידות מולקולרית) ניתן לצקת את פלטת הבטון על גבי ארגזי ההפרדה על מנת שיעמדו במשקל יציקת הבטון בכדי למנוע את קריסתן או לחילופין לשקול את יציקת הפלטה ישירות על תחתית החפירה על מנת שתשמש כמעין "דוברה" . כמו כן , ניתן לטפל בליקויים נוספים המתגלים מתחת לבסיס המבנה ובכלל זאת בעיית ביצוע של הכלונסאות אשר סטו באופן ניכר מהמקום שתוכנן בעבורם ואף לבצע את התיקונים הנדרשים במערכות המים והביוב ולאחר כשנה לבצע מעקב אחר תזוזות המתרחשות במבנה .

על פי הנטען בהצעת המחיר מיום 3.5.2017 מטעמו של הקבלן עלי אלקיש עלות העבודות המוערכת בנוגע לבתי התובעים בהתאם לשיטת העבודה שאותה הציע מר יוגר מסתכמת בסכום כולל של 167,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל דירה כדלקמן :

חפירה מתחת לרצפת המבנה עד לעומק של 150 ס"מ – 40,000 ₪ ; תיקון נזקים צפויים (קווי מים , קווי ביוב , מרזבים ועוד) – 5000 ₪ ; יציקת רצפת בטון בעובי של 50 ס"מ – 72,000 ₪ ; סגירת חלל מסביב למבנה עקב יציקת הרצפה ע"י לוחות צמנט כולל מילוי חוזר עד לגובה הדרוש – 8000 ₪ ; תיקון והחזרת מצב הגינה (שבילים , מסלעות , קירות , אדמה גננית וכו') – 18,000 ₪ ; ביצוע תיקון עבודות צבע ושפכטל – 24,000 ₪ .

לאור המקובץ לעיל הנני מקבל את עמדת הנתבעים 2, 5 , 6 ו – 7 בסיכומיהם ולפיה במקרה זה יש לאמץ את עמדתו של מר חוראני ולשפות את התובעים בסכום שנע בין 334,000 ₪ (בצירוף מע"מ) לשני המבנים ל – 361,000 ₪ (בצירוף מע"מ) לשני המבנים בהתאם (ראה : סעיפים 145 ו – 146 לסיכומי הנתבעת 2 ; סעיף 10.2 לסיכומי הנתבעים 5 – 7) .
בנסיבותיו של מקרה זה הנני מוצא לנכון לקבוע כי יש לשפות את התובעים בגין עלויות חיזוק המבנים בסכום של 390,780 ₪ (334,000 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור של 17% נכון למועד מתן חווה"ד המשלימה של מר חוראני משנת 2017) ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום מתן חווה"ד בחודש מאי 2017 ועד ליום מתן פסה"ד (407,002 ₪ בסה"כ) ובצירוף עלות תיקון הסדקים שנוצרו בקירות החוץ והפנים של כ"א משני הבתים ( 32,500 ₪ למשפחה) בצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מיום עריכת חווה"ד ביום 5.9.2012 (35,843 ₪ בסה"כ) (ראה גם : עמודים 17 ו – 18 לחוות דעת גולדקלנג מיום 28.11.2013 ; סעיף 5 לחוות דעתו המשלימה של מר חוראני משנת 2017 ; עדות מר אורמן בעמוד 29 שורות 19 – 20 לפרוטוקול).

לאור האמור לעיל הנני מעמיד את הפיצוי בגין ראש תביעה זה ע"ס של 487,129 ₪ (243,564 ₪ לכל משפחה) בצירוף עלויות שכ"ט פיקוח הנדסי צמוד בסכום של 10% מערך הבנייה , דהיינו 44,284 ₪ ( 22,142 ₪ למשפחה).

איחור במסירת הדירה :

התובעים 1 ו – 2 טוענים בתצהיריהם כי הדירה נמסרה להם באיחור של 5 חודשים ולכן בהתאם להוראות סעיפים 6, 12 ו – 14 להסכם אשר נחתם עם הנתבעת 1 , שבמסגרתו התחייבה הנתבעת 1 לסיים את בניית ביתם בתוך שנה ממועד תחילת הבנייה , הרי שיש לפצותם בפיצוי מוסכם בסכום של 26,250 ₪ (3500 ₪ לחודש בגין 45 ימי האיחור הראשונים ו – 60000 ₪ החל מהיום ה- 46 ואילך . התובעים 3 ו – 4 עותרים בתצהירם לפיצוי בסכום של 32,000 ₪ בשל איחור של חצי שנה במסירת ביתם .

במענה לטענות הללו טוענים הנתבעים בסיכומיהם כי הסכומים המפורטים בסיכומי התובעים וכן גם לשון ההסכם אמנם אינו שנוי במחלוקת דא עקא שלטענתם על הנתבעת 1 בלבד לשאת בסכום זה משום שלטענתן אין להן כל אחריות שהיא בנוגע למחדל זה אלא אך ורק לנתבעת 1 (ראה : סעיף 147 לסיכומי הנתבעת 2 ; סעיף 10.6 לסיכומי הנתבעים 5 – 7).

בניגוד לנטען על ידי הנתבעים 5 – 7 בכל הנוגע להיעדר אחריותם בנוגע למועד מסירת הדירה הרי שעיון בהסכם אשר נחתם בין הצדדים מעלה כי הנתבעים 5 – 7 התחייבו לקבל אחריות על ניהול הפרויקט בכללותו באופן אישי וישיר על בניית הבתים תוך קבלת אחריות על איכות הניהול והפיקוח על עבודות הבנייה אשר התבצעו באתר ובעיקר להודיע לתובעים על כל אי התאמה ו/או התפתחות משמעותית אשר עלולה לעכב או להשפיע על התחייבויות הקבלן המבצע (הנתבעת 1) אל מול התובעים/משתכנים.

לשון ההסכם מצביעה בבירור רב על הזיקה שבין רמת התנהלותם המקצועית של הנתבעים 5 – 7 לבין עיכובים אפשריים בהתחייבויותיו של הקבלן המבצע הרי שבהינתן קביעותיי מעלה בכל הנוגע למחדליהם המקצועיים של הנתבעים 5, 6 , ו – 7 ובהינתן קביעותיי בכל הנוגע לאחריותה של הנתבעת 2 כיזמת וכמרכזת העל של פרויקט הבנייה הן בהיבט התכנוני והן בהיבט התכנוני והן בהיבט התכנוני וכמי ששכרה/העסיקה את הנתבעים 3 ו – 8 הרי שהנני מוצא לנכון לקבל את התביעה בגין ראש פרק זה הן כלפי הנתבעת 1 , הן כלפי הנתבעת 2 , והן כלפי הנתבעים 5 – 7. חובתם להסב תשומת לב התובעים לעיכובים, או אי התקדמות הליכי הבניה בקצב הנדרש, מצדיקה לראותם כאחראים לעיכובים בנסיבות הענ ין.

הנתבעים 1, 2 יישאו ביחד ולחוד בתשלום החוב בגין ראש תביעה זה באופן משולב כאשר הנתבעים ישלמו לתובעים 1 ו – 2 בגין ראש תביעה זה את הסך של 26,250 ₪ ובסך של 32,000 ₪ כלפי התובעים 3 ו – 4 (בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת כתב התביעה המקורי ביום 22.11.12 ועד לתשלום המלא בפועל), ובסה"כ 28,642 ₪ לטובת התובעים 1 ו – 2 ובנוסף סך של 34,916 ₪ לטובת התובעים 3 ו – 4.

ירידת ערך המבנים :

התובעים עותרים בסיכומיהם (באמצעות הפנייה לכתב התביעה המתוקן ולתצהיריהם) לקבלת פיצוי כספי בגין ירידת ערך דירותיהם בסכום של 180,000 ₪ לכל דירה (הסכום נכון לחודש יוני 2013) וזאת בהתאם לאמור בחוות דעתו השנייה של מר אורמן.

על האמור בחווה"ד בעיית הסידוק הינה בעיה המשותפת הן לבית התובעים עצמם וכן גם לעוד משפחות רבות אשר רכשו דירות מגורים בשטח ההרחבה של הקיבוץ ולכן בהתחשב בכך שמשפחות נוספות נדרשו לבצע שיפוצי "דריכת מבנים" ואף בשל התכנות לכך שלא ניתן יהיה לפתור באמצעות שיפוץ את בעיית הסדיקה בבתי התובעים, ובפרט משבעיית הסידוק שבה וחזרה על עצמה בעוד בתים רבים אשר נבנו בשטח ההרחבה של הקיבוץ , הרי שלפי הערכתו יש מקום לפצות את התובעים בגין ירידת ערך המבנים בעטיה של בעיית הסידוק ושקיעת המרצפות בשיעור של 10% מערכם הריאלי של המבנים בשוק החופשי וזאת בשל הקושי במכירתן .

התובעים טוענים כי מר חוראני ציין בעדותו בביהמ"ש כי הוא אינו בעל הסמכה כשמאי בעוד שמר גולדקלנג ציין בעדותו כי הוא אינו שמאי פעיל ברם מחקירתו בביהמ"ש עלה כי קיימת ירידת ערך של המבנים ולכן יש לקבל את עמדתו של מר אורמן ולפיה יש מקום לפצות את התובעים בשיעור של 10% מערך המבנים.

הנתבעת 2 טוענת בסיכומיה באופן לקוני מאוד כי היא לא הייתה מעורבת בביצוע הבנייה או בפיקוח עליה ולכן הינה מתנערת מכל אחריות לנזקי התובעים בנימוק שהאחראים הישירים לכך הינם הנתבעת 1 עצמה, הנתבעים 5 – 7 ואף התובעים עצמם .

הנתבעים 5 – 7 טוענים בסיכומיהם כי מר אורמן לא הבהיר די הצורך מדוע חל שינוי של ממש בין ההערכה שבה נקב במסגרת חוות דעתו הראשונה משנת 2012 שבמסגרתה העמיד את שיעור ירידת ערך המבנה על 5% משוויו הריאלי בשוק החופשי בעוד שבמסגרת חוות דעתו השנייה הכפיל את סכום ההערכה ונקבע בסכום של 10% מערך המבנה.

לטענתם, מר אורמן כשל בהערכתו משום שבמהלך חקירתו התברר כי הוא העריך ששוויו הריאלי של כל מבנה הינו 1.8 מיליון ₪ אך ורק על סמך מידע שהגיע אליו ולפיו אחת מהמשפחות המתגוררות בשטח ההרחבה של הקיבוץ דרשה במסגרת המו"מ למכירת הדירה סכום של 1.8 מיליון ₪ בתמורה למכירתה , ולכן , אליבא דטענתם יש לקבל את קביעותיהם של המומחים שני וגולדקלנג ולפיה במידה והתיקונים הנדרשים יתבצעו בפועל הרי שערך המבנים יעמוד על ערכם הריאלי בשוק החופשי כאילו נבנו מלכתחילה ללא ליקוי (ראה : עמוד 23 לחוו"ד גולדקלנג ובעמוד 115 שורות 7 – 21 לפרוטוקול ; תשובות מספר 7 ו - 8 לשאלות ההבהרה מטעם מר שני ז"ל) .

מעדותו של מר אורמן בביהמ"ש עלה כי השוני שבין שתי חווה"ד נוצר שבזמן ביצוע ההערכה הראשונה לא עלה בידיו להבחין בנזק הרב אשר נגרם לבתים נוספים אשר נרכשו בשטח ההרחבה, ובין היתר גם לדירות הנמצאות בסמיכות מקום שאחת או שתיים מהן אף לא היו ראויות למגורים ולכן היה צורך בהריסתן ובבנייתן מחדש .

לדבריו, קביעתו במסגרת חווה"ד משנת 2013 ולפיה ירידת ערך הדירה עמד על 10% ולא על 5% שבה נקבע במסגרת חווה"ד הראשונה אינה מתבססת על ניסיון להתחקות באופן אמפירי אחר ערכן הריאלי של הדירות בשטח ההרחבה של הקיבוץ באמצעות בחינת עסקאות אחרות שהתבצעו במקום , באמצעות קבלת נתונים נוספים המתפרסמים על ידי רשות המיסים (מס שבח), באמצעות קבלת נתונים מהשמאי הממשלתי ואף מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה אלא על סמך הערכה אישית כי ערך הדירה עמד של 1.8 מיליון ₪ לאחר שהתקשר טלפונית אל אחד מבעלי הדירות בשטח ההרחבה אשר ציין בפניו כי הינו דורש בתמורה למכירת הדירה סכום של 1.8 מיליון ₪ (ראה : עמוד 23 שורות 15 – 33 ; עמוד 32 שורה 27 – עמוד 33 שורה 20 ; עמוד 34 שורות 5 – 8 לפרוטוקול).

בהמשך עדותו של מר אורמן עלה כי השינוי החד בהערכתו בין שתי חווה"ד נבע גם מהתרשמותו מריבוי הסדקים אשר התגלעו בדירות התובעים ובבתים סמוכים ובשל ה"אפקט הפסיכולוגי של קיום הליקויים בסביבה", כלשונו (ראה : עמוד 30 שורה 28 – עמוד 31 שורה 9 לפרוטוקול).

בפסיקת בתי המשפט נקבע כי על הפיצוי בגין ירידת ערך לשקף את ירידת ערך המבנה כתוצאה מכך שרוכש פוטנציאלי יימנע מלשלם עבורו את מחיר-השוק הריאלי של המבנה, ובפרט בנכסי דלא-ניידי העוברים הסובלים מנזקים חריגים ויסודיים החורגים מהרגיל, בשל בעיה של חדירת מים – ליקויים אשר יוצרים פער ממשי בין ציפייתם הסבירה (בקנה-מידה אובייקטיבי) של רוכשי נכס מקרקעין לבין מצבו הנתון של הנכס (ראה :א (שלום ת"א) 45482-10-13 חמי אברהם נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בורוכוב 48 גבעתיים ואח' מיום 27.5.2015 אותו אישר ביהמ"ש המחוזי בת"א בעניין ע"א (מחוזי ת"א) 17045-07-15 אברהם נ' נציגות הבית המשותף ברחוב בורוכוב 48 גבעתיים ואח' מיום 8.7.2015 . (

חרף הבעייתיות הרבה בקביעתו של מר אורמן ושינוי החזית החד שבין שתי חווה"ד התרשמתי ממכלול הנתונים שהובאו בפניי כי אף בהנחה שהליקויים יתוקנו בעתיד הרי שנוכח היקפם הנרחב הן בדירות התובעים והן בדירות סמוכות בשטח ההרחבה ובשל התמשכות התיקונים הנדרשים קיימת התכנות של ממש לכך שרוכשים פוטנציאליים יימנעו מרכישת הנכסים.

אשר על כן, הנני מוצא לנכון לקבל את קביעתו הראשונה של מר אורמן ולפיה שיעור ירידת ערך המבנים נכון לחודש אוגוסט 2012 הינו 5% מערכן של הדירות בשוק החופשי , דהיינו 90,000 ₪ בצירוף מע"מ לכל דירה ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה החל מחודש אוגוסט 2012 , דהיינו 116,350 ₪ לכל דירה (232,700 ₪ בסה"כ).

נזק לא ממוני/עוגמת נפש :

התובעים עותרים בסיכומיהם (באמצעות הפנייה לכתב התביעה המתוקן ולתצהיריהם) לקבלת פיצוי בסכום של 100,000 ₪ לכל משפחה בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) ובנוסף לכך בסכום של 28,080 ₪ למשפחה בגין הצורך במעבר מגורים זמני לדירות חלופיות לרבות פינוי תכולת בתיהם במהלך תקופת השיפוצים.

התובעים טוענים כי הם וילדיהם סובלים במשך שנים רבות מאי נוחות רבה מאוד כתוצאה מהבנייה הרשלנית אשר התבצעה בבתיהם ואשר באה לכלל ביטוי מקילופי טיח, רעשי פיצוצים בקירות הבית , תנודות בקירות הבית וובמיוחד חדירה של מי גשם במהלך תקופת החורף .

הנתבעת 2 אינה מתייחסת באופן ספציפי לראש פרק זה אלא מציינת באופן כללי ביותר כי היא לא הייתה מעורבת בבניית הדירות ו/או בתהליך הפיקוח ולכן אין מקום לחייבה לפצות את התובעים בעוד שהנתבעים 5 – 7 טוענים כי התובעים הגישו תביעה מוגזמת וחסרת פרופורציות ההתקשרות עימם נעשתה לאחר שהם התקשרו בהסכמים עם הנתבעים 1 ו – 2 לפני כריתת ההסכם עימם ולכן אין מקום לחייבם לפצות את התובעים בגין ראש תביעה זה.

בנוסף לכך, טוענים המפקחים כי מחוות דעתו של מר חוראני עולה כי אין כל מניעה להמשך מגורי התובעים בבתיהם במהלך תקופת ביצוע עבודות השיפוץ וכי התובעים כלל לא עדכנו אותם על כך שנתבעת 2 המליצה בפניהם לשכור את שירותי הנתבעת 1 כקבלנית המבצע ולכן לשיטתם אין מקום לקבל את התביעה בגין ראש פרק זה .

הבסיס הנורמטיבי לפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 אשר קובע כדלקמן : "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין . "

פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשקול דעתו של בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות בדבר שיעור הנזק. נפסק לא אחת כי פיצוי בגין עוגמת נפש היא אכן מלאכה לא קלה המצריכה לקיחה בחשבון של גורמים המשתנים ממקרה למקרה (ראה : ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ מיום 11.11.2010) . בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש אשר נגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, ובכלל זה את ייעוד הנכס, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס, עלות התיקון וכיוצ"ב (ראה : ע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ אבנר מיום 1.12.2008; ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ מיום )28.2.2005) .

הואיל ורכיב זה נתון לאומדנו של בית המשפט סבורני כי בהתחשב בכך שאין מחלוקת בין כלל המומחים על כך שריבוי הסדקים גורם לחלחול מי גשם אל תוך הבתים במהלך תקופת החורף ולאי הנוחות המתמשכת של התובעים וילדיהם (ראה : סעיפים 39 – 40, 79 ן – 82 לתצהירי התובעים) הנני מוצא לנכון לפצות את התובעים בגין ראש תביעה בסך של 100,000 ₪ (50,000 ₪ למשפחה).

באשר לדרישת התובעים לקבלת פיצוי כספי בגין מעבר לדירה חלופית במהלך תקופת ביצוע עבודות השיפוץ הרי שבהינתן היקף העבודות הרב הנדרש בנסיבותיו של עניין זה מחד ומאידך בהתחשב בכך שלא הוצגו על ידי התובעים אסמכתאות בנוגע לעלויות הפינוי (עלויות הובלה, עלויות שכ"ד , היקף הציוד המצוי בבתיהם וכו') הרי שהנני מוצא לנכון לפצות את התובעים בגין ראש תביעה זה על דרך האומדן בסכום של 40,000 ₪ ( 20,000 ₪ למשפחה).

סוף דבר :
התביעה מתקבלת באופן חלקי .

הנתבעים 2 ו – 5 עד 7 (ביחד ולחוד) ישלמו לתובעים 1 ו – 2 את הסך של 458,556 ₪ ולתובעים 3 ו – 4 בסך של 464,830 ₪ בהתאם למתווה החלוקה המפורט מעלה (60% מנזקי התובעים לנתבעים 1 ו – 2 ביחד ולחוד ו - 40% מנזקי התובעים לנתבעים 5) כדלקמן :

תובעים 1 ו – 2 : עוגמת נפש – 50,000 ₪ ; פינוי דירה 20,000 ₪ ; ירידת ערך מבנה – 116,350 ₪; איחור במסירת דירה – 28,642 ₪ ; תיקון ליקויים ופיקוח הנדסי – 243,564 ₪.
תובעים 3 ו –4 : עוגמת נפש – 50,000 ₪ ; פינוי דירה 20,000 ₪ ; ירידת ערך מבנה – 116,350 ₪ ; איחור במסירת דירה – 34,916 ₪ ; תיקון ליקויים ופיקוח הנדסי – 243,564 ₪.
סכומים אלו יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום מתן פסה"ד ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך, יישאו הנתבעים 2 ו – 5 עד 7 ( לפי מפתח החלוקה המפורט לעיל) בהוצאות התובעים בסך של 26,000 ₪ (13,000 לכל משפחה) וכן גם בהוצאות שכר טרחת ב"כ התובעים בסך של 140,000 ₪ (70,000 ₪ לכל משפחה) בצירוף מע"מ כחוק.

כמו כן, יישאו הנתבעים 2 ו - 5 עד 7 (ביחד ולחוד) במלוא הוצאות התובע בתשלום שכרם של המומחים אורמן ושני בכפוף להצגת חשבוניות מס כדין . בנוסף לכך , יישאו הנתבעים 2 ו - 5 עד 7 בתשלום חלקם היחסי של התובעים בתשלום הוצאות הקידוחים והבדיקות אשר נדרשו לצורך הכנת חוות דעתו של מומחה בית המשפט (בכפוף להצגת חשבוניות מס כדין) . מובהר כי לשכר טרחת המומחים ולעלויות הבדיקות והקידוחים יתווספו הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הנפקת החשבוניות ועד לתשלום המלא בפועל .

אין צו להוצאות בכל הנוגע לנתבעים 3 ו – 8 בשל הנימוקים המפורטים מעלה, אולם התביעות כנגדם נדחות.

ניתנה היום, כ"ח ניסן תש"פ, 22 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.