הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 42838-05-17

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד

תובעים

אריק מימון
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק בן חיים

נגד

נתבעים

1.שריד על הדרך אגודה שיתופית חקלאית בע"מ
2.גדי עשת
ע"י ב"כ עוה"ד שלמה כרוב

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית בעילה חוזית ונזיקית, לפיה התובע מבקש לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 400,000 ₪.

2. התובע הינו בעל עסק בשם "ERIK פרסום חוצות" העוסק בפרסום מסחרי על גבי שלטים באזור מגדל העמק וסביבתה.

נתבעת 1 הינה אגודה שיתופית חקלאית והיא בעלת זכויות חכירה בחלק מהמקרקעין הידועים כגוש 17414, חלקות 37-38 ו-70-71 בצומת מגדל העמק - כפר ברוך (להלן: "הנתבעת" ו- "המתחם" בהתאם). במתחם הוצב בעבר שלט פרסום (להלן: השלט הישן").

נתבע 2 הוא המנהל של נתבעת 1 (להלן: ''הנתבע'').

3. ביום 3.9.12 נערך ונחתם בין התובע לבין הנתבעת הסכם שכירות בלתי מוגנת, לפיו שכר התובע שטח במתחם לצורך הצבת שלט פרסום בגודל של 16 מ"ר (להלן: "ההסכם'' ו- ''השלט'' בהתאם).

במסגרת ההסכם הצהירה הנתבעת כי אין כל מניעה חוזית להתקשרות עם התובע (ס"ק 4.1 להסכם) וכי היא בעלת היתר ורישיון להצבת שילוט במתחם, ולפיכך התובע "אינו צריך לדאוג לכל דבר הכרוך בזה" (ס"ק 9.2 להסכם). כן נקבע בהסכם כי תקופת השכירות הינה למשך 3 שנים, וזאת החל מיום 1.11.12 עם אופציה שניתנה לתובע להארכת השכירות לתקופה של שנה, שנתיים או שלוש שנים נוספות (סעיף 6 להסכם).
ביחס למקום בו יוצב השלט בתוך המתחם, נקבע בהואיל השלישי להסכם כדלקמן: "... השוכר מעוניין לשכור במקרקעין שטח להצבת שילוט המסומן בצבע אדום בתשריט המצורף כנספח א' (להלן - 'המושכר')".

בפועל, ובניגוד למצוטט לעיל, לא צורף להסכם כל תשריט.

4. ביום 24.10.12 הציב התובע את השלט במתחם ולצורך כך ביצעו בעלי מקצוע מטעמו עבודות חפירה ויציקת בטון. באותו מעמד נכח נציג הנתבעים, מר גלעד ריש (להלן: "גלעד").

5. באותו יום בו הוצב השלט במתחם, פנתה הנתבעת לתובע ב מכתב בו הודיעה לו על ביטול ההסכם ודרשה ממנו להסיר את השלט מהמקום, וזאת משלושה טעמים: הראשון, השלט הוצב ללא תיאום עם הנתבע, השני, השלט הוצב מחוץ לגבולות המתחם, והשלישי, השלט הוצב ללא כל תכנון של מהנדס מוסמך באופן המהווה סכנה לסביבה (להלן: "מכתב הדרישה").

בפועל, התובע לא הסיר את השלט ולפיכך הנתבעת הסירה אותו ושרידיו נותרו במתחם.

6. להשלמת התמונה יצוין כי התובע משך לפקודת הנתבעת המחאות לכיסוי דמי השכירות שנקבעו בהסכם, אולם הנתבעת לא פרעה אותן ולא פנתה לתובע בדרישה לשלם תמורתן.

טענות הצדדים בתמצית:

7. לטענת התובע, הטעמים המפורטים במכתב הדרישה, ואשר בעטיים הוא נדרש להסיר את השלט, חסרי כל אחיזה במציאות ואין להם על מה לסמוך. וביתר הרחבה:

- הטענה להעדר תיאום: ההסכם לא מטיל על התובע כל חובה לתאם עם הנתבעים את הצבת השלט, ומכל מקום , עובר לחתימתו התובע והנתבע ביקרו במתחם ושניהם סיכמו את המקום המדויק בו יוצב השלט. כמו כן, התובע שלח לנתבע לדואר האלקטרוני של גלעד הדמיה בה מופיע המיקום המדויק בו יוצב השלט במתחם והנתבע לא העלה כל התנגדות, אף הסכים למיקום המופיע בהדמיה. יתירה מכך, אף כי גלעד נכח במעמד הצבת השלט במתחם, הוא לא העלה כל טענה או הסתייגות לעניין המקום בו הוצב.

- הטענה כי השלט הוצב מחוץ למתחם: הוכח במשפט כי השלט הוצב בשטח המתחם, ומכל מקום, באם אמת בפי הנתבעים, ולא כך היא, אזי לא הייתה להם כל זכות לדרוש מהתובע להסיר אותו, שכן השטח בו הוצב, כביכול, אינו שייך לנתבעת, ולחילופין, היא היתה אמורה לבקש להעתיק את השלט אל תוך שטח המתחם.

- הטענה בדבר העדר תכנון הנדסי: הנתבעים לא הוכיחו טענתם בנדון, אדרבא, מראיות התובע במשפט עולה כי השלט הוצב בהתאם לדרישות ההנדסיות והקונסטרוקטיביות המתחייבות.

הוסיף התובע וטען כי הטעם האמיתי לדרישת הנתבעים להסרת השלט, הוא העדר היתר כדין וזאת בניגוד להצהרת הנתבעת בהסכם, עליה הסתמך התובע.

ביחס לנתבע טען התובע כי הוא אורגן של הנתבעת ויש לחייבו בדין באופן אישי, הואיל ובין הצדדים התקיימה מערכת יחסים החורגת מגדר פעילותו הרגילה כמנהל הנתבעת והתובע סמך על מומחיותו הנטענת והמצג המוטעה שהציג בדבר קיומו של היתר כדין להצבת השלט .

הוסיף התובע וטען כי בעקבות הפרת ההסכם וביטולו שלא כדין, נגרמו לו נזקים בגינם הוא זכאי לפיצוי מהנתבעים. בנדון טען התובע כי הוא התקשר עם 4 לקוחות שונים בהסכמי פרסום שלא יצאו לפועל בעקבות ביטול ההסכם (להלן: "הסכמי הפרסום"). בנסיבות העניין, היה על התובע לפצות אותם לקוחות בהענקת פרסום חינם למשך חודשיים ימים על שלט אחר שבבעלותו. התובע הגיש חוות דעת של יועצת מס, גברת רחל כהן (להלן: "רחל"), בה קובצו נזקיו הנטענים בעקבות ביטול ההסכם, וזאת בגין אובדן הכנסות צפויות - סך של כ-1,600,0 00 ₪ - פיצוי ל לקוחות בעקבות ביטול הסכמי הפרסום - סך של 12,800 ₪ - עלות השלט בסך של כ-57,000 ₪, בניכוי הוצאות שונות כגון דמי שכירות, אגרת שילוט, חשמל ועוד, ובסה"כ כ- 1,440,764 ₪. לצורכי אגרה התובע העמיד את תביעתו על סך של 400,000 ₪.

8. לטענת הנתבעים, במסגרת המו''מ שהתנהל בין הצדדים טרם חתימת ההסכם, התקיימה פגישה בין התובע לנתבע במתחם ובמהלכה ה וצג לתובע השלט הישן ונאמר לו כי אם רצונו להציב את השלט, עליו להציבו באותו מקום בו מוצב השלט הישן. בהמשך המ ו''מ בין הצדדים, ניתנה לתובע אופציה נוספת, ולפיה הוא ישתמש בשלט הישן, תחת הצבת שלט אחר במקומו. לפיכך, לא הייתה חשיבות מיוחדת לתשריט האמור בהסכם לצורך קביעת מיקום השלט במתחם, והתובע ממילא לא עמד על קבלתו.

בפועל, כך לטענת הנתבעים, התובע הציב את השלט מחוץ לגבולות המתחם וביום הצבתו ערך פקח מטעם הוועדה המקומית - יזרעאלים ביקורת במקום ובעקבותיה הוא דרש מהנתבע להסיר את השלט לאלתר, שאם לא כן, יוגש כתב אישום נגד שני הנתבעים. בנסיבות העניין, הנתבע פנה לתובע בדרישה להעתקת השלט לתוך שטח המתחם ומסר בידיו את מכתב הדרישה. משלא הסיר התובע את השלט, פעלה הנתבעת להסרתו ושרידיו נותרו במתחם.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי לנתבעת ניתן היתר להצבת שלט פרסום במתחם וכי ההדמיה עליה נסמך התובע נשלחה לכתובת דואר אלקטרוני שגויה ומעולם לא הגיעה לגלעד או למי מהנתבעים.

כן טען הנתבע כי אין כל יריבות בינו לבין התובע, שכן הוא פעל כאורגן של הנתבעת, ולפיכך יש לדחות את התביעה נגדו.

חלק הארי בסיכומי הנתבעים מתייחס לנזקיו הנטענים של התובע בעקבות ביטול ההסכם, ובנדון נטען כי התובע לא הוכיח את נזקיו, כולם או בחלקם, לא הציג ראיות ולא הזמין עדים רלבנטיים, ומטעם זה בלבד מן הדין לדחות את התביעה אף ללא קשר למחלוקת בין הצדדים ביחס לנסיבות ביטול ההסכם.

ד י ו ן:

9. במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם הצדדים.

מטעם התובע הוגשו תצהירי עדות ראשית של התובע וכן של ה"ה בוסקילה אשכול, מי שביצע את עבודות החפירה להצבת השלט, ו- יהודה פחימה, אשר נכח בפגישה בין התובע לבין גלעד בה דובר על אישור בנוגע לשלט ( להלן: "בוסקילה" ו"יהודה" בהתאם). כמו כן, התובע הגיש חוות דעת של הנדסאי בניין, מר ביטון חיים, לעניין הקונסטרוקציה של השלט (להלן:"ביטון") וכן חוות דעתה של גב' רחל.

מנגד, מטעם הנתבעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של הנתבע , מר גלעד, וכן של המודד מר יאסר אבו ריא, וזאת לתמיכה בטענה כי השלט הוצב מחוץ לגבולות המתחם (להלן: " אבו ריא"). כן הגישו הנתבעים את חוות דעתו של מר קוצי אגברייה לעני ין קונסטרוקציית השלט (להלן: "אגברייה").

כל המצהירים והמומחים לעיל העידו בבית המשפט, זאת למעט מר אגברייה, שלא התייצב לחקירה, ו בהסכמת הצדדים חוות דעתו הוצאה מתיק בית המשפט.

10. על מידת רצינות הטעמים לביטול ההסכם אשר העלתה הנתבעת במכתב הדרישה, ניתן ללמוד מהעובדה כי במסגרת סיכומיהם בתביעה, נטשו הנתבעים את הטענות בדבר העדר תיאום והעדר תכנון הנדסי וכל שנותר בפיהם הוא הטענה כאילו השלט הוצב מחוץ לגבולות המתחם, וכי בין הצדדים הוסכם כי הוא יוצב במקום השלט הישן, ולחילופין התובע יעשה שימוש בשלט הישן.

אדון אפוא להלן בטענות הנתבעים ביחס למיקום הצבת השלט.

11. בסעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי) , התשל"ג-1973, התווה המחוקק כללים לפרשנות החוזה, ובס"ק א', הוא הרלוונטי לענייננו, נקבע כדלקמן:

"חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

ללשון החוזה מעמד הבכורה בפרשנות הוראותיו, וכפי שנפסק ב-ע"א 1536/15 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' תחנת דלק חוואסה בע"מ ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:

"... אין חולק כי לשון החוזה - על מגוון הוראותיו - היא נקודת המוצא לכל הליך פרשני. יתרה מזאת, כל זמן שלשון החוזה ברורה וחד משמעית ומצביעה באופן בהיר על אומד דעתם הסובייקטיבית של הצדדים בעת כריתת החוזה, הבכורה בהליך הפרשני תינתן לה ... רוח דברים אלה עוגנה זה מכבר בסעיף 25(א) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ... עם זאת, בנסיבות שבהן לשון החוזה אינה חד משמעית ... על הפרשן להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים על רקע כלל הוראות החוזה ובאמצעות בחינת הנסיבות החיצוניות לו. בתוך כך יש ליתן את הדעת להתנהגות הצדדים במסגרת המשא ומתן שהביא לכריתת החוזה; להתנהגותם במהלך הוצאתו לפועל של החוזה; לחוזים נוספים הקיימים בין הצדדים; לנוהג המסחרי המקובל; וכיוצא באלה ...." (שם, פסקה 46).

מן הכלל אל הפרט.

12. מאחר ובניגוד לאמור בהסכם, לא צורף אליו תשריט בו מופיע מיקום הצבת השלט בשטח המתחם, יש להתחקות אחר אומד דעתם של הצדדים מיתר הוראות ההסכם, ליתר דיוק ס"ק 4.6, בו נקבע כדלקמן:
"בכפוף להצהרות והתחייבויות המשכיר השוכר מצהיר כי ידוע לו שסמוך לו מוצבים שלטים נוספים, בשכנות, והוא מתחייב לשמור על השלטים הנוספים לא לפרקם ולאו (צ"ל ולא - ר.ח.) לפגוע בהם, וכן לא לגרום להם לנזקים".

יובהר, כי על אף כי ס''ק 4.6 להסכם נוקט ל שון רבים - "שלטים נוספים" - אין חולק כי במועד חתימת ההסכם, היה במתחם שלט אחד בלבד, הוא הוא השלט הישן.

טענת הנתבעים כאילו הוסכם להציב את השלט במקום השלט הישן או לעשות בו שימוש, אינה מתיישבת עם האמור בס"ק 4.6 להסכם, ממנו עולה כי הסיכום היה כי השלט יוצב סמוך לשלט הישן.

13. יתרה מכך, ככל ואמת בפי הנתבעים, נשאלת השאלה , מדוע ההסכם לא נוסח בפשטות ולא נאמר בו ברחל בתך הקטנה כי השלט יוצב במקום בו מוצב השלט הישן. הנתבע נשאל בחקירתו לעניין זה והוא השיב באומרו:

"ש. לבית המשפט, אם הסיכום לטענתך היה שהתובע מציב את השלט בדיוק במקום השלט הקיים, למה לא ללכת על הדרך הפשוטה לציין את זה, למה צריך שרטוט, יש שלט קיים בשטח?
ת. אתה צודק, אך לא עשיתי את זה. כשלתי כשלא הלכתי לעורך דין" (שם, עמ' 44-45 החל משורה 29 לפרוטוקול הדיון).

יודגש כי בחקירתו הנגדית הודה הנתבע כי הוא ניסח את ההסכם (שם, עמ' 43 שורה 24 לפרוטוקול הדיון). לפיכך, גם אם תאמר כי פרשנות החוזה סובלת שתי אפשרויות , ולא כך סבור בית המשפט- הצבת השלט במקום השלט הישן או במקום אחר במתחם - אין בכך לסייע לנתבעים. בנדון נקבע בס"ק 25 (ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), כלל פרשני, לפיו: ''חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו''. לפיכך, גם מטעם זה אין לקבל טענת הנתבעים כאילו סוכם על הצבת השלט במקום השלט הישן.

14. בסעיף 8 סיפא לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/3, המעיט גלעד מחשיבות העובדה כי הוא נכח במעמד הצבת השלט, ומתפקידו אצל הנתבעת, באומרו: "יודגש, אין ולא הייתה לי כל ידיעה בקשר עם גבולות מתחם התחנה. כל תפקידי בשריד על הדרך היה מנהל אחזקה ואיש קשר עם השוכרים מטעמה".

בחקירתו הנגדית מסר גלעד תחילה תשובה עמומה ביחס לתפקידו בעת הצבת השלט, באומרו "... נשלחתי להשגיח שהעניינים מתנהלים כשורה במקום" (שם, עמוד 41 שורה 29 לפרוטוקול הדיון). אולם, משנשאל בשנית לעניין זה, הוא השיב באומרו:

"ש. גדי אומר לך ללכת להשגיח שהכל כשורה, אתה לא שואל אותו מה זה 'הכל כשורה'. אתה לא מבקש הנחיות?
ת. קיבלתי הנחיות מגדי ללכת ולוודא שאריק מציב את השלט החדש, במקום של השלט הישן" (שם, עמוד 42 שורה 22 לפרוטוקול הדיון).

בתצהיר עדותו הראשית לא העלה גדי כל טענה ביחס לפעולות בהן נקט, כביכול, כאשר התובע לא הציב את השלט במקום השלט הישן, ורק משנשאל לעניין זה בחקירתו הוא העלה טענות חדשות, באומרו:

"ש. קיבלת את התכתיב של אריק ולא של הבוס שלך?
ת. אני הסקתי מדבריו של אריק, שהוא יסתדר עם גדי בנושא המיקום החדש. ניסיתי להשיג את גדי בטלפון, ליידע אותו, באותו הזמן גדי לא היה זמין. אריק טען בפני שהוא יסתדר עם גדי והאמנתי לדבריו ונתתי לו להמשיך בעבודתו.
ש. היכן כל מה שאמרת כתוב בתצהירך?
ת. זה לא כתוב בתצהיר שלי.
ש. איך ניסית להשיג את גדי לפי דבריך?
ת. בטלפון.
ש. בשום מקום לא הצלחת להשיג את גדי?
ת. כנראה הוא היה בישיבה, כנראה סגר את הטלפון.
ש. איפה הייתה ישיבה?
ת. אני לא שומר על גדי במהלך היום" (שם, עמוד 43 שורה 3 לפרוטוקול הדיון).

טענותיו של גלעד לעיל הינן טענות כבושות שלא נתמכו בראיה כלשהי, ולפיכך אין לקבלן.

בנסיבות העניין, נוכחות נציג הנתבעים במעמד הצבת השלט והעדר כל טענה, הסתייגות או פעולה מצידו בעקבות הצבת השלט במקום אחר מהמקום בו מוצב השלט הישן, תומכת בטענת בגרסת התובע במשפט, ולפיה הוא הציב את השלט במקום המוסכם על הצדדים.

15. וגם זאת, בסעיף 18 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/4, טען הנתבע כאילו משנודע לו על הצבת השלט, הוא פנה לתובע בדרישה להעתיק אותו לתוך שטח המתחם. דא עקא, טיעון זה אינו מתיישב עם העובדה כי במכתב הדרישה אין זכר ל טענה הנ''ל אלא הודעה בדבר ביטול ההסכם ודרישה להסרת השלט , זאת ותו לא.

16. לתצהירו של המודד מטעם הנתבעים, מר אבו ריא, צורף תשריט מדידה של העד (להלן: "תשריט המדידה"), וזאת בתמיכה לטענה כאילו השלט הוצב מחוץ לשטח המתחם. המקום בו הוצב השלט סומן בתשריט המדידה "בסיס בטון לשלט" . אלא מה, אותו בסיס נמצא בתוך שטח המתחם, ואשר סומן בתשריט המדידה בקו בצבע תכלת עליו נרשם "גבול החלקה". יובהר כי בתשריט המדידה מופיע קו בצבע שחור עליו נרשם "גדר ברזל" והשלט הוצב מחוץ לקו הנ"ל, אולם, אין חולק כי הקו הנ''ל לא מהווה את גבול המתחם וכי הגדר לא הייתה קיימת במועד הצבת השלט. בנסיבות העניין, הצבת השלט מחוץ לגדר הברזל, אינה מעלה ואינה מורידה מהמסקנה אליה הגעתי.

17. יתירה מכך, בחקירתו הנגדית אישר המודד מטעם הנתבעים, מר אבו ריא, כי גם השלט וגם השלט הישן הוצבו בתוך חלקה 71, המהווה חלק משטח המתחם, וזאת באומרו:

"ש. מפנה אותך לנספח 2 לתצהירך, מפנה לקו שכעת אני מסמן אותו בהעתק שבפני ביהמ"ש בעט כחולה, תאשר שהבסיס נמצא בתוך גבול החלקה.
ת. הבסיס נמצא בחלקה מספר 38. אני מתקן, חלקה 71.
ש. והשלט הישן נמצא גם כן בחלקה 71?
ת. כן" (שם, עמוד 32 שורה 27 לפרוטוקול הדיון).

בסעיף 69 לסיכומיהם טענו הנתבעים, לראשונה, כי כעולה מההואיל הראשון בהסכם, הם אינם הבעלים של מלוא החלקה עליה הוצבו שני השלטים נשוא התביעה, אולם טיעון זה אינו משכנע בעיניי כלל ועיקר ואין בו לשנות מהמסקנה המתחייבת, לפיה, לגישתו של המודד מטעם הנתבעים עצמו, בסיס השלט הוצב בתוך גבול המתחם. שני טעמים לדבר:

בהואיל הראשון בהסכם נקבע כדלקמן: "... המשכיר הינו בעל זכויות החכירה והחזקה של המקרקעין הידועים כגוש 17414 חלקות 71, 70, 37, 38 (בחלק)...". מהנוסח הנ"ל עולה כי המונח "בחלק" מתייחס לחלקה 38 בלבד ולא ליתר החלקות המהוות את שטח המתחם, לרבות חלקה 71. מכל מקום, הנתבעים לא הגישו כל ראייה בנדון, כגון נסח טאבו או כל מסמך אחר.

אף אם תאמר כי הנתבעת אינה הבעלים של מלוא חלקה 71, הרי הנתבעים לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, מהם אותם חלקים שבבעלותם באותה חלקה ומה הן גבולות אותו חלק . בנדון, הנתבעים לא הגישו כל אסמכתא כגון תשריט חלוקה, הסכם חלוקה או ראיה ביחס לביקורו הנטען של הפקח מטעם הוועדה האזורית במתחם וקביעתו כאילו השלט הוצב מחוץ לשטח המתחם.

18. דומה כי הטעם האמיתי לביטול ההסכם על ידי הנתבעת, טעם שאין לו כל ביטוי במכתב הדרישה, הוא העדר היתר כדין להקמת השלט החדש, ובנדון מצאתי כי הדין עם התובע.

בס"ק 9.2 סיפא להסכם, נקבע כדלקמן:

"המשכיר מצהיר בזאת שהוא הכן (צ"ל אכן - ר.ח.) בעל היתר ורישיון להצבת שילוט הנ"ל, והשוכר אינו צריך לדאוג לכל דבר הכרוך בזה".

בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי הוא ניסח ס"ק 9.2 להסכם, זאת מבלי שהתובע דרש זאת ממנו (שם, עמ' 44, שורה 7 לפרוטוקול הדיון), כי ההיתר עליו סמך הוא ההיתר שניתן לשלט הישן ו מאחר וסוכם כי השלט יוצב במקום השלט הישן, טענה שנדחתה לעיל, אזי לא היה צורך בקבלת היתר נוסף (שם, עמ' 45, שורה 13 לפרוטוקול הדיון).

19. טענת הנתבעים כאילו ההיתר שניתן לשלט הישן מייתר את הצורך בקבלת היתר לשלט, מוטעה מיסודו, ולעניין זה אין נפקא מינא אם תאמר כאילו סוכם בין הצדדים על הצבת השלט החדש במקום השלט הישן, אם לאו. אבהיר להלן.

לתצהיר הנתבע צורף היתר מיום 23.9.99 לביצוע עבודות בניה בחלק משטח המתחם, אולם אין בהיתר הנ''ל כל התייחסות לה צבת שלטים במקום. חשוב מכך, ההיתר ה נ''ל מתייחס אך ורק לחלקה 38, ולא לחלקה 71 עליה הוצב השלט הישן, כפי שהעיד המודד מטעם הנתבעים.

בנדון לא נעלם מעיניי פלט מחשב המצורף לתצהיר הנתבע המתעד בקשה לשינוי מיקום שלט, ובו נרשמו חלקות מס' 38 ו-71, אולם , ובהיעדר מוצג אחר בנדון, לרבות החלטת וועדת התכנון בבקשה, אין לדעת באם הבקשה אושרה, אם לאו.
יתרה מכך, הנתבעים לא טענו, מקל וחומר לא הוכיחו, כי המידות והחומרים מהם עשויים השלט הישן והשלט נשוא התביעה, זהים ולפיכך אין כל רבותא כי ההיתר שניתן לשלט הישן תקף אף ביחס לשלט נשוא התביעה.

20. לאור האמור לעיל, באתי לכלל מסקנה כי הנתבעת ביטלה את ההסכם עם התובע מאחר ובניגוד להצהרתה ולמוצג אשר הציגה, לא היה ברשותה היתר להצבת השלט החדש ולפיכך היא הפרה את ההסכם עם התובע וביטלה אותו שלא כדין.

משהגעתי עד הלום, אדון להלן בנזקיו הנטענים של התובע בעקבות ביטול ההסכם.

21. בסעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970 ( להלן: "חוק החוזים (תרופות)"), קבע המחוקק מגוון סעדים לצד הנפגע מהפרת החוזה, וזאת כדלקמן:

"הופר חוזה, זכאי הנפגע לתבוע את אכיפתו או לבטל את החוזה, וזכאי הוא לפיצויים, בנוסף על אחת התרופות האמורות או במקומן, והכל לפי הוראות חוק זה".

במקרה דנן עניין לנו בסעד הפיצוי המעוגן בסעיף 10 לחוק החוזים (תרופות) כדלקמן:

"הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה ושהמפר ראה אותו או שהיה עליו לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה".

פיצוי בשל הפרת חוזה נועד להעמיד את הנפגע, מבחינה כספית, במצב בו היה אלמלא ההפרה (ר' ע"א 646/85 יצירות ברנע בע"מ נ' דניה חברה לפיתוח בע"מ, פ"ד מב (2) 793 (להלן: "פסק דין ברנע") וכן, ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ, פורסם בנבו, שם, סעיף 25).

ב- ע"א 355/80 נתן אניסמוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ, פ"ד לה (2) 800, נפסק לעניין הוכחת הנזק, כ דלקמן:

"הוכחת הנזק היא תנאי הכרחי אך לא מספיק לקביעת הפיצוי. כשם שעל הנפגע להוכיח את הנזק שנגרם לו, כן מוטלת עליו החובה להוכיח את הנתונים העובדתיים מהם ניתן להסיק את הפיצוי, דהיינו את הערך הכספי של החזרת המצב לקדמותו. נפגע אינו יוצא ידי חובתו בהוכחת הנזק, אלא עליו להניח תשתית עובדתית לקביעת שיעור הפיצוי. אין להשאיר עניין זה לאומדנו של השופט" (שם, עמ' 88).

לאותה הלכה ראה גם כן, ע"א 795/86 לודאית חברה לבניין בע"מ נ' השקעות שירליב בע"מ ואח', פ"ד מא (3) 645 וכן, ע"א 638/84 קאסם נ' עו"ד יואל, פ"ד מא (3) 678.

מן הכלל אל הפרט.

22. בסעיפים 22-24 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/5, העלה התובע טענות כלליות וסתמיות ביחס לנזק שנגרם לו בעקבות ביטול ההסכם, ולהשלמ ת החסר הוא הפנה בסעיף 25 לתצהיר לחוות דעתה של גב' רחל. להלן ציטוט.

"22. אלא שכתוצאה ממעשיהם ו/או מחדליהם של הנתבעים המפורטים לעיל , נמנעה ממני האפשרות לעשות שימוש בשלט ונגרמו לי נזקים רבים.
23. כך למשל, כתוצאה מהפרת ההסכם על-ידי הנתבעים, נאלצתי לבטל את ארבע הזמנות הפרסום שנעשו ביחס לשלט החדש, כמפורט לעיל, תוך שנדרשתי לפצות את כל אחד מארבעת המזמינים בפרסום חינם למשך חודשיים על-גבי שלט אחר שבבעלותי ברחוב דרך העמק במגדל העמק.
..........
24. כמו כן, אך ברור שכתוצאה מהפרת ההסכם על ידי הנתבעים נגרמו לי נזקים בגין הפסדי הכנסות, בגין אבדן השלט, בגין הפגיעה במוניטין ועוד.
25. לשם הערכת מלוא הנזקים שנגרמו לי כתוצאה מהפרת ההסכם על-ידי הנתבעים, פניתי אל יועצת המס כהן רחל, וזאת ערכה ביום 24.7.2014 חוות דעת, ממנה עולה כי בשל הפרת ההסכם על-ידי הנתבעים נגרמו לי נזקים רבים - הן בשל אובדן הכנסות, הן בשל הצורך בפיצוי המפרסמים והן בשל אובדן השלט, בסכום רב של כ- 1.4 מיליון ₪." (ההדגשות אינן במקור - ר.ח.).

ואכן, בסעיף 3 לחוות הדעת של רחל נאמר כי היא נועדה לחשב את אובדן ההכנסות הנטען של התובע, ובלשונה "נושא חוות דעתי הינו חישוב אובדן הכנסות בגין הפרת חוזה על-ידי שריד על הדרך אגודה שיתופית חקלאית בע"מ".

והנה, בחקירתה הנגדית אישרה רחל, לאחר התחמקות, כי הנזק שנגרם לתובע בעקבות הפרת ההסכם מתבטא באובדן רווחים, ולא באובדן הכנסות. להלן ציטוט:

"ש. מפנה אותך לסעיף 1 לחוות דעתך, נזק זה אובדן הכנסות או אובדן רווחים לפי הבנתך?
ת. ברגע שהוא בא והראה לי את החוזים, הוא הראה לי הכנסות צפויות שהוא חתם עליהם, זה נזק צפוי, זה הכנסה עתידית שלא התקבלה.
ש. כשרוצים לבדוק נזק שנגרם לבעל עסק, האם נזק זה אובדן ההכנסות או נזק זה אובדן הרווחים?
ת. נזק זה אובדן הרווחים הצפויים". (שם, עמ' 11-12, שורה 26 לפרוטוקול הדיון).

תאמר אפוא מעתה, טיעון התובע וחישוב הנזק בחוות הדעת מטעמו מבוססים על הנחה מוטעית כאילו נזקיו בעקבות הפרת ההסכם , מתבטאים, בין היתר, באובדן הכנסות, וזאת במקום אובדן רווחים.

23. שקלתי בדעתי שמא יש לפסוק לתובע פיצוי בגין אובדן רווח עתידי על דרך האומדנה, אולם בסופו של יום לא מצאתי לעשות כן.

אמנם נכון, ההלכה הפסוקה הכירה בקושי להוכיח בראיות וודאיות ובאופן דווקני רווח עתידי צפוי, ולפיכך היא הקלה בדרישות ההוכחה ביחס לראש נזק זה, אולם ההלכה לא פטרה את הנפגע מהפרת חוזה התובע פיצוי בגין הפסד רווח עתידי מהחובה להביא נתונים שברשותו מהם ניתן לחשב אותו רווח צפוי. בנדון נקבע בפסק דין ברנע, כדלקמן:

"מהו, אם כן, שיעור הפיצוי הראוי, היינו אותו סכום שיעמיד את המשיבה במצב, שבו הייתה יכולה להיות אלמלא ההפרה? המדובר בנזק שהוא רווח צפוי. לצורך מענה לשאלה נלקחים בחשבון זה לצד זה נתונים עובדתיים, השאובים מן המציאות, וכן הערכות לגבי מציאות שלא התקיימה, בשל כך שההתקשרות בין הצדדים לא מומשה.

בעניין זה נפסק לא אחת, כי באותם מקרים שבהם - לאור טבעו ואופיו של הנזק - קשה להוכיח בדייקנות ובוודאות את מידת הנזק ושיעור הפיצויים בגינו, אין בכך כדי להכשיל את תביעתו של הנפגע, ודי לו שיביא אותם נתונים, אשר ניתן באופן סביר להביאם, תוך מתן שיקול-דעת מתאים לבית המשפט להערכת אומדן להשלמת החסר" (שם, עמ' 799-800).

על אותה הלכה חזר בית המשפט ב- ע"א 1229/97 איי.אמ.איי- שיווק והשקעות בינלאומיים בע"מ נ' ע.ר.מ. רעננה לבנייה והשכרה בע"מ, פ"ד נג (4) 657, וזאת באומרו:

"על נפגע התובע פיצויים מכוח סעיף 10 לחוק התרופות להציג תשתית ראייתית המאפשרת קביעה של שיעור הפיצויים. עם זאת, ככלל ולא ניתן להביא ראיות וודאיות בדבר שיעור נזק מסוג מניעת רווחים, שעל-פי טבעו מבוסס על הערכת הצפוי. במקרים אלה, יוצא הנפגע ידי חובתו על ידי המצאת נתונים המאפשרים לבית המשפט לאמוד את שיעור ההפסד...." (שם, עמ' 663).

מן הכלל אל הפרט.

24. מטעמים השמורים עימו נמנע התובע מהצגת דוחות רווח והפסד, מהם ניתן היה, אולי, לדלות את שיעור הרווח מעסקי פרסום. בחקירתה הנגדית נשאלה רחל ביחס לאותם דוחות, והיא מסרה תשובות חסרות שחר והיגיון, באומרה:

"ש. אם כך למה לא ביקשת מאריק את הדוחות שהוא למשל הגיש למס הכנסה והיינו מצליחים לראות את שיעורי רווח והפסד של העסק.
ת. אם היה לו דוחות אז לא היינו צריכים את כל זה, מכיוון שזה עיסוק חדש שהוא מתעסק איתו לגבי השלט הזה לכן אי אפשר לקחת את הדוחות הקודמים שלו כי הם לא קשורים לעיסוק הזה בכלל.
ש. אני אומר לך שהעיסוק של התובע, כך הוא מעיד על עצמו, זה פרסום על שלטים.
ת. אני לא מכירה אותו כשהוא העסק בפרסום לפני השנים האלה.
ש. שאלת אותו אם הוא התעסק בפרסום שלטים בשנים קודמות?
ת. השאלה עלתה, אבל הוא לא התעסק עם האופי הזה של השילוט.
ש. איזה אופי של שילוט?
ת. הכנסות שאני לא יכולה לבנות מהם נזק צפוי או הכנסה.
ש. אז מה הוא אמר לך שהעסק שלו?
ת. אני מכירה אותו מענף המסעדנות.
ש. והוא לא אמר לך שהוא עסק קודם בפרסום?
ת. הוא אמר שהוא התעסק עם זה אבל לא נכנסתי לזה יותר מדי.
ש. לא עניין אותך לראות מה השיעור רווח של העסק הזה?
ת. זה מעניין אותי הוא הראה לי מה שהיה שייך ספציפית לשלט הזה שהוא התעסק איתו.
ש. לביהמ"ש- דוחות הכנסה של התובע משילוט אחר בהנחה והיה לו, לא של השלט המדובר, זה היה כן עוזר לך?
ת. בשנה האחרונה הוא התעסק בשילוט בתוך העיר, זה הכנסות אחרות לגמרי הם לא קשורים אחד לשני.
ש. לביהמ"ש- מה ידעת על העיסוק של התובע בזמן שערכת את חוות הדעת, שהוא עוסק רק במסעדנות או שהוא עוסק גם במסעדנות וגם במכירת שטחי פרסום על שילוט אחר ולא על השלט נשוא התביעה?
ת. בזמן שהכרתי אותו הוא התעסק רק במסעדנות ועם השלט הזה שלא ידעתי עליו בכלל בהתחלה. בדוחות שאני התעסקתי לא היו הכנסות מפרסום". (שם, עמ' 12, שורה 2 לפרוטוקול הדיון) (ההדגשות אינן במקור -ר.ח.).

טענותיה של רחל לעיל, אם לעניין עיסוקו של התובע ואם לעניין ההבחנה המלאכותית שהיא עושה בין רווח מפרסום על שלטים בתוך העיר לרווח מפרסום על שלטים מחוץ לעיר, אינם משכנעים בעיניי, לא הוכחו בראיות, ואין להן זכר בתצהיר התובע. אדרבא, בסעיף 25 לתצהיר עדותו הראשית טען התובע ביחס לעיסוקיו, באומרו:

"עיקר פרנסתי ועיסוקי הוא בהקצאת שטחי פרסום (אותם אני שוכר מאחרים, כדוגמת הנתבעת), לבעלי עסקים המעוניינים בפרסום במגדל העמק ובסביבתה, ולכן ראיתי בעסקת ההתקשרות עם הנתבעת 'מהלך אסטרטגי' אשר נועד להגדיל באופן משמעותי את היקף עיסוקיי והכנסותיי מפרסום, הן לאור מיקומו המרכזי של השלט..... והן לאור שטחו הרב".

הנה אם כן, התובע עסק בעבר בפרסום על שלטים והשלט נשוא התביעה נועד להגדיל את הכנסותיו מעיסוק זה.

25. מכל מקום, יהיו עיסוקיו של התובע אשר יהיו, לדוחות רווח והפסד מטעמו רלוונטיות בקביעת נזקיו הנטענים בעקבות הפרת ההסכם על ידי הנתבעת, שכן, כפי שהודתה רחל עצמה בחקירתה, בהיותו של התובע עוסק מורשה, עליו להגיש לרשויות המס דו"ח רווח והפסד ביחס לכלל הכנסותיו מיגיעה אישית, ולעניין זה אין נפקא מינא מהו העסק ממנה צמחה אותה הכנסה (שם, עמ' 15, שורה 13 לפרוטוקול הדיון).

26. ספק באם ניתן לראות במסמך שהגישה רחל כחוות דעת מומחה, לא רק מפני שמדובר ביועצת מס שאין לה כל נגיעה וידע מקצועי בתחום הפרסום על שלטי חוצות, אלא גם מאחר וכל שהיא עשתה במסגרת "חוות הדעת" הוא לקבץ את הנתונים שנמסרו לה על ידי התובע, וזאת מבלי להפעיל כל בקרה, מומחיות או ידע מקצועי. כך לדוגמא, רחל צירפה לחוות דעתה טבלה המפרטת את עלות הקמת השלט, נספח 7, וזאת בהתאם לחשבוניות שהומצאו לה, כטענתה, על ידי התובע (שם, עמ' 13, שורה 21 לפרוטוקול הדיון). בחקירתה נשאלה רחל לעניין אותה טבלה, והיא השיבה באומרה:

"ש. תסתכלי בצד שמאל של הטבלה, ממה שרשום שם איך אפשר ללמוד שההוצאות הללו קשורות לשלט ולא למתקן ממתכת אחר?
ת. אני לא מומחית להכנת שלטים, זה לא העיסוק שלי. אם בא אליי בעל העסק שזה אריק שהוא בעצמו התעסק עם הכנת השלט ואומר לי שכל ההוצאות שהוא מביא קשורות להכנת השלט.
ש. כלומר כל חשבונית שהוא היה מציג לך ואומר שהיא קשורה להכנת השלט היית מצרפת לטבלה ולא מצרפת אותן?
ת. הוא הביא לי אותן בשקית ניילון כמי שהעיד אותן להכנת השלט" (שם, עמ' 14, שורה 12 לפרוטוקול הדיון).

וכל המוסיף גורע.

27. זאת ועוד, התובע, מטעמים השמורים עמו, נמנע מהצגת ראיות ונתונים גולמיים אחרים אשר באמצעותם ניתן היה לחשב, ולו על דרך האומדנה, את הפסד הרווחים בעקבות ביטול ההסכם. בנדון לא העלה התובע כל טענה ולא הביא כל ראייה ביחס לשיעור הרווח הסביר והמקובל מעסקי פרסום על שלטי חוצות או ביחס לשיעורי המס בו היה מחויב עבור הכנסותיו מהשלט לולא ביטול ההסכם. זאת ועוד, דומה כי המומחית מטעם התובע, רחל, אינה עומדת מאחורי החישובים שהיא ערכה בחוות דעתה, שכן משהופנתה בחקירתה לכך כי בהתאם לאותם חישובים, ההכנסות/הרווחים הצפויים לתובע מהפרסום על השלט הינם בשיעור של 800% (!!!), היא השיבה באומרה:

"ש. את מכירה בכל הקריירה שלך עסק, שלא נדבר על עסק מתחיל, שמרוויח 800%?
ת. החוות דעת מתייחסת להכנסות אופטימליות שיכולות להיות, מי אמר שכל השנים האלה הוא ישכיר את כל השלטים, יכול להיות שהעלויות גם יעלו, זה יכול להיות לכאן או לכאן, אני התבססתי על הקיים, והתבססתי על הנתונים שהציג בפניי" (שם, עמ' 16, שורה 9 לפרוטוקול הדיון).

28. יתרה מכך, חישוב הפסד ההכנסות של התובע בעקבות ביטול ההסכם מבוסס על הסכמי הפרסום, אף כי הסכמים אלה מעוררים סימני שאלה לא קלים. בנדון, טען התובע בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית, כדלקמן:

"לאחר החתימה על ההסכם התחלתי בהליכים לבניית השלט בהתאם לתנאי ההסכם וכן, התחלתי מתקשר בעסקאות ראשונות לפרסום עתידי על השלט מייד עם תום הצבתו...." (ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

אין חולק כי השלט הוצב ביום 24.10.12 ובהתאם לכך, מהמצוטט לעיל, עולה כי חתימת הסכמי הפרסום היה, כביכול, לאחר אותו מועד. והנה, שלוש מתוך ארבע ת ה סכמי הפרסו ם הינם מיום 23.10.12, משמע לפני מועד הצבת השלט החדש. זאת ועוד, התובע נמנע מהזמנת מי מאותם לקוחות עימם התקשר, כטענתו, בהסכמי הפרסום על מנת להעיד על אותה התקשרות והוא אף לא הציג כל אסמכתא ביחס לתשלום אשר קיבל ממי מהם על חשבון העסקה.

זאת יודגש, סימני השאלה המרחפים מעל הסכמי הפרסום והימנעות התובע מהזמנת מי מאותם לקוחות עימם התקשר בהסכמים הנ''ל למתן עדות במשפט, משליכים גם על טענת התובע כאילו בעקבות ביטול ההתקשרות ביניהם, הוא פיצה אותם בפרסום חינם למשך חודשיים ימים על שלט אחר. זאת ועוד, דרישת התובע לפיצוי בגין עלות פרסום חינם שניתן, כביכול, לאותם לקוחות, מבוססת אף היא על הפסד ההכנסה הנטען במהלך אותם חודשיים, תחת אובדן רווחים , וגם טעם זה יש לדחות דרישת התובע בנדון.

29. התובע אף כשל בהוכחת עלות הקמת השלט, שכן הוא לא הציג כל חשבונית או ראייה אחרת בנדון. תחת זאת, הסתפק התובע בטענה כללית וסתמית בסעיף 24 לתצהיר עדותו הראשית לפיה נגרם לו נזק, בין היתר, בגין אובדן השלט כל זאת מבלי שהוא טרח לפרט את עלות הקמתו, שמות בעלי המקצוע והספקים להם שולמה התמורה.

גם ביחס לעלות הקמת השלט הסתפק התובע בהפניה לחוות דעתה של רחל, שם נטען כי העלות הייתה בסך של 51,607 ₪, וזאת על סמך טבלה, ואשר כמצו טט לעיל, רחל לא יכלה לעמוד מאחוריה ומבלי שהתובע טרח לצרף ולו חשבונית אחת מהחשבוניות המפורטות בה.

זאת ועוד, הטבלה הנ"ל כוללת 28 חשבוניות, מתוכן רק חשבונית אחת ממועד מאוחר למועד חתימת ההסכם, בעוד כי כל יתר החשבוניות הינן ממועדים מוקדמים יותר החל מיום 30.5.10 ועד ליום 31.5.11. בחקירתה הנגדית נשאלה רחל לעניין זה, אולם, נאמנה לדרכה, לפיה כל תפקידה היה לקבץ את הנתונים שנמסרו לה על ידי התובע, היא השיבה באומרה "זה החשבוניות שהוא (התובע - ר.ח.) הוציא לי מהתאריכים האלה" (שם, עמ' 13, שורה 31 לפרוטוקול הדיון). כמו כן, בחקירתו נשאל התובע לאותו עניין והוא טען כאילו השלט החדש הוכן מראש, כשנתיים וחצי לפני חתימת ההסכם. (שם, עמ' 19, שורה 25 לפרוטוקול הדיון).

טיעון התובע לעיל סותר באופן מובהק את הנטען בסעיף 11 לתצהיר עדותו הראשית, לפיו "לאחר החתימה על ההסכם התחלתי בהליכים לבניית השלט בהתאם לתנאי ההסכם...". מכל מקום, תמוה מאוד כי התובע ידע כשנתיים וחצי מראש כי יתקשר בעתיד בהסכם עם הנתבעת , איזה שלט יוצב במתחם, מה מידותיו, מאיזה חומרים הוא עשוי, הביסוס המתחייב בגינו ועוד ועוד. למותר לציין כי בית המשפט אינו נותן כל אמון בטענותיו הנ"ל של התובע והוא דוחה אותן בשתי ידיים.

30. העולה מן המקובץ, הנתבעת הפרה את ההסכם עם התובע וביטלה אותו שלא כדין. על אף זאת, התובע אינו זכאי לפיצוי כלשהו, שכן הוא כשל בהוכחת נזקיו הנטענים בעקבות ביטול ההסכם ובהתאם לכך דין התביעה להידחות.

לאור המסקנה אליה הגעתי לעיל, מתייתר הצורך לדון ולהכריע בטענות התובע ביחס לאחריותו האישית של הנתבע.

31. לסיכום, התביעה נדחית.

בנסיבות העניין כל צד יישא הוצאתיו.

ניתן היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.