הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 4166-12-14

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים

1.משה כץ
2.דורית יהודית כץ
ע"י ב"כ עו"ד טל רבינוביץ'

נגד

נתבעות

1.נאות חן הגורן בע"מ
2.נאות חן הנדסה ויזום בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד חובב ביטון ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 2.12.2014 בסך של 120,000 ₪ בשל ליקויי בנייה בדירת מגורים.
נוכח ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים, אשר קיבלה תוקף של החלטה שיפוטית ביום 4.4.2017 , פסה"ד ניתן על סמך בחינת כלל המסמכים המתועדים בתיק ביהמ"ש וסיכומים בכתב מטעמם מבלי שהתנהל דיון הוכחות.
רקע עובדתי וטענות הצדדים :
התובעים הינם בני זוג אשר התקשרו עם הנתבעת 1 , שהינה חברה פרטית המתמחה ביזום פרויקטים נדל"ניים, בהסכם לרכישת דירת מגורים בבניין מגורים משותף בעיר חדרה במסגרת פרויקט הידוע בשם " נאות הפארק".
בתאריך 28.5.2012 נחתם בין התובעים לבין הנתבעת 1 הסכם למכירת דירה ברחוב חטיבת הנח"ל 39 א' בעיר חדרה בדירה מספר 24 בקומה החמישית של הבניין. בין היתר, נקבע במסגרת הסכם זה כי בניית הבניין תתבצע על ידי הנתבעת 2 או לחילופין על ידי קבלן אחר כפי שהנתבעת 1 תמצא לנכון.
בתאריך 28.10.2013 הוחתמו התובעים על ידי נציגי הנתבעות על גבי מסמך שכותרתו " פרוטוקול ביקורת \ טרם מסירת דירה לדייר" וכן גם על גבי מסמך שכותרתו " אישור סופי על קבלת החזקה בדירה" המאשרים כי אין להם טענות הנוגעות לדירה, למעט בשורה של אי התאמות המפורטות במסמכים אלו. כמו כן, הוסכם בכתב על דעת הצדדים כי התובעים יורשו לבצע בדירה תיקונים אשר יתבצעו באמצעות קבלן חיצוני. עוד נקבע כי מועד כניסת הקבלן החיצוני (28.10.2013) ייחשב כמועד מסירת החזקה בדירה וכי הדירה נמסרה לתובעים טרם קבלת " טופס 4" וטרם חיבורה באופן קבוע לתשתית המים והחשמל.
לטענת התובעים, חוזה המכר עליו חתמו הינו חוזה בעל נוסח אחיד וזהה לאלו של יתר לקוחותיה של הנתבעת 1 ומשכך הינו חוזה אחיד לכל דבר ועניין הכולל בחובו תנאים מקפחים המרעים עימם לרבות סעיף שאינו מחייב את הקבלן להשתמש במוצרי התקן הישראלי וכן גם סעיף חוזי אחר המעביר את האחריות לגבי שינויים מהמוכר אל הקונה.
התובעים טוענים כי טרם הגשת התובענה נעשתה מצדם פנייה אל הנתבעות בבקשה לתקן את ליקויי הבנייה הרבים אשר נתגלעו במהלך שלב הבנייה אולם הם נענו על ידן בתשובות מסוג של " לך ושוב". נוכח התנהלות זו פנתה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעות בתאריך 25.8.2014 במכתב התראה הכולל דרישה לתיקון כלל ליקויי הבנייה בהתאם לחוות דעת הנדסית אותה ערך מומחה מטעמם, המהנדס יואל בן-עזרא, בתאריך 17.8.2014.

בתאריך 4.9.2014 השיבו ב"כ הנתבעות לב"כ התובעים כי בכוונת הנתבעות לבחון את הטענות באמצעות מומחה מטעמן וכי ככל שיתגלעו ליקויים שתיקונם אינו דחוף הרי שאלו יטופלו על ידן באופן מרוכז בסוף שנת הבדק.
בתאריך 20.5.2014 ו – 22.6.2014 פנתה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעות במכתב דרישה לקבלת פיצוי כספי בסך של 29,750 ₪ בשל איחור של במסירת הדירה (19 חודשים בסה"כ). בתאריך 26.6.2014 פנתה ב"כ התובעים אל ב"כ הנתבעות במכתב נוסף בו ציינה כי במכתביה הקודמים נפלה טעות סופר ולכן גובה הפיצוי המתבקש הינו בגין תקופה של חצי שנה מתוך תשעה חודשים.
נוכח התנהלות הנתבעות עותרים התובעים לחייב את הנתבעות לשפותם בסכום כולל של 120,000 ₪ מתוך 176,172 ₪ ( התביעה צומצמה לצורכי אגרה) בהתאם לראשי הנזק הבאים :
עלות תיקונים בהתאם לחווה"ד ההנדסית בסך של 102,672 ₪ ; שכ"ט המומחה בסך של 2950 ₪ ; טרחה ועגמת נפש בסך של 30,000 ₪ ; ירידת ערך הדירה על דרך האומדן בסך של 10,000 ₪ ; איחור במסירה בסך של 29,750 ₪ ; פתיחת פתח אוורור למייבש בסך של 800 ₪.
במהלך הדיון מיום 10.6.2015 טען ב"כ הנתבעות כי לאחר הגשת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת, אשר צורפה לכתב התביעה, בוצעו על ידן תיקונים רבים בדירה. בתאריך 25.7.2015 הגיש ב"כ התובעים לבית המשפט הודעה בכתב הכוללת את פירוט ליקויי הבנייה אשר בוצעו לאחר הגשת כתב התביעה ובנוסף לכך גם את אותם ליקויים אשר לא תוקנו על ידי הנתבעות.
לאחר הגשת ההודעה וביצוע התיקונים צירפו הנתבעות בתאריך 3.3.2016 חוות דעת נגדית ומעודכנת מטעמו של האדריכל אבי גולדשטיין ולפיה שוויים המצטבר של כלל ליקויי הבנייה שנותרו בדירה מסתכם ב - 4260 ₪ בלבד.
נוכח הפערים אשר התגלעו בין שתי חווה"ד הורה בית המשפט בהחלטתו מיום 5.6.2016 על מינויו של המהנדס ושמאי המקרקעין, מר דן ברלינר, כמומחה מטעם ביהמ"ש על מנת שיחווה את דעתו בכל הנוגע לליקויי הבנייה המפורטים בכתבי הטענות, קיומם, היקפם, עלות תיקונם והשפעתם על יתר רכיבי התובענה.
בתאריך 7.7.2016 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש מיום 3.7.2016 . על פי קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש השווי המצטבר של כלל הליקויים אשר נותרו בדירה בצירוף שווי הפיקוח ההנדסי על העבודות מסתכם בסכום של 13,168 ₪ (11,400 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור של 17%) בהתאם לפירוט הבא :
כתמי צבע על אגף דלת הכניסה לדירה – 100 ₪ ; מטרד הנגרם בשל חסימה קלה של דלת העץ את הכניסה לחדר הרחצה בסכום של 1000 ₪ ; עקמומיות בחיפוי גבס לצינור וונטה בסכום של 150 ₪ ; התקנת פרופיל בסגירת רווח בין התריס לבין הוויטרינה בסכום של 400 ₪ ; תיקון קל בצביעת חדר הממ"ד בסכום של 100 ₪ ; שיפור האיטום בחלון הממ"ד בסך של 200 ₪ ; תיקון שאריות צבע על משקוף הדלת בחדר האמבטיה בסך של 100 ₪ ; השלמת פרופיל גימור סביב פתח חדר האמבטיה בסך של 300 ₪ ; שיפור גימור צינורות אנכיים בחדר האמבטיה בסך של 250 ₪ ; השלמת פרופילים סביב חלון פינת האוכל בסך של 500 ₪ ; שיפור גליפים בחדר האורחים ואיטום מרווח בין אדן החלון לחלון בסך של 400 ₪ ; תיקונים בגליף החלון בחדר השינה, בחדר ההורים ובחלון המטבח בסך של 600 ₪ (200 ₪ כ"א) ; תיקון כתמי רובה ב – 3 בחדרי הרחצה בסך של 250 ₪ ; אריחים חלולים בסך של 300 ₪ ; שיפור גימור ברז קיר בסך של 100 ₪ ; איטום וגימור גליף פתח ויטרינה בסך של 300 ₪ ; תיקון כתמי טיט בסך של 50 ₪ ; תיקון ליד פתח הניקוז במרפסת החלון בסך של 500 ₪ ; אריחי ריצוף בפרוזדור הדירה נמוכים מדלת מסף דלת הממ"ד בסך של 500 ₪ ; פיקוח הנדסי על עבודות הבנייה בסך של 3000 ₪ ; ליקויים בטיח חדר הממ"ד בסך של 200 ₪ ; גימור פתח אוורור במחסן בסך של 200 ₪ ; קו המפגש בתקרה מעל דלת המחסן אשר נבנה בצורה עקומה בסך של 400 ₪ ; תיקון צינור שנפגע בקידוח חור בקיר בסך של 1500 ₪.
דיון והכרעה :
טענת הנתבעות כי יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף :
לטענת הנתבעות, יש מקום להורות על סילוק התובענה על הסף כנגד הנתבעת 1 בשל העדר יריבות משפטית בינה לבין התובעים מאחר ובמסגרת הוראות סעיפים 4.1 , 42 ו – 51 להסכם המכר הוסכם על דעת הצדדים למחלוקת זו כי זכויותיה וחובותיה של הנתבעת 1 בכל הנוגע לחובות הנובעים מליקויי הבנייה, אי ההתאמות ותשלומי הפיצויים הנובעים הימנם יוסבו אל הנתבעת 2 על פי הוראות חוק המחאת חיובים, תשכ"ט – 1969 בשל היותה של הנתבעת 2 הגורם המבצע של פרויקט הבנייה.
עוד טוענות הנתבעות כי הסכם המכר קובע באופן מפורש שהאחריות לליקויי הבנייה הינם באחריותה של הנתבעת 2 בלבד וכי תכלית התובענה הינה ניסיון לאתר " כיס עמוק" על מנת לטפול על הנתבעת 1 אחריות וחובות שאינם נובעות מלשון ההסכם.
במענה לטענות הללו מדגישים התובעים כי סעיף 4.1 להסכם הינו תנאי מקפח בחוזה אחיד אשר דינו להתבטל מאחר והינו נוגד את הוראת סעיף 7 א(א) לחוק המכר ( דירות), התשל"ג – 1973 הקובע כי אין להתנות על הוראות חוק זה אלא לטובת הקונה או לטובת קונה המשנה.
עוד ובנוסף, טוענים התובעים כי הנתבעת 2 הינה חברה הנמצאת בבעלותה של אשת הבעלים של הנתבעת 1 וכי מדובר בשני משרדים הפועלים מאותו משרד ועם אותם עובדים וכי הם כרתו את הסכם המכר עם הנתבעת 1 בשל היותה ה"מוכרת" על פי חוק המכר ( דירות).
עיון בפרק המבוא להסכם המכר מלמד על כך שהצדדים הגדירו את הנתבעת 2 בתור הקבלן המבצע אולם גם התאפשר בידי הנתבעת 1 לבחור בתור הקבלן המבצע גם חברה קבלנית אחרת. הוראת סעיף 4.1 לחוזה המכר קובעת כי בניית הדירה תיעשה על ידי הקבלן וכי כל האחריות לגבי הבנייה הינה של הנתבעת 2 בלבד. בנוסף לכך, מציין הסעיף כי הדירה נבנית על ידי הנתבעת 2 בעבור הנתבעת 1 ולפיכך כלל הטענות המופנות ביחס לאופן הבנייה, לטיב הבנייה ולמועדי ההשלמה יוסבו מהנתבעת 1 אל הנתבעת 2 וכי במידת הצורך הנתבעת 2 תידרש לבצע את תיקון הליקויים בהתאם להוראות חוק המכר ( דירות), תשל"ג – 1973 . עוד נקבע בסיפת הסעיף כי הנתבעת 1 מופטרת מכל אחריות בקשר לבניית הדירה לרבות אחריות לתיקונים השנתיים וכן גם לתיקונים הנדרשים על פי דין וכי הנתבעת 2 הינה האחראית הבלעדית כלפי התובעים ביחס לתיקון ליקויי הבנייה.
סעיף 51 להסכם המכר אף מוסיף וקובע לעניין אחריות הקבלן לתיקון ליקויי הבנייה כדלקמן : " למרות האמור בסעיף זה, ולמען מנוע ספקות, מוסכם בזה בין הצדדים כי הקבלן בלבד יהיה אחראי כלפי הרוכש באחריות לתיקונים שנתיים ובאחריות לפי חוק המכר ( דירות), תשל"ג – 1973 ( להלן " החוק") ומובהר בזאת והרוכש נותן את הסכמתו המלאה לכך כי יראו לעניין החוק את הקבלן כ"מוכר", והרוכש משחרר בזה את המוכרת מכל אחריות בקשר לאחריות לתיקונים השנתיים ו/או באחריות לפי החוק, והוא מודיע כי הקבלן – בהיותו אחראי לביצוע הבניה – אחראי בלעדית כלפי הרוכש".
לא נעלמה מעיני ביהמ"ש הלכת בית המשפט העליון בעניין רע"א 6605/15 אילנה ודוד שמש נ' ספייס בנייה ויזמות בע"מ מיום 21.2.2016 הקובעת כי חוזי מכר אשר נעשים בין קבלנים לרוכשי דירות הינם ככלל חוזים אחידים ולכן הוראותיהם של חוזים אלו ניתנים לפירוש בהתאם להוראות חוק החוזים האחידים, התשמ"ג – 1982 . אלא מאי, עיון בהסכם המכר מלמד על כך שניתנה לתובעים האפשרות לקבל ליווי וייצוג משפטי מטעמם החל מתחילת שלב ניסוח הסכם המכר וכי הנתבעת 1 יוצגה בשלב כריתת ההסכם על ידי עוה"ד צבי רודין בעוד שהתובעים יוצגו על ידי צוות משרדה של עוה"ד סיגל אלפסי ( ראה : סעיף 110 להסכם המכר ; סעיף 18 לתצהיר התובעים).
בנדון, התובעים לא צירפו לתצהירם דוגמאות של חוזים אחרים אשר נכרתו בין הנתבעות לבין לקוחות אחרים ואף לא צירפו תצהיר מטעמה של עוה"ד אלפסי ו/או מי מצוות משרדה ומשכך כל עוד ניתנה להם האפשרות להשתתף בעיצוב נוסחו הסופי של הסכם המכר הרי שאין מדובר בחוזה אחיד כפי טענת התובעים. לפיכך, הנני דוחה את הטענה כי מדובר בחוזה אחיד בהתאם לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג – 1982 .
עם זאת, הואיל ובענייננו הסכם המכר מלמד על כך שחוק המכר ( דירות) הוחל במערכת היחסים שבין הנתבעת 2 לבין התובעים הרי שאין לקבל את טענת הנתבעות כי הנתבעת 1 כחברה יזמית אינה יוצאת מתחולת חוק המכר ( דירות). בתי המשפט אף מצאו לנכון לקבוע כי על יזם המוכר דירה חלות מלוא החובות המפורטות בחוק המכר ( דירות) בכל הנוגע לאי ההתאמה ותיקון הליקויים וכי אין היא יכולה להתנער מחובותיה על פי החוק הנ"ל שהינן קוגנטיות ולכן אין להתנות עליהן אלא לטובת הקונה. עוד נקבע בפסיקה כי גם במישור הנזיקי עומדת בעינה חובת היזם כלפי רוכשי הדירות הגם שעבודת הבנייה עצמה נמסרה לקבלן מבצע.
זאת ועוד, בפסיקת בתי המשפט נקבע כי חובתם של היזמים לדאוג לביצוע בנייה ברמה נאותה הינה חובה אישית שאינה ניתנת להעברה במובן זה שאינם יכולים להשתחרר ממנה על ידי כך שהם מעבירים את הביצוע לקבלן עצמאי במקום לבצעה ומשכך גם במישור דיני הנזיקין מוטלת על היזם האחריות כלפי רוכשי הדירות שכן התחייבות הקבלן המבצע קיימת בנוסף להתחייבויות היזמים ולא חלף חבות זו ( ראה : עו"ד אביחי נ' ורדי, דיני מכר דירות ליקויי בנייה והבטחת זכויות הרוכשים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, התשס"ט – 2009 , עמ' 41 – 43 והאסמכתאות דשם).
מן המקובץ לעיל עולה כי מעבר לכך שהנוסח של שלושת הסעיפים אינו עולה בקנה אחד עם הוראותיו הקוגנטיות של חוק המכר ( דירות) ומשכך הינו בטל מעיקרו ( VOID) הרי שהנתבעת 1 מחויבת לבצע את תיקון הליקויים גם מכח הוראותיה של פקודת הנזיקין ( נוסח חדש) וכי ההפרדה שבין שתי הנתבעות הינה הפרדה מלאכותית מעיקרא.
אשר על כן, הנני מוצא לנכון לקבוע כי קיימת יריבות משפטית משותפת בין התובעים לבין הנתבעת 1 והנתבעת 2.
הזדמנות נאותה מצד התובעים לתיקון ליקויי הבנייה :
עיון בסיכומי התובעים מעלה כי הינם עותרים לקבל את מסקנות חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ( ראה : סעיף 4 לסיכומים) כאשר בנוסף לכך הינם סבורים כי המומחה הגיש לביהמ"ש חוו"ד לקונית ובלתי מפורטת ובכך קופחו בעת מתן חווה"ד ולכן יש מקום כי ביהמ"ש יתערב במסקנות המומחה.
בתאריך 24.8.2016 העבירה ב"כ התובעים אל המומחה מטעם ביהמ"ש שאלות הבהרה המתייחסות לשורה של ליקויים אליהם התייחס המומחה מטעם התובעים בעוד שב"כ הנתבעות העבירו את שאלות אל המומחה ההבהרה בתאריך 6.9.2016 .
כידוע, הנחת היסוד היא כי מומחה המתמנה מטעם בית המשפט פועל במקצועיות, וחזקה עליו כי יבצע את מלאכתו נאמנה כ"זרועו הארוכה" של בית המשפט בתחום מומחיותו (ראה : רע"א 6571/15 פלוני נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ מיום 1/2/16) ומשכך יש להידרש לקביעותיו של המהנדס ברלינר בהתחשב בחזקה זו . יושם אל לב כי בענייננו לא הוגשה תובענה למתן פס"ד הצהרתי המורה לקבלן לתקן את ליקויי הבנייה אשר נתגלעו במהלך הבנייה אלא בתובענה כספית בלבד וכי המומחה מונה מיוזמת בית המשפט ולא על דרך ההסכמה כך שביהמ"ש רשאי להידרש במקביל לעמדת המומחה מטעמו גם לחוות דעתם של המומחים מטעם הצדדים.
אשר לתיקון ליקויי הבנייה הרי שכאשר הקבלן אינו מודה בקיום הליקויים, או במידה וניתנה לו הזדמנות של ממש לתקן את הטעון תיקון והוא ביצען באופן חלקי תוך נקיטת סחבת בלתי סבירה או באיכות שאינה נאותה, או כאשר נעשו מספר ניסיונות כושלים של הקבלן לתקן את הליקויים, הרי שאין מקום לכפות על הקונה לתת לקבלן הזדמנויות חוזרות ונשנות לבצע את התיקונים (ראה : ע"א (מחוזי חיפה) 52575-05-15 יעקב גלבוע נ' רונית בן ג'ויה ואח' מיום 20.10.2015) .
זאת ועוד, לפי סעיף 4 ב' לחוק המכר דירות על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקן את אי ההתאמה ועל המוכר לעשות כן תוך זמן סביר. אף שהדבר לא רשום בסעיף, מקובל שהרוכש לא יהיה זכאי לפיצויים עבור הליקויים, אם לא אפשר למוכר לממש את זכותו הנזכרת. עם זאת, משניתנה הזדמנות לתיקון וזו לא מומשה כראוי ותוך זמן סביר, לא חל עוד על הקונה הנטל לאפשר למוכר את ביצוע התיקונים בעין, ולמוכר כבר אין את הזכות להתנות בכך את יתר התרופות ( ראה : ת"א ( מחוזי ירושלים) 978/95 מילון נ' שיכון עובדים בע"מ מיום 24.4.01)) . עוד נקבע בפסיקת בתי המשפט כי על הרוכש לדרוש את תיקון הליקויים טרם הגשת כתב התביעה לבית המשפט ולכן במידה שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים הרי שיש מקום להעמיד את סכום הפיצוי על בסיס העלות לקבלן הבניין ( ראה : 659/99 דר' בר שירה נ' מעונות ובניין בע"מ, פ"ד נז(5) 1, 14).
קנה המידה ל"הזדמנות נאותה" לתקן את הליקויים הוא גמיש ויחסי ותוכנו נקבע לפי נסיבותיו של כל מקרה במבחן של סבירות אובייקטיבית. בנסיבות רגילות , הזדמנות נאותה לתיקון אי-התאמה כוללת מתן רשות למוכר , או למי שמבצע את התיקון מטעמו , להיכנס לדירה , לאתר ולבדוק את אי-ההתאמות ולבצע עבודות בדירה ולעיתים תספיק הזדמנות אחת ויחידה לתקן את אי ההתאמה (ראה : פרופ' איל זמיר , חוק המכר (דירות), תשל"ג -1973 , עמ' 589 ו – 593) .
סעיף 4ג' לחוק המכר(דירות) קובע כי "תקופת הבדק" מתחילה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה. לפיכך , יש לחשב את המועד לתיקון הליקויים החל מתחילת השימוש בדירה והעמדתה בפועל לרשות הקונה (ראה : דר' גיל הררי, האחריות החוזית לליקויי בנייה לאור חוק המכר (דירות) וחוק חוזה קבלנות, הוצאת בורסי (2016) , עמ' 218) .
בעניינו, הדירה נמסרה לתובעים בתאריך 28.10.2013 ולכן " תקופת הבדק" מתחילה בתאריך זה. בענייננו, התובעים פנו אל הנתבעות בבקשה לתקן את הליקויים המפורטים בחוות דעתו של המהנדס בן עזרא ביום 25.8.2014 , ולמעט מכתב התשובה מטעם הנתבעות ולפיו עליהם להמתין 60 יום לצורך הגשת חוות דעת נגדית מטעמן הרי שהגשת התובענה הייתה מוצדקת בהינתן העובדה שהתובעים לא זכו לכל התייחסות עניינית שהיא מצד הנתבעות עד ליום הגשת התובענה בבית המשפט.
עצם הגשת התובענה במהלך חודש דצמבר 2014 , דהיינו למעלה משנה מיום הכניסה לדירה, מלמדת על כך שהתובעים אכן נתנו לנתבעות תקופת זמן סבירה ביותר לתיקון הליקויים במהלך תקופת הבדק קל וחומר משחוק המכר ( דירות) מגדיר את " תקופת הבדק" כתקופה שאורכה בין שנה ועד שבע שנים.
טענת הנתבעות כי לא ניתנה להן הזדמנות נאותה לתקן את ליקויי הבנייה נדחית.
הליקויים השנויים במחלוקת :
מאחר והתובעים התייחסו בסיכומיהם רק לחלק מהליקויים אשר פורטו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש הרי שיש לקבל את קביעת המומחה ולפיה אותם ליקויים מסתכמים בסכום של 8400 ₪ בצירוף עלות הפיקוח הנדסי על העבודות בסכום של 3000 ₪, דהיינו, 13,168 ₪ בסה"כ ( ראה : סעיף 4 לסיכומי התובעים ; סעיפים 38 – 48 לסיכומי הנתבעות).
עם זאת, הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשורת הליקויים הבאה :
תוכנית המכר של הדירה :
המומחה מטעם התובעים ציין בחוות דעתו כי תוכנית הדירה אשר צורפה למסמכי המכר הינה בקנה מידה של 1:100 בעוד שעל פי צו המכר דירות ( טופס של מפרט) תוכנית הדירה צריכה להיות מתוכננת בקנה מידה של 1:50 ומשכך התוכנית נערכה על פי קנה מידה קטן מכפי הנדרש. עם זאת, המומחה מטעם התובעים ציין כי אינו מוצא לנכון לקבוע כי שיש מקום לחייב את הנתבעות בגין כך.
חרף עמדת המומחה מטעמם התובעים ביקשו מהמומחה להבהיר מהי עלותן המשוערת של הכנת תוכנית העבודה נענו בתשובה כי מדובר בסכום של 350 ₪. במענה לטענה זו ציינו הנתבעות בסיכומיהן כי טענת התובעים ולפיה עליהם לשפות בגין רכיב זה בסכום של 410 ₪ (350 ₪ בצירוף 17% מע"מ ו – 10% פיקוח) אינה ברורה הואיל וגם המומחה מטעמם לא מצא לנכון לקבוע חיוב בגין ראש תביעה זה.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אינני מוצא לנכון לקבוע כי יש לחייב את הנתבעות בסכום, גם מאחר ואינו נכלל במסגרת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים, המהנדס יואל בן-עזרא, וגם כי אין לאחר חווה"ד כל תוחלת לתכנית כאמור.
נעילה לקויה של דלת הכניסה :
במסגרת חוות דעתו של המומחה מטעם התובעים צוין בסעיף 7 לחווה"ד כי יש לחייב את הנתבעות בעלות המשוערת של החלפת מנגנון הנעילה של דלת הכניסה לדירה בסכום של 1400 ₪ בשל נעילה לקויה של דלת הכניסה. לטענתו, על פי תקנות התכנון והבנייה ( בקשות להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל – 1970 היה על הנתבעות להתקין מנעול בצורת גליל הכולל קצה בריח מעוגל המופעל לארבעה כיוונים ובריח שאורכו 20 מ"מ שעה שהנתבעות הרכיבו בדלת בריח בצורת קונוס שאורכו 12 מ"מ בלבד. המומחה מטעם ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי לא מצא כל פגם בדלת הכניסה לדירה וכי מדובר בדלת תקנית.
התובעים הפנו אל המומחה שתי שאלות הבהרה – האחת, האם נכון כי נעילת הדלת הינה רק לשני כיוונים כפי שנקבע בחוות דעתו של המהנדס בן-עזרא והשניה האם הוצג לו מסמך רשמי מטעם מעבדה מאושרת ולפיו מבנה הדלת עולה בקנה אחד עם הוראת סעיף 2.92 לתקנות התכנון והבנייה. במענה לטענות הללו השיב המומחה מטעם ביהמ"ש כי אכן נעילת דלת הכניסה אפשרית רק לשני כיוונים וכי לא הוצג לו מסמך המלמד על כך כי מבנה הדלת עולה בקנה אחד עם תקנה מספר 2.92 לתקנות.
במענה לטענות התובעים השיבו הנתבעות כי טענות אלו משוללות כל יסוד לאחר שצירפו להודעתם מיום 24.4.2016 מכתב מטעם החברה המתקינה ( חברת רשפים דלתות בע"מ) אליה צורף אישור " מכון התקנים הישראלי" ולפיו ניתן לדלתות אלו היתר תו תקן שמספרו 43587 שתוקפו החל מיום 1.1.2014 עד ליום 31.12.2014 לסמן בתו תקן את מכללי דלתות המגן הן בדלתות כניסה ראשית לדירות מגורים, למשרדים ולעסקים – ייצור. בנוסף לכך, צורפה להודעה תעודת בדיקה מטעם " מכון התקנים" מיום 7.4.2013 עליה חתומים מר דודו וארום, ראש מדור חלונות ומערכות מיגון ב"מכון התקנים", וכן גם בודק נוסף בשם ישראל סביון ולפיה מכלול דלת המגן מתאים לדרישות התקן הישראלי.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים סבורני כי האישורים של מכון התקנים ושל המומחה מטעם ביהמ"ש כי הדלת שהותקנה עומדת בדרישות התקן הישראלי אינה מלמדת על ליקוי בהתקנת מנגנון אמצעי הנעילה של הדלת אלא בהתקנת אמצעי שווה ערך אחר לזה של מנגנון הכולל ארבעה כיוונים ואשר קיבל " תו תקן" מטעם " מכון התקנים הישראלי" ובהתאם ללשון סעיף מספר 2.92 לתקנות התכנון והבנייה אשר קובע כדלקמן : "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן, או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהיה על מי שטוען כך :.... מנעול ביטחון בעל 4 בריחים הננעלים בארבעה כיוונים ומופעלים על-ידי מנגנון גלילי...".
מאחר ולא הוכח כי הדלת אינה תקנית ואינה מאפשרת נעילה שוות ערך לפי דרישת התקנות הרי שאין מדובר בדלת שאינה תקנית. פירוש המקיים את התקנות זה בצד זה מחייב קביעה שנעילה לפי התקן היא שוות ערך לפי התקנות ולפי הוראות סעיפים 25(ב) ו – 61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי) הרי שזהו פירוש העדיף (ראה : עניין בן ג'ויה , שם, סעיף 11 לפסה"ד) .
קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט, אשר מבוססת על מומחיותו, מספיקה כדי לקבוע שהנתבעות עמדו בנטל להוכיח שנעשה שימוש באמצעי חלופי שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו ובהתאם לדרישות התקנות. התובעים לא הצביעו על טעם המצדיק לסטות מקביעת מומחה בית המשפט ומשכך לא מצאתי טעם המצדיק לסטות מקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש ( ראה גם : א(שלום חיפה) 42295-10-11 אלי ומרי קצב נ' שרביב בע"מ מיום 19.3.2015) .
דלתות חדרי הרחצה :
המומחה מטעם התובעים ציין בחוות דעתו כי שלוש דלתות העץ המותקנות בחדרי הרחצה אינן מתאימות לחדרים רטובים ואינן עונות על הוראות היצרן אשר אוסרות על מגע ישיר עם מים. המהנדס בן עזרא מציין בחוות דעתו כי עלות החלפתן של שלוש הדלתות הינו 4200 ₪ בסה"כ (1400 ₪ לדלת). במענה לטענות הללו קבע המומחה מטעם ביהמ"ש כי לא מצא כל פגם בדלתות חדרי הרחצה.
בשאלות ההבהרה מטעם התובעים נשאל המהנדס ברלינר כיצד הגיע למסקנה כי לא נמצא כל פגם בדלתות אשר הותקנו בשלושת חדרי הרחצה של הדירה מאחר ועל פי הוראות היצרן ( חברת " דלתות חמדיה בע"מ") יש למנוע מגע ישיר עם מים בהתאם לתקן ת"י מספר 23 . במענה לכך השיב המומחה מטעם ביהמ"ש כי אינו מקבל את פרשנותה של ב"כ התובעים בעניין זה וכי עלות החלפת הדלתות הינה 4200 ₪ כפי קביעתו של המהנדס בן-עזרא.
בהתייחס לטענות הללו ציינו הנתבעות כי הצילום אשר מצורף לחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים הינו צילום של מדבקה שהוצמדה לדלת ומשכך יש לקבל את עמדתו של המומחה מטעמן, מר גולדשטיין, ולפיה כוונת המדבקה הינה להתריע בפני הדיירים המתגוררים בדירה כי מגע ישיר עם מים עלול לפגוע בהן.
ודוק, ברכיב תביעה זה מצאתי לנכון לקבל את עמדת התובעים ולפיה יש לשפותם בעלות של שלוש דלתות חדשות. על פי האמור במכתבה של היועצת המשפטית של חברת " דלתות חמדיה בע"מ" (עו"ד אורנית ארמה חסין) מיום 11.11.2014 , אשר צורף לחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות, אין מניעה להתקין את הדלתות הללו בחדרי רחצה מאחר והדלתות הללו אינן באות במגע ישיר עם מים. עם זאת, קיימת התכנות רבה לכך שדלתות חדרי הרחצה תיפגמנה עם חלוף הזמן מאדי המים החמים של המקלחות וכן גם בשל מגע היד התכוף של הדיירים במקלחות ובכיורי המים עם דלתות חדרי האמבטיה .
אשר על כן, הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעות לפצות את התובעים בגין ראש תביעה זה בסכום של 4200 ₪ בצירוף מע"מ מאחר ולא הובעה נכונות מצד הנתבעות להחליף את הדלתות הללו בדלתות חלופיות שהינן עמידות בפני מים.
אדן השיש הנמצא מתחת למעקה מרפסת סלון :
בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נטען כי אדן השיש הנמצא מתחת למעקה המרפסת נמצא במצב אופקי שעה על פי תקנות התו"ב וכן גם על פי ת"י 1752.1 נדרש כי האדן יהיה משופע כלפי פנים. המומחה מטעם התובעים מציין בחוות דעתו כי עלות התקנת אדן והנחתו במצב של שיפוע הפונה כלפי פנים המרפסת הינה 4000 ₪. בהתייחס לקביעה זו ציין המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו כי לא נמצא על ידו ליקוי באדן השיש.
במענה לקביעת המומחה מטעם ביהמ"ש ציינו התובעים בשאלות ההבהרה כי תקנה מספר 5.36 כוללת בחובה דרישה לשיפוע פנים על מנת לאפשר את ניקוז המים הנקווים על אדן המרפסת. אי לכך, נדרש המומחה להבהיר מהו השיפוע הנדרש ומהי עלות ביצוע הסדרת השיפוע לרבות עליות פירוק והרכבת המבנה. עוד נשאל המומחה האם בלא ביצוע התיקון עלולים להיוותר מים על פני המעקה בזמן ירידת הגשמים ומדוע אין ליישם את תקנה מספר 5.36 הכוללת דרישה לבנית שיפוע הפונה כלפי פנים מרפסת החלון.
במענה לשאלות ההבהרה מטעם התובעים השיב המומחה כי שיפוע סביר של מעקה הינו 0.5% וכי עלות התיקון הינה 4000 ₪ כפי שקבע המומחה מטעם התובעים. עם זאת, ציין המומחה כי אינו סבור שנותרו מים על פני המעקה.
במענה לטענות התובעים מדגישות הנתבעות בסיכומיהן כי אין מקום להתערב בקביעת המומחה וכי יש לקבל את עמדתו של המומחה מטעמן, האדריכל גולדשטיין, ולפיה תקנה מספר 5.36 לתקנות התו"ב מתייחסת לקיר ולא למעקה, מה גם שבמקרה זה מדובר במרפסת מקורה ולכן אין צורך לנקז את המים הנקווים על אדן המעקה.
התובעים אמנם טוענים בסיכומיהם כי השיפועים אשר נמדדו בצמוד למעקה מצביעים על כך ששיפועי המעקה קטנים בהרבה מן התקן הנדרש דא עקא שעיון מדוקדק בתצהיר התובעים, אשר אומת בתאריך 10.11.16 , מלמד כי לא נטענה כל טענה עובדתית ולפיה במהלך שלוש השנים שבין הכניסה לדירה ועד ליום אימות התצהיר נקוו מי גשם על גבי אדן החלון ו/או בתוך המרפסת ו/או על קירות המרפסת במהלך תקופות ירידת הגשמים ומשכך התובענה בגין רכיב תביעה זה נדחית.
זאת ועוד, תקנה 5.36 לתקנות מחייבת התקנת נדבך ראש מעל קיר הנמשך והעולה מעל פני גג, על מנת למנוע חדירת מים ורטיבות לקיר על מנת שלא יחדרו מי גשמים לקיר העולה מעל הגג. בענייננו, אין מדובר כלל מעל הגג אלא במעקה של מרפסת שהינה מרפסת מקורה ומשכך התקנה הנ"ל אינה רלוונטית לענייננו ולכן התובענה בגין ראש תביעה זה נדחית.
ליקויים בחדר האמבטיה :
מחוות דעתו של המהנדס בן-עזרא עולה כי הכיור נבנה בגובה של 88 ס"מ במקום בגובה של 80 ס"מ ועד 85 ס"מ בהתאם לתקן מספר ת"י 1205.3 שמשמעותם ליקוי תפקודי ואי התאמה לדרישות התקינה הרלוונטית ולכן עלות התיקון הינה 400 ₪.
בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נקבע כי אין כל פגם בהתקנת כיור שגובהו 88 ס"מ. במענה לאמור בחוות דעתו של המומחה פנו התובעים אל המומחה מטעם ביהמ"ש בשאלת הבהרה מהי העלות הכוללת של התקנת ארון מתחת לכיור ובמענה לכך נענו כי העלות המשוערת הינה 400 ₪. בהתייחס לטענת התובעים ציינו הנתבעות כי אין כל צורך לסטות מקביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש מאחר ואין כל פגם בבניית כיור שגובהו 90 ס"מ. עוד טוענות הנתבעות כי התקן הרלוונטי להתקנת מערכות שרברבות שמספרו 1205.3 אינו קובע רף מינימאלי או מקסימאלי להתקנת המערכות כי אם קובע מידות מומלצות בלבד ומשכך אין מדובר בתקן מחייב. עוד טוענות הנתבעות כי התובעים התקינו מתחת לכיור כיור אינטגרלי ומתחתיו ארון באיכות גבוהה וכי הנתבעות אף זיכו אותם בשווי עלות הכיור ה"סטנדרטי" אשר היה אמור להיות מותקן בדירה ולכן אין להן כל אחריות בעניין.
מאחר ועמדת המומחה בחוות דעתו הינה כי אין כל פגם בכיור אשר גובהו 88 ס"מ ומאחר ולא הוסבר מדוע יש צורך לבנות ארון מתחת לכיור כחלופה לליקוי הנטען הרי שהתובענה בגין רכיב זה נדחית.
עוד נטען, על ידי התובעים כי בניגוד לתוכנית המכר ישנה בליטה בעובי הקיר מימין לדלת חדר האמבטיה המהווה פגם אסתטי ולכן תיקונה אפשרי באמצעות התאמת הפתח בעלות של 400 ₪. במענה לטענות הללו ציין המומחה בחוות דעתו כי מדובר בליקוי שתוקן וכי כל שנותר הוא לתקן שאריות צבע על משקוף דלת האמבטיה בסכום של 100 ₪.
המומחה מטעם ביהמ"ש נשאל בשאלות ההבהרה מהי העלות הנוספת של התאמת הפתח לאחר שהבליטה תוקנה והאחרון השיב במענה לכך כי מדובר בסכום של 200 ₪. במענה לכך ציינו הנתבעות בסיכומיהן כי המומחה התבקש לנקוב באופן כללי בעלות התאמת הפתח ולכן אין מקום לפצות את התובעים בגין ראש תביעה זה.
מאחר ומדובר בשאלה אשר נוסחה בבהירות ולא באופן מטעה או מבלבל שוכנעתי כי המומחה אכן מצא לנכון לקבוע כי היה מקום לפצות את התובעים בגין ראש תביעה בסכום של 200 ₪ ומשכך הנני מחייב את הנתבעות לפצות את התובעים בסכום המפורט בחווה"ד, דהיינו, 200 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
חלון תליית הכביסה בחדר האמבטיה :
בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נטען כי חלון תליית הכביסה הותקן בגובה 115 ס"מ במקום בגובה 105 ס"מ וכי הפרעה זו יותרת הפרעה לשימוש בחלון הכביסה. על פי האמור בחווה"ד עלות התיקון הינה 4000 ₪ ( לא כולל תיקוני קרמיקה). מנגד, המומחה מטעם ביהמ"ש ציין בחוות דעתו כי אין לקבל את הטענה וכי אין כל פגם בבניית חלון חדר כביסה שגובהו 115 ס"מ.
המומחה מטעם ביהמ"ש ציין בשאלות ההבהרה האם הינו מוצא לנכון לשנות את קביעתו בנדון הואיל והפגם הנטען גורם לתובעים אי נוחות בעת תליית הכביסה ומאלצת אותם להסתייע בשרפרף. אי לכך, נשאל המומחה מהי העלות הכספית של הנמכת החלון מגובה של 115 ס"מ לגובה של 105 ס"מ ובמענה לכך השיב כי מדובר בסכום של 3000 ₪.
בניגוד לנטען בשאלות ההבהרה ובסיכומי התובעים הרי שעיון בתצהיר התובעים מעלה כי אין התצהיר כולל אף התייחסות לקושי בו נתקלו התובעים בתליית הכביסה כתוצאה מהפרשי הגובה הנטענים ורק מטעם זה התובענה בגין רכיב זה נדחית.
יתירה מכך, מקובלת עליי בעניין זה קביעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר נסמכת על קביעתו של המומחה מטעם הנתבעות, ולפיה התקן הישראלי לבניית מעקים ומסעדים קובע רף מינימאלי לצורך בניית מעקים אולם אינו קובע רף מקסימאלי ולכן גם מטען זה יש לדחות את התובענה בגין ראש פרק זה.
שיש צר בחלון :
בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נטען כי גימור הפתח סביב חלון חדר האמבטיה נבנה בצורה לקויה כאשר ה"מסגרת העיוורת" בולטת כלפי חוץ וכאשר אדן השיש צר ומחופה בטלאי אלומיניום. אי לכך, סבור המומחה מטעם התובעים כי יש צורך בהחלפת אדן השיש ובהרכבת החלון מחדש כאשר עלות התיקון נכללת במסגרת הנמכת החלון.
למרות שבחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט ציינו התובעים בשאלות ההבהרה כי הואיל ורוחב השיש אשר הותקן בסמוך לחלון קטן מהרוחב הבנוי הרי שיש צורך בהחלפת השיש בשיש מסוג רחב על מנת שיכסה את כל רוחב הקיר ולא יוסתר על ידי טלאי אלומיניום. המומחה מטעם ביהמ"ש נשאל במסגרת שאלות ההבהרה מהי העלות המשוערת של החלפת השיש בשיש מסוג רחב והאם התיקון שבוצע נעשה באופן תקין השיב כי בגימור לא נכון קיים טלאי אלומיניום וכי עלות החלפת השיש הינה 600 ₪.
במענה לטענות הללו השיבו הנתבעות כי יש לדחות את התובענה בגין ראש תביעה זה הואיל ומדובר בליקוי שתוקן ולכן מדובר בניסיון הטעיה מצד התובעים אשר נשאל שאלות כלליות בכל הנוגע להחלפת השיש שהותקן בשיש מסוג רחב יותר.
לאחר שבחנתי את עמדות המומחים, לרבות עמדת המומחה מטעם הנתבעות אשר ציין בחוות דעתו כי אדן החלון אמנם תוקן אולם עדיין נדרש תיקון של הגימור סביב פתח החלון לצורך הסתרת ה"משקוף העיוור" בעלות של 300 ₪, שוכנעתי כי נותר ליקוי בגימור בסמוך לחלון חדר האמבטיה.
לאחר שבחנתי את עמדות המומחים אינני מוצא לנכון לקבוע כי יש צורך בהרכבת שיש מסוג חלופי אלא בהשלמת עבודת הגימור ומשכך הנני מוצא לנכון להורות על פיצוי התובעים בעלות משוערת של עבודות הגימור בסכום של 300 ₪ בצירוף מע"מ.
חלון פינת האוכל :
בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נטען כי חלון פינת האוכל נבנה בצורה לקויה כך ש"המסגרת העיוורת" נבנתה באופן בולט כלפי חוץ תוך ביצוע גימור לקוי של הטיח סביב החלון ומשכך יש להרכיב מחדש את החלון ולבצע תיקוני גמר בעלות של 1200 ₪. בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש נקבע כי לצורך תיקון הליקוי די בהתקנת פרופילים סביב החלון בעלות של 500 ₪.
בהתייחס לקביעה זו נשאל המומחה מטעם ביהמ"ש בשאלות ההבהרה מהי עלות פירוק החלון והרכבתו מחדש מבלי להיזקק לפתרון ה"טלאי" אותו הציע והאם התקנת חלון מלכתחילה לא הייתה דורשת טלאי שכזה. במענה לשאלה זו השיב המומחה כי עלות פירוק החלון והרכבתו מחדש הינה 1200 ₪ וכי באם היה מותקן נכון אזי לא היה נדרש כל תיקון שהוא.
אי לכך, טוענים התובעים בסיכומיהם כי יש לשפותם בסכום של 700 ₪, דהיינו ניכוי הסכום אותו קבע המומחה מטעם ביהמ"ש בשאלות ההבהרה (1200 ₪) בקיזוז עלות העבודה כפי שנקבעה בחווה"ד (500 ₪). במענה לטענה זו ציינו הנתבעות כי מדובר בשאלה כללית אשר נוסחה באופן עמום ומטעה וכי המומחה לא שינה כלל את מסקנתו.
עם זאת, מחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעות עולה כי בניית החלון דנן נעשתה באופן לקוי וכי יש להשלים את התיקון באמצעות סרגלים/פרופילים בעלות של 450 ₪.
אשר על כן, לאחר בחינת כלל חווה"ד הנני מוצא לנכון לקבוע כי יש לשפות את התובעים בסכום המשקף את העלות המשוערת של התקנת הפרופילים/סרגלים ולא באמצעות החלפת החלון בסכום של 500 ₪ בצירוף מע"מ. מאחר ורכיב זה נכלל במסגרת חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש הרי שרכיב זה לא יחושב במסגרת הליקויים השנויים במחלוקת.

ריצוף וחיפוי קרמיקה – מישק הפרדה גמיש :
בחוות דעתו של המהנדס בן עזרא נטען כי בהתאם לתקן ת"י 1555.3 דרוש לבצע משיק הפרדה גמיש באריחי הריצוף באמצעות פירוק הפנלים מעל הריצוף ( או אריחי הקיר בשורה הראשונה) ולנקות את שיירי הטיט בשולי הריצוף ולאחר מכן להתקין מילוי גמיש בצורת האות " ר" ולאחר מכן לבצע מחדש את האריחים שפורקו לרבות תיקוני טיט. המישק הגמיש כולל מרווח אופקי בין האריח לבין הקיר וכן גם מרווח אנכי בין האריח לבין הפאנל/חיפוי קיר שמעליו ולמלא את המרווחים באמצעות חומר גמיש.
במענה לכך ציין המומחה מטעם ביהמ"ש כי אין מקום להורות על תיקון הריצוף בין הפאנלים באמצעות מישק גמיש. לאחר קבלת חווה"ד פנו התובעים אל המומחה בשאלה מהי העלות המשוערת של ביצוע עבודת תפרי ההפרדה בין הפנלים לבין הריצוף בכל רחבי הדירה ( מרפסות, שירותים, סלון וכו') ובמענה לכך השיב המומחה כי מדובר בעבודה אשר עלותה המשוערת נאמדת בסכום של 5500 ₪. בנוסף לכך, טענו התובעים בסיכומיהם כי התקן הנדרש הוא תקן ייצור מספר 1555.3 ( חיפויי קיר ורצפה) המחייב ביצוע מישקי הפרדה בין מערכת הרצפה לבין רכיבים מבניים אחרים ובכלל זאת בין רצפה לעמודים ולקירות בין אם מחופים באריחים או אם לאו ובין אריחי קרמיקה לחומרים אחרים.
במענה לטענות התובעים ציינו הנתבעות כי בדירת התובעים בוצע מילוי של המישקים במרווחים בין האחוריים באמצעות חומר מילוי ולכן אין כל צידוק בתיקון או בשינוי המצב הקיים בהתאם לתקני הייצור הרלוונטיים הישראלי. כמו כן, צוין בחוות דעתו של המומחה מטעמן של הנתבעות כי המילוי שבוצע בדירה עמד בדרישות הנקובות בתקן הייצור ומשכך אין כל צורך או הצדק בשינוי המצב הקיים.
לאחר שבחנתי את חווה"ד הנני מוצא לנכון לקבוע כי אין לקבל את התובענה בגין ראש תביעה זה וכי אין מקום לשפות את התובעים בגין תפרי הפרדה בין הפנלים לבין הריצוף.
מיקום פתחי הניקוז בחדר רחצה ( אורחים) :
בחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים נטען כי פתח הניקוז בחדר המקלחת של ההורים והאורחים נבנה במרכז פינת הרחצה וכי הדבר יוצר חוסר נוחות למשתמשים. מנגד, קבע המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו כי אין כל פגם במיקום בו הותקנו פתחי הניקוז.
התובעים אף פנו אל המומחה בשאלה מהי עלות פירוק הרצפות לצורך ביצוע הארכת הצנרת והעתקת הנקז אל פינת חדרי המקלחת ובתשובה לכך נענו כי מדובר בסכום של 1800 ₪ (900 ₪ לכל נקז). משכך, התובעים טוענים בסיכומיהם כי על הנתבעות לשפותם בגין רכיב תביעה זה בסכום של 2317 ₪ (1800 ₪ בצירוף מע"מ ועלות פיקוח 10%) בנימוק כי נקז המקלחות סומן בתוכנית המכר בפינת הקירות ומשכך יש צורך בהעתקת הנקזים, בפירוק שתי רצפות במקלחות ובשינוי מיקום הנקז בעלות של 900 ₪ לשני הנקזים (1800 ₪ בסה"כ).
במענה לכך השיבו הנתבעות בהסתמך על חוות דעתו של המומחה מטעמן כי פתחי הניקוז נבנים כדבר שבשגרה במרכז תא המקלחת ולכן לא נתגלע כל ליקוי הדורש תיקון. עוד נטען, כי התרשים המצורף לתוכנית המכר הינו סכמה ממוחשבת בלבד ולכן אין לראות בסימון סטנדרטי זה כתקן מחייב או כהתחייבות כלשהי .
מעבר לכך שבתצהיר התובעים אין כל אזכור לטענה כי המיקום בו הותקנו פתחי הניקוז גורם לתובעים לחוסר נחת שבחוות דעתו של המומחה מטעם התובעים לא צוין כלל מהו מספר תקן הייצור שהופר ו/או איזו תקנה מתוך תקנת התו"ב הופרה. לפיכך, הנני מקבל את עמדת המומחה מטעם ביהמ"ש ואת עמדת המומחה מטעם הנתבעות כי יש לדחות את התובענה בגין ראש תביעה זה.
ריצוף וחיפויים בדירה :
המומחה מטעם התובעת מציין בחווה"ד מטעמו כי עבודות חיפויי הקרמיקה בוצעו ברמה נמוכה וכי דבר זה בא לכלל ביטוי בחוסר האפשרות להדביק את החיפויים על גבי הקירות, ריצוף וחיפויי חוץ. במענה לטענות הללו השיב המומחה מטעם ביהמ"ש כי חיפויי הקירות החיצוניים נוגעים לרכוש המשותף ולא לדירת התובעים.
התובעים פנו אל המומחה מטעם ביהמ"ש בשאלה מהי עלות ביצוע התיקונים של חיפויי קירות המרפסת ובמענה לכך נענו כי עלות התיקונים בחיפוי קירות החוץ מוערכת בסכום של 15,000 ₪.
במענה לטענה זו ציינו התובעים בסיכומיהם כי אמנם מדובר בחלק מהרכוש המשותף ברם לטענת התובעים על ביהמ"ש לפצות את התובעים בגין רכיב תביעה זה על דרך האומדן בגין נזק ממוני ולא ממוני בסכום של 10,000 ₪ בנימוק כי התמונות המצורפות לחווה"ד מלמדות על אי התאמות שהתגלעו בדירה ובנוסף מצביעות על ליקויים בקירות החוץ של הבניין ובהתכנות של ממש לנזק אפשרי בעתיד הקרוב.
הנתבעות מציינות בסיכומיהן כי התובעים עותרים לקבלת כפל פיצוי בגין רכיב תביעה זה, דהיינו הן לנזק מוכח והן לנזק לא ממוני, וזאת למרות שאינם זכאים כלל לפיצוי בגין רכיב זה מאחר והינו שייך לרכוש המשותף ולאחר שלא צירפו חוות דעת שמאית מטעמם בכל הנוגע לשווי הליקויים הנטענים מכח סעיף זה.
בעניינו, מאחר ואין מחלוקת על כך שמדובר בליקויים השייכים לרכוש המשותף הרי שהיה על התובעים להציג אסמכתא לכך שניתנה להם הרשאה מאת יתר הדיירים לתבוע בגין נזקים אלו, או לחילופין להציג תחשיב פיצוי בהתאם לחלק היחסי לפי שטח דירתם לעומת שטחן של יתר הדירות בבניין מגוריהם. מאחר והתובעים לא הציגו אסמכתא לכך שניתנה להם הסכמה שכזו מטעם יתר דיירי הבניין ואף לא ערכו תחשיב מהו חלקם היחסי ברכוש המשותף הרי שהתובענה בגין ראש פרק זה נדחית אף היא.
הכנת פתח אוורור :
התובעים טוענים בסיכומיהם כי במפרט המצורף להסכם המכר מצוין כי הובטח להם שלמייבש הכביסה יותקן פתח אוורור למייבש כביסה וכי המומחה מטעם ביהמ"ש אף ציין בסיפת חוות דעתו לראש תביעה זה אשר נזכר במסגרת כתב התביעה עת קבע כי העלות המשוערת של פתיחת פתח אוורור למייבש הינה 800 ₪.
עם זאת, למקרא התשובה לשאלות ההבהרה אשר הופנו אל המומחה באמצעות ב"כ הנתבעות עולה כי הותקן בדירה פתח אוורור למייבש הכביסה ומשכך התובענה הנוגעת לראש תביעה זה נדחית.
איחור במסירה :
לטענת התובעים, הנתבעות התחייבו במסגרת סעיף 20.1 להסכם המכר למסור להם את הדירה עד ליום 31.3.2013 אולם מאחר והחיבור לחשמל בוצע בתאריך 29.1.2014 הרי שיש לקבוע את מועד מסירת הדירה החל ממועד זה.
התובעים אמנם אינם חולקים על כך שהנתבעות פיצו אותם בגין שלושה חודשים דא עקא שלטענתן הינן זכאיות לפיצוי בגין תשעה חודשים מלאים ומשכך על הנתבעות לפצותם בגין שישה חודשים נוספים בסכום המשקף את דמי השכירות הסבירים ( בין 3500 ₪ לחודש בשנת 2013 ועד 4375 ₪ בשנת 2014) לחודש על פי קביעת המומחה ברלינר), דהיינו, 29,750 ₪ בסה"כ.
במענה לטענת התובעים מציינות הנתבעות כי סעיף 30 לחוק המכר קובע תקופת זמן מוסכמת של חודש איחור במסירת הדירה כתוצאה ממאורעות בלתי צפויים וכי בענייננו המסירה התעכבה בשל הצפות גשם וימי סגר על שטחי איו"ש במהלך חודש נובמבר 2012 .
בנוסף לכך, מציינות הנתבעות כי דחיית מועד מסירת הדירה בחודשיים הינה מחויבת המציאות מכח הוראות סעיפים 32 ו - 11.6 להסכם המכר וזאת נוכח העיכובים שנוצרו על ידי התובעים וכן גם בשל שינויים אותם דרשו התובעים לבצע טרם הכניסה להתגורר בדירה.
כמו כן, מדגישות הנתבעות כי התובעים חתמו בתאריך 28.10.2013 על גבי מסמכים המאשרים להם לבצע תיקונים באמצעות קבלנים פרטיים ולקבל באופן סופי חזקה בדירה טרם מתן " טופס 4" וחיבור לרשת החשמל ומשכך יש לראות בתאריך 28.8.2013 כמועד המסירה הנדחה ובתאריך 28.10.2013 כמועד המסירה בפועל כך שבסופו של יום יש לפצותם בגין 61 ימי איחור בלבד בסכום כולל של 10,675 ₪.
בנוסף לכך, מציינות הנתבעות כי הן פיצו את התובעים בסכום של 23,016 ₪ בנימוק של איחור במסירת הדירה ומשכך יש להורות על קיזוז הסך הנ"ל מכל הסכומים אותם הינם חבים לתובעים בסך של 10,500 ₪.
סעיף 5 א לחוק המכר ( דירות), אשר הינה הוראת חוק קוגנטית ( ראה : עניין שמש, שם), קובע כי ככל שהמוכר/הקבלן לא העמיד את הדירה לרשות הקונה לאחר שחלפו שישים ימים מתום המועד הקבוע לכך בחוזה המכר או אז זכאי הקונה לפיצויים בלא הוכחת נזק בעבור כל חודש, או חלק ממנו, החל מהמועד הקבוע בחוזה ועד להעמדת הדירה לרשותו. דמי השכירות המוערכים יחושבו בסכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.5 וזאת למשך התקופה שתחילתה במועד החוזי וסיומה בתום שמונה חודשים מאותו מועד. עוד קובע הסעיף כי למשך התקופה שתחילתה תשעה חודשים ואילך לאחר תחילת " המועד החוזי" זכאי רוכש הדירה לפיצוי בסכום השווה לדמי שכירות של דירה דומה בגודלה ובמיקומה כשהם מוכפלים ב-1.25. בנוסף לכך, קובע הסעיף כי הצדדים לחוזה המכר רשאים להסכים כי הפיצוי הנ"ל לא יחול על איחור במסירה אשר נגרם כתוצאה מנסיבות שאינן בשליטת המוכר ושהסיכון להתרחשותן ולתוצאותיהן אינו מוטל עליו.
בענייננו, הסכם המכר מלמד על כך שהצדדים קבעו במסגרת ההסכם כי הוראות סעיפים 5 א(א) ו- 5א(ב) לחוק המכר ( דירות) לא יחולו בענייננו ואף לא יחולו על איחור במסירה הנגרם מסיבות בלתי צפויות ובכלל זאת אירועי מלחמה, הקפאת בניה, עיכובים מצד הרשויות וכיוצ"ב מקרים המפורטים בהסכם וכי דחיית תאריך מסירת הדירה לרוכש לא תזכה את הרוכש בתשלום שיפוי או בפיצויים כלשהם. עוד קובע ההסכם כי ככל שהנתבעות לא תעמודנה בלוח הזמנים המוסכם או אז יכלו התובעים לקבל פיצוי חודשי קבוע כמפורט בחוק המכר ( דירות) בגין כל חודש מחודשי האיחור. עוד נקבע בסעיף 32 להסכם המכר כי פרט למקרים הללו הרי שגם איחור במועד המסירה במשך 60 יום מעבר למועד המוסכם לא ייחשב באיחור במסירת הדירה על ידי המוכר ולא יזכה את המוכר בפיצוי ( ראה : סעיפים 30 – 34 להסכם).

בעניין שמש נקבע על ידי ביהמ"ש העליון כי ככל שהסכם מכר כולל בחובו תניית פטור המנוגדת להוראותיו הקוגנטיות של סעיף 5 א' לחוק המכר ( דירות) וככל שאין הסכמה מפורשת לעניין מועד המסירה הנדחה הרי שיש לבחון את גובה הפיצוי בהתאם למועד המסירה המקורי עליו הוסכם בחוזה המכר.

במקרה דנן אין מחלוקת כי תאריך המסירה המוסכם הינו 31.3.2013 ( ראה : סעיף 19 לסיכומי התובעים וסעיף 62 לסיכומי הנתבעות) ולכן בהינתן קביעותיו של ביהמ"ש העליון בעניין שמש ובהינתן העובדה שהנתבעות לא הציגה ראיות המלמדות על כך שבמהלך חודש נובמבר 2012 נגרמו להן עיכובים בשל מחסור בעובדים בשל סגר בשטחי איו"ש ו/או בשל הצפות גשם הרי שיש לראות במועד זה כמועד המסירה הסופי המוסכם. מאחר והצדדים חתמו בתאריך 28.10.2013 על גבי מסמכים המעידים על הסכמתם של התובעים לקבלת הדירה במועד זה הרי שיש לראות במועד זה כמועד כניסתם של התובעים לדירת מגוריהם, דהיינו, 28.10.2013 .
לפיכך, התובעים זכאים לפיצוי סטטוטרי למשך ששת החודשים הראשונים בסכום של 5250 ₪ לחודש (3500 ₪ לפי קביעת מר ברלינר * 150%) , דהיינו, 31,500 ₪ ובנוסף לכך פיצוי בסך של 4375 ₪ למשך החודש השביעי (125% * 3500 ₪), כלומר 35,875 ₪ בסה"כ.
מתוך סכום כולל זה יש להפחית את הסך של 23,015 ₪ אותו שילמו הנתבעות לתובעים כפיצוי גלובאלי בגין רכיב תביעה זה ( ראה : סעיפים 118 ו – 119 ונספח 5 לתצהיר הנתבעות),קל וחומר משהתובעים הודו בסעיף 17 לתצהירם בכך שהנתבעות שילמו להם פיצוי גלובאלי בגין האיחור במסירה בסכום שווה ערך לשלושה חודשי איחור.
לפיכך, בסופו של יום על הנתבעות לפצות את התובעים בגין ראש פרק זה בסכום של 12,860 ₪.
פיצוי בגין נזק לא ממוני ( עגמת נפש) :
עוד ובנוסף, עותרים התובעים בסיכומיהם לכך שבית המשפט יחייב את הנתבעות לשפותם בגין נזק לא ממוני בהתאם לשיקול דעתו בנימוק כי פנו פעמים רבות אל הנתבעות בבקשה לתקן את הליקויים ולא נענו כלל ולאחר שהנתבעות התכחשו לכך לעצם קיומם של ליקויי הבנייה.
התובעים מציינים בתצהירם כי נגרמה להם מורת רוח רבה עקב הצורך לטפל בליקויי הבנייה רבים ובשל האיחור במסירה. לטענתם, דרך התנהלותן של הנתבעות גרמה להם למורת רוח רבה, לאובדן של ימי עבודה ולכעס רב כאשר במקביל לכך אף נאלצו להתמודד עם קשיים רבים בשלב הכניסה לדירה לאחר שהתמודדו עם הפסקות חשמל רבות במעלית.
במענה לכך ציינו הנתבעות בסיכומיהן כי התובעים עתרו בכתב התביעה לפיצוי כספי בגין ראש תביעה זה בסכום מופרז ומוגזם בשיעור של 30,000 ₪ אשר גבוה עשרות מונים מהסכום אותו קבע המומחה מטעם בית המשפט במסגרת חוות דעתו.
עוד טוענות הנתבעות כי מדובר בדרישה לכפל פיצוי לאחר שעתרו לפיצוי כספי בגין ליקויי הבנייה שהוכחו מה גם שפסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני הקשורה לסכסוך חוזי שמורה למקרים מיוחדים בלבד שאינם ממן ענייננו – דבר המחייב את הנפגע להוכיח את עצם הנזק הלא ממוני ואת הקשר הסיבתי שבין הפרת החוזה לבין הנזק על מנת לפצות את הנפגעים/התובעים על סבלם.
עוד טוענות הנתבעות כי הפער עצום שבין שווי הליקויים הנטען בחוות דעתו של המומחה מטעם הצדדים לבין זו שנקבעה על יד המומחה מטעם ביהמ"ש מצביעה על מופרכות טענות התובעים ועל כך שמדובר בליקויים מינוריים בלבד ומשכך יש לדחות את התובענה בגין ראש תביעה זה.
הבסיס הנורמטיבי לפסיקת פיצויים בגין נזק לא ממוני (עוגמת נפש) מעוגן בסעיף 13 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 אשר קובע כדלקמן : "גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
פסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש נתונה לשקול דעתו של בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות בדבר שיעור הנזק. נפסק לא אחת כי פיצוי בגין עגמת נפש היא אכן מלאכה לא קלה המצריכה לקיחה בחשבון של גורמים המשתנים ממקרה למקרה (ראה : ע"א 8588/06 דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ מיום 11.11.2010) .
הואיל ורכיב זה נתון לאומדנו של בית המשפט, סבורני כי בנסיבות שנוצרו אין מקום לפסוק לטובת התובעים פיצוי בגין רכיב זה הואיל והם פוצו מבחינה כספית בגין ליקויי הבנייה. המשמעות של פיצוי נוסף בגין נזק לא ממוני הינה הכרה בזכאותם של התובעים לכפל פיצוי בגין ליקויי הבנייה המוכחים ואינה מוצדקת כל עוד התובעים חתמו על גבי מסמך המאשר את הסכמתם להיכנס לדירה למרות שהבניין לא חובר באופן קבוע לתשתית רשת חשמל של הבניין. אשר על כן, התובענה בגין ראש פרק זה נדחית.
סוף דבר :
התובענה מתקבלת באופן חלקי ומשכך על הנתבעות לפצות ביחד ולחוד את התובעים בגין ליקויי הבנייה והפיקוח ההנדסי בסכום כולל של 20,905.5 ₪ (17,868 ₪ בצירוף מע"מ בשיעור של 17% נכון ליום עריכת חווה"ד) כחוק ובצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.
בנוסף לכך, על הנתבעות לפצות את התובעים בגין האיחור במסירת הדירה בסכום של 12,860 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.
בנוסף לכך, יישאו הנתבעות בעלויות שכר טרחת המומחים ( המהנדסים בן עזרא וברלינר) בסכום של 5500 ₪ וכן גם בהוצאות משפט בסך של 1 500 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך של 3,500 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.
בזיקה להחלטתי מיום 6.6.2017 יובהר כי אין מוקם להורות על השבת האגרה השנייה במלואה ( או בחלקה) לידי התובעים מאחר והתקיימו ארבע ישיבות מקדמיות בתיק ומאחר ולא מתקיימות מהוראות סעיף 6( ג) לתקנות בתי המשפט ( אגרות), תשס"ז – 2007 .
ניתן היום, ג' כסלו תשע"ח, 21 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.