הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 41620-03-17

בפני
כבוד השופטת שולמית ברסלב

תובעים

  1. בית הגופר בע"מ ח.פ 512091489
  2. וואל סלאמה ת.ז XXXXXX763
  3. אסעד סלאמה ת.ז XXXXXX680
  4. אמל סלאמה ת.ז XXXXXX549

ע"י ב"כ עוה"ד אלי עבוד ואח'

נגד

נתבע

יוסף מחאמיד ת.ז XXXXXX096
מכוח מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי עוה"ד רועי בלסיאנו

החלטה

1. לפניי בקשה המכותרת בשם: "בקשת לתיקון כתב תביעה בטעות סופר".
רקע
2. ביום 10.09.13 רכשו התובעים זכויות בעלות בבניין, הנמצא ברחוב יפו 93, חיפה, וידוע כחלקה 8 בגוש 12763 ( להלן: "הבניין").
3. החל משנת 1984 הנתבע הוא דייר מוגן בדירה הנמצאת בקומה שלישית של הבניין (להלן: "הדירה").
4. ביום 20.03.17 הגישו התובעים תביעה זו לפינוי הדירה ותשלום חוב דמי שכירות בסכום של 6,500 ₪.
5. ביום 21.05.17 ניתן, לבקשת התובעים, פסק דין בהעדר הגנה על ידי כב' הרשמת הבכירה ג. ספרא- ברנע. פסק הדין בוטל ביום 05.09.17, ללא צו להוצאות.
בהתאם להחלטת כב' הרשמת ספרא- ברנע, התובעים אישרו בתשובתם את טענות הנתבע כי התחייב לשלם לבעלים הקודמים 100 ₪ לחודש נכון לשנת 2008, אך העלו טענה חדשה – הסותרת את התחשיב בבסיס התביעה - לפיה דמי השכירות החודשיים עלו ל- 317 ₪. כך גם התובעים הודו כי, בניגוד לנטען בתביעה, התובע שילם להם סכום של 3,900 ₪.
עוד עמדה כב' הרשמת בהחלטתה על כך שיש ערוב בין הדירה מושא התביעה ובין הדירה אחרת בבניין מושא הליך קודם בין הצדדים ( תא"ח 15603-01-14 - להלן: "ההליך האחר"); וכי בהליך האחר לא נטען להפרת החוזה על ידי הנתבע ביחס לדירה מושא תביעה זו.
6. ביום 18.10.17 הוגש כתב הגנה, בהתאמה. ביום 26.10.17 ( עם העברת התביעה לטיפולי), ניתנו הוריות, בין היתר, באשר להליכים מקדמיים, הגשת תצהירי עדות ראשית ונקבעה ישיבת קדם משפט. בשלב בזה, הוגשה בקשה זו שלפני.
דיון והכרעה
7. ויאמר מיד - לאחר שבחנתי את כתבי הטענות, הבקשה והתשובות, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.
8. אין המדובר בטעות סופר, אלא בטענות עובדתיות חדשות, הסותרות מניה וביה, את שנטען בכתב התביעה, שעל יסודו אף ניתן פסק דין בהעדר הגנה. נוכח הסתירות, מצאה, כאמור, כבוד הרשמת, ספרא- ברנע לבטל את פסק הדין. ויובהר-
בכתב התביעה נטען כי (סעיף 9): "הנתבע התחייב לשלם כל חודש סך של 150 ₪, דמי שכירות קבועים בגין הדירה בה הוא מחזיק לטענתו כדייר מוגן ומאז 10.09.2013 לא שילם דבר מלבד אותם 700 ₪".
בשלב זה, מודים התובעים כי הטענה, על שני חלקיה, אינה נכונה. מר ויקטור עבוד מטעם התובעת ( להלן: "מר עבוד") הצהיר בתגובה לבקשה לביטול פסק דין כי: "הנתבע התחייב לשלם לבעלים הקודמים כל חודש 100 ₪ החל מ 01.11.08 לפי החוק ובהתאם לסיכום עם הבעלים הקודם."; ו- "בדיקת חשבון הבנק הראתה שקיימים שם הפקדות שהם על סך 3,900 ₪ מתוכם 400 ₪ שולמו ביום 17.03.17 " (סעיפים 11 ו- 15 , בהתאמה).
9. משכך, בכל הקשור לחוב דמי השכירות, וכפועל יוצא לקיומה של עילת פינוי עקב הפרה נטענת זו - דין התביעה להימחק.
התובעים, הערים לכך, הגישו בקשה זו שלפני בטענה אחרת: כי לפי תחשיב, דמי השכירות החודשיים עומדים על סכום של 317 ₪ לחודש ( חלף סכום של 150 ₪ שנטען בכתב התביעה).
10. דרך כלל בית המשפט ייעתר באורח ליברלי לבקשה לתיקון כתב תביעה מכוח תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), במטרה לברר ביעילות את השאלות שהן באמת שנויות במחלוקת בין בעלי הדין, באופן שיאפשר ירידה לחקר האמת.
ברם, "זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל", ויש להקפיד ולוודא שהתיקון אינו בבחינת הרחבת חזית המחלוקת מעבר לנדרש להכרעה בהליך המקורי. במסגרת זו יש לשקול גם את תום הלב, הוגנות ההליך והכל בשילוב השכל הישר, כמו גם שיקולים מערכתיים (ראו: רע"א 2345/98, דגנור נ' ליבנה, פ"ד נב(3) 427; וראו גם: רע"א 3179/12, לנגוצקי נ' רציו חיפוש נפט (1992) (16.7.12); רע"א 5522/17 גוטמן נ' גולדשטיין (23.10.17);רע"א 558/14 מ"י נ' אירג' סכאי (26.01.14); רע"א 6113/13 מירו נ' כפר ביאליק (19.12.2013); ע"א 400/70 ירקוני נ' פרידמן, פ"ד כה(2) 175; רע"א 3385/08, מרקט-פלייס מערכות בע"מ נ' טלטל ערוצי תקשוב בע"מ ( 25.9.08); ע"א 579/90, רוזין נ' בן נון, פ"ד מו(3) 738; י. זוסמן "סדרי הדין האזרחי", מהדורה שביעית (1995) עמ' 350; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי", מהד' 12 (2015) פרק ח'). ומן הכלל אל הפרט-
11. שומה היה על התובעים לברר את מכלול הנתונים בטרם הגשת התביעה. הדברים אמורים במיוחד משמדובר ברכישה שבוצעה כארבע שנים קודם לכן, ומצינו כי בין לבין אף התקיים הליך אחר בין הצדדים. אין בפי התובעים כל הסבר למחדלם זה. מה גם שהבחינה היא אובייקטיבית ( ראו למשל: רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ (22.3.17); רע"א 8134/13 חברת נ.נ סלטי הנדסה וניהול פרויקטים נ' פינקלשטיין (5.9.14)).
12. כך גם אין בבקשה, ובתצהיר מר עבוד מיום 30.10.17 התומך בה, כל ניסיון ליישב את הסתירה המובהקת בין המוצהר על ידו כעת ובין שהוצהר על ידו בתצהירו הראשון מיום 09.07.17 ותוכן המסמכים שצירף לתצהירו הנ"ל. יש לזכור כי במסגרת השיקולים המערכתיים שומה על בית המשפט לשמור על "ואינטרס הציבור ביעילות הליכים ושלא יוקצה לבעל דין שאינו מכלכל את ענייניו כהלכה זמן שיפוטי שלא לצורך..." (ראו: רע"א 7615/13 מובלי עטיה שבתאי בע''מ נ' מ''י (30.1.14)).
12. זאת ועוד. התובעים בקשו פסק דין בהעדר הגנה על יסוד העובדות כפי שצוינו על ידם בכתב התביעה. מצינו כי לאחר הגשת בקשה לביטול פסק דין הודו התובעים כי עובדות אלה אינן נכונות. התנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם חובת תום הלב בה מצווה בעל הדין בהליך משפטי ( והשוו: רע"א 4028/18 פלונית נ' פלוני (14.6.18); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי, נח(3) 419; בר"ע 305/80, שילה נ' רצקובסקי, פ"ד לה(3) 449; 440; רע"א 8467/06 אבו עוקסה נ' בית בע"מ (8.7.10) ; רע"א 8285/07 פרפרה נ' גולדו (15.9.08); ע"א 9447/06 פוקס נ' אלבס (25.3.08)).
בוודאי שאין מקום בשלב זה לטעון כי מדובר ב'טעות סופר'. די בכל אחד מהטעמים הנ"ל, בוודאי בהצטברותן, כדי לדחות את הבקשה.
13. יתירה מכך. הלכה היא שאין להתיר תיקון אשר על פניו אין לו תוחלת ( ראו למשל: רע"א 8203/15 עובדיה נ' ולנשטין (25.1.16); רע"א 4217/16 דלתון עבודות אלומניום בע"מ נ' התעשיה האווירית לישראל בע"מ (26.5.16)). והשוו: רע"א 4046/09 התעשייה הצבאית לישראל בע"מ נ' מונסונגו ( 5.10.09); רע"א 1527/09 מ"י נ' אבו עודה ( 14.10.09); רע"א 11137/05 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' מד"א ( 21.3.06); ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126 (1980)).
14. מצינו כי בתצהירו הראשון מיום 09.04.17 הודה מר עבוד, כי הנתבע התחייב לשלם לבעלים הקודם שכ''ד חודשי בסכום של 100 ₪ החל מיום 01.11.08 ; ואף צרף את ההתחייבות לתצהירו.
בהתאם לסעיף 44 ( ב) לחוק הגנת הדייר [ נוסח משולב] התשל"ב- 1982 (להלן:" חוק הגנת הדייר"):
"(ב) בדירה שבעל הבית לא השתמש כלל בזכותו להעלות דמי השכירות בהתאם לתקנות הגנת הדייר ( דמי שכירות בדירות ובתי עסק), תשכ''ו- 1966 (להלן - תקנות תשכ"ו) תבוא התוספת לא על דמי השכירות היסודיים אלא על דמי השכירות שהיו מיועדים בעד אותה דירה בתוקף התקנות האמורות." [ההדגשות אינן במקור ב.ש.].
בהתאם לסעיף 154 לחוק הגנת הדייר, דמי השכירות מכוח התקנות המשנות יחולו מהיום שבעל הבית דרש בכתב את תשלומם, אולם בית המשפט רשאי, "אם ראה לפי הנסיבות שמן הצדק לעשות כן", להחילם למפרע ממועד מוקדם יותר ועד שנה לפני יום הדרישה.
15. לא נטען כי הבעלים הקודמים השתמשו בזכותם להעלאת דמי השכירות מיום 1.11.08 ועד מכירת הבניין לתובעים. מטעם זה בתצהיר הראשון נטען לכאורה לחוב ממועד רכישת הבניין (10.09.13). ביחס לתקופה שממועד הרכישה ועד הגשת התביעה, הוצגה דרישה בודדת מיום 17.03.14 לתשלום דמי שכירות בסכום של 150 ₪ לחודש, ללא כל פירוט או תחשיב מלווה ( צורפה לתצהיר מר עבוד מיום 09.04.17 ). מכאן, על פניו, זוהי התוספת היחידה עובר להגשת התביעה. ויוזכר כי בכל הקשור לקביעת דמי שכירות ניתנה סמכות ייחודית לבית הדין לשכירות (הגם שלא נעלם מעיני סעיף 151(ב) לחוק הגנת הדייר - ראו: רע"א 7032/17 גלס נ' יבור (7.11.17); רע"א 3337/09 אלחאלדי נ' חאלדי (6.9.09); רע"א 241/85 זילברשטיין נ' מ"י פ"ד לט (4) 589 ).
אך גם אם, בשים לב לשלב בו אנו מצויים, נלך לקולא – וגם אם נתעלם מהטענות הסותרות של התובעים הטוענים בבקשה זו כבר לתוספות החל מיום 01.11.08 ועד 2015 (ולא מיום 10.09.13 ) - ונניח כי יוכח שהבעלים הקודמים דרשו בכתב את מלוא התוספות בכל שנה ושנה החל מיום 01.11.08 ; ונוסיף ונניח כי יוכח שהתובעים דרשו בכתב את כל ההעלאות מיום הרכישה בכל שנה ושנה - לפי הטבלה שהתובעים צירפו (הכוללת את התוספות עד 1.11.15) מדובר לכאורה בסכום של כ-113 ₪ לחודש.
16. מטעם זה מצאתי לנכון לזמן את הצדדים לישיבה; וביום 15.04.18 אף נעתרתי לבקשתם למצות את המשא ומתן בטרם מתן החלטה בבקשה זו. ברם, חלף קיום אחר החלטה זו והודעה על תוצאות המשא ומתן, הגיש התובעים ביום 16.04.18 ' הודעת הבהרה' והנתבע השיב לה.
17. בשלב זה, טוענת התובעת כי חוזה השכירות הוא מיום 12.06.1984, ולפיו שכר הדירה החודשי הוא בסכום של 900 שקל ישן; ושערוך סכום זה מיום חתימת החוזה ועד 2015 מביא לסכום חודשי של 317 ₪.
ראשית, אין המדובר ב'הודעה', אלא בבקשה נוספת, שניה ( או שמא נאמר שלישית), במספר, לתיקון כתב תביעה. כאשר בשלב זה התובעת מודה שלנתבע יש זכויות דיירות מוגנת בדירה מזה וטוענת למכלול התוספות מיום חוזה השכירות מזה . אם וככל שבקשו התובעים להגיש בקשה נוספת שומה היה עליהם להגישה בדרך הראויה. כך גם, ה'הודעה' לא נתמכת בתצהיר לאימות העובדות המפורטות בה. די בכך כדי לדחותה.
שנית, אין ב'הודעה' כל הסבר לשוני בטענות התובעים . המסמך היה בחזקת התובעים עובר להגשת התביעה (צורף לתביעה), וחרף זאת הוכחש בה כי הנתבע דייר מוגן בדי רה; ובתצהיר השלישי נטען לחוזה אחר. כאמור, היה על התובעים לבחון את מכלול הנתונים בטרם הגשת התביעה; או, לכל הייאוחר, בטרם חתימת התצהיר התומך בתשובה לבקשה לביטול פסק דין והגשת הנספחים שצורפו לו. שומה על אדם החותם על תצהירו לבחון כי האמור בו אמת הוא וכי המסמכים המצורפים על ידו לתצהירו רלבנטיים לטענותיו ( ראו : בג"ץ 202/81 טביב נ' שר הבטחון לו(2) 622; ת.א (מרכז) 19777-05-14 בלורן יבוא ושיווק פירזול בע"מ נ' היי-סיין בע"מ (19.11.17 )). אין מקום ליתן יד להתנהלות זו.
שלישית, אין בבקשה גם כל הסבר לסתירות בין הטענות העובדתיות והתחשיבים בכתב התביעה, בתצהיר הראשון, בתצהיר השני, בתצהיר השלישי מיום 05.03.18 ובבקשה זו - הן לגבי החוזה, הן לגבי גובה דמי השכירות, הן לגבי תקופת החוב הנטען והן לגבי אופן חישובו. מצינו כי כבר בהחלטה על ביטול פסק הדין עמדה כבוד הרשמת על כך שטענתם החדשה של התובעים סותרת את התחשיב בבסיס התביעה; וכעת יש לפנינו טענה חדשה נוספת.
רביעית, ומעבר לדרוש - כאמור, על פי חוק הגנת הדייר יחולו דמי השכירות בשיעורם החדש על פי התקנות, רק ממועד הדרישה בכתב, או לכל היותר שנה קודם לכן, אם בית המשפט המוסמך מצא להורות כן . לפנינו התחייבות מיום 1.11.08 לתשלום 100 ₪ לחודש, ומכתב מיום 17.03.14 . גם בשלב זה, לא הוצגה כל דרישה אחרת/נוספת, ואף לא נטען לקיומה.
18. צא ולמד: 'הודעה ההבהרה' אך הדגישה כי התיקון מושא הבקשה שלפני חסר תוחלת, ודינה להידחות. כך גם התיקון הנוסף המבוקש בהודעה זו לא יסייע; ומכל מקום, בנסיבות, אין בידי להיעתר לו.
19. לא אסיים בטרם יוער כי, כאמור בהחלטת כב' הרשמת - משהתובעים, מטעמיהם הם, בחרו לא לתבוע במסגרת ההליך האחר את פינוי הדירה מושא התביעה, על פניו, אין מקום לערבו בהליך זה.
סוף דבר
20. לפיכך, דין הבקשה להידחות. לפנים, מצאתי לנכון שהוצאות הבקשה תשוקללנה בעת פסיקת הוצאות בסופו של יום.
21. התובעים יודיעו תוך 30 יום מהיום ( הפגרה במניין) האם הם עומדים על תביעתם. יובהר כי בהעדר הודעה תמחק התביעה, ללא אתראה נוספת.
22. התיק יובא לעיוני ביום 05.08.18.
המזכירות תמציא עותק החלטה זו לצדדים בדואר רשום ואישור מסירה.
ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ח, 22 יוני 2018, בהעדר הצדדים.