הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 41327-05-17

בפני
כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון

תובעת

חברת אבו חנא ריתוך וצנרת בע"מ, ח.פ 512859844
ע"י ב"כ עוה"ד י. ואקנין ואח'

נגד

נתבעת

י. שטרן הנדסה (1989) בע"מ, ח.פ 511385775
ע"י ב"כ עוה"ד א.כהן ואח'

פסק דין

1. לפניי בקשה מטעם הנתבעת לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות.

המדובר בתביעה אשר הוגשה על ידי חברת אבו חנא ריתוך וצנרת בע"מ (להלן "התובעת"), כנגד חברת י. שטרן הנדסה בע"מ (להלן "הנתבעת" ), לתשלום יתרת חוב המגיע לתובעת על פי הנטען, בגין ביצוע עבודות ריתוך וצנרת על פי הזמנת הנתבעת.

2. במסגרת כתב ההגנה, טענה הנתבעת, בין היתר, כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות. הטענה הועלתה במהלך הדיונים המקדמיים, ומשהתברר כי עסקינן בטענה מהותית ומרכזית, נתבקשו הצדדים להגיש את טיעוניהם בסוגייה זו בכתב.

3. אקדים ואומר כי לאחר שעיינתי בחומר הראיות ובחנתי את טיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי הדין עם הנתבעת. אולם בטרם אפרט את נימוקיי, אציין בקצרה ציוני דרך הרלוונטיים לענייננו, לצורך ההכרעה בטענת ההתיישנות.

4. ביום 20.9.04 הגישה התובעת את תביעתה הראשונה בגין החוב הנטען בתביעה דנן, לבית משפט השלום בחיפה (ת.א 16971 /04) (להלן " התביעה הראשונה").

תביעה זו נמחקה ביום 20.11.04, לבקשת הנתבעת, מחמת קיומה של תניית בוררות בהסכם ההתקשרות שנחתם בין הצדדים.

5. בשנת 2006 (תאריך מדויק לא הוכח), חתמו הצדדים על הסכם בוררות, על פיו הועבר הסכסוך ביניהם להכרעתו של בורר דן יחיד, מר אינג' עקיבא הררי (להלן "הבורר").

6. ביום 20.1.11 הודיע הבורר על הפסקת וסיום הליכי הבוררות, עוד בטרם הסתיימו בפועל , מחמת אי תשלום שכרו וחוסר שיתוף פעולה מטעם הצדדים (ראה נספח ב' לכתב ההגנה).

7. ביום 22.10.13 הגישה התובעת לבית המשפט המחוזי בחיפה, בקשה להעברת הבורר מתפקידו, בהתאם להוראות סעיף 11 לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968 (הפ"ב 47190-10-13). בבקשה נטען, בין היתר, כי הבורר לא היה רשאי להפסיק את הליך הבוררות ללא הודעה לבית המשפט וקבלת אישורו.

8. ביום 12.1.14 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט גרשון) את הבקשה (ראה נספח ד' לכתב התביעה), תוך שהוא קובע, בין היתר, כי הבקשה אינה מתייחסת רק להעברת הבורר מתפקידו, אלא להחייאתו של הליך בוררות ואשר הסתיים כבר לפני שנים (סעיף 6 (ג) (השני) בפסק הדין).

9. ביום 19.5.17 הוגשה התביעה המונחת בפנינו.

10. דיון

כלל ידוע הוא שבית המשפט ינהג בזהירות מרובה, בבואו לדון בבקשה לסילוק תביעה על הסף מחמת התיישנות, וייעשה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של התובע לגשת לערכאות. מאידך, יש לשקול את אינטרס הנתבע ויכולתו להתגונן בראיות מפני תביעה שהוגשה לאחר זמן רב, ו כן את אינטרס הציבור הרחב, המבקש שפעולות הערכאה השיפוטית יתרכזו בהווה ולא בעניינים שזמנם עבר ( ראה פסקאות 11,15,16 וכן ההפניות השונות בע"א 9413/03  אילן אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים, סב(4) 525 (2008)).

11. מועד היווצרות עילת התביעה

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התביעה".

בענייננו, הצדדים חלוקים לגבי מועד היווצרות העילה.

לטענת התובעת, ביום 23.1.04 היא העבירה לידי הנתבעת את חשבונית המס האחרונה בגין סיום העבודות, וכי חשבונית זו אמורה היתה להיפרע בחלוף כ-60 ימים ממועד הנפקתה , על פי הסכם ההתקשרות בין הצדדים. על כן, לשיטתה, מועד היווצרות העילה הוא יום 23.3.04.

אעיר כי טענתה הנ"ל של התובעת עומדת בסתירה לאמור בסעיף 32 לתצהיר עדותו ראשי ת של מנהלה מר גסאן אבו חנא, שם הצהיר "... לעניינינו מועד תחילת מרוץ ההתיישנות הינו מיום מסירת חשבונית המס ביום 23.01.2004 וסירוב הנתבעת לשלם עבורה".

12. לעומתה טענה הנתבעת כי מועד היווצרות העילה הוא יום 22.6.03, שהוא המועד שבו סיימה התובעת את ביצוע העבודות על ידה.

13. מבין שתי העמדות הנ"ל, הנני מקבלת את עמדתה של הנתבעת שלפיה המועד שבו התגבשה זכותה של התובעת להיפרע בגין העבודות, הוא מועד סיום העבודות על ידה, שכן, כל מועד אחר, לרבות מועד הנפקת חשבונית מס על ידי התובעת, הינו אקראי ביחס למועד סיום העבודות, ואין בו כדי להאריך את תקופת ההתיישנות באופן מלאכותי וחד צדדי (במקרה שבפנינו התובעת הנפיקה את החשבונית כ-7 חודשים !! לאחר סיום העבודות).

יחד עם זאת אציין כי לוּ הייתי מקבלת את עמדתה של התובעת בסוגיה הנ"ל, הרי תוצאת פסק הדין לא היתה משתנה כפי שיפ ורט בהמשך.

14. התביעה הראשונה הוגשה על ידי התובעת כאמור ביום 20.9.04, קרי בחלוף 5 חודשים ו-28 ימים ממועד היווצרות העילה על פי שיטת התובעת, ו- 14 חודשים ו-28 ימים על פי שיטת הנתבעת.

15. התביעה הראשונה נמחקה ביום 20.11.04 עקב תניית בוררות (ראה סעיף 4 לעיל).

משך ניהול התביעה הנ"ל ועד למחיקתה, אינו בא במניין תקופת ההתיישנות.

16. מועד תחילת הליך הבוררות

הצדדים חלוקים ביניהם לגבי מועד תחילת הליך הבוררות.
לטענת התובעת, הליך הבוררות החל ביום 6.9.05, שהוא המועד שבו נשלחה מאת לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים לישראל, הודעה על מינוי בורר (נספח ז' לטיעוני התובעת).

לעומתה טענה הנתבעת כי המועד הקובע הוא המועד שבו חתמו הצדדים על הסכם בוררות.

17. מבין שתי העמדות הנ"ל, הנני מאמצת את עמדת הנתבעת, שכן ברי הוא כי הליך בוררות מתחיל עם החתימה על הסכם בוררות, וכי ההודעה על מינוי בורר נעדרת כל נפקות משפטית כל עוד לא נחתם הסכם בוררות מחייב בין הצדדים כאמור.

18. בהסכם הבוררות שהוגש על ידי הצדדים לא מופיע תאריך חתימה (נספח א' לכתב ההגנה) .

לטענת הנתבעת, הסכם הבוררות נחתם ביום 7.5.06.

מעיון במכתב הבורר מיום 23.2.06 (נספח ו' לטיעוני הנתבעת) עולה כי ביום 9.2.06 התקיימה ישיבה מקדמית אצל הבורר בנוכחות הצדדים, וכי נקבעה ישיבה נוספת ליום 6.4.06, שבה אמורה היתה הנתבעת להציג הסכם בוררות חתום על ידה.

19. במצב דברים זה, ובהעדר ראיות אחרות, ומאחר ועסקינן בטענת התיישנות שיש לפרשה לקולא לטובת התובעת, הננו קובעת כי הליך הבוררות התחיל דה פקטו ביום 9.2.06, וכי זהו המועד הקובע לצורך מניין תקופת ההתיישנות.

20. מאז מחיקת התביעה הראשונה ביום 20.11.04 ועד מועד תחילת הליך הבוררות חלפו 14 חודשים ו-21 יום.

21. מועד סיום הליך הבוררות

הצדדים חלוקים ביניהם גם לגבי מועד סיום הליך הבוררות.

לטענת התובעת הליך הבוררות נמשך עד ליום 25.9.12, הוא המועד שבו החליט הבורר סופית לשיטתה, כי לא ימשיך לנהל את הליך הבוררות.

לעומתה טענה הנתבעת כי הבורר סיים את תפקידו ביום 20.1.11, על פי מכתבו אשר העתק ממנו צורף כנספח א' לכתב ההגנה.

22. גם בסוגייה זו הנני מקבלת את עמדת הנתבעת , ותימוכין לכך ניתן למצוא בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, שבו נקבע, בין היתר, כי החלטת הבורר מיום 20.1.11 מהווה הלכה למעשה הודעת התפטרות (סעיף 6(ג) (הראשון בפסק הדין). יתרה מכך, עינינו הרואות כי בסעיף 10 לבקשה שהגישה התובעת לבית המשפט המחוזי להעברת הבורר מתפקידו, אף היא ציינה כי ביום 20.1.11 הודיע הבורר על הפסקת וסיום הליך הבוררות.

23. לפיכך הנני קובעת כי הליך הבוררות הסתיים ביום 20.1.11.

ביום 22.10.13 הגישה התובעת את בקשתה להעברת הבורר מתפקידו, לבית המשפט המחוזי בחיפה, היינו חלפו עוד 33 חודשים ו-3 ימים .

24. הגשת התובענה דנן

פסק דינו של בית המשפט המחוזי ניתן ביום 12.1.14.

התביעה דנן הוגשה ביום 19.5.15, היינן בחלוף עוד 40 חודשים ו-8 ימים.

25. סיכום תקופת ההתיישנות

מהאמור לעיל עולה כי לאחר ניכוי כל תקופות ההתדיינויות בבתי המשפט ובהליך הבוררות,
חלפו לפחות כ-94 חודשים (לפי החישוב המקל, ראה סעיפים 13 ו-14 לעיל), מאז היווצרות העילה ועד להגשת התביעה דנן, משמע, שהתביעה הוגשה בחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק, והעומדת על 7 שנים או 84 חודשים.

26. המסקנה היא איפוא שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות, וכך הנני מורה.

27. התובעת תשלם לנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ז אב תשע"ט, 28 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.