הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 40060-05-13

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעות:
.1 פסיפיק אטלנטיק ליין (ישראל) בע"מ, ח.פ. 513084178
.2 טירן שיפינג (1997) בע"מ, ח.פ. 512454281
על-ידי ב"כ עו"ד יואב הריס ואח'

נגד

הנתבעות:
.1 Hellenic Seaways Ltd
על-ידי ב"כ עו"ד ערן שלח
.2 Sisa shipping lines
על-ידי ב"כ עו"ד שגיא ירון

פסק דין חלקי
(כנגד הנתבעת מספר 1)

1. בפניי בקשת הנתבעת מספר 1 לסילוק התביעה שהוגשה כנגדה על הסף בשל מעשה בית-דין .
ההליך
2. לטענת התובעות שימשו כסוכנות של הנתבעות (Hellenic ו-Sisa) בכל הנוגע להפעלת קו ספנות, ונשאו בגדר כך בתשלומי אגרות, הוצאות ועלויות נוספות הקשורות לפעילות הקו. קו הספנות פעל מכוח הסכם קו (private agreement) מיום 22.8.2012, נספח ב' לכתב התביעה. ההסכם הסדיר את זכויות וחובות הצדדים לו בכל הנוגע להפעלת קו ספנות סדיר בין הנמלים איסקנדרון (טורקיה) ופורת' סעיד (מצריים) (כאשר לאחר מכן הוספה חיפה) באמצעות האנייה Nissos Rodos שבבעלות Hellenic (להלן: "האנייה").
3. ביום 13.5.2013 הגישו התובעות לבית המשפט לימאות תביעה כנגד האנייה. התביעה הוגשה כתביעת חפצא למימוש שעבוד ימי אשר רבץ, לטענת התובעות, על האנייה להבטחת חוב אגרות ומסי הנמל בהן חויבה בגין פקידותיה את נמל חיפה. בשם האנייה התייצבה בעלת האנייה, Hellenic. יצוין כי לטענת התובעות בתביעתן, שילמו עבור האנייה במהלך 17 פקידותיה השונות את נמל חיפה אגרות נמל בסכום כולל של 500,676$. לבקשת התובעות ניתן ביום 13.5.2013 צו למעצרה של האנייה אולם נקבע כי האנייה תשוחרר אם יופקד סך של 1,860,000 ₪. בסופו של דבר הוסכם כי האנייה תשוחרר אם יופקד סך של 290,000$ להבטחת התביעה, וכך נעשה.
4. ביום 27.5.2013 הגישו התובעות תביעתן מושא החלטה זו, בגין חובות שחבות להן הנתבעות, לטענתן (מעבר לחובות בגין אי תשלום אגרות ומסי נמל), עקב מיזם עסקי משותף בו היו מעורבים הצדדים (הפעלת קו ספנות להובלת מטענים).
5. ביום 29.5.2016 ניתן פסק דינו של בית המשפט לימאות בת"ח 24399-05-13 (כב' השופט רון סוקול). בפסק דינו קבע בית המשפט לימאות כי בין הנתבעת מספר 2 (להלן: ("Sisa") לבין התובעות התגבשה מערכת יחסים של שותפות עסקית בהפעלת קו ההובלות. במסגרת שותפות זו הוסכם כי Sisa תשלם ותשפה את התובעות בגין השירותים שנתנו, בין בדרך של ניכוי וקיזוז מדמי ההובלה, ובין בדרך של תשלום שתשלם Sisa לידי התובעות. יחד עם זאת קבע בית המשפט לימאות כי בין התובעות לבין הנתבעת מספר 1 (להלן: ("Hellenic"), בעלת האנייה Nissos Rodos, לא היה כל קשר מסחרי ישיר, כי Hellenic מעולם לא התחייבה לשלם לתובעות עבור אגרות הנמל וכי התובעות מעולם לא ראו את Hellenic כבעלת דינן בכל הנוגע לשיפוי בגין אגרות הנמל ששילמו.
6. בכל הנוגע ליחסים בין הנתבעות קבע בית המשפט לימאות כי סוכם כי Sisa תישא בתשלומי האגרות, ותנכה את התשלומים מדמי ההובלה שעליה לשלם ל -Hellenic. עוד קבע בית המשפט כי Sisa הוסמכה לפעול, בשמה של Hellenic, במינוי סוכן למתן שירותי נמל, אולם לא הוסמכה מעולם להתחייב בשמה שלHellenic לשפות את התובעות בגין אגרות הנמל שישלמו (סעיף 86 לפסק הדין).
7. לסיכום קבע בית המשפט לימאות כי התובעות ביצעו את התשלומים והוציאו את ההוצאות מכוח התחייבות חוזית כלפי Sisa, התחייבות המהווה למעשה התחייבות לטובת צד ג' – Hellenic (סעיפים 89-90 לפסק הדין). אשר על כן, וכמפורט בהרחבה בפסק הדין, דחה בית המשפט לימאות את תביעת התובעות כנגד האנייה, על-ידי בעליה, למימוש שעבוד ימי.
8. לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט לימאות, הגישו התובעות ביום 10.10.2016 בקשה לתיקון כתב התביעה שהוגשה לבית משפט זה . כתב תביעה מתוקן הוגש ביום 21.11.2016. כתב הגנה מתוקן מטעם Hellenic הוגש ביום 8.3.2017.
9. להשלמת התמונה יצוין כי התובעות הגישו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לימאות לבית המשפט העליון (ע"א 5667/16), אולם ערעורן נדחה ביום 16.11.2017.
10. עוד יצוין כי בהתאם להחלטת בית המשפט לימאות מיום 9.6.2016 עוכב הפיקדון שהופקד בקופת בית המשפט כתנאי לשחרור האנייה ממעצרה עד להחלטת בית המשפט העליון, כנגד ערובה בסך 120,000 ₪ אותה הפקידו התובעות. לאחר שנדחה ערעורן הגישו התובעות ביום 21.3.2017 בקשה דחופה להטלת עיקול על כספי הפיקדון. לבקשת הצדדים, נדחה הדיון בבקשה עד להכרעת בית המשפט העליון בערעור. ביום 21.11.2017 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון. בו ביום הגישה Hellenic בקשה לביטול העיקול שהוטל על כספי הפיקדון. הבקשה להטלת עיקול וכן הבקשה לביטולו נדונו, וביום 6.4.2018 ניתנה החלטה לפיה התקבלה בקשת התובעות להטלת עיקול על כספי הפיקדון.
הבקשה
11. בבקשתה טוענת Hellenic כי דין התביעה שהוגשה כנגדה סילוק על הסף בשל מעשה בית דין.
12. טוענת Hellenic כי עילת התביעה הנה יחסי שותפות נטענים בין התובעות לבינה וכן מינוין של התובעות כסוכן האנייה מכוח יחסי שליחות בין הנתבעות . באשר לכך טוענת Hellenic כי יחסי שותפות לא התקיימו בין התובעות לבין Hellenic אלא בין התובעת מספר 1 לבין Sisa, כפי שקבע בית המשפט לימאות בפסק דינו. עוד טוענת Hellenic כי יחסי השליחות על בסיסם עותרות התובעות לחייבה בתשלום החוב לא היוו בסיס לאותו מינוי נטען, כפי שנקבע בפסק הדין.
13. Hellenic מדגישה כי בפסק הדין נקבע כי הסכסוך הנו סכסוך עסקי בין התובעות או מי מהן לבין Sisa ו כי Hellenic אינה צד לסכסוך ואינה חבה בכל חוב.
14. עוד טוענת Hellenic כי נוכח הצהרתן של התובעות, בין השאר במסגרת התצהיר התומך בבקשה לתיקון כתב התביעה, כי בעלת דינן בכל הנוגע לחוב הנטען היא Sisa, מושתקות התובעות מהעלאת טענה ליריבות בינן לבין Hellenic.
15. בתשובתה לבקשה טענו התובעות כי משרד עו"ד אילן אורלי אינו מייצג את Hellenic.
עוד טענו התובעות כי לאחר מתן פסק הדין התקיימו שני אירועים בגינם אין מעשה בית-דין: האחד, הודאת Hellenic כי היא חבה בתשלום אגרות הנמל ב של פקידות האנייה את נמל חיפה , כעולה מבקשתה לקבל לידיה את הכספים שהופקדו בקופת בית המשפט לימאות. לעניין זה מפנות התובעות לסעיף 33ו. לבקשה לביטול עיקול שהגישה Hellenic (בקשה מספר 28), במסגרתה טענה כי בהתאם להסכם בינה לבין Sisa, היה עליה להחזיר את סכום האגרות ל- Sisa, כך שממילא הייתה מחויבת בסכום האגרות. שנית, חשיפת טיבו "ומהימנותו" של עו"ד אילן אורלי, כנטען.
16. התובעות הוסיפו כי גם אם קיים מעשה בי דין בכל הנוגע לטענת השותפות, אין מעשה בית-דין בכל הקשור לטענתה כי Hellenic חבה, ביחד ולחוד עם Sisa, בשל עשיית עושר ולא כדין, חוזה לטובת צד ג' ויחסי שליחות אשר לא נחסמו בפסק דינו של בית המשפט לימאות.
דיון והכרעה
17. תקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") מסמיכה את בית המשפט לדחות תביעה על הסף, בכל עת, משהתקיימה אחת העילות המפורטות בתקנה. יחד עם זאת, הלכה היא אתנו משכבר הימים כי אין דוחים על הסף תביעה, אלא מקום בו ברור ונעלה הוא כי הדיון בתביעה יהא דיון סרק, גם אם תתקבלנה מלוא טענות התובע.
18. אחת העילות לדחיית תביעה על הסף הנו קיומו של מעשה בית דין (תקנה 101(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי). לטעמיה והיקפה של עילה זו ראו דברי בית המשפט בת"א (נצ') 244/08 ‏ ‏ נדאף תריזה נ' נדאף ג'אבראן (5.5.2009) והאסמכתאות המובאות שם:
"הכלל בדבר מעשה בית דין משמעו כי צדדים להליך מנועים מלחזור ולהתדיין ביניהם בבתי המשפט בכל עניין או שאלה שנדונו והוכרעו בפסק דין סופי. בבסיס הכלל עומדים טעמים שבטובת הציבור שעיקרם הפעלה יעילה של מערכת בתי המשפט ומניעת כפל התדיינויות והכרעות סותרות העלולות לפגוע ביציבות המשפט, באמון הציבור ובוודאות ההחלטות הניתנות. כן מיועד הכלל להגן על האינטרסים של בעלי הדין ולמנוע ממי שניתנה לו הזדמנות הוגנת ומלאה למצות את עניינו בבית המשפט לשוב ולהטריד את יריבו ואת בית המשפט באותו עניין (ע"א 127/06 בנק הפועלים בע"מ - משכן נ' לאה נגר ואח').
...
ההלכה הפסוקה קובעת כי מעשה בית דין חל לא רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעל הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעל הדין להעלותן במסגרת אותו הליך, ולא עשה כן. הכוונה היא לאותן טענות שבעל הדין חייב היה להעלותן במסגרת טיעוניו, ומשלא טען אותן במועד, הוא מושתק מלטעון אותן במועד מאוחר יותר, במיוחד מקום שבהעלאת אותן טענות מנסה בעל הדין הטוען אותן כיום לקעקע פסק דין חלוט שניתן בהליך קודם בו הוא עצמו היה צד, והוא לא יזם השגה ערעורית נגד אותו פסק דין שכאמור הפך לחלוט, ובאותו הליך קודם לא העלה אותן טענות שמנסה להסתמך עליהן כיום, אף שהן טענות רלוונטיות גם בהליך הקודם. בנסיבות האלה, ברור שבית המשפט לא יתיר העלאתן של אותן טענות ודינן לדחייה על הסף."
(לעניין זה ראו גם פרופ' נינה זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, פרסומי הפקולטה למשפטים אוניברסיטת תל אביב, (1991) בעמ' 46 וכן הגדרת כב' השופט זוסמן בע"א 167/63 ג'ראח נגד ג'ראח, פ"ד יז 2617 לעניין עילת תביעה, מובא שם בעמ' 47)
ומכאן לענייננו.
19. לאחר הגשת תשובת התובעות לבקשה, הוריתי ל- Hellenicלהגיש ייפוי כוח לתיק בית המשפט, וכך עשתה. משכך, דין טענת התובעות כי משרד עו"ד אילן אורלי אינו מייצג את Hellenic להידחות. למעלה מן הדרוש אציין כי טענה כגון דא מן הראוי להעלות בפתח ההליך ולא בשלב כה מתקדם.
20. אף איני מקבלת את טענת התובעות כי אירועים שאירעו לאחר פסק דינו של בית המשפט לימאות מקנים לה עילה "חדשה". ככל ומדובר בטענות אשר יכלו התובעות להעלות במסגרת ההליך שהתנהל בפני בית המשפט לימאות, הרי חלה לגביהן מניעות, כאמור לעיל. ככל וטענת התובעות הנה כי יש באירועים שאירעו לאחר פסק הדין בכדי להצביע על טעות בו, הרי הלכה היא כי בית המשפט הדן בטענה למעשה בית-דין אינו בוחן האם ההחלטה בהליך הקודם הייתה נכונה אם לאו, אלא אך אם ניתנה החלטה שיפוטית חלוטה בפלוגתא שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת. לעניין זה ראו דברי בית המשפט ברע"א 3416/02‏ לידו כנרת בע"מ – טבריה נ' מקורות חברת מים בע"מ, פ''ד נו(6) 631:
".... מהותו של השתק הפלוגתא היא שהחלטה שיפוטית בפלוגתא שהייתה חיונית להכרעה במחלוקת, על מימצאיה העובדתיים ומסקנותיה המשפטיות, ואשר ניתנה לאחר שלצדדים הייתה הזדמנות להשמיע את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם, מחייבת את הצדדים בכל התדיינות אחרת. בית-המשפט בהליך הנוסף אינו בודק אם ההחלטה בהליך הקודם הייתה נכונה. ראו: ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, בעמ' 584; ע"א 53/74 בריסטול מייארס קומפני נ' ביצ'ם גרופ לימיטד, בעמ' 376 ."
דברים אלה מקבלים משנה תוקף בנסיבות העניין, נוכח העובדה כי מדובר בפסק דינו של בית משפט מחוזי.
21. נותרה, אם כן, טענת התובעות, כי בפסק דינו של בית המשפט לימאות לא הוכרעו מלוא טענותיה כלפי Hellenic. לדיון בשאלה זו אפנה כעת.
22. בכתב תביעתן טענו התובעות כי שימשו סוכנות האנייה והקו אותו הפעילו Hellenic ו- Sisa ונשאו בתשלומי אגרות ומסי הנמל, הוצאות ועלויות נוספות הקשורות לפעילות האנייה והקו (סעיף 1 לכתב התביעה המתוקן). סכום התביעה מורכב משני רכיבים: החזר תשלומי אגרות נמל ששילמו התובעות וכן עמלות והחזרי הוצאות הקשורים בהעברת המשאיות מחיפה לירדן או בחזרה בסכום כולל של 650$ למשאית (סעיף 64 לכתב התביעה המתוקן). התביעה שהגישו התובעות לבית המשפט לימאות הוגשה בגין הרכיב הראשון, שכן חוב בגין אגרות נמל הנו שעבוד ימי מוכר בדין. משנדחתה תביעתן, הגישו בקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של הוספת החוב בגין אגרות הנמל לתביעה הנדונה בפניי.
23. התובעות מסכימות כי הסכם הקו נכרת בין הנתבעות. עוד מסכימות התובעות כי בכל הנוגע לסוכני הנמל, התחייבה Sisa כלפי Hellenic למנות סוכנים בשמה ומטעמה של Hellenic אשר יספקו את כל השירותים הנדרשים לאנייה לצורך ביצוע המסעות הימיים (סעיף 10 לכתב התביעה המתוקן). יחד עם זאת, טוענות התובעות, Hellenic חבה מכוח היותה שותפה ולחילופין שלוחה של Sisa (סעיפים 110-122 לכתב התביעה המתוקן).
24. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, וזאת מכמה טעמים.
ראשית, צודקת Hellenic כי התובעות מנועות מהעלאת הטענה כי בית המשפט לימאות לא דחה את טענתן כי בין הנתבעות התקיימו יחסי שותפות או כי Hellenic התעשרה על חשבון התובעות נוכח טענתן ההפוכה לעניין זה בכתב התביעה המתוקן (סעיף 83 לכתב התביעה). כך גם בנוגע לטענתן כי sisa הייתה שלוחה של Hellenic בכל הנוגע למינוי סוכנים. לעניין זה, טוענות התובעות בכתב תביעתן המתוקן, כי קיבל בית המשפט לימאות את טענתן כי בכל הנוגע למינוי סוכן פעלה sisa כשלוחה של Hellenic, אולם קבע, בד בבד, כי אין משמעות הדבר כי Hellenic חבה בתשלום אגרות הנמל (סעיף 82 לכתב התביעה המתוקן).
25. לעניין זה לא למותר גם להפנות לסעיפים 95-96 לכתב התביעה המתוקן שהוגש ביום 4.1.2017, שם נטען כי:
"95. למעשה, מצד אחד יוצא, כי העדויות והמסמכים שהוצגו בפני בית המשפט לימאות, מחזקים, לטענת התובעות, את טענתן ולפיה בין Hellenic ל- Sisa (הנתבעות 1-2) היו יחסי שליחות ו/או שותפות, ומכאן חבות Hellenic ביחס ולחוד עם Sisa, הן בחוב אגרות הנמל והן בחובות הנוספים בגין פעילות האנייה והקו.
96. מצד שני, לו יוותר פסק דינו של בית המשפט לימאות על כנו, יוצא כי הגורם החייב לתובעות את הכספים המגיעים להן: הן בגין אגרות נמל, הן בגין הסך של 650$ למשאית והן בגין סך של 1,000$ ל-Husbending [פקידה – ס.מ.]הוא הנתבעת 2 – חברת Sisa". [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
26. שנית, מעיון בפסק דינו של בית המשפט לימאות עולה כי בית המשפט הכריע באופן ברור , מנומק ומפורט, בכל טענות התובעות כלפי Hellenic – אשר הנן טענות זהות לטענות המועלות ב מסגרת הליך זה.
בית המשפט לימאות קבע כי התובעות ו- Sisa היו שותפות למיזם עסקי, אשר חרג ממינוי התובעות כסוכן הא ונייה. בד בבד קבע בית המשפט לימאות כי ל- Hellenic לא היה כל קשר ישיר מכל סוג שהוא עם התובעות וכל ההתקשרויות בנוגע לפעילויות ההובלה נעשו אך ורק באמצעות Sisa. עוד קבע בית המשפט לימאות כי Hellenic לא הייתה שותפה של Sisa ו לא הסמיכה את Sisa לפעול בשמה ובעבורה או להתחייב בשמה כלפי התובעות לשלם את אגרות הנמל. ההפך הוא הנכון, Hellenic התקשר ה עם Sisa בהסכם לפיו קיבלה על עצמה Sisa לשלם את אגרות הנמל . Sisa היא שהייתה בעלת דברן של התובעות והיא שהתחייבה לשלם להן עבור האגרות ששילמו . Hellenic שילמה ל - Sisa עבור אגרות הנמל ועל כן, ככל ש - Sisa לא שילמה לתובעות, עומדת לתובעות עילה כנגדה בלבד אך לא עומדת להן עילה כנגד האני יה ובעליה, Hellenic (סעיף 23 לפסק הדין).
27. בית המשפט לימאות אכן קיבל את טענת התובעות כי Sisa פעלה בעניינים שונים מטעמה ובשמה של Hellenic, וכי כך היה בכל הנוגע למינוי התובעות כסוכן האנייה. בד בבד קבע בית המשפט לימאות כי בכך לא סגי, שכן "מינוי של שלוח, אינו מלמד על שותפות ואינו מחייב את המסקנה כי השלוח פועל בשם השולח בכל דבר ועניין. היקף השליחות גם הוא ייקבע בהסכם בין הצדדים ..." (סעיפים 49-50 לפסק הדין).
28. אשר לכך קבע בית המשפט לימאות, במפורש, כי בי ן התובעות לבין Hellenic לא היה כל הסכם בדבר מינוין כסוכנות של האנייה ואף דחה את טענת התובעות כי Hellenic אישררה מינוי זה בשתיקה. בית המשפט לימאות דן בטענת התובעות כי Sisa פעלה כשלוחה של Hellenic עת מינתה את התובעות, אולם לאחר שבחן את היקף ההרשאה שבסעיף 9 להסכם הקו, במסגרתו הרשתה Hellenic ל- Sisa למנות בשמה וכשלוחתה סוכן, קבע כי הסעיף אינו כולל כל הוראה בעניין תשלום, ולפיכך אין בו להסמיך את Sisa להתחייב בשמה של Hellenic לתשלום כלשהו מצידה של האחרונה. לא זו בלבד, ההסכם כולל הוראה מפורשת לפיה מי שתישא ב כל העלויות, לרבות בכל עמלות הסוכן, היא Sisa. בית המשפט הוסיף וקבע כי:
Sisa" לא הוסמכה לחייב את Hellenic בתשלום אגרות אלא נקבע כי Sisa תקזז, מכל תשלום שהיא חייבת לשלם ל - Hellenic עבור דמי ההובלה, את סכומי האגרות ושאר התשלומים ששילמה (ראו גם סעיף 3 לתצהירה של הגב' פורטידו). Sisa לא קיבלה כל הרשאה להתחייב בשמה של Hellenic לתשלום האגרות ואילו הייתה עושה כן הייתה חורגת מההרשאה.
בנסיבות שכאלו, ברי כי מינויה של טירן לפעול כסוכנת האנייה על ידי Sisa לא כלל בחובו התחייבות של Hellenic, כבעלים של האנייה, לשלם לטירן את התשלומים שישולמו על ידה לסילוק אגרות הנמל." (סעיפים 76-79 לפסק הדין)
29. בית המשפט אף הוסיף כי התנהלות הצדדים מלמדת על כך שהתובעות ידעו, הבינו והסכימו כי מי שישלם להן תמורת שירותיהן הנה Sisa וכי:
"הסכמות אלו מלמדות כי התובעות ידעו והסכימו כי אין להן כל עילה כנגד Hellenic, בעלת האנייה, וכי הבטוחה היחידה העומדת לטובתן הינה זכות הקיזוז של החובות המגיעים להם מדמי ההובלה שיגבו. התובעות לא נהגו כמי שראו ב- Sisa כשלוחה בלבד, אלא ראו ב - Sisa כחייבת היחידה. " (סעיף 85 לפסק הדין)
ובהמשך, מסכם בית המשפט:
"מצאנו גם כי בין התובעות או מי מהן לבין Hellenic, לא היה כל קשר מסחרי ישיר, כי Hellenic מעולם לא התחייבה לשלם לתובעות עבור אגרות הנמל וכי התובעות מעולם לא ראו ב - Hellenic כחייבת לשפותן בגין אגרות הנמל שישלמו. עוד מצאנו כי Sisa הוסמכה לפעול, בשמה של Hellenic, במינוי סוכן למתן שירותי נמל, אולם לא הוסמכה מעולם לפעול בשמה של Hellenic ולהתחייב לשפות את התובעות בגין אגרות נמל שישלמו. ראינו גם כי התובעות לא ראו בסיסה כשלוחה של Hellenic לעניין תשלום עבור אגרות הנמל. "
30. לבסוף, דן בית המשפט בטענת התובעות כי קמה להן עילה כנגד Hellenic מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט ודחה אף טענה זו (סעיפים 87-94 לפסק הדין).
31. מורם מהאמור עד כה כי כל טענות התובעות כנגד Hellenic נדונו והוכרעו על-ידי בית המשפט לימאות. הכרעות אלה נדרשו לצורך העניין. הכרעות אלה חלוטות. ויודגש: הגם שהסעדים שנתבעו במסגרת שני ההליכים היו שונים ומשלימים (בטרם תיקון כתב התביעה בהליך המתנהל בפניי), העילות שנטענו כלפי Hellenic בשני ההליכים זהות (לעניין דחיית מבחן שונות ה סעד ראו נינה זלצמן, שם, בעמ' 50 וכן פסקי הדין המובאים ב עמ' 51, ה.ש. 15). משכך, צודקת Hellenic כי דין התביעה כנגד ה להידחות על הסף , באשר עילות התביעה של התובעות נבלעו בפסק דין חלוט.
32. אשר על כן, אני מורה על דחיית התביעה כנגד Hellenic בשל מעשה בית-דין. בשים לב למועד הגשת הבקשה ולהתנהלות Hellenic, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו כסלו תשע"ט, 23 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.