הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 39737-05-18

בפני
כבוד ה שופט אבישי רובס

תובעת

קאסט סיליקון בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד א. מלך, ש. ניר ואח'

נגד

נתבעת

פלסאל פלסטיק בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד איבצן-נצר-וולצקי ושות'

פסק דין

1. בפני תביעה כספית - חוזית, על סך 299,141 ₪, בגין אי פירעון חוב נטען עבור ייצור פטמות סיליקון להרכבה בבקבוקי תינוק ות.

2. התובעת (להלן "קאסט") - חברה שעיסוקה בפיתוח, ייצור, אריזה והרכבה של מוצרים ורכיבים מסיליקון וגומי, התקשרה עם הנתבעת (להלן "פלסאל") בהסכם לייצור פטמות סיליקון להרכבה בבקבוקי תינוקות, על פי מחיר ליחידה. התובעת לא הציגה הסכם חתום והיא נסמכת על תחלופת מיילים בין הצדדים, במסגרתם סוכמו פרטי העסקה.

התובעת טענה, כי לצורך ייצור הפטמות העבירה לה הנתבעת בחודש יולי 2016 תבנית שיוצרה ע"י חברת ELMET - UND DIENSLEISTUNGS ELASTOMERE PRODUKTION - GHBH (להלן "חברת אלמט"). מטרת העברת הייצור לידי התובעת הייתה הגדלת כושר הייצור, הוזלת עלויות והרצון לקבל אספקה סדירה של פטמות. עוד טענה התובעת, כי הנתבעת ידעה שהתבנית אינה תקינה, הייצור באמצעותה מביא לכמות גדולה של פטמות פסולות (או כאלה שאינן עומדות בדרישות האיכות המתבקשות) והיא ביקשה לנסות לפתור באמצעות אנשי המקצוע של התובעת את הבעיה שהביאה לייצור כמות גדולה של פטמות פסולות.

התובעת טענה, כי סוכם בין הצדדים שהנתבעת תספק לה את חומר הגלם (סיליקון), והתובעת תזכה את הנתבעת בגין פטמות פסולות שנשלחו למפעלה. התובעת הדגישה, כי הזיכוי נעשה עבור עלות הפטמות בלבד (מחיר יחידה), כאשר הנתבעת סופגת את עלות חומר הגלם (סיליקון) בגין הפטמות הפסולות.

עוד סוכם בין הצדדים, כי הנתבעת תספק לתובעת "קולרים" - טבעות פלסטיק עליהן הוזרקו הפטמות בתהליך הייצור (להלן "הקולרים"). התובעת הבהירה, כי כאשר הפטמה פסולה, נפסל בהכרח גם הקולר עליו הוזרקה וכי גם עלות זו (הקולרים) ספגה הנתבעת, בנוסף לחומר הגלם.

התובעת טענה, כי הוסכם בין הצדדים שהנתבעת תממן רכישת עגלות לשינוע הפטמות, מכונה לחיתוך הפטמות והליך התאמת המכונה לייעודה החדש. התובעת רכשה את העגלות - בעלות של 96,642 ₪, מכונה לחיתוך - בעלות של 44,000 ₪ וביצעה הליך התאמה של המכונה בעלות של 22,159 ₪. הנתבעת מצידה, שילמה את החשבונית בגין רכישת העגלות והמכונה לחיתוך אך סירבה לשאת בעלות התאמת המכונה.

התובעת טענה, כי עמדה בהתחייבויותיה החוזיות - היא ייצרה וסיפקה לנתבעת בשנים 2016 - 2017 פטמות, לפי הזמנה, והוציאה חשבוניות בהתאם. הנתבעת לא פרעה את מלוא החשבוניות שהוציאה לה ונותרה חייבת סך של 297,926 ₪. בנוסף, הנתבעת הפסיקה להזמין פטמות וסיימה את הפעילות העסקית עם התובעת.

התובעת טענה, כי פניותיה לנתבעת בדרישה שתפרע את חובה נענו בשלילה. הנתבעת טענה, בניגוד להסכמת הצדדים, כי אינה מסכימה לשאת בעלות התאמת המכונה ודרשה לקזז סכומים בטענות שווא שונות. התובעת מצידה, עיכבה אצלה את התבנית ואת עגלות השינוע של הנתבעת ודרשה את פירעון החוב.

בין הצדדים ובאי כוחם התנהלה חלופת מכתבים וביום 14.1.2018 הודיעה התובעת לנתבעת כי היא רשאית לאסוף את התבנית ממשרדיה, מבלי להודות בטענה כלשהי מטענותיה ותוך שמירה על זכויותיה. ביום 22.1.2018 קיבלה הנתבעת את התבנית לידה, אך עגלות השינוע נותרו בידי התובעת.

התובעת הוסיפה, כי בנסיבות שנוצרו לא נותרה לה ברירה, אלא לפנות בתביעה לבית המשפט. היא עתרה לחייב את הנתבעת בסכום החוב, בצירוף ריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ"א - 1961, בסך של 299,141 ₪.

3. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת כי מדובר בתביעה מקוממת, חסרת יסוד וביקשה לדחותה במלואה. הנתבעת היא חברה שעיסוקה, בין היתר, פיתוח וייצור מוצרים ותבניות בתחום הפלסטיקה, וזכתה בפרויקט ייצור גדול של בקבוקי פלסטיק לתינוקות עבור חברת SUMMER INFANT (להלן "חברת סאמר"), שהיא אחת החברות הגדולות בשוק העולמי לייצור מוצרי תינוקות. הנתבעת התקשרה עם התובעת, כקבלן משנה, לשם ייצור פטמות הבקבוקים. הנתבעת הדגישה, כי טיב המוצר (בקבוק להזנת תינוקות) מכתיב, באופן ברור מאליו, דרישות איכות מחמירות וייצור ברמה גבוהה ביותר.

חברת סאמר בחרה בחברת אלמט (המתמחה בייצור מוצרי סיליקון ותבניות לייצור מוצרי סיליקון) לייצר תבנית להזרקת פטמות ולבצע הזרקות ניסיוניות, שהן למעשה סדרות קדם ייצור. הנתבעת הדגישה, כי לאחר שחברת אלמט סיימה את ההזרקות הניסיוניות, הייתה התבנית אמורה לעבור לידי התובעת לשם התחלת ייצור המוני. ברם, לאור שביעות הרצון של חברת סאמר מקצב וטיב הייצור באלמט החליטה חברת סאמר להימנע בשלב זה מהפסקה בייצור, והייצור נותר בידי חברת אלמט למשך מספר חודשים נוספים. רק במהלך חודש יולי 2016 הועברה התבנית לתובעת, אשר החלה בייצור הפטמות במפעלה.

הנתבעת טענה, כי התובעת הייתה אחראית להזריק את הפטמות על הקולרים שסיפקה לה ולספק פטמות בהתאם לדרישות האיכות והמפרטים של חברת סאמר, תוך עמידה בתקני איכות בינלאומיים מחמירים החלים על מוצרים להזנת תינוקות.

הנתבעת טענה, כי התובעת לא עמדה בהתחייבויותיה וסיפקה פטמות פגומות ולקויות (עודף סיליקון, חוסר סיליקון, פגמי צבע ולכלוכים במוצר).

נטען, כי בתחילת הדרך התייחסה הנתבעת לתקלות כאל "חבלי לידה" וגילתה אורך רוח, שכן ביקשה לעמוד בדרישות חברת סאמר. עם זאת, התברר לה כי התובעת אינה מקצועית, בלשון המעטה.

הנתבעת הפנתה לתכתובות דוא"ל ממועדים שונים, במסגרתן העלתה בפני התובעת טענות בנוגע לפגמים שנמצאו בפטמות (נספחים 1 - 5 לכתב ההגנה). בנוסף, טענה הנתבעת כי תקלות במפעל התובעת, למשל - במערכת הקירור, עכבו את הליך הייצור (נספח 7 לכתב ההגנה) וכי תהליך חיתוך הפטמות הועבר בסופו של יום למפעלה מפאת אי מקצועיות התובעת.

הנתבעת הדגישה, כי במסגרת בקרת האיכות של התובעת, נפסלו פטמות בשיעור ממוצע של כ- 10%, שהוא שיעור פסילות גבוה בהשוואה לממוצע בתעשייה (שעומד על 5% - 6% בלבד), וכי במסגרת בקרת האיכות במפעלה נמצאו כמויות אדירות של ליקויים וכשליש מהפטמות שסופקו לה נפסלו. לטענת הנתבעת, מדובר באחוז פסילה שערורייתי, אשר מעיד כי הייצור אצל התובעת היה רשלני, באיכות ירודה ולמעשה כישלון חרוץ. הנתבעת הציגה לשם השוואה את אחוז הפסולים בחודשים אפריל - מאי 2016 אצל חברת אלמט, אשר עמד על 5.6% בלבד.

הנתבעת טענה, כי האיכות הנמוכה של הפטמות שסיפקה התובעת (שהביא לפסילת 30% -40% מהפטמות) גרמה לה הפסדים ונזקים ניכרים והיא זכאית לקזז את הנזקים מכל סכום שיפסק לתובעת. לטענתה, יש לקזז הסכומים הבאים - סך של 139,303 ₪ בגין 237,427 פטמות פסולות, סך 135,252 ₪ בגין עלויות עגלות שינוע ומכונת חיתוך, סך של 22,159 ₪ בגין עלות "הליך התאמת מכונה", שלא הסכימה לשאת בו במסגרת ההסכמות החוזיות, סך של 186,204 ₪ בגין עלויות פחת חומר גלם (לפי מספר הפטמות הפסולות שיוצרו) וסך של 106,816 ₪ בגין עלות קולרים שסיפקה ונפסלו ביחד עם הפטמות.

בנוסף, טענה הנתבעת כי בשל מחדלי התובעת הופסק הפרויקט על ידי חברת סאמר ונגרם לה אבדן רווחים, אותו העריכה בסך של 4.8 מיליון ₪.

הנתבעת אישרה, כי לאחר כישלון הפרויקט הוחלפו תכתובות בין הצדדים. היא נדרשה לשלם לתובעת יתרת חוב, לכאורה, בסך של 297,926 ₪, ואף עוכבה החזרת התבנית של חברת אלמט. הנתבעת השיבה, כי לא קיימת יתרת חוב, נהפוך הוא - התובעת חייבת לה בגין נזקים והפסדים שגרמה בהפרותיה היסודיות את ההסכם, וכי עיכוב התבנית עומד בניגוד לדין ויש לשחררה לאלתר. התובעת אכן שחררה את התבנית בהמשך (נספחים 10 -11 לכתב ההגנה).

הנתבעת הדגישה, כי לאחר סיום הפרויקט הודיעה לתובעת שיש במפעלה כ - 90,000 פטמות פסולות, ודרשה כי תאסוף אותן, שאחרת תושמדנה לאלתר. התובעת לא השיבה בתחילה לדרישה, לאחר מכן העלתה טענות "מצוצות מן האצבע" (כך במקור - א.ר.), כי ביקשה לבחון בעבר את הפטמות הפסולות אך הדבר לא ניתן לה. הנתבעת הפנתה להתכתבות בדוא"ל שקדמה לכך, במסגרתה הוזמנה התובעת לבדוק את הפטמות הפסולות (נספחים 12 - 17 לכתב ההגנה). בסופו של יום, הודיעה הנתבעת לתובעת כי בכוונתה לשלוח לה את הפטמות הפסולות, והתובעת השיבה מצידה כי אינה מעוניינת לקבלן (נספחים 18 - 20 לכתב ההגנה).

4. התובעת הגישה כתב תשובה קצר, במסגרתו טענה כי בין הצדדים יחסים עסקיים ארוכים וכי ייצרה עבור הנתבעת גם פטמות אחרות בהצלחה ולשביעות רצונה. התובעת טענה, כי הנתבעת התקשרה עמה בהסכם לייצור הפטמות, שכן היא יצרן טוב, יציב, המספק מוצרים איכותיים.

התובעת טענה, כי גם הייצור בחברת אלמט נתקל בקשיים, שכללו בין היתר, פטמות פסולות, חוסר שקיפות, חוסר יעילות והעדר שיתוף פעולה, דבר שפגע באספקה סדירה של פטמות איכותיות. בנסיבות אלה, הנתבעת היא שדרשה להעביר את הייצור לתובעת. עוד הדגישה התובעת, כי המוצר חדשני, כולל פיתוח של פטמה וקולר ביחידה אחת, תוך שימוש בחומר גלם חדש, תבנית חדשה והליך הזרקה כפול. התובעת לא טיפלה בפיתוח, תכנון, הזמנת התבנית או אפיון המוצר, אלא נדרשה לייצור בלבד.

בנוגע למכונת החיתוך הבהירה התובעת, כי המכונה הועברה לנתבעת מאחר שטענה כי ביכולתה להפעילה במשך 24 שעות (במשמרות) בעוד שאצל התובעת החיתוך מבוצע רק במשמרות בוקר, ולא מפאת העדר מקצועיות.

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. התובעת הגישה תצהיר של מר שרון בלום - מנהלה. הנתבעת הגישה תצהיר של גב' אפרת בן חורין - מנהלה, מר מוטי בכור טיטלמן - מנהל איכות אצל הנתבעת, מר מיכאל בכור לוייב - בודק טכני בחברת ג'סקו וחוות דעת מומחה של מר חנן אנדרמן. במסגרת דיון ההוכחות נחקרו המצהירים והעדים באריכות. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה

6. לשם הכרעה במחלוקות נשוא התביעה, אפרט את השתלשלות העניינים והעובדות הרלוונטיות, לפי סדר כרונולוגי, תוך עמידה על הראיות שהוגשו והעדויות שנשמעו בפני.

הפרויקט של חברת סאמר וההרצה באלמט

7. במהלך שנת 2015 זכתה הנתבעת בפרויקט ייצור בקבוקי פלסטיק לתינוקות, של חברת סאמר. הנתבעת, שתחום התמחותה הוא פלסטיק, ייצרה בעצמה את הבקבוקים וקולרי הבקבוקים (טבעות הברגה) שהוזמנו, ובמקביל התקשרה עם התובעת, שתחום התמחותה הוא סיליקון וגומי, כקבלן משנה, לשם ייצור פטמות הסיליקון עבור הבקבוקים.

אין מחלוקת, כי קיימת היכרות עסקית קודמת בין הצדדים, אף היא במסגרת ייצור פטמות לבקבוקים, שהתנהלה לשביעות רצונם. היכרות זו הניבה את ההתקשרות נשוא התביעה, עם תוצאה הפוכה.

אין גם מחלוקת, כי ההתקשרות לא נעשתה בהסכם מסודר, אלא בתכתובת דוא"ל בין נציגי הצדדים, תוך כדי התפתחות הפרויקט, ובהתאם להנחיות חברת סאמר, שהיא המזמין הסופי. לנתון זה שלוש השלכות עיקריות. הראשונה - חלופת המיילים היא בעיקרה עניינית ונקודתית, קרי - במתכונת של שאלות ותשובות. אין הסדרה כוללת של מערך היחסים בין הצדדים, כפי שניתן למצוא בחוזה רגיל. לפיכך, קיימות נקודות מסוימות, עליהן אעמוד בהמשך, הדורשות השלמה ופרשנות. פרשנות והשלמת החוזה תיעשה בהתאם לסעיפים 25 ו- 26 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג – 1973, לרבות אומד דעת הצדדים, לשון החוזה (או בעניינו, ההתכתבויות בין הצדדים), נסיבות העניין והנוהג המקובל. השנייה - מדובר בחוזה מתמשך של ייצור ואספקה לאורך תקופה. במצב דברים זה, המשך ההתקשרות בין הצדדים, חרף טרוניות, היא נסיבה מהותית שיש לקחת בחשבון בפרשנות (ראה למשל, ת"א (מח'-י-ם) 1122/97 דיור וקיט בע"מ נגד הסוכנות היהודית (20.4.2004), בנושא ויתור חוזי בדרך של התנהגות). השלישית - הפרויקט בוצע על פי הוראות והנחיות חברת סאמר, שהיא המזמין הראשי (או סופי). הוראות אלה, שכללו למשל את הבחירה בחברת אלמט, חייבו את שני הצדדים. התובעת אינה חולקת על הוראות אלה והן מהוות חלק מהמערך החוזי בין הצדדים, הגם שמדובר לכאורה בצד שלישי חיצוני.

8. חברת סאמר, המזמין הראשי, בחרה בחברת אלמט להכנת תבנית סיליקון מרובת שקעים לייצור הפטמות וביצוע תהליך הזרקות ניסיוניות או קדם ייצור, כדי לוודא שהתבנית תקינה ומייצרת, בהליך מתאים, מוצר תקין וראוי לשימוש (ראה סעיפים 9 - 10 לתצהיר בן חורין וסעיפים 8 - 9 לתצהיר בלום).

9. בהתאם להוראות חברת סאמר, הכינה חברת אלמט תבנית סיליקון (להלן "התבנית") וביצעה הזרקות ניסיוניות במהלך החודשים ינואר עד יוני 2016.

התובעת טענה, כי התבנית לא היתה תקינה, הליך הייצור היה בלתי יציב והדבר הביא ליצירת כמות גדולה של פטמות לקויות או פטמות שאינן עומדות בדרישות האיכות המתבקשות מהמוצר הסופי. התובעת הפנתה בעניין זה למכתב בדוא"ל ששלחה גב' בן חורין ביום 24.4.2016 לגורמים שונים ובכלל זה התובעת, אליו צורפה טבלת אקסל של נתוני הייצור (נספח ה' לתצהיר בלום).

הנתבעת טענה מנגד, כי עם סיום הליכי ההרצה, הייתה התבנית תקינה, הליך הייצור יוצב ואחוז הפטמות הפסולות ירד אף מתחת ל - 3% והתייצב על שיעור סביר שבין 5% ל - 6% (סעיפים 13 - 14 לתצהיר בן חורין). הנתבעת סבורה, כי הצגת המכתב מיום 24.4.2016 מגמתית ומכוונת, שכן התובעת מעלימה את נתוני הייצור לחודשים אפריל - יוני 2016, שהועברו גם לה ומשקפים תמונה שונה. לתמיכה בטענתה, הפנתה הנתבעת לטבלת אקסל שערכה לחודשים אפריל - יוני 2016 ומכתב בדוא"ל מחברת אלמט (נספחים 1 ו - 2 לתצהיר בן חורין).

10. נספח ה' לתצהיר בלום הוא מכתב בדוא"ל בשפה האנגלית, מיום 24.4.2016, שנשלח על ידי גב' בן חורין למר דייגו פרז - איש הקשר בחברת סאמר, בתפוצה רחבה, לרבות מר בלום. המכתב הפנה לנספח מצורף שבו נתוני ייצור חברת אלמט והוסיף ארבע הערות (בתרגום חופשי), כדלקמן:

  1. הליך הייצור בלתי יציב כל הזמן, אף בימים אלה.
  2. שיעור עצום של פסולים.
  3. שיעור ייצור יומי ממוצע מתחילת הייצור (יום 1) , עומד בהערכה גסה על 3,200 יחידות (הכמות הכללית מחולקת במספר ימים כללי מההתחלה) והוא 40% מהכמות היומית המובטחת /מוצהרת.
  4. שיעור ייצור יומי ממוצע (ב - 30 הימים האחרונים), עומד בהערכה גסה על 5,940 יחידות (הכמות הכללית מחולקת ב - 30 ימים) והוא 74% מהכמות היומית המובטחת/מוצהרת.

הנספח הוא טבלה בערכים יומיים המעידה על סך הפטמות שיוצרו, כמות הפסילות ואחוזי הפסילה מהכמות המיוצרת. הטבלה מתחילה מיום 9.12.2015 ונמשכת עד ליום 8.6.2016, אך הנתונים שהוזנו בה מסתיימים ביום 20.4.2016, מועד התואם את תאריך המכתב (24.4.2016).

ערכי הפסילה, המפורטים בחודש דצמבר 2015 גבוהים ותכופות עולים על 30% - 40%. ערכי הפסילה לחודש ינואר 2016 נמוכים בהרבה ואינם עולים על כ - 13%. ערכי הפסילה בתחילת חודש פברואר 2016 שבים ועולים מעבר ל - 40%, אך קיימת ירידה לאורך אותו חודש. ערכי הפסילה בחודש מרץ 2016 נמוכים וברובם לא עלו על 10%. ערכי הפסילה לחודש אפריל 2016 דומים ותכופות אף נמוכים מאלה של חודש מרץ 2016, למעט קפיצות רנדומליות.

נראה, אפוא, כי בשלב זה (24.4.2016) היו בעיות בהליך הייצור. תהליך הייצור היה בלתי יציב וייצר, לסירוגין, כמות גדולה של פטמות פסולות. יחד עם זאת, אין מחלוקת כי בשלב זה הייצור או קדם הייצור נשאר בידי חברת אלמט ולא הועבר לתובעת. כאן המקום לציין, כי המכתב מיום 24.4.2016 לא מתייחס לליקויים בתבנית, אלא אך ורק לאיכות, מהירות וייצוב הליך הייצור.

11. נספח 1 לתצהיר בן חורין הוא טבלת המשך, באותו פורמט, של ערכי ייצור יומיים, החל מיום 1.4.2016 וכלה ביום 26.5.2016. הנתונים לתחילת חודש אפריל 2016 זהים לאלה המופיעים בנספח ה' לתצהירו של מר בלום (קיימת חפיפה של מספר ימים בשתי הטבלאות) . ערכי הפסילה בהמשך חודש אפריל 2016 יורדים לרמה של 4% - 5% ואף נמוך מזה. ערכי הפסילה לחודש מאי 2016 אף הם נמוכים, למעט חריגות בודדות ותכופות, ועומדים על 1% - 3% בלבד.

הנתבעת אישרה בתצהיריה ובחקירת עדיה, כי הנתונים הוזנו לשתי הטבלאות באמצעות עובדת מטעמה, והדבר עולה בקנה אחד עם זהות הנתונים (החפיפה) בתחילת חודש אפריל 2016, פורמט המסמכים, ותוכן המכתב ששלחה גב' בן חורין ביום 24.4.2016 (ראה עדות בן חורין בעמ' 27, שורות 10 - 19 לפרוטוקול).

התובעת התנגדה להצגת המסמך ותוכנו וחזרה על כך גם בסיכומיה. לטענה, הנתונים אינם אמתיים, מדובר במצג "מעשה קסמים", לפיו החל מיום 21.4.2016 ירדו באורח פלא אחוזי הפסילה ועורכת המסמך (עובדת של הנתבעת) לא הובאה לעדות לאשר את תוכנו (סעיפים 8 ו - 9 לסיכומי התובעת).

אינני מקבל את טענות התובעת בעניין זה. הנתונים כולם נערכו על ידי הנתבעת ולפיכך, יש לייחס להם אותה מידת אמון, בין אם מדובר בנתונים עד יום 21.4.2016 ובין אם מדובר בנתונים שהוזנו לאחר מכן, עד יום 26.5.2016. הדרישה להעיד דווקא את המזכירה שהקלידה את הנתונים, שעה שגב' בן חורין אישרה כנציגת הנתבעת את אמיתות הנספח, דווקנית וחסרת בסיס. יתירה מזאת, הנתונים בשני הנספחים תואמים את נספח 2 לתצהיר בן חורין, שהוא מכתב מאוחר בדוא"ל מחברת סאמר לגב' בן חורין, שהעתק ממנו נשלח גם למר בלום ומכאן, שהובאו לידיעת התובעת הרבה קודם להליך התביעה, ללא כל הסתייגות מטעמה.

12. נספח 2 לתצהיר בן חורין הוא מכתב בדוא"ל בשפה האנגלית מיום 26.4.2016 (יומיים לאחר משלוח נספח ה' לתצהיר בלום) מאת מר דייגו פרז לגב' בן חורין, אף הוא בתפוצה רחבה, כולל מר בלום. המכתב קבע שיחת ועידה רבת משתתפים וצורפו אליו נתוני ייצור עדכניים מחברת אלמט. נתוני הייצור המפורטים שם (בתרגום חופשי), הם לחודש אפריל 2016 בלבד, כדלקמן:

הייצור של פטמות שלב 2 התחיל ביום 20/4 והמשיך עד ליום 25/04. המעבר לייצור פטמות שלב 3 בוצע ביום 26/4.
ביום 19/4 יוצרו 6,000 פטמות עם 4% פסילות וסיום הרצה של שלב 1.
ביום 20/4 יוצרו 7,500 פטמות עם 2% פסילות.
ביום 4/21 יוצרו 8,100 פטמות עם 2% פסילות.
ביום 22/4 יוצרו 6,600 פטמות עם 2% פסילות.
ביום 23/4 יוצרו 9,750 פטמות עם 3% פסילות.
ביום 24/4 יוצרו 6,000 פטמות עם 4% פסילות.
ביום 25/4 בוצע מעבר לשלב 3. ייצור הפטמות היה 6,900 עם 3% פסילות.

המכתב כולל הוראות בנוגע להחלפת החומר (סוג הסיליקון), בדיקות בקרה, מצב התבניות (מתייחס ל - 3 תבניות שונות, שנבחנו באותה עת) ואף מתייחס לנושא העברת התבנית לתובעת.

כאמור, מדובר בנתוני המשך לחודש אפריל 2016, שהתקבלו אצל התובעת הרבה קודם להליך התביעה, ללא כל מחלוקת מטעמה, ומעידים באופן ברור על שיפור בתהליך הייצור, התייצבות וירידת אחוז הפסילות.

13. נראה, אפוא, כי בתחילת הדרך היה תהליך הייצור בלתי יציב ועם אחוז הפסילות גבוה. יחד עם זאת, ככל שהתקדם פרויקט הייצור חלה התייצבות, אחוז הפסילות ירד באופן משמעותי והתייצב על 5% - 6% לערך. מאחר והייצור הועבר לתובעת רק במהלך חודש יוני 2016, ולא בחודש אפריל 2016, יש חשיבות ניכרת לנתוני ההמשך, בפרט בחודשים שקדמו להעברת התבנית, קרי - אפריל ומאי 2016, אשר משלימים את התמונה.

אציין בנוסף, כי תכתובת הדוא"ל אינה עוסקת בפגמים או אי תקינות התבנית, אלא אך ורק בנתוני הייצור והפסילות, ומכאן שהתבנית (או התבניות) שיצרה אלמט היו תקינות, לגישת הנוגעים בדבר, והצדדים ייחסו את אחוז הפסילות להתאמות והתייצבות הליך הייצור עצמו. תמיכה נוספת לכך מצאתי בדברי מר בלום, בחקירתו הנגדית:

"עו"ד איבצן: עכשיו תאשר לי בבקשה שעבודה עם מכונות הזרקה זה עניין של מקצועיות, נכון ? זה לאף
העד, מר בלום: כן.
ש: צריך את המכונות האלה לכוונן, יש חשיבות לעומסים, יש חשיבות לטמפרטורה, יש המון המון פרמטרים שצריך לטפל בהם, נכון ?
ת: לא המון המון, יש כמה פרמטרים שצריכים לטפל בהם, כן.
ש: צריך בדרך כלל כשעובדים עם תבנית בפעם הראשונה, יש עבודה שצריך ללמוד לעבוד עם התבנית. זה,
ת: נכון.
ש: נכון. ואז לכוונן אותה, לכוון את המכונה, להתאים את המכונה לתבנית וכולי, נכון?
ת: כן.
ש: זה בעצם תהליך הייצור.
ת: זה תהליך הייצור" (עמ' 8, שורות 26 - 39 לפרוטוקול) .

ובהמשך:

"ת: תהליך ייצור סיליקון בהזרקה הוא לא יציב כמו פלסטיק.
ש: טוב.
ת: הוא לא plug and play ולכן יש דברים שבתחילה כשמכוונים עובד טוב, יוצא מאיזון, חוזר לאיזון וצריך כל הזמן לטפל בזה. לפעמים לא מצליחים.
ש: זאת אומרת כל יום, אתה צודק, כל הזמן צריך לעמוד אדם למכונה לדאוג לכוונן אותה, להחזיר אותה לאיזון, זה דבר, התהליך עצמו, תהליך הייצור עצמו הוא די מורכב. נכון? יש בו חומר שזורם בהספק מסוים, בטמפרטורה מסוימת, בלחץ מסוים, זה קשור למכונה. זה לא קשור לתבנית. נכון?
ת: אז בוא אני אגיד עוד פעם. בתבניות מסוימות זה כמעט plug and play, אתה שם ובודק פעם במשמרת והכל יציב. התבנית הספציפית הזאת, היה צריך יותר לאורך הזמן להיות ליד המכונה בן אדם וזה למדנו ככל שראינו שהתבנית לא".
(עמ' 15, שורה 41 עד עמ' 16 שורה 13 לפרוטוקול).

מר בלום אישר בחקירתו הנגדית, כי בתבנית הספציפית בעניינו תהליך הייצור היה מורכב יותר, לא בבחינת plug and play, ונדרשה תשומת לב במהלך המשמרת לכוונון ואיזון מחדש של תהליך הייצור.

אני דוחה, אפוא, את טענות התובעת בנוגע לתקינות התבנית שהועברה לידיה. התבנית שהועברה הייתה תקינה ושאלת אחוז הפסילות נבעה באופן ישיר מתהליך הייצור ונתוניו.

14. התובעת טענה כי הרקע להעברת התבנית היה רצון הנתבעת להוזיל עלויות ולהגדיל את כושר הייצור. בנוסף, ביקשה הנתבעת לקבל אספקה סדירה של פטמות, דבר שלא קרה במהלך הייצור בחברת אלמט, מפאת בעיות בייצור, חוסר יעילות והעדר שיתוף פעולה מצדה (סעיף 10 לתצהיר בלום). הנתבעת גרסה מנגד, כי הטענות מגוחכות ו"מצוצות מן האצבע" (כך במקור - א.ר.), שכן נתוני הייצור בחברת אלמט היו טובים, כאמור לעיל (סעיפים 13 ו- 16 לתצהיר בן חורין).

מתכתובת המיילים שצירפו הצדדים עולה, כי התנהל דיון ממושך בנושא העברת התבנית לתובעת, אשר החל כבר בתקופת קדם הייצור (נספח 2 לתצהיר בן חורין ומוצג נ/2).

תכתובת הדוא"ל (מוצג נ/2) היא מכתב מיום 16.3.2016 של מר בלום ותשובה של גב' בן חורין מיום 20.3.2016. במכתב זה פרט מר בלום אודות היתרונות הניכרים שיש בהבאת התבנית לארץ, קרי - ייצור באמצעות התובעת, ובין היתר העדר השפעה על תהליכי שיפור וסיום הייצור בחברת אלמט, העדר דיווחים בזמן אמת וכמובן עלויות כבדות של ייצור והטסה. בתשובתה, הסכימה גב' בן חורין, כי אין לצדדים (שניהם) השפעה מהותית על התהליכים בחברת אלמט וכי עלויות ההטסה אכן יקרות. יחד עם זאת, הבהירה הנ"ל כי בשלב זה (סוף חודש מרץ 2016) לא ניתן מבחינת חברת סאמר - המזמינה - לעצור את הייצור לשלושה עד ארבעה שבועות הדרושים, לצורך העברת הייצור ארצה.

נספח 2 לתצהיר בן חורין, אליו התייחסתי לעיל, מתייחס בחלק C להליך העברת התבנית לתובעת, כדלקמן:

1. הוכנה תוכנית מפורטת, ביחד עם התובעת והנתבעת, והוקטנו זמני ההעברה ל - 6 עד 4 שבועות, דבר המהווה התקדמות גדולה.
2 התובעת ביקשה הודעה שבועיים מראש לפני העברת התבנית כדי שתהיה לה שהות לפתח תוכנית להעברת התבנית בהצלחה.
3. התובעת צופה ייצור פטמות בקצב של 7,200 יחידות ליום, ושוקלת רכישת האוטומציה מחברת אלמט, אם כי שרון הבהיר שהתובעת יכולה לרכוש מערכת זולה יותר ככול שיחשפו פרטים נוספים לסלע.
4. התובעת מבקשת להיות במעגל התפוצה (בהעתק) של כל מייל ושיחה עם אלמט/פאול (הנציג מטעם אלמט) הקשורים לתבנית הפטמות.
5. אלמט תאמן את התובעת, קודם למעבר ובנוסף תשלח צוות תמיכה טכני לתובעת לעזור בהקמת הליך הייצור הראשוני.

נראה, אפוא, כי שני הצדדים ראו יתרונות בהעברת הייצור לתובעת, אלא שהיו כפופים לתכתיבי חברת סאמר כמזמינה הראשית, להוראות שנתנה וללוח הזמנים שהכתיבה, וזה כלל את המשך תהליכי קדם הייצור בחברת אלמט עד חודש יוני 2016.

15. התובעת העלתה טענות בנוגע לתהליך העברת התבנית לידיה, אשר בוצע לשיטתה בחופזה, מחמת בעיות באספקה וחוסר שיתוף פעולה עם חברת אלמט. לטעמה, התבנית הועברה ללא תהליך חפיפה או הכשרה בחברת אלמט, כפי שתוכנן מלכתחילה. נושא זה והסיכונים הכרוכים בו צוין במפורש בחלופת המכתבים בין הצדדים. התובעת הפנתה בעניין זה למכתבים בדוא"ל מיום 10.6.2016 (נספחים ו1 - ו2 לתצהיר בלום).

הנתבעת טענה, כי טרם העברת התבנית עמדה על כך שאנשי הייצור של התובעת יגיעו לחברת אלמט לביצוע הדרכה. אולם, בשל הרצון המשותף של הצדדים להעביר את התבנית בהקדם, סוכם כי במקום הדרכה באלמט תשלח אלמט שני טכנאים, אשר ישהו בישראל בין שבוע לשניים ויספקו תמיכה טכנית צמודה לתובעת במהלך התקנת התבנית ותחילת תהליך הייצור. הנתבעת הפנתה בעניין זה לסיכום ביקור הטכנאים של חברת אלמט (נספח 3 לתצהיר בן חורין).

16. ניתן ללמוד על תהליך ההטמעה של התבנית במפעלה של התובעת מתכתובות הדוא"ל שצורפו לתצהירי הצדדים בנושא.

המכתב מיום 9.6.2016 (נספח ו2 לתצהיר בלום) ממר מיכאל קליין - נציג הנתבעת, לחברת אלמט, עם העתק למר בלום, מציין רשימה של נושאים עליהם יתבקשו הצדדים לדון במהלך ביקור נציגי חברת אלמט, לרבות בדיקת התבנית, בדיקת עבודת התבנית בתהליך הייצור במהלך מספר משמרות, תהליכי תחזוקה ועוד. בין יתר הדרישות נרשם במפורש, כי אנשי התובעת ירשמו את הפרמטרים של התבנית, אחרי הרצה, ויחליטו על גובה משטחי החימום ואילו אנשי אלמט יתאימו את התבנית לדרישות התובעת.

מכתבו של מר פרז לצדדים מיום 10.6.2016 (נספח ו1 לתצהיר בלום) מפרט רשימת נקודות בעקבות הפגישה עם נציגי אלמט, כדלקמן:

הטכנאי הרלוונטי של חברת אלמנט יהיה בגרמניה בשבוע הבא ואינו זמין עד ה- 20 לחודש . לדעתו של דניאל (מטעם אלמט) אין טעם לבצע את הפגישות עם מישהו אחר ויש להמתין לשובו. דניאל ציין כי אלמט איבדה שני טכנאים במהלך השבועיים האחרונים.
התוכנית האחרונה היא לבצע הדרכה "יבשה" מה 20/6 עד ה 24/6. שני הימים הראשונים הם בחינם. שלושת הימים הבאים יעלו 1000 יורו ליום. יכול להיות שההכשרה תקוצר שכן התבנית כבר הוצאה מהמכונה וממילא אין יותר קולרים באלמט.
התבנית וציוד האוטומציה יהיו מוכנים למשלוח לתובעת בשבוע של ה - 27/6. במקרה הטוב ביותר הכנות למשלוח ייקחו 10 ימים. דניאל מאלמט יאשר את זה ביום שני 13/6.
דניאל הזכיר שיש שינויים לציוד האוטומציה כדי להתאים לרובוט של התובעת, ואת אלה יש להשלים לפני המשלוח. השינויים ייקחו בהערכה בין 4 ל - 6 שבועות לכל הפחות. התובעת הסכימה לבצע שינויים הכרחיים לציוד האוטומציה בישראל.
דניאל זקוק לתשריט המכונה, מידע ונתונים מהתובעת. שרון אישר שהמידע יסופק במייל מחר.
....
הרצת מבחן ל 3671/40D תעשה אצל התובע מעכשיו .
...

ממכתב זה עולה בבירור, כי באותה עת (תחילת חודש יוני 2016) היו לחברת אלמט בעיות עם צוות הטכנאים הזמין, תזמון ההדרכה ה"יבשה" (אצלה) והשינויים באוטומציה וההתאמה לרובוט של התובעת. מצב דברים זה אילץ את דחיית לוח הזמנים המוצע לסוף חודש יוני או תחילת יולי 2016, וניכר שהדבר לא היה לשביעות רצון הצדדים (חברת סאמר, התובעת והנתבעת).

במכתב נוסף מאותו יום, ציין מר וינסנט (נציג חברת סאמר), כי התוכנית המוצעת שמרנית ובקש לבדוק אפשרות לחסוך בימים נוספים בתהליך ההעברה. לאחר מכן, נוהלה חלופת מיילים ללא חברת אלמט, ככול הנראה משום שהצדדים לא היו מרוצים מלוח הזמנים המוצע על ידה ומצבת הטכנאים שהציגה.

בחלופת ההתכתבויות הבהירה גב' בן חורין למר דאריל מחברת סאמר (בתפוצה רחבה, כולל מר בלום), כי לאחר שיחה עם דניאל וישיבת ועדה ללא חברת אלמט הצדדים החליטו שדניאל (המוזכר בהרחבה במייל הקודם) אינו האדם המתאים לקבל החלטות בתהליך ההעברה של התבנית, ועל נציגי חברת סאמר לדבר ישירות עם פאול מחברת אלמט.

בהמשך מכתבה נתבקשו נציגי חברת סאמר לתת לפאול מחברת אלמט את ההנחיות הבאות:

  1. לבקש להכין את התבנית והציוד העיקרי ביום שני הקרוב ולבצע משלוח בשבוע המתחיל ביום שני ה- 13/6.
  2. לוודא שטכנאי אלמט ינחתו בישראל ב - 21/6 או 8 ימים מהתאריך שבו התבנית תעזוב את חברת אלמט.
  3. לבקש שהטכנאי יהיה מתוכנן לשבועיים עבודה, לא משנה מי הטכנאי.

גב' בן חורין ציינה במפורש, כי לאור ההיכרות עם פאול, יש לשלוח לו תמצית השיחה בכתב וסיימה מכתבה כדלקמן:

"Please note that we are taking a risk to be trained only in Israel; without even checking the mold prior to the transfer. So Elmat support in Israel is crucial".

גב' בן חורין הסבה את תשומת לב נציג חברת סאמר לכך שהנתבעת נוטלת סיכון בביצוע ההכשרה בישראל בלבד, אפילו ללא בדיקת התבנית טרם משלוח. לכן, תמיכת אלמט בישראל היא קריטית.

נמצא, אפוא, כי במסגרת התכתובת "הפרטית", שהוציאה את חברת אלמט ממעגל המיודעים, הסכימו הצדדים - חברת סאמר, התובעת והנתבעת - לקצר את לוח הזמנים, ולאור הבעיות שהציגה חברת אלמט, הוסכם לוותר על הדרכה יבשה (באמסטרדם) ולהסתפק בתמיכה טכנית בישראל, בתחילת תהליך הייצור.

הסכמת הצדדים מאיינת כל טענה של התובעת בנוגע לאופן העברת התבנית והתהליך. הסיכון היה ידוע, צפוי מראש ונכלל במסגרת שיקולי הצדדים, ומשכך, אין לשעות לטענות בעניין זה בדיעבד, רק משום שהסיכון התממש. אינני קובע מסמרות בשאלה, מה הייתה הסיבה להסכמה (קוצר זמן, השירות של אלמט, דרישת חברת סאמר, בעיות באספקה או רצון משותף של הצדדים), שכן אינה רלוונטית לצורך הכרעה במחלוקת שבפני. משעה שהצדדים כולם הסכימו שכך יהיה, למרות ומתוך הכרה ברורה בסיכון הטמון בכך, אין יותר נפקות לשאלה זו.

הצדדים בחרו, כל אחד מטעמיו המסחריים, ליטול סיכון. העובדה שתקוותם, שהמעבר והתהליך יהיו מוצלחים, התבדתה בדיעבד, בפרט שעה שהסיכון הגלום בה היה ברור מתחילה, שוב אינה רלוונטית. בית המשפט העליון התייחס למצבים מעין אלה בפסק דינו בע"א 5131/10 רחל אזימוב נגד אפריים בנימיני סו(1) 442, שם נקבע, כי "... ניסיון החיים מלמד שלצדדים בעסקה יש הנחות ותקוות בקשר לכדאיותה ולתוצאותיה. הצדדים יודעים שיתכן וההנחות יתבדו והתקוות יכזבו. אף-על-פי-כן מעוניינים הצדדים להשלים את העסקה, כי חישובי הסיכונים והסיכויים נראים בעיניהם ככדאיים. אומד הדעת של הצדדים הוא אפוא כזה שיש בהם גמירות דעת לקיים את העסקה, גם אם הערכתם המקורית לגבי תוצאותיה תתבדה...".

אני דוחה, אפוא, את טענות התובעת בנוגע לאופן העברת התבנית לידיה, הסיבה להעברה חפוזה והליך ההכשרה שלה, בפרט שאין מחלוקת, כי אכן סופקה לה תמיכה בישראל באמצעות שני טכנאים לתקופה העולה על התכנון המקורי, כפי שהצדדים סיכמו מראש (ראה נספח 3 לתצהיר בן חורין ועדותה בעמ' 30, שורות 27 - 40 ועמ' 31, שורות 1 - 5 לפרוטוקול).

ההסכמות החוזיות והתחלת פעילות הייצור אצל התובעת

17. הצדדים לא הבהירו באופן ברור מהו המועד המדויק בו הועברה התבנית לתובעת והתחיל תהליך הייצור במפעלה. יחד עם זאת, מהמסמכים שהוצגו עולה, כי תהליך ההכשרה במפעל התובעת החל ביום 4.7.2016 והסתיים ביום 16.7.2016. טיסת הטכנאי של אלמט תוכננה ליום 17.7.2016 (נספח 3 לתצהיר בן חורין). בנוסף, המייל מיום 20.7.2016 (נספח 6 לתצהיר בן חורין) מעיד כי עד ליום זה התקיימה לפחות פגישה אחת בנושא הייצור במפעל התובעת ועמידה בדרישות המפרט.

לפיכך, אני קובע כי בתחילת חודש יולי 2016 הועברה התבנית למפעל התובעת וכשבועיים לאחר מכך, עם סיום הליכי ההכשרה של טכנאי אלמט ביום 16.7.2016, התחיל תהליך הייצור במפעל התובעת.

18. כאמור, הצדדים לא ערכו חוזה מסודר וההסכמות ביניהם נעשו באמצעות חלופת התכתבויות בדוא"ל. לפיכך, ההסכמות הן נקודתיות, חלף הסדר כולל, ומתפרשות על פני מכתבים מתאריכים שונים. בנוסף, תחלופת המיילים נערכה במקביל להגעת התבנית למפעל התובעת ותוך כדי תהליך הייצור (בהמשך אדון בהסכמות ובטענות הנתבעת לקיזוז ככול שהן קשורות להסכמות אלה, כפי שנפרשו בפני במיילים השונים).

התכתובת מיום 5.7.2016 (נספח ד' לתצהיר בלום) מעידה, כי התובעת העבירה מספר הצעות עלות חילופיות פר יחידה (פטמה) - כולל חומר גלם וללא חיתוך, עם תוספת חיתוך, ועלות חיתוך מסוג Y בנפרד. הנתבעת מצדה, התעקשה וביקשה מחיר לפטמה, ללא עלויות חומר גלם.

שני הצדדים מכירים בתכתובת זו, הם אשרו שהנתבעת רכשה את חומר הגלם עבור התובעת, וסיפקה לה קולרים (טבעות הברגה), עליהן הוזרקו הפטמות. בנוסף, אין מחלוקת כי הנתבעת שילמה לתובעת רק עבור עלויות הייצור הישירות של הפטמות (ללא חומר גלם).

19. התובעת טענה , כי הצדדים הסכימו שהנתבעת תישא בעלות חומר הגלם במלואה, כולל פסולים, ועלויות קולרים שנפסלו עקב פסילת פטמות (סעיף 15 ונספח ז לתצהיר בלום). לטענתה, הנתבעת רכשה את חומר הגלם משום שקיבלה מחיר זול יותר ותנאי אשראי עדיפים לרכישתו, דבר שהקטין את עלויות הייצור מבחינתה (סעיף 15 לתצהיר בלום). עוד הדגישה התובעת, כי במהלך ההתקשרות זיכתה את הנתבעת בגין עלות ייצור הפטמות ה פסולות וכי הסכמה זו גובתה בחלופת מיילים (נספח ז לתצהיר בלום) והתנהגות הצדדים.

הנתבעת טענה, כי היא זכאית לזיכוי או קיזוז עלויות חומר גלם בגין פסולים (סך 185,766 ₪ - סעיף 80 לתצהיר בן חורין), עלויות קולרים שנפסלו עקב פסילת פטמות (סך 106,816 ₪ - סעיף 83 לתצהיר בן חורין) וכן, זיכוי על הפטמות הפסולות (עלויות ייצור) (בסך 131,091 ₪ מעבר לקיזוז שביצעה התובעת (סעיפים 60 - 64 לתצהיר בן חורין).

הנתבעת הדגישה (סעיף 29 לתצהיר בן חורין), כי במסגרת חילופי המיילים התחייבה התובעת ששיעור הפסולים בפרויקט יעמוד על 5%. היא הפנתה בעניין זה למכתב בדוא"ל (נספח ד לתצהיר בלום), ולהערה בסוגריים ליד עלות פטמה, כולל חומר גלם "(מחיר ח"ג לפי משקל כולל 5% פסולים)".

עוד הדגישה הנתבעת, כי הערכת שיעור הפסולים בפרויקט נעשתה על ידי מר בלום, לאחר שהתבנית הועברה למפעל התובעת והתחיל הייצור. נטען, כי בזמן אמת, אף התובעת סברה שאין כל בעיה בתבנית. אמירה זו (ביחד עם נספחים 23 - 24 לתצהיר בן חורין) היא הבסיס לטענת הנתבעת כיום, שיש לזכותה בעלויות פחת חומר גלם וקולרים בגין אחוז הפסולים הגבוה שייצרה התובעת (אשר לטענתה עומד על 30% - 40%).

20. עיון בתכתובת מיום 5.7.2016 (נספח ד' לתצהיר בלום) מעלה, כי היא נקודתית ונוגעת למחירי הפטמה בלבד.

גב' בן חורין פנתה למנכ"ל התובעת - "היי שרון, תשלח לי בבקשה את מחיר הפטמות ללא ח"ג. זוהי תזכורת שלישית.... תודה, אפרת".

בתשובתו, פרט מנכ"ל התובעת מספר הצעות מחיר, החל במחיר פטמה כולל חומר גלם ועד לחיתוכים שונים (עורלה וחיתוך Y), לפי הנתונים המפורטים שם. בהתייחס לחומר הגלם השיב, כי "מחיר ח"ג בתמחור 0.18$ לפטמה (מחיר ח"ג לפי המשקל כולל 5% פסולים)".

לא ניתן לנתק את הצעת המחיר לפטמה, כולל חומר גלם, מההתייחסות לעלות חומר הגלם, שם לקח מנכ"ל התובעת בחשבון 5% פסולים. הצעה זו אינה הצהרה או התחייבות של התובעת לשיעור של 5% פסולים בתהליך הייצור, אלא הצעת מחיר לעלות פטמה, כולל חומר גלם, לפי התחשיב שערכה התובעת ושיקוליה הכלכליים. אין מחלוקת שהצעה זו (עלות פטמה כולל חומר גלם) נדחתה על ידי הנתבעת, אשר בחרה באופציה של תשלום עבור עלויות ייצור בלבד, תוך שהיא מספקת לתובעת חומר גלם וקולרים. לפיכך, לא ניתן לבסס על תכתובת זו דרישה לקיזוז בדיעבד של עלויות חומר הגלם, כפי שבקשה הנתבעת לעשות בכתב ההגנה.

21. במסגרת מכתבה בדוא"ל מיום 28.9.2016 למנכ"ל התובעת (נספח 23 לתצהיר בן חורין), העלתה מנכ"לית הנתבעת מספר נקודות, כדלקמן:

"1. לא ברור כרגע היקפי הפרויקט העתידיים.
2. אני אוציא מייל לסאמר לקבל תשובות על הבקר טמפ' ועל התבנית החדשה.
3. מחכה לתשובות מהם על המשך ייצור הפטמות (מעבר לכ - 60 אלף שנותר לנו לייצר להזמנות הפתוחות כרגע) וכן בקשר לחיי מדף של הסיליקון שיש במלאי.
4. אנחנו נחזיר לכם את כל הפטמות מההסגר מהייצור הבעייתי. אתם תשלחו לנו זיכוי. אם תחליטו למיין, אנחנו נבדוק את המוצרים שמיינתם ונחליט האם אנחנו שולחים אותם ללקוח"
(הדגשות שלי - א.ר.).

לפי מכתב זה, הנתבעת תחזיר לתובעת את הפטמות שנפסלו והתובעת תזכה את הנתבעת. אמנם, לא ניתן לדעת מהמכתב מה טיב הזיכוי, אך מאחר והמשפט כולו עוסק בפטמות הפסולות שהוחזרו, ובהמשך במיון מחדש שלהן אצל התובעת, נראה כי מדובר, על דרך הפשט, בזיכוי עלויות הייצור בלבד. יחד עם זאת, לאור עמימות הניסוח יש מקום גם לעמדת הנתבעת, לפיה מדובר בזיכויים גם על חומר הגלם והקולרים שסיפקה על חשבונה.

תחלופת המיילים מיום 13.11.2016 בין טלי - נציגת הנתבעת , לאפיק - נציג התובעת (נספח 24 לתצהיר בן חורין), נעשתה כחודש יים לאחר מכן. במסגרת תכתובת זו בקשה טלי זיכוי עבור כל הפטמות שנשלחו חזרה למיון ואילו אפיק הבהיר, כי ייצא זיכוי, אולם מר בלום יסגור זאת מול גב' בן חורין.

גם במסמכים אלו אין התייחסות לטיב הזיכוי המבוקש, אך יש הבהרה שהנושא טרם נסגר ברמת המנכ"לים ולכן, אייחס חשיבות מיוחדת דווקא למכתבים הבאים.

22. במכתבו בדוא"ל מיום 17.12.2016 (נספח 19 לתצהיר בן חורין), הבהיר מר בלום לגב' בן חורין, כי מבחינתו נותרו פתוחים הנושאים הבאים - עלויות ייצור יקרות בהרבה מהמתוכנן בשל זמן מחזור איטי ביחס לצפוי, עלויות נוספות בגין אחוז פסולים גבוה מהמתוכנן (6%), השקעות נוספות שהשקיעה התובעת (מכונת קרח), עדכון במחיר ועוד. מר בלום הבהיר, כי נחוצות תשובות דחופות והדגיש, כי "בנוסף, צריך לסכם כי אין לי יכולת לממן את חומר הגלם והקולרים של הפסולים".

גב' בן חורין השיבה לו ביום 18.12.2016 (מוצג נ/8), ביו היתר, כי "לגבי התשלום בגין קולרים וח"ג - אני בדעתי כפי שהצגתי לך אותה ביום חמישי. אנחנו סופגים את רוב העלות של הפחת הגבוה (כפי שציינת במייל שלך) הן מבחינת ח"ג והן מבחינת קולרים. אני חושבת שלבקש מקסט תשלום רק בגין אותם 30-40 אלף מוצרים פסולים (ולא בשל הפחת הגבוה שבפועל) נעשה מתוך הגינות שלנו כלפיכם ולמעשה ללא שום שקול דעת הגיוני מבחינה כלכלית".

התנהלות הצדדים מצביעה על כך שבאותו שלב היתה הסכמה לפיה, עלות חומר הגלם והקולרים חלה על הנתבעת ואילו התובעת זיכתה אותה עבור עלויות ייצור לכל פטמה פסולה. הסכמה זו חלקה את העלויות (הסיכונים) בין הצדדים - הנתבעת נושאת בעלות חומר הגלם (כולל קולרים), בגין הפחת הגבוה ואילו התובעת סופגת את תוספת עלות הייצור בגין איטיות הקו והפטמות הפסולות עצמן.

23. במסגרת תכתובת מיום 1.1.2017 (נספח ז לתצהיר בלום) שלחה גב' בן חורין למר בלום תחשיב עם קיזוז, והבהירה במפורש, כי "כמו שאתה רואה, מעבר לפטמות הפסולות שחזרו אליכם, מעבר לפחת הגבוה שהיה אצלכם, לא חייבנו על סיליקון ועל קולרים" (ההדגשות שלי - א.ר.). גם בתחשיב עצמו מופיע קיזוז רק בגין פטמות פסולות. תשובת מר בלום התייחסה אף היא אך ורק לנושא הפטמות הפסולות הנוספות (50,000) ואין בה טענה נגד אופן חישוב הזיכוי.

ברור מההתכתבויות הנ"ל, כי גם בהמשך הדרך התנהלו הצדדים על פי אותה חלוקת סיכונים - הנתבעת נשאה בעלויות הפחת הגבוה (חומר גלם וקולרים) והתובעת נשאה בעלויות ייצור איטיות והפסולים.

מכתבה בדוא"ל של גב' בן חורין למר בלום מיום 12.11.2017 (נספח 21 לתצהיר בן חורין) מחזק את המסקנה הנ"ל. מכתב זה נשלח בסמוך לסיום ההתקשרות בין הצדדים. ברור מנוסחו, כי היחסים כבר עלו על שרטון, ולמרות זאת כתבה גב' בן חורין כדלקמן:

"שרון בוקר טוב,
אין ספק שהחיים מלאי הפתעות ואתה אחד מאלה שלא מפסיקים להפתיע...
פלסאל סוחבת על גבה נזקים, שנגרמו כתוצאה מהייצור אצל קסט (עלויות ח"ג ומוצרים). אנחנו שלמנו בשוטף כספים, על אף אינסוף בעיות ואספקת מוצרים פגומים. אנחנו הקדמנו תשלומים על מנת לתמוך בקסט. בנוסף שלמנו הוצאות שונות מעבר לשוטף על פי דרישותיכם...
אני טרם החלטתי כיצד לסיים את מערכת היחסים הזו, יחד עם זאת, זכותך המלאה לעבור ל"אפיק אחר", כפי שאתה יודע אנחנו נענה בהתאם..." (הדגשות שלי - א.ר.).

גם מכתב זה מעיד, כי ההסכמה לפיה הנתבעת תישא בעלות חומר הגלם והקולרים המשיכה לאורך כל הדרך, עד השלב בו עלו יחסי הצדדים על שרטון.

24. עדות גב' בן חורין בחקירתה הנגדית תומכת במסקנה, כי זו אכן היתה ההסכמה שהושגה בין הצדדים, ומבהירה כי השינוי בעמדת הנתבעת חל רק בדיעבד. מפאת חשיבות הדברים, אצטט את דברי גב' בן חורין, כלשונם:

"...ש: מתישהו אמרתם שאתם תשלמו, אתם תספגו את זה? את עלות חומרי הגלם והקולרים? אתם אמרתם את זה מתישהו?
ת: א' כן. כשדובר על אחוזים הגיוניים, לא על אחוזים לא הגיוניים."
(עמ' 40, שורות 22 - 24 לפרוטוקול).

ברור מדברים אלה, כי הצדדים הסכימו, במהלך כל ההתקשרות ביניהם ועד לסיומה, כי הנתבעת תישא בעלות חומר הגלם והקולרים, וכך הם התנהלו. אמנם, הנתבעת סברה (או ציפתה) כי אחוז הפסולים יעמוד על שיעור של 5% - 6%. אולם, ציפייתה התבדתה והתברר, כי אחוז הפסולים גבוה בהרבה, ומכאן נולדה (בדיעבד ולאחר מעשה) אי הסכמתה לשאת בעלויות, שהתבררו כגבוהות הרבה ממה שהעריכה בתחילה.

אם נסכם, מהתכתובות בין הצדדים עולה תמונה ברורה, לפיה להסכמה המקורית התווספה, במהלך ההתקשרות, הסכמה נוספת (או תיקון), לפיה הנתבעת תקבל זיכוי בגין הפטמות הפסולות, אך תישא בעלות חומר הגלם והקולרים בגין פטמות אלה. התנגדות הנתבעת לשאת בעלויות אלה נעשתה בדיעבד, לאחר שהסתיימה ההתקשרות החוזית, והתברר לה כי העלויות גבוהות בהרבה ממה שהעריכה תחילה. אין בהתנגדותה המאוחרת כדי לשנות את תנאי ההתקשרות החוזית. העובדה שציפייה של צד לחוזה התבדתה אינה מטילה חובה על הצד השני לפצותו בגין כך (ראה ע"א 5131/10, לעיל).

אני קובע, אפוא, כי ההתקשרות המקורית בין הצדדים הייתה על בסיס עלויות ייצור בלבד, כאשר הנתבעת ספקה לתובעת חומר גלם וקולרים עליהם יוזרקו הפטמות. במהלך ההתקשרות הגיעו הצדדים לכלל הסכמה נוספת, לפיה הנתבעת תקבל זיכוי בגין עלות ייצור הפטמות הפסולות, אך תישא בעלות חומר הגלם והקולרים הכרוכים בפטמות אלה. לפיכך, הנתבעת זכאית לזיכוי בגין עלות ייצור של כל פטמה פסולה, אך אינה זכאית להחזר עלויות חומר הגלם והקולרים, ודרישותיה בעניין זה נדחות. עניין גובה הזיכוי המגיע לנתבעת בגין עלויות ייצור של פטמות פסולות ידון בהמשך.

25. אציין, כי בתצהיר העדות הראשית העלתה הנתבעת טענה חדשה וביקשה לקזז גם את עלות חומר הגלם (סיליקון) שפג תוקפו. לא מצאתי זכר לטענה זו בכתב ההגנה ומדובר בהרחבת חזית אסורה. יתירה מזאת, הטענה הועלתה באופן מעורפל, בלתי מדויק וללא כימות (ראה סעיף 77 ונספח 25 לתצהיר בן חורין).

במכתב גב' בן חורין למר בלום, מיום 17.11.2016, אין התייחסות לטענת הקיזוז, אלא התייחסות עקיפה לנושא תפוגת תוקף חומר הגלם. נראה, על פי תוכנו ומועדו, כי מדובר במכתב תשובה חלקי (או חלק משרשור הודעות שלא הוצג במלואו) למייל ששלח מר בלום, מספר שעות קודם לכך (נספח 19 לתצהיר בן חורין), בו הלין בין היתר על קצב ייצור איטי מהצפוי. גב' בן חורין השיבה, כי גם בקצב ייצור של 68 שניות ניתן לסיים את חומר הגלם טרם תפוגת תוקפו, אך לא לאור קצב עצירות המכונה אצל התובעת.

נתבע נדרש לפרט את טענת קיזוז שהעלה, להציג במדויק את מערכת הנתונים עליה היא מבוססת ולנסחה באופן ברור כדרך שמנסחים כתב תביעה. דרישת קיזוז כללית ובלתי מפורטת אינה יוצרת תשתית מספקת עליה ניתן לבסס תביעת קיזוז (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נגד סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ וערעור שכנגד, פד"י ל"ו(3) 518, ע"א 579/85 אריאן ואח' נגד בנק לאומי לישראל בע"מ, פ"ד מ(2) 765, ע"א 16/89 "ורדים" חברה לגידול פרחים נגד החברה הישראלית לביטוח סיכוני סחר חוץ בע"מ, פ"ד מה(5), 729). מעבר להתייחסות הלאקונית שבסעיף 77 לתצהיר בן חורין ובנספח 25, לא טרחה הנתבעת לפרט טענתה ולא כמתה אותה כנדרש . לכן, דינה להידחות.

ממילא, לא מצאתי ממש בטענת הנתבעת בעניין זה לגופה. ראשית, על פי הסכמות הצדדים נשאה הנתבעת בעלות חומר הגלם והקולרים והתובעת ספגה את תוספת עלות הייצור בגין איטיות הקו והפטמות הפסולות עצמן. הסכמה זו לא החריגה לאורך כל הדרך חומר גלם שפג תוקפו, גם כאשר חלו הפסקות בייצור (ראה נספח 18 ו - 25 לתצהיר בן חורין ומוצגים נ/3 – נ/4) ומכאן, שהיא חלה גם עליו. שנית, מחקירת מר בלום עלה, כי חיי המדף של חומר הגלם הם ששה חודשים ולפיכך, לעצירות של מספר שעות או ימים בודדים לא היתה השפעה של ממש על אפשרות ניצולו (ראה עמ' 11, שורות 1 - 16 לפרוטוקול). אני דוחה, אפוא, את טענת הנתבעת בדבר זכותה לקזז עלויות חומר גלם שפג תוקפו.

26. בכל הנוגע להסכמות החוזיות, חלוקים הצדדים גם בשאלה, מי אחראי לתשלום עלויות העגלות (סך של 96,642) והתאמת מכונת חיתוך הפטמות (22,159 ₪).

א. בהתאם להסכמות הצדדים רכשה הנתבעת לשימוש התובעת עגלות לשינוע הפטמות, בסכום של 96,642 ₪ (סעיף 20 ונספח ח1 לתצהיר בלום). העגלות הן בבעלות הנתבעת, אך הושארו בידי התובעת, לשימושה, במהלך ההתקשרות החוזית.

בסיום ההתקשרות בין הצדדים, ביקשה הנתבעת לאסוף את העגלות (יחד עם התבנית), אך התובעת סרבה והעגלות נותרו במפעלה. במסגרת כתב ההגנה דרשה הנתבעת לקזז את עלות העגלות, חלף השבתן לידיה (סעיף 85 לכתב ההגנה).

זכות העכבון קמה מכוח סעיף 11 לחוק המיטלטלין התשל"א - 1971 וסעיף 19 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970. קיימת זכות, על פי דין, לעכב נכס מיטלטלין שאינו של הנושה, כערובה לחיוב, עד שיסולק, וזאת גם אם יש מחלוקת על גובה החיוב או עצם קיומו (ראה ע"א 790/85 רשות שדות התעופה נגד ד"ר י. גרוס מד(3) 185). בנסיבות העניין, לאור הטענה ליתרת חוב של הנתבעת, הייתה התובעת רשאית לעכב תחת ידיה את העגלות, כפי שאכן עשתה.

הנתבעת אינה רשאית לקזז את עלות העגלות חלף השבתן. העגלות נרכשו על ידי הנתבעת מתוך הסכמה כי בסיום הפרויקט תקבל אותן לידיה. משנסתיים הפרוייקט זכאית הנתבעת להשבת העגלות שבבעלותה לידיה. הנתבעת אכן דרשה את השבת העגלות בסיום ההתקשרות, אולם התובעת הפעילה את זכות העיכבון הנתונה לה, עקב החוב שהצטבר לטובתה.

תוצאת הפעלת זכות עיכבון אינה "קניית" בעלות בנכס המעוכב, אלא אך שימוש בו כבטוחה, עד לפירעון חוב, כולו או חלקו. הנתבעת לא יכולה "לאלץ" את התובעת "לרכוש" את הנכס המעוכב (עגלות) ולקזז את תמורתו מחובה, ללא הסכמת התובעת. התובעת הזמינה את הנתבעת ליטול את העגלות בתמורה לתשלום ערך העגלות על חשבון החוב, אולם אין שום אינדיקציה לכך שבקשה להשאירן ברשותה דרך קבע. לפיכך, זכאית הנתבעת להמשיך ולהחזיק בעגלות עד לתשלום החוב, ככל שיקבע שקיים כזה.

הצדדים לא הביאו ראיה באשר לשווי העגלות (כיום) והסתפקו בטיעון לגבי עלות העגלות בעת רכישתן. אלא, שהם חלוקים באשר לסכום ששילמה הנתבעת בעת רכישתן. בכתב ההגנה טענה הנתבעת, כי שילמה עבור העגלות סך של 135,252 ₪. במסגרת תצהירה חזרה בה מטענה זו, שמקורה ככול הנראה בטעות חישוב, והעמידה את הסכום על סך של 94,770 ₪ (סעיף 71 לתצהיר בן חורין), הנמוך מזה שנטען על ידי התובעת (96,642 ₪). מאחר והנתבעת היא ששילמה עבור העגלות והיא עצמה מודה כי שילמה סכום נמוך מזה שהציגה התובעת, אני קובע כי עלות העגלות עמדה על סך של 94,770 ₪. אעיר, כי מדובר בפער זניח, בנסיבות העניין, ומכל מקום, שווי העגלות רלוונטי אך לעניין הוראות סעיף 11(ב) לחוק, הקובע כי "במידה ועלה שווי המיטלטלין המעוכבים על שווי החיוב במידה בלתי סבירה, זכאי החייב לשחרור מקצת המיטלטלין אם הם ניתנים להפרדה לחלקים". לכן, מעת שיפחת סכום החוב מסך של 47,385 ₪ (עלות עגלה אחת), תהא זכאית הנתבעת לשחרר לידיה עגלה אחת.

ב. בכל הנוגע למכונת חיתוך הפטמות - אין חולק, כי על פי הסכמת הצדדים, נשאה הנתבעת בעלות מכונת חיתוך הפטמות, בסך של 44,000 ₪. בשלב הראשון הופעלה המכונה על ידי התובעת במפעלה. בהמשך, הועברה האחריות לחיתוך הפטמות לנתבעת והמכונה הועברה לחזקתה (סעיפים 22 ו - 35 ונספח ח2 לתצהיר בלום ועמ' 39, שורות 2 - 28 לפרוטוקול).

הצדדים חלוקים באשר לסיבת העברת הליך החיתוך לנתבעת. התובעת טענה, כי המכונה הועברה לנתבעת, מאחר והיה בידה להפעילה במשמרות במהלך 24 שעות, בעוד שהתובעת יכלה להפעילה רק במשמרת הבוקר (סעיף 35 לתצהיר בלום). הנתבעת טענה, כי קצב החיתוך אצל התובעת היה איטי, הוביל לעיכובים ואיחורים בהספקה ונעשה באיכות ירודה, עקב חוסר מקצועיות, דבר שהוביל לפסילת מספר גדול של יחידות (סעיף 70 לתצהיר בן חורין).

לטעמי, הסיבה להעברת הליך החיתוך של הפטמות ומכונת החיתוך למפעלה של הנתבעת, לא רלוונטי ת. אין חולק, כי לפי הסכמת הצדדים רכשה הנתבעת את מכונת החיתוך, על מנת לאפשר את ביצוע ההתקשרות החוזית. הנתבעת היא בעליה של המכונה, היא מחזיקה בה כיום והצדדים אינם חלוקים בשאלה, מי אמור לשאת בעלות רכישת המכונה. הנתבעת אף לא בקשה לקזז סכום זה מסכום החוב.

שונים הם פני הדברים, באשר לעלויות התאמת המכונה, בסך של 22,159 ₪, בהן נשאה התובעת. היא טענה, כי המכונה עברה תהליך של התאמה ושינוי חלקים על מנת שתוכל לשמש לחיתוך הפטמות (סעיפים 20 - 22 לתצהיר בלום), אך הנתבעת סירבה לשאת בעלויות תהליך זה. הנתבעת מצידה, טענה כי מדובר בהליך מיותר, שבוצע אך ורק בשל חוסר מקצועיות התובעת, וחוסר הבנה בסיסי שלה בתהליכים הנדרשים לייצור הפטמות. עוד טענה הנתבעת, כי ממילא, מדובר בהוצאה הכרוכה בייצור הפטמות, היא מעולם לא הסכימה לממן הליך זה ולכן, על התובעת לשאת בעלויות ההתאמה.

הנתבעת לא חלקה על עצם ביצוע הליך ההתאמה, אלא על נחיצותו. לטעמה, הליך התאמת המכונה היה מיותר ונבע מחוסר מקצועיות ו/או הבנה של התובעת. מדובר בטענה המקדמת את עניינה והנטל להוכיחה מוטל על כתפיה. טענת הנתבעת מבוססת על עניין שבמומחיות, שיש להוכיחו באמצעות חוות דעת מומחה, בהתאם להוראות תקנה 129(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (תקנה 87 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018). הנתבעת לא הגישה חוות דעת בעניין זה ולא הוכיחה טענתה. יתירה, הנתבעת לא העלתה בזמן אמת טענה כלשהי בעניין נחיצות התאמת המכונה. לפיכך, אני דוחה טענתה בעניין זה.

כאמור, הנתבעת טענה, כי קאסט היתה אמורה לשאת מלכתחילה בעלות ההתאמה של העגלות. כפי שפורט לעיל, הצדדים התנהלו על פי חלוקת סיכונים ברורה - הנתבעת נשאה בעלויות הפחת הגבוה (חומר גלם וקולרים) ואילו התובעת נשאה בעלויות ייצור (איטיות הקו ופסולים). עלויות התאמת המכונה, להבדיל מקנייתה, הן חלק מעלויות ייצור ולפיכך, היה על התובעת לשאת בהן, בהתאם להסכמות העקרוניות בין הצדדים.

מסקנה זו מתבקשת גם לאור התכתובות בדוא"ל בין הצדדים, בתאריכים 17.12.2016 ו - 18.12.2016 (מוצג נ/8). במכתבו מיום 17.12.2016 העלה מר בלום את דרישתו לתשלום בגין התאמת מכונת החיתוך. תשובת גב' בן חורין מיום 18.12.2016 לא התייחסה באופן ספציפי דווקא להתאמת מכונת החיתוך, אלא באופן כללי לחלוקת הסיכונים והעלויות בין הנתבעת לתובעת במצב הקיים. מתשובתה עולה, כי לעמדתה הליך התאמת המכונה נכלל בגדר עלויות הייצור.

עניין עלות התאמת מכונת החיתוך לא עלה בהמשך לדיון ומערכת היחסים המסחרית בין הצדדים המשיכה כסדרה. ממכלול הנסיבות עולה, אפוא, שהתובעת קיבלה את עמדת הנתבעת, בזמן אמת, כי מדובר בעלויות ייצור החלות עליה.

אני דוחה, אפוא, את דרישת התובעת לתשלום עלויות הליך התאמת מכונת החיתוך.

ייצור הפטמות במפעל התובעת

27. כאמור, החל מיום 17.7.2016 לערך החל ייצור הפטמות במפעל התובעת. עובר לתחילת הייצור, וככל הנראה במקביל להרצת פס הייצור באמצעות הטכנאים של חברת אלמט, הועברו לתובעת דרישות האיכות של חברת סאמר (ראה נספח 4 - מפרט בדיקות ודרישות איכות ונספח 5 - שרטוט ומפרט פטמה, שצורפו לתצהיר בן חורין). התובעת אינה חולקת על כך שהמסמכים והדרישות הומצאו לה.

בנוסף, נערכה פגישה בין הצדדים והוצא בעקבותיה סיכום מתומצת של מפרט בדיקות האיכות. הסיכום הועבר לתובעת בדוא"ל ביום 20.7.2016 (נספח 6 לתצהיר בן חורין). הנספח מפרט את השלב בתהליך בו יש לבצע ביקורת, מהם האלמנטים הנבדקים, תדירות הבדיקה ומקור הדרישה (עמודה שביעית בטבלה). עיון במסמך מעלה, כי מדובר בדרישות איכות שהעמידה חברת סאמר, למעט סעיף 10, המפרט דרישה שהעלתה הנתבעת, בנוגע לתכנית אחזקה.

התובעת לא חלקה על טיב המוצר או זהות הלקוח הסופי (חברת סאמר) וברור היה לה שדרישות חברת סאמר היו חלק מההסכם שלה מול הנתבעת.

28. ניתן ללמוד על השתלשלות העניינים בהמשך, מההתכתבויות השונות בדוא"ל, שהוצגו על ידי הצדדים.

על פי התכתבויות פנימיות של עובדי הנתבעת (נספח 7 לתצהיר בן חורין), כבר ביום 24.7.2016 בוצעה בדיקת למשטח מס' 19071162, עם פטמה שלב 1, נפתחו 15 קרטונים (100%) ובכול השקיות נמצאו פטמות מלוכלכות ולא שקופות. הבדיקה הפונקציונלית (של הסיליקון) הייתה תקינה. המוצרים לא אושרו להרכבה ונדרש מיון של 100%. באותה תכתובת פנימית הודגש, כי יש להוציא באופן מידי תלונה לתובעת.

בתכתובת פנימית נוספת של נציגי הנתבעת, מיום 26.7.2016, בקשר לאותו משלוח (נספח 8 לתצהיר בן חורין), הורתה גב' בן חורין להמתין עם הרכבת המוצר הסופי (בקבוק), לפי דרישות חברת סאמר, עד לקבלת המשלוח הבא מהתובעת ובדיקה שאין בו אבק. התכתובת כוללת התייעצות פנימית בנוגע להוראות שיש לשלוח לתובעת (האם לשלוח שינוי או שימשיכו עם פטמות שלב 1). התכתובת כוללת גם פרטים בקשר למשלוח הלקוי, לרבות מועד המשלוח (1972016), סה"כ המוצרים (7,500 פטמות) וטיב הביקורת שנערכה - דגימה של 10 מוצרים עם חריגות (אבק ולכלוך) ולאחר מכן, פתיחת של כל 15 הקרטונים לבדיקה נוספת שהעלתה שהמוצרים לא תקינים. כאמור, מדובר בהתכתבות פנימית של נציגי הנתבעת ולא הוצגה דרישה כלשהי לנתבעת באותם ימים.

29. תכתובת הדוא"ל הבאה, מבחינה כרונולוגית, נשלחה מחברת סאמר לכל הצדדים (נספחים 9 ו- 10 לתצהיר בן חורין). אעיר, כי התכתובת בשפה האנגלית ותרגום הדברים נעשה באופן חופשי, תוך הצגת עיקרי הדברים).

נושא מכתבו של מיכאל מפלסאל אל מר פרז מחברת סאמר, מיום 25.7.2016, בתפוצה רחבה שכללה את נציגי כל הצדדים, הוא סטטוס ייצור הפטמות במפעל התובעת מיום 24.7.2016 (קרי - המשלוח נשוא התכתובות הפנימית - נספחים 7 ו - 8 לתצהיר בן חורין). מיכאל צרף דו"ח ייצור אצל התובעת מיום 24.7.2016. בהמשך, הבהיר כי הפטמות אינן מאושרות להרכבה בשלב זה ובקש עצת נציג חברת סאמר בנוגע לתוכנית הייצור.

מר דיגו פרז מחברת סאמר, השיב באותו היום (בתפוצה זהה), כי נערכה פגישה קולקטיבית לדון בנושא הליקויים. חברת סאמר אישרה להמשיך בהרכבת הפטמות שהתקבלו.

30. במכתב נוסף מיום 26.7.2016, באותה תפוצה, הבהיר נציג סאמר, כי ניסיון לשטוף ולייבש את החלקים לא צלח, לא ניתן היה להסיר את החומר והוא נשאר דבוק. נרשם, כי גב' בן חורין המליצה על טיפול סטטי, שיוטמע, אבל סאמר תצטרך להריץ מספר בדיקות כדי לראות את התוצאות והאם זה מוצלח. מר פרז בקש לקבל מידע בדבר מצב הפטמות שנמצאות אצל הנתבעת. הוא הבהיר, כי נכון לעכשיו נשלחו לנתבעת 7,500 פטמות, מחציתן מסכין מס' 1 ומחציתן מסכין מס' 2. הוא בדק את הדוגמאות הנוספות אצל התובעת ולא ראה עקבות לבעיה. מר פרז המליץ להפריד את ההזמנה הנוכחית, עד שיפתר הנושא. צויין, כי התובעת מחפשת שיטות להעלים את הבעיה על ידי כיסוי החריצים של הפטמות אחרי התהליך. מר פרז בקש מגב' בן חורין לספק נתונים בקשר לקופסאות שנבדקו ומספר הפטמות שנמצאו לקויות, כדי שיוכל להמליץ האם להעביר לבדיקה ידנית (100%) או להסתפק בניתור במהלך ההרכבה.

31. מכתבה של דורנט (מחלקת אבטחת איכות אצל חברת סאמר) מיום 26.7.2016 למר פרז מחברת סאמר, עם העתקים גם לצדדים, העלה שורה של שאלות, על מנת למקד את הבעיה ולוודא שהצדדים מתואמים בטיפול בה. הודגש, בין היתר, כי במדה וההכתמה ברורה, כמו בתמונה שצורפה למייל, יש לפסול את הפטמה.

בדומה, במכתבו של מר פרז מחברת סאמר מיום 2.8.2016 למר בכור מהנתבעת ולדורנט (שהעתקים ממנו נשלחו גם למר בלום וגב' בן חורין) נתבקש סטטוס ייצור פטמות ע"י קאסט מיום 24.7.2016. בנוסף, ציין הנ"ל , כי נמצאו פטמות עם אבק וסימני שפשוף ובקש לדעת מה בכוונת הנתבעת לעשות, כדי לוודא האם הבעיה ממשיכה בקופסאות הבאות. הומלץ שתעשה בדיקה של הפגמים בתוך קו הייצור.

התובעת, שהיתה שותפה להתכתבויות, לא העירה הערות כלשהן ולא התכחשה לממצאים ומכאן שתיאור הדברים היה מקובל עליה בזמן אמת.

נראה, אפוא, כי הבעיה בפטמות הועלתה באופן ישיר, בזמן אמת, בפני חברת סאמר והתובעת כחלק מהתכתובת בין צדדים לפרויקט. הגם שחברת סאמר הייתה נכונה לאשר בהתחלה את הפטמות ולהמשיך בהרכבה, הפגמים שנמצאו (אבק ופטמות מוכתמות) היו משמעותיים בעיניה ודרשו טיפול ופסילת מוצרים בהמשך.

32. במסגרת מכתב בדוא"ל (נספח 10 לתצהיר בן חורין) מיום 3.8.2016 מדורנט למר בלום ומוטי - נציגי הנתבעת (עם העתקים למר פרז, גב' בן חורין ואחרים) נדון עניין הבטחת איכות/בדיקה של המוצר מהתבנית. במכתב זה הוצגו דרישות הבדיקות/בקרת תהליך שיש לבצע ונדרש להחתים עליהם את התובעת. הובהר, כי גם הנתבעת תצטרך לבצע את אותן בדיקות/בקרה בתהליך החיתוך, וזאת בנוסף לדרישות הרגילות של בדיקות בקרת איכות. בהמשך, פורטו דרישות הבקרה - גודל המשטח הנבדק יהיה 20 קופסאות בערימות של 4 קומות. כל קופסה מכילה שתי שקיות עם 250 או 500 פטמות לקופסה. היקף הבדיקה יעמוד על 2%, שהן 200 פטמות מכל משטח. מכל רמה (1 או 2) תפתח קופסה אחת ויבדקו 25 או 50 יחידות, מכל קומה (סה"כ 4), היינו - 200 פטמות. הובהר, כי יש לחפש בפטמות את ממצאים הבאים:

  1. פגמים ויזואליים. יש לוודא שאין בפטמות הנבדקות פסולת, שאין סימני לכלוך או אבק על או מתחת לסיליקון המודבק. יש לארוז את כל הרכיבים המוכנים בתוך שקיות פלסטיק כדי למנוע זיהום. יש לוודא שאין ליקויי צורה, שברים או נזק למשטח, כולל עקמומיות, חתכים, כתמים, עיוותים, סדקים, שברים, שריטות, שפשופים, חריצים או בועות.
  2. מדידת רוחב הנקב, מדידת רוחב חתך תחתי, שקילה לפי מפרט. כל המדדים הקריטיים צריכים להיות בגדר המפרט.
  3. אוורור ונזילות.
  4. לבדוק הדבקות לפי המפרט.
  5. ...
  6. לוודא קצב זרימה לכל רמת פטמה בהתאם למפרט.
  7. לסמן שקיות פלסטיק וקופסאות לפי אצוות הסיליקון שהשתמשו בו וקוד תאריך הקולר שהשתמשו בו.

התובעת לא חלקה על קבלת המכתב, תוכנו או ההנחיות שניתנו על ידי חברת סאמר בזמן אמת והיא מוחזקת כמי שהסכימה לדרישות.

33. למרות זאת, נראה כי הבעיה בליקויים בפטמות לא נפתרה. במכתבו בדוא"ל מיום 23.8.2016 (נספח 12 לתצהיר בן חורין) לתובעת, הבהיר נציג הנתבעת כדלקמן:

"אתמול במשמרת ערב גילו חוסרים בסיליקון בפטמות שהגיעו מקאסט. - הבנתי שהמשטח חוזר למיון אצלכם אנו נתחיל לעבוד עם משטח נוסף (ונקווה שיהיה תקין) מצ"ב תמונה עם הבעיה.
לאחר מיון ראשוני - על כל 6 קרטונים - יש קרטון פסול.
נושא נוסף ויותר חשוב - חברת סאמר מבקש שהמוצר הסופי יהיה נקי וולא לכלוכים, אנו נתקלים בבעיות רבות של נקודות שחורות ולכלוכים מהמוצרים שמוספקים מקאסט. לצערי מדובר בהרבה מאוד מוצרים - רק לידיעה מתוך 42000 מוצרים שחתכנו עד עכשיו ישר מאצלכם נמצאו 2500 מוצרים עם לכלוכים. (הנושא הכספי ייסגר בין אפרת לשרון).
אנו מקפידים לשלוח לכם מוצרים נקיים עם שקיות שנארזות אוטומטי.
מבקש תשובות בהקדם..."
(השגיאות במקור - א.ר.).

יניב, נציג התובעת, השיב לו כדלקמן:

"מצטערים על הבעיות שהתעוררו...
נא לשלוח אלינו את כל הפטמות שנפסלו על לכלוכים ונקודות שחורות (כ 2500 לפי המייל שלך), יחד עם המשטח המדובר, בכדי שנוכל ללמוד על מקור הבעיה ולנסות למנוע אותה...".

בהמשך, ביום 30.8.2016 נשלח מכתב נוסף מג'ייסון למר בלום, עם העתק לגב' בן חורין ואחרים (נספח 13 לתצהיר בן חורין) במסגרתו הבהיר, כי עבר על הדגימות והן אינן מקובלות או ניתנות למשלוח. הוא דרש לבצע בדיקת 100% כדי לאתר את החלקים הטובים, ללא הפגמים, אחרת יש לפסול את כל האצווה שיש בה את הבעיות, על חשבון התובעת. הובהר, כי במידה ותבוצע בדיקה של 100% (מהתוצרים), ההדבקה בתוך הקולר צריכה להיות מתאימה ב - 100%, מאחר וקיים פוטנציאל לעובש. בנוסף, לא יכול להיות חומר סיליקון (עודף) על סף הפטמה, מפני שזה יוצר נזילות. בהמשך, פורטו דרישות לגבי הייצור, אותן אישר יריב מטעם התובעת, לרבות בדיקות ויזואליות מתמידות, בדיקות בעניין שפשופים והכתמות באמצעות זכוכית מגדלת, בדיקת מוצר ראשון בכל משמרת לגודל נקב, גודל נקב תחתון, חיבור מכני, משקל ועוד, בהתאם למפרט. המכתב כלל בנוסף טבלה עם דרישות איכות וכן תמונות, בהגדלה, של פטמות פסולות עם ליקויים שונים, כגון עיוותים בהברגת הסיליקון ועודפי סיליקון בהברגה. מכתב זה מעיד אף הוא על הפגמים בתוצרים שהוציאה התובעת ממפעלה.

34. מר בלום, אישר אף הוא בחקירתו הנגדית, כי אכן היו בעיות בייצור:

"... ש: הבנתי, בסדר. עכשיו, בתצהיר בתשובות שלך לשאלון כשנשאלת איזה ליקויים היו במוצרים בפטמות כתבת ואנחנו מסכימים על זה, היו ליקויים של חוסר חומר בהזרקה, נכון ?
ת: לעיתים, כן.
ש: לעיתים. היו בעיות הדבקה.
ת: לעיתים.
ש: היו נקודות שחורות.
ת: לעיתים.
ש: (לא ברור) במוצר.
ת: כן.
ש: וחורים סתומים.
ת: כמעט ולא. "
(עמ' 14, שורות 29 - 41, ועמ' 15, שורה 1 לפרוטוקול).

35. נמצא, אפוא, כי כבר בתחילת הייצור התגלו בפטמות ליקויים בדמות אבק, לכלוך, נקודות שחורות ועודפים או חוסרים של סיליקון. התובעת אמנם ניסתה לתקן את הבעיות שהתגלו לאורך ההתקשרות, אולם לא הצליחה לעשות כן. חלופת המיילים מעידה על התמשכות הבעיה גם לאחר ביצוע בדיקות נוספות שנדרשו על ידי חברת סאמר.

למסקנה זו מספר השלכות. הראשונה - אין מקום לקבל את טענת התובעת לפיה, לא ניתן לדעת האם האבק על המוצרים כיום, בבדיקה בדיעבד, מקורו באחסון הפטמות מאז הגיעו לידי הנתבעת או שמא מקורו בייצור (ראה פרוטוקול דיון קדם המשפט מיום 14.11.2018). התובעת הייתה מודעת לליקויים בזמן אמת ואף ניסתה לתקנם ולכן, אין מקום לטענה כיום כי מדובר ב"אבק" שהצטבר על הפטמות מפאת חלוף הזמן. יתירה מזאת, כפי שעולה בבירור מחוות דעת המומחה אנדמן מטעם הנתבעת, הליקויים מסוג אבק/נקודות שחורות מוטבעים בתוך החומר. מכאן, שאין מדובר בליקוי באריזה או אבק שהתיישב על המוצר לאורך הזמן, אלא בעיה שנוצרה בעת תהליך הייצור, אשר גרמה לכך שאבק וחלקיקים שונים נדבקו לסיליקון בתהליך הייצור במפעל התובעת.

השנייה - הטענות בדבר פגמים בפטמות, בדמות אבק, לכלוכים, נקודות שחורות ועודף/חוסר סיליקון, חזרו ועלו לאורך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים. פטמות פגומות הוחזרו לתובעת והיא התבקשה לתקן את תהליך הייצור. משמעות הפגמים והשלכות שלהם על האפשרות לעשות שימוש בפטמות הלקויות, בהתייחס לדרישות האיכות של המוצר הסופי, היא שאלה של מומחיות. זו בדיוק השאלה עליה ענה המומחה אנדמן בחוות דעתו. המומחה מצא את אותם ליקויים וקבע, כי יש לפסול את הפטמות הפגומות. לא מצאתי ממש בטענות התובעת באשר לזיהוי הפטמות ממפעלה. בנוסף, לא מצאתי ממש באבחנה שבקשה התובעת ליצור בעניין עיקר מומחיות המומחה - פלסטיק או סיליקון. חוות דעתו של המומחה אנדמן מבוססת על אדנים עובדתיים מוכחים, היא עולה בקנה אחד עם תיאור הפגמים לאורך כל הדרך והמסקנות אליהן הגיע הגיוניות. אני מקבל, אפוא, את מסקנת המומחה, לפיה היה מקום לפסול פטמות שנמצאו בהן הפגמים האמורים.

השלישית - נטל ההוכחה עבר אל כתפי התובעת בשתי נקודות. האחת - היה עליה להוכיח את טענתה לפיה, התבנית היא שגרמה לליקויים שהובילו לפסילת הפטמות. השניה - מוטל עליה הנטל להראות כי עמדה ברף בקרת האיכות המוסכם (AQL) וכי לא היה מקום לפסול משלוח שלם. אזכיר, כי על בעל דין מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו ואילו הנתבע נושא בנטל השכנוע לגבי כל היסודות העובדתיים של טענות ההגנה שלו (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, עמ' 1723). נטל הבאת הראיות הוא חובה משנית הנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ותכופות נע כמטוטלת בין הצדדים במהלך ההליך ובפרט בשלב שמיעת הראיות (לעניין זה ראו: ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום גרשון הובלות בע"מ פ"ד ס"א(3) 18).

התובעת העלתה טענה לפיה, התבנית היתה פגומה והיא שגרמה לליקויים בפטמות. אמנם, בתחילת הדרך תהליך הייצור לא היה יציב ובוצעו שינויים בתבנית (נספח ה לתצהיר בלום). אולם, לאחר מכן התהליך התייצב (ראה נתוני הייצור בהמשך - נספח 2 לתצהיר בן חורין). איש מהצדדים לא סבר שמקור הפגמים בתבנית, אלא דווקא בתהליך הייצור במפעל התובעת (ראה נספחים 7 - 8, 12 - 14 ו - 23 לתצהיר בן חורין). הנתבעת הראתה, כי ריבוי הפגמים - אבק/לכלוכים, נקודות שחורות, עודף או חוסר בסיליקון - ממילא לא מתיישב עם פגם בתבנית, הגורם לפגם אחד מסויים שחוזר על עצמו ולא ריבוי פגמים, כפי שארע בענייננו (ראה חוות דעת אנדמן). לפיכך, חזר אל התובעת הנטל להראות כי המקור לפגמים הוא דווקא התבנית, אשר סופקה לה על ידי הנתבעת. התובעת לא עמדה בנטל זה.

הדברים נכונים גם לעניין טענת התובעת בדבר הצורך בפסילת משלוח שלם. הנתבעת הראתה כי מתחילת הדרך נמצאו פגמים בתהליך הייצור במפעל התובעת, היקפי הפסילה היו ניכרים (נספח 23 לתצהיר בן חורין), הוחזרו משטחים שנפסלו לצורך מיון של 100% על ידי התובעת ועל חשבונה (נספחים 13 - 14 לתצהיר בן חורין) ואפילו לאחר מיון כאמור נמצאו פטמות פסולות בשיעור של 6% (נספח 17 לתצהיר בן חורין). ראיות אלה העבירו את נטל ההוכחה בנקודה זו לכתפי התובעת. היה עליה להראות מהו רף בקרת האיכות המוסכם בין הצדדים ( AQL) וכי עמדה בו. כאן המקום לציין, כי התובעת לא הביאה לעדות מומחה או איש טכני בעל מומחיות מטעמה (עמ' 2, שורות 16 - 35 לפרוטוקול), אלא הסתפקה בתצהיר מר בלום, שאיננו איש טכני (עמ' 2, שורות 3 - 6, לפרוטוקול) ונבצר ממנו לתת חוות דעת מקצועית בנקודה זו.

36. במכתב בדוא"ל מיום מיום 5.10.2016, אליו צורפו תמונות של העיוותים, עודפי סיליקון ונקודות שחורות בפטמות, (נספח 14 לתצהיר בן חורין), התריעה הנתבעת על פגמים בפטמות והורתה על העברת המשלוח למיון של 100%.

התובעת היתה ערה לבעייתיות שבמשלוח, שכן כבר באותו יום המשיכה התכתבות בין מר בכור - נציג הנתבעת לניר - נציג התובעת, בנוגע לתיאום פגישה במפעל התובעת, כדי לבדוק את המשטחים שנמצאו פגומים (נספח 33 לתצהיר בן חורין ומוצג נ/1).

הביקור במקום בוצע בסופו של דבר רק ביום 13.10.2016 ולאחריו, ביום 18.10.2016, שלח ניר למר בכור מכתב (נ/5) , במסגרתו פרט את תוצאות הבדיקה והדגיש כי "הבדיקה אצלנו היא ב AQL של 2.5% (7 פסולים עובר, 8 פסולים = קומה של 5 קרטונים למיון )". הוא הבהיר, כי לפי תוצאות הבדיקה מדובר במשטחים שעומדים בדרישת רמת האיכות המקובלת (סה"כ 6 יחידות פסולות).

נציג הנתבעת סיכם מכתבו כדלקמן:

יש להחליט עם פלסאל על דגימה ו AQL שע"פ עובדים - לקבוע מפרט מוסכם.
יש להחליט ולהגדיר עם פלסאל מה הם חלקים פסולים - לדעתי, פטמה עם עודף חיצוני קטן שאינו פוגע בהדבקה לא צריכה להיפסל כי היא עוברת את הבדיקות שהוגדרו ע"י הלקוח הסופי בהצלחה - בשיחה עם מוטי הוא הסכים איתי אך טען שג'ייסון מסאמר הנחה אותם שאם הם מוצאים אפילו פסול אחד במשטח יש לפסול את כל המשטח - הם לא מוכנים לקבל שום פגם, מה שכמובן לא ריאלי ולא משקף תהליך תעשייתי.

לדעתי, ע"פ ממצאים אלו, לא צריך להחזיר את המשטחים למיון - הם עוברים את המדגם שלנו. אתם (פלסאל) צריכים לדעת שלשינוי והחמרת תנאי הקבלה והאישור (הורדת AQL) יהיו השלכות ברורות.

מפאת קוצר הזמן לא בוצעה בדיקה רחבה יותר לכלל המשטחים...".

נראה, אפוא, כי בשלב זה, לא היה ברור מה מדגם בקרת האיכות (AQL) המחייב, בפרט לאור דרישות חברת סאמר, להחמיר את רף הבדיקה.

37. גם בהמשך ההתכתבות בין הצדדים (נספח 15 לתצהיר בן חורין) עלתה תהייה בנוגע למדגם בקרת האיכות המחייב. על פי מייל פנימי מיום 20.10.2016, ששלח מר סימאקוב לגב' בן חורין (אליו צורף שרשור מייל אחר), בוצעה ביקורת ונמצאו פטמות עם עודף סיליקון בפני שטח חיצוני. "המוצרים בסטטוס נדחה" והתבקשו הנחיות להמשך.

ביום 25.10.2016 שלח מר מוטי בכור מטעם הנתבעת למר ניר מהתובעת מייל לפיו, במשלוח האחרון הגיעו מוצרים עם עודף/חוסר חומר וגם משטחים אלה יועברו למיון (הכוונה למיון 100% על ידי התובעת).

בתשובתו מאותו יום טען מר בלום, כי לא ברור לו מדוע כאשר נמצא מוצר אחד פגום מועבר המשלוח למיון 100% ובקש לדעת מה ה - AQL לביקורת קבלה אצל הנתבעת.

במכתבו מיום 26.10.2016 השיב מר בכור כי "... הבוקר דגמנו את המשטח של שלב 3 - גם שמה יש פסולים. מצ"ב תמונות המשטח יעבור מיון 100%, אלו פגמים קריטים. לגבי מיון שלב 1 - כפי שרשמתי לכם אתמול יש 250 פסולים - פגמים קריטים על 3500 יחידות". למכתב זה צורפה הודעת אי התאמה מיום 26.10.2016. ההודעה מתייחסת לפטמות בכל השלבים, בכמות של 60,000 יחידות. סיבת אי ההתאמה היתה עודף וחוסר במוצרים. צורפו שלוש תמונות. בתמונה הראשונה ברור כי יש עודף סיליקון בהברגה. התמונות השנייה והשלישית אינן מעידות על עודפים אלא דווקא על לכלוך (נקודות שחורות) או "אבק" המוטבעים בתוך הפלסטיק, הגם שפגם זה אינו מצוין בדו"ח עצמו.

לפי הדו"ח, מוחזר לספק (קרי - התובעת) כל המלאי (סה"כ 60,000 יחידות כאמור) ועל התובעת לבצע אחד מהשניים - מיון הפריטים בחצרה (ועל חשבונה, כמובן) או לחילופין, השמדה. הדו"ח ציין במפורש, כי חיוב על אי ההתאמה יישלח בנפרד.

התובעת לא הציגה תשובה שלה בזמן אמת להודעה הנ"ל או התייחסות נוספת. נראה, אפוא, כי המשלוחים אכן נפסלו במלואם והוחזרו לתובעת למיון 100%.

38. מתחלופת המיילים ברור, כי נושא ה - (AQL) ACCEPTED QUALITY LEVEL - רמת איכות קבילה (כמפורט בסעיפים 8 - 11 לתצהיר מר מוטי בכור) לא היה ברור בשלב זה, למרות המיילים מחברת סאמר (נספחים 13 - 14 לתצהיר בן חורין) ומפרטי הבדיקות והתשריטים שהעבירה הנתבעת לתובעת עם תחילת הפעילות במפעלה (נספחים 4 - 5 לתצהיר בן חורין).

התובעת טענה, כי הפטמות נבדקות ברמת AQL של 2.5% במפעלה, המשטחים עומדים ברמת האיכות הקבילה הנדרשת ולכן, אין מקום לפסול אותם. הנתבעת מצידה, הורתה על פסילת המשטחים ולחילופין, העברתם למיון 100% אצל התובעת, מפאת אי עמידה ב - AQL, לגישתה - במספרים ניכרים ביותר.

לפי תצהיר מר בכור התקן הישראלי המחייב הוא 2859. מר בלום חלק על כך תחילה בעדותו וטען, כי אמנם קיים תקן 2859, אך הוא לא קובע בקרת איכות, אלא באילו תנאים מוצר צריך לעמוד (עמ' 4, שורות 1 - 16 לפרוטוקול). בהמשך, הסכים וקיבל את התקן כמחייב (עמ' 25, שורות 33 - 39 ועמ' 26, שורות 1 - 9 לפרוטוקול).

התקן עוסק בהליכי דגימה לבדיקה באמצעות יחס (SAMPLING PROCEDURES FOR INSPECTION BY ATTRIBUTE). חלק 1 (2859.1) מתייחס באופן ספציפי לתכנית דגימה לפי מפתח רמת איכות קבילה ((AQL לבדיקת כמויות ( SAMPLING SCHEMES INDEX BY ACCEPTANCE QUALITY LIMIT (AQL) FOR LOT-BY-LOT INSPECTION). התקן מגדיר בסעיף 3.1.26 באופן מפורש AQL, כדלקמן:

"Acceptance quality limit AQL - quality level that is worst tolerable average when a continuing series of lots is submitted for acceptance sampling".

ובתרגום חופשי - רמת איכות מקובלת פירושה, רמת האיכות שהיא הממוצע הגרוע ביותר, הנסבל, בעת ביצוע בדיקת איכות לסדרות בייצור מתמשך.

התקן קובע נוסחה (D/N100 = 100P) לחישוב ערך יחסי של פסילות (ערך P) על בסיס מספר הפסולים שאותרו באצווה/משטח (ערך N) בחלוקה לגודל האצווה/משטח הדגימה (ערך D), וקובע טבלאות ערכים ל - AQL לפי רמות בדיקה שונות.

בהתאם להוראות פרק 7 לתקן, מקום שהבדיקה אינה תקינה, יש לדחות את המשלוח/אצווה, והצד האחראי (מקבל) רשאי להחליט מה לעשות בה - להשמיד, להעביר למיון 100%, להעביר לבדיקה נוספת לפי קריטריונים נוספים ועוד.

סעיפים 7.4 ו - 7.5 לתקן קובעים מדרג פגמים ומבחינים בין פגם קריטי, הפוגע בפונקציונליות המוצר, לבין פגמים אחרים. סעיף 7.5 מקנה זכות, במצב שבו נמצא פריט עם פגם קריטי, להעביר את המשלוח לבדיקה 100% או לדחות את כולו, לפי שיקול דעת הצד האחראי.

AQL הוא, אפוא, קריטריון לבדיקת איכות משלוח באמצעות בדיקה אקראית - מדגמית, הקובע את הרף העליון המקסימלי של כמות מוצרים פסולים/פגומים המותרת במשלוח, בהתייחס לגודל הדגימה הנלקחת. גודל הדגימה נקבע לפי כמות המוצרים במשלוח (גודל המשלוח). מציאת מספר גדול יותר של מוצרים פסולים מהמותר על פי ה - AQL מחייבת פסילת המשלוח כולו. קיימות לכך מספר תוצאות חלופיות אפשריות - השמדת המשלוח, מיון של 100% אצל הספק, מיון לפי מפרט דרישות נוספות או הערכה מחדש, לפי בחירת הצד המקבל.

בנוסף, קיימת הבחנה בין פגם קריטי, הפוגע בפונקציונליות המוצר, לבין פגם כללי, שאינו פוגע בפונקציונליות שלו. היחס לפגמים קריטיים מחמיר בהרבה - די במציאת אחד כזה במסגרת המשלוח/אצווה כדי לפסול את כולו, ולחייב את הספק בפתרון לפי דרישת המקבל (למשל מיון 100%).

39. על פי חוות דעתו המומחה אנדרמן, פגם מסוג עודף סיליקון (עודף חומר סיליקוני בתוך תבריג) הוא פגם קריטי. הפגם אינו מאפשר הברגה תקינה של הבקבוק, דבר שיוביל בהכרח לפסילת המוצר. גם פגם מסוג חוסר בסיליקון (חוסר חומר באזור האטימה) הוא פגם קריטי. פגם זה גורם לדליפת אויר בלתי מבוקרת, הגורמת בתורה לטפטוף בלתי מבוקר של הנוזל מהפטמה ופוגע ת בוויסות הזרימה התקינה מהבקבוק בשלב האכלה. בניגוד לשני הפגמים הנ"ל, פגמים מסוג אבק ולכלוכים הם ויזואליים, והגם שחברת סאמר ייחסה להם חשיבות רבה לאור אופי המוצר, אין להם השלכה פונקציונאלית על השימוש בו.

המומחה אנדמן הבהיר בחוות דעתו מהי משמעות הפגמים שהנתבעת הלינה עליהם (חוסר/עודף סיליקון, אבק ולכלוכים). התובעת אישרה שאכן ייצרה, בין היתר, פטמות שנפסלו מחמת עודף/חוסר חומר, אבק ול כלוך (ראה המייל מיום 18.102016 - מוצג נ/5). התייחסות המומחה היא לטיב הפגמים והשלכותיהם ולכן, טענת התובעת בנוגע לזיהוי הפטמות ככאלה שיוצרו במפעלה דווקא, לא רלוונטית. התובעת לא הגישה חוות דעת נגדית מטעמה בנוגע למהות הפגמים. חוות דעת מר אנדמן לא נסתרה במאומה ואני מקבל אותה במלואה.

המסקנה המתבקשת מהתקן, בצירוף חוות דעתו של המומחה אנדמן, היא כי איתור פטמה (בודדת) עם חוסר/עודף סיליקון, שהם פגמים קריטיים, תוביל לפסילת המשלוח כולו. מנגד - פגמים של אבק, לכלוכים ונקודות שחורות צריכים לעמוד ברף דרישת ה - AQL הכמותי.

40. הצדדים חלוקים, כאמור, בשאלת שיעור ה - AQL המחייב בהתקשרות ביניהם (כאשר מדובר בפטמות "מלוכלכות" אך תקינות פונקציונלית).

לשיטת התובעת, עומד ה - AQL על 2.5% (מוצג נ/5 - מייל של מר ניר מיום 18.10.2016). מנגד, מר בכור טען בתצהירו (סעיפים 12 ו - 18), כי ה - AQL עומד על 1.5%, בהתאם לדירוג המוצר ודרישות חברת סאמ ר.

בסעיף 6.2 בנספח י"ג 1.1 לתצהיר מר בלום נרשם במפורש כי " AQL = 1% . לכן, במידה ומתגלה יחידה אחת לא תקינה המדגם עובר, מעל 1 פסול - יש לשלוח את השקית למיון.. .". רישום כאמור מופיע גם בעמוד 3 של נספח י"ג 1.2 - "מדגם בדיקה סופית ויזואלית ע"פ ת"י 2859, רמת בחינה כללית 2, AQL = 1%" .

מר בלום ניסה ליישב את הסתירה בעדותו וטען, כי "2 וחצי אחוז זה בדיקה יותר מחמירה מאחוז אחד" וכי התובעת החמירה עם דרישות הבדיקה במפעלה (עמ' 19, שורות 23- 35 לפרוטוקול), שכן השיעור 2.5% אינו מתייחס לפגומים אלא לאחוזי הבדיקה, קרי - הגדלת היקף הבדיקות (מדגם) במפעל התובעת. מר בלום חזר על הסבר זה גם בחקירתו הנגדית (עמ' 23 משורה 38 ועד עמ' 24 בשורה 5, לפרוטוקול).

אין בידי לקבל את הסברו של מר בלום בעניין זה. טענתו אינה עולה בקנה אחד עם הוראות תקן 2859, ששני הצדדים אישרו כמחייב. אין שום סיבה להגדלת ערך D בנוסחה ולא הגיוני, מבחינה מתמטית גרידא, כי הגדלתו תביא ל"החמרת הרף" חלף הקלתו, לאור העובדה שהוא מוצב במכנה השבר שבנוסחה.

יתירה מזאת, המכתב מיום 18.10.2016 מדבר באופן מפורש על AQL של 2.5%, שהוא פחות מחמיר מ - AQL של 1.5%, ואף הודגש במפורש, כי "אתם (פלסאל) צריכים לדעת שלשינוי והחמרת תנאי הקבלה והאישור (הורדת AQL) יהיו השלכות ברורות". לא ניתן ליישב אמירה ברורה זו, המתייחסת בפירוש ל - AQL, עם הסברו המתפתל של מר בלום.

אשר לנספחים י"ג 1.1 ו - 1.2 לתצהירו, מר בלום אישר בחקירתו, כי נרשם בהם AQL=1% (עמ' 5, שורות 6 - 14, לפרוטוקול), אולם טען, כי מדובר ב - AQL המתייחס לפטמות שיוצרו באלמט ולא במפעל התובעת. לשם כך הראה, כי נספח י"ג 1.1 לתצהירו מתייחס לפטמות קנויות ומתחיל רק מתהליך "האפייה" ולא מתהליך ההזרקה.

אני מקבל את הסברו של מר בלום, ככל שהוא מתייחס לנספח י"ג 1.1 אך לא בהתייחס לנספח י"ג 1.2 לתצהירו. נספח י"ג 1.1 מתייחס במפורש לפטמות קנויות, מכל הסוגים (שלב 1, 2, 3, Y ו - 0) ומתחיל מהכנסת הפטמות לתנור. בנוסף, בסוף כל עמוד (סה"כ 2 עמודים) מופיע תאריך עדכון עם חתימה. התאריך הרשום הוא 8.3.2016. במועד זה הייתה התבנית בידי חברת אלמט (שלב ההרצה), והיא זו שייצרה את הפטמות. תמיכה נוספת למסקנה זו מצאתי בעדות גב' בן חורין שאישרה, כי בשלב ההרצה הפטמות מחברת אלמט הגיעו לתובעת ושם חיממו וחתכו אותן (עמ' 36, שורות 26 -29 לפרוטוקול), בעדות זהה מטעם מר בכור (עמ' 45, שורות 31 – 34 לפרוטוקול) וכן, בנספח 11 לתצהיר גב' בן חורין, שהוא מייל מיום 28.1.2016. לטענת הנתבעת, מכתב זה מתאר דרישותיה מהתובעת להקפיד על ניקיון. יחד עם זאת, מועד משלוח המכתב (28.1.2016) ותוכנו מעידים, כי מדובר בפטמות שיוצרו על ידי אלמט (אצוות אלמט 030788SL), ועברו תהליכים נוספים אצל התובעת. נראה, אפוא, כי בנקודה זו צדק מר בלום - נספח י"ג 1.1 מתייחס לתהליך "אפיית הפטמות" בלבד, כאשר הפטמות עצמן יוצרו על ידי חברת אלמט.

הדברים שונים בהתייחס לנספח י"ג 1.2 - נספח זה מפרט תאריכים שונים של בדיקות בקרת איכות (עמוד 1 - 14-18.12.2016, עמוד 2 - 18.8.2016, עמוד 3 - 2-3.8.2016 ועמוד 4 - 24-25.7.2016), כולם מאוחרים למועד בו הועברה התבנית לידי התובעת, והם מתייחסים לפטמות שיוצרו במפעלה. יתירה מזאת, בסוף כל עמוד מופיע תאריך עדכון עם חתימה. התאריך הרשום הוא 10.7.2016, קרי - לאחר העברת התבנית לידי התובעת. מכאן, שהרישום בנספח י"ג 1.2 מתייחס לפטמות שיוצרו במפעלה של התובעת ומשמעות הדברים היא, כי AQL = 1% היה מוסכם עליה, כפי שצוין שם.

סיכומה של נקודה זו, מעדויות הצדדים והמסמכים שהוצגו בפני עולה, כי ה - AQL המוסכם עמד על 1%, ו גם יש בכך היגיון בהתחשב בטיב המוצר וייעודו. יחד עם זאת, בהליך זה בחרה הנתבעת לטעון לרף מקל של 1.5% (כאמור בתצהיר מר בכור) ולכן, אני מאמץ רף זה כמדד האיכות שמחייב את הצדדים. אני קובע, אפוא, כי רף ה - AQL עמד על 1.5%, לצורך ההתקשרות בין הצדדים.

כפי שכבר קבעתי לעיל, הנטל להוכיח כי התובעת עמדה ברף ה AQL = 1.5% , מוטל על כתפיה, לאחר שהנתבעת הוכיחה כי הוחזרו לתובעת משלוחים למיון 100% ופטמות פסולות, עם פגמים קריטיים. התובעת לא עשתה דבר להרמת נטל זה ואין די בעדות מר בלום בעניין זה. אני קובע, אפוא, כי התובעת לא עמדה ברף ה - AQL המוסכם. הנתבעת פעלה כדין, שעה שפסלה משלוחים ו/או החזירה פטמות פסולות, כאמור.

41. ההתכתבות בין הצדדים בנוגע לפגמים המשיכה עד תחילת שנת 2017 (ראה נספח 24, 17, 19 ו - 16 לתצהיר בן חורין, מיילים מהתאריכים 13.11.2016, 24.11.2016, 17.12.2016 ו -3.1.2017, בהתאמה).

במסגרת תכתובות אלה חוזרות ונשנות הטענות לפגמים, חלקם קריטיים - כגון עודף/חוסר סיליקון וחלקם ויזואליים - כגון אבק, לכלוכים ונקודות שחורות. מצאתי לנכון להתייחס באופן ספציפי להתכתבויות מהחודשים נובמבר - דצמבר 2016, מאחר והן מעידות על בעיה נמשכת בייצור, שלא נפתרה.

כך, במכתבו מיום 24.11.2016 למר בלום ומר ניר (נספח 17 לתצהיר בן חורין), הבהיר מר בכור כדלקמן:

"יריב ושרון שלום
מצ"ב תמונה למשלוח שהיע אתמול, יש חוסר פנימי גדול בתוך המוצר.
המוצרים עוברים למיון 100%.

יריב שלום
בתחושה שלי יש הורדת רגל מנושא הביקורת במוצרים המיועדים לפלסאל - בכל הקרטוני ם שנשלחו ובכל השלבים ישנו חוסר בכמיות הנ"ל גם בקרת איכתו מינמלית היתה מגלה את הנושא"
(השגיאות במקור - א.ר.).

במכתבו מיום 17.12.2016 לגב' בן חורין (נספח 19 לתצהיר בן חורין) העלה מר בלום דרישה כספית, ובין היתר טען כי "אני עושה 100% מיון על הקו, ולא מגיע לפסולים מעבר ל - 10 12% במקרי קיצון... וגם זה משפרים במידת האפשר."

בהתאם למכתבו של מר בכור לגב' בן חורין מיום 3.1.2017, נדגמו בבדיקה 5 קרטונים ובסה"כ - 2500 מוצרים. מתוכם 150 פסולים, שהם 6%, "עקב בעיית עודף/חוסר חומר ונקודות שחורות במוצר". גב' בן חורין העבירה את הנתונים למר בלום, כדלקמן:

"היי שרון
להלן הנתונים. זה אחרי מיון 100% שלכם....
אתה מבין שאנחנו לא יכולים לקבל את המוצרים.
וזה אומר שיש 6% פסולים מחזק את זה לא ניתן להסתמך על מיון 100%.
ממתינה לתשובתך מתי ניתן לייצר ".

מהתכתבות זו עולות שתי נקודות עיקריות. הראשונה - הבעיות בייצור (עודף/חוסר סיליקון ונקודות שחורות) המשיכו לאורך כל חיי התקשרות בין הצדדים, עד סמוך לסיומה. השנייה - התובעת ביצעה מיון 100% לפטמות שייצרה, אולם גם מיון זה לא פתר את הבעיה ונותרו פטמות עם פגמים קריטיים (עודף/חוסר בסיליקון). באופן כללי, סופקו פטמות פסולות בהיקף גבוה מה - AQL המוסכם.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את טענת הנתבעת לפיה, לא נותר לה אלא לפסול משלוחים (שלמים) ובאופן כללי, הייצור אצל התובעת כשל ולא הניב את התוצאה המצופה.

סיום ההתקשרות בין הצדדים והנזקים הנטענים

42. הנתבעת טענה, כי הרקע להפסקת הפרויקט על ידי חברת סאמר, היה קשור בפניה ישירה של התובעת לסאמר, תוך עקיפת הנתבעת, ולמצגי שווא של התובעת בנוגע ליכולתה לבנות או לייצר תבנית שקעים חדשה למוצר אחר של חברת סאמר. לטענתה, מחדליה של התובעת באותו עניין פגעו לא רק באמינות התובעת בעיני סאמר, אלא גם באמינות הנתבעת ובשמה הטוב וגרמו בסופו של יום להפסקת ההתקשרות בינה ובין חברת סאמר.

הנתבעת הפנתה בעניין זה להתכתבות בינה לבין חברת סאמר מאמצע חודש פברואר 2017 (נספח 20 לתצהיר בן חורין). הנתבעת אינה מכותבת במיילים, והדבר עולה בקנה אחד עם טענתה, כי התובעת פנתה לחברת סאמר ללא ידיעתה ו/או אישורה.

על פי האמור שם, התובעת פעלה במקביל מול חברת סאמר, ככול הנראה מחודש אוקטובר 2016, במטרה להציע תבנית שקעים נוספת, אך ללא הצלחה. לא ברור מהתכתובת האם מדובר בתבנית שקעים חילופית ומשופרת לזו שהכינה חברת אלמט או שמא מדובר, כטענת הנתבעת, בהליך ייצור של מוצר אחר. אציין, כי ממכתב ב"כ הנתבעת מיום 11.12.2017 עולה כי עסקינן דווקא באפשרות הראשונה (ראה נספח 27 לתצהיר בן חורין).

43. מכתבה של הנתבעת בדוא"ל מיום 12.11.2017 (נספח 21 לתצהיר בן חורין), שנשלח כתגובה למכתב אחר של מר בלום (שלא הוצג), מעיד באופן ברור על הדרדרות היחסים בין הצדדים, חוסר ההסכמה בנוגע לאופן סיום ההתקשרות והטלת אחריות על התובעת באבדן הפרויקט של חברת סאמר, שהיא לקוח משמעותי עבור הנתבעת. הסיפא למכתבה של גב' בן חורין הוא העיקר - "גם אני רציתי לסיים את מערכת היחסים ברוח טובה. זאת הסיבה שהסכמתי מלכתחילה לשקול את בקשותיך. לקרוא להצעתך "נדיבה" זו בהחלט זכותך, כנראה שגם על זה אנחנו לא מסכימים. אני טרם החלטתי כיצד לסיים את מערכת היחסים הזו, יחד עם זאת זכותך המלאה לעבור ל"אפיק אחר", כפי שאתה יודע אנחנו נענה בהתאם".

למעט התכתבות זו, לא הציגה הנתבעת ראיה כלשהי נוספת בנוגע לסיבת סיום החוזה עם חברת סאמר (שהובילה בהתאמה לסיום ההתקשרות כאן), הגם שנטל ההוכחה בעניין זה מוטל על כתפיה ו היא מוחזקת כמי שבידיה ראיות מתאימות לצורך כך.

התובעת לא התייחסה כלל לטענות אלה של הנתבעת, או לסיבת סיום ההתקשרות בין הצדדים. בתצהיר מטעמה נטען, באופן לקוני, כי הנתבעת סירבה לפרוע את מלוא החשבוניות שהוציאה לה וכן, חדלה מלהזמין פטמות סיליקון, והפסיקה את ההתקשרות בין הצדדים (סעיף 28 לתצהיר בלום).

הנטל להוכיח כי הסיבה להפסקת הפרויקט על ידי חברת סאמר, היה קשור במצג שווא של התובעת בנוגע לייצור של תבנית שקעים חדשה למוצר אחר של חברת סאמר, מוטל על הנתבעת. הנתבעת הציגה תמונה חלקית בנושא זה ולא הוכיחה טענותיה. לפיכך, אני דוחה את טענתה, כי התנהלות התובעת היא שגרמה להפסקת ההתקשרות בין הנתבעת לחברת סאמר.

בשולי נקודה זו אבהיר, כי למקרא כתבי הטענות הפותחים בהליך שלפני, אין חשיבות מיוחדת לסיבת סיום ההתקשרות כאמור, שכן כתבי הטענות עוסקים, בעיקרם, בהתחשבנות בין הצדדים בנוגע לתמורה המגיעה לתובעת בגין תוצרים שספקה לנתבעת. התובעת עתרה אך לתשלום עבור הפטמות שספקה ואילו הנתבעת העלתה טענות קיזוז, שבצידן, כפי שיפורט בהמשך, טענה רפה בדבר נזקים שנגרמו לה עקב אבדן ההתקשרות עם סאמר. מכל מקום, לא הוכח כי הנתבעת אבדה את חברת סאמר כלקוח שלה, עקב התנהלות התובעת, כאמור.

44. ביום 3.12.2017 שלחה התובעת לנתבעת מכתב דרישה והתראה טרם נקיטת הליכים משפטיים (נספח 26 לתצהיר בן חורין). סכום החוב במכתב הדרישה זהה לסכום החוב בתביעה, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה, בשל חלוף הזמן.

הנתבעת השיבה בתגובה, כי לא רק שלא קיימת יתרת חוב, אלא שהתובעת חייבת לה כספים. הנתבעת ערכה תחשיב נגדי לפיו, לאחר קיזוז עלויות הפטמות הפסולות, פיצוי על עלויות חומר הגלם והקולרים שנפסלו, החיובים בגין העגלות שרכשה והחיוב על התאמת המכונה, התובעת חייבת לה סך של 8,074 ₪, וזאת מבלי לקחת בחשבון את הפסדיה בגין אבדן הפרויקט עם חברת סאמר והפגיעה במוניטין שלה. אדגיש, כי הנתבעת לא חלקה על יתרת החוב הנטענת, אלא אך טענה כי עומדות לזכותה טענות קיזוז, המאיינות את החוב. גם בהליך המשפטי לא חלקה הנתבעת על יתרת החוב, כפי שמופיעה בכרטסות שהוצגו כנספחים ט ו - יא לתצהיר בלום, אלא אך עמדה על טענות הקיזוז, אשר לטעמה אינן מותירות יתרה לתשלום.

45. לפי כרטסת הנתבעת אצל התובעת החיוב האחרון בגין משלוח פטמות נעשה ביום 30.6.2017 (נספח ט לתצהיר בלום). גם בכרטסת של התובעת אצל הנתבעת (הכרטסת החילופית - נספח יא לתצהיר בלום) מופיע חיוב אחרון, בגין פטמות, ביום 30.6.2017.

במסגרת עדותה, נחקרה גב' בן חורין על נספח 40 לתצהירה, שהוא ריכוז, לדוגמה, של דו"ח ביקורת וקבלה למשלוחי פטמות מהתובעת. תשובות גב' בן חורין בעניין זה היו מתחמקות, אולם ניתן ללמוד מהן, לכאורה, כי המשלוח האחרון מהתובעת התקבל עוד ביום 6.2.2017 (עמ' 38, שורות 5 - 25 לפרוטוקול), בניגוד לרשום בשתי הכרטסות לעיל.

עדותו של מר בכור, בהמשך, שפכה אור על נספח 40, והוא הבהיר, כי המידע בנספח חלקי בלבד, הקובץ השלם מכיל כ - 100 עמודים, חלף השניים שהוצגו, וההצגה החלקית נועדה אך כדוגמה לביקורת קבלה למוצרי התובעת (עמ' 46, שורות 5 - 34 לפרוטוקול). המסקנה המתבקשת היא, שלא ניתן להתבסס על נספח 40 לצורך קביעת מועד המשלוח האחרון.

בנסיבות אלה, ולאור הזהות בין הכרטסות (של הנתבעת והתובעת), אני קובע כי המשלוח האחרון של הפטמות סופק לנתבעת ביום 30.6.2017 או בסמוך לכך. בחודש יולי 2017 (או קצת לאחר מכן) עלו יחסי הצדדים על שרטון, משלוחי הפטמות הופסקו וההתקשרות הסתיימה.

46. הנתבעת לא חלקה על הנתונים האמורים בכרטסת (נספח יא לתצהיר בלום), או על הכרטסת של התובעת (נספח ט' לתצהיר בלום). יותר מכך, הנתונים בשתי הכרטסות זהים, בכפוף לזיכוי שהוציאה התובעת (כאמור בנספח י לתצהיר בלום), ושניהם מסתכמים ביתרת חוב של 297,926 ₪.

אני קובע, אפוא, כי יתרת החוב של הנתבעת לתובעת, בסיום ההתקשרות ביניהן, עמדה על סך של 297,926 ₪, כפי שצוין בסעיף 25 לתצהיר מר בלום. מיתרה זו יש להפחית את הסכומים שאושרו לקיזוז, כמפורט לעיל.

47. לאחר סיום ההתקשרות נותרו במפעלה של הנתבעת כ - 90,000 פטמות פסולות, אותן ביקשה להעביר לידי התובעת (נספחים 28 - 32 לתצהיר גב' בן חורין). התובעת לא השיבה תחילה לדרישה , בהמשך ביקשה שהות נוספת לבדוק את העניין (נספח 31 לתצהיר בן חורין) ולבסוף טענה, כי הפטמות הן רכושה של הנתבעת, היא רשאית לעשות בהן כרצונה ואין לה עניין בקבלתן חזרה (נספח 32 לתצהיר בן חורין).

הנתבעת מצידה הודיעה לתובעת, כי תוציא משלוח של הפטמות הפסולות למפעל התובעת ביום 11.3.2018 (נספח 34 לתצהיר בן חורין). התובעת סירבה לקבל את המשלוח ואף הודיעה כי פעולה כאמור תיתפס כהשגת גבול (נספח 35 לתצהיר בן חורין).

בנסיבות אלה, פעלה הנתבעת להשמדת הפטמות, אך קודם לכך ערכה בדיקה באמצעות חברת ג'סקו, שהיא נציגה של חברת ההשגחה והפיקוח SGS GROUP, העוסקת בין היתר בבדיקות איכות לסחורות ומטענים. מדו"ח הבדיקה (נספח 37 לתצהיר בן חורין) עולה, כי הבדיקה נערכה ביום 26.3.2018, קרי - לאחר סיום ההתקשרות וההתכתבויות בין הצדדים. הכמות הנבדקת, על פי הדו"ח, היא 90,000 יחידות פטמות בקבוקי תינוקות. הדגימה כללה 500 יחידות ורף הבדיקה הוא AQL = 1.5, שפירושו - ככל שקיימות 14 יחידות פסולות המשלוח עובר וככל שקיימות 15 יחידות פסולות המשלוח נפסל.

לדו"ח הבדיקה צורפו תמונות מצולמות של הפטמות שנבדקו והפגמים שנמצאו בהן. התצלומים כוללים בין היתר, מדבקות המעידות כי הפטמות יוצרו במפעלה של התובעת ואת אצוות הייצור.

על פי הדו"ח, נמצאו 72 פטמות פסולות - 36 פטמות נפסלו בגלל פער נראה לעין בין הקולר לאזור האטימה, עקב עיוות בסיליקון, 13 יחידות נפסלו בגלל לכלוך או אבק קיצוניים, יחידה אחת נפסלה בעקבות בסיס פלסטיק מעוות, יחידה אחת נפסלה בגלל חומר שרוף או לכלוך על ההברגה הפנימית, יחידה אחת נפסלה בגלל עודף סיליקון על ההברגה, ו - 20 יחידות נפסלו בגלל הכתמה צהובה של הפטמה. לאור התוצאות המשלוח כולו נפסל, שכן אינו עומד ב -AQL שנקבע.

התמונות שצורפו לדו"ח מעידות בוודאות כי הפטמות שנבדקו יוצרו במפעל התובעת ואני דוחה את טענותיה בעניין זה. יתירה מזאת, הנתבעת ביקשה לפחות פעמיים, באמצעות בא כוחה, להעביר לידי התובעת את הפטמות, אך התובעת סירבה לקבלן. אין מחלוקת, אפוא, שהתובעת יכלה לקבל את הפטמות או חלקן, ולבדוק אותן על ידי מומחה מטעמה. היא בחרה שלא לעשות זאת, ובמצב דברים זה, עומדת בפני בית המשפט חוות דעת מטעם הנתבעת בלבד.

יחד עם זאת, כפי שציינה הנתבעת בהגינותה, לא נבדק משלוח אחד שיצא ממפעלה של התובעת, אלא אוסף הפטמות הלקויות שנותרו במפעל הנתבעת ממספר משלוחים.

רף בדיקה AQL נועד לבדיקה אקראית - מדגמית של משלוח שלם, כפי שיצא מהמפעל המייצר. מטרתו לקבוע, באמצעות מדגם סטטיסטי (על פי תנאים מסוימים לביצוע) את איכות המשלוח כולו. לא ניתן, אפוא, להחיל רף AQL על מקבץ אקראי של יחידות פסולות ממספר משלוחים והעובדה שנמצאו יחידות פסולות ברמת גבוהה, אינה מעידה על אי עמידה ברף AQL במשלוחים המקוריים , אלא לכל היותר כי אכן נותרו במפעלה של הנתבעת פטמות פסולות בכמות שציינה, קרי כ - 90,000 יחידות.

אני קובע, אפוא, כי במחסני הנתבעת נותרו בסיום ההתקשרות עם התובעת 90,000 פטמות פסולות. לקביעה זו השלכה בהמשך לעניין הזיכוי על עלויות ייצור שמגיע לנתבעת.

48. מכאן לשאלה מהו סכום הזיכוי המגיע לנתבעת בגין עלויות ייצור הפטמות הפסולות. הנתבעת הציגה תחשיב מורכב בנוגע למספר הפטמות הפסולות. תחשיב זה כולל את סה"כ הפטמות שנמכרו ללקוח הסופי (חברת סאמר), פחות סה"כ הפטמות שסיפקה חברת אלמט. היתרה, באלימינציה, הן הפטמות התקינות שסיפקה התובעת (ראה סעיף 60 ונספח 22 לתצהיר בן חורין). כמות זו יש להוריד מסך כל הפטמות שנרכשו מאת התובעת במהלך ההתקשרות, דבר שיוביל לסך הפטמות הפסולות שייצרה התובעת.

איני מקבל תחשיב זה. אין מחלוקת, כי בידי הנתבעת הנתונים המקוריים במלואם, וודאי כאלה המעידים על סה"כ הפטמות שמכרה ללקוח הסופי (חברת סאמר), סה"כ הפטמות התקינות שקיבלה מחברת אלמט, וסה"כ הפטמות שרכשה מאת התובעת (נתון זה ניתן למצוא בטבלת האקסל המלאה, שחלקה בלבד הוצג בנספח 40 לתצהיר בן חורין).

הנתבעת לא הוכיחה הנתונים אלה, להוציא הצגת מספרים סופיים, נטולי הסבר, בטבלה שערכה (נספח 22 לתצהיר בן חורין). נטל ההוכחה בטענה זו, המקדמת את עניינה של הנתבעת, מוטל עלך כתפיה. יתירה מזאת, מאחר ומדובר בטענת קיזוז ולאור ההלכות הנוגעות לעניין, כפי שפירטתי לעיל, היה על הנתבעת להציג ראיות מדויקות למערכת הנתונים עליה ביססה את טענת הקיזוז ולבסס תשתית עובדתית לתמיכה בה. הנתבעת לא עשתה כן, מטעמים השמורים עמה.

יחד עם זאת, לאור נתונים נוספים שהוצגו בפני, חלקם כלל אינם שנויים במחלוקת בין הצדדים, יש לזכות את הנתבעת בגין 38,981 פטמות פסולות, מעבר לזיכוי שבנספח י' לתצהיר מר בלום. כאמור, בסיום ההתקשרות נותרו במפעל הנתבעת פטמות פסולות בכמות של 90,000 יחידות. אין מחלוקת, כי במהלך ההתקשרות זוכתה הנתבעת בגין 51,019 פטמות פסולות, כפי שמפורט בנספח י' לתצהיר בן חורין, ומכאן שלא זוכתה עבור יתרת הפטמות הפסולות שנותרו במפעלה, בכמות של 38,981, שהיא ההפרש בין ערכים אלה.

התובעת קיבלה סך של 0.194 דולר לכל פטמה שייצרה (סעיף 63 לתצהיר בן חורין) ובערך זה גם זיכתה את הנתבעת על פטמות פסולות (ראה נספח י' לתצהיר בלום). בהתאמה, יש לקזז סך של 0.194 דולר גם בגין יתרת כ"א מהפטמות הפסולות (38,981). סכום זה (במכפלה פשוטה) מגיע לסך של 7,562.3 דולר ארה"ב.

הצדדים לא קבעו ערך דולר נקוב לשם המרה. עיון בנספח י' מעלה, כי ערכי הדולר לזיכוי השתנו בין המשלוחים השונים, ככל הנראה בהתאם לערך השער היציג בסמוך למועד המשלוח. מאחר ומדובר במקבץ של משלוחים, אשר מועדם לא ידוע, אני קובע את ערך הזיכוי לפי שער הדולר היציג במועד המשלוח האחרון, קרי - 30.6.2017.

בהתאם לנתוני בנק ישראל, שער הדולר היציג ביום 30.6.2017 היה 3.4960. לפיכך, הסך של 7,562.3$ שווה ערך ל- 26,438 ₪. סכום זה, בצירוף מע"מ כחוק, מסתכם לסך של 30,932 ₪.

אני קובע, אפוא, כי הנתבעת זכאית לקזז מיתרת חובה לתובעת סך של 30,932 ₪ בגין עלויות ייצור הפטמות הפסולות.

49. לפני סיכום, הערה בנוגע לטענת הנתבעת ל"הפסדים" עקב הפסקת הפרויקט עם חברת סאמר (סעיף 84 לתצהיר בן חורין). הנתבעת העריכה הפסדיה בסעיף זה, באופן גלובלי, בסכום עתק של 4.8 מיליון ₪.

טענת הנתבעת, כי התנהלות התובעת היא שהביאה להפסקת ההתקשרות בינה ובין חברת סאמר נדחתה. כפועל יוצא מכך, יש לדחות גם כל דרישה לפיצוי על בסיס טענה זו. מאחר ותובעת אינה אחראית להפסקת ההתקשרות, ממילא אין עליה חובה לפצות את הנתבעת בגין נזקיה עקב כך.

התובעת העלתה טענה בדבר נזק בסך של 4.8 מיליון ₪, מבלי שטרחה לבססה בראיה כלשהי, לרבות תחשיב, הסבר, או אפילו העתק החוזה בינה ובין חברת סאמר. טענות הנתבעת בנקודה זו לא נתמכו בדבר. לא הוגשו דו"חות רווח והפסד, מאזנים או חוות דעת רואה חשבון שתבסס את הטענה בדבר הנזקים שנגרמו לנתבעת כתוצאה מהפסקת ההתקשרות עם חברת סאמר. יתירה מזאת, הנתבעת לא הציגה את פרטי ההתקשרות עם חברת סאמר, מועדה או סיבת סיומה, כאמור לעיל. מדובר בטענות ריקות מתוכן, ובסכומים ש"נשלפו מהשרוול" והן נדחות.

אני דוחה, אפוא, את דרישת הנתבעת לפיצוי בסך של 4.8 מיליון ₪ עקב הפסקת ההתקשרות בינה ובין חברת סאמר (מאחר ולא הוגשה תביעה שכנגד, הרי שלמעשה נדחית טענת הקיזוז במישור זה, עד לסכום החוב).

50. יתרת חובה של הנתבעת כלפי התובעת בגין הספקת הפטמות הסתכמה לסך של 297,926 ₪. מסכום זה יש לקזז סך של 21,159 ₪ בגין החיוב בעלויות התאמת מכונת החיתוך וסך של 30,932 ₪ בגין פטמות פסולות. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת סך של 245,835 ₪. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום המשלוח האחרון (30.6.2017), על סך של 255,847 ₪.

51. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ברובה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 255,847 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת את אגרות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך של 25,000 ₪.

הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט' אדר תשפ"א, 21 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.