הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 38436-03-20

בפני
כבוד ה שופטת הדס שכטר ישראלי

התובע/הנתבע שכנגד

ד"ר מוסטפא סרחאן

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד
שירותי בריאות כללית

החלטה

לפניי בקשת התובע מיום 06/08/20 (סרוקה במסגרת בקשה מס' 11 ), לתיקון כתב התביעה על דרך הוספת עילה והגדלת סכום התביעה (להלן: "בקשה לתיקון כתב התביעה").

עסקינן בתביעה כספית על סך של 52,745 ₪, שעניינה חובה הכספי הנטען של הנתבע ת לתובע, בגין שכרו של התובע לחודשים 09-11/19, שבסיסו מערכת יחסים עסקית שהייתה בין הצדדים, בכל הקשור למתן שירותי רפואה על ידי התובע, כרופא עצמאי, למבוטחי הנתבעת.

בבסיס ההליך מצויים שני הסכמים : הראשון – מתאריך 27/02/2000 ו השני – מתאריך 12/12/2004.

יצוין כי התביעה דנן, הוגשה בראשיתה, בהליך של סדר דין מהיר ובהחלטתי מיום 10/05/20 הור יתי על העברתה להליך של סדר דין רגיל, נוכח היקף הבירור הדרוש.

מטעם הנתבעת הוגש כתב תביעה שכנגד, במסגרתו נטען כי לאחר סיום ההתקשרות עם הנתבעת, פעל התובע לשידול מבוטחי הנתבעת לעבור לקופת חולים מכבי. מעשיו אלו, לשיטתה של הנתבעת, גרמו לאובדן של 378 מבוטחים אשר עברו לקופת חולים מכבי, ובכ נגרם לנתבעת נזק בסכום כולל של 2,000,000 ₪.

בניכוי סכום התביעה העיקרית, הועמדה התביעה שכנגד על סך של 1,947,255 ₪.

בסעיפים 48-49 לכתב התביעה שכנגד, צוטטו שיחות טלפוניות בין נציגי הנתבעת למבוטחי ה, אולם לא צורפו תמלילים ערוכי ם כדין.

על כן בהחלטתי מיום 10/05/20 הוריתי על הגשתם של אלה ערוכים בהתאם להוראות הדין.

תמלולי השיחות וכן דיסק הקלטת השיחות, הוגשו ביום 30/06/20 (להלן: "תמלולי השיחות").

במקביל להגשת כתב ההגנה שכנגד, הוגשה הבקשה שלפניי לתיקון כתב התביעה, במסגרתה נטען כי עם קבלת תמלולי השיחות התברר לתובע כי הנתבעת הוציאה דיבתו של התובע ועל כן עליה לפצותו בסך של 100,000 ₪ מכוח חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 ופקודת הנזיקין [נוסח חדש].

בבקשתו הדגיש התובע כי הגם שנודע לו זה מכבר שהנתבעת הוציאה דיבתו רעה, לא היו בידיו התמלולים לשם הגשתם וביסוס עילת תביעה מכוחם.

עוד נטען כי עם החלפת ייצוגו של התובע ולימוד התיק, התברר כי התובע זכאי לשכרו, גם עבור חודש 12/19.

על כן סכום התביעה, בכתב התביעה המתוקן, הועמד על סך של 270,327 ₪ (70,327 ₪ בגין שכרו הנטען עבור חודשים 09-12/19 ו- 100,000 ₪ בגין לשון הרע).

בתשובה מטעם הנתבעת נטען כי לבקשה לתיקון כתב התביעה לא צורף תצהיר תמיכה ודי בכך בכדי לדחות את הבקשה.

עוד נטען כי הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בחוסר תום לב וממניעים טקטיים בלבד , נוכח כתב התביעה שכנגד, וכי העובדות היו ידועות לתובע בטרם הגשת כתב התביעה העיקרי בתיק זה כפי העולה ממכתבו של התובע מיום 21/01/20 אשר צורף כנספח 10 לכתב התביעה (סעיפים 9, 11 ו- 18 למכתב).

לדידה של הנתבעת, היעתרות לבקשה תביא לעיכוב משמעותי בקידום ההליך בשים לב לכך שהצדדים מצויים בעיצומו של שלב ההליכים המקדמיים.

עוד טוענת הנתבעת, כי התיקון המבוקש נועד ליצור תביעה חדשה שאין בה כדי לתרום לבירור המחלוקות שבין הצדדים.

בתגובתו לתשובה, חזר התובע על טענותיו בבקשה וכן צירף תצהיר בתמיכה לבקשה.
(יצוין, כי התצהיר טרם נחתם נוכח שהותו של התובע בחו"ל).

דיון והכרעה

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל במלואה.

ואנמק.

תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, קובעת כך:

"92. בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

גישת בתי המשפט בסוגיית תיקון כתבי טענות, בדרך כלל, היא גישה ליברלית, וזאת ככל שהתיקון המבוקש, נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמתיות השנויות ביניהם במחלוקת, וכך לייעל את ההליך המשפטי [ראו: בר"ע 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך לבנה ואח', פ"ד נב (3) 427, 432-431] אולם, לכלל זה מספר חריגים והם מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב, בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לוֹ אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש.

נקודת המוצא לדיוננו היא ההלכה הידועה לפיה אין להתיר לתובע לתקן את כתב תביעתו באופן אשר עולה כדי הוספת עילת תביעה חדשה, ככל שבעת הגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה עילה זו התיישנה [ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' זייד, פ"ד לד(4) 126, 132-131 (1980)]

הטעם המרכזי לכך נעוץ בשאיפה לשמור על האינטרסים של הנתבע המוגנים במסגרת "הגנת ההתיישנות" המתקיימים גם כאשר התובע מבקש להוסיף עילת תביעה חדשה לתביעה שהגיש זה מכבר [רע"א 6863/12 מחאמיד נ' שירותי בריאות כללית, [פורסם בנבו] פסקה 9 (24/2/2013)]

ומהכלל אל הפרט:

לאחר שבחנתי היטב את טענות הצדדים, ומתוך רצון לאזן בין זכותו של התובע לברר את השאלות האמתיות שבמחלוקת, לבין היקף הפגיעה הצפוי לנתבעת, ככל שצפויה פגיעה שכזו, אם יותר התיקון המבוקש, מצאתי כי דין הבקשה להתקבל.

אומנם, זכות בעל דין לתקן את כתבי טענותיו אינה מוחלטת, אולם לגישתי, יש להתיר תיקון כתבי טענות, זולת במקרים בהם המבקש לא התנהג בתום לב, או במקרים בהם נגרם לפגיעה בצד השני אשר לא ניתן לפצוֹתו בגינה בדרך של השתת הוצאות.

סבורה אני, כי בירור יעיל ושלם של כל המחלוקות בין הצדדים מחייב היעתרות לבקשה, ו זאת על מנת שהדיון, בכלל טענות הצדדים, יתנהל במאוחד ( ויצוין, כי אין עסקינן בעילה שהועלתה לגביה טענת התיישנות).

אציין, כי לא נעלם ממני מכתבו של התובע אשר צורף כנספח 10 לכתב התביעה, אליו הפנתה הנתבעת, ואולם אין בו כדי לשנות ממסקנתי שעה שתמלולים ערוכים כדין הוגשו לתיק רק ביום 30/06/20 בהתאם להחלטתי מיום 10/05/20.

כמו כן, ההליך עודנו מצוי בשלביו המקדמיים (בפרט בשים לב לכך שניתנה שהות להשלמת ההליכים המקדמיים עד ליום 21/10/20) ו טרם הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים ועל כן סבורה אני כי היעתרות לבקשה לא תגרום לסרבול הדיון.

בהביאי בחשבון את כל האמור לעיל, לרבות את זיקתו של התיקון המבוקש למחלוקת שבין הצדדים; את השלב בו הוגשה הבקשה וכן שיקולים מערכתיים- ציבוריים, מסקנתי היא כי יש להיעתר לבקשה כאמור.

ולעניין זה יצוין כי לא נעלם ממני כי הוגש כתב הגנה לתיק והתיקון המבוקש יצריך הגשת כתב הגנה מתוקן, אולם על כך ניתן לפצות את הנתבעת בדרך של השתת הוצאות.

נוכח האמור, כתב התביעה המתוקן שצורף לבקשה, ייסרק לתיקייה הרלוונטית.

בהמשך להחלטתי הקודמת מיום 30/09/20, על הצדדים להשלים ביניהם את ההליכים המקדמיים עד ליום 21/10/20.

התובע ישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ש"ח אשר ישולמו לנתבעת, בתוך 15 ימים מעת שתומצא לתובע החלטה זו והתשלום יהווה תנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן.

על התובע להגיש אישור בדבר ביצוע התשלום וזאת על מנת שייקצב לנתבע פרק הזמן הדרוש לשם הגשת כתב הגנה מתוקן.

המזכירות תמציא החלטתי לצדדים ותקבע תזכורת מעקב.

ניתנה היום, כ' תשרי תשפ"א, 08 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.