הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 3820-02-19

בפני
השופט אבישי קאופמן

תובע
רמות ליד אוניברסיטת תל-אביב בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד גרינוולד

נגד

נתבע
עבד אלבאסט אגבריה
ע"י ב"כ עוה"ד זכריא

פסק דין

במקרה דנן מדובר בתביעה בגין הפרת זכויותיה של התובעת בספר לימוד, וזאת בכך שהנתבע מכר, לפי הנטען, בחנות שבבעלותו ספר זהה בתוכנו אך מזויף.

בין הצדדים אין מחלוקת לגבי עיקר העובדות.

התובעת היא הוצאת ספרים המתמחה בספרי לימוד והנתבע הוא בעל חנות בעיר אום אל פחם, הנושאת את שמו , והמציעה לציבור, בין השאר, ספרי לימוד, מכשירי כתיבה ואביזרים שונים. ביום 15 .8.2018 נערך חיפוש משטרתי בחנותו של הנתבע במסגרתו נתפסו פריטים רבים, מעל 1,000 במספר, החשודים כמזויפים. בין השאר נתפסו במהלך החיפוש 16 עותקים מספר שיצא לאור בהוצאת התובעת.

המחלוקת בין הצדדים היא באשר ל פרטי הספרים שנתפסו. לטענת התובעת 16 הספרים שנתפסו הם עותקים של כותר בשם: "מבט חדש לכיתה ו'", אשר בהתאם לחוות דעתה של גב' אמירה עמיר הוא עותק מזוייף באמצעות צילום של הספר שבהוצאתה. לעומת זאת הנתבע טוען כי לא החזיק כלל בחנותו את הספר הנ"ל. לגרסת הנתבע, הספר שבהוצאת התובעת שנתפס בחנותו היה ספר שונה - "מבט חדש לכיתה ד'", כך שחוות דעתה של גב' עמיר כלל אינה רלוונטי ת להליך דנן.

מכאן כי המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה עובדתית פשוטה – מה הוא כותר הספר אשר עותקיו נתפסו בחנות הנתבע .

בנסיבות אלה, העיד מטעם התובעת עד אחד בלבד, מר יגאל ווין (להלן: "ווין") הבעלים ומנהל חברת החקירות שהתלוותה לשוטרים שביצעו את החיפוש, ואשר במחסניה נשמרו הספרים מאז התפיסה (ו ממנו יצאו לצורך עריכת חוות הדעת הנ"ל) , ואילו מצד הנתבע העיד הוא עצמו לבדו.

העדים הנ"ל העידו ונחקרו בפניי ביום 20.10, מועד בו סיכמו ב"כ הצדדים טענותיהם בעל פה. לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם, ששקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ובחנתי את החומר שבתיק החלטתי לקבל את התביעה.

ראיות הצדדים:

כאמור לעיל, אין מחלוקת כי הספר שנבדק נמצא מזויף, והמחלוקת היחידה היא האם מדובר בספר שנתפס בחנותו של הנתבע , שמא כטענת הנתבע חוות הדעת כלל אינה מייחסת לספר הרלוונטי.

העד ווין אשר כאמור השתתף בחיפוש בחנותו של הנתבע, הצהיר כי בין הספרים שנתפסו היו 16 ספרים שבהוצאת התובעת ולביסוס הדברים צירף את דוח התפיסה הכולל פירוט של שישה "סוגים" של סחורה שנתפסו: כארבע מאות ספרים מארבע הוצאות שונות וביניהם 16 ספרים שבהוצאת התובעת ובנוסף 15 יומנים ו – 760 עטיפות הנחזים כמיוצרים בידי חברת אדידס.

כמו כן צירף ווין לתצהירו ארבע תמונות "אווירה" בהן נראית חנותו של הנתבע במועד החיפוש וכן תמונה של ספרים רבים פרושים על גבי משטח. מר ווין הבהיר בפתח עדותו:

"לשאלת ביהמ"ש באם היו פשיטות נוספות באותו היום אני משיב שלא היו פשיטות נוספות באותו היום. אין פירוט של הפריטים שנתפסו מעבר למה שצירפתי בתצהיר. את הספר הרלוונטי המדובר לא רואים בתמונות שצורפו".

בחקירה הנגדית הבהיר העד:

ת. אנחנו נכנסים למקום עם המשטרה ועושים סריקה לבדוק את כל הסחורה שחשודה מזויפת, ולא רק של התובעת, ומה שחשוד כמזויף אנחנו עושים הפרדה מסודרת בכל מותג ונלקח להמשך בדיקה וטיפול, חוו"ד ובדיקה פלילית.

בהתייחס לצילומים הבהיר העד:

ת. אלה צילומים שאנחנו מצלמים במקום עצמו, תיעוד של המקום עצמו. לשאלת ביהמ"ש אם התמונה שכל ספרים פרוסים על הרצפה צולמה בבית העסק של הנתבע אני משיב שלא, היא צולמה במחסן שלנו. לשאלת ביהמ"ש אני מסביר: החברה שלנו מחזיקה מחסן מוצגים ולא רק לתובעת אלא לעשרות מותגים שונים שכל ייעודו לתפיסות פליליות ובד"כ זה גם הופך לאזרחיות, אבל זה מחסן שמשמש אך ורק למוצגים לביהמ"ש. המוצגים של התובעת הגיעו למחסן הזה עם הסימון. לשאלת ביהמ"ש אני משיב שלאחר שיוצאים מבית העסק של הנתבע הולכים למשטרה עם הסחורה ושם עושים הפרדות וספירה של הסחורה, כל הסחורה נכנסת ונסגרת בשק ובקרטון, בהתאם לכמויות, והשוטר שמטפל בתיק רושם את הפרטים על אותו קרטון / שק, מה שזה לא יהיה, זה נאטם וזה עובר למחסן. לשאלת ביהמ"ש מה קרה עם הסחורה מאז ועד היום אני משיב שהנציגים המוסמכים לבצע את חוות הדעת מגיעים למחסן, בודקים את הסחורה, מוציאים את הדוגמאות וחותמים על מה שהם מוציאים. במקרה הזה גב' אמירה אמיר ועו"ד סער גרשוני הגיעו למחסן והוציאו דוגמאות, בדקו את הסחורה והוציאו שני ספרים שעליהם התבססה חווה"ד. הארגז נמצא כאן באולם.

לעומת עדות זו, סיפר הנתבע בתצהירו כי מר ווין הגיע לחנותו בלוויית שוטרים, הציג לו צו חיפוש והחל להוריד ספרים מהמדפים בלא כל בדיקה או מיון. הנתבע הכחיש כי החזיק בחנותו של הספר הרלוונטי וטען כי באותה תקופה "היה מבצע חיפוש בספריות באזור וכנראה משום מה ו/או מתוך ערבוב בין הספרים המחסן של חברת החקירות הספר הנטען נחשד כאילו שייך לי".

הנתבע טען כי ווין העלים חלק מהתמונות שצילם במקום, ולראייה צירף תמונה של ספר מבט חדש (כיתה ד'), אשר לדבריו הוא שנתפס בחנותו , ואשר צורפה לדוח אחר שערך ווין בהקשר לתביעה של הוצאה לאור אחרת – הוצאת מט"ח.

התמונה הוצגה בפני ווין אשר אישר כי צולמה בידי החברה שבבעלותו וצורפה לדוח חברת מט"ח. עם זאת, הדוח עצמו לא הוגש, לא ניתן היה לבחון האמנם מדובר בדוח המתייחס לחנות הנתבע, או לחנות אחרת, ומה היה הקשר התמונה שצורפה. שאלת הקשר התמונה שצורפה לדוח מט"ח חשובה במיוחד מאחר ולכאורה התמונה של ספר מהוצאת התובעת לא אמור להיות רלוונטי כלל לדוח שנערך בעניינה של חברת מט"ח.

בחקירה הנגדית נשאל ווין בהקשר זה כדלקמן:

ש. מפנה אותך לדו"ח שלך שהוגש לחברת 'מטח' ומצורף לו צילום שבו רואים את כותר של כיתה ד' – 'מבט חדש – מהדורה חדשה – כיתה ד'', והספר הזה צולם על ידכם, אז למה אין צילום של הספר שבגינו הוגשה התביעה?
ת. אנחנו נותנים בהתחלה תמונות של כל המקום, של האווירה ומה שקורה בזמן הפעילות. זה חלק מהתמונות שצולמו אבל לא אומר שזה מזויף או זה לא מזויף, או קשור לתביעה.

מכאן לכאורה אפשר "להעלות השערה" אחרת מזו שהעלה הנתבע, ולהניח למשל כי צילום הספר דנן נעשה בשלב ראשוני בטרם מוינו הספרים למקוריים ומזוייפים.

מכל מקום, ווין עמד בעדותו על כך שאין אפשרות לבלבול בין ספרים שנתפסו בחנויות שונות:
ש. הנתבע מכחיש שעצם קיום הכותר אצלו לא נכון במועד הרלוונטי.

ת. אני טוען שאין מצב, כי כל הסחורה נתפסה בליווי של המשטרה. הסחורה נלקחת, נאטמת ונספרת ע"י המשטרה. זה מה שהיה וזה מה שמדווח. מתוך התפיסה נלקחו 2 ספרים לערוך את חווה"ד.
ש. אתה אומר שאצלכם במחסן יש הרבה סחורה של הרבה מותגים והיה צריך לחפש. יכול להיות שעורבבו הספרים?
ת. לא יכול להיות. הסברתי שזה נאטם ונסגר בשק או בקרטון ואנחנו לא מוציאים ומערבבים. פותחים ומוציאים וזה חוזר כמו שהוא. זה שיש הרבה סחורה זה לא רלוונטי כי מה שנבדק זה כל דבר לגופו.

לאחר שמיעת העדויות והתרשמות ישירה מהעדים, אני מעדיף בבירור את עדותו של ווין על זו של הנתבע.

כך למשל, טען הנתבע כי בעת החיפוש לא הייתה כל הפרדה בין ספרים לגיטימיים למזוייפים, אך לא העלה כל טענה בדבר נטילה מחנותו של ספרים או מוצרים לגיטימיים אחרים בהם החזיק, וזאת למעט בהקשר הכותר הרלוונטי.

כמו כן, כנגד עמידת האיתנה של ווין על תקינות שמירת המוצגים במסחן, אישר הנתבע בחקירתו הנגדית הנתבע כי דבריו בתצהיר בדבר "בלבול" אצל החברה או במחסן הם למעשה השערה ותו לאו . הנתבע מעולם לא ביקר במחסן ולא התרשם ממנו בעצמו, ואף לא באמצעות מי מטעמו, אלא ש - "עשו הרבה צווי חיפוש... אולי התערבב במחסן".

התרשמתי כי הנתבע מנסה להיתלות באותה תמונה שצורפה לדוח מט"ח ובנה סביבה את גרסתו בדבר החזקת ספר אחר מזה המופיע בחוות דעתה של גב' עמיר, וזאת בלא ביסוס של ממש.

אין מחלוקת כי הנתבע מחזיק בחנותו גם ספרים לגיטימיים והסביר כי הוא רוכש ספרים מספקים שונים חלקם ספקים "רשמיים" וחלקם "יד שנייה" כלומר ספק הרוכש בעצמו מההוצאה ומוכר לחנויות. הנתבע סיפר כי הוא רוכש כמות קטנה מכל ספר "מתחילים בחמש, וכשזה נגמר מזמינים עוד". הנתבע הציג חשבונית מספק בשם "אל שורוק" שהוא אחד הגדולים במגזר הערבי, ממנו עולה שאכן רכש חמישה עותקים מכל ספר בסכום כולל של 28,000 ₪.

דווקא הסברו זה של הנתבע פוגע בגרסתו כי אותם 16 ספרים שנתפסו אצלו היו מקוריים. אם מקפיד הנתבע לרכוש ספרים בכמות קטנה, מדוע דווקא מכותר זה נמצאה אצלו כמות גדולה, וזאת כאשר הוא מסביר שלספר זה שבהוצאת התובעת (הספר לכיתה ד' לטענתו) כלל אין דרישה בבתי הספר שליד חנותו "אנחנו ליד בי"ס 'אל מותנבי' ושם לומדים עם ספר אחר"?

הנתבע הסביר כי ספרים אלה הגיעו לידיו בעיסקת חליפין עם סוכן כלשהו:

אם ביהמ"ש אומר לי שאמרתי שתפסו אצלי 16 ספרים של רמות כיתה ד' וזה יותר מ-5 אני אומר שזו היתה עסקה עם הסוכן - תיקים תמורת ספרים.
ש. איזה תיקים?
ת. קל-גב, חברת 'קול'...
ש. החלפת איתו את התיקים תמורת הספרים?
ת. כן.

יובהר כי הנתבע לא הציג אסמכתא כלשהי לעיסקה זו, ואף לא ידע למסור פרטים של אותו סוכן שסיפק לו ספרים אלה. יש להניח כי רכישת ספר מקורי יקרה לעומת רכישת ספר מזויף, וזו אחת הסיבות לכך שהנתבע מקפיד לרכוש כמות קטנה מספרים מקוריים, בכדי שלא "להתקע" איתם כדבריו לאחר תחילת שנת הלימודים. דווקא החזקת כמות גדולה של עותקים מספר – אשר אין לו כלל ביקוש בחנות הנתבע! - מחזקת את ההנחה כי מדובר בספר שאינו מקורי ונרכש במחיר מופחת.

כאמור התרשמתי לחיוב מעדותו של ווין במידה ברורה לעומת גרסת הנתבע, ומעבר לכך אשוב ואזכיר כי לא הובררו נסיבות אותו צילום עליו מבסס הנתבע גרסתו וכי לא הוצגה בידי הנתבע ראייה כלשהי לרכישה של ספר הלימוד הליגטימי לכיתה ד'.

זאת ועוד, הנתבע העלה טענות – שנדחו בידי ווין - בדבר חיפושים נוספים שנערכו באותו מועד בחנויות באזור. הנתבע יכול היה ליצור קשר עם בעל חנות אחרת, להראות כי כך אכן נעשה ולהביא עדות או לפחות ולחזק את האפשרות שאכן הספר הרלוונטי לא נתפס בחנותו אלא במקום אחר, אך הוא לא עשה דבר בכיוון זה לחיזוק טענותיו, והדבר מדבר בעד עצמו.

הנתבע למעשה לא הביא ראיה כלשהי לתמיכה בגרסתו, לא מספק ספרים, לא מבעל חנות דומה ואף לא בדבר ספרי הלימוד בהם נעשה שימוש בבית הספר הסמוך לחנותו. מעבר לכך, הנתבע אישר כי "הגיע להסדר" בתביעת הוצאת מט"ח נגדו, עובדה המאשרת לכאורה כי בחנותו נתפסו מוצרים מזוייפים.

אשר על כן, הגעתי למסקנה עובדתית כי הספר המזוייף, ספר הלימוד לכיתה ו', נתפס בחנותו של הנתבע.

גובה הפיצוי –

התובעת העמידה תביעתה על סכום של 100,000 ₪, שהוא הסכום המקסימלי, בלא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 56(א') לחוק זכויות יוצרים הקובע פיצוי סטטוטורי בגין כל הפרה, כאשר סעיף 56(ב') מוסיף ומפרט את השיקולים לכך:

(ב) בקביעת פיצויים לפי הוראות סעיף קטן (א), רשאי בית המשפט לשקול, בין השאר, שיקולים אלה:
(1) היקף ההפרה;
(2) משך הזמן שבו בוצעה ההפרה;
(3) חומרת ההפרה;
(4) הנזק הממשי שנגרם לתובע, להערכת בית המשפט;
(5) הרווח שצמח לנתבע בשל ההפרה, להערכת בית המשפט;
(6) מאפייני פעילותו של הנתבע;
(7) טיב היחסים שבין הנתבע לתובע;
(8) תום לבו של הנתבע.

עוד מבהיר החוק כי "הפרות המתבצעות במסכת אחת של מעשים" יש לראות כהפרה אחת. כלומר, במקרה דנן, על אף שמדובר ב – 16 עותקים של כותר אחד, יש לראות את ההפרה כמקרה אחד.

התובעת פירטה בתביעתה עילות שונות, וטענה כי יש מקום לפסיקת פיצוי גבוה שיהווה גם הרתעה לציבור הסוחרים מלהמשיך ולעסוק במכירת ספרים המפרים את זכויות היוצרים. התובעת סבורה כי בסופו של דבר יביא המשך זיוף הספרים לכך שהיא, כמו גם הוצאות לאור אחרות, תפסקנה להפיק ספרי לימוד בשפה הערבית, שמרבית הזיופים נוגעים אליהם, כך שבסופו של דבר מי שייפגע יהיה ציבור התלמידים דוברי הערבית שלא יוכלו ליהנות מספרים מעודכנים.

מנגד טען הנתבע כי פעל בתום לב ולא ידע כי מדובר בספר מזויף. הנתבע הוסיף וטען כי הפשיטה נערכה בתחילת חודש אוגוסט כך שהוא טרם הספיק למכור ספרים אלה, לפיכך לא הפיק מכך טובת הנאה ואף לא נגרם נזק לתובעת.

סקירת הפסיקה הרלוונטית מגלה כי הסכום המקובל כפיצוי הוא כ- 20,000 ₪ בגין כל הפרה . לא מצאתי כי הנתבע ביסס טענותיו בדבר פעולה בתום לב, וכאמור הוא לא הצליח להציג את חשבונית הרכישה או להביא עדות כלשהי בהקשר זה. מנגד לא מצאתי כי המקרה דנן הוא מקרה חמור במיוחד המצדיק חריגה מרף הפיצוי המקובל בפסיקה, גם של העת האחרונה, במקרים דומים.

לפיכך, מצאתי את הפיצוי המקובל בסך 20,000 ₪ כהולם גם מקרה זה.

סיכומו של דבר:

לאחר שמיעת העדים ושקילת הראיות והוגשו, אני מעדיף את גרסת התובעת וקובע כי הנתבע הפר זכויותיה במכירת עותקים מזויפים של ספר שהוציאה לאור.

אשר על כן, אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת סכום של 20,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה ור יבית כחוק מיום הגשת התביעה – 3.2.2019 ועד יום התשלום המלא בפועל.

כמו כן אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את הוצאות המשפט לרבות שכר טרחת בא-כוחה, בסכום כולל של 7,500 ₪.

הסכומים ישולמו לתובעת באמצעות בא-כוחה, בתוך 30 יום, שאחרת יוסיפו ויצברו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד יום התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, כ"ג חשוון תשפ"א, 10 נובמבר 2020.