הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 37366-11-13

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעת/הנתבעת שכנגד

הילה בר-מכר, ת.ז. XXXXXX141
ע"י ב"כ עו"ד שלומי וינברג

נגד

הנתבעת/התובעת שכנגד

ליזה אשכנזי, ת.ז. XXXXXX669
ע"י ב"כ עו"ד רויטל דניאל-חביב

פסק דין חלקי

תביעה ותביעה שכנגד בגין פרסום לשון הרע - הכרעה בשאלת החבות.

רקע

1. יחסים רומנטיים בין צדדים, גירושין ופרידה הם אשר עומדים ברקע הפרסומים ב"פייסבוק", אשר בגינם הוגשו תביעה ותביעה שכנגד לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק). בפרסומים ובתביעות "מככבות" חמש דמויות: התובעת והנתבעת שכנגד (להלן: הילה), הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן: ליזה), דרור, דנה ויוסי. במערכה הראשונה היו דרור ו ליזה נשואים זה לזו, ו יוסי היה בן זוגה של דנה. במערכה השנייה התגרשו דרור וליזה, ו דרור היה לבן זוגה של הילה. יוסי ודנה התגרשו אף הם, ויוסי היה לבן זוגה של ליזה (גרושתו של דרור). במערכה השלישית פרסמה ליזה ב"פייסבוק" שלה פרסומים בגנותה של הילה (בת זוגו החדשה של דרור) וחברתה דנה , ואילו דנה והילה פרסמו ב"פייסבוק" של דנה פרסומים בגנותה של ליזה (בת זוגו החדשה של יוסי).

הפרסומים שנעשו על-ידי ליזה בדף "פייסבוק" שלה

2. בפרסום הראשון (ת/1) נכתב:

"הילה הילה הילה ... כמה תעשי צחוק מעצמך ... מה קרה גילית שהוא מתחיל עם כל דבר שזז כולל החברה שלך ד' ... כמה כואב אוי אוי אוי ... ומעלה את כל התמונות שלו כאילו את מנסה לעצבן מישהו .... חחחח עושה צחוק מעצמך יסתומה הוא לא רואה אותך ממטר ולא עונה לך להודעות ... היום נוגע בך ושניה אחרי זה באחרת מה לא הבנת את זונה לא יותר מזה ... בעצם היום הבנת כשגילית את האמת המרה ... לילה טוב חברות יקרות תרשמו לכם ביומן עוד מינוס על ההפסד שלום שלום ... איזה לילה מתוק".

3. בפרסום השני (ת/2) נכתב:

"את ממש עושה לו את זה!!!! ... חחח ... ציטוט על ידי הילה: על תיתן לה לנצח ולפגוע בנו זה לילה מדהים אני לא מבינה למה? ... הבחורה שמתחננת על נפשה ... לא הבנת??? את לילה אחד בלבד בדיוק כמו האחרות".

4. בפרסום השלישי (ת/3) נכתב:

"זה מיועד לך דנה ... חשבתי למשפחת ב' יש כבוד וזה משתמע ככה וזה ניראה ככה ... וזה שאת הולכת עם הילה ... שהולכת עם כל גבר שזז באנגר זה באמת מוריד מהכבוד של המשפחה שלך כל יום את במועדונים ורואים אותך עם כל הגברים שהיא הולכת איתם ... את נגררת אחרי זונה מקצועית שכל יום לצאת למועדונים לחפש בכוח ובאובססיביות גבר שיסתכל עליה ...".

5. בפרסום הרביעי נכתב:

"בוקר טוב תצפו ותיהנו איך אישה חסרת ערך מתחננת להידחף בכוח כשלא רוצים אותה חחח".

הפרסומים שנעשו על-ידי הילה בדף "פייסבוק" של דנה

6. בפרסום הראשון מיום 11.6.2012 נכתב:

"דנה טעית שום דבר לא הולם אפס מאופס כמו כלב שרץ בעיגול אחרי הזנב שלו, אבל היתרון שלה שהיא נגועה בכלבת גברים!!! חחחח חתול רחוב לא היה נוגע בה פחחח להקיא, לכי לביתך המדהים, הנקי עם ריחות תבשילים לילדייך שחינוך והערכים שאת מטמיעה בהם הם ערך עליון 'כל כאלב ביג'י יומו'".

7. בפרסום השני מיום 31.8.2012 נכתב:

"כשיבינו שאני הדובדבן שבקצפת מעל העוגה, ואנחנו לא אוהבים עוגות כי אוהבים להיות 'חתיך וחתיכה, עד אז יתגלגלו בבוץ של עצמם ... חחחחחח 'סוף מעשה במחשבה תחילה'".

8. בפרסום השלישי מיום 20.10.2012 נכתב:

"נערת הפלייבוי פועלת מאחורי הגב בפעם ה...? פעם בוגדת תמיד בוגדת משוואה פשוטה, אוי אוי אוי מישהו נרדם בשמירה? הלו!!! להתעורר בן אדם!! אאוץ' האמת תמיד כואבת במיוחד שבקרוב היא תתפוצץ בפרצוף חחחח הללויה".

9. בפרסום הרביעי מיום 20.10.2012 נכתב:

"הבעיה אליקו שיש לה עוד פליט מאחורי הגב ... ממש יניב המגניב חחח כמו הקלטת שגאיה רואה".

"דנה לאאאא יניב המגניב מחליף לה שמן במנוע .... והפליט מחליף מצברים לכל אחד תפקיד יום ולילה".

התביעה של הילה

10. הילה הגישה נגד ליזה תביעה בגין הפרסומים שנכתבו על-ידה בדף "פייסבוק" שלה, כמפורט לעיל. בכתב התביעה נטען כי הפרסומים הינם "לשון הרע" כהגדרתו בחוק, ונתבע פיצוי סטטוטורי בסך 300,000 ₪.

11. בכתב ההגנה שהגישה ליזה נטען כי הפרסומים הינם מעשה של מה בכך, כמובנו בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), כי הם אינם בגדר "לשון הרע", כי נכתבו בעידנא דריתחא וכמענה לפרסומים פוגעניים של הילה ודנה, כי הם לא נועדו לפגוע בהילה וכי הם הוסרו כעבור שעה. כן נטען לקיומה של הגנת תום הלב, על-פי חלופה (3) בסעיף 15 לחוק ("הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של ... הנתבע").

התביעה שכנגד של ליזה

12. ליזה הגישה תביעה שכנגד נגד הילה ודנה, בה נטען כי פרסומים של דנה בדף "פייסבוק" שלה ופרסומים של הילה באותו דף מהווים "לשון הרע" ונועדו לפגוע בה. לאור זאת, נתבע פיצוי סטטוטורי בסך 300,000 ₪.

13. בכתב ההגנה שהגישה הילה נטען כי הפרסומים שנעשו על-ידה אינם בגדר "לשון הרע", כי הם לא נשאו את שמה של ליזה וחלקם כלל לא כוון אליה , וכי בכתב התביעה ייחסה להם ליזה פרשנות חסרת בסיס. כן נטען כי מרבית הפרסומים מהווים הבעת דעה בתום לב מוחלט.

14. ליזה ודנה הגיעו להסכם פשרה, אשר ביום 21.9.2016 קיבל תוקף של פסק דין.

המסגרת הנורמטיבית

15. שלבי הניתוח - הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. אין צורך להביא ראיות בדבר המשמעות שקורא ייחס לפרסום, אלא בית המשפט הוא הקובע ממצא בשאלה אם הדברים מהווים "לשון הרע" (ע"א 723/74 הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד לא(2) 281, 301 (1977) (להלן: עניין חברת החשמל); ע"א 334/89 מיכאלי נ' אלמוג, פ"ד מו(5) 555, 562 (1992); רע"א 7943/01 נור נ' יערי (פורסם בנבו, 16.10.2001)). ככל שבית המשפט יקבע שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון ב שלב השלישי את תחולתן של החסינויות וההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות חסינויות והגנות אלו, ייקבע בשלב הרביעי הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012); (ע"א 6903/12 Canwest Global Communications Corp. נ' עזור, פסקה 19 (פורסם בנבו, 22.7.2015)).

16. השלב השני: קביעת "לשון הרע" - ההלכה לפיה אין צורך בהבאת ראיות בדבר המשמעות שקורא ייחס לפרסום, אלא בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הדברים מהווים לשון הרע, הינה עתיקת יומין, לקוחה מהמשפט האנגלי ונקלטה אצלנו עוד לפני שנחקק חוק איסור לשון הרע. בע"א 36/62 עוזרי נ' גלעד, פ"ד טז 1553, 1559 (1962) ובע"א 534/65 דיאב נ' דיאב, פ"ד כ(2) 269, 274 (1966) נקבע כי אין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הבין הציבור את דברי הפרסום, אלא השופט לבדו ישקול בדבר ללא שמיעת עדויות, אלא אם כן מבקש הנתבע להוכיח שבנסיבות המקרה הייתה למלים שפורסמו משמעות מיוחדת שאינה גלויה על פניהן. הלכה זו נותרה על מכונה לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע. בעניין חברת החשמל נקבע כי אין להביא ראיות בקשר לשאלה מה המשמעות שאותה ייחס קורא רגיל לפרסום ואין צורך בשמיעת עדויות ביחס לשאלה כיצד הובנו דברי הפרסום, אלא בית המשפט הוא שישקול את הדבר.

17. פיצול הדיון - בתביעה בשל פרסום לשון הרע, הדין מחייב פיצול הדיון, בהיותו נגזר מהאמור בסעיף 22 לחוק איסור לשון הרע. הדיון מתפצל כך שתחילה נדונה שאלת החבות (לרבות בירור טענות ההגנה), ורק בשלב שני, אם נקבעת חבות, נדונה שאלת גובה הפיצויים. (רע"א 3576/94 השקמה הוצאה לאור בע"מ נ' רום, פ"ד מח(4) 388, 392 (1994)). כשמפוצל הדיון באופן שתחילה נדונה שאלת החבות, על התובע מוטל הנטל להוכיח את עצם הפרסום ואת העובדה שהנתבע הוא זה שפרסמו, ככל שאלו שנויים במחלוקת. ככלל, בשלב זה די לתובע להוכיח את הפרסום כדי שהנטל להוכיח קיומן של הגנות יעבור אל שכם הנתבע. (רע"א 1813/12 חזה נ' אלוני (פורסם בנבו, 6.5.2012) ; ע"א 1379/14 רוטר נ' מקור ראשון המאוחד (הצופה) בע"מ (בפירוק זמני), באמצעות המפרק הזמני רו"ח חן ברדיצ'ב (פורסם בנבו, 25.8.2014) ).

תביעת הילה - הפרסומים של ליזה

18. נבחן את הפרסומים שפרסמה ליזה בדף "פייסבוק" שלה על-פי שלבי הניתוח שהותוו לעיל. תחילה, יש לבחון האם ארבעת הפוסטים שצוטטו בפסקאות 5-2 לעיל הינם בגדר "פרסום" שנעשה על-ידי ליזה, כמובנו בסעיף 2 לחוק. בכתב ההגנה הודתה ליזה כי פרסומים אלו נעשו על-ידה. העובדה כי תוכנם של הפוסטים התייחס להילה לא הייתה שנויה במחלוקת. בשלושת הפוסטים הראשונים מוזכר שמה של הילה במפורש, ולפוסט השני אף צורפה תמונתה. בחקירה הנגדית הודתה ליזה כי התמונה שצורפה לפוסט זה, בו כונתה הילה כבחורה ל"לילה אחד בלבד", הינה תמונתה של הילה (עמ' 77 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 10.4.2019).

19. בשלב השני עלינו לבחון האם הפוסטים מהווים "לשון הרע" כלפי הילה, כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. בפרסום הראשון של ליזה (ת/1) כונתה הילה, בין השאר, "זונה לא יותר מזה". בפרסום השני (ת/2) היא כונתה "את לילה אחד בלבד בדיוק כמו האחרות". בפרסום השלישי (ת/3) יוחס לה הביטוי "זונה מקצועית" ובפרסום הרביעי היא הוכרזה כ"אישה חסרת ערך". בחקירתה הנגדית אמרה ליזה:
"אני לא באמת חושבת שהיא זונה מקצועית ... אתה לא תביא אותי להביא אותה, להגיד לך שהיא זונה, כי היא לא" (עמ' 83 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019).

אכן, לא כל קללה או גידוף שפורסמו יקימו עילת תביעה בעילה של לשון הרע, ובמיוחד שהדברים נאמרו בעידנא דריתחא, אף כי יתכנו נסיבות בהן הקללות והגידופים שנאמרו חצו את קו הגבול - שלעתים הוא מטושטש - בין לשון הרע שהוא עניין של מה בכך ( לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין) לבין לשון הרע המקים עילת תביעה שראוי לפסוק פיצוי בגינו. (אורי שנהר דיני לשון הרע (הוצאת נבו, 1977) בעמ' 133; פסק דינה של השופטת נאות-פרי בת"א ( שלום חי') 15708-06 קידר נ' רון, פסקאות 35-19 ( פורסם בנבו, 20.1.2010)). אולם ארבעת הפוסטים שפרסמה ליזה חורגים מתוכן רדוד, ירוד ובוטה אשר הפך לסימן היכר של רבים מהגולשים הישראלים בפוסטים, בתגוביות וברשתות החברתיות. שלושת הפוסטים הראשונים, בהם תוארה הילה כאישה מופקרת, והפוסט הרביעי, בו היא תוארה כאישה חסרת ערך, כוללים התבטאויות קשות במיוחד, שפרסומם עלול להשפיל את הילה, לעשותה מטרה לבוז ולעג ולפגוע בה בקרב בני משפחתה, מעגל חבריה ועמיתה לעבודה. הם פוגעים בליבת זכות היסוד של הילה לכבוד. כאלה, הם מהווים "לשון הרע", על-פי שלוש החלופות הראשונות של ההגדרה שבסעיף 1 לחוק. הטענה כי הפרסומים הוסרו בחלוף פרק זמן קצר אינה מעלה או מורידה בכל הנוגע להיותם "לשון הרע". הטענה עשויה להיות רלבנטית בקביעת הסעד הכספי.

20. נפנה לשלב השלישי של הניתוח - ההגנות להן טענה ליזה. בכתב ההגנה היא טענה כי הפרסומים הינם מעשה של מה בכך, כי נכתבו בעידנא דריתחא, כי לא נועדו לפגוע בהילה וכי היוו מענה לפרסומים פוגעניים של הילה ודנה. בחקירתה הנגדית אמרה ליזה: "אני חושבת שזה היה רגע של טירוף .." (עמ' 78 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019). פרסום לשון הרע בעידנא דריתחא או ב"רגע של טירוף" אינו מהווה טענת הגנה לפי חוק איסור לשון הרע. כאמור, דחיתי את הטענה לפיה מדובר בדברים של מה בכך. טענת ליזה כי לא התכוונה לפגוע בהילה, אף היא אינה טענת הגנה המעוגנת בסעיפי החוק. טענה זו אף עומדת בסתירה לדברי ליזה בחקירתה הנגדית: "אני כתבתי. היא פגעה בי, אני פגעתי בה" (שם). היא אף אינה רלבנטית. על-פי ההלכה הפסוקה, "אין כל משקל לשאלה, האם היה מודע המפרסם לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע, או אף אם נתכוון לכך" (ע"א 7380/06 חטר-ישי נ' גילת (פורסם בנבו, 2.3.2011)).

21. בסעיף 19 לכתב ההגנה נטען להגנת תום הלב מכוח סעיף 15(3) לחוק איסור לשון הרע, בהיות הפרסומים ניסיון להדוף את הפרסומים הפוגעניים של הילה כלפי ליזה ולמנוע ממנה לחדור לחייה הפרטיים של ליזה. על-פי הסעיף האמור, תהא לנתבע הגנה טובה אם עשה את הפרסום בתום לב "לשם הגנה על ענין אישי כשר". על מנת שליזה תיהנה מהגנת סעיף זה, עליה להוכיח ארבעה תנאים מצטברים: קיומו של "עניין אישי כשר" אשר הגנתו הצדיקה את עשיית הפרסום; כי תוכן הפרסום נועד להגן על אותו עניין; כי הפרסום הופנה רק לציבור רלוונטי; וכי הפרסום נעשה בתום לב (ת"א (מחוזי ת"א) 1689-08 מולוקונדוב נ' פורוש (פורסם בנבו, 12.12.2011) ; א' שנהר דיני לשון הרע (תשנ"ז), 295 ). ליזה לא הוכיחה כי התקיימו ארבעה תנאים אלו. ברי כי ביצוע עוולה על-ידי אחר נגד הנפגע אינו יכול להוות "עניין אישי כשר" שיצדיק עשיית עוולה חדשה על-ידי הנפגע.

22. על אף שליזה לא טענה להגנה שמקנה סעיף 15(10) לחוק, שלשונו: "הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן", מצאתי לנכון להידרש לה. בע"א 809/89 משעור נגד חביבי, פ"ד מז(1) 1 (1989) נקבע - הן לעניין סעיף 15(3) והן לעניין סעיף 15(10) - כי "תרופתו של הנפגע מלשון הרע איננה על דרך פירסום נגדי, מצדו, של לשון הרע על המפרסם". בע"פ 8735/96 ביטון נ' קופ, פ"ד נב(1) 19 (1998) נקבע כי מן הראוי שתגובה ללשון הרע תהא בעלת תוכן ענייני ורלוונטי להכחשה לגינוי ולא תהווה היא עצמה לשון הרע, אולם "אין לשלול את ההגנה רק בשל כך שבתוכן הדברים יש משום לשון הרע", ויש לבחון אף את דרישת תום הלב, על-פי שאלת הסבירות והמידתיות. (וראו גם: רע"א 8279/13 שפטל נ' הולצמן, פסקה 7 (פורסם בנבו, 20.3.2014)). בענייננו, על-פי תוכנם, אין בפרסומי לשון הרע שנעשו על-ידי ליזה לבין פרסומי לשון הרע שנעשו על-ידי הילה, דבר וחצי דבר. עם זאת, ככל שהפוסטים של ליזה היוו מענה לפוסטים של הילה ודנה, הנני קובע כי הביטויים בהם היא השתמשה אינם בגדר "גינוי" או "הכחשה", אלא הם בבחינת הכפשה לכל דבר. לפיכך אין תחולה להגנת סעיף 15(10).

סוף דבר, הוכחה חבותה של ליזה לארבעת הפוסטים שפירסמה ב"פייסבוק". הם מהווים "לשון הרע" כלפי הילה, ואינם נהנים מההגנות והחסינויות שבחוק.

תביעת ליזה - הפרסומים של הילה

23. היותו של כל אחד מארבעת הפרסומים שכתבה הילה בדף "פייסבוק" של דנה בגדר "פרסום" כמובנו בחוק איסור לשון הרע לא הוכחש. נפנה, איפוא, לשלב השני, שעניינו - קביעה האם פרסומים אלה היוו "לשון הרע" על-פי אחת החלופות שבסעיף 1 לחוק. תחילה נבחן האם הוכיחה הילה את טענתה העיקרית, לפיה הפרסומים כלל לא כוונו כלפי ליזה.

24. הילה טענה בחקירתה הראשית: "כל התגובות היו על כל הנשים, לא ספציפי על מישהי מסוימת" ו"מעולם לא רשמתי את השם שלה, לעולם לא התייחסתי רק אליה" (עמ' 17 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 21.11.2018). בחקירתה הנגדית היא אמרה: "שום דבר לא נאמר על ליזה ספציפית אישית, לעומת זאת שהיא כן כתבה את השם שלי והראתה תמונה" (עמ' 61, שם). אשר ל פרסום הראשון ("... אבל היתרון שלה שהיא נגועה בכלבת גברים ..."), טענה הילה בעדותה הראשית כי פרסום זה אינו מתייחס לליזה (עמ' 14, שם). כשנשאלה בחקירה הנגדית אם פרסום זה מתייחס לליזה, השיבה הילה:
"לאורך כל התקופה לא דיברתי ספציפי על ליזה. קיבלנו מידע שליוסי יש כמה נשים, שהבגידה שלו היא לא פעם ראשונה ודיברתי על כל מי שהוא היה איתו לאורך התקופה" (עמ' 37 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 21.11.2018).

וכשנשאלה למי התכוונה בכינוי "כלבת גברים" המופיע בפרסום זה, השיבה הילה:
"כל מאהבת שהייתה ליוסי שהבנו מהחוקר הספציפי" (עמ' 39, שם).

כשנשאלה הילה למי התכוונה בפרסום השני ("... עד אז יתגלגלו בבוץ של עצמם ..."), היא ענתה:

"כל מי שלא אוהב וכל מי שלא עושה טוב בעולם הזה או בכלל לי או לדנה ולאנשים" (עמ' 44, שם).

הילה אף הסבירה למי התכוונה בפרסום השלישי ("נערת הפלייבוי ... פעם בוגדת תמיד בוגדת ... מישהו נרדם בשמירה .."):

"דנה לקחה חוקר שרדף אחרי יוסי, בגלל זה פליט שהוא הלך אחריו וראה אותו עם כל מיני נשים, אז דיברתי בכללי על כל מיני נשים נשואות שהוא יצא איתם" (עמ' 45, שם).

"זה כל אותן הנשים הנשואות שיוסי היה איתן שנאמרו לנו שהוא איתן" (שם).

ובאשר לפרסום הרביעי (" ... מחליף לה שמן במנוע ... והפליט מחליף מצברים ..") אמרה הילה בחקירתה הנגדית:

"מצברים זה יוסי ... ליוסי היו כמה נשים שגם החוקר אמר .... אין שום אישה ספציפית" (עמ' 46, שם).

25. ליזה הסבירה בעדותה מדוע ראתה עצמה כנפגעת באותם פרסומים של הילה, שנעשו בדף "פייסבוק" של דנה:

"אם דנה מעורבת, הילה מעורבת, וכל האלה מסביב, החברות שלה, האחיות של דנה, כולם יודעים שאת יוסי וליזה" (עמ' 91 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019).

אשר לפרסום השלישי ("נערת הפלייבוי ... פעם בוגדת תמיד בוגדת ... מישהו נרדם בשמירה .."), אמרה ליזה בעדותה הראשית:

"הם גם שלחו הודעה ליוסי, בפרטי, שאני בוגדת בו, וזה ההודעה, כאילו אני בוגדת עם יוסי והוא מסכן נרדם בשמירה שהוא מתעורר איתי כל בוקר מחדש אבל בקרוב זה יתפוצץ לו בפנים" (עמ' 65 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019).

ובאשר לפרסום הרביעי (" ... מחליף לה שמן במנוע ... והפליט מחליף מצברים .."), אמרה ליזה:
"הם טוענים שהיה לי עוד מאהב ואני בוגדת ביוסי" (עמ' 91 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019).

יוסי (הגרוש של דנה שהיה לבן זוגה של ליזה) השיב בחיוב כאשר נשאל בחקירה הנגדית אם הוא גלש בדף הפייסבוק של דרור, וראה שם "פרסומים של הילה על ליזה" (עמ' 51-50 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019).

26. הילה הדגישה כי היא לא כתבה פוסט שלם אלא פרסמה תגוביות בדף של דנה (עמ' 64 לתמלול ישיבה מיום 21.11.2018). ואכן, כך הם הדברים. הפרסום הראשון נכתב על-ידי הילה בהמשך לפוסט ותגובית של דנה, בהם נכתב, בין השאר: " .. הרי אם היא לא הייתה מזדיי ... עם בעלי היא לא היתה יודעת על קיומי .." ו"פילגש היית ופילגש תישארי .. כך החליט בית דין רבני" ; הפרסום השלישי נכתב על-ידי הילה בהמשך לתגובתית של דנה, בו נכתב, בין השאר: "זאת הסחורה מחביאים פליט ומארחים הפליט החלופי"; והפרסום הרביעי נכתב על-ידי הילה לאחר שדנה כתבה: "מה קרה הכושי התחיל לשעמם אותך ... הרי בזמן שבעלך יצא לעבודה ... גם עבדת .. חתולת מין", ומגיב ששמו אלי כתב: "תביני הפליט הוא הנפלט ואם לא רגילה להכניס".

27. דנה, שהייתה חברתה של הילה ואשר בדף "פייסבוק" שלה פרסמה הילה את ארבעת הפרסומים, הזימה בעדותה את גרסתה של הילה. בעדותה הראשית אמרה דנה:
"שתינו (הילה ואני - א"ג) נלחמנו נגד ליזה ויוסי" (עמ' 8 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 10.4.2019).

"זה היה סיפור של הגירושים שיצא מפרופורציה .. ירדנו ... היא עלינו, אנחנו עליה, וזה נגרר חברים וחברות פייסבוק זה רשת חברתית ... אחד ירד על השני, ממש ככה, זה יצא מפרופורציה" (עמ' 28, שם).

בחקירתה הראשית נשאלה דנה כלפי מי נכתב הכינוי "כלבת גברים" המופיע ב פרסום הראשון, והשיבה: "כלפי ליזה" (עמ' 11 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019) ו"זה נכתב בתגובה למה שכתבתי סטטוס על ליזה חממי אשכנזי" (עמ' 13, שם). בהתייחסה ל פרסום השלישי ("נערת הפלייבוי ... פעם בוגדת תמיד בוגדת ... מישהו נרדם בשמירה ..") העידה דנה:

"אני כתבתי סטטוס ... בלי שם .. והילה ענתה גם בלי שם ... אבל זה מכוון לליזה ... אני יודעת שהכל מכוון בסטטוסים ליוסי וליזה" (עמ' 19 לתמלול ישיבה מיום 10.4.2019)

ובחקירה הנגדית אמרה:

"אנחנו היינו בסכסוך גירושים ..אין עוד מישהו אחר לכתוב, אם אני כותבת סטטוס וכולם תומכים בי ... וזה היה באמת סיפור שכולם ידעו, אז אין פה על מישהו אחר לכתוב, זה היה מכוון רק ליוסי וליזה ... פשוט לא כותבים שמות, אז עשינו בלי שמות" (עמ' 27, שם).

וכשנשאלה "האם כולם הכירו את הזהות של ליזה", השיבה דנה:

"בגלל הגירושין, כולם בפייסבוק האישי שלי כן, שזה האחיות שלי, המשפחה שלי, החברים שלי, כולם הכירו את הסיפור" (שם).

28. מהראיות שהובאו ותוארו לעיל עולה כי לא הוכחה טענתה של הילה, לפיה הפרסומים לא כוונו נגד ליזה אלא התייחסו לקבוצת נשים נשואות שלטענתה קיימו יחסים עם יוסי (הגרוש של דנה, שהיה לבן זוגה של ליזה). אף לגרסתה של הילה, ליזה הינה אחת מאותן נשים. אולם אינני מקבל את גרסתה של הילה, אשר נסתרה על-ידי עדותה של דנה, חברתה לשעבר. מעדותה של דנה, כמו גם מהקשר הדברים (הפוסטים והתגוביות להן הגיבה הילה), עולה כי חיצי התרעלה שפרסמה הילה בדף "פייסבוק" של דנה כוונו כלפי ליזה, בת-זוגו החדשה של הגרוש של דנה. העובדה שליזה לא צוינה בשמה בפר סומים של הילה אינה מלמדת שהיא נותרה אנונימית. הטענה בסיכומי בא-כוחה של הילה, לפיה במבחן אובייקטיבי לא ניתן להבין שהפרסומים התייחסו לליזה, הופרכה על-ידי עדותה של דנה. ההנחה המתבקשת, לפיה חלק מ"חבריה" של דנה ב"פייסבוק" הכירו את סיפור גירושיה מיוסי ואת מערכת יחסיו החדשה עם ליזה, אומתה בעדותה של דנה, שאישרה כי אחיותיה, משפחתה וחבריה "הכירו את הסיפור", ועל-ידי עדותו של יוסי, שאישר כי ראה את "הפרסומים של הילה על ליזה".

29. קבעתי שהוכח שהנפגעת מפרסומיה של הילה הינה ליזה. הכינויים "כלבת גברים", "אפס מאופס כמו כלב שרץ ..." ב פרסום הראשון, "נערת פלייבוי ... פעם בוגדת תמיד בוגדת" בפרסום השלישי ו"מחליף לה שמן במנוע" ב פרסום הרביעי מהווים "לשון הרע", על-פי כל אחת משלוש החלופות הראשונות בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בניגוד לנטען בסיכומי בא-כוחה של הילה, אין מדובר ב"זוטי דברים" אלא בעלבונות קשים הפוגעים עמוקות בכבודה של ליזה. אשר לפרסום השני ("יתגלגלו בבוץ של עצמם"), אף אם יודעי ח"ן הבינו כי הוא עוסק בליזה, יש לראותו כ"מעשה של מה בכך", אשר לפי סעיף 4 לפקודת הנזיקין לא יראוהו כעוולה.

30. בשלב השלישי יש לבחון קיומן של הגנות על-פי החוק. בסיכומים בכתב של בא-כוח הילה נזנחה הטענה (שלא שויכה לאחת ההגנות הקבועות בסעיף 15 לחוק), לפיה מרבית הפרסומים של הילה מהווים הבעת דעה בתום לב. (על דינה של זניחת טענה בסיכומים, ראו ע"א 2950/07 סולימאן נ' מדינת ישראל - מינהל מקרקעי ישראל, פסקה 32 (פורסם בנבו, 26.10.2009)).

סוף דבר, חבותה של הילה לגבי שלושה מתוך ארבעת הפרסומים ב"פייסבוק". הם מהווים "לשון הרע" כלפי ליזה, ואינם נהנים מהגנות וחסינויות שבחוק.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.