הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 36260-08-14

בפני כב' ה שופט אייל דורון

התובעת
אורהייטק ג'י.איי.אס בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ש' זמלר ואח'

נגד

הנתבעת
עיריית בית שאן
ע"י ב"כ עוה"ד א' מירון ואח'

פסק דין

תביעה כספית-חוזית על סך של 234,791 ₪.

רקע עובדתי

1. התובעת ( להלן גם: "החברה") היא חברה המספקת שירותי מידע גיאוגרפיים, כגון: סקרי נכסים, סקרי חריגות בניה ומיסוי מוניציפאלי, וכיו"ב'. את שירותיה מספקת התובעת בין היתר לגופים ציבוריים, ובכלל זה רשויות מקומיות.

2. ביום 9.12.09 שלחה החברה לנתבעת ( להלן גם: "העירייה") הצעת מחיר להקמת ספר נכסים לעיר בית שאן ( להלן: "הצעת המחיר"). בתמצית, ספר נכסים הוא ריכוז נתונים בנוגע לכלל נכסי המקרקעין של הרשות המקומית, או שלרשות המקומית יש איזושהי זיקה אליהם, והוא נועד להקנות לרשות המקומית כלים לניהול, שליטה ובקרה על נכסי המקרקעין הללו.

במסגרת הצעת המחיר, שהיא מפורטת ואוחזת 6 עמודים, ציינה החברה בין היתר מהו המידע שהיא אוספת לצורך הכנת ספר הנכסים ומהו תהליך העבודה להכנתו. בסעיף 3 להצעת המחיר נכתב כי "התוצר הסופי" שיוגש לעירייה הינו: ספר נכסים; תיק נכס ממוחשב במערכת GIS; רישום פרטי הנכסים ב"כרטיס הנכס עפ"י פקודת הרשויות"; קובץ צילום דיגיטאלי של כל נכס.

סעיף 8 להצעת המחיר מתייחס לתמורה החוזית ("שכר הטרחה לביצוע ספר הנכסים") בחלוקה לשתי קטגוריות, נכסים מניבים ונכסים אחרים. בגין נכסים מניבים עמדו בפני העירייה שתי חלופות לבחירה: לפי חלופה א' העירייה תשלם "על בסיס הצלחה" - 9% משווי הנכסים העתידי בעת המימוש, אם תבחר העירייה להתקדם בהמשך אל עבר מימוש נכסים. לפי חלופה ב' על העירייה לשלם "מחיר פאושאלי" של 400 ₪ לכל נכס. בגין נכסים אחרים נכתב כי העירייה תשלם 200 ₪ לכל נכס.

להצעת המחיר צורף תרשים זרימה שכותרתו " תרשים זרימה ומתודולוגיה בהקמת ספר נכסים" ובו מתוארים שלבי העבודה אותם תנקוט החברה בהכנת ספר הנכסים.

3. מלבד הצעת המחיר ערכה החברה טיוטת הסכם לביצוע ספר נכסים ( להלן: "טיוטת ההסכם"). הצעת המחיר צורפה לטיוטת ההסכם כנספח א'.

סעיף 5 לטיוטת ההסכם הוא סעיף התמורה ושם נכתב כי "התמורה בגין יצירת ספר הנכסים" תהיה 400 ₪ לכל נכס מניב ו-200 ₪ לכל נכס אחר ( בצירוף מע"מ), קרי בחירת חלופה ב' שבהצעת המחיר, וכן תשלום בגין תוכנת ה-GIS כמפורט שם. בסעיף 5. ה. לטיוטת ההסכם נכתב כך:

"מוסכם כי התמורה על כל מרכיביה, אינה כוללת כל פעולות הדרושות לצורך מימוש הנכסים, האמורות להתבצע על בסיס חלופת ההצעה על בסיס הצלחה שלא נבחרה ע"י העירייה, וכמו כן לא כוללת הוצאות שידרשו בגין צילומים, העתקות שמש, נסחי רישום מלשכת רישום המקרקעין, אגרות רישום ו/או אחרות לכל גורם שהוא, תשריטים וכיוב' הוצאות הנדרשות לתשלום לכל גורם חיצוני לחברה ו/או שאיננו במסגרת תחום פעילותה הרגיל. סכומים אלה ישולמו ע"י העירייה מייד עם דרישת החברה ובטרם ישולמו ע"י החברה לכל גורם".

4. טיוטת ההסכם נשלחה ביום 10.12.09 באמצעות הדואר האלקטרוני למר ארז בדש מי ששימש כחשב המלווה של העירייה מטעם משרד הפנים באותה העת ( להלן: "בדש"). באותו דוא"ל נרשם כי טיוטת ההסכם נשלחה בפקס גם לרו"ח עטאללה סבאג, גזבר העירייה ( להלן: "סבאג"). בנוסף, ביום 11.12.09 העביר בדש לסבאג את טיוטת ההסכם בדואר אלקטרוני.

5. במועד שלא צויין, שלחה העירייה לחברה מסמך שכותרתו " טופס דרישה", מעין טופס הזמנה סטנדרטי של העירייה בו ניתן למלא בכתב יד בשורות המיועדות לכך עד 15 פריטים שונים המוזמנים ע"י העירייה, ובמשבצת של "תיאור הסחורה או העבודה" נרשם בו בכתב יד כך: "הקמת ספר נכסים ע"פ התרשים המצ"ב כולל מיפוי, רישום זכויות והכנת חוברת למכרז למימוש הנכסים". בהמשך נרשם בטופס, ליד הכיתוב "סה"כ לתשלום" , 120,000 ₪ כולל מע"מ. המסמך נושא את חתימותיהם של בדש וסבאג. מעבר לכך לא נכללים במסמך פרטים כלשהם. כאמור, גם לא תאריך. הצדדים לא ציינו מהו המועד בו נשלח המסמך לחברה אך ככל הנראה הוא נשלח בחודש יוני 2010 או בסמוך לכך (להלן יכונה המסמך: " טופס הדרישה").

6. העבודה על ספר הנכסים החלה בסוף שנת 2010. בין הצדדים התנהלה תכתובת ענפה, שבראשית הדרך במהלך שנת 2011 עסקה בעיקר בבקשות מצד החברה לשיתוף פעולה ולקבלת נתונים מהעירייה הדרושים לצורך העבודה על ספר נכסים, ובהמשך הדרך עסקה בדרישות החברה לקבל את שכרה, שלא שולם ע"י העירייה, הגם שלשיטת החברה העבודה הסתיימה בנובמבר 2011.

אין צורך לפרט את כל ההתכתבות. חלק ממנה, הנחוץ להכרעה בטענות הצדדים, יובא בהמשך. בשלב זה אפרט מקצת מהתכתובת, לשם השלמת התמונה העובדתית.

7. ביום 1.1.12 שלח מנכ"ל החברה, מר בארי כהן ( להלן: "כהן"), מכתב לסבאג שכותרתו " הודעה על סיום עבודה בפרויקט ספר נכסים בעיר בית שאן", ובו נכתב כי בהתאם לבקשתו של סבאג מודיע לו כהן על סיום הכנת ספר הנכסים ומבקש כי בהתאם לכך יועבר לחברה התשלום בסך של 120,000 ₪.

8. ביום 30.7.12 שלחה גב' שרון ירון, מנהלת קשרי לקוחות בחברה (להלן: " ירון"), מכתב לסבאג בו היא מודיעה על סיום פרויקט ספר הנכסים בהתאם להזמנה. עוד כותבת ירון כי בהתאם להצעת המחיר ולהסכם " שנחתם בין הצדדים" התשלום עבור כל נכס מניב הוא 400 ₪ ועבור כל נכס אחר 200 ₪ וכי בפועל הוטמעו 655 נכסים מתוכם כ- 220 בעלי פוטנציאל להיות מניבים ועל כן החשבון מסתכם לסך של 203,000 ₪. מוסיפה ירון וכותבת כי ידוע לחברה שהתקציב אשר הוקצה במועד ההתקשרות עמד על 120,000 ₪ וכי מאחר שכמות הנכסים אשר התגלתה עלתה על הכמות שהוערכה ע"י הצדדים והחברה התריעה על כך באמצע העבודה, מבקשת החברה להוסיף תקציב בסך של 84,750 ₪.

9. ביום 5.11.12 חתם מר יצחק כנפו, מנהל הנכסים בעירייה (להלן: " כנפו"), על טופס "אישור תשלום" במסגרתו אישר לשלם לחברה סך של 60,000 ₪ ( ליתר דיוק סך של 59,999.94 ₪, ולהלן: "אישור התשלום"). ברישא של טופס אישור התשלום הסטנדרטי נכתב: "הריני לאשר כי הטובין/השירות שתמורתם נדרשת, אכן סופקו לשביעות רצוני...". תשלום זה לא בוצע בפועל.

10. בין החודשים אוקטובר 2012 לינואר 2013 שלחה יועצת משפטית של החברה, עו"ד לירון דקל, מספר מכתבים בדרישה לתשלום סך של כ- 215,500 ₪, הן לראש העיר בית שאן באותה עת מר ג'קי לוי, הן לב"כ העירייה דאז עו"ד אבי גולדהמר.

ביום 22.4.13 שלח עו"ד גולדהמר מכתב בו ציין כי העירייה לא מסכימה לשלם את הסכום שדרשה החברה וכי לפי המתווה לפשרה עליו הוסכם במסגרת פגישה בין הצדדים במשרדי העירייה, העירייה מציעה לשלם בשלב ראשון סך של 75,000 ₪, ולאחר שיתקיימו ישיבות בין הצדדים וספר הנכסים יתוקן בהתאם לדרישות העירייה, יושלם התשלום לסך של 150,000 ₪.

ביום 23.4.13 השיבה עו"ד דקל למכתבו של עו"ד גולדהמר וכתבה כי החברה מקבלת עקרונית את הצעת העירייה אך בסכומים שונים, כך שבשלב ראשון תשלם העירייה סך של 120,000 ₪, בשלב שני העירייה תעביר לחברה רשימת נכסים לגביהם ישנן שאלות או השגות באשר להיותם מניבים ויתקיים לגביהם דיון ותיקון בהתאם לצורך, ובאשר ליתרת החוב תפנה העירייה למשרד הפנים לקבלת תקציב נוסף. עוד הוסיפה עו"ד דקל כי אם לא יתקבל תקציב נוסף תשלם העירייה לחברה רק סך נוסף של 30,000 ₪, ובסך הכול 150,000 ₪.

בין ב"כ הצדדים הוחלפו טיוטות להסכם פשרה ולבסוף החברה חתמה עליו , אך ביום 25.7.13 שלח ב"כ העירייה מכתב בו הודיע כי לאחר התייעצויות שהתקיימו בעירייה הוחלט שלא להגיע לפשרה.

11. ביום 19.11.13 הוציאה החברה לעירייה ארבעה חשבונות עסקה כדלקמן:
חשבון ע"ס 120,000 ₪. בסעיף ההערות נרשם " חשבון חלקי בגין ספר נכסים בית שאן";
חשבון ע"ס 86,500 ₪. בסעיף ההערות נרשם " בקשה לתקציב נוסף מעבר להזמנה של 120,000 ₪";
חשבון ע"ס 10,768 ₪. בסעיף ההערות נרשם " ספר נכסים - רישיון זכות השימוש בתוכנה והתקנת עמדה. עדכון מע"מ ל 18% ";
חשבון ע"ס 1,534 ₪, בסעיף ההערות נרשם " בגין 2 התקנות תוכנת GIS ( אצל איציק כהן+ברוך)".

12. במסגרת מסכת הראיות בתיק הוגשו התצהירים הבאים: מטעם החברה הוגשו תצהיריהם של כהן, כאמור מנכ"ל החברה; מר אריאל בלחמן - מנהל פרוייקטים בחברה; ומר ארז בדש - החשב המלווה בעירייה מטעם משרד הפנים במועד ההתקשרות. מטעם העירייה הוגשו תצהיריהם של כנפו, כאמור מנהל הנכסים בעירייה ושל סבאג, כאמור גזבר העירייה. כל העדים נחקרו.

טענות הצדדים

טענות התובעת

13. התובעת טוענת כי הצעת המחיר אושרה ע"י הנתבעת וכי האחרונה בחרה בחלופה ב' של הצעת המחיר, קרי בתשלום שכר טרחה של 400 ₪ לכל נכס מניב ו-200 ₪ לכל נכס אחר. התובעת מוסיפה כי מאחר שספר הנכסים, שהכנתו הסתיימה בנובמבר 2011 , כולל 655 נכסים, מתוכם כ- 220 מניבים, שכר טרחתה של התובעת הסתכם לסך של 185,425 ₪ + מע"מ נכון ליום 19.11.13.

14. התובעת טוענת כי הנתבעת לא שיתפה פעולה לאורך ביצוע הפרוייקט מתחילתו ועד סופו ולא פעלה להעברת כלל הנתונים הנדרשים לצורך הכנת ספר הנכסים. עוד טוענת התובעת כי אף שפנתה פעמים רבות לנתבעת בדרישה לתשלום החוב, לא זכתה התובעת להתייחסות או תשובה עניינית לפניותיה.

15. התובעת טוענת כי ביום 1.1.12 הודיע סבאג לכהן כי על מנת שישולם לתובעת החוב ע"ס 120,000 ₪, על כהן לשלוח לסבאג מכתב רשמי בו הוא מודיע על סיום העבודה וזאת לצורך שחרור התקציב שהוכן בסכום זה מראש לצורך הפרויקט. בשל כך נשלח לסבאג המכתב מיום 1.1.12. עוד הודיע סבאג לכהן כי על מנת לקבל את יתרת שכר הטרחה ( מעבר לסך של 120,000 ₪), על כהן לשלוח לסבאג מכתב בקשה לעדכון התקציב ממשרד הפנים. בשל כך נשלח לסבאג המכתב מיום 30.7.12 מתוך ידיעה, על בסיס ניסיון בעבודה מול רשויות אחרות, שמשרד הפנים ישמח להוסיף תקציב לשם מטרה זו. התובעת מוסיפה כי לשני מכתבים אלו לא ניתנה התייחסות של הנתבעת בזמן אמת וכי הנתבעת ידעה בזמן אמת על מספר הנכסים הרב שנמצא ע"י התובעת והוכלל בספר הנכסים ולמרות זאת לא עצרה את עבודתה של התובעת.

16. התובעת טוענת כי על אף שהצדדים הגיעו להסכם פשרה, הנתבעת חזרה בה באופן שרירותי מהסכם זה ולא שילמה את החוב, ואף לא את הסכום שאושר ע"י כנפו באישור התשלום.

17. התובעת מחדדת את העובדה כי במסגרת הנסיונות להימנע מהגשת תביעה כנגד הנתבעת, ניהל כהן מספר שיחות טלפוניות עם כנפו אשר הוקלטו ותמליליהן הוגשו. התובעת טוענת כי במסגרת שיחות אלה לא טען כנפו "ולו במילה" כי הסיבה ששכר הטרחה המגיע לתובעת איננו משולם לה היא שהתובעת כביכול אינה זכאית לתשלום או שהעבודה על ספר הנכסים לא הושלמה.

18. התובעת טוענת כי רק בתצהירים העלתה הנתבעת לראשונה את הטענה לפיה הצעת המחיר איננה מהווה חוזה בין הצדדים וכי טופס הדרישה הוא החוזה המגדיר את מסגרת ההתקשרות בין התובעת והנתבעת.

19. לאור כל האמור טוענת התובעת כי היא זכאית לתבוע אכיפת החוזה בין הצדדים מכוח סעיף 2 לחוק החוזים ( תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970, וכן לתבוע פיצויים מהנתבעת מכוח סעיף 10 לחוק האמור . עוד טוענת התובעת כי היא זכאית לתבוע פיצויים בגין גרם הפרת חוזה מכוח סעיף 62( א) לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש].

20. התובעת טוענת כי הנתבעת לא עמדה בחובת תום הלב המוטלת עליה בהתאם לסעיפים 12 ו- 39 לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג-1973, שהינה חובה מוגברת בנסיבות העניין בהיות הנתבעת רשות מקומית.

21. התובעת טוענת כי על סכום החוב יש להוסיף, מעבר לשערוך רגיל, גם ריבית מיוחדת מכוח סעיף 28 א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 וזאת מחמת אי תשלום החוב שאיננו שנוי במחלוקת, קרי הסך של 60,000 ₪ שאושר במסגרת אישור התשלום.

טענות הנתבעת

22. הנתבעת טוענת כי ההסכם המחייב בין הצדדים הוא טופס הדרישה וזאת משתי סיבות. האחת, נטען כי טופס הדרישה חתום ע"י העירייה בהתאם להוראות פקודת העיריות [נוסח חדש] , לעומת הצעת המחיר וטיוטת ההסכם שאינן חתומות ע"י העירייה. השניה, נטען כי כהן אישר בעדותו את תוקפו המחייב של טופס הדרישה.

23. הנתבעת טוענת כי בטופס הדרישה היא הזמינה שלושה תוצרים מהתובעת, תמורת סך כולל של 120,000 ₪, ואלו והם: ספר נכסים מלא (כולל מיפוי); רישום הזכויות בנכסים בטאבו ; חוברת מכרז למימוש הנכסים. עוד טוענת הנתבעת, כי בהתנהגותה קיבלה התובעת על עצמה את ביצוע העבודה והמחיר בהתאם לטופס הדרישה השונה מהצעת המחיר.

24. הנתבעת טוענת כי רשות מקומית חייבת לקבוע תקציב מראש לביצוע עבודה וכי התקציב, בסך של 120,000 ₪ כולל מע"מ, היה ידוע לתובעת. הנתבעת מוסיפה כי התקציב מהווה רף עליון ממנו לא ניתן לחרוג, אלא באישור מראש ובכתב של העירייה שניתן במשורה, לאחר בדיקה, ושלא ניתן במקרה הנדון.

25. הנתבעת טוענת כי התובעת קיבלה על עצמה לבצע את כל העבודה המפורטת בטופס הדרישה, תמורת סך כולל של 120,000 ₪. הנתבעת מוסיפה כי התובעת ידעה וכי הנתבעת הבהירה לה שייתכן כי חריגה מהתקציב לא תאושר ע"י משרד הפנים.

26. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הכינה שניים מתוך שלושת התוצרים שנדרשו ממנה בטופס הדרישה; רישום זכויות בטאבו והכנת חוברת למכרז. משכך, טוענת הנתבעת, התובעת לא ביצעה לפחות 2/3 מהעבודה שהוזמנה ממנה, והתמורה עבור ספר הנכסים עומדת לכל היותר על 40,000 ₪ כולל מע"מ.

27. הנתבעת טוענת כי למעשה התובעת אף לא הכינה ספר נכסים אלא רק ערכה טבלה של נכסים, שחסרים בה פרטים רבים. הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובעת, שביצעה בעבר 'סקר נכסים' עבור הנתבעת, עשתה שימוש בנתונים שכבר היו בידיה על מנת לחייב את הנתבעת בסכום הנתבע.

28. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה קיומה של תוכנה. עוד טוענת הנתבעת כי צילומי המסך שהציגה התובעת אינם מעידים על קיומה של תוכנה, ובוודאי על כך שמדובר בתוכנה עובדת, ושיש בה את כל פרטי הנכסים. הנתבעת מוסיפה כי היא לא נתבעה לשלם עבור תוכנה אלא עבור ספר נכסים וספר הנכסים הוא אותה טבלה חסרה.

29. הנתבעת טוענת כי אישור התשלום ניתן ע"י כנפו, כפי שלטענת העירייה הוא גם העיד, רק מתוך רצון טוב ורק על מנת לתמרץ את התובעת לסיים את העבודה.

30. הנתבעת טוענת כי התובעת העלתה 3 "טענות כזב": הראשונה, התובעת טענה כי הצעת המחיר אושרה ע"י הנתבעת כאשר אין מחלוקת שהצעת המחיר לא נחתמה; השניה, התובעת טענה כי העבודה על ספר הנכסים הסתיימה בנובמבר 2011 שעה שמעדותו של מנהל הפרוייקטים בתובעת עולה כי מדובר 'בדבר דינמי' ולכן העבודה לא הסתיימה; השלישית, הסכום שדורשת התובעת השתנה מספר פעמים.

31. הנתבעת טוענת כי התובעת לא הוכיחה כמה כסף מגיע לה, אם בכלל, בגין מקצת העבודה שביצעה לטענתה.

32. הנתבעת טוענת כי התובעת התנהלה בחוסר תום לב שעה שחשפה את הסכם הפשרה בפני בית המשפט. למרות זאת, מוסיפה הנתבעת וטוענת כי הסכם הפשרה מהווה הודאה של התובעת בטענות הנתבעת בתביעה כאן.

דיון והכרעה

33. לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים ובחומר הראיות שהונח בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי. להלן נימוקיי.

34. על מנת להכריע במחלוקת בין הצדדים, למעשה יש לקבוע תחילה מהם תנאי ההתקשרות החוזית, ובכלל זאת להשיב על שתי שאלות עיקריות: האחת, מהי העבודה נשוא ההתקשרות, אשר עליה הסכימו הצדדים. השניה, מהי התמורה החוזית עליה הוסכם בין הצדדים עבור אותה עבודה . השאלה השלישית עליה יש להשיב בהמשך תהא , האם החברה ביצעה את העבודה נשוא ההתקשרות ומשכך זכאית לתמורה. ואם כן, יהא צורך לבחון מהו הסכום שיש לפסוק.

מהי העבודה נשוא ההתקשרות החוזית?

35. עיקר המחלוקת נעוץ בהגדרת תוכן העבודה נשוא ההתקשרות, העבודה אותה הסכימו הצדדים כי על החברה לבצע . החברה טוענת כי העירייה בחרה את חלופה ב' של הצעת המחיר, ובהתאם לכך מה שהוטל על החברה לבצע על פי הסכמת הצדדים היה להכין ספר נכסים וכך היא עשתה. מנגד, טוענת העירייה כי טופס הדרישה הוא המסמך המגדיר את מהות העבודה שנדרשה מהחברה ואין בלתו. לפיכך טוענת העירייה כי הוסכם שעל החברה לבצע שלוש משימות: הכנת ספר נכסים; רישום זכויות בטאבו ; הכנת חוברת למכרז לשם מימוש נכסים.
אומר מיד כי בנקודה זו אני מבכר את טענות החברה על פני אלה של העירייה וקובע כי ממכלול הראיות שהוצגו בפניי עולה בבירור כי מהות העבודה עליה הוסכם היתה הכנת ספר נכסים, ולא מעבר לכך. (עוד אעיר כבר כעת כי בכל הנוגע לרישום זכויות, העירייה לא הראתה כי נמצאו נכסים שנדרש רישום הזכויות בגינם ולכן טענה זו שנדרש רישום זכויות והדבר לא נעשה, נטענה בעלמא).

36. ראשית, ראוי להדגיש כי אין בנמצא, ולמצער לא הוצג בפניי, הסכם בין הצדדים החתום כדין. אין חולק כי הצעת המחיר וטיוטת ההסכם אינן חתומות על ידי העירייה. אולם, כפי שהעיד בדש, לא נהוג לחתום על מסמכים שהספק מכין ( עמ' 4 לפרוטוקול , ש' 18-29), ולכן לא ניתן ללמוד מעובדה זו כשלעצמה כי מסמכים אלה לחלוטין אינם רלבנטיים. טופס הדרישה, לעומת זאת, שנכתב בכתב ידו של סבאג (עמ' 33, ש' 5) אכן נחתם ע"י בדש וסבאג. למרות זאת, גם הוא על פני הדברים איננו מסמך חתום כדין אשר ניתן לראות בו התחייבות חוזית תקפה של העירייה, שכן נעדרות ממנו חתימת ראש העיר וחותמת העיריה ( סעיפים 203 ו-142ג(א)(5) לפקודת העיריות). כפי שהדבר משתקף, למשל, בשאלת ב"כ העירייה עצמו לבדש: " מה דינה של התחייבות שאין בה חתימות שלושת מורשי החתימה...", ובדש מאשר כי היא אינה תקפה. משכך, לכאורה, גם טופס הדרישה אין בו כדי להוות חוזה תקף כדין, ודינו בטלות.

כאן המקום להזכיר גם, כי חלפו הימים בהם רשויות מקומיות עשויות היו לנסות ולהתחמק לחלוטין מתשלום כלשהו עבור עבודה שהוזמנה ע"י הגורמים המוסמכים בהן ובוצעה עבורן, לעתים תוך ניצול לרעה של דרישות הוראות פקודת העיריות ( החלות גם על מועצות) לעניין התקשרות הרשות עם ספקים. אף שאין להלכה זו תחולה ישירה על הנסיבות כאן, סבורני כי את השאלה בדבר תוכן ההתקשרות החוזית בענייננו, יש לבחון באספקלריה של ההלכה העדכנית בנוגע לתוצאות הבטלות של חוזה בלתי חוקי עם עירייה, אשר אינה מתעלמת משיקולים של מניעת עשיית עושר ולא במשפט ע"י העירייה [ע"א 6 705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים, פ"ד סג(2) 1 (2009); רע"א 5210/08 עו"ד זרח רוזנבלום נ' מ.מ. חבל מודיעין (20.12.2010)] .

37. שנית, אם לחזור למושכלות יסוד בדיני חוזים, ברי כי טופס הדרישה הלאקוני, שהוא נעדר פרטים לחלוטין, אינו יכול כשלעצמו לשקף הסכמה חוזית בין צדדים העומדת בדרישת המסוימות. כמובן מאליו, אין מניעה כי יינתן ע"י מזמין קיבול באופן לאקוני, ביחס להצעה מפורטת של ספק . והרי רשויות מקומיות נוהגות כך כעניין שבשגרה. אך יודגש כי לא זו היתה טענת העירייה כאן. העירייה לא טענה כי קיבלה את הצעת המחיר (או הצעה אחרת כלשהי) , או כי ניהלה מו"מ לגבי הצעת המחיר ולאחר שנערכו בה שינויים כאלה ואחרים קיבלה אותה עם שינויים (שלא פורטו) . נהפוך הוא; העירייה עמדה על כך שטופס הדרישה עומד ברשות עצמו. בנסיון לנתק כל קשר בין הצעת המחיר להתקשרות, טען נציג העירייה כי טרם שחתם על טופס הדרישה הוא כלל לא ראה את הצעת המחיר . אילו היה ממש בטענה זו של העירייה, כשטופס הדרישה הוא המסמך היחידי "ואין בלתו", ברור כי הוא לחלוטין נעדר מסוימות ו לכן אינו יכול לשקף התקשרות חוזית תקפה. טופס הדרישה כשלעצמו - 15 מלים משורבטות בכתב יד ע"ג טופס הזמנה סטנדרטי המיועד על פני הדברים להזמנת פריטים רבים ומן הסתם בסכומים נמוכים - אינו מכיל פירוט מינימלי של מהות ההתקשרות. מהי תכולת העבודה? מהו היקפה המוערך? מהו לוח הזמנים לביצוע העבודה? מהם תנאי התשלום? כיצד נבחנת השלמת העבודה? מהו בכלל ספר נכסים? אלו פרטים ייכללו בו? באיזה פורמט יימסר? מה יהא ממשק העבודה מול העירייה? מה עומד מאחורי צמדי מלים כמו 'רישום זכויות' או 'חוברת למכרז'? (באלו נכסים, או סוגי נכסים, יירשמו הזכויות? בכולם? אלו נכסים, או סוגי נכסים, ימומשו כך שיהא צורך להכין מכרז לגביהם? או, למשל, האם התשלום לעורכי דין לצורך רישום זכויות ושאר העלויות הכרוכות בביצוע רישום, או עלות השמאות הנדרשת לצורך הכנת מכרז למימוש נכסים, מוטלות על החברה או על העירייה?).
לאור האמור, לא ניתן לראות בטופס הדרישה כשלעצמו כחוזה המשקף את תנאי ההתקשרות, ומשכך יש להוסיף ולבחון מהם תנאי ההתקשרות לאשורם.

38. סיבה נוספת בגינה אין לראות בטופס הדרישה בתור המסמך המחייב שאין בלתו, ואין לראות בתוכנו כמשקף את מהות העבודה המוסכמת על הצדדים, נעוצה בכך שהוא מתיימר להטיל על החברה התחייבות בלתי סבירה לחלוטין [ראו ע"א 270/86 רגובי נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ, פ"ד מה(1) 620, 632 (1990)]. ההלכה היא כי חוזה יש לפרש באופן שממנו עולה כי יש בו הגיון כלכלי מבחינת הצדדים וכי הוא נועד לשרת תכלית עסקית ומסחרית. אכן, הלכה זו עניינה בשאלת פרשנות חוזה. אין צריך לומר כי אם מדובר במצב דברים שבו שני צדדים בחרו להתקשר בחוזה ברור ומפורט, שאין ספק לגבי תוכנו, הכלל הוא כי בית המשפט אינו מתערב בתוכן, גם אם אחד הצדדים כלכל צעדיו באופן שגוי וטעה בכדאיות העסקה. אלא שכאן יש ספק של ממש בנוגע למהות החוזה ותוכנו. זוהי השאלה הטעונה הכרעה. לצורך הכרעה בה, ניתן לבחון בין השאר את מידת ההגיון הכלכלי בהתקשרות כפי שכל צד טוען לה.

ה"חוזה" המשתקף מטופס הדרישה חסר הגיון כלכלי, מבחינת שני הצדדים.
מבחינת העירייה, מטרתו של ספר נכסים היא בין השאר לאתר נכסים שהעיריה לא בהכרח היתה ערה לקיומם, לפחות לא בצורה מסודרת במחלקת הנכסים. קביעת תמורה בסכום קבוע, ללא כל קשר למספר הנכסים שהחברה תאתר, תאסוף נתונים לגביהם, ותמפה אותם, יוצרת אצל החברה תמריץ שלילי לבצע את עבודתה ביסודיות, שכן ממילא התגמול על עבודתה יהא זהה, בין אם איתרה נכסים רבים בין אם לאו, בין אם כללה בספר נתונים לגבי 20 נכסים ובין אם לגבי 500.
מבחינת החברה, קשה להעלות על הדעת כי לאחר שהחברה דרשה, על פי שתי החלופות שהציעה, תמורה הקשורה באופן הדוק למספר הנכסים, כאשר בחלופה שאינה על פי אחוזים מהצלחה התבקש סכום קבוע של 400 ₪ לנכס מניב ו-200 ₪ לנכס אחר עבור הכנת ספר נכסים בלבד , תיאות החברה ליטול על עצמה התחייבות גורפת, לא רק לעריכת ספר נכסים תמורת סכום נקוב יהא אשר יהא מספר הנכסים שייכללו בו, אלא בנוסף לכלול באותו סכום קבוע מראש ולא מאד גבוה (כ- 100,000 ₪ ללא מע"מ), שתי מטלות נוספות הכרוכות בביצוע עבודה בהיקף ניכר ביותר, ואף זאת מבלי לדעת בכמה נכסים מדובר. גם אם נניח שהחברה ידעה להעריך את מספר הנכסים הכולל בעיר שייכללו בספר הנכסים, הכיצד ניתן לדעת האם צריך יהיה לרשום זכויות ב-5 נכסים או ב-50? אם העירייה תבחר בעתיד לממש 2 נכסים או 20?

יצויין כי מעדותו של כהן, שלא נסתרה, עולה כי רישום נכסים כרוך בעבודה רבה ובהוצאות ניכרות, לרבות עבודה עם משרדי עורכי דין, שמאי מקרקעין, משרדי תכנון או אדריכלים ועוד, ומדובר בתהליך של שנים (עמ' 22, ש' 17-20) . עוד העיד כהן כי גם במסגרת חלופה א' בהצעת המחיר מטעם החברה, על בסיס הצלחה בשווי נכסים שימומשו, התחייבה החברה להעניק רק ליווי בפרסום המכרזים וניהולם ולא הכנת המכרזים עצמם שכן לשם כך נדרשת מומחיות של גורמים מקצועיים (עמ' 22, ש' 23-28). הדעת נותנת כי אילו היה מוסכם שהחברה תבצע עבודה נוספת מעבר להכנת ספר נכסים, בדמות רישום זכויות בנכסים והכנת חוברת מכרז למימוש הנכסים (שירות שלדברי כהן החברה אינה מספקת), היתה החברה עומדת על קבלת שכר טרחתה בדמות אחוזים מהצלחה כפי שביקשה בהצעת המחיר, למצער בהלימה כזו או אחרת למספר הנכסים שיהא צורך בעבודה נוספת של רישום/מכרז לגביהם, ולכל הפחות עומדת על קבלת סכום קבוע מראש גבוה יותר. הקושי מתחדד שעה שהעירייה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי בין הצעת המחיר לטופס הדרישה נערך מו"מ כלשהו בין הצדדים שבמסגרתו עלה בידי העירייה לשנות את תנאי העסקה באופן משמעותי כל כך. נהפוך הוא; כהן העיד כי למיטב ידיעתו לא נערך כל מו"מ באשר לתנאי העסקה ולמצער הוא לא היה חלק ממו"מ כזה ( עמ' 20 ש' 27-31), וברי כי שינוי כה חד בתנאי העסקה היה מחייב את מעורבות המנכ"ל.

39. לאור האמור לעיל, הרי שיש להשיב על השאלה הראשונה ולקבוע מהי העבודה נשוא ההתקשרות על בסיס כלל חומר הראיות שהונח בפניי. אכן, כאשר המסמך היחיד שחתום הוא טופס הדרישה, לא בנקל ניתן לקבוע כי היקף העבודה שונה ממה שנכתב בו. יחד עם זאת, בית המשפט אינו עוצם עיניו אל מול התמונה הנגלית בפניו, והתמונה ברורה למדי. מכלל הראיות שהוצגו, וביניהן התכתבויות בין הצדדים בעקבות דרישות התשלום של החברה, ומהתנהגותם של נציגי העירייה ביחס לאותן דרישות תשלום, ומהעדויות שנשמעו, עולה המסקנה שהוכח במידה הנדרשת במשפט אזרחי כי טופס הדרישה איננו משקף נכונה את הסכמות הצדדים, כי אין מקום לקרוא אותו במנותק מהצעת המחיר שקדמה לו וכי מהות העבודה נשוא ההתקשרות החוזית היא הכנת ספר נכסים בלבד.

40. נפתח בעדויות. העדויות הרלוונטיות לשאלה הנדונה הן עדויותיהם של בדש, כהן וסבאג. זאת, מכיוון שבלחמן וכנפו, לפי עדותם, לא היו מעורבים בשלב ההתקשרות ומשכך אין בעדותם בכדי לשפוך אור על נסיבות ההתקשרות בין העירייה והחברה.

העדות המשמעותית ביותר לטעמי שנשמעה בתיק זה היא עדותו של בדש. נזכיר כי בדש היה בתקופה הרלוונטית לתביעה החשב המלווה של העירייה מטעם משרד הפנים. דהיינו אין לו נגיעה למי מהצדדים. להסרת ספק יוער, כי קודם לתפקיד בבית שאן כיהן כגזבר או חשב מלווה ברשויות אחרות, וגם בעת מתן עדותו שימש בתפקיד גזבר ומנכ"ל של רשות. לא נטען לקיומו של קשר כלשהו בינו לבין התובעת. כאשר שימש בתפקידים ברשויות כסייפה ונחף, לפני התפקיד בבית שאן, השתמש בשירותי החברה לקבלת ספר נכסים לרשויות אלה, ומאז סיים את תפקידו בבית שאן לא קיים עם החברה אפילו קשר עבודה מסוג זה. משכך, עדותו היא למעשה עדות אובייקטיבית לחלוטין וככזו היא בעלת משקל משמעותי במסגרת בחינת מכלול הראיות בתיק. בנוסף, עדותו של בדש היתה עניינית ומהימנה ואני נותן בה אמון מלא. בתצהירו הצהיר בדש כי הצעת המחיר של החברה אושרה ע"י העירייה וכי העירייה בחרה בחלופה ב' להצעת המחיר, קרי מחיר קבוע של 400 ₪ לכל נכס מניב ו-200 ₪ לכל נכס אחר ( סעיפים 6, 11-12 לתצהיר). על עדותו זו חזר בדש גם בחקירתו בבית המשפט ועדותו לא נסתרה:

"ת. אני לא חלק מהתובעת ולא חלק מהנתבעת. אני באתי להגיד מה שהיה שם. וגם בתצהיר הסכמתי לחתום רק על מה שהיה. אני זוכר בוודאות שתי חלופות, כי אני יזמתי את סקר הנכסים ואני זוכר שתי חלופות, עד כמה שאני זוכר. שחלופה אחת התבססה על משהו הרבה יותר מורכב וכבד שבגינה גם היה אחוז על הצלחה ולא ידענו לכמת את זה ולא יכולנו במצב הכספי של הרשות להתחייב לדבר כזה והלכנו על חלופה יותר פשוטה וקלה וליישום, וגם תקציבית סבירה. זה מה שאני זוכר. אני בהחלט זוכר שהלכנו על החלופה השניה ובהתאם לזה התקדמנו.
ש. למה הכוונה 'הלכנו'? ישבת עם עטאללה, עם ראש העיר?
ת. זה בעיקר עם עטאללה. לא עם ראש העיר - הוא פחות מתערב בדברים האלו. זה בעיקר עם עטאללה כשהייתי מגיע והיינו עוברים על המשימות ה[מ]שותפות, חלק מהמשימות היה נושא הנכסים, כי אני כחשב רציתי לקדם את זה. שואל איפה עומדים, למה לא חותמים. זה בוודאי עם עטאללה. אני זוכר גם את הדיונים - איזה חלופות לקחת. בסופו של דבר הלכנו על החלופה הפשוטה יותר".
(עמ' 6, ש' 13-25)
ובהמשך:

"ש. תסביר לי איך אתה קורא את חלופה א'. מה משמעותה - מתי היא מסתיימ[ת]. מה השלב הסופי שלה. איך מכמתים ומתוך מה.
ת. (מעיין במסמכים). אני חושב שזה מה שאמרתי בהתחלה. חלופה א' מדברת על משהו הרבה יותר מורכב. זה גם לבנות ספר וגם אח"כ לממש את הנכסים. כלומר, חלק מהנכסים למכור ולהכניס הכנסה לרשות ואם יש בעיה מורכבת - לפתור את הבעיה ואז, נניח נכס שאינו רשום על שם העירייה ותוך כדי הבדיקה מגלים ומנסים לנכס את זה לעירייה - זה גם סוג של הכנסה, גם אם זה לא בכסף.
ש. זה חלק מהעבודה של התובעת אם היתה נבחרת החלופה הזו?
ת. כן, יש פה עבודה מאוד קשה של התובעת, ובגינה היא מבקשת אחוזים על הצלחה. אם היא עושה עבודה טובה ומצליחה היא תכניס הרבה כסף. אני פחדתי מהחלופה הזו. היה לי קשה, במצבה של בית שאן, להתחייב על משהו שאני לא יודע איפה הוא מתחיל ואיפה הוא מסתיים ובדיונים פחות רצינו לקחת את הסיכון. החלופה השניה היא ספר - קודם כל נמפה את מה שיש בעיר, לפחות במסגרת התקציב ששמנו, נמפה - יהי ה לנו ספר נכסים והספר הוא התוצר".
(עמ' 8 ש' 26 - עמ' 9 ש' 6)

41. לעדותו של בדש מצטרפת עדותו של כהן. עדותו של כהן היתה עניינית, קוהרנטית והותירה רושם חיובי ומשכנע. מהימנותו של כהן באה לידי ביטוי, בין השאר, בכך שאמר בהגינותו גם דברים שאינם מסייעים לתביעתה של החברה, למשל כשהעיד כי ידע שישנה הגבלת תקציב של 120,000 ₪ אך קיווה שמשרד הפנים יאשר תקציב נוסף ולקח את הסיכון שייתכן כי משרד הפנים לא יאשר את תוספת התקציב ( עמ' 23, ש' 1-4 וכן 24-31).

בתצהירו הצהיר כהן כי העירייה אישרה את הצעת המחיר ובחרה בחלופה ב' כשהתוצר הוא ספר נכסים. בעדותו עומת כהן עם האמור בטופס הדרישה והעיד בהגינותו שהוא ראה את טופס הדרישה בטרם החלה החברה לעבוד על ספר הנכסים ואף הבחין בטעות שנפלה בתיאור העבודה. לטענתו, במסגרת פגישת עבודה שערך עם בדש, סבאג וכנפו, שאל כהן האם העירייה מעוניינת בחלופת הצעת המחיר על פי הצלחה ( קרי חלופה א') שכן אז התמחור הוא שונה כפי שצויין בהצעת המחיר, ונענה בשלילה, והובהר לו כי המטרה היא רק להכין ספר נכסים. מעדותו של כהן עולה כי הסתפק בהסברים אלו לאור היחסים הטובים ששררו בין הצדדים ( עמ' 21 ש' 25-32; עמ' 22, ש' 5-8, 23-28). עדותו זו של כהן לא נסתרה.

42. מנגד ישנה עדותו של סבאג, שכאמור טוען בנחרצות כי טופס הדרישה בכתב ידו משקף את הסכמות הצדדים. לא נתתי אמון בעדותו של סבאג בנקודה זו ובכלל. עדותו התאפיינה במגמתיות ברורה ודברים שנאמרו בה אינם עולים בקנה אחד עם ראיות שהוצגו. כך, למשל, סבאג טען בעדותו ואף עמד על כך שהוא מעולם לא ראה את הצעת המחיר לפני ההליך המשפטי וכי הצעת המחיר כלל לא נשלחה אל העירייה:

"ש. בדצמבר 2009 נשלחה אליכם הצעת מחיר מטעם התובעת נכון?
ת. לא.
ש. אז מתי כן נשלחה?
ת. לא נשלחה, ההצעה הזו ראיתי אותה בתביעה, אני זוכר שלא ראיתי אותה לפני. היה חשב מלווה בדש שלאור רצון העיריה ותוכנית ההבראה לממש נכסים נלווים כדי להכניס כסף לעיריה צריך להקים ספר נכסים ולממש אותם ביקש ממני להתלוות אליו לחברה שהוא מכיר הנקראת התובעת ונסעתי איתו והכיר לי את אדון ברי שאני מציע שתקים את ספר הנכסים".
(עמ' 28 ש' 8-11)
ובהמשך:
"ש. הזמנת העבודה הזו [טופס הדרישה] קשורה למשהו? היא לא קשורה להצעה?
ת. אין הצעה. ההצעה הזו – אני לא זוכר שקיבלנו אותה, אמרתי".

(עמ' 30 ש' 21-22)

כאשר עומת סבאג עם העובדה שבתצהירו רשום כי הצעת המחיר נשלחה לעירייה וכלל לא נטען בתצהירו כי הוא לא קיבל את הצעת המחיר ואף לא ראה אותה טרם ההליך המשפטי, התפתל סבאג והתחמק, תוך שהוא מנסה להטיל דופי בבדש כאילו ההתכתבויות עם החברה נעשו רק מול בדש, ולא מולו. משהבין כי טיעון זה אינו מחזיק מים הטיל את האשמה על הייצוג המשפטי של העירייה ( עמ' 30 ש' 26 - עמ' 31 ש' 9). בכל מקרה, עדותו זו של סבאג לפיה לא ראה את הצעת המחיר עד נקיטת ההליך, אינה עולה בקנה אחד עם ראיות שהוצגו בהליך, כמפורט להלן.

ראשית, עדותו עומדת בסתירה מוחלטת לעדותו של בדש שחלקים ממנה צוטטו לעיל ואשר העיד כי סבאג היה מעורב בדיונים לבחירת אחת מהחלופות שבהצעת המחיר. שנית, לתצהירו של כהן צורפה תכתובת דוא"ל ממנה עולים הנתונים הבאים. ביום 10.12.09 שלח כהן לבדש את טיוטת ההסכם שנזכיר כי נספח א' שלו זוהי הצעת המחיר. בגוף התכתובת כתב כהן כך: "שלום ארז, מצ"ב טיוטת ההסכם לביצוע ספר נכסים על בסיס מחיר פאושלי לנכס, לאישורכם. הטיוטה נשלחה גם בפקס לעטאללה ( למיטב ידיעתנו אין לו דוא"ל תקין)". יום למחרת, ביום 11.12.09, העביר בדש את אותה תכתובת דוא"ל אל סבאג והשיב לכהן כי יש לסבאג דוא"ל תקין. מכך עולה כי סבאג ראה את הצעת המחיר למצער במצורף לטיוטת ההסכם שנשלחה לו ע"י בדש בדוא"ל. יתרה מכך, טיוטת ההסכם משקפת כבר בחירה באחת מהחלופות שבהצעת המחיר, וברור כי סבאג כגזבר העירייה היה מעורב בבחירת החלופה, כפי שגם העיד בדש במפורש, ולכן ראה את הצעת המחיר עוד קודם למשלוח טיוטת ההסכם. שלישית, טענת סבאג לפיה לא ראה את הצעת המחיר טרם ההליך המשפטי אינה עולה בקנה אחד עם השכל הישר, שכן אין זה מתקבל על הדעת כי גזבר עירייה ייתן הסכמתו להתקשרות בשווי למעלה מ-100,000 ₪ ללא הצעת מחיר מסודרת. אפשרות מעין זו גם אינה הגיונית לאור חלוקת העבודה המקובלת שבין גזבר עירייה לחשב מלווה מטעם משרד הפנים, הנגזרת מהגדרות תפקידיהם על פי דין וההבדלים בהיקף המשרה . והיא אינה הגיונית גם לאור המגעים הממושכים שנוהלו לפני הגשת התביעה וכמעט הבשילו לכדי הסדר פשרה, כאשר התובעת מתבססת כל העת על הצעת המחיר.

קושי ברור נוסף בעדותו של סבאג המלמד כי אינה אמת, קשור לתרשים המצורף להצעת המחיר. נזכיר כי בטופס הדרישה נכתב "הקמת ספר נכסים ע"פ התרשים המצ"ב". עוד נזכיר כי לטופס הדרישה שצורף לתצהירי שני הצדדים לא צורף תרשים כלשהו. התרשים היחיד המופיע בראיות הצדדים הוא התרשים שצורף להצעת המחיר ואשר כותרתו " תרשים זרימה ומתודולוגיה בהקמת ספר נכסים". כאשר נשאל סבאג בעדותו מהו התרשים אליו מפנה טופס הדרישה, באיזה תרשים מדובר, הצביע סבאג על התרשים שצורף להצעת המחיר. הכיצד הזכיר בטופס הדרישה, ואף צירף אליו, תרשים שמקורו בהצעת מחיר אותה כביכול כלל לא ראה? לסבאג פתרונים. כאשר עומת עם העובדה שמדובר בתרשים שמקורו בהצעת המחיר, לה התכחש מכל וכול, השיב סבאג תשובה שאין בה ממש, ושבסופה הודה למעשה כי אכן זהו התרשים:

"ש. לאחר מכן בסעיף 6 אתה טוען 'על פי התרשים כולל ליווי, רישום הזכויות...' נכון?
ת. כן.
ש. על איזה תרשים מדובר?
ת. התרשים שצורף לטופס הדרישה.
ש. תוכל להצביע עליו?
ת. (מצביע על המסמך).
ש. איזה נספח זה?
ת. זה העמוד האחרון של נספח 1 [הצעת המחיר- א.ד.] . לפי מה שאני זוכר, צירפנו לטופס דרישה תרשים, ששוב, לפי מיטב זכרוני – שהוכן על ידי ועל ידי החשב המלווה. אני לא בטוח שזה הנספח פה, הטופס הזה של התרשים שצורף פה.
ש. אז עכשיו אתה אומר שיש גם תרשים שהכנתם והוא חלק מטופס ההזמנה והוא לא מופיע עד היום בשום מקום? זה מה שאתה אומר?
ת. לא. לפי מה שזכור לי היה תרשים. יש מצב שזה התרשים שצורף פה להצעת המחיר. יש תרשים שצורף לדרישה. שוב, ביקשנו שהתובעת תשלח את הדרישה, והיתה תקרית שנעלמה הדרישה מהעירייה ולכן ביקשנו שישלח אותה. החומר נעלם מהעירייה אז ביקשנו שישלח את הזמנת העבודה לעירייה לכן היא הגיעה ב 6/12.
ש. אני אומר לך שהתרשים שהתכוונת אליו זה התרשים שצורף כנספח להצעת המחיר. מה יש לך לומר על זה?
ת. יכול להיות. אבל שוב, ..." (עמ' 31 ש' 19 - עמ' 32 ש' 5)

דוגמאות אלה (ואחרות) הממחישות את העדר המהימנות, מטילות צל כבד על האופן בו הרשה לעצמו להעיד מי שמשמש בתפקיד בכיר של גזבר עירייה, ומשכך איני רואה לנכון ליתן אמון בעדותו של סבאג ככלל, ובפרט באשר למהות העבודה עליה הוסכם.

43. לאחר שבחנו את העדויות, נפנה עתה אל המסמכים. אינדיקציה ברורה המעידה על כך שמהות העבודה עליה הסכימו הצדדים היא הכנת ספר נכסים בלבד, עולה מההתכתבויות בין החברה והעירייה במסגרת דרישות החברה לקבלת התמורה שלטענתה מגיעה לה. מעיון בתכתובת הענפה בין נציגי העירייה השונים לנציגי החברה עולה כי בשום שלב לא נטען על ידי מי מנציגי העירייה כי ישנם תוצרים נוספים מעבר לספר הנכסים שכביכול היה על החברה להכין במסגרת העבודה. טענות מסוג זה עלו רק בסמוך להגשת התביעה.

44. כך, למשל, בחודש אוקטובר 2012 פנתה ירון מטעם התובעת למהנדס העירייה, מר דוד רודר (להלן: "מהנדס העיר"), בבקשה כי יפעל לאישור חשבונות שכר הטרחה של החברה בהקדם לאחר שהחברה ביצעה את התחייבויותיה. ביום 15.10.12 השיב מהנדס העיר:

"שרון שלום
הייתי בטוח שהענין כבר מאחורינו
אנסה לברר איפה זה עומד ומה הבעיה עכשיו
בברכה"

ביום 28.10.12, לאחר פנייה נוספת אליו, השיב מהנדס העיר כך:

"שרון שלום
מחר בבוקר אקבל חשבון לתשלום על סך 40% מההזמנה
החשבון לתשלום יועבר לגזברות לתשלום מחר
ולגבי היתר, תקבע ישיבה עם הגזבר לגבי המשך התשלומים והמשך הסדרת ספר הנכסים"

הדעת נותנת כי אם במסגרת הסכמות הצדדים היתה החברה אמורה לפעול לרישום זכויות ולהכין חוברת למכרז למימוש נכסים, היה הדבר מקבל ביטוי בתשובות מהנדס העיר . בפועל, בשלב זה הוא הודיע כי 40% מהתשלום יועבר, מה שלא קרה בפועל, ותיקבע ישיבה באשר ליתר התשלום והמשך הסדרה של ספר הנכסים בלבד, מבלי שכלל דובר על תוצרים נוספים כלשהם .

45. מנגד, העירייה לא הציגה כל התכתבות המעידה אחרת. קשה להעלות על הדעת מצב שבו הגורמים בעירייה סברו כי החברה לא ביצעה שתיים מתוך שלוש המטלות שנטלה על עצמה והדבר לא קיבל ביטוי ולו פעם אחת בכתב. בעדותו טען סבאג כי הדברים נאמרו לנציגי החברה במסגרת ישיבות שנערכו ושיחות שהתקיימו בין הצדדים ( עמ' 37 ש' 18-30). יש קושי של ממש לקבל את האפשרות כי טענות בדבר הפרה כה יסודית וממושכת של החוזה על ידי החברה, אם אכן מדובר היה בהפרה, יישארו בגדר טענות בעל פה ולא יקבלו ביטוי בכתב, אם לא במכתב רשמי אזי לכל הפחות במסגרת תכתובת הדוא"ל בין הצדדים. זאת במיוחד, בשעה שמתכתובות החברה השונות ניתן היה להבין בנקל כי כל שהחברה עובדת עליו הוא ספר נכסים. כך, למשל, ביום 13.11.11 שלח כהן לסבאג דוא"ל בה כתב לו כך:

"עטאללה שלום,
מה שלומך?
כדי לסיים את ספר הנכסים, אנו צריכים לקבל את הסיוע של העירייה בסיום המצאת הנתונים.
ללא כן, ניאלץ להגיש את הספר AS IS.
לידיעתך, המחיר אומנם היה לפי נכס, אבל יש תקציב גג לסקר 120 אלף ₪ שכבר עברנו אותו עקב כמות הנכסים שגילינו.
אנו רוצים להשלים נתונים כדי לסיים את העבודה בצורה מיטבית מקצועית.
המצאת מירב הנתונים על כל הנכסים תאפשר לעירייה לבצע פעולות מקרקעין כמו תוכניות חדשות, שינויי יעוד, מכירות, השכרות, הפקעות, גילוי פולשים וכו'.
אנא עזרתך בדחיפה אחרונה לסיום הפרוייקט"

אם אכן סבאג היה סבור שעל החברה לפעול לרישום זכויות בטאבו וכן להכין חוברת למכרז מימוש נכסים , ניתן היה לצפות לתשובה קצרה ונחרצת מצדו של סבאג, הכיצד ניתן לדבר "סיום הפרוייקט" טרם שאפילו החלו להתבצע שניים מתוך שלושת הרכיבים הנכללים בו. עוד נציין, ובכך נקדים את המאוחר ונתייחס לשאלת המחיר, כי אם אכן היתה הסכמה שהתמורה תעמוד על מחיר " פיקס" של 120,000 ₪, כפי שמצויין בטופס הדרישה שכביכול הוא החוזה ואין בלתו, ניתן היה לצפות כי סבאג יתקן את כהן בתשובה ויבהיר לו כי הוסכם על מחיר פיקס ולא מחיר 'פר נכס' כפי שכתב כהן. ברם, תשובה כזו, או תשובה בכלל, מצדו של סבאג, לא נשלחה. אילו היתה נשלחת תשובה היתה העירייה טורחת להניחה בפניי.

46. אפילו לאחר כניסת עורכי דין מטעם העירייה לתמונה, בתחילה לא עלו טענות בדבר תוצרים נוספים שהיה על החברה לספק לעירייה מלבד ספר נכסים. במכתב מיום 22.4.13 ששלח ב"כ העירייה דאז, כתב לחברה כי העירייה מסרבת לשלם לחברה את הסכום שדרשה במכתבה מיום 14.11.12 , משתי סיבות: האחת, העירייה הקצתה לפרוייקט ספר הנכסים סך של 120,000 ₪ ומשכך זהו הסכום המקסימלי לתשלום. השניה, כי החברה לא ערכה את ספר הנכסים המניבים כראוי. בהמשך מפרט ב"כ העירייה את המתווה לפשרה אליו הגיעו הצדדים וכותב בין היתר:

"...
3. במסגרת הפגישה שנערכה במשרדו של גזבר העירייה, הביעה חברתכם נכונות לפתרון הסכסוך מחוץ לכותלי בית המשפט בהתאם למתווה שהציע איציק כנפו.

4. בהתאם למתווה זה, הוצע כי עיריית בית שאן תשלם לחברת אור הייטק בשלב הראשון סכום מסוים בגין העבודה שאור הייטק כבר ביצעה. בשלב השני, ולאחר העברת התשלום הראשון, תעביר העירייה באמצעות מר איציק כנפו רשימת שאלות ובירורים לגבי הנכסים הנמצאים בספר הנכסים המניבים.

5. לאחר העברת השאלות, יתקיימו ישיבות בין אור הייטק לבין העירייה. בהתאם להסכמות שיתקבלו בישיבות - תתקן אור הייטק את ספר הנכסים.

6. לאחר תיקון ספר הנכסים ואישור העירייה כי ספר הנכסים נערך כראוי, תשלם העירייה את התשלום לחברת אור הייטק.

..."
(ההדגשות אינן במקור-א.ד.)

ניתן לראות כי אף בשלב זה, נסבו טענותיה של העירייה כלפי החברה סביב ספר הנכסים ותוכנו. מכתבו של ב"כ העירייה מעלה על הכתב הסכמות אליהן הגיעו הצדדים בפגישה שנערכה במשרדו של סבאג כאשר נושא רישום זכויות או הכנת חוברת למכרז כלל לא נ זכר. יתרה מכך, ממכתב זה עולה בבירור כי במועד הפגישה החברה כבר ביצעה את הכנת ספר הנכסים, בכפוף להשלמות, וזאת בניגוד לטענות העירייה בהליך זה כאילו לא נעשה ע"י החברה דבר, כפי שיפורט בהמשך.

בשולי הדברים יצוין כי במכתב תשובה ששלחה עו"ד דקל ביום 23.4.13 ואשר תוכנו מפורט לעיל בפרק הרקע העובדתי, ציינה עו"ד דקל כי בטרם הועלו דרישות החברה לתשלום, לא הועלתה ע"י העירייה כל טענה באשר לחוסרים כלשהם או צורך בהשלמות כלשהן ביחס לספר הנכסים.

47. רק במכתבו של ב"כ העירייה מיום 25.7.13 , במסגרתו הודיע על החלטת העירייה שלא להגיע לפשרה, ולאחר מה שנראה כמו תפנית חדה למדי בעמדת העירייה, נטען לראשונה, כי במסגרת הסכמות הצדדים נדרשה החברה לספק ספר נכסים, רישום זכויות בטאבו והכנת חוברת למכרז למימוש נכסים, ושני האחרונים לא סופקו. על טענות אלה חזר ב"כ העירייה גם במכתב מאוחר יותר מיום 20.7.14.

48. ראיה ברורה נוספת לכך שבמסגרת ההסכמות בין הצדדים לא נדרשה החברה לספק דבר מעבר לספר נכסים מצויה בשורה של שיחות שהתנהלו בין כהן לכנפו בשנים 2013 -2014, הוקלטו ע"י כהן ותמליליהן הוגשו לתיק . מסקנה זו עולה לא רק מהדברים שנאמרו בשיחות אלה, אלא גם, ובעיקר, מהדברים שלא נאמרו בהן. מתמלילי השיחות עולה כי כהן פנה לכנפו מספר פעמים על מנת לברר עימו מדוע לא משולם לחברה שכר בגין פרוייקט ספר הנכסים ולבקש את סיועו בסיום הסאגה בין הצדדים. בשיחות אלה כנפו לא העלה ולו פעם אחת טענה כי החברה טרם סיימה את עבודתה משום שעליה לבצע רישום זכויות או להכין חוברת מכרז, אלא חזר והבטיח, ברוח דברים חברית ואפולוגטית, לבדוק מדוע לא משלמים לחברה ולחזור עם תשובות ( שלא הגיעו). בשיחה האחרונה שתמלולהּ הוגש, שאל כהן את כנפו במישרין (כ נראה עקב העלאת הטענה לראשונה במכתב ב"כ העירייה זמן קצר קודם לכן) האם כנפו רצה שהחברה תטפל במימוש נכסים וכנפו השיב תשובה מתחמקת (עמ' 3 ש' 3-11 לתמליל השיחה מיום 27.7.14).

כאשר כנפו עומת בחקירתו הנגדית עם העובדה שלכל אורך שיחותיו עם כהן הוא לא טען ולו פעם אחת שהחברה לא ביצעה את המוטל עליה במסגרת הסכמות הצדדים, הוא לא סיפק תשובה המניחה את הדעת ( עמ' 42 לפרוטוקול , ש' 1-22).

49. אינדיקציה נוספת לכך שבמסגרת הסכמות הצדדים לא נדרשה החברה לספק דבר מעבר לספר נכסים, הוא אישור התשלום. נזכיר כי על טופס אישור התשלום חתום כנפו ובו הוא למעשה מאשר, כך עולה מלשון האישור הסטנדרטי כי " הטובין/השירות שתמורתם נדרשת, אכן סופקו לשביעות רצוני בהתאם להזמנה/הסכם/חוזה...". הסכום הנקוב באישור התשלום הוא 59,999.94 ₪. סכום זה כאמור מעולם לא שולם. עוד נזכיר כי לטענת העירייה, הסכום המירבי המגיע לחברה, רק אם ייקבע כי ספר הנכסים בוצע כראוי, הוא 40,000 ₪ המהווה שליש מהסכום הנקוב בטופס הדרישה, מאחר שלטענתה ספר הנכסים הוא אחד משלושה תוצרים שהיה על החברה לספק לה. ואם כך, נשאלת השאלה הכיצד זה מנהל הנכסים של העירייה, מאשר תשלום של 60,000 ₪, וחותם על אישור תשלום של מחצית מהסכום הנקוב בטופס הדרישה?

עדותו של כנפו בנקודה זו ובכלל לא הותירה רושם אמין. כנפו נתן עדות מגמתית תוך חזרה על "סיסמאות" שאין מאחוריהן דבר, ומתן תשובות מתחמקות מבלי להשיב לשאלות שנשאל. כבר בתצהיר העדות הראשית נתן כנפו שני הסברים שונים לכך שחתם על אישור התשלום. בפסקה 9 לתצהירו טען כנפו כי כלל לא מדובר באישור תשלום אלא באישור על קבלת חשבון מס' 121173. בהמשך טען כי החתימה על אישור התשלום נעשתה לאחר פגישה מיום 4.6.12 בה הוצגה למהנדס העיר מערכת ה-GIS ודובר על כך שהחברה לא השלימה את ספר הנכסים, ועל מנת שהחברה תשוב לעבודה ותשלים אותה.

שני ההסברים אינם מתיישבים זה עם זה, שכן אין כל היגיון בטענה כי אישור על עצם קבלת חשבון בידי מזמין, עשוי לתמרץ ספק כלשהו לנקוט פעולה כלשהי. יתרה מכך, גם כל אחד מההסברים כשלעצמו אינו מתיישב עם השכל הישר. באשר להסבר הראשון הרי שהוא אינו עולה בקנה אחד עם לשון המסמך. מתוכן המסמך עצמו עולה כי אין מדובר באישור על עצם קבלת החשבון (דבר שממילא אינו אמור להתבצע ע"י מחלקת הנכסים בעירייה ובוודאי לא ע"י מנהלה), אלא אישור תשלום שבמסגרתו מאשר המנהל הרלבנטי בעירייה, במקרה זה מנהל הנכסים, כי קיבל את הטובין/השירות לשביעות רצונו וכי יש לשלם לספק, במקרה הזה לחברה, את הסכום הנקוב בו. באשר להסבר השני, נשגב מבינתי כיצד ניתן לטעון ברצינות כי תשלום ע"י מזמין של סכום העולה כביכול על מלוא התמורה החוזית עבור עבודה מסויימת שכביכול טרם הושלמה, עשוי להניע את הספק להשלים את אותה עבודה. נסיון החיים מלמד כי נטייתו של מזמין הסבור שספק לא השלים את העבודה, תהא על פי רוב להתנות את התשלום בהשלמתה.

בעדותו בבית המשפט חזר כנפו על ההסבר השני והוסיף עובדות שלא נזכרו בתצהירו. כך, למשל, טען כי הופעל עליו לחץ על ידי מהנדס העיר לחתום על אישור התשלום וכי הוא עצמו התנגד לכך ( עמ' 41 ש' 10-21). אם כך, מדוע לא דרש ממהנדס העיר לחתום על אישור כי העבודה בוצעה לשביעות רצונו? מדוע בשיחות עם כהן מאוחר יותר ציין כי יפעל מול ראש העיר ומול הגזבר המעכב את התשלום? ומדוע הסבר שלישי, כבוש, שכשלעצמו אינו עולה בקנה אחד עם שני ההסברים הסותרים הקודמים, לא מצא את דרכו לתצהיר העדות הראשית? לכנפו פתרונים.

לסיום אציין כי האפשרות המסתברת לפיה אישור התשלום הוא אכן אישור תשלום ולא אישור על קבלת חשבון, וכי אישור התשלום נועד לשלם לחברה בגין עבודה שביצעה ולא כתמריץ לבצעה, נתמכת גם בדברים שנכתבו על ידי מהנדס העיר באוקטובר 2012, וצוטטו לעיל. כאמור, בדוא"ל מיום 15.10.12 הביע מהנדס העיר פליאה על כך שהעניין טרם סודר והודיע כי יברר היכן הבעיה. בדוא"ל שני מיום 28.10.12 הודיע מהנדס העיר כי למחרת היום יקבל חשבון לתשלום ע"ס 40% מההזמנה, כי החשבון יועבר לגזברות לתשלום וכי תיקבע ישיבה באשר להמשך הסדרת ספר הנכסים. נזכיר כי אישור התשלום נחתם על ידי כנפו בסמוך לאחר מכן, ביום 5.11.12.

50. יצוין כבר עתה כי שתי האינדיקציות האחרונות, שיחות כנפו-כהן ואישור התשלום, רלבנטיות גם לדיון בשאלה האם החברה ביצעה כראוי את העבודה נשוא ההתקשרות, שתידון בהמשך.

51. לסיכום הדיון בשאלה הראשונה - יש לקבל את טענות החברה, לדחות את טענות העירייה, ולקבוע כממצא עובדתי כי הוכח שהצדדים הסכימו להתקשר בהתאם לחלופה ב' של הצעת המחיר וכי העבודה נשוא ההתקשרות היתה הכנת ספר נכסים בלבד בהתאם להצעת המחיר.

מהי התמורה המוסכמת?

52. אין צורך להאריך בדיון בשאלה השניה, לאור מסקנת הדיון בקודמתה המכילה תשובה גם לשאלה זו. כאמור לעיל, התובעת שכנעה במידה הנדרשת, כי במסגרת הסכמות הצדדים נבחרה חלופה ב' של הצעת המחיר. משכך, הרי שהתמורה המוסכמת היא לפי מחיר של 400 ₪ לכל נכס מניב ו- 200 ₪ לכל נכס אחר, שהוכללו בספר הנכסים. מסקנתי זו מבוססת כאמור לא רק על עדותו של כהן ועל טיוטת ההסכם שצירף, אלא גם על עדותו של בדש - שכאמור מצאתיה מהימנה ואשר יש לזכור כי היא בלתי תלויה - שהעיד כי נבחרה חלופה ב' ( עמ' 6, ש' 18-19; וכן ש' 24-25).

מסקנה זו נתמכת גם בעדותו המגמתית של כנפו, שאגב נסיונו לתאר את העבודה כבלתי מספקת, ככל הנראה בהיסח הדעת, העיד כי התמורה החוזית אכן היתה מחיר 'פר נכס':
"ש. כיצד מתבצעת הבדיקה שלך לתקינות ספר הנכסים שאתה אומר שמה שקבלת החוק לגבי ספר הנכסים, איך אתה בודק כן?
ת. ... נספח ג' לתצהיר של ברי... טופס רישום נכסים.. רשומים נכסים שהם של עירית בית שאן ואנו רושמים תאטרון רומי לא שלנו, מרכז עירוני - לא שלנו, תחנת המשטרה - לא שלנו, בנק לאומי - לא שלנו וכו'. אנו לא יודעים. ישבתי איתם ומראה להם שכל המהות של טבלת האקסל היתה לנפח ומאחר והבסיס של התכנון היה נכס כפול סכום כסף המטרה לנפח כמה שיותר נכסים ולהכפיל בסכום הכסף ולהגיע לסכום גבוה ".
(עמ' 43 , ש' 1-12)
הדברים מדברים בעד עצמם, ומתווספים לטעמים שפורטו קודם, מדוע אותו טופס דרישה שכתב סבאג אינו משקף את תנאי החוזה.

53. יצוין כי לפחות מדוא"ל אחד עולה כי סבאג היה מודע לעובדה שהתמחור נעשה 'פר נכס' ולמצער כי כך סבורה החברה ולא טרח להעמיד מי מהחברה על " טעותו". בדוא"ל מיום 27.10.11 נשלח לסבאג חשבון ביניים בגין ספר הנכסים. בתגובה שאל סבאג " מה זה חשבון ביניים" ונענה כי עד לאותה העת נקלטו במערכת 120 נכסים וכי במידה ויקלטו נכסים נוספים יוגש חשבון נוסף. סבאג מצידו לא טרח להעמיד את השולחת, חשבת החברה, על " טעותה" ולציין בפניה כי התמורה המוסכמת היא 120,000 ₪ ללא קשר למספר הנכסים. דומה כי לא בכדי לא עשה כן.

54. לסיכום הדיון בשאלה השניה - אני קובע כי הוסכם על תשלום סך של 400 ₪ לכל נכס מניב וסך של 200 ₪ לכל נכס אחר.

האם החברה ביצעה את העבודה נשוא ההתקשרות?

55. להוכחת העבודה שבוצעה על ידי החברה צורפו לתצהירו של כהן שני נספחים, האחד הוא טבלה ארוכה, של עשרות עמודים, שכותרתה " טופס ריכוז נכסים עיריית בית שאן" (נספח ג' לתצהיר) והשני הוא צילומי מסך של תוכנת ה-GIS. כהן עצמו לא עסק בבניית ספר הנכסים, ולא העיד על כך. לדיון זה רלוונטיות עדויותיהם של בלחמן מצד אחד ושל כנפו מצד שני . עדותו של בלחמן הותירה רושם ענייני ומקצועי. בתחילת עדותו, עת נחקר בלחמן ע"י ב"כ הנתבעת באופן אגרסיבי למדי, היתה עדותו שקטה, כאשר הוא מעט מבוהל, אך בהמשך ה שיב באופן פשוט וממוקד לכל שאלה שנשאל. בסיום עדותו השיב לשאלות בית המשפט בצירוף הדגמות , ואזי התברר כי לא זו בלבד שהתשובה לשאלה שבכותרת היא חיובית, אלא שספר הנכסים הוא גם נוח ושימושי.

56. ספר הנכסים הינו, בהתאם לרוח התקופה, ספר נכסים דיגיטלי, ולמעשה זו תוכנת ה-GIS שהותקנה במחשבי העירייה, ועליה כל המידע לגבי הנכסים (ככל שעלה בידי החברה להשיגו, למרות שיתוף פעולה לקוי למדי מצד העירייה). מעדותו של בלחמן עולה כי התוכנה בנויה רבדים רבדים, כאשר לכל נכס קיים כרטיס נכס תחתיו מצויים פרטי מידע שונים לגבי הנכס, כגון חוזים סרוקים וכד', כאשר ניתן לעבור בין נכסים שונים או רבדים שונים בלחיצת כפתור. כמו כן באמצעות התוכנה ניתן לבצע חיתוכים שונים לצורך הפקת דו"חות שונים. וכך תיאר בלחמן את מהות התוכנה כספר נכסים במסגרת בעדותו:

"ת. יש כאן חוסר הבנה. אנחנו התקנו תוכנה, בה אתה יכול לעשות איזה פילוחים שאתה רוצה. העירייה יכולה לעשות פילוח של איזה נכסים שהיא רוצה. הספר הוא ספר נכסים דיגיטאלי. העירייה קיבלה הדרכה. אפילו מהנדס העיר היה המום שיש דבר כזה, אפילו בהנדסה אין לו נתונים שהוא גילה בספר נכסים. הוא היה המום. אתה צריך להבין שבמערכת יש דברים נוספים – בקרה על חוזים, התראה על חוזים שפגו, התרעה על חוזה מנהל – מתי מסתיים. ... ".
(עמ' 15 ש' 29 - עמ' 16, ש' 1)
ובהמשך:
"ת. בתוכנה יש כל מני דוחות שאפשר לעשות, וכל מני חיתוכים וכל מני דברים. זה [הכוונה לטבלה נספח ג' לתצהיר כהן – א.ד.] פלט אחד. בתוכנה אתה רואה שכבות, יש שכבות של הפקעה, של שכירויות. יש הרבה אינפורמציה שאתה יכול לקבל דרך התוכנה שהיא יותר ברורה. היום אנחנו עוברים לספרי נכסים דיגיטליים, שהתוכנה היא כלי בקרה מעולה כדי לשלוף אינפורמציה".
(עמ' 17 ש' 2-5)

57. בסיום עדותו, כאמור, הדגים בלחמן בפני בית המשפט, באמצעות צילומי מסך צבעוניים מתוך התוכנה את האופן בו משתמשים בה. אכן, מוטב היה אם החברה היתה מצרפת לכתחילה לראיותיה תקליטור הדגמה, או מבקשת להדגים את יכולות התוכנה בדיון באמצעות מחשב נייד, או לכל הפחות כוללת הסברים בתצהיריה. ברם, בסופו של דבר הנושא הובהר כדבעי. בין השאר הובהר כי אותה טבלה ארוכה שצירפה התובעת כנספח ג' לתצהיר כהן ( "טופס ריכוז נכסים עיריית בית שאן"), איננה ספר הנכסים, אלא בסך הכל ריכוז של הנכסים שפרטיהם מצויים בתוכנה, ריכוז שהוכן ככל הנראה על מנת להצביע על מספר הנכסים הכולל לצורך התחשבנות. נתונים שונים אשר אינם מצויים בטבלה זו, מופיעים בתוכנה.

לסיכום הנקודה, צילומי המסך הצבעוניים שצורפו והסבריו של בלחמן בנוגע אליהם אינם מותירים מקום לספק כי החברה אכן ביצעה את העבודה נשוא ההתקשרות ובנתה עבור עיריית בית שאן ספר נכסים ממוחשב, שימושי ונוח, המצוי בתוכנה שסופקה.

58. איני מתיימר לקבוע ממצא עובדתי לפיו אין בתוכנה חסרים כלשהם. אולם, מעבר לכך שחסר נקודתי כזה או אחר ממילא אינו מצדיק שלילת מלוא התמורה בגין ביצוע העבודה, ומעבר לכך ש לעירייה היה זמן רב להעלות בפני החברה טענה בדבר חסרים נקודתיים כאלה ואחרים ולבקש השלמתם (בכפוף לכך שהעירייה תספק את הנתונים הנדרשים, כפי שהתבקשה שוב ושוב לעשות), העירייה כלל לא טענה ובוודאי לא הוכיחה דבר קיומם של חסרים או פגמים כלשהם בתוכנה. העירייה בחרה לטעון טענות כלליות וגורפות, כאילו לא בוצע דבר, טענות שאני קובע כי אין בהן ממש.

59. משהוכיחה החברה כי מסרה ספר נכסים, היא הרימה את נטל הבאת הראיות שהיה מונח תחילה לפתחה, בהיותה התובעת. הנטל הראייתי עבר אל העירייה, ככל שהיא טוענת לקיומם של חסרים או פגמים בתוכנה, להראות מהם אותם פגמים ולהוכיח דבר קיומם. העירייה לא עשתה כן. העירייה הסתפקה באמירות כוללניות וב"סיסמאות", בעיקר במסגרת עדותו בעל פה של כנפו, לפיהן לא נעשה דבר: "שום פעולה של ספר הנכסים לא בוצע[ה] בפרויקט הזה" (עמ' 43, ש' 12). כנפו לא פירט בתצהירו מה חסר או מה פגום כביכול בספר הנכסים, וגם כשניתנה לו הזדמנות להתייחס לכך בחקירתו, השיב באמירות עמומות. כך, לדוגמא: "ש. אז מה כן יכול לשמש כספר נכסים? מה חסר בספר הזה ספציפית? ת. אין בינו ובין ספר נכסים כל קשר". דוגמא אחרת: "ש. הסתכלת בזה פעם? ת. אי אפשר. הסתכלתי בזה כמה פעמים. אי אפשר לעבוד עם זה". מדוע אי אפשר ? מה חסר? מה אינו פועל כשורה? העירייה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, קיומם של חסר או פגם קונקרטיים כלשהם בתוכנה שסופקה לה.

60. למעלה מן הצורך, והגם שממילא אין די בהבל פיו של עד מטעם העירייה על מנת להגיע למסקנה כי העבודה שביצעה החברה לקויה בדרך כלשהי, וכאמור לא הוכח כל ליקוי, אציין כי עדותו של כנפו גם בהקשר זה לא הותירה רושם משכנע, לשון המעטה. עדותו התאפיינה לא רק במגמתיות ובעמימות , אלא גם בחוסר עקביות, הן בעדות עצמה הן ביחס להתנהלותו טרם ההליך המשפטי.

כך, בעדות, במקום אחד העיד כנפו כי התוכנה וספר הנכסים הותקנה בעירייה ואף אצלו במחשב (עמ' 39 ש' 26 - עמ' 40 ש' 2) , אך מספר שאלות אחר כך כאשר נשאל האם ספר הנכסים הוא גם בתוכנה השיב "אין תוכנה. זו טבלת אקסל פשוטה ביותר, שבינה לבין ספר נכסים אין קשר".

ובאשר להתנהלות טרם ההליך, עדותו של כנפו אינה עולה בקנה אחד עם שתי ראיות מרכזיות שהציגה התובעת - אישור התשלום והשיחות בין כנפו לכהן. באשר לאישור התשלום אין צורך לחזור על הדברים, לרבות חוסר ההגיון בכל אחד מההסברים שסיפק לחתימתו, אי-ההתאמה ביניהם, וההסבר הכבוש השלישי, כמפורט בהרחבה לעיל. נוסיף רק כי במהלך עדותו אישר בשלב מסויים, בין השאר, כי בחתימתו אישר שבוצעה עבודה ב-60,000 ₪: " ...ולאחר שאנו דברנו עם ברי שישב אצל מהנדס העיר והבטיח להשלים את ספר הנכסים נחתם החשבון שהוא הגיש על 60,000 ₪. אני חותם ומאשר חשבונות. אני מעביר את החשבון שאומר שבוצעה עבודה מסוימת בגובה של 60,000 ₪ ... ". חתימתו של כנפו על אישור התשלום מדברת בעד עצמה, ומאירה באור חיוור מאד את טענותיו היום.

באשר לשיחות בין כנפו לכהן, הרי שמעיון בתמלילי השיחות עולה כי כנפו לא הלין באוזניו של כהן אפילו לא פעם אחת על איכותו של ספר הנכסים, ובוודאי שלא טען כי "שום פעולה של ספר נכסים לא בוצעה". ואם באשר לתנאי ההתקשרות יכול כנפו לטעון כי לא היה מעורב, הרי שבאשר לטיב העבודה אין חולק כי הוא שאמור לקבל לידיו את המוצר שמספקת החברה ולעשות בו שימוש (עמ' 42 ש' 23-24). למרות זאת, כנפו לא אמר לכהן דבר בנוגע לאיכות ספר הנכסים. נהפוך הוא; יש הבדל חד בין גישתו בשיחות, המשקפת תמיהה על כך שעדיין לא שולם לחברה מאומה עבור עבודתה, לגישתו בעדות המתיימרת להצדיק אי-תשלום כאמור. כאשר כנפו נשאל על פער זה, הוא השיב תשובות ארוכות וריקות מתוכן ממשי, שלא סיפקו להבדלי הגישות הקיצוניים כל הסבר (עמ' 42 לפרוטוקול).

לסיום נקודה זו יצוין כי כנפו אמנם טען כי התריע בפני החברה "עשרות פעמים" על פגמים בספר הנכסים, אך באופן תמוה ובלתי מתקבל על הדעת אף לא תלונה אחת הועלתה על הכתב.

61. לסיכום הדיון בשאלה השלישית - הוכח בפניי כי החברה בנתה ספר נכסים, על גבי תוכנת ה-GIS, אשר נראה שימושי ונוח לעבודה, ולא הוכח (למעשה גם לא נטען באופן קונקרטי) כי קיים בו ליקוי כלשהו. אני קובע כי החברה ביצעה את העבודה נשוא ההתקשרות.

מהו הסכום שיש לפסוק לטובת התובעת?

62. לאור התשובות לשלוש השאלות שנדונו לעיל, הרי שלכאורה דין התביעה להתקבל במלואה, בכפוף לבדיקת הסכומים בהם נקבה החברה בדרישותיה, אל מול מספר הנכסים משני הסוגים.

לכאורה בלבד, שכן למרות הביקורת שנמתחה לעיל על נציגי העירייה, שהתנהלותה בפרשה זו אינה עולה בקנה אחד עם האופן בו מצופה מן הרשות לנהוג, עדיין מדובר בהתקשרות חוזית עם גוף ציבורי על כל המשתמע מכך.

63. החברה הגישה הצעת מחיר, העירייה בחרה בחלופה ב', ורק לאחר פרק זמן נוסף, לא מבוטל, נמצא מקור תקציבי, והפרויקט יצא לדרך. לחברה היה ידוע מלכתחילה כי ישנה תקרת תקציב של 120,000 ₪, וזאת כפי שהעיד בדש, מכיוון שרשות מקומית - בוודאי רשות גרעונית שמונה לה חשב מלווה - אינה יוצאת לפרויקט ללא תקציב ידוע מראש ( עמ' 5 ש' 6-7).

כהן אישר בעדותו, מספר פעמים, כי ידע על מגבלת התקציב. כך, לדוגמא:

"המפרט היחיד שהוגש לתחילת העבודה זה מה שכתוב בהצעת המחיר. לא הייתי צריך לשאול מה צריך לעשות. אני זה שיודע. כשבאו ושאלו אותנו בע"פ לפני כן אם החלופה הפאושלית עם הגבלת תקציב של 120 אלף ₪, כי לא בטוח שמשרד הפנים יאשר תקציב נוסף, אלא לפי תוצאות העבודה – הסכמתי. ... ".

(עמ' 23 ש' 1-4 )

ובהמשך:

"ש. במועד של המכתב הזה ידעת שמגיע לך כסף נוסף מהעירייה?
ת. כן. כי...
ש. למה לא כתבת את זה?
ת. מסיבה פשוטה. אני קבלתי על עצמי את האחריות והחובה לעמוד באותה התחייבות בתקציב של 120 אלף ₪ ולא לחצות את התקציב הזה במידה ונראה שיש שם עוד עבודה. העירייה טענה, ולפי ניסיוני עם הרבה מאוד רשויות מקומיות, שאם נעבור את התקציב היא תבקש תקציב ממשרד הפנים להשלמת פרויקט. לפי ניסיוני לא היו פעמים שמשרד הפנים לא אישר כי זה חשוב לו. גם פה בבית שאן טענו שהם יבקשו ממשרד הפנים ולא יכולים לקבל אחריות שזה יאושר. הסכמתי בשלב ראשון לקבל על עצמי את המגבלה של 120,000 ₪ מתוך ידיעה שמשרד הפנים נוהג לאשר, בניסיון, לא רק ידיעה, נוהג לאשר תוספת תקציב לפרויקט כל כך חשוב".

(עמ' 23, ש' 21-31)

64. מכיוון שהחברה היתה מודעת היטב למגבלה תקציבית זו עמה יצא הפרויקט לדרך, אמנם קיוותה כי יושג תקציב נוסף אך לא נתבשרה כי הוקצה תקציב כזה, הרי שכאשר התקרבה החברה במהלך ביצוע העבודה למספר נכסים, מניבים ואחרים, המגלם סכום של 120,000 ₪ היה עליה להודיע על כך לגורמים הרלוונטיים בעירייה ולבקש אישור לחרוג מהתקציב. ככל שלא התקבל אישור כזה, היה על החברה לעצור את העבודה (לאחר מתן התראה מתאימה לעירייה). משלא עשתה כן, נטלה על עצמה החברה את הסיכון שתקציב נוסף לא יתקבל בסופו של דבר.

65. למרות העדר אישור תקציבי, שקלתי אם הוכח כי נסיבות העניין הן כאלה המצדיקות לפסוק לטובת התובעת סכום מסויים מעבר לתקציב המאושר בסך של 120,000 ₪. זאת, מתוך השקפה על ההמשך ההתקשרות החוזית כבלתי חוקית, שתוצאתה בטלות, והשבה הדדית, כאשר ניתן לפסוק לטובת החברה לפחות את שווי העבודה שביצעה, דהיינו פחות מסכום התמורה החוזית, וזאת על בסיס שיקולי צדק, למניעת עשיית עושר ולא במשפט מצד העירייה, ובהתאם להלכת בית הרכב (שהוזכרה בפתח פרק הדיון).

הגעתי לכלל מסקנה כי לא הוכח כי יש מקום לעשות כן, שכן לא הוכח כי העירייה ידעה בזמן אמת על קצב התקדמות העבודה, על מספר הנכסים שהחברה כללה בעבודתה, ובהתאם על כך שעבודת החברה חורגת אל מעבר לתקציב שהוקצה לפרויקט. בנקודה זו אין בידי לקבל את טענת החברה לפיה העירייה היתה מודעת לכך ולא עצרה את העבודה. לא ניתן לשלול זאת, אך מודעות מעין זו לא הוכחה.

המסמך עליו התבסס כהן בעדותו להוכחת הטענה הוא דו"ח ביניים שנשלח לעירייה ע"י בלחמן ביום 15.8.11. אך ככל שניתן לראות במסמך זה משום הודעה כאמור, היא ניתנה מאוחר מדי במהלך הפרויקט. כבר בדו"ח זה נכתב כי החברה אספה 600 נכסים ( מתוך 655 שנאספו בסך הכול). מכיוון שברור כי חלק מהנכסים שנאספו הוגדרו כמניבים ( שעה שבסופו של דבר מתוך 655 נכסים כ- 220 הוגדרו כמניבים) נראה כי כבר בשלב זה עברה החברה את תקרת התקציב. לא הוכח כי ניתנה הודעה עם חציית תקרת התקציב, קל וחומר לקראת הגעה אליה. גם בדו"ח הביניים אין הודעה של החברה על הפסקת העבודה וכיו"ב. ובנסיבות העניין, סבורני כי החברה לא יכולה היתה להסתפק בשתיקת העירייה ובעובדה כי העבודה לא הופסקה על ידה. בוודאי כאשר ממילא תקרת התקציב נחצתה עוד קודם לכן.

66. בנסיבות אלה, הגם שהתנהלות העירייה ראויה לביקורת כאמור לעיל, יש לקבוע כי הסכום המקסימלי שיש לפסוק לחברה בגין עבודתה הוא הסך של 120,000 ₪.

סוף דבר

67. התביעה מתקבלת באופן חלקי.
אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 120,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.3.2012 ועד היום, וכן הוצאות משפט בסך כולל של 6,400 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך כולל של 25,000 ₪. כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ו שבט תשע"ח, 11 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.