הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 3615-03-17

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובעים

  1. א.ג. יסודות בע"מ
  2. זיוה יצחק

ע"י ב"כ עוה"ד חגי אפרתי

נגד

נתבע
עו"ד דניאל דן-גור
ע"י ב"כ עוה"ד יצחק שפרבר ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית מיום 2.3.2017 בסך של 1,472,207 ₪.

רקע עובדתי :

התובעת 1 הינה חברה פרטית בתחום עבודות הבנייה והשיפוץ אשר הוקמה בשנת 2006. התובעת 2 הינה בעלת מחצית ממניות התובעת 1 והדירקטורית היחידה בה אשר ייסדה את החברה בשותפות עסקית עם קבלן הבניין , מר אחמד אבו-הלאל .

בשנת 2007 נחתם בין התובעת 1 לבין חברת בנייה, "ארזי בר-שדה בע"מ", הסכם בכתב שבמסגרתו נשכרה התובעת 1 לשמש כקבלנית משנה מטעמה לצורך ביצוע עבודות שיפוץ בשני בתי ספר באזור מרכז הארץ .

במסגרת הסכם זה נקבע כי התובעת 1 תבצע עבודות שיפוץ בבית ספר בשם "נטעים" הנמצא בעיר רמת-גן, תמורת סכום כולל של 1,089,925 ₪ , וכן גם עבודות שיפוץ בבית ספר בשם "קריית יערים" הנמצא ברמת השרון תמורת סכום כולל של 626,316 ₪ .

התובעים טוענים כי חברת הבנייה "ארזי בר-שדה" לא שילמה לתובעת 1 את מלוא הסכום שהינה חבה לה בפועל בסך של 1,422,207 ₪ וזאת למרות שהעבודות הושלמו על ידי התובעת 1 בתאריכים 26.8.2007 (ביה"ס ברמת-השרון) ו – 30.8.2007 (ביה"ס ברמת-גן).

לטענת התובעים, בנוגע לעבודות שבוצעו בבית הספר הנמצא ברמת-גן נותרה יתרת חוב בסך כולל של 933,284 ₪ בעוד שבנוגע לעבודות שבוצעו בבית הספר ברמת השרון נותרה יתרת חוב בסך כולל של 488,923 ₪ .

התובעים טוענים כי חברת "ארזי בר-שדה" התחמקה מתשלום יתרת החוב שנותרה וכי כפועל יוצא של התנהלות החברה הם נקלעו לקשיים כלכליים חמורים ביותר, ובפרט התובעת 2 אשר נקלעה בעל כורחה להליך גירושים תובעני ובנוסף גם להליך פלילי אשר התנהל כנגדה בגין עבירות מס (דיווחי מע"מ) שבגינו הורשעה בפלילים ואף ריצתה עונש מאסר.

במהלך חודש מרץ 2012 שכרה התובעת 2 את שירותיו המקצועיים של הנתבע על מנת שייצגה במסגרת הליך הגירושים. במהלך חודש מרץ 2013 העבירה התובעת 2 לידי הנתבע מסמכים אשר אוגדו בשני קלסרים שאותם העביר הנתבע לידי עו"ד בשם משה בן-ארוש העובד עמו בשיתוף פעולה מקצועי בכדי שיבחן את סיכויי הצלחתה של תביעה כספית/אזרחית כנגד חברת "ארזי בר-שדה" .

בחלוף שלושה חודשים בלבד, בתאריך 13.6.2013 שלח התובע אל הנתבעת הודעת מייל המציינת כי החליט להפסיק ולייצגה ובתאריך 23.6.2013 שלח אליה מייל נוסף שבו כתב כי הינה חייבת לו 7500 ₪ . לטענת התובעת , כל ניסיונותיה לקבל מהנתבע את המסמכים אשר הועברו אליו לא צלחו ולכן היא נדרשה בעל כורחה לכתת את רגליה בין מזכירויות בתי המשפט לצורך שיחזור את המסמכים שאותם העבירה לנתבע .

לטענת התובעת, למרות שעו"ד בן-ארוש ציין בפניה שקיימים סיכויים גבוהים להצלחת התביעה אזי בתאריך 12.8.2013 נשלחה אליה הודעת SMS מטעמו של עו"ד בן-ארוש ולפיה המסמכים שהוחזקו בידיו הועברו אל הנתבע. מבחינת לוח הזמנים – מועד משלוח הודעה זאת היה בדיוק שש שנים לאחר קום העילה ממועד ביצוע העבודות, אוגוסט 2007.

בתאריך 10.11.2013 שלח ב"כ דאז של התובעת, עו"ד שי שפירא , אל הנתבע מכתב התראה שבו דרש מהנתבע להעביר למשרדו את כלל המסמכים שבהם החזיק באותה עת .

במהלך חודש יולי 2014 – חודש לפני התיישנות עילת התביעה - הגישה התובעת לבית משפט השלום בחיפה תובענה בהליך של המרצת פתיחה שבמסגרתה עתרה לחייבו להשיב לה את כלל המסמכים שאותם העבירה לרשותו בכלל ההליכים המשפטיים שבהם היא יוצגה על ידו (תיק מספר ה"פ 60793-07-14).

בתאריך 6.7.2014 שלח הנתבע אל התובעת מכתב שבו ציין כי הינה מוזמנת למשרדו על מנת לקבל את המסמכים המצויים ברשותו על פי התחייבות בכתב שאותה העביר ללשכת עוה"ד בתאריך 23.6.2014.

בחודש ספטמבר 2014 הגישה התובעת 1 (באמצעות עו"ד שפירא) לבית משפט השלום בתל-אביב תביעה כספית כנגד חברת "ארזי בר-שדה בע"מ" בסכום של 1,678,204 ₪ כאשר בד בבד עם הגשת התובענה הגישה התובעת בקשה לפטור מאגרת בית משפט בעוד שחברת "ארזי בר-שדה" הגישה מצידה בקשה לסילוק התובענה על הסף הן מטעמים משפטיים והן כתוצאה מכך שלא שולמה על ידי התובעת 1 אגרת משפט לצורך ניהול ההליך.

בתאריך 27.1.2015 דחה בית משפט השלום בתל-אביב (כב' הרשם דורון יעקבי) את בקשת התובעת 1 לקבלת פטור מתשלום אגרת בית משפט לאחר שהתובעת 1 לא הציגה בפניו את מלוא הנתונים הרלוונטיים לצורך קבלת פטור מאגרת בית משפט.

בתאריך 27.4.2015 שלח הנתבע אל ב"כ התובעת 2 דאז, עו"ד שי שפירא , מכתב שבו חזר על המלצת חברי ביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד בחיפה להעביר את המסמכים המוחזקים במשרדו לידי התובעת 2 ו/או לידי עו"ד שפירא מבלי שהדבר יפגע בזכותו להמשיך ולנהל את הגנתו בביה"ד המשמעתי ולפיכך ציין במכתבו שהינו מוכן להעביר לידיו את המסמכים לפנים משורת הדין.

בתאריך 4.5.2015 השיב עו"ד שפירא לנתבע כי הינו מבקש שהמסמכים יישלחו למשרדו באמצעות שליח. במענה למכתב זה ציין הנתבע במכתב תשובה כי בכוונתו להשיב את המסמכים בכפוף לכך שהתובעת 2 תדאג לאסוף אותם ממשרדו באמצעות שליח מטעמה .

בתאריך 1.6.2015 הודיע עו"ד שפירא לנתבע כי התובעת מבקשת לאסוף את המסמכים ממשרדו עד לשעה 16:00 או לחילופין למחרת היום או לחילופי חילופין לדאוג לכך ששליח מטעמו יאסוף את המסמכים במועד אחר ובתיאום מלא עמו. במענה למכתב זה כתב הנתבע לעו"ד שפירא כי הנתבעת מוזמנת לסור למשרדו לצורך קבלת המסמכים בתאריך 7.6.2015 בשעה 10:00.

בתאריך 7.6.2015 החתים הנתבע את התובעת על גבי מסמך שזו לשונו :
" תאריך 7.6.15
לכבוד
עוה"ד דן-גור
רח' סמילנסקי 3
חדרה
הנדון : אישור על קבלת קלסרים
הנני לאשר קבלת החומר, שנמסר לעו"ד משה בן-ארוש , במלואו .
2 קלסרים בתוך נייר אדום.
הנני לאשר כי קיבלתי את כל החומר. משחררת אתכם מכל אחריות בנושא זה (המשפט נמחק בקו הערה שלי : א.צ.) .
משחררת מאחריות (נכתב בכתב יד הערה שלי : א.צ.).

זיוה (חתימה בכתב יד הערה שלי א.צ.)
יצחק זיווה, ת.ז. XXXXXX109 "

התובעת אף צירפה לתצהירה הערה בכתב יד המופנית אל ב"כ הקובל בלשכת עוה"ד, עו"ד אסי פיסו , שבה צוין כדלקמן :
"7/6/15
בטעות רשמתי שאני
משחררת את
אני לא משחררת
אותו מאחריות
אני מוכנה לקחת את המסמכים
אבל הפקידה הדוריה לא
איפשרה לי לתקן את הטעות
דקה לאחר שחתמתי
לפיכך אני משאירה את הניירת במשרדו של עו"ד דן גור

זיוה"

בתאריך 19.7.2015 התובעת 2 החלה לרצות עונש מאסר בשל עבירות מס הקשורות בהתנהלותה שאותו סיימה בחודש נובמבר 2015.

בתאריך 29.10.2015 שלחה מזכירות בית משפט השלום בתל-אביב אל התובעת הודעת התראה טרם מחיקת התובענה מחוסר מעש וזמן קצר לאחר מכן בתאריך 15.12.15 נשלחה אל התובעת 1 הודעת מזכירות בית המשפט בדבר מחיקת התובענה מחוסר מעש בהתאם להוראת תקנה 156 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 .

בתאריך 29.2.2016 ניתן על ידי בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת איילת הוך טל) פסק דין בתיק מספר ה"פ 60793-07-14 הקובע כי המסמכים אשר הועברו אל הנתבע בנוגע לחברת "ארזי בר-שדה" לא היוו חלק מהשירות המשפטי שאותו נדרש הנתבע להעניק לתובעת 1 ולכן הוא לא היה רשאי לעכבם במשרדו בין התאריכים 18.3.14 ועד 7.6.15.

בתאריך 2.3.2016 הורשע הנתבע על פי הודאתו בביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד בחיפה (כב' הדיינים עוה"ד דורון גושן, אהוד קרמר ועמית גור) במספר עבירות משמעתיות שבכללן עיכוב מסמכים שלא כדין , אי שמירה על כבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין ובשל כך הוטל עליו עונש של נזיפה וקנס של 1000 ₪ לטובת לשכת עוה"ד . מנימוקי ביה"ד עולה כי עסקת הטיעון אושרה לאחר שביה"ד קיבל את התנצלותו של הנתבע כלפי התובעת ולאחר שהאחרון השיב לידיה את המסמכים .

בתאריך 12.7.2015 הגיש הנתבע תביעה כספית כנגד התובעת 2 וכנגד אביה המנוח על סך 122,101 ש"ח בגין אי תשלום שכר טרחתו במספר תיקים משפטיים שבהם ייצג את השניים . התובעת 2 , אשר ריצתה עונש מאסר בסמוך למועד הגשת תביעה זו, וכן גם אביה המנוח לא הגישו כתב הגנה במועד ולכן ביום 7.10.2015 ניתן לבקשת הנתבע פסק דין בהעדר הגנה המחייב את התובעת 2 וכן גם את אביה במלוא סכום התביעה בצירוף הוצאות ושכר טרחה .

בתאריך 20.1.2017 דחה ביהמ"ש המחוזי בחיפה (כב' השופטת עדי חן-ברק) את בקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום בחיפה [כב' הרשם הבכיר (כתוארו דאז) ניר זיתוני] מיום 3.2.2016 בנוגע להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום שלא לבטל את פסה"ד. בתאריך 2.7.17 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט מזוז) את בקשת רשות הערעור שאותה הגישה התובעת על החלטת בית המשפט המחוזי (תיק מספר רע"א 1629/17).

טענות הצדדים :

התובעים טוענים כי הנתבע הפר בדרך התנהלותו את הוראות חקוקות רבות מתוך דיני לשכת עורכי הדין ומתוך הוראות חוק השליחות, תשכ"ה – 1965 בכך שהפר את חובתו לפעול כלפיהם בנאמנות ובמסירות .

לטענת התובעים, אף בהנחה שהנתבע היה רשאי לעכב בחזקתו את המסמכים אשר הועברו אליו , הרי שלכל היותר הוא היה רשאי לעכבם למשך פרק זמן של שלושה חודשים בלבד , ברם , בהינתן העובדה שתביעת שכר הטרחה הוגשה על ידו ביום 12.7.2015 הרי שהוא היה מנוע מלעכב את המסמכים הללו ברשותו .

התובעים מציינים כי בהינתן קביעותיהם של בית משפט השלום בחיפה וביה"ד המשמעתי של לשכת עוה"ד בחיפה הרי שלא קמה לנתבע זכות משפטית לעכב בידיו את המסמכים, ולכן התנהלותו מלמדת על כך שהוא התנהל כלפי התובעת 2 באופן נקמני מתוך כוונת לבוא עימה נקם בשל חוב כספי שלטענתו הינה חבה לו .

התובעים מדגישים כי לטענתם הנתבע פעל ברשלנות וחרג מחובת הזהירות המוטלת עליו כעו"ד, לאחר שחרג מסטנדרט הזהירות וההתנהגות המצופה מעו"ד סביר, ובעשותו כן גרם לתובעים נזקים כספיים בשיעור כולל של 1,472,207 ₪ (אובדן זכות תביעה בשל התיישנותה בסך של 1,422,207 ₪ ונזק לא ממוני בשיעור של 50,000 ₪) כתוצאה מהתיישנות התביעה .

באשר לאחריותו הפרטיקולרית של הנתבע כלפי התובעת 1 טוענים התובעים כי בעת קבלת המסמכים ואת הטיפול בענייניה של התובעת 1 חזקה עליו שהוא היה מודע לחובתו המקצועית והאתית לטפל בענייניה, ברם , ככל שתתקבל עמדתה ולפיה היא לא הייתה מיוצגת על ידי הנתבע הרי שמדרך התנהלותו משתמע כי התובע היה מודע לנזקים הצפויים מדרך התנהלותו בשל עיכוב מסמכים שלא כדין .

התובעת 2 טוענת כי היא הייתה "המוציאה והמביאה" העיקרית של התובעת 1 וכי נגרמו לתובעת 1 נזקים כספיים כבדים ביותר כתוצאה מרצונו האישי לנקום בתובעת 2 בשל מערכת יחסיו העכורים עימה.

התובעים טוענים כי בהינתן העובדה שעו"ד בן-ארוש סבר שסיכויי הצלחת התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" היו גבוהים, הרי שאין כל נפקות לכך שהתביעה לא התקבלה בשל התיישנותה משום שהנתבע עיכב בכוונת מכוון את כלל המסמכים שאותם קיבל מהתובעת 2 והחזירם בפועל לידי התובעים רק למעלה משנה לאחר צאתם של בעלי השליטה בתובעת 1 מבית האסורים .

באשר לאחריותו המקצועית של הנתבע כלפיהם טוענים התובעים כי הנתבע פעל ברשלנות והפר את חובת הנאמנות, המסירות והשליחות המוחלת עליו כעורך דין תוך הפרת חובות חקוקות רבות מתוך דיני הנזיקין , חוק לשכת עורכי הדין ודיני השליחות .

מנגד, הנתבע טוען כי הוא ייצג את התובעת אך ורק בתביעת הגירושין שלה כנגד בעלה לשעבר וכי הוא לא התחייב לייצג אותה בתביעה הכספית כנגד חברת "ארזי בר-שדה" . עוד טוען הנתבע כי התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" נמחקה מחוסר מעש בשל קשיי התובעים במימון תשלום אגרת בית המשפט הגבוהה שאותה נדרשה התובעת 1 לשלם לצורך ניהול ההליך בבית המשפט . בנוסף לכך , טוען הנתבע כי הוא לא נדרש לייצג את התובעת 1 ולכן לא קיימת מצידו חובת זהירות כלפיה משום שהיריבות המשפטית הנכונה הינה בין התובעת 1 לבין חברת "ארזי בר-שדה" בלבד .

הנתבע מציין בטיעוניו כי התובעת 2 בחרה מטעמיה להגיש את התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" במהלך חודש ספטמבר 2014 וכי לא הייתה כל מניעה להגשת התובענה למעלה משנה וחצי לפני כן לאחר שהבהיר בפניה כי אין בכוונתו לטפל עוד בענייניה ולאחר שהסכים להעביר אליה את המסמכים בתאריך 6.7.2014.

לטענת הנתבע, התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" לא סולקה על הסף מטעמים של התיישנות אלא נמחקה אך ורק כתוצאה מחוסר יכולתה של התובעת 1 לממן את תשלום אגרת בית המשפט ולראייה החלטת בית משפט השלום בת"א בנוגע לכך .

הנתבע מציין כי העביר את התיק לידי עו"ד משה בן-ארוש, אשר היה מצוי עימו בקשרי עבודה , אולם מעולם לא התחייב לייצגה במסגרת הליך וכי לאחר שעו"ד בן-ארוש העבירם לידיו הוא העבירם לידי עו"ד שפירא בתאריך 7.6.2015 .

לטענתו, ההליך אשר התנהל בביה"ד המשמעתי אינו רלוונטי לענייננו וכך גם ההליך אשר התנהל בבית משפט השלום בחיפה מה גם שעיכוב המסמכים לא גרם לתובעת לנזק כספי ובפרט משהתובעת הייתה יכולה לעשות שימוש בהעתקי המסמכים בכדי להגיש את התובענה כנגד חברת "ארזי בר-שדה".

הנתבע מוסיף ומציין כי התביעה של התובעת 1 כנגד חברת "ארזי בר-שדה" הייתה תביעתה של החברה, שהינה אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה , ולפיכך התובעת 2 אינה זכאית לפיצוי אישי בשל עיכוב המסמכים אשר נוגעים לתובעת 1 .

הנתבע אף מוסיף ומציין כי מעולם לא התקיימו בינו לבין התובעת 1 יחסי עו"ד-לקוח משום שהתובעת 1 מעולם לא פנתה אליו לייעוץ משפטי ומשום שהוא לא בדק את המסמכים אשר הועברו לידיו אלא העבירם לידי עו"ד בן-ארוש ולכן גם לא היה בקיא בנבכי הסכסוך הכספי אשר התגלע בין התובעת 1 לבין חברת "ארזי בר-שדה".

עוד טוען הנתבע כי התביעה האזרחית כנגד חברת "ארזי בר-שדה" לא התבררה לגופו של עניין אלא נמחקה מטעמים של פרוצדוראליים גרידא, וכי טענת התובעים ולפיה התובענה סולקה על הסף מטעמים של התיישנות כתוצאה מעיכוב המסמכים הנדרשים לצורך הגשת התביעה במשרדו אינם נכונים , משום שהתביעה נמחקה עקב קשיי התובעת בתשלום עלויות האגרה ולכן מדובר בניסיון ליצור יש מאין תמונה מעוותת ובלתי ריאלית החוטאת למציאות .

עוד טוען הנתבע כי בהינתן העובדה שהתביעה נמחקה בפועל רק בתאריך 15.12.15 הרי שהיה באפשרות התובעים לנסותו ולגייס את סכום האגרה הנדרש בסך של 20,000 ₪ במהלך פרק הזמן שבין מתן החלטת בית משפט השלום בת"א (כב' הרשם יעקובי) ביום 27.1.2015 לבין השלב שבו הוצאה הודעת מזכירות בית המשפט בנוגע למחיקת התובענה מחוסר מעש (בתאריך 15.12.15) תוך עשיית שימוש בכלל המסמכים אשר נמסרו לתובעת 2 בתאריך 7.6.2015.

דיון והכרעה :

לצורך הבטחת שכרו של עוה"ד והחזר הוצאותיו רשאי עורך הדין לעכב תחת ידיו מסמכים של מכח הוראת סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961 לעכב תחת ידיו כספים ומסמכים שהגיעו לידיו עקב השירות ללקוח לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח בכפוף לכך שהגיש כנגד לקוחו תביעה בתוך שלושה חודשים מהיום שבו הלקוח דרש ממנו בכתב את הכספים ו/או המסמכים אשר עוכבו על ידי עוה"ד .

זכות העיכבון חלה על מסמכים של הלקוח ברם לא כל המסמכים שעוה"ד הכין תוך כדי מתן שירות ללקוח הם של הלקוח, למעט מסמכים שהוכנו על ידי עוה"ד לצורך שימוש במשפט , כגון רשימת אסמכתאות שהוכנו לקראת המשפט או חשבונות שהוכנו בינו לבין לקוחו , ולכן אין הם שייכים ללקוח . חובתו של עוה"ד למסור את המסמכים נגזרת מחובת הנאמנות שנקבעה במסגרת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין בעוד שסעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין עוסק בזכותו של עורך הדין למנוע מסמכים מהלקוח כחלק מזכותו הטבועה לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידו עקב שירותו ללקוח , דהיינו כספים ומסמכים (ראה : גבריאל קלינג , אתיקה בעריכת דין, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין (2001) , עמ' 297 – 298) .

האם התקיימו יחסי עו"ד לקוח בין הנתבע לבין התובעים ?

במקרה דנן אמנם לא נחתם ייפוי כח המסמיך את הנתבע לייצג את התובעת 1 (ראה : עדות התובעת 2 בעמוד 15 שורות 7 – 10 לפרוטוקול) ולכן על מנת לקבוע האם הנתבע היה רשאי לעכב תחת ידיו את אותם מסמכים אשר נוגעים לתובעת 1 הרי שיש לבחון האם אכן התקיימו בפועל יחסי עו"ד – לקוח בין הנתבע לבין התובעת 1.

בפסיקת בתי המשפט נקבעו מספר מבחנים בנוגע לבחינת היווצרותם של יחסי עו"ד – לקוח כדלקמן :

האם פנה הלקוח לעורך הדין בבקשה לייצג אותו ; האם עורך הדין קיבל על עצמו את הייצוג; האם ניתן לטובת עורך הדין ייפוי כוח לטפל בעניין ; האם שולם שכר טרחה עבור הטיפול ; האם נערכה ישיבת עבודה בין עורך הדין ללקוח בה פורטו דרישות הלקוח; איזו אינפורמציה הועברה בין הלקוח לבין עורך-הדין ; מהו משך תקופת היחסים בין הצדדים ; מהי רמת האינטנסיביות של היחסים ; מהו סוג השירות הניתן ; האם מדובר בשירות מקצועי שדרכם של עורכי דין לתת והאם הטיפול והפעולות הנעשות עבור הלקוח הם בהקשר משפטי ובכלל זאת הכנת מסמכים בעלי אופי משפטי שנועדו לצורך מתן ייעוץ בעניינים משפטיים ; האם מותר לפי החוק לעורך הדין לייצג גם את הצד שכנגד.

עם זאת, אמת המידה האובייקטיבית אשר עוברת כ"חוט השני" בכל הפסיקות הללו הינה כי כל מקרה ומקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו הייחודיות (ראה : דר' לימור זר-גוטמן , "מיהו לקוח : מתי וכיצד נוצרים יחסי עורך דין לקוח", דין ואומר ביטאון לשכת עורכי הדין חיפה והצפון (14), תשס"ד – 2004 , עמוד 51 – 53) .

עיון בתצהירו של הנתבע מלמד על כך שלפי עמדתו הסובייקטיבית לא התקיימו בינו לבין התובעים יחסי עו"ד-לקוח בכל הנוגע להגשת התביעה מצד תובעת 1 כנגד חברת "ארזי בר-שדה" כאשר בתצהירו הוא מתאר את מערכת יחסיו המקצועית עם עו"ד בן-ארוש כדלקמן :

"24. אני מכחיש, כי ביחד עם מסמכי תיק הגירושין של התובעת , ומסמכים שונים הנוגעים לתביעות שלה ושל אביה , קיבלתי ממנה שני קלסרים עם חומר , הנוגע לתביעה נגד ארזי בר . החומר נמסר על ידי התובעת ישירות לעוה"ד משה בן ארוש , ולאחר שהנ"ל החליט שלא לטפל בתביעה , הוא העביר אליי הקלסרים בעניין ארזי בר . למען הדיוק אציין , כי התובעת לא ביקשה להגיש תביעה כנגד ארזי בר , אלא רק לבחון הסיכויים לכך .
אני מסרתי לה, כי תעביר את המסמכים לעיונו של עוה"ד משה בן ארוש , אשר היה מצוי עמי בקשרי עבודה , על מנת שזה האחרון יבחן התיק , ובמידת הצורך יגיש תביעה , ויטפל בעניין .
לא בחנתי את המסמכים בזמן אמת, ואף לא שלא בזמן אמת , ולכן אינני יכול להיות שותף להערכות עוה"ד בן ארוש . יחד עם זאת , מהמסמכים שהתובעים צרפו לתצהיריהם, נראה כי תביעתם נשענת על כרעי תרנגולת , כך היום מעיון במה שצרפו , ומסתמא שכך גם היה הדבר בזמן שהתובעת הניחה לפתחו של עוה"ד בן ארוש שני קלסרים" .

במהלך חקירתו הנגדית בבית המשפט ציין הנתבע כי למרות ששמו של עוה"ד בן-ארוש מופיע על מעטפת משרדו הרי שבפועל מדובר בשותפות עסקית מצומצמת בנוגע לתיקי הוצל"פ בלבד כאשר כל אחד מהם רשום באופן נפרד ברישומי רשויות המס ובמספר עוסק מורשה משותף, אך ורק בנוגע לשותפות העסקית-מקצועית בתיקי ההוצל"פ .

הנתבע אף הוסיף וציין כי משרדו של עו"ד בן-ארוש ממוקם ברחוב הגיבורים 67 בחדרה בעוד שמשרדו ממוקם בכתובת שונה ברחוב סמילנסקי 3 בחדרה, כי עו"ד בן-ארוש מעולם לא ישב במשרדו וכי הוא התוודע לתוכנם של המסמכים אשר הועברו לטיפולו של עו"ד בן-ארוש רק לאחר שכתב התביעה שהוגש כנגדו במסגרת תיק זה נמסר לידיו (ראה : עמוד 19 שורה 24 – עמוד 20 שורה 5 לפרוטוקול).

זאת ועוד, בהינתן העובדה שמבחינת תפיסתו הסובייקטיבית של הנתבע לא התקיימו כלל יחסי עו"ד לקוח בינו לבין התובעת 1 ביקש ביהמ"ש להתחקות אחר הרציונל אשר עמד מאחורי החלטתו לעכב ברשותו את המסמכים למרות שלתפיסתו הוא לא שימש כלל כב"כ של התובעת 1.

במענה לשאלת ביהמ"ש מכח איזו זכות משפטית הוא החזיק בידיו מסמכים השייכים לתובעת 1 השיב הנתבע כי היות והתובעת 2 ו/או בא כוחה דאז לא פנו אליו בדרישה בכתב להשיב לידם את המסמכים הנוגעים לתובעת 1 הרי שבפועל לא החל מניין שלושת החודשים להגשת תביעה אזרחית/כספית כנגד התובעת 2 בגין הכספים שהיא חבה לו בנוגע לייצוג בתיק המשפחה שבו הוא ייצג אותה. יתירה מכך , הנתבע אף ציין כי אף בהנחה שהוא לא שימש כלל כבא-כוחה של התובעת 1 הרי שבפועל קמה לו הזכות לעכב את המסמכים הללו מכח דיני העיכבון הכלליים ולא מכח הוראת סעיף 88 לחוק לשכת עוה"ד שאליבא דעמדתו אינו רלוונטי לענייננו (ראה: עמוד 20 שורה 36 – עמוד 21 שורה 13 לפרוטוקול) .

מנגד, התובעת 2 ציינה בתצהירה כי בעת שהנתבע ייצג אותה בהליך הגירושין כנגד בעלה לשעבר היא שוחחה עימו על האפשרות להגיש תובענה כספית כנגד חברת "ארזי בר-שדה וכי בעקבות פנייה זו ביקש ממנה הנתבע למסור לידיו את המסמכים הרלוונטיים אשר נמצאים בחזקתה .

לטענתה, מספר שבועות לאחר מכן עו"ד בן-ארוש יצר עימה קשר והבהיר בפניה שקיימים סיכויי הצלחה גבוהים לקבלת התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" ולכן סוכם בעצה אחת עם עו"ד בן-ארוש על קיומו של מפגש משותף בין שניהם לבין שותפה לעסק , אחמד אבו-הלאל , ובין הנתבע , אולם זמן קצר לאחר מכן 13.6.13 הפגיעה בוטלה לאחר שהנתבע הודיע לה שהחליט להפסיק ולייצגה וכי עו"ד בן-ארוש שלח אליה בתאריך 12.8.2013 הודעת SMS שבה הודיע לה כי המסמכים הנוגעים לתובעת 1 הועברו על ידו לידי הנתבע ומשכך עליה לשוחח עימו (ראה : סעיפים 36 - 42 לפרוטוקול) .

מן האמור לעיל עולה כי הנתבע שמר על עמימות רבה בכל הנוגע למערכת יחסיו המקצועית עם עו"ד בן-ארוש, ולפיכך כל עוד הנתבע בחר מטעמיו שלא לזמן את עו"ד בן-ארוש לעדות בביהמ"ש ו/או שלא להציג ראיות נוספות בנוגע לטיב מערכת היחסים שביניהם (כגון: הסכם בכתב , אישור מרשויות המס , אישור רו"ח וכו') ו/או שלא להגיש הודעה לצד ג' כנגד עו"ד בן-ארוש או לחילופין להגיש בקשה לצירופו כנתבע נוסף , ולכן , על פניו מסתמ ן כי מדובר במערכת יחסים מקצועית שבמסגרתה עו"ד בן-ארוש היה מחובר מבחינה מקצועית אל הנתבע ונתון להנחיותיו.

בענייננו, התובעת יוצגה על ידי התובע בעניין אישי אחר הנוגע אליה ושמכך היא מצאה לנכון להעביר אליו מסמכים המהווים את המסד העיקרי לצורך הגשת תביעה כספית הנוגעת לחברה פרטית אשר נמצאת בשליטתה , שמן הסתם מצבה הפיננסי היה ידוע לנתבע כמי שייצג את התובעת במסגרת תיק המשפחה חרף ניסיונותיו להתכחש לכך .

לפיכך, גם אם התובעת פנתה מספר שנים קודם לכן לעו"ד אחרים לצורך הגשת התביעה (ראה : עמוד 17 שורות 2 – 18 לפרוטוקול) הרי שאין בכך כדי לשלול את האפשרות לקיומם של יחסי עו"ד-לקוח במקרה זה ובפרט משהנתבע לא מצא לנכון לזמן לעדות את מזכירת משרדו, בכל הנוגע לנסיבות שבהן דרשה מהתובעת לחתום על גבי כתב ויתור הפוטר אותו מאחריות כוללת כלפי התובעים בנסיבות שהתובעת פירשה אותן כניסיון לחץ בלתי הוגן (ראה : סעיפים 25 ו – 26 לתצהיר הנתבע ; סעיף 60 + 61 לתצהיר התובעת ; עדות התובעת בעמוד 18 שורות 1 – 14 לפרוטוקול) ואף בשל העובדה שהנתבע נמנע מהחתמת התובעת על גבי הסכם בכתב וייפוי כח המפרטים את מערכת יחסיו אל מול התובעים ואל מול עו"ד בן-ארוש (ראה גם : ע"א (מחוזי ת"א) 1990/09 אבי זלצמן נגד עו "ד אביחי ורדי מיום 7.1.2010 ; רע"א 1053/10 עו"ד אביחי ורדי נ' אבי זלצמן מיום 14.4.2010).

לאור האמור לעיל הנני סבור (כמו גם שתי הערכאות הנוספות אשר נדרשו לעניין עיכוב המסמכים) כי במקרה זה לא קמה לנתבע לו זכות עיכבון מכח חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א – 1970 (לעניין הפירוש המצמצם של זכות העיכבון מכח חוק החוזים (תרופות) ראה : רע"א 7204/18 אריגים תוצרת ארצנו בע"מ נ' עוה"ד מור נרדיה וליזה חדש בתפקידם כנאמנים זמניים ואח' מיום 12.5.2019 והאסמכתאות דשם) אלא אך ורק מכח הוראת סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין.

במקרה דנן, הנתבע עשה דין לעצמו והפר שורה ארוכה של חובות חקוקות ונורמות אתיות אשר עוגנו בפסיקות בתי המשפט ושל בתי הדין המשמעתיים , שבהן הודה במסגרת ההליך המשמעתי אשר התנהל בעניינו , לאחר שעיכב במשרדו שלא כדין במשך שנה ורבע מסמכים מקוריים השייכים לתובעים לצורך הבטחת תשלום יתרת חוב (בלתי מוכחת) מצד התובעת 2 בנוגע לעניינים אחרים הקשורים אליה בסכום מינורי מאוד של 7500 ₪ בלבד .

חרף מסקנתי האמורה בנוגע להתנהלותו המקוממת של הנתבע הרי שעדיין יש לבחון האם עלה בידי התובעת 1 להוכיח שאכן מתקיים קשר סיבתי בין התנהלותו המקצועית הבעייתית של הנתבע לבין דחיית הבקשה לפטור מאגרה ואשר אליבא דטענת התובעים נדחתה כתוצאה ישירה מחוסר יכולתה של התובעת 1 לצרף מסמכים מהותיים אשר הוחזקו במשך שנה ורבע במשרדו של הנתבע ואשר היה בידם לסייע באופן משמעותי בקבלת הבקשה לפטור מאגרה (ראה : סעיפים 54 ו – 70 לתצהיר התובעת 2).

כידוע, קיומו של קשר סיבתי משפטי נבחן על פי שלושה מבחנים: (א) מבחן הצפיות – האם האדם הסביר היה צריך לצפות את התרחשות הנזק; (ב) מבחן הסיכון – האם תוצאת הנזק היא בתוך מתחם הסיכון שביקש המחוקק למנוע; (ג) מבחן השכל הישר (ראה : ת"א (מחוזי מרכז) 28418-04-12 Double U Trading Fund Inc נ' דורון אפיק עו"ד מיום 18.07.2019)‏ ‏.

במקרה דנן, התובעת בחרה מטעמיה שלא לפעול להקטנת נזקיה באופן משמעותי ביותר בכך שבמקרה דנן העבירה לרשות הנתבע את המסמכים המקוריים בלבד בנוגע לתובעת 1 וכל זאת בשונה מאותם מסמכים הנוגעים ליתר העניינים המשפטיים שבהם טיפל הנתבע בעבורה שבהם דאגה לדרוש מהתובע לאפשר בידה לצלם במשרדו את המסמכים הרלוונטיים (ראה : פסק דינה של כב' השופטת הוך-טל) .

יתירה מכך, מעדותה של התובעת וכן גם למקרא החלטת בית משפט השלום בת"א (כב' הרשם דורון יעקבי) מעלה כי למרות שהתובעת 2 התכחשה לכך שהתובענה נמחקה כתוצאה מחוסר יכולת לנהלה בשל החזקת המסמכים שלא כדין בידי הנתבע, הרי שהלכה למעשה התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" נמחקה על הסף אך ורק בשל חוסר יכולתה של התובעת 1 לממן את אגרת המשפט הגבוה הנדרשת לצורך ניהול ההליך ולא כתוצאה מעילת התיישנות - עובדה שמממנה ניסתה התובעת להתחמק בחקירתה הנגדית בנימוקים של חוסר זיכרון והיעדר מידע מספק (ראה : עמוד 19 שורות 12 – 19 לפרוטוקול) .

לא זו אף זו, אין חולק על כך שהתובעים קיבלו לידם את המסמכים הנדרשים בתאריך 7.6.2015 בעוד שהודעת המזכירות בנוגע לסגירת התיק הוצאה כחצי שנה לאחר מכן , ולכן , ברי שבמהלך תקופה זו היה סיפק בידי התובעים לעשות שימוש במסמכים הללו או לכל הפחות להגיש בקשה למתן אורכה להגשת הטיעונים הרלוונטיים אשר עולים מאותם מסמכים בשל ריצוי עונש המאסר של התובעת 2 בחלקה הארי של אותה תקופה (ראה : עדות התובעת 2 בעמוד 18 שורות 8 – 16 לפרוטוקול) .

ודוק, הצדדים אמנם התייחסו במהלך ההתדיינות בתיק זה למסמכים שונים אשר צורפו לכתב התביעה שהוגש על ידי עו"ד שפירא לבית משפט השלום בת"א שמתוכם הינם מבקשים להסיק מסקנות כאלו ואחרות בנוגע לסיכויי ההצלחה בתיק ולסוגיית ההתיישנות, דא עקא, שסוגיות אלו אינן בבחינת ידיעה שיפוטית של בית המשפט דכאן ולכן יש לזקוף לחובת התובעת את הימנעותה מזימונו של עו"ד שפירא לעדות ואף מהימנעותה מהגשת חוות דעת מטעמו של עורך דין בלתי תלוי המתמחה בדין האזרחי בנוגע לסיכויי הצלחת התביעה, לסוגיית ההתיישנות ואף לסוגיית הנזק כפי שפורטה בכתב התביעה.

לאור האמור לעיל סבורני כי לא עלה בידי התובעים להוכיח שמתקיים קשר סיבתי בין התנהלותו הלא-תקינה בעליל של הנתבע כלפי התובעות לבין מועד הגשת תביעתה של התובעת 1 בבית משפט השלום בתל-אביב ובין התנהלותו לבין נסיבות מחיקת התובענה, ומשכך הנני מוצא לנכון לדחות את תביעת התובעת 1 כנגד הנתבע בתיק זה ע"ס 1,422,207 ₪ .

תביעת התובעת 2 בגין נזק לא ממוני :

התובעות אמנם עותר ות בכתב התביעה ובסיכומיהן לפיצוי כולל בגין ראש תביעה זה בסך של 50,000 ₪ , דא עקא , שלמקרא תצהירה של התובעת 2 עולה כי ראש תביעה זה מתייחס בעיקר לנזק הלא ממוני אשר נגרם לה על ידי הנתבע בשל התנהגותו כלפיה שאותו הגדירה כהתעמרות והתעללות (ראה : סעיף 74 לתצהיר התובעת 2 ; עמוד 15 שורה 6 לפרוטוקול).

לא זו אף זו, מתצהירה של התובעת 2 וכן גם מעדותה בביהמ"ש עולה כי היא ראתה בהצלחת התביעה כנגד חברת "ארזי בר-שדה" בבחינת קרש הצלה של ממש , אשר קבלתה בביהמ"ש הייתה עשויה להוציאה מאות ה תסבוכת משפטית וכספית שאליו נקלעה כתוצאה מקריסת החברה שבבעלותה (ראה : סעיף 36, 65 – 66 , 74 , ו – 77 לתצהיר התובעת 2) .

בפסיקת בתי המשפט ניטשת מחלוקת בנוגע לשאלה האם ניתן לפסוק פיצוי בגין עוגמת נפש לתאגיד ולכן לאור הבהרת התובעת 2 בתצהירה הרי שהשאלה המרכזית הנוגעת לראש נזק זה הינה האם יש מקום לפצות את התובעת 2 בשל דרך התנהלותו של הנתבע.

מן המקובץ לעיל עולה כי הנתבע אכן התנהג כלפי התובעת 2 באופן אכזרי ומחפיר שכל תכליתו לעשות שימוש לרעה במסמכים אשר הגיעו לידיו לצורכי היוועצות בתיק אשר עניינו אינו נוגע במישרין לנושא שמלכתחילה נשכר על ידי התובעת 2 לייצג בו. נדרשת מידה רבה של עזות מצח לקבל מסמכים לבדיקה 6 שנים לאחר קום העילה (בשים לב שבאופן עקרוני, שאלת ההתיישנות הינה השאלה הראשונה הנבחנת על ידי עורך דין בעת קבלת תיק לבחינה), ולעכב מסמכים אלו – השייכים למי שעוה"ד טוען כיום בדיעבד כי אינו לקוחו – עד חלוף מלוא תקופת ההתיישנות ויותר.

במקרה זה התובע הפר חובות חקוקות ונורמות אתיות אשר השתרשו ברבות השנים בפסיקות בתי המשפט ובפסיקות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עוה"ד על מנת לגבות את שכרו בתיקים אחרים הנוגעים לענייניה של האישיים התובעת 2 וכל זאת מבלי שסוגיית ייצוג התובעת 1 ודרך תשלום שכר הטרחה הוסדרו כפי הנדרש , דהיינו באמצעות החתמה על ייפוי כח ובנוסף לכך גם על גבי הסכם שכ"ט .

הסמכות לפסוק נזק לא ממוני (עגמת נפש) מצויה בסעיף 13 ל חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, שזו לשונו : " גרמה הפרת החוזה נזק שאינו נזק ממון, רשאי בית המשפט לפסוק פיצויים בעד נזק זה בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".

גובה הפיצוי בגין נזק לא ממוני הינו סמכות שבשיקול דעת בית המשפט הן לעניין עצם פסיקת הפיצויים והן לעניין שיעורם ואינו טען הוכחה נפרדת. בית המשפט מעריך את גובה הפיצוי על פי נסיבות העניין כפי שהוכחו בפניו אולם לא בכל מקרה שבו נגרם נזק ו/או נפגעה זכות יש מקום לפסוק פיצויים בגין עגמת נפש. פיצויים מסוג זה ראוי שייפסקו במצבים חריגים שבהם מדובר בהפרה בוטה של יחסי אמון או של יחסי תלות, במצבים של זדון , או במצבים של התנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד כאשר במסגרת השיקולים המנחים את בית המשפט לעניין גובה הפיצוי הלא ממוני על בית המשפט לתת דעתו למהות הפגיעה, למשך הפגיעה, לעוצמתה וכיוצ"ב ובנוסף לכך על ביהמ"ש לתת משקל לגובה הפיצוי שנפסק בגין הנזק הממוני (ראה: ת"א (מחוזי חיפה) 25192-09-14 נכסים ח.ומ.ג. בע"מ נ' יוסף ברנשטיין ואח' מיום 24.12.18) .

עסקינן במקרה שבו עו"ד אשר ניצל לרעה את העובדה שלקוחתו נקלעה לקשיים נפשיים, משפטיים וכלכליים כתוצאה מקריסת התא המשפחתי והעסק הפרטי אשר היה בבעלותה ולצורך כך עיכב בידיו שלא כדין במשך תקופה ממושכת מאוד מסמכים מהותיים הנוגעים אליה (ולמעשה- לחברה שבשליטתה) מתוך מטרה ברורה להפעיל עליה לחץ אגרסיבי ובלתי מידתי על מנת להבטיח את תשלום יתרת החוב שנותרה כלפיו בסכום נמוך מאוד בסך של 7500 ₪ , אשר כלל לא הוכח בענייננו , וכל זאת למרות שהיה באפשרותו לנקוט באמצעים דרסטיים פחותים בהרבה ולהגיש כנגדה תובענה אזרחית או לחילופין תביעה קטנה בבית המשפט לתביעות קטנות.

בשקלול הנתונים הללו שבהם נמצא כי הנתבע חרג מכל נורמה אתית סבירה המצופה מעורך דין סביר הן בשלב קבלת התיק במשרדו לצורכי היוועצות ואף בתום הייצוג ולכן יש מקום לפצות את הלקוחה/הנפגעת, ובענייננו את התובעת 2 , בגין עגמת הנפש שנגרמה לה על ידי התובע בפיצוי משמעותי ביותר בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר :

תביעת התובעת 1 נדחית, נסיבות ההליך אינו מצדיקות חיובה בהוצאות.

הנתבע ישלם לתובעת 2 בלבד את הסך של 50,000 ₪ כאשר סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום הגשת כתב התביעה ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף לכך יישא הנתבעת בהוצאות התובעת 2 בסך של 1300 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 12,000 ₪.

ניתנה היום, ט"ו אדר תש"פ, 11 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.