הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 35799-06-16

בפני
כבוד ה שופט אבישי רובס

תובע
תומר צפריר

ע"י ב"כ עוה"ד ע. אייזיק

נגד

נתבעת
מגדל חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד ע. שניצקי ושות'

פסק דין

1. התובע הגיש נגד הנתבעת, מבטחת עסקו, תביעה כספית על סך 1,193,510 ₪ בגין נזקים שנגרמו לו עקב פריצה לבית העסק.

2. התובע טען, כי מאז שנת 2003 הוא בעלים של בית עסק בשם "כחול לבן" העוסק בתחום יבוא ושיווק מוצרי טקסטיל (להלן "בית העסק"). לטענתו, צרכי העסק ומחזורו גדלו ולכן, חיפש מקום חילופי. בחודש אוגוסט 2015 שכר מחסן חדש, בשטח של כ - 560 מ"ר, ברחוב המסגר 25 בחיפה (להלן "המחסן"). פעילות העסק הועתקה לשם במהלך חודש אוקטובר 2015.

בית העסק, במיקומו החדש, בוטח על ידי הנתבעת בביטוח מקיף, לרבות אירוע גניבה ופריצה, החל מיום 1.1.2016 ועד יום 31.12.2016. התובע הדגיש, כי פנה לסוכנת ביטוח, ביצע את כל דרישות סוקר הביטוח מטעם הנתבעת למיגון העסק במיקומו החדש ואף הוסיף מיגונים נוספים, שלא נדרשו. עוד הדגיש התובע, כי הקפיד לבטח את עסקו מידי שנה וכי בכל שנות פעילותו לא אירעה פריצה לבית העסק.

התובע טען, כי לאחר שעות הפעילות ביום 3.3.2016 ננעל בית העסק, תוך דריכת מערכת האזעקה. למחרת (יום שישי), בשעות הצהריים, הגיע התובע לבית העסק, לשם הוצאת נעליים ללקוח מזדמן, ואז גילה כי בית העסק נפרץ. התובע הדגיש, כי התכתובת עם הלקוח המזדמן, בעטיו הגיע לעסק ביום שישי, הוצגה בסמוך לאחר האירוע לחוקר הנתבעת.

לאחר גילוי הפריצה התברר לתובע כי הפורצים הגיעו לחלק האחורי של המבנה, חדרו לבית העסק השכן הצמוד (להלן "בית העסק השכן"), שהיה בשלבי הריסת מחיצות פנים, ומשם פרצו את מנעולי הדלת הגובלת בין שני בתי העסק, הזיזו את הדלת לצידה ובמרווח שנוצר הוציאו את המלאי שנגנב. התובע טען , כי הפורצים החליפו מנעול בשער הגובל בבית העסק השכן, ככול הנראה במטרה לשוב ולהמשיך בגניבה.

מיד עם גילוי הפריצה דיווח התובע על הארוע למשטרה, לחברת "אבטחה" וכן, לסוכנת הביטוח. התובע צירף לכתב התביעה אסמכתאות המעידות על הגשת תלונה במשטרה. הוא טען, כי לאחר חקירת המשטרה התברר שהפורצים נטרלו את גלאי מערכת האזעקה הרלוונטי.

התובע הוסיף, כי לאחר ביקור המשטרה במקום, הוא סגר, יחד עם אחיו, באופן פרוביזורי, ככול הניתן את נקודת הפריצה והזמין שומר למקום. התובע הבהיר, כי הדבר נעשה בהנחיית סוכנת הביטוח.

3. התובע טען, כי במהלך הפריצה נגנב מלאי רב, בהיקף של 803,510 ₪ והדגיש, כי מועד הפריצה, בסמוך לחג הפסח, לא היה מקרי, אלא מתוכנן היטב, שכן היה במחסן מלאי בהיקף ניכר, שהוזמן מראש לקראת החג. התובע טען, כי גניבת המלאי גרמה לו, בנוסף לאבדן המלאי והרווחים, גם לנזק עקיף, שכן איבד לקוחות רבים כתוצאה מכך.

4. התובע טען, כי עשה כל מה שבידו כדי לסייע לנתבעת ולמומחים מטעמה. הוא שיתף פעולה באופן מלא עם המומחה לבדיקת מערכת האזעקה, השמאי והחוקר, כולל שחזור האירוע, השלמת חקירה, אימות נתונים והמצאת מסמכים ככל שהתבקש.

ביום 14.3.2016 העביר התובע, באמצעות ב"כ, מסמכים נוספים לשמאי הנתבעת וכן, בקשה לתשלום מקדמה שאינה שנויה במחלוקת, תוך מתן הסבר בדבר חשיבות השיפוי המהיר לצמצום נזקיו (קרי - רכישת מלאי חילופי לחג). ביום 21.3.2016 דרשה הנתבעת השלמת מסמכים נוספים. התובע, שביקש לקדם את העניין, המציא את המסמכים כבר ביום 10.4.2016.

ביום 20.4.2016 התקבל אצל התובע מכתב הנתבעת, לפיו דחתה את הבקשה למקדמה, בטענות שונות. מהמכתב עלה כי הנתבעת ממשיכה בבדיקה ובסיומה תודיע עמדתה לתובע. בפועל, עד להגשת התביעה, לא שילמה הנתבעת את תגמולי הביטוח ויותר מכך, לא הודיעה לתובע את עמדת ה הסופית, בניגוד לחובותיה על פי דין וכללי המפקח על הביטוח.

5. התובע טען, כי על פי הדין והפסיקה הנתבעת מנועה מלהעלות טענות וטעמי דחיה, משלא פרטה א ותם במכתב ה ולא נתנה לו הסבר מדוע סירבה לשלם את תגמולי הביטוח. עוד טען התובע , כי הטענות במכתב מיום 10.4.2016 נטולות בסיס או ראיה, וממילא מתייחסות רק לבקשה לתשלום מקדמה.

התובע כפר בטענות הנתבעת כלפיו ועתר להורות לה לשלם את נזקיו על פי פוליסת הביטוח. התובע עתר לחייב את הנתבעת לשלם לשלם לו סך 1,193,510 ₪ - 805,510 ₪ בגין מלאי שנגנב, סך של 160,000 ₪ בגין אבדן רווחים לפי תחשיב רו"ח, סך של 200,000 ₪ בגין נזקים עקיפים (אבדן לקוחות ופוטנציאל עסקי, הצורך במימון אשראי ועוד) וסך של 30,000 ₪ בגין שכר טרחת מומחים. אעיר, כי במסגרת כתב התביעה טען התובע, כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לו ריבית מיוחדת בהתאם לסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, אולם הוא לא חזר על כך בסעיף הסעדים הנדרשים, לא כימת דרישה זו נכון למועד הגשת התביעה ולא שילם בגינה אגרה. ממילא, בנסיבות תיק זה אין מקום לעשות שימוש בסעיף 28א לחוק חוזה הביטוח.

6. הנתבעת אישרה בכתב הגנתה, כי בטחה את עסקו של התובע, לרבות כיסוי לנזקי פריצה, אולם כפרה בחובתה לפצות את התובע על נזקיו.

הנתבעת טענה, כי מיד עם קבלת ההודעה על אירוע הביטוח מינתה מומחים מטעמה לבדיקתו. על בסיס הבדיקות הראשוניות שערך השמאי מטעמה התעורר חשד למרמה בתביעה ו לכן מונו מומחים נוספים.

ביום 20.4.2016 הודיעה הנתבעת לתובע על דחיית דרישתו, הואיל וממצאי המומחים מטעמה העלו חשד לביום אירוע הפריצה על ידי התובע ולמרמה בתביעה לתגמולי ביטוח. לחילופין, נטען כי קיימת הפרזה ניכרת בתביעה הכספית לקבלת תגמולי הביטוח, הפוטרת אף היא את הנתבעת מתשלום התגמולים.

הנתבעת הבהירה, כי החשד עלה, בין היתר, לאור הממצאים הבאים:

שער החצר העורפי, דרכו נטען כי חדרו הפורצים נמצא ללא סימני פריצה כאשר המנעול שעליו שלם ונעול.
לא ניתן להוציא סחורה כלל ולחילופין, בהיקף הנטען, דרך "המרווח" בדלתות ההזזה של המחסן.
מנעול התליה על גבי דלתות ההזזה נותר שלם.
האזעקה שבמחסן נדרכה עובר לאירוע ולא חובלה, ולמרות זאת לא נוצרו בה גילויים במהלך האירוע.
בהתאם לבדיקות המומחים מטעם הנתבעת, ככל שהייתה מוצאת סחורה דרך המרווח הייתה מערכת האזעקה, הדרוכה, מגלה את הפריצה הנטענת והמוכחשת.
התובע התבקש להציג את סרטי מצלמות האבטחה למומחים והציג סרטים של אזורים שונים במחסן, אך לא מאזור הפריצה, בטענה שמצלמות אלה לא עבדו במועד האירוע. לטעמה של הנתבעת הטענה בלתי מתקבלת על הדעת.
התגלו סתירות בעדויות שמסר התובע בפני גורמים שונים.
הפריצה הנטענת והמוכחשת לא יכלה להתרחש, במתכונת שדווחה על ידי התובע.
התובע מסר מידע כוזב אודות היקף הנזק, תוך הגזמה רבה בהיקף, בזהות הפריטים ובערכם, בכוונת מרמה.

7. הנתבעת טענה, כי אישור המשטרה אינו מלמד על התרחשות הפריצה או אמיתות גרסת התובע. עוד טענה הנתבעת, כי המקדמה שהתבקשה הייתה שנויה במחלוקת, כמו התביעה כולה, לאור החשד לביום האירוע.

הנתבעת הדגישה, כי אמנם במועד משלוח מכתב הדחייה טרם הושלמו בדיקות המומחים מטעמה, אך היה די והותר בממצאים שהובאו לידיעתה כדי לדחות את התביעה. לפיכך, מצאה לנכון להודיע לתובע על דחיית תביעתו כבר באותו שלב, על בסיס הממצאים שהיו ידועים לה באותה העת. עוד טענה הנתבעת, כי פעלה כמבטחת סבירה ובתום לב, לא השתהתה בבירור, ואף שמינתה מומחים נוספים, הודיעה על עמדתה לתובע בהקדם ועמדה בחובותיה על פי חוזר המפקח על הביטוח.

הנתבעת כפרה בנזק הנטען והיקפו והדגישה, כי התובע ממשיך להפעיל את העסק וכי לא נגרמו לו נזקים כלשהם.

8. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעמם. התובע הגיש תצהיר שלו וכן, תצהירים של מר צפריר רונן - אחיו, מר זיו זקס - יועץ שלו ומר נועם מוצפי - מומחה מערכות טלוויזיה במעגל סגור, שב יקר במקום בסמוך לאחר הארוע. בנוסף, ביקש התובע לזמן לעדות את מר שבתאי עזר - מומחה מתחום מערכות האבטחה, שערך בדיקה בבית העסק ממש סמוך לאחר אירוע הפריצה. התובע הגיש חוות דעת המומחים - רו"ח אורן יואל, מר אברהם איזיק - שמאי, מר אורן שלו - מומחה אבטחה.

הנתבעת הגישה תצהירי עדות ראשית של גב' חלי עמיאל - מנהלת מחלקת תביעות עסקים ומר שאול טולדנו - חוקר הביטוח. הנתבעת הגישה חוות דעת מומחים - מר מאיר זיסרמן - שמאי, רו"ח יהודה אוסטרו ומר שמואל שמילוביץ - מומחה מערכות מיגון אלקטרוניות.

9. לאור הפערים בין חוות דעת המומחים, ובהסכמת הצדדים, ללא וויתור על חוות הדעת מטעמם (ראה פרוטוקול הדיון מיום 27.2.2017), מונו רו"ח יום - טוב בילו ממשרד ברלב ומר יהושע (שוקי) חביב - מומחה בתחום מערכות מיגון ואזעקה, כמומחים מטעם בית המשפט.

שמיעת העדים הצריכה שלוש ישיבות והעדים נחקרו באריכות. מר שבתאי עזר זומן אמנם על ידי בית המשפט (החלטה מיום 21.11.2018), אך לא התייצב לדיון, בטענה שחלה. על פי ההחלטה מיום 2.1.2019 זומן העד פעם נוספת על ידי בית המשפט, אך לא התייצב גם לדיון הנדחה. בשלב זה ויתר ב"כ התובע על עדותו, בטענה שהעד אינו מעונין להגיע לעדות. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב ומכאן פסק הדין.

דיון והכרעה

10. אין חולק, כי במועד הרלוונטי לארוע נשוא התביעה, היה בית העסק של התובע מבוטח על ידי הנתבעת בביטוח מסוג "מגדל עסק", הכולל כיסוי בגין פריצה.

בהתאם לסעיף 15(ב)(1) לחלק ד' בתנאים הכלליים של הפוליסה, הגדרת מקרה הביטוח כוללת אירוע "גניבת הרכוש המבוטח מתוך המבנים הנמצאים בחצרים המבוטחים לאחר חדירה לחצרים או למבנים, בתנאי כי החדירה או היציאה בוצעו באלימות ובכוח ונשארו סימנים המעידים על החדירה או היציאה כאמור, וכן חדירה על - ידי שימוש במפתחות העסק שהושגו, הועתקו או הותאמו שלא כדין".

11. המחלוקות בין הצדדים נוגעת לשני מישורים. הראשון - עצם התרחשות האירוע הביטוח כפי שנטען על ידי התובע. השני - טענת הנתבעת בדבר מרמה בהגשת התביעה והיקפה הכספי.

12. נוכח מהות המחלוקות בתיק זה, ראוי להקדים מספר מילים בנוגע למטריה המשפטית והנטלים המוטלים על כל אחד מהצדדים.

נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון - נטל השכנוע, והשני - נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי (מאזן ההסתברויות). נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. כלל הוא, כי על בעל דין מוטל הנטל להוכיח את טענותיו כלפי הצד שכנגד. לפיכך, נושא התובע בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת תביעתו (מקרה הביטוח) ואילו הנתבעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל היסודות העובדתיים של טענות ההגנה שלה (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, עמ' 1723).

נטל הבאת הראיות הוא חובה משנית הנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמטו את הבסיס תחת הראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו (ראה לעניין זה ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נגד שלום גרשון הובלות בע"מ, פ"ד ס"א(3) 18).

13. ככל שעסקינן במחלוקת הנוגעת לארוע ביטוחי - הלכה היא, כי נטל ההוכחה בדבר קרות מקרה הביטוח מוטל על המבוטח (ראה ע"א 678/86 חניפס נגד סהר חברה לביטוח בע"מ מג(4) 177, 184 וע"א 224/78 חמשה יוד תכשיטנים בע"מ נגד פריימנס פאנד אינשורנס קומפני לג(2) 90, 93). משמע, על המבוטח להראות שמקרה הביטוח התרחש, עובדתית, כפי שטען.

נטל זה כולל שני אלמנטים נפרדים. הראשון - הוכחת אירוע הביטוח והשני - הוכחת שיעור הנזק, באופן פוזיטיבי (ראה רע"א 3577/93 הפניקס הישראלי נגד מוריאנו מח(4) 70, 78, ע"א 497/85 אשר אשל ואח' נגד ריט, חתם לוידס ואח' מב(1) 89, 94, ע"א 1845/90 סיני נגד מגדל חברה לביטוח בע"מ מז(5) 661, ע"א (מחוזי ת"א) 28245-10-17 סעוד טאהא נגד שלמה חברה לביטוח בע"מ (17.12.2017)‏‏ וכן, תקנה 14(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018). מידת ההוכחה היא מאזן ההסתברויות.

מנגד, על מבטח הטוען לפטור מאחריות מוטל הנטל להוכיח קיומו של חריג לחבות, על פי תנאי הפוליסה או החוק (טענת העדר כיסוי ביטוחי). ראוי לציין, כי תכופות קו הגבול בין מקרה הביטוח לחריגיו עמום ומה שנראה לאחד כחריג עשוי להיראות לאחר ככיסוי מוגבל (ע"א 497/85 לעיל). מכאן הצורך להקפיד שלא יתערבבו ויתהפכו הנטלים.

14. הנתבעת עתרה לפטור אותה מתשלום תגמולי הביטוח, לאור הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981, הקובע כי במדה והופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו.

סעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח נועד להרתיע מבוטח מלמסור למבטח עובדות כוזבות או להעלים ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות, בכוונת מרמה, באמצעות פטור מוחלט של המבטח מחובתו. סעיף זה נועד לסייע למבטחת להתמודד עם בעיית הסיכון המוסרי הטמונה ביתרון המידע שיש למבוטח לאחר קרות מקרה הביטוח (ראה רע"א 9215/10 ‏ יצחק פלדמן נגד הפניקס חברה לביטוח בע"מ (12.4.2011)). בפסיקה נקבע, כי נדרשים שלושה יסודות מצטברים לתחולת ה סעיף - מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות, מודעות של המבוטח לאי הנכונות או לכזב של העובדות שנמסרו וכוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח נגד אחמד נסרה (19.5.1998), ע"א (י-ם) 9625/06 הפניקס חברה ישראלית לביטוח בע"מ נגד סימה מלכה (5.9.2007) ו ע"א (חיפה) 3000/04 אריה חברה לביטוח בע"מ נגד עאמר עלי (26.10.2005)).

השאלה על מי מהצדדים מוטל נטל ההוכחה לעניין סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, הייתה שנויה בעבר במחלוקת. לפי גישה ראשונה (השופטים נתניהו, אור ומלץ) - נטל השכנוע לעניין היסוד השלילי (שמקרה הביטוח לא נגרם במתכוון) תלוי בסוג הסיכון המבוטח ואופן ניסוח כתב הטענות. לפי גישה זו, בסיכוני גניבה ופריצה נטל השכנוע רובץ על המבוטח. לפי גישה שנייה (השופט גודלברג) - אין מקום להבחנה בין סוגי ביטוח ובכל סוגי ביטוח רכוש הנטל הוא על המבוטח, לשלול את מעורבותו במקרה הביטוח. לפי גישה שלישית (השופט שמגר) - הנטל לעולם יהיה על המבטח, שכן סעיף 25 מסווג כחריג לחבות. בע"א 78/04 המגן נגד שלום גרשון סא(3) 18, אומצה הגישה השלישית ולכן, הנטל להוכיח את יסודות סעיף 25 מוטל על חברת הביטוח, כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית (ראה גם רע"א 9215/10 פלדמן נגד הפניקס ביטוח (12.4.2011)).

משמע, על המבוטח להוכיח תחילה את התרחשות מקרה הביטוח, כהגדרתו בפוליסה, על בסיס נתונים עובדתיים. משעמד בנטל עובר זה אל המבטח להוכיח התקיימותם של חריגים לפוליסה או גרימה מכוונת של מקרה הביטוח. במקרה של טענה בדבר גניבה, על התובע להוכיח את אירוע הגניבה, במנותק משאלת מעורבותו בה ועל הנתבעת להוכיח את מעורבותו בגניבה.

כאמור, המונח "בכוונת מרמה" בסעיף 25 לחוק, פורש ככולל שלושה יסודות. שני יסודות עובדתיים - מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות ומודעות המבוטח לאי הנכונות או הכזב בעובדות שנמסרו, ויסוד נפשי - כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הלא נכונות. נקבע, כי מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות היסוד הראשון והשני בסעיף 25 לחוק, יש לראות בה כמי שהוכיחה לכאורה את קיומה של כוונת המרמה. במקרה כזה, יעבור נטל הבאת הראיות למבוטח, שיצטרך להציג את המניע לכך שמסר פרטים כוזבים ולגלות את העובדות הנכונות. מקום בו גילה המבוטח את העובדות הנכונות, או שאלה התגלו במהלך המשפט, יקבע לפי עובדות אלה אם העובדות הכוזבות נמסרו בכוונה להוציא כספים מחברת הביטוח, או שמא הוצגו מתוך מניע שאין לו קשר לכוונת מרמה (מקום בו הפרטים הכוזבים נמסרו ממניע שאינו קשור לתנאי חבות המבוטח לפי הפוליסה, לא יהיה בכך כדי לפטור את המבטח מחובת התשלום). לפיכך, מבטחת שהוכיחה כי מבוטחה מסר עובדות כוזבות וכי כיזב ביודעין אינה צריכה להוכיח גם את המניע של המבוטח במסירת המידע הכוזב (ראה רע"א 9215/10, לעיל, רע"א 230/98 , לעיל וע"א (מחוזי-ת"א) 50184-02-20 מנשה גבאי נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (19.09.2021)‏‏).

לכן, אם תשכנע הנתבעת כי יסודות סעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח מתקיימים, היינו - התובע מסר עובדות כוזבות או שהעלים עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח והדבר נעשה ביודעין, יעבור הנטל לכתפי התובע.

15. אוסיף, כי הנתבעת מייחסת לתובע מעשה מרמה, בדמות ביום מקרה הביטוח. הלכה היא, כי טענת רמיה דורשת פירוט מיוחד וראיות כבדות משקל. לעניין טענת רמיה, מוטל על בעל הדין המטיל דופי בצד שכנגד נטל מיוחד, באשר למשקל הראיות שעליו להביא בפני בית המשפט. עליו להניח תשתית ראייתית בעלת משקל סגולי גבוה יותר מזה הנדרש בתביעה אזרחית רגילה, אם כי נטל ההוכחה הוא כמקובל במשפט אזרחי (ראה ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע"מ נגד פרץ רוזנברג, פ"ד מז(2) 605, ע"א 8308/00 כור מתכת בע"מ נגד מי גולן אנרגיות רוח בע"מ, פ"ד נז(5) 721, 728, ע"א 475/81 זיקרי יעקב נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מ(1) 589, ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ (בפירוק) נגד משה גרוס, פ"ד מח(3) 866, 877, ע"א 7456/11 בר נוי נגד אמנון (11.4.2013) וע"א 9178/12 המכללה האקדמאית הערבית לחינוך חיפה נגד ג'מאל ח'יר (24.9.2015)).

16. סיכומה של נקודה זו, התובע נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודות מקרה הביטוח, ואילו הנתבעת נושאת בנטל להראות כי מדובר במעשה מכוון, תרמית או רמיה, כפי שטענה במכתב הדחייה ששלחה ובסעיפים 93 ו - 94 לסיכומיה (י. קדמי, על הראיות, חלק רביעי, תש"ע - 2009, עמ' 1723). יחד עם זאת, ככול שתראה הנתבעת כי יש לתובע ידיעה מיוחדת אודות נסיבות האירוע, או תוכיח את שני היסודות העובדתיים של "כוונת מרמה" יעבור נטל הבאת הראיות לכתפי התובע.

אירוע הפריצה הנטען

17. התובע טען בתצהיר עדותו הראשית, כי ביום 3.3.2016, לאחר שעות הפעילות של בית העסק, ננעל המבנה תוך דריכה והפעלת האזעקה. למחרת, ביום שישי, 4.3.2016, בשעות הצהריים, הגיע התובע לבית העסק על מנת להוציא זוג נעליים לילד המתאמן עם בנו בקבוצת כדורגל. לאחר כניסתו למבנה גילה כי בית העסק נפרץ. התובע טען, כי התברר לו שהפורצים פרצו את הדלת האחורית במתחם השייך לבית עסק צמוד, חדרו דרכו לבית העסק הצמוד ומשם התקדמו לדלת הגובלת בין שני בתי העסק. דלת זו ננעלה משני צידיה הפנימיים. אחד מהמנעולים על הדלת נפרץ, הדלת הוזזה הצידה ודרך המרווח שנוצר נגנב המלאי שהיה בבית העסק. התובע הוסיף, כי הפורצים החליפו את המנעול בשער החיצוני של המתחם הגובל במעבר לבית העסק הצמוד.

התובע טען, כי מממצאי חקירת המשטרה העלו שגלאי מערכת האזעקה (מתג מגנטי) נוטרל על ידי הפורצים, גלאי פאסיבי במשקוף הדלת נוטרל על ידי השארת מספר קרטונים צמודים לגלאי והפריצה בוצעה באזור המוגבל לגלאים תקרתיים, תוך ניצול רגישותם הנמוכה. התובע צירף לתצהירו, כנספחים 4 ו - 5, אישורים על הגשת תלונה במשטרה. לא צורפו תמונות או דו"ח חוקר משטרה/מז"פ.

התובע הוסיף בסעיף 21 לתצהירו, כי לאחר ביקור המשטרה סגר, בעזרת אחיו, שהוא מסגר מקצועי, את דלת ההזזה (דרכה בוצעה הפריצה), באופן פרוביזורי. לאחר סגירת הדלת, נותר מרווח קטן בלבד, שלא התאפשרה סגירתו. התובע צירף תמונה של הדלת עם קנה מידה (נספח 2 לתצהירו). מדובר בדלת הזזה תעשייתית ממתכת, התלויה על מסיל ה, בעלת מפתח רחב באופן מיוחד. התובע לא צירף תמונות של הדלת כפי שהייתה במועד בו גילה את הפריצה. התובע הזמין למקום שומר, משום שהדלת לא נסגרה באופן תקין ונותר בה, כאמור, מרווח. בחשבונית שצורפה כנספח 6 לתצהירו נרשם - "שמירה חודש 2/2016 שעות 51 תעריף 44". התובע אישר בחקירתו, כי מדובר בחשבונית עבור שרותי השמירה, אך לא נשאל דבר מעבר לכך וגרסתו בעניין זה לא נסתרה (עמ' 32, שורות 2 - 4 לפרוטוקול).

18. התובע מסר שתי הודעות במשטרה בנוגע לאירוע הפריצה. ההודעה הראשונה נגבתה במקום האירוע (המסגר 25) ביום 4.3.2016, החל משעה 15:24 עד השעה 15:37. ההודעה השניה נגבתה בתחנת המשטרה זבולון ביום 6.3.2016, בשעה 08:45 (ראה מוצגים נ/11 ו - נ/12).

בהודעה הראשונה מסר התובע, כי ביום שלפני כן, בשעה 14:55 שני עובדים סגרו את הדלת ודרכו את האזעקה, שמחוברת למוקד. ביום 4.3.2016 הוא הגיע לעסק, כדי להוציא זוג נעליים ונכנס דרך הדלת הקדמית שהייתה נעולה. כשנכנס ראה שיש קרטונים על הרצפה, הדלת שמחוברת לעסק ליד שבורה ופרצו לעסק. התובע דרך את האזעקה, שנטרל כאשר נכנס, והלך לאחור במטרה לראות להיכן נכנסו. אז התקשר למוקד, לדווח על הפריצה ול ברר למה האזעקה לא פעלה. במוקד אמרו לו שהאזעקה נדרכה יום לפני כן בשעה 14:55 והודיעו למשטרה.

בהמשך, השיב התובע לשאלות החוקר ומסר, כי קיימות מצלמות בעסק, אך המצלמה האחורית מנותקת והטכנאי שלו אמר שהצילומים נמחקו. עוד נשאל התובע על חשודים אפשריים, ביטוח וכן, מה נגנב מהעסק. התובע לא הצביע על חשודים אפשריים, ציין את פרטי סוכנת הביטוח והשיב כי אינו יודע לפרט מה בדיוק נגנב, אך נגנבו בסביבות 30 משטחי סחורה מסוג טקסטיל לבית.

בהודעה השנייה פירט התובע מה נגנב מהמחסן - סוגי הפריטים (מגבות, מצעים, שמיכות ועוד) וכמויות.

הנתבעת בקשה לייחס חשיבות מיוחדת לכך שבעדויות במשטרה לא ציין התובע כי סגר ביחד עם אחיו את דלת ההזזה דרכה בוצעה הפריצה. אין בידי לקבל את טענות הנתבעת בעניין זה. התובע סגר את הדלת עם אחיו רק לאחר שמסר את ההודעה הראשונה והשוטרים סיימו את מלאכתם במקום ביום שישי. לפיכך, לא עלה עניין סגירת הדלת בהודעה הראשונה. התובע הגיע למשטרה במיוחד פעם נוספת, רק כדי לפרט את הסחורה שנגנבה ולא נשאל דבר על ידי חוקר המשטרה. בנסיבות אלה, אך הגיוני שלא הזכיר את עניין סגירת הדלת.

התובע טען בחקירתו הנגדית, כי איש המז"פ המשטרתי צילם תמונות במקום ביום האירוע, אך הן לא מצויות בידיו. לטענתו, פנה למשטרה בבקשה לקבל את התמונות, אך נענה בשלילה. התובע לא פנה בכתב למשטרה ולא בקש מבית המשפט צו להתיר לו לעיין בתמונות (עמ' 30, שורות 8 - 32 לפרוטוקול). חוקר הביטוח טולדנו ביקש לעיין בתיק החקירה המשטרתי, אך קיבל לידיו רק את העדויות שנגבו מהתובע. החוקר ציין בעדותו, כי "זה מה שאנחנו מקבלים בדרך כלל. מעולם לא קיבלתי, אולי למעט מקרה אחד, דו"ח טכנאי מז"פ. מבחינתם זה משהו סודי ביותר. לא יודע למה, לא נותנים" (עמ' 9, שורות 26 - 28 לפרוטוקול). נמצא, כי המשטרה סרבה לאפשר לצדדים, שלשניהם אינטרס, לעיין בדו"ח המז"פ. בנסיבות אלה, בין אם קיימות תמונות של המז"פ ממקום הארוע ובין אם לאו, אין באי הצגתן כדי לפעול לרעת מי מהצדדים.

19. התובע נחקר גם על ידי חוקר הביטוח טולדנו בשני מועדים. הודעות התובע נערכו בכתב ידו של החוקר ונחתמו על ידי התובע (מוצגים נ/14 ו- נ/15).

במסגרת ההודעה הראשונה שגבה החוקר ביום 7.3.2016 בבוקר, תאר התובע את בית העסק, המיגונים המצויים בו ומצבו הכלכלי של העסק, באופן כללי. בהמשך, נתבקש התובע לפרט את שידוע לו בקשר לארוע הפריצה לעסקו. לטענתו, ביום חמישי פנה אליו ילד המתאמן עם בנו וביקש נעלי כדורגל כמו של בנו. ביום שישי הביא את בנו לאימון בבית נגלר וקפץ לעסק, בזמן האימון, כדי להביא את הנעליים. האימון החל בשעה 14:00 ומיד לאחר תחילתו נסע לעסק, נכנס וכיבה את מערכת האזעקה. הוא לא שמע שום רעש מיוחד, הדליק אורות והלך לאזור הנעליים במחסן. הוא ראה קרטונים על הרצפה, הסתכל סביב וראה שני כלובים שחסרים בהם מצעים מגבות וגרביים, שהביא במיוחד לפסח. בשלב זה, דרך מחדש את האזעקה ויצא לעורף המבנה. הדבר הראשון שראה זו דלת ירוקה פרוצה לשטח ששייך לבעל המבנה. הוא נכנס וראה שדלת ההזזה המובילה לבית העסק בזווית הצידה בצידה הימני, במרחק של לפחות מטר, כשהיא תפוסה עם מוט ברזל בחלק העליון והגלגל לא במסילה. התובע הדגיש, כי דלת ההזזה הייתה מקובעת בשני מנעולים מצידה הפנימי ומנעול נוסף בצידה החיצוני, וכי ולא היו ברשותו מעולם מפתחות לאותם מנעולים. התובע טען, כי בשלב זה היה בשוק, רץ ישר פנימה, הדליק את האורות וראה שהכלובים ריקים. בכלובים היו 36 משטחים והוא מצא כ - 30 משטחי עץ זרוקים במצבור. לטענתו, חלק מהמשטחים נותרו לעמוד מקדימה כמו קיר, מול המעבר. התובע התקשר למוקד ולאחיו - רונן צפריר, שהוא מסגר, כדי שיבוא לתקן את הדלת . בשיחה עם המוקד עלה, כי יום קודם האזעקה נדרכה בשעה 14:55. המוקד הזמין משטרה. השוטרים הגיעו בערך 20 דקות אחרי שהתקשר למוקד, כלומר בשעה 14:30 לערך. הגיעו למקום שני שוטרים וביקשו שהתובע יזמין את איש המצלמות. התובע קרא לאיש המצלמות שלו - מר מוצפי, אך זה אמר שכנראה מחקו את החומר. התובע הוסיף כי ראה סימני משאית, אותם גילה חוקר המז"פ, בסמוך למקום וכן כי קיים מנעול חדש על השער שלא הוא שם, אלא בעל המבנה.

התובע הציג לחוקר את תכתובת הווטסצאפ עם מזמין הנעליים (נ/3, תמונות 1 - 4). התמונות מעידות כי ההתכתבות בווטסאפ החלה בשעה 12:07 ומאששות את הסיבה לביקור התובע בעסק ביום שישי, 4.3.2016. החוקר צירף צילומים צבעוניים של טביעות צמיגי משאית, שנמצאו בחצר פתוחה לא מרוצפת המובילה לבית העסק (מוצג נ/3, תמונות 5 - 14). התובע לא ציין בעדותו הראשונה לחוקר הביטוח טולדנו, כי סגר ביחד עם אחיו את דלת ההזזה דרכה בוצעה הפריצה, אולם מסר פרטים אחרים ובכלל זה, כי גודל מפתח דלת ההזזה היה כמטר. החוקר טולדנו אישר בעדותו בבית המשפט כי אכן, כבר בחקירה הראשונה מסר לו התובע שמפתח דלת ההזזה היה כמטר, כאשר ראה אותה לראשונה (עמ' 11, שורות 6 - 7 לפרוטוקול).

במהלך החקירה השנייה, ביום 22.3.2016, נשאל התובע שאלות ספציפיות על ידי החוקר, עומת עם מידע שהתקבל מגורמים אחרים, ולאחר מכן בוצע שחזור במקום (ראה התייחסות מפורטת לכך בהמשך). התובע נשאל מה היה מפתח הדלת, והשיב כי מפתח הדלת, מימין, כלפי חוץ היה בערך כמטר. התובע עומת עם העובדה ששמאי הנתבעת תיעד בביקורו במקום מפתח קטן בהרבה והשיב כי "השמאי הגיע 3 ימים לאחר שסגרנו את הדלת, המפתח שהשמאי צילם הוא אינו המפתח שגיליתי (אני יודע מה זה מפתח), הוא קטן יותר. אחרי שאיש מז"פ הלך, הזמנתי שומר כי פחדתי שייכנס שוב למקום פורץ והיה שומר שאותו פגשתי ורק אז עזבתי, והשומר הגיע בערך בשעה שלוש וחצי. המז"פ היה בשעה שלוש ורבע ואני גיליתי את הפריצה בסביבות 14:00. אחי היה פה איתי ואחרי שאיש המז"פ הלך סגרנו את הדלת עד כמה שאפשר ע"י דחיפה, שאני עשיתי ואח"כ דחפנו אני ואחי. החוקר שואל אותי כמה דחפתי ואין לי מושג לאיזה מרחק זה היה לפני שהטכנאי מז"פ הגיע" (ההדגשות שלי - א.ר.).

במהלך החקירה הנגדית בבית המשפט הבהיר החוקר טולדנו, כי ציפה שהתובע יציין כבר בעדות הראשונה כי כופף את הדלת למקומה יחד עם אחיו. לטעמו, מדובר בפרט מהותי שהיה צריך להיות בגרסה הראשונית, אך בפועל עלה רק לאחר עימות עם דברי שמאי הנתבעת (עמ' 12, שורות 4 - 16 לפרוטוקול).

איני מקבל את עמדת החוקר בעניין זה. התובע תאר את מהלך הדברים בהודעתו הראשונה וגרסתו תאמה לעדותו במשטרה. החוקר אסף מידע מגורמים נוספים וביקש לעמת את התובע עם ממצאיו. התובע השיב באופן ישיר וספונטאני לשאלות ספציפיות. עצם העובדה שלא מסר מלכתחילה כי החזיר את הדלת למקומה, אין בה כדי להעיד כי המידע כוזב. כפי שנראה בהמשך, ציר הזמנים תואם את גרסת התובע בנוגע למועד בו הוחזרה דלת ההזזה למקומה.

התובע נשאל מתי הגיע למקום נציג בעל הנכס - מר דוד נחמיאס והשיב, כי הנ"ל הגיע אחרי המז"פ ואחרי שהוא ואחיו דחפו את הדלת ככל שניתן היה. החוקר הקשה עליו ועמת אותו עם האפשרות שמר נחמיאס הגיע לבית העסק בתוך זמן קצר ולפני שהתובע ואחיו דחפו את הדלת. החוקר הבהיר לו, כי מר נחמיאס מס ר שמפתח הדלת שראה קטן, כ - 25 ס"מ, בדומה למפתח שתיעד השמאי בביקורו. התובע עמד על כך שמר נחמיאס ראה את מפתח הדלת רק לאחר שהוחזרה למקומה וכי המפתח לא היה כזה כאשר התובע הגיע לראשונה לעסק. החוקר המשיך ושאל מדוע התובע נגע בדלת לפני שטכנאי המז"פ הגיע. התובע השיב, כי עשה כן באופן ספונטאני, מאחר ורצה להבין האם מה שהוא רואה אמיתי. התובע ציין כי מעולם עד אז לא חווה פריצה.

20. חוקר הביטוח טולדנו צירף לתצהירו עותק מדו"ח החקירה שערך, ממנו עולות מספר נקודות עיקריות, כדלקמן:

א. בית העסק נסגר ביום חמישי בשעות אחר הצהריים. בית העסק לא אמור לפעול ביום שישי, אך התובע הגיע לבית העסק על מנת ליטול זוג נעליים עבור חבר של בנו. בהגיע התובע לבית העסק גילה, לטענתו, את הפריצה ודיווח לסוכנת הביטוח, המשטרה, מתקין המצלמות ואחיו - המסגר שסייע לו. חלק מהדו"ח כולל את דברי התובע, כפי שהופיעו בהודעה בכתב יד מיום 7.3.2016.

ב. החוקר פגש את מר נחמיאס, האחראי על התחזוקה. מר נחמיאס מסר כי בשעות הצהריים התובע דיווח לו שנגנבה סחורה, ולכן הגיע לבית העסק בתוך זמן קצר. מר נחמיאס ציין כי הבחין שמפתח הדלת כ - 25 ס"מ, בדומה לזה שתיעד השמאי מטעם הנתבעת.

בעדותו בבית המשפט הבהיר החוקר, כי על פי פלט השיחות התובע שוחח עם מר נחמיאס בשעה 15:49 ולאחר מכן הגיע מר נחמיאס לבית העסק (עמ' 1, שורות 26 - 38 לפרוטוקול). מספר הטלפון של מר נחמיאס סומן בפלט השיחות הידני (מוצג נ/13) כ - "דויד מחסן" וגם שם שעת השיחה היא 15:49. בהנחה המיטיבה עם הנתבעת, לפיה מר נחמיאס מתגורר באזור או היה בסמוך לבית העסק, נראה שהוא הגיע למקום בשעה 16:00 לכל המוקדם ולא קודם לכך.

מר נחמיאס אישר, כי דלת ההזזה הייתה נעולה בשני מנעולים שנותרו עוד מתקופת בעל המבנה הקודם, ללא מפתחות. הוא הוסיף, כי כשבוע קודם לפריצה הניח בשער מנעול חדש וזול, משום שהקודם היה "גמור", לטענתו. לדבריו, רכש 3 מנעולים בסכום של כ - 50 ₪. החוקר ציין בחלק המסקנות של הדו"ח, כי על פי ניסיונו, פעולה של נעילה מחדש אינה שגרתית. הפעולה יכולה להצביע על אפשרות שהפורצים התכוונו לשוב לזירת האירוע במהלך השבת, מתוך היכרות עם פעילות המחסן וידיעה כי עובדיו אינם צפויים להגיע אלא ביום ראשון. סברה זו של החוקר הגיונית והיא מקובלת עלי.

ג. החוקר פגש גם את מר דני אוחיון, עובד של התובע. מר אוחיון הבהיר, כי סגר את בית העסק ביום חמישי וכי התובע התקשר לדווח לו על הפריצה ביום שישי בשעות אחר הצהריים. מר אוחיון לא הגיע למקום ביום שישי, אלא רק ביום ראשון, לעבודתו. בהגיעו, פגש בשומר שהיה במקום והבחין בארגזי קרטון שהיו על הרצפה.

21. התובע זימן לעדות את אחיו - מר רונן צפריר, שהוא מסגר במקצועו. העד הסביר, כי נקרא לבית העסק ביום שישי, באופן דחוף, על ידי התובע, שביקש שיעזור לו לסגור את הדלת שנפרצה. כשהגיע למקום ראה דלת הזזה גדולה, ברוחב של מעל 2 מטר, פתוחה בצידה האחד, למחצית זווית הפתיחה, כך שהייתה גישה חופשית בין שני בתי העסק ביניהם גובלת הדלת.

העד טען, כי סייע לתובע לסגור את הדלת עד שנותר מרווח קטן יחסית של כ- 30 ס"מ, וציין, כי לא ניתן היה באותו שלב לסגור את הדלת טוב יותר, משום שהדלת הייתה מעוותת. העד ציין כי מאחר והפורצים תלשו את הדלת מהמסילה בצד אחד, לא התאפשר להחזיר את הדלת למקומה באופן פרוביזורי (כלומר, באמצעות דחיפה בלבד), והדבר הצריך עבודת מסגרות. העד הוסיף, כי ביום ראשון הגיע עם עובדיו לבית העסק, השיב את הדלת למצבה הקודם ואף הוסיף סגירה באמצעות לוחות וקורות מברזל.

העד רונן צפריר טען, כי כאשר הגיע למקום ראה ששני הכלובים בסמוך לדלת שנפרצה ריקים, ורק חלק קטן מהקרטונים היו בקדמת המעבר ועוד מספר קרטונים היו צמודים לדלת שנפרצה.

העד רונן צפריר לא זכר במדוייק את מה היתה השעה כאשר הגיע לעסק ונתן טווח זמנים של כ - 3 שעות, קרי - בין 12:00 ל- 15:00. העד ציין, כי היה בפגישה עם לקוח, שעה שקיבל את שיחת הטלפון של התובע, התנצל בפני הלקוח והגיע בדחיפות לבית העסק, כ - 10 דקות לאחר השיחה (עמ' 2, שורות 23 - 36 לפרוטוקול). לשאלת ב"כ הנתבעת השיב, כי בעת שהגיע לעסק היו במקום איש משטרה בבגדי עבודה, אחיו וכן, אדם נוסף שאינו מכיר (עמ' 3, שורות 23 - 28 ועמ' 4, שורות 11 - 14 לפרוטוקול).

העד רונן צפריר אישר בחקירתו את מספר הטלפון שלו. לפי רישום השיחות הידני שערך התובע (מוצג נ/13), הוא התקשר לרונן צפריר בשעה 14:59. בהנחה שהגיע לבית העסק כ - 10 דקות לאחר מכך, הרי שהגיע לשם בסמוך לשעה 15:10 או 15:15. החוקר טולדנו אישר בחקירתו את מועד השיחה לרונן צפריר (עמ' 2, שורות 27 - 29 לפרוטוקול ), וכי מועד זה קדם בשעה לשיחה שנערכה בין התובע לבין מר נחמיאס. רונן צפריר טען שאינו מכיר את מר נועם מוצפי, שטיפל במצלמות בבית העסק, אך הבהיר כי זכרונו החזותי (פנים) עולה על זיכרון השמות, וכי בד"כ אינו זוכר את שמות האנשים (עמ' 4, שורות 1 - 5 לפרוטוקול). אמנם, העד היה תחילה מסוייג בעדותו בבית המשפט ולא עשה רושם טוב, אולם בסופו של דבר, נמצאה עדותו כנה והוא לא התיימר למסור פרטים שלא ידע. עדות רונן צפריר תומכת בגרסת התובע, הן באשר למפתח דלת ההזזה שנפרצה והן לעניין המועד בו הגיע מר נחמיאס למקום, בשלב מאוחר יותר.

22. מר נועם מוצפי היה בזמנים הרלוונטיים לארוע נשוא התביעה בעלים של חברת שיווק, המתמחה במערכות התראה במתח נמוך ושיווק מערכות טלוויזיה במעגל סגור. כפי שעולה מתצהירו, התובע רכש ממנו מערכת טלוויזיה במעגל סגור, הכוללת מצלמות ומערכת הקלטה, שהותקנה בבית העסק על ידי מתקין אחר. מר מוצפי הבהיר, כי יש לו היכרות ארוכת שנים עם התובע, אחיו ומשפחתו בכלל (עמ' 106, שורות 20 - 24 לפרוטוקול).

ביום 4.3.2016 התקשר אליו התובע ומסר לו שהייתה פריצה במקום וביקש ממנו להגיע ע"מ לבצע בדיקה בזיכרון/הקלטה של המערכת, לפי בקשת חוקר משטרה שהיה במקום. מר מוצפי מסר, כי הגיע למקום, ערך בדיקה למערכת והבחין כי לא כל המצלמות מוגדרות למצב הקלטה. בנוסף, מצא מצלמה אחת לקויה, ללא קשר לאירוע. העד הדגיש, כי לא מחק הקלטה כלשהי, אלא אך הגדיר את המערכת מחדש, כך שכל המצלמות יבצעו הקלטה. העד הוסיף, כי הגיע לבית העסק פעם נוספת בעת שנערכה במקום בדיקה על ידי מר שמילוביץ - בודק מערכות המיגון מטעם הנתבעת, מסר לו מה ראה בסמוך לאחר הפריצה וכי הגדיר את כל המצלמות להקלטה. העד מוצפי הבהיר, כי הגדרות הקלטה הן ברף הגדרת "טכנאי" ולא פעולה המתבצעת על ידי משתמש. הוא הדגיש, כי לפי התרשמותו, התובע אינו מכיר את המערכת בצורה מעמיקה, וכי בכל פעם שביקש לבצע פעולה או לבדוק הקלטה היה מתקשר אליו לקבל הדרכה.

לשאלת ב"כ הנתבעת, השיב מר מוצפי כי התובע התקשר אליו ביום שישי בשעה 13:00 או 14:00 וכי הגיע לבית העסק כ - 10 דקות עד רבע שעה לאחר השיחה (עמ' 107, שורות 9 - 16 לפרוטוקול). לפי רישום השיחות הידני שערך התובע (מוצג נ/13) התובע התקשר למר מוצפי פעמיים - פעם ראשונה בשעה 15:05 ופעם שנייה בשעה 15:13. נראה, אפוא, כי העד הגיע למקום בסביבות השעה 15: 15 או מעט לאחר מכן.

העד נשאל בחקירתו הנגדית מי נכח במקום כשהגיע. העד השיב, כי נכחו במקום התובע ומז"פ של המשטרה (עמ' 107, שורות 17 - 18 לפרוטוקול). הוא הוסיף, כי לבקשת המז"פ בדק את המערכת וגילה, כי אינה מוגדרת להקלטה בכל הערוצים. העד הדגיש, כי היה בחדר ביחד עם איש המז"פ של המשטרה (עמ' 107, שורות 20 - 31 לפרוטוקול).

כאן המקום להדגיש, כי הנתבעת לא הציגה ראיה טכנית כלשהי לכך שזיכרון מערכת המצלמות נמחק או חובל. החוקר טולדנו הסביר בחקירתו, כי חשדותיו נבעו מתשובותיו המבולבלות של התובע וכי הקשר שלו למוצפי היה "קרוב מידי". וכלשונו - "דבר נוסף, הקשר עם נועם נראה לי קרוב מדי. הוא מתקשר אליו ביום שישי, הוא מיד מגיע, וכשאני פונה לנועם, פה אני מתחבר לשאלה הקודמת שלך. מציע לו "תשמע" אני חושד בכך, שאתה עשית את זה בכוונה, עשית לו מערוף. הוא ביקש ממך למחוק את הפריצה, ואתה עשית את זה, אני חושד בך. אין לי ראיה, אני חושד בכך. בוא תיבדק בפוליגרף, בשבילי זה מספיק. בסופו של דבר בדיקת הפוליגרף לא יצאה לדרך, לא בגללי, בגלל שאתם החלטתם...." (עמ' 13, שורות 1 - 7 לפרוטוקול).

איני מקבל את עמדת החוקר טולדנו ואת המסקנות מרחיקות הלכת שגזר. ראשית, אין שום היגיון בטענה לפיה, התובע יביים את ארוע הפריצה לבית העסק, באופן מחוכם, תוך התגברות על מערכת המיגון, ורק לאחר מכן ימחק את צילומי מערכת המצלמות, שעה שנמצאים במקום חוקרי המשטרה. שנית, גרסתו של מר מוצפי היתה פשוטה, עקבית והוא לא הסתיר את היכרותו עם התובע. יתירה מזאת, אין חולק, כי מר מוצפי הסכים תחילה לבצע בדיקת פוליגרף, אולם היא לא יצאה לפועל. החוקר טולדנו טען כי מר אייזק, שמאי התובע, מנע זאת. דא עקא, שלא הוצגה ראיה כלשהי לכך. החוקר לא הקליט, משום מה, את דרישת מר אייזק להימנע מבדיקת הפוליגרף של מר מוצפי, ואין לכך תימוכין נוספים (עמ' 8, שורות 3 - 17 לפרוטוקול). מר מוצפי גם לא נחקר בעניין זה בחקירתו הנגדית. לא הוכח, אפוא, כי מר מוצפי חיבל במערכת או מחק הקלטות כלשהן. אני מקבל את גרסת מר מוצפי במלואה.

23. כאמור, הנתבעת חלקה בנקודות רבות על פרטי האירוע, כפי שנמסרו על ידי תובע, כשהיא מתבססת בעיקר על עמדת החוקר מטעמה. תוכן העדויות שפורט לעיל, בצירוף פירוט שיחות הטלפון שערך התובע (מוצג נ/13) ודו"ח זיכרון מערכת האזעקה, שהוצג על ידי מר שמילוביץ - המומחה מטעם הנתבעת (עמוד 9 לחוות דעתו), מבססים ציר זמן של אירועים, התואם את הפרטים שמסר התובע.

בהתאם לדו"ח זיכרון מערכת האזעקה, ביום חמישי, 3.3.2016, בשעה 14:56 נדרכה מערכת האזעקה, עם סיום העבודה בבית העסק. מר שמילוביץ, מומחה מערכות המיגון מטעם הנתבעת אישר בחוות דעתו, כי ניתן היה להבחין במצלמות האבטחה באירוע דריכת המערכת ביום חמישי (עמ' 9 לחוות הדעת). בית העסק אינו פעיל בימים שישי ושבת ולכן, כיבוי מערכת האזעקה אמור היה להיעשות רק ביום א', 6.6.2016.

בהתאם לדו"ח זיכרון מערכת האזעקה, למחרת - יום השישי, 4.3.2016, בשעה 14:09 - נכנס התובע לבית העסק וכיבה את מערכת האזעקה. המומחה שמילוביץ אישר בחוות דעתו כי ניתן להבחין במצלמות באירוע הגעת התובע לבית העסק ביום שישי בשעה האמורה (עמ' 9 לחוות הדעת). אני מקבל את גרסת התובע, הנתמכת בתכתובת ווטסאפ (מוצג נ/3 תמונות 1- 4), לפיה הגיע לבית העסק, שלא בשעות הפעילות, על מנת ליטול זוג נעלי כדורגל עבור ילד המתאמן עם בנו.

התובע נכנס לבית העסק, הדליק אורות והתחיל ללכת לכיוון האזור בו מאוחסנות הנעליים. בשלב זה, כמה דקות לאחר שנכנס, גילה התובע קרטונים על הרצפה ואת דלת ההזזה כשהיא פתוחה באופן חלקי. התובע נלחץ ומיהר החוצה, תוך שהוא דורך מחדש את מערכת האזעקה.

בדו"ח זיכרון מערכת האזעקה מופיעות בשעה 14:15 שלוש פעולות, בסדר הבא - הפעלת המערכת, חיווי מאזור מס' 5 (גלאי תקרתי ראשון – מערבי, בסמוך לכניסה הראשית) וכיבוי מערכת. בשעה 14:16 המערכת הופעלה מחדש. נראה, כי התובע, אשר נלחץ, הפעיל את מערכת האזעקה אך לא יצא מהמבנה מספיק מהר ולכן, נרשם חיווי בגלאי התקרתי, הסמוך לכניסה, אשר הפעיל את האזעקה. התובע כיבה מיד את המערכת, דרך אותה בשנית, והפעם יצא מהמבנה, ללא הפעלת הגלאי.

בשלב זה, בשעה 14:16, הלך התובע לאחורי המבנה ומצא את הדלת הירוקה פרוצה, בשטח ששייך לבעל המבנה. בהמשך, גילה את דלת ההזזה שמפרידה בין בית העסק שלו לשטח שבבעלות בעל העסק, כשהיא פתוחה ומכופפת בזווית, בצידה הימני, באופן שנוצר מפתח של כמטר. הדלת הייתה תפוסה עם מוט ברזל בחלקה העליון ומנותקת מהמסילה עליה נעה.

דלת ההזזה הייתה נעולה בשלושה מנעולים - שניים פנימיים ואחד חיצוני. המנעולים הוצבו על ידי בעל העסק, לשימושו, וכפי שאישר מר נחמיאס בפני החוקר טולדנו, לא היו לתובע מפתחות למנעולים. בנסיבות אלה, אך סביר להניח כי התובע התייחס לדלת (הנעולה באופן קבוע) כחלק מקיר המחסן, בין היתר, לצורך תמיכה במערומי הארגזים שאחסן.

בשעה 14:29 חזר התובע לבית העסק, כיבה את מערכת האזעקה ולפי פירוט השיחות (נ/13) התקשר מיד למוקד, בשעה 14:32. המוקד אישר לו כי המערכת נדרכה ביום חמישי בשעה 14:56. התובע דיווח על הפריצה והמוקד הזמין את המשטרה למקום. השיחה הבאה של התובע נערכה בשעה 14:46, אז התקשר ל"דינה סוכנת ביטוח" - סוכנת הביטוח שלו, ודיווח גם לה על הפריצה. פירוט השיחות תומך היטב בגרסה שמסר התובע במשטרה ולחוקר טולדנו.

התובע טען, כי השוטרים הגיעו למקום כ - 20 דקות לאחר שהתקשר למוקד. משמע, הם הגיעו לבית העסק בשעה 14:52 לערך. מהתיאורים שסיפקו התובע, מר צפריר ומר מוצפי, לא ברור כמה שוטרים הגיעו לבית העסק. מהצלבת העדויות עם דו"ח התשאול הראשון, נראה כי היו בבית העסק שוטר סיור - מר שלומי ואנונו, אשר תישאל את התובע וכן, שוטר נוסף, ככל הנראה איש מז"פ בבגדי עבודה של המשטרה.

אני ער לכך שניתן להבין מדברי התובע, בהודעתו השניה לחוקר (נ/15), כי לכאורה, הזיז או דחף את הדלת בעצמו, טרם הגעת השוטרים לבית העסק. בהתחשב בלוח הזמנים הצפוף, קרי – דיווח לס וכנת הביטוח בשעה 14:46, מועד הגעת השוטרים בשעה 14:52 והשיחה למר רונן צפריר (האח) בשעה 14:59, ספק רב אם כך היה. הדבר מקבל משנה תוקף, לאור גודל הדלת, שספק אם אדם אחד יכול להחזירה למקומה לבדו כשהיא מחוץ למסילה . התובע הסביר לחוקר טולדנו כי השמאי זיסרמן הגיע לבית העסק רק שלושה ימים לאחר שהדלת נסגרה והמפתח שצילם אינו המפתח שהיה בעת גילוי הפריצה. הוא הבהיר, כי אחרי שאיש המז"פ עזב את המקום הוא הזמין שומר. הוא פרט את לוחות הזמנים והבהיר, כי לאחר שאיש המז"פ עזב, הוא ואחיו סגרו את דלת ההזזה עד כמה שאפשר. אז שאל החוקר טולדנו את התובע כמה דחף את הדלת. התובע השיב כי "... ואין לי מושג לאיזה מרחק וזה היה לפני שטכנאי המז"פ הגיע". סביר להניח, כי התובע התבלבל בעדותו זו וכי הוא לא נגע בדלת ההזזה טרם הגיעו השוטרים למקום. בהמשך, עימת החוקר טולדנו את התובע עם הטענה שגם מר נחמיאס הגיע למקום טרם שנדחפה הדלת ו תאר מפתח דלת צר, כמו השמאי. בשאלה זו הכניס החוקר טולדנו פרט עובדתי שגוי, שכן לפי סדר הדברים, המגובה בפירוט שיחות הטלפון ודו"ח מערכת האזעקה, התובע התקשר למר נחמיאס רק בשלב מאוחר יותר (ראה להלן). ואכן, התובע עמד על כך שמר נחמיאס ראה את המפתח, רק לאחר הדלת הוזזה. החוקר טולדנו שאל את התובע מדוע הזיז את הדלת לפני שחוקר המז"פ הגיעו למקום, תוך שהוא יוצא מתוך הנחה שכך היה. התובע השיב לשאלה מדריכה זו של החוקר טולדנו וסביר להניח שלא הבין את כוונתו. ציר הזמנים ויתר הראיות מ צביעים על כך שפעולת הזזת הדלת נעשתה בוודאות רק לאחר שחוקר המז"פ עזב את המקום.

גם אם התבלבל התובע בפרט זה או אחר בעדותו בעניין זה, בהתחשב בציר הזמנים הדחוק, אין מקום לזקוף זאת לחובתו, נוכח יתר העדויות. אני קובע, אפוא, כי התובע לא הזיז את הדלת טרם הגיע למקום חוקר המז"פ.

24. כאמור, בשעה 14:59 התקשר התובע לאחיו - רונן צפריר. אני מקבל את גרסת העד רונן צפריר, כי לבקשת אחיו הגיע למקום תוך 10 או 15 דקות. משמע, העד צפריר הגיע לבית העסק בשעה 15:10 לערך. בין לבין, בקש איש המז"פ מהתובע להתקשר לאחראי על המצלמות ולבקש ממנו לבדוק את ההקלטות במצלמות שבבית העסק. בשעה 15:05 התקשר התובע פעם ראשונה למר מוצפי, ובשעה 15:13 פעם שניה (כשבין לבין הוא שוחח גם עם אשתו, בקצרה). אציין כי שני העדים (רונן צפריר ומוצפי) הבהירו בעדותם, כי כאשר הגיעו למקום היו שם שוטר או איש מז"פ.

נמצא, כי סדר ההגעה לבית העסק היה כדלקמן - השוטרים ומז"פ, בשעה 14:52 לערך, מר רונן צפריר בשעה 15:10 ומר מוצפי, בסמוך לשעה 15:15, כ - 10 דקות לאחר השיחה הראשונה עמו.

בשעה 15:15 ובשעה 15:32 התקשר התובע למוקד. תוכן שיחות אלה לא התברר, אולם סביר להניח כי התובע הזמין או ברר בנוגע לשומר, אשר על פי עדותו הגיע למקום בשעה 15:30 או בסמוך לכך.

על פי ההודעה שמסר התובע לשוטר, התשאול שלו החל בשעה 15:24 והסתיים בשעה 15:37. נראה, כי בשלב בו שוחח התובע עם שוטר, שהה מר מוצפי במשרד יחד עם איש המז"פ, בניסיון לבדוק את הקלטות של מערכת המצלמות. מפאת קוצר הזמן ותכיפות האירועים, ברור כי לא היה בידי מר מוצפי למחוק הקלטות או זיכרון מערכת המצלמות, וודאי שעה ששהה במקום יחד עם חוקר המז"פ.

בשעה 15:37 הסתיים התשאול, וככול הנראה בסמוך לאחר מכן עזבו השוטרים את בית העסק. בשלב זה, לכאורה, הסתיים האירוע, לפחות ככול שעסקינן בדיווחים מיידים ומסירת עדות במשטרה. בשלב זה ביקש התובע לסגור, באופן כלשהו, את הדלת ולהתארגן כך שיוכל לוודא שבית העסק יישאר מאובטח במהלך סוף השבוע. לפיכך התובע ואחיו החלו ליישר את הדלת בדחיפה, כך שניתן יהיה לסגור אותה, לפחות באופן חלקי.

רק בשעה 15:49 התקשר התובע למר נחמיאס, ובהנחה מיטיבה עם הנתבעת, הוא הגיע לבית העסק תוך מספר דקות. משמעות הדברים היא, שמר נחמיאס הגיע לבית העסק בשעה 16:00 לערך. בשלב זה, הדלת כבר הוזזה על ידי התובע ואחיו, אשר הוזעק כאמור כשעה קודם לכך. אין, אפוא, משמעות לכך שמר נחמיאס ראה מפתח דלת ההזזה של כ - 30 ס"מ, כמו השמאי זיסרמן. שניהם ראו את מפתח הדלת לאחר שזו הוזזה חזרה למקומה על ידי התובע ואחיו, ואין בכך כדי להעיד על המפתח המקורי שיצרו הפורצים, כפי שמצא התובע עת הגיע למקום.

אציין, כי גם לאחר הגעת מר נחמיאס למקום, המשיך התובע לשוחח עם המוקד, סוכנת הביטוח, חברי משפחה שונים ואחרים, אולם שיחות אלו לא רלוונטיות לענייננו.

25. עד כאן ארוע הפריצה, כטענת התובע. משנקבע ציר הזמנים הרלוונטי, ניתן לדון בשני עניינים מרכזיים - מדוע לא נוצרו חיווים במערכת האזעקה, שנדרכה עובר לפריצה, ומה היקף המלאי שנגנב. עניינים אלו יוכרעו בעיקרם לאור ניתוח השחזור שבוצע בבית העסק וחוות דעת מומחי הצדדים.

שחזור הארוע ובדיקות מומחי מערכות האזעקה

26. ביום 22.6.2016, במסגרת בירור תביעת הביטוח, נערך במקום שחזור של ארוע הפריצה, בנוכחות השמאי זיסרמן, מר שמילוביץ - מומחה מערכות האזעקה של הנתבעת, החוקר טולדנו , התובע ובא כוחו (ראה מוצג נ/17). מומחה מערכות האזעקה מטעם התובע לא נכח במעמד זה וביקורו בבית העסק נעשה במועד מאוחר יותר.

27. אין חולק בנוגע לתוואי המחסן ואמצעי המיגון הפזורים בו. בית העסק נשוא התביעה ממוקם במבנה חד קומתי, בשטח של כ - 560 מ"ר, באזור התעשייה במפרץ חיפה. המחסן גובל בבתי עסק ובתי מלאכה אחרים, חלקם אינם פעילים. חזית המבנה פונה לרחוב (כניסה ראשית) ועורף המבנה פונה לחצר בלתי מפותחת או סלולה, עם שער כניסה רחב, המאפשר כניסת משאיות או רכבים כבדים לחצר. במבנה מותקנת מערכת אזעקה עם גלאים מסוגים שונים, המחוברת לחברת "מוקד עמישב" וכן מערכת טלוויזיה במעגל סגור (CCTV), אשר הייתה אמורה להקליט את אירוע הפריצה, או לפחות חלקים ממנו.

28. מומחי הצדדים הסכימו, כי קיימים בבית העסק 4 גלאים רלוונטיים, שהיו אמורים ליצור חיווי במערכת האזעקה במהלך אירוע הפריצה. גלאים אלה, לפי הסדר מנקודת הפריצה, הם גלאי מגנטי על דלת ההזזה, גלאי פאסיבי על משקוף דלת ההזזה (גלאי 11) ושני גלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8 (ראה שרטוט - מוצג ת/2, שערך מ ר חביב, המומחה מטעם בית המשפט). אין חולק, שלא נוצרו במערכת האזעקה חיוויים מגלאים אלה, למרות שהמערכת היתה דרוכה. לפיכך, אתייחס לעמדת כל מומחה בנוגע לגלאים אלה והסיבות האפשריות לכך שלא נוצרו בהם חיווים. בנוסף, אתייחס לעמדות המומחים בנוגע למערכת המצלמות ולשאלה מדוע לא היו הקלטות מהמצלמות הרלוונטיות.

29. השמאי זיסרמן מטעם הנתבעת ציין בחוות דעתו ממצאים מאירוע השחזור ושתי מסקנות שהסיק מכך, בין היתר, לעניין היתכנות אירוע הפריצה, כפי שתיאר התובע.

השמאי זיסרמן הבהיר בחוות דעתו, כי המנעול החיצוני של דלת ההזזה לא נמצא, המנעול הפנימי המזרחי (ימני, מנקודת מבט מתוך בית העסק) נשאר נעול ללא נזק והוצג מנעול נוסף שבור, ככול הנראה המנעול המערבי (שמאלי מנקודת מבט מתוך בית העסק . ראה מוצג נ/17 - תמונות מס' 54, 74 ו - 75 שצילם השמאי זיסרמן). עוד טען השמאי זיסרמן, כי המרווח שנוצר בין דלת ההזזה לקיר, היה כ - 25 ס"מ ולדעתו, לא ניתן היה להוציא דרך מרווח זה מלאי בהיקף כה גדול, ארוז בארגזי קרטון. כאמור, השמאי זיסרמן ביקר בבית העסק ביום 6.3.2016 (יום א' שלאחר הפריצה) (עמ' 109, שורות 4 - 5 לפרוטוקול ) וכן, בעת השחזור. כפי שקבעתי לעיל, מבחינת ציר זמן האירועים, השמאי זיסרמן ראה את מפתח הדלת לאחר שהתובע החזיר את הדלת למקומה ביחד עם אחיו, ביום 4.6.2016. בנסיבות אלה, ההנחה כי מפתח הדלת היה מלכתחילה "רק 25 ס"מ" לא נכונה ומסקנתו, כי לא ניתן להוציא מלאי ארגזים גדול דרך מפתח זה, היא טעות נגררת שלו, על בסיס הנחה מוטעית.

השמאי זיסרמן טען בחוות דעתו, כי שער הכניסה לחצר העורפית היה נעול במנעול תליה, ללא סימני פריצה ומכאן הסיק, כי לא ניתן היה להכניס כלי רכב (משאית) לחצר, לשם העמסת הארגזים שנגנבו. גם מסקנה זו שגויה ואינה עולה בקנה אחד עם עמדת החוקר טולדנו וממצאיו מהזירה.

החוקר טולדנו ציין במפורש בדו"ח החקירה, כי מר נחמיאס אמר לו, שהחליף את המנעול בשער משום שהיה "גמור" והמנעול החדש שהתקין היה פשוט וזול. בנוסף, החוקר איתר וצילם טביעות צמיגי משאית בחצר העורפית (ראה נ/3 תמונות 6 - 17). על בסיס דברים אלה, הסיק החוקר טולדנו, כי אין לשלול את האפשרות שהפורצים התגברו על המנעול הפשוט בקלות, ואף נעלו את הדלת במנעול אחר משלהם, כדי שיוכלו לשוב לבית העסק במועד מאוחר יותר ולהמשיך בביצוע הגניבה. מסקנת החוקר טולדנו בעניין זה סבירה בעיני. אני דוחה, אפוא, טענת השמאי זיסרמן, לפיה לא ניתן היה להכניס משאית לחצר.

30. המומחה שמילוביץ ביקר בבית העסק ביום 6.3.2016 ואף נכח באירוע השחזור. המומחה שמילוביץ אישר בחוות דעתו, על בסיס דו"ח זיכרון מערכת האזעקה, כי המערכת נדרכה עובר לפריצה, ביום חמישי, 3.3.2016, בשעה 14:56, כפי שטען התובע (עמ' 9 לחוות הדעת).

המומחה קבע, כי הפריצה בוצעה דרך דלת ההזזה וכי במסלול הפורצים עמדו מתג מגנטי על דלת ההזזה, גלאי פאסיבי מס' 11 במשקוף הדלת ושני גלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8, באזור ממנו נטען כי הוצאו ארגזים. גלאים אלה, כך נטען, היו אמורים ליצור חיווים במערכת האזעקה, שהייתה דרוכה בעת הפריצה. אין חולק, כי הגלאים לא יצרו חיווים כאמור. לפיכך, בדק המומחה שמילוביץ את תקינות הגלאים ואת האפשרות שהפריצה בוצעה ללא שייווצר בהם חיווי.

המומחה שמילוביץ ציין כי המתג המגנטי על דלת ההזזה חובל באמצעות קצר חשמלי ולכן, לא יצר חיווי במערכת האזעקה ולאור אופי החבלה בו, גם לא היה אמור ליצור חיווי כזה.

אשר לגלאי הפסיבי מס' 11 על משקוף הדלת - המומחה שמילוביץ ציין, כי כאשר הגיע לבית העסק היה הגלאי חשוף (נ/17 - תמונות מס' 64 - 65 שצילם השמאי זיסרמן). במצב זה אמור להיווצר חיווי בעת כניסת הפורצים למקום והפעלת מערכת האזעקה במחזור של 4 דקות. המומחה הדגיש, כי לטענת התובע הגלאי היה מוסתר במהלך האירוע על ידי ארגזי סחורה שהוצבו במחסן ואישר כי במצב כזה, כאשר הגלאי מוסתר, לא אמורים להיות חיווים כלשהם מהגלאי, שכן מדובר בגלאי סטנדרטי ולא משולב טכנולוגיית "אנטי-מסק".

המומחה שמילוביץ טען, כי התובע הכין את המחסן לאירוע השחזור ובאירוע זה הגלאי לא היה מוסתר, כפי שניתן לראות בתמונות מס' 64 - 65, במוצג נ/17. אין בידי לקבל טענה זו. אמנם התובע הכין את המחסן לצורך השחזור באופן דומה ככול האפשר למצבו עובר לארוע הפריצה, אך הובהר לו מראש שיש לאפשר גישה לדלת ההזזה. התובע פעל אפוא, כפי שהונחה ויצר מרווחים בין ערימות הארגזים, על מנת לאפשר גישה. גם בסרטוני השחזור במוצג בנ/17 נשמע התובע כשהוא מציין, שהשאיר מרווחי גישה בין ערימות הארגזים לדלת, אשר לא היו קיימים במקור. ההנחה עליה בסס המומחה שמילוביץ את טענתו, לא מדויקת, אפוא.

אשר לגלאים התקרתיים מס' 7 ו - 8 - המומחה שמילוביץ מצא כי הגלאים תקינים ורגישים כנדרש, למרות שהתקנתם בוצעה בגובה 4.5 מטרים מהרצפה, קרי - מעבר לגובה המומלץ על ידי היצרן, שעמד על פי ההוראות על 3.6 מטרים בלבד. הוא טען, כי במהלך הארוע היו אמורים הגלאים להפעיל את מערכת האזעקה והחיוויים אמורים היו להירשם במערכת מוקד עמישב. המומחה הדגיש, כי הגלאים ממוקמים מעל האזור העיקרי שבו בוצעה הגניבה וכי במהלך השחזור יצרו חיווים במערכת האזעקה. המומחה הוסיף, כי במהלך השחזור נמצאו ארגזים קרובים מאוד לגלאים (כלומר בערימה עד סמוך לתקרת המחסן), דבר שלא היה כאשר ביקר בבית העסק ביום 6.3.2016, אך ציין כי ערימות דומות לא מנעו את החיוויים בגלאים במהלך השחזור. כפי שיפורט בהמשך, טענות אלו לא מדוייקות, באשר במהלך השחזור ניתן היה להבחין כי הגלאים לא פעלו כנדרש ולא יצרו חיוויים כפי שניתן היה לצפות.

עוד ציין המומחה שמילוביץ, כי על פי דו"ח זיכרון מערכת האזעקה, גלאי תקרתי מס' 5, הממוקם באזור הכניסה הראשית, יצר חיווי במערכת, כאשר התובע נכנס ויצא מבית העסק ביום שישי. גלאי זה הותקן אף הוא בגובה 4.5 מטרים, ועובדה זו חיזקה את המומחה במסקנתו לפיה הגלאים היו תקינים, רגישים ואמורים ליצור חיווים במערכת במהלך הפריצה. המומחה הסיק, אפוא, כי אין אפשרות להוציא ארגזים רבים מתחת לגלאים אלה מבלי שמערכת האזעקה תופעל. המומחה שמילוביץ לא התייחס בחוות דעתו לארגזים שמצא התובע על הרצפה בהגיעו לבית העסק ביום שישי, ולא חיווה דעתו האם נפילתם הייתה צריכה ליצור חיווי בגלאים מס' 7 ו - 8.

בחקירתו הנגדית אישר המומחה שמילוביץ, כי הגלאי המגנטי בדלת ההזזה חובל ובמדה והגלאי הפסיבי במשקוף היה מוסתר על ידי סחורה, לא היה אמור היה להיווצר חיווי במערכת (עמ' 119, שורות 4 - 7 לפרוטוקול). עוד אישר המומחה שמילוביץ, כי אם פעלו הפורצים בשיטת "קילוף", כלומר - הוצאת ארגזים מכיוון דלת ההזזה כלפי פנים המחסן, לא היו אמורים להיווצר חיווים במערכת, אלא כאשר נוצר קשר עין בין הפורצים לגלאים התקרתיים (עמ' 118, שורות 15 - 22 לפרוטוקול).

אם נסכם, על פי חוות דעת המומחה שמילוביץ ועדותו בבית המשפט, קיימת אפשרות שבית העסק אכן נפרץ, באופן שלא נוצרו חיווים במערכת האזעקה. יחד עם זאת, אירוע כזה חייב להיות מוגבל בהיקפו, לארגזים בסמוך לדלת ההזזה, כדי להימנע מקשר עין עם הגלאים התקרתיים 7 ו - 8. לשון אחרת, חוות דעת המומחה שמילוביץ תומכת בממצאיו של החוקר טולדנו, לפיה היה אירוע פריצה, כנטען על ידי התובע, אך מוגבל בהיקפו לארגזים שהונחו בסמוך לדלת ההזזה.

מר שמילוביץ התייחס בחוות דעתו גם למערכת המצלמות במעגל סגור והבהיר, כי נמצאו הקלטות רק מהמצלמות באזור הכניסה (אזור ראשי ופנים העסק), בהן ניתן היה להבחין באירוע דריכת המערכת ביום חמישי (3.6.2016) ובהגעת מר צפריר לבית העסק למחרת (4.3.2016). בשתי מצלמות נוספות (בחזית ומול דלת ההזזה) לא נמצאו הקלטות ואילו במצלמה בחצר העורפית נמצאו הקלטות רק עד ליום 19.1.2016. המומחה שמילוביץ הבהיר, כי הוא מודע להסברו של מר מוצפי בנוגע להקלטות, אולם לא ניתן היה לבחון זאת, מאחר וחברת השירות של המצלמות פשטה את הרגל קודם לאירוע הפריצה ולא נתנה יותר שירותים. המומחה שמילוביץ ציין, אפוא, כי לא ניתן לקבוע מדוע בחלק מהמצלמות אין הקלטות.

31. מר אורן שלו, מומחה מערכות האזעקה מטעם התובע, ביקר בבית העסק וחיווה את דעתו בנוגע למערכת האזעקה, החיוויים בה והאם קיימים כשלים במערכת או בהתקנתה. המומחה שלו לא פרט בחוות דעתו את מועד הביקור בבית העסק, אך הבהיר בחקירתו, כי ביקורו נערך כשבועיים וחצי לאחר אירוע הפריצה, קרי - זמן קצר לאחר השחזור (עמ' 6, שורות 17 - 24 לפרוטוקול).

ברישא לחוות דעתו תאר המומחה שלו את ארוע הפריצה, על פי המידע שמסר לו התובע. המומחה שלו הסכים עם המומחה שמילוביץ, כי במסלול הפורצים עמדו מתג מגנטי על דלת ההזזה, גלאי פאסיבי מס' 11 במשקוף הדלת ושני גלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8 באזור ממנו נטען כי הוצאו ארגזים.

באשר למתג המגנטי - המומחה שלו ציין, כי המתג המגנטי על הדלת אמור היה ליצור חיווי ראשון במערכת האזעקה. עוד קבע המומחה שלו, כי קו ההזנה החשמלי למתג קוצר ונותר במצב זה גם במועד ביקורו בבית העסק (עמ' 9, שורות 4 - 11 לפרוטוקול). הו א הדגיש, כי קו ההזנה נראה באופן גלוי וחשוף מבעד למשקוף הדלת וניתן היה לקצרו טרם פתיחת הדלת, מבלי שייווצר חיווי כלשהו במערכת האזעקה.

גלאי פסיבי על משקוף הדלת (מס' 11) - המומחה שלו קבע, כי על פי תיאור תכולת המחסן הונח מלאי ארגזים בצמוד לקיר למניעת קריסת הארגזים. כפועל יוצא מכך, הגלאי הוסתר על ידי ארגזי הסחורה שהונחו בצמוד לו, דבר ש"חסם" את אלומת הגלאי ולמעשה, נטרל אותו. לפיכך, גם גלאי זה לא אמור היה ליצור חיווי במערכת בעת פריצה.

בכל הנוגע לגלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8 - המומחה שלו אישר בעדותו כי גלאים אלו לא חובלו באופן כלשהו (עמ' 9, שורות 23 - 29 לפרוטוקול). יחד עם זאת, כפי שעולה מחוות דעתו, הוא סבר כי גלאים אלה בעלי רגישות נמוכה ולא צפויים ליצור חיווים, עקב שילוב של מספר סיבות.

הראשונה - מדובר בגלאים ישנים שהותקנו במבנה לפני שהתובע שכר אותו. הגלאים הישנים כוסו במהלך השנים בשכבת אבק, אליה נוספה שכבת פיח כתוצאה מהפעלת מלגזה בתוך המחסן ע ל ידי התובע או עובדיו, שמגבילה את אלומות הגלאי ופעולתם. נטען, ממידע שקבל מהתובע, כי המומחה שמילוביץ מחברת "גת מיגון", עלה בעזרת סולם לגלאי הרלוונטי וניקה אותו ולכן, ניכרים סימני ידיים על העדשה ואבק סביב הגלאי. אעיר כבר בשלב זה, כי בניגוד לאמור בחוות הדעת, אין חולק כי המומחה שמילוביץ לא טיפס באמצעות סולם לגלאים התקרתיים. מי ש בדק את הגלאים, כך לטענת התובע, היה ככול הנראה מר עזרן, שלא התייצב לעדות בבית המשפט. עדותו הייתה נחוצה, כדי להבהיר מה בדיוק מצא על הגלאים התקרתיים (אבק, פיח וכיוצא באלה) ומדוע לדעתו, לאור ממצאיו, לא נוצרו חיווים במערכת האזעקה. מר עזרן לא הגיע לעדות, למרות שזומן פעמיים, והתובע בחר לוותר על עדותו, בשלב זה, בטענה שהוא עובד כיום עם חברת הביטוח ומנוע מלהעיד נגדה. בנסיבות אלה, משלא עמד התובע על שמיעת עדות מר עזר, הדבר פועל, לכאורה, לרעתו כמי שלא העיד עד רלוונטי וקמה חזקה שבעובדה כי היה בעדותו לפעול לרעתו (ראה ע"א 2275/90 לימה נגד רוזנברג פ"ד מ"ז(2) 605, ע"א 565/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נגד מתתיהו פ"ד מ"ה(4) 651, 658).

השניה - במועד הארוע הוערמו משטחי הסחורה לגובה רב, עד סמוך לתקרה , בצמוד לגלאי התקרתי, כך שאלומות הגילוי של הגלאי מוגבלות והגלאי לא יכול היה לזהות תנועה מעבר לערימת הקרטונים שבחזית. המומחה שלו טען, כי בשיטה של הוצאת הסחורה מאזור הדלת שנפרצה, תוך התקדמות לתוך המחסן ( בשיטת "קילוף" המלאי, כהגדרתו) גילוי באמצעות הגלאים אמור להיווצר רק לאחר ששורת הקרטונים בחזית תוסר, או כאשר תהיה תנועה במעבר במרכז המחסן. הפורצים פעלו בחסות ארגזים אלה, אשר שימשו כ"קיר" חוסם בינם ובין הגלאים והמלאי מהשורה הראשונה כמעט ולא נגנב. עוד הדגיש המומחה שלו כי המלאי שנגנב היה קטן יחסית לגודל המחסן ומרוכז כולו בסמוך לדלת ההזזה.

השלישית - הגלאים הותקנו בגובה של 4.5 מטרים, שעה שלפי הוראות היצרן היו אמורים להיות מותקנים בגובה 3.6 מטרים בלבד ויש בכך להשפיע על יעילותם ורגישותם. אעיר, כי גלאי תקרתי מס' 5 רשם חיווי במערכת ביום שישי (4.3.2016), כאשר התובע דרך את האזעקה מחדש (שעה 14:15). מאחר וגלאי זה הותקן באופן ובגובה דומים, ניתן לתהות כיצד גלאי מס' 5 יצר חיווי במערכת, באותם תנאים, בעוד שגלאים 7 ו - 8 לא יצרו גילויים כאמור בזמן אמת. המומחה שלו לא התייחס לנקודה זו בחוות דעתו. עם זאת, המומחה הדגיש, כי בקובץ 3 בסרטוני השחזור (נ/17), ניתן לראות 5 אנשים שהסתובבו, במעבר בסמוך לגלאים אך לא נוצר חיווי והמומחה שמילוביץ לא התייחס לכך, למרות שנתבקש לעשות כן על ידי החוקר טולדנו.

רביעית - המומחה העלה סברה, לפיה יתכן שהפורצים לבשו ביגוד טרמי, ולכן לא נקלטו בגלאים. אבהיר כבר בנקודה זו, כי השאלה האם ניתן להתגבר, ולו באופן תיאורטי, על הגלאים התקרתיים על ידי לבוש טרמי לא התבררה ולא הוצג בפני בסיס אמתי לתיאוריה זו. לכן, אפשרות זו נדחית.

המומחה שלו התייחס גם למערכת המצלמות במעגל סגור והבהיר, כי הגדרת "מצב הקלטה" לא נעשית על ידי משתמש הקצה, אלא על ידי טכנאי. פירוש הדבר, שמדובר בפעולה שאינה בשליטת התובע או בידיעתו. עוד ציין המומחה שלו, כי לאור מיקום המצלמות, ספק אם ניתן היה ללמוד מההקלטות על מהלך האירוע. אציין, כי למעט המומחה שלו, איש לא התייחס למיקום המצלמה האחורית והאם אכן ניתן היה ללמוד ממנה על מהלך האירוע, להבדיל מהשאלה מדוע לא נוצרה הקלטה במצלמה זו.

32. כאמור, לאור הפערים בין חוות דעת המומחים, מונה מר יהושע (שוקי) חביב, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום מערכות אזעקה ומיגון.

אציין כבר בשלב זה, כי אמנם מר חביב ורו"ח בילו, שמונו כמומחים מטעם בית המשפט, אינם מומחים מוסכמים בהתאם לסעיף 130(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (תקנה 88(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018). עם זאת נפסק לא אחת, כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית המשפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה הם אובייקטיביים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה, בנקודות השנויות במחלוקת בין הצדדים. לפיכך, גם אם קיימים אי דיוקים או טעויות, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.9.1996) ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' (31.12.1988), ת.א. (מחוזי-י-ם) 1760/96 אוטמזגין דוד נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000). מנגד, ראוי להדגיש כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו כבול לאמור בחוות דעת המומחה.

33. המומחה חביב הסכים בחוות דעתו, כי לאור תוואי ארוע הפריצה הנטען, עמדו בדרכם של הפורצים מתג מגנטי על דלת ההזזה, גלאי פאסיבי מס' 11 במשקוף הדלת ושני גלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8 באזור ממנו נטען כי הוצאו ארגזים. אקדים ואציין, כי המומחה חביב הגיע למסקנה, שמאחר ולא נרשמו חיווים מהגלאים, "קיים ספק באשר להוצאת קרטונים ממרכז המחסן לכל הפחות ובחדירה הפיזית למחסן בכלל" (סעיף 314 לחוות הדעת). כפי שנראה להלן, מסקנה זו מרחיקת לכת, אין מקום לקבלה ומכל מקום, אין בה די כדי לשלול את ארוע הפריצה הנטען.

34. בכל הנוגע למתג מגנטי בדלת ההזזה - המומחה חביב ציין בחוות דעתו , כי על פי תמונה שצולמה על ידי המומחה שמילוביץ (מוצג נ/1, תמונה מס' 4) נראה בבירור חיתוך מכוון של המגן המתכתי ושריפת הבידוד הפלסטי בחוט ההזנה של המתג המגנטי, אשר חיבלו בפעולתו התקינה. הוא הסביר, כי הדבר מעיד על פעולה שבוצעה בזמן שמערכת האזעקה דרוכה, שאחרת די היה בחיתוך חוט ההזנה בקאטר. המומחה חביב הסיק, אפוא, כי המתג המגנטי הוצא מכלל פעולה ללא יצירת חיווי במערכת האזעקה. בחקירתו הנגדית הוסיף המומחה, כי מדובר בנטרול שבוצע על ידי אדם מקצועי עם ידע במערכות אזעקה (עמ' 31, שורות 17 - 22 לפרוטוקול). עוד הבהיר המומחה חביב, כי גם כאשר דלת ההזזה מוגפת קיים מרווח בין הדלת לקיר (כפי שנראה במוצג ת/1 , תמונה 2) והפורצים ניצלו אותו למשיכת חוט ההזנה וניתוקו, כאמור. הטיפול במגנט דרך מרווח זה לא מפעיל את האזעקה (עמ' 36, שורות 33 - 37 ועמ' 37, שורות 14 - 20 לפרוטוקול וראה הסיפא לסעיף 2.1.1 לחוות דעתו).

לפי תיאור התובע, מנקודת מבט מחוץ למחסן, דלת ההזזה הורדה מהמסילה בצד ימין והוסתה לצורך יצירת מפתח של כמטר. המומחה חביב העלה תמיהה בעניין זה, כאשר לטעמו, אין צורך בנטרול המתג המגנטי בצד שמאל (מנקודת מבט מחוץ למחסן), כאשר מתכוונים להוריד את הדלת מהמסילה דווקא בצד הנגדי (עמ' 36, שורות 18 - 23 ועמ' 37, שורות 21 - 24 לפרוטוקול).

לא מצאתי ממש בתמיהה שהועלתה המומחה חביב בעניין זה. ניכר, כי הפריצה למחסן לצורך גניבת הסחורה היתה מתוכננת. המתג המגנטי בצד שמאל (מנקודת מבט מחוץ למחסן) נותק בפעולה מתוחכמת. סביר להניח, כי מי שתכנן לפרוץ למחסן ולשהות בו מספ ר שעות על מנת להוציא מלאי סחורה בארגזים, היה נוקט בכל מקרה משנה זהירות ומחבל במתג המגנטי. מדובר, לשיטת המומחה חביב, בפעולה שאורכת מספר דקות וביצועה מאיין סיכון לא מבוטל של גילוי הפריצה בזמן אמת, לו תזוז הדלת והמגנט יופעל. יש לקחת בחשבון כי מדובר בדלת ברזל מאסיבית, שהשליטה בעת הטיפול בה מוגבלת ולכן, אך סביר להניח שהפורצים לא יטלו סיכון שהמגנט יופעל בעת הורדת הדלת מהמסילה ומשיכתה בתנועת ציר ממקומה, לצורך יצירת המפתח. משעה שנוטרל המגנט, אין עוד משמעות למיקום הורדת הדלת מהמסילה, למעט עניין אחד - מיקום הארגזים בקרבת הדלת, תוך הסתרת גלאי מס' 11 שממוקם על משקוף הדלת. העובדה שהפורצים בחרו להוריד את דלת ההזזה מהמסילה מצד ימין (הנגדי למיקום המגנט וגלאי 11), תומכת במסקנה לפיה, ארגזי הסחורה אכן נשענו על הדלת והסתירו את גלאי מס' 11, תוך ניטרולו, הלכה למעשה. סביר להניח, כי זו הסיבה שהפורצים בחרו להוריד את הדלת מהמסילה וליצור מפתח כניסה בצד ימין, שאינו מכוסה על ידי גלאי 11, נוכח ארגזי הסחורה שהסתירו אותו.

35. גלאי פאסיבי מס' 11 במשקוף הדלת - המומחה חביב ציין בחוות דעתו, כי גלאי זה אמור לתת חיווי ככל שאינו מוסתר על ידי ארגזים. המומחה הוסיף, כי ערימת הארגזים מהרצפה לתקרה מגיעה למרחק של כ - 40 ס"מ ממשקוף הדלת ואין אפשרות להעמיד ארגזים במרווח הנ"ל, כאשר הדלת מוגפת. המומחה חביב הבהיר, כי במידה והגלאי כוסה לאחר הפריצה, אמור היה להיות חיווי בודד במערכת ולפיכך, הוא נוטה לקבל את גרסת הנתבעת, שהגלאי לא הוסתר. בחקירתו הנגדית, אישר המומחה חביב כי הנחה את התובע לשחזר את מצב הסחורה במחסן כפי שהייתה באירוע הפריצה ומנגד, לאפשר גישה לדלת ההזזה שנפרצה (עמ' 41, שורות 2 - 4 לפרוטוקול). המומחה חביב נכנס, אפוא, למחסן כשהוא מסודר בדומה למה שהיה באירוע הפריצה, למעט מרווחי גישה סמוך לדלת הזזה, כפי שבקש. אותו מרווח נוצר, הלכה מעשה, לאור דרישתו להשאיר מרווח גישה לדלת ההזזה מתוך המחסן (בעת ביקו רו של המומחה במקום, הדלת כבר קובעה למקומה בריתוחים ולא ניתן היה לגשת למחסן מכיוון בית העסק השכן).

מעדות המומחה והתמונות שהוצגו, עולה כי המשקוף יוצר מעין נישה קטנה, בצורת האות ח' ואינו מגיע לקו הקיר (עמ' 42, שורות 8 – 12 לפרוטוקול). המומחה חביב הבהיר בחקירתו, כי מדובר בדלת העמסת סחורה סטנדרטית ולא סביר להשתמש בה כקיר, כנטען על ידי התובע (עמ' 45, שורה 10 לפרוטוקול). עוד טען, כי ממילא, לא ניתן להצמיד ארגזים בנישה מפאת גודלם (עמ' 66, שורות 33 - 37 ועמ' 67, שורות 1 -10 לפרוטוקול). המומחה התייחס בחקירתו לשתי אפשרויות שונות. הראשונה - מצב בו הונחו ארגזים בנישה, כפי שטען התובע. במצב זה, הסכים המומחה חביב שלא יהיה כל חיווי מהגלאי, שכן הוא מוסתר (עמ' 47, שורות 9 - 12, ועמ' 48, שורות 3 - 8 לפרוטוקול ). השנייה - בהנחה שנותר מרווח של כ - 25 ס"מ בין הדלת למשקוף, כך שהגלאי אינו מוסתר (עמ' 44, שורות 2 - 5 לפרוטוקול). במצב דברים זה, ציין המומחה כי יתכן שכניסה בודדת לא תזוהה על ידי הגלאי, וכדבריו - "כניסה? יכול להיות שהוא יגלה, יכול להיות שהוא לא יגלה בגלל המרחק. אבל אנחנו מדברים פה על הוצאת קרטונים אז הוא כן יגלה" (עמ' 44, שורות 11 - 15 ועמ' 45 שורות 14 - 15, לפרוטוקול). המומחה חביב אישר, אפוא, כי במצב בו הסחורה צמודה לדלת, לא אמור להיווצר חיווי בגלאי מס' 11. עוד אישר המומחה כי גם כאשר קיים מרווח של 25 ס"מ בין הסחורה לדלת, יתכן שכניסה בודדת לא תזוהה ע"י הגלאי, אולם פעילות מרובה של הוצאת סחורה אמורה להיות מזוהה.

התובע עמד על כך שדלת ההזזה הייתה נעולה מהיום הראשון לפעילותו בעסק, בשלושה מנעולים, ולא היו בידיו מפתחות לאותם מנעולים. עדותו בעניין זה אושרה על ידי חוקר הנתבעת ומר נחמיאס. בנסיבות אלה, ברור כי לא ניתן להתייחס לדלת ההזזה כאל דלת העמסת סחורה פעילה. מבחינת התובע, הדלת היתה חלק בלתי נפרד מהקיר שרובו שימש את התובע לתמיכה בערימות הארגזים שהוצמדו אליו. אני מקבל את גרסתו, לפיה במועד הארוע הוצמדו לדלת הכניסה ארגזי סחורה. ארגזים אלו חסמו את גלאי מס' 11 ונטרלו את פעולתו ולכן, לא היה אמור להיווצר חיווי בעת הפריצה. כפועל יוצא מכך, אני דוחה את עמדת המומחה בעניין זה, שעה שמסקנתו התבססה על עובדה לא נכונה בנוגע למיקום הארגזים בסמוך לדלת ההזזה. כאמור, העובדה שהפורצים בחרו להוריד את דלת ההזזה מהמסילה מצד ימין (הנגדי למיקום המגנט וגלאי 11), תומכת במסקנה לפיה, ארגזי הסחורה אכן נשענו על הדלת והסתירו את גלאי מס' 11, תוך ניטרולו, הלכה למעשה. הפורצים ניצלו זאת כדי להתגבר על גלאי מס' 11.

36. גלאים תקרתיים מס' 7 ו - 8 - המומחה חביב הבהיר בחוות דעתו, כי הגלאים התקרתיים פועלים ב - 360 מעלות, בשתי טכנולוגיות באופן דואלי, למניעת הפעלות שווא. על פי הוראות היצרן, הגלאים אמורים להיות מותקנים בגובה של 3.6 מטרים, בעוד שבבית העסק של התו בע הם הותקנו בגובה של 4.5 מטרים. לכן, סביר להניח שלא יגלו טווח של 90 ס"מ מהרצפה. המומחה ציין, כי מדובר בקרטונים שהונחו במערומים ולא בתרחיש של זחילה ולכן, המיקום בגובה של 4.5 מטרים לא רלוונטי.

המומחה הבהיר, כי לא יכול היה לאשש את טענת מומחה התובע לפיה הגלאים היו מלוכלכים או מכוסים בפיח. המומחה מצא, כי הגלאים רגישים ותנועה מתחתם יצרה בהם גילוי. המומחה יצא מתוך הנחה שנגנבו קרטונים ממשטחים שנמצאו מתחת לגלאים ובנוסף, נפלו קרטונים על הרצפה. לטענתו, הסחורה מוקמה תחת הגלאים באזור הכיסוי ולפיכך, בעת הפריצה או נפילת הקרטונים אמור היה להיווצר חיווי. עוד ציין המומחה, כי בעת תנועת התובע ביום 4.3.2016, לאחר שגילה את הפריצה ודרך את האזעקה, נוצר גילוי בגלאי תקרתי מס' 5, מאותה סדרה. מאחר ומדובר באותה סדרת גלאים, סבר המומחה כי רמת הרגישות שלהם אמורה להיות דומה. עוד ציין המומחה, כי בסרטון השחזור נראה כי הגלאים מגלים תנועה, אולם לסירוגין.

בחקירתו הנגדית אישר המומחה חביב, כי בהנחה שקיים מערום משטחים עד סמוך לתקרה ומאחר ובין הגלאי התקרתי הסמוך לדלת ההזזה קיים מרחק של 5 עד 6 מטרים, ניתן היה לבצע פעולת "קילוף" של ארגזים בכמות גדולה והוצאה שלהם דרך דלת ההזזה (עמ' 54, שורה 29 עד עמוד 55, שורה 33 לפרוטוקול). יחד עם זאת, המומחה בילו הבהיר, כי לפי בדיקתו, הסרטונים בהם צפה מהשחזור וכן, העובדה שהתובע מצא שנפלו קרטונים כאשר נכנס ביום 6.3.2016 לבית עסק, אמור היה להיות חיווי של הגלאים התקרתיים. לטענתו, "וכל חוות הדעת שלי מתבססת בעצם על כך שאי אפשר לעשות גם קילוף מבלי להתגלות בגלאים התקרתיים. ... גם אם תגיד שזה קילוף, החוות דעת הזאת מתייחסת לזה. לא בשם קילוף, אבל היא מתייחסת לזה. זאת אומרת שאם הוציאו סחורה ממרכז המחסן, משכו והגיעו למרכז המחסן, היו חייבים להתגלות בגלאים התקרתיים בכל מקרה...." (עמ' 63 משורה 32 עד עמ' 64 שורה 2 לפרוטוקול).

בכל הנוגע לחיווי שנוצר בגלאי מס' 5, הבהיר המומחה כי מדובר בגלאי מאותה סדרה, שהיה נתון לאותם תנאים ואין סיבה להבדל בין הגלאי הזה לגלאים מס' 7 ו - 8. נהפוך הוא, קשה יותר לגלאי לגלות אדם כשהוא רץ, כפי שנטען שהתובע עשה שעה שגילה את הפריצה ביום שישי. לפיכך, הסיק המומחה, כי נוכח העובדה שהתובע נתפס בגלאי מס' 5 תוך כדי ריצה, הגלאים היו רגישים כנדרש (עמ' 64, שורות 21 - 26 לפרוטוקול).

חרף עמדת המומחה בעניין זה, מעיון בסרטונים שצולמו במהלך השחזור שבוצע בבית העסק, ניתן היה להבחין כי הגלאים התקרתיים בסמוך לאזור הפריצה לא פעלו כנדרש, כאשר הנוכחים התקרבו אליהם מכיוון המעבר במרכז המחסן, ולא יצרו חיוויים כמצופה. החוקר טולדנו היה ער לכך ואף בקש ממר שמילוביץ להתייחס ל נושא בחוות דעתו. דא עקא, שמר שמילוביץ התעלם מכך ולא נתן הסבר כ לשהו בחוות הדעת. גם המומחה חביב התעלם מעובדה זו בחוות דעתו.

כאמור, המומחה חביב טען בחוות דעתו, כי "קיים ספק באשר להוצאת קרטונים ממרכז המחסן לכל הפחות...". המומחה חזר על אותם דברים בעדותו. אלא, שלא נטען כי הוצאו ארגזים "ממרכז המחסן", אלא בוצע "קילוף" של הארגזים מכיוון דלת ההזזה לכיוון ערימת הארגזים הגבוהה שחסמה את גלאי התקרה מס' 7 ו - 8 לאותו כיוון. המומחה חביב אישר, כאמור, כי בהנחה שקיים מערום משטחים עד סמוך לתקרה ומאחר ובין הגלאי התקרתי הסמוך לדלת ההזזה קיים מרחק של 5 עד 6 מטרים, ניתן היה לבצע פעולת "קילוף" של ארגזים בכמות גדולה. משמע, כל עוד הוסתרו הפורצים מעיני הגלאי על ידי ערימות הארגזים הגבוהות, יכלו "לקלף" את הסחורה ולהוציאה מדלת ההזזה, ללא הפעלת מערכת האזעקה.

אכן, ניתן היה לצפות, שבעת נפילת הארגזים לכיוון המעבר במרכז המחסן, יתקבל חיווי בגלאים התקרתיים 7 ו - 8. לא ברור מדוע לא התקבל חיווי בגלאים אלה. עם זאת, אין בכך כדי לשמוט את הבסיס תחת טענת התובע בעניין ארוע הפריצה או לבסס טענה בדבר ביום הפריצה. כאמור, ניתן להבחין בסרטונים שצולמו במהלך השחזור שבוצע בבית העסק, כי הגלאים התקרתיים בסמוך לאזור הפריצה לא פעלו כנדרש, כאשר הנוכחים התקרבו אליהם מכיוון המעבר במרכז המחסן, ולא יצרו חיוויים כמצופה. החוקר טולדנו היה ער לכך ואף בקש ממר שמילוביץ להתייחס לכך בחוות דעתו, אולם הוא לא עשה כן. באותה מידה, אין זה בלתי סביר שהגלאים התקרתיים לא גילו את נפילת הארגזים.

37. בכל הנוגע למצלמות האבטחה, אישר המומחה חביב כי ההשערה שהעלה מר מוצפי סבירה בעיניו. משמע, בעת התקנת המצלמות (שכלל לא היוו תנאי מיגון לפי פוליסת הביטוח), לא הוגדרה כראוי המערכת ולכן, לא פעלה המצלמה הרלוונטית.

38. אם נסכם את הדברים עד כה, המתג המגנטי שעל דלת ההזזה הוצא מכלל פעולה, באופן מתוחכם ומקצועני, ללא יצירת חיווי במערכת האזעקה. אני מקבל את גרסת התובע, לפיה במועד הארוע הוצמדו לדלת הכניסה ארגזי סחורה. ארגזים אלו חסמו את גלאי מס' 11 ונטרלו את פעולתו ולכן, לא היה אמור להיווצר בו חיווי בשעת הפריצה. העובדה שהפורצים בחרו להוריד את דלת ההזזה מהמסילה מצד ימין (הנגדי למיקום המגנט וגלאי 11), תומכת במסקנה שארגזי הסחורה אכן נשענו על הדלת והסתירו את גלאי מס' 11, תוך ניטרולו, הלכה למעשה. הפורצים ניצלו זאת כדי להתגבר על גלאי מס' 11. בנוסף, נוסרו הכלובים, על מנת לאפשר הוצאת סחורה מהם, ללא צורך בהגעה למעבר במרכז המחסן. ההשערה לפיה הפורצים פעלו בשיטת "קילוף" של ארגזי הסחורה והוצאתם מדלת ההזזה, תוך שהם מוסתרים מהגלאים התקרתיים, אפשרית, היא לא נסתרה והיא סבירה בעיני.

39. נמצא, אפוא, כי התובע עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את קרות אירוע הביטוח. הוא הוכיח, על פי מאזן ההסתברויות, כי בית העסק שלו נפרץ ונגנבה ממנו סחורה. מנגד, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי התובע מסר לה עובדות כוזבות או שהעלים ביודעין עובדות כלשהן בנוגע למקרה הביטוח. התובע שיתף פעולה עם חוקר הביטוח ומומחי הנתבעת באופן מלא, ספק נתונים ומסמכים ולא הוכחה, ולו לכאורה, מעורבות שלו בארוע הפריצה או בביום הארוע. נותרה, אפוא, לדיון שאלת היקף הנזק שנגרם לתובע עקב הפריצה והאם הוכיחה הנתבעת מרמה בכל הנוגע להיקף הנזק.

שאלת היקף הנזק

40. ביום 6.3.2016, יומיים לאחר ארוע הפריצה, התייצב התובע במשטרה ומסר הודעה שניה במסגרתה פירט את היקף הסחורה שנגנבה לטענתו בעת ארוע הפריצה - "1,150 סטים של מצעים חלק, 947 סטים מלא זוגי, 1,150 סדין חלק, 969 1.60 סדין חלק (כך במקור - א.ר.), 2,650 זוג ציפות, 2,500 שמיכות מעבר, 985 סט מצעים יחיד פלפל עודפים, 1,105 סט פלפל עודפים זוגי, 1,500 ציפיות, 100 קרטונים של גברי "פורטה" כשבכל קרטון יש 120 שלשות, 115 קרטונים כשבכל קרטון 48 יחידות של מגבות רחצה, 245 יחידות כריות עם מילוי". בכתב יד הוסיף החוקר גם "200 שמיכות פלפל זוגי, 100 שמיכות פלפל יחיד" (מוצג נ/12).

התובע לא הבהיר מה מקור הנתונים שבבסיס רשימה זו, מהן הבדיקות שערך וכיצד מצא את החסרים במלאי. הוא גם לא נשאל דבר בעניין זה על ידי החוקר, השמאים ואפילו לא בעת חקירתו הנגדית בבית המשפט. בהעדר מערכת מלאי ממוחשב, נראה כי הרשימה נסמכה בעיקר על זכרונו של התובע בנוגע לאופן סידור הסחורה במחסן. מאחר ואין לה בסיס אחר, לא ניתן לקבלה כאינדיקציה אובייקטיבית ומדידה להיקף המלאי שנגנב בפועל.

41. ביום 6.3.2016 ביקר השמאי זיסרמן בבית העסק. בחוות דעתו הבהיר השמאי, כי התובע מסר לו שנגנבו הפריטים הבאים - 1,150 סט מצעים חלק, 947 סט מלא זוגי, 1,150 יחידות סדין חלק, 969 יחידות סדין זוגי, 2650 יחידות ציפיות, 2500 יחידות שמיכות מעבר, 985 סט מצעים יחיד, 1,105 סט זוגי, 1,500 ציפיות, 100 קרטון גרבי פורטה, 115 קרטון מגבות רחצה, 200 יחידות שמיכות פלנל זוגי, 100 יחידות שמיכות פלנל יחיד, 245 כריות ואקום. הפריטים ברשימה זהים לרשימת הפריטים שנרשמו בהודעת התובע במשטרה באותו (6.3.2016).

השמאי זיסרמן ציין, כי בהמשך העביר התובע רשימת תביעה הכוללת פריטים אחרים, שלא הופיעו ברשימה הנ"ל (1350 סדין מעבר, 1240 סדין מעבר זוגי, 2689 מפות, 221 כיסויי סלון, 292 סט ריאקטיב, 879 סט רקום זוגי, 837 סט יחיד רקום ו - 60 סט רקום זוגי) ומנגד, השמיט פריטים שכן הופיעו ברשימה המקורית (200 שמיכות פלנל זוגי, 100 שמיכות פלנל יחיד ו - 245 כריות ואקום).

השמאי זיסרמן ערך רשימת תכולה במחסן וספר 4,311 ארגזים עם מלאי סחורה. הרשימה בכתב יד הוצגה כמוצג נ/7 והרשימה המודפסת הוצגה כמוצג נ/8. הרשימה הועברה לתובע לתמחור, במחירי עלות. השמאי זיסרמן ציין, כי הרשימה המתומחרת שהחזיר התובע שונה, ויש אי התאמות בינה ובין התביעה. למשל, ברשימה תומחרו מצעים לפי מחיר של 1.35 ₪ ליחידה ואילו בתביעה הם תומחרו במחיר של 45 - 63 ₪. בנוסף, ברשימת המלאי נספרו 320 קרטונים שכל אחד מכיל 48 מגבות גוף, במחיר של 1.35 ₪ אחת ואילו ברשימה שהחזיר התובע נרשם מגבות פנים, שהן הרבה יותר יקרות. בתביעה העריך התובע את המגבות בסך של 11.5 ₪ (עמ' 110, שורות 29 - 35 ועמ' 111, שורות 3 - 8 ומוצג נ/10). השמאי זיסרמן טען, כי "הטעות" בסעיף זה מסתכמת בהפרש של 140,372 ₪. אעיר כבר בשלב זה, כי מעבר לעובדה שהתחשיב שערך השמאי זיסרמן בעניין זה בסעיף י' בחוות הדעת לא ברור, נפלה אצלו טעות קולמוס, שכן הוא לקח בחשבון במכפלה 15,360 מגבות, בעוד שבפועל, בכל הרשימות דובר בסעיף זה על 1,530 מגבות בלבד.

עוד ציין השמאי זיסרמן, כי התובע טען שנגנבו באירוע 30 משטחי קרטונים עם סחורה. בהנחה שכל משטח מכיל בין 10 ל - 15 קרטונים לכל היותר, מדובר בכ - 450 קרטונים, המהווים כ- 10% מהמלאי שנספר במחסן. יחד עם זאת, התביעה הכספית מתייחסת לכ - 50% משווי המלאי העסקי של בית העסק. לשון אחרת, השמאי זיסרמן סבר שהתביעה מנופחת, בין היתר מפאת בלבול בין מחירי עלות למחירים ללקוח (כולל רווח) ומחמת אי דיוקים ברשימת המלאי שנגנב.

במהלך החקירה הנגדית, התברר כי השמאי זיסרמן לא בדק את מסמכי היבוא של התובע, לא בחן עלויות באופן עצמאי על בסיס מחירי רכישה (עמ' 112, שורות 19 -31 לפרוטוקול) ולא בדק מלאי העסק בהתחשב בסוגי הפריטים השונים המשווקים על ידי התובע (עמ' 113, שורות 16 - 34 לפרוטוקול). למעשה, כפי שהבהיר השמאי זיסרמן בעדותו, נוכח אי הדיוקים ואי ההתאמות שעלו בבדיקתו, הוא כלל לא ערך הערכת נזק, והסתפק ברישום פרטי התביעה והסתייגויותיו ממנה (עמ' 114, שורות 23 - 26 לפרוטוקול). נמצא אפוא, כי עיקר חשיבות חוות דעתו של השמאי זיסרמן נוגעת לספירת המלאי (הנותר) שערך בבית העסק מיד לאחר ארוע הפריצה.

42. לאור ממצאי השמאי זיסרמן מינתה הנתבעת את רו"ח יהודה אוסטרו לצורך הערכת שווי המלאי שהיה בבית העסק נכון ליום הפריצה (4.3.2016). רו"ח אוסטרו בחן את שווי המלאי על בסיס דו"חות מאזן קודמים ורשימת המלאי ליום 31.12.2015 וקבע, כי ערך המלאי החשבונאי נכון ליום 4.3.2016 עמד על סך של 1,670,215 ₪. יחד עם זאת, קבע רו"ח אוסטרו כי היקף מלאי זה לא סביר בהתייחס להתנהלות העסק והיקף העבודה בשנים הקודמות וכי אין היגיון עסקי להחזיק מלאי בכמות כה גבוהה. רו"ח אוסטרו סיכם את חוות דעתו בקביעה, כי "ערכו החשבונאי של המלאי ליום האירוע אינו עולה בקנה אחד עם היגיון עסקי בריא ועם הנתונים החשבונאיים של בית העסק בשנים 2013 - 2015. יתרת המלאי כפי שנספרה ע"י התובע לאחר האירוע, הינה סבירה ביחס לנתוני בית העסק, ולכן ניתן לקבלה כאומדן לעלות המלאי שהיתה בבית העסק גם ערב האירוע". משמע, לשיטת רו"ח אוסטרו לא נגנב דבר מהמחסן ולא נגרם לתובע נזק כלשהו בפריצה.

במהלך חקירתו הנגדית, הסתבר שרו"ח אוסטרו כלל לא ביקר בבית העסק (עמ' 120, שורות 16 - 20 לפרוטוקול). הוא לא ביקש מהתובע מסמכים כלשהם, אלא הסתפק במסמכים שקיבל מהשמאי זיסרמן. רו"ח אוסטרו אישר שבין השנים 2014 - 2015 צמח מחזור העסק בשיעור של כ - 18% (עמ' 123, שורות 10 - 18 לפרוטוקול). לשיטתו, הירידה במכירות או ברווחיות העסק מתייחסת לנתונים של חודשים ינואר - פברואר 2016 בלבד (עמ' 124, שורות 33 - 35 לפרוטוקול). יחד עם זאת, הבהיר רו"ח אוסטרו, כי לא ערך השוואה של מחזורי מכירות חודשיים בשנים 2013 - 2015 (עמ' 125, שורות 1 - 10 לפרוטוקול).

בחקירתו החוזרת הסביר רו"ח אוסטרו, כי רשימת המלאי שנגנב (מוצג נ/10), אליה התייחס בטעות כ - נ/9, אינה רשימת מלאי מבוקרת הניתנת לבדיקה או לאימות, בניגוד לרשימת המלאי שערך השמאי זיסרמן לאחר הפריצה (מוצג נ/8). בנסיבות אלה, הוא לא מצא לנכון להסתמך עליה בחוות דעתו וכך עשה גם רואה החשבון שמונה מטעם בית המשפט. לפיכך, הסתמך בחוות דעתו על הדו"חות המבוקרים של העסק לשנים הקודמות (2013 - 2015) וגזר מהם את ערך המלאי. עוד הדגיש רו"ח אוסטרו, כי כאשר לא קיימת מערכת מלאי ממוחשבת, כבענייננו, כל הנתונים הם נתונים חשבונאיים שהנהלת החשבונות רושמת לפי הנחיות ומסמכים שמעביר בעל העסק. לפיכך, עלולה להיות בהם טעות, גם אם בתום לב, ונתונים אלו אמור לבדוק רואה החשבון בסוף השנה, בשלב עריכת הדו"חות. בנסיבות אלה, בחר רו"ח אוסטרו לערוך את חוות דעתו על בסיס הנתונים המדווחים ומבוקרים לשנים 2013 - 2015 ולא על בסיס הרשימה נ/10 (עמ' 138, שורות 9 - 35 לפרוטוקול).

אני מקבל את עמדת רו"ח אוסטרו לפיה, היה מקום להסתמך על נתונים אובייקטיביים ומבוקרים משנים קודמות ולהעדיפם על רשימת מלאי ידנית שמסר התובע, שבסיסה לא ברור. יחד עם זאת, אינני מקבל את עמדתו, לפיה ערך המלאי לא עולה בקנה אחד עם הגיון עסקי, וודאי שעה שאין מחלוקת כי מדובר בעסק המצוי בצמיחה, בשיעורים ניכרים.

43. התובע הגיש את חוות דעתו של השמאי אברהם אייזיק. מדובר בחוות דעת קצרה, הנסמכת בעי קרה על תחשיב חשבונאי שערך רו"ח יואל אורן . השמאי אייזיק אינו רו"ח והתחשיב החשבונאי אינו חלק מתחום מומחיותו (עמ' 12, שורות 21 - 28 לפרוטוקול). לא מצאתי, אפוא, מקום ליתן משקל כלשהו לחוות דעתו. עם זאת, אציין שהשמאי אייזיק אישר בחוות הדעת את רשימת המלאי שנותר במחסן, כפי שנערכה על ידי השמאי זיסרמן (מוצג נ/7 - רשימה בכתב יד ומוצג נ/8 - רשימה מודפסת).

בחקירתו הנגדית הבהיר השמאי אייזיק, כי לא ערך השוואה בין מוצגים נ/7 - רשימת המלאי בכתב ידו של השמאי זיסרמן, נ/8 - הרשימה המודפסת שערך השמאי זיסרמן ונ/9 - לכאורה אותה רשימה, בתוספת מחירים שהוסיף התובע (להלן "הרשימה המתומחרת"). יותר מכך, העד אישר כי קיים הבדל בין הרשימה המתומחרת (נ/9) למודפסת (נ/8) וכי פריט שהופיע בנ/8 כ - "320 קרטון מגבות גוף X 48 יחידות" הפך ברשימה המתומחרת ל - "320 קרטון פנים X 84 יחידות" .

התובע נשאל על כך בחקירה חוזרת והסביר כי "... בשני הדפים שראיתי רשום, בדף אחד רשום 320 מגבות פנים שאם תשים לב כבודו זה 84 יחידות, ובתצהיר השני רשום 320 מגבות רחצה, שאם תשים לב זה 48 יחידות, אוקי? זאת אומרת שמבחינה כמותית וכספית זה אותו דבר כי שווי של שתי מגבות פנים הוא שווי של מגבת רחצה אחת. זאת אומרת שגם אם זה רשום שם בצורה כזו השווי הכספי של הכמותי הזה של הסחורה הוא אותו שווי. אז במקום 320 כפול 84 מגבות פנים שעולים חצי כסף יש 320 מגבות רחצה שזה 48 יחידות, לא 84 וזה ההסבר" (עמ' 33, שורות 10 - 16 לפרוטוקול).

אבהיר, כי למעט שינוי בודד זה, לא מצאתי טעות או אי התאמה נוספת בין נ/9 ל - נ/8. לו היו טעויות נוספות הייתה הנתבעת עומדת על כך בטיעוניה ולכן, נראה כי גם לגישתה הטעות מתמצית בשינוי בפריט אחד, בין מגבות פנים למגבות גוף. אדגיש, כי לא ניתן לראות בטעות בפריט אחד, שבצידה הסבר, משום ראיה לכוונת מרמה מצד התובע. לו הייתה כוונת מרמה, ספק רב אם השינוי ברשימות היה מתמצה בטעות בודדת, כאמור.

44. רו"ח יואל אורן, המומחה מטעם התובע, בסס אף הוא את חוות דעתו על נתוני הדו"חות המבוקרים של בית העסק ולא על הרשימה נ/10 שערך התובע. דרך החישוב שהציג דומה מאוד לזו של רו"ח אוסטרו - מלאי סגירה לשנת 2015 (31.12.2015), בתוספת קניות לחודשים ינואר עד מרץ 2016 וסחורה שסופקה בפועל ב - 2016 (ומופיעה גם בחוות דעת רו"ח אוסטרו), בניכוי מכירות ורווח גולמי על פי דוחות כספיים, הסתכמו למלאי חשבונאי, נכון ליום הפריצה (4.3.2016). התוצאה אליה הגיעו רואי החשבון מטעם הצדדים דומה. רו"ח אורן חישב ערך מלאי חשבונאי בסך של 1,640,134 ₪ ואילו רו"ח אוסטרו הגיע לסך של 1,670,215 ₪. מדובר בהבדל זניח. על פי התחשיב שערך רו"ח אורן, יש להפחית מהמלאי החשבונאי את ערך המלאי הנותר, בסך של 783,019 ₪, לפי הרשימה שערך השמאי זיסרמן (נ/8). בהתאם, קבע רו"ח אורן, כי ערך המלאי שנגנב מסתכם בסך של 857,115 ₪.

רו"ח אורן משמש כרואה החשבון השוטף של התובע, גם כיום (עמ' 36, שורות 19 - 20 לפרוטוקול). אמנם, חוות דעתו קבילה כראיה, אולם עצם הקשר שלו לתובע עלול לפגום במשקל חוות הדעת (ראה בעניין זה ע"פ 5582/09 פלוני נגד מדינת ישראל (20.10.2010), ת.א. (מחוזי-ת"א) 2334/06 משק כרמי - ייצור ושיווק תוצרת חקלאית בע"מ נ' יעדים לשיווק (1972) בע"מ (11.11.2009), ע"א 9248/05 מתן י. מערכות תקשורת ואיתור בע"מ נגד מילטל תקשורת בע"מ (22.8.2006), ע"א 208/65 יצחק יצחק נגד חברת החשמל לישראל בע"מ, פ"ד יט(3) 552 ו ת.א. (מחוזי-מרכז) 2091-08-07 אבישר נגד B.V SABONA ENTERPRISES (3.3.2011)). בנסיבות העניין, לא מצאתי מקום להפחית ממשקלה הראייתי של חוות דעת רו"ח אורן לעומת חוות דעת רו"ח אוסטרו אך בשל יחסי העבודה בין רו"ח אורן והתובע . אופן התחשיב בחוות הדעת דומה ועיקר ההבדל ביניהם נובע מכך שרו"ח אוסטרו סבר שהמלאי החשבונאי מופרז, לאור תחשיבי מלאי בשנים עברו.

בהתאם, חקירתו הנגדית של רו"ח אורן הייתה קצרה ולמעט אישורו כי במועד האירוע לא היו דו"ח כספי מבוקר לבית העסק לשנת 2015, היא לא הועילה בדבר.

45. לאור הפערים בהנחות היסוד ובמסקנות רואי החשבון, מונה רו"ח יום טוב בילו, כמומחה מטעם בית המשפט. רו"ח בילו סקר בחוות דעתו מיום 20.8.2017, בקצרה, את הרקע למחלוקת בין הצדדים ועמדות המומחים מטעמם בנוגע למלאי שהיה בבית העסק עובר לפריצה.

רו"ח בילו קבע בחוות דעתו, כי בהעדר מערכת לניהול מלאי תמידי (ממוחשבת) לא ניתן לקבוע במדויק את גובה המלאי שהיה במחסן במועד הפריצה, שהוא הנתון המרכזי בתיק. בנוסף, במועד הפריצה (4.3.2016) לא היה עדיין דו"ח כספי מבוקר של בית העסק לשנת 2015 ולפיכך, קיימת מחלוקת האם בוצעו שינויים או התאמות (לאור הפריצה) בדו"ח זה (עמ' 6, שורות 30 - 37 ועמ' 7, שורות 1 - 2 לפרוטוקול). עוד קבע רו"ח בילו, כי קיימים פגמים בספירת המלאי של שנת 2015, שנערכה בצורה כוללת, מבלי לרדת לפרטים, לרבות סוגי פריט, כך שלא ניתן לדעת מהי העלות האמתית של כל פריט סחורה (עמ' 6, שורות 2 - 8 לפרוטוקול).

במצב דברים זה, ראה רו"ח בילו להתבסס על הדו"חות המבוקרים של בית העסק לשנת 2013, והחל ממועד זה (31.12.2013) חישב באופן ידני את המלאי, באמצעות רכישות ומכירות, בני כוי רווח גולמי, עד למועד הפריצה. רו"ח בילו הוסיף כל מלאי שנרכש וסופק בפועל, טרם הפריצה, וגם הזמנות ללקוחות שטרם סופקו במועד הפריצה, שכן בשלב זה המוצרים היו במחסן. צורת תחשיב זו, כפי שהסביר רו"ח בילו בעדותו, מדמה מצב של מלאי תמידי ולכן, נותנת את התמונה המדויקת ביותר אודות היקף המלאי שהיה במחסן במועד הפריצה (עמ' 2, שורות 17 - 28 לפרוטוקול ועמ' 6, שורה 37 עד עמ' 7 שורה 2 לפרוטוקול).

צורת תחשיב זו העלתה שאלה בדבר אחוז הרווח הגולמי שיש לנכות מעלות המכירות. בהתחשב בכך שמדובר בעסק בצמיחה ולאור הטענה בדבר פגיעה בהיקף המכירות של בית העסק בשנת 2016, עקב הפריצה, הציע רו"ח בילו שתי אפשרויות. הראשונה - ממוצע רווח גולמי לשנים 2013 עד 2016, שעמד על שיעור של 20.22%. השנייה - ממוצע רווח גולמי לשנים 2013 עד 2015 בלבד, מתוך הנחה שממוצע הרווח הגולמי בשנת 2016 אינו מייצג בשל ירידה בהכנסות עקב הפריצה. ממוצע זה עמד על שיעור של 22.32%.

46. התובע סבר, שתחשיב המומחה לא מייצג את שיעור הצמיחה של העסק ואת הטענה לפיה, אחוז הרווח הגולמי של בית העסק לשנת 2016 עמד על 28%. אין בידי לקבל את עמדת התובע בעניין זה, ממספר טעמים.

א. כפי שהסביר רו"ח בילו, בהעדר נתונים מלאים, ובכלל זה פירוט עלויות (מכירה וקניה) של כל פריט לסוגיו, ספירת המלאי לסוף שנת 2015 לא מספקת תמונת מצב אמינה לצורך בקרה, ולא ניתן להסתמך עליה (עמ' 6, שורות 2 - 8 ועמ' 12, שורות 4 - 7 לפרוטוקול) . אכן, כל טענה כי מחיר הקניה היה גבוה יותר, משליכה באופן ברור על אחוז הרווח הגולמי. יחד עם זאת, הנטל להוכיח את הנתונים מוטל על כתפי התובע, במלואו. התובע לא הציג נתונים מפורטים ומדויקים ולכן, הדבר פועל לרעתו.

ב. נתוני המלאי בתחשיב שערך רו"ח בילו תואמים את נתוני בית העסק לשנים 2013 - 2014. אמנם, ההתאמה לשנת 2013 אינה מעידה על דבר, שכן רו"ח בילו השתמש בדו"חות המבוקרים לשנה זו כנקודת פתיחה לבדיקה שערך. אולם, שונה הדבר לגבי נתוני המלאי של 2014. נתוני המלאי לשנת 2014, על פי התחשיב שערך רו"ח בילו ועל פי הדו"חות המבוקרים, דומים (עמ' 8, שורות 25 - 37 לפרוטוקול). יש בכך לתמוך בשיטה בה בחר רו"ח בילו - בדיקת חשבוניות מכירה/קניה, בניקוי רווח גולמי - כמייצגת נכונה את המלאי של בית העסק. שיטה זו תיתן, אפוא, אינדיקציה אמתית לגובה המלאי שהיה בבית העסק ערב ארוע הפריצה.

ג. במועד הפריצה (4.3.2016) לא היו לבית העסק דו"חות מבוקרים לשנת 2015 (עמ' 16, החל משורה 32 עד עמ' 17, שורה 14 לפרוטוקול). במצב דברים זה, לאור המחלוקת בנוגע להיקף הגניבה, ברור שלא ניתן להסתמך על דו"חות שהוצאו במועד מאוחר לפריצה (עמ' 18, שורות 20 - 25 לפרוטוקול). אבהיר, כי אינני קובע כעובדה שנעשו שינויים או התאמות כלשהם בדו"חות, אלא אך כי לצורך הבדיקה, אין מקום להתייחס למסמכים שנערכו בדיעבד, לאחר הפריצה.

47. לגישת הנתבעת, כל הנתונים של שנת 2015 מוטלים בספק, שכן טרם בוקרו במועד הפריצה, וניתן היה לערוך בהם שינוי. לפיכך, יש להסתפק בנתוני הרווח הגולמי לשנים 2013 עד 2014.

אינני מקבל את עמדת הנתבעת בעניין זה. נתוני שנת 2015 הושלמו טרם הפריצה (4.3.2016). אמנם, לא היו בשלב זה דו"חות מבוקרים, אך אין בכך כדי לשנות את מכלול נתוני הקניה והמכירה של העסק וממילא, רק באלה השתמש רו"ח בילו לצורך התחשיב שערך בחוות דעתו וחישוב שיעור הרווח הגולמי לאותה שנה . אני מקבל את עמדתו של רו"ח בילו, לפיו יש להתייחס לנתונים (הגולמיים) הקיימים לשנת 2015, אמנם לא כדו"ח מבוקר או נקודת פתיחה, אלא כצבר נתוני רכישה - מכירה, בדיוק כמו בשנת 2014 (עמ' 24, שורות 1 - 2, ועמ' 26, שורות 8 - 17 לפרוטוקול).

48. שיטת הבדיקה בה נקט רו"ח בילו הגיונית, מנטרלת נתונים לא ודאיים, מייצגת בצורה נאמנה את המלאי בבית העסק ויש בה כדי להכריע במחלוקת בין הצדדים בנוגע להיקף המלאי במועד הפריצה, על בסיס נתונים אובייקטיביים.

נוכח ארוע הפריצה, במהלכו נגנבה סחורה, יש מקום לאמץ את התחשיב שערך רו"ח בילו, לפי האפשרות השניה שהציג, קרי - ממוצע רווח גולמי לשנים 2013 עד 2015 בלבד, מתוך הנחה שממוצע הרווח הגולמי בשנת 2016 אינו מייצג, נוכח ירידה בהכנסות עקב הפריצה. סביר להניח, כי ארוע הפריצה השפיע על רווחיות העסק בשנת 2016, ויש מקום לתקן את החישוב, בדרך של איון נתונים לא וודאיים. הנטל לספק נתונים ברורים, אובייקטיבים וודאיים מוטל על התובע, כמי שעליו להוכיח את הנזק שנגרם עקב הארוע הביטוחי. ניתן לומר, שהתובע התנהל באי סדר, ללא מערכת ניהול מלאי מסודרת תמידית, והוא לא יכול להיבנות מכך.

49. אני מאמץ, אפוא, את חוות דעת המומחה בילו, על פי אפשרות התחשיב השניה שהציג וקובע כי, שווי המלאי נכון ליום 4.3.216 - מועד הארוע הביטוחי (הפריצה), עמד על סך של 1,149,689 ₪. מסכום זה יש להפחית את שווי המלאי שנותר במחסן, לפי הרשימה שערך השמאי זיסרמן (מוצג נ/8), בסך של 783,019 ₪. ערך המלאי שנגנב במהלך הפריצה לבית העסק עמד, אפוא, על סך של 366,670 ₪, במועד הארוע.

50. רו"ח בילו התייחס בחוות דעתו גם לנזק שנגרם לתובע בגין אובדן רווחים, שהסתכם לפי תחשיבו בסך של 81,840 ₪, לפי האפשרות השניה.

עם זאת, לפי תנאי פוליסת הביטוח, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין אבדן רווחים. בהתאם לסעיף 8 בחלק ד' של פוליסת הביטוח, הוחרג "נזק תוצאתי כלשהו (לרבות הפסד רווח, אובדן שוק, הפסקת עבודה, השהייה או עיכוב כלשהם וירידת ערך), אף אם נגרם כתוצאה מהסיכונים המבוטחים על-פי פרק זה". פוליסת הביטוח החריגה על פי תנאיה נזק תוצאתי, לרבות אבדן רווחים ואובדן שוק. בדומה, לאור הוראות הפוליסה, התובע לא זכאי לפיצוי בגין ראשי הנזק העקיפים - אבדן לקוחות, פוטנציאל עסקי והצורך במימון אשראי, שהוער כו על ידיו בסך של 200,000 ש"ח. ממילא, התובע לא עמד בנטל להוכיח ראשי נזק אלו. לפיכך, אני דוחה את דרישת התובע לפיצוי בגין נזקים עקיפים, לרבות אבדן רווחים, אבדן לקוחות ופוטנציאל עסקי והצורך במימון אשראי.

51. משנקבע היקף הגניבה מבית העסק במהלך הפריצה, נשאלת השאלה, האם עצם הפער בין סכום התביעה בגין המלאי שנגנב (803,510 ₪), או לכל הפחות הסכום שדרש התובע מהנתבעת טרם הגשת התביעה (691,648 ₪ - מוצג נ/10), לבין ערך המלאי שנגנב בפועל (366,670 ₪), עולה כדי מרמה.

52. התובע הגיש תביעתו על סך של 1,193,510 ₪, מתוכו סך של 803,510 ₪ מתייחס למלאי. טענת הנתבעת כלפי התובע בדבר מרמה על דרך ההפרזה מיוחסת, באופן ספציפי, לדרישתו ברכיב המלאי. לכן, לצורך בחינת שאלת מרמה מחמת הפרזה בנזק, אתייחס רק לרכיב זה. כאמור, במסגרת כתב התביעה, נטען כי שווי המלאי שנגנב מגיע לסך של 803,510 ₪, בעוד שעל פי קביעתי שווי המלאי הגיע לסך של 366,670 ₪ בלבד נכון ליום 4.3.2016 וסך של 368,488 ₪, נכון למועד הגשת התביעה (16.6.2016).

53. ההבחנה בין הפרזה לגיטימית באשר להיקף הנזק לבין הפרזה בלתי לגיטימית אינה פשוטה. לעיתים ההפרזה כה חמורה, עד שניתן לומר שהיא מוכתמת בכוונת מרמה. עם זאת, המבחן הקובע לעניין אופי ההפרזה אינו מבחן כמותי גרידא, אלא יש לבחון את היסוד הנפשי הנלווה לתביעה. רק כאשר מתכוון המבוטח לקבל פיצוי העולה על הנזק הממשי שנגרם לו ניתן יהיה להתייחס אל תביעתו המופרזת כאל תביעה הנגועה במרמה (ראה י. אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שלישית, 2016), עמ' 1064 ו ת"א (שלום-חיפה) 14799/01 ע. עזורה בע"מ נגד נגה חברה לביטוח בע"מ (19.1.2006)). מקום בו הפריז מבוטח בהערכת שוויו של נזק שנגרם או נכס שאבד, בדרך כלל יהיה קשה לייחס לו כוונת מרמה, ובלבד שלא הסתיר מהמבטח מידע הנוגע לפגמים מהותיים בנכס (י. אליאס, לעיל, בעמ' 1065 וכן, ת.א. (שלום-ת"א) 55556/03 טהראני נגד הראל חברה לביטוח בע"מ (19.1.2006)). כמו כן , יש להבחין בין העדר הוכח ת עובדה מסוימת לבין כוונת מרמה באשר לאותה עובדה. גם אם נקבע כי תובע לא הוכיח גניבתם של פריטים מסוימים, לא נובעת מכך מסקנה ישירה כי הוא הציג עובדות כוזבות בכוונה לרמות (ע"א 10199/09 אפרים אוריון נגד המגן חברה לביטוח בע"מ (1.4.2012)).

בענייננו, התובע אמנם הציג בפני הנתבעת, המבטחת, דרישה גבוהה בהרבה מסכום המלאי שהוכח שנגנב בסופו של דבר, והפריז בהערכת הנזק שנגרם לו. עם זאת, לא מצאתי מקום לייחס לו כוונת מרמה. במועד הרלוונטי לא החזיק התובע במערכת מלאי ממוחשבת וספירת המלאי שערך בסוף שנת 2015 טרם בוקרה. בהעדר מערכת מלאי ממוחשב, הערכת המלאי שמסר למשטרה ולשמאי זיסרמן נסמכה בעיקר על זיכרונו בנוגע לאופן סידור הסחורה במחסן. התובע לא מנע מהנתבעת ונציגיה מידע כלשהו ומסר להם את כל המסמכים והנתונים שדרשו. למעט שורת פריטים אחת, בה הוחלפו מגבות גוף במגבות פנים, לא נמצאו סתירות ברשימות המלאי והתובע אף נתן לכך הסבר בחקירתו. אמנם, התובע התנהל באופן לא מסודר בניהול מלאי בית העסק, ללא קשר לתביעת הביטוח, והדבר הקשה עליו בהערכת היקף המלאי שנגנב והוכחתו. עם זאת, מקור ההפרזה בהערכת שווי המלאי שנגנב לא נובעת ממעשה מרמה מכוון, אלא לכל היותר מהעדר נתונים מספיקים והערכה שגויה של התובע . לא הוכח בפני כי התובע הפריז בהערכת הנזק שנגרם לו בכוונה לרמות את הנתבעת ולכן, אני דוחה את טענותיה במישור זה.

54. סיכומה של נקודה זו, אני קובע כי בעקבות הפריצה לעסקו, התובע זכאי לתגמולי ביטוח בסך של 366,670 ₪, נכון למועד הארוע הביטוחי. סכום זה עומד כיום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, על סך של 403,526 ₪.

הוצאות המשפט

55. בהתאם לתקנה 152 ל תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט - 2018, בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור. תכלית ההוצאות, כפי שנקבעה בתקנה 151 מעגנת, למעשה, פסיקה קודמת של בתי המשפט.

הכלל שנקבע בפסיקה לעניין הוצאות משפט מורה, כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס" (ראה ע"א 10242/09 משה בלטר נגד אילנה מוזר (2.2.2011) ו ע"א 9466/05 שווקי נגד מדינת ישראל (16.3.2008)). עם זאת, פסיקת הוצאות משפט אינה בגדר הליך אוטומטי והיא נתונה לשיקול דעת בית המשפט. הגורמים שיש בהם כדי להשפיע על גובה ההוצאות ושכר הטרחה, כוללים את אופייה של התביעה ומידת מורכבותה, הסעד הנדרש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעלי הדין, שכר הטרחה ששולם בפועל על ידם או שיעור שכר הטרחה אותו התחייבו לשלם וכן, התנהלות בעלי הדין, אופי טענותיהם ועד כמה האריך בעל דין את ההליך או סיבך אותו שלא לצורך.

עוד נקבע, כי פסיקת ההוצאות ושכר הטרחה מבוססת על הפעלת שקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו, תוך הפעלת שיקולים מכח הדין והצדק (ראה תקנה 153(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי וכן, בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נגד הרשות המוסמכת למתן רישיונות יבוא - משרד התעשיה והמסחר (30.6.2005), ע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נגד סיעת "יש עתיד ביאליק", פ"ד ס(1) 391 ות.א. (מחוזי-חיפה) 732/01 לוי תולי ואח' נגד חיפה כימיקלים בע"מ ואח' (9.2.2014)).

56. בענייננו, התובע זכה, למעשה, בחלק בלתי מבוטל מתביעתו, לאחר שנוהל הליך מלא, לרבות שמיעת העדים וכל המומחים. לכן, הוא זכאי להוצאותיו. מנגד, התובע הגיש תביעתו על סך של 1,193,510 ₪, מתוכם סך של 805,510 ₪ בגין מלאי שנגנב, לטענתו. בסופו של דבר, נקבע כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 403,526 ₪ בלבד, וטענותיו בנוגע ליתר ראשי הנזק נדחו.

57. בהתחשב בשיקולים שמניתי לעיל, תחוייב הנתבעת לשלם לתובע מחצית מאגרות המשפט, מלוא שכ"ט המומחים מטעמו, חלקו של התובע בשכ"ט המומחים מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

סיכום

58. לאור האמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע סך של 403,526 ₪. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע מחצית מאגרות המשפט, מלוא שכ"ט המומחים מטעמו (כנגד הצגת קבלות, בתוך 10 ימים), חלקו של התובע בשכ"ט המומחים מטעם בית המשפט וכן, שכ"ט עו"ד בסך של 35,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ה' כסלו תשפ"ב, 09 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.