הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 35797-07-16

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעת:
אביגד בע"מ, ח.פ. 510132236
על-ידי ב"כ עו"ד אלון איל

נגד

הנתבע:
יהודה אריה קופרשטוק, ת.ז. XXXXX226
על-ידי ב"כ עו"ד רן פינגרר

פסק דין

1. זוהי החלטה משלימה בתיק שנדון וניתן בו פסק דין 25.2.2018. בהתאם להסכמות הצדדים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין בישיבת בית המשפט המחוזי מיום 10.7.2018 בע"א 34031-04-18, הוחזר התיק לדיון בפניי -
"על מנת שהמשיבה [התובעת – ס.מ.] תחליט כיצד היא מוכיחה את עילת התביעה שלה לתקופת הכינוס, וכן הסכום הצרי ך להשתלם בגין תקופת הכינוס, אם תצליח להוכיח את עילתה בגין אותה תקופה, כאשר כל זכויותיה נתונות לכאורה לכונס".
רקע
2. התובעת הגישה תביעה לפינוי הנתבע ממושכר (חנות המצויה בקומת הקרקע של מבנה בדרך העצמאות 41, חלקה 32 בגוש 10889, להלן: "המושכר") ולחיובו בדמי שכירות בגין השימוש במושכר במהלך שבע שנים עובר למועד הגשת התביעה. אין חולק כי הנתבע מחזיק במושכר מכוח הסכם לדיירות מוגנת שנכרת בינו לבין התובעת ביום 1.4.1979 וכי הוא מנהל במושכר בית עסק לזגגות ומסגור תמונות.
3. כעולה מנסח רישום של החלקה (נספח א' לכתב התביעה), נרשמה התובעת כחוכרת החלקה ביום 1.3.1966. ביום 8.1.2004 נרשם צו עיקול על זכויות התובעת בחלקה מכוח סעיף 11(1)(2) לפקודת המיסים (גביה) לטובת עירית חיפה, בגין חוב בסכום של 1,666,860.99 ₪. ביום 22.7.2010 נרשם צו ניהול על זכויות התובעת בחלקה.
4. צו העיקול וההערה על מינוי כונס נכסים ניתנו על-ידי לשכת ההוצאה לפועל (תיק הוצל"פ 02-XX831-09-3), לאחר שעיריית חיפה פתחה בהליכי גבייה מנהליים בהתאם לסמכותה לפי פקודת המיסים (גביה). ההליכים נפתחו בשל שומת ארנונה סופית וחלוטה בגין הנכסים שבמבנה, לרבות המושכר.
5. ביום 21.12.2009 מינה יו"ר ההוצל"פ כונס נכסים למימוש הנכס:
"ניתן בזה צו מימוש עיקול לפי סעיף 11 לפקודת המיסים (גביה) כמבוקש, נגד החייבת חברת אביגד בע"מ.
אני ממנה את עו"ד זהר ניסים לשמש כונס נכסים לשם מימוש זכויות חכירה של החייבת על פי צו העיקול הנ"ל המוגש לביצוע בתיק הוצל"פ זה, במקרקעין הידועים כחלקה 32 בגוש 10889, נכס מקרקעין (בנין) ברחוב העצמאות מספר 41 בעיר חיפה ....
הכונס יפעל לתפיסת החזקה בנכס שבכינוס, יפעל למימושו, תוך כדי המצאת חוות דעת לגבי ערכו של הנכס שבכינוס, פרסום מכרז לציבור באתרי אינטרנט, עיתונות יומית, מתווכים או כל דרך אחרת ראויה שתיראה לכונס ....
החייב יוכל לפדות את הנכס שבכינוס על ידי תשלום סכום החוב בתיק, בטרם אישור המכירה לצד ג' ו/או להשתתף במכרז שיפורסם לשם מכירתו ...
הודעה מתאימה וכן העתק מהחלטה זו ימציא הכונס לידי החייבת, לזוכה, לרשם המקרקעין או לחברה המשכנת, לפי העניין, וכן לכונס הנכסים הרשמי ולמחזיק בנכס וכן לכל מי שעלול להיפגע מהליכי הכינוס הננקטים בתיק זה, על פי ולאור בירור שיערך על ידי הכונס, בדואר רשום עם אישור מסירה או לחלופין במסירה אישית ..."
6. לאחר שנפתחו הליכי הגבייה המנהליים הגישה התובעת עתירה מנהלית (עת"מ 12486-02-11). בעתירתה טענה התובעת כי אין לחייבה בארנונה בשל החלקים ההרוסים והנטושים במבנה.
7. ביום 1.7.2014 ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים בעתירה. בהתאם להסכמות הצדדים, אשר קיבלו תוקף של פסק דין, תשלם התובעת לעירית חיפה 1.5 מש"ח, תשפץ את המבנה תוך שלוש שנים, לרבות הסרת כל הליקויים הבטיחותיים במבנה ותיקון התשתיות, תשפץ את חזית המבנה בהתאם למסמך הנחיות השיפוץ ו תישא בתשלום מלוא הארנונה החל מיום 1.7.2017. עוד הוסכם כי לצדדים לא תהיה כל טענה כלפי כונס הנכסים או מי מטעמו, וכי עם ביצוע התשלום תהא התובעת אחראית בלעדית בקשר לנכס ולא תהיה לעירייה או לכונס הנכסים מטעמה כל אחריות לגביו, העיריה וכונס הנכסים יפעלו לסגירת כל תיקי ההוצל"פ וביטול כל העיקולים, העיריה תישא בשכר הכונס
ההליך ופסק הדין
8. בכתב הגנתו טען הנתבע כי בעקבות הודעת הפינוי שמסרה לו העירייה, נאלץ להגיש תובענה למניעת פינויו מהמושכר נוכח מעמדו כדייר מוגן. התובענה נדונה בה"פ 24390-12-10. ביום 16.9.2014 ניתנה החלטה המורה על מחיקת התובענה נוכח ביטול צו הפינוי שהוצא לנתבע, לאחר שהעירייה והתובעת הגיעו להסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרת עת"מ 12486-02-11.
8. עוד טען הנתבע כי התובעת לא לקחה על עצמה להגן עליו מפני דרישת הפינוי של העיריה, לא יידעה אותו על ההליכים שננקטו נגדה ועל אלה שנקטה נגד עירית חיפה, כי עבר עינוי דין נוכח מחדלי ורשלנות התובעת ו כי עו"ד לוינסון, אשר ייצג את התובעת במסגרת העתירה המינהלית, הודיע לו כי אין בכוונת התובעת לגבות ממנו דמי שכירות אלא בשלב מתקדם ולאחר שיידונו ויכומתו נזקי הנתבע. על רקע אלה נאות הנתבע בשנת 2014 לשלם סכום של 5,000 ₪ על חשבון דמי השכירות, מבלי ליחסם לחובות העבר ובכפוף להתחייבות עו"ד לוינסון לבוא עמו בדברים ולהתחשבן ביחס לנזקים שנגרמו לו.
9. לעניין החוב טען הנתבע כי החוב התיישן, כי התובעת אינה זכאית לדמי שכירות בגין התקופה בה נוהל המושכר על-ידי כונס נכסים, וכי הוא זכאי לקיזוז סכומים מדמי השכירות בשל הטעמים הבאים: עגמת נפש, אובדן השתכרות ואי תשלום בגין עבודות שבוצעו על-ידי הנתבע; לשון הרע ו/או פגיעה במוניטין שנגרמו לנתבע עם היוודע דבר הפינוי לעסקים סמוכים; סכום של 25,000 ₪ שכר עבודה שביצע עבור התובעת.
10. בפסק דיני מיום 25.2.2018 קיבלתי את התביעה בחלקה.
לעניין חוב דמי השכירות קבעתי כי הנתבע לא שילם דמי שכירות בשבע השנים האחרונות, ואף למעלה מזה, למעט סכום חד פעמי של 5,000 ₪ ששילם בשנת 2014. כן דחיתי את טענות הנתבע לקיזוז, למעט קיזוז של 2,000 ₪, בגין ההליכים המשפטיים שניהל הנתבע לאחר שהוצא צו לפינויו מהמושכר בשל חובות התובעת. משכך, קבעתי כי על הנתבע לשלם לתובעת 41,056 ₪ בגין דמי שכירות.
11. לעניין פינוי הנתבע מהמושכר קבעתי כי התובעת זכאית לפינוי הנתבע מהמושכר, אך ניתן לנתבע סעד מן הצדק כדי מניעת פינויו, אם יעמוד בתנאים הבאים:
א. ישלם לתובעת פיצוי בסכום כולל של 5,000 ₪ כתנאי למתן סעד מן הצדק;
ב. ישלם לתובעת את חוב דמי השכירות עד למועד הגשת התביעה בסכום כולל של 41,056 ₪;
ג. ישלם לתובעת את חוב דמי השכירות, ככל וקיים, בגין התקופה שמיום הגשת התביעה עד היום, בהתאם לדרישה שימציא לו ב"כ התובעת תוך 14 יום מיום מתן פסק הדין.
ד. כן הוריתי כי על הנתבע לשלם את הסכומים עליהם הוריתי בסעיף 39 לפסק דיני תוך 90 יום מיום מתן פסק הדין, שאם לא כן תקום לתובעת הזכות לפנותו מהמושכר.
12. לאחר שהוחזר התיק לדיון בפניי, זימנה התובעת את עו"ד זוהר ניסים, אשר מונה ככונס נכסים למבנה הכולל את המושכר בתקופת הכינוס (28.11.2010 – 1.7.2014) למתן עדות.
עדותו של הכונס נשמעה ביום 21.2.2019.
הצדדים הגישו סיכומיהם.
טענות הצדדים
13. התובעת מפנה לכך שהכונס הודה כי לא זכור לו כי הנתבע שילם לו דמי שכירות כלשהם במהלך תקופת הכינוס וכי לו היה משלם הנתבע דמי שכירות במהלך תקופת הכינוס , היו אלה נכנסים לקופת הכינוס ומתקזזים עם חוב התובעת כלפי עירית חיפה. עוד הפנתה התובעת לכך שהכונס סתר בעדותו את טענת הנתבע כי התבקש סעד של פינוי נגדו.
14. עוד טוענת התובעת כי אי תשלום דמי שכירות בתקופת הכינוס מקימה לתובעת עילת פינוי כנגד הנתבע לפי סעיף 131 (1) לחוק הגנת הדייר (נוסח משולב), התשל"ב-1972.
15. התובעת מפנה לכך שכונס הנכסים נכנס בנעלי בעלי הזכויות, אולם אין בכך בכדי לגרוע מחובתו של הנתבע לשלם דמי שכירות בגין השימוש במושכר במהלך תקופת הכינוס או מזכותה של התובעת לגבות דמי שכירות, ככל ולא הופקדו בקופת הכינוס.
16. ועוד, טוענת התובעת כי הנתבע ביקש סעד מן הצדק שמקורו בדיני היושר. סעד מעין זה מחייב ניקיון כפיים ותום לב. אין להסכין עם התנהלות העולה כדי ניסיון לעשות עושר ולא במשפט מצד מי שעותר לסעד מן הצדק.
17. לטענת הנתבע, לא עמדה התובעת בנטל להוכיח עילתה לקבלת דמי שכירות בתקופת הכינוס. עוד טוען הנתבע כי עדותו של הכונס הייתה בלתי רלבנטית – באשר לא הוא טיפל במושכר אלא עו"ד ג'וליאן חדאד. הנתבע אף מפנה לכך שהעד לא זכר כלל את המושכר או את צו הפינוי שניתן כנגדו. עוד מפנה הנתבע לכך שהכונס ידע כי המבנה הוכרז כמסוכן בחלק מהתקופה, הגם שהחנויות המצויות בקומת הקרקע המשיכו לעבוד.
18. הנתבע מפנה לכך שכונס הנכסים נכנס בנעלי הבעלים – אך לא להפך. דהיינו, הבעלים אינו נכנס לנעלי הכונס ואינו רשאי לגבות דמי שכירות בגין התקופה בה נוהל המושכר על-ידי כונס הנכסים. ככל שלא עשה כן, טוע ן הנתבע, על התובעת לבוא חשבון עם הכונס ולא עם הנתבע. לעניין זה מפנה הנתבע לפסק הדין שניתנו בתא"מ 54854-09-11 יוסף שאבי נגד עו"ד חנוך עדי זהב (19.1.2014) , לפסק הדין ברע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות, כונס נכסים נגד שפייזר רוב (27.8.2013), ע"א (ת"א) 16433-04-13 משה נאה נגד יהודה מועלם (23.4.2014).
דיון והכרעה
19. המחלוקת שהוחזרה להכרעה בפניי הנה האם זכאית התובעת לדמי שכירות בגין התקופה בה נוהל המושכר על-ידי כונס נכסים. טענת הנתבע כי אינו חב בתשלום דמי שכירות בגין התקופה בה נוהל הנכס על-ידי כונס נכסים הועלתה בפניי במסגרת הדיון בתביעה . בסעיף 19(ד) לפסק הדין דחיתי את הטענה, תוך שקבעתי כי:
"טוען הנתבע כי אינו חייב בתשלום דמי שכירות לתובעת בגין התקופה בה נוהל הבניין על-ידי כונס נכסים (2010-2014). לא מצאתי כל בסיס משפטי לטענה זו. כונס הנכסים נכנס בנעליו של הבעלים והיה על הנתבע לשלם לו דמי שכירות במהלך תקופת הכינוס. משלא עשה כן, זכאית התובעת לתשלום דמי השכירות, שאם לא כן ייעשה הנתבע עושר ולא במשפט (מעבר לתקופה של 2005-2009 בגינה לא שילם דמי שכירות – למעט 5,000 ₪ בשנת 2014 – ולא ניתן לגבותם היום בשל התיישנות).
יצוין כי גם הנתבע בעדותו לא חלק על חובתו לשלם דמי שכירות במהלך תקופת הכינוס, הגם שלטענתו לא היה צריך לשלם דמי שכירות בשל ההסכם בין הצדדים ביחס לעבודת הזגגות שביצע עבור התובעת (ע' 21, ש' 36 – ע' 22, ש' 13)."
20. במסגרת הדיון בערעור שהגיש הנתבע כנגד פסק הדין, הסכימו הצדדים להחזיר את הדיון בתביעה לבית משפט השלום, על מנת לאפשר לתובעת להוכיח את עילת תביעתה בכל הנוגע לתקופת הכינוס.
21. לשם הוכחת עילת תביעתה, על התובעת להוכיח כל אחת מהעובדות המכילות את עילת התביעה ופורטו בכתב התביעה (תקנה 9(5) ותקנה 71(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי")). אכן, עילת התביעה מהווה את העובדות המולידות את הזכות לקבלת הסעד הנתבע (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מה' שביעית, אמינון הוצאה לאור (1995), בעמ' 133). במילים אחרות, יסודותיה של עילת התביעה הם התנאים הקבועים בדין לקבלת הסעד מכוחה (י' קדמי, על הראיות, חלק רביעי, דיונון הוצאה לאור, תש"ע-2009, בעמ' 1730).
22. בענייננו, עילת התביעה הנה כי הנתבע לא שילם דמי שכירות בתקופה בה נוהל המושכר על-ידי כונס נכסים (2010-2014) . דא עקא, אין כל מחלוקת בין הצדדים בכל הנוגע לעובדה זו (ראו, בין השאר, סעי פים 8.10 ו-17.3 לתצהיר הנתבע) . המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה המשפטית, האם בשים לב לכך שהנתבע לא שילם דמי שכירות לכונס הנכסים בתקופה בה נוהל המושכר על ידיו, זכאית התובעת לתובע מהנתבע דמי שכירות.
23. בהקשר זה טוען הנתבע כי ככל ולא גבה הכונס דמי שכירות במהלך תקופת הכינוס, קמה לתובעת עילת תביעה נגדו, אך לא נגד הנתבעת. לעניין זה הפנה הנתבע בסיכומיו לפסק הדין בעניין עו"ד שי גרנות, בו נדונה אחריותו של כונס נכסים בנזיקין. אכן, אין חולק כי בנסיבות מתאימות עשויה לקום לבעל הנכס עילת תביעה כנגד כונס נכסים שמונה לניהולו. דא עקא, אין בין כך לבין השאלה שבמחלוקת בפניי מאומה, שהרי ברי כי אין בכך שלתובעת עילת תביעה כנגד הכונס, ככל ויש לה עילה כאמור, בכדי לייתר את עילת תביעתה כנגד הנתבע, ככל ויש לה עילה כאמור. מדובר בעילות נפרדות ושונות שאינן מוציאות זו את זו ואין בקיומה של האחת בכדי לבטל את זולתה.
24. לעניין זה אין לי אלא להפנות לפסק הדין אליו הפנה הנתבע בסיכומיו (תא"מ 54854-09-11 יוסף שאבי נגד עו"ד חנוך עדי זהב (19.1.2014) ). באותו מקרה קיבל בית משפט השלום את תביעת התובע, בעל הנכס, וחייב את הנתבעים – כונס הנכסים והדיירת – ביחד ולחוד, בתשלום חובות דמי השכירות שלא שולמו במהלך תקופת הכינוס. עוד יצוין כי כנגד פסק הדין הוגש ערעור שנדון בע"א (נצ') 33890-03-14‏ ‏ חנוך עדי זהב נ' יוסף שאבי (9.7.2014). בפסק דינו קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור וביטל את חיוב הכונס, כך שהדיירת חויבה במלוא דמי השכירות בגין תקופת הכינוס . בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון, נדחתה ( רעא 6731/14 ‏ יוסף שאבי נ' חנוך עדי זהב (15.1.2015)).
25. עוד טוען הנתבע כי יד הכונס בנכס הנה כיד הבעלים, אולם אין יד הבעלים כיד הכונס. בענייננו, מונה כונס הנכסים על-ידי יו"ר לשכת ההוצאה לפועל. על כונס הנכסים הוטל לממש את הנכס, לשם תשלום חוב הארנונה הרובץ עליו. אכן, סעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") קובע כי: "כונס הנכסים ייקח לרשותו את הנכס שנתמנה לו, ינהלו, ימכרנו, יממשו ויעשה בו כפי שיורה רשם ההוצאה לפועל; וידו של כונס הנכסים בכל אלה כיד החייב." (לפרשנות סעיף זה ראו פסק הדין ב רע"א 8233/08 מרגלית כובשי נ' עו"ד איל שוורץ, סד(2) 207 (2010)).
26. כונס הנכסים אינו שלוחו של החייב או של הנושה אלא שליח של בית המשפט, המבצע הוראותיו. לעניין זה ראו פסק הדין בעא 8410/06 ‏ ‏ אהובה נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ (28.12.2008):
"במשפט הישראלי הוכר כונס הנכסים כבעל מעמד של קצין בית המשפט הפועל בשמו (Officer of the Court) לצורך מילוי תפקידו (רע"א 7287/06 שלמה ובר - כונס הנכסים למכירת הדירה נ' יעקב יונה (12.6.2008)), עוד נאמר, כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה אשר הציע או ביקש את מינויו, ולפיכך מחויבותו היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין; הוא אינו מהוה שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו (רע"א 10420/07 אלברט כהן נ' מצליח מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (28.4.2008); רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007)). על כן טעונות כל הפעולות הננקטות על ידי כונס הנכסים לצורך מימוש תפקידו, לרבות מכירת הדירה, אישור מטעם בית המשפט הממנה. וכיוון שכונס הנכסים הוא קצין בית המשפט ופועל בשמו, עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, בנוסף לחובות האמון והזהירות כלפי הזולת לסוגיו, נושים ואחרים (ראו רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז (3) 485 (1.7.1993); (ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' וולף, 20.1.1993); ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 20, 26 (1975)). ..."
27. צודק הנתבע, אם כן, בטענתו כי כונס הנכסים נכנס בנעלי החייב. יחד עם זאת, איני מקבלת את טענת הנתבע כי סמכויות כונס הנכסים, כמפורט בסעיף 54(א) לחוק ההוצאה לפועל, מאיינות את זכויותיו הקנייניות של בעל הנכס. אכן, ככל ומונה כונס נכסים לשם מימוש נכס ובמהלך התקופה בה חל מינוי כאמור , לא יכול בעל הנכס לפעול למימוש זכויותיו הקנייניות בנכס (ראו לעניין זה, בין השאר, הוראות סעיף 56 לחוק ההוצאה לפועל). דא עקא, לאחר וככל ובוטל המינוי (בלא שהנכס נמכר), חוזרת זכות הבעלות של התובע והופכת שלמה מלכתחילה, ללא כל פגם.
28. קבלת הפרשנות שמציע הנתבע תביא לכך כי שוכר שלא שילם דמי שכירות במהלך תקופה בה נוהל נכס על-ידי כונס נכסים יהא פטור מתשלום דמי שכירות אף לאחר ביטול המינוי . אין לקבל פרשנות זו, שמשמעותה פגיעה נוספת בבעל הנכס, אשר כבר נפגע בשל מחדל הכונס לגבות דמי שכירות ולהקטין את נזקי בעל הנכס במהלך תקופת הכינוס (ככל שהיה מחדל כאמור). זאת ועוד, קבלת הפרשנות שמציע הנתבע תביא ל עשיית עושר ולא במשפט על-ידי השוכר. בעל הנכס זכאי להשבת התעשרות זו. בנקודה זו אני אף מקבלת את טענת התובעת, כי טענת הנתבע לפטור מתשלום דמי שכירות בגין התקופה בה נוהל הנכס על-ידי כונס נכסים אינה מתיישבת עם חובת תום הלב וניקיון הכפיים המצופ ים ממי שמבקש סעד מן הצדק.
29. לעניין שמירת זכויותיו של החייב – בעל הנכס ראו גם הוראות סעיף 55 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע כי: אין במינוי של כונס נכסים כדי לפגוע בזכויות החייב לפי סעיפים 22, 38, 39 ו-50 או לפי כל דין אחר."
30. ויודגש, אין בקיומה של עילה חוזית כדי לייתר עילה מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט. לעניין זה ראו דברי בית המשפט בעא 588/87 אליעזר כהן נ' צבי שמש, פ''ד מה(5) 297:
"בעצם קיומו של חוזה (להבדיל מהתנאה מנוגדת מפורשת) אין כדי לשלול או כדי להגביל את תחולתם של דיני עשיית עושר ולא במשפט. בלשון ציורית אומר השופט ברק, כי לגישתו 'חלים דיני עשיית עושר ולא במשפט - כמעין נשר גדול הפורש כנפיו - על כל הדינים השונים, בין שיש בהם הוראות בענייני עשיית עושר ולא במשפט, ובין שאין בהם הוראות כאלה, בין שהוראות בעניין עשיית עושר ולא במשפט עוסקות בחוזה הקיים, ובין שהן עוסקות בחוזה שהופר ' (שם , בעמ' 266). נפסק, כי, בנסיבות מסוימות, הנפגע מהפרת חוזה רשאי לתבוע הן בעילה של הפרת חוזה והן בעילה של עשיית עושר ולא במשפט; ובלבד שבמישור העובדתי הקונקרטי לא תסתורנה התביעות זו את זו, ובמה שייפסק לזכותו בסך הכול לא יהא כדי להעשירו על חשבון המפר."
31. משכך, אני קובעת כי התובעת זכאית לתבוע מהנתבע דמי שכירות בגין תקופה בה נוהל הנכס על-ידי כונס נכסים. בענייננו, אין חולק כי דמי שכירות כאמור לא שולמו במהלך התקופה בה נוהל המושכר על-ידי כונס נכסים . משכך, על הנתבע לשלם לתובעת דמי שכירות, בגין תקופה זו.
בכל הנוגע לגובה דמי השכירות, אין לי אלא לחזור על האמור בפסק הדין מיום 25.2.2019.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתן היום, ד' אדר ב' תשע"ט, 11 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.