הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 33527-01-19

בפני
כבוד השופט אייל דורון

התובע (המבקש)
נ' ב'
ע"י ב"כ עוה"ד ר' מרעי ואח'

נגד

הנתבעות
1. חישתיל בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד ו' אבו חאטום ואח'

2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד י' נחשון ואח'

החלטה

מונחת בפניי בקשת התובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי ("המל"ל"), לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מתאונה בה היה מעורב לטענתו ביום 19.9.17.

רקע

1. התובע, יליד 1955, עבד במועדים הרלבנטיים כנהג משאית אצל הנתבעת 1. לטענתו, ביום 19.9.17, בשעה שעמד על הרמפה של המשאית ועסק בפריקת "כלובים" עם שתילים, נפל מהרמפה וכתוצאה מכך נחבל בגופו (להלן לשם הנוחיות: " התאונה"). יצוין כי הצדדים חלוקים בשאלה אם מדובר בתאונת דרכים כמשמעות הדבר בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובע טוען כי מדובר בתאונת דרכים ועומדת לו עילת תביעה מכוח החוק כנגד הנתבעת 2, מבטחת המשאית, ולחילופין בלבד, טוען התובע, כי עומדת לו עילת תביעה בעילת רשלנות כנגד מעסיקתו הנתבעת 1. הנתבעת 1 טוענת בין היתר כי מדובר בתאונת דרכים והנתבעת 2 טוענת היפוכו של דבר.

2. לאחר התאונה פונה התובע לטיפול רפואי במרכז הרפואי "כרמל" בחיפה. בקבלתו בחדר המיון תואר מצבו של התובע כך:

"בן 62 לדבריו היום בעת עבודתו נפל ממשאית ונחבל בברך כתף וכף יד ימין. שולל חבלת ראש בחילות או הקאות לאחר האירוע. בבדיקתו - מתהלך בחופשיות. ברך ימין ללא סימני חבלה חיצוניים טווח תנועות מלא ברך יציבה לכל הכיוונים רושם לנוזל מפרקי מוגבר ללא פיקה צפה בלחיצה. ללא חוסר נוירווסקולרי. מנגנון יישור שמור ללא GAP במישוש גידים. כתף - טווח תנועות מלא ללא סימני חבלה ללא רגישות במישוש ללא חוסר נוירווסקולרי גפה עליונה. כף יד נפיחות על פני ראש מסרק 3 רגישות במישוש ללא אנגולציה או דפורמציה".

התובע הופנה לביצוע בדיקות הדמיה של כתף ימין, אצבע יד ימין וברך ימין. לאחר שנבדק שוחרר לביתו עוד באותו היום עם המלצה למנוחה של 4 ימים עם רגל מורמת וקירור מקומי, הליכה בדריכה מלאה עם מקבע צירים לפי היכולת וביקורת אצל אורתופד. בסיכום הטיפול במיון נכתב:

"בצילום ללא ממצא גרמי חריף בגפה עליונה. בצילום ברך רושם לקרע ACL ללא שברים. בדיון עם מנהל מחל קת אורטופדיה (מומחה ברך) הומלץ על סד גבס והמרתו בהקדם למקבע צירים ZIMMER. בוצעה חבישת ג'ונס. במידה ומחר לא ישיג מקבע צירים יש לפנות למיון לביצוע סד גבס אחורי טוטור. משתחרר לביתו עם ההמלצות הבאות..."

3. מהתיעוד הרפואי שצורף לכתב התביעה ולבקשה להבאת ראיות לסתור , עולה כי לאחר שחרורו מבית החולים טופל התובע בקהילה, לרבות בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בתמצית, השתלשלות העניינים העולה מן התיעוד, היא כלהלן:

ביום 27.9.17 פנה התובע לייעוץ אורתופדי. בבדיקה הגופנית נמצאו "סימני נוזל תוך-פרקי. סימנים מניסקליים חיוביים. ברך יציבה. רגישות למשוש בסדק מפרקי". הומלץ לתובע על מנוחה, יעוץ מומחה כף יד ופיזיותרפיה . בנוסף, התובע הופנה לבדיקות הדמיה וביניהן בדיקת MRI לברך ימין. התובע עבר את בדיקת ה - MRI בברך ימין ביום 15.11.17 ובה הודגמו ממצאים שונים כמפורט שם. לאחר קבלת ממצאי הבדיקה נותרה המלצת האורתופד על כנה ובביקור מיום 22.11.17 הוא המליץ שוב על פיזיותרפיה, חימום מקומי, מנוחה, הליכה לפי יכולת ומעקב רופא מטפל.

התובע פנה גם לייעוץ של אורתופד כף יד, בתאריך לא ידוע, ובבדיקה הגופנית נמצאו "נפיחות באזור MPJ כאבים ב STRESS, כיפוף מוגבל, יציבות תקינה של המפרק. ללא חוסר נוירולוגי. צילום - חוזר מהמיון והיום - ללא עדות לפגיעה גרמית". הומלץ לתובע ריפוי בעיסוק. ביום 4.12.17 שב התובע לביקורת אצל אורתופד כף יד שהמליץ על המשך טיפול בריפוי בעיסוק וקבע כי אין מקום לטיפול ניתוחי.

4. התובע הגיש תביעה למל"ל לקביעת דרגת נכות מעבודה ולקבלת דמי פגיעה. בדו"ח הועדה הרפואית שדנה בעניינו של התובע ביום 13.5.18 תוארו תלונותיו של התובע כך:

"הרופא אמר לי שבגיל שלי לא עושים ניתוח. סובל מכאבים. לא יכול לשבת בכריעת ברך ומתקשה בעליית מדרגות, יש קליקים ברגל. בלילה הרבה כאבים. הרגל מתנפחת, בישיבה הברך כואבת. יש גם פגיעה באצבע 3 כף יד ימין. עשיתי פיזיותרפיה. היד הדומיננטית יד ימין. עפ"י עו"ד: עשה בדיקת MRI מצרף פענוח מ-11/17 - יש קרע במיניסקוס אחורי ומבקש להיבדק בעניין האצבע".

הועדה הרפואית בדקה את התובע ואלו היו ממצאי הבדיקה:

"בבדיקה. מתהלך ללא צליעה. אין דלדול שרירים בירך ימין. אין תפליט. בברך ימין כיפוף וישור מלאים. אין רגישות ... המפרקים, אין סימני נזק מניסקליים. מבחני מקמורי ואפלי שליליים. יציבות לצדדים תקינה. כוח גס שמור. אין הפרעה עצבית. בכף יד ימין - אין נפיחות, אין רגישות מקומית. מתלונן על כאבים באצבע 3. טווח תנועות ללא הגבלה. אין תלונות לגבי כתף ימין."

הועדה הרפואית קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 20% מיום 20.12.17 ועד ליום 31.1.18, ובשיעור 10% מיום 1.2.18 ועד ליום 31.3.18. עוד קבעה הועדה כי לא נותרה לתובע הגבלה אורתופדית המקנה נכות צמיתה בגין התאונה.

התובע הגיש ערר על החלטת הועדה הרפואית ביום 4.9.18, בחלוף למעלה משלושה חודשים מהיום בו נמסרה לו החלטת הועדה. בהודעה של פקיד התביעות מיום 14.10.18 נמסר לתובע כי לא ניתן לטפל בערר משום שהוגש בחלוף המועד הקבוע לכך בדין וכי באפשרותו להגיש ערעור על החלטה זו לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 12 חודשים. ככל הנראה וכפי שעולה מטענות התובע לא הוגש ערעור כאמור.

טענות הצדדים

5. טענות התובע - התובע טוען כי התיעוד הרפואי שעמד בפני הועדה לא היה מלא ולא שיקף את המצב הרפואי של התובע לאשורו. התובע מוסיף כי לפי דו"ח הועדה עמדו בפניה 5 מסמכים רפואיים כאשר בידי התובע היו לא פחות מ-9 מסמכים רפואיים נוספים (נספח ג' לבקשה) שכלל לא הוזכרו בדו"ח הועדה ו/או הועדה בחרה להתעלם מהם ואשר משקלם הסגולי רב. התובע מוסיף כי אילו היתה הועדה נחשפת ל-9 מסמכים אלו היתה קביעתה משתנה.

התובע טוען כי לא ניתנה לו הזדמנות לשטוח את טענותיו בפני ועדת הערר שלא התכנסה מעולם וכי אילו היתה נחשפת למלוא התיעוד הרפואי מסקנותיה היו שונות ממסקנותיה הלא מנומקות של הועדה הרפואית מדרג ראשון. עוד התובע טוען כי הועדה הרפואית מדרג ראשון הסתמכה על דעתו של רופא אחד בעוד בוועדה הרפואית לעררים יושבים שלושה רופאים שוודאי היו מחזיקים בדעה אחרת לגבי מצבו הקליני של התובע.

6. טענות הנתבעת 2 (להלן לשם הנוחיות: "הנתבעת") - הנתבעת טוענת כי במקרה הנדון לא מתקיימות הנסיבות החריגות הנדרשות לשם קבלת בקשה להבאת ראיות לסתור.

הנתבעת טוענת כי העובדה שהערר נדחה משום שהוגש על ידי התובע באיחור אינה מהווה סיבה לקבלת הבקשה. עוד טוענת הנתבעת כי אם נלך לשיטתו של התובע כל נפגע שאינו שבע רצון מהחלטת הועדה יכול להימנע מהגשת ערר (או להגישו באיחור ניכר) ויהא בכך, לשיטתו של התובע, להצדיק התרת הבאת ראיות לסתור.

הנתבעת טוענת כי אין ביסוס עובדתי לטענה שבפני הועדה לא עמדו המסמכים הרפואיים שצורפו כנספח ג' לבקשה משום שלא צורף תצהיר לבקשה לשם תמיכה בטענות העובדתיות שיש בה. עוד טוענת הנתבעת כי בפרוטוקול הועדה צוין שעמדו בפני הועדה תעודות רפואיות ובהחלט יתכן כי מדובר באותו תיעוד רפואי שצורף לבקשת התובע. לבסוף טוענת הנתבעת כי חזקה על התובע שהציג בפני הועדה את המסמכים המקדמים לשיטתו את האינטרס שלו.

דיון והכרעה

7. סעיף 6ב. לחוק קובע:
"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

בפסיקה נקבע כי נוסח הסעיף מצביע על כך שהבאת ראיות לסתור תותר במקרים מיוחדים וחריגים בלבד, ובנסיבות יוצאות דופן [ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה, פ"ד מה(4) 77, 82 (1991) (להלן: "עניין טיארה")].

הפסיקה אינה קובעת רשימה סגורה של מקרים בהם תותר הבאת ראיות לסתור והדבר יבחן לפי נסיבות כל מקרה לגופו. הפסיקה מחלקת את הטעמים להיעתר לבקשה להבאת ראיות לסתור לשני סוגים: האחד, טעמים משפטיים, קרי, פגמים מהותיים, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, שנפלו בהליך קביעת הנכות על פי דין. השני, טעמים עובדתיים חדשים וכבדי משקל, כגון: שינוי מהותי במצבו של המבקש לאחר שנקבעה הנכות, נכות נוספת שהתגלתה לאחר הקביעה הקודמת, וכד'. נטל ההוכחה רובץ כמובן לפתחו של מגיש הבקשה להבאת ראיות לסתור [ר"ע 634/85 עודה נ' רותם - חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985)].

8. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, במסמכים שצורפו לבקשה להבאת ראיות לסתור ובחומר הרפואי שצורף לכתב התביעה וכן בפסיקה הרלבנטית, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מכיוון שלא הוכח כי נפל פגם בעבודת הועדה הרפואית אשר דנה בעניינו של התובע וקבעה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

9. אינני מקבל את טענת התובע לפיה בפני הועדה הרפואית לא עמד מלוא החומר הרפואי, ובאופן ספציפי אותם מסמכים רפואיים המצורפים כנספח ג' לבקשה , וזאת מכמה טעמים:

א. טענה זו בהיותה טענה עובדתית לא הוכחה על ידי התובע מכיוון שלא צורף תצהיר לבקשה לשם אימות הטענות העובדתיות הנטענות בה. בהעדר תצהיר ובהעדר ראיה חיצונית לתמיכה בטענה, כפי שאראה בהמשך, הרי שטענה זו לא הוכחה.
ב. מעיון בדו"ח הועדה הרפואית עולה כי אלו המסמכים שעמדו בפניה: סיכום מיון מיום 19.9.17; תעודה ראשונה מיום 22.9.17; פענוח בדיקת ה - MRI מיום 15.11.17; סיכומי ביקורים אצל ד"ר יוסף סטרולוביץ' מיום 22.11.17 ומיום 27.11.17. בתחתית רשימת המסמכים שעמדו בפני הוועדה, צוין כי עמדו בפניה גם "תעודות רפואיות" ללא ציון תאריכים. המסמכים שצורפו כנספח ג' לבקשה הם תעודות רפואיות שונות. בנסיבות אלו לא ניתן לומר שהוכח כי הועדה לא עיינה במסמכים אלו וכי הם לא היו חלק מאותן "תעודות רפואיות" שעמדו בפני הועדה.
ג. כפי שעולה מדו"ח הועדה התובע היה מיוצג בעת בדיקתו על ידה . עוד עולה כי גם ב"כ התובע דיבר בפני הועדה ואף הציג את בדיקת ה-MRI, על אף שהיתה כבר בתיק. בנסיבות אלו ובהינתן טענת התובע לפיה למסמכים המצורפים כנספח ג' לבקשה יש משקל סגולי רב, הדעת נותנת כי אם אמנם מסמכים אלו לא היו בפני הועדה לכתחילה היה ב"כ התובע פועל להצגתם לוועדה כפי שהציג את בדיקת ה-MRI.

למעלה מן הצורך אעיר כי מעיון באותם מסמכים (נספח ג') לא ברור מהו אותו משקל סגולי רב שהם טומנים בחובם, לשיטתו של התובע, שכן מדובר בעיקר במסמכי סיכום טיפול ממכון הפיזיותרפיה והריפוי בעיסוק וסיכום ביקור אצל ד"ר סטרולוביץ' בו לא היה שינוי באבחון לעומת הביקורים הקודמים.

10. אינני מקבל גם את טענת התובע לפיה לא ניתן לו יומו בפני ועדת הערר. ראשית, עמדה בפני התובע האפשרות להגיש ערר . הדבר לא נמנע ממנו. הוא זה שבחר, מסיבה שלא הובררה, להגישו באיחור ניכר ו רק בחלוף למעלה משלושה חודשים מהיום ביו הומצאה לו החלטת הועדה הרפואית. בנסיבות אלו לא ניתן לומר כי לא ניתן לו יומו. שנית, העובדה שוועדת ערר לא שמעה את טענותיו של נפגע, היא כשלעצמה, אינה מהווה עילה לקבלת בקשה להבאת ראיות לסתור.

11. על כן, אין בבקשת התובע כל אינדיקציה לפגם מהותי שנפל בעבודת הוועדה הרפואית של המל"ל ואשר היה עשוי להצדיק היעתרות לבקשה להבאת ראיות לסתור.

סוף דבר

12. הבקשה נדחית.

הוצאות בקשה זו ילקחו בחשבון בסיום ההתדיינות בין הצדדים.

התיק קבוע לקדם משפט ליום 6.2.20 בשעה 09:00.

המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ט' תמוז תשע"ט, 12 יולי 2019, בהעדר הצדדים.