הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 32151-06-15

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעים

  1. עומר פלום, ת.ז. XXXXXX246
  2. חנה פלום, ת.ז. XXXXXX788

שניהם ע"י ב"כ עו"ד רון אביב

נגד

הנתבעים

  1. מאיר פדר, ת.ז. XXXXX324
  2. אידה פדר, ת.ז. XXXXXX505
  3. צבי בן ציון (צבי) פדר, ת.ז. XXXXX309

שלושתם ע"י ב"כ עו"ד חווה קלמפרר-מרצקי

פסק דין

1. התובעים, המתגוררים בחיפה בבית משותף עם הנתבעים, הגישו נגדם תביעת כספית בעילות שונות על-פי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק איסור לשון הרע או החוק), חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הפרטיות) ופקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין או הפקודה ) בגין ביצוע עוולות של מטרד ליחיד, שקר במפגיע והפרת חובה חקוקה.

כתב התביעה

2. בכתב התביעה הועלתה הגרסה העובדתית הבאה: הנתבעים, זוג פנסיונרים ובנם כבן 40, נוהגים להטריד את התובעים בדרכים שונות, כמו עמידה במרפסת דירתם וצפייה בתובעת מס' 2 (להלן: התובעת) בעת שהיא יוצאת למרפסת דירתה, והטרדתה במקום עבודתה. בנוסף, הוציאו הנתבעים לשון הרע על התובעים באמצעות פרסומים רבים, שארבעה מהם פורטו בכתב התביעה:
(1) במכתבם מיום 26.5.2012 של הנתבעים מס' 2-1 לוועדה המקומית לתכנון ובנייה חיפה (להלן: הוועדה המקומית), בו ביקשו הצמדת פקח שישגיח על עבודות בנייה בהיתר של התובעים, הם כינו אותם כמי ש"ידועים כפורעי חוק".
(2) נתבע מס' 3 השמיע באוזני מזכירת הוראה בפקולטה להנדסה אזרחית בטכניון, שהוא מקום עבודתה של התובעת, ביטויים רוויי שנאה כלפיה, וכינה אותה "אדם רע ואכזרי, אשר עושה צרות לכל הסובבים אותו, מסוכנת";
(3) נתבע מס' 1 העביר לדיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה בטכניון מידע על הליך משפטי שהתנהל בין התובעים לנתבעים בבית משפט לתביעות קטנות, כינה את התובעת "שקרנית" וטען כי מינוייה לתפקיד בפקולטה הינו "שגיאה קשה";
(4) נתבעים מס' 2-1 השמיצו את התובעים במסעדה באזור מגוריהם, והנתבעת מס' 2 (להלן: הנתבעת) אף אמרה: "אין סיכוי שמהנדסת מלומדת (התובעת - א"ג) תהיה חברה של מוכרת במסעדה".

נטען כי הפרסומים מהווים ניסיון להשפיל את התובעים, לעשותם לשנאה, לבוז וללעג, על מנת לפגוע בדמותם בהליכים המתנהלים בפני הרשות המקומית, לפגוע במשלח ידה של התובעת בטכניון ולהכפישם ברמה האישית בביתם ובאזור מגוריהם. הודגש כי אין לבחון כל אחד מהפרסומים ב"חלל ריק", אלא יש לראותם כחלק ממסכת מתוכננת ומכוונת שנועדה ליצירת מומנטום שלילי נגד התובעים בכל מקום אליו יפנו - בעבודה, בבית ומחוצה לו. מאחר והפרסומים נעשו בכוונה לפגוע ובזדון, נתבע בגין כל אחד מארבעת הפרסומים שפורטו פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע.

3. התובעים הוסיפו וטענו כי התנהלות חריגה של הנתבעים כלפיהם - נעיצת מבטים בתובעת בהיותה במרפסת דירתה, הטרדת התובעת בעת שעבדה במכון המים בטכניון, והפרעה לתמרוני חנייה של התובעים בחניית הבית המשותף - עולה כדי פגיעה בפרטיותם ללא הסכמתם ובכוונה לפגוע בהם, ובגינה נתבע פיצוי ללא הוכחת נזק, כקבוע בסעיף 29א(ב)(2) לחוק הגנת הפרטיות. עוד נטען כי התנהגות הנתבעים פוגעת בהנאת התובעים מדירתם, ועולה כדי עוולה של מטרד ליחיד, הקבועה בסעיף 44 לפקודת הנזיקין. התובעים אף טענו כי הפרסומים שנעשו על-ידי הנתבעים כללו שקרים, וככאלה היוו ביצוע עוולת שקר במפגיע, הקבועה בסעיף 58 לפקודה. כן צוין כי מאחר והתנהגות הנתבעים מהווה אף הפרה של האיסורים הכלולים בחוק מניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2001, יש לראותם כמי שאף ביצעו עוולה של הפרת חובה חקוקה, הקבועה בסעיף 63 לפקודה.

4. אקדים את המאוחר ואציין כבר עתה כי מאחר ובסיכומיו בכתב זנח בא-כוח התובעים את הטיעונים הנוגעים לעוולות שבפקודת הנזיקין, יתמקד פסק דין זה אך ורק בעילות שבחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. (על דינה של זניחת טענה בסיכומים, ראו: ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה, פ"ד מז (1) 311 (1993); ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט, פ"ד מ"ט (2) 102 (1995); ע"א 2950/07 יונס מוחמד סולימאן, עיזבון המנוחה יונס ג'מילה מוחמד סלאמה נ' מדינת ישראל -מינהל מקרקעי ישראל (פורסם בנבו, 26.10.2009)).

כתב ההגנה

5. בכתב ההגנה הודו הנתבעים בפרסום הראשון והכחישו את שלושת הפרסומים האחרים. אשר לפרסום הראשון, נטען כי אין מדובר בלשון הרע, ובכל מקרה עומדת להם הגנת "אמת דיברתי", מאחר והתובעים פעלו בניגוד להיתר בנייה ואף הוגש נגדם כתב אישום על-ידי הוועדה המקומית. אשר לפרסום השלישי, נטען שנתבע מס' 1 היה בעבר חבר סגל זוטר בפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון, ולפיכך הוא רשאי להביע ללא חשש את דעתו בפני דיקן הפקולטה. הוכחש כי נאמר על התובעת שהינה "שקרנית", אך לחילופין הועלתה טענת הגנה של "אמת דיברתי".

עוד נטען בכתב ההגנה כי הנתבע מס' 3 אינו מתגורר בבית הוריו. אשר לטענות בכתב התביעה בנוגע למקרים נוספים ודומים, הודגש בכתב ההגנה כי אין מקום לדון בהם ולהביאם בחשבון כל עוד לא פורטו בכתב התביעה.

לשון הרע - אופן ניתוח העוולה

6. כידוע, הניתוח של טענת הפגיעה בשם טוב, המולידה עוולה בנזיקין ומזכה בפיצוי, נעשה בארבעה שלבים: בשלב הראשון יש לבחון אם מה שפורסם הינו "פרסום" כהגדרתו בסעיף 2 לחוק. בשלב השני יש לבחון אם הפרסום מהווה "לשון הרע", כהגדרתו בסעיף 1 לחוק. ככל שיתברר שמדובר ב"לשון הרע", יש לבחון בשלב השלישי את תחולתן של ההגנות השונות שבחוק. אם לא קמות הגנות אלו, יקבע בית משפט בשלב הרביעי את הסעד המתאים. (על שלבי הניתוח ראו: ע"א 89/07 נודלמן נ' שרנסקי, פסקה 17 (פורסם בנבו, 4.8.2004); ע"א 8345/08 עו"ד בן נתן נ' בכרי, פסקה 2 (פורסם בנבו, 27.7.2011); ע"א 751/10 פלוני נ' דיין-אורבך, פסקה 6 (פורסם בנבו, 8.2.2012)).

7. אשר לשלב שני - עוד בפסיקה ישנה (שמקורה בפסיקה באנגליה) נקבע כי סוגיה זו של "לשון הרע" אינה שאלה עובדתית הנבחנת על-פי ראיות. בית המשפט הוא שיקבע ממצא בשאלה אם הפרסום מהווה לשון הרע, ללא שמיעת ראיות. על המבחן לקביעה "לשון הרע מהי" עמד בית המשפט העליון ברע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 24 לפסק דינו של השופט ריבלין (פורסם בנבו, 12.11.2006):

"בניתוח שאלה זו, "המבחן הקובע הוא, מהי, לדעת השופט היושב בדין, המשמעות, שקורא סביר היה מיחס למילים" (ע"א 740/86 תומרקין נ' העצני, פ"ד מג(2) 333, 337). הנה אפוא, עלינו לשאול ולשקול, מה היה מבין האדם הסביר, לנוכח האמירות הפוגעניות ..... אלא שבית משפט, בעת שהוא בא לפרש ביטוי מלעיז, אינו בוחן את כוונותיו של המפרסם, אף לא את האופן בו הבינו את הביטוי הנפגע או השומעים-בפועל (ראו ע"א 257/57 אפלבוים נ' בן גוריון, פ"ד יד 1205, 1215; פרשת תומרקין הנ"ל, בעמ' 337; אולם ראו חריג לכך בסעיף 16(ב)(3) ל חוק איסור לשון הרע). השאלה המכרעת היא אובייקטיבית, לאמור - יש לתור אחר המובן הטבעי והרגיל של הפרסום בעיני האדם הסביר (ראו גם ע"א הארץ, בעמ' 300). כך לגבי פרשנות הביטוי, וכך לגבי עצם השאלה האם יש בו, בביטוי, כדי להוות "לשון הרע" (ראו גם ע"א 809/89 משעור נ' חביבי, פ"ד מז(1) 1, 7). זאת וגם זאת: משמעותה של התבטאות אינה נגזרת אך ורק מפירושן המילולי או הבלשני המדויק של המילים שבהן נעשה שימוש. נסיבות חיצוניות הסובבות את הפרסום, ההקשר בו נאמרו הדברים - כל אלה, וכיוצא באלה, יש בהם כדי ללמד מהו, אל נכון, פירושו של הפרסום".
 
יש לזכור כי לא כל התבטאות הכוללת תיאור מבזה של אדם כלפי רעהו תיחשב ל"לשון הרע". וראו, לעניין זה, את דברי השופט ג'השאן ב ת"א (שלום חד') 18092-05-12 אגבאריה נ' מסרי (פורסם בנבו, 2.4.2013):

"גישתי היא, כי גידופים וקללות, שהשימוש בהם שכיח יותר, ואין בו כדי לייצר אצל השומע דעה שלילית על הנפגע (ולרוב הם מייצרים אצל השומע דעה שלילית על האומר, דווקא), לא יחשבו כ"לשון הרע". לדאבוני, וכפי שציין המלומד שנהר בספרו הנ"ל, קללות הן חלק מן החיים החברתיים והכרה גורפת בקללות, כעונות להגדרת "לשון הרע", יש בה כדי להביא כל קללה וגידוף לשערי בית המשפט. יחד עם זאת, כאשר הקללה מייחסת לתובע תכונה שלילית, וכאשר משתמע ממנה שאין מדובר "בקללת רחוב רגילה" אלא בקללה אשר פוגעת בערכו של התובע בעיני הבריות, וכאשר היא עוסקת דווקא בתכונות הנפגע, תוכר קללה זו כ-"לשון הרע". ... בענייננו, איני סבור כי מדובר בקללות רגילות, קללה חולפת שאינה מלמדת דבר על הנפגע , כי אם בדברים הכוללים התייחסות ספציפית לתכונות התובעת- בעיני הנתבעת ועל רקע בקשת הנתבעת לפטר את התובעת מעבודתה".

הפרסום הראשון

8. הפרסום הראשון עוסק בכינוי "פורעי חוק" אשר הנתבעים מס' 2-1 ייחסו לתובעים במכתבם מיום 26.8.2012 לוועדה המקומית, ובו נכתב, בין השאר:

"היום בבוקר התחילה העבודה בגשר של חנה ועומר פלום. אנחנו מופתעים שכבר נתתם להם אור ירוק להתחלת הבנייה. האם בדקתם שהם קיימו את התנאים המוקדמים שנדרשו מהם? אמנם את המחסנים שבחזית הבניין הם פרקו, אבל במקום הפרגולה המקורה בגג רעפים שהם נדרשו לפרק, הם הקימו פרגולה מקורה חדשה. לכאורה הם עמדו בהבטחתם שהגג של הפרגולה ייעשה מקורות עץ במרווחים ביניהם, אבל למעשה זוהי רק הסוואה ... הואיל וחנה ועומר פלום ידועים כפורעי חוק, אנחנו מבקשים מכם - שאם אכן אישרתם להם את התחלת הבנייה - שתצמידו להם פקח שישגיח על עבודות הבנייה, שלא יחרגו ממה שאישרתם להם".

קדם למכתב זה אישור שניתן לתובעים ביום 2.1.2012 על-ידי ועדת המשנה של הוועדה המקומית להקמת פרגולה ללא קירוי ( נ/1). בחקירתו הנגדית הודה התובע מס' 1 (להלן: התובע) כי בגין פרגולת הצללה שבנו התובעים בדירתם הוגש נגדם כתב אישום , אולם הדגיש כי הוא הוגש רק לאחר מועד המכתב של התובעים:

"כתב האישום הוגש על חריגה משטח הפרגולה. היה ויכוח טכני בין האדריכל שלנו לבין העירייה, האם השטח עומד בתנאי ההיתר או לא עומד בתנאי ההיתר. לא ההיתר" (עמ' 9 לתמלול ישיבת ההוכחות מיום 23.5.2018 ).

"כתב האישום הוגש על חריגה במטרג' של הפרגולה שתוכננה לעומת תנאי ההיתר" (עמ' 12 לתמלול).

התובע אף אישר כי הורשע בעבירת חניה בחניית נכה ללא תו נכה (כמפורט בפסק הדין שניתן בעפ"א 16079-07-15 - נ/3) (עמ' 14 לתמלול).

9. הנתבע מס' 1 העיד בתצהירו (נ/5):

"9. בנקודה זו יובהר כי אין זו הפעם הראשונה בה מבצעים התובעים עבירות תכנון ובנייה והם מוכרים לעירייה בענייני תכנון ובנייה.

10. יודגש כי אף הפרגולה שבנו התובעים על גג ביתם הייתה בניגוד להיתר ועל כן העירייה הגישה נגד התובעים כתב אישום ודאגה להסרת החריגות.

ובחקירתו הנגדית נשאל התובע מס' 1 על מה הסתמך בקביעתו כי התובעים הינם פורעי חוק, והשיב:

"לפחות על שני מקרים - על הפרגולה של הרעפים ועל המחסנים" (עמ' 49 לתמלול).

עוד אמר:

"אולי אני הגזמתי במינוח 'פורעי חוק'. אני אמרתי יכול להיות שהייתי צריך לכתוב 'עוברים על החוק', אבל מתוך מה שאני ראיתי שהייתה פרגולה אחת ועכשיו הולכת להיות פרגולה שנייה, והיו המחסנים שהם הורידו רק בלחץ של העירייה, רק כאשר הכריחו אותם שבאישור לגשרון בתנאי שהם יורידו את מה שנדרש מהם, אז זה נראה לי לא הכי ישר" (עמ' 48 לתמלול).

"עכשיו, כידוע 'פורעי חוק' הכוונה ספציפית לדברים שקשורים עם העירייה, הקשר שלהם עם העירייה" (שם).

10. נתבעים מס' 2-1 לא כפרו בעצם הפרסום. תיאורם את התובעים כ"פורעי חוק" בפני הוועדה המקומית עלול לבזותם ונועד לפגוע במאמציהם לקבל היתרים נדרשים לבנייה. כינוי זה ייחשב כ"לשון הרע" באוזני האדם הסביר. הגנת "אמת דיברתי", שהועלתה על-ידי הנתבעים, מעוגנת בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע ובנויה על שני אדנים - אמת בפרסום ועניין ציבורי. במועד משלוח המכתב שכלל התבטאות זו (26.8.2012) כבר הותקן על-ידי התובעים גגון ללא היתר בניה, כפי שניתן ללמוד ממסמך נ/1, ולכאורה די בכך כהוכחה לאמת בפרסום. עניין ציבורי קיים אף הוא, משהופנה הכינוי "פורעי חוק" לידיעתה של הוועדה המקומית. הנתבעים לא הסתפקו בביטוי 'עוברים על החוק' אלא בחרו בביטוי הקשה יותר 'פורעי חוק', אולם סבורני כי למרות ההגזמה שבתיאור זה, אין לראותו כחציית קו המעבירה את הביטוי מהתבטאות המשקפת אמת להתבטאות העולה כדי לשון הרע. מעבר לדרוש יוער כי התובע הודה בחקירתו הנגדית כי אין מדובר במקרה בודד של אי-קיום החוק וכי היו מספר מקרים (חלקם מאוחרים למועד משלוח המכתב) בהם הוא ואשתו, או הוא לבדו, עברו על חוקי התכנון והבניה ותקנות התעבורה. הגעתי, איפוא, למסקנה כי הנתבעים הוכיחו הגנה טובה כנגד הפרסום האמור.

הפרסום השני

11. ציפי וידר, ששימשה כמזכירת ההוראה של המסלול להנדסה חקלאית בפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון, העידה בתצהירה (ת/5):

"2. במהלך שנת 2011 ... הופיע בדלת חדרי בעבודה בחור בעל מראה מגודל ומוזר במקצת שאותו לא הכרתי.

3. הבחור שאל אותי אם אני מכיר את חנה פלום ולאחר שעניתי בחיוב הוא התחיל להשמיץ אותה בצורה מאוד קשה, קילל והשמיץ אותה במרץ, דיבר עליה בצורה מלוכלכת וגסה ואחר כך פשוט הלך.

4. בין יתר הדברים שאמר היו אמירות כגון 'את חושבת שאת מכירה אותה אבל את לא. היא רעה ואכזרית. היא בן אדם שעושה צרות לכל הסובבים אותה. היא מסוכנת'. כמובן שהייתי בהלם ולא עניתי.

5. כעבור מספר ימים נתקלתי בו שוב במסדרון הפקולטה, וכאשר הוא ראה אותי פתח שוב בהשמצות וקללות נגדה. זכור לי שדבריו היו רוויי שנאה, תכנם והנימה שבה נאמרו זעזעו אותי ונראו לי מאוד מסוכנים.

.
7. כעבור כמה ימים, כאשר כבר ידעתי מיהו, הוא שוב הופיע במשרדי והחל שוב להשמיץ ולקלל את חנה. מיד הודעתי לו שאיני מוכנה יותר לשמוע ושהוא נדרש לעזוב מיד את המשרד שלי. מאז לא ראיתי אותו שוב".

12. התובעים הוכיחו באמצעות עדה ניטראלית כי "פרסום" זה, בו הושמעו באוזניה התבטאויות שכללו אמירות על התובעת כ"רעה ואכזרית", "אדם שעושה צרות לכל הסובבים אותה" ו"מסוכנת", אכן התרחש. אף אם העדה לא דייקה בייחסה את מספר המפגשים שלה עם הנתבע מס' 3 לשנת 2011 (בשעה שהנתבע מס' 3 למד בטכניון בשנת 2010), אין בכך כדי לפגום באמינותם של דבריה. הדברים שהו א השמיע באוזניה אינם קללות רחוב אקראיות, אלא התבטאויות קשות אשר נועדו לפגוע בתובעת במקום עבודתה, ושמקורן בסכסוך שכנים ללא כל קשר למקום העבודה. התבטאויות אלו הינן פרסום של "לשון הרע", אשר בכתב ההגנה לא הועלתה לגביו הגנה כלשהי מההגנות הקבועות בחוק. רק בסיכומי באת-כוח הנתבעים הועלתה לראשונה טענת הגנה של "זוטי דברים" המעוגנת בסעיף 4 לפקודת הנזיקין. די בכך כדי לדחות את הטענה. אף לגוף הטענה, איני סבור כי האמירות שצוינו לעיל מהוות "מעשה של מה בכך", אלא נועדו ל התנכל בתובעת אף במקום עבודתה.

הפרסום השלישי

13. פרופסור יעקב אושמן, שהיה דיקן הפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל בטכניון העיד בתצהירו (ת/2) על פגישתו ביום 29.11.2012 עם הנתבע מס' 1:

"6. ... במפתיע, מבחינתי, גם רעייתו של מר פדר לקחה חלק בפגישה זו.

7. במסגרת הפגישה הוצג בפני קלסר המכיל מסמכים משפטיים שונים וצילומים המתעדים מקרים של מה שהייתי מכנה 'סכסוכי שכנים', הכל בניסיון להוכיח לי - כך לדברי בני הזוג פדר - כי החלטת הפקולטה להעסיק את הגב' פלום הייתה 'שגיאה קשה'.
.
10. אלא שביום 12.11.13 שלח אלי מר פדר הודעת דואר אלקטרונית ובה עדכן אותי על כך שהגב' פלום עושה שימוש פרטי בפקס של הפקולטה".

לתצהיר צורפו העתקי מיילים ששלח הנתבע מס' 1 לפרופ' אושמן, שבאחד מהם הוא כתב על התובעת: "רק לידיעתך היא לא מקפידה על האמת".

14. הנתבע העיד בתצהירו:

"12. ביחס לאמור בתצהירי התובעים בקשר לפרסום לשון הרע שאני דיברתי עם יעקב אושמן (להלן: ינקלה), איני אינני מכחיש את הדברים שאמרתי, אך אטען כי אין בהם לשון הרע.

13. אני דוחה את הציטוטים המופיעים בתצהירו של ינקלה אך מאשר שאכן דיברנו על התובעת.
.
19. בפגישה יחד עם רעייתי הצגתי לינקלה את פסקי הדין שניתנו נגד התובעת ואמרתי לו שלדעתי היא אינה מתאימה לתפקיד. ... כל מה שאמרתי היה אמת לאמיתה וכן בקשר להודעתי כי התובעת עושה שימוש בפקס של הפקולטה למטרות אישיות".

15. בסיכומיה בכתב ציינה באת-כוח הנתבעים כי "הגם שדבריו של מאיר לאושמן בעניין חנה מהווים לשון הרע כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע, קמה למאיר הגנה בפני התביעה בגין דברים אלו, בין מכוח הגנת אמת דיברתי ובין מכוח הגנת תום הלב". בהיעדר מחלוקת על כך שמדובר בפרסום "לשון הרע", אדרש להגנת "אמת דיברתי", שרק היא צוינה בכתב ההגנה. אינני מקבל את הטענה כי היה בפרסום "עניין ציבורי", כנדרש בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, על מנת להעמיד הגנה של "אמת דיברתי". אינני מאמין לדברי הנתבע מס' 2, שהיה חבר סגל בטכניון, כי פנייתו לדיקן הפקולטה נעשתה מתוך דאגה כנה למוסד הטכניון. פניותיו החוזרות ונשנות לפרופ' אושמן ולאנשי סגל אחרים נעשו כחלק ממאמצים של הנתבעים להכביד על התובעים בכל מקום אפשרי ואף לפגוע בפרנסתם. לתוכן פניותיו - שכולן נגעו לסכסוך השכנים הממושך - אין דבר וחצי דבר עם התאמה או אי התאמה של התובעת למשרה כלשהי בטכניון.

הפרסום הרביעי

16. קלודין טנדלר, שהייתה בעלת מסעדה ברמות בגין בחיפה, העידה בתצהירה (ת/1) על אירוע שהתרחש במסעדתה כאשר נכנסו אליה הנתבעים מס' 2-1:

"6. הזוג פדר החלו לספר לי ולהתלונן באוזני בקור רם ובנוכחות לקוחות אחרים על משפחת פלום בכלל שהם גורמים להם נזקים, שהם אנשים רעים, אכזריים ומסוכנים, שהם ניסו להרוג אותם בהשלכת לבנה למרפסת שלהם. בעיקר הם דיברו על הגב' חנה פלום. הם הכפישו את שמה ודיברו בגנותה.
.
9. בתשובה לדברי אלה, גיחכה הגב' אידה פדר ואמרה שאין סיכוי שהמהנדסת מלומדת תהיה חברה של מוכרת במסעדה".

בחקירתה הנגדית ייחסה העדה את האירוע לשנת 2013 ("שנה אחרי אולי פתיחת העסק" - עמ' 2 לתמלול). כשנשאלה האמנם אמרו הנתבעים כי התובעים "ניסו להרוג אותם", אמרה: "אני לא זוכרת אם זה יכלו, או רצו, או ניסו" (עמ' 3 לתמלול).

17. הנתבעת מס' 2 העידה בסעיף 11 לתצהירה (נ/7):

"אני מעולם לא אמרתי לקלודין את האמור בתצהירה של הגב' קלודין. אין לי מושג מדוע היא אומרת את הדברים השקריים האלה שלטענתה נאמרו לפני שנים רבות וכ"כ איני מכירה אותה".

הנתבע מס' 1 דחה בתצהירו באופן גורף את כל טענות התובעים.

18. בסיכומיה בכתב טענה באת-כוח הנתבעים כי לא עלה בידי התובעים להוכיח כי היו אלה נתבעים מס' 2-1 שהתייצבו במסעדה של קלודין טנדלר והשמיעו את הדברים שתוארו בתצהירה. אינני מקבל טענה זו. בתצהירה ציינה העדה כי תובעים אלו גרים באותו רחוב בו היא מתגוררת, וכי כאשר נכנסו למסעדה הם הציגו את עצמם והסבירו שהם שכנים. סוגיית זיהויים לא עלתה בחקירה הנגדית, ואף לא נטענה בכתב ההגנה. הנני נותן אמון מלא בדברי העדה, שהינה עדה ניטראלית ולא מיודדת עם התובעים, ואיני מוצא סיבה לפקפק בנכונותם. הנתבעת טענה בחקירתה הנגדית כי אינה זוכרת ששוחחה עם קלודין טנדלר, והנתבע מס' 1 (שאף לגביו נטען שהופיע במסעדה) נמנע מלהתייחס לכך בתצהירו. אין די בכך כדי לקעקע את עדותה של העדה . לפיכך אני קובע כי דברי הנתבעים במסעדה הינם בגדר "פרסום" שהוכח. ספק בעיני אם ניתן לראות בדברי הנתבעת, לפיהם אין סיכוי שהמהנדסת מלומדת (התובעת) תהיה חברה של מוכרת במסעדה (העדה) הינם בגדר הוצאת לשון הרע על התובעת, ויותר משהדברים הללו (הפסולים לכשעצמם) מעידים על התובעת הם מעידים על הנתבעת. אולם אין בעיני ספק כי אמירות הנתבעים , בפרהסיה ובנוכחות לקוחות (תושבי השכונה) ששהו במסעדה, לפיהן התובעים הם "אנשים רעים, אכזריים ומסוכנים, מהוות "לשון הרע", בהיותם מכוונים להשפילם בעיני הבריות ולעשותם מטרה לשנאה ולבוז (כאמור בחלופה הראשונה של הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק).

פגיעה בפרטיות - כללי

19. כמתואר לעיל, התביעה נשענה אף על עילה לפי חוק הגנת הפרטיות. סעיף 2 לחוק זה קובע כי פגיעה בפרטיות הינה, בין השאר, "בילוש או התחקות אחרי אדם, העלולים להטרידו, או הטרדה אחרת", וסעיף 18 קובע אילו הגנות יחולו על מי שהוכח שפגע בפרטיותו של אחר. ברע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הביטחון (פורסם בנבו, 5.11.2017) קבע בית המשפט , בהקשר של חקירה סמויה, כי "עצם פעולת המעקב, אותה התחקות אחר אדם בלא ידיעתו, תוך חדירה למרחב האישי-הפרטי שלו, מהווה פגיעה באוטונומיה של הפרט ואף בכבודו". דברים אלו יפים אף לגבי התחקות אחרי התובעים ולהטרדתם , בין בביתם ובין במקום עבודתם.

מאחר ובכתב ההגנה לא טענו הנתבעים לקיומן של אף אחת מההגנות שבחוק זה, אלא הסתפקו בכפירה בגרסה העובדתית של התובעים, כל שנותר הוא להכריע במחלוקות העובדתיות ולדון בשאלת הפיצוי. (על ההגנות בחוק זה, ראו ע"א 1697/11 א. גוטסמן אדריכלות בע"מ נ' ורדי (פורסם בנבו, 23.1.2013)).

פגיעה בפרטיות - צפייה מהמרפסת של הנתבעים אל התובעת

20. התובעת העידה בתצהירו (ת/6):

"11. יודגש כי מדירת פדר נצפית בנקל דירתנו, ואף לתוכה הדירה פנימה, וצביקה כמו גם אביו מאיר עושים בתצפית זו שימוש לרעה, בהצבת 'משמרות' של נעיצת עיניים מאיימת. הם מתייצבים במרפסת ולוטשים עיניים, במיוחד בי כאשר אני לבדי ..".

דברים זהים נכללו בתצהיר התובע.

21. בתצהירו של הנתבע מס' 3 (נ/6) הוא הודה שהוא מתגורר בדירה עם הוריו (בניגוד לאמור בסעיף 5 לכתב ההגנה) , אך הכחיש כי הוא בולש ופוגע בפרטיותם של התובעים.

22. עדות התובעים, בני זוג, הינה בגדר "עדות יחידה". החלטתי לקבלה, בהיותה משתלבת עם מכלול הראיות בתיק זה, המצביעות על רצף מקרים של התנכלויות של הנתבעים לתובעים, ובמיוחד לתובעת. תצפיות ממרפסת למרפסת מהוות בילוש העולה כדי הטרדה, ולפיכך הינן פגיעה בפרטיותה של התובעת. עם זאת, נותר ספק בלבי האם אין מקום להחלת סעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, הקובע כי "לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש ". מאחר והנתבעים לא העלו טענה זו, אבחן סוגיה זו - של משקלה של ההטרדה - בבואי להכריע בפיצוי המגיע לתובעים.

פגיעה בפרטיות - הטרדת התובעת במכון המים בטכניון

23. התובעת העידה בתצהירה (ת/6):

"26. בעבודתי הקודמת במכון המים המצוי בשטח הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית בטכניון עבדתי בבניין נפרד ...

27. צביקה גילה שאני עובדת שם והיה טורח להגיע לבניין, ועד לחדר שלי, לעמוד שם ולנעוץ בי מבטים מפחידים, לעקוב אחרי כשיצאתי - ואני אמנם מאוד חששתי".

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי הנתבע מס' 3 מעולם לא נכנס לחדרה, אלא רק נכח בבניין בו עובדים רק שלושה אנשים. לדבריה, "הוא חסם אותי בגופו בזמנו, אבל לא הרים יד מעולם" (עמ' 35 לתמלול).

24. העד שלום פייקש, המשמש כאחראי בניין המכון למחקר המים בטכניון, כתב בתצהירו (ת/4):

"4. במהלך השנים 2011-2012 חנה פלום הזעיקה אותי מספר פעמים להגיע למכון למחקר המים שצביקה פדר מסתובב מחוץ לחדרה, והיא אמרה לי שהיא חשה מפוחדת ומאוימת.

5. בכל פעם שקראה לי הגעתי תוך מספר דקות ואכן מצאתי את צביקה פדר מחוץ לחדרה של חנה פלום או בסביבתו הקרובה. בכל פעם שהייתי פונה אליו ומנסה לברר לפשר מעשיו באותו מקום הוא היה בורח ונעלם. סיטואציה זו חזרה על עצמה לפחות שלוש פעמים.

6. היות והתנהגותו של צביקה בכל פעם שנתקלתי בו הייתה מוזרה ומפחידה, המלצתי בפני חנה לפנות לקצין הביטחון של הטכניון כדי שיורה לצביקה לא להסתובב בבניין המכון למחקר המים. היות ולא הייתה לו כל סיבה להיות בבניין המכון מלבד מה שנחזה להיות רצונו להטריד את חנה פלום ולהלך עליה אימים".

בחקירתו הנגדית נשאל העד על עיתוי האירועים שפירט בתצהירו ולא שלל את האפשרות כי הם התרחשו בשלהי שנת 2010 (עמ' 28 לתמלול). הוא אישר כי באחת הפעמים בהם הוא נתקל בנתבע מס' 3, הוא לא איים על התובעת ולא הפחיד אותה (עמ' 29 לתמלול).

25. נתבע מס' 3 לא כפר בכך שמעת לעת נהג להימצא בבניין בו עבדה התובעת, אולם טען בחקירתו הנגדית כי באותה עת הוא למד בטכניון וכי "למטה יש חדרי סטודנטים" (עמ' 65 לתמלול) ו "נכנסתי ועברתי והמשכתי, לא בזבזתי זמן להסתכל עליה יותר מדי" (עמ' 64 לתמלול).

26. הנני מעדיף את גרסתה של התובעת על פני זו של נתבע מס' 3, בהיותה נתמכת בעדותו של שלום פייקש. בתצהירו של נתבע מס' 3 הוא הסתפק בטענה כי האמור בתצהיר פייקש אינו אמת, אולם לא מסר כל גרסה פוזיטיבית - האם נפגשו, האם שוחחו וכיו"ב. התנהגותו של נתבע זה עולה כדי הטרדה ופגיעה בפרטיות.

הפיצוי

27. התובעים עתרו לפסיקת הסכום המקסימלי הקבוע בחוק איסור לשון הרע כפיצוי בלא הוכחת הנזק לגבי כל אחד מהפרסומים ולפסיקת הסכום המקסימלי הקובע בחוק הגנת הפרטיות כפיצוי בלא הוכחת נזק לגבי כל פגיעה בפרטיותם. מאחר ולטענתם פעולות הנתבעים נעשו מתוך כוונה לפגוע, עתרו התובעים לפסיקת כפל הסכום המקסימלי הקבוע בחוקים אלו.

28. על ההלכה הפסוקה בנוגע לפסיקת פיצוי ללא הוכחת נזק הקבוע בחוק איסור לשון הרע עמדתי בהרחבה בפסק דיני בת"א (שלום חי') 51636-05-10 זלץ נ' זיידן (פורסם בנבו, 9.4.2017). אשוב ואציין את השיקולים העיקריים בבוא בית משפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק: חומרת הפגיעה ומידת ההשפלה והסבל של הניזוק; היקף התפוצה של הפרסום; טיב הפרסום ואמינותו; זהות הפוגע; התנהגות הפוגע; והתנהגות הניזוק ומעמדו בקהילתו קודם לפרסום. אף לגבי פסיקת פיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות, נקבע על-ידי בית המשפט העליון כי "לבית משפט נתון שיקול דעת אם לפסוק פיצוי מכוח סעיפים אלו" (רע"א 5255/11 עיריית הרצליה נ' כרם (פורסם בנבו, 11.6.2013)). שיקולים דומים לאלו המופעלים לגבי חוק איסור לשון הרע יש להפעיל אף בקביעת הפיצוי לפי חוק הגנת הפרטיות.

29. עלה בידי התובעים להוכיח שלושה מקרים של פרסומי לשון הרע ושני מקרים של פגיעה בפרטיות, בנסיבות ספציפיות. בא-כוח התובעים הדגיש בסיכומיו בכתב כי מאחורי מעשים אלו של הנתבעים עומדת "סדרה ארוכה מאוד של מקרים נוספים, שלא היה בידי התובעים להוכיחם". ברור כי משלא הוכחו מקרים נוספים, אין הם יכולים להוות שיקול בעת קביעת סכום הפיצוי. כמו-כן לא התחשבתי במסכת הסכסוכים הממושכת שהצדדים שרויים בה מזה זמן רב, ובתביעות ההדדיות שהגישו. אלו לא היו חלק מהפלוגתאות בתיק הנוכחי. שקלתי רק את נסיבותיהם של המקרים שהוכחו, כמפורט לעיל, את עצמת הפגיעה בתובעים, את התוצאות המעשיות של התנהגות הנתבעים ואת הפגיעה בערכים המוגנים בשני החוקים האמורים. הגעתי למסקנה כי יש להעמיד את הפיצוי הכולל ללא הוכחת נזק על סך 20,000 ₪.

30. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעים (ביחד ולחוד) לשלם לתובעים את הסכומים הבאים:
(1) 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 22.6.2015, ועד לתשלום המלא בפועל;
(2) 10% מסכום אגרת התביעה ששולמה בפועל בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד לתשלום המלא בפועל;
(3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 6,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ז טבת תשע"ט, 25 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.