הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 31339-10-13

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובע

אברהם פרי, ת.ז. XXXXXX850
ע"י ב"כ עו"ד שירלי זילברמן

נגד

הנתבעת
הפניקס חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד גסאן אגבריה

פסק דין

1. התובע, אשר נפגע בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 15.10.2006 בעת שנהג ברכבו אשר בוטח על-ידי הנתבעת, הגיש נגדה תביעה לפיצוי נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

מצב בריאותי לפני התאונה

2. בכתב התביעה נכתב כי עובר למועד התאונה התובע היה בריא בגופו ובנפשו. בתצהיר עדותו הראשית מיום 22.1.2018 ציין התובע כי עוד לפני התאונה מושא תביעה זו הוא נפגע בראשו בתאונת דרכים בשנת 1970, בתאונת עבודה בשנת 1997 ובתאונת דרכים בשנת 2003. באישור מיום 19.10.2014 של ענף מיון רפואי במפקדת קצין רפואה ראשי נכתב כי ביום 4.11.1970 (לאחר תאונת דרכים - א"ג) סבל התובע ממצב לאחר זעזוע מוח קשה (איבוד הכרה ממושך) ללא תוצאות קבועות של נזק במערכת העצבים המרכזית, שבר של חוליות בעמוד השדרה, ליקויים או הקשחת אצבעות רגליו וליקוי קל בראיה.

מצב בריאותי אחרי התאונה

3. כאמור, התאונה מושא התביעה התרחשה ביום 15.10.2006. בכתב התביעה צוין כי לאחר התרחשותה סירב התובע להתפנות לבית החולים, ורק כעבור יומיים, ביום 17.10.2006, הוא הגיע למחלקת התאונות במרכז הרפואי "לין" בחיפה. בסיכום הביקור רשם האורתופד: "ללא איבוד הכרה. ללא הקאות. רגישות קלה למישוש בשרירי הצוואר, תנועות מלאות עם רגישות, ללא ליקוי נויר ולוגי, תחושת כבדות וכאבים בפנים. .. רגישות בתנועות מוימות באצבעות 5, 2 כף רגל שמאל". הומלצה מנוחה ל-6 ימים (עד 22.10.2006). בסיכום ביקור נוסף מיום 18.10.2006 נכתב: "מוסר שמיום התאונה חש צפצופים באוזניים, מאמש החמרה בכאבי צוואר". בדיקת CT מוח שבוצעה ביום 12.11.2006 נמצאה תקינה, ובבדיקת EEG מיום 30.1.2007 התרשים נמצא בטווח התקין.

כעבור כארבע שנים, בביקור אצל רופאת משפחה ביום 25.10.2010, התלונן התובע על חוסר אנרגיה, הפרעות שינה וחלומות עם תחושת מחנק. בדיקה ביום 7.2.2011 במעבדת שינה מצאה כי הוא סובל מ תסמונת דום נשימה בשינה בדרגת חומרה בינונית ומתסמונת רגליים בשינה בדרגת חומרה קשה. לאחר אשפוז בן יומיים בבית חולים "כרמל", אליו הגיע התובע ביום 20.5.2013 בעקבות תלונות על קוצר נשימה, הוא אובחן כסובל מקוצר נשימה, השמנת יתר, מתח ודיכאון, הפרעות קשב וריכוז והיפרכולסטרולמיה. ביום 14.10.2013 הוא הגיש את התביעה הנוכחית.

4. לאחר התאונה מושא תביעה זו עבר התובע תאונת עבודה ביום 17.9.2009 (על-פי מסמך רפואי מיום 30.9.2009, הנזכר בעמ' 3 לחוות דעת המומחה הרפואי ד"ר משה ברוך - במ/1), ותאונת דרכים בשנת 2018 (על-פי עדות שוש סרוגו, ידידתו של התובע, בחקירתה הנגדית - עמ' 3-2 בתמלול ישיבה מיום 14.4.2019).

חוות דעת המומחה בתחום הנוירולוגי

5. פרופ' דוד ירניצקי, שהיה מנהל המחלקה הנוירולוגית בבית החולים רמב"ם, מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בתחום הנוירולוגי. בחוות דעתו מיום 6.2.2015 נכתב כי הבדיקה הנוירולוגית שהוא ביצע לתובע הייתה תקינה. צוין כי מדובר במצב שלאחר חבלה במנגנון "צליפת שוט", ללא חבלת ראש או איבוד הכרה, עם מגוון תלונות סומטיות, קוגניטיביות והתנהגותיות שהתפתחו לאורך תקופת המעקב, רובן תקופה ממושכת למדי לאחר החבלה. הוא קבע כי עקב החביון הממושך של מרבית התלונות, והיעדר קשר בספרות הרפואית בין חבלת ראש לבין תסמונת הרגליים הפריודית, ובהינתן הסבר פשוט להפרעת השינה - דהיינו, עודף משקל, מסקנתו היא שלתובע לא נותרה נכות נוירולוגית בעקבות החבלה מיום 15.10.2006. בתשובות לשאלות ההבהרה של באת-כוח התובע, כתב פרופ' ירניצקי כי "אין קביעת נכות עבור עקצוצים כסימפטום בודד". בחקירתו הנגדית הוא הסביר כי אין לייחס את הנזק הקוגניטיבי לתאונה מיום 15.10.2006 ולחבלות הקודמות, והדגיש כי רק מקצת מהנפגעים מ"צליפת שוט", שהינה פגיעה קלה, משמיעים תלונות קוגניטיביות, ואף זאת - רק בחודשים הסמוכים לתאונה ולא בחלוף ארבע שנים. לגבי התובע אמר המומחה: "בשנה הרביעית אחרי התאונה פעם ראשונה הגיע הנושא של הפרעות בקשב ובריכוז. אני אומר מניסיון לא קטן בתחום הזה שזה חריג ממהלך רגיל של התפתחות של הפרעת קשב וריכוז אחרי חבלות ראש קלות" (עמ' 4 לתמלול ישיבה מיום 18.11.2019).

חוות דעת המומחה בתחום הפסיכיאטרי

6. ד"ר משה ברוך, שהינו מומחה לפסיכיאטריה של מבוגרים, מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בתחום הפסיכיאטרי. הוא ערך לתובע שתי בדיקות פסיכיאטריות במרפאתו, ובחוות דעתו המקיפה (22 עמודים) מיום 7.8.2016 קבע כי התובע סובל מנכות נפשית כוללת בשיעור של 30%, מתוכם יש לשייך לכל היותר 10% נכות נפשית עקב תאונת הדרכים מיום 15.10.2016, "כאשר מדובר בהסתמנות נפשית וקוגניטיבית בלתי ספציפית". בחוות הדעת ציין ד"ר ברוך כי על-פי אבחון נוירו-פסיכולוגי ופסיכו-דיאגנוסטי שערכה לתובע ד"ר אורלי קמפף-שרף ביום 20.6.2016 (בעקבות הפניה של המומחה) עולה תמונה של ירידה בתפקוד הקוגניטיבי הכללי ביחס ליכולתו בעבר, הפרעת הסתגלות כרונית עם חרדה ומצב דכאוני במעורב, והפרעת אישיות נרקיסיסטית. ד"ר ברוך הדגיש כי אין בידיו תיעוד ממקור חיצוני אובייקטיבי אשר ניתן להסיק ממנו ממתי החלה הירידה הקוגניטיבית אצל התובע. עוד צוין כי אמינותו של התובע שנויה במחלוקת - מצד אחד, באבחון הנוירו-פסיכולוגי ופסיכו-דיאגנוסטי עלה דפוס שיתוף פעולה באבחון ללא ניסיון להאדרה מכוונת, ומצד שני - אמירות והשמטות מסוימות של התובע עוררו שאלות בנוגע לאמינותו. הוא ציין כי התובע נוטה לשייך לתאונה מיום 15.10.2006 תסמינים, אשר אף אם הם אמיתיים, אין הם קשורים אליה. עוד הודגש שלא ניתן לייחס את הפגיעה הקוגניטיבית של התובע דווקא לתאונה האמורה. כמו-כן נקבע כי, לפי הבדיקה והתיעוד הרפואי, אין בנמצא עדות מהימנה לכך שהתובע סבל או סובל מהפרעה בתר-חבלתית, על אף שעובד סוציאלי "אבחן" אותו כמי שלוקה בפגימה זו. המומחה אף הדגיש שקיים חביון של 11 חודשים בין מועד התאונה לבין התיעוד הראשון של תסמין נפשי ברור.

בחקירה הנגדית אמר המומחה: "פגיעה קוגניטיבית זה דבר שניתן לראות אותה, אם הוא מתקשה בתפקוד מסוים ואומר 'קשה לי' ... גם פה יש חסר גדול מאוד מבחינת החומר הרפואי" (עמ' 4 לתמלול ישיבה מיום 22.9.2019); "מר פרי לא היה בשום טיפול, בשום טיפול הוא לא היה ב-2007. נהפוך הוא. הוא לא היה מטופל בכלל. ב-2008 אין בכלל רשומה רפואית, אין כלום. אין כלום עד 2009" (עמ' 6, שם). הוא הדגיש כי לא הייתה שום הסתמנות של פגיעה פוסט-טראומתית בעקבות התאונה מושא התביעה (עמ' 15, שם). על אמינותו של התובע אמר המומחה: "אני לא חושב שהוא שקרן .. אמרתי שהאמינות נפגמת שעה שנותנים גרסה אחת למישהו אחד, גרסה אחת למישהו אחר. ואני כמה לראות משהו אובייקטיבי" (עמ' 10, שם). אשר לשיוך שליש מאחוזי הנכות הנפשית לתאונה מושא תביעה זו, אמר המומחה: "יכולתי לתת בקלות, לתת אפס נכות, וללכת הביתה בשקט ובשלווה .... אני עדיין עומד על זה שזה (חלוקת 30% נכות נפשית - א"ג) באמת 10-20, אבל אני אומר ... במידה ואכן אנחנו נדע שאם באמת יש מצב שבו לא היה כלום לפני כן (לא היו תסמינים נפשיים בתקופה הסמוכה לפני התאונה - א"ג), וטעה ד"ר יקיר (פסיכיאטר שטיפל בתובע בשנים 2012-2009 וקבע שהוא סובל מהפרעת קשב וריכוז של המבוגר - א"ג), שאני לא מאמין שהוא טעה, ... אז הייתי נותן עוד 5% נוספים לתאונה עצמה" (עמ' 16, שם).

חוות דעת המומחה בתחום אף, אוזן וגרון

7. ד"ר דן ניר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בתחום אף, אוזן וגרון. בחוות דעתו מיום 7.5.2015 קבע המומחה שלא נותרה לתובע כל נכות מבחינת מערכות השמיעה ודרכי הנשימה העליונות כתוצאה מתאונת הדרכים מיום 15.10.2006, וכי אין הוא צופה החמרה עתידית כלשהי. ד"ר ניר התייחס לארבע תלונות של התובע: (1) שמיעה וטנטון - המומחה ציין ששמיעת התובע הינה תקינה, וכי אינו מתרשם מטנטון תמידי אמיתי אשר מהווה מטרד או מגבלה תפקודית. עוד נכתב כי בתיק הרפואי של התובע מתועדת בדיקה אחת בלבד אצל רופא אף, אוזן וגרון ביום 26.10.2006, וכי לדברי התובע היו עוד שתי בדיקות שלא תועדו. הוסבר שאין זה סביר שבעיה רפואית, אשר לדברי התובע פגעה באיכות חייו, לא תביא אותו לפחות לעוד מספר בדיקות אצל רופא העוסק בתחום. על כל פנים, אף אם היה טנטון, ניתן היה ליחסו באותה מידה של סבירות לתאונות אחרות בהן היה מעורב התובע; (2) הפרעת בליעה עם תחושת מחנק - המומחה הסביר כי לאור בדיקתו את התובע ועיון בתיק הרפואי, הוא אינו מתרשם שנגרמה לתובע הפרעה אובייקטיבית בבליעה כתוצאה מהתאונה ביום 15.10.2006; (3) אף סתום והפרעת נשימה - הוסבר כי אין קשר בין נזלת אלרגית או תפיחות של רירית האף לבין חבלת ראש קהה; כמו-כן, בתיעוד הרפואי אין כל ממצא קליני שיכול לרמז על פגיעה במבנה האף; (4) הפרעות שינה ודום נשימה בשינה - תופעות אלו הן תוצאה ישירה מהעלייה החולנית במשקל שקיימת שנים רבות לפני התאונה מושא התביעה.

בתשובותיו לשאלות הבהרה שהוצגו על-ידי באת-כוח התובע ציין המומחה, בין השאר, כי הוא ראה תיעוד רפואי שהעיד על בעיות משקל וחרדות שנים רבות לפני התאונה מיום 15.10.2006. בחקירתו הנגדית הוא אישר כי לא הוצג בפניו תיעוד על טנטון לפני אותה תאונה, אך ציין כי הסבירות שהתאונות הקודמות בהן היה מעורב התובע ייגרמו לטנטון הינה אותה סבירות כמו לגבי התאונה האמורה (עמ' 10-9 לתמלול ישיבה מיום 18.11.2019). הוא הסביר כי דרישה מקדמית לאבחנה של טנטון הינה קיומו של ליקוי שמיעתי מוכח (עמ' 6, שם), והדגיש כי "כושר השמיעה שלו (של התובע - א"ג) חד משמעית הוא ללא ספק תקין, אין לו פגיעה בשמיעה למרות תלונותיו על ירידה בשמיעה" (עמ' 10, שם).

הנכות הרפואית

8. על-פי ההלכה הפסוקה, חוות דעת של מומחה שמונה על-ידי בית משפט הינה רק אחת מן הראיות העומדות בפניו ואין בה כדי להגביל את שיקול דעתו או לגרוע מן הסמכות הנתונה לו להכריע באופן סופי במחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, אולם סביר להניח שבית משפט יאמץ את ממצאיו של המומחה האובייקטיבי שהוא מינה , אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת (ע"א 5509/09 מסארווה נ' עזבון מסארווה, פסקה 14 והאסמכתאות המובאות שם (פורסם בנבו, 23.2.2014)).

באת-כוח התובעת הקדישה את החלק הארי של סיכומיה בכתב (לרבות סיכומי התשובה) לתקיפת מסקנותיהם של שלושת המומחים הרפואיים שמונו על-ידי בית המשפט. מעיון בחומר הראיות שהונח בפניי, לרבות כל נספחי תצהירו של התובע, לא מצאתי שעולות ממנו מסקנות השונות ממסקנות שלוש חוות הדעת של המומחים הרפואיים שמיניתי. לא מצאתי כי באחת או יותר מחוות דעת אלו נפלה טעות בולטת, שיש בה כדי לשלול את מסקנות המומחים ולקבוע שיעורי נכויות רפואיות בשיעורים שונים מאלו שנקבעו על-ידיהם. אשר על כן, הנני מאמץ את המסקנות שבשלוש חוות הדעת הרפואיות. אני קובע כי לא הוכח שלתובע נכויות רפואיות בתחום אף, אוזן וגרון ובתחום הנוירולוגי, וכי הוכח שכתוצאה מהתאונה מושא התביעה נגרמה לו נכות רפואית בתחום הנפשי בשיעור 10% בלבד.

מצב תעסוקתי לפני התאונה

9. עברו התעסוקתי של התובע עובר לתאונה ביום 15.10.2006 תואר על-ידו בתצהיר עדות ראשית מיום 22.1.2018 ( ת/6): הוא סיים בטכניון לימודי תואר ראשון בהנדסת מכונות ולימודי תואר שני בניהול תעשייתי. בשירות המילואים שירת כקצין ארגון רפואה. התובע הועסק כמהנדס אנרגיה ראשי במפעל קונצרן "אתא", במפעל התרופות "ויטאמד", בבית החולים הגריאטרי "שוהם", ובמשך שנים רבות היה בעלים של משרד לייעוץ הנדסי למפעלים, אשר אותם הוא ייצג בפני הרשויות הרלבנטיות. התובע אף לימד כמרצה חוץ במכללת הגליל המערבי. החל משנת 2002 (לאחר שפוטר מעבודתו בעיריית פרדס חנה) הוא השקיע את כל מרצו בפיתוח פטנט הנדסי בתחום האנרגיה. בסעיף 41.1.4 לתצהירו כתב התובע: "פיתחתי, באמצעות מניפולציה הנדסית מסוימת, מתקן אלטרנטיבי למיזוג אוויר (ללא מדחס קירור) שחוסך 80% מעלות הרכש, ההתקנה והעלות השוטפת של מערכת מיזוג אוויר קונבנציונאלית (צ'ילר -Chiller)". לטענתו, הפטנט היה "בעל פוטנציאל רווח גדול מאוד". בתקופה זו הוא ויתר על האפשרות לעבוד כשכיר, אך עבד כעצמאי "באופן מזדמן ובהיקף מצומצם וללא הכנסה, וזאת במתן ייעוץ הנדסי לקולגות וכתיבת חוות דעת הנדסיות לבית משפט עבור חברים בלבד" (סעיף 41.1.4 לתצהיר). בסעיף 42.7.2.3 לתצהיר כתב התובע כי אף תאונת הדרכים בשנת 2003 (בה נפגע מ"צליפת שוט", כאשר רכב פגע מאחור ברכבו) לא פגעה בעיסוקו. הוא חזר לעסוק בפיתוח הפטנט, ואף תיאר תקופה זו כאחת מהתקופות המאושרות בחייו. על אף שכבר בשנת 2005 הפטנט היה מוכן לרישום, החליט התובע לדחות את רישומו עד לסוף שנת 2006, על מנת להכין בתקופת הביניים תכנית עסקית שתאפר שיווקו בסמוך למועד הרישום. תכניות אלו נגדעו עם התרחשות התאונה ביום 15.10.2006, כאשר מונית פגעה מאחור ברכבו בעוצמה רבה.

מצב תעסוקתי אחרי התאונה

10. התובע טען בתצהירו כי כתוצאה מהתאונה ביום 15.10.2006 (בהיותו בן 55 שנים ושמונה חודשים - א"ג) נפסק עיסוקו בפיתוח תכנית עסקית לייצור ושיווק הפטנט. בסעיף 42.1.4 לתצהיר נכתב כי ביום 27.4.2009 הוא החל בתהליך רישום הפטנט, אך גילה שהקדימו אותו ברישום אותו פטנט. בסעיף 42.2 לתצהיר נטען כי הפגיעה הקוגניטיבית כתוצאה מהתאונה שללה מהתובע יכולת לעבוד כמהנדס ולעסוק בפיתוח פטנטים.

בחקירה הנגדית העיד התובע כי בשנת 2009 הוא מסר את הפטנט שלו למרק פרידמן לשם רישומו, וכשנשאל אם הפטנט נרשם הוא השיב בחיוב. ("זה היה רישום שנקרא פרוויז'נאל , פרוביזורי. זה אומר שנתנו לי ארכה של שנה וחצי, ובינתיים זה נשמר כאילו בכספת" - עמ' 17 לתמלול ישיבה מיום 14.4.2019). עוד אמר: "אחרי כן אני גיליתי שפטנט דומה כבר נרשם בערך בתקופה שאני הייתי אמור לפרסם אותו". כשנשאל מי רשם את הפטנט הדומה, ענה: "איזה אמריקאי אחד" (עמ' 16, שם). ד"ר מרק פרידמן, בעלים של משרד עורכי דין ועורכי פטנטים, הצהיר ( ת/1) כי ביום 27.4.2009 הגיש התובע באמצעות משרדו פטנט (פרוויז'נאל).

העדה זמירה חלצקי, פסיכולוגית קלינית וידידתו של התובע, העידה כי "בעשר השנים האחרונות הוא לא עבד כלל" (עמ' 11 לתמלול ישיבה מיום 14.4.2019).

קביעת נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות

11. בפסיקה הודגש כי המבחנים לקביעת דרגת נכות תפקודית אינם מבחנים רפואיים בלבד (ע"א 516/86 אררט נ' אזולאי, פ"ד מ(4) 690 (1986)). עוד נקבע כי בהיעדר נתונים אחרים, למעט הנכות הרפואית, שיהיה בהם כדי לסייע בקביעת הגריעה מכושר ההשתכרות עקב התאונה, יכול שיעור הנכות הרפואית לשמש מודד למידת הפגיעה בכושר ההשתכרות. כך נוהג בית המשפט לפסוק במקרים בהם אין ל ו נתונים אחרים לקבוע את כושרו של נפגע להשתכר בנכותו, וה וא עוש ה שימוש בחזקה שכושר זה נפגע בשיעור אחוזי הנכות הרפואית (ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)). כמו-כן נקבע כי לעתים תשמש הנכות התפקודית כלי עזר - ואף מודד - לקביעת אובדן כושר ההשתכרות (ע"א 7617/07 יומה נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.10.2008)). בקביעת שיעור הנכות התפקודית יש להביא בחשבון את עיסוקו של הנפגע, השכלתו, גילו, מידת ההשפעה של הנכות הרפואית על היכולת לשוב לאותו מקום עבודה, הימצאותו של מקום עבודה שבו מובטח כי ימשיך לעבוד, מצב התעסוקה בשוק הרלבנטי ונסיבות נוספות היכולות להשפיע על תפקודו של הנפגע (ע"א 2577/14 פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (פורסם בנבו, 11.1.2012)).

12. בפרשה שבפנינו, תוכן תצהיריהם של שוש סרוגו (ת/2), נעמי רביד (ת/3), זמירה חלצקי (ת/5) והמטפל עומרי ציטרון (ת/4) מוכיח כי לתובע נגרמה פגיעה תפקודית בתקופה שלאחר התאונה מיום 15.10.2006. עם זאת, בהינתן שהתובע אף נפגע בחמש תאונות נוספות - בשנים 1970, 1997 ו-2003 (לפני התאונה בשנת 2006) ובשנים 2009 ו-2018 (לאחר התאונה בשנת 2006) - יש קושי לייחד את שיעור הפגיעה התפקודית דווקא לתאונה ספציפית מושא תביעה זו . בהיעדר מסכת עובדתית מפורטת הנוגעת לחמש התאונות האחרות בהן היה מעורב התובע, יש להיעזר בשיעור הנכות הרפואית שנקבע לעיל ולהעמיד את שיעור נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונה מיום 15.10.2006 על 10%.

13. בא-כוח הנתבעת טען בסיכומיו בכתב כי בפסיקה מצויות קביעות לפיהן שיעור נמוך של נכות נפשית לא משפיע על כושר התפקוד בנוגע להשתכרות. סבורני כי אין בכך כדי למנוע שימוש בחזקה לפיה, בהיעדר נתונים אחרים, כושר ההשתכרות של התובע נפגע בשיעור אחוזי הנכות הרפואית. שיעור הנכות התפקודית אף היא משמשת כלי עזר לקביעת אובדן כושר ההשתכרות. לפיכך, הנני מעמיד את אובדן כושר ההשתכרות של התובע כתוצאה מהתאונה מיום 15.10.2006 על 10%.

בסיס השכר בעבר

14. בסעיף 59 לכתב התביעה הועמד ראש הנזק של הפסדי השתכרות התובע בעבר, כרכיב אחד של "נזק מיוחד", על סך 1,200,000 ש"ח.

בפסיקה נקבע כי נזק מיוחד "טעון הוכחה מדויקת ואסור לו לשופט להעריכו לפי אומדנתו. תובע הטוען כי נגרם לו נזק מיוחד חייב להוכיח לא רק שאכן נגרם לו הנזק, אלא גם את היקפו או שיעורו" (ע"א 525/74 אסבסטוס וכימיקלים חברה בע"מ נ' פזגז חברה לשיווק בע"מ, פ"ד ל(3) 281 (1976); ת"א (מחוזי חי') פלוני נ' קרנית קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, פסקה 67 (פורסם בנבו, 30.3.2020)).

במקרה שבפנינו לא הובאו ראיות המאפשרות לקבוע את בסיס השכר בעבר. התובע כתב בסעיף 39 לתצהירו (ת/6): "השתכרתי שכר ממוצע של כ-15,000 ₪ (ויודגש כי שכר מהנדס בשנים האחרונות במקומות אלה הרקיע לכדי כ-40,000 ₪)". בחקירה הנגדית הוא נשאל האם מאז שנת 2001 הוא לא עבד כשכיר שמקבל תלוש משכורת, והשיב: "היה לי תלוש של 1,000 שקל בחודש, זה בשביל הביטוח הרפואי" (עמ' 15 לתמלול ישיבה מיום 14.4.2019). התובע לא הציג תלושי משכורת מהשנים 2002-2001, בטרם פוטר מעבודתו בעיריית פרדס חנה (כפי שהעיד בחקירה הנגדית, בעמ' 15 לתמלול ישיבה מיום 14.4.2019) והחליט מרצונו להפסיק לעבוד כשכיר. באת-כוח התובע טענה בסיכומיה בכתב כי החישוב צריך להתבצע לפי חישוב של 20,000 ₪ נטו ממועד גילוי רישום הפטנט בשנת 2009, מאחר ו"שכר ממוצע של מהנדס דאז הינו 20,000 ₪ נטו". בסיכומי התשובה היא הודתה כי התובע אינו יכול להציג נתונים על השתכרותו בארבע השנים שקדמו לתאונה, מאחר ובתקופה זו הוא ויתר על האפשרות לעבוד כשכיר והשקיע את כל מרצו בפיתוח פטנט הנדסי. עם זאת, בסיכומי התשובה היא טענה, לראשונה, כי הנתון של 20,000 ₪ משקף את השתכרותו של התובע בשנת 2002 כמהנדס בבית חולים שוהם - בית חולים ממשלתי שנתוני השכר בו הינם מידע ציבורי". בטענה זו אין ממש, ואין היא יכולה להוות תחליף לחובת התובע להוכיח את טענתו העובדתית באופן המקובל. מעבר לדרוש יוער כי נקודת המוצא של באת-כוח התובעת, לפיה אילולא התרחשה התאונה היה התובע ממשיך לעבוד כמהנדס שכיר, הינה שגויה. כמתואר לעיל, כבר בשנת 2002, ארבע שנים לפני התאונה, שינה התובע את מסלול חייו המקצועי, חדל לעבוד כשכיר והשקיע את מרצו בפיתוח פטנט .

משלא הובאו ראיות לגבי הנתון המוצע לחישוב - שכר חודשי של מהנדס בסך 20,000 ₪ - הנני קובע כי לא הוכח בסיס השכר בעבר.

15. בסעיף 59 לכתב התביעה נתבע פיצוי בסך 1,000,000 ₪ בגין "הפסדי רווח", במסגרת "נזק מיוחד". אכן, על-פי ההלכה הפסוקה, אין הצדקה להבחין בין הכנסה שמקורה בשכר עבודה לבין הכנסה שמקורה ביזמות עסקית (אליעזר ריבלין, תאונת דרכים (מהדורה רביעית, 2011), עמ' 921). הטענה לגבי הפסדי רווח לא הוכחה , ואף נזנחה בסיכומים בכתב של באת-כוח התובע.

בסיס השכר לעתיד

16. בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי לגבי עצמאים גיל הפרישה הינו 70, וכי הוא יועמד על גיל גבוה יותר מ-70, רק במקום בו יוכח שנסיבותיו הקונקרטיות של הניזוק מצדיקות זאת. בע"א 8488/08 עזבון סושרד נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 5.6.2012) נקבע כי "העובדה שהמנוחה הקימה חברה פרטית לייעוץ, וחברה זו נשאה רווחים אינה מצדיקה חריגה מקביעת גיל פרישה מעבר לגיל 70, כאשר יש לזכור כי גיל 70 הוא כשלעצמו עובר את גיל הפרישה הסטאטוטורי".

17. בעוד שבאת-כוח התובע טענה בסיכומיה בכתב כי אף את הפיצוי בגין הפסד שכר בעתיד יש לבסס על בסיס השכר בעבר - הנתון של השתכרות חודשית בעבר בסך 20,000 ₪, טען בא-כוח הנתבעת בסיכומיו בכתב כי אין לפסוק לתובע פיצוי בגין ראש נזק זה לאור גילו כיום - 69 שנים. משלא הוכח בסיס השכר בעבר, אין לקבל את דרך החישוב שהוצעה על-ידי באת-כוח התובע. לפיכך, הנני קובע שלא הוכח בסיס השכר בעתיד.

נתוני יסוד לצורך חישוב הנזק

18. להלן ריכוז נתונים לצורך חישוב הנזקים:
תאריך לידתו של התובע - 1.2.1951.
מועד התאונה - 15.10.2006.
גילו של התובע במועד התאונה - 55 שנים ושמונה חודשים.
נכות רפואית - 10% (נכות נפשית).
נכות תפקודית - 10%.
שיעור הגריעה מהשכר - 10%.
בסיס השכר לעבר - לא הוכח.
בסיס השכר בעתיד - לא הוכח.
מאז התאונה ועד למועד מתן פסק הדין חלפו 13 שנים ו-6 חודשים.
גיל התובע במועד מתן פסק הדין - 69 שנים ו-2 חודשים.

על בסיס נתונים אלו יחושב גובה הפיצויים בראשי הנזק השונים. ככל שמדובר בפיצוי בגין העבר - עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה. נבחן את רכיבי הנזקים המיוחדים על-פי הראיות שהובאו, ובמידת הצורך נעריך אותם על-פי אומדנה.

(א) הפסד השתכרות בעבר

19. התובע לא הוכיח את בסיס השכר בעבר, ואף לא את הפסד רווחיו כתוצאה מאי-מימוש רווחים הכרוכים בהפצת הפטנט, אשר, לטענתו, נרשם באופן פרוביזורי. לפיכך, לא אפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה.

(ב) אבדן כושר השתכרות בעתיד והפסדי פנסיה

20. ע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם בנבו, 8.8.2019) (ההדגש ה הוספ ה - א"ג):

"כאשר בית המשפט פוסק פיצוי בגין נזקי העתיד, הוא שואף לפצות את הניזוק בגובה הנזק העתידי, אבל ברור לכל הנוגעים בדבר כי לא ניתן לחזות את העתיד ..... איננו בוחרים את התרחיש הנוח ביותר לניזוק, אשר מבטיח לו מראש את מלוא התקבולים ועשוי להניב לו גם סכום גדול בהרבה. עמדה זו מוטה לטובתו של הניזוק, ובכך פוגעת במזיק ומחייבת אותו לשלם מחיר שבסבירות גבוהה יתברר בדיעבד כפיצוי-יתר".

במקרה שבפנינו לא הוכח בסיס השכר לעתיד. כמו-כן נסתרה ההנחה שהתובע היה ממשיך לעבוד בעתיד כשכיר ולא הוכחו הפסדיו הנטענים בגין אי-השלמת הליך רישום הפטנט. לפיכך, אינני פוסק פיצוי בגין אבדן כושר השתכרות בעתיד. משלא הוכחו הפסד שכר בעבר ואבדן כושר השתכרות בעתיד, אין מקום לפסיקה הפסדי פנסיה.

(ג) הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד

21. בחקירתו הנגדית אמר התובע: "אני כל חודש מסכם את התרופות. תעשו עשר שנים זה 50,000 שקל בערך, רק התרופות ..... לפני התאונה צרכתי כשבע תרופות" (עמ' 18 לתמלול ישיבה מיום 14.4.2019). משלא הוכח כי התובע נזקק וייזקק לתרופות ולטיפולים רפואיים אחרים שאינם כלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994, וכי הוצאותיו אינן מכוסות על-ידי הביטוח הלאומי מכוח תקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה), תשכ"ח-1968, אין מקום לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה. קיים קושי נוסף הכרוך בקביעת גובה הפיצוי בגין ראש נזק זה: בעוד שנקבע כי התאונה מיום 15.10.2006 "תרמה" רק לשליש מנכותו הנפשית של התובע, הוצאותיו הרפואיות בעבר ובעתיד נועדו לטיפול במלוא נכותו הנפשית. לפיכך, בתביעה זו זכאי התובע לפיצוי חלקי בראש נזק זה, ואין הוא זכאי לפיצוי בגין כל הוצאותיו הרפואיות. לאור כל אלה, הנני מעמיד את הפיצוי הגלובלי בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד על סך כולל של 40,000 ₪.

(ד) עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד

22. ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה. עזרת צד ג' תלויה ביכולתו התפקודית של הנפגע, והדבר נקבע בכל מקרה לגופו על יסוד ראיות. (ע"א 5012/90 טרכטנברג נ' עזאלדין (פורסם בנבו, 9.6.1994)). ככלל, כאשר מדובר בעזרת בני משפחה, הלכה פסוקה היא כי אין מקום לפסיקת פיצוי ככל שמדובר בסיוע סביר אשר ניתן לצפות כי יוענק לנפגע על ידי בן משפחה (ע"א 810/81, לוי נ' מזרחי, פ"ד לט(1) 477, 793 (1985); ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עיריית ירושלים, פסקה 11 (פורסם בנבו, 6.11.2012); ת"א (מחוזי ת"א) 1666/01 אבן חן נ' הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ, פסקה 30 (פורסם בנבו, 17.1.2005)). בפסקה 70 בפסק הדין שניתן בת"א (מחוזי י-ם) 33803-12-10 פלוני נ' גן השקמה 71-70 (פורסם בנבו, 10.8.2015) סוכמה ההלכה:

"עם זאת, בהעדר נתונים אובייקטיבים מדויקים ובשים לב למצבו של התובע ומגבלותיו, במועד הסמוך לאחר התאונה ולאחר מכן ונוכח ההלכה הנוהגת, כי עזרה משפחתית לנפגע היא בת פיצוי וכי שעה שהנפגע נעזר בקרוביו ובמכריו "...על בית המשפט לעשות אומדן של הסכום המגיע כפיצוי נאות בעד העזרה שניתנת על-ידי בן-הזוג או בני משפחה אחרים של הניזק ולפסוק סכום זה לטובת הניזוק" (ע"א 93/73 שושני נ' קראוז, פ"ד כח(1) 277, 280 (1973); ע"א 142/89 גמליאל נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (31.12.1989); ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ [פורסם בנבו] (19.11.1997)). את הפיצוי בגין ראש נזק יש לשלם לבני המשפחה כאשר ברור שהעזרה חורגת בהרבה מזו שמעניקים בני משפחה זה לזה (רע"א 6680/08 מדינת ישראל נ' סעיד [פורסם בנבו] (6.2.2012), פִסקה 33 לפסק-הדין; ע"א 1952/11 אבו אלהווא נ' עירית ירושלים, [פורסם בנבו] (6.11.2012), פִסקה 6 לפסק-דינו של כבוד השופט עמית). בהקשר זה נקבע כי מן הראוי לפצות את בני המשפחה על ההוצאות שהוציאו, בעין או במעשה, בגין הטיפול בנפגע, שהרי "...אין המזיק יכול 'להרוויח' מכך שבני המשפחה יסייעו לנכה ללא תמורה" (ע"א 5774/95 שכטר נ' כץ [פורסם בנבו] (19.11.97)). יש לציין שהפיצוי בגין ראש נזק זה משולם ברגיל לנפגע - מכוח ההנחה כי מתקיימת המחאת זכויות בין המזיק לבין הניזוק והמסייעים לו (ע"א 92/83 שמש נ' בר דוד, פ"ד מ(1) 225, 229 (1986)), או בשל קיומה של חובה מוסרית להשבה (ע"א 370/79 פרפלוצ'יק נ' מוטס, פ"ד לד(3) 551, 554-553 (1980))".

23. בתצהיר התובע אין כל התייחסות לעזרה ספציפית בעבר או בצורך לעזרה בעתיד. במקרה שבפנינו, לא הוכח כי התובע זקוק לעזרה חריגה מילדיו או מחברתו, אשר חורגת מסיוע סביר. לפיכך, התובע אינו זכאי לפיצוי בגין ראש נזק זה לעבר ולעתיד.

(ה) כאב וסבל

24. על הכאב והסבל שנגרם לתובע העידה ידידתו, שוש סרוגו (ת/2). הפיצוי המגיע, על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הינו 16,381 ₪.

סיכום הנזקים

25. סיכום הפיצוי לתובע בגין נזקיו הינו:
* הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד - 40,000 ₪
* כאב וסבל - 16,381 ₪
סך הפיצוי - 56,381 ₪

התוצאה

26. לאור האמור לעיל, הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את סכום הפיצוי בסך 56,381 ₪ בצירוף שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום זה ובצירוף חלק מהאגרה ששולם על ידו.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תש"פ, 19 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.