הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 30842-02-17

לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

התובע
מ.ע.

ע"י ב"כ עוה"ד רולא חדאד ואח'

נגד

הנתבעת
הכשרה חברה לביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד פאדי מטאנס ואח'

החלטה

לפניי תביעה לנזקי גוף בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. הצדדים חלוקים ביניהם אך ורק בשאלת גובה הנזק ובפרט בשאלה האם נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1949, רופא גניקולוג במקצועו, נפגע בתאונת דרכים ביום 21/4/2013. לאחר אירוע התאונה החל התובע להתלונן על כאבי צוואר וט נטון באוזניים. כמו כן, נטען בכתב התביעה , כי התובע נשלח לבדיקת MRI שהצביעה על קיומו של בלט דסק בין חוליות עמוד שדרה מותני.

בין הצדדים הוסכם על מינויו של ד"ר סלטי כמומחה רפואי מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי ( להלן: המומחה ) . המומחה קבע בחוות דעתו כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובע חולק על קביעה זו ולבקשתו המומחה נחקר עליה. התובע הגיש בקשה למינוי מומחה בשטח הנוירולוגי שנדחתה על ידי שכן קבעתי כי תחילה על התובע לחקור את המומחה. לאחר חקירת המומחה הוגשה שוב בקשה על ידי התובע למינוי מומחה בשטח הנוירולוגי , בקשה שנדחתה על ידי. בקליפת האגוז קבעתי כי מומחה אורתופד יכול להתייחס לפגיעות נוירולוגיות הנלוות לפגיעה אורתופדית. כמו כן, קבעתי כי הטענות שמעלה התובע יכולות להיות סיבה להתערבות במסקנת המומחה אך לא למינוי מומחה בשטח הנוירולוגי. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי אף היא נדחתה.

חוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש

2. המומחה בחוות דעתו קבע כי בעקבות התאונה לא נמצא כל ממצא חבלתי והתובע שוחרר לביתו עם הוראה לנטילת משככי כאבים. בבדיקתו, נמצא כי כל חוליות הגב התחתון היו תקינות. אמנם התובע התקשה לשבת בספת הבדיקה כשרגליו ישרות, אך בעת יישור הברכיים לא נצפה רתע של הגב התחתון לאחור. הבדיקה הנוירולוגית של הגפיים התחתונות, ובכלל זה הכוח הגס, התחושה השטחית והחזרים הגידיים נמצאו תקינים. יתרה מכך, נמצאו ע ל ידי המומחה רישומים מעברו של התובע לפיהם בשנת 2003 ו-2004 התובע סבל מכאבי גב תחתון, הגבלה קשה בתנועות, ותלונות על הקרנה ל רגל ולכן אין קשר סיבתי בין תלונותיו של התובע בעת עריכת חוות הדעת ובין התאונה נשוא כתב התביעה. בהמשך נשלחו למומחה שאלות הבהרה, אך הוא עמד על חוות דעתו ולא שינה ממסקנותיו.

להשלמת התמונה, ביום 28.11.2018 הוגשה בקשה על ידי התובע למינוי מומחה בשטח הנוירולוגי. לאחר קבלת תגובת הנתבעת הוחלט ביום 30 .12.2018 לדחות את הבקשה. קבעתי שהמומחה לא מצא מגבלות כלשהן בתנועות עמוד השדרה המותני, זאת למרות האמור בבדיקת ה- MRI שעמדה לנגד עיניו של המומחה. המומחה הדגיש בתשובות לשאלות ההבהרה כי מה שקובע היא הבדיקה הקלינית ול א הממצאים בבדיקת ההדמיה. בנוסף קבעתי, שבמידה והמומחה ייחקר ויעלה צורך למנות מומחה בשטח הנוירולוגי אשקול עמדתי מחדש.

3. התובע מקדים וטוען בסיכומיו כי אין שחר לטענת הנתבעת לפיה בביקור בחדר המיון לא התלונן על כאבים בעמוד שדרה מותני וכי תלונותיו התמקדו בצוואר. בדיקות ההדמיה שנעשו לתובע בהמשך איששו את תלונותיו על כאבים ומגבלה בתנועות הגב התחתון, וכן בממצאי הבדיקה הקלינית שבוצעה על ידי הרופאים המטפלים. בנוסף נערכו לתובע בדיקות קליניות נוספות בקופת חולים על ידי שני נוירולוגים שהדגימו ממצאים נוירולוגיים משמעותיים ולפיהם התובע סבל מבלט דיסק הלוחץ על השורש העצבי וכי ממצאים אלה לא היו לפני אירוע התאונה. התובע טוען שקביעת המומחה אינה יכולה לעמוד. המומחה בדק את התובע בצורה שטחית וקבע כי כל תנועות עמוד השדרה המותני תקינות. עוד מצא, כי הבדיקה הנוירולוגית הייתה תקינה.

במסגרת שאלות הבהרה התבקש המומחה לתת הסברים לממצאים העולים בבדיקות ההדמיה, אך הוא פטר את עצמו בתשובה כי לממצאים אלה לא קיימת חשיבות כל עוד אין להם ביטוי קליני בבדיקות שביצע. המומחה במסגרת חוות דעתו הביע עמדה נחרצת לפיה הבדיקה הקלינית הייתה תקינה ולא נמצאו הגבלות בתנועות עמוד שדרה. יחד עם זאת, בעדותו בבית המשפט חל מפנה בעמדתו כאשר הפעם העיד כי התובע כן סובל ממגבלה בתנועות, אך לא מדובר במגבלה קשה. לסתירה זו לא היה הסבר. לכן מדובר בתשובות מזגזגות שאינן מותירות מקום לספק ולא ניתן להסתמך על קביעותיו או על חוות דעתו בכלל. עוד נטען, כי המומחה נתן משקל יתר ל"עברו הרפואי" של התובע. ברם, הראיות בתיק מלמדות ומעידות כי המגבלות בעמוד השדרה של התובע והנכות בגינה נובעות כולן, ולחילופין, חלקן הארי מהתאונה.

התובע טוען כי המומחה היה להוט להגן על חוות דעתו עד אשר לא דייק בפרטים בלשון המעטה. כך לדוגמה, המומחה טען כי לפני התאונה ממצאי ההדמיה העידו על קיומו של בלט דיסק בחוליות מותניות, בחקירתו הנגדית ולאחר שנשאל על ידי בית המשפט, אישר כי לא הייתה בדיקת הדמיה אשר הצביעה על בעיה דיסקלית. לבסוף טוען התובע כי הבדיקה הנוירולוגית שביצע המומחה הייתה בדיקה שטחית ללא פירוט מדדים. עוד הטיל המומחה דופי באמינות התובע, כאשר קבע כי התובע מתאר ירידה בתחושה בגפיים התחתונות שלא על פי תיאור הפיזור הדרמטולוגי המוכר. לאור המפורט לעיל מבקש התובע שלא להסתמך על קביעת המומחה ולקבוע כי נותרה לו נכות צמיתה בשיעור של 20% או למצער כי הנכות ממנה סובל הוחמרה בעקבות התאונה.

4. הנתבעת בסיכומיה מבקשת לדחות את טענות התובע . לטענתה, המומחה עמד על קביעתו לפיה הממצאים בגבו של התובע לא נגרמו כתוצאה מהתאונה, אלא מתהליך ניווני מתמשך קודם לתאונה וללא קשר אליה. בנוסף המומחה שלל כי התאונה החמירה את מצבו של התובע וחזר שוב על כך שמצבו היום הוא כתוצאה ממחלה ניוונית. המומחה הוסיף בחקירתו כי שינויים ניווניים מתפתחים במהלך שנים, ואם אלה הודגמו כשנה לאחר התאונה משמעות הדבר שהם התחילו לפניה. עוד קבע המומחה, כי יש מגמת שיפור במצבו של התובע, כאשר לפני התאונה נרשמה הגבלת טווחים קשה בתנועות הגב ואילו בבדיקתו לא נמצאה כל הגבלה קשה. התובע בחקירתו הנגדית אישר והודה כי סבל מכאבי גב לפני התאונה וכי אלו קשורים לגיל ואינם קשורים לתאונה. בניגוד לטענת התובע, בחקירתו של המומחה לא התגלו סתירות כלשהן. אין יסוד לטענה שהמומחה ביטל את ממצאי בדיקות ההדמיה ולא נתן הסבר לממצאים שעלו בבדיקות אלה. לבסוף, התובע לא הצביע על כל טעם מיוחד המצדיק סטייה מקביעת המומחה בהתאם לכללים שהותוו בפסיקה.

הכרעה ודיון

5. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי, יש לקבל את טענות התובע ובמקרה זה יש למנות מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט. להלן אפרט ואנמק את הכרעתי.

בין פסילת חוות דעת המומחה למינוי מומחה רפואי נוסף

6. הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו כעניין שבשגרה (ראו: רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ועוד, הכלל הוא שבית משפט ימנע בדרך כלל מלפסול חוות דעת של מומחה מטעמו ורק במקרים יוצאי דופן יעשה כן (ראו: רע"א 1138/12 אי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו]). לא כל שגגה שיוצאת מתחת ידו של המומחה תוביל לפסילת חוות דעתו (ראו: רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו]). נפסק שם כי חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהוא פועל בהגינות, בתום לב ומקצועיות, והמלין על חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, מתבקש לסתור החזקה לפיה הוא פעל ביושרה. בית המשפט לא ייחפז בהחלטת הפסילה, שכן היא תלוית נסיבות המקרה וככל וניתן לרפא שגגה שבוצעה בתום לב, וכשלא נגרם עיוות דין בגינה למי מהצדדים, יעדיף בית המשפט לתקן את השגגה על פסילת חוות הדעת. גם אם מתגלים פגמים בחוו "ד של מומחה מטעם ביהמ"ש, ביהמ"ש לא ימהר לפסול את חוות הדעת, ועליו לשקול האם מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, ולבחון האם ניתן להסיר את הפגמים בעזרת כלים מתונים יותר (ראו: רע"א 4102/15 ‏ ‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' חליל אזברגה [פורסם בנבו]).

על המומחה הממונה חובות שונות בין היתר החובה לנהוג בתום לב, ללא משוא פנים ,בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה (ראו: רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י [פורסם בנבו]). כאשר המומחה מפר חובות אלו ובית משפט מתקשה לאמץ את חוות דעתו, עומדות לפניו מספר דרכי פעולה מדורגות מהקל אל הכבד. הדרך הראשונה היא להכריע בעניין הרפואי על סמך חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות. הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף. הדרך השלישית היא מינוי מומחה אחר במקום המומחה שמונה (פסילה) . בבוא בית המשפט לבחור את דרך הפעולה עליו להביא בחשבון את "נסיבות המקרה הנידון לפניו, את אופייה וטיבה של הפרת החובה על ידי המומחה, ואת השפעתה של הפרה זו על תוכן חוות הדעת ומסקנותיה." (ראו: רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלוני [פורסם בנבו] ).

7. באשר למינוי מומחה רפואי נוסף, דן בית משפט העליון ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו (4), 673, בסוגיה מתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים למינוי כזה עת קבע כי:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו"

מינוי מומחה נוסף יכול ויעשה אף ביוזמת בית המשפט בלא שקדמה לכך בקשה מטעם הצדדים ואף בשלבים מאוחרים של ההתדיינות המשפטית (ראו: רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד סה(1) 1, 12; ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, [פורסם בנבו]). ברע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנב] שב בית משפט העליון וחידד את הכללים מתי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. ככלל על בית המשפט לשקול מספר חלופות בבואו לבחון חוות דעת רפואית: הראשונה, להכריע על סמך האמור בה וחקירת המומחה; הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט והדרך השלישית היא פסלת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. בית משפט ישקול למנות מומחה נוסף מקום שלא ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוו"ד המומחה שמונה על-ידי בית המשפט ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד. לדוגמה, ביהמ"ש עשוי למנות מומחה נוסף במקרים בהם יש גישות שונות בתחום הרפואי הנדון, או כשמתעורר ספק בשאלה אם המומחה התייחס נכונה לתלונות התובע, ובמקרים בהם חוות הדעת אינה מבוססת דיה. המשותף למקרים אלו הוא הספק האמור שנותר בלב ביהמ"ש, הנובע מכך שחוות הדעת לא הביאה את הבירור הנדרש למיצוי. במקרים מעין אלה משמש המומחה הנוסף ככלי עזר בידי ביהמ"ש, מעין "שחקן חיזוק" שנועד לסייע בידו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע. מכאן אעבור לנימוקים שהובילו אותי לדחות את הבקשה.

מן הכלל אל הפרט

8. בבואי ליישם את הכללים הנ"ל על ענייננו הגעתי למסקנה כי יש לנקוט בדרך הביניים של מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט, כאשר מאידך יש להימנע מלפסול את חוות דעתו של המומחה או לחילופין להתערב בחוות הדעת ולקב וע ממצאים רפואיים אחרים לרבות נכות רפואית.

ראשית, התובע אינו מבקש במסגרת סיכומיו לפסול את חוות דעת המומחה אלא הוא מבקש להתערב במסקנותיו. לכן במקרה כזה מן הראוי כי בית משפט לא יורה על פסילה ביוזמתו שכאמור מהווה צעד דרסטי מבין ארגז הכלים העומד לרשות בית המשפט.

שנית, חקירתו הנגדית של המומחה העלתה בליבי ספקות האם המומחה התייחס נכונה לתלונות התובע והאם חוות הדעת מבוססת דיה. חוות דעתו של המומחה מבוססת על שני אדנים מרכזיים ועיקריים: העדר מגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וקיומו של תהליך ניווני שאינו קשור בתאונה. על עיקרי הדברים חזר המומחה במסגרת תשובות לשאלות הבהרה. דא עקא, בחקירתו הנגדית סטה המומחה מאחת הקביעות המרכזיות, כפי שבאו לידי ביטוי במסגרת חוות הדעת ותשובות לשאלות הבהרה , והפעם קבע כי התובע סובל מהגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני. וכל נרשמו הדבר ים בעמ' 4 ש' 10 – 13:

"ש. אבל בדיקות קליניות לפני התאונה למעשה הופיע בפניך אחת או שתיים.
ת. בדיקת קליניות לפני התאונה זה מראה שיש אפילו שיפור במצב שלה. כי ב 04' מראה על הגבלת טווחים קשה זה הגבלה קשה בתנועות הגב התחתון. בבדיקה אצלי לא נמצאה הגבלה קשה. נמצאה הגבלה אבל לא קשה. אז חל שיפור מ 04'. " (ההדגשות שלי – א.כ.)

יוצא איפה כי חלה תמורה משמעותית בנדבך מרכזי בחוות דעתו של המומחה, כך שבתחילה קבע כי אין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני וכעת נמצאה על ידו הגבלה אך היא לא קשה. שינוי זה אינו מאפשר לי לסמוך על קביעותיו בשני המישורים הנ"ל.

9. שלישית, בתשובות לשאלות האם יחס חשיבות לממצאים בבדיקות הדמיה התמיד המומחה להשיב כי בהעדר ממצאים קליניים (הגבלה בתנועות) אין משמעות לבדיקות ההדמיה. יחד עם זאת , מששינה כעת המומחה מקביעתו וקבע כי התובע סובל מהגבלה כלשהי בתנועות עמוד שדרה מותני הדבר דורש התייחסות לממצאי ההדמיה. להזכיר על פי בדיקת EMG מיום 16/4/2018 נמצא כי התובע סובל מנזק נוירוגני אקוטי . לכן לא היה מנוס מהתייחסות לממצאים בבדיק ות ההדמיה דבר שלא נעשה על ידי המומחה כשהוא פותר את עצמו באמרה כי אין הגבלה בתנועה.

רביעית, נראה שהמומחה ייחס משקל לא סביר לעברו הרפואי של התובע. אמנם יש רישומים המעידים על עבר רפואי משנת 2004 כאשר התובע נמצא כסובל מהגבלה קשה בתנועה. אולם המומחה לא נתן דעתו מספיק לשאלה לפיה ייתכן ומצב זה היה חולף אם באופן מלא ואם באופן חלקי והתאונה גרמה להחמרה מסוימת. נכון ששינויים ניווניים , שנמצאו אצל התובע, אינם מת פתחים במשך חודשים בודדים אלא מדובר בעניין של שנים. אולם לממצא זה מתווסף ממצא של בלט דיסק בשני גבהים שונים הלוחץ על אלמנטים עצביים. נכון שגם לפני התאונה התלונן התובע על כאבים הקורנים לרגל אולם איננו יודעים, בהעדר הדמיות לפני התאונה, אם אותה בעיה נגרמה בשל בלט דיסק במרווח אחד או בשני מרווחים שנמצאו לאחר התאונה. עצם העובדה שהמומחה קבע כי חלק שיפור במצבו של התובע מאז 2004 מוביל למסקנה כי היה עליו לשקול את האפשרות שהתאונה גרמה להחמרה מסוימת. אולם המומחה כאמור נמנע מלשקול אפשרות זו משקבע כי אין הגבלה בתנועות עמוד שדרה מותני.

התוצאה

10. לאור האמור לעיל חקירת המומחה העלו ספקות בליבי שמא קביעות המומחה מבוססות דיין לצורך הכרעה בנושא הנכות. המומחה בחקירתו נמנע מלציין מה טיבה של המגבלה שמצא (האם קלה או בינונית), נמנע מלפרט כיצד הוא היה משייך את המגבלה שמצא בין העבר ובין התאונה אם בכלל ולכן לא אוכל להכריע באופן סופי בנכות על סמך עדותו בלבד ודרוש כי ימונה מומחה רפואי נוסף שיאיר את עיני בית המשפט בסוגיות אלו.

לאור זאת אמנה מומחה רפואי נוסף כאשר בשלב הראשוני לא תוצג חוות דעתו של המומחה לפניו.

החלטת מינוי תינתן בנפרד ותישלח לצדדים. בשלב זה אין צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מהחלטת בית המשפט לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, ד' אייר תשפ"א, 16 אפריל 2021, בהעדר הצדדים.