הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 30633-06-18

מספר בקשה:13
בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובע

עסאם דיאב, ת.ז. XXXXXX628
ע"י ב"כ עו"ד ח'אלד אבו יונס

נגד

הנתבעות

1. סלקום ישראל בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד משה מזרחי

2. פרטנר תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעקב כהן

3. פלאפון תקשורת בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אבי גורדון

החלטה

1. ביום 21.1.1999 נחתם הסכם שכירות בין עבד אלראוף דיאב, שהאב דיאב, עבד אלסלאם דיאב (להלן: עבד אלסלאם) והתובע (להלן: האחים) לבין הנתבעת מס' 2 (להלן: פרטנר), על-פיו השכירו האחים לפרטנר שטח של כ-140 מ"ר במגרש שמצוי בחלק הדרומי של חלקה 63 בגוש 19036 במג'ד אל כרום (להלן: חלקה 63) לצורך התקנה תורן תקשורת או ציוד אחר הנדרש לשם התקנה ותפעול של תאי רדיו-טלפון נייד. בהסכם נקבע, בין השאר, כי האחים יהיו רשאים להתיר לשוכרים אחרים להפעיל מתקני תקשורת בכל חלק אחר של המושכר. תקופת השכירות נקבעה ל-24 חודשים, עם אופציה להאריכה לשלוש תקופות שכירות נוספות בנות 24 חודשים כל אחת.

במועד חתימת ההסכם, חתמו שלושה מהאחים על יפוי כוח לטובת האח הרביעי, עבד אלסלאם, אשר הוסמך על-ידיהם לקבל את הכספים המגיעים להם מפרטנר על-פי הסכם השכירות.

ביום 28.2.2006 חתמו האחים ופרטנר על "תוספת להסכם", בה האריכו את תקופת השכירות בחמש תקופות נוספות בנות 24 חודשים כל אחת.

2. ביום 28.2.2002 נחתם הסכם שכירות בין האחים לבין הנתבעת מס' 3 (להלן: פלאפון), על-פיו השכירו האחים לפלאפון שטח של כ-100 מ"ר בחלקה 63 לצורך הקמת ציוד ומתקן קשר אלחוטי. תקופת השכירות נקבעה לחמש שנים ממועד קבלת הסכמת פרטנר להסכם זה, ותקופת השכירות המוארכת נקבעה לארבע שנים ואחד עשר חודשים לאחר מכן. ביום 17.10.2012 נחתם נספח הארכת תוקף השכירות.

3. ביום 22.10.2002 נחתם הסכם שכירות בין האחים לבין הנתבעת מס' 1 (להלן: סלקום), על-פיו השכירו האחים לסלקום שטח של כ-110 מ"ר בחלקה 61 בגוש 19036 (להלן: חלקה 61). במבוא להסכם נכתב כי "במושכר מוצב מתקן תקשורת סלולרית של חברת פרטנר תקשורת בע"מ". נקבע כי תקופת השכירות הינה ארבע שנים, עם אופציה להארכה לחמש שנים ואחד עשר חודשים.

ביום 5.8.2003 המחו האחים על דרך השעבוד את זכויותיהם על-פי הסכם השכירות עם סלקום לבנק הפועלים.

ביום 11.2.2013 נחתמה תוספת להסכם השכירות, בה נכתב כי החל מיום 20.9.2012 תוארך תקופת השכירות לחמש שנים, עם אופציה להארכה לחמש שנים נוספות.

4. ביום 6.3.2014 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין בנצרת משכנתא בדרגה ראשונה לטובת צים פיננסים בע"מ (להלן: צים) על חלקו של עבד אלסלאם בחלקה 63. בשנת 2015 החלה צים בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא, ובמסגרתם מינתה רשמת ההוצאה לפועל ביום 5.5.2015 את עור כי-דין ראמי עלי ואביב אבירן ככונסי נכסים (להלן: הכונסים) על זכויות עבד אלסלאם בחלקה. ביום 4.1.2017 הורתה הרשמת לפרטנר ולפלאפון להעביר לתיק ההוצאה לפועל את חלקו של עבד אלסלאם (25%) מדמי השכירות המשולמים על-ידיהם מכוח הסכמי השכירות שהן חתמו עם האחים.

לאחר החלטה זו נכרת ביום 27.2.2017 הסכם שכירות בין התובע, עבד אלראוף דיאב ושהאב דיאב לבין פלאפון, בו הורו שלושת השוכרים לפלאפון להעביר לחשבונם 75% מתוך דמי השכירות שנקבעו בהסכם המקורי.

ביום 18.7.2018 הורתה רשמת ההוצאה לפועל על מכירת זכויות אלסלאם בחלקה 63 לצים.

5. ביום 13.6.2018 הגיש התובע את כתב התביעה בתיק שבפנינו. התביעה הוגשה נגד סלקום, פרטנר, פלאפון, עבד אלסלאם, שהאב דיאב ועבד אלראוף דיאב. לאחר שנעתרתי ביום 15.9.2019 לבקשת התובע לתיקון כתב התביעה, הוגש כתב תביעה מתוקן נגד הנתבעים האמורים לעיל ונגד נתבעת נוספת - היא צים. ביום 25.5.2020 נדחתה התביעה נגד צים, וביום 14.6.2020 נמחקה התביעה נגד עבד אלסלאם, שהאב דיאב ועבד אלראוף. שלוש הנתבעות שנותרו הן סלקום, פרטנר ופלאפון.

6. בכתב התביעה המתוקן נטען כי תקופה מסוימת לאחר שנכרתו בשנת 1999 ובשנת 2002 הסכמי השכירות עם פרטנר, פלאפון וסלקום, העבירו פלאפון וסלקום את מתקניהן לתוך חלקה 61 ואילו פרטנר העתיקה חלק ממתקניה לתוך חלקה 61. עוד נטען כי על-פי הסכם חלוקה של חלקה 63 שנכרת בין האחים בשנת 2013, קיבל עבד אלסלאם את החלק הדרומי של חלקה זו (להלן: הסכם החלוקה), ועל-פי פירוק שיתוף הועברה חלקה 61 לבעלות התובע (להלן: פירוק השיתוף). התובע טען כי סירובן של פרטנר, פלאפון וסלקום לתיקון הסכמי השכירות באופן שישקף את המצב העדכני מהווה הפרה של דיני החוזים. הוא עתר לקבלת הסעדים הבאים: (1) סעד הצהרתי, שיקבע כי המתקנים של פרטנר, פלאפון וסלקום מצויים בחלקה 61, וכי חלק ממתקני פרטנר מצויים בחלקה 63; (2) צו עשה, שיורה לפרטנר, פלאפון וסלקום לתקן את הסכמי השכירות באופן שהתובע יהא המשכיר היחידי ויצוין המיקום העדכני של הציוד שלהם בחלקות.

7. בכתב ההגנה שהגישה סלקום היא טענה כי יש לסלק על הסף את התביעה מהטעמים הבאים: (1) התביעה נעדרת בסיס, בין השאר לנוכח העובדה שהסכם השכירות שנכרת עמה התייחס מלכתחילה לחלקה 61. סלקום אף אישרה כי מתקן התקשרות שלה מצוי בחלקה 6 1; (2) נטען להיעדר עילה עקב המחאת זכויות האחים על-פי ההסכם לבנק הפועלים; (3) נטען לשיהוי בהגשת התביעה ולהיעדר ראיה לזכויותיו של התובע בחלקה 61, אשר, לטענתו, הוקנו לו בהסכם החלוקה.

8. בכתב ההגנה המתוקן של פרטנר היא טענה כי יש לסלק על הסף את התביעה נגדה לאור הטענות המקדמיות הבאות: (1) התובע אינו הבעלים היחידי של חלקה 61; (2) משצרף לכתב התביעה את הסכם השכירות עם פרטנר, בו נכתב כי המתקן נמצא בחלקה 63, יש לראות בכך הודאת בעל דין בעובדה זו, והוא מנוע מלהתכחש לה; (3) כי טענותיו עומדות בניגוד להחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 4.1.2017.

9. אף בכתב ההגנה המתוקן שהגישה פלאפון נטען לסילוק על הסף של התביעה לאור טענות מקדמיות: (1) נטען כי החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 4.1.2017 מהווה השתק פלוגתא; (2) בהסכם השכירות החדש, מיום 27.2.2017, שנכרת לאחר החלטת הרשמת, התובע עצמו הצהיר כי עסקינן בחלקה 63, ולכן כיום הוא מושתק מלטעון אחרת; (3) התובע לא צירף מסמכים המעידים על בעלותו בחלקה 61 ועל פירוק השיתוף הנזכר בכתב התביעה. עוד צוין בכתב ההגנה כי בכפוף לתנאים מסוימים אין לפלאפון התנגדות לתיקון הסכמי השכירות, באופן שייאמר כי מתקן הקשר האלחוטי שלה נמצא בחלקה 61 ולא בחלקה 63.

10. התובע הגיש תשובה לטענות המקדמיות שהעלו שלוש הנתבעות, ובה טען כדלקמן: (1) הטענות המקדמיות מתבססות על טיעונים עובדתיים, שהמקום להוכיחם הינו במהלך בירור התובענה; (2) מתבצע תהליך של העברת הזכויות בחלקה 61 על שמו של התובע, ובמסגרת גילוי המסמכים הועברו ראיות המוכיחות טענה זו; (3) קיימת תכנית של מודד מוסמך המעידה על כל שהמתקן של פרטנר נמצא בחלקה 61; (4) אין בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל כדי להוות השתק פלוגתא.

11. בתגובת סלקום לתשובת התובע נטען כי בכתב התביעה המתוקן לא פורט המקור הנורמטיבי המקים לתובע זכות לקבל את הסעדים המבוקשים. צוין כי הסעד ההצהרתי המבוקש אינו רלבנטי לגבי סלקום, וכי אין מקום לסעד של צו עשה, במצב בו כל הבעלים של חלקה 63 ובנק הפועלים לא צורפו כצד לתובענה. טענות דומות נטענו בתגובתה של פלאפון.

בעקבות תגובת סלקום, הוריתי לתובע להגיש עד ליום 28.6.2020 תגובתו לטענה בנוגע למקור הנורמטיבי לסעדים שנתבעו בכתב התביעה המתוקן, אולם הוא לא עשה כן.

12. בתקנה 100(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נקבע כי בית המשפט רשאי לדחות על הסף תובענה מ"כל נימוק אחר שעל פיו הוא סבור שניתן לדחות מלכתחילה את התובענה בנוגע לאותו נתבע". כפי שיבואר להלן, יש מקום לדחות על הסף את התביעה שבפנינו, מאחר והתובע אינו זכאי לקבל את הסעדים שביקש.

אשר לסעד ההצהרתי - על-פי ההלכה, מתן סעד הצהרתי הוא עניין שבשיקול דעת, ובתי המשפט אינם נוטים לקבל תביעות לסעד כזה, כאשר יש בידי התובע היכולת לתבוע סעד מהותי-אופרטיבי. כאשר יש בידי התובע יכולת כזו, המשמעות היא שהסעד ההצהרתי שהתבקש הוא חלקי ולא ישיג את המטרה של סיום הסכסוך. כך, למשל, נפסק כי אין לאפשר הגשתה של תביעה המכוונת לקבלת סעד הצהרתי בדרך של המרצת פתיחה בנסיבות שבהן מגמת פניו של תובע היא בסופו של דבר הגשת תביעה לפיצויים. (רע"א 6713/15 מפעלי תחנות בע"מ נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 23.12.2015); ע"א 7219/13 קלאב הוטלס אינטרנשיונל (א.ק.ה) בע"מ נ' עמותת בעלי יחידות טיים שרינג בטבריה קלאב הוטל (פורסם בנבו, 8.3.2016); ע"א 5400/18 מיר נ' מירון (פורסם בנבו, 28.1.2019); ת"א (מחוזי י-ם) 45075-08-15 קראעין נ' חלייסי, פסקה 29 והאסמכתאות שם (פורסם בנבו, 10.6.2020)). בתביעה שבפנינו, מתן סעד הצהרתי שיקבע כי המתקנים של פרטנר, פלאפון וסלקום מצויים בחלקה 61 נועד ליצור תשתית עובדתית לצעדים נוספים שבכוונת התובע לנקוט נגד אחיו (כמי שזכאים לדמי שכירות, על-פי ההסכמים שנכרתו עם חברות הסלולר) או נגד צים (שלידיה הגיעו כספים מכוח צו עיקול שהוטל על דמי שכירות ששילמו חברות אלו). ביטוי לכך מצוי בסעיפים 25-29 לכתב התביעה. במצב דברים זה, בו הסעד ההצהרתי המבוקש הינו "תחנת ביניים" ל פני הליכים משפטיים נוספים, אין מקום לתיתו.

כמו-כן, אין מקום למתן צו עשה שיורה לתקן את הסכמי השכירות שבין האחים לבין חברות הסלולר. ההלכה הנוהגת, לפיה בית משפט אינו מנסח חוזים בין צדדים ואינו מחייבם לכרות חוזה כזה או אחר, הובהרה היטב בת"א (מחוזי חי') 30077-07-14 חברת יוסי אמבולנס (י. ש.) בע"מ נ' קופת חולים כללית (פורסם בנבו, 29.5.2016). בפסקאות 6 ו-8 לפסק הדין קבע השופט אליקים (ההדגשות הוספו - א"ג):

"חוזים לא נכרתים בצווי עשה, לב ליבה של התקשרות חוזית היא מפגש רצונות ובית משפט בתחום המשפט האזרחי לא כופה חוזים על צדדים. החופש להתקשר בחוזה כולל בתוכו גם את הזכות שלא להתקשר, ...

התובעת מחפשת "קיצור דרך" המנוגד לחוק, היא מצפה שאכפה על הנתבעת להתקשר עימה בחוזה, שלא כפי שנעשה בעבר בין אותם צדדים, התקשרות לאחר מכרז ....

ומיותר לציין כי מדובר בהתקשרות עסקית לכל דבר וענין ותנאיה לא צריכים להיקבע באולם בית משפט. החוזה הנו מכשיר משפטי המאפשר לצדדים לחלק ביניהם סיכונים כלכליים, וזאת על בסיס רצונם החופשי ואיני סבור כי זה המקרה בו בית משפט צריך לקבוע את תנאי ההתקשרות העתידית בין הצדדים ".

ככל שסבור התובע כי סירוב חברות הסלולר לחתום על הסכמי שכירות חדשים מהווה "הפרה של דיני החוזים על כל המשתמע מכך", כפי שטען בסעיף 26 לכתב התביעה המתוקן , פתוחה בפניו הדרך לנקוט הליכים משפטיים המעניקים תרופות למי שניזוק מהפרת חוזה. כתיבת חוזה חדש באמצעות צו עשה אינה ממין אותן תרופות.

13. אשר על כן, הנני מקבל את הטענות המקדמיות, ודוחה על הסף את התביעה. הנני מחייב את התובע לשלם לכל אחת מהנתבעות שכר טרחת עורך-דין בסך של 3,000 ₪.

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.