הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 30051-03-18

בפני
כבוד ה שופט יואב פרידמן

תובעים
פלוני

נגד

נתבעים
מגדל חברה לביטוח בע"מ

החלטה

1. בקשה להבאת ראיות לסתור קביעת נכות על פי דין. ההחלטה ניתנת אך עתה עקב שגגה שגרמה למחיקת משימה, והתנצלותי נתונה לצדדים.

2. התובע, פיזיותרפיסט יליד 1975, נפגע בגיל 36 בתאונת דרכים מיום 26.3.11 (להלן "התאונה" או " התאונה הראשונה") . כנזכר בתביעה, אירעה התאונה בדרך חזרה מעבודתו, היינו מדובר גם על תאונת עבודה.

חודשיים לאחר אותה תאונה, ב 22.5.11 , נפגע התובע בתאונה שניה. התאונה השניה לא היתה תאונת דרכים אך כן תאונת עבודה, שהתובע הגיש בגינה תביעה למוסד לביטוח לאומי. כנטען בתביעה, נפל התובע במדרגות בעבודה . הנפילה אירעה לטענתו עקב סחרחורת , ונראה שהוא מבקש לקשור בינה (וממילא בין הנפילה המאוחרת) לבין התאונה הראשונה, היא התאונה נשוא תיק זה .

3. התובע מבקש לקבוע כי נסתרה קביעת הנכות על פי דין (10% בלבד, בתחום הנפשי) , שכן לטעמו נותרו נכויות בתחומים נוספים. ככל שתתקבל הבקשה הוא מבקש למנות מומחים בתחום אורטופדיה, נוירולוגיה ו א.א.ג.

4. בתעודות רפואיות מיום התאונה היו תלונות על סחרחורת (בתיעוד המשך נזכרת פגיעת ראש בשמשה) , כאבי צואר מקרינים ליד ימין , כאבי גב, וברך ימין. התובע עבר סי.טי מוח שהיה תקין. תעודות המשך עם אותן תלונות היו אצל ד"ר מרואן (אורטופד) וניתנו בימים 30.3.11, 14.4.11, 5.5.11. התובע עבר מעקבים גם אצל מומחים בתחום נוירולוגיה ובעיקר א.א.ג (תעודות מיום 4.4.11 7.4.11 5.5.11 - הועלתה השערה שמדובר בבעיה וסטיבולרית עקב פגיעת הראש, שהתבטאותה היתה בסחרחורת ובחילות) .
בבדיקה מיום 26.3.11 נזכרה צניחה של יד שמאל ללא פרונציה או סימנים פירמידליים. הוסיף להתלונן על אי יציבות בפרט בנסיעה והופנה לבדיקת ENG שחשפה חולשה קולרית מצד שמאל עד 25% עם סימני סחרחורת ממקור מרכזי.

ניתנה הערכה מ 30.6.11 על ידי מומחה א.א.ג (ד"ר בן דוד) שנחזית כהערכה פרטית, והמליצה להימנע בשלב זה מנהיגה שכן הנסיעה עדיין גורמת סחרחורת.

5. כאמור ב 22.5.11 נפגע בתאונה השניה, והובהל לבי"ח רבקה זיו, משם שוחרר יום אח"כ. בתעודת הסיכום משם נרשם שבעת עליה במדרגות התכופף ולקה בסחרחורת ואז איבד הכרה למשך כשעה, והיה חסר הכרה עם הגיעו למיון. נרשם שבמיון נצפו מצמוץ בעיניים ופליטת קצף ומהפה, חזר להכרה כעבור 10 דקות. אוזכר כי מאז תאונת הדרכים סובל מסחרחורות סיבוביות בזמן שינויי תנוחה. סיטי ראש חוזר ו EEG היו תקינים (הבדיקה האחרונה לא הדגימה פעילות אפילפטית). ההשערה שהועלתה היתה שמדובר בתגובה קונברסיבית ( הפרעה שמקורה נפשי אך מדגימה תסמינים נוירולוגיים של ממש – י.פ).

התובע שב לרבקה זיו ב 29.8.11 עקב המשך סחרחורות והפרעות שווי משקל והומלץ כי יבצע MRI.

6. א. התובע הגיש כאמור תביעה למל"ל בגין התאונה השניה ב 22.5.11.

ב. ועדה רפואית של ענף נפגעי עבודה במל"ל מיום 5.9.12 אזכרה תלונות גב צוואר וסחרחורות. אושרה תקופת אי כושר ממועד התאונה ועד 21.8.11, ולאחריה אישרה הועדה נכות נפשית – נוירולוגית זמנית בשיעור 30% עד 30.11.12 .

ג. ועדה מיום 25.1.13 האריכה הנכות הזמנית בשעור 30% עד 30.6.13. בפני הועדה עמדו חוו"ד מומחה יועץ נוירולוגי יועץ מיום 13.8.12 (ד"ר בדארנה סמיח), ושתי חוו"ד של מומחית יועצת בתחום הפסיכיאטרי, ד"ר פאינה פל (חוו"ד מיום 31.5.12 שאף עמדה בפני הועדה הקודמת, וחוו"ד עדכנית מיום 20.12.12). הועדה צינה שהיא מקבלת במלואה חוו"ד של המומחים היועצים.

ד. ועדה רפואית מ 15.7.13 קבעה נכות זמנית בשעור 20% מ 1.7.13 עד 31.12.13. בפני הועדה נוספה חוו"ד עדכנית של יועץ פסיכיאטרי של ד"ר דן פייר אנוך , חוו"ד מיום 17.6.13. שוב התקבלו בדיקות המומחים היועצים על ידי הועדה. נרשם שהנכות היא "כולל נכות פסיכיאטרית" , נוסח המרמז על כך שהועדה התייחסה לנכות זמנית בגין תסמינים שמקורם יכול להיות בין נוירולוגי ובין פסיכיאטרי.
ה. ועדה לעררים מיום 30.3.14 העלתה הנכות הזמנית לתקופה האמורה ל 30%. בועדה ישבו אורטופד נוירוכירורג ופסיכיאטר.

ו. ועדה רפואית מ 7.7.14 האריכה הנכות הזמנית בשיעור 30% פעם נוספת מ 1.1.14 עד 30.4.15. צוין שחומר רפואי נמסר לועדה בזמן הבדיקה. בועדה ישבו אורטופד ונוירולוג.

ז. ב 27.5.15 ניתנה לועדה הרפואית חוו"ד מומחה יועץ פסיכיאטר, ד"ר פרחאת כמאל, שהמליץ לקבוע 10% בגין הפרעה חרדתית דכאונית ממושכת.

ב 26.6.15 קבעה ועדה רפואית, בה ישבו אורטופד ונוירולוג כי לא נותרה נכות אורטופדית ונוירולוגית, אך נותרה נכות נפשית בשעור 10%, החל מ 1.5.15.

ח. התובע הגיש ערר על אי קביעת נכות אורטופדית ונוירולוגית, ונעזר בחו"ד פרטיות של נוירולוג, ד"ר ירון ריבר, אורטופד ד"ר ליברזון, ומומחה תעסוקה ד"ר שלוסברג. חווה"ד הנ"ל נזכרו בחומר שעמד בפני הועדה. בדיקת סיטי עמוד שדרה מ 22.12.15, הדגימה 3 בלטי דיסק בע"ש גבי.

ט. ועדה רפואית לעררים מיום 31.7.16 בה ישבו אורטופד נוירולוג ופסיכיאטר דחתה הערעור והותירה על כנה הנכות שנקבעה בוועדה מדרג ראשון, 10% בתחום הנפשי. צוינה מימצאי בדיקה מפורטת של הועדה בתחום האורטופדי והנוירולוגי. הועדה דחתה מסקנותיהם של המומחים מטעם התובע, ד"ר ליברזון וד"ר שלוסברג, ובפן הנוירולוגי קבעה כי לא נותר ליקוי ש קשור לתאונות, אשר ניתן לתרגמו לנכות.

ז. התובע הגיש ערעור לביה"ד האזורי לעבודה שנדחה, ולביה"ד הארצי לעבודה. בביה"ד הארצי הושגה הסכמה בין התובע למל"ל, שקבלה תוקף של פס"ד. ההסכמה היתה להחזיר הדיון לוועדה באותו הרכב על מנת שתשלים הנמקתה בתחום האורטופדי והנוירולוגי בעניינים שפורטו בהחלטת ביה"ד , ובמידת הצורך (נותר לשיקול דעת הועדה) תבדוק הועדה התובע בשנית. אחד מן העניינים אליו הוסבה שימת לב הועדה היה שהיא אמורה להתייחס לנכות שנגרמה בתאונה השניה בלבד (בגינה הוגשה התביעה למל"ל) היינו תאונת הנפילה במדרגות מיום 22.5.11.

ח. ב 17.7.18 שבה הוועדה לעררים וקבעה הנכות הצמיתה בשעור 10% בלבד בתחום הנפשי, היינו הותירה קביעתה על כנה. הועדה לא ראתה צורך בבדיקה חוזרת של התובעת אך נימקה החלטתה בהתאם לפסה"ד של ביה"ד הארצי.
בתחום הנוירולוגי צוין שנערכה לתובע בדיקה קלינית מפורטת שלא מצאה כל ליקוי למעט אגרבציה של התובע, והדבר נתמך גם בממצאי MRI שהיה תקין ללא מ וקדי נזק טראומטי במוח. בבדיקה הנוירולוגית לא נמצא נזק המצביע על בעיה שורשית כביטוי לבעיה בעמוד השדרה. לענין האישור של מומחה התובע ד"ר ריבר ציינה הועדה שהוא מתייחס לתאונת הדרכים (נשוא תיק זה – י.פ) מ 26.3.11. חודשיים לפני מועד התאונה השניה בה דנה הועדה. הועדה ציינה שהבעיות עליהן מצביעה ד"ר ריבר (גב ראש וסחרחורות) ה נן סובייקטיביות, ולא נמצאו בבדיקת הועדה גם בעיות וסטיבולריות (שממילא אינן נוירולוגיות).

בתחום האורטופדי הפנתה הועדה לממצאי הבדיקות תוך ציון שלא נמצאה הגבלת תנועות או הגבלה תפקודית המזכה בנכות.

ט. שוב ערער התובע על קביעת הועדה לביה"ד האזורי, אשר דחה הערעור בפסק דין מיום 20.6.19. בפסה"ד נקבע כי הועדה לעררים אליה הושב הדיון בפסק דינו של ביה"ד הארצי פעלה בהתאם להנחיות פסה"ד המחזיר, לא נמצא פגם בקביעותיה, ונושא בדיקה חוזרת נותר לשיקול דעתה.

י. שוב ערער התובע לביה"ד הארצי. הפעם נדחה הערעור בפסק דין מיום 4.8.19. בפסה"ד נקבע בין היתר שאמנם שגתה הועדה כאשר קבעה שהמסמך של ד"ר ריבר מתייחס רק לתאונת הדרכים מיום 26.3.11 שכן המסמך מאזכר שתי התאונות, אולם הועדה ציינה לגופה מדוע מסקנותיו של ד"ר ריבר לא מקובלות עליה.

7. התובע מצרף מסמכים רפואיים במסגרת הקופה ואלו עיקריהם:

א. מסמכי רופאה תעסוקתית , ד"ר נק אלכסנדרה שקבעה מגבלות שונות עד 1.12.12 שמתאריך זה כשיר לחזרה לעבודתו כרגיל.

ב. תעודות רפואיות של האורטופד המטפל ד"ר מרואן , האחרונה בהן מנובמבר 2018 ובה אזכור תאריכי הביקורים השונים. לפי כ רטסת הביקורים מדובר בביקורים שהחל ממרץ 2011. בתעודה ממרץ 2017 של ד"ר מרואן מצוין מועד התאונה השניה מ 22.5.11, שהתובע מגיע לעתים קרובות לצורך זריקה מקומית של סטרואידים,מטופל על ידי חבריו במכון הפיסיותרפיה ונתונים נוספים.

ג. אישורי ד"ר כיואן חאלד, מומחה א.א.ג אודות ביקורים והבעיות הרפואיות של סחרחורות וכאב ראש . הביקורים אצל מומחה זה היו מאוקטובר 2011 עד 2015.

ד. אישורי ד"ר קייגלר נוירולוגית בביקורים מאפריל 2011 עד פברואר 2012.

ה. אישורי תרופות.

דיון

8. הארכתי בתיאור הכרונולוגי, כדי שאוכל לקצר בפרק הדיון (ויכול גם שהסקירה תוכל לחסוך זמן לשלבים שבהמשך ניהול התיק) . יסודה של הבקשה בשגגה עקרונית של התובע, והנתבעת נגררה אחר אותה שגיאה בתגובתה.

9. הבקשה מוגשת מכוח סע' 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שזו לשונו (הדגשה לא במקור) :

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

10. הנתבעת הגיבה לבקשה לגופה. היא טוענת בתגובתה כי אין הצדקה לבקשה להבאת ראיות לסתור. היא מפנה להלכות הידועות אשר צוטטו לאורך השנים על ידי הערכאות הדיוניות שדנו בבקשות רשות לסתור. היא טוענת שהבקשה היא למעשה ובמהות סוג של ערעור על החלטות הועדה הרפואית , וכי לא מתקיים בענייננו אותו חריג נדיר שיצדיק מתן ההיתר המבוקש . היא טוענת בסע' 12 לתגובתה כי אין הצדק להיתר להבאת ראיות לסתור, ויש להמתין לבחינה החוזרת של הועדה הרפואית לעררים , כפי שהורה ביה"ד הארצי. ב טענה אחרונה זו דומני שנקלעה הנתבעת לשגגה: שכן לאחר החלטת ביה"ד הארצי שהורה על השבת התיק לבחינה חוזרת של הועדה לעררים, שבה כאמור הועדה לעררים ונתנה החלטתה באותה בחינה חוזרת עליה הורה ביה"ד הארצי. היא הותירה מסקנותיה על כנן, תוך הנמקה שהתייחסה להחלטת ביה"ד, התובע הגיש ערעור פעם נוספת לביה"ד האזורי לעבודה ופעם נוספת לביה"ד הארצי , ושני ערעוריו נדחו לגופם. תם ונשלם בעניין זה.

11. אולם לא השגגה האחרונה הנה השגיאה העקרונית , אליה התייחסתי בפ תח דברי שבפרק הדיון.

11. א. התביעה בפני הנה בגין התאונה הראשונה, תאונת דרכים מיום 26.3.11. התובע הניח כמובן מאליו כי נפילתו במדרגות בתאונה השנייה מ 22.5.11 נובעת מאותה תאונת דרכים, ולכן הנכות על פי דין שנקבעה ביחס לתאונה מ 22.5.11 יש לייחסה לתאונה מ 26.3.11.

ב. מסקנה זו של התובע אינה אלא טעות משפטית, שהוליכה להגשת בקשה מיותרת. זאת, גם תחת האפשרות, לגביה איני קובע מסמרות (שכן זה לא השלב) , שצודק התובע כי רפואית יש לייחס נזקי התאונה השנייה לתאונת הדרכים נשוא תיק זה . התובע הגיש בקשה לסתור את קביעת הנכות על פי דין, לפיה נותרה נכות נפשית בש יעור 10%, ושום נכות נוספת זולתה. אולם קביעה זו שמבוקש לסתור, ניתנה בועדות הרפואיות בהתייחס לתאונה השנ ייה מ 22.5.11, שלא היתה כלל תאונת דרכים; ומכל מקום אינה התאונה הראשונה, תאונת הדרכים בגינה הוגשה התביעה שבפני.

הנכות שנקבעה בועדות מתייחסת כאמור לתאונה השניה : התובע לא צירף טופס התביעה למל"ל (טופס הודעה על תאונה ובקשה לדמי פגיעה) אף לא הבקשה לקביעת דרגת נכות שהגיש בגדרה של תביעתו (גם זו מוגשת על טופס יעודי). ואולם: בכל פרוטוקול ועדה רפואית בענף נפגעי עבודה, בעמ' הראשון מצוין תאריך התאונה אליה מתייחסת הועדה . הדבר ברור ונדרש, שכן בשונה מענף נכות כללית , ועדה רפואית ב ענף נפגעי עבודה חייבת להתייחס גם לשאלת הקשר הסבתי, ולכן חשוב שיצוין לאיזו תאונה מתייחסת הקביעה. תאריך התאונה בפרוטוקולי הועדות הרפואיות שצורפו לבקשה הנו זה של 22.5.11 – התאונה השני יה. גם ההודעות על קביעות הנכות בוועדות ששלח המל"ל לתובע מעת לעת וצורפו לבקשה, מתייחסות ל תאונה מתאריך 22.5.11. גם מקביעת ביה"ד הארצי לעבודה בגלגול הראשון (בפסה"ד שהחזי ר התיק לבחינ ה חוזרת של הועדה הרפואית לעררים) נובע באופן ברור כי קביעת הנכות אותה מבקש התובע לסתור, ניתנה בגדר תביעתו למל"ל בגין התאונה השנ ייה, ובבקשה לקביעת דרגת נכות שהגיש בגין אותה תאונה. ולא בגדר תביעה שהגיש (אם הגיש) בגין התאונה הראשונה, היא תאונת הדרכים נשוא תיק זה. ביה"ד הארצי הבהיר כי היה על הועדה הרפואית לעררים להתייחס לתאונה מ 22.5.11 בלבד. דומה שכך ניסתה לעשות הועדה ממילא, אולם הדברים לא היו נהירים דיים. ברור אפוא שקביעת הנכות ניתנה בגדר אותה תביעה שהגיש התובע למל"ל בגין התאונה השניה.

ג. הייתי רואה ממש בעמדת הנתבעת לגופה, בחלופה הבאה: לו הגיש התובע תביעה למל"ל בגין התאונה נשוא תיק זה מ 26.3.11, והוועדות הרפואיות , במסגרת אותה תביעה למל"ל בגין התאונה הראשונה, היו משייכות כל נזקי הנפילה המאוחרת לאותה תאונה מ 26.3.11 (בשל ייחוס הנפילה במדרגות לסחרחורת, וייחוס הסחרחורת לתאונה הראשונה ) , והכל במסגרת התביעה למל"ל בגין התאונה מ 26.3.11, כאשר הוועדות היו קובעות 10% כפי שעשו, בשל נכות נפשית בלבד, תוך קביעה שלא נותרה נכות בתחום נוסף.
אז אכן היה התובע נזקק להיתר לסתור קביעת הנכות על פי דין ביחס לתאונת הדרכים נשוא תיק זה מ 26.3.11. אולם הקביעה שמבוקש ההיתר לסתור אינה קביעת נכות המתייחסת לתאונת הדרכים הראשונה, היא התאונה נשוא התיק והבקשה. היא נקבעה כנכות שגרמה התאונה השניה. על מנת שתהיה בכלל נכות על פי דין, צריכה היא להיקבע בשל " אותה תאונת דרכים " כלשון סע' 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. היינו אותה תאונת דרכים בגינה הוגש ו התביעה (לביהמ"ש) , והבקשה להבאת ראיות לסתור.

12. איני יודע אם התובע הגיש תביעה למל"ל בגין תאונת הדרכים מ 26.3.11. עליו לפרט הדבר, ואף לציין האם הגיש בקשה לקביעת דרגת נכות בגין אותה תאונה, ומה נקבע שם. לגרסת התביעה, מדובר כזכור בתאונת דרכים שאירעה בדרך חזרה מן העבודה. אולי יש קביעת נכות על פי די ן ואולי אין , אך מכל מקום הנכות נשוא הבקשה שנקבעה, ולגביה מבוקש ההיתר להבאת ראיות לסתור – נקבעה בגין התאונה השניה. אין היא נ תפסת כלל ברשתו של סע' 6ב הנ"ל , ואינה עולה כדי נכות על פי דין שנדרש היתר ביהמ"ש לסותרה.

13. בחלופה שתיארתי קודם ואינה זו שהתרחשה (היינו לו הגיש התובע תביעה למל"ל בגין תאונת הדרכים מ 26.3.11 , והועדות הרפואיות היו מייחסות בגדרי אותה תביעה גם נזקי התאונה המאוחרת מ 22.5.11 לתאונה מ 26.3.11, וקובעות תכנית אותן קביעות כפי שקבעו בפועל ביחס לתאונה השניה), היה התובע אכן זקוק להיתר לסתירה של קביעת הנכות על פי דין. אך כפי שציינתי קודם, אז היה דין בקשתו לדחיה לגופו של ענין , שכן צודקת הנתבעת כי אין כאן במהות יותר מאשר ערעור רפואי, או במלים אחרות ויכוח תוכני עם החלטות הועדות הרפואיות. ויכוח כזה כידוע, על ידי מי שסבור שקופח על ידי קביעות הועדות לגופו של ענין, אינו מקים עילה להבאת ראיות לסתור. מחלוקות תכניות כאלה לא תחסרנה, ולניזוק עומדת הברירה בין מסלול ק ביעת הנכות שעל פי סע' 6א לעומת זה שלפי סע' 6ב של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לכל מסלול יתרונות וחסרונות טקטיים . אולם מרגע שנקבעה נכות על פי דין במסלול על פי סע' 6ב, נדרשים טעמים עובדתיים או משפטיים נכבדים על מנת שיינתן ההיתר המבוקש, והוא ניתן במשורה וכחריג . מחלוקת תכנית לבדה עם החלטות הועדה הרפואית – וזה בדיוק מה שיש בענייננו ולא למעלה מכך - אינה מקי מה טעם שיצדיק מתן ההיתר.

14. אלא שהועדות קבעו את הנכות בגין תאונת עבודה מיום 22.5.11, ברור שבמסגרת תביעה שהגיש התובע למל"ל בגין אותה תאונה. בין אם גרסו כי הנפילה באותה תאונה היא תולדת תאונת דרכים קודמת מיום 26.3.11 ובין אם לאו, הנכות שנקבעה – נקבעה בגין התאונה מיום 22.5.11 . ולא בגין התאונה מיום 26.3.11. על מנת שתיוחס לתאונה מיום 26.3.11 היתה היא אמורה להיות במסגרת תביעה שהגיש התובע למל"ל (טופס הודעה על תאונה ובקשה לדמי פגיעה, ולאחר מכן טופס בקשה לקביעת דרגת נכות) בגין אותה תאונה מ 26.3.11, היא תאונת הדרכים נשוא תיק זה.

15. אני מורה לתובע לתן הודעה מסודרת ומלאה עד 7.11.20 האם הגיש תביעה למל"ל בגין תאונת הדרכים מיום 26.3.11, האם הגיש שם בקשה לקביעת דרגת נכות, ואם כן מה נקבע שם. אם אין נכות על פי דין ביחס לתאונה הראשונה, פתוחה הדרך להגיש בגינה בקשה למינוי מומחים במסלול לפי סע' 6א של חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. בשלב זה לא ניתן לקבוע לגופו של עניין האם את הנפילה במדרגות בתאונה השנייה יש לייחס גם כן לתאונה הראשונה. זו שאלה של קשר סבתי רפואי-עובדתי, ואולי גם משפטי.

16. הבקשה נדחית שכן אין נכות על פי דין בהתייחס לתאונה נשוא התביעה (לפחות על פי מה שהוצג עד כה, כפוף להודעה שחויב התובע לתן בפסקה הקודמת). לעתים, יכול שנזקי תאונה מאוחרת ייוחסו לנזקי תאונה מוקדמת, וזו כאמור שאלה של קשר סבתי שצריך שתבחן ממקרה למקרה. אך המוקדם לא ייוחס למאוחר. ברור שהועדות לא יכולות היו להתיימר לייחס נזקי התאונה מ 26.3.11 לתאונה המאוחרת, שאותה בחנו. לכל היותר יכולות היו תיאורטית לנכות נכות מוקדמת שהיתה קיימת (לו היו גורסות שזה המצב) עובר לתאונה השנייה אותה בחנו, בשיטת ה"עובר ושב". התובע הגיש בקשה , שסרבלה שלא לצורך. שאלת ההוצאות תבחן לאחר עיון בהודעת התובע.

ת.פ 8.11.20

ניתנה היום, י"ט תשרי תשפ"א, 07 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.