הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 29795-12-16

בפני
כב' השופט יהושע רטנר

התובעים

  1. פטיש וסדן עבודות מתכת וצנרת בע"מ ח.פ. 514927052
  2. סלימאן עטאללה ת.ז. XXXXXX883

נגד

הנתבעים

  1. עלמי נאטור חשמל בע"מ ח.פ. 513563924
  2. אמגד האני נאטור ת.ז. XXXXX850
  3. עלמי (עמיר) האני נאטור ת.ז. XXXXX068

החלטה

לפני בקשה לחייב את התובעים בהפקדת ערובה בהתאם לסעיף 353 א' לחוק החברות התשנ"ט - 1999 ( להלן: "חוק החברות"), ותקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד – 1984 ( להלן: "התקנות").
1. הנתבעים הגישו בקשה שבית המשפט יחייב את התובעים בהפקדת ערובה שלא תפחת מ 35,000 ₪. הם הפנו לבקשה למתן פטור מאגרה, ממנה עולה כי התובעים מודים שמצבם הכלכלי קשה וכי החברה כמעט ואינה פעילה. עוד טוענים הנתבעים, כי סיכויי ההצלחה של התובעים קלושים: לטענת הנתבעים הם שילמו לתובעים את כל הסכומים המגיעים להם בגין ביצוע העבודות עבור הנתבעים ואף מעבר לכך. לא זו אף זו, התובעים הם אלה שחייבים לנתבעים סכומים נכבדים, שכן הנתבעים התעכבו בביצוע העבודות ו/או העובדות לא הושלמו. לטענת הנתבעים ניהול ההליך יגזול מהם משאבים כספיים והם לא יוכלו להיפרע מהתובעים אם תדחה התביעה . לטעמם, זהו המקרה המובהק בו מוצדק להורות על הפקדת ערובה לפי תקנה 519 לתקנות ו/או לפי סעיף 353 א' לחוק החברות, בהתחשב במצבם הכלכלי הקשה של התובעים, כעולה מבקשתם למתן פטור מתשלום אגרה. לגישתם עפ"י הוראות הדין ברירית המחדל היא שבית המשפט ייעתר לבקשה להפקדת ערובה אלא אם התובעים עומדים בנטל ומוכיחים איתנות כלכלית. בית המשפט התבקש להשתמש בסמכותו המקבילה הקבועה בסעיף 519 לתקנות ולהורות על הפקדת הערובה לא רק ע"י החברה ( התובעת 1) אלא גם על ידי התובע 2.

2. התובעים הגיבו לבקשה. לטענתם, הנתבעים מבססים בקשתם על כך שסיכויי התביעה קלושים משתי סיבות: א. התובעים קיבלו את אשר מגיע להם ואף מעבר לכך. ב. חלו עיכובים רבים בביצוע העבודות ובסופו של דבר חלק מהעבודות לא הושלמו כלל. התובעים מכחישים טענות אלו של הנתבעים ומציינים שמות עדים אשר יש בהם כדי לתמוך בגרסתם.
התובעים מתייחסים בהרחבה לטענה נוספת של הנתבעים, כי המחאה של התובעת 1 בסך 92,6444 ₪, אשר הוחזקה ע"י הנתבעים, חוללה בהעדר כיסוי. לטענת התובעים הנתבעים הזדרזו והפקידו את ההמחאה אשר כלל לא היתה אמורה להיות מופקדת, על מנת להציג את התובעים כחסרי פרעון. לטענתם טרם נערך חשבון סופי בין הצדדים, ועל כן לא היה מקום להפקידה. התובעים טוענים כי המחאה בסך 93,000 ₪ שולמה לתובעים ע"י הנתבעים לצורך רכישת בטון, שאכן נרכש, ואילו ההמחאה שהופקדה ע"י התובעים נועדה אך ורק להוות בטחון, למקרה שיתברר כי התובעת 1 קיבלה כספים מעבר למגיע לה. לאור האמור התבקש בית המשפט לדחות את הבקשה.

3. הנתבעים הגישו תשובה . לטענתם התובעים לא הוכיחו כי הינם בעלי יכולת כלכלית לעמוד בהוצאות המשפט. הנתבעים הפנו לפס"ד שניתן במסגרת הליך פש"ר שהתנהל כנגד התובע 2 , המראה כי ההליך בוטל בשל אי עמידה בתשלומים. אשר על כן שבו הנתבעים וביקשו כי בית המשפט יורה לתובעים להפקיד ערובה שלא תפחת מסך של 35,000 ₪.
דיון:
4. בבואי לבחון את שאלת חיובם של התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים , יש להבחין בין הוראות החוק החלות על התובעים השונים, דהיינו על התובעת 1 שהינה חברה בע"מ והתובע 2 שהינו אדם פרטי.
5. על התובעת 1 חל סעיף 353 א' לחוק החברות הקובע כדלקמן:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א 10905/07 נאות אואזיס נ' מרדכי ( מוטי) זיסר), ניתן ביום 13.7.08, ( פורסם בנבו), התייחס בית המשפט לרציונל העומד מאחורי חקיקת הוראה זו ולשיקולים שעל בית המשפט לשקול, בבואו לקבוע האם להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הצד שכנגד:
"...בהצעת החוק לתיקונו של חוק החברות ניתן למצוא התייחסות להוספתו של סעיף 353 א לחוק. בין היתר נאמר שם, כי " מוצע להחזיר לחוק את סעיף 232 לפקודת החברות כדי להבהיר כי לא היתה כל כוונה לשנות מן הפסיקה לפיה הוחלו כללים מיוחדים בכל הקשור לחיובה של חברה תובעת, במתן ערובה להוצאות הנתבע" (ראו, הצעת חוק החברות ( תיקון), התשס"ב-2002, ה"ח 638). נדמה, כי הכוונה ב"כללים מיוחדים" הינה לחזקה שהייתה קיימת, לפיה חברה בעירבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להימנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבעים. חזקה זו ניתנת לסתירה כיום על פי שתי דרכים חלופיות המוצגות בסעיף 353 א לחוק החברות. על פי החלופה האחת, החזקה תיסתר אם הוכיחה החברה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה הוא בדין. אין חולק, כי במקרה דנא לא הוכיחה זאת המבקשת....
על פי החלופה השנייה, החזקה ניתנת לסתירה אם סבור בית המשפט כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה בערובה. משמע, בהחליטו בבקשה להפקדת ערובה נתון לבית המשפט שיקול דעת. במסגרת הפעלת שיקול דעתו עליו ליתן דעתו לשיקולים שונים, ובכלל זה לשאלות האם הוגשה התובענה בתום לב ומה סיכוייה, האם הוגשה הבקשה לערובה רק כדי למנוע תביעה אמיתית של החברה וכן האם מצבה הכספי הרעוע של החברה התובעת נגרם על ידי התנהגות הנתבע, ועוד ( ראו, יואל זוסמן סדרי הדין האזרחי 900-899 ( מהדורה שביעית, שלמה לוין עורך, 1995); רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647 (1990))..." .
(להלן: "פס"ד נאות אואזיס").

6. בענייננו, היות והתובעת 1 הינה חברה בערבון מוגבלת עליה להניח את דעת בית המשפט כי יהיה בידה לשלם את הוצאותיהם של הנתבעים, אם התביעה תידחה. התובעת 1 לא הוכיחה את איתנותה הכלכלית. התובעים כלל לא התייחסו למצבם הכלכלי וליכולתם לשלם לנתבעים הוצאות משפט אם תביעתם תידחה. מעיון בבקשה למתן פטור מתשלום אגרה שהגישו עולה, כי התובעת 1 הוכרזה כלקוח מוגבל בנסיבות מחמירות. עוד עולה כי רכבי התובעת 1 משועבדים לבנק וכי החברה כמעט ואינה פעילה. חובותיה מסתכמים בסכום של 800,000 ₪. מנתונים אלו עולה שיש חשש שמבחינה כלכלית, אם תביעת התובעים תידחה, התובעת 1 לא תוכל לשלם לנתבעים את הוצאות המשפט. לפיכך אבחן כעת האם ישנן נסיבות המצדיקות שלא לחייב את התובעת 1 בהפקדת ערובה, חרף מצבה הכלכלי הקשה. התובעים הגישו תביעה כספית ע"ס 1,384,835 ₪. עפ"י כתב התביעה הנתבעת זכתה במכרז של משרד הביטחון להקמת מרכז טיפולים במחנה כרמת. בין הנתבעת לתובעת נחתם הסכם קבלן משנה לפיו הנתבעת קיבלה על עצמה לבצע את כל העבודות והתחייבויות של הנתבעת כלפי משרד הביטחון. לטענת התובעים הנתבעים לא שלמו להם את כל הסכומים המגיעים להם בהתאם לחוזה שנכרת בין הצדדים. עקב כך נגרמו להם נזקים נוספים וסה"כ נזקיהם עומדים על סך 1,384,835 ₪.
הנתבעים בבקשתם דנא טוענים כי סיכויי התביעה אפסיים, שכן כל הסכומים שולמו לתובעים עפ"י ההסכם ואף מעבר. בנוסף נטען כי התובעים לא ביצעו את כל העבודות שנדרשו לבצע וכי היו עיכובים רבים מצדם בביצוע העבודות ועל כן לא שולמו כל הסכומים כפי שנקבעו בחוזה.
מן האמור עולה כי סיכויי התביעה בשלב זה אינם ברורים .
לא הובאו בפני בית המשפט ראיות או מסמכים או נסיבות, מהן עולה שמצבם הכלכלי הקשה של התובעים נגרם עקב מעשי ה נתבעים. כמו כן לא שוכנעתי שישנן נסיבות כלליות המצדיקות לפטור את התובעת 1 מהפקדת ערובה לאור מצבה הכלכלי הקשה.
אני מוצא כי יש לחייב את התובעת 1 בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, בין היתר, בהתחשב בסכום התביעה ובהיקף ההתדיינות הצפוי בה.

7. חיוב התובע 2 בהפקדת ערובה נעשה מכוחה של תקנה 519( א) לתקנות, הקובעת כדלקמן:
"בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

בפס"ד נאות אואזיס התייחס בית המשפט להבדלים בין ההוראה שבחוק החברות החלה על חברות לבין התקנה דנן שחלה על התובע שהינו אדם וקבע:
"הסעיף האמור אינו יוצר חזקה, לפיה על תובע בשר ודם לשלם ערובה להוצאות המשפט. משמע, הנטל בתביעה של תובע בשר ודם להוכחת הצורך בהפקדת ערובה מוטל על כתפיהם של הנתבעים. מאחר ואין תחולה לחזקה הקיימת במקרה של חברה, מצאנו לקבל את טענת המבקשים 3-2 כי אין לחייבם בהפקדת ערובה. אכן, המבקשים 3-2 נמצאים במצב כלכלי קשה. ברם, היותו של תובע בשר ודם במצב כלכלי קשה הינה בעלת פנים לכאן ולכאן בשאלת החיוב בהפקדת ערובה. מחד גיסא, ככל שהתובע במצב כלכלי קשה יותר, כך יקשה על הנתבעים לגבות את הוצאותיהם, אם יזכו בדין בסופו של המשפט. משכך, קם צורך ממשי יותר לחייב תובע מסוג זה בהפקדת ערובה. מאידך גיסא, חיובו של תובע שאין הפרוטה מצויה בכיסו בהפקדת ערובה להוצאות עלול לפגוע פגיעה משמעותית במימוש זכותו לגישה לערכאות, שכן באין אפשרות לתובע לשאת בתשלום הערובה, תידחה תביעתו מבלי שתתברר לגופה ( לשיקולים השונים בסוגייה זו, ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ([ פורסם בנבו], 30.5.04))".
ברע"א 3601/04 לין ו'ינצ'ון נ' מדינת ישראל מנהלת ההגירה / משטרת ישראל, ניתן ביום 18.10.07 ( פורסם בנבו) פירט בית המשפט את השיקולים שעל בית המשפט לשקול בהחלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי התובע:
"החלטה בדבר מתן ערובה להוצאות על ידי תובע הפונה לבית משפט מערבת שיקולים נוגדים: האחד – מימושה של זכות הגישה לערכאות, מצריכה התחשבות ביכולתו הכלכלית של יוזם ההליך לעמוד בנטל הכספי הכרוך בהפקדת ערובה. מנגד, יש משקל לעניינו של נתבע בהליך, המובל באמצעות התובענה לדיון בערכאות, וזכאי להגנה כי אם ההליך נגדו יידחה, יהיה בידו לממש את גביית הוצאות המשפט שנפסקו לזכותו, לבל יסבול חסרון כיס עקב הליך שהוגש נגדו שלא ביוזמתו... על בית המשפט לאזן בין השיקולים האמורים, ובמסגרת איזון זה, לתת משקל יחסי ראוי למיהות התובע ומצבו הכלכלי, למיהות הנתבע ומעמדו, לטיב השאלות שהתובענה מעלה, ולהערכת סיכוייה להתקבל....
זכותו של אדם למצות את יומו בערכאות המשפט הוכרה כזכות בעלת אופי חוקתי ( ע"א 3833/93 ד"ר יוסי לוין נ' אילנה לוין ואח', פ"ד מח(2) 862; רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647; ע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577). מימוש זכות הגישה לערכאות הוא פעמים רבות תנאי ליכולת אכיפתן של זכויות יסוד אחרות ( רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איבראהים ואח', פ"ד נח(5) 865). זכות הגישה לערכאות עומדת, כמובן, לכל אדם, בלא קשר ליכולתו הכלכלית, ונתונה גם למעוטי היכולת, אשר אין ברשותם אמצעים כלכליים למימון הוצאות ההתדיינות המשפטית ( רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב ואח', פ"ד נד(2) 845; עניין אויקל, לעיל). בהפעלת שיקול הדעת בענין הפקדת ערובה להוצאות משפט יש לתת משקל ממשי לזכות החוקתית של פנייה לערכאות ( ש. לוין תורת הפרוצדורה האזרחית ( תשנ"ט) 35).
  מצד שני, פועל אינטרס ציבורי כבד משקל, המבקש להבטיח לבעל דין הגנה בפני מצב בו יתקשה לגבות הוצאות שנפסקו לטובתו בהליך שהוגש נגדו וכשל. הערבון נועד להגן על בעל הדין שכנגד מפני חסרון כיס, הטרדה, וניצול המשאב האנושי בגרירתו למשפט שנסתיים בפסק לזכותו, על דרך הבטחת יכולתו לממש את גביית ההוצאות שנפסקו לטובתו ( בש"א 1528/06 ורנר נ' כונס הנכסים הרשמי ( מיום 17.10.07); ע"א 2877/92 סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר, פ"ד מז(3) 846); ע"א 8440/03 בן ציון כהן נ' חיה לחוביץ, תק-על 2004(3) 353; רע"א 8010/01 יעקב מימון נ' גונר אלדן, תק-על 2002(2) 1128).
מנגנון האיזון בין השיקולים הנוגדים לצורך החלטה בענין הערבות מצריך התייחסות ליכולתו הכספית של מבקש הפטור וסיכויי ההצלחה של ההליך. הפן של היכולת הכספית משקף את אינטרס זכות הפנייה לערכאות. היבט סיכוייו של ההליך משקף את עניינו של הנתבע בהבטחת הוצאותיו למקרה שההליך יידחה. בגדר שיקולים מרכזיים אלה, ניתן משקל למאפיינים מיוחדים של המקרה הנדון, כאשר המגמה היא לאזן בדרך ראויה בין הערכים השונים הפועלים ברקע הענין".

8. בענייננו, עפ"י הבקשה למתן פטור מתשלום אגרה, התובע במצב כלכלי קשה - התובע 2 עובד כשכיר ומשתכר 4,000 ₪ . אשת התובע 1 נכה ואינה עובדת. התובע 2 הגיש בקשה להכריז עליו כפושט רגל אולם ההליך בוטל עקב אי עמידה בתשלומים. עובדה זו מעידה על המצב הכלכלי הקשה בו נמצא התובע 2. עוד עולה מנתוני התיק כי התובע 2 הינו המנהל ובעל המניות בתובעת 1 (ר' סעיף 3 לכתב התביעה) ומכאן שיש בהתנהלות התובעת 1 להשליך ולהשפיע על התובע 1. הלכה למעשה יש לראות בתובעים 1 ו2 כמקשה אחת: מעשי התובעת 1 הינם למעשה מעשיו של התובע 2 ומצבה הכלכלי הקשה של התובעת 1 משליך על מצבו הכלכלי של התובע עצמו. התובע לא הביא אסמכתאות, או מסמכים, או ראיות , כי המצב הכלכלי הקשה אליו נקלעו התובעים 1 ו 2 , נגרם ממעשיהם של הנתבעים.
לאור מכלול השיקולים שפורטו מעלה אני מוצא כי בנסיבות העניין יש מקום לחייב גם את התובע 2 בהפקדת הערובה שתבטיח את הוצאות הנתבעים אם התביעה תדחה .

תוצאה
9. התובעים יפקידו בקופת בית המשפט, ערובה בסך 25,000 ₪, להבטחת הוצאותיהם של הנתבעים, תוך 21 יום מהיום.
היה והתובעים לא יפקידו הערובה כאמור, תימחק התביעה ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, א' שבט תשע"ח, 17 ינואר 2018.