הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 29638-04-17

בפני
כבוד ה שופטת סיגלית מצא

המבקש:

התובעים:

קיבוץ עין כרמל
על-ידי ב"כ עו"ד ארז אביב

  1. אמנון אבישי
  2. נדיה אבישי
  3. אריה ברק פסטרנק
  4. יצחק יריב פסטרנק
  5. נגה מנור
  6. גלעד דותן
  7. אורנה דותן
  8. יוחאי בטשא
  9. דיצה ון קמפן
  10. חני אלדור
  11. רותי שמיר

נגד

הנתבע:
קיבוץ כפר מכבי, מס אגודה 570002881

החלטה

1. בפניי בקשה לביטול החלטה על זימון מסמכים לפי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי").
הצדדים
2. התובעים הנם יורשי חברי הקיבוץ הנתבע, כפר המכבי, במועד קבלת החלטה על ביצוע שיוך הדירות בקיבוץ.
3. בקצירת האומר יאמר כי לטענת התובעים מעכב הקיבוץ שלא כדין ושלא בתום לב את השלמת הליך השיוך עליו החליט .
4. הנתבע הוא קיבוץ כפר המכבי (להלן: "הקיבוץ").
5. החלטה זו עניינה בקשה של קיבוץ עין כרמל לבטל החלטה המורה לו להמציא מסמכים הנוגעים להליך שיוך הדירות בקיבוץ עין כרמל.
התביעה
6. ביום 18.6.20106 קיבלה אסיפת הקיבוץ החלטה לפיה כל מי שהיה חבר ביום 23.6.2006 זכאי לשיוך דירת מגורים על שמו, בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 751. בהמשך לכך העביר הקיבוץ לוועדת הפרוגראמות במשרד החקלאות רשימה של החברים הזכאים לשיוך דירה – ביניהם מורישי התובעים.
7. ביום 2.11.2007 אושרה החלטה נוספת המפרטת את העקרונות לביצוע הליך שיוך הדירות בקיבוץ.
8. ביום 21.5.2010 התקבלה החלטה המורה על הסדרי האיזון בהקשר להליך שיוך הדירות. ההחלטה תוקנה בהחלטה נוספת מיום 29.5.2015.
9. ביום 15.3.2012 קיבלה האסיפה הכללית של הקיבוץ החלטה המשנה את מ תווה השיוך וקידומו בהתאם להחלטת מועצת מקרקעי ישראל מספר 1155.
10. ביום 11.1.2013 קיבלה אסיפת הקיבוץ החלטה בדבר עיגון הזכויות. ההחלטה קובעת, בין השאר, כי:
2. בשלב זה ייחתם חוזה המעגן את כלל ההסכמות הציבוריות שהתגבשו עד למועד זה בין הקיבוץ ובין בתי האב זכאי השיוך (חברים ויורשי חברים). בחוזה יתחייבו הצדדים לדברים הבאים:
2.1 המגרש והבית שסומן לבתי האב לעת שיוך, יוקצה כאשר יבוצע שיוך הדירות לחברים.
2.2 כל הסדרי השיוך עליהם הוחלט בתהליך השיוך (ההסדרים המפורטים בנוגע לשיוך הקנייני או החוזי והסדרי האיזון) יופעלו כאשר יבוצע שיוך דירות לחברים".
11. בהמשך להחלטה נוסח הסכם המכונה "הסדר לעיגון זכויות חבר בבית המגורים לעת שיוך דירות" עליו נדרשו הזכאים לשיוך, לרבות מורישי התובעים, לחתום, וכך עשו.
12. ביום 6.11.2016 נערכה אסיפה כללית שעסקה בהסדרי ההתחשבנות והאיזון ביחס לחברים הוותיקים בגין המעבר מהחלטת מועצת מקרקעי ישראל 751 להחלטה 1456. באסיפה אושר מנגנון לביצוע האיזון.
13. בהתאם לסעיף 14 להחלטה המפורטת (מיום 2.11.2007), מוקנות הזכויות בדירה ובפירותיה, ממועד פטירת חבר זכאי ועד למועד החתימה על הסכם חכירה מול רשות מקרקעי ישראל - לקיבוץ.
14. לטענת התובעים משכיר הקיבוץ את דירות מורישיהם ומסרב להעביר להם את דמי השכירות אותם הוא גובה.
15. בעשותו כן, טוענים התובעים, עושה הקיבוץ עושר ולא במשפט. עוד טוענים התובעים כי הסתמכות הקיבוץ על החלטה שניתנה לפני 12 שנה (2.11.2007) הנה שלא כדין, עולה כדי שימוש לרעה בזכות ולוקה בחוסר תום לב.
16. בתביעתם עותרים התובעים כי יינתן צו המורה לקיבוץ למסור את החזקה בדירות ל הם.
17. כן עותרים התובעים כי יינתן צו המורה לקיבוץ לשלם להם דמי שימוש בגין הדירות למשך חודש.
ההליך
18. בהחלטתי מיום 21.3.2019 הוריתי לצדדים להגיש ראיותיהם.
19. מטעם התובעים הוגש תצהירו של מר יוחאי בטשא.
20. מטעם הקיבוץ הוגש ת צהיר עדות ראשית של מר אייל סהר. כן הוגשה חוות דעת מומחה שהוכנה על-ידי מר שי גרוסמן (להלן: "חוות הדעת").
21. בסעיף 1 לחוות דעתו (רקע מקצועי) ציין המומחה כדלקמן:
"הנני עוסק בניהול בקיבוצים בכלל, ובהליכי שיוך דירות בפרט, מזה למעלה מ-20 שנים, במסגרת תפקידיי ניהלתי את הקיבוצים הבאים, שבהם גם הייתי מעורב בתהליכי שיוך דירות (שברוב המוחלט של המקרים לא הגיעו ל'קו הגמר', קרי חתימת הסכם חכירה בין רשות מקרקעי ישראל והחברים) ...."
בהמשך פירט את הקיבוצים, ביניהם קיבוץ עין כרמל.
22. בחוות דעתו עומד המומחה על הקשיים במימוש הליך השיוך.
הבקשה לזימון עדים
23. בישיבת יום 15.9.2019 הודיע ב"כ התובעים כי נוכח הגשת חוות הדעת על-ידי הקיבוץ , הוא מבקש להגיש את מסמכי השיוך החוזי של הקיבוצים המופיעים במבוא לחוות הדעת. משכך, ביקש ב"כ התובעים כי יינתן צו המורה לקיבוצים למסור לידי ב"כ התובעים את תקנוני השיוך ו/או החלטות השיוך הפנימי. ב"כ הנתבע התנגד לבקשה תוך טען שהמסמכים אינם רלבנטיים וכי אין להורות לקיבוץ שאינו צד להליך לחשוף מסמכים שברשותו ונוגעים להליכים פנימיים בקיבוץ .
24. בהחלטתי מיום 23.10.2019 הפניתי את ב"כ התובעים לפסק הדין שניתן בע"א 3079/08 מדינת ישראל נגד הקדש קרן עזרה ע"ש יעקב הייטנר (7.4.2012), פסקה 31 לפסק הדין, שם נאמרו הדברים הבאים על-ידי כב' השופט י' עמית:
"תקנה 134א' לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כלהלן:
חוות דעת של מומחה מטעם בעל דין או שמינה בית המשפט, תוגש בצירוף רשימת האסמכתאות אשר המומחה הסתמך עליהן בחוות דעתו; אסמכתאות אשר לא ניתן לאתרן בנקיטת אמצעים סבירים, יצורפו לחוות הדעת.
פשוטו של מקרא כי במילה 'אסמכתאות', להבדיל מניירות עבודה של המומחה, נתכוון מתקין התקנות למאמרים, ספרים וכיו"ב ספרות מקצועית שהמומחה מסתמך עליהם בחוות דעתו, וכך עולה גם מהסיפא של התקנה לגבי אסמכתאות שלא ניתן לאתרן באמצעים סבירים. עם זאת, אני סבור כי יש ליתן פירוש מרחיב למילה אסמכתאות, במובן זה שעל מומחה המגיש חוות דעת לבית המשפט לצרף את מסד הנתונים והחומרים עליהם הסתמך בחוות דעתו, כמו חשבוניות, חוזים, קבלות וכיו"ב."
25. כן ציינתי כי המומחה לא הגדיר את הסכמי השיוך החוזי כאסמכתאות אלא אך התייחס אליהם במסגרת פרק שכותרתו "רקע מקצועי". יחד עם זאת, נוכח הפרשנות המרחיבה שניתנה לתקנה 134א' לתקנות סדר הדין האזרחי, כמו גם היעדר הפנייה לאסמכתאות במסגרת חוות הדעת וזיקתם של הסכמי השיוך החוזי לחוות הדעת, על ב"כ התובעים לפעול בהתאם לתקנות ולפנות בבקשה מתאימה לב"כ הקיבוץ.
26. בבקשתו מיום 18.12.2019 הודיע ב"כ התובעים כי פנה למומחה, על-ידי ב"כ הקיבוץ, וכי האחרון השיב כי אין בידו את המסמכים המבוקשים, למעט תקנון השיוך של קיבוץ גשר הזיו בו הוא חבר – ואותו העביר לידי ב"כ התובעים . משכך, חזר ב"כ התובעים על בקשתו כי יינתן צו המורה לקיבוצים להמציא את מסמכי השיוך החוזי.
27. בהחלטתי מיום 1.1.2020 קבעתי כדלקמן:
"משהודיע מר גרוסמן כי הסכמי השיוך אינם בשליטתו או חזקתו (למעט זה של קיבוץ גשר הזיו, אותו העביר לב"כ התובעים) ומשהודיע כי לא הסתמך בחוות דעתו על הסכמים אלה, לא ניתן לחייבו להמציא לתובעים את ההסכמים כמבוקש. יצוין כי חוות דעתו של מר גרוסמן הנה כללית ואינה מתייחסת לאירועים המהווים את עילת התביעה בתיק זה – או הליך שיוך הדירות הספציפי שהתקיים בקיבוץ אחר. בכל הנוגע לבקשת התובעים לזמן את נציגי הקיבוצים בהם אושרו הסכמים כאמו ר .... יצוין כי עילת התביעה הנה הפרת החלטה מפורטת מסוימת שקיבל הקיבוץ הנתבע המסוים ביום 2.11.2007 בעניין עקרונות שיוך דירות המגורים של החברים. משכך, דומה כי יש ממש בטענת הנתבע כי הסכמי שיוך של קיבוצים אחרים אינם רלבנטי ים. דא עקא, נוכח העובדה שהנתבעת הקדישה חלק ניכר מכתב הגנתה (פרק ה') למניית המכשולים הרבים בדרך למימוש שיוך הדירות ואף הגישה חוות דעת כללית בעניין זה (היא חוות דעתו של מר גרוסמן), אין בדעתי לשלול מהתובעים את האפשרות להגיש ראיות בעניין התמודדות קיבוצים אחרים עם המכשולים שנצבו בדרכם בכל הנוגע להליך השיוך. דברים אלה מקבלים משנה תוקף נוכח המבחן המקל שאומץ בהלכה הפסוקה בכל הנוגע לרלבנטיות. אשר על כן, רשאים התובעים, אם רצונם בכך, לזמן את נציגי הקיבוצים ו/או הסכמי השיוך שאושרו על ידם".
28. ביום 7.1.2020 הגישו התובעים הגישו בקשה לזימון מסמכי השיוך החוזי של הקיבוצים המנויים בחוות הדעת (החלטה על היום הקובע, תקנון השיוך והחלטה על שינוי בהחלטת השיוך נוכח שינוי החלטות מועצת רשות מקרקעי ישראל, ככל והייתה כזו – להלן: "המסמכים").
בקשת קיבוץ עין כרמל
29. ביום 4.2.2020 הגיש קיבוץ עין כרמל בקשה לביטול ההחלטה המורה על זימונו.
30. בבקשתו טוען קיבוץ עין כרמל כי אין כל קשר בינו לבין הסכסוך שהתגלע בין הצדדים בתיק זה ואין הוא מחזיק במסמכים הנוגעים לצד זה או אחר . משכך, יש לדחות את הבקשה כי ימסור מידע או מסמכים הנוגעים להחלטות שקיבל קיבוץ עין כרמל. לטענת קיבוץ עין כרמל אין התובעים זכאים לקבלת המסמכים השייכים לו ואין עילה המחייבת אותו למסרם לתובעים. כך גם אם מבקשים התובעים להקיש מהסדרים שנערכו בקיבוץ עין כרמל לעניינם.
31. בתגובתם ציינו התובעים כי הוראות תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי ה יא הדרך הדיונית להמצאת מסמכים או עדות של מי שאינו צד להליך. לעניין זה הפנו התובעים לפסק הדין ברע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נגד ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015) וכן לפסק הדין בת "א (עפ') 10005-07- 14 בנימין שורץ נגד דלקל שיווק דלקים בע"מ (21.6.2016).
32. כן ציינו התובעים כי המסמכים המבוקשים (של קיבוץ עין כרמל) בידיהם, והם ביקשו לזמן עד מטעם קיבוץ עין כרמל לשם הכשרת הגשתם.
33. התובעים אף הפנו לכך שקיבוץ עין כרמל אינו מצביע על כל פגיעה שתיגרם לו מהצגת המסמכים המבוקשים וכי שאר הקיבוצים להם הומצא הצו לא התנגדו להמצאת המסמכים.
34. בהחלטתי מיום 5.2.2020 הוריתי על תשובת קיבוץ עין כרמל. כן ביקשתי את התייחסותו לטענת התובעים כי המסמכים בידיהם והם מבקשים אך להגישם באמצעות נציג, כמו גם טענתם כי קיבוץ עין כרמל לא טען לנזק שייגרם לו מחשיפת המסמכים.
35. בתשובתו מיום 6.2.2020 הפנה קיבוץ עין כרמל להבחנה בין צד ג' המחזיק במסמכים או בעדות הרלבנטית לצד להליך, לבין מקום בו אין מצב הדברים כך – כגון בענייננו. עוד הדגיש כי אינו צריך להצביע על פגיעה שתיגרם לו מהצגת המסמכים המבוקשים. קיבוץ עין כרמל הוסיף וטען כי ההחלטות אליה ו הפנו התובעים בתגובתם אך מחזקים את עמדת קיבוץ עין כרמל, באשר באותם מקרים המסמכים שהתבקשו נגעו לצד שביקש את המצאתם. לבסוף ציין קיבוץ עין כרמל כי אין בהסכמתם של קיבוצים אחרים למסור את המסמכים כמבוקש בכדי לחייבו.
דיון והכרעה
36. סעיף 1 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1970 מסמיך את בית המשפט להזמין כל אדם ליתן עדות "שהיא קבילה ושייכת לעניין" (סעיף 1(א) לפקודת הראיות) . עוד קובע הסעיף כי בית המשפט רשאי לסרב לבקשה להזמין עד אם ראה שאין בה צורך (סעיף 1(ב) לפקודת הראיות) .
37. הדרך לזימון עדים ומסמכים קבועה בתקנות 178 ו-183 לתקנות סדר הדין האזרחי . תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת כדלקמן:
"נקבע תאריך לדיון בתובענה, רשאי בית המשפט, לבקשת בעל דין, להזמין עד, אם למתן עדות ואם להצגת מסמכים; ההזמנה תפרש את הזמן ואת המקום שבהם נדרש המוזמן להתייצב ולשם מה הוא נדרש; ואם נדרש להציג מסמך יתואר המסמך בהזמנה בדיוק סביר ויפורש בה שהמוזמן רשאי להביא לידי הצגת המסמך בלי שיבוא להציגו בעצמו. ההזמנה תומצא באחת הדרכים האמורות בתקנה 475."
(לעניין זה ראו: ע"א 4810/15 ‏ ‏ מדינת ישראל - משרד הפנים נ' י.י.ח.מ השקעות ונכסים בע"מ (11.8.2015) , כן ראו תנג (ת"א) 28887-07-12‏ ‏ אילן ורדניקוב נ' שאול אלוביץ (30.4.2013)
38. תקנה 183 לתקנות סדר הדין האזרחי מוסיפה וקובעת לגבי זימון מסמכים:
"מי שהוזמן להציג מסמך בלבד רואים אותו כאילו נענה להזמנה אם הביא לידי הצגת המסמך, אף אם לא בא בעצמו להציגו."
39. בפסק הדין שניתן ברעא 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאדר נאצר (22.11.2007) עמד בית המ שפט על השיקולים שיש לשקול בעת הדיון בבקשה לזימון עד. וכך הובאו הדברים:
"מובן כי בעת שבית המשפט דן בבקשת בעל דין לזמן עד לפי תקנה 178, רשאי הוא לסרב לבקשה אם התקיימה עילה לכך לפי סעיף 1(ב) לפקודה [פקודת הראיות – ס.מ.] (י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, ש' לוין עורך) 466 (להלן: זוסמן)). הנה כי כן כאשר מדובר בעדות שהינה בעליל לא רלוונטית רשאי בית המשפט לסרב לבקשה לזימון העד, מכיוון שמדובר בעדות ש 'אין בה צורך' כלשון סעיף 1(ב) לפקודה. עם זאת די בכך שעל פני הדברים לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות – על מנת לאשרה. בהקשר זה יש גם להעיר שאין לייחד שלב זה של אישור הזימון בידי בית המשפט לבדיקה קפדנית של התועלת העשויה לצמוח לבעל הדין מן העדות (ראו: ע"א 424/62 שמורי פריתז בע"מ נ' התאגדות למוצרי הדר ושמורים בע"מ, פ"ד יז(1) 116 (1963); ע"א 207/83 ועד הנאמנים לנכסי ההקדש המוסלמי בתל אביב-יפו נ' יוסי חברה להשקעות בע"מ, פ"ד מב(2) 369, 375 (1988); י' קדמי על הראיות (חלק ראשון, 2003) 386; א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, 2007) 304).
40. בפסק הדין שניתן ברע"א 3024/18 טי.אם.אף מדיה פורס שותפות מוגבלת נ' נחמני צפריר בע"מ (12.6.2018) הבחין בין המשפט בין שתי הדרכים לזימון מסמכים המצויים בידי צד ג' להליך: האחת, הליך גילוי מסמכים לפי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי; השנייה, זימון עד או מסמך לפי תקנה 178 לתקנות סדר הדין האזרחי. ואלה הדברים:
"תקנה 112 לתקנות מאפשרת כאמור לבית המשפט ליתן צו המורה על בעל דין לגלות מסמכים המצויים או שהיו מצויים ברשותו או בשליטתו (רע"א 3816/15 ב.ש ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נ' ת.ק.ש אלפיים (1997) בע"מ, פסקה 6 (23.8.2015) (להלן: עניין ברוש) והאסמכתאות שם). ברם, על אף לשון התקנה שעניינה בבעלי הדין, יתכנו מקרים בהם בית המשפט יורה מכוח התקנה על גילוי מסמכים של צד שלישי. המדובר במצבים בהם הצד השלישי מזוהה עם בעל הדין, ועל כן אין לראות בו צד שלישי של ממש (וראו: יצחק עמית 'קבילות, סודיות, חיסיון ואינטרסים מוגנים בהליכי גילוי במשפט האזרחי – ניסיון להשלטת סדר' ספר אורי קיטאי 247, 290-289 (2007)). כך למשל, בית משפט זה אישר גילוי ועיון במסמכים של חברות שלא היו צד לתביעה, מן הטעם שאותן חברות היו בבעלותו ובשליטתו המלאה של אחד הנתבעים, כך שיש לראות בעיון במסמכיהן כעיון במסמכים המצויים 'בשליטתו או ברשותו' של בעל הדין (עניין ברוש, פסקה 6; רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ, פסקה 12 (19.1.2017); רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' ישראל, פ"ד מט (5) 793, 795 (1998)).
לעומת תקנה 112, תקנה 178(א) מקנה לבית המשפט סמכות לזמן עדים למתן עדות או להצגת מסמכים. תקנה זו היא 'הדרך הדיונית הרגילה' להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי (עניין ברוש, פסקה 6). הסמכות הניתנת לבית המשפט מכוח תקנה זו היא סמכות רשות, ובית המשפט אינו חייב להפעילה אם מצא כי אין בעדות צורך או אם ראה שהעדות נתבקשה למטרה שאיננה גילוי האמת (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 567 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). ברם, די בכך שבית המשפט סבור כי לא ניתן לשלול את הרלוונטיות של העדות (או כבענייננו – המסמכים) כדי להורות על זימון העד (רע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן, פסקה 12 (8.7.2013) (להלן: עניין רמי לוי); רע"א 9055/07 שירותי בריאות כללית נ' נאצר, פסקה 5 (22.11.2007)).
יוצא אפוא כי לבית המשפט שני מקורות דין העוסקים בסמכותו להורות על חשיפת מסמכים של צד שלישי: האחד, 'דרך המלך' – זימון הצד השלישי לעדות ולהמצאת מסמכים, אם אלה רלוונטיים להליך מכוח תקנה 178(א) לתקנות; השני – מתן צו גילוי על מסמכים המצויים ברשותו של צד שלישי המזוהה עם בעל הדין באופן המקנה לבעל הדין שליטה או בעלות במסמכיו, מכוח תקנה 112 לתקנות. "
41. בפסק הדין ברע"א 2124/13 ‏יעקב רבינוביץ נ' הפטריארך היווניהאורתודוקסי (21.7.2013) ערך בית המשפט הבחנה נוספת: בין מסמכים המצויים בידי צד ג' אולם צד להליך יכול היה לקבל מהצד שכנגד במסגרת הליך גילוי מסמכים לפי תקנה 112 לתקנות סדר הדין האזרחי – לבין מסמכים המצויים בידי צד ג' ולא ניתן לקבלם כאמור. כפי שקבע בית המשפט, אין לאפשר שימוש בזימון מסמכים המצויים בידי ג' כדי לעקוף את חובתו לקיים את ההליכים המקדמיים במועדים הקבועים בדין. וכך הובאו הדברים:
"הלכה פסוקה עמנו כי הרלוונטיות של מסמכים מתפרשת על דרך ההרחבה, במובן זה שיש לגלות כל מסמך שעשוי לקדם עניינו של בעל הדין (ראו, לדוגמה, החלטתי ברע"א 2376/13 רמי לוי שיווק השקמה תקשורת בע"מ נ' דהן בפסקה 12 והאסמכתאות שם (8.7.2013)). ניתן להקיש ממבחן הרלוונטיות המרחיב לגבי מסמכים גם על זימונם של עדים. מכל מקום, במקרה דנן, זימונו של נציג הפטריארכיה נועד מלכתחילה אך ורק לצורך הבאת מסמך, כך שיש להתייחס לסוגיה באספקלריה של גילוי מסמכים.
....
איני סבור כי ניתן לעקוף את המועדים ואת הליכי גילוי המסמכים הקבועים בתקנות סדר הדין האזרחי, בדרך של הזמנת עדים מטעמו של בעל הדין שכנגד, על מנת שאלה יציגו מסמכים שניתן היה לקבלם בדרך המלך במסגרת הליכי גילוי מסמכים. זאת, להבדיל ממסמכים הנמצאים ברשותו של צד שלישי, שאז הדרך הדיונית הרגילה להמצאת המסמכים והצגתם כראיה במשפט היא באמצעות זימונו של הצד השלישי לפי תקנה 178(א) לתקנות סדר הדין האזרחי (רע"א 4028/97 הלסקו ישראל בע"מ נ' גלאון (29.9.1997); רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999))."
42. לבסוף, בכל הנוגע לבקשה לגילוי מסמכים המצויים בידי צד ג' להליך נקבע לא אחת כי זה יינתן לעיתים נדירות בלבד. לעניין זה ראו פסק הדין ברע"א 3816/15 ב.ש. ברוש הקמת פרוייקטים בע"מ נגד ת.ק.ש. אלפיים (1997) בע"מ (23.8.2015):
"הלכה פסוקה עמנו, והדברים ברורים וידועים, כי הליכי גילוי מסמכים מתנהלים בין בעלי הדין בלבד, ועל כן בסכסוך בין ראובן לשמעון, בית המשפט לא יתן צו גילוי מסמכים המופנה כנגד לוי: 'כבר בשנת 1897 אמר שומר המגילות לינדלי כי "יהא זה מפלצתי" להניח שבגדר הליך שבין ראובן לבין שמעון תינתן לבעלי הדין גישה ח ופשית לעיין בחשבונותיהם הבנקאיים של צדדים שלישיים' (ע"א 174/88 הילדה גוזלן ואח' נ. קומפני פריזיאן דה פרטיסיפסיון, פ"ד מב(1) 563, 565 (1988) (להלן: עניין גוזלן); רע"א 1917/92 סקולר נ' ג'רבי, פ"ד מז(5) 764, 777 (1993)). 'חובת גילוי המסמכים חלה אך ורק על מסמכים שנמצאים בידיו של אחד מבעלי הדין או בשליטתו' ומטעם זה אף אין מחייבים בעל דין לייצר ולהפיק מסמכים עבור בעל הדין שכנגד (רע"א 6715/05 מחסני ערובה נעמן בע"מ נ' איזנברג בפסקה 7 (1.11.2005)).
הדרך הדיונית הרגילה להמצאת מסמכים שבידי צד שלישי היא אפוא באמצעות זימון הצד השלישי, אם לצורך מתן עדות ואם לצורך הצגת המסמכים כאמור בתקנות 178 ו-183 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (רע"א 4028/97 הלסקו ישראל בע"מ נ' גלאון (29.9.1997); רע"א 4256/98 ה.ל.ס. בע"מ נ' כור מתכת בע"מ, פ"ד נג(1) 621 (1999)).
אלא שלכלל לפיו גילוי מסמכים נוהג בין בעלי הדין עצמם, מספר חריגים (ראו, לדוגמה, עניין גוזלן לעיל; בע"מ 3542/04 פלוני נ' פלוני (20.6.2005); רע"א 8873/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אלחדף, פיסקה 8 (20.9.2005). מנגד, ראו רע"א 592/07 צמרת גני חדרה (1989) בע"מ נ' קרטה (27.2.07); רע"א 621/13 גרגור ליזרוביץ נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (17.4.2013)). אחד החריגים הוא מקום בו הצד השלישי נמצא בבעלותו או בשליטתו של בעל הדין (רע"א 7264/95 ראש קש נסיר בע"מ נ' רוכביץ ישראל, פ"ד מט (5) 793 (1998))."
(כן ראו: בגץ 6863/15 ‏ ‏ פלונית נ' פלונית (18.10.2015) )
43. בין החריגים לכלל לפיו צו גילוי מסמכים יינתן רק לצדדים להליך הנו מקום בו קיימת זהות בין צד ג' לבין אחד הצדדים או הוא מחזיקים במסמכים של אחד הצדדים להליך (פרק (ת"א) 31618-01-18‏ ‏ יורוקום תקשורת בע"מ נ' כונס הנכסים הרשמי (13.2.2019); כן ראו פסק הדין ברע"א 1259/16 ‏ ‏ י. בראון ובניו בע"מ נ' שרון אורן אברהמי (12.4.2016) ), או מקום בו קיימת טענה לקנוניה בין צד ג' לבין אחד הצדדים (רע"א 8571/16 מעברות נכסים - אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מוטיבן בע"מ (19.1.2017) וכן פסק הדין ב בע"מ 3542/04 פלוני נגד פלונית (20.6.2005)).
ומכאן לענייננו.
44. כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 1.1.2020, המסמכים המבוקשים רלבנטיים לעניין הנדון. התובעים הקדימו בקשתם לזימון המסמכים מצד ג' פנייה לקיבוץ ולמומחה מטעמו, אולם נמסר להם כי המסמכים המבוקשים אינם בחזקתם של הקיבוץ או המומחה . משכך, זכאים התובעים לזימון המסמכים מקיבוץ עין כרמל.
ודוק: זכותו של צד להליך לבקש זימונם של מסמכים רלבנטיים המצויים בידי צד ג' אינה מוחלטת. ברי כי קיימים מקרים בהם תיסוג זכותו של בעל דין לעשות שימוש במסמכים הנחוצים לו לשם הוכחת תביעתו אל מול זכויותיו של צג ג'. בענייננו, ביקשתי את תגובת קיבוץ עין כרמל לטענת התובעים כי לא העלה כל טענה לנזק שייגרם לו מחשיפת המסמכים, אולם הקיבוץ הסתפק בטענה כי אין עליו להוכיח נזק כאמור. קיבוץ עין כרמל לא טען כי מדובר במסמכים חסויים, סודיים או כי יש בחשיפתם לפגוע בפרטיות חברי הקיבוץ.
לזאת יוסף כי כעולה מתגובת התובעים, המסמכים מצויים בידיהם, וכל אשר הם מבקשים הוא להגישם באמצעות נציג קיבוץ עין כרמל אשר יאשר כי המסמכים המצויים בידיהם מהווים העתקים נכונים.
45. אשר על כן אני מורה כדלקמן:
א. התובעים ימציאו את המסמכים שבידיהם לידי ב"כ קיבוץ עין כרמל וכן לידי ב"כ הקיבוץ.
ב. קיבוץ עין כרמל יהא פטור מהתייצבות לדיון ככל ויאשר בכתב כי המסמכים שהמציא לו ב"כ התובעים תואמים למקור ו/או ככל ויסכים ב"כ הנתבע להגשתם, ללא צורך בזימון נציג קיבוץ עין כרמל.
ג. לבקשת קיבוץ עין כרמל, אני מעכבת את זימון נציגו לישיבת יום 12.2.2020, על מנת לאפשר לו לערער כנגד ההחלטה.
46. סיכומו של דבר, הבקשה נדחית. קיבוץ עין כרמל היה זכאי להישמע בטרם תינתן ההחלטה בעניין זימון המסמכים. משכך, אין צו להוצאות.
המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים וכן לב"כ קיבוץ עין כרמל.

ניתנה היום, י"ב שבט תש"פ, 07 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.