הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 2930-01-14

לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

התובעים

1. א.ר.

ע"י עוה"ד אהוד לביא ואח'

2. המוסד לביטוח לאומי

ע"י עוה"ד דן סלע ואח'

נגד

הנתבעים

  1. גיא זגדון
  2. הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י עוה"ד אבי אמסלם ואח'

החלטה

לפני בקשת הנתבעים להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה הרפואי מטעם בית המשפט, פרופ' משה קוטלר, ולחילופין להורות על מינוי מומחה רפואי נוסף , מטעם בית המשפט , בשטח הפסיכיאטרי. כן מונחת בקשת התובע למנות מומחה בשטח השיקומי.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע יליד 1979 נפגע בתאונת דרכים ביום 3/10/2012 (להלן: התאונה ) . בזמן התאונה הייתה הנתבעת המבטחת של הרכב הפוגע ואחראית לנזקי הגוף שנגרמו לתובע בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 . התובע אובחן כסובל משבר בגולגולת עם פגיעה מוחית ושבר בעצם הפיבולה ברגל שמאל. התובע אושפז בעתיה של התאונה בבית חולים רמב"ם עד ליום 9/10/2012 ולאחר מכן המשיך לקבל טיפולים במסגרת קופת חולים ומרפאות חוץ של בית חולים רמב"ם.

בהסכמת הצדדים מונו שלושה מומחים: בתחום האורתופדי מונה ד"ר קליגמן אשר קבע כי לא נותרה נכות כתוצאה מהתאונה. בשטח הנוירולוגי מונה פרופ' יריניצקי אשר קבע נכות בשיעור 10% בגין פגיעה קוגניטיבית ו- 5% בשל אובדן חוש הטעם והריח. בשטח הפסיכיאטרי מונה פרופ' קוטלר (להלן: המומחה ) אשר נתן שתי חוות דעת בעניינו של התובע . בחוות הדעת הראשונה קבע המומחה כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 20%. עוד המליץ המומחה לתובע לקבל טיפולים במכון ל נפגעי ראש למשך שנתיים לפחות. התובע עתר לחייב את הנתבעת לממן את עלות הטיפולים עליהם המליץ המומחה , ובקשתו נענתה. התובע קיבל טיפולים שם אם כי לא לאורך התקופה עליה המליץ המומחה מאחר והוא התקשה להתמיד בהם. בהמשך הוריתי למומחה להשלים את חוות דעתו ובחוות דעת הסופית שינה המומחה משיעור הנכות שקבע בחוות הדעת הראשונה וקבע כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור 40% בשל פגיעת ראש פרונטאלית.

המומחה נחקר על חוות דעתו בישיבת ההוכחות ולאחריה הוגש ו הבקש ות המונחת לפני.

בקשת הנתבעים

2. הנתבעים טוענים בבקשתם כי התשתית העובדתית, עליה התבסס המומחה בחוות דעתו , הייתה שגויה מ יסודה: שחרורו של התובע מהצבא היה על רקע נפשי ; התובע היה מעורב במעשים אלימים ל פני התאונה בניגוד לטענה כי לאחר התאונה הוא הפך לאלים. האבחנה של תסמונת פוסט טראומטית לא יכולה לדור בכפיפה אחת עם עדות התובע לפיה אינו זוכר את האירוע; טענת התובע להימנעות חברתית ואי יציאה מהבית הוכחה כלא נכונה עת הוצג ו סרטוני מעקב שבוצעו על ידי חוקרים פרטיים ; טענות התובע למגבלה מינית בעוד שהוא מדווח על תשוקה מינית באופן תדיר ; הפסקת הטיפול במכון שפיצר נעשתה ביוזמת התובע; הטענה שהתובע השלים 12 שנות לימוד התבררה כלא נכונה . כל אלה משנים את המסד העובדתי שהיה בפני המומחה. עוד נטען כי המומחה בחוות דעתו הראשונה כלל לא התייחס לקיומה של תסמונת פרונטלית לחיוב או לשלילה , למרות שבחוות דעתו של ד"ר ירינ יצקי נזכר עניין זה ועל סמך כך המליץ למנות מומחה בשטח הפסיכיאטרי. בחוות הדעת השני יה עולה אבחנה זו כאשר המומחה מכפיל את הנכות ללא כל הסבר סביר. ההסברים שנתן המומחה בחקירתו אינם מתיישבים עם התיעוד הרפואי שהיה לפניו שם מתוארת הטבה במצבו של התובע. משנפלו פגמים מהותיים בחוות דעת המומחה הדבר מוביל לדחיית כל ממצאי המומחה ופסילת חוות דעתו. לחילופין לאור הפגמים שנפלו יש למנות מומחה רפואי נוסף בדגש על כך שיש להגיע למסקנה שעל בית המשפט לשמוע דעה נוספת בעניינו של התובע.

3. התובע מתנגד לבקשה ומפנה להלכות בעניין פסילת חוות דעת מומחה לפיהן רק במקרים נדירים ומטעמים כבדי משקל יפסול בית משפט חוות דעת של מומחה ממונה מטעמו. המניע להגשת הבקשה הוא שתשובות המומחה מעל דוכן העדים לא תאם את ציפיות הנתבעים. לכן הבקשה ה יא מקצה שי פורים למה שלא השיגו במסגרת חקירת המומחה. המומחה נתן הסברים טובים לכל אחת מטענות הנתבעים. כך עולה כי הסיבה לפטור הצבאי עמד לנגד עיני המומחה כבר בחוות דעתו הראשונה. המומחה ציין לגבי נושא האלימות כי מדובר במעשים לפני 20 שנה בעת שהתובע היה בן 18 שנה ומאז לא נרשמו לחובת התובע מעשים נוספים והתובע עבד במרבית השנים בעבודה מסודרת והשתכר למחייתו. לכן המומחה העיד כי הרישומים מתקופת הצבא חסרי משמעות בעיניו. סרטון המעקב אחר התובע אף הוא חסר משמעות מאחר ואינו מפריך את טענת התובע לצמצום חברתי בשים לב לכך שהוא מתעד יום אחד. להפך יש בסרטון אלמנטים המחזקים את טענות התובע לעניין פחדים מחציית כבישים ועוד. לא ברור לתובע איזה תועלת תצמח ממינוי מומחה חדש שכן אין חומרים חדשים בעניינו של התובע שלא היו בפני המומחה. המומחה נתן הסברים סבירים לכך שלא אוזכרה תסמונת פרונטאלית בחוות הדעת הראשונה לעומת השנייה. בשים לב לכך לא קמה שום עילה לפסול את חוות דעת המומחה או למינוי מומחה רפואי נוסף. בכל טענות הנתבעים ניתן לדון במסגרת פסק הדין מבלי להיזקק לכלי של פסילת חוות הדעת או מינוי מומחה נוסף. המוסד לביטוח לאומי הצטרף לטיעוני התובע.

4. הנתבעים הגישו תשובה לתגובה בה טענו כי לא ניתן להשלים עם הטענה שניתן להכריע במחלוקות במסגרת פסק הדין על סמך תשובות המומחה. המומחה השיב בחקירתו כי העבר הנטען הוא שולי וזו נחלתם של אנשים צעירים. הנתבעים חולקים על קביעה זו של המומחה וטוענים כי הוא לא בחן את העבר באופן ממצה ולכן אין תשתית רפואית על יסודה בית משפט יכול לקבוע ממצאים בענייני רפואה. ההלכה הפסוקה קבעה כי מקום שחוות הדעת מבוססת על תשתית עובדתית לא נכונה המסקנות הנובעות ממנה חסרות תוקף ועולה הצורך במינוי מומחה רפואי נוסף.

הכרעה ודיון

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים ועיינתי בחוות הדעת של המומחה ופרוטוקול חקירתו לפני הגעתי למסקנה כי דין בקשת הנתבעים להידחות .

הלכה פסוקה היא כי בית משפט לא יפסול חוות דעת של מומחה מטעמו כעניין שבשגרה (ראו: רע"א 2273/99 ויצמן נ. אליהו חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו]). ועוד, הכלל הוא שבית משפט ימנע בדרך כלל מלפסול חוות דעת של מומחה מטעמו ורק במקרים יוצאי דופן יעשה כן (ראו: רע"א 1138/12 אי. די. איי. חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני [פורסם בנבו]). לא כל שגגה שיוצאת מתחת ידו של המומחה תוביל לפסילת חוות דעתו (ראו: רע"א 6116/97 ד"ר אברהם שוחט נ' ציון חברה לביטוח ואח' [פורסם בנבו]). נפסק שם כי חזקה על מומחה שמונה מטעם בית המשפט, שהוא פועל בהגינות, בתום לב ומקצועיות, והמלין על חוות הדעת של מומחה מטעם בית המשפט, מתבקש לסתור החזקה לפיה הוא פעל ביושרה. בית המשפט לא ייחפז בהחלטת הפסילה, שכן היא תלוית נסיבות המקרה וככל וניתן לרפא שגגה שבוצעה בתום לב , וכש לא נגרם עיוות דין בגינה למי מהצדדים, יעדיף בית המשפט לתקן את השגגה על פסילת חוות הדעת. גם אם מתגלים פגמים בחוו "ד של מומחה מטעם ביהמ"ש, ביהמ"ש לא ימהר לפסול את חוות הדעת, ועליו לשקול האם מדובר בפגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, ולבחון האם ניתן להסיר את הפגמים בעזרת כלים מתונים יותר (ראו: רע"א 4102/15 ‏ ‏ שירביט חברה לביטוח בע"מ נ' חליל אזברגה [פורסם בנבו]).

על המומחה הממונה חובות שונות בין היתר החובה לנהוג בתום לב, ללא משוא פנים ,בלא ניגוד עניינים ותוך הקפדה על מראית עין של התנהלות תקינה (ראו: רע"א 5611/07 לינצקי נ' קופ"ח של ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י [פורסם בנבו]). כאשר המומחה מפר חובות אלו ובית משפט מתקשה לאמץ את חוות דעתו, עומדות לפניו מספר דרכי פעולה מדורגות מהקל אל הכבד. הדרך הראשונה היא להכריע בעניין הרפואי על סמך חוות דעתו של המומחה והראיות הנוספות. הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף. הדרך השלישית היא מינוי מומחה אחר במקום המומחה שמונה. בבוא בית המשפט לבחור את דרך הפעולה עליו להביא בחשבון את " נסיבות המקרה הנידון לפניו, את אופייה וטיבה של הפרת החובה על ידי המומחה, ואת השפעתה של הפרה זו על תוכן חוות הדעת ומסקנותיה." (ראו: רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלוני [פורסם בנבו] ).

6. באשר למינוי מומחה רפואי נוסף, דן בית משפט העליון ב רע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פד"י נו(4), 673, בסוגיה מתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף ומה השיקולים למינוי כזה עת קבע כי:

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו"

מינוי מומחה נוסף יכול ויעשה אף ביוזמת בית המשפט בלא שקדמה לכך בקשה מטעם הצדדים ואף בשלבים מאוחרים של ההתדיינות המשפטית (ראו: רע"א 1459/10 המוסד לביטוח לאומי נ' כלל חברה לביטוח, פ"ד סה(1) 1, 12; ע"א 1534/12 זידאן נ' הראל חברה לבטוח בע"מ, [פורסם בנבו]). ברע"א 7479/18 פלוני נ' קרנית חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנב] שב בית משפט העליון ו חידד את הכללים מתי ימונה מומחה מטעם בית המשפט. ככלל על בית המשפט לשקול מספר חלופות בבואו לבחון חוות דעת רפואית: הראשונה, להכריע על סמך האמור בה וחקירת המומחה; הדרך השנייה היא מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט והדרך השלישית היא פסלת חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט. בית משפט ישקול למנות מומחה נוסף מקום שלא ראוי לקבוע ממצאים שברפואה בהסתמך על חוו"ד המומחה שמונה על-ידי בית המשפט ועל הראיות הנוספות בתיק בלבד. לדוגמה, ביהמ"ש עשוי למנות מומחה נוסף במקרים בהם יש גישות שונות בתחום הרפואי הנדון, או כשמתעורר ספק בשאלה אם המומחה התייחס נכונה לתלונות התובע, ובמקרים בהם חוות הדעת אינה מבוססת דיה. המשותף למקרים אלו הוא הספק האמור שנותר בלב ביהמ"ש, הנובע מכך שחוות הדעת לא הביאה את הבירור הנדרש למיצוי. במקרים מעין אלה משמש המומחה הנוסף ככלי עזר בידי ביהמ"ש, מעין "שחקן חיזוק" שנועד לסייע בידו להכריע בדבר מצבו הרפואי של התובע. מכאן אעבור לנימוקים שהובילו אותי לדחות את הבקשה.

7. כאמור לעיל החלטתי לדחות את בקשת הנתבעים מהטעמים הבאים: ראשית, לא ניתן לומר כי המומחה התעלם מהאמור בתיק הצהל"י של התובע או מעברו בנוגע למעשי אלימות מקום שהעובדות עליהן נסמכים הנתבעים מוזכרים במפורש בחוות דעתו הראשונה של המומחה. תחת הפרק של תולדות העבר מוזכר בפירוש בחוות הדעת כי התובע נעצר פעמיים בעבר בשל מעורבות בקטטות ואובחן כסובל מתסמונת אי שליטה על דחפים.

אמנם המומחה לא אמר במסגרת חוות דעת זו מה משקל מידע זה וכיצד השפיע על מסקנותיו אך הוא השלים התייחסותו מעל דוכן העדים כאשר אמר שהוא סבור כי מדובר במידע שולי מאחר ועניין זה היה בעת שהתובע היה בן 18 שנה אך מאז הוא עבד בצורה סדירה ללא כל הסתבכות עם החוק. כלשונו של המומחה: "תראה, זה היה בגיל 18, האירועים היו 20 שנה יותר מאוחר ולפי מיטב הבנתי והמידע שעמד בפני הוא תפקד נורמטיבי, אז למה לחפור במשהו שהיה לנער בגיל 18." (עמ' 62 ש' 28 – 34). לא ניתן לומר כי סברה זו היא מופרכת. כאמור לעיל לא כל השמטה או אי התייחסות בחוות דעת תוביל למסקנה כי יש לפסול את חוות הדעת או למנות מומחה נוסף. אמנם רצוי כי ההתייחסות לכל ההיבטים תהיה כבר במסגרת חוות הדעת אך לא כל שגהה או השמטה כאמור לעיל מובילה לפסילת חוות הדעת. הנתבעים לא הביאו ראיות כי התובע היה מעורב במעשי אלימות אחרים מאז גיל 18 ועד מועד התאונה. יתרה מכך הנתבעים צירפו לתיק המוצגים מטעמם דו"ח רציפות בעבודה, מהמוסד לביטוח לאומי , ממנו עולה כי התובע אכן עבד באופן מלא מאז תחילת שנות האלפיים ועד לשנת התאונה למעט בשנת 2004 ו- 2005. לכן לא היו כל אינדיקציות שיצביעו כי הבעיה של חוסר שליטה על דחפים, שנרשמה בתיק הצבאי , הייתה בעיה כרונית שהשפיעה על תפקוד התעסוקתי או הולידה רישום פלילי במרוצת השנים. כך גם העיד המומחה: " ....אין דיווחים על מעצרים נוספים ואין דיווחים על קטטות נוספות, אז כנראה שזה היה משהו שקשור לגיל ההתבגרות." (עמ' 65). ובאותו עמ' העיד המומחה: " אנשים צעירים נוטים להיות יותר חמי מזג". לכן קביעותיו של המומחה מתקבלות על הדעת ולא נפל בהן חוסר סבירות שיוביל למסקנה שיש לפסול את חוות דעתו . המומחה הוסיף עוד בעדותו לפני כי האבחנה של אי שליטה על דחפים כבר לא קיימת יותר בספרים (עמ' 66 ש' 11) מה שמכהה את העוקץ מטענת הנתבעים .

8. שנית, בנושא ההמנעותי והסתגרות החברתית לא הצליחו הנתבעים להוכיח כי התשתית העובדתית עליה נסמך המומחה הייתה שגויה. בחוות דעת הראשונה מסר התובע למומחה כי הוא בקשר רק עם חבר אחד ואינו מעוניין ליצור קשר עם חברים אחרים . התובע עמד על עדותו לפיה הוא נשאר בקשר רק עם חבר אחד למרות שיש לו חברים נוספים. עדות זו תואמת את מה שמסר למומחה. כך העיד לפני בעמ' 18 , וכך עולה מסרטון המעקב, כי הוא מסתובב עם חבר אחד שבשמו נקב. זה שהתובע מנה בעדותו שמות של חברים אחרים , כפי שמנסים הנתבעים לטעון ולהתלות בכך, אין הדבר אומר שהוא נפגש איתם ו התובע לא העיד כי נפגש עימם כפי שהנתבעים ניסו לטעון. התובע לא אמר לפני המומחה כי אין לו חברים נוספים אלא כי הוא לא מעוניין בקשר עימם. יתרה מכך, אני מסכים עם טענת התובע ועדות המומחה לפני כי לא ניתן ללמוד ממעקב של יום אחד אחריו, ממנו עולה כי התובע נסע עם חברו לאזור המרכז ביום הבחירות בשנה שעברה ובילה שם ביחד עמו , על כך שטענת ההימנעות של התובע קרסה. על מנת להגיע למסקנה כזו היה צריך להציג ולהביא ראיות שהתובע נוהג לצאת מביתו באופן שוטף לאורך השבוע ולא להסתפק בהבאת מקרה אחד. הנתבעת לא הצליחה להביא ראיות כאלה. יתרה מכך המומחה בחקירתו הדגיש כי התובע סובל ממצבי רוח תנודתיים ולכן לא מן הנמנע כי יום ירגיש טוב יותר ויאפשר לו יציאה ובימים אחרים יסתגר בביתו.

שלישית, גם הטענה כי התובע חוצה את הכביש בחופשיות כפי שנראה בסרטון המעקב אין בכוחה להוביל למסקנה כי נשמט הבסיס העובדתי עליו נסמכת חוות דעתו של המומחה. התובע מסר למומחה במסגרת חוות הדעת הראשונה כי "נמנע מלעבור במעבר חציה בו נפגע, דרוך מאוד כאשר עובר במעברי חציה אחרים". מעדות זו עולה כי ההימנעות היא רק במעבר חציה הספציפי בו נפגע אך לא במקומות אחרים בה הוא חצה אך הוא דרוך . עוד עולה מהסרטון כי התובע חצה את הכביש בליווית חברו כאשר הלה מקדים אותו ולא עשה כן לבד.

9. רביעית, הנתבעת מלינה על כך שהתובע מסר למומחה כי סיים 12 שנות לימוד בעוד שהתברר כי הוא סיים 11 שנות לימוד. אכן בפני המומחה צוין כי התובע סיים 12 שנות לימוד אך צוין עוד כי עשה בגרויות חלקיות. לפני עלה כי סיים 11 שנות לימוד. מדובר בהבדל עובדתי זניח ש אין לו השפעה מהותית על מסקנות חוות הדעת. אילו היה בפני המומחה מצג לפיו התובע בעל תעודת בגרות מלאה ייתכן והיה לכך השפעה. אך כאמור אין זה המצב ואין בהבדל זה משום הנחת נימוק משמעותי שיוביל לפסילת חוות הדעת.

חמישית, הימנעות התובע מלהמשיך את הטיפול במכון שפיצר אף היא אין בכוחה להוביל לתוצאה המבוקשת על ידי הנתבעת. יש בכוחה של עובדה זו להשפיע על הטענה שהתובע אינו פעל באופן סביר להקטנת נזקיו (זאת מבלי להכריע בה בשלב זה או להביע עמדה בה) , אך אין בכוחה לבסס טענה לפיה המומחה פעל באופן מוטעה.

10. שישית, הנתבעים טוענים כי לא היה הסבר מניח את הדעת מדוע המומחה העלה את הנכות בין חוות דעתו הראשונה לשנייה ומדוע לא התייחס לתסמונת הפרונטלית בחוות דעתו הראשונה. אולם בחוות הדעת השניה הועלתה סברה על ידי המומחה מדוע חלה החרפה במצבו הנפשי של התובע. בעמ' 2 לחוות הדעת אמר המומחה: "בתאריך 15.10.17 מצוין כי האבחון נערך בשנת 2014 ורק בשנת 2017 התקבל המימון לשיקום, והתקופה שבילה בביתו להמתנה, ללא מסגרת שיקומית, השפיעה על מצבו הרגשיה (הטעות במקור – א.כ.) וייתכן כי הביאה להחרפה ". עוד מוסיף המומחה כי בבדיקה הפעם "בלטה תמונה פרונטלית המתבטאת מצד אחד בהתנהגות אבולית, חוסר מיקוד, רביצה במיטה, ומצד שני רגזנות יתר, חוסר תיאום, דאגה לעוולות, תובנה חלקית בלבד, שיפוט שמור". עוד מוסיף בהמשך: "בעקבות פנייתם של עורכי הדין אליי בשאלה של תסמונת פרונטלית, וזאת בהתבסס הן על חוות דעתו של המומחה הנוירולוגי מבית המשפט, פרופ' ירינצקי, ועל התיעוד ממכון שפיצר, בדקתי את הנבדק בשנית ועברתי על התיעוד הרפואי הרלוונטי שהועמד לפני...לאחר הבדיקה והעיון המחודשים התרשמתי, בדומה לעמיתי, פרופ' ירינצקי, כי הנבדק אכן סובל מעבר לתמונה האפקטיבית והתבר חבלתית, מתסמונת פרונטלית, אשר הייתה בולטת פחות בעת עריכת חוות דעת המקורית, לפני כשלוש שנים." המומחה ממשיך ומפרט מה הם התסמינים שמאפיינים תסמונת זו : "תסמונת זו באה ליד ביטוי בעיקר בהתנהגות ילדותית, רגרסיבית, ודיסאינהיביטורית, קושי בוויסות ובשליטה בדחפים , הזנחה עצמית ותגובות בלתי פרופורציונליות."

עיון בחוות הדעת הראשונה מעלה כי מרבית הסימנים עליהם העיד המומחה כמאפיינים תסמונת פרונטלית לא עלו והדגש היה על תסמונת בתר חבלתית. כמו כן יש הסבר מפורט בחוות הדעת השניה מדוע הוספה נכות בשל תסמונת פרונטלית ועולה גם האפשרות של החרפה מאז הבדיקה הראשונה. לכן לאור זאת אין לומר כי העלאת הנכות כשלעצמה לא הייתה מלווה בהסבר כלשהו דבר המוביל לפסילת חוות הדעת. חלק מהאינפורמציה שאב המומחה בבדיקה השניה מאחות של התובע בעוד שבחוות דעת הראשונה הגיע התובע לבדו. המומחה אישר לפני כי על ההתנהגות הילדותית לדוגמא – שהייתה בסיס לקביעה תסמונת פרונטלית - למד מאחותו של התובע (עמ' 41 ש' 6). על חשיבות הכלי של קבלת אינפורמציה מבני משפחה עמד המומח ה בעדותו עת אמר: "אנשים עם תסמונת פרונטלית לא מודעים הרבה פעמים להתנהגות האינפנטילית שלהם או העובדה שאין להם מעצורים, זאת אומרת שבתיאור התסמונת של אדם פגוע מוח יש להיעזר גם באנשים שחיים איתו ורואים אותו מן הצד." לכן עובדה זו יכולה להסביר גם את הפערים בין חוות הדעת הראשונה לשניה.

11. לסיכום על אף שלל הטענות שהעלו הנתבעים לא עלה בידיהם להראות קיומה של עילה המובילה לפסילת חוות הדעת. לא נפלו פגמים בקביעות המקצועיות-הרפואיות בחוות הדעת שניתן לומר כי אלו מגיעים לדרגת חומרה שיש בהם להוביל לפסילת חוות הדעת.

יתרה מכך, לא מתקיימת בענייננו עילה למינוי מומחה רפואי נוסף לצידו של המומחה שמונה. לאחר חקירת המומחה לא ניתן לומר כי נותרו ספקות שלא מאפשרות לי להגיע לכלל הכרעה בתיק זה. יתרה מכך, ולאור קביעותי לעיל לפיהן המומחה נימק והתייחס לחלק מהתהיות והטענות שהעלו הנתבעים, ויש בהסבריו מן ההיגיון נופל הבסיס למינוי מומחה נוסף. יחד עם זאת, אני מדגיש כי לא מן הנמנע שחלק מהטענות שמעלים הנתבעים ישפיעו על הקביעה הסופית האם לאמץ את כל מסקנות המומחה כפי שעלו בחוות הדעת או את מרביתן אולם על כך אתייחס במסגר תפסק הדין ולא בבקשה לפסילת חוות הדעת.

לכן אני מורה על דחיית הבקשה שהגישו הנתבעים.

בקשת התובע

12. התובע עותר למנות לו מומחה בשטח השיקומי זאת לאחר שהגיש בקשה בעבר והיא נדחתה בין היתר מהסיבה שעניין זה יישקל בהמשך לאחר חקירת המומחה. בקשתו נסמכת על הטענה כי נכותו מורכבת, הוא יושב בחוסר מעש בביתו ואינו מסוגל לעבוד לאור נכותו. בנוסף מפנה התובע להמלצת המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה לפיהן המליץ למנות מומחה שיקומי המתמחה בפגיעות ראש.

הנתבעים מתנגדים לבקשה וחוזרים על נימוקי ההתנגדות הקומת לפיה מינוי מומחה שיקומי אינו עניין שבשגרה. עוד נטען שאין תשתית לצורך במינוי מומחה שיקומי והבקשה נסמכת רק על המלצת המומחה.

13. לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני סבור שבשלב זה דין הבקשה להתקבל. ראשית, המומחה בתשובות לשאלות ההבהרה המליץ על מינוי בשטח השיקומי כאשר קבע:

"מן הראוי למנות מומחה בתחום השיקומי בעל ניסיון בשיקום נפגעי ראש שיעריך את רמת תפקודו הביתית של הנבדק ויוכל להבהיר את רמת מסוגלותו או אי מסוגלותו בהתאם.
לצורך זה אני ממליץ כי המומחה יתבקש לערוך ביקור בית על מנת לתהות על יכולותיו ומגבלותיו."

אמנם קביעה סופית בעניין זה היא תמיד מסורה לבית המשפט אך בית המשפט ייקח בחשבון וברצינות המלצה של מומחה המשמש זרועו הארוכה של בית המשפט.

שנית, אמנם קבעתי בהחלטת ביניים שלא התרשמתי שהנכויות מורכבות עד כדי כך שאינן מאפשרות לי להכריע. בשלב זה לאחר חקירת המומחה ושמיעת עדות התובע ואחותו ובשים לב לחוות הדעת שניתנו בעניינו שיניתי מדעתי. הנכות בשטח הפסיכיאטרי היא נכות המורכבת משני היבטים עיקריים: ההיבט הראשון הוא ההיבט של תסמונת בתר חבלתית ואילו ההיבט השני הוא ההיבט של תסמונת פרונטלית. מצטרפת לכך הנכות הנוירולוגית בשיעור 10%. מצבור הליקויים מהן סובל התובע בשטח הנפשי והנוירולוגי, השפעת נכויות אלו לכאורה על מצבו מובילים אותי למסקנה כי יש למנות מומחה בשטח השיקומי שיאיר את עיני בית המשפט ויסייע לו להגיע להכרעה מדויקת באשר לצרכיו הנובעים מהמגבלות מהן הוא סובל.

14. שלישית, בהחלטת הביניים בעניין המומחה השיקומי הדגשתי כי הנתבעים חולקים על קביעותיו של פרופ' קוטלר וכל עוד לא נחקר אין להתקדם בנושא השיקומי. לכן לאחר שנחקר ובשים לב לכך שלא מצאתי לנכון לפסול את חוות דעתו או למנות מומחה נוסף יש כעת להכריע בבקשה למנות מומחה שיקומי.

רביעית, המומחה בחוות דעתו הראשונה קבע מסגרת שיקום כללית במכוון לפגועי ראש. לאחר שהתובע החל לקבל את הטיפול הוא הפסיק להתייצב לטיפולים שם. מומחה שיקומי יכול לרדת לרזול וציה יותר מפורטת ולקבוע מה הם הצרכים והטיפולים להם יזדקק בנסיבות התובע ובנסיבות שהטיפול במכון שפיצר לא נחל הצלחה ושיתוף פעולה מצדו של התובע. לכן מיקוד הצרכים השיקומיים להם יזקק התובע יסייעו לבית המשפט לפסוק בצורה נכונה יותר את נזיקיו.

חמישית, המומחה חזר בחקירתו הנגדית על המלצתו למנות מומחה שיקומי והוא למעשה לא נחקר על ידי הנתבעים לגבי המלצה זו או נכונותה (עמ' 79 ש' 16 – 19).

שישית, המוסד לביטוח לאומי, ענף נכות כללית, קבע לתובע דרגת אי כושר של 100% ולכן הדבר מהווה אינדיקציה נוספת לצורך במינוי מומחה שיקומי.

15. לאור זאת אני נעתר לבקשת התובע וממנה מטעם בית המשפט את ד"ר זאב גרוסווסר. בשכר טרחתו תישא בשלב זה הנתבעת. החלטת מינוי תינתן ותישלח לצדדים בנפרד.

התוצאה

16. לסיכום האמור לעיל אני דוחה את הבקשה לפסילת חוות דעתו של פרופ' קוטלר או למינוי מומחה רפואי נוסף. מאידך אני מקבל את הבקשה למינוי מומחה רפואי בשטח השיקומי.

הנתבעים יישאו בהוצאות התובע בסך של 2,000 ₪.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לבאי כוח הצדדים.

ניתנה היום, כ"ז סיוון תש"פ, 19 יוני 2020, בהעדר הצדדים.