הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 29211-05-15

בפני
כבוד השופט אייל דורון

התובעים

  1. מאיר אמסלם
  2. מירב אמסלם

ע"י עוה"ד טל רבינוביץ' ואח'

נגד

הנתבעת
איירון השקעות בע"מ
ע"י עוה"ד מאור לאליאן ואח'

פסק דין

תביעה בגין ליקויי בניה.

מבוא ורקע דיוני

1. ביום 17.6.13 התקשרו התובעים עם הנתבעת בהסכם לרכישת דירת גן בבית משותף, ברחוב הנביאים 47/2 בקריית אתא (להלן: "הדירה"). הדירה נמסרה לתובעים ביום 23.4.14.

2. התובעים הגישו תביעה זו כנגד הנתבעת בה טענו כי בדירה התגלו ליקויי בניה רבים וחמורים. התובעים טוענים כי פנו לנתבעת אינספור פעמים באשר לליקויים ומפנים למכתב שנשלח לנתבעת ע"י ב"כ התובעים ביום 23.3.15. התובעים טוענים כי לאחר כניסתם לדירה נעשה ניסיון על ידי הנתבעת לתקן ליקוי אקוסטי שנגרם בשל העברת צינורות ביוב בקירות חדרי שינה. לטענת התובעים לא רק שבמהלך התיקון הם גרו באתר בניה פרוץ עם קירות שבורים, אלא שהתיקון כשל והליקוי האקוסטי עודנו קיים .

לתביעה צורפו חוות הדעת הבאות:

חוו"ד מומחה של המהנדס יואל בן עזרא (להלן: "בן עזרא") מיום 9.3.15, לפיה עלות תיקון הליקויים בדירה הוערכה בסכום של 107,221 ₪.

חוו"ד מומחה קודמת, של טרמינל שירותי הנדסה ובדק בית בע"מ (להלן: "טרמינל") מיום 2.7.14, לפיה עלות תיקון הליקויים בדירה הוערכה בסכום של 62,693 ₪.

חוו"ד מומחה של שמאי המקרקעין אלי סידאוי (להלן: "סידאוי"), אשר העריך את ירידת הערך של הדירה בשל ליקויים או אי התאמות שאינם ניתנים לשינוי או תיקון, בסכום של 46,250 ₪. אחד מ רכיבי ירידת הערך בחוו"ד סידאוי, בסך 10,000 ₪, הינו בגין תיקון מערכת הביוב שלטענת התובעים גורמת לליקוי אקוסטי, כאשר ירידת הערך נגזרת מן התיקון המוצע על ידי בן עזרא, הצפוי להותיר בליטות סביב מיקום הצינורות בקירות, אך זאת רק בהנחה שלאחר התיקון המוצע בעיית הרעש תיפתר. אם בעיית הרעש הנטענת לא תיפתר, מוערכת ירידת הערך בגינה בסך של 77,500 ₪.

חוו"ד מומחה של המהנדס מיכאל זלבה (להלן: "זלבה") בתחום האקוסטי, בה נאמר כי בחדר ההורים קיימת חריגה של מפלסי הרעש מהמותר בתקן (ת"י 1418), וכי בחדר ההורים ובחדר ילדים קדמי קיים מטרד אקוסטי בעת הדחת אסלה וזרימת מי דלוחין בהפעלת המקלחת בדירות שמעל. זלבה מעריך כי הליקויים ניתנים לפתרון על ידי תיקון מתאים, החלפת הצנרת לצנרת שקטה היכן שלא הוחלפה, ובידוד הצנרת .

בכתב התביעה הוערך סכום התביעה בסך של 352,652 ₪ והיא הועמדה על סך של 250,000 ₪ לצרכי אגרה. בסיכומים דורשים התובעים פיצויים בגין ליקויים בסך של 117,272 ₪ וירידת ערך בסך של 20,000 ₪, או לחילופין, כך נטען, בסך של 75,000 ₪, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 50,000 ₪, הוצאות ושכ"ט עו"ד.

3. הנתבעת טוענת כי התובעים קיבלו את הדירה לשביעות רצונם ולא הביעו בפניה טענה לליקוי כזה או אחר אלא בשיהוי ניכר. הנתבעת טוענת כי פנייתם היחידה של התובעים היתה באשר לטענתם לליקוי אקוסטי מצנרת הביוב, שתוקן על ידי הנתבעת באמצעות החלפת צינורות הביוב שעברו בקירות שני חדרי הילדים, בצנרת מסוג 'סיילנט' עם בידוד של יריעות עופרת , וכי התובעים הביעו שביעות רצון מהתיקון ותוצאותיו. לטענת הנתבעת, התובעים פנו אליה בצירוף חוות דעתו של בן עזרא רק בסמוך להגשת התביעה ומבלי שניתנה לה האפשרות לתקן את הליקויים הנטענים.

הנתבעת טוענת בהדגשה, כי טענות התובעים לאי התאמות שונות בין מה שנעשה בפועל לבין התוכניות שקיבלו היתר, הינן טענות חסרות תום לב, מכיוון שכל השינויים נעשו לבקשת התובעים. בגין עלות שינויים אלו, שלטענת הנתבעת בוצעו מאחר ונדרשו ע"י התובעים, מעלה הנתבעת טענת קיזוז בסך של 90,060 ₪.

הנתבעת הגישה את חוות הדעת הבאות:

חוו"ד מומחה של המהנדס רונן שטרנברג (להלן: "שטרנברג"), לפיה עלות תיקון הליקויים בדירה הוערכה בסכום של 270 ₪.

חוו"ד מומחה של המהנדס והשמאי נחום פרמינגר (להלן: "פרמינגר"), בה נאמר כי כלל לא קיימים בדירה ליקויי בנייה וכי הדירה נבנתה לפי כל התקנים והכללים המקצועיים החלים. כמו כן נאמר בחוות הדעת כי אין כל ירידת ערך בדירה. פרמינגר העריך את עלות העבודות הנוספות בגין השינויים שנעשו בדירה, לטענת הנתבעת על פי דרישת התובעים, בסך של 90,060 ₪.

חוו"ד מומחה של מהנדס יועץ לאקוסטיקה שמעון גרינבאום (להלן: "גרינבאום"), אשר התייחס בחוות דעתו לדו"ח תוצאות בדיקות הרעש שערך זלבה וקבע כי מפלסי הרעש שנמדדו אינם חורגים מהמותר בתקן. גרינבאום הוסיף כי הטענה לקיומו של "מטרד" כאמור בחוו"ד זלבה אינה רל בנטית מכיוון שמדובר במדדים סובייקטיביים המשתנים מאדם לאדם ולא במדדים אובייקטיביים כפי שמוגדר בתקן.

כמו כן צירפה הנתבעת דו"ח 'מדידת מפלס לחץ קולי ממתקני תברואה' לפי ת"י 1418 ש ערכה חברת איזוסאונד מעבדות בע"מ (להלן: "איזוסאונד"), אשר מדדה את מפלסי הרעש בחדר השינה של ההורים בדירה כתוצאה מהפעלת מתקני תברואה והגיעה למסקנה כי אלו עומדים בתקן. כן הוגש תצהיר של החתום על הדו"ח, מר אברהם יעקב.

4. לאור הפער בין חוות הדעת, מונה מומחה מטעם בית המשפט, שעל זהותו הסכימו הצדדים (תוך שמירה על חווה"ד מטעמם בתיק) - המהנדס ושמאי המקרקעין דן ברלינר (להלן: "המומחה ברלינר" או " המומחה").
המומחה קבע בחוות דעתו כי עלות תיקון הליקויים בדירה, לרבות ירידת ערך בגין ליקויים שלא ניתן לתקנם , עומדת על סך של 35,568 ₪ כולל פיקוח ומע"מ.
בהמשך הגיש המומחה ברלינר שתי השלמות לחוות הדעת, האחת מיום 2.7.17 בה התייחס להערכת הנתבעת באשר לעלות העבודות הנוספות והשינויים שנעשו לטענתה בדירה, והשניה, רק ביום 23.12.19, לאחר ישיבת ההוכחות ובהתאם להחלטה שניתנה במהלכה, בה התבקש המומחה לחוות דעתו באשר לעלות התקנת גדר המתכת על גבי החומה המקיפה את שטח הדירה וכן באשר לעלות ביצוע כלונסאות בשביל המוביל לכניסה לדירה.

באשר לליקוי האקוסטי הנטען, לאור הפערים בין חוו"ד זלבה ואיזוסאונד, בהחלטת המינוי התבקש המומחה ברלינר להגיש עם קבלת החומר הודעה על זהות מעבדה מוסמכת למדידת רעש שהוא מבקש כי תמונה על מנת לבצע מדידה מכרעת, עליה יוכל לבסס את חוות דעתו. המומחה לא העביר פרטי מעבדה אותה הוא ממליץ למנות טרם עריכת חוות דעתו, ורק בגדרי חוות הדעת נקב בשמו של פרופ' רוזנהויז כמומחה בתחום האקוסטי שהוא ממליץ למנותו. חוו"ד המומחה ברלינר אינה מתייחסת אפוא כלל לליקוי האקוסטי הנטען.

5. בנסיבות אלו, לאחר שניתנה לצדדים זכות טיעון ( ולאחר שפרופ' רוזנהויז לא יכול היה לקבל על עצמו את המינוי), מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום האקוסטיקה, מהנדס האקוסטיקה ד"ר ראובן ברכה (להלן: "המומחה ברכה"). המומחה ברכה ערך מדידות רעש בשלושה חדרים: חדר הורים, חדר ילדים קדמי וחדר ילדים אחורי, וקבע בסיכום חווה"ד: רמות הרעש בדירה הנגרמות מצנרת הקולחין של הבניין לא חורגות מדרישות התקן הרל בנטי - ת"י 1418; רמות רעש גבוהות יותר התקבלו בחדר ילדים קדמי; בשל מפלסי רעש רקע נמוכים, בשעות השקטות ובשעות הלילה קיים פוטנציאל, בעיקר בחדר הילדים, לגרימת הפרעות ומטרד. בגוף חוות הדעת הסביר המומחה ברכה כי למעשה אותן תוצאות מדידה התקבלו גם במדידות מטעם הצדדים אלא שבחישוביו של זלבה נפלה טעות. לעומת זאת, הבהיר המומחה ברכה, התוצאות שהתקבלו במדידות של איזוסאונד דומות לאלו שלו ומלמדות על רמת רעש תקינה.

6. מטעם התובעים הוגש תצהיר עדות ראשית של התובע בלבד. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מנהל הנתבעת ובעל מניותיה, מר רפי בן אג'י (להלן: "בן אג'י"), וכן של מנהל פרוייקטים בנתבעת ומי שניהל את פרוייקט הבניה בו מצויה הדירה, מר בני מור. שלושה מצהירים אלו נחקרו על תצהיריהם. כמו כן נחקר המומחה ברלינר. לעומת זאת, הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחה ברכה על חוות דעתו.

עבודות נוספות ושינויים בדירה

7. בטרם אדרש לטענות הצדדים בדבר הליקויים הנטענים, אדון בטענות הצדדים בכל הנוגע לשינויים שנעשו בדירה ביחס לתוכנית ההיתר. הכרעה זו נחוצה הן משום שבגין חלק מהשינויים דרשו התובעים פיצוי בשל עצם אי ההתאמה ו הן לצורך הכרעה בטענת הקיזוז.

8. טענות הנתבעת - במסגרת התביעה טענו התובעים כי העובדה שבוצעה חניה טורית לשני רכבים זה אחר זה, ולא חניה מקבילה זה בצד זה, מנוגדת לתוכניות, ודרשו פיצוי בסך מצטבר של 23,930 ₪, עלות התיקון וביצוע החניה לפי תוכנית ההיתר (סעיף 5 לחוו"ד בן עזרא). בעקבות זאת, טענה הנתבעת כי תביעתם של התובעים נגועה נגועה בחוסר תום לב מובהק וקיצוני בהיותה כוללת דרישה לפיצוי בגין שינויים ועבודות נוספות שבוצעו עבורם ולבקשתם ללא חיוב בתשלום נוסף, והוסיפה והעלתה טענת קיזוז, בגין עלות העבודות הנוספות והשינויים ביחס לתוכנית ההיתר.

הנתבעת טוענת כי אלו הן העבודות הנוספות שביצעה עבור התובעים לבקשתם, ואשר חרגו מהתחייבותה החוזית כלפיהם וייקר ו את עלויות הבניה באופן משמעותי:
ריצוף באבנים משתלבות של שתי חניות עוקבות בשטח כולל של 44 מ"ר, חלף ריצוף של שתי חניות מקבילות בהתאם לתוכנית בשטח כולל של 25 מ"ר.
יציקת שביל גישה ישר בריצוף אריחי פורצלן, חלף שביל גישה מעוקל בריצוף אב ן משתלבת כפי שתוכנן. שינוי זה הצריך יציקת כלונסאות ומשטח בטון, לרבות שימוש בברזל, עבודות טפסנות ועוד.
התקנת גדר מתכת על חומות המקיפות את שטח חצר הדירה, באורך כולל של 38.5 מ'.
יציקת תוספת לשטח המרוצף ביציאה מסלון הדירה בשטח של 32.5 מ"ר וריצופו באריחים דמויי דק.
שדרוג ריצוף המשטח המקורי שביציאה מסלון הדירה.
ביצוע שפכטל אמריקאי בחדרי הילדים.
הוספת נקודות חשמל במספר העולה על 100 הנקודות להן התחייבה הנתבעת.

הנתבעת טוענת כי עלות העבודות הנוספות והשינויים בסך 90,060 ₪ הוערכה על ידי בן אג'י ואומתה בחווה"ד של פרמינגר. הנתבעת טוענת כי אף שהמומחה ברלינר העריך בחסר את עלות השינויים והתוספות , גם הוא העריכם בסכום ניכר של 64,104 ₪, לו יש להוסיף פיקוח.

לטענת הנתבעת, טענת ם של התובעים לפיה השינויים והעבודות הנוספות שבוצעו בדירה היו שלא על דעתם ובניגוד לרצונם, היא טענה שקרית, חסרת כל היגיון ונעדרת תום לב שיש לדחותה תוך חיוב התובעים בהוצאות לדוגמא. הנתבעת טוענת כי התובע, שנכח פעמים רבות מאד במקום בעת הבנייה, פנה אל אנשי הנתבעת אינספור פעמים בדרישות לשינויים ושדרוגים בדירה, לעתים קודם אל בני מור שהפנה אותו לבן אג'י, ולעתים אל בן אג'י ישירות. לטענת הנתבעת, הצגת הדברים ע"י התובעים באשר לשינויים כאילו הם מבקשים להחזיר מצב לקדמותו, נטענת אף היא בחוסר תום לב ועל מנת לעשות עושר שלא כדין שכן אין בכוונתם להשיב את המצב לקדמותו.

הנתבעת מדגישה כי בשום שלב, בין לפני קבלת הדירה ובין לאחריה, לא העלו התובעים כל טענה או הסתייגות באשר לשינויים המשמעותיים והגלויים לעין, וזאת במשך תקופה ממושכת ועד סמוך להגשת התביעה, וגם בכך יש בכדי לערער את טענתם הכוזבת.

הנתבעת טוענת כי התובעים לא הביאו לעדות שתי עדות מהותיות לשם ביסוס טענותיהם בעניין השינויים והעבודות הנוספות בדירה והסתפקו בעדות היחידה של התובע. האחת, התובעת עצמה, שלא העידה על אף שהיא חתומה על הסכם המכר והיתה מעורבת בהתנהלות מול הנתבעת מתחילת הדרך ובכל הקשור לשינויים הרבים שביקשו התובעים לבצע בדירתם. השניה, מעצבת הפנים מטעם התובעים שליוותה אותם במהלך הבניה וידעה על בקשותיהם הרבות לביצוע שינויים בדירה. הנתבעת טוענת כי יש לזקוף מחדל זה של התובעים שנמנעו מזימון שתי עדות אלו לעדות, לחובתם, ובייחוד את הימנעות התובעת כבעלת דין מלהעיד.

9. טענות התובעים - התובעים טוענים כי הם לא ביקשו מהנתבעת לבצע כל שינוי בדירה לעומת תוכנית ההיתר, למעט השינוי בחדר שירותי האורחים שצוין בכתב בנספח להסכם המכר, וכי הנתבעת פעלה באופן חד צדדי, מבלי ליידע אותם, ממילא מבלי לקבל את הסכמתם, ותוך קביעת עובדות בשטח.

התובעים מציינים כי בסעיפים 18.5 ו- 18.6 להסכם המכר נקבע מנגנון לביצוע שינויים לפיו כל שינוי או תוספת לא יהיו בתוקף אלא אם כן נעשה בכתב ונחתם על ידי הצדדים. התובעים מוסיפים כי הנתבעת כלל לא טענה לקיומו של מסמך בכתב בו מבוקש שינוי בבנייה, לא הציגה מסמך בו התובעים מבקשים או מאשרים שינוי כלשהו או מסמך המהווה הצעת מחיר לשינוי.

אשר לטענות הנתבעת בדבר המשקל שיש לייחס לאי העדת עדים מסוימים, טוענים התובעים כי הנתבעת 'לא תקבע להם' שהתובעת היא עדה מהותית , וכי אילו אכן היתה כזו, יכ ולה היתה הנתבעת לדרוש את התייצבותה וכך גם באשר למעצבת הפנים . התובעים טוענים כי פרקטיקה מקובלת היא שכאשר בני זוג מגישים תביעה, רק אחד מהם מגיש תצהיר.

10. אקדים מסקנה להנמקה - אני קובע כי השינויים והעבודות הנוספות שבוצעו בדירה, בוצעו לא רק בידיעתם של התובעים אלא לבקשתם. לא זו בלבד שהתובעים היו מודעים לשינויים, הם היו מעוניינים בהם. למעשה, העובדה כי מצאו לנכון לתבוע פיצוי בגין אי-התאמה לתוכנית, עולה כדי עזות מצח, והיא בבחינת שימוש לרעה בהליכים משפטיים. המסקנה האמורה מבוססת על שלושה טעמים, השלובים זה בזה: האחד, התרשמותי הבלתי אמצעית מן העדים. השני, נתונים עובדתיים העולים מחומר הראיות. השלישי, היגיון ושכל ישר.

11. בפתח הדיון, מן הראוי לעמוד על כך שאין מחלוקת של ממש כי השינויים והעבודות הנוספות נשוא טענת הקיזוז, אכן בוצעו בפועל, ולמצער כך הדבר באשר לרובם המכריע. התובעים אינם מכחישים - אף אינם יכולים להכחיש שהרי רוב השינויים נראים לעין ומופיעים בתמונות - כי העבודות הנוספות אכן נעשו בפועל וכי המצב הסופי של הדירה הוא כנטען על ידי הנתבעת. המחלוקת נסבה בעיקר על הסיבה לשינויים ולעבודות הנוספות , האם בוצעו לבקשת התובעים או שמא כהחלטה חד צדדית של הנתבעת.

כך, למשל, אין מחלוקת כי החניה על פי התוכנית אמורה היתה להיות של שתי חניות מקבילות ולצידן שביל גישה מעוקל וכי בפועל בוצעו שתי חניות טוריות ושביל גישה ישר. אין חולק כי שטח המשטח המרוצף של החניה אמור היה להיות בשטח של כ- 25 מ"ר בלבד, וכי בפועל בוצע משטח מרוצף בשטח של כ- 46 מ"ר (חוות דעתו המשלימה של המומחה ברלינר מיום 2.8.17).

חוות הדעת המשלימה של המומחה ברלינר מיום 2.8.17 מאשרת קיומם של הבדלים נוספים בין העבודות שנעשו בפועל לבין התכנון המקורי, כטענת הנתבעת. כך, למשל, קבע המומחה כי משטח הבטון המרוצף המצוי ביציאה מחדר המגורים של הדירה אל הגינה, אמור היה להיות בשטח של 16 מ"ר בלבד על פי התוכנית, וכי בפועל בוצע משטח מרוצף בשטח של 45 מ"ר. כמו כן קובע המומחה ברלינר כי קיר החזית הינו באורך של 8.1 מ' לעומ ת 6.6 מ' על פי התכנון.

בנוגע לכמה מהשינויים, חורגים התובעים מהטענה הכללית כי לא נעשו לבקשתם אלא מטעמיה של הנתבעת, וחולקים על עצם היותם שינויים. אך דין טענותיהם אלה להידחות.
כך, למשל, בנוגע לסוג הריצוף של שביל הגישה. אין חולק כי שביל הגישה מרוצף בקרמיקה. אך בעוד שהנתבעת טענה כי ריצוף השביל על פי התכנון אמור היה להיות מאבן משתלבת, התובעים טענו כי כך אמור היה להיות מלכתחילה. התובע בחקירתו לא הצליח להצביע על המקור בחוזה המכר, או בכל מקום אחר , המבסס את הטענה לפיה ריצוף השביל בקרמיקה נכלל בהתחייבות החוזית ובתכנון (פרוטוקול הדיון, עמ' 52, ש' 16-31). לעומת זאת , בסעיף 6.2.1 למפרט מצוין במפורש כי שבילים ירוצפו באבן משתלבת, ובסעיף 6.1.3 למפרט מצוין אותו הדבר באשר לריצוף החניה, המצויה בצמוד לשביל. אמנם בחקירתו תהה המומחה ברלינר אם סעיף 6.2.1 מתייחס לריצוף שבילים רק בשטחים הציבוריים של הבניין או גם בחצר הדירה, אך גם הוא אישר כי אין שום מקום בתוכנית בו כתוב, או שממנו עולה, כי שביל הגישה צריך להיות מרוצף בקרמיקה (עמ' 41, ש' 5-15).

באשר לחלק מהשינויים העלו התובעים טענות שאינן מדוייקות ושמוטב היה להימנע מהעלאתן כפי שהועלו. כך, באשר לגדר המתכת שהותקנה על גבי החומה התוחמת את שטח חצר הדירה. הנתבעת טוענת כי התקינה גדר מתכת במקטעים שסומנו A-B ו- C-D על גבי מוצג "נ/1" על אף שלא התחייבה לכך בחוזה המכר. ואכן, בסעיף 6.2.8 למפרט נכתב כי החומה בחזיתות המגרש תהא מבטון בלבד ואין כל אינדיקציה להתחייבות מצד הנתבעת להתקנת גדר מתכת על חומת הבטון. התובעים טוענים בסיכומיהם כי התקינו את הגדר על חשבונם, ומפנים לתצהיר התובע ולנספח יג'1 ל תצהיר התובע - מסמך בכתב יד של מסגריה פלונית בו מפורטות עבודות מסגרות שנעשו לכאורה עבור התובעים. ברם, טענות התובעים בסיכומים אינן מדוייקות, לשון המעטה. בסעיפים 63-64 לתצהיר התובע הוא אינו טוען כי ביצע על חשבונו את הגדר במקטעים A-B ו- C-D (כפי שסומנו ב-"נ/1"), אלא את שער החניה, שער הכניסה וגדר בחזית קדמית. האמור גם עולה מפורשות מהתמונות המצויות בעמ' 8 לתצהיר. גם מ נספח יג'1 לתצהיר התובע עולה כי עבודות המסגרות שנעשו עבור התובעים היו בחזית הבית בלבד. אינדיקציה נוספת לכך שהגדר אותה מימנו התובעים לפי הנטען מכיסם איננה הגדר שלטענת הנתבעת בוצעה על ידה ועל חשבונה, מצויה באורך הגדר. לפי נספח יג'1 לתצהיר אורך הגדר שבוצעה לכאורה במימון התובעים הינו 8 מ' בלבד, בעוד הגדר במקטעים שסומנו על גבי "נ/1" A-B ו- C-D הינה באורך מצטבר של לא פחות מ-37 מ', כך לפי ההשלמה האחרונה שהגיש המומחה ברלינר מיום 23.12.19. ברי כי אין ממש בטענות התובעים באשר לשינוי זה.

כך גם באשר לנקודות החשמל. הנתבעת טענה כי הותקנו בדירה יותר נקודות מ ן המספר אליו התחייבה בחוזה המכר - לטענתה עד 100 נקודות. המומחה ברלינר כתב בחוו"ד המשלימה מיום 2.8.17 כי הוא לא ראה לנכון לספור את נקודות החשמל בדירה וכי במפרט רשום ש"החברה תתקין נקודות חשמל בדירה לפי דרישת הקונה". התובעים, שאינם מכחישים כי בפועל הותקנו יותר ממאה נקודות, עטו על אמירתו זו של המומחה כמוצאי שלל רב. אלא שאמירה זו מתייחסת לזכותו של הקונה באשר לביצוע הנקודות ולא למספרן, ובתחתית הטבלה המפרטת את מתקני החשמל בסעיף 3.7 למפרט מצוין ברחל בתך הקטנה כי "המוכר יתקין עד כ-100 נקודות חשמל בדירה". כך שאין ממש בטענות התובעים גם בהקשר זה .

12. לאחר שהובהר כי העבודות הנוספות והשינויים להם טענה הנתבעת אכן בוצעו בפועל, ראוי לחדד כי - למעט בסוגיית החניה, אליה אתייחס בהמשך - א ין מחלוקת למעשה, למצער אין מחלוקת אמיתית, כי כל אותם שינויים ועבודות נוספות היטיבו עם התובעים והשביחו את הדירה, מצד אחד, ו גם הצריכו השקעת עבודה ומשאבים נוספים ע"י הנתבעת, מן הצד השני. אכן, לא בכדי התובעים אינם מבקשים בתביעתם (או בכלל) לבטלם או לאיין אותם, ולקבל משטח מרוצף קטן או ריצוף זול יותר (שוב, למעט עניין החניה, אליו אתייחס מיד). עוד אין חולק על כך שלצורך ביצוע השינויים והעבודות הנוספות הנתבעת נשאה בעלות ניכרת של עשרות אלפי שקלים על חשבונה, ולא חייבה את התובעים בתשלום כלשהו בגינם.
בהינתן נתונים אלה, כבר על פני הדברים, אין כל היגיון בטענת התובעים לפיה הנתבעת ביצעה את כל אותם שינויים ועבודות נוספות ביוזמתה, מבלי שבאה דרישה לכך מצד התובעים. טענה לפיה חברה קבלנית, או כל גוף עסקי-מסחרי שמטרתו להשיא רווחים לבעליו , השקיעה משאבים רבים וביצעה עבודות נוספות רבות שהיא לא היתה מחוייבת לבצען, מבלי לגבות על כך כל תשלום, וכל זאת באופן חד צדדי ומבלי שנתבקשה לכך ע"י הרוכשים - אינה עולה בקנה אחד עם נסיון החיים והשכל הישר.

13. גם באשר לחניה - הנקודה היחידה לגביה ניתן לטעון כי לכאורה עשויה להתעורר מחלוקת באשר לתועלת מן השינוי - אין היגיון בטענת התובעים. נבהיר את טענות הצדדים בנקודה זו. בן אג'י העיד בתצהירו כי התובע פנה אליו פעמים רבות בבקשה לשנות את החניה ושביל הגישה כך ששביל הגישה יהיה ישר ולא מעוקל, וכתוצאה מכך החניות יהיו עוקבות ולא סמוכות האחת לשניה, והסביר כי אין לו צורך בשתי חניות סמוכות מכיוון שיש לו רק רכב אחד וכי מבחינתו זה יותר טוב ויותר אסתטי. בן אג'י הוסיף כי בתחילה הוא סירב לבקשתו של התובע מכיוון שמדובר בשינוי מההיתר המקורי שניתן, אך התובע לא הרפה ואמר שאם תהיה בעיה עם ההיתר הוא יטפל בזה, בהיותו עובד בכיר בעיריית קרית אתא. גם בני מור העיד בתצהירו כי שינוי החניה ושביל הגישה נעשו לאור בקשות חוזרות ונשנות של התובע, אשר פנה אליו, אל בני מור, והלה הפנה אותו לקבלת אישור מבן אג'י. על גרסתם זו חזרו השניים גם בחקירתם. מנגד, התובע טען בתצהירו כי השינוי שנעשה בחניה ובשביל הגישה נעשה רק מתוך שיקולים של נוחות ביצוע של הנתבעת, חסכון והפרת התוכנית , ולא לבקשתם של התובעים . לטענתו, בשל כך, כלל לא קיבל שתי חניות כמתחייב, אלא רק חניה אחת ודרך לחניה זו. התובע הוסיף בתצהירו כי עוד בזמן ביצוע השינוי בחניה הוא העיר לבן אג'י אך זה האחרון לא היה מוכן לשמוע ואמר שככה יותר טוב. על גרסה זו חזר התובע בחקירתו.

טענת התובעים לפיה הנתבעת באמצעות בן אג'י היא שהחליטה על שינוי החניה ושביל הגישה באופן חד צדדי - נטולת כל היגיון. במסגרת שינוי מבנה החניה נדרשה הנתבעת לריצוף משטח חניה גדול בהרבה מהמתוכנן, כמפורט לעיל , וכן להארכת החומה בחזית המגרש כך שהפתח ש ייוותר לשער החניה ולשער להולכי רגל יתאים לצורת החניה ולמיקומו השונה של השביל. כך גם באשר לשביל הגישה שרוצף בקרמיקה חלף אבן משתלבת. מעבר לאריחי הריצוף עצמם , נדרש ביסוס שונה לשביל ובפועל בוצעו שם כלונסאות וטפסנות (גם התובע אישר זאת, בסעיף 61 לתצהירו). אילו היה התובע טוען כי לא הבחין בשינוי, ניחא. אך התובע טוען בתצהירו כי הביע התנגדות באוזני בן אג'י, וטענה זו היא כבר בגדר אבסורד. לא זו בלבד שהשינוי הצריך השקעת משאבים נוספים מצד הנתבעת , ללא כל תמורה, עניין בלתי סביר כשלעצמו; אלא עולה השאלה האם מתקבל על הדעת כי חברה קבלנית תתעקש לבצע שינוי כזה הכרוך בעלות ניכרת, לא סתם על דעתה שלה ובאופן חד צדדי, אלא כאשר היא גם מודעת לכך שהרוכשים מתנגדים לשינוי? היכן ההגיון שבדבר? והיכן שיקולי החסכון של הקבלן אם הוא משלם יותר?
זאת ועוד; מעבר להשקעת משאבים נוספת, הנתבעת גם נטלה סיכון שלא יינתן לבניין היתר אכלוס (טופס 4) נוכח שינוי החניה תוך סטיה מההיתר המקורי שניתן לה. החשש אמנם לא התממש, ובסופו של דבר ניתן טופס 4 על אף הסטיה מן ההיתר, בין אם הדבר קשור למקום עבודתו של התובע בין אם לאו. אולם לנתבעת לא היתה וודאות בנוגע לכך בעת ביצוע השינוי, ויש ממש בטענתה כי נטלה סיכון של ממש בהקשר זה. נטילת הסיכון בנוגע לאי-קבלת טופס 4, אגב השקעת משאבים ניכרת, שומטות לחלוטין את הבסיס לטענת התובעים, שמשמעותה כי נטילת סיכון זו והשקעת משאבים זו, היו כביכול נעדרות כל תכלית.

לבסוף, וזה אולי העיקר; התובעים לא הראו מה היתה התועלת שצמחה כביכול לנתבעת משינוי החניה. מעבר לאמירה כללית וסתומה כי הדבר נעשה "משיקולי נוחות וחסכון" של הנתבעת, לא בא כל הסבר /פירוט, קל וחומר הוכחה/שכנוע, ואמירה זו נותרה ריקה מתוכן .

14. טענת התובעים גם אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותם לאחר ביצוע השינוי, שאינה מאפיינת דרך הילוכו של אדם אשר לא קיבל את מבוקשו, אלא ההיפך מכך. הדעת נותנת כי מי שמשקיע את מיטב כספו ברכישת דירת מגורים, רכישה שאינה ענין שבשגרה הן לאור המחיר והן לאור המשמעות האישית והרגשית של דירת מגורים, ונוכח כי בוצע בדירה שינוי כה משמעותי ביחס לתוכניות כפי שנעשה בחניה כאן, שינוי שהוא אינו מעוניין בו, יקים קול צעקה מיד לכשייוודע לו הדבר, שמא אף ינקוט בהליך מתאים בהקשר זה. אין בחומר הראיות שום אינדיקציה לכך שהתובעים הביעו מחאה או הסתייגות מהשינוי - לא בזמן אמת בעת הבנייה, לא בסמוך לאחר שכבר בוצע השינוי ובטרם המסירה, ואף לא לאחר המסירה; לא במכתב רשמי מעו"ד, לא בפניה במכתב של התובעים עצמם, ואף לא בהודעת דואר אלקטרוני או בהתכתבות בטלפון נייד של התובעים עם מי מאנשי הנתבעת. התנהלות התובעים לכל אורך הדרך, ולמעשה עד למועד בו נערכה חוו"ד בן עזרא, מלמדת כי אין ממש בטענתם כיום.

עדותו של התובע בהקשר זה כאשר נשאל על הנושא, מעבר לכך שהיא עדות יחידה של בעל דין, לא היתה הגיונית כלל. החל מהטענה כי יום בהיר אחד מצא את השינוי כעובדה מוגמרת. הרי מדובר בשינוי מרחיק לכת, המצריך גם יציקת כלונסאות, שהעבודה בקשר אליו אורכת זמן, וניתן להבחין בו בבירור. התובע היה במקום לעתים מזומנות, לפי עדות בן אג'י ובני מור כל יום מספר פעמים ביום, וגם לפי עדותו שלו לא מעט פעמים כמו כל אדם שביתו הולך ונבנה. לא ניתן לקבל את הטענה כי התובע הבחין בשינוי רק לאחר שבוצע. הוא הדין בנוגע לשאלה מדוע לא מחה על השינוי בדרך ממשית כלשהי, מתועדת. תשובתו של התובע בחקירתו כי חשש להיתבע ע"י הנתבעת בגין עיכוב המסירה, עשויה אולי להתאים לשאלה מדוע לא נקט בהליך משפטי שיחייב ביטול השינוי או מדוע המשיך לשלם את התשלו מים לפי החוזה, אך חשש מעין זה בוודאי אינו מונע דרישה מהקבלן, באופן נחרץ ובכתב, לבנות לפי התוכנית והחוזה. לא ניתן לקבל את הטענה כי אדם הסבור באמת ובתמים כי דירה אותה רכש בסכום עתק נבנית בניגוד גמור לחוזה, יישב בחיבוק ידיים ויסתפק בשיחות בעל פה. כאמור, ההסברים שסיפק התובע בנוגע לשאלה מדוע לא עשה דבר (עמ' 46-48 לפרוטוקול) אינם משכנעים ואינם עולים בקנה אחד עם הרושם שהותיר התובע בעדותו כאדם שיודע לעמוד על זכויותיו.

גם אם נניח כי היה מקום לשקול את טענת התובע באשר להתנהלות לפני המסירה, אין כל הסבר לכך שהתובע לא פנה ולו גם פעם אחת לנתבעת לאחר קבלת החזקה בדירה. נזכיר כי הדירה נמסרה לתובעים באפריל 2014. עוד נזכיר כי לטענת התובע הוא פנה לנתבעת ביום 10.2.15 בכתב בדרישה לקבלת כל הקבלות עבור סכומים ששולמו במזומן , ושלטענתו לא קיבל (נספח י"ד לתצהיר התובע) , וגם בפניה זו עשרה חודשים לאחר מסירת הדירה לא נאמר דבר וחצי דבר לעניין החניה. זאת ועוד; הטענה בדבר שינוי החניה והשביל, ביחס לתוכניות, בניגוד לרצון התובעים, לא מצאה את דרכה גם לחוות הדעת של טרמינל מיולי 2014. ברור כי תוכניות הדירה עמדו בפני עורך חוו "ד טרמינל, כמקובל וכפי שגם צויין בחוות הדעת. ברור גם כי עורך חוות הדעת (המהנדס יוגב פלד) הבחין בשוני בין התכנון לביצוע, שהרי גם הדיוט יכול להבחין בכך. ברור, אפוא, כי אילו היו התובעים מוסרים לעורך חוות הדעת כי השינוי נעשה בניגוד לדעתם, היתה אי ההתאמה הנטענת מקבלת ביטוי בחוות הדעת. העובדה כי השינוי אינו נכלל בחוו"ד טרמינל, מדברת בעד עצמה.

גם ההשקעה הכספית שהשקיעו התובעים בשביל הגישה ובשער לחניה אינה תואמת התנהלות של אדם אשר לא קיבל את מבוקשו. התובעים שדרגו את ריצוף הקרמיקה של שביל הגישה שניתן להם על ידי הנתבעת, בעלות של אלפי שקלים, וכן התקינו שער להולכי רגל ולחניה , לטענתם בעלות של 17,000 ₪. א ילו היו התובעים מעוניינים בשינוי בחניה ושביל הגישה, קרי אילו היו מתעתדים לשנותם חזרה בהתאם לתוכנית ההיתר, ואפילו היו רק שוקלים לעשות כן, בין באמצעות נקיטת הליך משפטי ובין בדרך אחרת, לא היה כל הגיון בהשקעה כספית נוספת זו העשויה לרדת לטמיון. הדעת נותנת כי ניתן היה להסתפק בשער פשוט וזול יותר מזה היקר הנחזה בתמונות, ובריצוף הקרמיקה שסיפק הקבלן (במקום אבן משתלבת) ולא באריחים משודרגים עוד יותר. הרי לכאורה, לפחות על פי חוו"ד בן עזרא, התובעים מעוניינים להרוס את כל הקיים ולבנותו על פי התוכנית.

15. לבסוף, אך בהחלט לא בשולי הדברים, לכל האמור מצטרפת התרשמותי הישירה מן העדויות. עדותו של התובע לא הותירה רושם אמין, לשון המעטה. תשובותיו התאפיינו בלשון חלקה ובבטחון עצמי רב , מבלי לצקת תוכן בגרסה שהוכנה מראש ולספק מענה ענייני לשאלות שנשאל. לעומת זאת, אני נותן אמון בעדויותיהם של בן אג'י ובני מור. עדותו של זה האחרון היתה פשוטה ומשכנעת. עדותו של בן אגי' לא נמסרה באופן מעודן במיוחד, אלא תוך הרמת קול והתנצחות עם ב"כ התובעים. ברם, לא היה בכך כדי לפגום במהימנותו, והתרשמתי כי הדברים באו כזעקה מהמיית ליבו, לאחר שהתובעים השיבו לו רעה תחת טובה.

16. לסיכום פרק זה - כאמור בפתח הדברים, אני קובע כי השינויים והעבודות הנוספות שבוצעו על ידי הנתבעת, בעלות ניכרת, לרבות השינוי בחניה ובשביל הגישה, בוצעו לבקשתם של התובעים. לקביעה זו נפקות בשלושה מישורים; ראשית, היא מאפשרת לנתבעת להישמע בטענת הקיזוז, שהרי ללא קבלת הטענה בדבר ביצוע עבודות נוספות במישור העובדתי, לא היה מקום לבחון אם יש מקום לקבלתה במישור המשפטי. שנית, היא חורצת את גורלה של טענת התובעים כי הם זכאים לפיצוי בגין ביצוע החניה ושביל הגישה בניגוד לתוכנית . שלישית, היא מחייבת הפעלת שיקול דעת בעת פסיקת הוצאות כתום ההליך, באופן שישקף מורת רוח מדרך הילוכם של התובעים, אף אם יזכו ב תביעתם. זאת, שכן התובעים נטלו לעצמם את החירות לדרוש פיצוי בטענה לאי-התאמה ביחס לתוכניות, הגם ש"אי-ההתאמה" נובעת משינויים שבוצעו לבקשתם ואשר אף היו כרוכים בעלות כספית ניכרת, ומדובר בחוסר תום לב של ממש.

הליקויים

מעמדו של מומחה מטעם בית המשפט

17. הלכה היא כי כאשר בית המשפט ממנה מומחה מטעמו, נטייתו תהא לאמץ את ממצאי המומחה אלא אם הוצגה סיבה בולטת לעין שלא לעשות כן. בפרט נכון הדבר כאשר המומחה מונה בהסכמת הצדדים. במקרה דנן, כאמור לעיל, הצדדים שמרו על חוות הדעת מטעמם, אך גם לעובדה כי זהות המומחה, ככל שהדברים אמורים במומחה ברלינר, היתה מוסכמת, יש ליתן משקל מסוים. למעמדו המיוחד של מומחה מטעם בית המשפט, ראו, למשל: ע"א 323/85 מדינת ישראל נ' מזרחי, פ"ד לט(4) 185 (1985); ע"א 293/88 יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (23.4.1990); ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (2.6.1996); ע"א 558/96 שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563 (1998); ע"א 5602/03 סגל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (28.2.2005); ע"א 7144/14 מכנס נ' מעון רוחמה (3.9.2015); רע"א 1157/15 מארון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (10.5.2015).

יחד עם זאת, בית המשפט הוא זה שמכריע בסופו של דבר על פי מכלול הראיות שבפניו, ובית המשפט רשאי לדחות לגמרי את מסקנות המומחה מטעמו או לאמץ חלקים מחוות דעתו [ראו, למשל: ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון, פ"ד לט(4) 463 (1985); ע"א 136/92 ביניש-עדיאל עורכי דין נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ"ד מז(5) 114 (1993); ע"א 974/91 עמידר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה זמורה, פ"ד נ(5) 104 (1997)].

18. בענייננו, לאחר שבחנתי בעיון את חוות הדעת השונות מטעם הצדדים, את חוות דעת שני המומחים מטעם בית המשפט, את חוות הדעת המשלימות של המומחה ברלינר, את שאלות ההבהרה שנשלחו אליו והתשובות להן, וכן את טענות הצדדים בסיכומיהם, אני מאמץ את ממצאיהם ומסקנותיהם של המומחים מטעם בית בית המשפט, למעט במספר נקודות.

אדון בטענות הצדדים ביחס לליקויים השונים, בהתאם לסדר הסעיפים בחוו"ד המומחה ברלינר. כל הסכומים שיפורטו במהלך הדיון נקובים ללא מע"מ ופיקוח, אלא אם יצוין אחרת.

סעיף 5 - חניה

19. התובעים טוענים, כאמור , כי ביצוע החניה כחניה טורית ולא כחניה מקבילה לשתי מכוניות, נעשה בניגוד לתוכניות ובניגוד ל רצונם. התובעים דורשים פיצוי בסך 23,930 ₪ שזו לטענתם עלות התיקון וביצוע חניה לפי תוכנית ההיתר. הנתבעת טוענת, כאמור , כי החניה נבנתה לפי בקשת התובעים ועל דעתם, ולכן אין כל הצדקה לפסוק פיצוי כלשהו בגין סעיף זה.

20. כפי שפורט בהרחבה לעיל, קיבלתי את גרסתה העובדתית של הנתבעת בנקודה זו וקבעתי כי שינוי מבנה החניה (ויחד עמה שביל הגישה) ביחס לתוכנית נעשה לבקשת התובעים ועל דעתם. אין מקום לפסוק פיצוי, ומדובר בטענה שמוטב היה להימנע מהעלאתה.

סעיף 6 - תפרי הפרדה

21. התובעים טוענים כי לא בוצעו תפרי הפרדה כנדרש בחצר הדירה בין החניה, המרוצפת באבן משתלבת , לבין שביל הגישה , המרוצף באריחי קרמיקה דמויי דק. בן עזרא סבור כי חל בעניין זה ת"י 1555.3 לפיו נדרש שיהיה תפר הפרדה לאורך שינויי החיפוי מקרמיקה לכל חומר אחר.

הנתבעת טוענת כי אין ליקוי בעניין זה. שטרנברג סבור כי התקן אליו מפנה בן עזרא אי ננו חל באשר למישקים בחצר אלא רק באשר למישקים בתוך מבנים וכי אין התייחסות בתקן למפגש בין ריצוף קרמי לאבן משתלב ת. שטרנברג מוסיף ומציין כי לא אותר כל ליקוי לאורך מפגש הריצופים השונים ולא נצפו שברים או שקיעות.

22. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי אין צורך בתיקון. המומחה לא שינה מעמדתו זו בתשובותיו לשאלות ההבהרה או בחקירתו. בשאלה 2 לשאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי התובעים נשאל המומחה אם ידוע לו שעל פי ת"י 1555.3 נדרש תפר הפרדה גמיש בין ריצוף קרמיקה לכל חומר אחר. המומחה השיב כי לדעתו תקן זה אינו מתייחס למקרה הנדון. בחקירתו לא עומת המומחה עם קביעתו לעניין אי-תחולת התקן על המקרה הנדון ונשאל רק לגבי תמחור עלות התיקון שלטענת התובעים נדרש בעניין (עמ' 15 ש' 26 - עמ' 16 ש' 4).

23. מאחר והתובעים לא עימתו את המומחה ברלינר בחקירתו עם קביעתו לפיה התקן אינו חל, ומאחר ולא הפנו לכל אינדיקציה בתקן ממנה ניתן ללמוד כי הקביעה בדבר אי-תחולת התקן שגויה, לא בסיכומים ולא בחוו"ד בן עזרא, הרי שהתובעים לא הוכיחו 'סיבה בולטת לעין' לסטות מקביעתו של המומחה כי התקן אינו מתייחס למקרה הנדון כאן, ובהתאם אני מאמץ את קביעתו כי אין צורך בתיקון.

סעיפים 7-8 - חדר אצירת אשפה

גימור תפר הפרדה

24. הליקוי הנטען על ידי התובעים הוא לסדק בגימור של רצפת חדר אצירת האשפה בחיבור עם המדרכה. לחוו"ד בן עזרא צורפה תמונה שהדגימה כי אכן קיים סדק והוא העריך את עלות התיקון ב-200 ₪. המומחה ברלינר אישר כי יש לבצע תיקון והסכים גם לעלותו. הנתבעת אינה מכחישה את הליקוי אך טוענת כי אין הצדקה לפיצוי מכיוון שהמדרכה בוצעה על ידי הרשות המקומית ואינה באחריות הקבלן. הנתבעת מפנה לתשובות המומחה ברלינר לשאלות ההבהרה מטעמה, שם השיב כי אינו יודע מי ביצע את המדרכה והביע דעתו כי אם המדרכה בוצעה על ידי הרשות המקומית אין חבות על הקבלן.

25. אינני מקבל את טענת הנתבעת. ראשית, לא צורפה כל ראיה לכך שהמדרכה בוצעה על ידי העירייה. שנית, אף אם היה הדבר מוכח סבורני כי היה על הנתבעת לבצע גימור נאות לכניסה לחדר אצירת האשפה. על כן אני קובע כי חובת התיקון חלה על הנתבעת. עם זאת, חדר אצירת האשפה הינו שטח המשותף לכלל דיירי הבניין. התובעים זכאים לפיצוי רק בגין חלקם היחסי ברכוש המשותף. ראוי להזכיר כי בגין אותו ליקוי חוייבה הנתבעת לשלם פיצוי לדייר אחר בבניין, על פי חלקו ברכוש המשותף [ ת.א. 71894-09-16 דהן נ' איירון השקעות בע"מ (26.6.2.2019) , פסקה 30]. הדבר אך ממחיש מדוע אין להיעתר למלוא הסעד הנתבע כאן. מאחר ולא הוכח מהו חלקם המדוייק של התובעים ברכוש המשותף, ומכיוון שבבניין 8 דירות , אני מעריך את חלקם של התובעים ב-1/8 מסכום הפיצוי.

לאור כל האמור אני פוסק לתובעים פיצוי בסך של 25 ₪.

גישה לחדר אצירת אשפה

26. לא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה ברלינר בחוות דעתו לפיה אין מקום לפסוק פיצוי לתובעים בשל ירידת ערך בגין ליקוי נטען זה.

27. המומחה ברלינר ציין בחוות דעתו כי המרחק מהדירה לחדר אצירת אשפה הוא גדול מהסביר, אך משום שבעניין זה הנתבעת כפופה להנחיות העירייה לא נראה לו כי חלה על הנתבעת חבות.

28. בטענות התובעים בגין ליקוי זה ישנה אי בהירות מסוימת. בן עזרא סבור כי הליקוי נעוץ בכך שהדרך מהדירה אל חדר אצירת האשפה עוברת במדרכה ציבורית בניגוד לסעיף 6.04 של התוספת השניה לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התש"ל-1970 (להלן: "התקנות"), ומציין כי אין אומדן ירידת ערך בגין אי התאמה נטענת זו. סידאוי, לעומת זאת, שם דגש על המרחק מהדירה אל חדר אצירת האשפה וסבור כי הוא עולה על 50 מ', אם כי הוא אינו מציין מהו המרחק המדויק, וכי מדובר באי נוחות יומיומית המביאה לירידת ערך הדירה, אותה הוא מעריך ב-5,000 ₪. יודגש כבר כעת כי סידאוי אינו טוען שהמרחק איננו עומד בדרישת התקנות ואף אינו מציין מהי דרישת התקנות לעניין זה, או מהו המרחק המדויק בפועל, אלא מסתפק בטענה שמדובר באי נוחות יומיומית. בסיכומים טענו התובעים כי קביעתו של המומחה ברלינר בחוות דעתו היא קביעה משפטית טהורה ואין לה שום ערך.

29. הנתבעת טוענת כי מיקום חדר אצירת האשפה נקבע בהתאם לדרישות התקנות וכן בהתאם לדרישות הרשות המקומית, ש אף נתנה לפרוייקט טופס אכלוס. עוד היא טוענת שחדר אצירת האשפה ממוקם בהתאם לתוכניות וכי התובעים חתומים על התוכניות ("נ/2") ומשכך ידעו על מיקומו המתוכנן בעת רכישת הדירה ואינם יכולים לטעון לירידת ערך בשל האמור. שטרנברג סבור כי סעיף 6.04 לתקנות כלל לא מתייחס לדרך מהבית למקום אצירת האשפה וכי מכיוון שלפי סעיף 6.02 לתקנות המרחק בין הכניסה לבניין לחדר אצירת האשפה צריך לעמוד על 75 מ', מיקום חדר אצירת האשפה עונה על דרישות התקנות. פרמינגר מציין בחוות דעתו כי בעוד שהמרחק המקסימלי המותר מדלת הכניסה לבניין ועד לחדר אצירת האשפה הוא 75 מ', המרחק בין חדר אצירת האשפה לשער הכניסה לחצר הדירה הוא 53 מ' והמרחק עד לדלת הדירה הוא 65 מ', ובכל מקרה הוא אינו חורג מן המותר.

30. כאמור, אינני מקבל את טענות התובעים ואלו נימוקיי:

אין חולק כי חדר אצירת האשפה נבנה בהתאם לתוכנית ההיתר, שאושרה על ידי הרשות המקומית , אשר גם נתנה טופס אכלוס לבניין כולו. משכך, לאור חזקת התקינות המנהלית, נקודת המוצא היא כי יש להניח שההיתר ניתן כדין ושמיקום חדר האשפה עומד בהוראות הדין, ובכלל זה אף בדרישת התקנות. על הטוען אחרת, מוטל הנטל לסתור חזקה זו ולהראות כי ההיתר ניתן בניגוד לדיני התכנון והבניה. התובעים לא עמדו בנטל זה.

מעבר לכך, אתייחס לדרישות התקנות לגופן. סעיף 6.04 אליו מתייחסת חוו"ד בן עזרא, אכן היה קיים בנוסח המקורי של התקנות משנת 1970, אך בשנת 2008 תוקנו התקנות וכל פרק ו' העוסק באצירת אשפה הוחלף [תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) (תיקון), התשס"ט-2008, ק"ת 6721]. ההוראה אליה מתייחסת חוו"ד בן עזרא לא נכללה ב נוסח התקנות המתוקן, ולמעשה בוטלה. כמו כן, באותו תיקון נקבע , בסעיף 6.02 (ט) לתקנות , כי המרחק המקסימלי המותר מהבניין לחדר אצירת אשפה הינו 75 מ'. במאמר מוסגר אציין כי פרק ו' בוטל לחלוטין בתיקון משנת 2019 ונושא אצירת האשפה הוסדר בתקנות נפרדות אולם תיקון זה אינו רלבנטי לדיון כאן. לענייננו, בהתאם להוראות התקנות כפי נוסחן בזמנים הרלבנטיים לתביעה, ולפי המדידות בחוו"ד שטרנברג, שלא נסתרו ואף לא הוכחשו על ידי התובעים (בחוו"ד המומחים מטעם התובעים כלל לא צויינו מרחקים בפועל) , הרי שהמרחק הקיים עומד בדרישות התקנות. משכך, אין ליקוי במיקום חדר אצירת האשפה.

אינני מוצא לנכון לפסוק לתובעים פיצוי בגין מה שסידאוי מכנה "אי נוחיות" בשל המרחק בין הדירה לחדר אצירת האשפה. ראשית, אני סבור, באופן עקרוני וכעניין של מדיניות משפטית, כי ככלל , למעט אולי במקרים חריגים וקיצוניים, אין מקום לפסוק פיצוי בתיקי ליקויי בניה בגין טענות המבוססות על מונחים סובייקטיביים כמו "אי נוחיות", שכן מה שנוח וסביר דיו בעיני האחד עלול להיות לא נוח ובלתי סביר בעיני האחר. הדבר נכון ביתר שאת מקום בו הוראות הדין קובעות מדדים אובייקטיבי ים שעל פיהם יש לתכנן ולבנות, כפי המצב בענייננו. שנית, מכיוון שאין לתובעים טענה בדבר אי-התאמה בין התוכניות לביצוע בפועל ומכיוון שאין חולק כי התוכניות הוצגו לתובעים בטרם רכשו את הדירה והם ידעו מה הם רוכשים, הרי שהתובעים אינם יכולים להישמע בעת הזאת בטענה לירידת ערך בשל חוסר נוחיות כתוצאה מנתוני הנכס שרכשו.

לאור כל האמור, אין מקום לפסוק פיצוי לתובעים בגין סעיף זה.

סעיף 9 - מערכת הביוב

31. טענות התובעים - בתמצית, התובעים טענו כי מערכת הביוב נבנתה בסטיה מתוכנית ההיתר ובניגוד להוראות למתקני תברואה, תש"ל-1970 (להלן: "הל"ת"), וכי באופן שנבנתה היא גורמת ל ליקוי אקוסטי ומטרדי רעש בחדרי המגורים בדירה, כאשר התיקון שכבר בוצע על ידי הנתבעת בשני חדרי השינה של הילדים לא הועיל.

בחוו"ד בן עזרא נטען כי שלושה צינורות ביוב אנכיים הותקנו בקירות החיצוניים של הדירה, בניגוד לתוכניות הבניה ולמיקומים מקובלים, תוך יצירת מטרדי רעש, לפי הפירוט הבא: צינור ביוב אחד עובר בקיר חדר שירותי ההורים ויש לו פתח ביקורת רק במפלס הקרקע ולא בקומות שמעל, מה שמהווה אי התאמה לתוכנית ההיתר ולהל"ת. צינור ביוב שני וצינור ביוב שלישי עוברים בקיר ות חדר י שינה ילדים , בניגוד לתוכנית ההיתר מבחינת מיקומם, ללא פתחי ביקורת , ויוצר ים מטרד רעש בחדר י הילדים. בן עזרא טוען שיש לבצע עיבוי של הצינורות, תוך עטיפתם במעטפת מבודדת וחיפוי לוחות גבס מעל, בעלות של 10,500 ₪. עוד הוא מציין כי בתום העבודות ייוותרו 3 בליטות, שיביאו לירידת ערך הדירה, וכן שלא ברור האם פתרון זה יבטל את המטרד או רק יחליש אותו, וגם בשל עניין זה יש ירידת ערך.

באשר לליקוי הרעש הנטען הגישו התובעים את חוו"ד זלבה. זלבה מפרט בחוות דעתו כי מדד את רמות הרעש בשני חדרים, חדר שינה הורים וחדר שינה המכונה על ידו חדר ילדים קדמי. מבין השניים, רק בחדר ההורים מצא זלבה חריגה של מפלסי הרעש מהסף הקבוע בת"י 1418. עם זאת, באשר לשני החדרים טוען זלבה כי ישנו מטרד אקוסטי בעת הדחת אסלה והפעלת מקלחת שמחריף בשעות הלילה.

באשר לירידת ערך, נטען בחוו"ד סידאוי, כי אם התיקון אותו מציע בן עזרא יפתור את בעיית הרעש, תיוותר ירידת ערך בסך של 10,000 ₪ בשל הבליטות שייוותרו כתוצאה מהתיקון. לחילופין, אם לא ניתן לפתור את מטרד הרעש מעריך סידאוי את ירידת הערך ב- 77,500 ₪.

32. טענות הנתבעת - בתמצית, הנתבעת טוענת כך: לא נמצא כל ליקוי אקוסטי בצנרת הביוב; השינויים הקלים במערכת הביוב ביחס לתוכניות עומדים בהוראות התקנים הרלבנטיים; השינויים נעשו בשל דרישת התובעים לבטל את שירותי האורחים.

שטרנברג סבור כי הצנרת תוכננה ובוצעה בהתאם לתוכניות הביצוע ודרישות הל"ת וטוען שבבדיקה בעזרת מד רעש ובבדיקה סובייקטיבית לא נשמעו רעשי זרימת מים בחדרים.
באשר לנושא האקוסטי צירפה הנתבעת, כאמור, חוו"ד של גרינבאום וכן דו"ח של איזוסאונד.
גרינבאום מסתמך בחוות דעתו על המדידות של זלבה וטוען כי בשלוש מדידות מתוך הארבע שפורטו בחוו"ד זלבה התקבלו מפלסי רעש שאינם חורגים מן המותר על פי התקן (המדידה הרביעית היא בחדר שינה הורים בעת הפעלת מקלחת). גרינבאום מציין כי אבן הבוחן לקיומה של בעיה אקוסטית היא העמידה או אי העמידה ברמות הרעש המותרות בת"י 1418, וכי הניסיון להציג קיומו של מטרד אינו רלבנטי מכיוון שמדובר בעניין סובייקטיבי, נטול מדדים, המשתנה מאדם לאדם. בדו"ח של איזוסאונד נמדד הרעש בחדר שינה הורים בעת הפעלת מקלחת וצויין כי הוא עומד בדרישות ת"י 1418.

בחוו"ד פרמינגר נטען כי תוכניות ההיתר אינן מהוות תוכניות עבודה מפורטות, ובמיוחד למערכות כמו אינסטלציה וחשמל, וכי מיקום הצנרת הסופי נקבע רק בשלבי תכנון מתקדמים ואז מופקות תוכניות מפורטות לביצוע. פרמינגר סבור כי ביצוע צנרת בתוך חתך קיר חיצוני אינו נוגד את הוראות התקן ותקין מבחינה תכנונית. לפיכך הוא סבור שאין ירידת ערך בשל אופן ביצוע הצנרת בפועל. באשר לטענות בעניין מטרד רעש מפנה פרמינגר לחוו "ד גרינבאום ולדו"ח איזוסאונד כמפורט לעיל.

33. אקדים מסקנה לדיון ואציין כבר עתה כי בסעיף זה לא מצאתי לנכון לסטות מקביעות המומחים מטעם בית המשפט, וכי אינני מקבל את טענות התובעים לקיומו של ליקוי אקוסטי שיש לפצותם בגינו. מנגד, אני מקבל באופן חלקי את דרישתם לפיצוי בשל אי התאמה של חלק ממערכת הביוב לתוכנית ההיתר. לפיכך, מעבר לעלות שקבע המומחה ברלינר לשיפור הגימור סביב שלושה צינורות ביוב היוצאים אל החצר האחורית, ראיתי לנכון להוסיף ולפסוק פיצוי בסך של 5,000 ₪ בגין בניית חלק ממערכת הביוב בסטיה מתוכנית ההיתר.

34. אפתח בטענה לליקוי אקוסטי. אזכיר בהקשר זה כי עוד בטרם הוגשה התביעה ביצעה הנתבעת עבודות להחלפת הצנרת שעוברת בקירות החיצוניים של שני חדרי הילדים, לבקשת התובעים, בשל טענותיהם לרעש מהצנרת. במסגרת עבודות אלו , הנתבעת חשפה את הצינורות שעברו בקירות והחליפה אותם בצינורות מסוג 'סיילנט' עטופים ביריעות עופרת לצורך בידוד. בדיקות המומחים נעשו לאחר ביצוע עבודות אלו.

על אף שבסיכומיהם התובעים טוענים באופן כוללני לרעש מצינורות מערכת הביוב ב"חדרי המגורים", הרי שמחוו"ד המומחה מטעמם זלבה עולה כי למעשה הוא טוען לליקוי אקוסטי, קרי לרמות רעש החורגות מן התקן, רק בחדר ההורים. זאת, בעוד שבחדר השני בו ביצע מדידה, שכונה חדר הילדים הקדמי, גם לשיטתו אין ליקוי, קרי אין חריגה של הרעש מהמותר על פי התקן ונטען למטרד בלבד, ובחדר הילדים הנוסף, שלצורך העניין יכונה חדר ילדים אחורי, כלל לא בוצעה מדידה.

המומחה ברלינר כאמור לא התייחס לסוגיית הרעש והפנה למומחה בתחום האקוסטיקה. המומחה ברכה קבע בחוות דעתו כי בחישובים שערך זלבה נפלה טעות וכי לפי החישוב הנכון, בהתאם למדידות שערך זלבה עצמו, נמדד רעש תקין בחדר הילדים הקדמי ובחדר ההורים מהדחת מים באסלה. באשר לתוצאת המדידה שערך זלבה בחדר ההורים מהפעלת המקלחת, המומחה ברכה קבע כי היא לחלוטין בלתי סבירה, מכיוון שנמדד רעש חזק יותר מאשר מהדחת אסלה, כאשר הניסיון המקצועי מלמד על מגמה הפוכה.
בנוסף לקביעותיו אלה, המומחה ברכה ביצע בעצמו מדידות של רמות הרעש בשלושת החדרים: חדר הורים, חדר ילדים קדמי וחדר ילדים אחורי (הגם שבחוו"ד זלבה למעשה לא היתה התייחסות לחדר זה) , כאשר הרעש הגיע מהדחת אסלה ומהפעלת מקלחת בקומות שמעל הדירה. המומחה ברכה קבע כי תוצאות כל המדידות שערך עומדות בדרישות ת"י 1418. המומחה ברכה ציין כי השוואה של התוצאות שהתקבלו על ידו לאלו שבחוות הדעת האקוסטיות מטעם הצדדים מראה שישנה התאמה טובה בין כל המדידות לאחר תיקון טעות החישוב אצל זלבה.

שני הצדדים בחרו שלא לחקור את המומחה ברכה על חוות דעתו ולמעשה לא סתרו את ממצאיו. אני דוחה על הסף את טענת התובעים בסיכומיהם לפיה המומחה ברכה שגה בכך שכביכול השווה את תוצאות מדידות הדחת האסלה לרף המותר בחדר במבנה ציבורי. התובעים כלל אינם יכולים להישמע בטענה מעין זו לאור בחירתם שלא לחקור את המומחה ברכה ולעמת אותו עם טענתם, או לכל הפחות לשלוח אליו שאלת הבהרה ולאפשר לו להתייחס אליה. דומה כי לא בכדי העדיפו התובעים לילך בדרך זו. מדובר בנושא מרכזי בחוות הדעת, ובמומחה בעל שם שיש להניח כי היה הודף את הטענה על נקלה, ופשוט יותר מבחינת התובעים לנסות את מזלם בהעלאת הטענה בסיכומים. כאמור, אין מקום להידרש לטענה שמטרתה לנסות לסתור קביעת מומחה מטעם בית המשפט, המועלית בדרך זו. למעלה מן הצורך אעיר כי הטענה שגויה גם לגופה [ראו ההערה המסומנת (א) בתחתית טבלה מס' 1 בת"י 1418, שמובאת בחוו"ד זלבה].
סיכומה של נקודה זו - לא מצאתי כל סיבה לסטות מקביעתו של המומחה ברכה לפיה אין כל חריגה מהתקן, והמשמעות היא כי אין ליקוי אקוסטי כתוצאה מצנרת הביוב.

אינני מקבל גם את דרישת התובעים לפיצוי בגין "מטרד". אמנם המומחה ברכה ציין, ככל שהדברים אמורים בחדר הילדים הקדמי, כי נמדדו בו רמות רעש גבוהות יותר מאשר בשני החדרים האחרים וכי בשל רעשי רקע נמוכים בשעות שקטות יש לרעש זה פוטנציאל לגרימת הפרעות ומטרד. אולם, כפי שכבר הובהר לעיל בדיון באשר לחדר אצירת אשפה, אני סבור, באופן עקרוני וכעניין של מדיניות משפטית, כי ככלל , למעט אולי במקרים חריגים וקיצוניים, אין מקום לפסוק פיצוי בתיקי ליקויי בניה בגין טענות המבוססות על מונחים סובייקטיביים כמו "אי נוחיות" או "מטרד", שכן מה שמהווה הפרעה בעיני האחד עשוי שלא להפריע לאחר. הדבר נכון במיוחד בנושאים לגביהם הוראות הדין קובעות מדדים אובייקטיבי ים לקביעת תקינות הבניה, בדומה למצב כאן, כאשר ישנו תקן שאין חולק כי חל בענייננו.
הקושי במתן פיצוי בגין תחושה סובייקטיבית כמו הפרעה או מטרד בתביעת ליקויי בניה הוא כפול : ראשית, מכיוון שיש קושי ממשי בכימות מידת ה"הפרעה" ובעצם ההכרעה בטענה. ברור כי גם מומחיות לא בהכרח מסייעת ליצירת כלל הכרעה אחיד, כאשר כל מומחה שימונה, ואף כל מותב ככל שייצא לבדוק את הנושא בעצמו, עשוי להגיע למסקנה שונה, בהעדר מדד שישמש כנקודת ייחוס ברורה להשוואה. שנית, מכיוון שהכרה ב"הפרעה" או "אי-נוחיות" סובייקטיבית כמצדיקה מתן פיצוי בתביעות ליקויי בניה , עלולה לפתוח פתח לרשימה כמעט אינסופית של רכיבי תביעה המבוססים על "תחושות" ועל מדדים סובייקטיביים, שכאמור יש קושי להכריע בהם באופן "נכון". ראוי להזכיר כי המושג מטרד לקוח מעולמם של דיני הנזיקין, בעוד שאנו עוסקים בתביעה שהיא בבסיסה תביעה חוזית בגדרה הדרישה מקבלן היא לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות ובתקינה הרלבנטית. משכך, ואף מבלי להידרש לשאלה אם קיים "מטרד", שאלה שאין לה תשובה 'נכונה', אני דוחה את דרישת התובעים בטענה זו.

35. לעומת זאת, באשר לדרישת התובעים לפיצוי בגין אי התאמה של מערכת הביוב לתוכנית ההיתר, יש מקום לקבל את טענתם באופן חלקי.

ראשית, נמקד את הדיון. בחוו"ד בן עזרא נטען כי מערכת הביוב אינה בנויה בהתאם להל"ת, אולם טענה זו נזנחה על ידי התובעים בסיכומים . בכל מקרה היא נשללה על ידי המומחה ברלינר במענה לשאלות הבהרה, כשהתבקש ע"י הנתבעת לאשר כי המערכת נבנתה בהתאם להל"ת ואישר כי אין בעיה מבחינת דרישות הל"ת. עסקינן אפוא רק באי-התאמה לתוכניות. גם בגדרי טענה זו, ראוי להתמקד. התובעים מדברים באופן כללי על שלושה חדרי מגורים בהם ישנה אי התאמה של מערכת הביוב לעומת תוכנית ההיתר. אולם, עובדתית, אי-התאמה של מערכת הביוב בפועל לתוכנית ההיתר קיימת רק ביחס לשני חדרי הילדים, כפי שעולה הן מהסימונים של בן עזרא על "ת/3", הן מעדות המומחה ברלינר (עמ' 25 ש' 25-27) והן מחוו"ד זלבה (פסקה 2.3 לחווה"ד). בחדר ההורים מערכת הביוב נבנתה בהתאם לתוכנית ההיתר.

ראוי להבחין גם בין צינורות הביוב בחדרי הילדים, אף ששניהם אינם תואמים את התוכנית. ביחס לצינור שהועתק לקיר החיצוני של החדר אשר כונה חדר ילדים אחורי, הנתבעת טוענת כי שינוי זה נדרש לאור בקשת התובעים, שקיבלה ביטוי בהסכם המכר, לבטל את חדר שירותי האורחים על ידי ביטול הקיר המפריד בין חדר שירות האורחים לחדר הרחצה וכך לאחד את שני החללים לחלל אחד גדול יותר. לטענת הנתבעת, עקב ביטול הקיר, לא ניתן היה להותיר את הצינור במקום המקורי, דבר שהיה מותיר עמוד באמצע חלל חדר הרחצה המוגדל. המומחה ברלינר אישר בעדותו כי בנסיבות העניין, לאחר ביטול הקיר בשירותי האורחים, לא היה סביר להותיר את הצינור שהיה אמור לעבור בנקודה המסומנת A ב -"ת/3" במיקום המקורי וכי פתרון זה היה פחות טוב מאשר העברת הצינור לקיר חיצוני של חדר הילדים. מוטב היה מבחינת הנתבעת להחתים את התובעים גם על שינוי הצנרת הנגזר מביטול הקיר, אך בכל מקרה דומני כי התובעים לא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהם להוכיח את תביעתם בנקודה זו ולסתור את טענת הנתבעת, שנתמכת בעדות המומחה ברלינר .

לעומת זאת, ב יחס לצינור הביוב השני שנבנה שלא בהתאם לתוכנית ההיתר, הצינור שהועתק אל הקיר החיצוני של חדר הילדים הקדמי, הנתבעת לא סיפקה כל נימוק באשר לסיבה לשינוי. הנתבעת גם לא הוכיחה כי ביצעה את השינוי בתיאום עם התובעים או בידיעתם, והדעת נותנת כי עשתה כן מטעמיה שלה [ר' גם תמלילי ההקלטות שהקליט התובע את קבלן האינסטלציה, נספח יא' לתצהיר התובע ].

ככלל, קבלן אינו רשאי לבנות שלא בהתאם לתוכניות, וסבורני כי מקום בו הוא עושה כן, יש מקום לשקול לפצות את רוכשי הדירה בגין עצם הסטיה מהתכנון, ובענייננו אי-ההתאמה של צינור הביוב לתוכנית ההיתר. התוכניות אינן המלצה אלא חלק מן המערך החוזי בין הצדדים, ואם הקבלן סוטה מהן, הרי שבכך למעשה הוא מפר את החוזה. על קבלן שבוחר מטעמיו לבנות דירה שלא בהתאם לתכנון לדעת כי הוא עשוי להיות מחויב בתשלום פיצוי בגין אי ההתאמה, אף אם זו לא יצרה ליקוי במובן של חריגה מהוראות תקן רלבנטי או ירידת ערך (כמובן, בהנחה שאין מדובר בסטיה זניחה ומינורית מן התכנון, והכל לפי העניין). אין מקום לתת לקבלן אשר בנה שלא על פי התוכניות "פרס" בדמות אי מתן פיצוי רק מהטעם שאי ההתאמה לא גרמה לליקוי או לירידת ערך, גם מטעמים של מדיניות משפטית ראויה. בפסיקת פיצוי בגין אי התאמה כשלעצמה, ישדר בית המשפט מסר נכון לקבלנים לפיו עליהם להיצמד לתוכניות הבניה, בהיותן חלק מהחוזה בינם ובין הרוכשים. בענייננו, ה דבר נכון גם בשל העובדה כי העבודות שנדרשה הנתבעת לבצע בצנרת הביוב לאחר מסירת הדירה, קרי החלפת הצינורות לצינורות "שקטים", לא היתה נדרשת אלמלא הסטיה מהתוכנית והתקנת הצינורות במיקום שהוגדר על ידי המומחה ברלינר כמיקום "לא טבעי" (עמ' 25 ש' 27).

לסיכום הנקודה, אני סבור כי התובעים זכאים לפיצוי בגין אי התאמה של צינור ביוב אחד, שנבנה לא בהתאם לתוכנית. בהעדר ליקוי, או תיקון נדרש שניתן לכמת את עלותו , או ירידת ערך מוכחת, אני קובע פיצוי על דרך האומדן - לרבות בשל נזק לא ממוני בגין עצם הפרת החוזה בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 - ופוסק לתובעים בגין רכיב זה סך של 5,000 ₪.

36. לאור כל האמור לעיל, אני פוסק לתובעים פיצוי בגין מערכת הביוב לפי הפירוט הבא:
2,400 ₪ עלות שיפור גימור סביב צינורות הביוב היוצאים אל החצר האחורית.
5,000 ₪ פיצוי בגין בניית חלק ממערכת הביוב בסטיה מתוכנית ההיתר.

סעיפים 10-13 - ציפויי חוץ

37. התובעים מבקשים פיצוי בגין כתמים בטיח בחזית האחורית של הדירה וליקויים שונים בגימור ציפויי חוץ. התובעים אינם חולקים על קביעת המומחה ברלינר בחוות דעתו לפיה עלות התיקון הינה 1,500 ₪. הנתבעת אינה מכחישה קיום הליקויים אך סבורה שהתיקונים הנחוצים הם מינוריים, בעלות שלא תעלה על 350 ₪. תמחור עלות התיקון הוא עניין שבמומחיות ולא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה. בהתאם אני פוסק לתובעים פיצוי בגין סעיף זה בסך של 1,500 ₪.

סעיף 14 - עמדת כיבוי אש

38. לא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה ברלינר לפיה אין פגם במיקום עמדת כיבוי האש.

39. התובעים טוענים כי מיקום עמדת כיבוי האש במקום בו הוצבה, בתחום החצר של התובעים, מהווה אי התאמה לתוכנית המכר בה אין סימון של עמדת כיבוי האש במקום בו היא הוצבה, ודורשים את עלות העתקתה בסך של 2,500 ₪. טענה זו של התובעים לא הוכחה על ידם. בחוות דעת המומחים מטעמם, בן עזרא וסידאוי, כלל לא נטען כי עמדת כיבוי האש מוקמה בניגוד לתוכנית המכר אלא רק שמיקומה מהווה פגיעה בפרטיות. כמו כן, בניגוד לטענת התובעים, המומחה ברלינר לא אישר במענה לשאלות ההבהרה מטעמם את טענתם לאי התאמה, אלא רק השיב שהוא לא ראה כי עמדת כיבוי אש מופיעה בתוכנית המכר. לעומת זאת פרמינגר טוען כי בנספח הסניטרי של תוכנית ההיתר מסומנת עמדת כיבוי האש בחזית מגרש התובעים. מבלי לקבוע האם טענת פרמינגר נכונה, הרי שלמצער היא לא נסתרה (ואף לא הוכחשה) על ידי התובעים. י וער, כי בפועל עמדת כיבוי האש מוקמה בחצר בחזית האחורית של הדירה, לטענת הנתבעת כך על פי בקשת התובעים, אולם המיקום המדוייק אינו בעל משמעות מכרעת שכן התובעים אינם משיגים על המיקום הספציפי של עמדת הכיבוי בתוך שטחם, אלא על עצם היותה ממוקמת בחצר הדירה.

40. משלא הוכח כי עמדת כיבוי האש מוקמה בסטיה מתוכנית ההיתר ומשלא מצאתי סיבה בולטת לעין לסטות מקביעת המומחה ברלינר לפיה אין פגם במיקומה, אין מקום לפסוק פיצוי לתובעים בגין סעיף זה.

סעיף 15 - אדמת גן

41. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי חסרה אדמת גן בחצר הדירה וכי עלות השלמתה הינה 1,500 ₪. התובעים אינם חולקים על קביעתו. הנתבעת טוענת כי קביעתו של המומחה אינה מובנת וכי לא חסרה אדמת גן נוכח העובדה שמפלס האדמה תואם את גובה השוחות והתובעים התקינו מערכת השקיה ושתלו עצים. בתשובה לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת הסביר המומחה כי קביעתו נובעת בשל פער של 35 ס"מ מגובה החצר שאינו סביר. לאחר ש בחנתי את טענות הצדדים ותמונות הגינה המצורפות לחוו"ד בן עזרא, לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ובהתאם אני פוסק לתובעים פיצוי בסך 1,500 ₪.

סעיפים 16-18 - גדר

42. סדק בפינת הגדר - הצדדים אינם חולקים על קביעת המומחה ברלינר - 500 ₪.

43. תיקון גימור קיר ליד השער - הצדדים אינם חולקים על קביעת המומחה ברלינר - 200 ₪.

44. ליקויים במשטח האופקי של קיר תומך - התובעים טוענים לפגם במשטח האופקי שמעל לקיר התומך בשל שיפוע לקוי ובשל העדר "אף מים". לטענתם בשל הליקוי נוצרו כתמי נזילת מים על הקירות. הנתבעת מצידה טוענת כי אין בסיס לטענת הליקוי וכי השיפוע של המשטח האופקי תקין.

המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי לא מצא פגם במשטח האופקי שמעל לקיר התומך. בשאלה 7 לשאלות ההבהרה מטעם התובעים נשאל המומחה הכיצד לא מצא פגם בכך שאין אף מים. המומחה השיב שעל קיר הבנוי בגבול החצר לא חלים אותם כללים החלים על קיר הבית או הבניין. קביעתו של המומחה לא נסתרה. התובעים לא הוכיחו כי ישנה חובה על פי תקן כלשהו להתקין אף מים בקיר הבנוי בגבול החצר להבדיל מקיר הבית או הבניין. מעבר ל כך, התמונה המצורפת לחוו"ד בן עזרא אינה מעידה על הכתמה משמעותית של הקיר התומך ובוודאי לא על כתמים שחורים וכהים כ פי שתואר ע"י ב"כ התובעים בחקירת המומחה (עמ' 29 ש' 7). גם מסיבה זו אינ ני סבור כי יש מקום לפסוק פיצוי בגין העדר אף מים.

לסיכום, לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ברלינר, ולכן איני פוסק פיצוי בסעיף זה.

סעיף 19 - גימור משטח מרוצף

45. לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ברלינר שקבע כי יש לתקן את גימור המשטח המרוצף. אפנה גם לתמונה המופיעה בעמ' 14 לחוו"ד בן עזרא , ממנה אכן עולה כי גימור המשטח המרוצף לקוי כנטען. בהתאם, אני פוסק לתובעים פיצוי בסך 200 ₪.

סעיף 20 - שיפועים בריצוף חוץ

46. התובעים טוענים לליקויים בשיפועי משטחי החוץ. בן עזרא טוען כי השיפועים בנקודות שונות במשטחי החוץ נעים בין 0.1% ל-0.4% כאשר לפי ת"י 1752.1 השיפוע צריך להיות לפחות 1% במשטחים מרוצפים ומרפסות פתוחות. התובעים דורשים פיצוי בגין הליקוי בשיפועים בסך של 7,000 ₪. הנתבעת טוענת כי מדידות השיפועים שנעשו על ידי המומחה מטעמה מעלות כי השיפועים תקינים. בחוו"ד שטרנברג נטען כי השיפועים בנקודות שונות במשטחי החוץ נעים בין 0.4% ל-2.3%, ולשיטתו כאשר המשטח מקורה כבענייננו די בשיפוע של 0.4%.

47. המומחה ברלינר קבע כי ביציאה הצדדית מחדר המגורים השיפוע נמוך מדי ולכן קבע פיצוי בסך 3,000 ₪. עוד הוא קבע כי במשטח החזית ובשביל הכניסה המצב תקין. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הנתבעת הסביר המומחה ברלינר כי בדק את השיפועים באמצעות בדיקת הצפה, קרי שפך מים ובדק האם הם מתנקזים כיאות. המומחה ברלינר חזר על עמדתו כפי שהיא מפורטת בחוות הדעת גם בחקירתו הן על ידי ב"כ התובעים והן על ידי ב"כ הנתבעת וציין כי בדיקת השיפוע באמצעות הצפה היא הבדיקה הטובה ביותר לבדיקת שיפועים, בהיותה למעשה מבחן התוצאה (עמ' 43 ש' 25-29; עמ' 44 ש' 9-10). מבדיקת המומחה עולה כי השיפועים הקיימים במשטחי החוץ ממלאים את ייעודם, מניעת הצטברות מים על גבי המשטח וניקוזם, למעט במשטח אחד. מדובר בעניין שבמומחיות ולא מצאתי לנכון לסטות מקביעות המומחה, ובהתאם אני פוסק לתובעים פיצוי בסך 3,000 ₪.

סעיפים 21-22 - חשמל ותקשורת

48. התובעים טוענים לליקויים בגין שקע טלוויזיה שלא הושלם ובגין אי התקנת אינטרקום ותיבת דואר, כפי שהתחייבה הנתבעת במפרט לחוזה המכר, אשר הותקנו מאוחר יותר על ידי התובעים ועל חשבונם. שתי הטענות משקפות שאלה עובדתית ולא עניין שבמומחיות. הנתבעת זנחה את טענותיה באשר לסעיפים אלה, ועל כן אני מקבל את טענות התובעים במישור העובדתי. באשר לתמחור ראוי היה שהתובעים יצרפו חשבונית/קבלה בגין התקנת האינטרקום (להבדיל מאישור בכתב לעצם ההתקנה אשר צורף כנספח יט' לתצהיר התובע). אולם, מכיוון שהנתבעת אינה חולקת עוד על קביעת המומחה ברלינר בחוות דעתו אני מאמץ את קביעתו באשר לסכום הפיצוי ובהתאם פוסק לתובעים פיצוי בסך של 1,350 ₪.

סעיף 23 - תריס סלון

49. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין שתי שריטות קלות בתריס הסלון, כפי שהתבקש ע"י התובעים בחוו"ד בן עזרא. הנתבעת טוענת כי מדובר בפגם מינורי שסביר כי נגרם כתוצאה משימוש בתריס. אינני מקבל את טענת הנתבעת. ראשית, השריטות בתריס צוינו כבר בחוו"ד טרמינל משנת 2014 בסמוך לאחר מסירת הדירה לתובעים. שנית, הנתבעת לא הציגה פרוטוקול מסירה מפורט של הדירה, ממנו ניתן ללמוד כי בעת המסירה לא היו שריטות בתריס (ככל הנראה אין פרוטוקול כזה), והדבר פועל לחובתה . עם זאת, באשר לסכום הפיצוי המגיע לתובעים, במסגרת שאלות ההבהרה שנשלחו לו על ידי הנתבעת, נשאל המומחה ברלינר מהי עלות החלפת שני שלבים בתריס והשיב כי מדובר ב- 250 ₪. בכך, למעשה, שינה מן האמור בחוות דעתו. בחוו"ד בן עזרא אכן תועדו שריטות בשני שלבים בתריס. משכך, אין מקום לפסוק פיצוי העולה על עלות התיקון.
לאור האמור אני פוסק לתובעים פיצוי בסך של 250 ₪.

סעיפים 24-30 - דלת הכניסה ראשית

50. זווית הפתיחה של דלת הכניסה - התובעים טוענים כי דלת הכניסה נפתחת בזווית קטנה מ-90 מעלות. המומחה ברלינר קבע כי פתיחת הדלת הראשית היא סבירה. בנסיבות העניין ולאחר שעיינתי בתמונות דלת הכניסה כאשר היא פתוחה המצויות בחוו"ד שטרנברג, לא מצאתי סיבה בולטת לעין לסטות מקביעת המומחה ברלינר ובהתאם אינני פוסק פיצוי בגין סעיף זה.

51. תיקון קל בנעילת הביטחון - מעבר לטענה כללית לפיה אין כל פגם בדלת הכניסה, הנתבעת לא טענה טענה קונקרטית באשר לנעילת הביטחון. לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ברלינר ובהתאם אני פוסק לתובעים פיצוי בסך של 100 ₪.

52. נקב מיותר במשקוף - לא מצאתי סיבה לסטות מקביעתו של המומחה ברלינר לפיה אין פגם . מעבר לנדרש אציין כי טענת התובעים לא גובתה בתיעוד חזותי. נראה אמנם כי למעשה אין מחלוקת שאכן קיים נקב אך לא צור פה תמונה ממנה ניתן להתרשם אם הוא עולה כדי פגם אסתטי בדלת, וככל הנראה לא בכדי אלא מאחר והוא זניח.

53. מנגנון נעילת הדלת - המומחה ברלינר קבע כי מנגנון הנעילה תקין וציין כי כיום מקובל שלא תהיה נעילה כלפי הריצוף, והתובעים לא הראו כי קיימת סיבה בולטת לעין לסטות מקביעתו. די בכך כדי לדחות את טענת התובעים. אינני מקבל את טענת התובעים בדבר קיומה של חובה חוקית, בכל מקרה, לנעילה ל-4 כיוונים שונים, ובהקשר זה אפנה לאמור בפסק דיני בת.א. 20628-06-13 אוחיון נ' חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ (25.4.2016), פסקה 9 , ואל הנימוקים והאסמכתאות שם; וכן לאמור בפסק דיני בת.א. 12336-03-14 יצחקי נ' אשל הירדן יזום ובנין בע"מ (13.2.2018), פסקה 15.
כמובהר שם, הפסיקה אליה מפנה ב"כ התובעים היא פסיקה של בתי משפט השלום. ההפניה מתעלמת מקיום פסיקה של בית המשפט המחוזי, המנחה ערכאה זו, מפי כב' השופט י' עמית [ת.א. (מחוזי, חיפה) 889/98 אופק נ' שיכון עובדים בע"מ (1.5.2005), פסקה 12(ג) ].
אוסיף ואפנה אל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (מפי כב' השופט מ' רניאל) בע"א 52575-05-15 גלבוע נ' בן ג'ויה (20.10.2015), פסקה 11, שם נקבע כי דלת תקנית, קרי דלת הנושאת תו תקן, היא דלת עם נעילה שוות ערך לפי דרישת התקנות. בענייננו, בעמ' 8 לחוו"ד פרמינגר , שציין כי הדלת תקנית, מצויה תמונה של הדלת ועליה מצוי סימון המעיד לכאורה, וממילא לא נטען אחרת על ידי התובעים, כי הדלת נושאת תו תקן של מכון התקנים הישראלי.
לבסוף, אפנה אל פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (מפי כב' השופטת א' כהן) בע"א 38629-08-18 ווכניש נ' משהב חברה לשכון בנין ופתוח בע"מ (18.2.2019), פסקה 9.
לאור כל האמור, לא מצאתי לנכון לסטות מקביעת המומחה ברלינר כי אין ליקוי.

54. גובה ידית הדלת - אין חולק כי גובה ידית דלת הכניסה הוא 107 ס"מ. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי אין פגם בגובה הידית ואינני רואה לנכון לסטות מקביעתו. אוסיף שתי הערות. האחת, ת"י 23 אליו מפנים התובעים עוסק רק בדלתות עץ ודלתות לבודות. אין חולק כי הדלת בענייננו איננה דלת מעץ. השניה, קיים גם ת"י 1918 חלק 3.1 לעניין תכנון מבנים (העוסק בנגישות) ולפיו בדלתות כניסה ידיות ומנעולים יהיו בגובה 85-110 ס"מ (סעיף 2.3.7.1). מבלי להרחיב לגבי תחולת התקן, ניתן לטעון כי גם בשל כך ידית בגובה 107 ס"מ אינה חורג ת מ מתחם גובה סטנדרטי ומקובל.

55. מלבן הדלת - המומחה ברלינר אישר כי ישנה סטיה קלה של מלבן הדלת מחיפוי האבן ומקווי הריצוף. הנתבעת אינה מכחישה שיש ליקוי, כפי שניתן להתרשם גם מן התמונות המצורפות לחוו"ד בן עזרא, אך סבורה כי מדובר בליקוי מינורי. לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ברלינר ובהתאם אני פוסק פיצוי בסך 750 ₪.

סעיף 31 - אדן חלון המטבח

56. התובעים טוענים כי אדן חלון המטבח אינו חודר לצדדים כנדרש על מנת למנוע רטיבות, וזאת אף שנעשתה לשם כך הכנה של מגרעות בקיר אשר נסתמו בחומר מילוי. מעיון בתמונות בעמ' 23 לחוו"ד בן עזרא עולה כי יש ממש בטענה, ומשכך אני פוסק פיצוי בסך 750 ₪.

סעיף 32 - רוחב פרוזדור

57. התובעים טוענים לאי התאמה בין רוחב הפרוזדור בתוכנית, לפיה אמור היה להיות 100 ס"מ, ובין רוחב הפרוזדור בפועל, שנע בין 96 ס"מ ל-100 ס"מ. התובעים מבקשים פיצוי בסך של 15,500 ₪ בגין ירידת ערך. בחוו"ד שטרנברג נטען כי רוחב הפרוזדור המינימלי הוא 98 ס"מ, ובכל מקרה, הנתבעת טוענת, אין אי התאמה בין התוכניות לרוחב הפרוזדור בפועל שכן המידות המופיעות בתוכניות הן מידות בניה "בלוק לבלוק" ולא מידות "נטו" בין ציפויים. ל תמיכה בטענה מפנה הנתבעת להערות המצויות בתוכנית המכר ("נ/3"). הנתבעת מציינת כי רוחב הפרוזדור עומד גם בדרישות התקנות לפיהן הרוחב המינימלי של הפרוזדור צריך להיות 90 ס"מ ללא תלות באורכו.

58. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי הרוחב המינימלי של הפרוזדור הוא 96 ס"מ, וכי במדידה נטו זהו רוחב סביר. לפיכך, קבע, אין מקום לפסוק ירידת ערך. על עמדתו זו חזר הן בתשובה לשאלה 11 לשאלות ההבהרה מטעם התובעים והן בחקירתו (עמ' 35 ש' 27-31).

59. אילו מדובר היה ברוחב צר מאשר הקבוע בתקנות, לא היה מקום לקבל פרשנות לפיה יש לבחון את הרוחב על בסיס מדידה "ללא ציפויים". הפרשנות הנכונה של התקנות בהקשר זה היא מדידה "נטו" מקיר לקיר, בין הציפויים [ראו, למשל: ת.א. (ראשל"צ) 3661/02 יעקובוב נ' משרד הבינוי והשיכון (25.11.2015) , פסקה 60 ואסמכתאות שם; ת.א. (חי') 20723-11-14 משען נ' גרינברג את שניאור - השכרת דירות למגורים בע"מ (19.11.2018), פסקה 31 ואסמכתאות שם; והשוו: ע"א 7298/00 סמואל נ' חממי (4.9.2007), פסקאות 40-41, 54-55]. אולם שונה הדבר בענייננו, כאשר אין טענה בדבר הפרה של התקנות אלא של התכניות ; כאשר ב הערות שבצד תוכנית המכר ("נ/3") נכללה הערה מפורשת כי המידות בתוכנית הן מידות בנייה ברוטו מקיר לקיר, והמידות הגלויות נטו של החללים מתקבלות על ידי החסרת עובי הטיח או החיפוי בכל צד; כאשר לא באה טענה לעניין תוקפה של תניה חוזית זו; וכאשר המומחה מטעם בית המשפט סבר כי מדובר בסטיה פעוטה, וכי רוחב הפרוזדור בפועל - "סביר" כהגדרתו . בנסיבות אלה, טענת התובעים בסעיף זה נדחית.

סעיפים 33-34 - פינת רחצה הורים

60. המומחה ברלינר קבע כי אין פגם במיקום נקז המקלחת או באופן עיבודו. לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה בנקודה זו ובהתאם אינני פוסק פיצוי. אוסיף כי יש ממש לכאורה בטענת הנתבעת לפיה סימון מיקום הנקז בתוכנית "נ/3" עליה חתמו התובעים הינו סימון סטנדרטי שאינו מייצג בהכרח את המיקום המדוייק בפועל, כפי שעולה מההערות על התוכנית, שם מצוין כי סימון צנרת ניקוז וסימון קבועות סניטציה, הוא להמחשה, והמיקום המדוייק יהא לפי המפרט ותוכניות ביצוע.

סעיפים 35-37 - רשתות דלת סלון

61. המומחה ברלינר קבע כי יש לתקן את נעילת הרשתות וכן לספק כנף רשת נוספת והעריך את העלות ב-700 ₪.

מסיכומי הנתבעת עולה כי היא זנחה טענותיה באשר לנושא תיקון נעילת הרשתות אך עומדת על טענתה כי אינה מחויבת לספק לתובעים כנף רשת נוספת. מעיון במפרט חוזה המכר עולה כי אכן לא מצוינת שם התחייבות של הנתבעת לספק רשתות לחלונות הדירה. זאת, יצוין, בניגוד לחוזה המכר עם רוכש אחר בבניין, מר דהן, אשר צורף כנספח א'2 לתצהיר התובע, שם צוין מפורשות במפרט כי החברה תתקין רשתות בכל הדירה. על אף האמור הותקנו רשתות בדירה ולמצער בדלתות הסלון. מכיוון שאין טענה של הנתבעת כי עשתה זאת מעבר לנדרש ולמוסכם, הרי שהדעת נותנת כי הדבר נעשה בהתאם להסכמות בין הצדדים. בכל מקרה, משעה שסיפקה הנתבעת רשתות לדלתות הסלון היה עליה לספק מוצר המתאים לייעוד ו. בחוו"ד בן עזרא מתואר כי באחד מפתחי הסלון ישנה דלת עם שלושה אגפים אך כנף רשת אחת בלבד, ולמעשה אין מחלוקת באשר לעובדות אלה . במצב דברים זה נדרשות שתי רשתות, אחרת בשעה ששני אגפים של הדלת פתוחים רשת אחת תהיה חסרת תועלת.

לאור האמור לעיל לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה ברלינר ואני פוסק לתובעים סך של 700 ₪.

סעיף 38 - זיגוג חלון בחדר שירותי הורים

62. בחוו"ד בן עזרא נטען כי זיגוג החלון אינו מסומן כבטיחותי. יודגש כי הוא אינו טוען כי קיים פגם בזיגוג עצמו או כי הוא איננו בטיחותי, אלא רק שהזיגוג אינו מסומן כבטיחותי. המומחה ברלינר קבע בחוות דעתו כי לא מצא פגם בזיגוג החלון. על קביעה זו חזר בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעים, ואף השיב כי לדעתו הזיגוג הוא בטיחותי. על התרשמות זו חזר גם בעדותו (עמ' 31 ש' 28-34). התובעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם להוכיח כי יש פגם כלשהו בזיגוג מעבר להעדר סימון, ולא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה לפיה הזיגוג בטיחותי, קביעה עליה חזר בשלוש הזדמנויות שונות, ואשר לא נסתרה על ידי התובעים. לאור האמור, טענת התובעים בסעיף זה נדחית .

סעיפים 39-40 - תפר הפרדה

63. התובעים טוענים כי לא בוצע תפר הפרדה בחדר שירותי הורים ובחדר האמבטיה, בניגוד להוראות ת"י 1555.3. שטרנברג טוען כי בוצעה הפרדה בין החיפוי לריצוף בהתאם לדרישות התקן וכי בן עזרא מסיק מסקנות שגויות מבלי לפרק מרצפות ועל סמך ניחוש בלבד.

המומחה ברלינר קבע כי לא מצא פגמים בחיבור בין חיפויי הרצפה לקירות. המומחה לא נשאל בנוגע לקביעתו זו במסגרת שאלות ההבהרה, למעט שאלה בדבר תמחור ביצוע תפרי הפרדה בכל הדירה. המומחה לא נשאל על כך דבר גם בחקירתו. בניגוד לדרך בה נקטו בסעיפי ליקוי אחרים, התובעים לא צירפו תמונות של הליקוי הנטען, אם אכן מדובר בליקוי שניתן להבחין בו במבט, ואם לא ניתן להבחין בו, התובעים לא הסבירו כיצד התרשם בן עזרא מקיומו של אותו ליקוי. משכך, לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה, שלא נסתרה.

סעיף 41 - קיר עקום

64. התובעים טוענים כי בשל קיר עקום בסלון נוצרה בליטה לא אסתטית מעל למשקוף הפרוזדור ודורשים ירידת ערך בסך של 5,000 ₪ כפי שהעריך סידאוי, שמסיבה לא ברורה ציין בנקודה זו בחוות דעתו כי הדירה היא דירת פנטהאוז יוקרתית. הנתבעת טוענת כי הבליטה היא עמוד בטון קונסטרוקטיבי שהיה דרישה של מתכנן השלד. לטענת הנתבעת, במקור היתה אותה בליטה שנוצרה בשל העמוד אמורה להיוותר רק בצד הצפוני של פתח הפרוזדור, אך במסגרת עבודות מיזוג אויר שנעשו על ידי התובעים, במסגרתן בוצעו הנמכות גבס , הוחלט להמשיך את אותה בליטה עד לצד הדרומי של פתח הפרוזדור. בכל מקרה, טוענת הנתבעת, אין המדובר באי התאמה לתוכנית המכר.

המומחה ברלינר קבע כי בכניסה לפרוזדור ישנו פגם אסתטי אשר נגרם מכיוון שקירות הנמצאים משני צדי הפתח אינם מקבילים זה לזה, וכתוצאה מכך נוצרה בליטה מעל משקוף הכניסה לפרוזדור. בגין ליקוי אסתטי זה קבע המומחה ברלינר פיצוי בסך 1,000 ₪. המומחה עמד על קביעתו זו גם בחקירתו (עמ' 33 ש' 22-27). קביעתו זו לא נסתרה ע"י מי מהצדדים . הליקוי הודגם בבירור בתמונה בעמ' 25 לחוו"ד בן עזרא. אין ספק כי מדובר בליקוי אסתטי. הנתבעת לא הוכיחה את טענתה כי חלק מהליקוי נגרם בשל עבודות גבס שביצעו התובעים. באשר לגובה הפיצוי מדובר בעניין שבמומחיות, והתובעים לא הוכיחו כי הוא שגוי. משלא נמצאה סיבה לסטות מקביעת המומחה , אני פוסק לתובעים פיצוי בסך 1,000 ₪.

סעיף 42 - חלון ממ"ד

65. בן עזרא טוען כי מכיוון ששטח חדר הממ"ד הינו 10 מ"ר, גודל החלון צריך להיות 0.8 מ"ר בהתאם לתקנה 2.21 לתקנות, אך בפועל הוא בגודל של 0.7225 מ"ר. לטענתו ככל שלא יוגדל החלון לא יחשב הממ"ד כחדר שינה ותיגרם ירידת ערך, אך הוא לא ציין מהי עלות הגדלת החלון או מה תהא ירידת הערך. גם סידאוי לא התייחס בחוות דעתו לטענה לירידת ערך בגין חלון הממ"ד. לכאורה, די בכך על מנת לדחות הטענה, משלא הוכח מהו הסכום שיש לפסוק, לשיטת התובעים. לעומת זאת שטרנברג טוען כי מדובר בחלון סטנדרטי על פי דרישות הג"א וכי שטחו הוא 1 מ"ר, גדול מדרישת התקנות.

המומחה ברלינר קבע שחלון הממ"ד הוא תקני ורגיל. לא מצאתי סיבה לסטות מקביעתו זו ובהתאם אינני פוסק פיצוי בסעיף זה. אעיר כי נראה שהמחלוקת בין מומחי הצדדים נעוצה בשיטת המדידה. בסוגיה זו כבר הבעתי דעתי בעבר כי לפי תקנה 2.01 שטח החלון נמדד על פי מידות מבנה חיצוניות ולא על פי מידות נטו [ת.א. (שלום חיפה) 5052-10-09 רוזנברג נ' מעוזי רביבים חברה לפתוח לבניין בע"מ (4.9.2013), פסקה 52(ב)].

סעיפים 43-50 - שונות

66. התובעים דורשים בסעיפים אלה פיצוי בגין הליקויים הבאים: ליקויים נקודתיים בריצוף; סדק אלכסוני משמאל לחלון חדר השינה; פגמים בעקבות תיקוני צנרת ביוב; כתמים בחלון אלומיניום בממ"ד; העדר אריחים רזרביים. את עלות התיקונים העריך בן עזרא ב- 5,000 ₪. שטרנברג טען כי מבין שלל הליקויים הנטענים ישנו רק הסדק משמאל לחלון חדר השינה ופגם נקודתי בריצוף הממ"ד, והעריך את עלות התיקון ב- 220 ₪. המומחה ברלינר קבע פיצוי בסך 250 ₪ בגין סדק אלכסוני ו- 750 ₪ בגין פגמים מקומיים באריחים . לא מצאתי סיבה לסטות מקביעת המומחה, שביקר במקום והתרשם באופן בלתי אמצעי, ושתמחור עלות התיקונים הוא עניין שבמומחיותו.

באשר לטענה בדבר העדר אריחים רזרביים הרי שזו לא הוכחה על ידי התובעים. המומחה ברלינר ציין כי הוא אינו יכול לבדוק עניין זה. באשר לעדות התובע, מדובר בעדות יחידה של בעל דין על כל המשתמע מכך. אכן יש קושי בהוכחת יסוד שלילי כדוגמת העדרם של אריחים, אולם קושי ראייתי זה עשוי להצדיק הנמכת הרף אך לא פסיקת פיצוי ללא כל בסיס ראייתי. מכיוון שלא נתתי אמון בעדות התובע והגעתי למסקנה כי לא אמר אמת באשר למחלוקת העובדתית העיקרית עליה העיד, בסוגיית השינויים והעבודות הנוספות, ומכיוון שהתובעים נמנעו מלחקור את בן אג'י על נקודה זו, ולא הציגו כל ראיה אחרת התומכת בטענתם, התובעים לא עמדו בנטל השכנוע להוכחת טענתם זו.

לאור האמור, בסעיפים הללו אני פוסק לתובעים פיצוי בסך של 1,000 ₪.

סיכום ביניים

67. סך הליקויים 14,225 ₪
פיקוח הנדסי (11%) 1,565 ₪
15,790 ₪
מע"מ 2,684 ₪
סה"כ 18,474 ₪
פיצוי בגין אי התאמה 5,000 ₪
ירידת ערך בשל קיר עקום 1,000 ₪
סה"כ 24,474 ₪

עוגמת נפש

68. התובעים מבקשים לזכותם בסך של 50,000 ₪ בגין עוגמת הנפש הרבה שנגרמה להם לטענתם, בשל הליקויים הרבים בדירה ואי ההתאמות, לרבות ליקוי אקוסטי לגביו חוזרים התובעים וטוענים כי הוכח שאינו רק מטרד אלא אי-עמידה בתקן. התובעים טוענים כי עוגמת הנפש נגרמה גם בשל הצורך לנהל מאבק משפטי מתיש ולהתמודד עם טענות שקריות (כך נטען) שהעלתה הנתבעת בדבר זכות קיזוז בשל ביצוע עבודות נוספות. הנתבעת מצידה טוענת כי אין מקום לפסוק כל פיצוי בגין עוגמת נפש וכי התובעים הם שפעלו בחוסר תום לב קיצוני ובכפיות טובה שאין לה גבול והם שגרמו לעוגמת נפש לבן אג'י ועובדי הנתבעת.

69. לעניין השיקולים בקביעת פיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות ליקויי בניה נפסק בע"א 6540/05 סולל בונה בע"מ נ' אברמוביץ (1.12.2008), פסקה 18:
"בקביעת גובה הפיצוי עבור עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר, את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים (ראו: עניין סגל, פסקה 16; אביחי נ' ורדי דיני מכר דירות – ליקויי בניה והבטחת זכויות הרוכשים (2001) 421). אשר לשיקול האחרון - עלות תיקון הליקויים - נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו (ראו עניין סגל, שם ; ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נ' נחמיאס, פ"ד מו(2) 60, 65 (1992) (להלן: עניין דרוקר). עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות (עניין סגל, שם). "
70. הסכום הנתבע על ידי התובעים מופרז עד מאד ואינו תואם את נתוני התיק. מרבית הליקויים שהוכרו לא גרמו להפרעה בניהול תקין של חיי יומיום . לא התגלו ליקויים חריגים הנחשבים ככאלו העשויים לעתים, במצבים קיצוניים, לפגוע באיכות החיים, כדוגמת ליקויי רטיבות. סכום הפיצוי שנפסק בגין הליקויים אינ ו גבוה , ומידת ההפרעה שתיגרם בשל תיקון הליקויים נראית זניחה. ליקוי אקוסטי, ככל שהיה כזה לפני החלפת הצינורות בקירות חדרי הילדים, טופל ע"י הנתבעת סמוך לאחר המסירה ועוד בטרם הגשת התביעה. עם זאת, הדעת נותנת כי נגרמה לתובעים מידה מסויימת של טרחה ועוגמת נפש, קצרת מועד, ב של ביצוע עבודה זו (המצדיקה פיצוי נפרד מעבר לפיצוי שנפסק לעיל בשל אי-התאמה כשלעצמה), וכי מיד ת מה של הכבדה עשויה בכל זאת להיגרם בעת ביצוע התיקונים הנדרשים, אף שהם מעטים, בעת שהתובעים בביתם. לאחר שהבאתי בחשבון את כלל השיקולים הנ"ל, ובכלל זה את "התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו" כאמור בציטוט הנ"ל , אני מוצא לנכון לפסוק לתובעים סך של 3,000 ₪ בגין נזק לא ממוני .

זכות לביצוע תיקונים

71. התובעים טוענים כי הנתבעת איבדה את הזכות לבצע תיקונים לאור העובדה שהיא כבר ביצעה תיקונים בדירה והכחישה את יתר הליקויים להם טענו התובעים. הנתבעת טוענת כי הליקוי היחיד עליו הלינו התובעים בפניה הוא ליקוי הרעש מהצנרת שאותו פעלה לתקן. לטענתה, המכתב שנשלח על ידי התובעים טרם הגשת התביעה נשלח זמן קצר לפני שהוגשה ורק כדי ליצור בסיס יש מאין להגשתה. הנתבעת מוסיפה כי מרבית טענות המומחים מטעם התובעים נדחו על ידי המומחים מטעם בית המשפט והתברר כי למעשה גרסתה של הנתבעת היא הנכונה.

72. השאלה העיקרית על פיה יש להכריע בטענת הזכות לביצוע תיקונים היא האם ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. ככל שניתנה לקבלן הזדמנות נאותה והוא לא ביצע תיקון , הוא איבד את זכותו לתקן ויחוייב בפיצוי בהתאם להערכת עלות התיקון לדייר. ככל שלא ניתנה לקבלן הזדמנות נאותה, הוא יחויב בפיצוי בסכום נמוך יותר, בהתאם להערכת עלות ביצוע התיקונים על ידו [ראו הניתוח בפסק דיני בת.א. 20628-06-13 אוחיון נ' חסקי אלון ייזום בניה והשקעות בע"מ (25.4.2016), פסקאות 30-35 והאסמכתאות שם ].

73. בענייננו ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לתיקון הליקויים. כאמור, ביום 23.3.15 נשלח לנתבעת מכתב מב"כ התובעים אליו צורפה חוו"ד בן עזרא ובו נמסר לנתבעת כי נמצאו בדירה ליקויים ואי התאמות וכי אם הנתבעת מעוניינת לבצע תיקונים בעצמה עליה להודיע על כך בפירוט הנדרש שם. התובעים אמנם לא טרחו להמתין זמן רב והתביעה הוגשה כבר ביום 15.5.15, אך די היה בפרק זמן זה על מנת לאפשר לנתבעת להשיב לתובעים תשובה כלשהי, באשר לנכונותה לתקן את הליקויים הנטענים או לכל הפחות לבחון את הצורך בתיקונם. הנתבעת לא השיבה למכתב זה כלל, לא לפני הגשת התביעה ולא לאחריה, לרבות לא בבקשה לארכה כלשהי לשם בחינת הליקויים הנטענים, או בכל דרך אחרת , ולא הביעה נכונות לתקן. ככל שיש צורך בכך, אינדיקציה ברורה נוספת לחוסר הנכונות לבצע תיקונים, עולה גם מן העובדה שהנתבעת כלל לא הכירה ברוב המכריע של הליקויים, כפי שעולה מחוו"ד שטרנברג, אשר הכיר בשלושה ליקויים מינוריים, שעלות תיקונם הסתכמה לדעתו ב-270 ₪ בלבד.

אין מנוס אפוא מן המסקנה כי ניתנה לנתבעת הזדמנות נאותה לבצע תיקונים, אך מאחר והיא הכחישה באופן גורף קיומם של ליקויים, לרבות אותם ליקויים שבסופו של דבר הוכרו, היא לא ניצלה אותה, ועל כן איבדה את זכותה זו ועליה לפצות את התובעים בפיצוי כספי לפי עלות התיקון לדייר, ללא הפחתות.

טענת הקיזוז

74. משנמצא כי התובעים זכאים לסעד כספי יש לדון בטענת הקיזוז. במישור העובדתי, כפי שפורט בהרחבה לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת הוכיחה כי ביצעה שינויים ועבודות נוספות בדירה, בעלות ניכרת, מעבר למה שהיתה אמורה לבצע על פי חוזה המכר והתכנון המקורי, וזאת לבקשת התובעים ובתיאום עימם. על אף האמור, סבורני כי טענת הקיזוז שמעלה הנתבעת בגין עלות העבודות נוספות, אף מבלי להיכנס לפרטיה, שגויה בבסיסה, במישור המשפטי.

אין חולק כי הנתבעת לא דרשה מהתובעים כל תשלום, וגם לא היה בכוונתה לדרוש תשלום, בגין אותם שינויים ועבודות נוספות; לא ב זמן אמת סמוך לביצוע העבודות הנוספות וכתנאי לביצוען , לא בפרק הזמן שבין ביצוע העבודות הנוספות לבין מסירת הדירה וכתנאי למסירתה, וגם לא לאחר מסירת הדירה. יתרה מכך; בן אג'י בהגינותו אף הצהיר בהקשר זה בתצהירו מפורשות : "אדגיש כי אמנם בעת שבוצעו העבודות הסכמתי לבצע את העבודות ללא תמורה ואולם, לנוכח התנהלותם המחפירה והמקוממת של התובעים הרי שאין כל הצדקה לכך כי התובעים יותירו בידיהם את ההטבה המשמעותית שניתנה להם על ידינו ". גם בסיכומים חזרה הנתבעת ואישרה כי בשום שלב לא נדרש מהתובעים תשלום בגין העבודות הנוספות, וכי רק בשל כפיות הטובה אותה הפגינו התובעים בתביעתם, כך נטען, היא דורשת כעת תשלום בגין עבודות אלו.

ברם, טענת קיזוז אינה טענה שנועדה לאפשר לנתבע להביע מורת רוח מתביעה שהוגשה כנגדו, או מהטענות שנטענו בה, מקוממות ככל שיהיו. טענת קיזוז עומדת לנתבע רק מקום בו עסקינן ב"חיובים כספיים שצדדים חבים זה לזה" [סעיף 53 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973]. פשיטא כי יש צורך להוכיח כי קיים חיוב כספי בר-תוקף. ייתכן כי נתבע יימנע מנקיטת הליך משפטי כלפי תובע בגין חוב תקף שחב לו התובע, ויבחר להעלות טענה ביחס לאותו חיוב רק משעה שהתובע ינקוט בהליך כנגדו. אולם ברור כי בהעדר חיוב תקף אין תקומה לטענת קיזוז. ובענייננו אין חוב תקף.
הנתבעת הסכימה בזמן אמת לבצע את השינויים והעבודות הנוספות ללא תשלום, ומשום כך לא קיים חוב של התובעים כלפיה. התובעת אינה יכולה להחליט היום, שנים לאחר מסירת הדירה, כי היא עומדת על קבלת תשלום בגין ביצוע העבודות הנוספות כאשר לא דרשה תשלום בשעתו כתנאי לביצוען, ויתרה מכך, כאשר אף גילתה דעתה בסמוך למועד בו בוצעו כי היא נכונה לבצען ללא תוספת תשלום ואפשרה לצד השני לחוזה להסתמך על כך.

ההסכמה לבצע עבודות נוספות מבלי לדרוש תשלום היא הסכמה חוזית לכל דבר ועניין, המשקפת שינוי מוסכם של תנאי התקשרות חוזית קודמת. ההסכמה הושגה לאחר שהנתבעת, חברה העוסקת בתחום הבניה ו מן הסתם יודעת היטב לכלכל צעדיה, שקלה את שיקוליה. לצרכי תביעה זו אין זה משנה אם עשתה כן לאור תפקידו של התובע בעירייה מתוך תקווה כי הדבר ישתלם לה בעתיד, או כמחווה של רצון טוב כחלק מן השירות הניתן על ידה לרוכשי דירות באשר הם מתוך תקווה שיהללוה ברשתות החברתיות ושמה ייצא למרחוק. בין אם הסכימה לבצע עבודות נוספות ללא תשלום מסיבה זו ובין מסיבה אחרת, משעה שהסכימה לכך, הסכמה זו שיקפה מפגש רצונות ושינוי בהסכמה של ההתקשרות החוזית [השוו: ת.א. 43465-07-14 מזרחי נ' ראיתה חברה לבנין והשקעות בע"מ (14.6.2018), פסקה 59א.]. הרי בעת שבוצעו העבודות הנוספות התובעים ידעו כי הנתבעת מסכימה לבצען ללא תמורה נוספת, ונתון זה הוא שעמד בבסיס רצונם בהן. לא מן הנמנע כי אילו היו התובעים יודעים שהנתבעת דורשת תוספת תשלום כתנאי לביצוע העבודות הנוספות, היו מוותרים עליהן. בחירתם של התובעים להגיש תביעה ולטעון בה טענות שאינן לרוחן של הנתבעת, אינה נותנת בידי הנתבעת זכות לחזור בה מהסיכום החוזי, בדיעבד, לאחר שביצועו כבר הושלם למעשה.

הנתבעת מפנה באופן כללי וסתמי לחוק המתנה, התשכ"ח-1968, אך אינה מנמקת מכוח מה מתאפשר לה לדרוש כעת תשלום. בכל מקרה, במושגי החוק האמור אין עסקינן בהתחייבות לתת מתנה אלא, לכל היותר, במתנה שכבר הוקנתה.

ומנקודת השקפה אחרת; טענת הקיזוז נטענה בסכום ניכר, גבוה פי כמה מן הסכום שנפסק לתובעים. חזקה על הנתבעת כי אילו היתה סבורה באמת ובתמים כי התובעים עודם חבים לה עשרות אלפי שקלים , לא היתה מסתפקת בהעלאת טענת קיזוז אלא מגישה תביעה שכנגד. העובדה כי לא הוגשה תביעה שכנגד אף היא מדברת בעד עצמה, ומלמדת כי גם הנתבעת סבורה שאין חוב.

לאור כל האמור לעיל, הרי שדין טענת הקיזוז להידחות.

סוף דבר

75. התביעה נגד הנתבעת מתקבלת באופן חלקי. הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

א. עלות תיקון הליקויים בסך של 24,474 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.3.17 ועד היום.

ב. פיצוי בגין נזק לא ממוני בסך של 3,000 ₪.

76. באשר להוצאות המשפט: משהתקבלה תביעת התובעים, גם אם באופן חלקי ביותר, תישא הנתבעת בהוצאות התובעים בגין חוו"ד בן עזרא, חוו"ד סידאוי, בחלקם של התובעים בחוו"ד המומחה ברלינר. הנתבעת לא תישא בעלות חוו"ד טרמינל משזו לא היוותה בסיס לתביעה, שהתבססה כולה על חוו"ד בן עזרא, סידאוי וזלבה.

משנדחתה טענת התובעים באשר לליקוי אקוסטי והתקבלה עמדת הנתבעת בנקודה זו, ישאו התובעים בהוצאות הנתבעת בגין חוו"ד גרינבאום ו דו"ח איזוסאונד, ו בחלקה של הנתבעת בחוו"ד המומחה ברכה.

בהתאם, הנתבעת תישא בהוצאות התובעים בסכומים הבאים:
- חוו"ד בן עזרא - 3,000 ₪.
- חוו"ד סידאוי - 2,950 ₪.
- חלקם של התובעים בחוו"ד המומחה ברלינר ובשכר עדותו - 4,755 ₪.

בהתאם, התובעים ישאו בהוצאות הנתבעת בסכומים הבאים:
- חוו"ד גרינבאום - 1,638 ₪.
- דו"ח איזוסאונד – 2,000 ₪ [הסך של 8,190 ₪ המופיע בכרטסת הנה"ח שצירפה הנתבעת הוא מופרז ביותר , ואיני מאשר אותו].
- חלקה של הנתבעת בחוו"ד המומחה ברכה - 5,499 ₪.

בשים לב לאמור בסעיפים 10 ו-16 לעיל, וכן בשים לב לפער בין סכום התביעה "לצרכי אגרה" לתוצאת ההתדיינות, וכן לכך שזו אינה חד משמעית לטובת אחד הצדדים ויש בה היבטים לכאן ולכאן, הרי שמעבר להחזרי עלות חוו"ד כמפורט לעיל, לא אזכה את התובעים בהוצאות משפט נוספות או בשכ"ט עו"ד, וכל צד יישא בהוצאותיו.

כל הסכומים שנפסקו לעיל ישולמו תוך 30 יום מהיום.

ניתנה היום, א' תמוז תש"פ, 23 יוני 2020, בהעדר הצדדים.