הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 27399-01-14

לפני כב' השופט יהושע רטנר

התובע
אלי לוי ת.ז. XXXXXX817
נגד

הנתבעים

  1. אליהו פרופמן ת.ז. XXXXXX492
  2. רן פרופמן ת.ז. XXXXXX973

פסק דין

לפני בית המשפט תביעה כספית ע"ס 236,038 ₪ ותביעה שכנגד ע"ס 315,588 ₪
רקע כללי

  1. התובע בתביעה העיקרית והנתבע שכנגד ( להלן: "התובע") יליד 19 27, רואה חשבון במקצועו.
  2. הנתבעים והתובעים שכנגד ( להלן: "הנתבעים") רואי חשבון במקצועם ושימשו בזמנים הרלוונטיים לתביעה דנן כמנהלים וכבעלים של משרד רואי החשבון פרופמן ושות' רואי חשבון.
  3. ביום 26.4.2007 נחתם הסכם שותפות בין התובע לנתבעים, (להלן: "ההסכם" או "הסכם השותפות") להקמת שותפות אשר תקרא תחילה " לוי ושות' רואי חשבון" ובהמשך " לוי- פרופמן ושות' רואי חשבון" (להלן: "השותפות"). עפ"י ההסכם התובע היה אמור להצטרף לשותפות ביחד עם לקוחותיו לפי רשימה שצורפה אליה וכן להתבסס על לקוחות שיצורפו על סמך קשריו האישיים או על סמך המלצות לקוחותיו. השותפות הוקמה לתקופת זמן של 3 מחזורי גבייה, החל מיום 1.5.2007. בסיום תקופה זו יועברו כל הלקוחות לנתבעים ויקבלו שרותי ראיית חשבון מהנתבעים בלבד.
  4. בין הצדדים נתגלתה מחלוקת בנוגע לחלוקת רווחי השותפות, מכאן התביעות ההדדיות. בית משפט מינה את מר יעקב רוסו, רו"ח ועו"ד ( להלן: "המומחה") לחוות דעתו באשר לטענות הצדדים בעניין הסכם השותפות, פירוק השותפות והתשלומים המגיעים לכל אחד מהצדדים.

טענות התובע
5. התובע טען כי בחודש 3/18 פנה אל הנתבעים במכתב שענינו התחשבנות גמר השותפות. לגישתו הנתבעים נותרו חייבים לו 236,038 ₪ ( לא כולל מע"מ) לפי הפירוט שלהלן:
א. שירותים עבור 54 לקוחות עפ"י רשימה 170,484 ₪
ב. ציוד משרדי עפ"י עלות מופחתת 12,930 ₪
ג. החזר הוצאות שנשא במהלך השותפות 49,929 ₪
ד. הלוואה שנתן לשותפות ע"ס 10,000 ₪
בתוספת ריבית לפי 1% לחודש 15,755 ₪
ו. ניכוי עודף תקבולים בחלוקה מהשותפים 13,060 ₪
סה"כ: 236,038 ₪
6. בהתייחס לתביעה שכנגד, טען התובע כי זו הוגשה בשיהוי ניכר (4 שנים לאחר סיום תקופת השותפות) וכי למעשה מטרתה " התנגחות" בתביעה העיקרית.
7. בסיכומיו התובע התייחס לחוות דעת המומחה וטען כי ההנחות המשפטיות אשר בבסיס החישובים החשבונאיים, עליהן הסתמך המומחה מטעם בית משפט, לא הוכחו והן מוטעות. לפיכך התבקש בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו ולהעריך מחדש את ההנחות המשפטיות האמורות. בעניין הלוואה שניתנה, מקובלת על התובע קביעת המומחה ברכיב זה וכן ברכיב הציוד המשרדי. התובע חולק על קביעות המומחה בנוגע להחזרי ההוצאות ולשירותים שנתן התובע ללקוחות המשרד ( ר' רכיבים א' ו ג' בסעיף 5 דלעיל).
8. בסיכומי התשובה שהוגשו מטעם התובע התייחס התובע נקודתית כמעט לכל סעיף וסעיף שבסיכומי הנתבעים. התובע שב על טענותיו שהועלו בכתבי הטענות מטעמו, כשעיקרי השגותיו הינן בנוגע לפירוש שיש ליתן לסעיפים השונים שבהסכם השותפות, התנהלות הצדדים בעת יצירת השותפות, במהלכה ובסיומה לרבות במהלך ההליך המשפטי שהתנהל בין הצדדים. כן התייחס התובע לטענות הנתבעים כי בהתנהגותו הפר את הסכם השותפות ושב וחזר על השגותיו בנוגע לחוות דעתו של המומחה. בסיום התבקש בית המשפט לקבל את תביעתו ולדחות התביעה שכנגד.

טענות הנתבעים
9. הנתבעים טוענים כי תביעת התובע התיישנה בחלקה ביחס לתקופה הקודמת ליום 14.1.2017. בנוסף טוענים הנתבעים כי התביעה לוקה בשיהוי ניכר שכן רק בשנת 2013, לאחר שחלפו שנים רבות מסיום תקופת השותפות, החל התובע להעלות דרישות וטענות חסרות בסיס.
הנתבעים הכחישו קיומו של חוב כלפי התובע וחולקים על אופן חישוב החוב בכללותו. עיקר טענותיהם בעניין גובה החוב של הנתבעים הינו כי ברכיב התביעה בגין החזר הוצאות כלל התובע הוצאות פרטיות שהוצאו על ידו ועל ידי בנו, מר טובי לוי ( להלן: "בנו" או " בן התובע") ואין המדובר בהוצאות של השותפות. התשלום בסך 10,000 ₪ איננו הלוואה מאת התובע לנתבעים, כי אם תשלום על חשבון החוב שחב התובע לנתבעים בעקבות דרישתם.
הנתבעים טענו כי למעשה התובע הוא זה שחייב להם סך של 315,588 ₪ ועל כן הגישו תביעה שכנגד תוך פירוט רכיבי החוב האמור:
חוב בגין שירותים ללקוחות 315,720 ₪
השתתפות בן התובע בהוצאות המשרד 34,798 ₪
ניכוי תשלום עבור ציוד לפי טופס פחת (11,771 ₪-)
ניכוי מחצית תשלום לבן התובע עבור הנהלת
חשבונות (25,500 ₪-)
הנתבעים טענו כי התובע נטל לכיסו הפרטי כספים שהיו מגיעים לשותפות תוך הפרה בחוסר תום לב ו/או בתרמית של הסכם השותפות. כן טענו הנתבעים להפרות שונות מצד התובע של ההוראות שבהסכם השותפות ולפרשנות מוטעית של התובע את סעיפי ההסכם.
הנתבעים התייחסו לחוות דעתו של המומחה. לטענתם הוא טעה בפירוש סעיף 2( ג) להסכם השותפות דבר שגרם לטעות בחוות דעתו בכל הנוגע ללקוחות אשר לא עברו לשותפות עקב מחדלו של התובע. בית המשפט התבקש לקבל את עמדת הנתבעים ביחס ללקוחות שלא עברו לשותפות והמנויים בנספח ב' לכתב התביעה. הנתבעים קיבלו את עמדת המומחה בכל הנוגע לבקשת התובע להחזר הוצאות. הנתבעים פירטו טעויות חישוביות נוספות בחוות דעתו של המומחה וביקשו לקבל את תביעתם הנגדית בסך 315,588 ₪.

דיון
טענת השיהוי שהועלתה על ידי שני הצדדים
10. ביום 24.5.2009 שלחו הנתבעים באמצעות עו"ד אופיר דידי, מכתב לתובע ( ר' נספח כ לכתב התביעה) בו טענו להפרות מצד התובע של הסכם השותפות. אולם ממועד זה ועד לשנת 2014 לא נקטו ולא הגישו הנתבעים תביעה כנגד התובע.
11. התובע העלה את דרישתו להתחשבנות הצדדים בעקבות סיום תקופת השותפות רק במרץ 2013 וכי התביעה תביעתו בעניין הוגשה רק בחודש 1/14.
דיני השיהוי - כללי
12. דיני השיהוי נקלטו במשפט הישראלי דרך צינור סימן 46 לדבר המלך במועצה על ארץ-ישראל, 1922 כפי שפותחו לאורך שנים בבתי-המשפט של היושר באנגליה, בתקופה שלא היה ניתן להחיל בה את כללי ההתיישנות מכוח דין על סעדים בתביעות שמקורן בדיני היושר.
לצורך טענת שיהוי נדרש להוכיח כי בנסיבות המקרה זנח התובע את זכות התביעה העומדת לו, או שבמשך הזמן שינה הנתבע את מצבו לרעה. היו שהוסיפו תנאי חלופי שלישי שעניינו שיהוי שנגרם עקב חוסר תום-לבו של התובע (ע"א 403/63 תמיר נ' שמאלי בעמ' 53; ע"א 410/87 עיזבון המנוחה רבקה ליברמן ז"ל ע"י יורשיה נ' יונגר, בעמ' 756-755). הנטל להוכיח את התנאים הנדרשים לקיום שיהוי מוטל על הטוען לכך, קרי הנתבע (ע"א 206/75 סלון 100 בע"מ נ' פנטריסה בע"מ , ע"א 167/51 ברסקי נ' סגל , ע"א 118/75 עזבון מחמד שריידי נ' מנסור, בעמ' 664; ע"א 554/84 החברה לשכון עממי בע"מ נ' מימון, בעמ' 810; ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, ע"א 5634/90 פינטו נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים).
בע"א 6805/99 תלמוד תורה כללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, ניתן ביום 2.7.03 (פורסם בנבו), דן בימ"ש בשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת טענת שיהוי במשפט האזרחי וקבע:
"ככלל ניתן לומר: השיהוי האזרחי הנטען במסגרת תקופת התיישנות הוא אמצעי שיש לעשות בו שימוש בנסיבות חריגות בלבד. הוא עומד לא אחת בניגוד לציפייה הלגיטימית של התובע לפעול למימוש זכויותיו במסגרת תקופת ההתיישנות הסטטוטורית; הוא מחמיר את ההתערבות בזכות היסוד של הפרט לגישה חופשית לערכאות המשפט; הוא עשוי לפגוע ביכולת לממש זכות לסעד בתביעות שנועדו לתת תרופה על פגיעה בזכויות, ובתוכן פגיעה בזכויות יסוד חוקתיות. לעומת זאת השימוש באמצעי זה עשוי להיות מוצדק בנסיבות שבהן הדבר מתחייב מטעמים של צדק והגינות כלפי הנתבע, שיקולים שבאינטרס הציבור ודאגה לקיום הליך שיפוטי תקין. לפיכך תביעה לא תיחסם בשל טענת שיהוי כאמור, אלא מקום שהתנאים המוקדמים לכך נתמלאו, ומקום ששיקול-הדעת השיפוטי מוביל לכך מטעמים של מאזן הצדק בין הצדדים והשגת תכליות שבאינטרס ציבורי (A. McGee Limitation Periods [61],
at pp. 40-41). במסגרת שיקול-הדעת כאמור ייבחנו שיקולים שונים ומורכבים שיסודם במערכת היחסים בין הצדדים ובמאזן האינטרסים והנזקים היחסי שביניהם, אופי הזכות הנתבעת ומעמדה במדרג זכויות האדם, ושיקולים של אינטרס ציבורי ברבדים ובגוונים שונים. הנטל על הטוען לסילוק תביעה מחמת שיהוי הוא כבד ורב בנסיבות העניין".
מן הכלל אל הפרט –
שיהוי בהגשת התביעה שכנגד
12. התובע טוען כי הנתבעים במשך 5 שנים, ממכתבו של עו"ד אופיר דידי דלעיל בשנת 2009 ועד למועד הגשת התביעה שכנגד בשנת 2014, לא העלו כלפי התובע כל טענה ו/או דרישה. המדובר בשיהוי ניכר והמתנה ארוכת שנים בהגשת התביעה וחוסר פעולה לשם החזרת החוב המעידים על ויתור מצד הנתבעים על חוב הנטען. משכך על בית המשפט לשקול מחיקת תביעתם.
13. הנתבעים מצדם טוענים כי לצורך ההתחשבנות בין הצדדים נתבקש התובע בשנת 2013 להעביר לנתבעים חומר לרבות כל חשבונות העסקה, חשבונות מס, יומני עבודה מפורטים, מסמכי הוצאות והנהלת חשבונות מלאה. רק אז נאות התובע להעביר בצורה חלקית וסלקטיבית חלק מהחומר, אשר בעקבותיו נדהמו לגלות כי התובע פעל מאחורי גבם והעלים כספים מהשותפות. על כן רק במועד זה נתגבשה עילת התביעה ולכן היות והתביעה שכנגד הוגשה בתחילת 2014 אין המדובר בשיהוי ניכר. זאת ועוד לטענתם התובע מושתק מלהעלות טענה בדבר שיהוי בהגשת כתב התביעה שכנגד, שכן משפתח התובע בהליכים משפטיים חזקה עליו כי נטל את הסיכון כי הנתבעים יורשו להתגונן ואף להגיש נגדו כתב תביעה שכנגד על אותן הנסיבות ויבקשו לערוך התחשבנות בגין הכספים שלא הועברו לשותפות חרף הסכם השותפות הקיים בין הצדדים.
14. התובע הגיב לטענה זו של הנתבעים וטען כי הנתבעים לא יכולים לטעון כי בשנת 2013 הופתעו לגלות כי התובע נטל כספים מהשותפות שלא כדין וכי לא העביר כספים המגיעים לשותפות, שכן כאמור קיים מכתבו של עו"ד דידי, עוד משנת 2009 ( ואשר אמיתות תוכנו מוכחשת ע"י התובע) בו נטען ע"י הנתבעים כי התובע מפר את תנאי הסכם השותפות, בין היתר על ידי נטילת כספים המגיעים לשותפות. הנטען במכתבו של עו"ד דידי משנת 2009 נוגד את טענת הנתבעים לפיה מעשי התובע נודעו להם רק בשנת 2013 עת העביר להם את החומר אותו בקשו לצורך התחשבנות.
שיהוי בהגשת התביעה העיקרית
15. הנתבעים טוענים כי רק בשנת 2013 ולאחר שחלפו שנים רבות מאז הסתיימה תקופת השותפות, החל התובע מעלה את דרישותיו וטענותיו חסרות הבסיס מושא תביעתו העיקרית. המדובר בשיהוי ניכר לטעמם. התובע מצדו טוען כי שכל את אשתו לאחר תקופת סיום השותפות ועל כן התפנה לעסוק בהתחשבנות בין הצדדים רק בשנת 2013. משכך ומשישנו הסבר להגשת תביעתו רק בשנת 2014, יש לדון בתביעתו זו.
הכרעה
16. לאחר ששקלתי הן את טענת השיהוי שבהגשת התביעה שכנגד והן את טענת השיהוי בתביעה העיקרית, אני קובע כי דין טענות אלו להידחות.
17. מחומר הראיות עולה כי הנתבעים שלחו בשנת 2009 מכתב לתובע בו נטען כי הוא מפר את הסכם השותפות ואולם לא עשו בעניין דבר עד להגשת התביעה שכנגד בשנת 2014. הסברם כי התנהלות התובע נודעה להם רק בשנת 2013 עת העביר להם את החומר שבקשו בצורה חלקית, עומדת בסתירה לאמור במכתב מיום 2009 ונדחת על ידי. יחד עם זאת נקיטה בסעד דרסטי של מחיקת תביעתם עקב כך אינה ראויה בנסיבות העניין, זאת בהתחשב בכך שאף התביעה העקרית של התובע הוגשה בשיהוי ניכר. כמו כן התובע לא נפגע מכך שתביעתם הנגדית הוגשה באיחור שכן לא היתה בליבו ציפיה לגטימית כי הנתבעים יותרו ויזנחו טענותיהם בנוגע לחוב שהוא חב להם כביכול. סביר כי עקב תביעתו של התובע שעניינה הסכם השותפות, יגישו התובעים אף הם תביעה בנוגע להסכם – הפרתו ופרשנותו. משכך, אין למנוע מהם את זכותם לפנייה לערכאות משפטיות בטענה של שיהוי ניכר בהגשת התביעה שכנגד.
18. אף טענת הנתבעים לשיהוי ניכר בהגשת התביעה העקרית דינה להדחות. התובע פנה בדרישה להתחשבנות עקב סיום תקופת השותפות, כ – 3 שנים לאחר סיום השותפות. אין המדובר בשיהוי חמור וכבד. בנסיבות העניין הנתבעים לא יכלו לצפות כי התובע יוותר על התחשבנות הצדדים עם תום תקופת השותפות. החומר בנוגע להתחשבנות הצדדים לרבות כרטסת הנהלת חשבונות, קבלות , חשבוניות, יומני עבודה, סביר כי נשמר ועודנו מצוי בידיהם כך שלא נגרם להם כל נזק, מההיבט של דני השיהוי, מפתיחת ההליך המשפטי והגשת התביעה לבית המשפט. על כן אין כל מניעה והצדק שלא לדון בתביעה העקרית, אשר הוגשה בשנת 2014.

טענת הבוררות
19. הנתבעים טוענים לקיומה של תניית בוררות וכי התובע לא מיצה הליך זה, שכן כלל לא פנה לבורר בטרם הגשת התביעה לבית המשפט. אתייחס לטענה זו בקצרה.
20. סעיף 8 לחוק הבוררות. סעיף זה קובע כי אם התעורר סכסוך בעניין שהוסכם להעבירו לבוררות ולא התמנה בורר על פי ההסכם, אזי רשאי בית המשפט – על פי בקשת צד להסכם – למנות בורר שיכריע בסכסוך בין הצדדים. הסעיף מקנה אמנם שיקול דעת לבית המשפט בשאלת מינויו של בורר – שכן נאמר בו כי בית המשפט " רשאי" למנות בורר ולא " חייב" – אך בפסיקת בית משפט זה נקבע לא אחת כי אם הוכח קיומו של הסכם בוררות תקף בין הצדדים אזי ככלל על בית המשפט לאכוף את ההסכם על ידי מינוי בורר ולא ליתן גושפנקא להפרתו, וכי רק במקרים חריגים תהיה הצדקה שבית המשפט ידחה את בקשתו של צד להסכם למינוי בורר בהתאם לתניית בוררות שנכללה בו [ ראו: רע"א 10723/05 אי.אי.סי.אי אינטרנשיונל בע"מ נ' גבאי [פורסם בנבו] (30.3.2006).
21. בענייננו, העלו הנתבעים הטענה אולם מהתנהלותם עולה כי הם לא עמדו על הפנייה להליך בוררות ועל כן נדונה התביעה כולה בפני בית המשפט.
חוות דעת המומחה:
22. בית משפט מינה כמומחה מטעמו את מר יעקב רוסו, רו"ח ועו"ד בהכשרתו.
23. חוות דעת המומחה הינה ביחס לטענות הצדדים בקשר להסכם השותפות על סעיפיו השונים, פירוק השותפות ותשלומים המגיעים לכל אחד מהצדדים. המומחה בדק את טענות הצדדים לפי ראשי הפרקים הבאים: התחשבנות עבור שירות לקוחות, העברת ציוד משרדי, החזרי הוצאות, הלוואה ע"ס 10,000 ₪ ועודף תקבולים בחלוקה מהשותפות. חלוקה זו מקובלת עלי ועל כן הדיון יעשה עפ"י הפרקים המופיעים בחוות הדעת.
התחשבנות עבור שירות לקוחות
24. לטענת התובע מגיע לו סכום של 170,484 ₪ עבור שרותים שנתנה או אמורה היתה לתת השותפות ללקוחות שהעביר אליה ולא שולם לו בגינם. התובע מפרט 54 לקוחות בגינם לטענתו חייבים לו הנתבעים סכומים שונים.
מנגד טוענים הנתבעים כי התובע גבה מלקוחות השותפות עבור שרותים שהשותפות נתנה להם, ולא העביר את התמורה לשותפות. הנתבעים תובעים מהתובע סכום של 315,588 ₪ כולל מע"מ ומפרטים גם הם את החוב ברמת הלקוח.
25. המומחה מטעם בית משפט ערך טבלה מסודרת ( עמ' 11-12 לחוות דעתו) בה פירט את שם הלקוח והסכומים שכל צד טוען שהאחר חייב לו בגינם. המומחה ציין בחוות דעתו כי תכלית הסכם השותפות הינה העברה מדורגת של תיק הלקוחות של התובע לנתבעים בתמורה ל 50% מהתקבולים מהתיק עפ"י 3 מחזורי חיוב (3 שנים).
כן פירט המומחה בחוות דעתו את הוראות ההסכם הנוגעות לדרך ההתחשבנות של הצדדים לפיהם קבע את הסכום הכולל המגיע למי מהצדדים בגין ההתחשבנות עבור שירות הלקוחות, כמפורט להלן ( ר' עמ' 7 ועמ' 13 לחוות דעתו):
השירותים בתקופת השותפות ינתנו ע"י הנתבעים ועובדיהם במשרדי הנתבעים וכך גם לאחר פירוקה, למעט הנהלת חשבונות של לקוחות שיוסכם עליהם שתבוצע ע"י התובע.
התובע יהיה זכאי לקבל 50% מתקבולי השותפות בתקופת השותפות כנגד חשבונית מס/קבלה.
מקום שלקוח לא יעבור בתום תקופת השותפות לנתבעים יוחזרו לנתבעים הסכומים ששילמו עפ"י סעיף 2 דלעיל.
התובע ידריך וילווה את מתן השירות ללקוחות שהועברו לשותפות בתקופת השותפות ללא כל תמורה נוספת.
התובע לא ייתן שרותים כלשהם ללקוחות השותפות אחרי תום תקופת השותפות למעט הנהלת חשבונות של לקוחות מסוימים שיוסכם עליהם ע"י הצדדים כי זו תבוצע ע"י התובע. המומחה ציין כי לא הוצגו בפניו הסכמות בעניין.
נקבעו חריגים למקרה של לקוחות שימשיכו לקבל שירותים מהתובע בתקופת השותפות, לקוחות שיעזבו, לקוחות שיתווספו לשותפות ע"י התובע וכיוצא בזה, כדלקמן:
6.1 לקוח שלא שולמה מלוא התמורה בגינו דהיינו עבור 3 מחזורי חיוב, וחוזר לתובע, יוחזר לנתבעים שכר הטרחה ששילמו לתובע בגינו – לפי סעיף 2( ט) להסכם השותפות.
6.2 לקוח שעוזב את שני הצדדים לא תהיה בגינו התחשבנות. המומחה מציין כי בהסכם השותפות אין הוראה מיוחדת בנוגע ללקוח שקיבל שירותים ע"י השותפות ועזב. המומחה מפרש מצב זה בהסתמכו על סעיף 2( י) כי במקרה כזה שכר הטרחה ששולם לשותפות מחולק בין הצדדים ואין התחשבנות נוספת בתום התקופה או עם עזיבת הלקוח.
6.3 לקוחות חדשים שגייס התובע לשותפות יחול עליהם ההסדר התקף על לקוחות מועברים.
7.4 לקוחות שהוסכם שימשיכו לקבל שרותי הנהלת חשבונות מהתובע בתקופת השותפות ואחריה לא יכללו בהסדר.
בהתבסס על הנחות אלו הנובעות מהסכם השותפות ובבדקו את רשימת הלקוחות שפורטה ע"י הצדדים, חווה המומחה דעתו כי על התובע לשלם לנתבעים סכום של 101,411 ₪.
26. התובע בסיכומיו טוען כי בחוות דעתו החשבונאית שילב המומחה הנחות משפטיות , אשר אין זה מסמכותו להכריע בהן ובית המשפט התבקש להפעיל את שיקול דעתו ולהעריך מחדש את ההנחות המשפטיות השגויות עליהן התבסס המומחה, וזאת בהתאם לרוח הפסיקה הקובעת כי חוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט נועדה לסייע לבית המשפט להגיע להחלטה ולא להוות פס"ד סופי. טעותו העיקרית היא בפירוש הסכם השותפות ויישומו בפועל ע"י הצדדים. לטענת התובע המומחה לא הבין את אופן ביצוע החישובים של התובע בנוגע לכל לקוח ולקוח. לגישתו היה על המומחה לקרוא לצדדים לצורך מתן הסברים ולא להניח הנחות חסרות בסיס.
לטענת התובע קיימים 3 סוגי תשלומים אשר הנתבעים חייבים לתובע:
הסוג הראשון: 50% מסך תקבולי השותפות בגין עבודת השותפות, במשך 3 מחזורים.
הסוג השני: תשלום אותו חייבים הנתבעים לתובע בגין עבודה אותה ביצע התובע ללקוחות השותפות במקום הנתבעים, כאשר מדובר בעבודה שונה ממה שהתובע התחייב לבצע ללא תמורה, בהתאם לסעיף 4 להסכם.
הסוג השלישי: עבודת התובע אשר בוצעה במשרדו הקודם טרם כניסתו לשותפות אולם התשלום התקבל לאחר כינון השותפות. לטענת התובע המומחה מטעם בית משפט מתעלם מעבודה זו ודוחה את דרישת התובע לקבל תשלומים אלה, על אף שהם אינם שייכים כלל לשותפות.
לגבי סוג התשלומים הראשון , המומחה התייחס לכך במסגרת ראש הפרק של עודף תקבולים שמקורם בחלוקה לשותפות ועל כן הדיון יעשה בו בהמשך ולא בשלב זה.
לגבי סוג התשלומים השני, התובע טוען כי ביצע את העבודה כ"קבלן חוץ" בהתאם לסעיף 8 להסכם השותפות. לטענתו הסדר זה על אף שאינו מצוין מפורשות בהסכם השותפות, הצדדים הסכימו לו בהתנהגות ועל כן מחייב את שני הצדדים. לגישתו היתה הסכמה בהתנהגות מטעם הנתבעים לעבודת התובע מאחר שהנתבעים ידעו על העבודה והסכימו לה, ואף הנתבעים בעצמם ביצעו עבודות עבור התובע, מבלי שסוכם שכר הטרחה מראש, והתובע שילם להם לפי אותו תעריף שהוא דרש מהם. סך התשלומים בגין העבודה שביצע התובע והשלמת שלושת המחזורים שלא קיבל עליהם תשלום מהנתבעים עומד על סך 169,631 ₪.
לגבי סוג התשלומים השלישי , הרי שאין התייחסות של המומחה לעבודה זו ולתגמול הנטען ע"י התובע בגינה ועל כן אתייחס לטענה בהמשך.
27. הנתבעים אף הם מתייחסים לראש פרק זה של המומחה וטוענים, כי בכל הקשור לקביעת המומחה ביחס ללקוחות השותפות אשר התובע קיזז מתקבולי שכר הטרחה לעצמו ולא העביר לנתבעים את חלקם, או לחלופין גבה מראש שכר הטרחה מלקוחות השותפות ולא העביר לנתבעים את חלקם בשכר הטרחה, לגבי לקוחות אלו בלבד, מקובלת על הנתבעים קביעת המומחה כי על התובע לשלם להם סכום של 101,411 ₪. אולם בנוגע ללקוחות שהתובע כלל לא העביר לשותפות, חרף הסכם השותפות, טוענים הנתבעים כי המומחה שגה. הנתבעים טוענים כי עמדו על כך שימונה מומחה שהוא גם עורך דין וכי במקרה זה יש צורך בהכשרה משפטית לפירוש סעיפי השותפות. לגישתם המומחה טעה בפירוש שהעניק לסעיף 2( ט) להסכם. עפ"י ההסכם התובע לא רשאי להמשיך ולתת שירותים מקצועיים ללקוחותיו המנויים ברשימה שצורפה להסכם השותפות מבלי להעביר מחצית שכר הטרחה לשותפות. סעיף 4 להסכם קובע מפורשות כי העבודה תעשה ע"י הנתבעים בלבד למעט הנהלת חשבונות של לקוחות מסוימים שיוסכם עליהם בין הצדדים. סעיף 8 קובע כי במידה ויבוצעו עבודות ע"י צד אחד עבור הצד השני, יתחשבנו הצדדים בנוגע לשכר הטרחה עפ"י תעריף מוסכם. הנתבעים מעולם לא הסכימו כי התובע ימשיך ויתן שירותי ראיית חשבון ללקוחות המנויים ברשימה המצורפת ( נספח ב' לכתב התביעה) לא מפורשות ולא מכללא. הנתבעים מתנגדים לפרשנות התובע כי הוסכם שישמש כקבלן חוץ וזאת בהסתמך על סעיף 8 להסכם. לגישתם היה על המומחה לקיים פגישה עם הצדדים ולבדוק עימם אלו לקוחות עברו לשותפות ואלו לא על אף האמור בהסכם השותפות. במקרה דנן על בית המשפט לפרש את ההסכם ולהתעלם מפרשנות המומחה ולקבל את עמדת הנתבעים ביחס ללקוחות אשר לא עברו לשותפות והמנויים בנספח ב' לכתב התביעה.
28. לאחר שבחנתי את חוות דעת המומחה אל מול טענות הצדדים, אני קובע כי צדק המומחה במסקנותיו בראש פרק זה וההנחות עליהם התבסס.
29. הלכה פסוקה היא כי חוות דעת מומחה "נהנית ממעמד מיוחד" ( ע"א 558/96, 1240/96 חברת שיכון עובדים נ. רוזנטל פ"ד נב (4) 563, 570) ו "סביר להניח שבית-המשפט יאמץ את ממצאיו של המומחה אלא אם נראית סיבה טובה לעין שלא לעשות כן ... כאמור לא ייטה בית-המשפט לסטות מחוות-דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן" ( ע" 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה נ. רבי (לא פורסם) [פורסם בנבו].

30. בענייננו, לא מצאתי בטענות הצדדים עילה מספקת לסטות מחוות דעת המומחה והיא מקובלת עלי. חוו"ד מעמיקה, מפורטת, מבוססת על מסמכים ונתונים רבים שסופקו לו ע"י הצדדים. כמו כן זהו תחום מומחיותו, המומחה הינו רואה חשבון ומשפטן בהכשרתו, מכאן שיש לו את הידע והכלים הדרושים הן לבצע חישובים חשבונאיים והן להניח הנחות משפטיות. בית המשפט לא מחוייב לקבלן אולם במקרה דנן הן מקובלות עליי, כפי שיפורט להלן.

31. ראשית, אתייחס לטענת הצדדים כי היה על המומחה לזמנם לפגישה ולעמוד על כוונת הצדדים בפירוש הסכם השותפות ובכלל זה את סעיף 2(ט) להסכם ואת סעיף 8 להסכם השותפות. כעולה מסיכומי הצדדים עצמם, הם אינם מסכימים בינם לבין עצמם באשר לפירוש הנכון ולכוונת הצדדים. משכך, היות ואין בין הצדדים הסכמה בנוגע לפירוש הנכון של סעיפי השותפות אין מקום להעדיף את פרשנותם על זו של המומחה שהינה אובייקטיבית ומקצועית. לצדדים היתה אפשרות לשלוח למומחה שאלות הבהרה ולחקור אותו בבית המשפט. יש בכך לתקן כל פגם ככל שהיה בכך שלא זימנם לפגישה במשרדו.

32. בחקירתו בבית המשפט הסביר המומחה בפירוט כיצד ערך את חוו"ד (ר' עמ' 11 – 15 לפרוטוקול הדיון) ועל איזה הנחות התבסס. כך הסביר המומחה לעניין לקוחות שלא עברו לשותפות: " אם לוי נתן שירות ללקוח שלא עבר לשותפות אין התחשבנות. למעשה לא "מכר את הלקוח" ובהמשך "אם התובע ממשיך לתת שירותים ללקוח מסויים ולא הועברו לשותפות והתובע גבה ממנו כספים, לא נערכת התחשבנות בגין לקוח זה והתגבולים שהתובע גבה ממנו נותרים בידיו". המומחה נשאל ספציפית לעניין סעיף 2(ט) להסכם השותפות כדלקמן:
"ש. אני מדבר על הפרשנות שלך שאתה טועה
ת. הפרשנות שלי היא שלקוח שלא עובר לשותפות הוא לא קיבל שום שירות מהשותפות ולא גבתה בגינו שכ"ט. בגינו השותפות לא זכאית 50% משכר הטרחה".

33. הסבר זה של המומחה מקובל עלי. הוא מסתמך על ההגיון והשכל הישר והינו פרשנות סבירה להסכם. לקוח שלא עבר לשותפות לא קיבל ממנה שירות ראיית חשבון, ולא נעשתה ע"י הנתבעים ועובדיהם עבודה חשבונאית עבור ו. מכאן לא ברור מדוע התובע צריך להעביר סכומי כסף לנתבעים עבור לקוחות אלו, כאשר הוא זה שעשה את העבודה ונתן את השירות. הנתבעים לא הוכיחו כי התובע העלים מהם את העובדה שהוא ממשיך ונותן שירותי ראיית חשבון ללקוחות המנויים ברשימה, וזאת מבלי לעדכן אותם מראש ומבלי להעביר לשותפות מחצית מהתקבולים. פרשנות, לפיה על התובע להעביר תקבולים בגין לקוחות אלו לנתבעים , תביא לתוצאה בה הנתבעים מקבלים כסף עבור עבודה שלא בצעו. הדבר נוגד את דיני עשיית עושר ולא במשפט. אף אם לקוחות אלו מצויים ברשימה שהיו אמורים לעבור לשותפות, הרי שלא ניתן לכפות על לקוח לעבור נגד רצונו לשותפות שהוקמה , או לחייב את התובע להעביר לקוחות אלו לשותפות. על כן פרשנות המומחה מקובלת עלי.

34. אשר לטענת התובע כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לו סכומים בגין העבודה שהנתבעים היו צרכים לבצע לפי הסכם השותפות, ושהוא ביצע במקומם בהתאם לסעיף 8 להסכם השותפות, ושהוא ביצוע במקומם בהתאם לסעיף 8 להסכם השותפות, בדומה "לקבלן חוץ", הרי שדינה להידחות. ראשית, הטענה כי התובע היה למעשה "קבלן חוץ" של הנתבעים, נטענה פעם ראשונה בסיכומיו ועל כן מהווה שינוי והרחבת חזית אסורה. לגוף הטענה, אין בידי לקבלה, שכן התובע לא הוכיח כי בפועל נעשה שימוש בסעיף 8 להסכם השותפות ע"י הצדדים. תעריף שכ"ט בענין זה לא סוכם מראש ובכתב כדרישת הסעיף. לגישת התובע , במסגרת ההסדר היו אמורים הנתבעים לשלם לו על עבודות שביצע במקומם עבור לקוחות השותפות , מעבר לעבודה שבוצעה ללא תמורה לפי סעיף 4 להסכם , ואף הוא שילם לנתבעים את שכרם בעת שהזמין עבודה מסוימת לטובתו מהנתבעים "כקבלני משנה". ואולם התובע לא הציג כל אסמכתא לעניין ההסדר שנטען על ידו לרבות כספים שלטענתו העביר לנתבעים על עבודה שביצעו עבורו "כקבלני משנה". על התובע מוטל הנטל להוכיח ולבסס את טענותיו, תוך הצגת ראיות. עפ"י סעיף 8 להסכם , שכ"ט על עבודות נוספות בין הצדדים יהיו עפ"י הסכם מראש . הסכם בכתב שכזה אין בנמצא וצדק המומחה בקביעתו בעניין "ולא ראיתי שום הסכם על שכירת שירותי התובע לצורך שעות אלה, בהסכם כתוב במפורש שעבודות בין הצדדים יהיו עפ"י הסכם מראש ושכ"ט יקבע מראש ולא ראיתי הסכם כזה". התובע טען כי נכרת הסכם שכ"ט על דרך התנהגות, תוך שינוי סעיף 8 להסכם. טענה זו המועלת בפעם הראשונה ואינה מגובה בראיות כלשהן , ועל כן היא נדחית.

35. בסיכום ראש פרק זה, שוכנעתי כי המומחה צדק בקביעתו כי בגין ההתחשבנות עבור שירותים ללקוחות על התובע לשלם לנתבעים סכום של 101,411 ₪. הנחות הבסיס והנתונים עליהם התבסס המומחה מקובלים עלי ולא מצאתי כי יש מקום לסטות מן האמור בחוות הדעת.

החזר הוצאות
36. לטענת התובע מגיע לו החזר הוצאות ששילם לטענתו במקום השותפות בשנים 2007-2012 , בסכום של 49,929 ₪. התובע טוען שיש להחזיר לו בגין הוצאות אשר שולמו עבור השנים 2011 ו 2012 בשל שני קווי טלפון ופקס שנותרו לשמש את משרדם של הנתבעים לאחר תום תקופת השותפות, והועברו על שם הנתבעים רק בשנת 2012. אשר להוצאות לשנת 2 007 טוען התובע , כי הסכומים אותם הוא תובע מהווים חלק יחסי בלבד מכלל הוצאות יו במהלך שנה זו. הנתבעים מנגד טוענים כי המדובר בהוצאות פרטיות של התובע ובנו.
הנתבעים תובעים החזר בשיעור של 20% מההוצאה הכלליות של השותפות בשנים 2007-2008, סכום של 34,798 ₪, עבור השתתפותו של בן התובע בהוצאות המשרד. מנגד, הם מזכים אותו ואת התו בע בסך של 25,500 ₪, דהיינו בחלקו (50%) בשכר המגיע לבן התובע עבור שרותי הנהלת חשבונות שנתן לשותפות במשך 20 חודשים. סך הכל תובעים הם החזר הוצאות מאת התובע בסך 9,298 ₪.

37. המומחה התייחס לטענות הצדדים – תחילה באלו של התובע ולאחר מכן לטענות הנתבעים.
סעיף 11 להסכם השותפות קובע לעניין הוצאות כדלקמן:
"הוצאות ששולמו ע"י "לוי ושות', לתקופה שאחרי תחילת השותפות יוחזרו ע"י פרופמן לוי ושות' יחסית לתקופת השתייכותם, ככל שיתייחסו לתפעול המשרד ברח' העצמאות 82 חיפה או להפעלת השותפות כפי שהוסכם בחוזה זה".
המומחה מתייחס לסעיף זה ומחווה דעתו:
"למיטב הבנתי מתייחס סעיף 11 להסכם, לתקופת התפר בין המשרד העצמאי לוי ושות' לבין השותפות, סביב מועד העברת הלקוחות לשותפות 1.5.07. לא ניתן לפרש סעיף זה כמתיר תביעת הוצאות ששימשו ביצור הכנסותיו של התובע.
התובע מחד ממשיך לקיים פעילות עצמאית מחוץ לשותפות העולה על היקף הפעילות של השותפות, כפי שניתן לראות להלן....
...
ומאידך תובע מהשותפות החזר הוצאות ששימשו גם לפעילות זו.
מרגע ששימר התובע פעילות עצמאית ונפרדת הוא נדרש להוצאות שאת החזרן הוא תובע.
אינני סבור שמגיע לתובע החזר מהשותפות או הנתבעים בגין הוצאותיו...".
דעה זו של המומחה מקובלת עלי. היא מבוססת על שנקבע בהסכם השותפות ועל הנתונים שהעבירו הצדדים למומחה והנוגעים לראש פרק זה. היות וכך לא מצאתי כי קיימת הצדקה לסטייה מחוות דעת המומחה בעניין.
אשר לתביעת הנתבעים בראש פרק זה, אני קובע כי צדק המומחה בניתוח דרישת הנתבעים ודעתו, כי הם אינם זכאים להחזר הוצאות . כאמור בן התובע אינו צד להליך. הנתבעים לא הציגו מסמך כלשהו בנוגע להעסקתו ולתנאי העסקתו של בן התובע על ידם. עפ"י ההסכם (סעיף 4) שרותי השותפות אמורים להינתן ע"י הנתבעים. אם שכרו הנתבעים את שירותיו של בן התובע לבצע עבודות עבורם, עליהם לשלם לו את שכרו ואולם כאמור הוא אינו צד לתביעה דנן. אם בן התובע השתמש במשרדי הנתבעים לצורך ביצוע העבודה, אין הם יכולים לדרוש כעת השתתפות מהתובע בהוצאות המשרד בו ביצע בן התובע את העבודה כאמור.
לסיכום ראש פרק זה אני קובע, שאף צד אינו זכאי להחזר הוצאות מהצד שכנגד .

ציוד משרדי
38. סעיף 2(ז) להסכם השותפות קובע כדלקמן:
"כל ציוד שיעמיד "פרופמן" ל"לוי ושות'" לצורך תפעול השותפות, ישאר ציוד של "פרופמן" במשרדו. ציוד שיועבר ע"י "לוי ושות'" למשרדו שלך "פרופמן", לפי הרשימה המפורטת בנספח ב', יירכש ע"י "פרופמן" במחיר העלות המופחתת המופיעה בטופס יא' שיוכן לתאריך העברה".

39. לטענת התובע, עלות הציוד המועבר נכון למועד תחילת השותפות, קרי 1.5.07, עמד על 19,107 ₪ והפחת שנצבר בגינו עומד על 6,177 ₪. כך שסה"כ זכאי התובע ל 12,930 ₪ בגין מכירת הציוד לשותפות.
לטענת הנתבעים, עלות הציוד נכון ליום 31.12.06 עמדה על עלות מופחתת של סך כל הציוד של התובע בטופס פחת לשנת 2016, בסך של 14,053 ₪ ובניכוי פחת מוערך ל 4 חודשים של 2282 ₪ (פחת 1/3 מהפחת השנתי שנתבע בשנת 2006 6846 ₪). סך הכל בגין מכירת הציוד בניכוי פחת יש להעביר סך של 11,771 ₪.

40. המומחה חיווה דעתו כי הנתבעים שגו בחישוב הפחת לפי שנת 2006 " הואיל וחלק מהציוד לא נותרה יתרה מספקת להפחתה ב- 2007 והפחת אותו ניתן להפחית ב 4 החודשים הראשונים של 2007 הוא 1,373 ₪. תיקון שגיאת החישוב של הנתבעים יעמיד את יתרת העלות המופחתת של הציוד לפי שיטתם על 12,680 ₪, מה שמצמצם את ההפרש בין טענות הצדדים ל 250 ₪". בסיכום ראש פרק זה ) סבר המומחה כי יש לזכות את התובע בגין הציוד המשרדי שהועבר בסך 12,680 ₪.

41. התובע בסיכומיו מוכן לקבל את ההחלטה של המומחה בעניין (ר' סע' 59 לסיכומיו) בעוד הנתבעים כלל לא התייחסו לראש פרק זה בסיכומיהם.

42. לנוכח האמור ומאחר וקביעת המומחה מתבססת על נתונים שהציגו בפניו הצדדים ולאור הסבריו באשר לאופן חישוב עלות הציוד המשרדי, אני קובע כי בגין ראש פרק זה על הנתבעים לזכות את התובע בסך 12,680 ₪.

הלוואה
43. התובע תבע החזר הלוואה שניתנה על ידו ביום 11.6.2009 על סך 10,000 ₪ בתוספת ריבית של 1% לחודש. סה"כ 14,755 ₪ לחודש.
הנתבעים בכתב ההגנה טוענים כי התשלום של 10,000 ₪ הנ"ל ניתן להם ע"י התובע כתשלום על חשבון חובו לנתבעים וזאת בעקבות מכתב הדרישה שנשלח אליו ע"י עו"ד אופיר דידי ביום 24.5.2009 (ר' סעיף 31 לכתב ההגנה).

44. היות והנתבעים מודים כי הועבר אליהם הסך של 10,000 ₪ ע"י התובע ביום 11.6.09, חיווה דעתו המומחה כי סכום זה יוחזר על ידי הנתבעים לתובע. המומחה ציין כי התובע לא הציג בפניו הסכם הלוואה לתמיכה בשיעור הריבית הנדרש ועל כן ובהעדר תימוכין לעניין הריבית, סבר שאין לקבל את דרישת התובע לריבית בשיעור 1% לחודש. המומחה סבר כי הריבית תחושב עפ"י הריבית וההצמדה שיפסקו לגבי מרכיבי ההחלטה האחרים.

45. התובע בסיכומיו מציין כי קביעה זו של המומחה מקובלת עליו. הנתבעים לא התייחסו לעניין זה בסיכומיהם.

46. לא מצאתי כי יש מקום לסטות מחוות דעת המומחה. לצורך חישוב הסכום שעל הנתבעים להשיב לתובע בראש פרק זה אני קובע כי סכום זה , דהיינו 10,000 ₪, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום יצירת החוב, דהיינו 11.6.09 ועד למועד מתן פסק הדין.

עודף תקבולים שמקורם בחלוקה לשותפים
47. התובע טוען כי במהלך תקופת השותפות, דהיינו בין השנים 2008 עד 2010, הוציא חשבוניות מס/ קבלות בגין 50% מההכנסות שנגבו על ידי השותפות בסך של 216,002 ₪ (סה"כ הכנסות השותפות לאותן השנים 432,003 ₪ ומזה 50%). ואולם קיבל בחלוקה מהשותפות סך של 229,062₪ (ר' סעיף 7 לכתב התביעה). יוצא שהתובע קיבל ביתר סכום של 13,060 ₪ מעבר לחלקו.
המומחה בדק את הכנסות השותפות בהתבסס על חשבוניות מס/קבלה שהופקו על ידה ומצא כי הכנסות השותפות היו 455,937 ₪ (כמפורט בטבלה 1 לחוות דעתו של המומחה) ולא כפי שנטען ע"י התובע להכנסות בסך 432,002 ש"ח. לפיכך יוצא כי התובע משך 1,096 ₪ בלבד מעבר לחלקו מתקבולי השותפות. לפיכך קבע המומחה כי על התובע להחזיר לנתבעים סך של 1,096 בגין עודף תקבולים שמקורם בחלוקה לשותפים.

48. התובע טוען בסיכומיו כי לא קיבל עודף תקבולים מהשותפות. לגישתו המומחה טעה שכן התבסס בחישוביו בראש פרק זה על הדוח האישי שהוא הגיש למס הכנסה לשנת 2 008, אשר נפלה בו טעות בסך 1,354 ₪ במקום להסתמך על התקבולים בפועל מהשותפות. זאת ועוד, אם וכפי שמצא המומחה עודף התקבולים שמשך התובע עומד על 1,096 ₪ בלבד, ומאחר והתובע זיכה את הנתבעים בתביעתו בסך 13,060 ₪, יוצא שהנתבעים הם אלו שצריכים להחזיר לתובע עודף זיכוי בסך 12,964 ₪ (13,060 ₪ - 1,096 ₪) ולא להיפך כפי שקבע המומחה. יתר על כן קיימים מקרים בהם המומחה לא העניק לתובע את 3 המחזורים המגיעים לו לפי הסכם השותפות. לגישת התובע, סכום חלקי של המחזורים החסרים מסתכם בסך של 41,216 ₪ (ר' סעיף 89 לסיכומים).

49. הנתבעים בסיכומיהם לא התייחסו לטענות התובע בעניין זה.

50. לאחר ששקלתי טענות התובע, אני בדעה כי דינן להידחות מהטעמים שיפורטו להלן.

51. לא ברורה טענת התובע כי המומחה הסתמך על הדוח האישי שהוא הגיש למס הכנסה בשנת 2008, שכן המומחה מציין מפורשות כי חישב את הכנסות השותפות על פי חשבוניות המס/ קבלה שהופקו על ידי השותפות ובלשונו "הכנסות השותפות בהתבסס על חשבוניות מס/קבלה שהופקו על ידה עומדות על..." (ר' עמ' 16 לחוות דעתו). המומחה מפנה לטבלה חישוב הכנסות השותפות – טבלה מס' 1. המומחה צדק בהתבססו על חשבוניות מס/קבלה שהופקו ע"י השותפות עצמה , ולא על הדוחות האישי ים שה גיש התובע למס הכנסה. לפיכך אני דוחה טיעון זה של התובע.

52. התובע טועה בטענתו כי על הנתבעים להחזיר לו סכומי כסף בסך 12,964 ₪ , ש כן יש לבדוק בהקשר למה טען לעודף תקבולים שמשך מהשותפות. בחינת כתב התביעה מלמדת כי התובע טען שעם תום תקופת השותפות נותרו הנתבעים חייבים לו סך של 236,038 ₪, המהווים את הפרשי התשלומים לו מהשותפות בגין הלקוחות המפורטים בכתב תביעתו. לפי חישוביו, הנתבעים לא העבירו לו בגין לקוחות אלו סך של 249,098 ₪ , בניכוי תקבולים שהועברו אליו במהלך השותפות ביתר בסך 13,060 ₪ . כך שבסה"כ כאמור נותרו הנתבעים חייבים לתובע סך של 236,038 ₪. אולם המומחה , כאמור, לא מצא שהנתבעים חייבים בסופו של דבר לתובע בתום תק' השותפות, אלא, התובע הוא זה שחייב להם 101,411 ₪. משקיבלתי מסקנה זו של המומחה אין מקום לקבוע כי הנתבעים צריכים להחזיר לתובע עודף זיכוי בסך 12,964 ₪. ויודגש לו נמצאה תביעת התובע להפרשי תשלומים הנובעים מהסכם השותפות מוצדקת, הרי שטענתו לעודף זיכוי היתה מוצדקת. משלא כך הם פני הדברים איני מוצא כי יש לחייב את הנתבעים בתשלום האמור.

53. אשר לטענה כי היו מקרים בהם המומחה לא העניק לתובע את 3 המחזורים המגיעים לו על פי ההסכם, היא לא הוכחה על ידי התובע. הטענה הועלתה באופן כללי מבלי לפרט ומבלי להביא סימוכין כלשהם או אסמכתאות לעניין. משכך איני מוצא מקום להרחיב בסוגייה זו.

54. לסיום ראש פרק זה, אני קובע כי על התובע להשיב לנתבעים סך של 1,096 ₪.

טעויות נוספות של המומחה כנטען בסיכומי הנתבעים
55. בסעיפים 155-165 טוענים הנתבעים לטעויות נוספות בחוות דעת המומחה, תוך שהם מפרטים את טעותו ביחס ללקוח מס' 3 לחוות הדעת "העמותה למוסדות תורה" (להלן: " לקוח מס' 3"), לגביה סבר המומחה כי בגין לקוח זה חייבים הנתבעים לתובע סך של 4,749 ₪. לגישתם קבלת קביעה זו של המומחה תביא לכך שהנתבעים יאלצו להעביר לתובע את חלקו בשיעור 50% מתקבולי השותפות בגין 5 מחזורי חיוב במקום בגין 3 מחזורים, כפי שנקבע בהסכם השותפות. דרך חישוב זו של המומחה הינה מוטעת ומערערת את מהימנות המומחה, דבר שיש בו כדי להביא להעדפת חישובי הנתבעים על פני חישובי המומחה. המדובר בטעות מהותית.

56. התובע מתייחס בתשובתו לסיכומי הנתבעים לטענה זו של הנתבעים (עמ' לפני אחרון בתשובת התובע) וטוען כי חוות דעת המומחה נכונה. אילו הנתבעים היו מסכמים את החודשים עבורם דרש התובע תשלום בכתב התביעה, היו מקבלים בדיוק 36 חודשים, שהם 3 שנים. בנוסף, התביעה היתה עבור הכנת 3 מאזנים שנתיים ולא יותר, כפי שמנסים לטעון הנתבעים. בתשובה פירט התובע את אופן החישוב שעשה.

57. המומחה נחקר ארוכות בענין לקוח זה והסביר , כי עפ"י הסכם השותפות ל תובע הגיע 50% מתקבולי השותפות עבור 3 מחזורי חיוב. אולם בפועל התובע קיבל עבור 2.5 מחזורי חיוב בלבד. היה מגיע לו בגין חצי מחזור חיוב ועל כן נקבע כי על הנתבעים להעביר לתובע סך של 4,749 ₪. ב"כ התובע הציגה בפני המומחה חשבונית משנת 2008 שיצאה עבור שנת 2006 וביקשה כי המומחה יסביר מדוע חויבו הנתבעים להעביר לתובע תקבולים על מחזור חיוב של 2006 שאינו נכלל בהסכם השותפות. המומחה השיב כי החשבונית שיצאה מהשותפות מעידה כי נתקבלו תקבולים מלקוח 3 לשותפות, אולם, אין היא מעידה כי הועברו תקבולים מהשותפות לתובע וכי התובע קיבל את שהגיע לו עפ"י ההסכם.

58. עדות המומחה והסבריו מקובלים עלי לרבות החישובים שהוצגו על ידו ועל ידי התובע בגין לקוח מס' 3. התרשמתי כי לקוח זה חויב בגין 3 מחזורי חיוב בלבד ולא מעבר. אין באופן החישוב כדי לפגום באמינות המומחה וחוות דעתו ולא מוצדק לסטות ולהעדיף את חישובי הנתבעים על פני חוות דעת המומחה.

59. לאחר ששקלתי טענות הצדדים אני קובע כי לא נפלה טעות בחישובי המומחה בנוגע ללקוח זה, ואין בדרך החישוב שנעשתה בכדי לערער את אמינות חוות דעתו.

דיון בסוג התשלומים השלישי המפורטים בסיכומי התובע
60. בסיכומיו טוען התובע כי המומחה התעלם בחוות דעתו מחיוב הנתבעים בתשלום המגיע לו בגין סכומים אשר הועברו לשותפות לאחר הקמתה , עבור עבודות אשר בוצעו על ידו טרם הקמת השותפות. התובע טוען כי רשימה חלקית של העבודות שבוצעו ע"י התובע במשרדו הקודם, טרם כניסתו לשותפות ואשר המומחה התעלם ממנה, מסתכמת בסך של 88,892 ₪. (ר' סעיף 99-101 לכתב התביעה).

61. הנתבעים לא התייחסו בסיכומיהם לטענה זו של התובע.

62. המומחה נחקר והסביר שערך את חישוביו בהתאם למה שהשותפות גבתה בפועל. אם התובע עבד וערך דוח שעות בגין עבודה בתיק של לקוח מסוים אולם השותפות לא גבתה בגין שעות עבודה אלו של התובע, התובע לא זכאי לתשלום מאת השותפות בגין עבודה זו , כל עוד לא נגבה על ידה כסף בגינה. המומחה הוסיף והסביר בהקשר זה ,כי ייתכן מצבים שבהם בעלי מקצוע מחייבים לקוחות לאחר ביצוע העבודה. המומחה שב והדגיש כי לשותפות, במקרה דנן , הגיע שכ"ט רק בגין עבודות שבוצעו על ידה בתוך תקופת השותפות. דוח של שנת 2006 יכול שיעשה במהלך שנת 2007. יתרה מכך, לא ניתן להתחיל ולעשותו לפני חודש 3/07.

63. במהלך הדיון שהתקיים התובע ביקש להגיד מספר מילים ובית המשפט נעתר לבקשתו.
התובע טען בנוגע למס' לקוחות (לקוח מס' 4, לקוח מס' 5 ולקוח מס' 8) כי המומחה דחה את תביעתו שעמדה על עשרות אלפי שקלים, למרות שבתיקי הלקוחות הללו מרבית העבודה נעשתה על ידו עוד במשרד הקודם, טרם כניסתו לשותפות. המומחה השיב כי אינו מוצא ברישומיו את המספרים להם טען התובע בדיון בבית המשפט.

64. אני מקבל את דעתו של המומחה. המספרים אותם ציין התובע בדיון שונים מהמספרים המ ובאים בכתב התביעה שלו:
כך בכתב התביעה דורש התובע בנוגע ללקוח מס' 4 סך של 1,669 ₪ ולא את הסכום שמציין התובע בדיון: 23,672 ₪.
בנוגע ללקוח מס' 5, דורש התובע בכתב התביעה סך של 3,071 ₪ ולא את הסכום שאוזכר על ידו בדיון, דהיינו 9,690 ₪.
בנוגע ללקוח מס' 8 דורש התובע בכתב תביעתו סך של 380 ₪ בלבד, בעוד בדיון מציין כי תבע סך של 24,000 ₪.
לגופו של עניין, התובע לא הוכיח טענתו, כי השותפות לא העבירה לו כספים המגיעים לו מהעבודה שביצע טרם כניסתו לשותפות ואשר הועברו לשותפות במקום אליו לאחר הקמתה. מקובל עלי כי ייתכנו מצבים בהם העבודה על דוח משנת 2006 תעשה באמצע שנת 2007, כאשר השותפות כבר קמה. למ רות שמדובר בדוח משנת 2006, דהיינו קודם להיווצרות השותפות, הרי שהעבודה בתיק החלה לאחר הקמתה של השותפות ועל כן בהתאם לאמור בהסכם השותפות, העבודה נעשתה בתוך תקופת השותפות ע"י השותפות וההכנסות בגין עבודה זו מגיעות לשותפות. אין בכך בכדי להעיד כי המדובר בעבודה שביצע התובע טרם כניסתו לשותפות.
לנוכח האמור טענת התובע נדחית.

תום הלב של הנתבעים – כעולה מסיכומי התובע
65. בסיכומיו מתייחס התובע ארוכות להתנהלות הנתבעים ונותן מס' דוגמאות, אשר לטענתו מעידים כי הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב. הנתבעים בסיכומיהם הגיבו לטענות התובע בעניין (ר' פרק ד לסיכומי הנתבעים).
לא מצאתי כי עלי להזדקק להכרעה בנושא זה שכן התוצאה אליה הגעתי לא מושפעת מגורמים אלו.
הצדדים בהתנהגותם ובעצם הפנייה לערכאה זו ויתרו על האפשרות לפנייה לבוררות בהתאם להסכם השותפות, ועל כן אין כל צורך להכריע בסוגיה האם המסמך המופיע כנספח B לכתב התביעה שכנגד אכן נשלח לתובע אם לאו.
כך איני נדרש להכריע גם בסוגיה האם נספחי המומחה המלאים נשלחו לנתבעים ומתי, שכן "המחדל" תוקן ע"י המצאה מלאה של הנספחים וקיום דיון הוכחות נוסף לאחר שמלוא החומר עמד בפני הנתבעים. אין כל צורך בדיון בשאלה האם החומר הומצא לנתבעים עוד קודם לכן אם לאו.
לאור האמור ומשאין מדובר בסוגיות מהותיות , אינני נדרש להכריע בעניין.

הפרת ההסכם ע"י התובע – כעולה מטענות הנתבעים
66. הנתבעים בסיכומיהם טוענים ארוכות (סעיפים 52-80) כי התובע פעל בניגוד להסכם השותפות כאשר המשיך והעניק שירות ללקוחות אשר שמם נקוב בנספח א' להסכם השותפות, וללקוחות נוספים שהוא הביא לשותפות בתקופת חיותה של השותפות ועל כן הם זכאים לסכום של 315,588.25 ₪, קרי הסכום הנתבע בתביעה שכנגד. הנתבעים טוענים כי למעשה התובע פעל בסתר תוך הפרת חובת הגילוי החלה עליו ובחוסר תום לב , שעה שהעניק לאותם לקוחות את השירותים החשבונאיים ובכך גרם למעשה להפרת הסכם השותפות . לפיכך על פי סעיף 2 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א – 1970, הם זכאים לפיצויים. הנתבעים הוסיפו וטענו כי אילו ידעו שכך יפעל התובע, לא היו מתקשרים עימו בהסכם השותפות וכי התובע הטעה אותם כל תקופת השותפות. בעניין זה הופנה בית המשפט לסעיף 15 לחוק החוזים.

67. התובע התייחס בסיכומי התשובה לטענות אלו של הנתבעים וטען, כי במהלך ק יומה של השותפות ביצע עבודות עבור לקוחות המנויים ברשימה שבנספח א' להסכם השותפות בשני מצבים: כאשר הלקוח לא הי ה מעוניין בשירותי הנתבעים , או כאשר ה וא ביצע את העבודה במקום הנתבעים, לדוג' במקרה בו הלקוח הופיע במשרדי הנתבעים אך אלו לא היו זמינים באותו יום ולכן ה וא טיפל בו. התובע טען כי לא ניתן להכריח בעל עסק להיות לקוח של משרד רואי חשבון אחר ועל כן היו לקוחות המופיעים בנספח א' להסכם השותפות אשר בסופו של יום לא עברו לשותפות , שכן לא היו מעוניינים ששירותי ראיית החשבון ינתנ ו להם ע"י השותפות, ובמצב זה לא נ יתן לכפות זאת עליהם. התובע ציין כי אף פעולה לא נעשתה בסתר, כי עבד מתוך משרדם של הנתבעים , ולכן אין לקבל את הטענה כי הנתבעים לא ידע שהו א ביצע עבודות אלה.
טענת הנתבעים כי לו ידעו שהתובע ינהג כך לא היו מתקשרים עימו בהסכם מלכתחילה מופרכת שכן לא הובאה לכך כל ראיה.
מבחינה משפטית טוען התובע כי הנתבעים טעו שעה שציינו בסיכומיהם סעיפים מחוק החוזים המתייחסים לפגמים שנפלו בכריתת החוזה, בעוד היה עליהם להתייחס לסעיפי חו ק המדברים על הפרת חוזה וביטלו. מכל מקום, במקרה דנן ההסכם לא בוטל ולמעשה מקריאת הסיכומים עולה כי הנתבעים מבקשים השבה ולא ביטול ההסכם - השבה חד צדדית. טענה שמועלת לראשונה בסיכומיהם ומהווה ה רחבת חזית.

68. לאחר ששקלתי טענות הצדדים, אני קובע כי הנתבעים לא הוכיחו שהתובע העלים מהם את העובדה , כי המשיך ליתן שירותי ראיית חשבון ללקוחות במהלך קיומה של השותפות. התובע לא יכול היה לכפות על הלקוחות לעבור ולקבל שירותי ראיית חשבון מהשותפות שהוקמה. במקרה כזה אם לקוח לא עבר לשותפות והיא לא העניקה לו שירותי ראיית חשבון, לא ניתן לחייב את התובע לשלם לנתבעים על לקוח זה במסגרת ההתחשבנות בין הצדדים. לא הוכחה טענת הנתבעים כי התובע העביר חלק מהלקוחות המופיעים ברשימה וחלק לא, בהתאם למה שנוח לו. הסבריו , כי חלק מהלקוחות לא עברו לשותפות בסופו של דבר , היות ולא רצו כי שירותי ראיית החשבון ינתנו להם ע ל ידה, מקובלים עלי, ואיני רואה בהתנהלות זו של התובע משום הפרת הסכם השותפות. חיוב התובע בתשלום לנתבעים בגין לקוחות אלו תהווה למעשה עשיית עושר ולא במשפט , שכן הנתבעים יקבלו כספים מבלי שנתנו תמורה כלשהיא בגינם, דהיינו ביצעו עבודה עבור לקוחות אלו.
משלא מצאתי שבהיבט זה היתה הפרה של ההסכם מצד התובע, דין טענת הנתבעים להידחות.

תוצאה
69. התביעה העקרית נדחית בכל הנוגע לס כומי הכסף שנתבעו ע"י התובע בגין שירותים עבור 54 לקוחות עפ"י רשימה והחזר הוצאות לשנים 2007-2012.

70. התביעה העקרית מתקבלת בחלקה בכל הנוגע לציוד משרדי עפ"י עלות מופחתת וההלוואה מיום 11.6.09. כן התביעה העיקרית מתקבלת בגין הלו ואה של 10,000 ₪.

71. לפיכך, אני קובע כי על הנתבעים לשלם לתובע בגין מכירת הציוד לשותפות סך של 12,680 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום חוו"ד המומחה ועד היום, שעומדים סה"כ על 13,020 ₪. כן על הנתבעת להשיב לתובע את הסכום של 10,000 ₪ אשר ניתן על ידו לשותפות, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום יצירת החוב, דהיינו 11.6.09 ועד ליום מתן פס"ד, שעומד נכון להיום 12,436 ₪.

72. התביעה הנגדית נדחית בכל הנודע לדרישה להחזר בגין הוצאות משרד. כן נדחה הסכום הנטען לניכוי תשלום עבור ציוד לפי טופס פחת וניכוי בגין תשלום לבן התובע , עבור שירותי הנהלת חשבון שהעניק לשותפות.

73. התביעה הנגדת מתקבלת בחלקה בראש פרק של חיוב התובע בגין שרותים ללקוחות. אני קובע כי התובע ישלם לנתבעים סך של 101,411 ₪ בגין ראש פרק זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוו"ד המומחה ועד היום, שעומד ים סה"כ על 104, 132 ₪. כן קובע אני כי על התובע להשיב לנתבעים סך של 1,096 ₪ בגין עודף תקבולים שקיבל ומקורם בחלוקה לשותפים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן חוו"ד ועד היום, העומדים סה"כ על 1,125 ₪ .

תוצאה אופרטיבית
74. לאחר קיזוז הסכומים המגיעים לתובע מהסכומים המגיעים לנתבעים, אני קובע כי התובע ישלם לנתבעים סך של 79,801 ₪ בצירוף מע"מ , בסה"כ: 93,367 ₪ (להלן: " הסכום לתשלום") . התשלום יעשה כנגד חשבונית מס שהנתבעים יוציאו לתובע.

75. כמו כן התובע ישלם לנתבעים שכ"ט בגובה 20% מהסכום לתשלום בצירוף מע"מ, וכן שיפוי בגין מחצית מהאגרה בה הנתבעים נשאו (משוערך להיום). אין צו להוצאות נוספות.

76. התשלום ייעשה תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ט תמוז תשע"ח, 02 יולי 2018.