הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24559-02-17

לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

התובע
פלוני

ע"י עוה"ד דניאל ברק ואח'

נגד

הנתבע
לביב חלבי

ע"י עוה"ד רמי חלבי
נגד

הצד השלישי
הראל חברה לביטוח בע"מ

ע"י עוה"ד אבי אלרום ואח'

פסק דין

תביעה לנזקי גוף שאירעו לתובע על פי הנטען עת הגיע לאולם השמחות "טאג' מאהאל", שבבעלות הנתבע , על מנת ל יטול מקרר. הצדדים חלוקים בשאלת נסיבות אירוע התאונה ושאלת גובה הנזק. בנוסף התבררה במסגרת התביעה טענת הנתבע לקיום כיסוי ביטוחי לתאונה, ככל שתוכח אחריותו, בהראל חברה לביטוח בע"מ.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. התובע יליד 1981 טוען כי נפגע בגופו ביום 18/9/2015 עת היה בשטח אולם שמחות המכונה "טאג' מאהאל" שבבעלות הנתבע בדליית-אלכרמל (להלן: האולם ). על פי הנטען ביום הנטען בשעות הערב התלווה התובע לחברו ושכנו מר אמיר חלבי (להלן: אמיר ) על מנת לעזור לאחרון בהעברת מקרר מהאולם לביתו של אמיר. אמיר מסר לתובע כי קבע עם הנתבע שיבוא לקחת את המקרר מהאולם. לאחר שהגיעו לאולם הם פגשו את הנתבע וחלק מהעובדים שם. הנתבע הוביל את התובע ואת אמיר למקום בו היה המקרר במטבח של האולם, ואליהם התלוו מספר עובדים שהיו במטבח על מנת לעזור בהובלת המקרר לרכב. הנתבע ביקש מאמיר לגרור את המקרר לכיוון המעלית בקומה שבה נמצא המטבח. התובע ואמיר עשו כבקשת הנתבע וכשהגיעו למעלית הבחינו כי מדובר במעלית שירות, שהפתח שלה עשוי מרשת שנפתחה ידנית. אמיר והתובע נכנסו למעלית, לאחר שהכניסו את המקרר, אמיר לחץ על הכפתור המעלה את המעלית, לקומת הכניסה לבניין בו מצוי אולם השמחות. התובע ראה כי המעלית מתקרבת לקומת הכניסה, לפתע כבה האור ונהיה חשוך במעלית. המעלית נפלה בפתאומיות ובמהירות כלפי מטה אך היא לא נחבטה בקרקע. מעוצמת ומהירות הנפילה של המעלית נפגע התובע ברגלו הימנית בחלק התחתון ונגרם לו שבר מרוסק בעצם העקב. המעלית נתקעה בגובה מסוים מעל פני הקרקע ועבדים של הנתבע חילצו את התובע ואמיר מהמעלית. נטען עוד כי גם אמיר נפגע וטופל בבית חולים. על פי הנטען התובע ואמיר פונו מהאולם על ידי אחיו בשם עמיד ודודו בשם אדהם. בדרך לבית החולים התקיימה שיחת טלפון בין אמיר לנתבע בה ביקש האחרון מהאמיר כי ימסרו שנפלו במדרגות ליד הבריכה, תוך שהוא מסביר כי הבריכה מבוטחת בביטוח והם יוכלו לקבל פיצויים מחברת הביטוח, בעוד אולם השמחות אינו מבוטח. לכן זו הסיבה שנרשם בדו"ח חדר מיון בבית חולים כרמל כי התובע עיקם קרסול באולם אירועים ולאחר מכן גם במסמכים בית חולים בני ציון. התובע ביקש מהנתבע לבדוק את המעלית אך הנתבע בתשובה סירב, בטענה שהתובע מסר גרסה לפיה נפגע בשטח הבריכה. התובע ביסס את תביעתו על עוולות הרשלנות והפר חובה חקוקה.

כתוצאה מהתאונה סבל התובע שבר מרוסק בעקב רגל ימין. השבר לא אובחן בבית חולים כרמל אליו פנה התובע בהתחלה, אלא מאוחר יותר בבית חולים בני ציון, לאחר שבוצעה לו בדיקת CT. התובע תמך את תביעתו בחוות דעת של ד"ר ברטלר , מומחה רפואי בשטח האורטופדי, שקבע בחוות דעתו כי לתובע נותרה נכות צמיתה בשיעור של 10% בגין הגבלות קשות בפרק סובטולרי מימין.

2. הנתבע הגיש כתב הגנה בו מסר גרסה עובדתית לאירועי אותו יום. לטענתו ביום 18/9/2015 ועת ששהה במטבח האולם יחד עם עובדים שביצעו במקום עבודות והכנות לאירוע, הגיע התובע ביחד עם אמיר וטענו בפניו כי מר בסאם חלבי שלח אותם בכדי לקחת עבורו מקרר השייך לו. מדובר במקרר קטן המשמש לגלידות ושוקל 15ק"ג. התובע ואמיר הרימו ביחד את המקרר ללא מאמץ מיוחד ולקחו אותו ויצאו מתחום האולם. זמן קצר לאחר המפגש , הודיע לנתבע אחד העובדים במקום כי התובע נפל בבריכה. הנתבע ניגש לבריכה, דיבר עם התובע והלה סיפר לו כי עיקם את קרסול רגל ימין על משטח הבריכה וזאת לאחר שסיים לעלות את המדרגות המחברות בין האולם לבריכה ועת שהתובע ואמיר הרימו את המקרר בידיהם. הנתבע טוען כי שאל עובדים במקום אם מישהו ראה את האירוע והוא נענה בשלילה. הנתבע מפנה בכתב הגנתו לגרסאות השונות שמסר התובע עת פנה לטיפול רפואי כאשר לטעמו גרסאות אלו בצירוף הגרסה שמסר בפניו וזו שמסר בכתב התביעה מגיעת לכדי ארבע גרסאות שונות.

הנתבע טוען כי התובע כלל לא עלה במעלית ולא היה יכול לעלות במעלית לה טען, אשר משמשת להעמסת והובלת ציוד בלבד ולא עולים בה בני אדם. כמו כן, קיים שילוט במקום האוסר עליית בני אדם במעלית. עוד טוען הנתבע כי מדובר במעלית מכנית העובדת על ידי לחצן חיצוני שמופעל על ידי עובד העומד מחוץ למעלית, ועל כן טענות התובע כאילו המעלית נפלה לא תתכן , אינה נכונה ואינה סבירה. הנתבע טוען לסיום כי לאחר האירוע יצר קשר עם התובע ושאל לשלומו, והתובע ציין כי מצבו טוב ומאז לא שמע מהתובע דבר עד לקבלת מכתב דרישה מבא כוח התובע והנושא תאריך מיום 12/11/2015. הנתבע הגיש מטעמו חוות דעת נגדית של ד"ר דניאל משה לפיה לא נותרה לתובע נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

3. בשלבים מתקדמים של הליכי קדם המשפט ביקש הנתבע להאריך לו את המועד למשלוח הודעה לצד שלישי כנגד חברת הביטוח שביטחה לטענתו את המקום. בקשתו נענתה והנתבע הגיש הודעה לצד שלישי בה טען שהוא הבעלים של חברת פוטו מאפ בע"מ המפעילה בין היתר בריכת שחיה, מכון כושר ומגרשי ספורט לטניס וכדור סל. ליד מתקנים אלו קיין האולם. הצד השלישי (להלן: המבטחת ) ביטחה את המתקנים הנ"ל בביטוח אחריות צד שלישי מיום 31/1/2015 ועד ליום 31/1/2016. הנתבע טען כי ככל שיוכח כי התובע נפל בשטח מתחם הבריכה אזי קיים כיסוי ביטוחי על ידי המבטחת בהיותה המבטחת במתחם הבריכה.

3. המבטחת בכתב הגנתה בה טענה כי ביטחה בתקופה הרלוונטית את חדר הכושר ומגרשי הספורט כאשר הדגישה כי לא ביטחה את אולם השמחות. כמו כן טענה, שאין כיסוי ביטוחי לאחריות נושאי משרה. עוד נטען כי לאור טענות התובע כי הנתבע ביקש ממנו למסור עובדות כוזבות בבית החולים אין כיסוי ביטוחי.

הכרעה ודיון

4. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל ומאידך דין ההודעה לצד שלישי להידחות. הפלוגתות השוניות במחלוקת בין הצדדים הן כדלקמן:

א. נסיבות אירוע התאונה;
ב. האחריות המשפטית של הנתבע;
ג. גובה הנזק;
ד. שאלת הכיסוי הביטוחי.

להלן נדון בפלוגתות הנ"ל כסדרן.

נסיבות אירוע התאונה

5. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את גרסת התביעה לפיה התובע נפגע כתוצאה מצניחת המעלית בעודו הוא אמיר והמקרר נמצאים בה. יש לקבל את טענתם כי מי שאמר להם לעשות שימוש במעלית היה הנתבע. להלן אפרט ואנמק.

בעניין זה הובאו מטעם התביעה לעדות התובע, אמיר ועובד לשעבר של הנתבע, מר זאהר אימן. מאידך הנתבע העיד בעצמו וכן הביא מטעמו עובד המטבח מר חוסאם שרוף ועובד התחזוקה מר ג'וזיף חלבי. אקדים ואומר כי אני מעדיף את עדויות התביעה על פני עדויות ההגנה.

עדויות התביעה עשו עליי רושם אמין. עדותו של התובע לא לקתה בסתירות פנימיות או חיצוניות היא התיישבה עם יתר עדויות התביעה והייתה עקבית. עניין קריטי הדורש התייחסות הוא עניין הגרסה שנמסרה בבתי החולים לאחר התאונה. התובע בתצהיר עדות ראשית מטעמו חזר על הנסיבות שנטענו במסגרת כתב התביעה. עוד הוסיף וטען כי הוא התבקש בבית החולים למסור גרסה אחרת ולפיה הוא החליק במדרגות "ליד הבריכה" (סעיף 15 לתצהיר). בחדר מיון בבית חולים כרמל מסר התובע גרסה לפיה: "לדבריו עיקם קרסול ימין היום במסגרת אולם חתונות". מספר ימים לאחר מכן, במסגרת אשפוז בבית חולים בני ציון בחיפה, מסר: "4 ימים טרם פנייתו למיון נפל על מדרגות באולם אירועים". התובע נחקר על הגרסאות שמסר ועל הפער בין האמור בתצהיר לפיו הוא נתבקש לומר שנפל במדרגות ליד הבריכה לבין האמור במסמכים הרפואיים לפיהם הוא נפל בשטח אולם האירועים. בתחילה אציין כי אינני רואה פער כל כך גדול שכן בתצהיר נמסר כי הנפילה הייתה במדרגות ליד הבריכה ולא ב שטח הבריכה. כל העדים תמימי דעים כי המדרגות קרובות מבחינה פיזית לשטח הבריכה. שנית, התובע מספק הסבר טוב לפער זה כאשר הוא טען ש טעה: "אז אולי טעיתי אמרתי אולם חתונות, הייתי צריך להגיד כן, בריכה" (עמ' 6 ש' 5) וכי כנראה הפער נו בע בשל הכאבים בהם היה נתון בשל הפגיעה: "לא חשבתי על זה בכלל מרוב כאבים" (עמ' 6 ש' 19). יש לזכור כי על פי הנטען, הנתבע שוחח עם העד אמיר וביקש ממנו לשנות גרסה ואמיר הוא שביקש מהתובע לשנות גרסה. ואכן אמיר בעדותו לפני גם הוא מאשר שמסר לתובע כי הנתבע ביקש שיאמר כי נפל בבריכה אך אינו יודע איזה גרסה מסר התובע הלאה (עמ' 48 ש' 37). לכן האפשרות שהיה "טלפון שבור" היא בהחלט אפשרית , במיוחד כאשר הגרסה שהתבקש למסור היא שקרית , ואינה משקפת את מה שאירע בפועל , ומשכך הסבירות שתחול בה תמורות היא אפשרו סבירה ביותר. ביתר העניינים עדות התובע התיישבה עם עדות יתר העדים באשר לאופן בו אירעה התאונה. כך לדוגמא הן התובע והן יתר עדי התביעה מסרו כי המעלית לא נחבטה ברצפה לאחר שקרסה אלא נעצרה בגובה של כחצי מטר. הן התובע והן אמיר מסרו כי הגיעו למקום ברכבו של אמיר. שני עדים אלו והעד אימן מסרו כי הנתבע הוא שהתלווה אליהם והצביע על המקרר ועוד. התובע נחקר ארוכות ממה קיבל את המכה עם קריסת המעלית והוא השיב באופן עקבי כי אינו יודע במדויק אם הוא קיבל מכה מהמקרר או מעצם הנפילה. העובדה שהתובע אינו מוכן למסור פרטים ולהפליג בתיאורים מלמדת על מהימנותו.

6. העד אמיר העיד לפני לגבי הנסיבות ותמך בעדות התובע. עד זה עמד על כך שהתאונה אירעה במעלית. עוד מסר עד זה כי הנתבע שוחח עמו לאחר התאונה וביקש כי התובע ימסור גרסה אחרת לאירוע התאונה. עד זה ידע לתאר את המעלית ואף מסר כי ההפעלה שלה היא באמצעות כבל היורד מלמעלה עם לחצן (עמ' 42 ש' 34 – 35), דבר המלמד על מהימנותו. עד זה כמו התובע העיד כי המעלית קרסה כאשר הם היו כבר למעלה וכמעט הגיעו לקומה העליונה (עמ' 43 ש' 36 – 38).

העד מר זאהר איימן גם הוא עמד על עדותו לפיה התאונה אירעה במעלית השירות. עד זה מסר עוד כי אין לו הכרות קודמת עם התובע ולכן הסבירות כי עדותו תהיה מוטה היא נמוכה. הנתבע בתצהירו לא מסר כל הסבר מדוע עד זה, שעבד בעבר אצלו, יעליל עליו בגרסת שווא. עד זה אישר כי המעלית מופעל באמצעות לחצן הקשור בכבל פנימי בדיוק כפי שהתובע והעד אמיר מסרו (עמ' 58 ש' 21- 22 , 31 – 32). גם עד זה מסר כי המעלית לאח הנפילה עצרה בגובה של כחצי מטר (עמ' 59 ש' 35). לכן צירוף עדותו של עדי התביעה ודיוקם בפרטים הקטנים מובילה אותי למסקנה כי הם תיארו אירועים אמתיים שקרו בפועל ולא המציאו את הגרסה של פגיעה כתוצאה מנפילת המעלית.

7. מאידך עדויות ההגנה בכלל ועדות הנתבע בפרט לא היו אמינות עליי. בעדות הנתבע נפלו סתירות מהותיות, ויתרה מכך הונחה בפני ראיה משמעותית בדמות הקלטת שיחה שנעשתה בין התובע לבין הנתבע , בה נשמע הנתבע ביוזמתו, ומבלי שהתובע מתייחס לכך, מזכיר את המעלית. מדובר בראיה שהיא בבחינת אקדח מעשן ו ראשית הודאה מחוץ לכותלי בית המשפט בכך שהמעלית הייתה מעורבת בתאונה.

בהקלטה נשמעים התובע והנתבע משוחחים כאשר בתחילה הנתבע שואל על שלומו של התובע ומתעדכן במצבו הרפואי. התובע עדכן אותו כי בבית חולים בני ציון, בו הוא נמצא בעת השיחה, אבחנו קיומו של שבר בעוד שבבית חולים כרמל לא אבחנו את קיומו של השבר. הנתבע נשמע גם אומר ומביע פליאה איך לא אובחן השבר מלכתחילה: "בפעם הראשונה אמר לי אין כלום..אמרתי לו לא יכול להיות". בניגוד לכך בתצהירו ובכתב ההגנה מצא הנתבע לנכון לתמוהה כיצד אובחן שבר אצל התובע, כאשר בפניה הראשונה לא אותר שבר? לכן שינוי העמדה של הנתב ע מעיב על מהימנותו.

בהמשך ההקלטה נשמע הנתבע אומר כך:

"לביב: תגיד לי.. אתה רוצה ללכת על משהו? אתה רוצה לתבוע?
התובע: לא יודע מה לעשות .. אתה צריך לדבר עם אמיר יותר בקיא בדברים.
.
.
לביב: אוקי בסדר.. כן זה המספר שלי. אהה כי אם..
התובע: כן אני מבין בגלל שאני בבית חולים לא רוצה לדבר.
לביב: לא אוקי בדיוק. בגלל המעלית לא כדאי
התובע: בסדר גמור בגלל זה אמרתי לך לדבר עם אמיר שיסדר את המצב. "

הנתבע בחקירתו הנגדית נשאל על שיחה זו והוא לא הכחיש את השיחה. כמו כן נשאל הכיצד הוא מזכיר ביוזמתו את המעלית אם לא הייתה מעלית מעורבת. בתחילה הכחיש כי אמר וטען "לא אמרתי ככה" (עמ' 81 ש' 40). לאחר מכן הושמעה לנתבע ההקלטה, וכ שהתחוור כי כן אמר את הדברים הגיב:

"הרי אמיר אמר לי שהוא הולך לתבוע במעלית. אני אמרתי לו הרי אין קשר למעלית, ביני לבין אמיר לא בשיחת טלפון אלא ביני לבין אמיר אמרתי לו, מה הסיבה שתתבע במעלית? אז הוא אמר לי זה הכי קל מה שאמר לו עורך הדין. ואני מבחינתי זה לא היה במעלית מהרגע הראשון זה לא היה במעלית ואני אמרתי לו."

8. הסבר זה של הנתבע מוקשה בעיני. הנתבע נשאל מתי דיבר לפני כן עם התובע ואמיר ואמר שהיה בקשר רציף איתם מאז התאונה. ובהמשך פירט ואמר: "זה יום אחרי. התקשרתי לשאול לשלומם, שמעת את זה בהקלטה" (עמ' 83 ש' 33). אולם טענה זו לפיה דיבר עם אמיר והלה העלה בפניו את האפשרות שיטען כי נפלו במעלית אינה מסתדרת עם דברים אחרים שאמר הנתבע באותה שיחה. לאחר ששאל הנתבע את התובע אם הוא מתכוון לתבוע והתובע הפנה אותו לאמיר ביקש הנתבע מהתובע: " תשלח לי את המספר של אמיר" (עמ' 2 לתמליל) והתובע השיב: " עכשיו אני אשלח לך אותה בהודעה. זה המספר שלך?" והנתבע השיב לו "זה המספר שלי". אם הנתבע שוחח טלפונית עם אמיר לאחר התאונה ואמיר העלה את נושא המעלית מדוע הוא מבקש את מספר הטלפון שלו. יתרה מכך, אין זכר בתצהירו של הנתבע לכך שהתובע או אמיר ביקשו מיד ובסמוך לאירוע להלביש את התאונה על המעלית כפי שהוא ניסה לשכנעני בחקירתו הנגדית. היעלה על הדעת שהנתבע לאורך כל ההליך שתקף ללא לאות את גרסת התביעה והדגיש כי יש בפי התובע ארבעה גרסאות לא יציין עובדה חשובה זו? היעלה על הדעת כי הנתבע, שראה כי נטען בכתב התביעה שהוא ביקש מהתובע לשנות גרסתו בבית חולים, לא ישיב בכתב ההגנה ובתצהיר באותו מטבע קרי: התובע ואמיר הם שביקשו ממנו להלביש את התאונה על המעלית? לכן אני דוחה את הסבריו של הנתבע וקובע כי הוא שהעלה את נושא המעלית ומיוזמתו. אמרתו כפי שנשמע בהקלטה "לא כדאי" הייתה מכוונת לכך שבאולם השמחות לא היה ביטוח ולכן לא כדאי לתובע ולאמיר לטעון כי נפלו במעלית. אם לא די בכך, בניגוד לטענת הנתבע לפיה שוחח עם אמיר על האפשרות שתוגש תביעה בגין המעלית, אמיר בפועל לא הגיש תביעה נזיקית ולכן הטענה קרסה מאליה. נראה דווקא כי התנהגות הנתבע לאחר התאונה לפיה שמר על קשר רציף עם התובע ואמיר, התעניין בימים שלאחר מכן אם תוגש תביעה, מעידה כי הוא חשש מפני אותה תביעה. נראה כי התנהלות זו מוסברת יותר על רקע של אירוע קריסת מעלית , כאשר הוא הורה לתובע ולאמיר להשתמש בה , ומאידך לא ניתן להסבירה התנהלות שכזו על רקע של נפילה סתמית בשטח הבריכה, מקום יש לו כיסוי ביטוחי.

אם התובע ואמיר כלל לא היו במעלית אלא הגיעו למטבח דרך המדרגות ועזבו באותו אופן הכיצד ידעו – בימים הסמוכים שלאחר התאונה - כי יש מעלית שירות במתחם שניתן להלביש עליה את התאונה ? במיוחד שעד ההגנה מר שרוף שירטט את מיקום מעלית השירות מנוגד לכיוון היציאה של המדרגות (ראו: ת/6) . כיצד ידע התובע לתאר בעדותו כי יש תריס למעלית השירות כפי שתואר גם על ידי עד ההגנה שרוף (עמ' 89 ש' 29) אם כלל לא היה במעלית? כיצד כל עדי התביעה ידעו כי יש כבל עם כפתור בתוך המעלית?

9. לחוסר מהימנות הנתבע אני מוצא תמיכה בראיות אחרות. הנתבע העיד לפני כי כשמצא את התובע ואת אמיר בשטח הבריכה, לאחר שהתובע נפגע , המקרר לא היה איתם. כשנשאל היכן המקרר הוא השיב כי היה במטבח ולא מצא לספק כל הסב לעובדה זו (עמ' 67 ש' 36 - 37). גרסה זו לא רק שהיא מעיבה על מהימנות גרסתו , לפיה התובע נפל עת הוביל את המקרר בשטח הבריכה , אלא הימצאות המקרר במטבח תומך דווקא בגרסת התובע לפיה הוא נפל במעלית עם המקרר ב מעלית השירות ועל כן המקרר נותר שם. סתירה נוספת בין הטענות שהעלה הנתבע בכתב ההגנה לבין הגרסה שהועלתה בחקירה הנגדית נמצאת בשאלה מה טען התובע כשפגש אותו הנתבע לאחר התאונה. בכתב ההגנה נטען כי התובע סיפר לנתבע כי עיקם את הקרסול בשטח הבריכה. בתצהיר נטען כי התובע ואמיר מסרו לו כי נפלו בשטח הבריכה (סעיף 5 לתצהיר). בעדותו לפני טען הנתבע: "הוא אמר לי קיבלתי מכה" וכששאלתי אותו האם התובע פירט כיצד קיבל את המכה השיב: "לא, רק קיבל מכה וכואבת לו הרגל" (עמ' 66 ש' 18 – 22).

סתירה נוספת בעדותו של הנתבע התגלעה בקשר לשאלה כיצד נודע לו על התאונה. בכתב ההגנה טען כי קיבל הודעה מאחד העובדים שהתובע נפל בבריכה. בתצהיר עדות ראשית טען כי זמן קצר לאחר שנפרד מהם "הגיעו אלי התובע ומר אמיר וטענו בפני כי הם נפלו בבריכה" (סעיף 5 לתצהירו). בחקירתו לפני טען הנתבע גרסה אחרת. לשיטתו הוא ראה את התובע ואמיר יושבים בתוך הבנין ביציאה לבריכה. הוא פנה אל התובע ושאל אותו מה קרה והתובע השיב כי קיבל מכה (עמ' 66 ש' 15 – 18).

10. עדי ההגנה שהובאו על ידי הנתבע גם הם עשו עלי רושם בלתי אמין. למותר לציין כי במועד מתן עדותם שני עדים אלו נמצאים בקשרי עבודה עם הנתבע ולכן יש להתייחס לעדותם בזהירות. העד ג'וזיף חלבי מסר תצהיר לפיו הוא עובד במדידות עם הנתבע ועוסק בענייני תחזוקה בבריכה ובאולם. ביום 18/9/2015 פגש את התובע ואת אמיר על משטח הבריכה בקרבת הדלת המסתובבת של האולם כאשר ראה מקפיא שוכב ליד התובע והתובע מתלונן על כאבים ברגלו. גרסה זו סותרת את גרסת הנתבע לפני לפיה כשמצא את התובע המקפיא היה במטבח. ג'וזיף עומת עם גרסה זו של הנתבע ונשאל לעמדתו. במקום להשיב בקצרה שהוא עומד על כך שראה את המקפיא החל לספר את הסיפור מההתחלה וטען כי ראה את התובע ואמיר נכנסים לשטח (עובדה שלא צוינה בתצהיר) אחרי כחצי שעה ראה אותם על המקפיא (עמ' 93 ש' 36 – 37). כשנשאל העד והתבקש לתאר את המקפיא השיב בצורה מתחמקת " לא זוכר" (עמ' 94 ש' 27), מה שמטיל ספק בגרסתו בשים לב שאינו יודע למסור פרטים. כשנשאל באיזה שעה ראה את התובע ואמיר השיב 4 - 6 פלוס מינוס (עמ' 94 ש' 32). אולם שעות אלו לא תואמות את שעת ההגעה למיון של בית חולים כרמל 20:35, בשים לב לכך שאחרי התאונה הובהל התובע מדליית אלכרמל לבית החולים , ובשים לב למרחק בין היישוב לבית החולים. העד ג'וזיף בעצמו ציין שהנסיעה אורכת חצי שעה (עמ' 95 ש' 21). לכן אני לא נותן אימון בגרסתו של עד זה ואינני מאמין כי ראה את מה שתיאר בתצהיר.

כך גם אינני מאמין לעדות עד ההגנה מר שרוף. עד זה מסר תצהיר עדות ראשית לפיו ביום המקרה עבד במטבח אליו הגיע התובע ואדם נוסף. התובע ציין בפניו כי הנתבע ביקש ממנו לקחת את אותו מקפיא. העד אמר לתובע שהוא יכול לקחת את המקפיא והדגיש בפניו כי אינו יכול לעשות שימוש במעלית (מדוע שיציין מראש עובדה זו אם מדובר באנשים זרים והעובדים לא עושים שימוש במעלית?) וכי יהיה עליו לעשות שימוש במדרגות. בעקבות כך טוען העד כי התובע שינה את כיוון הליכתו ופנה למדרגות היציאה. עוד טוען העד בתצהירו כי ליד המעלית יש שילוט האוסר על שימוש במעלית וכי המעלית משמשת להובלת סחורות והיא מעולם לא קרסה. עוד מוסיף ומתייחס לתצהירו של אימן וטוען כי הלה עסק בעבודות מטבח ולא ראה כי בא במגע או דיבר עם התובע.

בניגוד לאמור בתצהירו של העד בחקירתו הנגדית מסר כי הנתבע היה עם התובע ואמיר והראה להם את המקפיא. בניגוד לאמור בתצהיר עד זה הודה כי המעלית משמשת אנשים שהם עובדי האולם. וכלשונו: " קודם כל אסור לזרים לעלות למעלית, זה רק לשימוש שלי, שימוש אנשי האולם שלי." (עמ' 89 ש' 14 – 15). הצהרה זו מנוגדת להצהרת הנתבע ולשילוט שכביכול מותקן בפתח המעלית. עוד מסר והוסיף עד זה, בחקירתו הנגדית , כי ראה את התובע ואמיר עולים במדרגות (עמ' 90 ש' 36) דבר שלא מצא לנכון למסור במסגרת תצהיר עדות הראשית. התרשמותי היא שעד זה לא בוחל להפליג בעדותו בניסיון לצייר תמונה של מהימנות. אם לא די בכך כשמסרתי לעד כי העד איימן העיד כי התובע ואמיר נפלו במעלית והעד איימן חילץ אותם הוא הגיב בתדהמה "מה?" (עמ' 92 ש' 13) כאילו ששמע עובדה זו בפעם הראשונה. דא עקא, שהוא לכאורה מצא לנכון להגיב על תצהירו של איימן במסגרת התצהיר שמסר ולכן פליאתו תמוהה ביותר. לבסוף עד זה מסר בעדותו לפני כי לאחר שדיבר עם אמיר והתובע הוא עזב את המטבח לאולם עובדה שלא מצא לנכון לציין בתצהירו. לכן אני מקבל את עדותו בערבון מוגבל ולא נותן אימון בה.

11. מכל הסיבות לעיל אני מעדיף את עדויות התביעה ומעדיפן על פני עדויות ההגנה. אני קובע כי הנתבע הוא שאמר לתובע ואמיר לעלות במעלית. אני וקבע עוד כי לאחר שאלו עלו במעלית ועת שזו הגיעה כמעט לקומה שמעל לפתע קרסה אך לא פגעה באדמה. התובע ואמיר חולצו הצעלית על ידי העד איימן.

האחריות המשפטית

12. הלכה פסוקה היא כי בעל מקרקעין חב בחובת זהירות כלפי המבקרים והמוזמנים לחצריו . הוא חייב לנקוט באמצעי זהירות שישמרו על ביטחונם ובטיחותם ולא לחשוף את המוזמנים לחצריו לסיכונים בלתי סבירים (לאחריות בעל מקרקעין ומחזיק בהם ראו: ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630; ע"א 7436/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני [פורסם בנבו]).

הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי לא ערך בדיקות שוטפות של אותה מעלית על ידי בודק מוסמך (עמ' 72 ש' 5 – 9). מאחר והמעלית מופעלת באמצעות כננת היא עונה אחר ההגדרה של מתקן הרמה כקבוע בחוק. סעיף 79 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל – 1970 (להלן: הפקודה ) מגדיר "מכונת הרמה" כדלקמן:

"בסימן זה –

"מכונת הרמה" – התקן הרמה, לרבות עגורן, קילון, תלת-רגל, התקן משיכה, מחפר עגורן, מחדיר כלונסאות, כננת , מלגזה, גלגלת, גלגלת שרשרת, גלגלת כבלים, גלגילון, מסוע עילי, מסילת כבל, חבל עילי וכל מכונה אחרת היכולה באמצעות אבזר הרמה להרים עומס, להורידו או להחזיקו תלוי;" (ההדגשה שלי – א.כ.)

על פי סעיף 81 לפקודה קיימת חובה לערוך בדיקה יסודית של מכונת הרמה כל 14 חודשים. יתרה מכן אני סבור כי במקרה זה יש להעביר את נטל ההוכחה לשכמו של הנתבע להראות כי לא התרשל (להיפוך נטל הבאת הראיה בענייני מעליות כשלא ידוע מה הנסיבות של הפגיעה ראו: ע"א 241/89 ישראליפט נ. הינדלי, פ"ד מט(1) 45). הנתבע לא עמד בנטל זה לא הביא חוות דעת שתראה כי המעלית הייתה תקינה. יתרה מכך, הנתבע מנע בדיקה של המעלית על ידי מומחה מטעם התובע סמוך לאחר התאונה , כעולה מההתכתבויות בין הצדדים , ולכן יש לזקוף עניין זה לחובתו, דבר המקים חזקה כי אילו המעלית נבדקה היא הייתה נמצאת בלתי תקינה. לכן מכל הטעמים האלו אני סבור כי יש להטיל אחריות על הנתבע.

13. מאידך יש מקום להטיל אשם תורם על התובע אך אין להטיל אשם תורם משמעותי כפי שהנתבע מבקש במסגרת סיכומיו. יש להטיל את עיקר האשמה על הגורם שלו מלוא השליטה במקום ובעל האפשרות למנוע את הנזק. יתרה מכך, התובע נכנס לאותה מעלית לאחר שהנתבע אמר לו לעשות כן ולכן עניין זה מנטרל את נושא השילוט שהיה כביכול במקום והמשמעות שיש לייחס לו מבחינת אשם תורם. אוסיף כאן כי ספק אם היה שילוט במקום שכן העד אימן זאהר העיד כי בזמן התאונה לא הייתה דלת זכוכית או שילוט כפי שרואים בתמונות. מאידך התובע ואמיר הם בני אדם בוגרים והיה עליהם לנקוט משנה זהירות בעת שהסכימו לעלות למעלית שירות תוך שהם סומכים על הנתבע בצורה עיוורת. התובע עבד קב"ט באוניברסיטה באותה עת וניתן היה לצפות ממנו להפעיל שיקול דעת בטרם הסכים לכנס להרפתקה זו. לכן אני מייחס לתובע אשם תורם בשיעור של 20%.

גובה הנזק

הנכות הרפואית

14. בשל הפערים בין חוות הדעת מיניתי מטעם בית המשפט את פרופ' גרשון וולפין כמומחה רפואי בתחום האורתופדי. המומחה קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה בתנועות סיבוב פנימי של מפרק סובטולרי. המומחה קבע עוד כי בעיון בצילומי רנטגן עוד מיום התאונה ניתן לראות בהם שבר מרוסק של הקרסול. הנתבע חלק על קביעות המומחה וביקש לחקור אותו על חוות דעתו. במסגרת סיכומיו הוא מעלה טענות מטענות שונות כנגד חוות דעתו של המומחה שאומר מעתה כי דינן להידחות.

אזכיר מושכלות יסוד בעניין חוות דעת שניתנה על ידי מומחה מטעם בית המשפט. בבר"מ 5171/07 מנשה נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה [פורסם בנבו] נפסק:

"כשממנה בית משפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד- שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל את שיקול דעתו של בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן".

עוד נפסק בע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה בע"מ נ' ארז איתן ואח' [פורסם בנבו] :

"...משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים..."

15. הנתבע מצא לנכון לחקור את המומחה, כאשר החקירה בוצעה בצורה קנטרנית על ידי בא כוח הנתבע. יתרה מכן , לא הייתה כל תכלית ראויה או נקודה משמעותית שהועלתה על ידי הנתבע בחקירה , שניתן לומר כי חוות הדעת ומסקנותיה היו בלתי סבירות. התנהלות זו של הנתבע , כאשר הוא ביקש להביא את המומחה , שאינו צעיר בימים , לחקירה בתקופת מגפת הקורונה אכן הרגיזה את המומחה אך אין בכך עילה להת ערבות בחוות דעתו. הנתבע מלין בסיכומיו כי המומחה לא צירף את צילומי הרנטגן לחוות הדעת. כמובן שאין כל חובה לעשות כן. האם המומחה מטעם הנתבע צירף צילומי רנטגן לחוות דעתו? כמובן שלא. אילו הנתבע רצה לעיין בעצמו בצילומים אלו יכל לבקשם מהמומחה מבעוד מועד. הנתבע טוען כי המומחה לא יכל לספק תשובה לטענה כי בחדר מיון ביום התאונה לא נמצא שבר. אולם כמובן שטענה זו אינה נכונה עת בחוות דעתו ציין במפורש כי בעיון בצילומי רנטגן רואים שברים (ראה עדות המומחה עמ' 12). עוד, טענת הנתבע לפיה המומחה לא התייחס למסמך מסוים מיום 29/10/2015 הופרחה ללא שנטען מה נפקות טענה זו וכיצד מסמך זה משפיע על חוות דעתו של המומחה. לבסוף אין לבוא בטרוניה למומחה על שאינו יכול לקבוע במדויק מה מנגנון הפגיעה שגרם לשבר. לכן לא מצאתי כל עילה להתערבות בחוות דעת המומחה ואף לדעתי חקירתו הייתה מיותרת וביזבזה את זמנו של בית המשפט.

הנכות התפקודית

16. התובע בזמן אירוע התאונה היה בן 34. על פי תצהירו התובע עבד כסייר אבטחה באוניברסיטת חיפה, עבודה הדורשת כי יהיה בכושר פיזי. העבודה דורשת מאמץ פיזי והליכה למרחקים ולכן אין לי ספק כי יש הנכות היא בעלת היבט תפקודי על עבודתו של התובע. מאידך לאחר התאונה התובע קודם בתפקיד והפך לקב"ט במעונות הסטודנטים והוא אחראי על עובדים אחרים. מתלושי השכר לא התרשמתי כי בשלב זה יש פגיעה בשכרו של התובע ולכן יש לפסוק לתובע את הפסדי השכר לעתיד על דרך האומדנא.

כאב וסבל

17. בשים לב לשבר ממנו סבל התובע, לאשפוז בבית חולים, לניתוח לו נזקק, לגובה הנכות הצמיתה ולגילו הצעיר אני פוסק בגין כאב וסבל סך של 30,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

הפסדי שכר לעבר

18. התובע טוען כי נעדר מעבודתו ממועד התאונה ועד לתחילת חודש פברואר 2016. במהלך תקופה זו קיבל שכר מלא ללא שעות נוספות על חשבון ימי מחלה. לכן מבקש התובע לפצות אותו בתקופה זו בגין הפסד שעות נוספות. כן מבקש לפצות אותו על אובדן ימי מחלה בשיעור 50%. הפסדי השכר בגין שעות נוספות הייתה בממוצע בסך של כ- 1,000 ₪ לחודש ולכן בגין מרכיב זה אני פוסק לתובע סך של 4,000 ₪. בנוסף בגין הפסד צבירה של ימי מחלה אני פוסק לתובע לפי 33% לחודש. ממוצע שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה היה בסך של 9,082 ₪. לכן שליש מהפסד שכר מלא לעבר הוא בסך של 13,623 ₪. בצירוף הפסד בגין שעות נוספות מתקבל סך של 17,623 ₪. בתוספת ריבית מאמצע התקופה מתקבל סך של 18,673 ₪.

לגבי הפסדי שכר חלקיים אלו לא הוכחו ולא הובאו תלושי שכר של התובע. לכן לא אפסוק הפסדי שכר חלקיי לעבר.

עזרה והוצאות לעבר

19. התובע אינו טוען כי נזקק לעזרה כלשהי לאחר אירוע התאונה למרות שטוען כי לאחר הניתוח היה בגבס ונעדר מהעבודה עד לתחילת חודש פברואר 2016. בסיכומים התובע דורש לפסוק לו בגין עזרת צד ג' של בני משפחה וקרובים מבלי להעיד על כך בתצהירו ומבלי להביא עדים לעניין זה. מאידך הוא טוען כי נזקק לטיפול רפואי. לכן אני פוסק בגין הוצאות בלבד סכום גלובאלי בסך של 4,000 ₪.

הפסד כושר לעתיד

20. בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד אני פוסק סך של 70,000 ₪.

הפסד תנאים סוציאליים

21. 12.5% מסה"כ הפסדי השכר בגין הפסד תנאים סוציאליים ובסה"כ סך של 11,084 ₪.

סה"כ נזק

22. סה"כ נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 133,757 ₪. סכום זה בניכוי אשם תורם מתקבל סך של 107,006 ₪.

הכיסוי הביטוחי

23. הנתבע במסגרת סיכומיו טען כי המבטחת הביאה לעדות עדה אשר התברר כי אינה בקיאה בפרטי התיק. עדה זו לא ידעה לענות על הרבה שאלות, היא לא הקימה את הפוליסה, לא ערכה את הסקר שנערך לעסק המבוטח ולא הייתה בקשר עם הנתבע בעת עריכת הפוליסה. בנוסף טוען הנתבע כי העדה התחמקה מלהמציא מסמכים. אין מחלוקת כי הפוליסה משנת 2015 הייתה בתוקף וכללה הרחבה לבריכה. הנתבע טוען כי היה צורך לערוך סקר חדש ומשלא נעשה על ידי המבטחת עליה לשאת בתוצאות. המבטחת ערכה הרחבה לפוליסה הכוללת את הבריכה כאשר היא אינה יודעת את מיקומה, ולא ערכה סקר המתייחס אליה. ברור כי הבריכה כוללת מערך שירותים שלם השייך אליה כגון חדרי שירותים והלבשה, עמדת המציל, קיוסק, מטבח, מעל ית שירות ועוד ולא ערכה את הבדיקות המתאימות בטרם ערכה את הביטוח. הנתבע העיד כי הוא ערך ביטוח לבריכה ומבחינתו הבריכה כוללת את המטבח ומעלית השירות.

המבטחת בסיכומיה טוענת כי הנתבע אינו מבוטח בפוליסה ושם המבוטח הוא אחר. כמו כן יש החרגה לאחריות נושאי משרה. עוד טענה כי יש לדחות את ההודעה לצד שלישי בשל מסירת עובדות כוזבות. יתרה מכך, נטען כי הטענה לפיה המטבח ומעלית השירות מבוטחים היא בבחינת הרחבת חזית אסורה. עוד נטען כי הפוליסה אינה מכסה ולא נועדה לכסות את אולם האירועים.

24. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין טענות הנתבע להידחות.

יש ממש בטענת המבטחת לפיה טענות התובע מהווה הרחבת חזית. הנתבע בהודעה לצד שלישי טען כי התובע מסר שלוש גרסאות לפיהן הוא נפל בשטח הבריכה. לכן טען הנתבע כי במידה ותתקבלנה שלוש גרסאות אלו אזי יש כיסוי ביטוחי לאירוע ולכן קמה לו הזכות לבקש שיפוי מהמבטחת. וכך טען בסעיף 14 להודעה לצד שלישי:

"יובהר כי הפוליסה מכסה את האירוע נשוא התביעה הנטען ע"י התובע. ויובהר כי התובע העלה 3 גרסאות שונות וסותרות כמפורט בכתב התביעה ויודגש כי גרסאותיו השונות אם יתבררו כי הם נכונות יש בגין אחת מהן יש כיסוי ביטוחי מאחר ושלל הגרסאות מתייחסות לאירוע הנטען כי אירע במתחם הבריכה."

יוער כי בכתב ההגנה טען הנתבע כי הובע העלה 4 גרסאות כאשר 3 מהם מתייחסות לשטח הבריכה ואחת, שהועלתה בכתב התביעה, התייחסה למעלית השרות במטבח אולם האירועים. לאור זאת, ברור כי הנתבע מודה שבמידה והגרסה לפיה הוא נפגע ממעלית השירות, תתקבל אזי אין כיסוי ביטוחי. על רקע זה הצהיר בא כוח הנתבע בישיבת קדם המשפט מיום 18/6/2019: "יש ביטוח שמכסה את כל מתחם הבריכה, אך לאולם האירועים אין ביטוח". על רקע טענות אלו הביאו הצדדים את ראיותיהן כאשר לא הייתה כל טענה בפי הנתבע במסגרת ההודעה לצד שלישי כי הביטוח נעשה על יד המבטחת בצורה לא תקינה ללא עריכת סקר ומשכן יש לכלול את המעלית כמבוטחת בביטוח הבריכה. רק לאחר סיום שמיעת הראיות "נזכר" הנתבע לבקש להורות למבטחת להמציא מסמכים נוספים ובהחלטה מיום 5/9/2020 הבקשה נדחתה, כאשר הערתי כי לא ברור מה תכלית הבקשה ואיזה פלוגתא היא באה לשרת. יצוין כי בתצהיר עדות ראשית, הנתבע מילא את פיו מים ולא כלל כל טענה בנושא הבטוחי לרבות טענות על האופן בו נערך הביטוח ומה הוא אמור לכלול. כל הטענות היו בידיעת הנתבע והוא יכל להעלותן מבעד מועד במסגרת ההודעה לצד ג'. כעת להעלות טענות לפיהן ביטוח הבריכה כולל גם את המעלית, מקום שטענות אלו לא נכללו בהודעה והיה ברור כי הנתבע לא טען זאת, מקפח את זכו המבטחת להביא ראיות בעניין זה ופוגע בזכויותיה הדיוניות.

25. גם לגופו של עניין אני סבור כי דין ההודעה דחיה. יש ממש בטענות המבטחת לפיהן הוא היה מעורב בהעלאת טענות כוזבות כלפי המבטחת ולכן אין כיסוי ביטוחי מכוח הוראות סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981. הנתבע הוא אדריכל הרעיון לפיה תועלה גרסה עובדתי שהתובע ואמיר נפלו בשטח הבריכה. על פי ההלכה שנפסקה ב רע"א 9215/10 פלדמן נ. הפניקס חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] נקבע כי הנטל להוכיח את יסודות סעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח מוטל על המבטחת כמי שטוענת לפטור מאחריות ביטוחית. יחד עם זאת, מקום בו הוכיחה המבטחת את התקיימות היסוד הראשון והשני לתנאי סעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח שהם מסירת מידע כוזב או העלמת עובדות, תוך ש המבוטח מודע לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו, אזי עובר הנטל למבוטח להראות שלא הייתה כוונת מרמה או להסביר את הסיבה מדוע נמסרו עובדות אלה. הנתבע היה מודע לכך שהתובע נפגע ממעלית השירות והוא העלים עובדה זו מהמבטחת, במטרה להוציא כספי במרמה. הנטל עובר אליו להראות כי לא הייתה כוונת מרמה אך הוא לא התייחס לכך בתצהיר העדות מטעמו.

אני סבור עוד כי אין כיסוי ביטוחי מסיבה נוספת. נוכחות התובע ואמיר במקום לא היה לה דבר וחצי דבר עם הבריכה או השירותים הנלווים לבריכה. הם לא היו רוחצים בבריכה והם לא אכלו בבריכה והם לא היו עובדי המקום. הם באו לאולם השמחות לצורך נטילת מקפיא ונוכחותם במעלית השירות הייתה על רקע זה. גם אם אקבל את הטענה כי ביטוח הבריכה כולל את מעלית השירות הרי מעלית זו משרתת את אולם השמחות. לא ייתכן כי יינתן כיסוי ביטוחי לפעילות שמבוצעת בקשר לאולם השמחות והמקום הנתבע לא רכש ביטוח ולא שילם פרמיה. המבטחת בוודאי שלא התכוונה לכסות סיכונים הקשורים בכך בחינם ולכן גם מסיבה זו אין כיסוי ביטוחי.

26. יתרה מכך הפוליסה הורחבה לכסות את אחריות המבוטח כבעלים ומפעיל של בריכת שחיה. ככל שמעלית השירות שימשה לצורך הובלת מוצרי מזון לקיוסק של הבריכה הדבר אינו חיוני להפעלת הבריכה ולכן אני סבור שאין לראות בשירות נלווה זה כנופל בגדר הכיסוי הבטוחי.

לבסוף התנהגות הנתבע מחוץ לכותלי בית המשפט בזמן אמת לאחר אירוע התאונה מלמדת כי לא הייתה לו כל ציפייה שהביטוח יכסה אחריותו לאירועים תאונתיים בשטח אולם השמחות לרבות מעלית השירות. הנתבע פעל לכך שהתובע ואמיר ישנו את גרסתם כך שיטענו כי נפלו בשטח הבריכה ללמדך כי לא הייתה לו כל ציפייה לתחולת הביטוח על מעלית השירות. לכן התנהגות זו כמוה כהודאת בעל דין לפיה אין כיסוי ביטוחי.

התוצאה

27. אני מחייב את הנתבע לשלם לתובע סך של 107,006 ₪. לסכום זה יתווסף שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% בתוספת מע"מ. כי ישלם הנתבע לתובע הוצאות משפט בסך של 7,000 ₪.

אני מורה על דחיית ההודעה לצד שלישי. הנתבע יישא בהוצאות הצד השלישי בסך של 10,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ד אלול תשפ"א, 01 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.