הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24269-12-15

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובע

פואד ג'אבר
ע"י ב"כ עוה"ד פואד בדאח

נגד

נתבעת
מועצה מקומית ע וספיא
ע"י ב"כ עוה"ד אופיר רשף ואח'

פסק דין

בפניי תובענה כספית/נזיקית מיום 17.12.2015 בסך של 234,447 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע הינו תושב הישוב עוספיא והבעלים של חלקת מקרקעין ששטחה כ – 700 מ"ר, אשר ממוקמת בשכונת "אבו עבדאללה" , וידועה כגוש 17132 חלקה 9 תת חלקה 2 . התובע רכש את הדירה , אשר בנויה על גבי מדרון תלול בצלע ההר , בתאריך 20.9.2006 ממר פואד אבו רוחנא (ת.ז. XXXXXX122) אשר היה הבעלים הרשום של מחצית מהזכויות הקנייניות במגרש אשר שטחו הכולל הינו 18,377 מ"ר .

מסביב לביתו של התובע קיימת רצפת בטון יצוקה ששטחה כ – 250 מ"ר, כאשר בצידה הצפוני של הרצפה נמצא קיר תומך , בצד המערבי אדמה ובצד המזרחי בהמשך לרצפה קיים קיר תומך עשוי מאבן ואילו בצד הדרומי קיים שביל צר שבסמוך אליו קיים מדרון תלול מאוד שעומקו כ – 15 מ' .

זמן קצר מאוד לאחר רכישת המקרקעין נודע לתובע כי באותו גוש ובאותה חלקה מתגורר אדם אחר שגם שמו הינו פואד ג'אבר ושהינו בעלים של מגרש אחר וכי המגרש שאותו רכש לצורך בניית בית מגוריו (תת חלקה 9/2) נמצא בשטח חקלאי שאינו מאפשר בניית דירות למגורים בתחומו.

בתאריך 4.1.2007 פנה דר' אכרם חסון, אשר שימש באותה עת כראש עיריית עיר הכרמל (טרם ביטולה כרשות מאוחדת בשל היישובים עוספיא ו דאליית אל כרמל) אל הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים בבקשה לפעול לכך שיינתן לתובע אישור חריג לבניית ביתו בשל תקלת הרישום שאירעה מטעמים שאינם קשורים בו .

בתאריך 14.5.2009 הגיש התובע אל הוועדה המרחבית לתכנון ובנייה "רכס הכרמל" בקשה למתן היתר בנייה לנכס אולם הבקשה מעולם לא נדונה ולא אושרה על ידי הוועדה, משום שהמגרש שאותו רכש התובע נבנה על גבי קרקע חקלאית .

בחודש יולי 2009 הגיש התובע לבית משפט השלום בחיפה תובענה כספית כנגד הנתבעת, לאחר שהנתבעת ביצעה עבודות חפירה בסמוך לקו ביוב אשר הותקן בסמוך לביתו שנים רבות לפני כן וכתוצאה מכך נגרמו לו ולשכניו מטרדים סביבתיים חמורים.

עיקר המחלוקת במסגרת אותו הליך משפטי התמקדה במחלוקת אשר התגלעה בין הצדדים בנוגע לעלויות מימון בנייתו של קיר תומך שמטרתו למנוע הצפות, סתימות והתדרדרות עפר ואבנים מכיוון המדרון הסמוך , שבו מותקן קו הביוב, אל עבר המגרש אשר נמצא בבעלות התובע (ת"א 1040-07-09).

בתאריך 10.2.2013 העביר בית המשפט (כב' השופטת מעין צור) את התביעה להליך בוררות בפני עוה"ד, אדריכל ושמאי המקרקעין מר אסא זוהר ומספר שנים לאחר מכן בתאריך 19.2.2017 ניתן פסק בוררות אשר אושר על ידי ביהמ"ש בתאריך 25.5.2017 .

במסגרת פסק הבוררות נקבע כי גורמים בכירים בנתבעת, שבכללם ראש העיר דאז ומהנדס העיר דאז , היו מודעים לכוונתו של התובע לבנות במגרש זה ואף ביקשו לסייע בידיו בבניית ביתו . כמו כן , עולה למקרא פסק הבוררות כי במהלך התקופה שבה נבנה ביתו של התובע נהוג היה לבנות דירות למגורים גם בשטחים חקלאיים אשר נמצאו בתחום שיפוטה של עיר הכרמל , וכי עובדה זו הייתה ידועה לפרנסי העיר אשר נמנעו מנקיטת הליכים משפטיים כנגד התושבים אשר בנו את בתיהם בשטחים חקלאיים מבלי לקבל היתר מתאים לכך .

במסגרת ההתדיינות האמורה טען התובע בפני כב' הבורר זוהר כי קיר תומך, שאותו בנה מכספו הפרטי , נבנה על סמך התחייבותה של הנתבעת לשאת במלוא עלויות בנייתו לצורך מניעת הצפות ונזקים נוספים למגרש המצוי בבעלותו .

בסופו של יום נקבע בפסק הבוררות כי על הנתבעת לפצות את התובע במחצית מעלות בניית הקיר התומך אשר נבנה בצידו הצפוני של המגרש (בסך של 32,708 ₪ עם שיפוי צמוד למדד) ובנוסף לכך גם בפיצויים בגין נזק לא ממוני (בסך של 15,000 ₪).

עוד נקבע בפסה"ד כי ככל שמי מהצדדים יקים קיר תומך במדרון הדרומי של החלקה או אז הצד שכנגד יישא במחצית מעלויות הקמתו עד לסיום של 23,226 ₪ בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום 18.1.2009.

בין התאריכים 4.11.2012 ועד 5.11.2012 ביצעה הנתבעת עבודות חפירה בתחתית המדרון במרחק של כ – 100 מ' מצידו הדרומי של המגרש על מנת לתקן סתימות ביוב חוזרות ונשנות במקום. התובע טוען כי העבודות הללו , אשר התבצעו מבלי שנשלחה אליו הודעה מוקדמת מטעם הנתבעת , גרמו לסדקים בקירות ביתו ולשקעים שנוצרו ברצפה .

בתאריך 24.1.2013 נערך בסמוך למקום מגוריו של התובע סיור שטח מטעם אנשי המשרד לאיכות הסביבה שבמהלכו התגלתה "גלישת" מי ביוב בספיקה גבוהה מקו הביוב המותקן בסמוך לביתו.

התובע טוען כי כתוצאה מעבודות החפירה, אשר התבצעו במקום במשך יומיים, נגרם לו ולבני משפחתו נזק מתמשך וארוך שנים בשל ריחות ביוב וצחנה אשר התפשטו בכל רחבי האזור ו"משכו" למקום חרקים ויתושים. לדבריו , קווי הביוב החדשים , אשר הותקנו במקום בשנת 2014, הותקנו באופן לקוי ומשכך הינו עותר לקבלת פיצוי בגין נזק לא ממוני בגין היחשפותו למפגע סביבתי זה בסכום של 60,000 ₪.

התובע מוסיף ומציין כי העבודות אשר התבצעו על ידי הנתבעת בשנת 2012 גרמו להריסתו של חלק מקיר הבטיחות וכי רצפת החצר, אשר עשויה מבטון , שקעה בעוד שרחבת האספלט (בגודל 20 מ"ר) נהרסה לחלוטין וגרמה לסדקים נרחבים בקיר האבן אשר נמצא בצידו המזרחי של המגרש וכן גם לנזק נוסף לצינור הגז ולשברים במערכת הניקוז של המטבח .

התובע טוען כי במהלך חודש מאי 2014 הנתבעת החליפה את קווי הביוב וכי במהלך העבודות הללו הוצאה אדמת מילוי אשר תמכה במדרון, פעולה אשר גרמה לשקיעה ולהרס של הרצפה, וכתוצאה מכך נגרם נזק בצידו הדרומי של המגרש ובנוסף לכך גם נמחק סימון גבול המגרש ואף נגרמו נזקים נוספים לצנרת החשמל.

התובע מוסיף ומציין כי פניותיו אל ראש המועצה דאז, מר וג'יה כיוף , נפלו על אוזניים ערלות ולכן לאחר שנדחה על ידי ראש המועצה פנה אל שמאי הרכוש , מר שבתאי בלילי , אשר אמד בחוות דעת מיום 25.2.2015 את סך נזקיו המצטברים הן בשנת 2012 והן בשנת 2014 בסכום כולל של 149,000 ₪ .

התובע טוען כי הנתבעת התנהלה באופן רשלני, מסוכן וחסר זהירות ואף הפרה את חובת תום הלב וכן גם שורה של חובות חקוקות אשר מתחייבות בנסיבות העניין ובנוסף לכך גם ביצעה עוולה של הסגת גבול כאמור בהוראת סעיף 29 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) ועוולה של מטרד לציבור ליחיד כאמור בסעיפים 42 ו – 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) .

במהלך התנהלות ההליכים בתיק צירף התובע חוות דעת הנדסית מיום 6.10.2017 מטעמו של המהנדס, מר סאג'י חלבי , ולפיה קיימת סבירות רבה מאוד לכך שהנזקים הנטענים אירעו כתוצאה ישירה של עבודות החפירה שאותן ביצעה הנתבעת .

בנוסף לכך, צירף התובע חוות דעת נוספת מטעמו של קונסטרוקטור בתחום הבנייה , ההנדסאי דאהש קדור , מיום 20.4.2017 . על פי האמור בחוות דעת זו , מביקור שבוצע על ידי מר קדור ביום 10.11.2012 עלה שקיימת זיקה ישירה בין פינוי כמויות העפר הגדולות לבין הסידוק והשיקוע אשר נוצר ברצפת חצר הבית של התובע ובביתו וכי הפתרון לה הינו החזרת מילוי האדמה למקומה .

מנגד, הנתבעת טוענת כי מבדיקה אשר נערכה על ידי מהנדסים מטעמה נמצא שאמנם חצר הבית הייתה סדוקה במספר מקומות אולם להערכתם של היועצים ההנדסיים של הנתבעת הרצפה הייתה במצב סביר .

לטענת הנתבעת, הרצפה נבנתה בניגוד לתקן הנדרש מה גם שהתובע לא הציג בפני המהנדסים מטעמה תיעוד לכך שעבודת היציקה של רצפת החצר נעשתה בהתאם לתקנים הנדרשים , ובכלל זאת התקנת יסודות ברצפה ובדיקת הידוק מבוקרת של התשתית ושל שכבת המצע שמתחת לרצפה .

לפי עמדתם של יועציה ההנדסיים של הנתבעת, הנזקים אשר נגרמו לרצפת החצר נגרמו בראש ובראשונה כתוצאה מתכנון לקוי ומעבודת בנייה לקויה , דהיינו אי התקנת קורת בטון היקפית , אי שימוש ב"תפרים" ואי שימוש בבטון מעובה (ווטה) כפי המתחייב מדיני התכנון והבנייה .

הנתבעת טוענת כי אין כל ממש בטענותיו של התובע ולפיהן הסדקים ברצפה נובעים מהזזת המילוי משוחת הביוב ו/או מכך שהנתבעת לא כיסתה את שוחת הביוב, אשר המכסה שלה אמור להיות גלוי ובגובה הקרקע הטבעית , וכל זאת משום שמועצה אינה אמורה לכסות שוחות ביוב בעפר או באדמת מילוי .

הנתבעת מוסיפה ומציינת כי הסדקים אשר התגלעו בקירות ביתו של התובע וברצפת חצר ביתו נבעו מכך שהבית נבנה על גבי קרקע חקלאית, ללא היתר בנייה ובניגוד לדיני התו"ב אשר מחייבים הוצאת היתר בנייה טרם תחילת שלב הבנייה ואכלוס הבית לאחר הוצאת טופס 4 בעוד שבמקרה זה הבקשות להיתרי בנייה הוגשו בשנים 2007 ו – 2009 לאחר שהתובע כבר רכש את הקרקע ובנה עליה את ביתו .

עוד טוענת הנתבעת, כי בשל הפרש הגבהים הרב שבין צידו הדרומי של המגרש לבין המקום שבו בוצעו עבודות החפירה במפלס הנמוך יותר ב – 16 מ' מגובה ביתו הרי שלא היה מקום לנקוט בשיטת מילוי האדמה שבה נקט התובע משום שהעבודות שבוצעו על ידה , דהיינו חפירה במדרון ויצירת שיפוע תלול , דווקא תרמו לשמירה על יציבות המגרש וכל הבנוי עליו בעוד ששיטת העבודה שבה נקט התובע , דהיינו מילוי המדרון באדמה , דווקא גרמה להגדלת העומס המצטבר על המבנים והמשטחים השונים אשר נבנו במגרשו של התובע ולסדיקתם.

חוות הדעת מטעמם של המומחים המקצועיים בנוגע להיקף הנזקים ועלות תיקונם :

בכל הנוגע לעבודות אשר התבצעו בשנת 2012 טוען המומחה מטעם התובע, מר בלילי , כי נכון ליום כתיבת חווה"ד בחודש פברואר 2015 לא אותרה רחבת אספלט בצידה הדרום-מערבי של הכניסה לחלקת התובע בעוד ששליש מקיר הבטיחות נמצא כשהוא הרוס וכאשר בחלק שנותר נמצאו יסודות הרוסים בשל עבודות החפירה אשר בוצעו במקום .

כמו כן, אובחנו סדקים בקיר האבן המזרחי , אשר אורכו כ – 13.5 מ' וגובהו נע בין 1.8 מ' לבין 5 מ' , סדקים לכל אורך הקיר . בנוסף לכך , נמצא כי רצפת הבטון בחצר נמצאה כשהיא סדוקה ומנותקת מדירת מגוריו של התובע בעוד שבמערכת הניקוז של המטבח אובחנו שברים במערכת הניקוז אשר יוצאת לכיוון החצר הדרום מזרחית .

מר בלילי סבור כי העלות המוערכת של תיקון הנזקים אשר התגלעו בעקבות העבודות משנת 2012 מסתכמים בסכום כולל של 80,000כ- ₪ (80,900 ₪ בצירוף מע"מ) בהתאם לפירוט הבא :
שיקום קיר איטונג – 18,500 ₪ ;
שיקום רחבת האספלט – 5200 ₪ ;
שיקום קיר מזרחי– 6100 ₪;
שיקום רצפת בטון – 12,500 ₪ ;
תיקון ושיקום מערכת הניקוז – 2600 ₪ ;
עלות מילוי אדמת המילוי לצורך מניעת שקיעת המגרש בצידו הדרומי (20 משאיות) – 36,000 ₪.

בנוגע לעבודות אשר התבצעו בשנת 2014, שבמסגרתן בוצעה עבודת חפירת שוחות בין הצד הדרום מזרחי לדרום מערבי של המגרש (בצמוד לדירת התובע) , אובחן על ידי מר בלילי חסר של מילוי אדמה בגבול המגרש הדרומי וכן גם נזקים לתשתית הצנרת של נקודת חשמל אשר הייתה ממוקמת בצד הדרום מערבי של המגרש ואף נמצא טשטוש של סימון גבול המגרש .

על פי הערכתו של מר בלילי העלות המוערכת של תיקון מכלול הנזקים אשר נגרמו עקב העבודות משנת 2014 הינה 68,200 ₪ בהתאם לפירוט הבא :

שיקום מגרש דרומי – 14,500 ₪ ;
עבודות תשתית צנרת חשמל – 8500 ₪ ;
סימון גבול המגרש – 3200 ₪ ;
מילוי חול (25 משאיות) – 42,000 ₪
(68,200 ₪ בצירוף מע"מ).

מנגד, המומחה מטעם הנתבעת , מר רמי חזז ממשרד בן עזרא מתכננים ויועצים בע"מ , מדגיש בחוות דעתו כי מהמפה המצבית אשר צורפה לעיון הוועדה מקומית לתו"ב ביום 14.5.2009 ניתן לראות כי באותה עת שיפוע המדרון היה אחיד , החל מצידו הצפון-מערבי של המגרש ועד לכיוון הדרום-מערבי .

מר חזז מציין בחוות דעתו כי נכון ליום כתיבת חווה"ד בחודש נובמבר 2018, ביתו של התובע נמצא מעל קרקע טבעית בעוד שיתר המשטחים , ובכלל זאת הצד הדרומי של המגרש , נמצאים באזורי מילוי .

על פי הערכת מומחה הנתבעת השיפוע ה"טבעי" של המדרון הינו בזווית של כ – 18 מעלות (יחס של 1:3) בעוד שזווית המדרון ה"בלתי טבעי", דהיינו המדרון אשר עשוי מחומר מילוי, הינו כ – 45 מעלות ולכן במצב דברים זה יש צורך בהתקנת קיר תומך אשר ייצב את המדרון התלול וימנע בכך את גלישת חומר המילוי .

באשר למשטח הבטון הדרומי והגדר הבנויה מעליו מציין מר חזז כי בצד זה בוצע מילוי אופקי ברוחב של 6 – 8 מ' לצורך הגדלת שטח החצר, ברם , בפועל דרך ביצוע זו דווקא גרמה להחמרה בחוסר היציבות של המדרון וכי צמצומו או ביטולו של המשטח דווקא יתרמו לייצוב המדרון .

המומחה מטעם הנתבעת מציין בסיפת חוות דעתו מיום 4.11.2018 כי הוא אינו חולק על מסקנתו של המומחה מטעם התובע, מר חלבי , ולפיה הנזקים המתוארים בחווה"ד האמורה , שבכללם התמוטטות הקיר והסידוק הנרחב בקירות וברצפה , נבעו בסבירות רבה מאוד מהעבודות אשר התבצעו בתחתית המ דרון, ברם , לפי עמדתו המקצועית , על התובע להוכיח כי הנזקים שאירעו לו התרחשו בסמיכות זמנים קרובה מאוד למועד ביצוע עבודות החפירה .

המומחה מטעם הנתבעת סבור כי הכשרת שטח המגרש במדרון התלול יצרה מצב של חשש לחוסר יציבות ולאפשרות של גלישת אדמה מהמדרון בהתקיים תנאים מסוימים, וכי שיפוע המילוי בשילוב עם היעדר של קיר תומך גרמו לגלישה של חלק מחומר המילוי ולמכלול הנזקים אשר נגרמו לביתו של התובע ולחצר ביתו .

על פי הערכת המומחה מטעם הנתבעת, המהנדס רמי חזז , סכום עלות תיקון כלל הנזקים אשר נגרמו לתובע הינו 14,941 ₪ (כולל מע"מ) .

מר חזז מציין בחוות דעתו כי בביקורו בביתו של התובע מיום 11.10.2008 עלה בידו להבחין בנזקים אשר נגרמו לרחבות, לקירות ולגדרות בשטח החצר . מר חזז מציין כי לאורך תוואי הגדר אשר נהרסה הוקמה גדר "רשת" ללא יסוד וללא חגורת בטון עליונה וללא עמודי בטון לצורך הקשחתה כפי המתבקש. לפי הערכתו של מר חזז עלות תיקון הגדר (אורך – 18 מ' גובה – מטר) עובי בלוקים – 20 מ') הינה 6390 ₪ (355 מ"ר * 18 מ"א).

באשר לתיקון רחבת האספלט מציין מר חזז כי לא עלה בידו לאתר סימנים לרחבת אספלט וכי להערכתו עלות ההתקנה מחדש של הרחבה הינה 2080 ₪ (104 מ"ר * 20 מ"ר).

מר חזז מציין כי בקיר האבן התומך, שהינו קיר כובד אשר עשוי מאבן טבעית עם מילוי בטון ואשר נמצא בצידה המזרחי של החלקה , קיים סדק שרוחבו בין 5 מ"מ ועד 10 מ"מ עם תזוזה 6 ס"מ ועד 8 ס"מ . מר חזז מציין כי קיר זה רגיש במיוחד לתנודות ולעומסים וכי עלות התיקונים של הסדקים והשבר בקיר התומך , ובכלל זאת גם מילוי השבר בבטון והרחבה של הסדקים וביצוע המילויים בכוחלה (המלט שבין המישקים) הינו 800 ₪ .

באשר לרצפת הבטון נטען על ידי מר חזז כי במשטחי בבטון אשר נוצקו ואשר מופרדים מהמבנה ניתן להבחין בשברים ובסדקים. הסדק המרכזי אשר עובר בחלק הדרום – מערבי של המגרש (בהמשך לשביל הגישה במקביל לגדר הרשת שבצד הדרומי) קיים שבר ברוחב של כ – 10 ס"מ עם שקיעה של כ – 2 ס"מ (בצידו הדרומי של השבר) ובאורך של כ – 6 מ' אשר משתרע לכל רוחב המשטח המערבי עד לקו התפר שבפינת המבנה .

כמו כן, אובחנו סדקים אורכיים , אלכסוניים ונימיים באזור הרחבה אשר נמצאת מצידו המערבי של המבנה , כאשר לפי טענתו של מר חזז , מדובר בסדקים אשר אופייניים למשטחים אשר נבנו ללא תפרים על מנת לאפשר התכווצות והתפשטות של הבטון . אורכו של המשטח הינו כ – 15 מ' ורוחבו כ – 6 מ' ללא תפרים למעט תפר רוחבי במרחק של כמטר מהקיר התומך אשר נמצא בגבול הצפוני של המגרש .

מר חזז מציין בחוות דעתו כי באזור המשטח הדרומי (אורך 13 מ' רוחב 4 מ') נצפה מרווח של בין 3 ס"מ ועד 7 ס"מ (עם שקיעה של 2 ס"מ) ואילו במשטח המזרחי, אשר רוחבו כ – 3 מ' ואורכו כ – 14 מ' , ניתן להבחין בכך שבמשטח זה לא בוצעו "תפרים" וכי בפינת המבנה , ניתן להבחין בתזוזה ובסדק רחב אשר מובילים מפינת המבנה אל עבר הקיר התומך המזרחי ולרוחב המשטח . לדבריו , הסדקים במשטח זה נצפו במרחקים של כ – 2 מ' זמ"ז והינם אופייניים למשטח בטון ללא "תפרים" .

מר חזז מציין כי גם במשטח הצפוני, אשר מרוחק מאזור השקיעות , ונמצא בין המבנה לבין הקיר התומך הצפוני שבגבול המגרש (רוחב 2.5 מ' אורך 14 מ') לא בוצעו "תפרים" וכי נצפו במשטח זה סדקים רוחביים ואלכסוניים חלקם לצד שוחות הביוב וחלקם ביניהם .

המומחה מטעם הנתבעת מסיק בחוות דעתו כי הסיבה העיקרית להיווצרותם של הסדקים הנרחבים אשר נוצרו מסביב למבנה הינה אי ביצוע "תפרי התפשטות", משום שבשלב היציקה המשטחים נוצקו ללא ברזל זיון לצורך מניעת הסדיקה בעוד שהסדקים אשר נוצרו בצידו הדרומי של הבית נובעים כתוצאה משקיעה של המילוי בחלק הדרומי של המשטחים, בשל הע ובדה שהשפה הדרומית של המשטחים נוצקה ללא יסוד אשר אמור היה להקשיח את קצה המשטחים ולרסן את השקיעות. מר חזז מציין כי עלות התיקון הנדרשת לצורך השבת המצב לקדמותו על ידי ניקוי החריצים ומילוי בטון בסדקים , שאורכם הכולל הינו כ – 22 מ' , הינה 1000 ₪ .

באשר לטענת התובע ולפיה נגרם נזק לצינור הגז המותקן בביתו בשל שקיעת הרצפה מציין מר חזז כי מבדיקה פיזית שביצע במקום עלה כי קיים מרווח שבין משטח הבטון לבין המבנה ולכן לא הוכח שהצינור ניזוק מה גם שהצינור הותקן ביציקות הבטון והרצפה בניגוד לכללי הבטיחות המחייבים את ביצוע התקנת הצינור בתוך "שרוול מגן" המחוזק בתוך קיר המבנה.

בנוסף לכך, טוען מר חזז כי לא עלה בידו להבחין בכך שצנרת מערכת ניקוז המים ניזוקה , מה גם שצינור המים הותקן בתוך קיר המבנה בניגוד לתקינה הנדרשת ואשר מחייבת את התקנתו בתוך "שרוול" מגן .

באשר לטענת התובע ולפיה יש צורך לרכוש אדמת מילוי לצורך תמיכה בצידו הדרומי של המבנה, סבור המומחה מטעם הנתבעת כי על פניו בנסיבות שנוצרו אכן קיים צורך בתוספת מילוי של אדמה על מנת לתמוך במדרון אשר יציבותו התרופפה , ברם בהיעדר נתונים מהי הכמות הנדרשת מצא מר חזז שלא לחוות את דעתו בסוגיה זו .

באשר לשאלת חסר במילוי גבול המגרש הדרומי בעקבות עבודות החפירה אשר בוצעו בשנת 2014 סבור מומחה הנתבעת כי בבדיקה הפיזית שאותה ביצע במקום ביצוע העבודות עלה בידיו להבחין כי קטע מקו הצנרת נמצא כשהוא גלוי על פני המדרון, ברם העובדה שקו הצנרת מתרחק מהמגרש לכיוון דרום אינה מאפשרת בידיו לקבוע כיצד העבודות שבוצעו לצורך הנחת הקו יכלו לגרום לנזקים במגרש , מה גם שאין בידיו כל אפשרות להתייחס לטענה ללא הצגת נתונים בעניין .

באשר לנזקים נטענים לתשתית צנרת החשמל בצידו הדרום מערבי של המגרש מציין מר חזז כי עלות תיקון הצנרת אשר נחשפה בעת יישור השטח על ידי הטרקטור אשר פיזר את אדמת המילוי הינה 1500 ₪ (חפירה, הטמנת צנרת וכיסוי בעלות של 100 ₪ למטר לאורך מרחק של 15 מטר) .

באשר לטענת התובע ולפיה יש צורך בסימון מחודש של גבולות המגרש טוען מר חזז כי עלות סימון גבול המגרש הדרומי הינה 1000 ₪.

באשר לחוות דעתו של מר קדור מציינת הנתבעת כי מדובר בחוות דעת שרירותית שאינה מתייחסת לתוכניות רצפת הבטון הנמצאת בחצר הבית, לפרטים , לחתכים , לקורות ההיקפיות והרוחביות , לפרטי הזיון בקורות וברצפה , לעובי הבטון , לשיפועים , לתפרים במבנים וכיוצ"ב עניינים .

הנתבעת מוסיפה מציינת בטיעוניה כי אין לייחס משקל של ממש לחוות דעתו של מר קדור משום שלא צורפו אליה מסמכים מהותיים שיש שבכללם ביצוע בדיקת חוזק, תוכניות רצפה, מסמך הנדסי המעיד על ביצוע עבודות יציקה באמצעות קורות בטון היקפיות , קורות רוחביות ותעודת מעבדה המעידה על ביצוע הידוק ברמת הצפיפות הנדרשת .

עוד טוענת הנתבעת לעניין זה, כי חווה"ד אף אינה מתייחס לשאלה האם בשלב הבנייה הונחה שכבת מצע מהודקת לאחר הידוק תשתית החפירה בצפיפות של 98% מקסימלית בהתאם לתקן מספר 1556/7 .

באשר לחוות דעתו של מר בלילי מציינת הנתבעת כי מדובר בחוות דעת בלתי מבוססת, אשר מתבססת על הערכות כלליות מה גם שהיה על התובע לבנות קיר תומך בגבול החלקה ולהדק את שכבת המצעים מעל המילוי על מנת לצקת בטון באופן שיהיו עמידים בתנאי מזג אוויר קשה ובפני סחף אדמה .

הנתבעת סבורה כי התובע לא ביצע את הבנייה כהלכה וללא קיר תומך, ללא יסודות , ללא הידוק יסודות מהודקים וללא מצעים , מה גם שהינה מוסמכת לבצע את העבודות בכל עת לצורך ביצוע עבודות תשתית הביוב בהתאם לסעיף 48 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) , תשכ"ב – 1962 .

דיון והכרעה :

עיון בכתב התביעה ובסיכומי התובע מעלה כי התביעה דנן מתבססת בעיקרה על יסוד עוולת הרשלנות אשר קבועה במסגרת הוראת סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) אשר מצריכה את הוכחת קיומם של שלושה היסודות הבאים - נזק, אשם וקשר סיבתי בין השניים כאשר יסוד האשם מורכב מחובת זהירות (מושגית וקונקרטית) והתרשלות, שהינה הפרה של חובת הזהירות .
על מנת לבחון האם רשות מקומית הפעילה את סמכותה בחוסר זהירות ובעשותה כן הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה, יש לבחון בראש ובראשונה האם יש בכוחה של "רשות סבירה" לצפות את הסיכון שהקימה התנהגותה , והאם "רשות סבירה" הייתה נמנעת מיצירת הסיכון נוכח הצפיות לנזק ובהתחשב בעלויות מניעתו. בגדרי מבחן הצפיות יש להחזיק את הרשות המנהלית כמי שצופה כי שימוש לקוי בסמכויות המוקנות לרשות על-פי דין יגרום לנזק הנגרם בדרך כלל עקב שימוש לקוי (ראה : ע"א 8500/06 חוות צברי אורלי בע"מ נ' מדינת ישראל מיום 27.08.2012)‏ ‏.

חוק הרשויות המקומיות (ביוב), התשכ"ב-1962 מסמיך את של רשות מקומית בכל הנוגע למערכת ביוב בתחומה. סעיף 2 לחוק, אשר כותרתו "התקנת ביוב בידי הרשות" , קובע כי רשות מקומית בלא תאגיד מיום חייבת להתקין ביוב , לשדרגו או להרחיבו בתחומה או בחלק ממנו בעבור מי שנמצא בתחומה.

סעיף 3 לחוק מעניק לרשויות המקומיות שורה של סמכויות מיוחדות בעת התקנת מערכות ביוב ו/או בעת תיקונן ובכלל זאת להניח ביבים, לבצע כל עבודה נדרשת במבנה או במיתקן שמתחת לרחוב וביצוע פעולות הריסה , הסרת מכשולים לביוב והנחת צינורות המחברים נכס לביב ציבורי ולהעביר את הביוב דרך כל קרקע או מתחתה לאחר מתן הודעה על כך לבעלי הנכסים .

סעיף 10 לחוק, אשר כותרתו "החזקת ביוב" , קובע כי על הרשות המקומית להחזיק את הביובים במצב תקין להנחת דעתה של רשות הבריאות ואילו סעיף 11 לחוק, אשר כותרתו "שינויים בביוב" , קובע כי התקנת ביוב וכל שינוי בו וכן גם סתימתו או הריסתו ייעשו באופן שלא יהא בהם משום מפגע ציבורי או משום סכנה לבריאות הציבור ובהתאם לדרישות רשות הבריאות.

סעיף 6 לחוק, אשר כותרתו "פיצויים בעד נזקי התקנת ביוב" , קובע כי בעת ביצוע עבודות ביוב על הרשות המקומית להימנע ככל האפשר מגרימת נזק וככל שנגרם נזק עליה לשלם פיצויים בעד כל נזק שגרמה בביצוע העבודות.

סעיף 11 לחוק, אשר כותרתו "שינויים בביוב" קובע כי התקנת ביוב וכל שינוי בו, סתימתו או הריסתו ייעשו באופן שלא יהא בהם משום מפגע ציבורי או משום סכנה לבריאות הציבור ובהתאם לדרישות רשות הבריאות .

בהתאם ל"מבחן הצפיות" הרשות המקומית מוחזקת כמי שאמורה לצפות כי שימוש לקוי בסמכויותיה על פי הוראות חוק הרשויות המקומיות (ביוב) ולכן היה על המועצה לצפות כי ביצוע העבודות בצורה לקויה ואי קיום חובתה להחזיק את מערכת הביוב הציבורי במצב תקין עלולים לגרום לנזקים ממוניים ולא ממוניים כלפי תושביה (ראה: א(שלום צפת) 30325-04-10 יאמן ספדי נ' מועצה מקומית מג'דל שמס מיום 9.4.2014) .

במקרה דנן, יש לבחון טרם תחילת ביצוע העבודות ובמהלכן הרשות המקומית/הנתבעת חרגה מחובתה לצפות את האפשרות ולפיה ייגרמו לתובע נזקים ממוניים ובלתי ממוניים בעקבות העבודות שאותן ביצעה בסמוך למקרקעין המצויים ב בעלותו.

בנוגע למקרה הראשון משנת 2012 טוען התובע כי הנתבעת גרמה לו לנזקים ממוניים ובלתי ממוניים כתוצאה מכך שהעובדים אשר ביצעו את עבודות החפירה לצורך איתור שוחות הביוב שגרמו לסתימה נדרשו להוציא כמויות רבות מאוד של אדמה אשר הונחה במקום, לצורך הענקת יציבות ותמיכה בבית מגוריו .

כאמור מעלה, בין הצדדים התנהל הליך משפטי ממושך אשר החל בחודש יולי 2009 שבמהלכו הגיש התובע בבית משפט זה תובענה כספית , בין היתר , בגין הצורך בבניית קיר תומך בעקבות ביצוע עבודות חפירה חוזרות ונשנות בסמוך למקום מגוריו לצורך איתור קו הביוב באמצעות פינוי עפר ממגרשו באופן שיצר מדרון גבוה – התנהלות אשר לדבריו גרמה לנזקי רכוש לביתו ולרחבה אשר נבנתה אל מול הבית .

ודוק, עיון בפסק הבוררות מעלה כי במהלך ההתדיינות בהליך הוצגו התכתבויות מהשנים 2006 ועד 2009 המצביעות על כך שקו הביוב אשר מונח בסמיכות למגרש גרם לבעיות חוזרות ונשנות של סתימות ביוב , הצפות ביוב ושפיכת פסולת במקום לאורך פרק זמן של למעלה מעשרים שנה , דהיינו עוד בטרם רכישת הנכס על ידי התובע .

כמו כן, עולה למקרא פסק הבוררות כי הנתבעת הכירה בבעיית התדרדרות העפר אל עבר המ גרש אשר נמצא בבעלותו של התובע, וכי הפתרון לכך הינו באמצעות התקנת קירות תומכים בצד הדרומי ובצד הצפוני של המגרש לצורך מניעת היווצרות חוזרת ונשנית של "סוללת עפר" בסמוך לקו הביוב ולגבולות המגרש, בכל פעם שמתבצעות עבודות תיקון מעין אלה .

ודוק, מתצהירו של מהנדס המועצה , מר בשארה מארון , וכן גם מעדותו בביהמ"ש עולה כי הנתבעת אינה חולקת על קביעותיו של כב' הבורר זוהר בכל הנוגע לתחזוקת קו הביוב ומבקשת לאמצן (ראה : סעיף 31 לתצהיר), וכי עבודות תיקון הביוב בוצעו בלא פיקוח של מהנדס מטעם הנתבעת למרות שהדבר היה מחויב המציאות (ראה : עמוד 38 שורות 9 – 14 לפרוטוקול) .

בנוסף לכך, גם מעדותו של עד ההגנה הנוסף מטעם הנתבעת , מר באסם מרזוק , אשר שימש בתור יועץ הנדסי במחלקת ההנדסה של הנתבעת בין השנים 2010 ועד 2013 , עולה כי האחרון אינו זוכר את שמו של עובד הנתבעת אשר אמור היה לשמש כמפקח האחראי מטעמה על ביצוע עבודות התשתית (ראה : עמוד 40 שורות 29 – 32 לפרוטוקול) . לא זו אף זו , ממכתב התשובה של מר מרזוק מיום 16.1.2013 אל ב"כ של התובע דאז (עו"ד מחפוז זאהר) עולה כי הנתבעת לא הייתה מודעת למיקום המדויק של השוחות , משום שבאותה עת לא הייתה ברשותה תוכנית חלוקה של הבעלויות בתת חלקה מספר 9 (ראה : סעיף 2 למכתב) , כאשר אליבא דעמדת הנתבעת , כלל העבודות שאותן ביצעה במגרש או בסמוך לו אינן מ עניינו של התובע כל עוד שהעבודות לא גרמו לו לנזק כספי (ראה : סעיף 6 למכתב).

מן האמור בעדויות הללו, בשילוב עם האמור בסיפת חוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת , מר חזז , עולה בבירור כי הנתבעת הייתה מודעת לכך שהעבודות אשר בוצעו על ידה עלולות היו להסב לתובע נזקים של ממש , בשל סכנת גלישת חומר המילוי אל עבר מגרשו של התובע .

מן המקובץ לעיל עולה בבירור כי רשלנותה של הנתבעת מתבטאת בהיעדר פיקוח נאות על הפועלים אשר ביצעו את עבודות החפירה, ובשיטת עבודה לקויה ומיושנת מאוד של חישוף וחפירה מבלי ששורטטה תוכנית ו/או מפה שבאמצעותה ניתן היה לאתר על נקלה את מיקום הצינורות ובלא כל צורך בהזזת כמויות עצומות של עפר לצורך איתור מיקום השוחות שבהן הותקנו הצינורות .

מן הנתונים אשר הובאו בפניי במסגרת הליך זה ומן הנתונים אשר הובאו בפני כב' הבורר זוהר עולה כי שיטת עבודה לקויה זו חזרה על עצמה באופן חוזר ונשנה עד לשנת 2014, מבלי שהנתבעת ניסתה להפיק לקחים מדרך התנהלותה , חרף הטענות אשר הועלו על ידי התובע בכתב התביעה אשר הוגש על ידו לבית משפט השלום בחיפה בשנת 2009 וחרף פניותיו הרבות הן באופן אישי והן באמצעות חברי מועצה .

האם הנתבעת הפרה את חובת הזהירות המוחלת עליה מכח הוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) ?

בהתחשב במסקנתי ולפיה הנתבעת התנהלה באופן רשלני הרי שיש לבחון האם היא הפרה את חובת הזהירות המוטלת עליה. הוכחתה של חובת זהירות קונקרטית מותנה בשני תנאים מצטברים: הראשון הוא קיומם של יחסי "שכנות" או "קירבה" בין המזיק לניזוק והשני הוא כי אין שיקולי מדיניות אחרים אשר מצדיקים את שלילת חובת הזהירות .

מבחן השכנות מתמקד בשאלה האם הניזוק מצוי ב"מעגל" קרוב מספיק למזיק על מנת להצדיק את הדרישה כי המזיק ייקח את הנזק שנגרם לניזוק כשיקול בפעולותיו. במקרה זה , ברי כי בין הנתבעת לבין התובע מתקיימים יחסי הקרבה הנדרשים אשר נובעים מכך שהנתבעת אמונה הן מבחינת סמכותה והן מבחינת חובתה הסטטוטורית לשמור על תחזוקה תקינה של מערכת הביוב הציבורי, ולכן סמכויות הפיקוח בתחום תשתית הביוב ופעולותיה הקונקרטיות בנושא הנחת הקו להובלת מי הביוב יצרו יחסי שכנות בינה לבין התובע .

הרכיב השני הנדרש להוכחת חובת הזהירות מחייב לקבוע כי שיקולי מדיניות אינם שוללים הטלת אחריות נזיקית במקרה זה, דהיינו האם הטלת אחריות בנזיקין על רשלנות בתפקידי פיקוח תביא להרתעת-יתר של המגזר הציבורי או שמא תביא ליצירת תמריץ לקבלת החלטות מושכלות .

במקרה דנן לא מתקיימים שיקולי מדיניות אחרים המצדיקים את שלילת חובת הזהירות ואין כל מניעה להטיל חובת זהירות על הנתבעת חרף היותה גוף שלטוני הפועל על פי דין, לפגיעה כספית קשה בהכנסותיה או להצפתם של בתי המשפט בתביעות נזיקין במקרים דומים .

במקרה דנן ברי כי הנתבעת התרשלה בדרך התנהלותה כלפי התובע כאשר בין הצדדים למחלוקת בתיק זה מתקיימים יחסי שכנות ואין בנמצא שיקולי מדיניות בעלי משקל המצדיקים להימנע מהטלת אחריות בנזיקין.

האם הקשר הסיבתי מתנתק בעקבות דרך התנהלותו של התובע ?

הנתבעת התייחס ה בסיכומיהם באופן נרחב לסוגיית ניתוק הקשר הסיבתי שבין דרך התנהלותו של התובע טרם ביצוע העבודות לבין נזקי הרכוש אשר נגרמו לרכוש לאחר ביצוע העבודות .

ראשית, הנתבעת טוענת כי במקרה זה התובע ביצע על פניו עבירה פלילית לאחר שבנה את בית מגוריו במגרש ללא קבלת היתר בנייה כדין , ולכן לשיטת ה, מתן סעד של פיצוי עומדת בניגוד לעיקרון העל ולפיו מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה , ולכן קבלת התובענה בנסיבות העניין תעביר מסר בלתי ראוי לציבור בכללותו , דהיינו מתן "הכשר" לבנייה בלתי חוקית .

עוד טוענת הנתבעת כי במקרה זה יש לייחס לתובע אשם עצמי תורם בשיעור של 100% משום שהוא החל לבצע את הבנייה מבלי שניתן לו קודם לתחילת ביצועה היתר בנייה כפי המתחייב מדיני התו"ב ובלא ביצוע הידוקים ותיפורים כפי הנדרש.

לפי טענת הנתבעת, על ביהמ"ש לאמץ את עמדתו של המומחה מטעמה במהלך עדותו בביהמ"ש , ולפיה העובדה שהתובע מילא מיוזמתו את המדרון באדמה גרמה להגדלת נזקיו המצטברים ולצד זה אף מהווה הפרה של חובת הזהירות .

לפי עמדת הנתבעת בסיכומיה, המסקנה המתבקשת בנסיבות העניין היא כי הקשר הסיבתי שבין רשלנותה האפשרית והפרת חובת הזהירות מצידה לבין נזקי התובע מתנתקים בשל אי עמידה בחובתו של התובע לפעול להקטנת מכלול נזקיו ולכן אליבא דעמדת הנתבעת, יש לזקוף לחובתו של התובע רשלנות תורמת בשיעור של 100% בשל הסיבות הבאות :

האחת, היעדר זכות קניינית בקרקע ובניית הבית בשטח חקלאי שאינו מיועד למגורים ומבלי לקבל היתר בנייה כדין ;
השנייה, בנייה רשלנית של הדירה שלא על פי התקנים הנדרשים;
השלישית, בניית המבנה מבלי שניתן היתר בנייה תוך הפרת דיני התו"ב ;
הרביעית, בנייה בניגוד לתקנים המתחייבים וללא פיקוח מתאים .

עיון בפסק הבוררות מעלה כי גם במסגרת אותו הליך נטען על ידי הנתבעת שלתובע אין זכות קניינית של ממש בקרקע משום שהבניה נעשתה על גבי קרקע חקלאית שלא כדין נדחתה על ידי כב' הבורר (ראה : סעיף 35 לפסק הבוררות).

בפסק הבוררות נקבע באופן חד משמעי כי הוכחה בעלותו הקניינית של התובע במגרש לאחר שהאחרון רכש את הנכס כדין ובתום לב. כמו כן , נדחתה על ידי כב' הבורר הטענה ולפיה התובע בנה את ביתו ללא היתר , וכאסמכתא לכך התייחס כב' הבורר למכתבים אשר נכתבו על ידי ראש לשכת ראש העיר דאז ומנהל מחלקת התחזוקה המלמדים על כך שהנתבעת הייתה מודעת לכך שלא ניתן היתר בנייה, גם בשל מחדליה .

לא זו אף זו, הן מפסק הבוררות וכן קביעותיו והן מעדותו של מר בשארה במסגרת הליך זה עולה כי הלכה למעשה פרנסי הנתבעת נקטו במועדים הרלוונטיים לתובענה זו במדיניות של "עצימת עיניים" תוך מתן אפשרות בידי תושביה לבנות דירות מגורים על גבי קרקעות המיועדות לחקלאות בלבד , וזאת מבלי שננקטו כנגדם הליכים משפטיים (ראה : עדות מר בשארה בעמוד 35 שורה 28 – עמוד 36 שורה 3 לפרוטוקול ; עמוד 12 סעיף 35 לפסק הבוררות) .

משכך, יש לדחות את טענות הנתבעת וכן גם את טענותיו של מר בשארה בתצהירו ולפיהן נזקיו של התובע נובעים מכך שהתובע אינו בעל זכות במקרקעין וכי האחרון עשה דין לעצמו ובנה את הבית שלא כדין על קרקע חקלאית (ראה : סעיפים 4 – 9 לתצהיר מר בשארה ; סעיף 30 לתצהיר מר מרזוק) . לא זו אף זו שיש בטענות הללו משום השתק שיפוטי (לעניין מהות ההשתק השיפוטי ראה רע"א 1604/20 פלוני ואח' נ' פלוני ואח' מיום 5.4.2020) הרי שהינן נגועות במימד של אפליה וחוסר שוויון של התובע כלפי תושבים אחרים (לעניין מדיניות השוויון בנוגע לבנייה בלתי חוקית בג"ץ 1308/17 עיריית סלואד ואח' נ' הכנסת ואח' מיום 9.6.2020) אשר בנו את בתיהם בתוך נחלות חקלאיות בהינתן מדיניותה של הנתבעת באותה עת .

יתירה מכך, בנסיבות הללו טענה מעין זאת אף עומדת בניגוד גמור לפסיקת ביהמ"ש העליון , ולפיה על גוף ציבורי הפועל על פי דין להציג עמדה אחידה בנוגע להחלטות מינהליות הניתנות על ידו , משום שהצגת עמדות סותרות עלולות בנסיבות העניין להיחשב כבלתי סבירות , ולעיתים גם כעמדות אשר נוגדות את חזקת התקינות המינהלית (ראה : יצחק זמיר , "חזקת החוקיות במשפט המינהלי" , ספר אור, 2013 , 741 ; על"ע 10320/02 פאדי בולוס נ' לשכת עורכי הדין ואח' מיום 9.6.2004), ולכן יש לדחות את טענותיה של הנתבעת בנוגע לזכותו הקניינית של התובע במגרש ובנוגע לאי הנפקת היתר הבנייה ובפרט משהתובע הגיש בקשה למתן היתר בנייה עוד בתאריך 14.5.2009 , ברם , בקשה זו לא נדונה מעולם על ידי רשויות התכנון כפי המתחייב (ראה : מכתבה של מהנדסת הוועדה המרחבית מיום 30.5.2017 המצורף לתצהירו של מר מארון) .

האם יש לזקוף לחובת התובע אשם תורם בשיעור של 100% עקב החלטתו לכסות את השטח שבו בוצעו העבודות באמצעות אדמת מילוי ?

מר חזז טוען בחוות דעתו כי מהתבוננות בטופוגרפיה ובמראה הכללי של שטח המגרש ניתן להסיק כי ביתו של התובע ניצב מעל קרקע טבעית, בעוד שיתרת שטח המגרש שמדרום לו נמצא באזור מילוי לא טבעי , ולכן , אליבא דעמדתו , במצב דברים זה היה מקום לייצב את המדרון התלול אשר נוצר עקב עבודות המילוי באמצעות בנייה של קיר תומך על מנת להבטיח את מניעת גלישת חומר המילוי שהונח במקום .

במהלך עדותו בביהמ"ש ציין מר חזז כי מילוי האדמה בידי התובע לא רק שהפחית את סך נזקיו, אלא דווקא החמיר את נזקיו , משום שככל שלא הייתה מונחת במקום אדמת מילוי , או אז יציבות המבנה לא הייתה מתערערת בשל העומסים אשר נגרמו עקב השימוש באותו מילוי מלאכותי (ראה : עמוד 28 שורות 23 - 32; עמוד 29 שורות 18 – 22 ; עמוד 30 שורות 13 – 14 לפרוטוקול) .

מנגד, התובע צירף לתצהירו מסמך בכתב מיום 10.11.12 מטעמו של הקונסטרוקטור , מר דאהש קדור , ולפיו הסדקים בדירת התובע נגרמו כתוצאה ישירה מפינוי המילויים ומעבודות החפירה אשר בוצעו מתחת לביתו בעומק של כ – 10 מ' .

מר קדור אף הוסיף וציין במסגרת חוות דעתו משנת 2017 כי הנחת מילוי החול בשנת 2012 נעשתה על פי הנחייתו המפורשת בכדי להביא להקטנת הנזק באופן מקסימאלי וכי חוות דעתו ניתנה לאחר שביקר במקום בשנת 2012 ולאחר שעיין בתצלומים אשר צולמו כשבוע ימים לאחר ביצוע העבודות.

לאחר בחינת עמדותיהם של שני המומחים הנני מבכר לקבל את הסברו של מר חזז. הגם שמר קדור ציין ש ביקר במקום בסמיכות זמנים למועד ביצוע העבודות אשר התבצעו בשנת 2012, עדותו של מר קדור לא נתמכה בספרות מקצועית מתאימה ובהסברים וחישובים אמפיריים מתאימים. עמדתו של מר קדור הינה בבחינת השערה שלא הוסברה די צורכה, ולא נשענה על אופי ביצוע העבודות (לרבות הידוק) או על תכנון מסוים, אלא על אמירות כלליות וסתמיות.

לאור המקובץ לעיל אינני מוצא לנכון לקבוע שיש מקום לקבוע שהתנהלות התובע גרמה לניתוק הקשר הסיבתי, אולם בהחלט ניתן לומר שראוי לקבוע אשם תורם בשיעור של 33%. ברי כי אילו היה התובע מציג התכניות, החישובים, החיזוקים ושאר התיעוד הרלוונטי, היה שולל אשם תורם שכזה. (לעניין ההבחנה שבין אשם תורם לאשם תורם יוצר ראה : רע"א 2809/18 רונית קסברי נ' אברהם רונן מיום 26.11.2018) .

האם ביתו של התובע נבנה באופן לקוי ?

הנתבעת טוענת בסיכומיה כי גורם מנתק אפשרי נוסף הינו בניית הבית ללא תיפורים והידוקים של הקרקע ואי הצגת מסמכים מטעם התובע המציעים על כך שרצפת הבטון נבנתה בהתאם לתקנים הנדרשים (בדיקות מעבדה, דו"ח קרקע , גרמושקה וכו') .

בחוות דעתו של המהנדס, מר סאג'י חלבי , מיום 6.10.2017 מצוין בהתייחס לתמונות שהוצגו בפניו מהתאריכים 4.11.12 ו – 5.11.12 כדלקמן :

"2. בתמונות שהוצגו בפני רואים את ביצוע הרצפה על מצע מהודק, דהיינו רצפה מונחת , רצפה מונחת מצריכה זיון מינימלי וע"פ התמונות וע"פ ניסיוני הברזל שבוצע מספיק ואף ניתן לראות בתמונות שבוצעה חגורה כולל ברזל בצמוד למדרון לתמיכת הרצפה .
3. ניתן לראות בתמונות, ראה איור מספר 4 , כי בוצע הידוק עם מכבש לשכבת המצע , ועל פי ניסיוני רואים כי ההידוק בוצע בצורה טובה מאחר ולא רואים עקבות למכבש ניתן להסיק כי ההידוק הגיע לרמות הידוק מאוד גבוהות שמספיקות לביצוע רצפה מונחת .
4. בשנת 2014 התמוטט קיר גדר הנמצא בצד הדרומי של הרצפה מאחר והרצפה המשיכה לשקוע ולהיסדק כפי שצוין בפני, בעקבות העבודות שבוצעו ע"י המועצה בשנת האירועים 2012 ו – 2014. כמו כן קר האבן בצד המזרחי של המגרש התחיל להיסדק .
5. ע"פ הנתונים התמוטטות הקיר והסדקים קרו בסמוך לעבודות החפירה בידי המועצה. ראה דו"ח מהנדס קונסטרוקציה מצורף .
מסקנות : ע"פ ניתוח המצב שהוצג לעיל ניתן להסיק בסבירות גבוהה מאוד כי הנזקים שנגרמו הינם כתוצאה מעבודות החפירה שבוצעו בתחתית המדרון .
שיפוע המילוי שבוצע בתחתית המדרון, והעדר קיר תומך - הם שיצרו סיכון זה .
נראה שעבודות החפירה שבוצעו, ככל שבוצעו , ע"י או מטעם המועצה בתחתית המדרון - תרמו ליצירתם של אותם תנאים מסוימים , שגרמו לגלישה של חלק מחומר המילוי ולנזקים הנוספים שנצפו בחצר המבנה .
בית המשפט הנכבד ישקול ויחליט, באיזו מידה תרמו פעולות ומחדלי בעל המגרש בעניין ייצוב המילוי במדרון , לאחריותו לנזקים שאירעו בעקבות ביצוע העבודות" .

כאמור מעלה, המומחה מטעם הנתבעת תמים דעים עם מסקנתו של המומחה מטעם התובע , מר חלבי , ולפיה הנזקים אשר נוצרו ברצפה ובקירות שבמגרש נבעו בסבירות גבוהה מאוד כתוצאה מאותן עבודות חפירה אשר התבצעו בסמיכות לביתו ולכן די בהוכחת העובדה שהנזקים התרחשו מיד לאחר ביצוע העבודות על מנת לקשור בין נזקי התובע לבין עצם ביצוע עבודות החפירה (ראה גם עדות מר חלבי בעמוד 23 שורות 4 – 5 לפרוטוקול) .

ודוק, מעדותו של מר חלבי עולה כי טרם הכנת חוות הדעת הכתובה אמנם לא הועברו לעיונו מסמכי התכנון של הבית , שבכללם הגרמושקה ודו"ח הקרקע , דא עקא שמתשובתו לתמיהה זו עלה כי אף אם היו מובאים בפניו אותם נתונים טכניים הרי שהוא לא היה משנה את מסקנתו משום שעל פי התמונות ניתן לראות שהמשטח היה יציב וכי מעליו הותקנו מצעים והידוקים (ראה : עמוד 22 שורות 6 – 29 לפרוטוקול) .

מעבר לכך שמעדותו של התובע עלה כי תהליך הרכישה והרישום בוצעו בתום לב מוחלט וכי הבניה עצמה לוותה בייעוץ הנדסי שוטף עם מספר מהנדסים (ראה : עמוד 16 שורה 21 – עמוד 17 שורה 12 לפרוטוקול), הרי שמחוות דעתו של מר חזז וכן גם מעדותו בביהמ"ש עלה כי טרם הכנת חווה"ד הוא כלל לא בחן את השאלה האם בוצעו עבודות מצד הנתבעת במועדים הרלוונטיים , ולכן לשיטתו , גם אין מקום לפסול את האפשרות שהסדקים נוצרו מספר ימים לאחר ביצוע העבודות הללו כתוצאה מסחף של קרקע (ראה : עדות מר חזז בעמוד 28 שורה 33– עמוד 29 שורה 4 לפרוטוקול) .

בנוסף לכך, עולה מחוות דעתו של מר חזז כי הוא לא נדרש לרישומים אשר עליהם הסתמכו המהנדסים המתכננים בשלב הבנייה ולשאלת הקשר הסיבתי האפשרי שבין טיב הבנייה לבין נזקי התובע .

בנסיבות הללו אינני סבור כי יש לזקוף עובדה זו לחובת התובע הן מבחינת נטלי הראיות והן מבחינת נטל השכנוע ולכן סבורני שאין לקבל את טענת התובע בסיכומיו ולפיה הבנייה אשר בוצעה במגרש התובע התבצעה באופן ולקוי אשר מנתק את קיומו של הקש"ס שבין אופן ביצוע העבודות מצד הנתבעת לבין נזקי התובע כפי הנדרש במסגרת הוראת סעיף 6 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב) ומשכך ניתן לקבוע כי התגבשו כלל היסודות הנדרשים לצורך הוכחת רשלנותה של הנתבעת כלפי התובע.

הנזק :
נזק לא ממוני/עוגמת נפש :

התובע עותר בכתב התביעה לפצותו בסכום של 60,000 ₪ בגין נזק לא ממוני אשר נגרם לו בין השנים 2012 ועד 2014 בשל ריחות הצחנה והמטרד מהיתושים והחרקים אשר נוצרו עקב העבודות אשר התבצעו בשנת 2012.

עיון בנספחי כתב התביעה מעלה כי בתאריך 2.11.2008 פנה ב"כ הקודם של התובע, עו"ד רוחנא , אל המשרד לאיכות הסביבה בתלונה על כך שכשבועיים ימים לפני כן הנתבעת החלה לשפוך מי ביוב בשטח השכונה בסמוך לחלקה .

ממכתבו של מר ערן יגיל, מרכז מים ושפכים במשרד לאיכות הסביבה במחוז חיפה , הממוען אל מנהל המחוז (מכתב מיום 24.1.2013) עולה כי מסיור שנערך על ידו במקום עלה כי קו הביוב אשר עבר מתחת לשכונת מגוריו של התובע יצר "גלישת ביוב" בספיקה גבוהה משוחה אשר נמצאת על דרך עפר מתחת לקבר הנביא אבו-עבדאללה ויצר מפלים בערוץ הוואדי .

מעדותו של חברי המועצה וסגן ראש המועצה בשנת 2013, מר ראווי הלון , עלה כי מיקום הביוב הסב מורת רוח רבה לתושבים נוספים של היישוב עקב התשתית הבעייתית של מי הביוב וכי הסיבה לכך שהטיפול בבעיית הביוב נמשך זמן רב מאוד נבעה מבעיות משפטיות וכספיות שבהן המועצה הייתה נתונה באותה עת וכן גם כתוצאה מחיכוך פוליטי בין התובע לבין ראשי המועצה באותה עת (ראה : עמוד 12 שורה 28 – עמוד 13 שורה 11 לפרוטוקול) .

פיצוי בגין נזק לא ממוני נתון לשיקול דעת בית המשפט ואין צורך בהבאת ראיות לגביו. הגישה השיפוטית להענקת פיצויים על נזק לא ממוני ננקטת על דרך הצמצום וההגבלה ושמורה למקרים מיוחדים (ראה: ע"א 8588/06 דוד דלג'ו נ' אכ"א לפיתוח בע"מ מיום 11.11.2010) .

במקרה דנן, המערער אמנם נחשף לריח הביוב במשך תקופה ארוכה ברם יש לזכור כי מדובר במפגע סביבתי ולא רק במפגע אישי של התובע עצמו (ראה : סעיף 13 לתצהיר התובע ; העתק תמליל השיחה המוקלטת בעמוד 110 לתצהיר התובע) ומשכך הנני מוצא לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין ראש תביעה זה בסכום של 10,000 ₪.

נזקי התובע בגין האירוע משנת 2012 :

על פי האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע, מר בלילי , אשר לא זומן על ידי הנתבע להעיד בביהמ"ש , עולה כי היקף נזקיו של התובע בגין האירוע משנת 2012 מסתכם בסכום כולל של 80,900 ₪ בהתאם לפירוט הבא :

שיקום קיר איטונג – 18,500 ₪ ; שיקום רחבת אספלט – 5200 ₪ ; שיקום קיר מזרחי – 6100 ₪ ; שיקום רצפת בטון – 12,500 ₪ ; תיקון ושיקום מערכת ניקוז - 2600 ₪ ; מילוי 20 משאיות חול – 36,000 ₪.

כאמור מעלה, במסגרת חוות דעתו של מר בלילי נכללת עלות תיקון קיר הבטיחות עשוי מאבני איטונג אשר כש ליש ממנו נהרס והחלק שנותר בעינו נותר עם יסודות שנחלשו. כמו כן , נכללת במסגרת חווה"ד עלות תיקון רחבת אספלט בגדול של 20 מ"ר , עלות תיקון תיקוני הסדקים בצד המזרחי של קיר האבן שאורכו כ – 13.5 וגובהו משנה בין 1.8 מטר ועד 5 מטרים .

בנוסף לכך, כוללת חווה"ד את עלות רצפת הבטון הסדוקה בחצר הבית , את עלות תיקון צינור הגז עקב שקיעת הרצפה ואת עלות תיקון מערכת הניקוז של המטבח הפונה אל עבר החצר הדרום מזרחית וכן גם את עלות רכישת של 20 משאיות חול לצורך תמיכת הצד הדרומי של המגרש לעומק של - 10 מטרים ולגובה של כ- 12 מ' .

גדר הבטיחות שנבנתה בצידו הדרומי של המגרש :

מר חזז ציין במהלך חקירתו בביהמ"ש כי הגדר נבנתה ללא יסוד וללא חגורת בטון עליונה ועמודי בטון כנדרש לצורך הקשחתה של חגורת הבטון וכי בשל מצב דברים זה הגדר התערערה ביתר קלות ולכן אליבא דשיטתו יש מקום לתקנה בלא כל צורך לבנותה מחדש.

לפי הסברו של מר חזז עלות תיקון הגדר המשטח הדרומי בהתאם ל"מחירון דקל שיפוצים" הינה 6390 ₪ בהתאם לתחשיב הבא : 355 מ"ר * 18 מ' אורך (ראה : סעיפים 5 ו - 6 לחווה"ד ; עמוד 25 שורות 16 – 32 לפרוטוקול).

לאחר שבחנתי את טענות המומחים ובהתחשב בכך שמר חזז לא הציג בפני ביהמ"ש את עלות "מחירון דקל" מבלי לתת הסבר המניח את הדעת בעניין (ראה : עמוד 25 שורות 19 – 22 לפרוטוקול) הנני מוצא לנכון לקבל את עמדתו המפורטת של ולהעמיד את עלות תיקון הגדר על דרך האומדן בסכום של 10,000 ₪ .

סדקים בקיר האבן התומך בצידו המזרחי של המגרש :

על פי האמור בחוות דעתו של מר בלילי כתוצאה מהעבודות אשר התבצעו בשנת 2012 נוצרו סדקים בקיר האבן (הטבעית) התומך, אשר אורכו 13.5 מ' וגובהו נע בין בין 1.8 מ' ועד 5 מ' , הינה 6100 ₪ .

מנגד, מר חזז ציר ף לחוות דעתו מספר תמונות המלמדות על כך שבקיר התגלעו באזור המפגש עם הקצה הדרומי של הקיר סדק שרוחבו נע בין 5 מ"מ ועד 10 מ"מ ושבר עם תזוזה של בין 6 ס"מ ועד 8 ס"מ, ואילו באיזור הצפוני של הקיר נקראה סדק אנכי אשר עובד דרך פתח הניקוז שרוחבו כ – 5 מ"מ .

מר חזז מוסיף ומציין בחוות דעתו כי מדובר בקיר שהינו רגיש מאוד לתנודות ולעומסים וכי לא ידוע האם הקיר נבנה בתוך שכבה טבעית או על גבי מילוי וכי לא ידוע לו האם בוצע יסוד לקיר בשלב הבנייה (ראה גם :עמוד 26 שורות 17 – 19 לפרוטוקול).

על פי הערכתו של מר חזז לצורך תיקון הסדקים והשבר בקיר תומך זה יש צורך למלא את השבר בבטון ולהרחיב את הסדקים ולאחר מכן למלא אותם במלט (כוחלה) בעלות כוללת של 800 ₪.

במהלך עדותו בביהמ"ש ציין מר חזז כי במקרה זה הדרך המתאימה ביותר הינה תיקון הקיר ולא לבנותו מחדש בהתאם לעיקרון הנזיקי הידוע של השבת המצב לקדמותו ובפרט בשל העובדה שהקיר נבנה מלכתחילה שלא בהתאם לכללי הבניה המתחייבים אשר חשפו את אבני הקיר לסדקים אשר נבעו מסדיקת הקרקע (ראה : עמוד 27 שורות 9 – 29 לפרוטוקול) .

למרות שמר חזז מציין בחוות דעתו (ובניגוד לעדותו בביהמ"ש) כי הוא אינו יודע האם בוצע יסוד לקיר התומך וככל שכן האם הקיר נבנה בתוך שכבה טבעית או על גבי מילוי הרי שבחוות דעתו של המומחה מטעם התובע נטען שיש צורך לשקם את הקיר (מבלי לציין שיש מקום לבנות אותו מחדש מחשש לקריסתו).

עם זאת, מאחר והמומחה מטעם הנתבעת אינו מבהיר בחווה"ד את דרך חישוב עלות התיקון הרי שהנני מוצא לפצות את התובע בגין ראש תביעה זה בסכום של 3000 ₪.

רחבת האספלט :

התובע טוען כי כתוצאה מהעבודות אשר התבצעו בשנת 2012 נהרסה רחבת אספלט שגודלה כ – 20 מ"ר, אשר נבנתה מצידו הדרום-מערבי של המגרש , וכי עלות שיקום הרחבה הינה 5200 ₪ .

מנגד, המומחה מטעם הנתבעת מציין כי למרות שלא עלה בידו להבחין במועד הביקור שבוצע במגרש התובע בכך שנבנתה בעבר במקום רחבת אספלט האי שלהערכתו עלות סלילת הרחבה הינה 2080 ₪ (104 ₪ למ"ר * 20 מ"ר) .

במהלך עדותו בביהמ"ש ציין מר חזז כי אכן קיימת סבירות של ממש לכך שרחבת האספלט נהרסה במהלך ביצוע עבודות המילוי וכי להערכתו התמחור של 104 ₪ למ"ר כולל את הכנת התשתית וכן גם את התקנת האספלט, ברם להערכתו המומחה מטעם התובע , שהינו שמאי בהכשרתו ואינו מהנדס במקצועו , שגה בדרך הערכתו את עלות התמחור משום שהוא אינו בקיא בהיבטים ההנדסיים של בניית הרחבה מחדש (ראה : עמוד 26 שורות 2 – 16 לפרוטוקול) .

לאחר שבחנתי את עמדות המומחים הנני מבכר את עמדתו המפורטת של מר חזז על פני עמדתו של מר בלילי שאינו מפרט בחוות דעתו את דרך הערכתו שאליה התייחס בחוות דעתו. אשר על כן , הנני מחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין התקנת רחבת האספלט בסכום של 2080 ₪.

שיקום רצפת הבטון :

המומחה מטעם התובע מציין בחוות דעתו כי כתוצאה מהעבודות שבוצעו בשנת 2012 התגלעו ברצפת הבטון אשר נמצאת בחצר הבית סדקים במקומות שנים כאשר בנוסף לכך הרצפה נותקה מהחיבור הקבוע אל ביתו של התובע.לפי הערכתו של מר בלילי עלות שיקום רצפת הבטון מסתכמת בסכום של 12,500 ₪.

כאמור מעלה, מר חזז פירט בחוות דעתו את מיקום השברים , המרווחים והסדקים בכל שנוצרו בכל צידי המגרש ואף צירף תצלומי צבע כראייה לכך . עם זאת , לפי הערכתו יש לזקוף לחובת התובע את הדרך הרשלנית שבאמצעותה נבנו משטחי הבטון עוד בשלב ההתקנה לאחר שלא בוצעו בהם "תפרי התפשטות" ולאחר שמשטחי הברזל נבנו ללא ברזל זיון לצורך מניעת וריסון הסדקים ולאחר שבאזור הדרומי של החצר הסדקים נוצרו, להערכתו , כתוצאה משקיעה של המילוי בחלקם הדרומי של משטחי הבטון ולאחר שהשפה הדרומית של המשטחים שלאורך קו הגדר נוצקה ללא יסוד אשר אמור היה להקשיח את קצה המשטחים ולרסן שקיעות . לפי הערכתו של המומחה מטעם הנתבעת עלות תיקון 22 המטרים הפגומים מסתכמת בסכום של 1000 ₪ וזאת בשל הצורך בניקוי הסדקים ומילויים .

ודוק, מעדותו של מר חזז בביהמ"ש עלה כי חוות דעתו מתבססת על כך שניתן לבצע את התיקונים באמצעות סתימת החורים אשר נוצרו ברצפת הבטון הגם שלפי עמדתו המקצועית רצפת הבטון נבנתה שלא לפי אמות המידה המקובלות (ראה : עמוד 15 לחווה"ד ; עמוד 29 שורות 21 – 30 ; עמוד 30 שורות 15 – 27 לפרוטוקול) , ולכן , בהתחשב בניסיונו המקצועי העדיף של מר חזז , הרי שהנני מוצא לנכון להעדיף את חוות דעתו על פני זו של המומחה מטעם התובע שהינו שמאי בהכשרתו ואינו בעל הסמכה כמהנדס.

עם זאת, מאחר ומר חזז אינו מבהיר כיצד הסכום חושב הרי שהנני מוצא לנכון להעמיד את עלות התיקון על דרך האומדן בסכום של 6000 ₪.

מערכת הניקוז למטבח :

על פי הנטען בחוות דעתו של מר חזז עלות תיקון הנזקים והשברים אשר נגרמה למערכת הניקוז של המטבח היוצאת לכיוון החצר (הדרום-מזרחית) כתוצאה מהעבודות שבוצעו בשנת 2012 הינה 2600 ₪.

מנגד, מר חזז מציין בחוות דעתו כי קו ניקוז נבנה בניגוד לכללי המקצוע ולאחר שבוצע בו שינוי בכיוון הצנרת אל תוך הקרקע בכך שלא נבנתה שוחת בקרה כנדרש בת"י 1205.4 סעיף מספר 2.5.1 מה גם שהמעבר דרך קיר המבנה נעשה בניגוד לדרישת תקן ת"י 1205.0 סעיף מספר 3.3.2.3 אשר קובע כי על המעבר דרך הקיר להתבצע בתוך שרוול מגן מה גם שלא עלה בידו להבחין בנזקים ובשברים בצנרת אשר מתפקדת כהלכה (ראה גם : עמוד 29 שורות 13 – 14 לפרוטוקול) .

לאור המקובץ לעיל הנני מבכר בנדון את עמדתו המקצועית – הנדסית של מר חזז על פני זו של מר בלילי ומשכך התביעה בגין ראש תביעה זה נדחית.

עלות רכישת אדמת מילוי :

על פי הערכתו המקצועית של מר בלילי עלות רכישת אדמת המילוי, אשר מטרתה לשמש כמצע תמיכה בצידו הדרומי של המדרש בנוגע לעבודות אשר התבצעו בשנת 2012 , הינה 36,000 ₪ (20 משאיות) .

מנגד, מר חזז סירב להתייחס להערכה זו בנימוק שלא הוצג בפניו תיעוד של ממש בכל הנוגע לכמויות אדמת המילוי אשר הונחו במקום (ראה : סעיף 29 לחווה"ד) . התובע אמנם ציין בתצהירו כי לאחר ביצוע העבודות בשנת 2012 רכש אדמת מילוי מבלי לפרט את זהות המוכר ומבלי להציג אסמכתא לרכישה (ראה : סעיף 10 לתצהיר) דא עקא לכשנשאל על כך במהלך חקירתו הנגדית בביהמ"ש השיב כי אין בידיו אסמכתאות לכך וכי נתבקש להציג בפני אנשי הנתבעת הערכת שמאי בעניין (ראה : עמוד 17 שורות 28 – 30 לפרוטוקול) .

מחוות דעתו של מר דאהש קדור מיום 20.4.2017 ואף במכתבו מיום 10.11.12 וכן גם מעדותו בביהמ"ש (ראה : עמוד 31 שורה 25 – עמוד 32 שורה 2 לפרוטוקול) ניתן להסיק כי האחרון ייעץ לתובע להחזיר את המילוי שפונה על מנת להקטין את נזקיו. עם זאת , לכשנשאל האם הבחין במהלך הצפייה בסרטון הבחין בכך שהובא חומר מילוי השיב כי לא עלה בידו להבין האם הובא למקום חומר מילוי למקום וכי הינו מודע אך ורק למעשיה של הנתבעת (ראה : עמוד 32 שורות 3 – 10 לפרוטוקול) .

במקרה דנן התובע הבהיר במהלך עדותו כי לא צירף אסמכתא בכתב ולפיה הוא אכן רכש כמויות גדולות של אדמת מילוי בשל הקושי לקבל מסמכים בכתב מהמובילים (ראה : עמוד 18 שורות 22- 23 לפרוטוקול) דא עקא שמעדותו של נציג הנתבעת, מר בשארה מארון , עלה כי התובע , שהוא גם שכנו של מר מארון , נהג להביא מדי שנה בין 10 עד 15 משאיות חול בכדי לכסות את האדמה שנגרעה מהמקום (ראה : עמוד 37 שורות 16 – 20 לפרוטוקול) ולכן ברי כי יש בדברים אלו כדי לתמוך באופן מובהק בגרסתו העובדתית של התובע .

יתירה מכך, הנתבעת בחרה שלא לשאול את התובע במסגרת ההליכים המקדמיים ו/או במהלך ישיבת ההוכחות מיהו אותו קבלן משנה אשר נשכר על ידו ומה היו עלויותיו נכון לאותה עת ולכן דינה של טענתה בדבר אי הקטנת הנזק מצידו להידחות (ראה : סעיף 63 לסיכומי הנתבעת).

אשר על כן, הנני מוצא לנכון לקבל את האומדן המפורט בחות דעתו של מר בלילי ומחייב את הנתבעת לשפות את התובע בגין ראש תביעה זה בסכום של 36,000 ₪.

לאור האמור לעיל הנני מוצא לנכון להעמיד את הנזקים בגין העבודות אשר בוצעו בשנת 2012 בסכום של 67,080 ₪ בצירוף מע"מ.

נזקי התובע בגין העבודות אשר התבצעו בשנת 2014 :

מחוות דעתו של מר בלילי וכן גם מכתב תביעתו ומתצהירו עולה כי במהלך החלפת קווי הביוב בשנת 2014 הוצאה אדמת מילוי רבה אשר גרמה לחסר במילוי בגבול המגרש הדרומי ולנזק בתשתית צנרת החשמל של ביתו.

על פי הנטען בחווה"ד עלות הנזקים המצטברים בגין העבודות אשר התבצעו בשנת 2014 מסתכמת בסכום כולל של 68,200 ₪ בהתאם לפירוט הבא : עלות שיקום המגרש הדרומי – 14,500 ₪ ; עבודות תשתית צנרת – 8500 ₪ ; סימון גבול המגרש אשר נמחק במהלך ביצוע העבודות – 3200 ₪ ; מילוי 25 משאיות חול במקום אדמת המילוי שהוצאה.

על פי האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם הנתבעת עולה כי למקרא סעיף 13.2 לכתב ההגנה המועצה כלל לא ביצעה עבודות בתחום הנכס במהלך חודש מאי 2014, מה גם שמ ההבהרות שאותן קיבל ממהנדס המועצה עולה כי קו צנרת הביוב הבנוי על פני המדרון נמשך לכיוון דרום, ומתרחק מהמגרש המצוי בבעלות התובע , ולכן לא ברור כיצד עבודות הנחת קו הביוב יכלו לגרום לנזקי רכוש למגרש אשר נמצא בבעלות התובע . לטענתו של המומחה מטעם הנתבעת , שילובם של שני הנתונים הללו לא איפשר בידיו להתייחס לטענת התובע בנוגע לזכאותו לשיפוי בגין רכישת חול בהיעדר אסמכתא לכך שבאותה עת אכן בוצעו בפועל עבודות חפירה .

ודוק, טענתו העובדתית של התובע בתצהירו ובעדותו בביהמ"ש ולפיה הנתבעת ביצעה את עבודות החפירה הנוספות בשנת 2014 (ראה : סעיפים 15 – 16 לתצהיר ; עמוד 18 שורות 10 – 17 לפרוטוקול) , אשר הוכחשה על ידי הנתבעת בכתב ההגנה (ראה : סעיף 13 לכתב ההגנה) , נתמכה בעדותו של חבר המועצה באותה עת , מר ראוי הלון , אשר ציין בעדותו בביהמ"ש כי לאחר שביקר במקום בחודש פברואר 2015 עלה בידו להבחין שמספר חודשים לפני כן בוצעה במקום עבודת חפירה של אדמה.

לפי הסברו, הוא הבחין בכך שבמקום רוכזו כמויות גדולות של אדמה חפורה ואך נימק את מסקנתו בזו הלשון (ראה : עמוד 14 שורה 27 – עמוד 15 שורה 8 לפרוטוקול):

"ש. איזה אינדיקציה קיבלת שנערכה שם עבודה בזמן האחרון?
ת. איך שאני ראיתי את השחור זה מקושר לצינור ביוב בצד החלקה, בצד הכביש שמתקשר לכיוון השוחה, אפשר לראות את זה, צינור חשוף, העבודה לא הושלמה כראוי. אפשר להסיק. אני באתי להסתכל ולראות מה יש.
ש. אם אני אומר לך שבשנת 2014 החליפו את הצינור וביטלו את השוחה ולכן מה שראית שמהשוחה יוצא מים זה לא הגיוני כי ביטלו אותה?
ת. אתה רוצה לראות את הסרטון שיוצא מים מהשוחה? אני העליתי את זה לפורטל הכרמל ויש סרטון שאני עומד שם ומסביר את המצב בשטח".

טענה זו גם לא הוכחשה באופן מובהק על ידי עד ההגנה מטעמה, מר בשארה מארון , אשר טען בתצהירו כי התובע הוא זה אשר נושא בנטל ההוכחה כי הנתבעת ו/או שלוחיה ביצעו את העבודות הנטענות (ראה : סעיפים 27 – 29 לתצהירו של מר בשארה) שעה שהנתבעת , שהינה גוף ציבורי , נושאת כבעלת דין בנטל השכנוע להוכחת את טענותיה העובדתיות כלפי יריבה התובע) .

משלא עלה בידי הנתבעת להביא ראיות אשר תומכות בטענתה ולפיה לא בוצעו על ידה עבודות חפירה בשנת 2014 באמצעות הצגה של רישומי העבודות אשר בוצעו באותה עת בתחום שיפוטה הרי שהנני מוצא לנכון לדון בחוות דעתו של המומחה מטעם התובע בנוגע לנזקיו הישירים של התובע בגין עבודות החפירה אשר התבצעו בשנת 2014.

במקרה דנן לא ניתן על ידי מר בלילי הסבר המניח את הדעת בנוגע לשאלה אלו עבודות נדרשות לצורך שיקום מצבו של המגרש הדרומי (עבודות בסך של 14,500 ₪) וזאת בנוסף לצורך במילוי 25 משאיות של מילוי חול בעלות של 42,000 ₪. בנוסף לכך , התובע לא טען באופן מובהק בתצהירו או בעדותו בביהמ"ש כי אכן פעל עד היום בעניין בהתאם לעצתו המומחה מטעמו נוכח עלויותיה הגבוהות של ההובלה ואף לא הציג ראיות ולפיהן שכר את שירותיו של קבלן משנה לצורך הובלת החול (ראה : סעיפים 15 – 19 לתצהיר; עמוד 18 שורות 18 – 23 לפרוטוקול).

בענייננו, אין מחלוקת של ממש בין המומחים חלבי וחזז על כך שעבודות החפירה , שבמהלכן הוצא חומר המילוי אשר תמך במ דרון (בשילוב עם היעדר קיר תומך אשר מימון בנייתו נמצאה בשנת 2004 במחלוקת משפטית), תרמו לגלישה נוספת של המדרון ולנזקים אשר נגרמו לרצפת החצר (ראה : סעיף 45 לחוות דעתו של מר חזז ; סעיף 1 לחוות דעתו של מר חלבי) .

בנוסף לכך, הנתבעת לא נתנה הסבר המניח את הדעת בנוגע לסתירה שבין טענתו של מר חזז ולפיה בשנת 2012 היה צורך בתוספת מילוי לצורך תמיכה בצידו הדרומי של המגרש אשר יציבותו התרופפה (ראה : סעיף 29 לחווה"ד) אל מול טענתו בעדותו בביהמ"ש ולפיה המילוי בגבול המגרש הדרומי בשנת 2014 דווקא גרם להגדלת נזקי התובע (ראה : עדות מר חזז עמוד 29 שורות 18 – 22 לפרוטוקול) ומשכך הנני מוצא לנכון לקבל את טענת המומחה מטעם התובע , אשר לא נחקר על חוות דעתו , ולפיה יש מקום לפצות את התובע בגין רכישת 25 משאיות חול לצורך החזרת כמות החול אשר הוצא מהמקום .

לפיכך, איני יכול לקבל את עמדת מומחה התובע ולפיה יש מקום לפצותו בגין שיקום המגרש הדרומי אולם הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת לפצות את התובע בגין רכישת חול בעלות של 42,000 ₪.

הפגיעה בצנרת החשמל :

המומחה מטעם התובע מעריך בחוות דעתו את עלות תיקון תשתית צנרת החשמל בצידו הדרום-מערבי של המגרש בעלות של 8500 ₪ בעוד שלפי עמדתו של המומחה מטעם הנתבעת הן בחוות דעתו והן בעדותו בביהמ"ש (ראה : סעיפים 32 – 34 לחווה"ד ; עמוד 29 שורות 14 – 17 לפרוטוקול) אכן נגרם נזק במהלך העבודות ולכן עלות התיקון מצריכה עבודת חפירה, הטמנה וכיסוי בעלות כוללת של 1500 ₪ (100 ₪ למ' צנרת * 15 מ' אורך) .

לאחר שבחנתי את עמדות המומחים בענין ראש תביעה זה הנני מוצא לנכון לקבל את עמדתו המנומקת של מר חזז ומשכך הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת לשפות את התובע בגין ראש תביעה זה בסך של 1500 ₪.

סימון גבול מגרש :

במקרה דנן המומחה מטעם התובע מעריך את עלות תיקון סימון גבול המגרש, אשר נמחק במהלך העבודות , בסכום של 3200 ₪ בעוד שהמומחה מטעם הנתבעת וכן גם מר בשארה סבורים כי עלות התיקון הינה בסכום של 1000 ₪ בסה"כ (ראה : סעיף 35 לחווה"ד ; סעיף 24 לתצהיר מר בשארה) .

לאחר שבחנתי את עמדות המומחים בעניין ראש תביעה זה הנני מוצא לנכון לקבל את עמדתם המנומקת של מר חזז ושל מר בשארה ומשכך הנני מוצא לנכון לחייב את הנתבעת לשפות את התובע בגין ראש תביעה זה בסך של 1000 ₪ .

סוף דבר :

התובענה מתקבלת באופן חלקי.

על הנתבעת לפצות את התובע בסכום של 67,080 ש"ח +מע"מ בגין נזקי העבודות משנת 2012 (ומסכום זה יש להפחית 1/3 בשל אשם תורם), וכן 44,500 ש"ח בגין הנזקים הנוגעים לעבודות משנת 2014 (לגביהן אין מקום להפחתה) .

סה"כ סכום הפיצוי: 96,822 ש"ח.

בנוסף לכך, תישא הנתבעת בהוצאות התובע בסך של 4000 ₪ ובשכ"ט עו"ד בסך של 1 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום, ז' תמוז תש"פ, 29 יוני 2020, בהעדר הצדדים.