הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24262-07-17

בפני
כבוד השופטת הדס שכטר ישראלי
התובע
בולוס בולוס המנוח ( באמצעות בתו הגב' מארי בולוס ת.ז. XXXXXX948)
ע"י ב"כ עוה"ד גיא אופיר ואח'

נגד

הנתבעים

המודיעה לצד ג'

  1. חאתם פארס
  2. רביע ח'ורי
  3. ג'ורג' שדאד
  4. מוניר קזמוז

ע"י ב"כ עוה"ד אמיר פאח'ורי
5. י.פ.מ. אלמדאר לפרסום בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד חוסיין עלי זגייר

6. Facebook Ireland LTD
ע"י ב"כ עוה"ד יואב אסטרייכר ואח'

נגד

צד ג'
זאהי חאזן (ניתן פס"ד)

החלטה

הנתבע 1, הוא המבקש, עתר בבקשה שהגיש ביום 18/02/20 (להלן: "הבקשה") לעיון חוזר בהחלטתי מיום 09/02/20 במסגרתה הושת עליו תשלום הוצאות לתובע, לנתבעת 5 ולנתבעת 6 בסך של 1,000 ₪ לכל אחד (להלן: "ההחלטה").

המבקש נימק את אי התייצבותו במצבו הרפואי אשר לטענתו, לא אפשר לו להגיע לדיון.

הנתבעת 6 והתובע התנגדו לבקשה, פירטו השגותיהם בהתייחס לאישורים הרפואיים שהציג המבקש ואף ציינו כי אליבא דאמת, אי ההתייצבות מנעה קיום הידברות וניסיון להגיע להסדר במהלך הדיון.

הנתבעת 5 בהודעה שהגישה בתאריך 23/02/20 הודיעה כי תהיה מוכנה לוותר על ההוצאות שנפסקו לטובתה, רק במידה והתובענה נגדה תידחה ללא צו להוצאות (יצוין, כי בתשובה שהגיש המבקש נפלה טעות עת צוין כי הנתבעת 5 לא הגישה עמדתה בעניין זה).

אחר שבחנתי את טענות הצדדים, מצאתי לדחות את הבקשה.

אנמק:

ראשית, אין בתקנות סדר הדין האזרחי הליך של "בקשה לעיון חוזר".

תקנה 368 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 הקובעת הוראות באשר לבקשה ל"עיון מחדש" רלוונטית כל אימת שמדובר בהחלטה שניתנה בענייני סעדים זמניים.

שנית, גם לו היינו מחילים את הוראות התקנה דלעיל על ענייננו, הרי שאין מקום לשנות את ההחלטה שניתנה, שעה שלא חל שינוי כלשהו בנסיבות ואף לא התגלו עובדות חדשות למן המועד בו ניתנה ההחלטה.

שלישית, ובכך העיקר – לדיון הראשון שהתקיים בפניי, בתאריך 12/02/19, המבקש לא התייצב, לא הגיש בקשה מתאימה בעניין זה ובתוך כך, לא ניתן לו פטור מההתייצבות עליה הוריתי.

הוראה על התייצבות בעלי הדין ניתנה טרם הדיון הנוסף שהתקיים בתאריך 09/02/20, אשר גם אליו לא התייצב המבקש.

בזאת הפעם, גם כן, לא פנה המבקש מבעוד מועד ולא ביקש פטור מהתייצבות.

בית המשפט הורה על התייצבות כאמור, לשני הדיונים, וזאת נוכח טיבה של המחלוקת ועל מנת לנסות להביא את הצדדים להסדר אשר יביא לסיום המחלוקת וייתר את המשך ההליך המשפטי – על כל משמעויותיו.

המבקש אנו רשאי לעשות דין לעצמו, לא להתייצב ולטעון, בבוקר הדיון, על ידי בא כוחו, כי אי ההתייצבות נגרמה מפאת מצב רפואי.

אינני מטילה ספק ביושרו של המבקש וסמוכה ובטוחה אני כי אי ההתייצבות לא נבעה מחמת זלזול בהחלטות בית המשפט, אולם שעה שהיבצרות מהגעה לדיון נובעת ממצב רפואי, יש לתמוך זאת באסמכתא מתאימה, בה יצוין כי בעטיה של זו יש נמנע מהמבקש להגיע לדיון.

כמו כן, ומבלי לגרוע באמור, היה על המבקש להגיש בקשה מתאימה מבעוד מועד על מנת שבית המשפט יוכל לשקול האם בנסיבות העניין שבפניו, יש לקיים את הדיון אף בהעדרו.

המבקש לא נהג כאמור ועל כן, בתום הדיון, ניתנה ההחלטה אשר השיתה עליו הוצאות, לטובת הצדדים אשר עתרו לחיובו, ונימוקיה בצידה. יודגש, כי ההוצאות נקבעו במשורה.

ההחלטה שניתנה שיקפה איזון נכון וראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים והביאה בחשבון את האינטרסים של הצדדים, את ההוצאות הכרוכות בהגעה לדיון, כמו גם שיקולים מערכתיים הנוגעים לזמנו של בית המשפט והצורך לקדם הליכים באופן יעיל ומיטבי (ויצוין, כי שיקולים אלו עמדו בפניי גם שעה שהוריתי לבעלי הדין להתייצב לדיון).

התוצאה:

הבקשה נדחית.

על המבקש לשלם את ההוצאות שנקבעו בהחלטה וזאת עד לתאריך 26/03/20.

במידה רבה לפנים משורת הדין, אינני עושה צו נוסף להוצאות בגין הבקשה דנן.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, י"ט אדר תש"פ, 15 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.