הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 24211-10-14

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעת

סיהאם סרחאן
ע"י ב"כ עו"ד עילית איסק-פארי

נגד

הנתבעים

הצד השלישי

1. פארס זועבי
ע"י ב"כ עו"ד הישאם הווארי
2. אמל סלאמה עפיפי
3. מגדל חברה לביטוח בע"מ
שניהם ע"י ב"כ עו"ד אלון הוברמן
4. קרנית - קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים
ע"י ב"כ עו"ד יורם גורי

נגד

פארס זועבי
ע"י ב"כ עו"ד הישאם הווארי

פסק דין

תביעה לפיצוי נזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים).

כתב התביעה

1. בכתב התביעה המתוקן נטען כי ביום 18.2.2014, כאשר התובעת חצתה כביש עירוני ביפיע, פגע בה ג'יפ מיצובישי (להלן: הג'יפ או הרכב) בו נהג באותה עת הנתבע מס' 1 (להלן: פארס). כתוצאה מהתאונה נחבלה התובעת בחלקי גוף שונים - בראש, בגב, במרפק ימין, באגן, בברך וברגל שמאל, עברה טיפולים רפואיים ממושכים ונותרה פגועה גופנית וכלכלית. התביעה הוגשה נגד פארס, הנהג הפוגע, נגד בעלת הג'יפ - הנתבעת מס' 2 (להלן: אמל), נגד המבטחת שהוציאה לג'יפ פוליסת ביטוח חובה - הנתבעת מס' 3 (להלן: מגדל) ונגד הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים - הנתבעת מס' 4 (להלן: קרנית). בכתב התביעה הוסבר כי התביעה הוגשה הן נגד מגדל והן נגד קרנית, לאור אי-הבהירות בשאלה העובדתית - האם בעת התרחשות התאונה נהיגתו של פארס בג'יפ נעשתה בהיתר.

כתבי ההגנה וההודעה לצד שלישי

2. בכתב ההגנה שהגיש פארס נטען כי הוא פגע בתובעת תוך כדי יציאה מאיזור של עסק לשטיפת רכב. בכתב ההגנה שהגישו אמל ומגדל נטען להיעדר כיסוי ביטוחי בשל נהיגה ללא רשות, בשל שימוש ברכב למטרה שאינה מכוסה בפוליסה ובשל היעדר רישיון נהיגה בתוקף. בכתב ההגנה שהגישה קרנית נטען להיעדר חבות ביטוחית לפי חוק הפיצויים, מאחר ובעת התאונה היה הרכב מבוטח על-ידי מגדל.

3. קרנית אף הגישה הודעה לצד שלישי נגד פארס, נהג הרכב. בהודעה נטען כי אם קרנית תחויב כנתבעת מאחר ופארס עשה שימוש ברכב מבלי שהיה לו כיסוי תקף במועד התאונה, אזי עליו לשפותה בכל סכום שהיא תחויב לשלם לתובעת. בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי טען פארס כי בעת התאונה הוא החזיק ברישיון בר-תוקף, כי ביטוח החובה כיסה את נסיבות התאונה. עוד נטען כי התאונה התרחשה בעת שביצע נסיעה פרטית מאושרת ומוסכמת על-ידי בסאם אבו-נאג'י (להלן: בסאם), חברו הטוב של אביו מוחמד ז"ל.

דרך הילוכנו

4. חלקו הראשון של פסק הדין יוקדש למחלוקת בין מגדל לבין קרנית בשאלה אם נהיגתו של פארס הייתה נהיגה בהיתר, המכוסה על-ידי ביטוח החובה שהוציאה מגדל. ככל שהתשובה לשאלה זו תימצא חיובית - תידחה התביעה נגד קרנית. ככל שיימצא שבעת התאונה עשה פארס שימוש ברכב ללא היתר - תוטל על קרנית האחריות לפיצוי התובעת, ותידון ההודעה לצד שלישי שהיא הגישה נגד פארס. בחלקו השני של פסק הדין ידונו נזקי הגוף שהתובעת טוענת לקיומם. (יצוין כי לאחר בירור עובדתי בתחילת הדרך הוכח שבמועד התאונה החזיק פארס ברישיון נהיגה תקף).

5. את החלק הראשון של פסק הדין נפתח בסקירה מתומצתת של המסגרת הנורמטיבית.

מבטחת רכב וקרנית - המסגרת הנורמטיבית

6. סעיף 10 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] קובע שבעל רכב לא ירשה לנהוג ברכב למי שאינו בעל רישיון נהיגה תקף. סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970 (להלן: פקודת הביטוח או הפקודה) קובע שאדם לא ישתמש ולא יניח שאדם אחר ישתמש ברכב מנועי, אלא אם יש על שימושו שלו או של האדם האחר באותו רכב פוליסה בת-תוקף לפי דרישות פקודת הביטוח. סעיף 3(א)(1) לפקודה קובע כי פוליסה לפי הדרישות הינה זו אשר מבטחת את בעל הרכב והנוהג בו מפני כל חבות שהם עשויים לחוב לפי חוק הפיצויים ומפני חבות אחרת שהם עשויים לחוב בשל נזק גוף שנגרם לאדם על-ידי השימוש ברכב מנועי או עקב השימוש בו.

סעיף 2(א) לחוק הפיצויים קובע את אחריות הנהג לפיצוי הנפגע בתאונת דרכים, וסעיף 2(ב) קובע שאחריות זו תחול אף על בעל רכב או מחזיק בו אשר התיר את השימוש.

סעיף 12(א)(2) לחוק הפיצויים קובע כי קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים תפצה נפגע הזכאי לפיצויים לפי חוק הפיצויים ואין ביכולתו לתבוע פיצויים מאת המבטח מאחר ולנהג אין ביטוח לפי פקודת הביטוח או שהביטוח שיש לו אינו מכסה את החבות לפי חוק הפיצויים.

סעיף 9 לחוק הפיצויים קובע שלוש קטגוריות של אנשים אשר עליהם יוכל לחזור מי ששילם פיצויים לפי חוק הפיצויים. אחת מהן הינה: "מי שאינו זכאי לפיצויים לפי סעיף 7".

7. סעיפי חוק אלו היוו בסיס להלכות שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון. לבירור השאלה אם הנהג הפוגע קיבל את רשותו של הבעלים או המחזיק של הרכב נעזרים בשתי חזקות שבעובדה, הניתנות לסתירה. חזקה אחת הינה "חזקת הרשות" שנקבעה בע"א 259/63 חיים נ' קלקשטיין, פ"ד יח(3) 662 (1964), ולפיה "בנוהג שבעולם אדם נוסע או ברכבו או ברכבו של מישהו אחר שהרשה אותו לכך". חזקה זו סויגה בע"א 188/84 צור חברה לביטוח בע"מ נ' חדד, פ"ד מ(3) 1 (1986), שם נקבע כי יש לבדוק בכל מקרה אם מתן הרשות אכן השתמע מהנסיבות. החזקה השנייה הינה "חזקת הרשות הראשונית", שנקבעה בע"א 214/81 מדינת ישראל נ' פחימה, פ"ד לט(4) (1986) (להלן: עניין פחימה), ולפיה די במתן רשות ראשונית לשימוש ברכב כדי שכל נהיגה בו - גם זו החורגת מהרשות - תיחשב לנהיגה ברשותו של בעל הפוליסה, וזאת כל עוד החריגה אינה קיצונית במיוחד. באותו עניין נקבע כי אין מבטחת הרכב יכולה להשתחרר מחבותה ולהטילה על קרנית בטענה כי הנהג סטה מההיתר הראשוני. חזקה זו סויגה בע"א 494/89 אסרף נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(3) 397 (1992), כשנקבע שאין היא חלה על מקרים של "סטייה או חריגה קיצוניות במיוחד", וכי אין לייחס לנותן מתן הרשות הראשונית מתן היתר לנהיגה שאינה מכוסה על-ידי הביטוח - למשל מסירת הרכב לידי אדם חסר רישיון נהיגה. ברע"א 8744/08 קרנית נ' ויצמן (פורסם בנבו, 21.11.2010) (להלן: עניין וייצמן) הובהר כי "חזקת הרשות הראשונית" פוטרת את הנפגע מלפשפש ביחסים בין בעל הרכב- נותן הרשות לבין המשתמש.

8. בע"א 7580/03 קרנית נ' צודרקר (פורסם בנבו, 18.1.2007) (להלן: עניין צורדקר) נדונה זכות החזרה של קרנית כלפי הבעלים מתיר-השימוש ברכב במקרה של פגיעה בצד שלישי, וזאת מכוח סעיפים 9 ו-7(6) לחוק הפיצויים - המעניקים לקרנית זכות שיפוי מ"בעל הרכב או המחזיק בו, שהתיר לאחר לנהוג ברכב כשאין לו ביטוח לפי פקודת הביטוח ...". בהסתמך על רע"א 2853/96 קרנית נ' פרח, פ"ד נג(1) 680 (1999) נקבע בעניין צורדקר כי זכות החזרה של קרנית מותנית בכך שהתנהגותו של הבעלים ומתיר השימוש הייתה נגועה באשם, כלומר - הוא ידע או היה צריך לדעת על היעדרו של הכיסוי הביטוחי של הנהג הפוגע. בע"א 3305/17 אבו ג'מיע נ' ריבחי (פורסם בנבו, 27.2.2018) סיכם השופט עמית סוגיה זו:

"החוק מטיל אחריות לתאונה על בעל רכב שהתיר את השימוש בו (סעיף 2(ב)). אם הרכב מבוטח, הטלת האחריות על בעל הרכב איננה משמעותית, שכן החבות תוטל על חברת הביטוח. במקרה שבו אין ביטוח, קרנית יכולה לחזור בתביעה על בעל הרכב, שהתיר את השימוש בו, מכוח סעיפים 7(6) ו-9(א) לחוק. ההלכה היא כי "לקרנית אמנם עומדת זכות חזרה כלפי מתיר השימוש ברכב, אולם אין זו זכות מוחלטת. הזכות מותנית בכך שהתנהגותו של מתיר השימוש [...] הייתה נגועה באשם [...] יסוד האשם, שמצדיק את הפקעת זכותו לפיצויים של מתיר השימוש ברכב שלא דאג לביטוח, הוא אשר מצדיק גם את קיומה של זכות החזרה כלפיו" (ע"א 7580/03 "קרנית" קרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים נ' צורדקר [פורסם בנבו] (18.1.2007)).

השאלה אם בעל הרכב התיר את השימוש בו, עשויה לעורר דיונים במספר הקשרים (ראו יצחק אנגלרד פיצויים לנפגעי תאונות דרכים 220-210 (מהדורה רביעית; 2013)). הסיטואציה הרלוונטית לענייננו היא של נהג שנוהג ברכב לא מבוטח ששייך לאדם אחר, ופוגע באדם שלישי. כאמור, אם בעל הרכב התיר את השימוש למרות שידע או היה עליו לדעת על היעדר כיסוי ביטוחי - קרנית תוכל לחזור עליו בתביעה".

9. בעניין וייצמן צוין כי בתביעה בין קרנית לבין בעל הרכב נטל השכנוע חל על קרנית, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", אולם שימוש ב"חזקת הרשות" ו"חזקת הרשות הראשונית" הינן ראיות נסיבתיות המעבירות את הנטל המשני של הבאת הראיות. באותו עניין מנה השופט עמית כללים ראייתיים נוספים היכולים לשמש בהכרעה בשאלת חבותה של קרנית. כזה הוא הכלל לפיו על בעל דין הנטל להביא ראיות שהנגישות שלו אליהן גדולה מזו של הצד שכנגד. על-פיו, קרנית אינה יכולה לדעת את העובדות הקשורות ליחסים בין הבעלים לבין המשתמש, ועובדות אלו אמורות להימצא בידיעתו של הבעלים. על-פי כלל נוסף, בהוכחת עובדה בעלת יסוד שלילי, ניתן להסתפק בכמות פחותה של ראיות. כך, יש להקל על הבעלים או המחזיק ברשות, מתיר-השימוש, בכמות הראיה הנדרשת להוכחת אי מתן היתר לשימוש ברכב ואי ידיעה כי הנוהג ברכב חסר כיסוי ביטוחי. בעוד שהשופט עמית סבר שניתן לעשות שימוש ב"חזקת הרשות" וב"חזקת הרשות הראשונית" אף לצורך החזרה של קרנית אל מתיר-השימוש, סבר השופט ריבלין שחזקות אלו נועדו להרחיב את חבותה של המבטחת ואין לעשות בהן שימוש לצורך הסטת האחריות מקרנית אל מתיר-השימוש.

10. בע"א 4688/02 כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26 (2005) הובהר כי פוליסת ביטוח היא חוזה, ותעודת ביטוח שמבטחת מוציאה על-פי סעיף 9 לפקודת הביטוח משקפת את חוזה הביטוח. נפסק כי לאור התקנות שהותקנו מכוחה של פקודת הביטוח ואשר מאפשרות הוצאת תעודת ביטוח של כלי רכב "בלתי מפורשים", יכולה מבטחת להוציא "פוליסת סחר" טהורה, שתכליתה הבסיסית היא לאפשר לעוסק בסחר כלי רכב לנהוג, במסגרת עבודתו ולצרכיה, בכלי הרכב הנכנסים אל המאגר העסקי ויוצאים ממנו, גם אם כלי הרכב אינם מבוטחים בביטוח חובה.

שימוש בהיתר - המחלוקת העובדתית

11. המחלוקת בשאלת השימוש ברכב הוגדרה בכתבי הטענות. בכתב ההגנה של מגדל נטען להיעדר כיסוי ביטוחי בשל נהיגה ללא רשות ובשל שימוש למטרה שאינה מכוסה בפוליסה, ואילו בכתב ההגנה של קרנית נטען כי על-פי חוק הפיצויים מגדל היא הנושאת באחריות לפצות את התובעת. בסיכומים בכתב טען בא-כוח מגדל כי הוכח שפארס נהג ללא היתר מאמל, שהינה בעלת הרכב. עוד נטען כי בעדותה של אמל הוכח שבעת מסירת הרכב לבסאם צוין בפניו במפורש כי אין לעשות כל שימוש תחבורתי ברכב, וכי ככל שיידרש שימוש כזה, הדבר טעון הסכמה מראש של אמל. בסיכומים בכתב של בא-כוח קרנית נטען יש לדחות את עדותה של אמל, וכי מכלול העדויות מצביע על היתר מכללא אשר ניתן לפארס לעשות שימוש ברכב הפוגע.

12. על-פי תעודת רישיון רכב (ת/5), במועד התאונה הייתה אמל רשומה כבעלים של הרכב הפוגע, ג'יפ מיצובישי פג'רו. במועד זה עמדה בתוקפה תעודת ביטוח חובה שהוצאה לרכב זה על-ידי מגדל, מכוח סעיף 9 לפקוד ה. התעודה הוצאה על-שמו של האני סלאמה, בעלה של אמל, ונכתב בה כי בני האדם הרשאים לנהוג ברכב הינם כאמור בסעיפים 7(א) ו-7(ג) שבתעודה.

בע"א 4688/02 כהן נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נט(5) 26 (2005) הובהר כי פוליסת ביטוח היא חוזה, ותעודת ביטוח שמבטחת מוציאה על-פי סעיף 9 לפקודת הביטוח משקפת את חוזה הביטוח. בצדק טענה באת-כוח התובעת בסיכומיה בכתב כי מגדל לא טרחה להמציא את תנאי הפוליסה. אף העמוד האחורי של תעודת הביטוח לא הומצא כראיה. בהיעדר הוכחה לתוכנם של סעיפים 7(א) ו-7(ג) שבתעודת הביטוח, תתבסס ההכרעה בשאלת השימוש ברכב על ניתוח עדויות הצדדים.

גרסת אמל, בעלת הרכב

13. אמל, הרשומה כבעלים של הרכב, העידה כי אביה הוא שטיפל למכירתו, וכי שניהם מסרו את הרכב לבסאם, על מנת שיביא אותו למגרש סוחרי רכב. בחקירה נגדית אמרה: "אני לקחתי אותה אליו" (עמ' 6 לתמלול ישיבת הוכחות מיום 24.12.2019); "אני הייתי איתו (עם אבא - א"ג), אני ואבא בצוותא" (עמ' 9 לתמלול); "אני שמתי אותה על מנת לשים אותה במגרש כדי למכור אותה, ולא שיבוא מישהו ויעשה סיבובים בה" (עמ' 5, שם); "זה מקום שמוכרים בו רכבים. הרכב לא היה צריך משהו במוסך" (עמ' 11, שם); "היא שהתה אצלו שבוע, לאחר מכן החזיר לי אותה ולא סיפר לי שקרה עם הרכב הזה תאונה" (עמ' 6, שם). היא השיבה בשלילה לשאלה אם בדקה שלבסאם יש ביטוח סחר רכב (עמ' 12, שם).

גרסת בסאם

14. בסאם, שזומן לעדות מטעם מגדל, נשאל בחקירתו הראשית אם במועד התאונה הוא היה סוחר מכוניות, והשיב בחיוב (עמ' 14 לתמלול ישיבה מיום 24.12.2019), אולם בחקירתו הנגדית, כשנשאל אם פארס הסיע אותו אל העסק שלו, ענה: "אין לי עסק" (עמ' 25, שם). הוא העיד על הנסיבות בהן קיבל את הרכב מאביה של אמל לשם מכירתו:

"היא (אמל - א"ג) לא נתנה לי את הג'יפ. אבא שלה נתן לי את הג'יפ" (עמ'17 לתמלול ישיבה מיום 24.12.2019).

"לא הייתי לוקח ממנו עמלה, בגלל שהוא כמו אח" (עמ' 24, שם).

"אני הלכתי והבאתי את הג'יפ מאצלם. לא היא הביאה את הג'יפ אליי. אני ואבא שלה היינו ביחד. הוא אמר לי 'קח את הג'יפ בדרך'" (עמ' 22, שם).

"אבא של הילדה הזאת (של אמל - א"ג) מסר לי את הג'יפ ... אמר לי למכור את הג'יפ ... שמתי אותו במוסך שיסדרו אותו, ובא הילד של בעל המוסך (פארס - א"ג), לוקח אותי לבית, בחזור עשה הרים לי טלפון אמר לי 'עשיתי תאונה, דרסתי מישהי'" (עמ' 14, שם).

"הבן אדם בעל הג'יפ נתן לי את הג'יפ על שם הבת שלו, אמל עפיפי. 'מכרתי' אמר לי 'קח את הג'יפ למכור אותו', הוא אמר לי, 'תסדר את הג'יפ, אם יש משהו שרוצה לסדר את הג'יפ, תסדר אותו'. שמתי אותו במוסך. בעל המוסך אמר לבן שלו 'קח בסאם לבית שלו ותחזיר את הג'יפ בגלל אני מסדר אותו'. זהו, זה מה שקרה" (עמ' 19-18, שם).

"שמתי אותו במוסך שיסדרו אותו. במוסך, הבן אדם הילד של בעל המוסך לקח אותי לבית, שם אותי בבית וחזר עם הג'יפ. בחזרה הרים לי טלפון 'עשיתי תאונה עם הג'יפ, דרסתי מישהי" (עמ' 15, שם).

"הוא לקח אותי לבית, לא לעסק" (עמ' 25, שם).

15. בסאם השיב בשלילה כשנשאל אם במועד התאונה הייתה לו פוליסת ביטוח סחר (עמ' 15, שם). עוד אמר:

"גם אמרתי לאבא שלה, של הילדה הזאת (אמל - א"ג), אמרתי לו שאין לי ביטוח, אין לי ביטוח, תשאיר את הביטוח, אני אסע על הג'יפ, בגלל אני אמכור אותו" (עמ' 16, שם).

"אבא שלה אמר לי 'כל בן אדם יכול ליסוע על הג'יפ. יש לו ביטוח. הוא מכוסה בביטוח. ככה אבא שלה אמר לי" (עמ' 23, שם).

16. החוקר אלי אסטוליש , שזומן כעד מטעם מגדל, הגיש תצהיר (נ/7) בו כתב כי במסגרת חקירת המקרה הוא חקר, בין היתר, את האני סלאמה (בעלה של אמל - א"ג), יוסף עפיפי (אבא של אמל - א"ג) , מוחמד זועבי (מנהל המוסך, שנפטר בינתיים - א"ג) ובאסם. בתצהיר לא נכתב מאומה על ממצאי החקירה או תוכן השיחות, ואף לא צורף דו"ח חקירה. עם זאת, לתצהיר צורף תמלול רק של הקלטת שיחה טלפונית שנערכה בין החוקר לבין באסם. בתמלול צוטטו דברי בסאם באותה שיחה, הנוגעים לנסיבות הגעת הרכב לידיו ולנסיבות נהיגתו של פארס בו:

"זה הג'יפ לחבר שלי"; "הוא (עפיפי - א"ג) חבר כמו אח"; "הביא לי את הג'יפ, אמר בסאם. אמרתי לו הנה הרכב. תביא לי את הג'יפ, אני אמכור לך אותו".

"הג'יפ היה אצלי, לקח ממני פארס להביא לי משהו מיפיע";

"כן, אני רציתי משהו מפארס באותו יום. אמרתי לו 'לך תביא לי'. הוא לקח את הג'יפ. בדרך יפיע דרס מישהי. .. התקשר אליי, אמר לי ככה וככה. אמרתי לו 'קרה משהו לאישה?'. הוא אמר 'בינוני'. אמרתי לו 'יאללה, תודה לאל'".
"אני שלחתי אותו שיביא לי משהו מיפיע".
"שלחתי אותו ליפיע שיביא לי משהו, לא זוכר (מה רציתי שהוא יקנה - א"ג). רק אני שלחתי אותו ליפיע".

17. בחקירה הנגדית נשאל בסאם על-ידי בא-כוח מגדל בנוגע לגרסה העובדתית שצוטטה בשיחה הטלפונית עם החוקר:

"שאלה: ואם אני אומר לך שאתה מסרת את הרכב למר פארס לצורך קניית דברים, חפצים, בשבילך, ולא לצורך תיקון הרכב, מה יש לך להגיד על זה?"

תשובה: לא נכון.
.
שאלה: אני אומר לך שאתה לא אומר אמת עכשיו. אתה מסרת לחוקר ששלחת את מר פארס לקנות דברים ולא לסדר את הרכב ולתקן את הרכב, לפי מה שאתה אומר.

תשובה: .... אמר לי 'קח את הג'יפ למכור אותו', הוא אמר לי 'תסדר את הג'יפ, אם יש משהו שרוצה לסדר את הג'יפ, תסדר אותו'. שמתי אותו במוסך. בעל המוסך אמר לבן שלו 'קח את בסאם לבית שלו ותחזיר את הג'יפ בגלל אני מסדר אותו. זהו, זה מה שקרה, אדוני ...

.... היה לי חוקר פעם ... היה לי כמה חוקרים בבית ... לא זוכר מה שאתה אומר לי ככה וככה, אפילו אני נתתי לבן אדם שילך ויקנה דברים, איך אתה אומר ..." (עמ' 19-17 לתמלול ישיבה מיום 24.12.2019).

גרסת פארס, הנהג הפוגע

18. פארס, שהיה בן 19 במועד התאונה, כתב בתצהירו מיום 26.1.2017 (נ/6) (ההדגשות הוספו - א"ג):

"2. הנני מצהיר כי בתאריך 18/02/2014 בשעות אחרי הצהריים כשלפתע תוך כדי יציאתי מאיזור עסק לשטיפת רכב הגיעה התובעת ומבלי משים ניסתה לחצות את הכביש ...

3. הנני מצהיר כי הרכב הנ"ל קיבלתי ממר בסאם אבו נאגי תושב נצרת אשר הגיע ברכב הג'יפ הנ"ל למוסך אצל אבי ז"ל לשם בדיקתו אולם ביקש ממני אבי המנוח להחזיר את מר בסאם לביתו או לכל מקום שיחפוץ ולחזור עם הרכב למוסך, אולם תוך כדי חזרתי ברכב אירעה התאונה.

4. הנני מצהיר כי אינני עובד במוסך, וכי הנסיעה שלי הייתה נסיעה פרטית בלבד ולא לשם בדיקת הרכב כטענת המבטחת ..."

בתצהיר נוסף מיום 4.7.2017 (נ/5) כתב פארס (ההדגשות הוספו - א"ג):

"4. הנני מצהיר כי לקחתי את הרכב הנ"ל מאת מר בסאם אבו נאג'י תושב העיר נצרת אשר היה חברו הטוב של אבי המנוח מוחמד ז"ל כאשר נתבקשתי ע"י מר בסאם הנ"ל לנהוג ברכב ולהסיע אותו לעסקו ולחזור ברכב לעסקו של אבי המנוח במוסך. אבי המנוח חיכה לי בעסקו במוסך.
.
.
10. הנני מצהיר כי הרכב הנ"ל קיבלתי ממר בסאם אשר הגיע ברכב הג'יפ הנ"ל למוסך אצל אבי ז"ל לשם בדיקתו אולם ביקש ממני אבי המנוח להחזיר את מר בסאם לביתו או לכל מקום בו יחפוץ ולחזור עם הרכב למוסך, אולם תוך כדי חזרתי ברכב אירעה התאונה".

בחקירה הנגדית על-ידי באת-כוח התובעת אמר פארס:

"(באסם - א"ג) הגיע לאבא זכרונו לברכה, ביקש מאבא שאני אחזיר אותו לשטיפה שלו ... עליתי איתו, לקחתי אותו לשטיפה ואז, כשיצאתי מהשטיפה קרה מה שקרה" (עמ' 14 לתמלול ישיבה מיום 16.4.2019).

"הגיע לאבא, הביא את האוטו למוסך ואני החזרתי אותו. ביקש מאבא שאני אחזיר אותו לשטיפה"; "זה רחוק מהמוסך חמש דקות" (עמ' 15, שם).

"הוא ביקש מאבא שאני אחזיר אותו למקום השטיפה שלו. בחזרה למוסך קרה מה שקרה"; "לעסק שלו, למקום השטיפה ביקש מאבא שאני אקח אותו להחזיר אותו" (עמ' 17, שם).

"אבא אמר לי שאני אחזיר אותו" (עמ' 18, שם).

"הוא ביקש מאבא שאני אחזיר אותו למקום השטיפה, אז אני קיבלתי את האישור הזה ממנו" (עמ' 27, שם).

פארס אף נחקר על-ידי בא-כוח מגדל:

"שאלה: אבא שלך זכרונו-לברכה מוחמד זועבי אמר לחוקר שאתה לקחת את הרכב, רצית להראות אותו למישהו כדי שיקנה אותו, והלכת גם להביא דברים, ואז קרתה התאונה.
תשובה: לא זוכר.
.
שאלה: מר אבו-נאג'י באסם גם אמר לחוקר שהוא ביקש ממך לקפוץ להביא כמה דברים מיפיע. האם זה נכון או לא נכון?
תשובה: לא זוכר בדיוק, אבל נראה לי שהוא ביקש ממני שאני אלך ליפיע להביא לו משהו, סיגריות" (עמ' 31, שם).

פארס הוסיף ואמר לגבי בסאם: "אני יודע הוא כל הזמן מתעסק ברכבים" (עמ'32, שם).

סיכום ביניים - תמצות הגרסאות העובדתיות

19. מעבר הרכב מהבעלים הרשום שלו אל הנהג הפוגע "חצה" שש נפשות: אמל (בעלת הרכב), האני (הבעל של אמל, ומי שעל שמו הוצאה תעודת הביטוח), יוסף עפיפי (אבא של אמל), בסאם (שקיבל את הרכב), מוחמד זועבי ז"ל (בעל המוסך) ופארס (הנהג הפוגע). רק שלושה מתוכם - אמל, בסאם ופארס - מסרו עדויותיהם. להלן תמצית העדויות בנוגע למסירת הרכב לבסאם, מסירתו מבסאם לפארס ונסיבות התרחשות התאונה.

20. מסירת הרכב של אמל לידי בסאם:
- גרסת אמל, בעלת הרכב: אבא שלי טיפל במכירת הרכב. אני ואבא שלי לקחנו את הרכב אל בסאם, כדי שיביא אותו למגרש לשם מכירתו. הרכב לא נזקק לטיפול במוסך.

- גרסת בסאם: אני הגעתי לאבא של אמל. הוא מסר לי את הרכב ואמר לי למכור אותו, ו"לסדר" אותו במידת הצורך. על אף שבאותה עת הייתי סוחר מכוניות, פעולותי בקשר לרכב נעשו במסגרת יחסי החברות הקרובה עם האבא, ללא תמורה כספית. באותה תקופה לא היה לי ביטוח סחר. לאחר שאמרתי לאבא שאין לי ביטוח, הוא אמר לי שלרכב יש ביטוח וכל אחד יכול לנהוג ברכב. הבאתי את הרכב למוסך לתיקונים שלפני המכירה.

21. מסירת הרכב מבסאם לפארס:
- גרסת בסאם: בעל המוסך אמר לפארס לקח אותי ברכב לבית שלי ולחזור עם הרכב למוסך. פארס הביא אותי הביתה ונסע ברכב בחזרה לכיוון המוסך.

- גרסה א' פארס (בתצהיר): הרכב הגיע למוסך של אבי ז"ל. אבי ביקש שאסיע את בסאם ברכב לביתו או לכל מקום שיחפוץ ואחזור עם הרכב למוסך. בדרכי חזרה למוסך, תוך כדי יציאה מאיזור עסק לשטיפת רכב, התרחשה התאונה.
- גרסה ב' של פארס (בחקירה הנגדית): אבי, בעל המוסך, ביקש שאסיע את בסאם לעסק שלו, למקום השטיפה שלו. לקחתי לשם את בסאם וכשיצאתי ממקום השטיפה התרחשה התאונה.

22. מטרת נסיעתו של פארס בעת שהתרחשה התאונה:
- גרסת א' של בסאם (בבית המשפט): פארס הביא אותי הביתה ונסע ברכב בחזרה לכיוון המוסך.
- גרסה ב' של בסאם (לחוקר מטעם מגדל): שלחתי את פארס ברכב ליפיע כדי שיביא לי משם משהו.

- גרסה א' פארס (בתצהיר): בדרכי חזרה למוסך, תוך כדי יציאה מאיזור עסק לשטיפת רכב, התרחשה התאונה.
- גרסה ב' של פארס (בחקירה הנגדית): אבי, בעל המוסך, ביקש שאסיע את בסאם לעסק שלו, למקום השטיפה שלו. לקחתי את בסאם לעסק שלו, למקום השטיפה וכשיצאתי ממקום השטיפה התרחשה התאונה. נראה לי שבסאם ביקש ממני להביא לו סיגריות מיפיע.

הכרעה לגבי השימוש ברכב

23. מסירת הרכב של אמל לידי בסאם - "חזקת הרשות", שהינה חזקה לכאורה הניתנת לסתירה, קיבלה חיזוק הן בעדותו של בסאם והן בעדותה של אמל. מעדותה עלה כי היא מסרה לידי אביה את הטיפול במכירת הרכב, סמכה עליו ועשתה כדברו. בעוד שהיא העידה שאביה והיא הביאו יחדיו את הרכב אל בסאם, העיד בסאם כי הוא זה אשר הגיע אל אביה לשם קבלת הרכב. הבדלי גרסה זו אינם משנים את המסקנה לפיה בסאם קיבל לחזקתו את הרכב ונהג בו על-פי רשות מאביה של אמל, אשר בעצמו פעל בהרשאתה של בתו. טענת מגדל, לפיה בסאם פעל ללא רשות, לא הוכחה. מגדל נמנעה מלזמן לעדות את יוסף עפיפי, אביה של אמל. למרות שאלי אסטוליש, החוקר שזומן לעדות מטעם מגדל, כתב בתצהירו כי חקר אף את יוסף עפיפי, אביה של אמל, ואת בעלה האני, הוא לא צירף את דו"ח החקירה. בנוסף, בא-כוח מגדל נמנע מלזמן לעדות את האבא והבעל על מנת שיתמכו בגרסת מגדל. הוכח, איפוא, כי בסאם קיבל את הג'יפ ברשות מאמל לשם טיפול במכירתו.

24. מסירת הרכב מבסאם לפארס - נסיעת בסאם עם הג'יפ למוסך של מוחמד זועבי ז"ל עולה בקנה אחד עם ההרשאה שקיבל מיוסף עפיפי, אביה של אמל, "לסדר" את הרכב לצורך מכירתו. משקלה של אי-ההתאמה בגרסאות פארס - שהצהיר כי התבקש על-ידי אביו, בעל המוסך, להחזיר את בסאם "לביתו או לכל מקום שיחפוץ", ובחקירה הנגדית אמר שהתבקש להחזירו "לעסק שלו" - הינו זניח. מגדל לא הציגה ראיות שעשויות היו לשפוך אור על הגרסה הנכונה. מאחר ועקב פטירתו של מוחמד זועבי, בעל המוסך ואביו של פארס, לא יכול היה בא-כוח מגדל לזמנו לעדות. עם זאת, הוא נמנע מלהציג את דו"ח החקירה של החוקר אסטוליש, אשר, כאמור לעיל, ציין בתצהירו כי הוא חקר אף את מוחמד זועבי.

משתי גרסאותיו של פארס ומגרסתו של בסאם עולה ברורות כי לאחר שבסאם הביא את הג'יפ למוסך לביצוע תיקונים שלפני מכירה, הטיל בעל המוסך על בנו פארס (שהיה במקום, על אף שאינו עובד במוסך) את המשימה של נסיעה בג'יפ לשם החזרת בסאם לעסקיו הרגילים (בין לביתו או בין למקום אחר) והחזרת הג'יפ למוסך לשם ביצוע התיקונים. נסיעה זו של פארס בג'יפ דומה לשירות של מתן רכב חליפי, שלעתים ניתן ללקוח המביא את רכבו למוסך לשם ביצוע תיקון. ניתן לראות בנסיעה זו כחלק מהטיפול של המוסך בג'יפ. אין מדובר בנסיעה פרטית למטרות זרות, שאין להן קשר לתיקון במוסך. סיכום חוליה זו בשרשרת הינו כדלקמן: "חזקת הרשות הראשונית" השתרעה אף על נהיגת פארס מהמוסך אל ביתו או אל עסקו של בסאם ואל נסיעתו מהבית או העסק של בסאם בחזרה למוסך. הווה אומר, בסאם קיבל היתר לנהוג בג'יפ לשם מכירתו. משימת המכירה כללה אף הבאת הג'יפ לתיקונים במוסך. שירות התיקונים כלל אף מסירת הרכב לפארס לשם החזרת בסאם לביתו או לעסקו, והחזרת הג'יפ למוסך. כל הנסיעות בג'יפ עד לשלב זה הינן חלק מהטיפול במכירת הרכב, עליה הורה יוסף עפיפי בהסכמת בתו אמל.

25. מטרת נסיעתו של פארס בעת שהתרחשה התאונה - לאן נסע פארס בג'יפ בעת שפגע בתובעת? - בחקירתו הנגדית הכחיש בסאם כי בפני החוקר שנשלח על-ידי מגדל הוא הודה ששלח את פארס להביא לו משהו מיפיע. אולם עדות החוקר, לפיה דברים אלו הושמעו באוזניו בשיחתו הטלפונית עם בסאם, קיבלה חיזוק מפיו של פארס. בחקירתו הנגדית הודה פארס: "נראה לי שהוא ביקש ממני שאני אלך ליפיע להביא לו משהו סיגריות". כשמחברים דברים אלו עם אמירתו של פארס: "הוא ביקש מאבא שאני אחזיר אותו למקום השטיפה שלו", והצהרתו: "תוך כדי יציאתי מאיזור עסק לשטיפת רכב הגיעה התובעת ...", מתקבלת התמונה הבאה: פארס הסיע את בסאם בג'יפ מהמוסך את עסק השטיפה של בסאם, שנמצא בקרבת המוסך. לאחר מכן, ביקש ממנו בסאם לעשות לו טובה, בטרם יחזיר את הג'יפ למוסך, דהיינו - שיביא לו סיגריות מיפיע. לשם כך יצא פארס ממתחם השטיפה, ואז פגע בתובעת בעת שחצתה את הכביש. לאור זאת, התשובה לשאלה שהצגנו בפתח פסקה זו הינה: פארס לא מיהר לחזור למוסך, אלא היה בדרכו ליפיע לרכוש סיגריות עבור בסאם בטרם יחזיר את הג'יפ למוסך.

מאחר ונסיעה זו, לרכישת מוצר (שלא קשור לתיקון הג'יפ) עבור בסאם, אינה משרתת את המטרה של מכירת הג'יפ, לא ניתן לראות בה כנסיעה בהיתר. בהיותה נסיעה החורגת מההיתר, חלה לגביה "חזקת הרשות הראשונית", היוצרת חזקה של היתר על אף שנעשתה בחריגה מהרשות, אלא אם כן מדובר ב"סטייה או בחריגה קיצוניות במיוחד" (עניין אסרף, בעמ' 400). בענייננו, הנסיעה הפרטית ליפיע לקנות סיגריות לבסאם, בטרם החזרת הג'יפ למוסך, אינה מהווה סטייה קיצונית במיוחד. אף בעניין פחימה, בו אומצה לראשונה בפסיקת בית המשפט העליון "חזקת הרשות הראשונית", דובר בסטייה ממסלול הנסיעה. שם היה זה חייל שנהג ברכב צבאי, היה אמור לנסוע ליחידתו בכורדני למוסך בטירת הכרמל, ובמקום לנסוע למוסך הוא נסע ללא רשות לביתו שבעתלית, ולאחר שאסף שתי נוסעות בצומת עתלית אז התרחשה תאונת הדרכים בה הן נפגעו. לאור תחולתה של "חזקת הרשות הראשונית", לא מתקיים סעיף 12(א)(1) לחוק הפיצויים, הקובע את אחריותה של קרנית למקרה בו ביטוח החובה אינו מכסה את החבות לפי חוק הפיצויים. לאור חזקה זו, חבותם של אמל ופארס קמה מכוח סעיף 2 לחוק הפיצויים, ולאור תעודת ביטוח חובה (ת/5) קמה חבותה של מגדל.

נפנה כעת לחלקו השני של פסק הדין ו נבחן האם הוכחו נזקי התובעת.

מצב בריאותי לפני התאונה

26. בתצהירים שהגישו התובעת, בעלה (להלן: עיסא) ובנה (להלן: איבראהים) נכתב שלפני התאונה עבדה התובעת כמנקה במרפאת שיניים אצל אחיה החל מחודש מאי 2012. א יבראהים העיד שלפני התאונה התובעת תפקדה "הייתה קמה, הייתה הולכת, הייתה עושה את הכל. הייתה אפילו עובדת, הייתה עושה את הכל". עיסא העיד שלפני התאונה היא לא סבלה מבעיות רפואיות למעט מסכרת ושהיא הייתה "הולכת לקניות, עושה, עובדת, הייתה הולכת לאמא ואבא שלה ברגל בבית אבות, הייתה אישה חזקה". הוא אישר שהיא עברה בשנת 2000 ניתוח לכריתת רחם והבהיר שהיא לא סבלה מעודף שומנים. הוא לא זכר אם התובעת סבלה מבעיות בצוואר וציין שהיא "הייתה עובדת, הייתה רצה כמו סוס". בסיכומי באת כוח התובעת נטען שהתובעת סבלה לפני התאונה ממחלות לחץ דם וסכרת ללא פגיעה בתפקודה.

מצב בריאותי אחרי התאונה

27. בתצהירים שהגישו התובעת, עיסא, איבראהים ואשתו נכתב שבעקבות התאונה ביום 18.2.2014 נפגעה התובעת בגופה, איבדה הכרה ופונתה באמבולנס לבית החולים בנצרת. צוין שהיא נפגעה בברך שמאל, בגב, בראש, מרפק ימין, אגן ורגל שמאל. נטען שבעקבות התאונה נזקקה התובעת למעקב רפואי אינטנסיבי , לטיפולי פיזיותרפיה, נטלה משככי כאבים וסב לה מפחדים ומקשיים נפשיים. צוין שלאחר התאונה התובעת המשיכה להתלונן על כאבי גב, צוואר, אגן, ברך שמאל וראש וסבלה משכחה, סחרחורות וקושי בהליכה. עוד נטען שבגין התאונה הפסיקה התובעת לעבוד, התקשתה לתפקד ונזקקה לסיוע מבני משפחתה.

28. בסיכום מחלה בבית החולים בנצרת כתב ד"ר עראפאת שהתובעת הופנתה לחדר מיון על-ידי אמבולנס לאחר שנדרסה כהולכת רגל, שהיא לא זכרה את פרטי האירוע, שהיא התלוננה על כאבים בברך שמאל, שנמצאה המטומה פריטאלי משמאל בראש, שנמצא שפשוף קל במפרק ימין, ש-CT ראש וצוואר היו תקינים, שנמצאה המפטומה בבטן ובאגן ושהודגמו שברים בכנף הסקרום משמאל ושברים ב - " TRANSVER PROC L4-L5". לבקשת התובעת ומשפחתה היא הועברה ביום התאונה להמשך טיפול והשגחה במרכז רפואי העמק שם שהתה עד ליום 23.2.2014. בסיכום שחרור נכתב שהיא נבדקה על-ידי אורתופד שהמליץ על ירידה ממיטה והליכה לפי יכולתה, שימוש בחגורת גב למשך ששה שבועות ושיקום במסגרת הבית.

29. בביקורים אצל הרופא המטפל, ד"ר חורי בחודשים פברואר - מאי 2014, התלוננה התובעת על כאבי ראש, שכחה, סחרחורות, קושי בהליכה, כאבי גב מותני, כאבי ברכיים, כאבי ברך שמאל. בביקור ביום 8.3.2014 במרפאת אורתופדיה כתב ד"ר יונס שבעקבות התאונה הודגמו שברים בכנף סקרום משמאל ובחוליות L4-L5 משמאל, ש התובעת מוגבלת בתנועות הגב והולכת בעזרת הליכון . הוא המליץ על פיזיותרפיה, שימוש במשככי כאבים ועל חופשת מחלה לששה שבועות נוספים. בביקור ביום 3.5.2014 כתב ד"ר יונס שהמערערת סובלת מאז התאונה מכאב בברך שמאל וכתף שמאל. בביקור ביום 12.5.2014 ציין ד"ר חורי שהתובעת סיימה סדרת טיפולי פיזיותרפיה עם שיפור מסוים והופנתה לסדרת טיפולים נוספת. בתוצאות מיום 19.5.2014 של בדיקת מיפוי עצמות מיום 13.5.2014 כתב ד"ר היין: "שינויים ארטרוטיים בעמ"ש וחשד לשברים בסקרו-איליאק ופוביס לפי SPECT".

חוות דעת מומחה בתחום האורתופדי

30. ד"ר אמנון ישראלי, מנתח אורתופדי, מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן חוות דעת בתחום האורתופדי. הוא בדק את התובעת ובחוות דעתו מיום 6 .4.2016 כתב שהיא התלוננה על כאבי גב תחתון עם הקרנה לגפיים, על קושי בהליכה ועמידה ועל כאבים סביב כתף וברך שמאל. המומחה כתב שהתובעת סבלה בעבר החל משנת 2003 מכא בי צוואר וגב תחתון עם קרינה לגפיים השמאלי ות עם עדות לשינויים ניווניים מותניים במקטע L4-5 ושבשנת 2005 היא נפגעה בתאונה לאחריה סבלה מכאבי צוואר, גב תחתון וכתף שמאל. המומחה הבהיר שפגיעתה בתחום האורתופדי בתאונה הנוכחית התבטאה בשבר בכנף עצם הסקרום משמאל ובשברי תלישה של הזיזים הרוחביים בחוליות המותניות L4, L5 משמאל. אשר לתלונות על כאבי גב תחתון הוא כתב שהשברים האמורים התאחו היטב ללא עיוות צורה כפי שהודגם בבדיקת CT כשנה לאחר התאונה. המומחה הסביר שמדובר בשבר שמלווה בפגיעה משמעותית ברקמות הרכות סביבו ובשטף דם שהודגם בבדיקה בסמוך לפגיעה שסביר שתותיר תסמונת כאב. המומחה סבר שכיוון שהתובעת סבלה לפני התאונה מכאבי גב תחתון שדרשו טיפול רפואי יש לייחס לתאונה הנוכחית החמרה בכאבים כך ששיעור הנכות הצמיתה בגב מותני בגינה הוא 8%. אשר לתלונות על כאבי ברך שמאל כתב המומחה שלא הודגם ממצא חבלתי לאחר התאונה. בבדיקה של ד"ר ישראלי נמצאו מדדי תפקוד תקינים ללא עדות לנזק מבני בברך. המומחה סבר שמדובר בתחלואה זמנית בעקבות החבלה ללא נזק לצמיתות. אשר לתלונות על כאבי כתף שמאל המומחה כתב שלאחר התאונה לא הודגם ממצא משמעותי בכתף. הוא ציין שבדיקת אולטרסאונד שבוצעה בשלב מאוחר יותר הדגימה קרע קטן בגידים המסובבים של כתף שמאל ושינויים ניווניים להם יוחסו התלונות. בבדיקתו מצא ד"ר ישראלי הגבלה קלה בתנועות הכתף עם סימנים קלים להפרעה בתפקוד הגידים המסובבים. צוין שהתובעת סבלה מכאבים דומים לאחר חבלה קודמת בשנת 2005. ד"ר ישראלי סבר שנוכח קיומם של שינויים ניווניים, סביר שהנזק למסובבי הכתף קדם לתאונה הנוכחית. עם זאת, הוא קבע שכיוון שלא ניתן לשלול החמרה , יש לייחס לתאונה הנוכחית החמרה בשיעור שליש בתחלואה קודמת כך ששיעור הנכות הצמיתה בכתף בגין התאונה הוא 3%. כמו-כן המומחה קבע שבגין התאונה יש להכיר באובדן כושר עבודה מלא למשך שלושה חודשים בהם שהתה התובעת בחופשת מחלה וכן בנכות זמנית של 20% למשך חצי שנה עד להתייצבות מצבה.

31. הפסיכיאטרית ד"ר איילה שיינקמן מונתה מטעם בית המשפט כמומחית בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתה מיום 8.5.2016 נכתב שלאחר התאונה התלוננה התובעת בפניי רופא המשפחה על פחדים ועל מצבה הנפשי. צוין שבחודש פברואר 2015 היא נבדקה לראשונה אצל פסיכיאטר שהתרשם מתגובה הסתגלותית והמליץ על טיפול בנוגדי דיכאון. בבדיקה אצל ד"ר שיינקמן התובעת התלוננה על הסתגרות בביתה ועל פחד לצאת ולחצות כבישים. המומחית התרשמה מחוסר ביטחון ומקיום פחדים מפני פגיעות. ד"ר שיינקמן קבעה שכתוצאה מהתאונה פיתחה התובעת הפרעה נפשית מעורבת - תגובת הסתגלות עם סימפטומים דיכאוניים וחרדתיים. המומחית העריכה את נכותה הנפשית של התובעת בגין התאונה בשיעור 10% לצמיתות.

הנכות הרפואית

32. בסיכומיה בכתב הפנתה באת כוח התובעת לשיעורי נכות שנקבעו במוסד לביטוח לאומי ולחוות דעת המומחים שמונו. נטען שמשנת 2005 ועד לתאונה הנוכחית לא היו תלונות בגין כאבי גב וכתף ולכן אין הצדקה לייחס חלק מהנכות האורתופדית למצב קודם. בסיכומים בכתב של בא י כוח הנתבעים 1 - 3 לא הייתה מחלוקת על כך שהתובעת נפגעה בתאונת הדרכים ללא התייחסות לשאל ת הנכות הרפואית.

33. לא מצאתי כי בחוות הדעת של המומחים שמונו טעות בולטת, שיש בה כדי לשלול את מסקנותיהם ולקבוע שיעורי נכויות רפואיות בשיעורים שונים מאלו שנקבעו על-ידיהם. אשר על כן, הנני מאמץ את המסקנות שבשתי חוות הדעת הרפואיות כך שסך הנכות ה רפואית המשוקללת תועמד על 19.7% (במעוגל 20%).

מצב תעסוקתי לפני ואחרי התאונה

34. התובעת ובני משפחתה העידו שלפני התאונה התובעת עבדה בניקיון במרפאת שיניים אצל אחיה וכי בעקבות התאונה היא הפסיקה לעבוד .

קביעת נכות תפקודית ואובדן כושר השתכרות

35. בסיכומיה של באת כוח התובעת נטען שיש להעמיד את הנכות התפקודית בשיעור 28% ולהכיר באובדן מלא של כושר עבודה. בסיכומים שהגישו באי כוח הנתבעים 1 - 3 לא הייתה התייחסות לנכות התפקודית. בפרשה שבפנינו, המומחים שמונו לא קבעו כי התובעת נעדרת יכולת תפקודית משמעותית או שיש מניעה שהיא תשוב לעבודה בה עבדה לפני התאונה. שיעורי הנכויות שקבע כל מומחה בתחומו ואף הנכות המשוקללת, אינם גבוהים מאוד. לאור האמור, יש להיעזר בשיעור הנכות הרפואית שנקבע לעיל ולהעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת כתוצאה מהתאונה הנוכחית על 20%. שיעור הנכות התפקודית אף היא משמשת כלי עזר לקביעת אובדן כושר ההשתכרות. לפיכך, הנני מעמיד את אובדן כושר ההשתכרות של התובע כתוצאה מהתאונה על 20%.

בסיס השכר בעבר

36. התובעת טענה שמשכורתה לפני התאונה הייתה 2,000 ₪ בחודש. לפי תלושי שכר בשלושת החודשים שלפני התאונה (נובמבר ודצמבר 2013 וינואר 2014) הייתה משכורתה 2,204 ₪. לפי דו"ח של המוסד לביטוח לאומי (נ/1), משכורתה הממוצעת בשנת 2013 הייתה 1,332 ₪. לאור האמור יועמד בסיס השכר החודשי של התובעת על סך 2,000 ₪.

בסיס השכר לעתיד

37. בנסיבות אלה בהן התובעת הפסיקה לעבוד לאחר התאונה ובהיעדר אינדיקציה לכך שלולא התאונה היה חל בעתיד שינוי באופי עבודתה, הבסיס השכר לעתיד יהיה זהה לבסיס השכר בעבר, בסך 2,000 ₪.

נתוני יסוד לצורך חישוב הנזק

38. להלן ריכוז נתונים לצורך חישוב הנזקים:
תאריך לידתה של התובעת - 4.4.1954.
מועד התאונה - 18.2.2014.
גילה של התובעת במועד התאונה - 59 שנים ועשרה חודשים.
ימי אשפוז: 6.
נכות רפואית - 20%.
נכות תפקודית - 20%.
שיעור הגריעה מהשכר - 20%.
בסיס השכר בעבר - 2,000 ₪.
בסיס השכר לעתיד - 2,000 ₪.
מאז התאונה ועד למועד מתן פסק הדין חלפו 6 שנים ו-4 חודשים.
גיל התובעת במועד מתן פסק הדין - 66 שנים ו-2 חודשים.
גיל פרישה לגמלאות: 67.

על בסיס נתונים אלו יחושב גובה הפיצויים בראשי הנזק השונים. ככל שמדובר בפיצוי בגין העבר - עסקינן בנזק מיוחד הטעון הוכחה. נבחן את רכיבי הנזקים המיוחדים על-פי הראיות שהובאו, ובמידת הצורך נעריך אותם על-פי אומדנה.

(א) הפסד השתכרות בעבר

39. בגין שלושת החודשים הראשונים לאחר התאונה יש לפצותה באופן מלא:
3 (חודשים) X 2,000 ₪ = 6,000 ₪.

40. כיוון שהתובעת לא שבה לעבודה לאחר התאונה, הפגיעה בשכרה תחושב באופן יחסי בהתאם לשיעור הנכות התפקודית הזמנית או הקבועה שמשקפת את שיעור הגריעה מהשכר. בגין ששה חודשים בהם קבע ד"ר ישראלי נכות זמנית של 20% ישולם פיצוי בסך: 6 (חודשים) X 2,000 ₪ X 0.2 = 2,400 ₪.

עבור תקופה לאחר מכן ועד למועד פסק הדין יש לפצות את התובעת בסך:
67 (חודשים) X 2,000 ₪ X 0.2 = 26,800 ₪.

סך הכול הפסד שכר לעבר: 26,800 + 2,400 + 6,000 = 35,200 ₪. בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית מאמצע התקופה ועד היום, ובסך הכול 36,500 ₪.

(ב) אבדן כושר השתכרות בעתיד

41. עבור 10 חודשים שנותרו לתובעת עד לגיל 67 יש לפסוק פיצוי מהוון:
9 X 2,000 ₪ X 0.2 = 3,600 ₪.

(ג) הפסדי פנסיה

42. עבור הפסדי פנסיה יש לפסוק פיצוי:
(3,600 + 36,500) X 0.12 = 4,812 ₪.

(ד) הוצאות רפואיות וניידות בעבר ובעתיד

43. בתצהירה טענה התובעת שבעקבות התאונה היא נדרשה להוצאות רפואיות בגין טיפולים ותרופות וכן עבור ניידות. התובעת צירפה קבלות וציינה שחלק מהקבלות לא נשמרו. לא הוכח כי התובעת נזקקה ותיזקק לתרופות ולטיפולים רפואיים אחרים שאינם כלולים בתוספת השנייה לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, תשנ"ד-1994. לאור כל אלה, ובשים לב לשיעור הנכות הרפואית והתפקודית הזמנית והקבועה, הנני מעמיד את הפיצוי הגלובלי בגין הוצאות רפואיות וניידות בעבר ובעתיד על סך כולל של 25,000 ₪.

(ה) עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד

44. התובעת ובני משפחתה העידו כי התובעת נזקקה לעזרת בני משפחתה. התובעת צירפה אישורים שונים ממוסד לבטוח לאומי אולם היא לא הציגה קבלות עבור עזרת צד שלישי. במקרה שבפנינו, לא הוכח כי התובעת הזדקקה בגין התאונה לעזרה אשר חורגת מסיוע סביר, למעט בתקופת השיקום לאחר התאונה. לפיכך, בשים לב לאחוזי הנכות הזמנית והקבועה בגין התאונה, יש לפסוק פיצוי בגין עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד באופן גלובלי בסך 25,000 ₪.

(ה) כאב וסבל

45. הפיצוי המגיע, על-פי תקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, הינו 28,300 ₪.

סיכום הנזקים

46. סיכום הפיצוי לתובעת בגין נזקיה הינו:
* הפסד השתכרות בעבר - 36,500 ₪.
* אבדן כושר השתכרות בעתיד - 3,600 ₪.

  • הפסדי פנסיה - 4,812 ₪.
  • הוצאות רפואיות וניידות בעבר ובעתיד - 25,000 ₪.
  • עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד - 25,000 ₪.

* כאב וסבל - 28,300 ₪.
סך הפיצוי - 123,212 ₪.

מסכום זה יש להפחית 16,644 ₪ בגין ניכויי תשלום ממוסד לביטוח לאומי (נ/4).

התוצאה

47. לאור האמור לעיל, התביעה נגד הנתבעים מס' 3-1 מתקבלת והתביעה נגד הנתבעת מס' 4 נדחית. כמו-כן, הנני מוחק את ההודעה לצד השלישי.

הנני מחייב את הנתבעים 3-1 (ביחד ולחוד) לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(א) פיצוי בסך 106,568 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.
(ב) שכר טרחת עורך דין בסך 15.34% מסכום הפיצוי האמור.
(ג) חלק מהאגרה ששילמה התובעת.

48. כמו-כן, הנני מחייב את הנתבעת מס' 3 לשלם לנתבעת מס' 4 שכר טרחת עורך דין בסך 16,000 ₪.

ניתנה היום, ח' תמוז תש"פ, 30 יוני 2020, בהעדר הצדדים.