הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 2323-08-19

בפני
כבוד ה שופטת עידית וינברגר

המבקשת/התובעת שכנגד
צלילי ירדן אחזקות בנדל"ן בע"מ
ע"י עו"ד איל גונן ואח'

נגד

המשיבים/הנתבעים שכנגד

  1. ליטו גרופ בע"מ
  2. יוסף בן חמו ת"ז XXXXXX386

ע"י עו"ד רן פינגרר ועו"ד עמית אפרתי

המחזיקים 1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
סניף יחידת העיקולים (סניף 468)
רח' הרצל 160, תל אביב 6810122

2. בנק לאומי בע"מ
הנהלה ראשית
יהודה הלוי 34, תל אביב

3. בנק הפועלים בע"מ
הנהלה ראשית
הנגב 11, בית רובינשטיין, תל אביב

4. בנק מזרחי טפחות בע"מ
הנהלה ראשית
אבא הילל סילבר 13, לוד 7129463

5. רשות מס ערך מוסף
רח' בנק ישראל 5, ירושלים

6. רשות המיסים- מס הכנסה
רח' בנק ישראל 5, ירושלים

7. רשות המכס והבלו
רח' בנק ישראל 5, ירושלים

8. ביכורי שדה דרום שיווק תוצרת חלקאית (2002)
בע"מ, ח.פ 513234120
רח' ליאון שרייבר 1, קריית מלאכי 8310902

9. שטראוס החזקות בע"מ, ח.פ 510039829
רח' היצירה 3, רמת גן 5252141

10. שטראוס שיווק בע"מ, ח.פ 510498603
רח' הסיבים 49, פתח תקוה 4959504

11. נטו מ.ע. אחזקות בע"מ, ח.פ 520034109
רח' האומן 3, קרית מלאכי 70900

12. אסם השעות בע"מ, ח.פ 5200260063
רח' הרימון 2, שוהם 6082929

החלטה

בתאריך 17.11.19 ניתן, לבקשת המבקשת, צו עיקול זמני על נכסי המשיבים, על כספים ותשלומים המגיעים להם או שיגיעו להם מהמחזיקים עד לסכום של 1,229,432 ₪, בעקבות תביעה שכנגד שהגישה המבקשת ביום 13.11.19 על סכום של 1,024,101 ₪.
בתאריך 28.11.19 הגישו המשיבים בקשה לביטול צו העיקול הזמני.
דיון בבקשה התקיים בתאריך 2.12.19.

עם הגשת בקשה לביטול צו עיקול זמני, מתקיים דיון בבקשה מתחילתה, היינו המבקשת בבקשה למתן צו העיקול, התובעת שכנגד, היא "המבקשת" לצורך החלטה זו. המבקשת תכונה להלן גם "צלילי ירדן" והמשיבה 1 תכונה גם "ליטו גרופ".

להלן אסקור בקצרה את ההליכים הקודמים בין הצדדים: ליטו גרופ שכרה מצלילי ירדן נכס בו היא קיימה את מפעלה, באזור התעשייה עכו.
בשנת 2018 הגישה צלילי ירדן תביעת פינוי נגד המבקשת, במסגרתה הגיעו הצדדים להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ביום 22.1.19 בתא"ח 28485-11-18.
במסגרת הסכם הפשרה נחתם גם הסכם שכירות ביום 10.1.19, בו נכללו תנאים מפורטים ביחס לפינוי המושכר לצורך עבודות שיפוץ נרחבות שצלילי ירדן מתכוונת לבצע בו, כחלק מעבודות שיפוץ כוללות אותן היא מבצעת במבנים שבבעלותה במקום.
בחודש יולי 2019 הגישה ליטו גרופ בקשה למתן סעד זמני, אשר יאסור על צלילי ירדן לנקוט באמצעים העומדים לרשותה, על פי הסכם שכירות מיום 10.1.19, ועל פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, ביום 22.1.19 (ת"א 41145-07-19).
במהלך דיון בבקשה לסעד זמני, שהתקיים אף הוא בפניי, ביום 18.7.19 הושגה הסכמה, שניתן לה תוקף של פסק דין.
בהסכם הפשרה מיום 18.7.19, התחייבה ליטו גרופ לבצע את התאמות החשמל הנדרשות במושכר החלופי, שהעמידה לרשותה צלילי ירדן, ולפנות את המושכר הנוכחי לא יאוחר מיום 30.7.19.
עוד הוסכם בין הצדדים, כי היה והמושכר לא יפונה במועד (או שהמושכר החלופי לא יפונה בתום ביצוע עבודות השיפוץ במושכר) רשאית צלילי ירדן לפעול בהתאם לסעד העצמי המוקנה לה על פי הסכם השכירות שקיבל תוקף של פסק דין.

תביעה זו הוגשה על ידי ליטו גרופ, ביום 1.8.19 בד בבד עם בקשה למתן צו מניעה זמני, שיאסור על צלילי ירדן לנתק חשמל במושכר, בנימוק שליטו גרופ פינתה את המושכר ביום 30.7.19. תחילה ניתן צו במעמד צד אחד, אך לאחר דיון במעמד הצדדים, בוטל הצו, בהחלטתי מיום 14.8.19 בה קבעתי כי לא עלה בידי ליטו גרופ להביא ראיות לכאורה לכך שפינתה את המושכר, וכי לא הוכחה זכות לכאורה הראויה להגנה, שיש בה כדי למנוע את מימוש זכותה של צלילי ירדן, על פי הסכם השכירות והסכם הפשרה.

התביעה שכנגד מבוססת על טענת צלילי ירדן בדבר הפרת הסכם השכירות, והיא כוללת סעד כספי המורכב מפיצוי מוסכם, בגין אי פינוי המושכר במועד, על פי סעיף 23.7 להסכם השכירות, המסתכם לטענת צלילי ירדן ב- 809,248 ₪ ומסכום נזק נוסף שנטען כי נגרם לה, בגין הפרת התחייבויות ליטו גרופ על פי ההסכם, בסכום של 214,753 ₪ לטענתה.
התביעה הוגשה גם נגד יוסף בן חמו (להלן:"בן חמו") בעל המניות היחיד בליטו גרופ, בהסתמך על ערבותו האישית להתחייבויות ליטו גרופ בהסכם השכירות, עד לסכום השווה לדמי שכירות למשך 3 חודשים, ומכח אחריות אישית שיש לו, לטענת צלילי ירדן, לחוב הנטען, משום שהוא כבעל השליטה, היה מודע היטב להתחייבויות ליטו גרופ על פי הסכם השכירות והסכם הפשרה, והוא שקיבל את ההחלטה לא לקיים את התחייבויות ליטו גרופ על פי ההסכם.
לטענת צלילי ירדן, תביעתה מבוססת היטב על ראיות לכאורה, וקיים חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין, אם תזכה בתביעתה. מאזן הנוחות נוטה בבירור, לטענתה צלילי ירדן, לטובתה.

המשיבים טוענים כי בבקשת העיקול, לא הצביעה צלילי ירדן על חשש להכבדה, בפרט בתצהיר מטעמה, ומאחר שעליה הנטל להוכיח את יסוד ההכבדה הנטען, אין היא יכולה לערוך "מקצה שיפורים" בהסתמך על עדותו של בן חמו, או על ראיות שהוצגו לו בחקירה הנגדית.
לטענת המשיבים, צלילי ירדן לא הציגה ראיות לכאורה להוכחת תביעתה. הפיצוי המוסכם שהיא דורשת הינו עבור שני המושכרים, בשעה שהסכם השכירות מתייחס למושכר אחד בלבד. התביעה שכנגד כוללת טענות בדבר נזקים שלא נתמכו בראיות ממשיות, ובכלל זה טענה בדבר גניבת שנאי וגנרטור על ידי ליטו גרופ, טענות בלתי מבוססות. בנוסף, היה על בית המשפט לשקול גם את טענות ליטו גרופ בתביעה העיקרית בדבר הנזק שנגרם לה עקב התנהלות צלילי ירדן.
לטענת המשיבים, ליטו גרופ הוכיחה כי מצבה הכלכלי איתן וכי אם תתקבל התביעה שכנגד, ואף אם תחויב בסכום של 1 מילון ₪, לא יהיה לה קושי לשלמו.
המשיבים טוענים כי ערבותו האישית של בן חמו מוגבלת לדמי שכירות, בסכום של שלושה חודשי שכירות במצטבר. צלילי ירדן כלל לא תבעה בתביעה שכנגד דמי שכירות, ועל כן אין מקום ליתן צו עיקול על נכסיו של בן חמו, שכן הטענה בדבר חבות אישית אינה מבוססת, ולא ניתן יהיה להוכיח כי יש מקום להרמת מסך ההתאגדות או חיוב אישי של בן חמו.
לטענת המשיבים, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, שכן צו העיקול יפגע קשות ביכולתה של ליטו גרופ לפעול. הפגיעה תתבטא בין השאר בחוסר היכולת שלה לעמוד בהסדר הנושים לבעלי האג"ח, חוסר היכולת לעמוד בהתחייבויות כספיות בשל עיקולים על חשבון הבנק של החברה, ואיום מצד המחזיקים איתם קשורה ליטו גרופ בחוזים, בביטול ההתקשרות עימה.
עוד העלו המשיבים טענות של שיהוי, חוסר נקיון כפיים והטעיה מצד צלילי ירדן.

דיון והכרעה
תקנה 362 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 מורה כי על המבקש סעד זמני להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה ולשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד.
עוד קובעת התקנה, כי על המבקש להציג ראיות לכאורה ל"קיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש". 'ההוראה המיוחדת' לעניין עיקול זמני מצויה בתקנה 374(ב), ולפיה על המבקש להוכיח, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, "כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".
הכבדה יכולה להיות באמצעות הברחת נכסים או ביצוע מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789, 800), אך חשד להברחת נכסים אינו הדרך היחידה לבסס את יסוד ההכבדה הנדרש. לעתים גובה סכום התביעה עשוי להוות אינדיקציה לקיומה של הכבדה, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס (19.3.06) ).
ראו גם: רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (4.1.07) ; רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (5.12.07).

בשלב זה מבקש הסעד הזמני אינו נדרש להוכיח את טענותיו ברמת השכנוע הנדרשת להכרעה סופית בתביעה, אלא די בהצגת ראיות לכאורה לצורך הוכחת עובדה השנויה במחלוקת. די בכך שהמבקש ישכנע כי תביעתו בעלת סיכויים וכי בראיותיו אצור פוטנציאל להוכחת עילתו (רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר שותפות בע"מ, פד"י מ"ט (1) 730 ).

טענת "מקצה השיפורים"
כפי שציינו המשיבים בסיכומיהם, דיון בבקשה לביטול צו עיקול הינו דיון "דה נובו", היינו דיון מחודש בבקשת העיקול. אין חולק כי הנטל על מבקש העיקול להוכיח שהוא זכאי לעיקול, ולא על מבקש הביטול להוכיח שהוא זכאי לביטול.

לטענת המשיבים, אין לאפשר למבקש העיקול לערוך "מקצה שיפורים" בדיעבד, ועל כן אין לאפשר לצלילי ירדן להשלים חסרים מהותיים בבקשתה, בפרט בנוגע ליסוד ההכבדה, או להעלות טענות עובדתיות ומשפטיות חדשות.
במה דברים אמורים? ב"כ המשיבים התנגד לכך שבן חמו נחקר, בחקירה נגדית, על מצבה הכלכלי של החברה, זאת למרות שבתצהירו התומך בבקשה לביטול העיקול, הצהיר בן חמו כי החברה איתנה כלכלית, ואף צירף לתצהירו מאזן בוחן של החברה על מנת לתמוך בטענה, ועותק מהחלטת בית המשפט המחוזי בהסדר נושים שחל על ליטו גרופ. התנגדותו של ב"כ המשיבים נדחתה, משום שברור כי אף שנטל השכנוע מוטל על מבקש העיקול, ברגע שהמשיב, המבקש לבטל את העיקול, מצהיר על איתנותה הכלכלית של החברה שבבעלותו, קמה לב"כ המבקש הזכות לחקור אותו חקירה נגדית בנושא, על מנת לנסות להפריך את טענתו. אם באופן זה, באמצעות חקירה נגדית על עובדות שעליהן הצהיר המשיב, מתבססת טענת ההכבדה, לא יוכל להישמע המשיב בטענה שהמבקש "ערך מקצה שיפורים".
מאותה סיבה בדיוק, לא ישמעו המשיבים בטענה שהמבקשת מנועה מלהסתמך על טענות חדשות התומכות בטיעוניה, אם טענות אלה עולות מעיון במאזן הבוחן או מהחקירה הנגדית על מאזן הבוחן או מחקירה ביחס להסדר הנושים שעשתה ליטו גרופ, כאשר המשיבים הם אלה שהגישו את מאזן הבוחן ואת הסדר הנושים כראי ות מטעמם .
לא מדובר בטענות עובדתיות או משפטיות חדשות, אלא בראיות שהובאו על ידי המשיבים עצמם.

הדברים מקבלים משנה תוקף בפרט כאשר מדובר, כמו במקרה הנדון, בראיות שלמבקש אין כל דרך להגיע אליהן עובר להגשת הבקשה. לצלילי ירדן לא היתה כל דרך לקבל לידיה עובר להגשת הבקשה, את מאזן הבוחן של ליטו גרופ למשל.
אכן, חקירתו הנגדית של בן חמו על תצהירו ועל הנספחים לתצהיר ביססה עוד יותר את יסוד ההכבדה, אך לא ניתן לטעון כנגד המבקשת כי ערכה מקצה שיפורים, משום שמדובר בראיות שהמשיבים עצמם הניחו בפני בית המשפט, וכאמור, בבוא בית המשפט לדון בבקשה לביטול צו העיקול הוא דן בבקשה "דה נובו", על סמך כל החומר המונח בפניו כיום, לאחר הדיון בבקשה.

סיכויי התביעה שכנגד
עלה בידי צלילי ירדן להראות, במידה הדרושה בשלב זה של דיון בבקשה למתן צו עיקול, כי התביעה שכנגד אינה טרדנית, וכי קיימת שאלה רצינית שיש לדון בה.
החלק הארי מסכום התביעה מבוסס על פיצויים מוסכמים שנקבעו בהסכם בין הצדדים - סעיף 23.7 להסכם השכירות, שעל פיו , הפיצוי המוסכם בגין כל יום איחור בפינוי הוא 1/10 מדמי השכירות החודשיים שהיו 91,962 ₪. לטענת צלילי ירדן, פינתה ליטו גרופ את הנכס והנכס החלופי באיחור של 44 יום, ועל כן בגין שני המושכרים, מגיע הפיצוי המוסכם ל- 809,248 ₪.
לטענת ליטו גרופ, אין מקום להחיל את הפיצוי המוסכם על הנכס החלופי, שלגביו לא חל חוזה השכירות, ועל פי חוזה השכירות לא נדרשה ליטו גרופ לשלם דמי שכירות נפרדים בגינו.
לטענת צלילי ירדן, יש לדחות את הטענה משום שבהתאם לסעיף 7.6 להסכם השכירות (פסקה רביעית) הוסכם בין הצדדים כי החל ממועד מסירת ההודעה לשוכרת על תחילת העבודות ועד למועד פינויה המוחלט את המקום החלופי, יהיה גם המקום החלופי חלק מהמושכר.
לטענת צלילי ירדן, לא פינתה ליטו גרופ את שני המושכרים עד יום 10.9.19.
ביחס למועד הפינוי הסופי עוד יש מקום לשמוע ראיות, אולם בחקירתו הנגדית של יורם בן דוד, שהצהיר מטעם ליטו גרופ, אישר בן דוד שליטו גרופ לא פינתה את המושכר לפני 5.9.19, ולכאורה, לפחות ניתן ללמועד מעדותו כי ליטו גרופ שימוש בשני המושכרים, זה המקורי וזה החלופי (עמ' 34 ש' 15).

טענת המשיבים לפיה לא ניתן לתבוע פיצוי מוסכם בגין שני המושכרים, ראויה לדיון ואין להכריע בה בשלב זה.
אין חולק כי על פי תנאי ההסכם, לו היתה ליטו גרופ מפנה את המושכר המקורי ועוברת לפעול רק במושכר החלופי, היה עליה לשלם רק דמי שכירות עבור מושכר אחד. על כן, מחד גיסא, יתכן כי יש מקום לקבוע שמנגנון הפיצוי המוסכם הקבוע בסעיף 23.7 להסכם חל רק על המושכר המקורי או, לחלופין, על המושכר החלופי, אך מאידך גיסא, אם אכן יוכח כי ליטו גרופ החזיקה בשני מושכרים תקופה של 44 יום או תקופה אחרת, לאחר המועד בו היה עליה לפנות את שני המושכרים, יתכן שצלילי ירדן זכאית לפיצוי על כך שליטו גרופ החזיקה שני נכסים, ויתכן שהיה מקום לתבוע דמי שימוש ראויים כסעד חלופי.
מכל מקום, כאמור, מדובר בשאלה משפטית המצריכה הכרעה. נראה כי הצדדים לא צפו מצב בו ליטו גרופ תמשיך להחזיק בשני מושכרים, ועל כן השאלה היא שאלה של פרשנות החוזה.
אין מקום לקבוע כבר בשלב זה, כי תביעת צלילי ירדן לפיצוי מוסכם בגין שני המושכרים מופרכת או חסרת סיכוי. עם זאת, אני סבורה כי הסיכוי להוכחת התביעה ביחס לסכום של כ- 405,000 ₪ נמוך מהסיכוי להוכחת יתרת סכום התביעה, ובהתחשב בסיכוי מופחת זה, יש מקום להפחית את סכום צו העיקול.

הטענות בדבר הנזק בסכום של 214,753 ש"ח נתמכות בראיות לכאורה; ההוצאות שנגרמו לצלילי ירדן לטענתה, בגין האיחור בפינוי, שהצריך עבודות שדרוג המבנה בנפרד מסתכמות לטענת לביא, המצהיר מטעם צלילי ירדן ב- 60,506 ₪. לטענת המשיבות לא נתמכו הוצאות אלה בקבלות, אך לביא, שנחקר בנושא, הבהיר כי נספח 30 לתצהירו הוא חשבון המעיד במדויק על סכומים ששולמו לקבלן בגין העבודות, ובגין כל תשלום ניתן להציג קבלה. אין הכרח בשלה זה, בוודאי, להציג קבלה, ובחקירתו של לביא לא התרשמתי כי הטענה בדבר הוצאות בסכום של 60,506 ₪ הינה מופרכת. מדובר בטענה שיש ראיות לכאורה להוכחתה.
התביעה כוללת סכום של 118,112 ₪ עלות שנאי שנגנב לטענת צלילי ירדן על ידי ליטו גרופ. בחקירתו של לביא בנדון, השיב לביא כי אינו יודע אם השנאי נגנב על ידי ליטו גרופ אך הוא בטוח שהיה באחריותה הבלעדית, בתחומי חצרה, ובמקום שלאף אחד אחר אין גישה אליו ועל כן הוא רואה בליטו גרופ אחראית להיעלמותו.
ליטו גרופ אינה מכחישה שהשנאי של צלילי ירדן היה באחזקתה, ולא ניתן כל הסבר מה נעשה עמו טרם הפינוי. מכל מקום, התביעה הינה תביעה בגין נזק, ועל כן גם אם לביא אינו משוכנע שליטו גרופ גנבה את השנאי, ואף אם אין בידי צלילי ירדן ראיות לכך שליטו גרופ גנבה את השנאי, עדיין יתכן כי יעלה בידי צלילי ירדן להוכיח כי ליטו גרופ היתה אחראית להשיבו לה והעלמותו מהווה הפרת חובה שבדין מצידה של ליטו גרופ המקימה עילת תביעה.
התקנת צנרת אוויר דחוס וניקוי שטח המושכר החלופי הן הוצאות שבהן לטענת צלילי ירדן היה על ליטו גרופ לשאת, אך היא נשאה בהן במקומה, בסכום של 18,135 ₪. וכן הוצאות פינוי הפסולת שהשאירה ליטו גרופ בשטח שפינתה, הן הוצאות שיש ראיות לכאורה להוצאתן ולכך שיתכן כי יש מקום לחייב בהן את ליטו גרופ.

המבקשת זכאית להבטחת מלוא סכום התביעה בצו עיקול זמני, וכן להבטחת הוצאותיה בגין ניהול ההליך ושכר טרחה ריאלי. לא ברורה לי טענת המשיבים לפיה עד כה שילמה צלילי ירדן רק מחצית מהאגרה, שכן סכום העיקול נועד להבטיח את הוצאותיה עד תום ניהול ההליך וברי כי לפני שמיעת הראיות תיאלץ להשלים את מלוא סכום האגרה .
בהחלטות אליהן מפנים המשיבים לחיזוק טענתם לפיה אין לעקל נכסים בשווי העולה על סכום התביעה, אמנם נכתב כי זו עמדת הפסיקה, אך כל פסיקה תומכת לא הובאה שם. מאליו ברור כי אין לעקל נכסים בשווי העולה על סכום התביעה, אך גם מהחלטותיה של כב' הרשמת כ"ץ, אליהן הפנו המשיבים לא עולה כי אין להטיל צו עיקול על סכום התביעה בצירוף שכר טרחת עו"ד והוצאות האגרה. עיון בתיק 48253-05-17 למשל, אליו הפנו המשיבים, מלמד כי הדברים נכתבו משום שבאותו מקרה היה מדובר בעיקולים בסכום של 336,612 ₪ בעוד החוב נשוא ההליך היה 166,526 ₪ - מובן שאין הנדון דומה לראיה, והפניה להחלטות אלה, אינה אלא הוצאת דברים מהקשרם.
תובע זכאי שצו עיקול זמני יבטיח לא רק את סכום התביעה אלא גם שכ"ט עו"ד והוצאות.

לסיכום פרק זה, יש מקום להפחית מסכום צו העיקול הזמני שניתן, סך של 405,000 ₪ וסכום יחסי נוסף בגין הפחתת האגרה ושכר הטרחה, על כן, מצאתי להעמיד את סכום העיקול על סך של 727,325 ₪ (619,000 ₪ בצירוף שכ"ט בשיעור 15% ואגרה).

יסוד ההכבדה
יסוד ההכבדה הוכח באופן ברור. כפי שהבהרתי לעיל, עדותו של בן חמו, והנספחים שצירף לתצהירו, מוכיחים כי מצבה הכלכלי של ליטו גרופ אינו איתן, בלשון המעטה, וכי אם ינתן נגדה פסק דין על הסכום הנתבע בתביעה שכנגד תתקשה מאוד לשלם את הסכום.

לטענת המשיבים, העיד בן חמו כי מצבה הכלכלי של ליטו גרופ איתן וכי אם יינתן נגדה פסק דין על סך של מיליון ₪ תוכל לקיימו. עם זאת, מקריאת עדותו של בן חמו, ניתן לראות כי בן חמו אמר כי מיליון ₪ אינו סכום שנמצא בתזרים המזומנים של החברה, אך היא יכולה "להתארגן ולשלם כמו שהיא עושה באג"ח" (בעמ' 15 לפרוט').

האג"ח אליו מתייחס בן חמו הוא אותו הסדר נושים שאישר בית המשפט המחוזי בפר"ק 5469-09-17 בעניינה של חברת ליטו גרופ בע"מ (נספח ד'1 לתצהיר בן חמו) במסגרתו הוסכם על החזר חובות אג"ח בסכום של למעלה 12,500,000 ₪ כאשר, על פי עדותו של בן חמו, חברת האם, ליטו גרופ התחייבה לשלם 12.5 מיליון ₪ על פני 10 שנים (עמ' 19 לפרוטוקול שורה 5) אך לדבריו היא אינה משלמת את החוב לבעלי האג"ח מהתזרים שלה, אלה מכספים שמעבירים אליה, ארבע חברות בנות שבבעלותה (בעמ' 19 ש' 26 ואילך ועמ' 30 ).

מעדותו של בן חמו, וממאזן הבוחן שצורף לתצהירו נלמדים, לכאורה, הנתונים הבאים: לליטו גרופ אין אשראי בבנקים השונים. לליטו גרופ חוב לנותני אשראי בסך 2,900,000 ₪, יש לה גרעון בהון העצמי של למעלה מ- 18,000,000 ₪ והפסד של למעלה מ- 53,000,000 ₪. בן חמו נשאל על כך בחקירתו, והשיב כי מדובר בנתונים היסטוריים שאין להם כל השפעה על פעילות החברה. בסיכומיהם, טוענים המשיבים כי המבקשת הציגה את נתוני מאזן הבוחן באופן מגמתי, והתעלמה למשל מ"נכסים שוטפים" במאזן, בשווי 18,177,751 ₪ ו מכך שניתן לראות במאזן הבוחן שלליטו גרופ רווח של כ- 540,000 ₪ ויש בכך כדי לבטל את החשש מהכבדה. אמנם, במאזן הבוחן מופיעים נכסים שוטפים, לגביהם לא נחקר בן חמו, אולם הנתון הסופי ביחס להון העצמי הינו גרעון בסכום של 18,250,434 ₪. בנוסף, הרווח ה שנתי אינו יכול לשלול את יסוד ההכבדה, הן משום שהוא נמוך מסכום התביעה, והן משום שמתוך הרווח השנתי על ליטו גרופ לשלם מדי שנה, ובפעם הבאה במרץ 2020 כ- 1,200,000 ₪. בן חמו אמנם העיד כי חלק מהסכום מועבר לליטו גרופ מהחברות הבנות, אך הטענה אינה זוכה לחיזוק כלשהו, משום שעל פי הסדר החוב ליטו גרופ לבדה נושאת בתשלומים, אין כל רישום במאזן בדבר קבלת כספים מהחברות הבנות, וממילא לא הוצגו בפני נתונים על יכולתן של החברות הבנות.

עוד עולה מעדותו של בן חמו, שמאזן הבוחן שצירף לתצהירו, על מנת להוכיח את איתנותה של ליטו גרופ הוא לא "מאזן מדויק" כלשונו, וכי נעשה לצורכי הדיון, ובמגבלות הזמן לא ניתן היה להכין מאזן מדויק, שאמור להיות "יותר טוב" לדבריו של בן חמו (עמ' 18 ש' 15-23).
למעשה, ספק אם מאזן הבוחן שהוצג משקף את מצבה האמיתי של ליטו גרופ משום שבן חמו אף ציין בעדותו ש"היבוא לא נמצא במאזן הזה" ו"מעבר לזה יש פעילות מסחרית שהיא לא במאזן" (בעמ' 19 ש' 9-10). יש לזכור שהמאזן הוצג על ידי ליטו גרופ במטרה להוכיח את איתנותה הכלכלית. קשה שלא לתמוה אם כן, על כך שהוגש מאזן שאינו כולל את כל פעילותה של החברה (שמאזן כזה בכלל קיים והוכן על ידי רואה החשבון של החברה), והעובדה שלא הוצגה הפעילות המסחרית של החברה מעוררת חשש שהצגתה היתה מחלישה את טענת המשיבים בדבר איתנות כלכלית.

במהלך חקירתו הנגדית, אישר בן חמו כי במאי 2019 הוגשה בקשת פירוק נגד ליטו גרופ. לדבריו, הבקשה הוגשה על ידי בעלי האג"ח, מאחר שליטו גרופ לא שילמה את התשלום שהיה עליה לשלם על פי הסדר הנושים בחודש מרץ 2019. לטענתו, בעלי האג"ח "ניפחו" את הדברים, הוא עצמו רצה לשבת ולדבר עימם, אך הם מיהרו להגיש את בקשת הפירוק וזו נמחקה, מיד לאחר שהתשלום שולם בחודש מאי 2019.
עמדת הכנ"ר שהוגשה לתיק הפירוק (במ/4) היתה כי למקרא הבקשה, נראה כי לא יכולה להיות מחלוקת שליטו גרופ חדלת פרעון, ואין באפשרותה לשאת בתשלום המתחייב למחזיקי האג"ח סדרה ג'.
הן העובדה שליטו גרופ לא שילמה את התשלום שהיה עליה לשלם במסגרת הסדר החוב במרץ 2019 עד לאחר הגשת בקשת הפירוק במאי 2019, והן תגובת הכנ"ר מחזקים את יסוד ההכבדה.

התביעה נגד בן חמו
בן חמו חתום על ערבות אישית, לכל החובות והתחייבויות השוכרת כלפי המשכירה בגין תשלום דמי השכירות עד לסכום השווה לדמי השכירות החודשיים המצרפיים של 3 חודשי שכירות. לטענת המשיבים, מאחר שצלילי ירדן כלל אינה תובעת תשלום דמי השכירות, ערבותו האישית של בן חמו כלל אינה רלוונטית ולא ניתן לתבוע מכוחה בתביעה זו.

לטענת צלילי ירדן, הערבות אמנם מוגבלת בסכום, אך תביעתה נגד בן חמו אינה מושתתת רק על כתב הערבות. צלילי ירדן מבקשת לחייבו באופן אישי מכח אחריותו האישית להתנהלות ליטו גרופ בהיותו בעל המניות היחיד בה ומנהלה היחיד. לטענתה הוא זה שקיבל את ההחלטה שלא לפנות את המושכר במועד, ובכך גרם באופן אישי לנזקים הנתבעים.

נוסח כתב הערבות עליו חתום בן חמו הינו כדלקמן:
"הנני ערב ללא תנאי, במאוחד ובנפרד, בערבות מלאה ובלתי מוגבלת בסכום, ובלא תלות בערבות אחרת או נוספת, לכל החובות וההתחייבויות של השוכרת למשכירה בגין תשלום דמי השכירות כד לסכום השווה לדמי השכירות החודשיים המצרפיים של 3 חודשי שכירות".

נוסח זה שונה במעט גם מהמבוא להתחייבות עצמה, אך לא אתעכב על כך.

צלילי ירדן אינה חולקת על כך שחבותו האישית של בן חמו, מכח כתב הערבות, אינה יכולה לעלות על סכום השווה לדמי שכירות חודשיים מצרפיים ל- 3 חודשים היינו, 275,886 ₪.
עם זאת, כאמור, טענת המשיבים שונה ורחבה יותר. לטענתה, העובדה שהתובעת שכנגד לא תבעה דמי שכירות בגין חודש אוגוסט ומחצית ספטמבר 2019 מונעת ממנה לבסס את תביעתה נגד בן חמו על כתב הערבות.
כאן המקום לציין כי צלילי ירדן ציינה בבקשתה, כי הגישה לביצוע בהוצאה לפועל את ההמחאה בגין דמי שכירות לחודש אוגוסט, ליטו גרופ הגישה התנגדות לביצוע השטר, וככל שיגבה סכום כלשהו בתיק ההוצל"פ, תודיע צלילי ירדן ותבקש להפחיתו מסכום הפיצוי. משמע, צלילי ירדן סבורה שלא תוכל לגבות גם את דמי השכירות לחודש אוגוגסט 2019 וגם פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי, עבור 44 יום הכוללים את חודש אוגוסט. אם אכן מדובר בפיצוי חופף, במובן זה שצלילי ירדן אינה יכולה לתבוע את דמי השכירות לתקופה שבגינה היא תובעת פיצוי מוסכם בגין איחור בפינוי , יתכן שיכולה להתקבל הטענה לפיה ניתן לבסס תביעה אישית נגד בן חמו מכח ערבותו האישית, משום שהפיצוי המוסכם נתבע חלף דמי השכירות, והוא מבטא תשלום עבור שימוש בנכס והחזקתו, ממש כשם שדמי השכירות מבטאים (רק באמצעות "מכשיר" שהו סכם בין הצדדים לתקופה שלאחר תום חיי החו זה ולא לתקופת החוזה). יתכן, למשל, כי נכון יהיה לקבוע שמכח ערבותו האישית של בן חמו ניתן לתבוע ממנו רק סכום השווה לחודש וחצי דמי שכירות.
לסיכום הנקודה, אני סבורה כי שאלת תחולת הערבות האישית של בן חמו על הפיצויים המוסכמים הינה שאלה שיש מקום להכריע בה רק לאחר שמיעת הראיות והדיון בתביעה לגופה.

עם זאת, עילת התביעה נגד בן חמו מבוססת על טענה נוספת, שאינה מכח ערבותו האישית, אלא מכח אחריות אישית בדיני חוזים. בן חמו עצמו העיד על עצמו כי במועדים הרלוונטים לתביעה, היינו בעת שהיה על ליטו גרופ לפנות את המושכר, היה הוא מנהלה היחיד, ובעל המניות היחיד בה.
על פי הפסיקה, ניתן, בנסיבות מסוימות, לחייב נושאי משרה בחברה, בחיוב אישי, בגין הפרת חוזה. תובע הטוען כי יש להטיל אחריות אישית בגין הפרת חוזה, לא רק על החברה אלא גם על האורגן או נושא המשרה בחברה בהתאם לעיקרון תום הלב, נדרש להוכיח כי מדובר במקרה חריג שמצדיק צעד שכזה, כלומר כי מדובר בתרמית או במקרה שבו רובץ על האורגן או נושא המשרה אשם אישי למעשים או למחדלים (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון ( 22.1.15).
לשם חיוב אישי של בעל שליטה בחברה אין הכרח לעשות שימוש בדוקטרינת הרמת המסך, שכן חיוב אישי יכול לנבוע גם מהטלת אחריות אישית מכח דיני החוזים. ראו למשל ע"א 8910/05 א.אדמון בע"מ נ' זלמה וינבלט (20.9.07), שם נפסק:
"לענייננו: המסך לא הורם. חיובו של איתן ביחד ולחוד עם המערערות 1 ו-2 מתבסס על חובות הזהירות כלפי צדדים שלישיים המוטלות עליו כמנהל החברה המתקשר בשמה עם אותם צדדים. חובות אלה קיימות הן מכוח פקודת הנזיקין ו חוק החוזים והפרתן נעשתה באופן שהצדיק יחוס חובותיה של החברה לאיתן גם על פי הדין הישן ...במקרה הנוכחי, איתן היה למעשה הכוח הפועל היחיד מאחורי התקשרותה של משפחת ויינבלט עם חברת אדמון, תוך שהוא מייחס לשני בעלי המניות שמלבדו ערבות אישית שכלל לא יודעו לגביה (אשר סכומה הכולל היה 150,000 $). עובדה זו, כשהיא מצטרפת לאי תשלום הארנונה משך כל שנות ישיבתו במושכר ולאי תשלום של דמי שכירות כלשהם במשך תקופת המחלוקת הנדונה, עולים יחד כדי אי קיום חוזה בתום לב במפגיע ובעליל. התנהגות כגון דא מצדיקה כי חובותיה של החברה ייוחסו גם לגורם שבידו היתה למעשה השליטה הבלעדית על דרך התנהלות החברה."

בניגוד לטענת ב"כ המשיבות, שהועלתה במסגרת התנגדות לשאלה בחקירה הנגדית, הבקשה להטלת צו העיקול על נכסיו האישיים של בן חמו כללה מפורשות טענה לפיה יש מקום לחיובו באופן אישי מכח היותו בעל השליטה בחברה (סעיף 74 לתביעה שכנגד וסעיף 73 לבקשה לעיקול).
מאחר שאני סבורה כי עילת התביעה האישית נגד בן חמו, מכח דיני החוזים הינה בעלת סיכוי, נכון להותיר את צו העיקול על כנו ביחס לבן חמו, ללא קשר לשאלה אם ניתן לתבוע אותו מכח הערבות האישית.

טענות השיהוי וחוסר ניקיון כפיים
לא מצאתי כל ממש בטענת השיהוי שהעלו המשיבים. כתב התביעה שכנגד הוגש בד בבד עם הגשת כתב ההגנה. הבקשה לצו עיקול שמני הוגשה ארבעה ימים לאחר מכן, ביום 17.11.19. ליטו גרופ פינתה את המושכר והמושכר החלופי, כפי הנראה לא לפני 5.9.19, על פי עדותו של בן דוד, לטענת צלילי ירדן היה זה רק באמצע חודש ספטמבר. מאז הפינוי, פעלה צלילי ירדן לשפץ את המושכר, בהתאם לכוונתה הראשונית, במהלך החודשיים שחלפו מאז הפינוי היו גם חגים, וכפי שהעיד לביא מטעם צלילי ירדן, עם סיום תקופת חגים והשלמת עבודות השיפוץ וההכנה, התפנו להכנת התביעה והבקשה.

לא מצאתי ממש גם בטענת המשיבים בדבר חוסר נקיון כפיים מצד צלילי ירדן. צלילי ירדן ציינה מפורשות בכתב התביעה ובבקשה לצו עיקול על מה נסמכת עילת התביעה שלה נגד בן חמו באופן אישי, צירפה את כתב הערבות האישית וציינה את אופיה ומגבלותיה. טענתה בדבר כפל פיצוי המוסכם בגין שני הנכסים הינה טענה משפטית, והעלתה אינה מהווה חוסר נקיון כפיים. הטענה בדבר גניבת השנאי, אף היא, טענה לגיטימית שכמובן יש להוכיחה ברף ראיות מוגבר, אך בשלב זה, בטרם נשמעו ראיות, אין מקום לקבוע כי הטענה מופרכת.

מאזן הנוחות והנזק שיגרם למשיבים לטענתם

על פי תשובות המחזיקים שהתקבלו בתאריך 5.12.19 (ונסרקו על ידי המזכירות למערכת נט המשפט רק הבוקר, לבקשתי) בנק הפועלים ובנק מזרחי טפחות הודיעו כי לא מתנהלים אצלם חשבונות על שם המשיבים. בנק לאומי הודיע כי לא מתנהל אצלו חשבון על שם ליטו גרופ.
ביחס לבן חמו השיב בנק לאומי כי נתפס סכום של כ- 19,000 ₪ אך הוא כפוף להתחייבויות בן חמו כלפי הבנק, העולות על סכום זה . תשובת בנק דיסקונט טרם התקבלה, אך מטיעונו של ב"כ המשיבים עולה כי נתפס סכום של כ- 36,000 ₪ ועל כן אני מניחה כי נתפס בבנק דיסקונט.
קבוצת אסם הודיעה, כי בעת קבלת הצו לא היתה יתרת זכות כלפי ליטו גרופ.
יתר המחזיקים שהשיבו עד כה, ענו אף הם שאין ברשותם כספים המגיעים למשיבים.

לטענת המשיבים, נזק רב יגרם להם אם צו העיקול יישאר על כנו. לטענתם, צפויה ליטו גרופ לאבד הסכמים שנחתמו בינה לבין גלידות נסטלה. לבקשה צורף מכתב מטעמה בו נכתב כי אם לא יוסר צו העיקול בימים הקרובים, תשקול החברה המשך הפעילות מול ליטו גרופ, לרבות ביטול המכרז בו זכו. נראה, אם כן, כי צו העיקול תפס באופן שכספים שיש לשלם לליטו גרופ בהמשך, מכח הסכם או הזמנות שנעשו עובר לצו העיקול, אשר גם צורפו לבקשה לביטול, יעוקלו.
המנהל המשותף בתיק הסדר הנושים כתב אף הוא, במכתב שצירפו המשיבים לבקשת הביטול, כי הוא מודאג מהטלת צו העיקול, וכי הדבר עלול לגרום להפרת הסכם הנושים.

אין ספק, שהותרת צו העיקול על כנו תפגע במשיבים. עם זאת, פגיעה מסוימת בנעקל הינה בלתי נמנעת, ולא כל פגיעה תהווה עילה לביטול הצו, שכן אל מול הפגיעה האפשרית בנעקל עומדת זכותו של המעקל, ומטרת צו העיקול הזמני הינה, כאמור, למנוע מצב בו אם יזכה התובע בתביעתו, ימצא עצמו מול שוקת שבורה ולא יוכל לגבות את חובו. הדין מביא בחשבון פגיעה מסוימת בנעקל, על מנת להשיג את מטרת צו העיקול.

עם זאת, מקובלת עלי טענת המשיבים, כי אם יוותר על כנו צו העיקול על חשבון העו"ש של ליטו גרופ, עלול הדבר לגרום לשיתוקה, ובכך לגרום לה נזק בלתי הפיך.
לאחר ששקלתי את הנזק העלול להיגרם למשיבים עם יוותר על כנו צו העיקול שניתן בממעד צד אחד, אל מול הנזק שעלול להיגרם למבקשת אם לא ינתן הצו (יבוטל), מצאתי כי איזון ראוי בין זכויות הצדדים יהיו באופן שתחולת צו העיקול תצומצם כך שלא יחול על חשבונות עו"ש של המשיבים.
יש לאפשר לליטו גרופ להמשיך בפעילותה העסקית, ככל שניתן, תוך שמירה גם על האינטרס של צלילי ירדן להבטיח את זכותה להיפרע ממנה בתום ההליך, ככל שתזכה בתביעה שכנגד. גם את חשבון העו"ש של המשיב, בן חמו, מצאתי להוציא מתחולת הצו, על מנת שלא לפגוע בצורה בלתי הפיכה בפעילותו השוטפת בחשבונות העו"ש שלו. בהתחשב בכך שצו העיקול על חשבונו תפס כ- 19,000 ₪ המעוקלים וכפופים להתחייבויותיו כלפי הבנק, לא מצאתי להתנות את ביטולו בתנאי כלשהו.

עם זאת, ביטול צו העיקול הזמני על חשבון העו"ש של המשיב ה 1, ליטו גרופ מותנה בכך שהמשיבה תפקיד בקופת בית המשפט, עד יום 15.12.19 פקדון השווה לסכום שתפס צו העיקול בחשבון העו"ש שלה .
עם ההפקדה כאמור, יבוטל צו העיקול הזמני שהוטל על חשבון העו"ש של המשיבה 1 .

כמו כן מצאתי להתנות את המשך קיומו של הצו בהפקדת ערבות בנקאית מטעם צלילי ירדן, להבטחת התחייבותה העצמית.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה כדלקמן:
צו העיקול שניתן על ידי ביום 17.11.19 יצומצם כך שיהיה מוגבל לסכום של 727,325 ₪.
עד יום 15.12.19 תפקיד המשיבה 1 בקופת בית המשפט את הסכומים שנתפסו בצווי העיקול שהוטלו על חשבונות העו"ש שלה, ולאחר ביצוע ההפקדה יבוטלו צווי העיקול הזמני על חשבונות העו"ש של המשיבה בכל הבנקים.
צו העיקול הזמני שהוטל על חשבונות העו"ש של המשיב יבוטל לאלתר, ללא תנאי.
להבטחת התחייבותה העצמית, תפקיד המבקשת ערבות בנקאית, שאינה מוגבלת בזמן, עד לסכום של 677,325 ₪ (סכום העיקול המתוקן בניכוי 50,000 ₪ המופקדים בקופת בית המשפט).
הערבות תופקד לא יאוחר מיום 15.12.19.
המבקשת תבצע מסירה אישית של החלטה זו לכל המחזיקים, לא יאוחר מיום 11.12.19.

ל אור התוצאה, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י' כסלו תש"פ, 08 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.