הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 22607-07-19

בפני
כבוד ה שופט אמיר סלאמה

תובעת
פלונית

נגד

נתבעות

  1. עיריית חיפה
  2. יוסף חורי ובניו (2003) בע"מ
  3. הראל חברה לביטוח בע"מ ח.פ520004078

החלטה

עניינה של החלטה זו בבקשת התובעת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית, ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי.

התובעת הגישה תביעה המושתת על עילה מכוח פקודת הנזיקין.
לטענת התובעת, ילידת 1947, היא נפלה ביום 4.12.17 בהולכה סמוך למדרכה בחיפה, וזאת כתוצאה ממפגע בדמות מדרכה מוזנחת ורטובה, כאשר באזור נמצאים, כך נטען בכתב התביעה, "בטון רטוב, חלקיקי בטון, חול ואבני".
התובעת ייחסה לנתבעות אחריות נזיקית לאירוע.

לטענת התובעת, היא נחבלה בכתף וברוע ימין, בראש ובעיניים, כאשר בהמשך הדברים ידה הושמה בסד גבס.
התובעת טענה כי מאז התאונה היא אינה מסוגלת לחזור לעבודה, וכי נגרם לה נזק כלכלי משמעותי בשל כך.

במסגרת הבקשה מושא החלטה זו, עתרה התובעת למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית בתחום האורתופדי, וכן למינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה.
לטענת התובעת, מפאת מצב כלכלי קשה אין באפשרותה לממן הכנת חוות דעת רפואית, כאשר התובעת מציינת שהיא מתקיימת כיום מקבצת זקנה בסך 2,132 ₪.

הנתבעות התנגדו לבקשה.
לטענתן, מתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית מחייב עמידה בתנאים שלא מתקיימים בעניינה של התובעת.
עוד צויין כי התאונה מושא התביעה הוכרה כתאונת עבודה לפי חוק הביטוח הלאומי, אך התובעת לא הגישה תביעה לקביעת נכות, ולא מיצתה את זכויותיה במל"ל.
למותר לציין שהנתבעות הכחישו את נסיבות האירוע, וכפרו בחבותן לפצות את התובעת.

ביום 12.2.20 התקיימה ישיבת קדם משפט, בה נכחה התובעת באופן אישי.
במעמד זה השיבה התובעת לשאלות בית המשפט בעניין נסיבות האירוע.
במהלך הישיבה ציין ב"כ התובעת כי בידיו מסמכים רפואיים שטרם הוגשו לבית המשפט, ובתום הישיבה התאפשר לו להגישם, ביחד עם מסמכים המעידים על מצבה הכלכלי של התובעת.

לאחר הישיבה הנ"ל הגישה התובעת הודעה אליה צורפו מסמכים רפואיים נוספים.
כמו כן, צורף פירוט ביחס חשבון "עובר ושב" המתנהל על שם התובעת (יועבר כי הדף שצורף אינו נושא פרטים מזהים של בעל החשבון, ואולם נכון אני להניח כי מדובר בחשבון על שם התובעת).
המסמכים הועברו לתגובת הנתבעות, אשר שבו והתנגדו למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית.

דיון והכרעה

לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במסמכים שהוצגו ע"י התובעת, מצאתי כי דין הבקשה למתן פטור מהגשת חוות דעת רפואית להידחות.
להלן נימוקיי.

תקנה 127 ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, מחייבת בעל דין לצרף חוות דעת רפואית לכתב טענותיו, וזאת כתנאי להוכחת עניין שברפואה. יחד עם זאת, התקנה מאפשרת לבית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת כאמור, "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
תקנה 130 לתקנות מאפשרת לבית המשפט למנות מומחה רפואית מטעמו, לעניין שבמחלוקת בין בעל הדין, לאחר שנתן להם הזדמנות נאותה להשמיע את טיעוניהם.

ההלכה ביחס לבקשת תובע לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ולמינוי מומחה מטעם בית המשפט, סוכמה, הובהרה וחודדה מפי כב' השופט זילברטל במסגרת רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין נ' עזבון המנוח אייזנבך. בתמצית, באותו עניין נאמרו הדברים הבאים:
שילוב התקנות 127 ו- 130 הנ"ל, מאפשר לבית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית, ולאחר מכן מינוי מומחה מטעם בית המשפט;
התנאי בדבר "טעמים מיוחדים שיירשמו" (הקבוע בסיפא לתקנה 127), מחייב "דרגת שכנוע גבוהה וקיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד", כאשר היעתרות לבקשה הינה בגדר החריג לכלל;
במקרים מיוחדים, בהם חסרון כיס מונע מהתובע להכין חוות דעת, יכול הדבר להוות טעם מיוחד המאפשר לפטור אותו מהגשת חוות דעת;
במסגרת הנטל הכבד המוטל על התובע להצביע על טעמים מיוחדים לפטור אותו מצירוף חוות דעת, עליו להעלות את טיעוניו ונימוקיו בפירוט, תוך הפניה לאסמכתאות, ואין הוא יכול להסתפק בהעלאת טענות בעלמא, שאינן נתמכות בראיות;
נוסף לכך, על התובע להראות כי תביעתו אינה מופרכת וכי יש בה ממש, אם כי בהקשר זה ניתן להסתפק ברף נמוך למדי, כאשר על התובע להראות שיש בפיו טענה הראויה להישמע או שאלה רצינית שיש לדון בה.
לסיכום ציין כב' השופט זילברטל באותו עניין את הדברים הבאים:
"לסיכום האמור, ניתן לומר כי בית המשפט רשאי לקבל בקשת תובע לפטור אותו מצירוף חוות דעת רפואית כאשר עלה בידי התובע להראות כי קיימות נסיבות של ממש, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלה בתצהיר. כמו כן, על התובע להראות כי קיים יסוד לתביעתו, שבפיו טענה הראויה להיטען, ואין מדובר בתביעת סרק. בהתקיים כל אלו, רשאי בית המשפט לפטור תובע מהגשת חוות דעת רפואית ולהורות, מכוח תקנה 130(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, על מינוי מומחה רפואי מטעמו."

סוגיית הפטור מהגשת חוות דעת רפואית נדונה לא מזמן בבית המשפט העליון במסגרת רע"א 8135/18 פלוני נ' חברת החשמל לישראל בע"מ (כב' השופטת וילנר, פסק דין מיום 10.2.19).
כב' השופטת וילנר ציינה כי חסרון כיס יכול להוות, במקרים המתאימים, טעם מיוחד לפטור מהגשת חוות דעת רפואית, ואולם היא הוסיפה וציינה את הדברים הבאים:
"יחד עם זאת, בית משפט זה קבע לא אחת כי "דרך המלך" בהליכים נזיקיים היא צירוף חוות דעת מטעם תובעים המבקשים להוכיח טענות שברפואה, ולפיכך פטור מצירוף כאמור יינתן במקרים חריגים בלבד (ראו: בג"ץ 9198/02 ההסתדרות הרפואית בישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 4 לחוות דעתו של השופט י' אלון (2.10.2008) [פורסם בנבו] ; רע"א 5793/10 הרשות הפלסטינית נ' עזבון שבו, פסקאות 4-3 (27.12.2010)[פורסם בנבו] ; רע"א 7975/18 פלוני נ' המרכז הרפואי תל-אביב, פסקה 7 (9.12.2018) [פורסם בנבו] (להלן: עניין פלוני)). בהתאם, נקבע כי על בעל דין המבקש פטור מצירוף חוות דעת רפואית מוטל "נטל כבד", בגדרו הוא נדרש לשכנע את בית המשפט בדרגת שכנוע גבוהה, ובאופן המגובה בראיות, כי קיימים בעניינו "טעמים המיוחדים" לכך שלא עלה בידו לצרף חוות דעת מטעמו, וזאת על-אף שנקט במאמצים סבירים לצורך כך (ראו: רע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עזבון אייזנבך, פסקה 11 (8.5.2012) [פורסם בנבו] ; רע"א 586/15 פלוני נ' הסתדרות מדיצינית הדסה, פסקה 5 (12.2.2015) [פורסם בנבו] (להלן: עניין הדסה); עניין פלוני, בפסקה 8; אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 469-467 (מהדורה שתים עשרה, 2015)). "

אם נסכם:
דרך המלך בתביעה לפי פקודת הנזיקין היא צירוף חוות דעת רפואית למבקש לטעון בעניין שברפואה;
פטור מצירוף חוות דעת כאמור יינתן במקרים חריגים בלבד;
על בעל בין המבקש פטור כאמור מוטל "נטל כבד" בגדרו הוא נדרש לשכנע את בית המשפט בדרגת שכנוע גבוהה, תוך גיבוי ראייתי מתאים, כי קיימים טעמים מיוחדים למתן פטור כאמור.
כאשר בטענה לחסרון כיס עסקינן, אין די בהוכחת חסרון כיס, ועל התובע להראות כי כי קיים יסוד לתביעתו; כי אין המדבור בתביעה מופרכת; וכי היא ראויה להתברר.

בעניין אחרון זה, של היות התביעה בעלת בסיס, להבדיל מתביעת סרק, כשלעצמי הייתי מוסיף, כי ייתכן שניתן להכיל בנדון מקבילית כוחות, בין השיקול הנוגע לחסרון הכיס, לבין השיקול הנוגע לסיכויי התביעה ועוצמתם.
כך, ככל שהתובע מצביע על בסיס לכאורית מוצק יותר לתביעתו, כמו גם על בסיס איתן יותר לסיכוי שנותרה אצלו נכות כתוצאה מאירוע מושא התביעה (למשל כאשר הוא מציג חוות דעת של גוף בלתי תלוי אשר קבע נכות בהליכים כאלה ואחרים, כגון הליכי מל"ל), כי אז תפחת עוצמת הד רישה המוטלת עליו בכל הנוגע להוכחת חסרון כיס.

ומן הכלל אל הפרט.

במקרה דנן יש לבחון, בראש ובראשונה, האם עמדה התובעת בנטל להוכיח העדר יכולת להגיש חוות דעת רפואית מפאת חסרון כיס.
בחינה של המסמכים בנדון מלמדת שהתובעת לא עמדה בנטל האמור.
המסמך היחיד שהוצג בנדון היה דף חשבון "עובר ושוב", המתייחס לתקופה מיום 2.10.19 ועד ליום 16.2.20.
עיון במסמך זה מעלה את הבאים:
לתובעת מסגרת אשראי של 18,000 ₪;
היתרה בחשבון האמור נעה בין יתרת חוב מינימאלית (64 ₪, נכון ליום 2.10.19), ליתרת חוב של 10,138 ₪ נכון ליום 16.2.20;
מדי חודש מתקבל בחשבון סך של 2,132 ₪ בגין קצבת זקנה;
ביום 24.12.19 התקבל סך של 3,000 ₪ מתאטרון חיפה (שם עבדה התובעת), מסיבה לא ברורה.

הנתונים העולים מדף זה אינם מבססים דיים חסרון כיס המצדיק מתן פטור:
הוצג חשבון לתקופה של חצי שנה בלבד (אוקטובר 2010 עד פברואר 2020), תקופה הנותנת תמונת מצב חלקית בלבד;
גם כאשר היתה התובעת מצויה ביתרת החוב הגדולה ביותר בחשבון (10,000 ₪), עדיין נותרה לה מסגרת אשראי של כ- 8,000 ₪ לניצול.
התובעת לא הסבירה מדוע אין באפשרותה לקבל הלוואה מגורם בנקאי או מגורם מורשה אחר לצורך מימון חוות דעת;
התובעת לא הצהירה שאין ברשותה חשבון אחר; היא לא הצהירה כי אין ברשותה חסכונות; וכל שהציגה היה דף של חשבון עובר ושב, להבדיל ממסמכים אחרים שהבנק מנפק, אשר נותנים תמונת מצב כוללת בדבר סך הכספים שיש בידי בעל החשבון (לרבות חסכונות למיניהם).

שוב נזכיר כי ההלכה היא שמתן פטור הוא בגדר החריג, וכי על מבקש הפטור " מוטל "נטל כבד", בגדרו הוא נדרש לשכנע את בית המשפט "בדרגת שכנוע גבוהה", ובאופן המגובה בראיות, כי קיימים בעניינו "טעמים המיוחדים" לכך שלא עלה בידו לצרף חוות דעת מטעמו, וזאת "על אף שנקט במאמצים סבירים לצורך כך" (רע"א 8135/18 הנ"ל).
אינני סבור שדי בנתונים שהציגה התובעת כדי לעמוד באותו נטל כבד, ואינני סבור שהתובעת הצליחה לשכנע, בדרגת שכנוע גבוהה, כי אין לה כל אפשרות להגיש חוות דעת, חרף אמצעים סבירים בהם נקטה.

להשלמת התמונה נתייחס לסיכויי התביעה, כמו ג ם לסיכוי שלתובעת נותרה נכות אורתופדית עקב התאונה.
אשר לסיכויי התביעה לא ניתן לקבוע מסמרות בנדון, ואולם אינני סבור כי ניתן לומר שהתביעה, על פניה, היא תביעת סרק חסרת בסיס.
ברם, בכל הנוגע לסיכוי לפיו נותרה התובעת נכות צמיתה, הרי שהמסמכים שהציגה התובעת אינם מעידים על סיכויים גבוהים בנדון.
מהמסמכים עולה כי הפגיעה העיקרית ממנה סבלה התובעת היתה בכתף ימין, כאשר במקביל עלה חשד לשבר של ההומרוס (בגינו, ככל הנראה, הושמה יד בסד גבס).
מהמעקב הרפואי שלאחר מכן עולה, כי התובעת התלוננה במחצית הראשונה של שנת 2018 על כאבים בכתף ימין, ועל רקע זה היא נבדקה ע"י מספר מומחים.
ביום 26.3.18 ציין מומחה בתחום האורתופדי את הבאים: "ללא רושם לבעיה אורתופדית חריפה. מופנית להערכת יחידת כתף".
בהמשך הופנתה התובעת לביצוע בדיקת MRI לכתף ימין , אשר בוצעה בחודש יולי 2018, והיתה תקינה.
ביום 14.8.18 עברה התובעת בדיקה קלינית לאחר ביצוע בדיקת ה- MRI הנ"ל , ולגבי אותה בדיקה צויין: "ללא סימני דלקת או חבלה חיצוניים. אין הגבלה בט"ת אין סימני פגיעה חיצוניים".
התובעת הופנתה בסיום אותה בדיקה לפיזיותרפיה, אך לא הציגה מסמכים המעידים שהיא עברה טיפולים כאמור.
התובעת לא הציגה מסמכים רפואיים בתחום האורתופדי מעבר לחודש אוגוסט 2018.

דומה כי מסמכים אלה מעלים שהסיכוי לכך שלתובעת נותרה נכות בתחום האורתופדי אינו מן הגבוהים.
בכל מקרה, אין המדובר במקרה של מובהקות גבוהה ל קיום נכות, באופן שיכול היה, אולי, להקל על הדרישה בנוגע לחסרון הכיס.

לבסוף נציין כי חרף העובדה שהתאונה היוותה תאונת עבודה, בחרה התובעת, משיקולים השמורים עימה, שלא להגיש תביעת נכות למל"ל.
אכן, קביעת המל"ל לא היתה מחייבת בהליך (ואף לא היתה בגדר ראיה לצורך הוכחת עניין שברפואה), ואולם אם התובעת היתה נוקטת בהליך שכזה, והמל"ל היה קובע שנותרה לה נכות, ייתכן שהיתה בכך אינדיקציה של ממש לקיום נכות, באופן שהיה מקל על התובעת בדרישה של חסרון כיס.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בסיום ההליך.

ניתנה היום, כ"ח אדר תש"פ, 24 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.