הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 22344-03-16

בפני
כב' השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון

תובע

ג'דיר מוחמד, ת.ז XXXXXX735
ע"י ב"כ עוה"ד ע. שושני

נגד

נתבעים

1. מוחמד עבד אלחמיד, ת.ז XXXXXX542
ע"י ב"כ עוה"ד ו. עיסאוי

2. חוסיין עבד אלחלים, ת.ז XXXXXX947
ע"י ב"כ עוה"ד ע. עיסאוי

פסק דין

1. לפניי תביעה נזיקית שעילתה ברשלנות מקצועית המיוחסת לנתבע מס' 1 שהינו מהנדס במקצועו, ו לנתבע מס' 2 שהינו מודד מוסמך במקצועו.

2. העובדות הצריכות לענייננו הינן כדלקמן:

התובע שכר את שירותיו של נתבע מס' 1 מר מוחמד עבד אלחמיד (להלן "המהנדס") להכנת תכניות בניה והגשת בקשה להיתר בנייה של בית מגורים בביר אלמכסור, בחלקה מס' 26 גוש 10361.

נתבע מס' 2 מר חוסיין עבד אלחלים (להלן "המודד") ערך את תכניות המדידה ששימשו בסיס לבקשת ההיתר הנ"ל. הבקשה להיתר הוגשה ואושרה, וביתו של התובע נבנה בשנת 2007.

3. ביום 8.8.11 הגיש בן דודו של התובע מר ג'דיר סאמר עלי בקשה להיתר בניה במגרש שעליו בנוי ביתו של התובע . הנתבעים ערכו את התכניות ששימשו בסיס לבקשה. לטענת התובע, הנתבעים הגדילו את שטח המגרש על חשבון שטח ציבורי במטרה למקם בו את ביתו של הבן דוד, תוך פגיעה בזכות השימוש הסביר שלו במגרש, וכן בזכות ניצול זכויות הבניה בו.

הבקשה אושרה על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה גבעות אלונים, והונפק היתר בניה לבן הדוד.

4. בעקבות מתן ההיתר נאלץ התובע לנקוט בהליכים משפטיים כדלקמן:

א. הגשת תביעה לבית משפט השלום בקריות למתן צו מניעה קבוע וצו מניעה זמני שיאסור על בן הדוד לעשות כל פעולה במגרש (ת.א 58201-05-13).

ב. בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות להיתר.

ג. הגשת ערר על מתן ההיתר בפני ועדת הערר המחוזית.

בעקבות ההליכים הנ"ל עלה בידו של התובע לבטל את ההיתר ולמנוע מבן דודו לעשות שימוש במגרש.

5. בתביעה זו טוען התובע כי הנתבעים התרשלו בעריכת התכניות ששימשו בסיס לבקשת ההיתר של בן הדוד, וכי עליהם לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התרשלותם הנ"ל.

6. הנתבעים הכחישו את טענות התובע וטענו כי לא נפל רבב בהתנהלותם. נתבע מס' 1 הוסיף וטען כי הוא הכין את התכניות הנדסיות לבניית ביתו של התובע בהתבסס על המדידות שהוכנו על ידי המודד, ולפיכך אין להטיל עליו אחריות בגין הנזקים הנטענים על ידי התובע.

7. בישיבת קדם המשפט הראשונה הופנו הצדדים בהסכמה להליך גישור אשר לא צלח. לאחר מכן מונה המהנדס והמודד מר רמזי קעואר כמומחה מטעם בית המשפט (להלן "המומחה"). המינוי נעשה בהסכמה, ואולם בשלב מאוחר יותר, חזר בו המודד מההסכמה שניתנה על ידו למינוי. חרף זאת ולאור המחלוקת המקצועית שעמדה במרכז ההתדיינות בין הצדדים, קבעתי כי החלטת המינוי תיוותר על כנה. לאחר שנקבעה זהותו של המומחה, הגיש המודד בקשה לביטול המינוי בשל תחרות וריב מקצועי בינו לבין המומחה על פי הנטען. לאחר שהמומחה שלל מכל וכל קיום היכרות ו/או תחרות בינו לבין המודד, נדחתה הבקשה לביטול המינוי. לאחר מכן הגיש המודד בקשה שבה הוא חלק על השכר שנתבקש על ידי המומחה. לאחר קבלת תגובות הצדדים והמומחה, הבקשה נדחתה.

8. חוות דעתו של המומחה

המומחה בדק את המצב התכנוני של החלקה וקבע כי בתקופה הרלוונטית לתביעה על החלקה חלה תכנית מתאר 7403/ג אשר פורסמה למתן תוקף ביום 30.3.2000. עוד קבע כי ביום 11.2.13 פורסמה למתן תוקף תכנית מתאר 14093/ג החלה על החלקה ואשר מהווה שינוי לתכנית 7403/ג.

לעניין תכניות המדידה שהוכנו על ידי המודד קבע המומחה כי המודד הכין שתי תכניות מדידה שהתבססו על תכנית 7403/ג שחלה על החלקה כאשר גבולות החלקה משתנים. בתכנית הראשונה הוא קבע מידה צפונית באורך של 32.69 מטר ומידה דרומית באורך של 31.12 מטר, ובתכנית השנייה הוא קבע מידה צפונית באורך של 33.90 מטר ומידה דרומית באורך של 32.70 מטר, ובכך הגדיל את המגרש ב-28 מטר.

בסעיף 9.8 פירט המומחה את מסקנותיו כדלקמן:

"א. אין להטיל אחריות על הנתבע מס' 1 מכיוון שהבעיה הינה בקביעת מיקום גבול המגרש שהינה בסמכותו של המודד באישור הוועדה המקומית לתכנון ובניה.

ב. ביחס לנתבע מס' 2 לדעתי יש מקום להטיל עליו אחריות בטווח שבין 10% עד 30% מאחר והוא הכין שתי תכניות לאותו מגרש על בסיס אותה תב"ע כאשר ההבדל בין שתי התכניות גרם לכך ששטח המגרש לפי התכנית הראשונה הינו 630 מ"ר ושטח המגרש לפי התכנית השניה הינו 658 מ"ר.

ג. יתרת האחריות יש להטיל על הוועדה המקומית אשר מחובתה לבדוק את תכנית ההיתר החדשה ביחס לתכנית ההיתר הישנה"

9. המומחה זומן על ידי המודד לחקירה על חוות דעתו, וזאת לאחר שבקשתו של האחרון למשלוח שאלות הבהרה (40 שאלות עם תתי סעיפים) נדחתה. המומחה נחקר בבית המשפט ולאחר סיום חקירתו ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב, וכך היה.

10. דיון

בטרם אדון בשאלת האחריות אציין כי טענות הצדדים במישור הקנייני והטענות בעניין הליך הסדר הקרקעות שמתנהל בקשר לאדמות ביר אלמכסור, אינן רלוונטיות למחלוקת שמתעוררת בהליך זה.

11. אחריות המודד

קביעתו של המומחה מטעם בית המשפט בדבר עריכת שתי תכניות מדידה על ידי המודד המציינות גבולות מגרש שונים למרות התבססותן על תכנית מתאר אחת, היא תכנית 7403/ג, הוכחה במידה הדרושה בהליך זה והיא לא הופרכה על ידי הנתבעים. המומחה חזר ואמר בחקירתו הנגדית כי שתי התכניות שהוכנו על ידי המודד "שונות למרות שהן מבוססות על אותה תב"ע. המודד שהכין את שתי התכניות הללו היה צריך לשים לב לזה..." (עמ' 20 ש' 13-12). בנוסף דחה המומחה את טענת המודד כי ההבדל שנוצר בין שתי התכניות הינו בגדר סטייה מותרת במסגרת קליטה גרפית ואמר "יהיו שינויים אבל לא בסדר גודל של סטייה שקיימת היום בין שתי התכניות" (עמ' 18 ש' 21). בנוסף דחה המומחה את טענת המודד שלפיה בתכנית המדידה השנייה הוא התבסס על תכנית מתאר 14093/ג, ומקובלים עליי הנימוקים שפורטו על ידי המומחה בסעיף 9.6 לחוות דעתו שהובילו אותו למסקנה זו, ואשר לא נסתרו בחקירתו הנגדית. לא זו אף זו, הוכח כי תכנית 14093/ג היתה בשלב הפקדה במועד הגשת בקשת ההיתר עבור בן הדוד , ולא הוצגה כל ראיה מאת הועדה המקומית לתכנון ובנייה אשר חייבה את המודד להסתמך על תכנית מופקדת זו בעת הכנת התכניות עבור בן הדוד (ראה בהקשר זה עדות המהנדס בעמ' 19 ש' 11-8).

12. המודד הוסיף וטען כי ההיתר שניתן לבן הדוד בוטל על ידי ועדת הערר המחוזית עקב טעמים טכניים, דבר המנתק כל קשר סיבתי בין הרשלנות המיוחסת לו לבין הנזקים הנטענים על ידי התובע.

אינני מקבלת טענה זו. ההליכים שננקטו על ידי התובע, החל מהתביעה לצו מניעה קבוע ועד לערר שהוגש לוועדת הערר המחוזית, נבעו מאי ההתאמה שהתגלתה בשתי תכניות המדידה שהוכנו על ידי המודד כמתואר לעיל. אלמלא טעות זו, היו נחסכים מהתובע הליכים אלה. יתרה מכך, בנוסף לטעמים טכניים, ועדת הערר המחוזית היתה מודעת לאי ההתאמה שנפלה בין שתי התכניות, ובסוף ההחלטה היא הורתה לוועדה המקומית לתכנון ובניה לבצע בדיקה תכנונית חדשה לגבי בקשת ההיתר של בן הדוד לנוכח אי ההתאמה בין ההיתר שניתן לו לבין המגרש שעליו בנה התובע את ביתו כדין.

13. לאור האמור הנני קובעת כי המודד התרשל במילוי תפקידו עת ערך שתי תכניות מדידה המתבססות על תכנית מתאר אחת עם גבולות מגרש שונים, ותוך התעלמות מתכנית מדידה שהוכנה על ידו קודם לכן עבור התובע, ושעל בסיסה ניתן לאחרון היתר בניה כדין. אי לכך, חב הוא לפצות את התובע בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התרשלותו הנ"ל.

14. לעניין היקף אחריותו של המודד – עם כל ההערכה, אינני מקבלת את עמדתו של המומחה מטעם בית המשפט ולפיה אחריותו של המודד נעה בין 10% עד 30%, וכי את מרבית האחריות יש להטיל על הוועדה המקומית לתכנון ובניה.

הן רשלנות המודד והן הרשלנות הנטענת המיוחסת לוועדה המקומית לתכנון ובניה (ככל שתוכח) גרמו לתובע את הנזק שבגינו הוגשה התביעה. על כן עסקינן בשני מעוולים שגרמו לנזק אחד, קרי "מעוולים יחד" על פי סעיף 11 לפקודת הנזיקין שניתן לתבוע אותם יחד ולחוד.

על כן, הנני קובעת כי המודד אחראי למלוא הנזק שנגרם לתובע עקב התרשלותו הנ"ל.

15. אחריות המהנדס

המהנדס טען כי תפקידו היה להכין תכניות בניה בהסתמך על תכניות המדידה שהוכנו על ידי המודד, ולפיכך, אין להטיל עליו אחריות כלשהי בגין הנזקים שנגרמו לתובע.

למרות שטענה זו מעוררת לכאורה קושי מסוים בשים לב, בין היתר, לעובדה שהמהנדס הוא זה שטיפל בבקשת ההיתר של התובע שלפיה נקבעו גבולות המגרש, אלא שבהעדר תשתית ראייתית לגבי מהות תפקידו של המהנדס בעריכת תכניות בניה לבקשת היתר, ובהעדר חקירת המהנדס (ככל הנראה עקב "קביעת" המומחה מטעם בית המשפט), ובהעדר פירוט רכיבי הרשלנות המיוחסים לו מלבד טענה כי היה צריך לראות בעצמו שאין התכנות לבניית בית נוסף בגדול שבו תוכנן הבית של בן הדוד (טענה שלא הוכחה) (סעיף 41 לסיכומי התובע), לא ראיתי לנכון להטיל עליו אחריות בגין נזקי התובע.

16. הנזק

התובע עתר לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 75,000 ₪ בגין הוצאות שהוציא עבור הליכים משפטיים, עיכוב ביכולת לפתח את המגרש, פגיעה ביכולת ליהנות מהמקרקעין , ועשיית שימוש שלא בהסכמה בנתונים שהופיעו בבקשת ההיתר שלו.

מלבד הנזק בגין הוצאות משפטיות בסך של 25,652.21 ₪ אשר נתמך בנספח ח' לתצהיר עדותו הראשית ואשר עליו לא נחקר התובע, לא הוכחו נזקיו הנטענים הנוספים של התובע.

17. לאור כל האמור לעיל הנני מחליטה לקבל את התביעה כנגד נתבע מס' 2 ומחייבת אותו לשלם לתובע את הסך של 25,652.21 בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישלם נתבע מס' 2 לתובע אגרת משפט, וכן סך של 5,500 ₪ בגין חלקו של התובע בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,000 ₪.

הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק
מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

19. התביעה כנגד נתבע מס' 1 נדחית בזאת.

התובע ישלם לנתבע מס' 1 שכ"ט עו"ד בסך של 3,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

לאור תוצאת ההליך, נתבע מס' 2 ישלם לנתבע מס' 1 את חלקו בשכר טרחת המומחה מטעם בית המשפט, בשערוך ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ד אב תשפ"א, 02 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.