הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 22073-06-16

בפני
כבוד ה שופט אבישי רובס

תובעים

  1. פרץ סופר
  2. זהבה סופר

נגד

נתבעת
א.פ.י. נתיב פיתוח בע"מ

פסק דין

1. התובעים הגישו תביעה בגין ליקויי בניה בדירתם ברחוב אספיס 7/1, בקרית שמואל (להלן "הדירה"). הדירה נרכשה בהתאם להסכם שנחתם בין התובעת מס' 2 לבין הנתבעת ביום 27.5.2010. אין חולק, כי החזקה בדירה נמסרה לידי התובעים ביום 19.8.2012.

2. במסגרת כתב התביעה טענו התובעים, כי קיימים בדירה ליקויי בניה, לרבות פגמים בריצוף, ליקויים במיקום כלים סניטריים והעדר שטחי גישה וכן, ליקויים בדלתות, שעלות תיקונם, עומדת על סך 65,070 ש"ח ( כולל פיקוח הנדסי ומע"מ), בהתאם לחוות דעתו של המהנדס י. בן עזרא. בנוסף, טענו התובעים, כי הנתבעת השאירה בידיהם 13 אריחי ריצוף בלבד, שלא יספיקו להחלפת כל האריחים הפגומים ולכן, מגיע להם פיצוי נוסף בסך של 23,000 ₪, מעבר לסכום הפיצוי שקבע המומחה מטעמם (על בסיס ההנחה שמצויים בידיהם מספיק אריחים). בנוסף, טענו כי מאז מסירת הדירה לידיהם האינטרקום אינו תקין והם עתרו להורות לנתבעת לתקנו. התובעים עתרו לפצותם בגין עוגמת נפש בסך 20,000 ש"ח והוצאות דיור חלופי, בעת ביצוע התיקונים הנדרשים, בסך 15,000 ₪ נוספים. התובעים טענו, כי נזקיהם עומדים על סך של 126,610 ₪ (לא כולל הוצאות בגין חוות דעת המומחה מטעמם), והם העמידו את תביעתם על סך של 85,000 ₪, לצורכי אגרה.

לטענתם, הדירה נבדקה על ידי מומחה מטעם הנתבעת, אולם זו האחרונה לא טרחה להציג את ממצאיו ולהגיב לטענות התובעים ולכן, אבדה את זכותה לבצע תיקונים בדירה.

עוד טענו התובעים, כי עובר להגשת התביעה בצעה הנתבעת תיקון רטיבות בחדר הילדים, תיקון נקודת חשמל בחדר הכביסה שלא צלח ותיקון ליקוי באינסטלציה במטבח, חלקם לא צלחו, הגם שמדובר בתיקונים פשוטים.

התובעים טענו, כי ההסכם שנכרת בין הצדדים מהווה חוזה אחיד וכי קיימים בו תנאים מקפחים שמן הדין לשנותם.

התובעים טענו, כי הנתבעת הפרה את ההסכם שנכרת בין הצדדים וכי היא התרשלה בבניית הדירה והפרה חובות חקוקות. עוד נטען, כי התובעים פנו לנתבעות פעמים רבות בדרישה שיתקנו את הליקויים, אולם לשוא.

התובעים עתרו להורות לנתבעת לפצותם בגין עלות תיקון הליקויים. בנוסף, עתרו, כאמור, התובעים לפצותם בגין ראשי הנזק הנוספים שפורטו לעיל.

3. הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, שעה שההסכם בין הצדדים נכרת בשנת 2010, הדירה נמסרה לתובעים בשנת 2012 ואילו חוות דעת המומחה מטעמם נערכה ביום 9.7.2015, למעלה משלוש שנים לאחר מכן. נטען, כי נגרם לנתבעת נזק ראייתי, שכן חלפו כ - 4 שנים מאז קבלת הדירה ועד להגשת התביעה. עוד נטען, כי חלק בלתי מבוטל מהליקויים הנטענים נגרם בעטיו של שימוש בלתי זהיר ו/או בלתי סביר בדירה.

הנתבעת כפרה בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ובנזקים הנטענים האחרים. היא טענה, כי לא ניתנה לה הזדמנות של ממש לבצע את התיקונים ועמדה על זכותה לבצע את כל התיקונים הנדרשים.

הנתבעת צרפה לכתב ההגנה את חוות דעתו של האדריכל אבי גודלשטיין, שאינה נושאת תאריך, אולם נרשם בה כי המומחה בקר בדירת התובעים ביום 31.12.2015 ( כששה חדשים טרם הגשת התביעה). האדריכל גולדשטיין העריך את עלות תיקון הליקויים שמצא בדירת התובעים בסך של 3,595 ₪ ומע"מ וקבע, כי אין צורך בפיקוח הנדסי. הנתבעת טענה, כי מדובר בליקויים זניחים שתיקונם לא יצריך את פינוי הדירה.

הנתבעת טענה, כי לא התרשלה כלפי התובעים בבניית הדירה וכי הדירה נבנתה במומחיות, במקצועיות, תוך שמוש בחומרים מעולים. היא עמדה על זכותה לתקן את הליקויים, ככל שקיימים כאלה ועתרה לדחות את התביעה.

4. לאור הפערים בין חוות דעת הצדדים, מונה המהנדס - שמאי דן ברלינר, כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת שיבדוק את דירת התובעים ויחווה דעתו לעניין הליקויים בה. בחוות דעתו מיום 21.9.2016 קבע המומחה ברלינר, כי עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים היא בסך של 18,136 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ).

5. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית. מטעם התובעים הוגש תצהיר של התובע מס' 1 בלבד. הנתבעת הגישה את תצהירו של מר עמנואל דנינו. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

6. למקרא סיכומי הצדדים עולה, כי התובעים חולקים על ממצאי המומחה מטעם בית המשפט בנוגע לשורה של נושאים, הן בדבר הליקויים והן בדבר הערכת עלות תיקונם. התובעים מבקשים לסטות בעניינים אלו מחוות הדעת של המומחה ולקבל את חוות הדעת שהוגשה על ידם. הנתבעת מצידה, בקשה לקבל את ממצאיו של המומחה ומסקנותיו , אך כפרה באחריותה לליקויים בריצוף הדירה.

7. אקדים ואציין, כי המהנדס דן ברלינר הוא מומחה מטעם בית המשפט, אף שאין מדובר במומחה מוסכם, בהתאם לסעיף 130(ג) ל תקנות סדר הדין האזרחי. נפסק לא אחת, כי כמדיניות, יש לקבל חוות דעת המומחים של בית המשפט, למעט מקרים חריגים. בדרך כלל, מומחים אלה אובייקטיביים, ענייניים ונותנים תמונה הוגנת וסבירה, הן על הליקוי והן על שווי תיקונו. לפיכך, גם אם קיימים אי דיוקים או טעויות, יש לקבל את חוות הדעת ולאמצה (ראה בעניין זה ע"א 2934/94, 2980/94 סולל בונה נגד ארז איתן ואח' (2.9.1996) ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נגד מונטי רבי ואח' (31.12.1988), ת.א. (מחוזי-י-ם) 1760/96 אוטמזגין דוד נגד כדורי פיתוח עירוני בע"מ (31.7.2000). מנגד, ראוי להדגיש כי בית המשפט הוא הפוסק האחרון והוא אינו כבול לאמור בחוות דעת המומחה. בכפוף להלכות אלו, אדון להלן בטענות לסטיות מחוות דעתו של המומחה, על פי סדר הדברים בסיכומי הצדדים.

דלת הכניסה (סעיפים 5 - 8 לחוות הדעת)

8. סף הדלת - המומחה ברלינר מצא כי קיימת סטיה קלה של הסף ממישור הדלת וקבע, כי לא מדובר בפגם. לא מצאתי לסטות מחוות דעתו בעניין זה.

9. דלת הכניסה בדירתם של התובעים כוללת בריחים לשלושה כוונים, ללא בריח לכוון הרצפה, בניגוד לסעיף 2.92 לתוספת השניה ב תקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תש"ל - 1970 (להלן "התקנות"). בנוסף, נטען כי גובה ידית הדלת הינו 107.5 ס"מ מהרצפה, במקום 97 ס"מ - 101 ס"מ, על פי ת"י 23.

המומחה ברלינר טען בחוות דעתו כי הדלת שהותקנה בביתם של התובעים היא דלת תקנית ומאושרת ולא קיים פגם במנגנון הנעילה.

תקנה 2.92 לתקנות קובעת, כי דלת הכניסה תכלול מנעול ביטחון בעל ארבעה בריחים לארבעה כוונים. אין חולק, כי דלת הכניסה בדירת התובעים כוללת בריחים לשלושה כוונים בלבד ולכן, היא אינה עומדת בדרישת התקנות. בפסיקה נקבע כי "אי התאמה" משמעה, בין היתר, חריגה מתקנות הבניה ומתקנים. תקנות התכנון והבניה מהוות חובות חקוקות ובסיס לגיבוש עילת תביעה נזיקית בגין הפרה של חובה זו. התובעים זכאים לקבל מוצר העומד בדרישת התקנות ולא שוכנעתי כי הוספת בריח רביעי לכוון הרצפה אינה יעילה. יתירה מזאת, על פי הרישא לתקנה 2.92, מותרת התקנת אחד האמצעים המפורטים בה, "או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו או אמינותו, ובלבד שהראיה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור - תהיה על פי שטוען כך". התקנה מפרטת דרישות שונות בדבר חוזק ועמידות של הדלתות ואמצעי הנעילה שלהן. מאחר והנתבעת התקינה אמצעי נעילה השונה מאלו המפורטים בתקנה 2.92 הנ"ל, מוטל עליה הנטל להוכיח כי הוא שווה ערך מבחינת חוזקו, עמידתו ואמינותו. הנתבעת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה ולכן, גם מטעם זה אני דוחה טענותיה.

סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את עמדת התובעים בעניין דלת הכניסה. עלות החלפת הדלת הוערכה על ידי המומחה ברלינר, בתשובותיו לשאלות ההבהרה, בסך של 3,500 ₪. החלפת הדלת תבטל גם את יתר הליקויים, ככל שקיימים כאלה, לרבות הטענה בדבר גובה הידית. אעיר, באשר לגובה הידית, כי טענת התובעים מתבססת על ת"י 23, החל על דלתות עץ ולא על דלת כניסה ממתכת. לא הוכח בפני כי גובה ידית הדלת עומד בניגוד לתקן או יוצר אי נוחות כלשהי בשמוש ולפיכך, אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין זה. עם זאת, אין לכך חשיבות, נוכח העובדה שהדלת עצמה אינה עומדת בדרישת התקנות. אני פוסק, אפוא, לתובעים סך נוסף של 3,500 ₪, בצירוף מע"מ ועלות פיקוח, בגין הליקוי בדלת הכניסה.

משטח חוץ (סעיף 9 לחוות הדעת)

10. דירת התובעים כוללת מרפסת מקורה מרוצפת. מומחה התובעים מצא, כי שיפועי הניקוז של המשטח מכיוון דלת הסלון מגיעים כדי 0.2% בלבד, בניגוד לת"י 1752.1. הוא קבע, כי יש לפרק את הריצוף ולהתקין במקומו ריצוף עם שיפוי תקני, בעלות בסך של 4,060 ש"ח.

11. המומחה מטעם הנתבעת קבע, כי מאחר ומדובר במרפסת מקורה, הרי שממילא כמות המים המצטברת קטנה באופן משמעותי ולכן, למהירות הניקוז אין כל משמעות.

12. המומחה ברלינר קבע, כי מדובר במשטח מקורה ולכן, אין צורך בתיקון השיפוע.

13. ת"י 1752.1 חל גם על מרפסות והוא קובע כי משטח מעין זה יהיה בעל שיפוע של 1% לפחות כלפי חוץ. אמנם, המרפסת בדירת התובעים מקורה, אולם היא פתוחה בצידיה ולכן, הגשם חודר אליה. מאחר ומדובר בענייננו בסטיה מהותית מדרישות התקן, אני מקבל את עמדת התובעים, כי יש לפרק את ריצוף המרפסת ולהתקינו מחדש, עם שיפוע מתאים.

אני פוסק, אפוא, לתובעים סך נוסף של 4,060 ₪, בצירוף מע"מ ועלות פיקוח, בגין הליקוי במרפסת.

חיפוי חוץ (סעיף 10 לחוות הדעת)

14. המומחה ברלינר לא מצא ליקוי כלשהו בחיפוי החוץ. לא מצאתי מקום לשנות ממסקנותיו בעניין זה. אין גם מקום להטיל על הנתבעת לערוך בדיקת מעבדה, אך בשל "חשד" של מומחה התובעים לאי תקינות החיפוי, שעה שהתובעים עצמה לא הביאו ולו ראשית ראיה לפגם בחיפוי, שהצריך בדיקה מעין זו . אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין זה.

מרחבי גישה בחדר רחצה כללי ובחדר רחצה הורים (סעיפים 13 - 16 לחוות הדעת)

15. בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם התובעים, המרחק בין האמבט למושב האסלה (73.5 ס"מ) בחדר רחצה כללי, אינו עומד בדרישות ההל"ת (75 ס"מ). באשר לחדר רחצה הורים - נטען כי המרחק בין ה כיור למישור הדלת הוא 72.5 ס"מ, במקום 75 ס"מ, והמרחק בין האסלה לקיר 72.5 ס"מ , במקום 80 ס"מ.

16. המומחה ברלינר לא מצא פגם במרחב הגישה בשירותי האורחים, אף שאין חולק על המידות שפורטו בחוות דעת התובעים.

17. תקן 1205.3, על פי נוסחו, קובע המלצה בדבר מידות התקנה לקבועות שרברבות, בין אם מיקומם נקבע בתכניות מתכנן המערכת ובין אם לאו. כפי שהבהרתי גם בפסקי דין אחרים, לטעמי, המלצה זו מדגימה קו מנחה לתכנון סביר של מידות חדרי רחצה ודרישות מינימום באשר למרחקים בין האביזרים הסניטריים. סטיה מהמלצות אלה, תוך הקטנת המרחק בין קבועות השרברבות באופן ממשי, פוגעת בשמוש סביר של הדיירים בנכס ומהווה רשלנות בתכנון. אלא שבענייננו, קיימות סטיות זניחות בלבד מהמידות הנדרשות, שאין להן שום השפעה על שמוש סביר של הדיירים בנכס. אני דוחה, אפוא, את טענותיהם ש ל התובעים בעניין זה.

מיקום נקז מקלחת (סעיף 17 לחוות הדעת)

18. מומחה התובעים טען בחוות דעתו, כי נקז המקלחת אינו ממוקם לפי תכנית המכר. בעוד שבתכנית המכר הוא אמור להיות ממוקם בפינת המקלחון, הרי שבפועל הוא מוקם במרכזו.

19. המומחה ברלינר לא מצא פגם בניקוז המקלחת.

20. התובעים לא הצביעו על תקנה או תקן המחייב מיקום נקז תא המקלחת בפינה. מדובר בסטיה זניחה מהתכנית, שאין לה השלכה על שימוש סביר של הדיירים בתא המקלחת. לראיה, התובעים לא הלינו על חוסר נוחות כלשהו בשימוש בתא המקלחת. אני דוחה את טענותיהם של התובעים בעניין זה.

רחוב הפרוזדור (סעיף 18 לחוות הדעת)

21. המומחה ברלינר מצא כי רוחב הפרוזדור 88.2 ס"מ במקום 90 ס"מ. אני מקבל את עמדת המומחה, כי מדובר בסטיה זניחה ולא מצאתי מקום לשנות מהפיצוי שקבע בחוות הדעת.

חסימת מעבר (סעיף 19 לחוות הדעת)

22. המומחה ברלינר מצא, כי דלת הממ"ד נפתחת בפתיחה מלאה של 180º. כאשר פותחים את הדלת ב - 90º לרוחב הפרוזדור, נשאר מרווח פנוי צר של 25 ס"מ בלבד. המומחה ברלינר קבע, כי פת יחה חלקית של הדלת היא דבר חריג ולא מצא פגם כלשהו בעניין זה.

23. אין בידי לקבל את עמדתו של המומחה ברלינר. פתיחה של דלת ב - 90º היא שכיחה ובמצב דברים זה, נחסם כמעט לחלוטין המעבר בפרוזדור הדירה. יתירה מזאת, בעת פתיחתה הדלת עלולה לסכן את דיירי הבית שעוברים בפרוזדור. מדובר בפגם תכנוני, היוצר חוסר נוחות ממשי בשמוש בדירה.

24. המומחה ברלינר אישר בתשובותיו לשאלות ההבהרה, כי במדה ותתקבל טענת התובעים בעניין זה, הרי שהם זכאים לפיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין ירידת ערך.

25. סיכומה של נקודה זו, אני מקבל את עמדת התובעים. לכן, זכאים התובעים לפיצוי בסך של 1,500 ₪ בגין ירידת ערך.

פגמים בריצוף (סעיפים 26 - 27 לחוות הדעת)

26. המומחה מטעם התובעים טען, כי קיימים פגמים בריצוף 60 ס"מ X 60 ס"מ בסלון, במטבח ובפרוזדור וכן, פגמים בריצוף 33 ס"מ X 33 ס"מ. הוא העריך את עלות התיקון בסך של 12,000 ₪, ככל שישנם אריחים רזרביים.

הנתבעת כפרה באחריותה לליקויים בריצוף, למעט חיתוך לקוי של האריחים בצידי מלבן הדלת, שעלות תיקונו הוערכה על ידי המומחה מטעמה בסך של 300 ₪.

27. המומחה ברלינר מצא פגמים באריחי הריצוף ב - 7 מקומות בלבד והעריך את עלות תיקון הליקויים בריצוף בסך של 4,500 ש"ח. בתשובותיו לשאלות ההבהרה הבהיר המומחה , כי עבר עם התובע על המקומות הבעייתיים. משמע - התובע בעצמו הוביל את המומחה והצביע בפניו על הפגמים בריצוף.

28. מדובר בעניין שבמומחיות ומשביקר המומחה בדירה ואיתר 7 אריחים פגומים בלבד, לאחר שהתובע עצמו הוביל אותו לנקודות הבעייתיות, ולא מצא מקום להורות על תיקון החיפויים בהיקף גדול יותר, לא מצאתי מקום לסטות מעמדתו במישור זה. לכן, אני קובע כי קיימים פגמים ב - 7 אריחים בלבד.

29. עם זאת, עצם העובדה שהמומחה מצא פגמים במספר מרצפות, אין בה כשלעצמה כדי להטיל את האחריות לאותם פגמים, על הנתבעת , באופן אוטומטי.

סעיף 4(א) לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973 קובע, כי המוכר יחשב כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה, בהתקיים מספר חלופות, שהרלבנטיות מביניהן הינן כדלקמן:

"(2) תוך תקופת הבדק התגלתה אי התאמה בדירה, זולת אם הוכיח המוכר שאי - ההתאמה נגרמה בשל מעשה או מחדל של הקונה".

(3) תוך תקופת האחריות התגלתה בדירה אי - התאמה והקונה הוכיח שמקורה בתכנון, בעבודה או בחמרים".

"תקופת הבדק" באשר לריצוף, הוגדרה בתוספת לחוק כתקופה בת שנתיים, שתחילתה בעת העמדת הדירה לרשות הקונה.

"תקופת האחריות" הוגדרה בסעיף 4(ג) לחוק כתקופה של שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק.

30. סעיף 4 לחוק המכר יוצר, אפוא , אבחנה בי ן שתי תקופות. האחת - במהלך תקופת הבדק, המתחילה מעת מסירת הדירה לקונה, וארכה משתנה בהתאם לכל רכיב, כמפורט בתוספת לחוק, יחשב המוכר כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה, בגין כל אי התאמה בדירה, אלא אם יוכיח כי אי ההתאמה נגרמה בעטיו של הקונה. נטל ההוכחה מוטל בתקופה זו על המוכר. השניה - במהלך תקופת האחריות (תקופה בת שלוש שנים שתחילתה בתום תקופת הבדק) - יחשב המוכר כמי שלא קיים את חיוביו כלפי הקונה בגין אי התאמה, אם הוכיח הקונה שמקורה בתכנון, בעבודה או בחמרים. נטל ההוכחה מוטל בתקופה זו על הקונה.

בענייננו, הדירה נמסרה לתובע ים ביום 19.8.2012 ולכן, תקופת הבדק בקשר ל ריצוף הסת יימה ביום 19.8.2014. תקופת האחריות, שמשכה שלוש שנים לאחר מכן, הסתיימה ביום 19.8.2017.

בעת מסירת הדירה לידיהם, לא העלו התובעים טענה כלשהי בעניין הריצוף. ודוק, לא מדובר בפגמים נסתרים, המצריכים מומחיות לצורך איתורם, אלא בפגמים נראים לעין (ראה עדותו של התובע בעמ' 2, שורות 1 - 8 לפרוטוקול וכן, התמונות שצורפו לחוות דעתו של המומחה בן עזרא) .

הטענה בדבר פגמים בריצוף הועלתה לראשונה בחוות דעתו של המומחה בן עזרא מיום 9.7.2015, בחלוף תקופת הבדק ובמהלך תקופת האחריות. לפיכך, על פי חוק המכר (דירות) מוטל על התובע ים (הקונ ים) הנטל להראות כי מקור הכשל בריצוף בעבודה או בחמרים בהם עשתה הנתבעת שמוש. המומחה בן עזרא נמנע מלהתייחס לכך בחוות דעתו, אף שהנטל בעניין זה מוטל על כתפי התובעים. בדומה, גם המומחה ברלינר לא קבע בחוות דעתו מה מקור הליקויים שאותרו על ידיו במרצפות והתובעים נמנעו מלהעלות בפניו שאלות בעניין זה במסגרת שאלות ההבהרה ששלחו אליו. נמצא, אפוא, כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח כי מקור הפגמים בריצוף בעבודת הנתבעת או בחמרים בה ם עשתה שימוש.

אגיע לאותה תוצאה, אם אבחן את הדברים על פי דיני הנזיקין. אבהיר, כי ההסדר בחוק המכר אינו מאיין את זכותו של הקונה להגיש תביעתו בעילה נזיקית או חוזית אחרת (ראה סעיף 7 ל חוק המכר (דירות) וכן, ע"א 449/85 היועץ המשפטי לממשלה נגד גד חברה לבניין בע"מ, פ"ד מג(1) 183, בע"מ 200 - 201). לפיכך, מעבר לעילה מכח חוק המכר, עומדת לתובעים עילת הרשלנות מכח פקודת הנזיקין, כפי שטענו בכתב התביעה. אלא, שגם במישור זה לא הוכיחו התובעים כי הנתבעת התרשלה כלפיהם בביצוע התקנת הריצוף.

סיכומה של נקודה זו, התובעים לא הוכיחו כי מקור הכשל בריצוף בעבודה או בחמרים בהם עשתה הנתבעת שמוש או כי הנתבעת אחראית לליקויים, למעט חיתוך לקוי של האריחים בצידי מלבן הדלת, שעלות תיקונו הוערכה על ידי המומחה מטעמה בסך של 300 ₪. לכן, אני דוחה את טענותיהם בעניין הריצוף, למעט הליקוי הנ"ל.

לפיכך, יש לגרוע מעלות התיקונים על פי חוות דעת המומחה ברלינר סך של 4,200 ₪ (300 ₪ - 4,500 ₪).

31. בשולי הדברים ומעבר לנדרש, נוכח מסקנותי בנוגע לליקויים בריצוף, אבהיר כי המחלוקת בין הצדדים בשאלת מספר ארגזי האריחים שנמסרו לתובעת בעת מסירת הדירה לידיה, אינה רלבנטית. גם אם נמסרו לידיה 13 אריחים בלבד של ריצוף בגודל 60 ס"מ X 60 ס"מ, די בכך לצורך תיקון הליקויים שנמצאו. אעיר עם זאת, כי על פי הרישום בפרוטוקול המסירה, נמסרו לידיה 4 ארגזים של ריצוף בגודל 60 ס"מ X 60 (ולא 2 ארגזים כטענת התובעים) . בנוסף, קבלה התובעת 2 ארגזים של ריצוף בגודל 33 ס"מ X 33 ס"מ (המיועד לחדרים). התובעת בחרה שלא להגיש תצהיר ולא להעיד ומאחר ואין מחלוקת כי היא חתומה על פרוטוקול המסירה, על כל חלקיו, הרי שהיא מנועה מלטעון אחרת.

אינטרקום (סעיף 30 לחוות הדעת)

32. המומחה ברלינר קבל את טענת התובעים כי האינטרקום בדירתם לא תקין והעריך את עלות תיקונו בסך של 450 ש"ח.

33. לא מצאתי מקום להפריד את הליקוי באינטרקום מיתר הליקויים בדירה. התובעים עתרו שלא להתיר לנתבעת לתקן את כלל הליקויים שנמצאו בדירה, בעוד הנתבעת ויתרה בסיכומיה על טענתה בדבר זכותה לתקן את הליקויים. לפיכך, יהא על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 450 ₪ בגין עלות תיקון האינטרקום ואין מקום להורות לה לתקנו בעצמה, בפרט לאור חלוף הזמן מאז מסירת הדירה לידי התובעים.

ברזים (סעיף 32 לחוות הדעת)

34. בהתאם למפרט המכר, היה על הנתבעת להתקין בחדרי השירות ברזים מתוצרת חמת, אולם בפועל הותקנו ברזים מתוצרת מדגל.

35. התובעים אכן זכאים לברזים בהתאם למובטח במפרט המכר. המומחה ברלינר העריך כי יש לפצות את התובעים בסך של 1,400 ₪ ברכיב זה ולא מצאתי מקום לסטות מקביעתו בעניין זה. לא מצאתי ממש בטענות התובעים, לפיהן יש להחליף את כל הברזים בדירתם בעלות של 2,100 ₪, אלא די בפיצויים בהפרש המחירים המוערך בין שני סוגי הברזים, בהתאם לקביעת המומחה ברלינר.

סיכום ביניים בעניין עלות תיקון הליקויים בדירה

36. אני מאמץ את מסקנות המומחה בנוגע לליקויים בדירת התובעים ועלות תיקונם, למעט העניינים המפורטים לעיל. לפיכך, יש להוסיף לעלויות תיקון הליקויים הנזכרות בחוות הדעת סך 7,560 ₪, בתוספת מע"מ ומנגד, יש להפחית סך של 4,200 ₪ בגין הריצוף. בנוסף, זכאים התובעים לפיצוי בגין ירידת ערך בסך של 1,500 ₪ בגין דלת הממ"ד (בניגוד לעמדת הנתבעת, אין מדובר בהרחבת חזית) .

עלות תיקון כלל הליקויים בדירה הינה, אפוא, כדלקמן:

ליקויים שאושרו - 17,210 ש"ח
פיקוח הנדסי (10%) - 2,000 ש"ח
19,210 ש"ח
מע"מ - 3,266 ש"ח
סה"כ - 22,476 ש"ח
פיצוי בגין ירידת ערך - 1,500 ש"ח
23,976 ש"ח

סכום זה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעת המומחה (21.9.2016), עומד כיום על סך של 24,768 ש"ח.

פיצוי בגין דיור חלופי

37. תיקון הליקויים אינו מצריך פינויים של התובעים מהדירה ולכן, הם אינם זכאים לפיצוי בגין דיור חלופי, על כל הכרוך בכך.

פיצוי בגין עגמת נפש

38. התובעים עתרו לפצותם בסך של 20,000 ₪ בגין עגמת נפש שנגרמה לה עקב הליקויים הרבים בדירתם והתנהלותה של הנתבעת.

39. עלות תיקון הליקויים שנמצאו בסופו של דבר על ידי המומחה מטעם בית המשפט, לרבות אלו שאושרו על ידי כמפורט לעיל, נמוכה בשיעור ניכר מזו שנטענה על ידי התובעים. עם זאת, יש בחלק מהליקויים כדי להפחית במידת מה את הנאתם של התובעים מהשמוש בדירה. בנוסף, יש לקחת בחשבון את אופי התיקונים הנדרשים, הזמן הנדרש לביצוע התיקונים ואת אי הנוחות הנלווית לכך (ראה בעניין זה ע"א 611/89 דרוקר זכריה חברה קבלנית לעבודות אזרחיות ופיתוח בע"מ נגד ויקטור נחמיאס, פ"ד מו(2) 60). בהתחשב בשיקולים אלו, אני פוסק לתובעים סך של 3,000 ₪ נכון להיום, בגין עגמת נפש.

הוצאות משפט

40. התובעים טענו בתביעתם, כי נגרמו להם נזקים בסך של 126,000 ₪, אולם העמידו את התביעה על סך של 85,000 ₪, מבלי לפרט מהו הסכום שהפחיתו בגין כל ראש נזק. התובעים צרפו לתביעתם חוות דעת מהנדס, המתארת ליקויים בסך של 65,627 ש"ח ₪ (סכום זה כולל פיקוח הנדסי ומע"מ ואינו כולל ירידת ערך). כפי שנקבע לעיל, עלות תיקון הליקויים בדירה מגיעה כדי סך של 22,476 ₪ (כולל פיקוח הנדסי ומע"מ) בלבד. קרי - כ – 35% מעלות הליקויים שנטענה על ידי התובעים, ולסכום זה מתווסף פיצוי בגין ירידת ערך ועגמת נפש. בנסיבות העניין, תשא הנתבעת בתשלום שני שלישים מהוצאותיהם של התובעים בגין אגרת התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחלקם בעלות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט. בנוסף, יקבע שכר טרחת עוה"ד המגיע לתובעים, באופן יחסי לסכום הפיצוי הכספי שנקבע להם.

סיכום

41. סיכומו של דבר, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעים, באמצעות ב"כ, את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין ליקויי הבניה וירידת הערך - סך של 24,768 ₪.

ב. פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 3,000 ₪.

ג. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעים, באמצעות ב"כ, שני שלישים מהוצאותיהם בגין אגרות התביעה, חוות דעת המומחה מטעמם וחלקם בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט (כנגד קבלות שתוצגנה על ידי התובעים), בשערוך, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 6,000 ₪.

דד. הסכומים המפורטים לעיל ישולמו בתוך 30 ימים, שאחרת ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא העתקים מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ט שבט תשע"ט, 04 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.