הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 20783-11-15

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעת:
נעמת ח'מרה, ת.ז. XXXXXX834
על-ידי ב"כ עו"ד אמין אבו רחמה

נגד

הנתבעים:

שולח ההודעה לצד ג':
1. בנק ירושלים בע"מ, ח.פ. 520025636
על-ידי ב"כ עו"ד מתי שמחוביץ ואח'

2. עו"ד רשאד ג'ראיסי, ת.ז. XXXXXX689
על-ידי ב"כ עו"ד שגיא, שיפמן, אמסלם ואח'

3. עו"ד חאתם דוחא, ת.ז. XXXXXX978
על-ידי ב"כ עו"ד אילן אמודאי ואח'

נגד

צד ג':
חוסני ח'טאב, ת.ז. XXXXX512
על-ידי ב"כ עו"ד אוסאמה בחוס

פסק דין

1. בפני תביעה כספית לפיצוי התובעת בגין נזקים שנגרמו לרכושה בשל פינוי ה, שלא כדין , מדירת צד ג' אותה שכרה.
א - רקע עובדתי
2. האירועים המהווים את עילת התביעה התרחשו בדירה הנמצאת ברחוב שומרון 4 בחיפה, ומהווה חלק ממקרקעין הידועים כתת חלקה 15/3 בגוש 11718 (להלן: "הדירה").
הדירה מהווה חלק מתת חלקה 3 בחלקה 15, גוש 11718 (להלן: "הנכס"). הזכויות בנכס נרשמו על שם צד ג', מר חוסני ח'טאב (להלן: "צד ג'"), ביום 29.4.2002 (נסח מפנקס הבתים המשותפים צורף לשטר המשכנתא שצורף כנספח ב' לתצהיר הנתבע מס' 2 – כונס הנכסים). שטח הנכס, בהתאם לנסח הרישום, 70.38 מ"ר.
3. הנכס חולק לשתי יחידות דיור אותן השכיר צד ג' לשתי משפחות. התובעת שכרה את אחת היחידות, היא הדירה (הסכם שכירות בין התובעת לבין צד ג' מיום 30.12.2008 צורף כנספח א' לכתב התביעה, כן ראו עדותו של צד ג', ע' 91, ש' 27-32). תקופת השכירות (סעיף 3.ב להסכם השכירות) נקבעה לשלושים ושישה חודשים, מיום 1.1.2009 עד יום 1.1.2012, עם אפשרות להארכה של ארבעים חודשים נוספים.
לדברי התובעת היא התגוררה בדירה מחודש יולי 2007 ועד ליום 23.6.2014 ( להלן גם: "יום הפינוי") במהלכו פונתה מהדירה על-ידי הנתבע 3, קבלן הפינוי מטעם ההוצאה לפועל.
4. את יחידת המגורים השנייה שכרה משפחת מחאג'נה (להלן: "מחאג'נה"). בהערת אגב יצוין כי ביום 23.3.2009 נרשמה הערת אזהרה על זכויות צד ג' בנכס לטובת אחמד ושרון מחאג'נה על סכום של מיליון ₪ (להשתלשלות האירועים שקדמה לרישום הערת אזהרה על זכויות צד ג' בנכס לטובת בני הזוג מחאג'נה על סכום של 1 מש"ח ראו כתב התביעה שהגישו בת"א 25740-01-14).
עוד יצוין כי במסמך מיום 22.2.2008 חתמו בני הזוג מחאג'נה על כתב הצהרה והתחייבות לנתבע 1, בנק ירושלים, במסגרתו הצהירו כי זכויותיהם כשוכרי הדירה נדחות מפני זכות הבנק לממש את הנכס מכוח משכונו (המסמך צורף כנספח ה' לכתב התביעה).
5. ביום 17.2.2008 נטלו צד ג' ורעייתו, הגב' ח'טאב שאדיה, הלוואה בסך 700,000 ₪ (הלוואה מספר 200134549) מבנק ירושלים בע"מ, הנתבע 1 (להלן: "הבנק"). החזר ההלוואה הובטח במשכנתא מדרגה ראשונה שהטיל הבנק על זכויות צד ג' בנכס (שטר המשכנתא הוגש וסומן מוצג נ/7) . המשכנתא נרשמה בלשכת רישום המקרקעין ביום 4.3.2008 (ראו הערה בנסח הרישום).
צד ג' לא עמד בתשלומים שהיה עליו לשלם לבנק מכוח הסכם ההלוואה.
6. במכתב מיום 13.6.2010 שלחה ב"כ הבנק לצד ג' ובת זוגו "התראה אחרונה בטרם נקיטת הליכים משפטיים". בהתראה נכתב כי ככל ולא יסדירו לאלתר את חוב ם לבנק, יפעל הבנק לפתיחת תיק בלשכת ההוצאה לפועל לשם מימוש שטר החוב שניתן להבטחת ההלוואה, לרבות מימוש הבטוחה שנרשמה לטובת הבנק (המכתבים ואישור על המצאתם צורפו כנספח ג' לתצהיר הנתבע 2, עו"ד רשאד ג'ראיסי, נ/14). במכתב מיום 21.7.2010 שלח הבנק לצד ג' ובת זוגו התראה נוספת לפני נק יטת הליכים למימוש הבטוחה (המשכנתא שהוטלה על זכויות צד ג' בדירה) . במכתב נדרשו צד ג' ובת זוגו לשלם לבנק לאלתר את הסכום שבפיגור ולחדש את ההוראה לחיוב חשבונם בתשלומי ההלוואה. עוד נכתב כי ככל ולא ינהגו כנדרש, תועמד יתרת ההלוואה לפירעון מיידי והבנק יפתח בהליכים משפטיים לשם גביית החוב, לרבות הליכי הוצאה לפועל לשם מימוש המשכנתא שהוטלה על הנכס, פינויו ומכירתו לשם כיסוי חובם לבנק (המכתב ואישור על המצאתו צורפו כנספח ד' לתצהיר עו"ד ג'ראיסי, נ/14).
7. משלא פרעו צד ג' ובת זוגו את חובם לבנק, הגיש הבנק ביום 19.7.2010 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא (הבקשה צורפה כנספח ב' לתצהיר צד ג', נ/13). הבקשה נדונה בתיק 02-XX705-10-5. גובה החוב (סיכום הסילוקית) 720,509 ₪. החייבים על פי הבקשה הם צד ג' ובת זוגו.
ביום 9.8.2010, או סמוך לכך, הגיש הבנק בקשה נוספת ללשכת ההוצאה לפועל למימוש המשכנתא לפירעון יתרת החוב בסך 51,804 ₪. בהתאם לתצהירו של מר אגבריה חוסאם וסיכום הסילוקית שצורף לו (נספח ג'1 לתצהיר צד ג', נ/13), הסכום של 51,804 ₪ הנו חוב שבפיגור. בקשה זו הוגשה נגד צד ג' בלבד. הבקשה נדונה בתיק מספר 02-XX457-10-6 (להלן: "תיק המימוש") (הבקשה צורפה כנספח ג' לתצהירו של צד ג', נ/13).
8. ביום 11.10.2010 ניתן צו למימוש המשכנתא שהוטלה על הנכס (כב' הרשם שי גור). כן מונתה עו"ד ליאת דהן חיון, כתארה אז, ככונסת נכסים לשם מימוש הזכויות הממושכנות של צד ג' בנכס. בהחלטתו הורה כב' הרשם לכונסת הנכסים לפעול לתפיסת החזקה בנכס, למימושו לאחר המצאת חוות דעת לגבי ערכו, פרסום מכרז לציבור ועוד.
בהחלטה נקבעו הוראות שונות לעניין הליכי המימוש. כן נקבע כי "הודעה מתאימה וכן העתק מהחלטה זו ימציא הכונס לידי החייב, לזוכה, לרשם המקרקעין או לחברה המשכנת, לפי העניין, לכונס הנכסים הרשמי, למחזיק בנכס, לערב/ים אם ישנם כאלה וכן לכל מי שעלול להיפגע מהליכי הכינוס הננקטים בתיק זה על פי ולאור בירור שייערך על-ידי הכונס, בדואר רשום עם אישור מסירה או לחלופין במסירה אישית. הכונס ימציא ללשכה אישורים מתאימים של המסירות שבוצעו. כמו כן, ידאג לרישום הערה בדבר מינוי כונס בלשכת רישום המקרקעין או בספרי החברה המשכנת, לפי העניין" (החלטת רשם ההוצאה לפועל צורה כנספח א' לתצהיר צד ג', נ/13).
יצוין כי ביום 19.2.2014 מונתה כונסת הנכסים, הגב' חיון לרשמת בכירה. משכך, מונה הנתבע 2, עו"ד רשאד ג'ראיסי ככונס נכסים למימוש הנכס (החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 12.5.2014 צורפה כנספח א'1 לתצהיר צד ג', נ/13).
9. במכתב מיום 13.10.2010 הודיעה כונסת הנכסים לצד ג' כי מונתה ככונסת נכסים על זכויותיו בנכס וכי ככל ולא ייפרע את חובו לבנק לאלתר, תפעל הכונסת לפינוי הנכס, תפיסת החזקה בו ומכירתו (המכתב צורף כנספח ד' לתצהיר צד ג', נ/13). לדברי הכונסת נמסר הצו המורה על מינויה לצד ג' במסירת אישית ביום 19.10.2010 (סעיף 4 לדו"ח כונסת הנכסים ובקשה למתן צו לפינוי הנכס שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 14.2.2011 וכן נספח ד ' להודעה, נספח ז' לתצהיר צד ג', נ/13). לטענת צד ג' קיבל את המכתב ביום 21.10.2010.
10. ביום 27.10.2010 נרשמה בלשכת רישום המקרקעין הערת בדבר צו ניהול על-ידי כונס נכסים על זכויות צד ג' בנכס (עוד בהמשך, במסגרת הליכים שונים הוטלו עיקולים נוספים על זכויות צד ג' בנכס בהם בין היתר: ביום 24.11.2010 נרשם בפנקס הבתים המשותפים צו עיקול מיום 14.11.2010 הוצל"פ (קריות) תיק מס' 13-08889-10-0; ביום 21.12.2010 נרשם צו עי קול שניתן ביום 16.12.2010 בתא"ק 46802-07-10 (שלום חיפה); ביום 18.9.2011 נרשם צו עיקול על הנכס בתיק הוצאה לפועל מס' 02-XX360-10-0 שניתן ביום 13.9.2011; ביום 21.9.2011 נרשם צו עיקול על הנכס על פי תיק 02-XX299-10-5 מיום 13.9.2011).
11. במהלך התקופה שחלפה מיום הגשת הבקשה למימוש המשכנתא שהוטלה על זכויות צד ג' בנכס, הופקדו תשלומים שונים על חשבון החוב.
אין חולק כי התובעת פקדה את סניף הבנק מספר פעמים בין השנים 2012- 2013, וביצעה תשלומים לחשבון ההלוואה שנטל צד ג' מהבנק (ר' גם ס' 5 לתצהיר מר באסם חלבי, נ/6). התובעת צרפה לתצהירה קבלות המעידות על ביצוע התשלומים . מהקבלות עולה כי התשלומים נזקפו על חשבון פיגורים בפירעון ההלוואה שנטל צד ג' מהבנק (מס' הלוואה 200134549) (קבלה מיום 1.1.2012 על סך 15,000 ₪; קבלה מיום 27.3.2013 ע"ס 14,992.50 ₪; קבלה מיום 11.6.2013 בסכום של 17,250 ₪, נספח ב' לתצהיר התובעת, ת/1).
12. חרף הסכומים שהופקדו, תפחה יתרת החוב. בסעיף 5 לדו"ח כונסת הנכסים ובקשה למתן צו לפינוי הנכס שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 14.2.2011 נכתב כי יתרת הפיגורים ליום 8.2.2011 עומדת על סך 53,804 ₪ ויתרת ההלוואה לסילוק על סך 702,300 ₪ - לא כולל שכר טרחה והוצאות. משכך פנתה כונסת הנכסים, כתארה אז, עו"ד ליאת חיון דהן, לרשם ההוצאה לפועל בבקשה למתן צו לפינוי הנכס לשם מימושו על דרך של מכירה (סעיפים 7-8 לדו"ח, נספח ז' לתצהיר צד ג', נ/13).
בהחלטתו מיום 16.2.2011 אישר כב' רשם ההוצאה לפועל את המשך ההליכים בתיק. כן הורה כב' הרשם לכונסת להגיש בקשה לבירור כתובתו של החייב ולהמציא את הודעותיו לכתובת שתבורר, בנוסף לכתובת הנכס (ההחלטה צורפה כנספח ז'1 לתצהיר צד ג', נ/13).
13. ביום 8.10.2013 נערכה פגישה בנוכחות כונסת הנכסים, החייב (צד ג') , בא כוחו ועו"ד רשאד ג'ראיסי (הנתבע 2) . במסמך הנושא כותרת "סיכום פגישה והצהרת החייב" הועלו על הכתב ההסכמות הבאות:
- צד ג' מבקש כי הנכס יימכר בהליך כינוס נכסים במסגרת תיק ההוצאה לפועל ;
- יבוצע עדכון שמאות;
- תערך התמחרות;
- המחזיק בנכס יפנה את הנכס עד למועד הגשת הבקשה לאישור המכירה בתיק ההוצאה לפועל;
- תוגש בקשה לרשם ההוצאה לפועל לאישור המכר ;
- ככל ותיוותר יתרה לאחר ביצוע המכירה וביצוע התשלום לנושה המובטח, תוגש לרשמת ההוצאה לפועל בקשה לחלוקת הכספים בהתאם לסדר הנשייה בתיק ;
- בטרם הגשת בקשה לאישור מכירה תינתן לחייב הזכות לפדות את הנכס בהתאם לגובה החוב בספרי הבנק או ההצעה הגבוהה ביותר.
על הסיכום חתמו כל הנוכחים (סיכום הפגישה צורף כנספח ט/1 לתצהיר צד ג', נ/13).
14. במכתב מיום 6.2.2014 (ת/5) הודיע הנתבע 2 (עו"ד ג'ראיסי), בשם כונסת הנכסים, לב"כ צד ג'. כי כונסת הנכסים פעלה למכירת הנכס בהתאם לסיכום אליו הגיעו הצדדים ביום 8.10.2013, וכי בגדר כך הזמינה שמאות של הנכס ופרסמה אותו למכירה. עוד נטען כי צד ג' אינו משתף פעולה עם ההליך, מוסר מידע שגוי למתעניינים ומחבל בהליך המכירה. נוכח דברים אלו, הודיע נתבע 2, כי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים ביום 8.10.2013 - מבוטלות, וכונסת הנכסים תפעל בהתאם להוראות הבנק לפינוי ומכירת הנכס.
15. ביום 12.5.2014 הגיש כונס הנכסים ללשכת ההוצאה לפועל הודעה ובקשה להמשך הליכי המימוש ופינוי הנכס (תת חלקה 3) (נספח א'1 לתצהיר צד ג', נ/13).
16. ביום 29.5.2014 נתלתה על דלת הדירה הודעה על פינויה ביום 23.6.2014 (אישור תליית ההודעה על דלת הדירה נחתם על ידי מר דיין דני ומר חנן אזולאי, בהודעה זו נרשם – "מדובר בדירה 3 בכניסה ממול למעבר" וכי – "לפי דברי השכנה מדובר בדירה זו. לא פותחים את הדלת, יש מישהו בבית מסרבים לפתוח. הודבק על הדלת" (נספח ח' לתצהיר הנתבע 2, עו"ד ג'ראיסי, נ/10). ההודעה הופנתה לחייב, צד ג', ובה צוין:
"...הנני מודיעך בזה כי ביצוע הפינוי נקבע ליום 23.6.14 משעה 08:00 ואילך. אם עד למועד הפינוי אשר נקבע כנ"ל לא תפנה/ תחזיר חזקה / תסלק ידך מהנכס בכתובת שומרון 4 חיפה, המסירה ד"ר אחמד מחאג'נה בהתאם לפסק הדין האמור, יבוצע הפינוי בהתאם לסעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל תשנ"ז – 1967".
הודעה דומה נמסרה לגב' שרון מחאג'נה ביום 25.5.2014 בשעה 17:10 (ראו נספח ט' לתצהיר הנתבע 2, עו"ד ג'ראיסי, נ/10).
17. בו ביום, 29.5.2014, התקשר צד ג' לנתבע 2, כונס הנכסים, על מנת לקבל פרטים בדבר הפינוי (סעיף 2 י"א לתצהיר הנתבע 2, נ/10).
18. במקביל, נוהל משא ומתן בין צד ג' לבין כונס הנכסים בעניין פינוי הנכס. במכתב מיום 11.6.2014 ששלח צד ג', על-ידי ב"כ, לכונס הנכסים ציין כי מהמועד בו הגיעו הצדדים להסכמות ביחס לפינוי הנכס (8.10.2013) עד למועד בו הוגשה הבקשה לאישור המכירה בתיק ההוצאה לפועל, חל שינוי בנסיבות - צד ג' הביא מטעמו אדם אשר הסכים לפרוע את חובות צד ג' לבנק כנגד המחאת זכויות הבנק לצד ג'. המציע אף הפקיד את כל סכום החוב בידי כונס הנכסים עד לאישור ההסכמות על-ידי ראש ההוצאה לפועל. ההצעה לא אושרה על ידי ראש ההוצאה לפועל וכנגד החלטתו הוגשה בקשת רשות ערעור שטרם הוכרעה . עוד, ציין ב"כ צד ג' במכתבו כי בנכס מחזיקים שני דיירים: משפחת מחאג'נה וכן דיירת נוספת (סעיף 5 למכתב) , וכי לצורך קידום ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים האיץ צד ג' בכונס הנכסים לפנות את משפחת מחאג'נה בלבד. עוד צוין במכתב זה:
"7. בהתאם לאמור לעיל הודעות הפינוי נמסרו לד"ר מחאג'נה והיחס [כך במקור – ס.מ.] למר ח'טאב היא הושארה על פתח הדלת ואילו לדיירת לא נמסרה כל הודעה על אף שאתם מודעים לקיומה.
8. הפינוי קבוע ליום 23.6.14 וכל עוד לא מוצא [כך במקור – ס.מ.] הליך אישור ההצעה הנ"ל, הרי שלא ניתן לבצע את הפינוי.
9. בנוסף לכך . .. אין למרשי התנגדות כי המחזיק ד"ר מחאג'נה יפונה מהחלק בו הוא מחזיק בפועל בלבד.
10. ... ככל שלא תאשרו בכתב שאתם מסכימים לאמור לעיל, מרשי והדיירת מטעמו יפנו בבקשה לראש ההוצל"פ לבטל את הפינוי ולחלופין להחריג את החלק האחר מהפינוי."
(המכתב צורף כנספח ז' לכתב ההגנה של צד ג', כן צורף לתצהיר התובעת)
במכתב מיום 15.6.2014 (נ/11) דחה ב"כ הבנק את טענות צד ג', תוך שציין כי הסיכום מיום 8.10.2013 בוטל במכתב כונס הנכסים מיום 6.2.2014,הודעות לפינוי הנכס נמסרו כדין באמצעות לשכת ההוצאה לפועל, ו פינוי כל הנכס המשועבד יתבצע במועד הקבוע לכך.
19. במקביל, הגישו בני הזוג מחאג'נה ביום 18.1.2014 לבית המשפט בקשה ל מתן צו מניעה וסעד הצהרתי לפיו הערת האזהרה הרשומה על זכויות צד ג' לטובת בני הזוג מחאג'נה גוברת על כל רישום אחר, למעט זכות המשכנתא של הבנק. עוד עתרו בני הזוג מחאג'נה לעיכוב פינויים מדירתם לכל הפחות עד ליום בו ימצא רוכש לנכס (הבקשה נדונה בת"א 25740-01-14 בפני כב' השופטת א' הוך – טל, להלן: "בקשת משפחת מחאג'נה"). המשיבים לבקשה היו הבנק, כונס הנכסים, צד ג' ובעלי ההערות שנרשמו על זכויות צד ג' בנכס.
ביום 18.6.2014 הגישו הצדדים לת"א 25740-01-14 הודעה משותפת על הסכמות אליהן הגיעו. בהתאם להסכמות אלה יפונה הנכס במועד שנקבע - 23.6.2014. יחד עם זאת ולפנים משורת הדין, לא יתנגד כונס הנכסים להמשך מגורי משפחת מחאג'נה בדירתם עד יום 15.8.2014. וכך הובאו הדברים:
"3. מוסכם בזאת כי פינוי כלל הנכס, על שני חלקיו, כאמור החלק המאוכלס על ידי המבקשים וכן החלק המאוכלס על ידי המשיב הפורמלי מס' 1 [צד ג' – ס.מ.], יתבצע במועד ביום 23.6.14.
4. יחד עם זאת, לפנים משורת הדין בלבד, המשיבים 1-2 מסכימים לכך שהמבקשים בלבד ימשיכו להתגורר בנכס, בחלק בו הם מתגוררים כיום, והם יתפנו מרצון ובעצמם לא יאוחר מיום 15.8.14"
עוד פרטו הצדדים בהודעתם הסכמות ביחס לשיתוף פעולה של בני הזוג מחאג'נה עם כונס הנכסים בהליכי מכירת הנכס. לבקשת הצדדים, ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמות אליהן הגיעו הצדדים והתביעה נמחקה (ההודעה ופסק הדין צורפו כנספח ד' לכתב ההגנה של צד ג').
20. ביום 19.6.2014 פנה ב"כ צד ג' לכונס הנכסים במכתב במסגרתו העלה על הכתב את הסכמת כונס הנכסים, כנטען, לפיה ככל ויידחה מועד הפינוי של משפחת מחאג'נה, תחול כל דחייה שכזו אף על צד ג' "ו/או הדיירת מטעמו" ( המכתב הוגש וסומן ת/6).
21. ביום 22.6.2014 הגישו התובעת וצד ג' לבית המשפט "בקשה בהולה ודחופה ביותר – במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פינוי הקבוע ליום 23.6.2014". הבקשה הוגשה לת"א 25740-01-14. בבקשה נטען כי התובעת לא קיבלה הודעה על פינוי הדירה. עוד נטען כי צד ג' , הבנק וכונס הנכסים הגיעו לכלל הסכמה לפיה כל הסכמה אליה יגיעו משפחת מחאג'נה והבנק - תחול גם על התובעת. בפועל, הוגשה הודעה על הסכמה לעיכוב הפינוי ביחס למשפחת מחאג'נה בלבד. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של התובעת וצד ג'.
בהחלטתו מיום 22.6.2014 דחה בית המשפט את הבקשה תוך שקבע כי התביעה נמחקה לבקשת הצדדים, בעקבות הסכם אליו הגיעו. משכך, אין לבית המשפט סמכות לדון בבקשה.
22. ביום 23.6.2014 הגיעו אנשי ההוצאה לפועל לדירה לשם פינויה.
צד ג' פנה ללשכת ההוצאה לפועל והגיש בקשה לעיכוב פינוי הדירה. הבקשה נדונה בפני כב' הרשמת אביגיל סלע - הקש. בהחלטתה דחתה כב' הרשמת את הבקשה תוך שקבעה:
"... עולה כי ברגע שהתחיל הדיון, הפינוי כבר הסתיים, אולם אציין כי ככל שהגב' נעמאת חמרה (להלן: 'הדיירת') מתגוררת ביחידה השניה נשוא הדיון, אין לי אלא להביע צער על התנהלות הדברים.
מאחר והפינוי כבר הסתיים טרם התחיל הדיון, דיון זה בעצם תיאורטי.
עם זאת, לא ברור לי כיצד לא החייב ולא הגב' חמרה מצאו לנכון לאורך כל התנהלות התיק, להמציא הודעה כי בנכס מתגוררת דיירת, שכן עלה שגם הדיירת וגם החייב וגם ב"כ החייב ידעו על קיומה של הדיירת ועל העובדה שבתיק הוצאה הודעת פינוי בסוף חודש מאי 2014 וצו פינוי בתחילת חודש יוני 2014.
...
כלל ידוע הוא שסמכות רשם ההוצל"פ להורות על עיכוב הליכי מימוש משכנתא הינן מצומצמות, ולא מצאתי כי בנסיבות שתוארו לפניי, וזאת לאחר ששמעתי הן את הכונס הן את החייב והן את בא כוחו, התקיימו הנאים / העילות המצומצמות להורות על העיכב המבוקש".
(פרוטוקול הדיון וההחלטה צורפו כנספח י' לתצהיר הנתבע 2, עו"ד ג'ראיסי, נ/10)
23. בהערות דו"ח הפינוי אשר נחתם בשעה 14:19 ביום 23.6.2014, ומולא על ידי קבלן הביצוע, הנתבע 3 (נספח 1 לתצהיר נתבע 3, נ/12), צוינו הדברים הבאים:
"בליווי השוטרים הגענו לנכס הממושכן נשוא הפינוי... ביחד עם הדיירת והסבלים פונו כל המיטלטלין - שייכים לדיירת. כל מהלך הפינוי צולם. הוחלפו מנעולים בדלת הכניסה, פונה מכל אדם וחפץ והחזקה נכס נמסרה לכונס הנכסים לבקשת הדיירת כל המיטלטלין הועברו לבית משפחתה בנצרת. עותק נמסר לחייב".
24. להשלמת התמונה אציין כי ביום 14.8.2014 הגיש צד ג' בקשה למתן צו מניעה זמני ביחס להמשך הליכי מימוש הנכס. הבקשה נדונה בת"א 21339-08-14, בפני כב' השופט אחסאן כנעאן. בבקשתו טען צד ג' כי נגרמו לו נזקים ממוניים בשל הליך הכינוס וכי יש לקזזם אל מול חובו. בהחלטתו מיום 24.8.2014, דחה בית המשפט את הבקשה (נספח י"א לתצהיר הנתבע 2, נ/10).
25. ביום 15.8.2014 פינו משפחת מחאג'נה את הדירה בה התגוררו.
26. ביום 25.8.2014 הגישה התובעת לתיק ההוצאה לפועל בקשה לביטול הליכי מכירת הדירה ופינויה, מתן צו המתיר לה לתפוס חזקה בדירה עד למכירתה בפועל ומסירת החזקה לקונה. העילה לסעדים שהתבקשו הייתה תשלומים ששילמה התובעת במשך תקופה ארוכה לחשבון ההלוואה של צד ג' (בסכום כולל של 107,250 ₪). לטענת התובעת בבקשתה, מזכים אותה התשלומים בהמשך מגורים בדירה עד סוף שנת 2015.
בהחלטתו מיום 10.9.2014 (נספח י"ב לתצהיר הנתבע 2, נ/10), דחה כב' רשם ההוצאה לפועל את הבקשה, תוך שקבע כי הפינוי בוצע כדין וכי לא הוגש ערעור על החלטת הרשמת מיום 23.6.2014 אשר אישרה את הפינוי. עוד נקבע כי על פי מסמכי ההלוואה אין התובעת רשאית לטעון לזכויות כלשהן בנכס מבלי שהבנק נתן הסכמתו לכך, וכי אין מקום להתיר לתובעת לתפוס חזקה בדירה בהיעדר עילה ונוכח הוצאות הפינוי.
27. ביום 27.8.2014 קיים כונס הנכסים הליך התמחרות ביחס לנכס. בהתמחרות נכחו צד ג' ובא כוחו.
28. ביום 31.8.2014 הגיש צד ג' בקשה לביטול הליכי ההתמחרות בטענה שההצעות הוגשו לאחר המועד הנקוב בהודעת כונס הנכסים (14.7.2014). עוד ביקש צד ג' לפדות את הנכס באמצעת צד שלישי. בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 10.9.2014 נקבע כי לא נפל דופי בהליך ההתמחרות. יחד עם זאת ניתנה לצד ג' ארכה בת 7 ימים להגיש הצעה לרכישת הדירה על ידי צד שלישי, וכי ככל וזו תגבר על ההצעות שהוגשו תערך התמחרות נוספת.
29. בהתמחרות נוספת שנערכה התקבלה הצעתה של חברת ע.ר. עדן לבניין ופיתוח בע"מ, על סך 1,790,000 ₪. בתום הליך ההתמחרות הוכרזה החברה כזוכה. מכר הנכס אושר על-ידי רשם ההוצאה לפועל, וביום 7.10.2014 נמסרה החזקה בנכס לידי החברה הרוכשת (ס' יז' לתצהיר הנתבע 2, נ/10).
30. כתב התביעה שלפניי הוגש כנגד הבנק (נתבע מס' 1) ; עו"ד רשאד ג'ראיסי – כונס הנכסים (נתבע מס' 2) וכן כנגד קבלן הפינוי – מר דוחא חתאם (נתבע מס' 3).
כונס הנכסים הגיש הודעת צד שלישי כנגד בעל הנכס.
ב - טענות הצדדים
ב.1 - טענות התובעת
טענות התובעת – כללי
31. לתובעת לא ניתנה הודעה בדבר הפינוי. הפינוי בוצע באופן ברוטאלי ומשפיל, תוך גרימת נזק לרכושה של התובעת. התובעת אומדת את הנזקים שנגרמו לרכושה בסכום של 63,970 ₪ (חוות דעת השמאי ח' סלאמה מיום 26.10.2014 הוגשה וסומנה ת/3).
ועוד, התנהלותם של הנתבעים גרמה לתובעת ולבתה לנזקים לא ממוניים, עוגמת נפש תחושת עלבון והשפלה, ומבוכה קשה בפני שאר דיירי הבניין.
32. המפנים לא שעו לבקשת התובעת כי תינתן לה שהות של מספר ימים על מנת שתתפנה בכוחות עצמה, כמו גם לא נתנו דעתם על כך שלא ניתנה לתובעת התראה מוקדמת וכי הפינוי עצמו אינו חוקי. המפנים המשיכו בהליך הפינוי, ת וך השלכת חפציהן האישיים של התובעת ובתה לרחוב בצורה ברוטלית.
זאת ועוד, על אף שהליך הפינוי עוד לא החל הטעו הנתבעים ביודעין את רשמת ההוצאה לפועל בדיון אשר נערך בפניה ביום הפינוי, 23.6.2014, עת ההודיעו כי הפינוי הסתיים.
טענות התובעת כנגד כונס הנכסים
ידיעת כונס הנכסים על מגוריה של התובעת בדירה ואי מתן הודעת פינוי כדין
33. על פי חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל") על הודעת הפינוי להימסר לחייב, כמו גם למי שעלול להיפגע מקיומו של הצו, ובעניינינו – המחזיק בנכס - התובעת. ככלל, יש לבצע את המסירה בפועל ואין מקום להסתפק בידיעה מיוחסת. חובת היידוע אינה טכנית. תכליתה לאפשר למחזיק (התובעת ובתה) לפנות את הנכס בצורה מכובדת. כונס הנכסים ידע כי היה עליו להמציא הודעת פינוי ספציפית לתובעת. למרות זאת, לא עשה כן. אין לקבל את טענותיו של כונס הנכסים כי לא ידע כי התובעת מתגוררת בדירה או כי יש להטיל את האשם על בעל הדירה (צד ג'). החובה להודיע על הפינוי למחזיק היא חובתו של כונס הנכסים ולא של בעל הדירה, צד ג'. חובה זו נקבעה עוד בהחלטת הרשם מיום 11.10.2010.
34. בעל הדירה יידע את כונס הנכסים במכתבים מיום 11.6.2014 ומיום 15.6.2014, כשבועיים לפני מועד הפינוי, כי בדירה מתגוררת דיירת מטעמו. על פי דין, היה על כונס הנכסים לבדוק מי מתגוררת בדירה, ליידעה באופן אישי על מועד הפינוי וליתן לה שהות להיערך לו. תחת זאת, בחר כונס הנכסים לשבת בחיבוק ידיים ולהתעלם מהמידע אשר נמסר לו. לא זו אף זו, על אף שמוטלת עליו חובה ליידע את רשם ההוצאה לפועל שבדירה מתגוררת דיירת ולהשהות את הפינוי עד לקבלת הנחיות והוראות של רשם ההוצאה לפועל, בחר כונס הנכסים להעלים את המידע מרשם ההוצאה לפועל ולהמשיך בהליכי הפינוי.
35. כונס הנכסים אף לא הגיב למכתב מיום 19.6.2014, בו צוין כי הוסכם בין הצדדים כי ככל שתהא דחייה במועד פינויים של משפחת מחאג'נה מהנכס – זו תחול גם על הדיירת בדירה. בכך יש להעיד על הסכמתו של כונס הנכסים לאמור במכתב ולדחיית מועד פינויה של הדירה עד למועד פינוי דירת משפחת מחאג'נה (ביום 15.8.2014).
הטעיית רשמת ההוצאה לפועל
36. כונס הנכסים הטעה את רשמת ההוצאה לפועל בדיון אשר נערך בפניה ביום הפינוי, 23.6.2014, עת הודיע לה כי הפינוי הסתיים שעה שטרם החל. אין לקבל את עדותו של כונס הנכסים לפיה חזר על הדברים אשר מסרה הרשמת בתחילת הדיון או כי הסתמך על הבדיקות אשר ערכה מזכירות ההוצאה לפועל. מקריאת הפרוטוקול ניתן להיווכח כי כונס הנכסים הוא שמסר את הדברים מפיו. זאת ועוד, היה על כונס הנכסים לדעת כי הפינוי לא יכול היה להסתיים בשעה 9:00 בבוקר, ולכל הפחות היה עליו לבדוק את הדברים לעומק בזמן אמת. נוכח המצג הכוזב שהציג כונס הנכסים בפני רשמת ההוצאה לפועל נדחתה הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, שכן בנסיבות שהוצגו הפך הסעד לתיאורטי. בפועל, בעת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי טרם החל הפינוי ובוודאי שאין לומר כי הסתיים. לעניין זה מפנה התובעת לדו"ח ביצוע ההליך בו ציין קבלן הפינוי כי הפינוי הסתיים בשעה 14:15 (נספח א' לתצהיר הנתבע 3, נ/12 ). בכך נפגעה זכותה של התובעת להליך ההוגן ולברור טענותיה בזמן אמת.
טענות התובעת כנגד הבנק
ידיעת הבנק על מגוריה של התובעת בדירה
27. עוד טוענת התובעת כי פקידי הבנק ידעו כי היא מתגוררת בדירה יחד עם בתה. בין השנים 2012-2013 הפקידה התובעת כספים ישירות לחשבון ההלוואה של צד ג' בבנק, לעיתים אף סכומים העולים על התשלומים השוטפים. פקידי הבנק בררו את מעמדה של התובעת ביחס לנכס בטרם אישרו לה להפקיד כספים לחשבון. בכל פעם בה הפקידה התובעת כספים לחשבון ההלוואה הסבירה לכל הפקידים בבנק שהיא שוכרת את הדירה ומתגוררת בה. על אף שפקידי הבנק ידעו היטב כי התובעת ובתה מתגוררות בדירה - לא עדכנו את כונס הנכסים ולא דאגו כי תימסר לה הודעה כדין . לו פעל הבנק כנדרש ויידע כאת כונס הנכסים, הייתה התובעת מקבלת הודעת פינוי מוקדמת ונזקיה היו נמנעים. נוכח ידיעתו של הבנק כי התובעת התגוררה בדירה, מושתק הוא מלטעון בדבר ניתוק הקשר המשפטי ויחסי השליחות בין הבנק לבין כונס הנכסים. משכך, יש להטיל על הבנק אחריות הן כשולחו של כונס הנכסים (חוק השליחות, התשכ"ה-1965, להלן: "חוק השליחות"), הן מכוח סעיפים 14 ו-15 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] והן מכוח סעיף 35 לפקודת הנזיקין.
28. עוד, יש לחייב את הבנק בפיצוי התובעת מכוח מסמך התחייבות אשר מסר לתיק ההוצאה לפועל שכותרתו – "התחייבות הזוכה לפיצוי". כעולה מהמסמך התחייב הבנק לפצות ולשפות צדדים שלישיים אשר יפגעו מהליך הכינוס (נ/5).
מכוח מסמך זה יש להטיל על הבנק אחריות לפעולות המפנים וההוצאה לפועל.
טענות התובעת כנגד קבלן הביצוע
29. קבלן הביצוע התרשל בתפקידו עת המשיך בפינוי הדירה אף לאחר שידע כי צו הפינוי שבידיו אינו מכוון לתובעת ובתה – המחזיקות בנכס . התובעת ביקשה מקבלן הביצוע כי יאפשר לה להתפנות מהדירה בעצמה, בצורה מכובדת, תוך מספר ימים, ואף הציעה להפקיד בידיו המחאה פתוחה אשר תבטיח את תשלום הוצאותיו. דא עקא, קבלן הביצוע דחה הצעתה.
30. קבלן הביצוע שיקר והטעה את רשמת ההוצאה לפועל, כאשר מסר למזכירות ההוצאה לפועל כי הפינוי הסתיים בשעה 9:00 בבוקר.
נזקיה והפסדיה של התובעת
31. התובעת חוותה טראומה קשה עקב הליך הפינוי, עת הושלכה לרחוב על חפציה אל מול שכניה ומכריה. הכאב, ההשפלה, העלבון והנזק הנפשי אותם חוותה התובעת אינם ניתנים לכימות, אולם התובעת מעמידה תביעתה בראש נזק זה בסכום של של 200,000 ₪.
32. השלכת חפציה של התובעת לרחוב, אף גרמה לנזקים כבדים לרכושה. השמאי ח' סלאמה העריך נזקים אלה בסכום של 63,970 ₪ (ת/3) . מעדותו של השמאי עולה כי נגרמו לרכושה של התובעת שריטות ופגמים נוספים אשר אינם נראים בתמונות.
מכל מקום, הנתבעים לא ביקשו לבדוק את רכוש התובעת אלא לאחר שנתיים מהמועד בו הוגשה התביעה, עת הפכה הבדיקה בלתי אפשרית, ועל כך אין להם אלא להלין על עצמם. הנתבעים לא הגישו חוות דעת נגדית. משכך, יש לקבל את הערכת השמאי מטעם התובעת.
ב.2 - טענות הבנק
33. הבנק אינו זרוע ביצועית של רשות ההוצאה לפועל, ואין לו ידיעה באשר לאופן בו בוצע הפינוי. לבנק אין ידיעה באשר לשאלה אם התובעת קיבלה הודעת פינוי מוקדמת, וממילא אינו אחראי על אופן ביצוע הפינוי או החלטות שהתקבלו במהלך הליך זה. כונס הנכסים אינו זרועו הארוכה של הבנק ואינו פועל בשמו. כונס הנכסים הוא Officer of the court, הוא מתמנה על-ידי בית המשפט או רשם ההוצאה לפועל, וכפוף למרותו בלבד. משכך, אין להחיל את דיני השליחות על יחסי הבנק וכונס הנכסים.
יתר על כן, גם לו יקבע כי הכונס הינו שלוח הבנק וגם אם ייקבע כי פעל שלא כדין – הרי מדובר ב"חריגה מהרשאה" לה הבנק אינו אחראי (סעיף 6 לחוק השליחות).
34. עוד, אין לפרש את כתב ההתחייבות אשר הפקיד הבנק בתיק ההוצאה לפועל (נ/5) כמחייב את הבנק לשפות את התובעת בגין נזקיה . טענה זו הועלתה בשלב חקירת העדים, ויש בה משום הרחבת חזית. גם לגופו של עניין יש לדחות את הטענה, שכן מדובר בכתב התחייבות סטנדרטי אשר נדרש הבנק להפקיד בלשכת ההוצאה לפועל, ולא ניתן לחייב מכוחו את הבנק בשל נזקים שנגרמו, ככל שנגרמו, על-ידי גורם אחר.
35. הבנק לא ידע כי התובעת התגוררה בדירה. צד ג' מסר לבנק כי הדירה משמשת אותו כמשרד. גם כאשר התייצבה התובעת בבנק עם צד ג' והפקידה תשלומים לחשבון ההלוואה שלו, לא מסרה התובעת לבנק או למי מטעמו כי היא מתגוררת בנכס או בחלקו. עוד, אין לגזור את ידיעתו של הבנק ממוצגים נ/8 ו-נ/9 (טופס הרשאה לחיוב חשבון ואישור על סילוק הלוואה בכל הנוגע למשכנתא אשר נטלה התובעת מהבנק – בהם מצויינת כתובת התובעת רחוב שומרון 4, דירה 3, היא כתובת הדירה), שכן אלו נשלחו לתובעת במסגרת תיק המשכנתא שלה בבנק. המדובר במסמכים אשר הונפקו על-ידי מחלקה אחרת בבנק (מחלקת ניהול הלוואות ולא מח' גביה) מספר שנים לפני מועד הפינוי. זאת ועוד, בבניין יש 8 דירות ולא היה על הבנק לדעת כי התובעת התגוררה דווקא בדירה. מכל מקום, מחלקת הגביה של הבנק לא יכלה לדעת על מסמכים שאינם מצויים בתיק המשכנתא של בעל הנכס.
36. עוד, בסעיף 5(א) להסכם ההלוואה עליו חתם צד ג', התחייב שלא להשכיר את הנכס, אלא בהסכמת הבנק. כך גם בסעיף 6(ד)(2) לשטר המשכנתא. הבנק לא התבקש וממילא לא נתן הסכמתו להשכרת הדירה לתובעת. משכך מנועה ומושתקת התובעת מלהעלות טענות אל ה נגד הבנק.
37. צד ג' לא יידע את הבנק, כונס הנכסים או לשכת ההוצאה לפועל על מגוריה של התובעת בדירה. צד ג' ידע על מועד הפינוי. צד ג' קיבל את הודעת הפינוי ובחר שלא ליידע את התובעת. גם במסמך ההסכמות אשר קיבל תוקף של פסק דין בת.א. 25740-01-14 ביום 18.6.2014 נכתב כי בעל הדירה הוא המחזיק בדירה, וכי הדירה תפונה ביום 23.6.2014.
38. התובעת לא התייצבה לדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. קביעות רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה מיום 23.6.2014 מהוות השתק עילה והשתק פלוגתא שדי בהן לדחיית טענות התובעת.
39. התובעת לא הוכיחה את נזקיה הנטענים. אין בחוות דעת השמאי שהוגשה מטעמה בכדי להוכיח נזק כלשהו. השמאי קבע סכומים מבלי לפרטם; העמוד האחרון של חוות הדעת (הכולל תמונות של רכוש התובעת) הוסף בסמוך לפני הדיון ולא הוגש כחלק מחוות הדעת; בצילומים אשר צורפו לחוות הדעת לא ניתן לראות נזקים או כתמים; לא ניתנה לבעלי הדין האחרים אפשרות לבדוק את המיטלטלין ולהגיש חוות דעת נגדית מטעמם. משכך, יש להורות על הוצאת חוות הדעת מתיק בית המשפט.
כמו כן, לא קיים קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי הבנק לבין הנזק הנטען על ידי התובעת, וממילא ניתקה התובעת את הקשר הסיבתי, משלא עדכנה את כונס הנכסים בדבר מגוריה בדירה. הדבר מהווה אשם ורשלנות תורמת בשיעור של 100%.
ב.3 - טענות כונס הנכסים
40. לטענת כונס הנכסים לא התגוררה התובעת בדירה. עוד טוען כונס הנכסים כי כל הליך פינויה היה בבחינת מצג שווא אותו ארגן בעל הדירה עם התובעת. כונס הנכסים מפנה לכך שצד ג' הציג בפניו, לא פעם, כי הדירה משמשת אותו כבית וכמשרד. זאת ועוד, על אף שהליך הכינוס נמשך זמן רב, לא הודיע צד ג' כי הדירה הושכרה לדיירת אלא כשבועיים לפני מועד הפינוי, במכתבים מיום 11.6.2014 ומיום 19.6.2014. ועוד, גם משהודיע צד ג' לכונס הנכסים כי הדירה מוחזקת על-ידי דיירת, עשה כן באופן כללי וסתמי ("דיירת"), ללא פירוט שמה של הדיירת או פרטי התקשרות אשר יאפשרו לכונס הנכסים ליצור עמה קשר. ברי כי המידע נמסר לכונס הנכסים במטרה לדחות ולעכב את הליך הפינוי. לא זו אף זו, מעדותה של התובעת עולה כי פינתה את המיטלטלין מהדירה למחסן בנצרת בבעלותה אשתו של צד ג', למרות שהתובעת עברה להתגורר בחיפה. הדבר מצביע על כך שהחפצים בדירה שייכים לצד ג'. צד ג' הוא יוזם התביעה והוא אשר עומד מאחורי הגשתה על ידי התובעת. צד ג' אף הזמין את השמאי אשר חוות דעתו הוגשה מטעם התובעת.
41. לחלופין, טוען כונס הנכסים, גם אם התגוררה התובעת בדירה, יש לקבוע כי ידעה בפועל על מועד הפינוי הצפוי . יש לדחות את טענתה המיתממת של התובעת כי שהתה בדירה ביום הפינוי (יום עבודה), שכן לא התחשק לה ללכת לעבודה באותו יום בשל מצב רוח רע של בתה (ע' 17, ש' 6-9). התובעת המתינה למפנים כאשר חלק מחפציה ארוזים בקרטונים, בניסיון לעכב את פינוי הדירה. עוד הצהירה התובעת בסעיף 20 לתצהיר התומך בבקשה אשר הגישה ללשכת ההוצאה לפועל ביום 20.8.2014 ( נ/2) כי "יום לפני הפינוי הודיע לי עו"ד מטאנס כי הכונס אינו משיב למכתבו ולמעשה מתעלם מקיומי בדירה" .התובעת אף אישרה כי חתמה על ייפוי כוח לב"כ צד ג', עו"ד מטאנס, יום קודם לפינוי, על מנת שיוכל ל דבר בשמה בכל הקשור להליך הפינוי (ע' 29, ש' 15-18, ש' 31-26; עמ' 30, ש' 30 – עמ' 31, ש' 1).
אין חולק כי התובעת ידעה על הליך הכינוס, שכן כפי שהעידה בחקירתה הנגדית ובתצהירה היא הפקידה בבנק כספים על חשבון חובו של צד ג'. עוד העידה התובעת כי ידעה על "בעיות" בדירה ואף שאמורים לפנות את משפחת מחאג'נה. התובעת אף ידעה כי עו"ד מטאנס כתב לכונס הנכסים כי קיימת דיירת בדירה (ס' 10 לתצהירה, ת/1, ועמ' 31, ש' 9-10 לפרוטוקול). למרות זאת לא טרחה התובעת להודיע לכונס הנכסים או ללשכת ההוצאה לפועל על מגוריה בדירה ו לא המציאה להם את הסכם השכירות .
42. התובעת עשתה יד אחת עם צד ג'. לחלופין, אף אם סברה התובעת או הוטעתה על-ידי צד ג' לסבור כי הפינוי יתעכב במספר ימים, או שבועות, והתאכזבה לגלות כי לא היה כך, אין בכך לבסס עילת תביעה נגד כונס הנכסים .
43. הודעת הפינוי לנכס הודבקה על דלת הדירה ביום 29.5.2014. דקות אחדות לאחד הדבקת ההודעה, התקשר צד ג' לכונס הנכסים על מנת לברר פרטים בנוגע לפינוי הנכס, מבלי שציין אף ברמז כי התובעת מתגוררת בדירה. טענתה של התובעת כי היא "משערת שמישהו לקח" את הודעת הפינוי אשר הודבקה על דלת דירתה הינה מיתממת . בנסיבות העניין יש לקבוע כי התובעת ידעה על הפינוי ומועדו.
משלא נמסר שמה של התובעת לכונס הנכסים , נוכח העובדה כי הודעת ב"כ צד ג' לכונס הנכסים כי בדירה מתגוררת כביכול "דיירת" הועלתה כאמרת אגב, שנחזתה כמופרכת, ימים ספורים לפני הפינוי, ובשים לב לכך שההודעה על הפינוי נמסרה כדין באמצעות הדבקה על דלת הדירה, חזקה כי ההודעה הגיעה ליעדה.
44. יש לדחות את טענת התובעת כי כונס הנכסים הטעה את רשמת ההוצאה לפועל, במהלך ברור הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. הברור מול קבלן הביצוע בוצע על -ידי מזכירות ההוצאה לפועל ולא על ידי כונס הנכסים (כך נכתב בהחלטת הרשמת "מבדיקת המזכירות מול המעקל" ). חזקה כי הנתונים אשר נמסרו על-ידי מזכירות ההוצאה לפועל היו נכונים. כונס הנכסים לא היה בקשר עם קבלן הביצוע אלא בשעה 12:00 לערך, עת יצר עמו קשר קבלן הביצוע בשאלה אם הגיעו הצדדים להסדר (עדות הנתבע 3, ע' 74, ש' 26-27)
45. ועוד, טענותיה של התובעת לפגמים אשר נפלו בהליך נדונו במסגרת בקשתה של התובעת לביטול הליכי המכר והשבתה לדירה. בהחלטה מיום 10.9.2014 קבעה רשמת ההוצאה לפועל כי לא נפל פגם בהליך הפינוי. התובעת לא ערערה על החלטה זו וזו הפכה חלוטה. החלטה זו מהווה מעשה בית-דין.
46. כונס הנכסים מצטרף לטענות הבנק בדבר אי הוכחת נזקי התובעת והיעדר קשר סיבתי בין הנזקים הנטענים לבין פעולות כונס הנכסים.
בהקשר זה הוסיף כונס הנכסים כי חוות הדעת נערכה 4 חודשים לאחר מועד הפינוי, באופן המנתק כל קשר סיבתי אפשרי בין הנזקים שנישומו לבין הליך הפינוי. עוד טען כונס הנכסים כי השמאי לא הצליח להצביע על נזקים כלשהם אלא טען כי ראה שריטות ומכות אשר לא נתפסו בעדשת המצלמה. השמאי אף לא הסביר איך כימת את הנזק בחוות דעתו. עוד העיד השמאי כי תמחור דמי האחסון נעשה על בסיס דברים שאמרה לו התובעת ולא על בסיס קבלות.
47. כונס הנכסים הגיש הודעת צד ג' כנגד בעל הדירה. בהודעתו טען כונס הנכסים כי בעל הדירה הוא שגרם לנזקי התובעת, ככל שנגרמו לה נזקים. בהודעתו טען כונס הנכסים כי לו היה בעל הדירה מיידעו בדבר מגוריה של התובעת בדירה, היו נמנעים נזקיה הנטענים של התובעת, שכן הייתה נמסרת לה הודעה כדין. עוד נטען כי בהתאם לתנאי הסכם ההלוואה ושטר המשכנתא לא רשאי צד ג' להשכיר את הדירה אלא בהסכמת הבנק. הבנק לא נתן אישורו להשכרת הדירה לתובעת. משכך, ככל שנגרמו לתובעת נזקים, על בעל הדירה לשפותה.
ב.4 - טענות קבלן הביצוע
48. קבלן הביצוע נשכר לשם ביצוע הליך הפינוי. אין לו קשר להליכי ההוצאה לפועל וכינוס הנכסים. על קבלן הביצוע לפעול בהתאם להוראות צו הפינוי אשר נמסר לידיו, ואין לו הסמכות לסטות מהוראות אלו, אלא על פי החלטה של גורם שיפוטי מוסמך.
49. בבוקר יום הפינוי ערך קבלן הביצוע בדיקה בלשכת ההוצאה לפועל על מנת לוודא כי צו הפינוי בתוקף (עמ' 73, ש' 21-22 ; עמ' 78, ש' 16-17). כששמע מהתובעת כי הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פנה ללשכת ההוצאה לפועל לבירור הטענה ונאמר לו שאין כל עיכוב (עמ' 74, ש' 22-24, ש' 29-31; עמ' 76, ש' 3-5). לאחר שנטען כי החוב סולק יצר קשר עם כונס הנכסים (עמ' 74, ש' 26-27; עמ' 76, ש' 13-14). לבסוף אף ערך בירור עם פיקד ההוצאה לפועל אשר אמר לו שהיה דיון בעניין הפינוי והוחלט להמשיכו (עמ' 81, ש' 1-4; ש' 10-11; ש' 19-21; 23-24; עמ' 82, ש' 12-13; ש' 17-19). משכך לא נותר לקבלן הבצוע אלא לפעול כפי שפעל. לא זו בלבד שלא ניתנה לקבלן הביצוע הנחיה המשנה את הוראות הצו, אלא בהחלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום הפינוי (23.6.2014) נקבע כי הליך הפינוי בוצע כדין, ומכל מקום כי לא נמצא צידוק חוקי לעכבו. משהתובעת לא ערערה על החלטה זו, המדובר בהחלטה חלוטה. על כן, דין התביעה להידחות מחמת מעשה בי- דין.
50. החלטת הרשמת מיום הפינוי, שלא לעכב את ביצוע הצו, התקבלה לאחר דיון מעמיק וקביעת ממצאים פוזיטיביים. מדובר בהחלטה עקרונית המבוססת על מושכלות יסוד ולא על המידע שנמסר לרשמת לפיו הליך הפינוי הושלם. בכל מקרה קבלן הביצוע לא מסר מידע אשר הטעה את רשמת ההוצאה לפועל לפיו הפינוי הושלם עוד בטרם החל.
מכאן כי אין קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת כנגד קבלן הביצוע ל בין ההחלטה שאין מקום לעכב או לבטל את הפינוי.
51. התובעת ידעה על מועד פינוי הדירה. כך עולה מאריזת רוב חפציה עובר להופעת המפנים (עמ' 74, ש' 18-20; עמ' 83, ש' 12-13). כך עולה מדבריה לקבלן הביצוע כי הביאה קרטונים כי "הייתה לה הרגשה שהיא הולכת להתפנות מהבית" (עמ' 77, ש' 17-18). כך עולה מעדותה לפיה חתמה על ייפוי כוח לב"כ צד ג' ביום 22.6.2014 על מנת שייצגה בבקשה לעיכוב ביצוע.
ככל שטוענת התובעת כי לא ידעה על מועד הפינוי , עליה להפנות טענותיה כנגד צד ג', אשר אין חול ק כי ידע על המועד הקבוע לפינוי, לא יידע את התובעת ולא מנע את נזקיה.
52. למרות שבתה של התובעת נכחה במעמד הפינוי, בחרה התובעת שלא לזמנה לעדות. יש לזקוף מחדל זה לחובתה. ועוד, עדותה של התובעת הנה עדות יחידה של בעל דין.
53. קבלן הביצוע הצטרף לטענות הבנק וכונס הנכסים בדבר אי הוכחת הנזק הנטען והיעדר קשר סיבתי בינו לבין מעשיו.
בהקשר זה הוסיף קבלן הביצוע כי מחקירת השמאי עולה כי הנזקים (המוכחשים) נבעו ממקום האחסנה, אותו בחרה התובעת עצמה. על כן אין לתובעת להלין אלא על עצמה. ועוד בהקשר זה, משבתה של התובעת אינה צד להליך - אין לפסוק לה פיצוי ים בגין נזקים שנגרמו כנטען לבתה. יש לדחות אף את הטענה לנזקים נפשיים שנגרמו לתובעת, משהטענה לא נתמכה בחוות דעת רפואית.
עוד טוען קבלן הביצוע כי התובעת לא עשתה די לצמצום נזקיה . כך, התובעת לא הודיעה או דאגה שירשם במערכת ההוצאה לפועל כי היא מתגוררת בדירה ; התובעת לא המציאה לכונס הנכסים או ללשכת ההוצאה לפועל את הסכם השכירות מכוחו החזיקה בדירה; התובעת התעלמה מהודעת הפינוי אשר נתלתה על דלת הכניסה לדירתה; התובעת לא דאגה לדחיית מועד הפינוי מבעוד מועד; התובעת לא התייצבה לישיבה בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי; התובעת יצרה מצג שווא לפיו הדירה אינה בשימושה ; התובעת לא ביקשה להעביר את המיטלטלין למחסני הנאמן . על כן, יש לקבוע לתובעת אשם תורם בשיעור של 100%.
54. קבלן הביצוע הצטרף לטענות כונס הנכסים באשר למעורבותו של צד ג' ואחריותו לנזקיה של התובעת . עוד הוסיף כי הימנעותה של התובעת לצרף את צד ג' כנתבע מעידה יותר מכל על שיתוף הפעולה ביניהם, שכן צד ג' הוא הגורם העיקרי והישיר לנזקי התובעת.
ב.5 - טענות בעל הדירה (צד ג')
55. ההודעה נגד צד ג' הוגשה ממניעים פסולים, כמנוף להפעלת לחץ על צד ג' לאור ההליך המשפטי המ תנהל בין הצדדים בתיק ת"א 21339-08-14 בבית המשפט בנצרת.
56. כלל הנזקים הנטענים קשורים במישרין לפעולות אשר בוצעו על ידי הנתבעים. הבנק הינו שולחו של כונס הנכסים אשר משמש כידו הארוכה של הבנק . על כן, יש לייחס את האחריות לנזקים אשר נגרמו לתובעת לכונס הנכסים ולבנק – שולחו. כונס הנכסים נכנס לנעלי בעל הדירה. בגדר כך מוטלת עליו האחריות לברר מי עשוי להיפגע מפעולות שנקט (כגון התובעת) ולמסור לו הודעות. כונס הנכסים פעל באופן אקטיבי בתיק הכינוס ולא התבסס על הסכמת או ידיעת צד ג'.
יש לייחס לכונס הנכסים אחריות לנזקי התובעת אף מכוח ההטעייה שהטעה את רשמת ההוצאה לפועל במהלך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע צו הפינוי שהגיש צד ג'.
57. כונס הנכסים התרשל במילוי תפקידו, לא דאג להתעדכן בפרטי הליך הכינוס ולא עודכן בדבר מגוריה של התובעת בדירה. כונס הנכסים אף לא ערך בירור פיזי אודות זהות המחזיק בנכס כמתחייב ממינויו.
טענת כונס הנכסים כי לא ידע על כך שהתובעת מתגוררת בדירה מופרכת. כונס הנכסים ביקר בדירה בחודש נובמבר 2013 במשך שעתיים (על פי הודעת הכינוס) ולא במשך 15 דקות כנטען. במהלך ביקורו יכול היה כונס הנכסים להיווכח על נקלה כי בדירה מתגוררת משפחה. אף יש לדחות את טענת כונס הנכסים כי צד ג' הטעה אותו עת מסר לו כי הדירה משמשת לצרכיו. מחובתו של כונס הנכסים היה לבדוק מי מתגורר בדירה, על אחת כמה וכמה משהודיע לו בעל הדירה, הן בכתב והן בעל פה, כי בדירה מתגוררת דיירת.
58. זאת ועוד, אף משהוגשה בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי בשל אי מסירת הודעת פינוי לתובעת, לא נעתר לה כונס הנכסים. תחת עצירת הליך הפינוי עד לברור בקשת התובעת לעיכוב ביצוע הפינוי בחר כונס הנכסים יחד עם קבלן הביצוע לשקר ולמסור לרשמת ההוצאה לפועל כי הפינוי כבר הושלם. לא היה נגרם כל נזק להליך לו פינויה של התובעת היה נעצר, ולו ניתנה לתובעת ארכה למגורים בדירה כפי שניתנה למשפחת מחאג'נה.
59. גם הבנק התרשל. בהתאם להסכם ההלוואה היה הבנק זכאי לקבל דמי שכירות המשולמים בגין הנכס . הבנק דאג לקבל דמי שכירות מהתובעת (דמי השכירות שולמו ישירות על-ידי התובעת לבנק או על-ידי צד ג' ), לא דאג הבנק לגבות דמי השכירות מבני הזוג מחאג'נה אשר התגוררו בדירה הצמודה.
60. במאמר מוסגר יצוין כי במסגרת כתב הגנתו ותצהירו טען צד ג' טענות שונות כנגד הבנק וכונס הנכסים בכל הנוגע להליך הכינוס (למשל, טענות בדבר המשך הליכי הכינוס חרף סילוק כל הפיגורים בתיק הכינוס; אי המצאת דו"חות לבעל הדירה במהלך הליך הכינוס כאמור בהחלטת רשם מיום 11.10.2010; טענות כי כונס הנכסים התרשל בכך שלא פינה את משפחת מאחג'נה אשר חוזה השכירות עימם נסתיים בשנת 2010, ואף לא טרח לגבות במשך 50 חודשים שכר דירה ללא הסכם שכירות בתוקף; כונס הנכסים לא טרח לבדוק את מהות הערות האזהרה הרשומות על הנכס בטרם חלוקת הכספים ועוד כהנה מחדלים). בסיכומיו זנח צד ג' טענות אלה, וטוב שעשה כן, באשר ממילא אין הליך זה המקום הנכון לבירורן.
ג - דיון והכרעה בטענות התובעת נגד כונס הנכסים
ג.1 – המצאת הודעת פינוי: המסגרת הנורמטיבית
61. סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל קובע כי משהוגשה בקשת ביצוע, ימציא מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב אזהרה כי עליו למלא אחר פסק הדין.
סעיף 7(ב)(1) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי "המצאת האזהרה לידי החייב תהיה בדרך שממציאים כתבי בית-דין לפי תקנות סדר הדין ...".
62. סעיף 64 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי משניתן פסק דין לפינוי מקרקעין ולא מילא החייב אחר פסק הדין בתוך התקופה שנקבעה באזהרה שנמסרה לו לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל, יקבע רשם ההוצאה לפועל מועד לפינוי "בהודעה, שתומצא לחייב ולצד שלישי אשר לידיעתו של רשם ההוצאה לפועל מחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; לא פונו המקרקעין עד המועד שנקבע, ייכנס מנהל לשכת ההוצאה לפועל למקרקעין האמורים, יפנה אותם וימסרם למי שזכאי לקבלם לפי פסק הדין".
סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל מוסיף וקובע כי על משכנתא שנרשמה על מקרקעין יחולו הוראות החוק (בכפוף לשינויים הקבועים בסעיף 81ב.1 לחוק ההוצאה לפועל, שעניינו "אופן הוצאה לפועל של משכנתא או משכון לגבי דירת מגורים").
63. יצוין כי היות הנכס מושכר לצד ג' אינה פוטרת את החייב מפינויו ואף אין צורך בהצגת פסק דין נגד המחזיק כתנאי לפינויו . תרופתו של המחזיק במקרה זה, ככל והוא טוען לזכויות (עצמאיות ונפרדות מזכויות החייב ) בנכס, מצויה באפשרות הנתונה לו לפי סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל, לעתור לראש ההוצאה לפועל בבקשה להשהות את הפינוי (ת"א (י-ם) 16078/00 ד"ר השאם חטיב נ' עלי חוסין (1.9.2005) ; רע"א (חי') 37002-09-19 חאלד חמיאל נ' אילידיבסי (15.10.2019) והאסמכתאות המובאות שם) ; ת"א (י-ם) 33580-10-10‏ ‏ דוד כהן נ' מדינת ישראל, מינהל מקרקעי ישראל (6.1.2016) והאסמכתאות המובאות שם ).
סיכום ההלכה הוא, אם כן, כי "ניתן לפנות כל מי שנמצא בנכס העומד לפינוי, בין אם ניתן נגדו פסק פינוי ובין אם לא ניתן. ועובדה זו בלבד שאדם נמצא או מחזיק בנכס בלא שניתן נגדו פסק פינוי איננה מונעת כשלעצמה את פינויו" ( ד. בר-אופיר, הוצאה לפועל - הליכים והלכות, מהדורה 7 - 2009, חלק ב', בעמ' 983 ).
בענייננו, לא טוענת התובעת לזכויות בנכס אלא כי נפגעה זכותה לקבל הודעה מראש על הפינוי .
64. הוראות לעניין דרך ההמצאה של הודעת הפינוי נקבעו בתקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל, תש"ם-1979 (להלן: "תקנות ההוצאה לפועל"). בהתאם להוראות התקנה, משלא מילא החייב אחר פסק הדין במהלך התקופה שנקבעה באזהרה, יקבע רשם הההוצאה לפועל מועד פינוי "והודעה על כך תומצא לחייב". מועד הפינוי יהיה לפחות עשרים ואחד יום מיום המצאת ההודעה לחייב (ס"ק (א)).
תקנה 97(ב) לתקנות ההוצאה לפועל מוסיפה וקובעת:
"ההודעה לחייב על מועד הפינוי תהא ערוכה לפי טופס 17 בתוספת הראשונה, והיא תומצא לחייב בדואר רשום עם אישור מסירה או במסירתה על ידי מנהל לשכת ההוצאה לפועל לחייב, וכן לצד שלישי המחזיק באותם מקרקעין או בחלק מהם; היו המקרקעין נעולים או שלא ניתן היה למסור את ההודעה כאמור, ידביק מנהל לשכת ההוצאה לפועל את ההודעה על פתח המקרקעין, או יקבע אותה עליהם, ויערוך דין-וחשבון על פעולתו."
65. המלומד בר-אופיר עמד על הנסיבות בהן ניתן להסתפק בהדבקת הודעת הפינוי על פתח המקרקעין, והן כ אשר "המקרקעין נעולים או כאשר אי אפשר לבצע פעולה זו מטעם כלשהו, כגון: כשהחייב איננו ניתן לאיתור או כאשר הוא מתחמק מלקבל את ההודעה. במקרה כזה די בכך שההודעה תודבק על המקרקעין או תיקבע עליהם ...." (בר אופיר, שם, עמ' 964)
66. לעניין האופן בו יש לפרש את הוראות תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל ראו דברי כב' השופט א' ריבלין בפסק דינו ברע"א 2501/01 גולדמן ואח' נ' בנק ירושלים בע"מ ואח' (30.9.2001 ):
"מכירת מקרקעין בהוצאה לפועל, במיוחד מקום בו מדובר בדירתו של החייב, מן הראוי לה שתיעשה בזהירות ובקפדנות. חובה מיוחדת מוטלת, בעניין זה, על כונס הנכסים. עליו לפעול תוך הקפדה יתירה על תקינות ההליכים......".
67. בהקשר זה לא מן המותר להפנות לתכלית מתן ההודעה למחזיק. לעניין זה ראו בר"ע (נצ') 1225/06 אדהם שחברי נ' בנק הפועלים בע"מ סניף נצרת (27.11.2006) :
"מטרת הוראת סעיף 64(ב) לחוק ההוצל"פ היא להעמיד את צד ג' המחזיק בנכס על העובדה שבתאריך הפינוי המיועד הוא עלול להדרש להתפנות מן הנכס. ידיעה זו תאפשר לצד ג' להערך לקראת הפינוי, או לפנות, בהתאם לסעיף 65 לחוק, לראש ההוצאה לפועל בבקשה להשהות את הפינוי עד לקבלת צו לעיכוב ההליכים מבית המשפט המוסמך להכריע בשאלת זכויותיו להחזיק בנכס."
68. משכך, נקבע כי המצאת אזהרה והודעת פינוי הנם תנאי מוקדם להליכי הפינוי, וכי לא מדובר במהלך טכני ופורמלי גרידא (לעניין זה ראו דברי כב' השופט טירקל ברע"א 2793/01 לאופר נ' גבאי פ"ד נו(1) 668, 671 ).
משכך אף נקבע כי כי יש ליתן לתיבה "שקידה ראויה וסבירה" הקבועה בתקנה 489 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (לעניין המצאת אזהרה, בהתאם להוראות סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל) תוכן ממשי. יחד עם זאת, נקבע, כי השאלה אם יש בפגם בהמצאה בכדי להביא לבטלות הליכי ההוצאה לפועל תלויה בנסיבותיו המיוחדות של העניין שבנדון. כך, לדוגמא, נקבע ברע"א 10860-05 איטה דונר ואח' נ' בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ (26.6.2007) כי למרות, שככלל, אין בביקור יחיד של שליח ההוצאה לפועל במקום מגורי החייבת בכדי לעמוד בחובת ההמצאה הקבועה בדין, אין, בנסיבות העניין, במחדל שליח ההוצאה לפועל בכדי להביא לבטלות ההליכים .
69. סיכומו של דבר: בהתאם להוראות הדין (סעיף 64 לחוק ההוצאה לפועל בצירוף תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל) היה על כונס הנכסים למסור הודעת פינוי לחייב (צד ג') בדואר רשום עם אישור מסירה או על-ידי נציג לשכת ההוצאה לפועל. כן היה על כונס הנכסים למסור הודעת פינוי למחזיקה במקרקעין (התובעת) בדואר רשום עם אישור מסירה, או על-ידי נציג לשכת ההוצאה לפועל. ר ק במידה ולא ניתן לבצע המצאה בדרך זו, ניתן היה להסתפק בהדבקת ההודעה על המקרקעין.
ומכאן לענייננו.
ג.2 – החזקה בדירה עובר לפינוי
70. טוען כונס הנכסים כי התובעת לא התגוררה בדירה. מוסיף כונס הנכסים וטוען כי התובעת שיתפה פעולה עם צד ג' בניסיון ליצור מצג שווא לפיו התגוררה בדירה טרם פינויה, כל זאת במטרה לעכב את מימושה. בפועל, טוען כונס הנכסים, צד ג' הוא שהחזיק בדירה טרם פינויה.
יאמר מיד, איני מקבלת טענה זו, על שני ראשיה.
71. בכל הנוגע לטענה לשיתוף פעולה של התובעת וצד ג' במטרה להונות את כונס הנכסים הרי מדובר בטענה למרמה שהנה טענה לכוונה רעה חמורה, אשר הנטל להוכחתה מוגבר. בענייננו, לא הורם נטל הראיה הנדרש. כונס הנכסים לא הביא כל ראיה פוזיטיבית המעידה על כך שהתובעת התגוררה במקום אחר עובר למועד הפינוי (23.6.2014), כי צד ג' התגורר בפועל בדירה עובר לפינויה או כי התובעת וצד ג' חברו יחדיו לשם הצגת מצג שווא . כונס הנכסים אף לא זימן עדים אשר יכלו על נקלה להפריך את הטענה כי התובעת התגוררה בדירה שנים רבות (כגון בני משפחת מחאג'נה או שכנים אחרים).
72. אף איני מקבלת את טענת כונס הנכסים כי התובעת לא התגוררה בדירה עובר לפינויה. בהקשר זה, מקובלת עליי עדותה של התובעת כי היא התגוררה בדירה במשך שנים (2007-2014) . עדות התובעת מוצאת סיוע בראיות פוזיטיביות לרבות הסכם השכירות ותשלומי ועד הבית בהם נשאה התובעת, כאשר האחרון בהם שולם ביום 9.2.2 014 (ת/2). גרסתה של התובעת מוצאת חיזוק בעדותה ביחס למצב הדירה ביום הפינוי "שום דבר לא היה ארוז, חוץ מהנדוניה של הבת שלי שלא פתחתי . .. הכלים היו בכיור. היה לי מלא כביסה באותו יום. הסל היה מפוצץ" (ע' 17, ש' 15-17), אשר עשתה רושם מהימן. כך גם עדותה כי הציגה בפני קבל ן הביצוע את הסכם השכירות (ע' 17, ש' 18-20). עדות התובעת לא נסתרה, ולא הוכחשה על -ידי קבלן הביצוע אשר היה במקום בעת הפינוי.
התובעת אף נתנה הסבר מניח את הדעת לגבי אי רישום חזקתה בדירה על-ידי הרשויות השונות (העיריה, משרד הפנים, חברת החשמל), והוא היותה מאוימת על-ידי גרושה (עמ' 11, ש' 21-35).
73. תמיכה נוספת לעדותה של התובעת מצאתי בתשלומים אשר הפקידה לחשבון ההלוואה של צד ג'. הסברה של התובעת כי תשלומים אלה בוצעו על חשבון דמי השכירות – סבירים ומתקבלים על הדעת , ומכל מקום לא הובא הסבר אחר מדוע הפקידה התובעת כספים לחשבון ההלוואה של צד ג' (ראו עדותה של התובעת בע' 13, ש' 22). אף ההליכים המשפטיים שנקטה התובעת עובר לפינוי (הבקשה הבהולה לעיכוב הפינוי שהוגשה ביום 22.6.2014 בת"א 25740-01-14), ביום הפינוי (בקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שהוגשה לרשמת ההוצאה לפועל) ולאחריו (הבקשה להתיר לה לשוב ולתפוש חזקה בדירה שהוגשה לרשמת ההוצאה לפועל ביום 25.8.2014, ההחלטה מיום 10.9.2014 צורפה כנספח י"ב לתצהיר הנתבע 2, נ/10) – תומכים בגרסתה של התובעת.
74. נוכח עדות התובעת והראיות שהוצגו מטעמה עובר נטל הבאת הראיות אל כונס הנכסים. למרות זאת לא הציג כונס הנכסים כל ראיות ולא זימן כל עדים שיכלו להפריך את טענת התובעת למגורים בדירה (כגון דיירי הבית) – וזאת יש לזקוף לחובתו.
משכך, אני מקבלת את טענת התובעת כי התגוררה בדירה עובר לפינויה.
ג.3 – המועד בו נודע לכונס הנכסים על חזקתה של ה תובעת בדירה
75. עוד טוען כונס הנכסים כי נודע לו שהתובעת מתגוררת בדירה רק במועד הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי (עמ' 60, ש' 9-10, ש' 12-18) .
איני מקבלת גם טענה זו.
76. טענה זו של כונס הנכסים אינה מתיישבת עם מכתבי ב"כ צד ג' מיום 11.6.2014 (נספח ז' לתצהיר התובעת) ומיום 19.6.2014 (ת/6) – בהם צוין כי בדירה מחזיקה דיירת. לא נעלמה מעיני טענת כונס הנכסים כי מכתבים אלו, אשר נשלחו אליו זמן קצר קודם לפינוי, אינם כוללים פרטי זיהוי של הדיירת וממילא התנהלותו החמקנית של בעל הדירה בהליך הכינוס עוררה חשש סביר כי אותה דיירת אינה בדירה. גם אם צודק כונס הנכסים בטענתו זו, אין בכך להצדיק את מחדלו להמציא את צו הפינוי לדיירת משנודע לו על קיומה – גם אם באיחור. כשנשאל איך מכתב עו"ד מטאנס מיום 11.6.2014 מתיישב עם האמור בסעיף 2ז' פסקה רביעית לתצהירו השיב כונס הנכסים :
"ת. זה ועוד איך מסתדר. מי אמר שמה שכתב עו"ד מטאנס זה נכון? מה שכתב עו"ד מטאנס זו רק טענה ואיני יודע מדוע העלה אותה, ומדוע העלה אותה בתאריך זה...התובעת שטענה ששכרה יחידה אחת בנכס לא הגישה שום דבר לתיק המימוש. שום הודעה שהיא כביכול שכרה את הנכס ולא נשכח עובדה מאד מאד חשובה, כמו שאמרתי קודם היו שתי הודעות פינוי, הודעה אחת נמסרה למשפחת מחאג'נה. הודעה שניה שגר בה אותו צד ג', הודבקה על דלת אותה יחידה. איך שהדבקנו את ההודעה על הדלת הוא מיד התקשר, כלומר, הוא גר שם. איך אוציא הודעת פינוי למישהו של מזכירים את השם שלו כי עו"ד מטאנס לא כתב במכתבו מיום 11/06 שהוא אישר? "
(ע' 62, ש' 5-17).
איני מקבלת טענה זו. כאמור, חובת ההודעה אינה חובה טכנית או פורמלית ואינה נגזרת או תלויה בכל דרך שהיא בהתנהגותו של החייב ובשיתוף פעולה מצידו . משנודע לכונס הנכסים, גם אם בסמוך למועד הפינוי, וגם אם לא כללה ההודעה פרטים מלאים, כי בדירה שוכרת, היה עליו להשהות את הליך הפינוי, לעשות מאמץ לברר את פרטי הדיירת, ולהמציא לה הודעת פינוי בהתאם להוראות תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל.
ג.4 – המועד בו נודע לתובעת על הפינוי
77. עוד אני דוחה טענתו החלופית של כונס הנכסים לפיה התובעת ידעה בפועל על מועד הפינוי מבעוד מועד . מהראיות והעדויות שהונחו בפניי עולה כי לתובעת נמסר דבר הפינוי יום אחד קודם לו (22.6.2014) – ומכל מקום לא הוכח ברמה הנדרשת כי ידעה על מועד הפינוי עובר ליום 22.6.2014.
78. אני מקבלת את עדותה של התובעת, כי לא ראתה את צו הפינוי אשר הודבק על דלת הדירה, כעדות מהימנה. כך נשאלה וענתה התובעת בחקירתה הנגדית:
"ש. ההודעה לגבי צו הפינוי הודבקה על דלת דירתך.
ת. זה אתם אומרים. אם הייתה הבת שלי רואה, הייתה אומרת לי. שתינו לא ידעו ולא ראינו את המודעה על הדלת. כפי שהסברתי זה היה פטיו פתוח, 2 כיוונים של מדרגות."
(ע' 14, ש' 26-28)
"ש. את פנית לחוסני ושאלת אותו למה הוא לא אמר לך על הפינוי?
ת. באותו יום שבאו המפנים, אני ישר הרמתי טל' לחוסני, הוא היה בבית המשפט, תוך כדי, כולם דיברו עם כולם, נתתי את הטל' לבחור שהגיע, שידבר עם עורך הדין של חוסני, שיסביר . .."
(ע' 15, ש' 26-28)
79. יחד עם זאת, איני מקבלת את עדות התובעת כי לא ידעה על הפינוי עד המועד בו דפקו המפנים על דלת הדירה, בבוקרו של יום 23.6.2014.
כעולה מסעיף 20 לתצהיר התובעת התומך בבקשה שהגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל לביטול הליכי המכר והחזרת החזקה בדירה (החלטת רשמת ההוצאה לפועל מיום 10.9.2014 צורפה כנספח י"ב לתצהיר הנתבע 2, נ/10), נודע לה על מועד הפינוי יום לפני המועד הנקוב (22.6.2014). כך גם טענה התובעת ב"בקשה בהולה ודחופה ביותר – במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פינוי הקבוע ליום 23.6.2014" שהגישו התובעת וצד ג' בת"א 25740-01-14 ביום 22.6.2014. בבקשה נטען, בין השאר, כי התובעת לא קיבלה הודעה על פינוי הדירה. הבקשה נתמכה בתצהיריהם של התובעת וצד ג'. הבקשה נדחתה בהחלטת בית המשפט מיום 22.6.2014.
משהצהירה התובעת כי ידעה על הפינוי ביום 22.6.2014, הרי היא מנועה מכוח חובת תום הלב ו/או השתק שיפוטי לטעון טענה עובדתית הפוכה לטענה אותה טענה בהליכים אחר ים (רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נגד שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ"ד נט (6) 625).
80. זאת ועוד, האמור בתצהיר התובעת (נ/2) תואם את עדותה של התובעת לפיה יום לפני הפינוי פנה אליה ב"כ צד ג', עו"ד מטאנס, בבקשה כי תחתום על ייפוי כוח:
"ש. ... יום לפני הפינוי הגיע אלייך לעבודה עו"ד מטאנס והחתים אותך על ייפוי כוח.
ת. החתים על מסמכים, יפוי כוח ועוד דברים, אני לא יודעת." (ע' 24, ש' 1-8)
החתמת התובעת על ייפוי כוח תואם את ייצוגה ב"בקשה בהולה ודחופה ביותר – במעמד צד אחד לעיכוב ביצוע פינוי הקבוע ליום 23.6.2014" שהגישו התובעת וצד ג' בת"א 25740-01-14 ביום 22.6.2014 כמו גם הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי שהוגשה ביום 23.6.2014 ללשכת ההוצאה לפועל (במאמר מוסגר יצוין כי ב"כ צד ג' טען כי הבקשה הוגשה גם בשם התובעת, אולם טרם החתים אותה על ייפוי כוח).
81. דברים אלה נתמכים גם בעדותו של קבלן הביצוע, עו"ד דוחא (הנתבע 3), כי כשהגיע לדירה היו חלק מהמיטלטלין ארוזים וכי התובעת אמרה לו כי החלה לארוז ערב הפינוי את חפציה. כך מעדותו:
"כשבאנו התובעת הייתה מודעת לעניין הפינוי. היא אמרה שהתחילה אתמול בערב לארוז את הדברים והם היו חלקם בקרטונים. עוד טענה שהחייב מר חוסני בהסדר כלשהו עם הבנק, אז כאן אני מבין שאין תדהמה או משהו מוזר שמצריך בדיקה או ברור".
(ע' 75, ש' 26-30; עמ' 74, ש' 20; עמ' 75, ש' 30 – עמ' 76, ש' 1; עמ' 77, ש' 17-23) .
82. עוד העיד קבלן הביצוע כי התובעת ארזה את רוב הדברים וכי אריזת המיטלטלין על-ידי התובעת היא שגרמה להארכת הפינוי (בשים לב לכך שמדובר בדירה קטנה). לדבריו, התובעת ארזה את המיטלטלין והסבלים רק העמיסו את הקרטונים על המשאית (עמ' 83, ש' 12-13). בידי קבלן הביצוע אף היו תמונות שמראות שהתובעת ובתה סדרו את הדברים ושמו אותם בקרטונים (עמ' 84, ש' 9-10), אולם ב"כ התובעת וצד ג' התנגדו להגשתן במהלך עדותו.
83. עוד מתיישבת קביעתי זו עם הימצאותה של התובעת בדירה ביום הפינוי, שהנו יום עבודה רגיל. בהקשר זה איני מקבלת את עדותה של התובעת כי "לא התחשק לי להיות ביום הפינוי בעבודה" (ע' 17, ש' 6-9).
84. קביעתי זו מתיישבת אף עם עדותו של צד ג':
"היינו בפניקה ובלחץ רצנו להוצל"פ כמו משוגעים. אני, עורך הדין, רצנו לרשמת לעצור את זה. סיפרנו שהיה הסכם והוא ביטל אותו והשתמש בו בבית המשפט, לאחר הביטול.
לשאלת בית המשפט, התובעת ידעה מזה שרצתי לבית המשפט, למרות שהכונס והבנק ידעו שהיא ומחאג'נה גרים שם."
(עמ' 95, ש' 24-28)
וכן:
"היינו בבית משפט השלום יום קודם לכן, ובית המשפט אמר שזה לא עניין שלנו ויש לפנות להוצל"פ, ביום 23.6.2014 פנינו להוצל"פ. .... סיפרתי לה יום קודם ב-22.6, הייתי בטוח שבית המשפט יעצור את זה, וכך גם אמרתי לה. על סמך שעשו הסכם עם מחאג'נה בבית משפט השלום ..."
(עמ' 96, ש' 3-6)
85. לבסוף, מסקנה זו מתיישבת אף עם עדותה של התובעת, ממנה ניתן להבין כי הגם שידעה כי הפינוי קבוע ליום 23.6.2014, בחרה לעצום עיניה ולקבל את הסברו של צד ג' כי הפינוי יעוכב נוכח הסכמות אליהן הגיע עם כונס הנכסים. כדבריה:
"אני גם לא רציתי לדעת את המידע הזה [על הפינוי – ס.מ.], אם הכל בסדר. הוא אמר לי שהיה לו צו פינוי, אבל הוא לא היה סבור שזה הולך להתממש כי מחאג'נה הולכים להתפנות. היה הסכם."
(עמ' 16, ש' 1-2)
86. אשר על כן, אני קובעת כי התובעת ידעה על מועד הפינוי, לכל המאוחר, ביום 22.6.2014 – גם אם קיוותה, האמינה או סברה, על בסיס טענותיו של צד ג' להסכם עם כונס הנכסים, כי הפינוי לא יצא לפועל.
ג.5 – המועד בו נודע לצד ג' על הפינוי
87. שונים הדברים באשר לצד ג'.
אני מקבלת את עדות כונס הנכסים, הנתבע 2 כי ביום 29.5 .2014 נתלתה על דלת הכניסה לדירה (כמו גם נמסרה לד"ר מחאג'נה ביחידת הדיור הסמוכה) אזהרה בדבר הפינוי הצפוי ביום 23.6.2014 (הודעות הפינוי צורפו כנספחים ח' וט' לתצהיר הנתבע 2, נ/10). עוד אני מקבלת את עדותו של כונס הנכסים, הנתבע 2, כי דקות ספורות לאחר שנתלתה ההודעה, התקשר אליו צד ג' וביקש לברר פרטים אודות הפינוי (עדות עו"ד ג'ראיסי, עמ' 61, ש' 12-17) . בכך הונחה דעתי כי החייב (צד ג') ידע על הליך הפינוי ומועדו הצפוי.
88. מסקנה זו נתמכת בסעיף 8 למכתבו של ב"כ צד ג' לכונס הנכסים מיום 11.6.2014 בו צוין כי הפינוי נקבע ליום 23.6.2014 (נספח ז' לתצהיר התובעת), כמו גם החלטת בית המשפט מיום 18.6.2014 בת"א 25740-01-14 אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים ( לרבות צד ג' ומשפחת מחאג'נה) לפיה יפונה הנכס ביום 23.6.2014, כמו גם ה"בקשה הבהולה לעיכוב הפינוי" שהגיש ו צד ג' והתובעת ביום 22.6.2014 באותו תיק.
89. מסקנה זו נתמכת גם בעדותו של צד ג'.
"הודעתי לה בזמן שהיה הסכם שלא תדאג כי לא יפנו אותה. לא היא ולא מחאג'נה. זה היה ב-8.10.2013.
לשאלת בית המשפט האם לאחר שבוטל ההסכם הודעתי לה כי הוא בוטל, אני משיב שהודעתי לו שאני לא מקבל את הביטול ורק בית המשפט יכול לבטל. לא אמרתי לה שההסכם בוטל. אני לא צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, גם לאשתי לו.
ש. כאשר קיבלת את הודעת הפינוי שעומד להתבצע ב-23.6.2014 האם הודעת לתובעת?
ת. לא הודעתי לה. אני לא חייב להודיע לאף אחד. זו חובה של הכונס להודיע, לראות מי גר."
(עמ' 94, ש' 20-26)
90. עוד תאר צד ג' את האירועים ביום 22.6.2014, יום לפני הפינוי, ובמועד הפינוי, כפי שצוטטו לעיל (סעיף 83 לפסק הדין).
אשר על כן, אני קובעת כי צד ג' ידע על מועד פינוי הדירה מבעוד מועד. למרות זאת, לא הודיע עליו לתובעת אלא ביום 22.6.2014, יום לפני מועד הפינוי.
ג.6 – האם ההודעה הומצאה כדין
91. "הודעה על פינוי" הודבקה על דלת הדירה על-ידי שליח לשכת ההוצאה לפועל ביום 29.5.2014. כעולה מ"דו"ח על ביצוע פעולה מבצעית", ההודעה הודבקה על דלת "דירה 3 בכניסה ממול למעבר", וכן "לפי דברי השכנה מדובר בדירה זו. לא פותחים את הדלת יש מישהו בבית מסרבים לפתוח" (הודעת הפינוי ודו"ח ביצוע הפעולה צורפו כנספח ח' לתצהיר עו"ד ג'ראיסי, נ/10).
92. כפי שקבעתי, כונס ה נכסים ידע או היה עליו לדעת כי בדירה מתגוררת שוכרת, לפחות מיום 11.6.2014. משכך, בהתאם להוראות תקנה 97 לתקנות ההוצאה לפועל, היה עליו להמציא לדיירת (התובעת) הודעת פינוי בדואר רשום או על-ידי נציג של לשכת ההוצאה לפועל. בעדותו אף הודה כונס הנכסים כי אם היה יודע שהתובעת מתגוררת בדירה היה ממציא לה צו פינוי (עמ' 65, ש' 23-29). משקבעתי כי כונס הנכסים ידע כי התובעת התגוררה בדירה, לכל המאוחר ביום 11.6.2014, למעשה מתייתר הדיון בשאלה אם חדל לחובתו להמציא לתובעת את הודעת הפינוי. למעלה מן הדרוש אדון בשאלה האם עמד כונס הנכסים בחובתו להמציא את צו הפינוי כדין? לצערי, התשובה לשאלה זו היא שלילית.
93. על כונס הנכסים היה לפעול בשקידה ראויה וסבירה בניסיון לאתר את השוכרת - התובעת ולהמציא לה את הודעת הפינוי. חובה זו עומדת לצד חובתו להודיע לבעל הדירה - החייב, על הפינוי הצפוי. תכלית המצאת ההודעה, כאמור, מתן אפשרות למחזיק למצוא מקום מגורים חלופי ולפנות חפציו בצורה מכובדת ולחלופין לנקוט בהליכים לפי סעיף 65 לחוק ההוצאה לפועל . תכלית זו אינה מתממשת בהכרח על דרך של מתן הודעה לבעל הדירה. כך מורים חוק ההוצאה לפועל והתקנות שהותקנו מכוחו , וכך ראוי ונכון לפעול. בגדר כך היה על כונס הנכסים לשלוח לתובעת את הודעת הפינוי בדואר רשום עם אישור מסירה, לשלוח נציג של לשכת ההוצאה לפועל מספר פעמים לדירה עד שימצא את המחזיקה וימסור לידיה את הודעת הפינוי, לבקש מצד ג' את פרטיה של הדיירת ולנסות ליצור עמה קשר טלפוני, לברר מול משפחת מחאג'נה - שכניה של התובעת - את פרטיה של התובעת ועוד. בענייננו, לא נקט כונס הנכסים אף לא באחת מפעולות אלה והסתפק בידיעתו של החייב, בעל הנכס, על מועד הפינוי. בכך חטא לתפקידו.
94. כונס הנכסים מודה כי התייחס בביטול להודעות החייב, ככל הנראה מתוך חוסר אמון בבעל הדירה על רקע התנהלותו בכל הנוגע להליכי הכינוס וחוסר שיתוף הפעולה שלו עם הליכים אלה . דא עקא, דווקא משום מודעותו לחוסר שיתוף הפעולה של צד ג' עם הליך הכינוס, שומה היה על כונס הנכסים להעמיק ולחקור בדבר דיווח ו, גם אם המאוחר, על קיומה של דיירת בדירה, קל וחומר שעה שכבר נקבע מועד לפינוי הדירה, אשר היה בו להשפיע ישירות על אותה דיירת. מכל מקום, בהדבקת הודעת הפינוי על דלת הדירה לאחר ביקור אחד בלבד של נציג לשכת ההוצאה לפועל במקום – לא סגי.
מורם מהאמור עד כה כי אני קובעת כי כונס הנכסים התרשל בהמצאת הודעת פינוי לתובעת, המחזיקה בדירה.
ג.7 - מידע כוזב והטעיית רשמת ההוצאה לפועל
95. עוד טוענת התובעת כי כונס הנכסים וקבלן הביצוע מסרו מידע כוזב לרשמת ההוצאה לפועל במסגרת הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, ויצרו מצג שווא לפיו הפינוי הסתיים בשעה 9:00 בבוקר, על אף שזה הסתיים לאחר השעה 14:00. לטענת התובעת, מידע כוזב זה הוא אשר הוביל להחלטת הרשמת לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, מבלי לדון בה לגופה.
96. אין חולק כי הפינוי לא הסתיים בשעה 9:00 בבוקר אלא בסביבות השעה 14:00. כך עולה מדו"ח הפינוי אשר נחתם בשעה 14:19, כמו גם מעדותו של קבלן הביצוע (ע' 76, ש' 29-31). עם זאת, קבלן הביצוע וכונס הנכסים מכחישים כי מסרו מידע כוזב לרשמת ההוצאה לפועל. לטענת כונס הנכסים לא עדכן את רשמת ההוצאה לפועל כי הפינוי הסתיים זה מכבר. דברים אלו נמסרו על-ידי מזכירות ההוצאה לפועל לאחר בדיקה שנערכה מול קבלן הביצוע (ע' 64 , ש' 28-29). מקבלת אני את עדותו של כונס הנכסים כי הדברים המובאים מפיו בפרוטוקול הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי אינם אלא חזרה על דברי הרשמת בתחילת הדיון ולא דברים שנאמרו מפיו לאחר בדיקה שערך. כך תיאר בעדותו כונס הנכסים את הלך הדברים כפי שארעו בדיון ולפניו:
"אני מפנה לפתיח של פרוטוקול אותו דיון מיום 23/6. על בסיס מה שהרשמת כתבה בתחילת הפרוטוקול, אמרתי את שאמרתי. לא על סמך בדיקה עצמאית. אנחנו מדברים על השעה 9, אני הייתי בדיון קודם, לא היה לי אויר אפילו, וישר הגענו לדיון הזה, אך שאני נכנס, הרשמת אומרת שמבדיקה שעשתה עם מזכירות הוצל"פ עם המעקל, עולה שהפינוי בוצע. אז התבססתי על הדברים שהרשמת אמרה ולפיהם מבדיקה שעשתה מזכירות הוצל"פ עם המעקל, עולה שהפינוי הסתיים".
(ע' 64, ש' 19-24).
97. פרוטוקול הדיון שנערך ביום הפינוי תומך בגרסתו של כונס הנכסים. בתחילת הדיון ציינה הרשמת לפרוטוקול כי "דיון זה מתקיים לאור בקשה החייב שהוגשה היום . .., בגדרה ביקש החייב להורות על ביטול הפינוי שבוצע הבוקר (וכבר הסתיים, כך עלה מבדיקת המזכירות מול המעקל), מאחר ולטענתו בחלק מהנכס לגביו בוצע הפינוי, מתגוררת דיירת – הגב' נעמאת חמרה". בהמשך הפרוטוקול אמנם נרשם, מפיו של כונס הנכסים, כי "... בטרם התחיל הדיון, הסתיים הפינוי. מדובר בהתפרצות לדלת פתוחה והבקשה מתרוקנת מתוכן". אולם אני מקבלת כי לא מדובר אלא בחזרה על הדברים שנרשמו מפי כב' הרשמת בתחילת הדיון, על בסיס מידע שקיבלה המזכירות לאחר בדיקה מול המעקל .
98. שונים הדברים ביחס לקבלן הביצוע, עו"ד חאתם דוחא. עו"ד דוחא אישר כי פנו אליו ממזכירות לשכת ההוצאה לפועל בבקשה לברר את סטטוס הפינוי לקראת שעה 11:00, אולם לדבריו מסר כי "הפינוי בשיאו" . כדבריו:
"ש. כב' רשמת ההוצל"פ בהחלטה מאותו יום, אומרת שבבירור מול המעקל, עולה כי הפינוי הסתיים בסביבות השעה 9:00.
ת. לא זכורה לי השעה המדויקת, אבל זה לכיוון 11:00, לא זכורה לי שעה מדויקת, אבל זה היה אחרי 2-3 שעות לאחר ביצוע הפינוי. התקשר אליי פקיד ההוצל"פ, בירר אודות סטטוס הפינוי ועניתי שלא הסתיים, הפינוי בשיאו".
(ע' 81, ש' 1-4; עמ' 77, ש' 1-3; עמ' 80, ש' 26)
עו"ד דוחא מאשר, אם כן, כי התקשרו אליו בשעה 11:00 או סמוך לכך מלשכת ההוצאה לפועל וכי בתגובה מסר כי "הפינוי בשיאו". לרשמת ההוצאה לפועל, לעומת זאת, נמסר, כי הפינוי הסתיים בטרם החל הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע .
99. תמיהה נוספת בהקשר זה מעלים דברי ב"כ צד ג' במהלך הדיון בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי המתייחסים לשיחה שנערכה בינו לבין קבלן הביצוע סמוך לדיון כדלקמן: "... תוך כדי שבאתי התקשרה אלי הגברת חמרה ואמרה שהגיעו מפנים, דיברתי עם המעקל וביקשתי שייתן לי חצי שעה כי הכנתי את הבקשה. הוא אמר לי שאביא לו את החלטה ואני אפסיק". דברים אלה מחזקים דווקא את עדותו של עו"ד דוחא כי לא הודיע כי הפינוי הסתיים. עוד יצוין כי צד ג' עצמו נוכח בדיון בבקשה לעיכוב הפינוי ויכול היה על נקלה להעמיד את העובדות על אשורן.
100. מכל מקום, בין אם מסר קבלן הביצוע מידע בלתי מדויק למזכירות ההוצאה לפועל ובין אם מדובר בקצר בתקשורת, בענייננו אין בכך להעלות או להוריד, באשר לא שוכנעתי כי קיים קשר סיבתי בין המידע שנמסר לרשמת ההוצאה לפועל לעניין סיום הליך הפינוי לבין החלטתה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי. ואסביר.
101. עילת הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי (הבקשה צורפה כנספח 1 לכתב התביעה) הייתה אי מסירת הודעת פינוי לתובעת (סעיף 4 לבקשה).
עוד טען צד ג', כעולה מפרוטוקול הדיון, כי פינוי הדירה עומד בניגוד לסיכום דברים אליו הגיעו הצדדים ביום 8.10.2013 (סעיף 8 לבקשה) וכי הפינוי מבוצע בניגוד להסכמות אליהן הגיעו הצדדים באשר ליחס בין פינוי הנכס לבין פינוי משפחת מחאג'נה (סעיף 5 לבקשה) . עוד טען צד ג' כי חובו סולק במלואו (סעיפים 10-12 לבקשה).
102. כונס הנכסים טען כי הסיכום מיום 8.10.2013 בוטל על-ידי כונס הנכסים בפברואר 2014 וכפר בטענה להסכמות ביחס לעיכוב פינוי הדירה עד למועד בו יפנו בני הזוג מחאג'נה את דירתם. כן הפנה כונס הנכסים להסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של פסק דין ביום 18.6.2014 בת.א. 25740-01-14 ובה נקבע במפורש כי הפינוי יתבצע ביום 23.6.2014.
במענה לטענה בדבר מגורי התובעת בדירה טען כונס הנכסים כי בביקור שערך בדירה בנובמבר 2013 אמר לו צד ג' כי הוא עושה שימוש בדירה למגורים ולמשרד ולא הזכיר את התובעת. עוד טען כי לאחר שקיבל צד ג' את הודעת הפינוי התקשר לכונס הנכסים, אישר כי קיבל את הודעת הפינוי – ולא הזכיר את התובעת.
103. כעולה מהחלטת כב' הרשמת, לא מצאה הרשמת בטענות צד ג' – לרבות הטענה לאי מסירת הודעת פינוי לדיירת – בנסיבות העניין, עילה לעיכוב הפינוי (וכאמור, ב"כ צד ג' טען כי הוא מייצג גם את התובעת הגם שאין לו ייפוי כוח חתום על ידה שכן לא הצליח לפגוש אותה היום).
לעניין זה ראו נימוקי רשמת ההוצאה לפועל בהחלטתה:
"מאחר והפינוי כבר הסתיים טרם התחיל הדיון, דיון זה בעצם תאורטי.
עם זאת, לא ברור לי כיצד לא החייב ולא הגברת חמרה מצאו לנכון לאורך כל התנהלות התיק, להמציא הודעה כי בנכס מתגוררת דיירת שכן עלה שגם הדיירת וגם החייב וגם ב"כ החייב ידעו על קיומה של הדיירת ועל העובדה שבתיק הוצאה הודעת פינוי בסוף חודש מאי 2014 וצו פינוי בתחילת חודש יוני 2014.
ב"כ החייב טען שהיו הסכמות לפיהן בהתאם לפסק הדין שניתן ביום 18.6.2014, על-ידי בית משפט השלום בחיפה, במסגרת תיק 25740-01-14, לפיהן ההסכמות יחולו גם לגבי פינוי היחידה של החייב. הכונס טען בעניין זה כי ההסכמות היו רק אם הפינוי יתבטל ובנדון הפינוי נדחה על מנת לאפשר לצדדי ג' להתפנות מרצון. ב"כ החייב לא המציא כל אסמכתא לתמיכה בטענתו זו, ועל כן אין בידי לקבלה.
....
לאור האמור לעיל, נראה כי אכן כעת אין אפשרות לבטל / לעכב הפינוי שכבר בוצע ויתרה מכך, לא מצאתי כי יש עילה משפטית לעשות כן. כלל ידוע הוא שסמכות רשם הוצל"פ להורות על עיכוב הליכי מימוש משכנתא הינן מצומצמות, ולא מצאתי בנסיבות שתוארו לפניי, וזאת לאחר ששמעתי ארוכות הן את הכונס, הן את החייב והן את בא כוחו, התקיימו התנאים / העילות המצומצמות להורות על העיכוב המבוקש".
104. נוכח נימוקי ההחלטה מתנתק כל קשר סיבתי בין ההודעה השגויה בדבר סיום הפינוי עובר לדיון בבקשה לעיכוב ביצועו לבין ההחלטה לדחות את הבקשה. ברי כי בהיעדר קשר סיבתי בין המידע שנמסר לרשמת לבין החלטתה לדחות את הבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי, אין במחדלו של קבלן הביצוע, גם לו הוכח, בכדי לזכות את התובעת בסעד.
ד - נזקים לרכוש התובעת
ד.1 – נזק ממוני
105. איני מקבלת את טענת התובעת כי המפנים והשוטרים היו אלימים וברוטלים. התובעת נמנעה מזימון בתה או אנשים אחרים אשר היו עדים לפינוי, לטענתה, ויש לזקוף זאת לחובתה. אף לא נתתי אמון בעדות התובעת בהקשר זה.
106. עוד טענה התובעת כי הליך הפינוי ואחסון המיטלטלין במקום בו אוחסנו גרמו לנזק למיטלטלין.
107. להוכחת נזקיה הממוניים הגישה התובעת את חוות דעתו של השמאי ח'אלד סלאמה מיום 26.10.2014 (ת/3). כפי שהעידה התובעת, המיטלטלין אשר פונו מהדירה הועברו למחסן הנמצא בבעלות אשתו של צד ג'. המומחה ביקר בדירה ביום 10.10.2014 ומצא בה "ארונות מטבח, צלחת לווין המותקנת במרפסת המערבית" (שני עמודי תמונות צורפו לחוות הדעת) . כן ביקר המומחה בקומת עמודים מתחת לדירת מגורים הנמצאת בשכונת ספאפרה בנצרת ביום 15.10.2014 ובחן את תכולת הדירה שאוחסנה שם וכללה: רהיטים, מכונת כביסה, בגדים, תנור אפיה, נעליים, מכשירים חשמליים, ספה, צילומים משפחתיים, תמונות ק יר, מחשב, מקרר, גופי תאורה וכו'.
108. בחוות דעתו התייחס השמאי לנזקים בארבעה רכיבים כדלקמן:
א. פריטי ריהוט: ארונות, מזנון, שולחנות, כסאות, ספה, פינת אוכל וכו'. הפריטים שנבדקו נמצאו שרוטים ושבורים. שווי פריטי הריהוט נע בגבולות 34,400 ₪ ושיעור הנזק בגבולות 60%. משכך העריך השמאי את הנזק ברכיב זה בסכום של 20,640 ₪;
ב. דברי טקסטיל ובגדים – סדינים, מכסים, כריות, ריפוד מזרונים –בכולם נמצאו כתמים. עלות דברי הטקסטיל – 16,000 ₪;
ג. דברי חשמל – לחלק מהמכשירים נגרמו נזקים ועיוו תים המוערכים בכ-8,200 ₪;
ד. נזקים נלווים – דמי אחסון מיום 23.6.2014 עד למועד עריכת חוות הדעת, שישה חודשים, לפי 2,500 ₪ לחודש – 15,000 ₪.
109. מנגד, טען קבלן הביצוע, עו"ד חאתם דוחא, כי התובעת היא שארזה את רוב המיטלטלין, כי זה מה שהאריך את הפינוי, וכי הסבלים רק אספו את הקרטונים למשאית (ע' 83, ש' 9-13).
110. אומר מיד, אין בידי לקבל את חוות דעתו של מר סלאמה, וזאת מכל אחד מהטעמים הבאים:
א. חוות הדעת כללית וסתמית. חוות הדעת אינה מפרטת את הפריטים אליהם היא מתייחסת אלא בארבע קטגוריות כלליות. לא פורטו כנדרש הפריטים בכל אחת מהקטגוריות;
ב. יותר מכך, לא פורטו הנזקים הנטענים בכל אחד מאותם פריטים (שלא פורטו לכשעצמם) . אף לא צורפו תמונות של הנזקים הנטענים – אלא במהלך הדיון (עמוד אחד, שאינו ממצה את כלל הצילומים שערך השמאי, כעולה מעדותו) . יצוין כי בתמונות שצורפו לחוות הדעת, לא נראו פגמים, שריטות או שברים אליהם התייחס השמאי בחוות דעתו. איני מקבלת את עדותו של השמאי, לפיה לא ניתן לראות את הנזקים בתמונות, וכי האמור בחוות דעתו מתבסס על מראה עיניו (ע' 36 , ש' 17-18) כמו גם עדותו כי "אי אפשר לראות שבר או סדק או שריטה בצילום" (ע' 36, ש' 19-21);
ג. זאת ועוד, לא הוכחה שומתם של אותם נזקים (שלא תוארו לכשעצמם). אין להסתמך על אומדנה כללית המבוססת על הערכה כללית של נזקים. מדובר בנזק מיוחד המחייב הוכחה וכימות ;
ד. התובעת לא הוכיחה כי מדובר במיטלטלין שהיו בבעלותה וכי לא מדובר במיטלטלין שנמסרו לחזקתה מכוח הסכם השכירות. בהקשר זה יצוין כי בסעיף 12 להסכם השכירות פורט הריהוט במושכר, ובכלל זה ארון בחדר שינה ילדים, ארון בחדר שינה הורים + מיטה זוגית הכוללת 2 שידות. כאמור, לחוות הדעת לא צורפה רשימה של הרהיטים אליהם התייחסה חוות הדעת אלא נרשם בכלליות: "התכולה שנבדקה על ידנו, כללה מספר פריטי ריהוט שכללו ארונות, מזנון, שולחנות, כיסאות, ספה, פינת אוכל וכו'". בעדותו אישר השמאי כי לא ערך את האבחנה בין הרכוש בבעלותו של בעל הדירה ונשאר בדירה (שני עמודי התמונות) לבין זה שבבעלות התובעת . התובעת לא הציגה כל ראיות לבעלות במיטלטלין (שלא פורטו). בהקשר זה יש אף ליתן משקל לכך שהפריטים נישומו במחסן השייך לאשתו של צד ג' ולא בדירה שבבעלות התובעת;
ה. אשר לפרטי הטקסטיל, צרף השמאי לחוות דעתו תמונה של שקיות מלאות בגדים ובגדים המונחים באי סדר על גבי ריהוט. לא ניתן לראות ולהתרשם מנזק כלשהו לבגדי התובעת. ספק בליבי אם השמאי אשר החווה דעתו בחן את פרטי הלבוש הנזוקים לטענתו. מכל מקום לא פרט את פרטי הטקסטיל, לא תאר ולא תעד את הנזקים שנגרמו להם. אף לא הוכח כי הנזקים הנטענים (כתמים) הם פועל יוצא של הפינוי ולא של צורת האחסון עצמה, כמו גם לא ה וכח כי אותם כתמים נטענים אינם ניתנים להסרה, קרי, כי המדובר בנזקים קבועים;
ו. ועוד, חוות הדעת גם ברכיב זה כללית וסתמית. השמאי לא פרט כמה כריות, כמה סדינים וכמה מזרונים בדק, כמה מהם היו מוכתמים, ועל בסיס מה העריך את "סך הכל נזקי דברי טקסטיל" בסכום של 16,000 ₪. האם מדובר בעלות הפריטים, בניקויים או בהערכה כללית, ואם כן – על מה היא מבוססת ;
ז. באשר לנזקים נטענים למוצרי החשמל של התובעת, אשר הוערכו על ידי השמאי בסך של 8,200 ₪, קבע השמאי כי "חלק מהמכשירים נגרמו נזקים כפופים ועיוותים". השמאי לא פרט לאילו מכשירים התייחס, מה הנזק שנגרם לכל אחד מהם או כיצד הגיע לעלות של 8,200 ₪ דווקא. השמאי אף לא צרף לחוות דעתו תמונות המציגות מכשיר חשמלי מכופף או מעוות. התובעת אף לא הציגה קבלות של אותם "מכשירי חשמל" שניזוקו, להוכחת בעלותה בהם. די בכך לדחות את חוות הדעת השמאית במלואה.
111. בהעדר רשימת ציוד מסודרת לגביה נערכה השמאות, בהעדר הוכחת נזק לרכוש (אף בראשית ראיה), כמו גם העדר אומדן אקטוארי לתחשיב הנזקים, אני דוחה את חוות דעת השמאי במלואה. משמדובר בנזק מיוחד הניתן להוכחה, אף איני מוצאת לנכון לפסוק פיצויים בגין נזק רכושי על דרך האומדנה.
112. ערה אני לטענת הנתבעים לפיה הוזמן השמאי לתת חוות דעת על ידי צד ג'. אכן, התובעת העידה כי הכירה את השמאי דרך צד ג' (ע' 21 ,ש' 16-17), וכי פגשה אותו לראשונה עת הגיע לפגוש את צד ג' בנכס. כך מעדותה:
"חוסני היה למטה הדירה הייתה פתוחה ואני הייתי בדירה. חוסני פתח את הדירה וירד למטה לראות את הנזקים שנגרמו לדירה השניה".
(ע' 21, ש' 20-21)
"הוא שאל אם אני מעוניינת באותו שמאי, הוא נתן לי את הכרטיס שלו, התקשרתי אליו ואמרתי שאני רוצה לרכוש את שירותיו."
(ע' 21, ש' 25-26)
113. לא הובהר מדוע התובעת נכחה בדירה ביום בו הופיע השמאי, לאחר שפונתה זה מכבר, או מדוע היה על השמאי לבקר בדירה לצורך הכנת השומה שהזמינה התובעת. דא עקא, איני מוצאת כי טענות אלה רלוונטיות להליך, קל וחומר בנסיבות העניין, משנדחתה חוות הדעת מיסודה .
ד.2 – נזק לא ממוני
114. עוד טוענת התובעת כי פינויה מהדירה ללא התראה מראש גרם לה ולבתה עגמת נפש, בושה, הלבין פניה אל מול השכנים והמכרים ופגע בכבודה בצורה אנושה.
115. סעיף 76 לפקודת הנזיקין קובע עיקרון כללי למתן פיצויים בקובעו:
"...
(1) סבל התובע נזק, יינתנו פיצויים רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע;
(2) סבל התובע נזק ממון, לא יינתנו לו פיצויים בשל הנזק אלא אם מסר פרטים עליו בכתב התביעה או בצירוף לו".
"נזק" מוגדר בסעיף 1 לפקודת הנזיקין כ: "אבדן חיים, אבדן נכס, נוחות, רווחה גופנית או שם-טוב, או חיסור מהם, וכל אבדן או חיסור כיוצאים באלה ".
116. בע"א 1338/97 תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' ראבי, פ"ד נז (4) 673 עמד בית המשפט על האפשרות לפסוק נזק לא ממוני ועל אופן הערכתו, נוכח הוראות סעיף 76 לפקודת הנזיקין:
"הוראה זו חלה על נזק בשתי משמעויותיו – רכושי ולא רכושי. הדבר עולה מהגדרת המושגים 'נזק' ו 'נזק ממון' בסעיף ההגדרות של הפקודה. המושג 'נזק' כולל בתוכו הן נזק ממון הן נזק שאינו ממוני, אלא שבנזק ממוני נדרש התובע לפרט פירוט מיוחד של מרכיבי הסעד המתבקש על-ידיו. בנזק ממון ובנזק שאינו ממוני מתחייב מדין הנזיקין כי פיצוי יינתן רק בשל אותו נזק העלול לבוא באורח טבעי ממהלכם הרגיל של הדברים, וככל שהוא בא במישרין מעוולת הנתבע. עיקרון זה מנחה גם בענייננו.
...
כהערה כללית ראוי להעיר בהקשר זה כי בשיטות משפט שונות ניטש ויכוח עקרוני על עצם השאלה אם מן הדין להעניק פיצויים על נזק בלתי רכושי, ומוכרות השגות עקרוניות כנגד מתן פיצויים כספיים על נזקים מסוג זה (י' אנגלרד 'יסודות האחריות בנזיקין' דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית, בעמ' 164). אף שבצד ההשגות מוכרות גם התשובות להשגות, עדיין קיימת רתיעה מפני הכרה מלאה בנזקים בלתי רכושיים, 'רתיעה זו מקורה גם בחשש של העמדת פנים מצד הניזוק, במיוחד כאשר הנזק הבלתי רכושי אינו נראה לעין' (שם, בעמ' 166). "
ומכאן לענייננו.
117. אני מקבלת שפינוי פתאומי של אדם מדירת מגוריו בה התגורר במשך שבע שנים ובה מצויים כל חפציו עלי אדמות , מבלי לאפשר לו שהות על מנת לארוז חפציו, למצוא מקום מגורים חלופי או מקום לאחסן את חפציו - מעמיד את המפונה בסיטואציה קשה ביותר. דברים אלה מקבלים משנה תוקף משמדובר באם לבת המתגוררת עמה. עוד אני מקבלת כי פינוי אדם מדירתו על-ידי ההוצאה לפועל ובליווי שוטרים הנו משפיל ומבזה, גורם בושת פנים, כלימה, פגיעה בכבוד ובשם הטוב. מעבר להכרה הכללית בדבר קשר סיבתי בין פינוי ללא הודעה מראש לבין נזק לא ממוני על גווניו השונים השתכנעתי כי בנסיבות העניין חוותה התובעת את הפינוי באופן קשה ביותר.
118. יחד עם זאת, איני מוצאת להורות על פיצויה של התובעת בגין עגמת נפש או נזק לא ממוני אשר נגרמו לבתה בשל פינוי הדירה ללא המצאת הודעה מוקדמת, שכן בתה של התובעת אינה צד להליך זה ואף לא הוכח הנזק הנטען בכל הנוגע אליה.
עוד אני מקבלת את טענת הנתבעים כי יש לייחס לתובעת אשם תורם בשל עצימת עיניים מטעמה בכל הנוגע להליכי הכינוס ופינוי הדירה, אי מסירת הודעה על חזקתה בדירה לכונס הנכסים וללשכת ההוצאה לפועל (עמ' 13, ש' 28-32) , אי המצאת הסכם השכירות לכונס הנכסים וללשכת ההוצאה לפועל, היעדר פניה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לעיכוב ביצוע הפינוי מבעוד מועד, עצימת עיניים ביחס למועד הפינוי ועוד. ודוק: התובעת ידעה על ה כינוס מ-2012 (עמ' 13, ש' 24-27). כאמור, כעולה אף מעדותה, בחרה לקבל את דברי צד ג' כי הגיע להסכם בינו לבין כונס הנכסים וכי הפינוי יידחה על פני בירור ונקיטת צעדים אקטיביים ליידוע כונס הנכסים ולשכת ההוצאה לפועל על מגוריה בדירה ועמידה על זכויותיה.
119. לאחר ששקלתי את כלל השיקולים, לחומרה ולקולא, אני פוסקת לתובעת פיצויים בגין נזק לא ממוני בסכום כולל של 40,000 ₪.
ה – ההודעה לצד ג'
120. אני מקבלת את טענתו החלופית של כונס הנכסים כי צד ג' נושא באחריות לנזקיה של התובעת.
כפי שקבעתי, צד ג' קיבל את הודעת הפינוי. עוד קבעתי כי צד ג' לא הודיע לכונס הנכסים על קיומה של הדיירת בדירה עד סמוך למועד הפינוי, וגם אז עשה זאת באופן סתמי וכללי, מבלי למסור פרטים מזהים של הדיירת או להמציא את הסכם השכירות. עוד אני מקבלת את טענתו של כונס הנכסים כי בעת הביקור בדירה בנובמבר 2013 לא אמר לו צד ג' כי הדירה מושכרת. אשר על כן, צד ג' הטעה את כונס הנכסים בכל הנוגע ל קיומה של הדיירת בדירה עד סמוך למועד הפינוי, לא שיתף עמו פעולה ולא המציא לו מידע ומסמכים הנדרשים לשם ביצוע תפקידו.
121. עוד אני קובעת כי צד ג' לא יידע את התובעת בדבר מועד הפינוי, למרות שזה היה ידוע לו מבעוד מועד , ואף כשעשה כן, אמר לה שהגיע להסכם עם כונס הנכסים ביחס לעיכוב פינוי הדירה. ברי כי לו יידע צד ג' את התובעת בדבר מועד הפינוי הצפוי מבעוד מועד או מביא לידיעתה את הודעת הפינוי שנתלתה על דלת הדירה – היו נמנעים נזקיה של התובעת.
אשר על כן, אני מקבלת את ההודעה לצד ג' בשיעור 75%.
122. סיכומם של דברים, אני קובעת כי כונס הנכסים הפר חובתו להמציא את הודעת הפינוי לידי התובעת. עוד אני מקבלת את ההודעה לצד ג' שהגיש כונס הנכסים נגד בעל הדירה בשיעור של 75%.
ו – דיון והכרעה בטענות התובעת נגד הבנק
123. עיקר טענותיה של התובעת נגד הבנק הן כי התרשל בכך שלא עדכן את כונס הנכסים בדבר מגוריה של התובעת בדירה , על אף שמידע זה היה בידיו (ובידי פקידיו) . עוד טוענת התובעת כי הבנק נושא כלפיה אחריות מכוח דיני השליחות, שכן הוא הזוכה בתיק המימוש, ושולחו של כונס הנכסים.
אומר מיד, לא מצאתי כי יש ממש בטענות אלה של התובעת.
124. אני מקבלת את עדות העדים מטעם הבנק כי לא שררו כל יחסי ידידות מיוחדים בינם לבין התובעת ודוחה את עדותה של התובעת בהקשר זה, אשר הייתה כללית ותוקפנית. ברי כי אין בכך שהתובעת הופיעה בבנק לשלם את חובותיו של בעל הדירה בכדי להצביע על ידיעת פקידי הבנק בדבר מגוריה בדירה , ועדות עובדי הבנק לא נסתרה בהקשר זה.
מקובלת עלי עדותו של מר חוסאם אגבריה, מנהל מרחב גביה - צפון בבנק, כי התובעת הציגה עצמה כידידה של צד ג' אשר ביקשה לסייע לו בתשלום חובותיו (ע' 43 , ש' 6-7); כי לא ידע כי התובעת מתגוררת בדירה (עמ' 40, ש' 25-30; עמ' 43, ש' 8-9; ש' 23-25); כי ידע על הפינוי, אולם לא הכיר את זהות המפונה (ע' 40 , ש' 13-16); כי ידע שמשפחת מחאג'נה צריכה להתפנות אולם לא ידע אם היו דיירים נוספים בנכס (ע' 41 , ש' 1-2); כי הבין שביום הפינוי היו אמורים לפנות את הדירה בעוד משפ' מחאג'נה התחייבו להתפנות מאוחר יותר (ע' 41 , ש' 18-19).
כן מקובלת עליי עדותו של מר בסאם חלבי, אשר כיהן בתקופה הרלבנטית בתפקיד מנהל מחלקת משכנתאות בסניף חיפה של הבנק, כי לא ידע על זיקה כלשהי של התובעת לדירה (עמ' 53, ש' 12-14); כי לתובעת דירה משלה בחיפה (ע' 53, ש' 22); כי ידע שהתובעת מפקידה כספים על חשבון חובו של צד ג', כי לה עצמה אין פיגורים וכי היא ידידה של צד ג' (ע' 53, ש' 12-14) וכי : "היא עזרה לו לקבלת המשכנתא והיו ידידים הייתה עוזרת לו באה איתו נוכחת איתו" (ע' 52 , ש' 32-35).
125. זאת ועוד, אף אם בעת הפקדת כספים לחשבון ההלוואה של צד ג' זיהתה עצמה התובעת כדיירת בדירה - התובעת לא הציגה אלא שלושה אישורים על הפקדות לחשבון ההלוואה של צד ג', כאשר המועד של האחרון בהם כשנה לפני מועד הפינוי (1.1.2012, 27.3.2013, 11.6.2013). בנסיבות אלה לא ברור מדוע סבורה התובעת כי היה על פקידי הבנק לדעת כי עודה מתגוררת בדירה. ויודגש, התובעת לא טענה כי מסרה לבנק את הסכם השכירות או כי עדכנה אותו במועדים נוספים ביחס להמשך מגוריה בדירה .
126. אף איני מקבלת את טענת התובעת כי בשים לב לכך שהבנק שלח לה מכתבים למען הדירה - יש לקבוע כי ידע כי היא מתגוררת בדירה. בהקשר זה הגישה התובעת הרשאה לחיוב חשבונה בבנק (נ/8) ואישור על סילוק הלוואה מיום 31.1.2013 (נ/9). בשני המסמכים מצוין מען הדירה ככתובתה של התובעת. ואולם, מכתבים אלה נשלחו בקשר לענייניה האישיים של התובעת. מכתבים אלו אינם מצויים בתיק הנכס או בתיקו של צד ג'. לא ניתן לצפות מהבנק או פקידיו כי יצליבו בין מסמכים המצויים בתיקים שונים ו/או יגיעו למסקנות על בסיס מסמכים אלה. לא זו בלבד שלא ניתן לצפות כי יעשו כן, אף אינם יכולים לבצע פעולות על בסיס היקשים, מסקנות או ידע אישי. אם ביקשו התובעת או צד ג' לעדכן את הבנק בדבר מגורי התובעת בדירה, היה עליהם למסור לבנק הודעה על כך, בהתאם לנהלי הבנק, ולצרף את הסכם השכירות. במאמר מוסגר יצוין כי כעולה מהסכם המשכנתא, שומה היה על צד ג' לקבל את רשותו של הבנק להשכרת הדירה . למעלה מן הדרוש אציין כי מעדותו של מר באסם חלבי, נציג הבנק, עולה כי "המכתב הזה יוצא מירושלים ממחלקת סילוקין ולא קשור לסניף" (ע' 55 , ש' 20) וכי המכתב נשלח לכתובת אליה מבקש הלקוח כי יישלח (ע' 55 , ש' 24).
127. אף איני מקבלת את טענת התובעת כי כונס הנכסים הוא שלוחו של הבנק. כונס הנכסים אינו שלוחו של החייב או של הנושה אלא קצין בית המשפט, הפועל על-פי הוראותיו. לעניין זה ראו פסק הדין בע "א 8410/06 ‏ ‏ אהובה נקש נ' בנק לאומי לישראל למשכנתאות בע"מ (28.12.2008):
"במשפט הישראלי הוכר כונס הנכסים כבעל מעמד של קצין בית המשפט הפועל בשמו Officer of the Court) ) לצורך מילוי תפקידו (רע"א 7287/06 שלמה ובר - כונס הנכסים למכירת הדירה נ' יעקב יונה (12.6.2008)), עוד נאמר, כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה אשר הציע או ביקש את מינויו, ולפיכך מחויבותו היא כלפי בית המשפט ולא כלפי מי מבעלי הדין; הוא אינו מהוה שלוחו של בעל הדין שביקש למנותו (רע"א 10420/07 אלברט כהן נ' מצליח מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (28.4.2008); רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007)). על כן טעונות כל הפעולות הננקטות על ידי כונס הנכסים לצורך מימוש תפקידו, לרבות מכירת הדירה, אישור מטעם בית המשפט הממנה. וכיוון שכונס הנכסים הוא קצין בית המשפט ופועל בשמו, עליו למלא את תפקידו באופן אובייקטיבי, תוך נאמנות למשימה שהטיל עליו בית המשפט, בנוסף לחובות האמון והזהירות כלפי הזולת לסוגיו, נושים ואחרים (ראו רע"א 2077/92 אדלסון נ' רייף, פ"ד מז (3) 485 (1.7.1993); (ע"א 1034/92 רמות זכרון בע"מ (בכינוס נכסים) נ' וולף, 20.1.1993); ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 20, 26 (1975)). ..."
די בדברים אלה כדי לדחות את התביעה כנגד הבנק.
ז - סוף דבר
128. אשר על כן, אני מורה כדלקמן:
א. התביעה נגד בנק ירושלים נדחית. התובעת תשלם לבנק שכר טרחת עו"ד בסך 12,000 ₪. בחישוב ההוצאות לקחתי בחשבון את התארכות ההליכים, במיוחד נוכח התפרצויותיהם של התובעת וב"כ אשר גרמו להתפרשות שמיעת עדותה של התובעת על פני שלוש ישיבות .
ב. התביעה נגד כונס הנכסים מתקבלת בחלקה. כונס הנכסים (עו"ד ג'ראיסי) ישלם לתובעת פיצויים בסכום כולל של 40,000 ₪. כן ישלם כונס הנכסים לתובעת הוצאות בסכום כולל של 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪.
ג. התביעה נגד עו"ד דוחא נדחית. בנסיבות העניין יישא כל צד בהוצאותיו.
ד. צד ג' ישלם לכונס הנכסים 75% מהסכומים בהם חויב כונס הנכסים – פיצויים, הוצאות ושכר טרחה.
כן ישלם צד ג' לכונס הנכסים הוצאותיו בסך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 15,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך שלושים יום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ותסגור את התיק.

ניתנה היום, ב' תמוז תש"פ, 24 יוני 2020, בהעדר הצדדים.