הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 20283-05-17

בפני
כבוד ה שופט יואב פרידמן

תובעים
פלוני

נגד

נתבעים

  1. פארוק עפיפי
  2. מוחמד זועבי
  3. קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

ובענין

המודיעה

צדדי ג'

קרנית-קרן לפיצוי נפגעי תאונת דרכים

נגד

  1. פארוק עפיפי
  2. מוחמד זועבי
  3. סטארס אקספורט מיטאלס בע"מ

החלטה (בשאלת סיווג האירוע)

1. תביעת נזקי גוף בגין תאונה מיום 03.06.14. התביעה הוגשה כנגד הנתבע 1 (להלן: "פארוק") שנטען שהיה נהג המלגזה המעורבת ומעבידו של התובע. לגבי הנתבע 2 (להלן: "מוחמד"), נטען בתביעה שמוחמד היה בעל המלגזה ומזמין העבודה. הנתבעת 3 הינה קרנית. האחרונה שלחה הודעת צד ג' לפארוק בתורת הנהג והמשתמש במלגזה המעורבת, למוחמד בתורת בעל המלגזה או מתיר השימוש, ולחברה נוספת סטארס אקספורט מיטאלס בע"מ (להלן: "סטארס") שצוין אף לגביה שהייתה בעלים רשום או מתירת שימוש ביחס למלגזה המעורבת (פרטי אותה חברה התקבלו ממוחמד, שטוען שעבד בחברה זו כשכיר).

התביעה הוגשה בעילות חלופיות, האחת לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "החוק"), השנייה בעילה נזיקית. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 19% (קביעה המחייבת לפי סע' 6ב' לחוק, היה ובתאונת דרכים עסקינן).
למידה ויקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים, צירף התובע חוות דעת אורתופדית שקבעה נכות משוקללת בשיעור 21.35%.

2. התיק נקבע להוכחות בשאלת סיווג התאונה, וככל שתתקבל הטענה כי בתאונת דרכים עסקינן – גם בשאלת חבותם של צדדי ג' כלפי קרנית. אקדים ואציין מסקנתי כי לא מדובר בתאונת דרכים.

גרסת התובע ניתנה בשני תצהירים שהוגשו: האחד מיום 10.12.17 והשני מיום 17.06.18.

להלן אעמוד על עיקרי עדותו של התובע: בתצהירים, ולעת חקירתו. ביחס לפרטים מסוימים אזכיר כבר כעת גרסתם של העדים הנוספים שהעידו, פארוק ומוחמד

3. א. במועד התאונה עבד התובע בפירוק גג והרכבת לוחות פאנלים – עבודה שהתבצעה לפי הזמנתו של מוחמד.

הערה שלי י.פ. – אקדים ואציין כי אף מוחמד מודה כי הוא שהזמין בשם חברת סטארס את ביצוע העבודות של החלפת גג האזבסט לגג פנלים. אין מחלוקת כי הזמין את העבודות מפארוק, וכי שילם לו במזומן, כאשר פארוק העיד כי אותה עת היה בקשיים כלכל יים (הוא אישר שכיום הינו בפש"ר), ולכן לא יכול היה להוציא חשבונית על שם החברה בשליטתו. מוחמד אישר כי ידע הדבר וכי שולם לפארוק במזומן. התובע לא היה בר דברו והעבודה הוזמנה כולה מפארוק.

ב. התובע ציין אף הוא לעת חקירתו, כי פארוק הוא מי שנשכרו שירותיו לביצוע העבודה, והוא זה שהעסיק התובע . וכפי ששולם לפארוק בשחור, כך שילם גם פארוק לתובע בשחור, אך היחסים בין פארוק לתובע היו יחסי העסקה שבין עובד למעביד . לדברי התובע, שילם לו פארוק כל כמה ימים בסביבות 250 ₪.

ג. פארוק מצידו אישר גם הוא תשלום בלא אסמכתא , הן לו והן לתובע, אולם להבדיל ציין כי מוחמד פנה אליו, והוא מצדו פנה אל התובע על מנת שיבצעו את העבודה יחד, כלומר מדובר היה בעסקה משותפת, כאשר התובע והוא, היו אמורים להשתכר מן העבודה בדיוק אותו סכום, לאחר ניכוי הוצאות בגין חומרים ותשלום לעובדים נוספים. ההבדל בגרסאות הינו שפארוק אמנם שימש כצינור להעברת הכספים ; אך לגרסתו, ובשונה מגרסת התובע, לא העסיק הוא את התובע, אלא מדובר היה בעבודה משותפת לו ולתובע.

ד. התובע אישר בחקירתו כי פארוק הוא שמסר לו שמוחמד בעל העסק. הוא נשאל אם ידע שפארוק היה בשלילת רישיון בזמן המקרה והשיב שלא. יוער כי, פארוק עצמו טען כי בכלל לא היה בשלילה, אלא היה בעל רשיון נהיגה בזמן המקרה ואף בעל רשיון לנהיגה על ציוד מכני. מצידי אעיר, כי מי שרוצה להוכיח כי לפארוק היה רשיון נהיגה תקף בזמן המקרה, הוא שצריך להגיש רישיון נהיגה בתוקף ויכול היה לפנות בבקשה למתן צו למשרד הרישוי, לגבי סוגי הרשיון בתוקף שהיו לפארוק בזמן התאונה.

4. התובע מתאר כי לעת ביצוע העבודה היה נתון בתוך "כלוב" (דולב, ארגז פלסטיק גדול), אשר הועלה למעלה באמצעות מלגזה. הוא מדגיש כי מספר הרישוי של המלגזה אינו ידוע לו (פרטים על כך - בהמשך). מכל מקום, היה ברור לו באתר עצמו, שמוחמד הוא בעל המלגזה, שכן זו הייתה מצויה בשטח עת החלו בעבודות, ומוחמד הוא שנתן להם את המלגזה לשימושם.

5. המלגזה הייתה נהוגה על ידי הנתבע 1, פארוק. לתובע היה ברור כי היא הייתה שייכת לנתבע 2, מוחמד, שכן מוחמד הוא שהתיר השימוש בה, ככזו שנמצאה באתר מלכתחילה, והתובע שמע מפארוק שמוחמד הוא שהביא המלגזה. ידיעתו של התובע בעניין זה נסמכת על התרשמות בלתי אמצעית ומה ששמע מפארוק, ולא על חקירה ודרישה ביחס לבעלים הרשום של אותה מלגזה, שאת מספרה אינו יודע כלל.

6. פארוק, אחיו באהא, והתובע עבדו בעבר כצוות לביצוע עבודות בחדרי קירור (עבודה שבוצעה יחד או עבור דודו של פארוק, ואין קשר לסוג העבודה שבוצעה במקרה דנן, אך הצדדים עבדו בעבר במשותף). חודש וחצי לפני התאונה התקשר פארוק לתובע ושאל אותו אם הוא רוצה לעבוד אתו בפירוק גג והרכבת פאנלים עבור מוחמד, אשר רצה לפתוח מינימרקט ביפיע. התובע אישר לעת חקירתו, כי לא עבד כ-3 שנים עובר לתחילת העבודות נשוא תביעה זו, בעקבות פגיעה רצינית בתאונה קודמת משנת 2012 (שהייתה אף היא תאונת עבודה מוכרת מל"ל, והתובע ציין כי בסופו של דבר קבע לגביה המל"ל נכות צמיתה בשיעור 10%). עם זאת, כאשר התקשר אליו פארוק, כבר הגיע למצב שבו נזקק לכסף, ולכן הסכים לקבל על עצמו את העבודה, למרות שהיה פגוע ברגלו הימנית מאותה תאונה קודמת. לעת חקירתו חזר על כך כי הספיק לעבוד באתר, עד שנפגע בתאונה נשוא התיק, בסביבות חודש או אולי קצת יותר.

7. העבודה הוזמנה אפוא על ידי מוחמד, ואת השכר קיבל התובע במזומן מפארוק. אחרי שהסתיימה העבודה הפעיל מוחמד את המינימרקט. לתובע לא ידוע אם המינימרקט הופעל על ידי חברה שמוחמד עבד בה (אקדים ואציין שזו גרסת מוחמד – י.פ). מבחינת התובע, המקום היה של מוחמד, וכך גם המלגזה.
העבודה הייתה כאמור להחליף גג אסבסט בגג פאנלים, והתובע ציין כי מוחמד הוא שקנה הפאנלים. עם זאת, לא כל העבודה התבצעה בגובה. חלק מן העבודה לשמה שכר פארוק את מוחמד הייתה להשלים את המבנה הקיים בתוספת בנייה.

8. בחזרה לאירוע התאונה: לעת התאונה, הורם התובע למעלה כשהוא נתון בתוך הארגז, באמצעות שיני המלגזה, כאשר מי שהרים אותו לתקרה היה פארוק. הוא ביקש לקשור חוט קשירה לצורך בניית התקרה החדשה (החלפת תקרת אסבסט בתקרת פאנלים). לגרסתו בתצהיר, לאחר שסיים את העבודה, התיישב הוא על ברזל המלגזה, ורגליו היו בתוך הכלוב. הוא המתין כי פארוק יוריד אותו למטה. בזמן שהמתין היתה ידו השמאלית מונחת לצד הגוף.

9. באופן פתאומי ובלא התראה, החל פארוק להוריד את שיני המלגזה למטה במהירות. אז נמחצה ידו השמאלית של התובע מתחת למנגנון המלגזה.

10. התובע צרף כמה תמונות שצולמו במהלך העבודה באתר, לרבות תמונה וסרטון. מדובר בתמונות של המלגזה המעורבת לפי טענתו. לדבריו , התמונות צולמו על ידי העובדים באתר, ונשלחו לפלאפון שלו, עוד לפני אירוע התאונה. לא רק תמונות המלגזה אלא גם תמונות נוספות שהיו חלק מן העובדים מצלמים באתר להנאתם. הוא ידע גם לנקוב בשמו של העובד שצילם המלגזה (חאלד), אותו לא זימן לעדות. אלא שהתמונות והסרטון לא כללו את מספר המלגזה, שהתובע מציין שאינו ידוע לו. התמונות הוצגו גם במהלך החקירה, כמו גם אותו סרטון, ממנו ניתן להתרשם בבירור שהמלגזה, אשר למעורבותה נטען, היא מלגזת עמוד. כלומר, שיני המלגזה עולים ויורדים בכוח מכאני או הידראולי למעלה ולמטה, על גבי שני עמודי המלגזה (תרנים). העמודים מגיעים לגובה ניכר, שבהערכה ויזואלית לא מדויקת עולה לפחות כדי 2 מ', אם לא למעלה מזה. צבע המלגזה שצולמה הינו צהוב.

11. לעת חקירתו הוסיף התובע מספר פרטי רקע:

א. העבודה התבצעה בגובה, כך שלא מדובר היה על הרמה והורדה חד פעמיים. הארגז חובר לשיני המלגזה באמצעות ראצ'ט (איש מן העדים , כולל התובע, לא זכר מי בדיוק חיבר את הארגז, ומדובר ככל הנראה בפעולה משולבת של העובדים באתר). התובע נכנס לארגז, פארוק היה מסיע אותו לנקודה שמתחת לנקודה בה היה אמור לבצע העבודה בגובה, מרים עם שיני המלגזה את הארגז שבו ישב התובע, התובע היה מגיע לגובה, מבצע את פעולת הקשירה, וכשהיה מסיים, היה פארוק שב ומוריד אותו למטה, כשהחבל היה עודנו אחוז בידיו. התובע היה אמור לקשור את המשך החבל בנקודה הבאה בגובה.
או אז, היה פארוק נוסע עם המלגזה לאותה נקודה, שב ומרים את התובע שהיה קושר אותו בנקודה הבאה, שב ומוריד אותו, וחוזר חלילה. ברור שהתובע לא נאלץ לצאת ולהיכנס אל הארגז וממנו, אלא פשוט היה מוסע מנקודה לנקודה, כפי שאישר, כאשר בין הנקודות היה מועלה ומורד באמצעות המלגזה.

ב. התובע ציין נתון נוסף, שההורדה שבה נפגע הייתה הפעולה האחרונה שהיה אמור לבצע אותו יום. במילים אחרות, לעת פגיעתו כבר הסתיימה הנסיעה הצפויה במלגזה, שכן תמה העבודה לאותו יום, והתובע היה אמור, כאשר יגיע הארגז לגובה הקרקע, פשוט לצאת ממנו ולנסוע לביתו, בתום יום העבודה. ברור שלפי גרסת התובע ארעה אפוא הפגיעה, כאשר מחד תמה נסיעת המלגזה, ומאידך טרם החל שלב היציאה של התובע. הוא נפגע לגרסתו (ולגרסת פארוק) במהלך הורדת הארגז באמצעות שיני המלגזה, כשידו נמחצה בין תרני (עמודי) המלגזה, היות וידו הייתה מונחת בצד, מחוץ לארגז.

ג. התובע לא זכר בתחילה, אולם במהלך חקירתו נזכר, כאשר עומת עם הנתון, שהיה אכן פיגום באתר. אולם, לצורך העבודה בגובה לא היה נוח לעבוד עם הפיגום, שכן הקרקע הייתה עשויה מעפר, לכן נעשה שימוש במלגזה.

בעניין אחרון זה העיד גם פארוק כי אכן היה פיגום, אולם מדובר היה בפיגום נייד על גלגלים, בו לא ניתן היה לעשות שימוש מעשי לצורך ביצוע העבודה הספציפית במהלכה נפגע התובע, שכן הקרקע הייתה חולית אותה עת (טרם נוצקה רצפה), כך שהעבודה עם הפיגום לא הייתה מעשית.

12. התובע שב בחקירתו על כך כי פארוק הוריד את הארגז בתום הקשירה, באופן פתאומי, וכך נמחצה ידו. התובע נקב בשמו של באהא, אחיו של פארוק, ואף עובד נוסף שבשמו נקב, כמי שראו בעיניהם את התאונה. יחד עם זאת, לא זימן אותם לעדות למרות שציין כי אין לו מניעה לעשות כן . לא היה לו אפוא הסבר קביל להימנעותו מזימונם של עדי ראייה נוספים לתאונה. הרושם הוא שגם מפארוק לא הייתה מניעה לגבות תצהיר, שכן עדותו תמכה בעיקרה בזו של התובע, חרף העובדה שלפי הנטען, מדובר על מלגזה לא מבוטחת או שביטוחה לא נודע, ופארוק הינו צד ג' בהודעה ששלחה קרנית. חרף זאת העיד בהתאמה לגרסת התובע. בשונה מעד נוסף שלא התרתי העדתו בלא תצהיר, מטעמי שוויון דיוני, ואף לאור העובדה כי עדותו הייתה בעלת נפקות פחותה (ראה בהמשך), לא ראיתי למנוע מפארוק האפשרות להעיד, בהיותו בעל דין הן בתביעה העיקרית והן בהודעת צד ג' של קרנית.

זאת ועוד, גרסת התובע הייתה לא מפתיעה, שכן ניתנה בתצהיר, ועיקרי גרסתו של פארוק ביחס לנסיבות – תאמו אותה . כך שלא הייתה בעניין זה הפתעה מבחינת הגרסה, שתעמיד הנתבעים במצב של נחיתות דיונית ביחס לגרסה עליה לא התכוננו , רק לאור העובדה שלפארוק הותר להעיד בלא תצהיר. הגרסה העובדתית היתה ידועה להם.

התובע נשאל מהלך חקירתו ואישר כי התאונה נחקרה על ידי המוסד לביטוח לאומי (ברור כי היה צורך בחקירה מטעם המוסד, שכן עבודתו של התובע לא דווחה, והוא ופארוק הודו כי שולם הן לתובע והן לפארוק "בשחור"). הוא נשאל מדוע לא הציג את גרסתו לחוקר המל"ל, אך לא התובע הוא שאמור להציג הודעות חוץ שמסר, שממילא אין בכוחן לחזק גרסתו. ככל שיש סתירה בין הודעות חוץ שמסר לבין גרסתו בביהמ"ש, הנתבעות הן שאמורות להציג אותן הודעות חוץ.

13. אין חולק כי לאחר התאונה הוסע התובע לבית החולים על ידי אחיו של מוחמד שעבר עם רכבו במקום (מוחמד ציין ששמו של האח חוסאם). איתם נסעו גם פארוק ואחיו, באהא. בדרך התקשר התובע למוחמד וסיפר לו מה אירע. לדברי התובע במהלך ההוכחות, מוחמד לא נוכח אמנם במועד התאונה, אולם עזב את האתר אך זמן קצר לפני שהתרחשה.

מוחמד מצידו, ציין לעת חקירתו, כי היה מגיע לאתר מדי כמה ימים, כל פעם לרבע שעה לערך, וכי ביום התאונה לא נכח כלל באתר.

14. מתיק מוצגי קרנית עולה כי התובע הגיע לבית חולים העמק ביום 03.06.14 בשעה 15.35 (על פי המדבקה). התובע מציין בתצהירו כי פארוק ואחיו מסרו לרופא במיון שנסגרה דלת של משאית על ידו. התובע מודע לכך שמדובר בגרסה כוזבת ומכה על חטא כי נתן לכך לקרות, אך מציין כי סבל אז מכאבים איומים.

הערה שלי – י.פ: הגרסה שנרשמה בתעודת המיון היתה: "בן 46, ללא מחלות רקע, נהג משאית, לדבריו ביום קבלתו נסגרה דלת משאית על כף ידו השמאלית". גרסה זו שורשרה באותו נוסח בשיטת "העתק הדבק" גם למסמכים רפואיים בהמשך (לאור זהות הנוסח, נחזה שלא מדובר בגרסה שנמסרה פעמים שונות, אלא כאמור בגרסה ראשונית שאכן נמסרה, ומכאן ואילך שורשרה הלאה בתיעוד הרפואי).

15. לאחר כמה ימים, ראה התובע שנרשמה במיון אותה גרסה כוזבת המערבת משאית, ולכן הלך לשם פיזית עם עו"ד פתחי אחמד וביקש לשנות את הרישום. התשובה שהתקבלה הינה שלא ניתן לשנותו.
במהלך מועד השמיעה נמסר כי אותו עורך דין פתחי אחמד, הגיע, ונכון אף הוא למסור עדות מטעם התובע ביחס לאמור בפסקה הקודמת. קבלתי התנגדות ב"כ מוחמד וחברת סטארס, ולא אפשרתי העדתו ללא תצהיר. בעניין זה יוער, כי לא הומחשה כל הצדקה, בפן השוויון הדיוני, שעדותו לא תמסר בתצהיר, כאשר הנתבע 2 כן מסר תצהיר מטעמו ולא הייתה כל טענה כי לא ניתן היה לגבות תצהיר. על זאת אוסיף כי לעדותו ממילא נודעה חשיבות פחותה, שכן גם אם אניח שניגש עם התובע בניסיון לשנות את הרישום הראשוני בבית החולים, לפיו נטרקה דלת של משאית על ידו של התובע, הרי אין חולק שעורך דין פתחי לא נכח בזירת התאונה, ואינו יכול להעיד על אותנטיות גרסה זו או אחרת לגופה. לכל היותר, יכול היה להעיד כי ניגש עם התובע בדיעבד בניסיון לשנות את הרישום. השאלה הממשית שיש לשאול הינה מדוע נמסרה גרסה זו ועל ידי מי, והאם היא משקפת את המציאות כהווייתה, בתורת הגרסה הראשונית שנמסרה בתכוף לאחר התאונה בבית החולים.

16. התובע אישר מצדו כי לא איבד הכרה, אך היה בכאב והלם, מה שברור לגופו, לאור קטיעת אצבע אחת לפחות ופגיעה קשה בשתי אצבעות נוספות ביד. במהלך חקירתו, לא היה לו הסבר סביר לגרסה שנרשמה במיון, ככזו שצוין שם שנמסרה מפיו שלו, לפיה נטרקה דלת של משאית על ידו. הוא עמד על כך כי הגרסה שמסר בתביעתו הינה הגרסה האמיתית. הרושם לעת חקירתו היה כי אין הוא יכול לאשורה להתחייב מי הוא זה אשר מסר את הגרסה . הוא לא זכר שהוא עצמו מסר אותה.

פארוק מצידו טען בחקירתו כי לא מסר שום גרסה במיון, שכן לא נוכח במעמד פתיחת הכרטיס עת התקבל התובע לבית החולים, אלא רק ליווה את התובע למיון בהמשך. לדבריו, אין הוא יודע מיהו זה שמסר את הגרסה לפיה נפגע התובע מטריקת דלת של משאית.

17. ניסיונו של התובע לאתר פרטי המלגזה המעורבת: התובע מציין כי לאחר התאונה, ביקש הוא מספר פעמים ממוחמד את פרטי המלגזה. בסוף מסר מוחמד כי אין ביטוח למלגזה והוא רצה למסור פרטים של מלגזה אחרת לצורך ביטוח חובה, אך גם אותם לא נתן. זמן מה לאחר שחרורו מבית החולים הלך התובע לאתר העבודה, והמלגזה בה נעשה שימוש לעת התאונה כבר לא הייתה שם. כן היתה מלגזה אחרת. פארוק מסר לו שמוחמד לקח את המלגזה והביא אחרת. התובע היה במקום כמה פעמים יחד עם בא כוחו ודיבר עם מוחמד שייתן את פרטי המלגזה, האחרון הבטיח שיכין את המסמכים אך לא עשה כן. התובע לא זכר האם הייתה לוחית צמודה למלגזה ועליה מספרה (כאמור האזור בו אמור להיות המספר לא צולם בסרטון ובתמונות שהיו בידי התובע), או שלא הייתה מלכתחילה לוחית כזו. בזמן אמת מדובר היה בפרט שפשוט לא שם לב אליו ולא ייחס לו חשיבות. הוא אישר בחקירתו כי בטרם נעשה שימוש במלגזה, לא בדק הוא עצמו תעודת רישום שלה או היותה מבוטחת.
הערה שלי – י.פ. : ברור כי בתכוף לאחר התאונה, ככל שמדובר היה אכן במלגזה עם מספר המוטבע עליה (ובאין נתון לסתור אין סיבה להניח שלא כך היה), לא הייתה בעיה טכנית לאתר את מספר המלגזה, בטרם "הועלמה" מן האתר (לגרסת התובע). הרי התובע יכול היה להרים טלפון גם מבית החולים או לבקש מבאהא או פארוק, קרוביו, לצלם את המלגזה ומספרה באופן ברור. נשאלת אפוא השאלה, ביחסים מול קרנית, האם, אף בהנחה שנכונה גרסתו, כלום זכאי הוא לפיצוי מקרנית בשים לב לכך שחובה הייתה לו להמחיש כי פעל בשקידה סבירה לאיתור מספר המלגזה וביטוח, אם קיים. טענת התובע בהקשר זה הינה כמובן שכהדיוט לא היה מודע לחשיבות בזמן אמת, ובתוך זמן קצר כבר הועלמה המלגזה, שכן כנראה לא היה לה ביטוח, ובהמשך לא יכול היה לאתר את מספרה באמצעיו. אותיר העניין בצריך עיון לאור העובדה שכפי שיפורט, אף לגרסת התובע, לא מדובר בתאונת דרכים במובן החוק, ולפיכך ממילא דין התביעה כנגד קרנית לדחייה.

18. התובע אישר כי לו ולפארוק יש יחסים טובים ולקראת ישיבת ההוכחות הוא זה שאסף את פארוק ברכבו והשניים הגיעו יחד לבית המשפט.

19. מוחמד ופארוק אישרו כי מוחמד הוא שדאג להקמת הסופרמרקט במקום. התובע ידע לציין שאותו סופרמרקט שהוקם שינה אחר כך את שמו ל"סופר וואכד".

20. מעדות התובע, ואף מדברי פארוק, עלה כי פארוק היה הגורם המקצועי יותר מבין השניים. פארוק מצידו ציין כי השנים עבדו יחד, אך הודה כי הוא הגורם המקצועי יותר במה שקשור לפירוק והרכבת הגג החדש, שהיא העבודה הספציפית שהוזמנה. מן העדויות עלה כי פארוק הוא שנהג לנהוג במלגזה. התובע ציין כי למעט פעם שבה התחפרה בחול, לא נהג בה. התובע נשאל על התמיהה הכיצד הוא זה שהועלה באמצעות המלגזה כדי לבצע העבודה בגובה, לאור העובדה שסבל עדיין מפגיעתו (ברגל ימין) בתאונת העבודה מ-2012. בעניין זה אין שום תמיהה, שכן לפי גרסת התובע העבודה שביצע לא הצריכה עבודת הליכה מאומצת והוא היה נתון, כאמור, בארגז שהועלה למעלה ולמטה לצורך ביצוע העבודה בגג.

עדותו של פארוק

21. פארוק לא התגונן, לא בתביעה העיקרית ולא בהודעה לצד ג' ששלחה לו קרנית. באותה הודעה ניתן נגדו ב 17.4.18 פסק דין מותנה לטובת קרנית. יחד עם זאת, הגיע למועד השמיעה יחד עם התובע , והעיד באופן דומה לזה של התובע (שאת עדותו שמע, כבעל דין). מתברר שהתובע והוא הינם קרובי משפחה (אמו של פארוק הינה בת דודתו של התובע). ניתן היה להתרשם כי היחסים ביניהם טובים. עניין זה בפני עצמו מצדיק גישה זהירה, אך כמובן שאינו שולל בפני עצמו את הגרסה.
במועד השמיעה גם ציינתי בפני פארוק כי ניתן נגדו פסק דין בהודעה לצד שלישי. הרושם שלי היה שפארוק מודע לאותו פסק דין (כפי שציין בתחילת הדיון, בעוד שבסופו טען שאינו מודע לכך), והוא לא ביקש ביטולו גם לאחר הישיבה. נחזה כי הוא אדיש להודעה ולתביעה נגדו, יכול שמחמת מצבו הכלכלי.

22. כאמור, פארוק אימת גרסת הבסיס של התובע, כאשר על חלק מן הפרטים שמסר כבר עמדתי לעת סקירת גרסת התובע.

אף הוא אישר כי מוחמד הזמין את העבודה, ואישר שהצילומים שהציג התובע מנציחים את המלגזה המעורבת, וכי כאשר פארוק הוריד את התובע עם המלגזה, נמחצה ידו של האחרון בין תרני (עמודי) המלגזה.

אף הוא אישר כי המלגזה כבר הייתה באתר כאשר הגיעו לשם לעבוד, ואמנם אין הוא יודע של מי היא לאשורה, אך הרושם שלו שהינה של מוחמד (ברור שמוחמד הוא שנתן היתר השימוש והעמיד המלגזה לצרכי ביצוע העבודה, לגרסתם של פארוק ושל התובע. פארוק ציין כי ביקש הרשות ממוחמד להשתמש במלגזה. מוחמד עצמו מתכחש לדבר – י.פ. ).

23. פארוק נחקר גם ביחס לנוכחות משאית באתר ואישר כי באתר היו גם פועלים של מוחמד, שהורידו פאנלים לצורך הרחבת הגג ממשאית בה הובילו אותם פאנלים. אותה משאית הגיעה יותר מפעם אחת ונשלחה כאמור על ידי מוחמד. לדברי פארוק, גם נהג המשאית היה מוריד מן המשאית את הפאנלים באמצעות אותה מלגזה שבאתר, ממנה נפגע התובע. עם זאת, אישר כי את פעולת ההורדה של הפאנלים מן המשאית ראה רק פעם אחת.

24. פארוק אישר כאמור כי שולם לו "בשחור", וכי מדובר בעבודה שמחירה נסגר בעל פה עם מוחמד, בלא מסמך כתוב, כאשר על מוחמד לספק לא רק את כלי העבודה כגון המלגזה (שאכן סיפק לגרסת התובעת ופארוק), אלא גם את החומרים.

25. פארוק אישר כי היו לערך 20 ימי עבודה באתר, מבחינתו ומבחינת התובע, עד שנפגע האחרון בתאונה; אולם לא מדובר בעבודה ברצף (כלומר כרונולוגית, ניתן לשער כי מדובר על כחודש לערך, שמא אף מעט יותר. הערה שלי – י.פ) . לדבריו, שב לאתר העבודה לאחר כשבוע וחצי ממועד התאונה. עת ששב כבר לא הייתה המלגזה המעורבת באתר, אלא מלגזה אחרת. הוא אישר שאף הוא, כמו התובע, לא בדק במקור קיום רישיון וביטוח של המלגזה המעורבת.
26. אף הוא אישר כי פעולת חיבור הארגז למלגזה, כדי להשתמש בה ככלי הרמה של התובע לאזור העבודות בגג, נעשתה על ידי מספר עובדים, ולא עובד ספציפי. פארוק עצמו הוא כאמור שנהג במלגזה דרך קבע.

27. הוא נחקר אף בשאלה כלום יש לו ידיעה באשר למעמדו של מוחמד בחברת סטארס והשיב כי אין לו ידיעה. ברור כי מבחינתו עבד מול מוחמד שהזמין ממנו כקבלן את העבודה, אך הדבר כמובן אינו מלמד על כך שמזמינת העבודה לא הייתה סטארס (שכן מדובר בחברה שמוחמד ניהל והייתה חברה משפחתית. הערה שלי – י.פ).

מטעם הנתבע 2 וצד ג' 2, מוחמד, ניתנו תצהיר שלו והודעה. להלן עיקרי גרסתו, בתצהיר ובחקירה:

28. מוחמד אישר בתשובה לשאלה כי לא רחוק מאתר העבודה היו סופרמרקטים שעשו לעיתים שימוש במלגזות. הדבר אינו מעלה או מוריד, כאשר השאלה הינה האם אכן נפגע התובע מאותה מלגזה שצירף תמונות שלה, והאם מדובר במלגזה שהועמדה לשימושו על ידי מוחמד (או חברת סטארס שניהל), כעולה מעדות התובע ופארוק; או שמא מדובר במלגזה שלא הובאה כלל על ידי מוחמד או סטארס, ולא שייכת להם – כגרסתו של מוחמד, עליה אעמוד להלן. יחד עם זאת לצורך השלב בו עסקינן, השאלה רלבנטית רק בהנחה שמדובר בתאונת דרכים.

29. מוחמד מציין כי התובע לא נתן שום פרט לגבי המלגזה כגון צבע, גודל וכיוצא בזה. לדברי מוחמד אין הוא בעלים של אף מלגזה.

30. מוחמד מציין כי הוא עובד שכיר בחברת סטארס. אותה חברה הינה בעלת מספר מלגזות אשר למיטב ידיעתו מבוטחות.

הערה שלי – י.פ: על פי דו"ח רשם החברות שהוגש על ידי קרנית, מוחמד הינו בעל המניות היחיד בחב' סטארס והדירקטור היחיד. להסרת ספק – מדובר בחברה פרטית, אלא שמאותו דו"ח עולה כי מוחמד הפך לבעל מניות בסטארס החל מ-22.01.17, כלומר הרבה לאחרי התאונה, וכי מונה כמנהל ב-27.12.16, כאשר גם מועד זה לאחר התאונה. מדובר בחברה שקודם נשאה שם אחר, ומוחמד ציין שאינו זוכר האם היה הוא בעל המניות של סטארס גם לעת התאונה.

31. עם זאת, הרושם הוא כי אכן מוחמד ניהל את סטארס כחברה משפחתית, גם לעת התאונה. הוא לא התכחש לכך, ואף לא כי הוא זה שעמד מול פארוק מטעם סטארס והזמין ממנו העבודה, הוא לא התכחש לנוכחותו של התובע כעובד באתר, או לכך שהוא זה שניהל את סטארס.
לדבריו, בתחילה שכרה סטארס את השטח , ולאחר מכן רכשה אותו, הכל על מנת לשפץ מבנה קיים ולהקים במקומו מבנה לצרכי מסחר והשכרה. בחקיר תו ציין, כי בתום שיפוץ המבנה , הוקם בו על ידי סטארס סופרמרקט או קיוסק על שמה של חברת סטארס. העבודה שהוזמנה על ידו מפארוק נגעה רק כאמור לפלח ספציפי, של החלפת הגג, אך כמו כן היו קבלנים נוספים כאשר גם נוצקה רצפה (על ידי אחיו של מוחמד), ובוצעו עבודות אינסטלציה, חשמל ועבודות גמר. עד מהרה שונה אכן השם ל"סופרמרקט וואכד" (סטארס השכירה המבנה לגורמים אחרים).

32. מוחמד אישר כי למשפחתו יש 3 חברות משפחתיות, אחת מהן עיסוקה בהובלות. פארוק כאמור מנהל את סטארס, שהינה חברת סחר. מדובר בדבריו בחברה שעיסוקה בייצוא ברזל.

33. בהודעה שמסר מוחמד, מציין הוא כי המלגזה שתמונות שלה צורפו על ידי התובע הינה בצבע צהוב. זו מלגזה שאיננה של מוחמד, וגם איננה של חב' סטארס. לדבריו, המלגזות שבבעלות סטארס הינן שתי מלגזות בלבד, שתיהן בצבע כסף. על שמו של מוחמד אין שום רכוש (הכוונה לכלים כגון מלגזות, משאיות כו'). גם ליתר החברות המשפחתיות (לדבריו בחקירה) אין מלגזות.

34. מספר הרישוי של מלגזה אחת בבעלות סטארס הנו 671332. מספר הרישוי של המלגזה השנייה הינו 756257. מוחמד צירף לתצהירו רישיון ציוד הנדסי לשתי המלגזות המצוינות, וכן טפסי 106 שקיבל מחב' סטארס כשכיר לשנים 2014-2015 לרבות בחודש התאונה.

35. תעודת עובד ציבור שהוזמנה מאגף ציוד מכני הנדסי של משרד התחבורה מציינת את שתי המלגזות הנ"ל כרשומות אכן על שם חברת סטארס, ובנוסף רשום על שמה עגורן אופני שאף מספרו צוין. בתעודה צוין כי אין רישום של ציוד על שמו של מוחמד. ביחס למלגזות, אין פרטים על תכונות המלגזות, כגון אם מסוגלות הן מבחינת כשירות לנוע בכביש, עם או בלי היתר.

36. מוחמד אישר כי מימן את חומרי העבודה, במה שקשור לעבודה שהזמין מפארוק, אולם הוא מצידו סיפק פיזית רק ברזל שחור וזוויות, ולא את הפאנלים (הוא כן מימן אותם- כאשר הכוונה לסטארס). פארוק הזמין את הפאנלים וסטארס שילמה על החומרים והעבודה.

37. המשאית שעמה סופק הציוד שסטארס הוליכה בעצמה לאתר, לא הייתה שייכת לסטארס. היא היתה של חברת הובלות שסיפקה שירותים לאחת מן החברות המשפחתיות. הוא אישר כי המשאית הייתה מגיעה כמה פעמים לאתר לצורך אספקת ציוד.
38. בחקירתו שב וציין כי המלגזה הצהובה שתמונות שלה הגיש התובע, לא סופקה על ידיו או על ידי סטארס, ואין היא מוכרת לו ואינה שייכת להם. עם זאת, אישר כי האתר שבו מצולמת המלגזה הינו אכן אתר העבודה, אותו אתר בו נפגע התובע.

39. אלא שלדבריו הוא היה מגיע בתכיפות (בקטע אחר בעדותו טען שהיה מגיע מדי כמה ימים לרבע שעה) ולא הבחין באתר בשום מלגזה (גם לא אחת משתי המלגזות של סטארס, שהרי סטארס לא סיפקה מלגזות). לדבריו פשוט לא שם לב אם יש או אין מלגזה באתר. גם פארוק לא ביקש ממנו שום מלגזה, ולו מן הטעם הפשוט שלא היה צורך בשום מלגזה לצורך ביצוע עבודות החלפת הגג, לשמן נשכרו שירותיו של פארוק. לגג ניתן היה לטפס רגלית מתוך המבנה או באמצעות הפיגום, או באמצעות סולם מאיזור הכביש. הוא מכל מקום לא נכנס לאופן ביצוע העבודה או לנושאי עיגון לבטח של העובדים המבצעים עבודות בגובה, או אופן הגעתם לגג, שכן לא בכך הייתה מומחיותו, ולשם כך שכר את שירותיו של פארוק.

40. האיסכורית שהיה צריך לפרק הייתה מונחת לאחר שפורקה באופן מסודר על הגג, והייתה מפונה באמצעות משאית מנוף. פארוק היה מתקשר ומבקש שישלחו את המשאית כאשר נדרש הדבר.

41. מוחמד אישר כי אכן התובע התקשר אליו כאשר פונה לבית החולים ברכבו של חוסאם (אחיו של מוחמד), וסיפר לו כי נפגע בתאונה. אלא שלדברי התובע, קיבל הוא מכה מן המשאית, כאשר פארוק סגר לו את דלת המשאית על היד. מוחמד מסר לו בתגובה שיש ביטוח למשאית המעורבת. מדובר על משאית שנרשמה בזמנו על שם קרובו אדהם, שכן קנה אותה בטרם נוסדה חברת סטארס. מדובר כאמור על משאית מנוף שלדברי מוחמד הינה מתוצרת וולבו. ה וא לא ציין פרטיה או ביטוח החובה. לדבריו הפרטים מצויים אצל הסוכן.

42. לדברי מוחמד, הפנה את התובע או מי מטעמו גם אל סוכן הביטוח, והאחרון העביר אכן לתובע את פרטי ביטוח החובה של המשאית המעורבת.

43. לאחר מכן טוען מוחמד שהתובע שינה טעמו וגרסתו. הוא מסר למוחמד כי הוא מבין שיתקשה לשכנע את חברת הביטוח של המשאית, כי אכן נפגע מהמשאית ולכן הוא מבקש להחליף הגרסה ולטעון כעת שנפגע ממלגזה. התובע לא עבד אצל מוחמד או סטארס, אלא אצל פארוק. העד שילם לפארוק 3 פעמים במזומן. הוא ציין כי לא היה מרוצה מעבודתו של פארוק, שכן האחרון "משך" עבודה שהייתה צריכה להימשך בסך הכל 5-6 ימים. גם למחליפו של פארוק שילם במזומן.
44. לשיטתו של מוחמד התובע "איחר את המועד", כאשר הסוכן כבר הביע תמיהה הכיצד פתאום פגיעה ממשאית, הפכה לפגיעה ממלגזה (לאור רצונו של התובע לשנות גרסתו בעניין זה). מכל מקום, לשיטתו יש ביטוח גם למלגזות של סטארס.

דיון

45. במגרשה של התביעה כמה בעיות עובדתיות. ראשית, לשיטת התובע עצמו, בתאונה חזו לפחות עוד שני עדים, לבד מפארוק. מדובר בעובד נוסף, ובאחיו של פארוק, באהא. איש מהם לא זומן לעדות ומדובר בהימנעות מהצגת ראיות זמינות, שברגיל אמורה לשחק לרעת התובע. בפרט כאשר התובע הוא הנושא בנטל השכנוע להמחשת גרסתו , בתורת המוציא מחברו.

46. חרף זאת, נראה לי כי התובע עמד בהוכחת גרסתו כמאזן ההסתברויות, מן הטעמים המצטברים שאפרט.

הכלל הראייתי שהימנעות מהצגת ראיות זמינות תפעל לחובת הנמנע אינו כלל שיישומו אוטומטי, והוא תלוי בנסיבות המקרה. לעיתים ניתן להתגבר על החסר הראיתי באמצעים אחרים, גם כאשר הנמנע הוא זה שנושא בנטל השכנוע. במקרה דנן, יש לזכור כי לא מדובר בעדות יחידה של בעל דין, אלא התביעה נתמכה גם בעדותו של פארוק, אשר נהג במלגזה, הוריד לטענתו באמצעותה את התובע מגובה, ואישר את גרסת התובע.

47. לא נעלם ממני כאמור כי פארוק הינו קרוב של התובע, אמנם קרוב רחוק, אולם מדובר עדיין בבני משפחה שיחסיהם טובים. לא נעלם ממני גם שנחזה שפארוק אדיש לתביעה נגדו, ככל הנראה מחמת מצבו הכלכלי או הליך פש"ר שבו הוא נתון. יחד עם זאת, יש בכל זאת משקל מסוים לעובדה שפארוק חשוף לסיכון של קבלת הודעת צד ג' של קרנית נגדו, בתורת המשתמש ברכב, וכאמור התרשמותי הינה כי היה מודע היטב להודעה שנשלחה נגדו, ואף לפסק הדין שנטלה נגדו קרנית, שהינו פסק דין מותנה. חרף זאת, תמך כאמור בגרסת התובע בניגוד לאינטרס העצמי , ולמרות ההסתייגויות והאזהרה העצמית שהזהרתי עצמי, יש לדבר משקל. פארוק אינו משפטן, וכאשר תומך הוא בגרסת התובע שמבקש להוכיח כי בתאונת דרכים עסקינן – יש רלבנטיות לכך שפארוק עצמו חשוף לסיכון אם תתקבל הגרסה בה הוא תומך, ואם ייקבע כי אכן בתאונת דרכים עסקינן.

48. פארוק חשוף לסיכון על פי אותה גרסה עצמה, גם אם תתקבל הגרסה העובדתית בה תמך, אך משפטית ייקבע כי לא מדובר בתאונת דרכים, שכן הוא נתבע גם בעוולת הרשלנות הנזיקית.
בין אם מדובר במי ששימש כמעבידו של התובע, כגרסת האחרון, ובין אם מדובר בגרסת פארוק כי מדובר בשותפים, עדיין על פני הדברים ומבלי לקבוע מסמרות, יש סיכון שתיקבע אחריותו בנזיקין בשל התרשלותו בהורדתו של התובע, כאשר האחרון לא היה מוכן, וידו נתקעה ונמעכה בין עמודי המלגזה. אותה מלגזה שהורידה על העמודים באמצעות שיניה את הארגז שחובר לשיני המלגזה, ובו ישב התובע, כאשר ידו הייתה נתונה מחוץ לארגז. ועדיין - זו הגרסה בה תמך פארוק.

49. עדותו של הנתבע 2, מוחמד, אשר ציין כי התובע מסר לו כי נפגע מטריקת דלת של משאית ואחר כך שינה גרסתו לזו שבתביעה, והכל מטעמי בעיות אפשריות בשכנוע המבטחת כביכול, הותירה רושם פתלתל. בפועל, התובע נתקל בשורת בעיות לאור אותה גרסה של מעורבות המלגזה, כאשר מבחינתו, מה פשוט היה יותר מלטעון לפגיעה במהלך ירידה או עלייה מרכב, במהלכה נטרקה הדלת על ידו, על ידי פארוק, אם זה אכן מה שארע. והרי מוחמד עצמו טוען בתוקף כי אותה משאית מנוף באתר, שתחילה שמע מן התובע שנפגע ממנה כאשר פארוק טרק הדלת על ידו – הייתה מבוטחת בביטוח חובה , והסוכן אף מסר את פרטי הביטוח לתובע. לפי גרסה זו , כל מה שהיה צריך התובע להמחיש הינה פגיעה במהלך עלייה למשאית המבוטחת לצורך נסיעה , או ירידה ממנה בתום נסיעה, במהלכה נטרקה דלת המשאית על ידו. זו גרסה שלא הייתה מערבת לא את קרנית, לא הודעות צד ג', לא סרבול ראייתי, לא בעיות מול קרנית בהתחקות אחר המלגזה, ושמא יש או אין לה ביטוח.

50. מוחמד עצמו אישר כי המלגזה המצולמת – צולמה אכן באתר העבודה, אם כי התכחש כאמור לכך שסופקה על ידו או על ידי סטארס.

51. לכך יש להוסיף כי גם מוחמד אישר שהיה ער לבעיותיו הכלכליות של פארוק, ולכך כי האחרון לא יוכל להוציא חשבונית וכל מבנה העסקה היה על דרך של תשלום בשחור. קשה להלום כי פארוק, מאמצעיו הדלים, הצליח לארגן בעצמו מלגזה, והרי איש אינו מתנדב להשאיל מלגזה לצרכי עבודות חינם אין כסף.

52. כל האמור לעיל , נוסף על כך שהתובע הותיר רושם אמין במה שקשור לפרטי הגרסה שמסר, מוליכים אותי להעדפת גרסתו . מסקנתי אפוא הינה כי מדובר אכן במלגזה שאמנם לא רשומה על שם סטארס או על שם מוחמד, ומספרה לא נודע , יש סבירות שגם לא היתה מבוטחת , אולם מוחמד הוא שהעמיד אותה לרשותו של פארוק, לצורך העבודות שהזמין ממנו בשמה של סטארס, של החלפת הגג. אני מאמץ גרסת התובע.

53. פארוק אמנם לא הודה בכך כי הוא שמסר הגרסה במיון, ויכול אכן שזו נמסרה מפי התובע, כאשר האחרון נמלך בו, ומסר לאחר מכן את האמת כפשוטה, למרות שזו מסבכת אותו בגרסה קשה יותר להוכחה. ההסבר לכך פשוט למדי. בשונה מגרסתו, פארוק היה ככל הנראה מודע לכך, בין בזמן אמת ובין לאחר שהתקשרו מן הדרך למוחמד ולמדו זאת ממנו, כי למלגזה המעורבת אין ביטוח. פארוק ומוחמד היו מודעים החל מאותה עת לסיכון של חיובם האישי, כמשתמש ברכב בלא ביטוח, מתיר שימוש ומחזיק. לשם כך אין הם צריכים להיות מודעים לסעיפים הקטנים של סעיף 9א' בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. מדובר באנשים מנוסים, כאשר הסיכון של העמדת מלגזה לא מבוטחת שגרמה לתאונה כאשר פארוק נהג בה – היה נהיר להם.

פארוק הינו כאמור קרוב משפחתו של התובע ויחסיו עמו טובים. ככל הנראה שכנעו מוחמד או פארוק (שמא שניהם) את התובע למסור את אותה גרסה במיון. שכן מוחמד , כפי שאף העיד, היה יכול לספק פרטי משאית מנוף המספקת שירותים לחברות המשפחתיות, וידוע היה לו שיש לה ביטוח חובה. העובדה שטריקת דלת במהלך עלייה או ירידה מרכב למטרות תחבורה , עולה כדי תאונת דרכים, ידועה לחלקים באוכלוסיה, וחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אינו חוק חדש. עד שהגיעו התובע, פארוק, אחיו של פארוק ואחיו של מוחמד למיון, כבר ניתן היה לרקום אותה גרסה כוזבת שנמסרה במיון. התובע חזר בו לאחר מכן מאותה גרסה, ומסר את האמת. ניתן היה להתרשם גם מאת עדותו של מוחמד מכך שהעדות אינה נוחה לו , ודומה שהדברים יכולים להיות קשורים אכן לכך כי הייתה אף לו יד בשכנוע התובע למסור במיון גרסה כוזבת, שתערב פגיעה ממשאית עם ביטוח , דוקא לאור העובדה שידע כי מסר מלגזה לא מבוטחת לצורך ביצוע העבודות. אין כאמור שום סיבה לתובע לחזור בו מגרסה זו, אם זו הגרסה האמיתית.

54. קיבלתי אם כן גרסתו של התובע. אולם לאותה גרסה עצמה, ובשונה מהילוכו, לא מדובר בתאונת דרכים.

55. ראשית דבר, אציין כי המלגזה המעורבת, אותה מלגזה צהובה שתמונות שלה הוגשו על ידי התובע, הינה אכן "רכב מנועי" , כהגדרת הביטוי בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. על פי מראיתה מיועדת היא לשינוע מטענים בין מקומות גיאוגרפיים שונים, וגם הרמתם מעלה ומטה . מסוגלת היא לשנעם אופקית ואנכית (עיין ברע"א 6168/11 כלל נ' שפסו – ועוד אדרש ל פסה"ד בפרשת שפסו).

מתקיימת אפוא הגדרת "רכב מנועי" שבחוק - בחלופה של רכב הנע בכוח מיכני על פני הקרקע, ועיקר יעודו לשמש לתחבורה יבשתית. עיין: רע"א 613/95 קרנית נ' נחום.

56. לא מן הנמנע שמתקיימת גם החלופה השניה שבהגדרת "רכב מנועי" שבחוק, זו שעניינה במכונה ניידת הכשירה לנוע בכוח מכני בכביש. הכשירות בה מדובר היא נורמטיבית ונוגעת לשאלה על פי מאפייני הכלי , האם רשאי הוא לנוע בדרכים (ולו כנגד אישור קצין משטרה, בין אם ניתן בפועל ובין אם לאו) (רע"א 3534/97 אטליס נ' ישראלי).

היות ולא הוגשו נתונים ביחס לתכונות מלגזה מן הסוג שצילומיו הוגשו על ידי התובע, ולא תע"צ של אגף ציוד מיכני ביחס לכשירות של מלגזה מן הסוג האמור (אף אם לא ידוע מספרה) לנוע בכביש, הרי שלא ניתן לקבוע כי הוכח שחלופה זו מתקיימת. אך דיינו בהתקיימות החלופה הראשונה . אני קובע כי המלגזה היא "רכב מנועי" כהגדרתו בחוק.

57. ההגדרה הכללית בחוק של נזק גוף שנגרם לאדם "עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה" – אינה מתקיימת. זאת למצער לאור העובדה שאין אף שימוש שהתקיים בעניינו, מבין החלופות המנויות בחוק בהגדרת "שימוש ברכב מנועי". ומדובר ברשימה סגורה. נכונים הדברים אף ביחס לחלופת השימוש שעניינה בירידה מן הרכב. אמנם פעמים שאין תשובה חדה וחלקה אימתי מתחיל תהליך יציאה מן הרב או מתי מסתיים הוא, כך גם לגבי חלופת השימוש שעניינה בכניסה לרכב. אלא שענייננו אינו במקרה גבול, שהנו נדיר יחסית. הליך הירידה מן הרכב לא החל (מה גם שהדולב בו היה התובע נתון הנו מטען של המלגזה ולא חלק ממנה עצמה; אך גם אם נשקיף על הדברים משל יציאה של התובע מן הדולב כאשר זה יסיים מסעו בחזרה לקרקע הנה ירידה מן המלגזה – תהליך היציאה מן הרכב טרם החל. התובע נפגע טרם החל לטפס החוצה מן הדולב, שכן הדולב בו היה נתון עשה עדיין דרכו מטה. טענה כי כבר החלה הירידה מן הרכב, משולה לטענה כי אדם העושה דרכו כדי להיכנס לרכ ב אך מצוי מהלך 4 צעדים ממנו , טרם הציב רגל על הרכב, ואז נתקל בבור, נפגע כאשר נכנס לרכב. התובע התכוון לצאת מן הדולב אך אין להשקיף על תהליך הירידה כמי שהחל. זאת ככל שניתן בכלל להשקיף על יציאה מן הדולב כעל יציאה מן המלגזה , בה נהג פארוק).

האופן בו נפגע התובע לא היה כרוך עובדתית, וודאי לא משפטית, במה שהינו חלק מתהליך היציאה מן הרכב. עיין גם בפסה"ד שברע"א 8744/18 מדינת ישראל נ' פלוני (ניתן ב 12.5.19).

ברור גם שהתובע לא נפגע במהלך נסיעה של הרכב. המלגזה עמדה במקומה בלא תנועה, עת נפגע התובע והשימוש בה היה חלף מעלית.

58. מעבר לצורך, אף לו הייתי מתייחס לכל המהלך שקדם, לתאונה, כחלק מרצף, כפי שנעשה בפרשת שפסו, והייתי אומר כי התובע שונע ממקום למקום לא רק כלפי מעלה ומטה אלא מנקודה לנקודה, היינו אף אופקית, הרי התובע עצמו העיד כאמור כי זו היתה הפעם האחרונה לאותו היום בה היתה המלגזה אמורה לעבוד מבחינתו. ראה עמ' 35-36 לתמליל הישיבה. בתום הורדת הארגז בידי המלגזה במהלכה נפגע, היה אמור לרדת ולנסוע לביתו. המלגזה לא היתה אמורה להמשיך ולנסוע, ולו מרחק קצר , עד לנקודה הבאה שבה ישובו וירימו את התובע. לא מדובר אפוא בנסיעה אף אם נרחיב הביטוי "רצף" כך שיכלול גם המהלך הקודם של נסיעה- עצירה-נסיעה וחוזר חלילה.

השקפה על התאונה כאילו אירעה במהלך נסיעה תהא הרחבה מלאכותית ומאולצת בנסיבות המקרה. אף אם מדובר ב"נסיעה" בהקשרה הרחב של ההתרחשות – הרי בשונה מענין שפסו הנסיעה תמה, ברגע שתמה הנסיעה האופקית בכלי (ולו נסיעה במקטעים, כפי שתואר). לא מתקיימת אפוא חלופת השימוש שעניינה בנסיעה ברכב (ציינתי כי הדיון בפסקה זו הנו מעבר לצורך, שכן דומני כי מעת שמדובר בעמידה של המלגזה, במהלכה אירעה הפגיעה, לא מתקיימת בכל מקרה חלופת ה"נסיעה ברכב" שבהגדרות השימוש. הרחבה כזו לא באה גם בפרשת שפסו. לא נקבע שם שהתקיימה גם חלופת השימוש של "נסיעה ברכב". הדיון שם נגע לשאלה כלום מתקיימת הדרישה שהפגיעה תהא בנסיבות המקיימות את הסיפא של "למטרות תחבורה" בהגדרה הכללית , כאשר נתונה היתה חלופה השימוש של הידרדרות או התהפכות).

59. עם זאת, לאור הלכת שפסו , יש לקבוע כי מטרת פעולתה של המלגזה בראיה של רצף המהלך עד וכולל הפגיעה, היתה מטרה תחבורתית. לעניין זה יש נפקות שתתואר להלן , ובשונה מהילוכו של התובע הוא דווקא לא פועל בכיוון של תחולת חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נהפוך הוא.

העובדות בפרשת שפסו היו דומות, כמובן לא זהות עד הסוף, לענייננו. הניזוק שם ניקה חלונות חיצוניים. לצורך ניקוי החלונות הגבוהים, הורם הוא באמצעות סל הרמה, אשר חובר לשיני מלגזה – בדומה לענייננו. שיני המלגזה הרימו הסל ובו היה נתון הניזוק. לאחר שסיים לנקות החלון, הורד הוא בחזרה אל הארץ. משם, בדומה לענייננו היתה המלגזה אמורה להתקדם כמה מטר אל עבר החלון הבא שם היה התהליך חוזר אל עצמו ( בשונה מענייננו בו לא היתה מלגזה אמורה להוסיף ולהתקדם). המלגזה התקדמה אכן אל עבר החלון השני. בעת שהניזוק היה מורם והחל לעסוק בנקיון החלון השני, התרומם מכסה ביוב עליו עמד גלגל המלגזה שעלה על מקודם על אותו מכסה (לפי העובדות שתוארו שם ניקיון החלונות לא נעשה כאשר המלגזה היתה בנסיעה). הגלגל שקע לבור, וכך התהפכה המלגזה.

באותו מקרה היתה נתונה אפוא חלופת השימוש של "הידרדרות או התהפכות של הרכב". היות וגם המשוכה של "רכב מנועי" נחצתה שם, נותרה שאלה לענין התקיימות ההגדרה הכללית: כלום היה אותו שימוש " למטרות תחבורה". ניתן על כך מענה חיובי , כאמור בראי בחינת התאונה על רקע רצף הפעילות שקדמה לה , בהקשר רחב של ההתרחשות , יותר מאשר רגע התאונה בבדידותו.

כך צוין בסע' 22 לפסק דינו של השופט דנציגר שם –

"...יחד עם זאת, סבור אני, בשונה מעמדתו המשתמעת של בית המשפט קמא, כי גם בחינת התאונה שאירעה בענייננו על רקע הקשרה, מובילה למסקנה כי מדובר בתאונת דרכים, כמשמעה בחוק הפלת"ד. המלגזה יועדה לשמש כאמור לשינועו של הניזוק מחלון אחד למשנהו, תוך ניצול כשירותה התחבורתית להעברת מטענים אנכית ואופקית גם יחד, וכאשר מידי פעם היא עוצרת ועומדת במקומה דקות ספורות כשמנועהּ פועל. הפעולה המיידית שבמסגרתה התרחשה ההתהפכות הייתה אמנם עמידה במקום כשמנועהּ של המלגזה פועל.
ואולם, פעולה זו הייתה חוליה בלבד בשרשרת פעולות רציפות אשר התקיימו לפניה ועתידות היו להימשך לאחריה, במסגרתן הועבר הניזוק בין נקודות שונות הן על פני הקרקע והן במישור האנכי. מכיוון שפעולות אלה מקיימות את יסוד "המטרה התחבורתית" יש לראות את מכלול הפעולות כולו כמיועד "למטרות תחבורה". לפיכך, המסקנה בענייננו היא כי השימוש במלגזה היווה "שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה "

בשונה מפרשת שפסו, אותה שרשרת פעולות הדומה עד זהה עיונית לענייננו, לא הייתה אמורה להימשך עוד, לאחר הורדתו של התובע, במהלכה נפגע. אולם הצד השווה הנו שעדיין ניתן לקבוע לאור הלכת שפסו, כי הפעילות במהלכה וכחלק ממנה נפגע התובע , בהקשרה הרחב , היתה "למטרות תחבורה". זאת גם באין שימוש מוכר בהג דרת "שימוש ברכב מנועי".

60. במבט ראשון עסקינן במצב לא שגרתי, כאשר "שימוש" אין, ו"למטרות תחבורה" – יש. מה בדיוק הנו "למטרות תחבורה" אם אין שימוש? והרי רגילים אנו לדבר באותה נשימה על "שימוש למטרות תחבורה " או על "שימוש תחבורתי". אך ההגדרה הכללית שבחוק דורשת התקיימות שני הרכיבים במצטבר, הן "שימוש" , והן "למטרות תחבורה" , ואין הרכיבים בולעים זה את זה. אשוב ואזכיר – בפרשת שפסו לא התעוררה בעיה, שכן שם נתו נה היתה חלופת השימוש של התהפכות.

אלא שלמעשה תחושת הדיסוננס מתעוררת בשלב הראשון רק מכוח ההרגל, בשל מיקום לא נכון של השאלה. כאשר בוחנים אנו "שימוש" ו"למטרות תחבורה" נעשה הדבר ברגיל כדי לבחון התקיימות ההגדרה הכללית שבחוק. אם אין "שימוש" ניתן ממילא לעצור, שכן אין אז תחולה ממילא להגדרה הכללית.

ב"כ התובע הפנה בסיכומיו לפסה"ד שברע"א 7163/17 ‏ ‏ הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי: אלא ששם נתונה היתה חלופת השימוש של הינתקות או נפילה (של חלק מן הרכב או מטענו) מרכב עומד או חונה . לא כן בענייננו. באין חלופת שימוש מוכרת אין תחולה להגדרה הכללית וחסל, בלי קשר להתקיימות או אי התקיימות של "מטרות תחבורה" שבסיפת ההגדרה הכללית.

המשכתי ובחנתי בכל זאת האם ההתרחשות שכחלק ממנה ובמהלכה נפגע התובע על פי הלכת שפסו צריך שתסווג כמקיימת מטרה תחבורתית. אך כאמור לא לצורך בחינת התקיימות ההגדרה הכללית , משעה שאין שימוש מוכר. אלא לצורך בחינת החלופה האחרת מכוחה טוען התובע שמדובר בתאונת דרכים: החזקה המרבה של "ניצול הכוח המכני" (ראה להלן בהמשך).

61. גם בענייננו כמו בפרשת שפסו נשמע כי המלגזה היתה אמורה להסיע התובע "אופקית" מנקודה לנקודה, ולא רק להרימו ולהורידו אנכית.

כפי שנקבע בפרשת שפסו די בתנועה אופקית ולו למרחק קצר, גם אם זמן קצר לפני התאונה עמדה המלגזה סטאטית על מכונה, על מנת שלא תישלל המטרה התחבורתית (עיין בסע' 28 לפס' דינו של השופט דנציגר). המטרה התחבורתית נגזרה שם דווקא משום שלצורך ביצוע העבודה נדרש כלי שביכולתו לא רק להרים ולהוריד אלא גם לנוע אופקית מנקודה לנקודה, ולו תזוזה קצרה בת כמה מטר. כמו בענייננו.

62. נזכור אפוא כי לאור הלכת שפסו, הפעילות של המלגזה אף בענייננו, במהלכה וכחלק ממנה נפגע התובע, מקיימת מטרה תחבורתית.

63. באין תחולה להגדרה הכללית, לאור אי התקיימות חלופה מוכרת מחלופות "שימוש ברכב מנועי", נותר לבחון האם מתקיימת חזקה מרבה שבחוק, שבכוחה להכניס האירוע לגדר "תאונת דרכים". החזקה המרבה הרלבנטית היחידה בענייננו הנה כאמור זו שדנה ב "מאורע שנגרם עקב ניצול הכוח המ כני של הרכב, ובלבד שבעת השימוש כאמור לא שינה הרכב את ייעודו המקורי".

64. אני נכון כרגע להניח , שחרף הרכבת הארגז על שיני המלגזה – אין מדובר בשינוי ייעוד. לא מדובר על שינוי של קבע אלא סוג של אלתור (חיבור הארגז), ומלגזת העמוד ייעודה בפירוש הוא להניף מטענים בגדלים שונים. כפי שהודגש בעא 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ז"ל , מקום שבו נעשה שימוש ברכב לצורך אחד הייעודים המקוריים שלו, אולם השימוש היה רשלני – אין בפעולה זו כשלעצמה כדי "לשנות את הייעוד המקורי".
כפי שצוין שם, ניצול הכוח המכני של הרכב לייעוד מקורי לא תעבורתי בא בגדר החזקה המרבה ,אפילו אם המשתמש נהג ברשלנות. יש להבחין אפוא בין שני מצבים: אלתור המשנה את הייעוד המקורי, לעומת מימוש (ולו רשלני ) של הייעוד המקורי.

65. לטעמי מדובר בענייננו לכל היותר , אם בכלל, באלתור שלצורך יעוד מקורי של המלגזה. בין אם היה רשלני ובין אם לאו – לא שינה הוא ייעוד המלגזה. אלא שבשים לב להלכת שפסו כאמור ולנסיבות התאונה – מדובר על יעוד תעבורתי, אם נבחנת הפעילות בהקשרה הרחב של הסעת התובע מנקודה לנקודה במרחב אופקי , ולא רק אנכי כפי שהיה ברגע התאונה הקונקרטי.

אני ער לכך כי מסקנתי שאין שינוי ייעוד, אינה נקיה מספק. ספק יכול שימצא למשל באמור בסע' 10 לעא 9996/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' עזבון המנוח כהן ניסים ז"ל. אני סבור כאמור כי אין עסקינן ביעוד לא מקורי אלא אלתור אמנם, אך כזה שעדיין קיים תכליתה המקורית של המגזה. השוני לעתים נעוץ בעניין של מידה: באותו מקרה חובר למשאית מנוף מה שלא עלה כדי מטען של המשאית (אותו מיועד המנוף להטעין אל המשאית או לפרוק ממנה), אלא מבנה נייד שלם.

בענייננו שלנו ארגז המטען שחובר, נראה שאינו חורג משמעותית ממטענים שדרכם של המלגזה לשנע, גם אם הכלי אינו בנוי לכך מטבעו, והיה צורך בעבודה מיוחדת על מנת לחבר הדולב לשיני המלגזה (התובע ופארוק אישורו זאת כאמור, - ראה עמ' 34, ו 58 לתמליל). נכון שבדרך הדברים הרגילה לא ימצא בתוך הארגז אדם כאשר מדובר במלגזת עמוד , אך האם עולים הדברים כדי שינוי ייעוד? לטעמי לא, אך נכון שמדובר במקרה גבול, ו אני מקבל שניתן לגרוס גם אחרת (קרנית בסיכומיה מדגישה שחיבור הדולב לשיני המלגזה נעשה תוך כדי פעולת אלתור) . אם טעיתי בעניין זה, ויש כאן בכל זאת שינוי יעוד, הרי שאין אז תחולה לחזקה המרבה (שהנה מסקנתי ממילא, אף שמטעם אחר).

66. יש קשר סבתי עובדתי בין התרחשות הנזק לבין ניצול הכוח המיכני של הרכב, במבחן הגורם שאין בלתו . הכוח הנו כוח מכני בפן המשפטי, בין אם הנו כוחו של המנוע, ובין אם כוח הידראולי. כלומר, אף כוח הידראולי יבוא בכלל הכוח המיכני (ע"א 9474/02 "אבנר" אגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ נ' האחים לוינסון מהנדסים בע"מ , פד"י נ"ח(1) 337, בעמודים 353-354).

67. קשר סבתי משפטי: כאמור, שינוע אדם או מטען מקיים מטרה תחבורתית. העלאת אדם או מטען לגובה והורדתו גרידא , להבדיל משינועם ממקום למקום, אינה מקיימת מטרה כזו. לו היה מדובר בהעלאה והורדה חד פעמית, לא היה מדובר במטרה תחבורתית. אלא שכאמור לא כך העיד התובע. לעדותו מדובר על עבודה בגובה, כאשר בכל פעם כשהיה מסיים העבודה בגובה בנקודה מסוימת היה פארוק מוריד אותו למטה, המלגזה היתה נוסעת וממקמת עצמה בנקודה הבאה ושוב מעלה אותו . לפי הלכת שפסו יש כאן מטרה תחבורתית לאור העובדה שלא מדובר רק בהעלאה למעלה ולמטה, כי אם גם אופקית מנקודה לנקודה. הנסיעה יכולה להיות קצרה, אך יש להשקיף על כל המהלך והוא מקיים כאמור מטרה תחבורתית.

לו דובר על העלאה והורדה נקודתית ולא כחלק ממהלך שלם של שנוע התובע מנקודה לנקודה תוך שלוב תנועה אופקית - עמידה-העלאה-הורדה-נסיעה לנקודה הבאה , או אז ניתן היה להשקיף על התאונה כעל תאונת דרכים.

העלאה והורדה חד פעמית לצורך בצוע עבודה שאינה מערבת כלל תנועה אופקית של המלגזה , ולו למרחק קצר, קשה לייחס לה תכלית תעבורתית של המלגזה. מדובר אז על ניצול הכוח המיכני לתכליתו המקורית הלא תחבורתית. אני שב ומפנה לפרשת שפסו שם נקבעה המטרה התחבורתית על רקע הצורך בשלוב תנועה אופקית ולא רק אנכית, מה שמאפיין שנוע אדם או מטען. העלאה אנכית בלבד הנה מ טרה שהוגדרה בהלכת עוזר (ראה לעיל) כמטרה תעשייתית. הובהר שם שתכלית החזקה המרבה הנה להחיל את החוק על תאונות הנגרמות בשל שימוש בכוחו המוטורי של הרכב, למטרות חקלאיות או תעשיתיות, ולא למטרות תחבורה.

בדוגמא של העלאה נקודתית והורדה בלא תזוזה ממקום למקום, המטרה של ניצול הכוח המיכני היתה להעלות את התובע למקום ביצוע העבודה בגובה, ולאחר סיומה להורידו משם. אלא שיש להשקיף כאמור על כל המהלך שמערב גם תנועה אופקית ושנוע התובע מנקודה אופקית אחת לשניה ולא רק לגובה. כמו בפרשת שפסו.

68. לגבי החזקה המרבה בה עסקינן עיין: רע"א 8061/95 עוזר נ' אררט חב' לביטוח פ"ד נ(3) 532; ע"א 4469/95 דראושה נ' אררט – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 475; ע"א 6000/93 עיזבון המנוח פואז קואסמה נ' רג'בי, פ"ד נ(3) 661 . התובע בענייננו נפגע במהלך ועקב שימוש בכוח המיכני של הרכב, לתכליתו התחבורתית המקורית. פגיעתו נופלת לתוך מתחם הסיכון שיוצר השימוש בכוח המיכני של המלגזה , ליעודה המקורי התחבורתי דוקא של שנוע אדם או מטען (בשונה מטיעונו של התובע בסע' 32 לסיכומיו שינוע דוקא מקיים מטרה תחבורתית) . על מנת שתחול החזקה המרבה נדרש היה שהתובע יפגע עקב ניצול הכוח המיכני של המלגזה , ליעודה המקורי הלא ת חבורתי. רק אז היתה קמה סיבתיות משפטית הנבחנת במבחן הסיכון (ראה למשל סע' 9 ל רעא 7454/17 ‏ ‏ הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני).

69. לסיכום:

א. לא מתקיימת ההגדרה הכללית באין חלופת שימוש מוכרת מבין אלו המנויות בהגדרת "שימוש ברכב מנועי" שבחוק. התאונה לא אירעה לעת נסיעה, מה גם שתמה הנסיעה במלגזה, לעת הורדת התובע בפעם האחרונה. גם ירידה מרכב לא היתה , כי טרם החלה (וספק אם ניתן בכלל להשקיף על הפעולה כעל ירידה "מן הרכב"). הארגז לא הגיע עד למטה והתובע טרם החל לטפס ממנו החוצה.

ב. החזקה המרבה שעניינה בניצול הכוח המיכני לא מתקיימת: יש ספק כלום נשמר יעודה המקורי של המלגזה באותה פעולה של חיבור הארגז (דולב) לשיני המלגזה . אולם גם אם נחצתה משוכה זו, כפי שקבעתי, הפעילות ב מהלכה ובעטיה נפגע התובע כן מקיימת המטרה התחבורתית המקורית של המלגזה, של שינוע אדם ומטען, להבדיל מהרמה גרידא. המלגזה היא כלי דו תכליתי, אך ניצול הכוח המיכני שגרם לפגיעה היה דוקא לתכלית התחבורתית המקורית של המלגזה, כפי שהוכרה בהלכת שפסו. על מנת שתקום החזקה המרבה , צריך שהניזוק יפגע במהלך ועקב ניצול הכוח המיכני לתכלית המקורית הלא תחבורתית דוקא של הכלי.

ג. אין חזקה מרבה רלבנטית אחרת שחלה.

71. אני קובע שאין מדובר בתאונת דרכים. אני דוחה התביעה כנגד קרנית , וממילא ההודעה לצדדי ג' ששלחה.

72. הוצאות משפט: צדדי ג' 2-3 (צד ג' 2 הנו גם נתבע 2) הצטרפו לעמדת קרנית שלא בתאונת דרכים עסקינן. קבעתי שמוחמד (בניגוד לגרסתו) הוא שהעמיד המלגזה לשימוש פארוק, ובהודעה ששלח קרנית היה צורך, לו התקבלה העמדה שמדובר בתאונת דרכים. איני עושה צו להוצאות ביחסים שבין קרנית לבין צדדי ג' או ביחסים שבינה לבין נתבע 2 . לא ראיתי לחייב גם התובע בהוצאותיה של קרנית. לא הייתי מהסס לחייבו בהוצאותיה, לו דחיתי גרסתו כבלתי אמינה. אלא שדחיית התביעה נעשתה מטעמים משפטיים, ולא דחיתי גרסתו. בנסיבות אלה, ואף לאור הפגיעה הגופנית הלא קלה, לא ראיתי לעשות צו להוצאות לטובת קרנית או צדדי ג' . מדובר במקרה נוסף בו ניואנסים עובדתיים דקים יכולים להטות הכף לכאן או לכאן בשאלת סיווג התאונה. איני טוען כי כל אימת שגרסת תובע מתקבלת עובדתית לא יחוב הוא בהוצאות קרנית אם נדחית התזה שמדובר בתאונת דרכים מטעמים משפטיים . אולם חלק מן המקרים הללו , כן מתאים לדחיית התביעה כלפי קרנית בלא צו להוצאות.

73. אני קובע קדם משפט ליום 30.3.20 שעה 8:30. ביחסים שבין התובע לבין נתבעים 1-2. מומל ץ לצדדים להסכים על נכות המל"ל ל שם חסכון בזמן ועלויות, אף שאין קביעתו מחייבת לכאן, משעה שלא בתאונת דרכים עסקינן. צד שלא ייתן הודעה אחרת עד 15.1.20 ייחשב כמי שנתן הסכמה להצעה זו. במידה ויודיע מי מן הצדדים שאין הוא מסכים, יהא על הנתבעים להגיש חוו"ד רפואית עד 20.3.20.

ניתנה היום, ל' חשוון תש"פ, 28 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.