הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 19427-10-16

בפני
כבוד השופטת שולמית ברסלב

תובעת
סנא פרח בשארה ת.ז XXXXX036
ע"י ב"כ עוה"ד פ. ג'ובראן ואח'

נגד

נתבעת

מריה אוגניה גולדשטיין ת.ז XXXXXX503
ע"י ב"כ עוה"ד דניאלה אברמוביץ

החלטה

1. לפניי תביעה בגין הפרה נטענת של זכויות יוצרים.
רקע
2. התובעת, פסלת במקצועה, הוציאה בשנת 2007 ספר המתעד את פסליה, וכולל רשימת עבודות וקטלוג ( להלן: "הקטלוג").
3. בקטלוג נכללו, בין היתר, שתי תמונות של פסלים שלשיטת התובעת פוסלו על ידה: האחד, בשנת 1999 ונקרא " האשה השוכבת"; והשני, בשנת 2004 ונקרא " גבר ואשה" (וביחד יקראו להלן: "הפסלים" או " היצירות").
4. ביום 5.4.14 או בסמוך לך, העלתה הנתבעת, אף היא פסלת במקצועה, לדף הפייסבוק שלה תמונות של הפסלים או פסלים דומים, בהוספת שמה.
5. הנתבעת העלתה טענות מקדמיות בדבר העדר סמכות עניינית או סמכות מקומית. נדון בהן תחילה.
סמכות עניינית
6. הלכה פסוקה היא כי הסמכות העניינית תבחן לפי " מבחן הסעד" לו עתרה התובעת בתביעה ( ראו: ע"א 2846/03 אדלמן נ' ארליך (29.1.04); רע"א 1924/16 אבו ג'אנס נ' נכסי רמלה 3 בע"מ (20.4.16) והשוו: רע"א 1573/16 הרט נ' חברת אורג'ניקס (29.5.16)).
7. במקרה זה, עתרה התובעת לשני סעדים: האחד, מתן דין וחשבון לפי סעיף 57 לחוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007 (להלן: "חוק זכות יוצרים"); והשני סעד כספי לפי סעיף 56( א) לחוק זכות יוצרים.
8. סעד של מתן דין וחשבון לא ניתן לשומה או הערכה כספית, ועל כן, הוא בסמכותו העניינית של בית המשפט המחוזי מכוח סמכותו השיורית ( ראו: רע"א 7589/98 הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ נ' שוורץ, פ"ד נג(1) 670 (1999) – להלן "ענין הפדרציה הישראלית") . מנגד, הסעד הכספי, בסכום של 400,000 ₪, הוא בגדר סמכות בית משפט השלום. נשאלת השאלה, האם יש לפצל את התביעה לערכאות השונות? ויאמר מיד – התשובה שלילית היא.
9. בעקבות פסק הדין בעניין "הפדרציה הישראלית", תוקן סעיף 40 לחוק בתי המשפט [ נוסח משולב] תשמ"ד- 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"), והוא מורה כיום:
"...בית משפט מחוזי ידון באלה: (1) כל עניין אזרחי או פלילי שאיננו בסמכותו של בית משפט שלום... (4) תביעה בעניני קנין רוחני, הכרוכה בתביעה בעניני קנין רוחני שהיא בסמכות בית המשפט המחוזי לפי פסקה (1), אף אם סכום התביעה או שווי נושא התביעה אינו עולה על הסכום כאמור בסעיף 51(א)(2); בפסקה זו, "תביעה בעניני קנין רוחני" – תביעה אזרחית לפי אחד או יותר מהחוקים המפורטים להלן: (א) חוק זכות יוצרים, התשס"ח-2007...".

10. תכלית התיקון, למנוע פיצול סעדים בענייני קניין רוחני, כאשר אחד הסעדים אינו ניתן לשומה או להערכה, בעוד הסעד הנוסף הוא בסמכותו של בית המשפט השלום; ולאפשר לתובע לכרוך את תביעתו הכספית בתביעה לצווי מניעה/צווי עשה. כאמור בהצעת החוק (ראו: ה"ח חוק בתי המשפט (תיקון מספר 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני), התשס"ג-2003):
"תביעות בתחום הקנין הרוחני מתאפיינות בדרך כלל, בכך שהן כוללות סעד כספי בצד צו מניעה משך הפרת הזכויות. כללי הסמכות הענינית הקיימים, לפי שפורשו לאחרונה בפסיקת בתי המשפט העליון ע"א 7589/98 ... מובילים פעמים רבות לפיצול של תביעות בענייני קנין רוחני בין בית המשפט המחוזי לבין בית משפט השלום: פיצול זה מכביד על הצדדים ועל המערכת המשפטית, בלא הצדקה עניינית. הצעת חוק זו באה למנוע את הצורך בפיצול עדים במקרים האמורים, על ידי מתן אפשרות לכרוך עדים כספיים בתביעות לצו מניעה וצו עשה בתחום קנין הרוחני, המוגשות לבית משפט מחוזי. למעשה, הצעת החוק מעגנת פרקטיקה שנהגה בבתי המשפט במשך שנים רבות, ולפיה, בתביעות בעניני קנין רוחני היו כורכים את הסעד הכספי בתביעת צו המניעה. הצעת החוק מתיישבת עם העובדה העקרונית שהובעה לגבי עניני הקנין הרוחני בדוח הודעה לבדיקת מבנה בתי המשפט הרגילים בישראל (ירושלים, התשנ"ז-1997) ... ולפיה "מן הראוי שעניינים אלה יישארו בשלב הנוכחי בסמכות בית המשפט המחוזי" ....הצעת החוק אינה משנה את הסמכות הענינית לדון בתביעות בעניני קנין רוחני שמבוקש בהן סעד כספי בלבד, אשר ימשיכו להיות מוגשות לבית המשפט המתאים לפי סכום התביעה".

(וראו גם: ת.א. (מחוזי מרכז) צ'רלטון נ' ג'אבר (9.11.16); השוו: רע"א 26671-10-11 ביטון נ' גואטה (25.10.11 ); ע"א5639/13 סגל נ' ורמז (14.8.14)).

11. ומן הכלל אל הפרט – בתיק זה נתבעים שני סעדים בענייני קניין רוחני, והסעד הכספי הולך אחר הסעד למתן דין וחשבון, אשר בסמכות בית המשפט המחוזי. בהתאמה, התביעה הכרוכה תידון בבית המשפט המחוזי, ללא קשר לגובה סכום התביעה.
סמכות מקומית
12. עסקינן בתביעת אינטרנט מובהקת. קרי: פרסום התמונות של הפסלים בפייסבוק. בכל הקשור לתביעות אלה, תוקנו התקנות ב תיקון מס' 2, התשע"ו-2016, מיום 9.5.2016, וכיום מורה תקנה 3(א)(א2) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (לעיל ולהלן: התקנות"), כדלקמן:
"על אף האמור בתקנה משנה (א), תובענה בשל פרסום או סחר ברשת האינטרנט תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע או מקום מגוריו או מקום עסקו של התובע, בלבד, ויחולו האמור בתקנת משנה (א1)".

13. מכאן, די בכך שמקום מגוריה של התובעת בחיפה (כמצוין בסעיף 1 לכתב התביעה) , על מנת להקנות לבית המשפט בחיפה את הסמכות המקומית לדון בתביעה.
14. הנתבעת טוענת לסייג הנקוב בתקנת משנה א (1), הקובעת כי "על אף האמור בתקנה משנה (א), היו לעסקו של התובע מספר סניפים, והיה אחד מהם בתחום השיפוט שבו מצוי מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע, תוגש התובענה לבית משפט באותו תחום שיפוט".
אין בידי לקבל טענה זו . אמנם, התובעת טענה בכתב התביעה, בין היתר, כי הציגה תערוכת יחיד בתל אביב בשנת 2009; וכן יצירותיה השתתפו בתערוכות קבוצתיות בתל אביב בשנים 2002, 2007, 2009, 2014,1015, אך אין די בכך כדי לקבוע כי לתובעת יש סניף בתחום השיפוט בו מצוי מקום מגורי הנתבעת. סניף משמעו שלוחה קבועה ממנו מנהל צד את עסקיו, בין בעצמו ובין באמצעות סוכן, שלוח.
15. הנתבעת מבקשת להסתמך על פסקי הדין בעניין ר"ע 501/84 הסנה חברה לביטוח בע"מ נ' רוטבן פ"ד לו (1) 26 (1985) ורע"א 11556/05, קמור רכב בע"מ נ' חימו (27.2.06). ברם, אין הנדון דומה לראיה.
ב- רע"א 11556/05 לא הייתה מחלוקת כי המוסך בחיפה הוא מוסך מורשה של יבואנית הרכב , אשר הציג עצמו בפרסום כפועל מטעמה. כך גם ר"ע 501/84 עסק בסוכן ביטוח שעבד עבור חברת הביטוח ו הפרסום, בידיעת חברת הביטוח והסכמתה, יצר מצג של שליחות נחזית.
16. בעניינו, הנתבעת לא הוכיחה כי התערוכות ה מצוינות בתביעה, או איזה מהן, פועלות כסניף של התובעת ולא הניחה תשתית עובדתית ממנה עולה מצג של שליחות נחזית. על כן, אין בעצם השתתפות התובעת ו/או יצירותיה בתערוכות ארעיות כדי לייחד את הסמכות המקומית למחוז תל אביב מכוח הסייג (והשוו: ת.א. (מחוזי ירושלים) 41532-10-13 גז נ' אסותא מרכזיים רפואיים בע"מ (26.5.14) ).
17. בדין ציינה הנתבעת כי אין לייחס משמעות מופרזת לשאלה אם תובענה פלונית מוגשת בתחום הסמכות המקומית של בית משפט זה או אחר, במדינתנו. טעם זה אך מחזק את המסקנה אליה הגעתי. מה גם, שלא נטען, כי דחיית הבקשה תמנע את בירור התביעה כדבעי או תגרום לפגיעה מהותית בזכויות הנתבעת, וכפועל יוצא לא הובאה כל ראייה המצביעה על כך ( ראו: ע"א 6920/94, לוי נ' פולג, פ"ד מט(2) 731 (1995); רע"א 1878/12 חלבי נ' ש.מ.פ חברה לנאמנות והשקעות בע"מ (2.4.12); ת"צ (מחוזי מרכז) 57574-12-13 כהן נ' סינרון מדיקל בע"מ (24.4.14); רע"א 188/02, מפעל הפיס נ' כהן פ"ד נז(4) 473; בג"צ 7067/07 חיים נתנאל בע"מ נ' שר המשפטים (30.8.07); רע"א 4615/12 לוקי בניה ופיתוח בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (13.1.13); רע"א (מחוזי ת"א) 17964-03-17 צ'רלטון בע"מ נ' לוי (23.3.17)).
כך גם התיקון לתקנות אמנם צמצם את ההלכה לפיה בתביעות אינטרנט ניתן לתבוע בכל הארץ (באשר המבקש לפרסם תמונות, באמצעות האינטרנט, ולהגיע לכל אדם ברחבי הארץ, לא יוכל לכסות בטענה כי כדי להתדיין עימו יש להגיע דווקא למענו - והשוו: ב"ש (ירושלים) 8033/06 שטיינברג נ' לוי (10.4.07)) ; אך התיקון, אשר קבע שתי חלופות, לא מצא לבכר את נוחות הנתבע דווקא בכל הקשור לתביעות אינטרנט, אלא בהתקיים סייג , שלא הוכח כאמור בענייננו.

סוף דבר
18. על כן, מכוח סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984, התביעה מועברת לבית המשפט המחוזי בחיפה.
בנסיבות, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ד' אייר תשע"ז, 30 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.