הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 19341-08-17

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעים:

  1. האיגוד הארצי לקציני הים - הסתדות העובדים הכללית החדשה
  2. מר אבי לוי, ת.ז. XXXXXX294

על-ידי ב"כ עו"ד ד"ר מורן סבוראי ואח'

נגד

הנתבע:
מר שמעון שלוסמן, ת.ז. XXXXXX308

פסק דין

1. החלטה משלימה בעניין הפיצוי לו זכאים התובעים מהנתבע בגין פרסומים פוגעים שפרסם בעניינם.
בפתח הדברים אצוין כי למרות שסיכומי הצדדים בשאלת הסעד הוגשו לפני זמן רב, לא הובא התיק בפניי לשם מתן החלטה כנראה בשל טעות מנהלית. אני מתנצלת בפני הצדדים על העיכוב במתן ההחלטה.
ההליך
2. התובע 1, האיגוד הארצי לקציני הים (להלן: "האיגוד") הנו איגוד מקצועי ארצי המייצג את קציני הים בישראל. התובע 2 (להלן: "ה תובע") שימש כקצין בצי הסוחר הישראלי. בשנת 1979 הוסמך התובע כקצין מכונות ראשי וממועד זה עד 1995 או 1996 שירת באניות צים בתפקיד זה. בשנת 1995 או 1996 נבחר התובע למועצת חטיבת רבי חובלים וקציני מכונה ראשיים וירד מהים (סעיף 5 לתצהירו , פרוטוקול ישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית, ע' 5, ש' 12-17, נספח א' להודעת התובעים מיום 7.3.2018). היום עומד התובע בראש האיגוד. מכוח תפקידו זה אף חבר התובע במוסדות שונים של ההסתדרות.
3. הנתבע הנו קצין ים שלישי בהסמכה של קציני מכונות (סעיף 7 לכתב התביעה).
4. התובעים הגישו נגד הנתבע תביעה לפי חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע").
5. לאחר הגשת התביעה האזרחית הגישו התובעים אף קובלנה פלילית אשר נדונה בתיק ק"פ 60940-11-17 . ב יום 4.3.2018 נדונה הקובלנה (פרוטוקול הדיון, הכרעת הדין וגזר הדין צורפו להודעת התובעים מיום 7.3.2018) . יצוין כי במסגרת הדיון בקובלנה העידו מטעם הקובלים (התובעים) התובע ומר אפרים מרקוביץ (אשר כיהן כמזכיר חטיבת רבי החובלים ומכונאים ראשיים באיגוד בין השנים 1982 ל-1996, פרוטוקול ישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית, ע' 19, ש' 15-18). הנתבע זימן לעדות את עו"ד אדמון יונה (נציג ההסתדרות החדשה), גב' עינת דהן (נציגת צים) ועו"ד טל עינת בן אריה (ממשרד ש' פרידמן). כן העיד הנתבע.
6. בהכרעת דינו מיום 4.3.2017 קבע בית המשפט (כב' השופט זיאד פלאח) כי הנתבע שלח את הפרסום הפוגע למספר רב של אנשים וכי הפרסום נועד בכוונה לפגוע לתובעים . משכך, הרשיע בית המשפט את הנתבע בביצוע עבירה לפי סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע הקובע כי "המפרסם לשון הרע, בכוונה לפגוע, לשני בני אדם או יותר זולת הנפגע, דינו – מאסר שנה אחת".
7. לאחר ששמע את טיעוני הצדדים לעונש, גזר בית המשפט את עונשו של הנתבע כדלקמן:
"א. 3 חודשי מאסר על תנאי אשר יופעלו אם יעבור הנאשם תוך שנתיים מהיום עבירה על סעיף 6 לחוק איסור לשון הרע.
ב. התחייבות כספית ע"ס 50,000 ₪ להימנע מביצוע עבירה על סעיף 6 לחוק, וזאת תוך שנתיים מהיום. ההתחייבות תיחתם עד ליום 7.3.18 בשעה 16:00, אחרת ייאסר הנאשם למשך 24 שעות.
ג. בהסתמך על סעיף 9(א)(1) לחוק, אני אוסר על הנאשם מלהפיץ כל עותק מהפרסום המכיל את לשון הרע.
ד. בהסתמכי על סעיף 9(א)(2) לחוק, אני מחייב את הנאשם לפרסם בכל מקום שבו פורסם הפרסום הפוגע, עד לא יאוחר מיום 12.3.18 את הפרסום הבא – 'אני חוזר בי מכל אשר כתבתי ופרסמתי נגד איגוד קציני הים ונגד מר אבי לוי. אף אחד מהם לא ביטל זכויות סוציאליות של ימאים ושל צי הסוחר הישראלי, ואף אחד מהם לא קיבל שלמונים בכלל ו-750,000$ בפרט'".
8. הנתבע ערער כנגד פסק הדין שניתן וערעורו נדון בעק"נ 62628-03-18.
9. בישיבת יום 9.4.2018 הגיעו הצדדים בתביעה שבפניי להסכמה, לפיה ככל ויידחה ערעורו של הנתבע, תתקבל תביעת התובעים במלואה ובית המשפט יפסוק בעניין הסעד אשר ייפסק לתובעים לאחר שהצדדים יגישו סיכום טענותיהם בעניין זה.
10. ביום 10.5.2018 נדחה ערעורו של הנתבע.
11. משכך, קבעתי בהחלטתי מיום 19.5.2018 כי התביעה מתקבלת והוריתי על הגשת סיכומים בשאלת הנזק.
הפרסומים
12. התביעה הוגשה בגין שלושה פרסומים שפרסם הנתבע כדלקמן:
א. מכתב מיום 27.3.2017 שכותרתו "התייחסות של הח"מ לפגישתנו ביום 23/3/2017 במשרד איגוד קציני הים". במכתב נטען כי האיגוד ויתר על ההפרשות למשכורת הימאים במטבע זר הקבועות בהסכם 1982 וכי יש חשד לזיוף בהסכם 1982 המצוי במשרדי האיגוד. כן נטען כי התובע קיבל טובות הנאה בשל הוויתור. המכתב ממוען לתובעים, אולם הופץ בפני גורמים נוספים (המכתב ייקרא להלן: "הפרסום הראשון") .
ב. מכתב מיום 26.6.2017 הממוען ליחידת להב 433 ולפרקליטות המדינה. כותרת המכתב "שחיתות באיגוד קציני הים בחיפה". במכתב נטען כי התובע קיבל 750,000 דולר עבור חתימה ואישור של מסמך המבטל זכויות סוציאליות של הימאים בצי הסוחר הישראלי וכי הנתבע נחשף למסמכים המצויים במשרד עורכי הדין ש' פרידמן יחד עם ההסכם הקיבוצי המקורי.
עותקים מהמכתב הופנו ליו"ר הסתדרות העובדים, ליועץ המשפטי לממשלה ולמבקר המדינה. כן פורסם המכתב בדרכים נוספות, לרבות אירוע של ההסתדרות שהתקיים ביום 9.7.2017 ובו נכחו משתתפים רמי דרג. להלן נוסח מלא של המכתב ( המכתב ייקרא להלן: "הפרסום השני") :
"הנני מודיע לכם כי נודע לי שמזכיר איגוד קציני הים מר אברהם לוי קיבל 750 אלף דולר עבור חתימתו ואישורו על מסמך שבו הוא מבטל זכויות סוציאליות של הימאים של צי הסוחר הישראלי. כמו כן בנוסף לזאת הוא ביטל וויתר על זכותו לקבל שבע אלפים שקלים נוספים מרגע שהוא יוצא לפנסיה. תפקידו של מר לוי בצי הסוחר היה מכונאי ראשי. למר לוי נשלח מכתב אשר מצ"ב להודעה זו, טרם התקבלה תשובה בנושא. מסמכים שמעידים על שחיטות נמצאים במשרד עורכי הדין פרידמן בחיפה, בתיק מספר 290382 ביחד עם ההסכם הקיבוצי המקורי 29/03/1982. מבקש להתחיל לחקור את הנושא הנ"ל"
ג. ביום 13.7.2017 העלה הנתבע לדף הפייסבוק שלו את המכתבים וכן מכתב נוסף הנושא כותרת "הודעה לכל הימאים והגמלאים" הנושא תאריך 27.10.2015. הפרסום כלל העתק של חלק מהסכם 1968 הקובע את התוספות במטבע חוץ שישולמו לימאים וכן העתק של מסמך הנחזה להיות דף מאותו הסכם (ס עיף 12(א) להסכם 1982 בו מופיעה המילה "לא" לפני המשך המשפט "יימחקו כל המשפטים המתייחסים לתשלומים במטבע חוץ", הדף צורף כנספח א' לתצהיר התובע). כן כלל הפרסום התייחסות לחלק מהטענות שנכללו בפרסומים הקודמים (הפרסום ייקרא להלן: "הפרסום השלישי") .
13. לאחר עריכת הפרסום נדרש הנתבע להסירם ולפרסם התנצלות בגין פרסומם (מכתב מיום 2.8.2017). תשובתו מיום 4.8.2017 הייתה:
"ברצוני להודות לכם על כך שההודעה בסעיף 2 סיפא כי אני מסתמך על נוסח מזויף של הסכם קיבוצי משנות ה-80. ועל כן אודה לכם על העברת לידי את המקור. באם המקור לא היה ברשותכם, איך קבעתי כי הנוסח בידי הנו מזויף.
אני רואה במכתבכם הנ"ל ניסיון לסחיטה, פגיעה בחופש הביטוי שלי, פגיעה בחופש המידע שציבור רחב של ימאים צריך לקבלו, איום וניסיון לסתימת פיות.
כמו כן המכתב הנ"ל הנו ניסיון לשיבוש חקירה של משטרת ישראל ועל מיד עם קבלת הנ"ל העברתי את העתקו למשטרת ישראל."
טענות הצדדים
טענות התובעים
14. ואלה טענות התובעים:
א. משהתקבלה התביעה, נקודת המוצא לדיון בעניין קביעת הסעד הנה כי הפרסומים מושא כתב התביעה שהופצו על-ידי הנתבע מהווים לשון הרע. זאת ועוד, ניתן להסתמך על ממצאי פסק הדין בקובלנה הפלילית שהגישו התובעים נגד הנתבע מכוח הוראות סעיף 42א. לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971 .
ב. עבודת התובעים מושתתת על יחסי אמון בינם לבין חברי האיגוד וכוללת מגעים עם גורמים רבים בקרב מקבלי החלטות, לרבות גורמים בממשלה, חברי כנסת ובכירי ההסתדרות. מעבר לפגיעה האישית בתובעים, פגעו הפרסומים במרקם יחסים עדין זה ועל-ידי כך באינטרס הציבור אותו מייצגים התובעים.
אכן, לשמו הטוב ולמוניטין של התובע השפעה על דעת הקהל של ציבור הימאים ועל סיכויי היבחרו בבחירות הבאות והמשך פעילותו הציבורית. ועוד, פגיעה בשמו הטוב של האיגוד משליכה על יחסי העבודה הקיבוציים וכוחו של האיגוד להפעיל את כוחו הארגוני ולפעול בקרב המוסדות המוסמכים של ההסתדרות ולקדם את ענייני ציבור קציני הים.
ג. השיקולים הרלבנטיים לעניין קביעת גובה הפיצוי מצביעים לכיוון חיוב הנתבע בפיצוי מוגדל. לעניין זה מפנים התובעים לשמם הטוב של התובעים עובר לפרסום ולכך ש מעמד ציבורי או מוניטין מיוחדים מצדיקים קבלת פיצוי כספי מוגדל, שכן יש בהם להגדיל את הנזק שנגרם לנפגע מפרסום לשון הרע. עוד מפנים התובעים לכך שהפרסומים זכו להפצה בהיקף נרחב, תוך דגש על הקהל אשר באמונו תלויים התובעים וכי הפרסומים גרמו לתובעים נזק ועוגמת נפש. התובעים מדגישים כי מדובר בשלושה פרסומים נפרדים וכי הפרסומים פורסמו מתוך כוונת זדון לפגוע בשמם של התובעים ומבלי שהנתבע הביע חרטה. לעניין זה הפנו התובעים לכך שטענותיו של הנתבע לעניין היעדר חוקיות ההסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1982 נדחו על-ידי שלוש ערכאות לפני שנים רבות וכי הנתבע קיבל הסברים בדבר היעדר הבסיס לטענותיו מהתובע ועל הנזק שייגרם מהפצת ההאשמות השקריות.
התובעים מפנים לכך שאף לפני הגשת התביעה נתנו התובעים לנתבע הזדמנות להסיר את הפרסומים ולפרסם תיקון לטענותיו, אולם הנתבע סירב לעשות כן. עוד מפנים התובעים לכך שגם התנהלות הנתבע לכל אורך ההליך המשפטי מעידה על כך כי לא הפנים את מהות הפגיעה והפרת הדין על ידו.
ד. לצד שיקולים אלה, הכירה הפסיקה בתכליות ובשיקולים נוספים העומדים בבסיס פסיקת פיצוי בגין לשון הרע: השבת המצב לקדמותו; עידוד רוחם של הנפגעים והכרה בעוולה שנעברה כלפיהם; תכלית הציבורית של חינוך החברה בדבר חשיבותה של הזכות לשם טוב והרתעה מפני פגיעה בשמם הטוב של התובעים ללא בסיס. בפסיקת הפיצויים עומדת אף תכלית ענשית של "להשיב למעוול כגמולו" ולהענישו בגין הפגיעה בשם הטוב.
ה. בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, בהוכחת פרסום לשון הרע בכוונה לפגוע, אף ללא הוכחת נזק, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם עד סכום של 100,000 ₪. בענייננו מדובר בשלושה פרסומים. בהכרעת דינו קבע בית המשפט אשר דן בקובלנה הפלילית כי הנתבע בצע את הפרסומים מתוך כוונה לפגוע בתובעים. משכך, בית המשפט רשאי לחייב את הנתבע בסכום כולל של עד 300,000 ₪ , ללא הוכחת נזק.
בענייננו, עותרים התובעים כי אחייב את הנתבע בתשלום פיצויים בסכום מצטבר של 210,000 ₪ בגין שלושת הפרסומים.
טענות הנתבע
15. ואלה טענות הנתבע:
א. במסגרת ההליך הפלילי הסכים לכל סעד שיוטל עליו, ופרסם התנצלות בנוסח שנקבע בגזר הדין.
ב. לא טובתו עמדה לנגד עיניו עת פרסם את הפרסומים אלא טובת כלל העובדים בחברות הספרות, כולל חברי איגוד הימאים.
ג. ההליכים האזרחי והפלילי מהווים מסע הפחדה תוך ניסיון לשלול ממנו את חופש הביטוי לו זכאי הנתבע.
ד. הנתבע זכאי לעיין בהסכמים הקיבוציים והפרוטוקולים המקוריים כדי ל עמוד על הסיבות לפגיעה בזכויות הסוציאליות של הימאים.
דיון והכרעה
אחריות
16. בפתח הדברים, ולמרות שהדבר לא נדרש נוכח הסכמת הצדדים מיום 9.4.2018 והכרעת הדיין בקובלנה הפלילית (המהווה ראיה לכאורה בהליך זה נוכח הוראות סעיף 42א. לפקודת הראיות) ברצוני להדגיש כי לא מצאתי כל תימוכין לטענות הנתבע נגד התובעים.
17. טענות הנתבע נוגעות לתיקון סעיף 9.א להסכם הקיבוצי מיום 6.6.1968, הכולל בין רכיבי השכר של רבי חובל ומכונאים ראשיים גם תשלומים במטבע חוץ כאמור בסעיף 2א' חלק ב' בהסכם הקיבוצי אשר חל אותה עת על שכר רבי חובלים ומכונאים ראשיים.
בסעיף 12 (א) להסכם הקיבוצי מיום 29.3.1982 (ע' 5) , בפרק הכולל תיקון הוראות הסכם הפנסיה המקיפה מיום 6.6.1968, נקבע "בכל אחד מן הסעיפים הקטנים (א), (ב) ו-(ג) של סעיף 9 להסכם הפנסיה המקיפה יימחקו כל המשפטים המתייחסים לתשלומים במטבע חוץ". סעיף 12(ג) מוסיף וקובע כי תוקף הוראת ס"ק (א) ו-(ב) לעיל תהא מיום שהופסקו ההפרשות לקרן בגין תשלומי שכר במטבע חוץ.
18. לטענת הנתבע הנוסח הנכון של סעיף 12 (א) להסכם 1982 (הנוסח האלטרנטיבי של ע' 5 להסכם הקיבוצי משנת 1982 צורף כנספח א' לתצהיר התובע) הנו:
"בכל אחד מן הסעיפים הקטנים .... לא יימחקו כל המשפטי ם המתייחסים לתשלומים במטבע חוץ" [ההדגשה לא במקור – ס.מ.]
19. לטענת הנתבע, קיבל את ע' 5 להסכם הקיבוצי משנת 1982 בדואר, מגורם לא ידוע. לעניין זה ראו סעיף 5.10 לתצהירו, "בין המכתבים, שקיבלתי ממקורות שונים, קיבלתי העתק מדף מס' 5 המאושר על-ידי חותמת" וכן עדותו בישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית ע' 28, ש' 23-26.
20. למיטב הבנתי, שתי טענות לנתבע: האחת, כי ע' 5 להסכם הקיבוצי שנחתם בשנת 1982 הנו נספח א' לתצהיר התובע. כלומר, בסעיף 12(א) להסכם הקיבוצי משנת 1982 הייתה אמורה להיות המילה "לא" לפני ההמשך ("יימחקו כל המשפטים המתייחסים לתשלומים במטבע חוץ"). השנייה, כי ראה במשרד עו"ד ש' פרידמן ושות' בתיק מספר 290382, במועד לא ידוע, כי אברהם לוי קיבל 750,000$.
21. לא זו בלבד ששתי הטענות לא נתמכות בכל ראיה, וכמדובר בטענות כה חמורות נדרש כי ייתמכו בבסיס עובדתי מוצק ומפורט, הטענות נסתרו במפורש על-ידי ראיות שהובאו ברובן על-ידי הנתבע בהליך זה ובהליך הפלילי, כפי שיפורט להלן:
א. הנתבע הגיש לתיק בית המשפט עותק של ההסכם הקיבוצי מיום 29.3.1982 כפי שקיבלו מרשם ההסכמים הקיבוציים ממחלקת יחסי עבודה במשרד הכלכלה (סומן נ/1). הסכם זה תואם לחלוטין את ההסכם הקיים אצל התובעת (נספח ב' לתצהיר התובע) ולא מופיעה בו המילה "לא". יצוין כי על ההסכם שהגיש הנתבע מופיעה חותמת כי נרשם לפי חוק הסכמים קיבוציים, תשי"ג-1957 ביום 12.5.2015 ומספרו 25/2015.
לעניין זה ראו גם את עדותו של עו"ד אדמון יונה, נציג ההסתדרות החדשה, לפיה ההסכם התקף הוא ההסכם שנרשם אצל רשם ההסכמים הקיבוציים (ע' 23, ש' 20-22 לישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית). כן ראו את עדותה של עו"ד טל עינת בן אריה ממשרד ש' פרידמן אשר הגישה לבית המשפט במסגרת הדיון בקובלנה הפלילית העתק של המסמך הנמצא במשרד (ע' 24, ש' 7-8).
ב. לטענת הנתבע קיבל את ע' 5 מההסכם הקיבוצי בדואר, מגורם בלתי ידוע. משכך, לא ברור מה מקור הדף מתוך ההסכם הקיבוצי שהציג הנתבע ומי ערך את השינויים המצויים בו. אין די בכך שמתנוססת על הדף חותמת המעידה על כך שהוגש לבית הדין האזורי לעבודה בהליך כלשהו, ככל שכך נעשה, בכדי להעיד על תוקפו או מהימנותו.
ג. זאת ועוד, מעיון בעמוד 5 להסכם הקיבוצי משנת 1982 לטענת הנתבע (נספח א' לתצהיר התובע), עולה כי המילה "לא" הוספה למסמך. המילה חורגת מקו הפסקה וסוג הכיתוב שונה. לעניין זה ראו גם את עדותו של מר מרקוביץ בע' 20, ש' 1-24 לישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית.
ד. אף לגופו של עניין אין כל היגיון בטענות הנתבע כי הנוסח הנכון של עמוד 5 להסכם הקיבוצי הוא זה שהוצג על ידו (נספח א' לתצהיר התובע). הסעיף מופיע בפרק שעניינו "שינויים בהסכם 1968". לא ברור מה הטעם לקבוע במסגרת פרק שעניינו שינויים בהסכם 1968 הוראה שאינה משנה את הוראות הסכם 1968 או מה הצורך להכניס הוראה כזו – בפרק זה או אחר של הסכם 1982 (לעניין זה ראו גם סעיף 9.4 לתצהירו של מר מרקוביץ). זאת ועוד, הנוסח המוצע אינו מתיישב עם הוראות סעיף 12(ג) המתייחס לתחולת השינויים שנקבעו בסעיפים א' ו-ב'.
ה. אף לו היה ממש בטענות הנתבע, ובענייננו אני קובעת מפורשות שאין הדברים כך, לא ברור מה פשר טענות הנתבע כנגד התובע בעניין זה, נוכח עדותו ועדות מר מרקוביץ כי נכנס לתפקיד כלשהו באיגוד (לא כיו"ר) רק בשנת 1995 או 1996. לעניין זה ראו סעיף 7 לתצהירו של מר מרקוביץ וכן גם עדותו בע' 21, ש' 11-13 לישיבת יום 4.3.2018 בקובלנה הפלילית.
ו. אף טענתו של הנתבע כי אינו מאשים את התובע בויתור על התוספות במטבע חוץ בהסכם משנת 1982 אלא על חתימתו על הסכם 2012 (שלא הוגש על-ידי מי מהצדדים) ואמירתו ש"על פי הדין לא חל" (התוספות") (ע' 229, ש' 11-22) אינה ברורה, ובוודאי שאין בה להצדיק את הפרסומים שפרסם.
ז. למעלה מן הנדרש אציין כי בתצהירו הסביר מר מרקוביץ את נסיבות תיקון הוראות ההסכם הקיבוצי משנת 1968 ביחס לתוספות במטבע חוץ שניתנו לימאים וכי הדבר נעשה לבקשת הימאים (סעיפים 5-6 לתצהירו).
ח. אף טענת הנתבע כי ראה במשרדי ש' פרידמן מסמך כלשהו בתיק שמספרו 290382 הנוגע לאברהם לוי לא נתמכת במאומה. זאת ועוד, הטענה נסתרה באופן פוזיטיבי על-ידי עדותה של עו"ד טל עינת בן אריה ממשרד ש' פרידמן, אשר זומנה על-ידי הנתבע במסגרת הדיון בקובלנה הפלילית. בעדותה מסרה עו"ד טל עינת בן אריה כי אין במשרד ש' פרידמן תיק שזה מספרו וכי אין לה שום ידיעה על סכום ששולם לאבי לוי באופן המתואר (ע' ש' 2-5).
ט. יתר על כן, לא ברור והנתבע לא הבהיר מדוע הוא סבור כי מדובר בתובע, או מה הקשר בין אותו מסמך, ככל שהיה, ואותו אברהם לוי, ככל וקיים, לבין ההסכם הקיבוצי.
22. ועוד, טענות הנתבע בעניין זה נדונו והוכרעו זה מכבר.
הנתבע הגיש לבית הדין האזורי תביעה לפיצויי פיטורים, הפרת חוזה בגין פיטורים שלא כדין, דמי הודעה מוקדמת, שכר המתנה, משכורת י"ג והפרשי שכר בשל שינוי תפקיד בניגוד להוראות ההסכם הקיבוצי (תב"ע מה/942-3). לאחר שתביעתו נדחתה, ערער הנתבע כנגד פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה, וערעורו נדון בדבע (ארצי) נה-115-3 שמעון שלוסמן נגד צים חברת השיט הישראלית בע"מ. למרות שנושא הפרשנות והתשלומים במטבע זר לא נזכר בכתבי התביעה השונים שהוגש ו לבית הדין, ציין בית הדין כי לפי ההסכמים הקיבוציים שהיו בתוקף עד 1.4.1978 אכן בוצעו הפרשות למבטחים בגין תשלומי מטבע חוץ אולם מאותו תאריך הופסקו תשלומים אלה. עוד התייחס בית הדין לטענת הנתבע כי הוראות ההסכם משנת 1982 אשר ביטלו את התוספות במטבע חוץ אינן חוקיות וקבע כדלקמן:
"המערער טוען, כי ההסכם ממרץ 1982 אינו חוקי שכן נעשה בניגוד לחוק הסכמים קיבוציים האוסר על ויתור מה עוד שמדובר על ויתור רטרואקטיבי. בית המשפט דחה טענה זו תוך שציין שהסכם 1982 קובע במפורש שהוא 'בא לתקן את הסכם הפנסיה המקיפה לימאים .... שנחתם בתאריך 6.6.1968 בין הצדדים להסכם קיבוצי זה'. משמדובר באותם צדדים, הם רשאים לשנות את הוראות ההסכם ואם עשו זאת במפורש, מה לנו כי נתערב ברצונם כל עוד אינו נגוע באי חוקיות."
23. בית הדין אף דחה את הטענה כי התחולה למפרע אינה חוקית נוכח הוראות סעיף11 לחוק הסכמים קיבוציים (סעיפים 10-11 לפסק הדין)
עתירתו של הנתבע כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי נדחתה על הסף על-ידי בית המשפט העליון בהחלטתו מיום 31.3.1996 (בג"צ 7131/95 שמעון שלוסמן נגד צים ובית הדין לעבודה). נכון הוא כי בפני בית הדין לא העלה הנתבע טענתו לזיוף ההסכם הקיבוצי משנת 1982, אולם, כאמור, לא די במסמך כלשהו שקיבל הנתבע מגורם לא ידוע באמצעות הדואר בכדי להטיל ספק בתוקפו ואמינותו של ההסכם, בהתאם לגרסה שנרשמה על-ידי רשם ההסכמים הקיבוציים.
הסעד
24. טוען הנתבע כי הפרסומים שערך חוסים תחת חופש הביטוי.
אכן, חופש הביטוי הנו זכות יסוד במדינת ישראל, אולם כך גם הזכות לשם טוב. הן חופש הביטוי והן הזכות לשם טוב יונק ים חיותם מכבוד האדם (ע"א 3199/93 קראוס נגד ידיעות אחרונות בע"מ, פ"ד מט (2) 843, 854; עא 89/04 ‏ ‏ד"ר יולי נודלמן נ' נתן שרנסקי (4.8.2008, להלן: "פסק הדין בעניין שרנסקי"); ע"א 214/89 אבנרי נ' שפירא, פד"י מג(3) 840 (1989); ע"א 4534/02 רשת שוקן בע"מ ואח' נ' אילון (לוני) הרציקוביץ', פד"י נח (3) 558 (2004); ע"א 6871/99 ששון נ' משה רום, פד"י נו(4) 72 (2002)). יתר על כן, שתי הזכויות חיוניות למשטר המיוסד על אדנים של חירות, שוויון ומשטר דמוקרטי (בג"ץ 6126/94 גיורא סנש נגד רשות השידור, פ"ד נג (3) 817, בעמ' 832). חשיבותן של כל אחת מהזכויות מקשה על האיזון ביניהן, המחייב דחייה של אחת מפני רעותה (ע"א 9462/04 בן ציון מורדוב נגד ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד ס (4) 13).
25. בעוד חופש הביטוי מוחלט, ההגנה עליו אינה מוחלטת. האיזון בין שתי הזכויות, חופש הביטוי מחד גיסא והזכות לשם טוב מאידך גיסא, נקבע במסגרת הוראותיו השונות של חוק איסור לשון הרע (ע"א 751/10 פלוני נ' אילנה דיין -אורבך (8.2.2012)). כן ראו לעניין זה דברי בית המשפט ברע"א 4740/00‏ אמר נ' יוסף, פ''ד נה(5) 510, להלן: "פסק הדין בעניין אמר"):
"הנה-כי-כן, השם הטוב וחופש הביטוי נגזרים מאותה זכות 'אם' עצמה – מכבוד האדם. שני תאומים אלה – השם הטוב וחופש הביטוי – מתרוצצים בקרבה של הדמוקרטיה. לעתים הם משלימים זה את זה. לעתים הם מתנגשים זה עם זה. חופש הביטוי של האחד פוגע בשם הטוב של האחר. ....
איזון זה מצא את ביטויו בישראל בחוק איסור לשון הרע. חוק זה קובע כי שימוש בחופש הביטוי שיש בו פרסום לשון הרע (כמוגדר בסעיפים1 ו-2 לחוק) מהווה עבירה פלילית (סעיף 6 לחוק) ועוולה אזרחית (סעיף 7 לחוק), ובלבד שהפרסום אינו אמת ולא היה בו עניין ציבורי (סעיף 14 לחוק) ואין עומדת למפרסם הגנת תום-לב הקבועה בחוק (סעיף 15). בכך נקבע הגבול בין ביטוי מוגן לביטוי שאינו מוגן; בין הגנה על ה שם הטוב ובין שלילתה של הגנה זו."
26. היקף ההגנה שתינתן לכל אחת מהזכויות, הזכות לשם טוב מחד גיסא וחופש הביטוי מאידך גיסא, תלוי בהקשר בו מתנגשות הזכויות וקיומם של אינטרסים ציבוריים וערכים רלבנטיים נוספים (רע'"א 10520/03‏ איתמר בן גביר נגד אמנון דנקנר (12.11.2006). משכך, הביטוי הפוגע לא ייבחן רק על פי פירוש המילים המדויקות בהן נעשה שימוש, אלא גם על רקע כלל הנסיבות החיצוניות הרלבנטיות להתבטאות שבמחלוקת (ע"א 1104/00 אפל נגד חסון, פ"ד נו(2) 607; ע"א 751/10 פלוני נגד אילנה דיין-אורבך, (8.2.2012); ע"א 5653/98 אמיליו פלוס נגד דינה חלוץ ואח', פ"ד נה (5) 865, בעמ' 876-874).
27. סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע קובע כי פרסום לשון הרע תהא עוולה אזרחית, ויחולו עליו, בין השאר, הוראות פקודת הנזיקין. מכוח הוראה זו חלות על תביעה לפי חוק איסור לשון הרע הוראות פקודת הנזיקין בעניין פיצויים כתרופה בגין עוולה (סעיפים 71 ו-76 לפקודת הנזיקין) כמו גם הגדר אובדן או חיסור בשם טוב כנזק (סעיף 2 לפקודת הנזיקין).
28. בכל הנוגע לפיצויים בגין פרסום לשון הרע הוכרו מספר תכליות: תכלית תרופתית (ליתן הכרה לנפגע כי מכירים בכך שנעשתה כלפיו עוולה), תכלית הרתעתית ו תכלית חינוכית, "כי שמו הטוב של אדם, בין אם הוא איש פרטי ובין אם איש ציבור, אינו הפקר, וכי יש ממש במה שנאמר בספר 'קוהלת': 'טוב שם משמן טוב'... " (פסק הדין בעניין אמר נגד יוסף והאסמכתאות המובאות שם).
29. בפסק הדין בעניין אמר התייחס בית המשפט לקושי בהערכת נזקים שאינם נזקים רכושיים או נזקי גוף:
"בהערכת נזק זה נעשים לעתים ניסיונות של סטנדרטיזציה המרחיקה את הפיצוי מהנזק האמיתי. כנגד מגמות אלה יצא בית-משפט זה לא פעם. אכן, הנזק הלא רכושי הוא נזק בר-פיצוי. לעתים קרובות נזק זה הוא ניכר, והניזוק זכאי לפיצוי ממשי ולא אך לפיצויי נחמה (ראו לאחרונה ע"א 2055/99 פלוני נ' הרב זאב). הוא הדין בפיצוי כאשר הנזק הלא רכושי הוא לשם הטוב. על בית-המשפט לעשות מאמץ תוך בחינת כל מקרה לגופו, להעריך את היקף הפגיעה בשם הטוב ולקבוע אותו פיצוי אשר יהא בכוחו, ככל האפשר, להעמיד את הניזוק במצב שבו היה נתון לולא פורסם לשון הרע....
הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד (consolution) את רוחו של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן (repair) את הנזק לשמו הטוב; למרק (to vindicate) את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע (ראו גטלי, שם, בעמ' 201). לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם – לא פחות ולא יותר (השוו ע"א 357/80 הנ"ל ). ...
בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי.
האם ממלאים הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מרתיע ומחנך? לשאלה זו אין תשובה פשוטה. היא מחזירה אותנו לשאלת היסוד בדבר תפקידם של דיני הנזיקין. התמודדות עם שאלה זו היא מחוץ למסגרת פסק-דיננו זה. די אם אומר כי גם אם יש לדיני הפיצויים בגין לשון הרע תפקיד מחנך ומרתיע, אין בו, בתפקיד זה, כדי להגדיל את הפיצוי התרופתי מעבר למידותיו הטבעיות. אכן, ההיבט המחנך והמרתיע עשוי למצוא מקום של כבוד בגדרי הפיצוי העונשי, אך מקום שאין תחולה לפיצוי עונשי – וכזה הוא המקרה שלפנינו – אין בכוחו של ההיבט המחנך והמרתיע כדי להגדיל את סכום הפיצויים שהיה מתקבל על-פי הכללים בדבר השבת המצב לקדמותו. בגדר הפיצוי התרופתי ההיבט המרתיע וההיבט החינוכי מוצאים את ביטוים בעצם הטלתה של חובת הפיצויים, בקביעת שיעור הפיצויים על-פי אמות-מידה אמיתיות של השבת המצב לקדמותו ובהגברת הפיצוי מקום שהתנהגות המזיק מגבירה את הנזק. הגדלת הפיצוי בשל טעמים הרתעתיים ומחנכים מעבר לנדרש להשבת המצב לקדמותו תערער את האיזון הראוי בין הזכויות החוקתיות הנאבקות על הבכורה במסגרת דיני איסור לשון הרע."
30. בפסק הדין בעניין שרנסקי עמד בית המשפט על השיקולים להחמרה ולהקלה בגובה הפיצויים:
א. גובה הנזק שנגרם לנפגע ואשר הפיצוי התרופתי נועד להטבתו. הפרסום מעמיד חזקה בדבר גרימת נזק ואין צורך להוכיח נזק ממון מיוחד. היקף הנזק נשקל לא רק בהקשר לפרסום אלא גם תוך שימת לב להתנהגות הצדדים לאחריו ואף במהלך הדיון המשפטי. גם בהקשר להיקף הנזק נשקלות התכליות החינוכית וההרתעתית. בהקשר זה יש לשקול את התנהגות המפרסם וכוונותיו – כמפורט בסעיף 19 לחוק איסור לשון הרע.
ב. ההיבט העונשי-הרתעתי - החוק עצמו מצביע על אבחנה בין נתבע תם לב לנתבע זדוני, לא רק בהקשר למידת הפגיעה בנפגע, אלא גם כשיקול עצמאי הבוחן את התנהגותו עומדת לעצמה,
ג. המערער כאדם פרטי – יש להבחין בין מפרסם שהוא גוף תאגידי גדול לבין מפרסם שאינו כן. האבחנה נובעת הן מהאמצעים הכלכליים העומדים לרשותם והן מכך שפרסום בגוף תקשורת עשוי לערב לעיתים שיקולים כלכליים והשאת רווחי הגוף כתוצאה מהפרסום . בכל הנוגע לגוף תקשורת אף עשוי לקבל משקל יתר ההיבט ההרתעתי, אם כי בהקשר זה יש להיזהר מ"אפקט מצנן" של פגיעה בחופש הביטוי.
ד. מצבו הכלכלי של המפרסם – נוכח התכליות הרבות העומדות בבסיס הפיצוי בגין פגיעה בשם טוב והעובדה כי השבת מצב הניזוק לקדמותו אינה תכלית יחידה, ניתן להתחשב אף בשיקולים רחבים יותר, לרבות שיקולים חלוקתיים. שיקולים אלה כוללים, בין השאר, את זהות הפוגע, מצבו האישי, כלכלי והיקף יכולתו לעמוד בחובת הפיצוי המוטל עליו.
ומכאן לענייננו.
31. הנתבע פרסם לשון הרע על התובעים. הפרסום הנו פוגעני במיוחד, תוך דגש על הפרסום השני. אין ספק כי הפרסום פגע בתובעים, הן בהיבט האישי והן בהיבט הרכושי של הזכות לשם טוב. הפרסום הופץ בקרב ציבור רב. יתר על כן, מדובר בציבור אשר הפצת הפרסום בפניו גרמה לפגיעה הקשה ביותר בתובעים. ודוק: הפגיעה היא בשני התובעים. יותר מכך, מעבר לפגיעה האישית, עשויים היו הפרסומים אף לפגוע באינטרס של הציבור שמייצגים התובעים ואפשרותם של התובעים לייצג אינטרס זה. הנתבע לא ערך את הבירורים הנדרשים לפני שפרסם את הפרסומים. יתר על כן, אף לאחר שניתנו לו הסברים והתבקש שלא לפרסם את הפרסומים , לא שעה לאזהרות. לא זו אף זו, אף לאחר הפרסום סירב להתנצל. כל אלה שוקלים לחומרה.
מנגד, מצאתי לנכון לשקול ב נסיבות העניין את גילו של הנתבע ומצבו הכלכלי (הגם שלא הובאו ראיות בעניין זה, די בכך שהנתבע העיד כי הנו עובד למרות שהגיע לגיל גמלאות משיקולים כלכליים, סעיף 1 להודעת הערעור). כמו כן דומני כי בנסיבות העניין הפגיעה העיקרית בתובעים הנה בהיבט האישי של הזכות לשם טוב (לעניין זה ראו התגובות לפרסום בפייסבוק שערך הנתבע, נספח ז' לתצהיר התובע וכן תצהיריהם של מר ישראל חזות ומר סיני גינת, נספח ח' לתצהיר התובע ומכתבי ההתנצלות שלהם, נ ספחים ט'1 ו-ט2 לתצהיר התובע) . כן התחשבתי בכך שהשיקולים החינוכיים וההרתעתיים מוצו במסגרת הקובלנה הפלילית שהגישו התובעים נגד הנתבע והעונש הוטל על הנתבע במסגרת ההליך הפלילי, לרבות פרסום התנצלות. לבסוף, הגם שמדובר בשלושה פרסומים, ניתן לראות בהם פרסום אחד נוכח הדמיון בתוכנם וסמיכות מועד עריכתם.
32. לאחר ששקלתי את כל השיקולים בנסיבות העניין, אני מורה לנתבע לפצות את התובעים בסכום של 30,000 ₪. ברצוני להדגיש כי אין בגובהו הנמוך יחסית של הפיצוי שפסקתי בכדי להמעיט מחומרת מעשיו של הנתבע או עוצמת הפגיעה בתובעים, אלא להעיד על המשקל הגבוה שייחסתי בנסיבות העניין לשיקולים שמניתי לקולא.
כן ישלם הנתבע לתובעים הוצאות משפט בסך 3,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך 10,000 ₪.
הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
בשים לב לכך שלא נשמעו בתיק ראיות, אני מורה על החזר המחצית השנייה של אגרת בית המשפט לתובעים, על-ידי ב"כ.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ התובעים ולנתבע, ותסגור את התיק.

ניתן היום, כ"ה אדר א' תשע"ט, 02 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.