הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 1913-06-15

בפני
כבוד ה שופטת עידית וינברגר

תובעים

1.ברכה חזן
2.שלום מרדכי חזן
ע"י ב"כ עוה"ד טל רבינוביץ'

נגד

נתבעת

י.ב. זיו נכסים וקבלנות בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד אייל רוזנר

פסק דין

תביעה בגין ליקויי בניה, שתיקונם הוערך על ידי מומחה מטעם התובעים בכ- 250,000 ₪. ליקויים שהתגלו, לטענת התובעים, בדירה חדשה אותה רכשו מהנתבעת. התביעה כוללת גם פיצוי בגין ירידת ערך, דיור חלופי ועוגמת נפש.

ביום 7.02.07 נחתם בין הצדדים הסכם לרכי שת דירה הנמצאת ברחוב הדובדבן 1 שכונת הפרפר בקרית ביאליק. לפני מסירת הדירה, ערכו הצדדים ביום 11.01.109, סיור מקדים בדירה , וחתמו על פרוטוקול בו פורטו הליקויים והעבודות שיש להשלים. התובעים קיבלו את הדירה ביום 12.05.09.

לטענת התובעים, הנתבעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי החוזה ובדרישות הדין באשר לטיב הבנייה. על פי חוות דעתו של המומחה מטעמם, האדריכל יוסי שטרית מיום 12.5.15 (לה לן: "שטרית") הבנייה לוקה בליקויים רבים וחמורים , שברובם אינם גלויים לעין בלתי מקצועית, בין היתר, בניית הגג עם מבנה קל במקום גג רעפים המונח מעל בטון יצוק, ליקויי איטום, ריצו ף וחיפוי. על פי חוות הדעת, עלות תיקון הליקויים נאמדת ב- 250,323 ₪.
עוד טוענים התובעים, כי הנתבעת סיפקה להם חנייה אחת ולא שתיים כפי שהובטח להם וכפי שמגיע להם על פי דין. בגין פריט זה, טוענים התובעים לנזק בס כום של 15,000 ₪.
התביעה כוללת גם תביעה לפיצויי בגין הצורך בדיור חלופי בסך של 20,000 ₪ לצורך ביצוע התיקונים על ידם וכן פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן הנאה מהדירה ובזבוז זמן סך של 30,000 ₪. לטענת התובעים, לאחר קבלת הדירה וגילוי הליקויים, פנו אל הנתבעת, על מנת שתבצע תיקונים וזו אמנם ביצעה תיקונים, אך ללא הצלחה. לטענת התובעים הם הודיעו בעל פה למנכ"ל הנתבעת על אודות הליקויים הקשים לרבות אי ההתאמה בגג אך הוא דחה את הודעתם ולא הסכים לבצע תיקונים.
בכתב התביעה טענו התובעים עוד, כי החוזה בין הצדדים, מהווה חוזה אחיד המכיל תנאים מקפחים, בין היתר בשל ביטול זכאותם לפיצוי בגין איחור במסירת הדירה, וויתור על טענות בעניין ליקויי בנייה ותיקונם ועל כן סעיפים אלה, בטלים. אולם, התובעים זנחו את הטענה בתצהיר התובע ובסיכומיהם, על כן לא אדון בה.

לטענת הנתבעת, התובעים לא הודיעו על אי התאמה ביחס לגג תוך שנה מיום שנתגלתה כפי שמחייב חוק המכר (דירות), תשל"ג – 1973, בנוסחו בעת החתימה על ההסכם, על אף שידעו כי שכניהם לפרויקט הגישו בעבר תביעות בשל טענה זו, המוכחשת כשלעצמה. התובעים גם ביקרו באתר הבניה פעמים רבות והיו מעורבים, במהלך הבניה , בכל פרט לרבות בניית הגג ובמשך שש השנים גרו בדירה ולא העלו כל טענה בעניין זה. עוד טענה הנתבעת, כי ביחס למרבית סעיפי הליקוי הנטענים, חלפה תקופת האחריות הקבועה בחוק המכר, כאשר אף ממועד חתימת ההסכם ועד להגשת התביעה, חלפו מעל 7 שנים ולכן כל עילה חוזית, דינה להידחות על הסף. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי לאחר מסירת החזקה בדירה, ערכה בה תיקונים, לשביעת רצונם של התובעים והשלימה אותם במומחיות ובמקצועיות. ביחס לחנייה, טוענת הנתבעת כי התובעים קיבלו את מקום החנייה שרכשו.

ביום 5.04.16 מונה המהנדס דן ברלינר כמומחה מטעם בית המשפט, על מנת לבחון את טענות הצדדים ביחס לליקויים בדירה (להלן: "המומחה" או "ברלינר").
ביום 2 2.06.16 ניתנה חוות דעתו של המומחה, בה עמד על הליקויים, והעריך את עלות תיקונם בסכום של 46,507 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ. המומחה לא מצא הצדקה לטענות בדבר ירידת ערך או עלות חנייה ואף לא מצא צורך בדיור חלופי.
המומחה נחקר על חוות דעתו, ולאחר מכן הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה יינתן פסק דין
לאחר הגשת סיכומים בכתב וויתרו על חקירת המצהירים מטעמם.

דיון והכרעה
הנתבעת אינה חולקת על סכומי עלויות התיקון שבחוות הדעת של המומחה, אך לטענתה יש לדחות את התביעה בשל השיהוי בהגשתה ובשל חלוף תקופת האחריות והבדק, ולחילופין להפחית מהסכומים שקבע המומחה , סכום המבטא את השיהוי הרב ואת עלות התיקונים שעלתה עם השנים.
מנגד, התובעים חולקים על חלקים רבים בחוות דעתו של המומחה, באשר להיקף הליקויים ועלות תיקונם, ומבקשים להוסיף ולפסוק להם מעבר לסכומים שנקבעו ע"י המומחה, כפי שיפורט להלן.

גג הבית (סעיף 1 לחוות דעת מומחה בית המשפט):
לטענת התובעים, פרשנות המומחה להסכם ולמפרט המכר אינה תוא מת את מה ש נכתב במפורש ובבירור במפרט המכר (סעיפים 2.8 ו-2.9) לפיו בידי המהנדס לבחור את עובי תקרת הבטון אך לא נכתב כי אפשר שתקרה כלשהי תיבנה מחומר אחר זולת בטון מזוין או צלעות, בין אם הגג אופקי ובין אם משופע והרעפים הם רק כיסוי לגג. מוסיפים התובעים, כי יש לפרש את המפרט, שניסחה הנתבעת, לרעתה, מקום בו נטען על ידה כי יש לפרשו אחרת. בנוסף, המומחה אישר, בתשובה לשאלת הבהרה ובחקירתו כי גג בטון עדיף מבחינה בטיחות ית. התובעים מפנים לפסקי דין שניתנו בבית משפט זה, בשש תביעות דומות של בעלי דירות באותו פרויקט, בהם נ פסק פיצוי בגין עלות החלפת הגג הקל בגג בטון מזוין. עוד טוענים התובעים כי לו ידעו שהגג נבנה שלא בהתאם למפרט, היו פונים לנתבעת בעניין זה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי ע"פ סעיף 4א' לחוק המכר דירות בנוסחו בעת חתימת הסכם המשכר, על קונה דירה להודיע על אי התאמה תוך שנה או תוך זמן סביר. תביעת התובעים הוגשה למעלה משש שנים לאחר מסירת הדירה, והם ידעו או יכלו לדעת כיצד נבנתה התקרה, כבר לפני מספר שנים. כך ידעו התובעים, שהיו מאוגדים עם שאר הדיירים בפרויקט עוד בשנת 2011 , כי קיימת תלונה מצד שכניהם בדבר חוסר לכאורה בתקרת בטון , אך סירבו להצטרף לתביעה , מתוך אמונה כי הטענה אינה נכונה ובמשך שנים חיו בהשלמה עם הגג הקיים ולא התלוננו . רק במועד שנודע להם כי שלוש משפחות קיבלו פיצוי חלקי בגין גג הרעפים, שינו התובעים את דעתם ולפתע טענו כי לא ידעו. עוד טוענת הנתבעת, כי התובעים ערכו שלוש פעמים רשימות ליקויים בדירה בתאריכים 11.1.09, 12.5.09 ו- 6.7.10 ובאף אחת לא טענו כי גג הרעפים לא נבנה בהתאם למפרט. בשנים לאחר מכן, 2012 ו-2013 התקיים קשר רציף בין הצדדים , במהלכו ביקשו התובעים מהנתבעת לעשות עבודות תחזוקה בדירה שלא היו כלולות באחריות הנתבעת , ובתמורה הודיעו שלא יצטרפו לתביעות שכניהם בגין הגג , כאשר במסגרת עבודות אלו, ביקשו התובעים לבצע תיקונים בגג. מוסיפה הנתבעת וטוענת , כי גם קביעתו של מומחה בית המשפט הינה ברור וחד משמעית. גם במפרט הטכני, מדובר ב קוטג' דו משפחתי הבנוי מקומת קרקע+ קומה א' ועליית גג ולפי המפרט על גבי תקרת הבטון האחרונה, שהינה התקרה שבין קומה א לעליית הגג, יבנה גג רעפים. הנתבעת מפנה לפסיקה שקיבלה פרשנותה זו למפרט. עוד טענה הנתבעת, כי אינדיקציה נוספת לידיע ת התובעים באשר לאופן בו נבנה הגג, הינה השינויים שביצעו בעליית הגג, שחלקם כרוך בהעברת צנרת חשמל ומיזוג אוויר מעל לעליית הגג ולצורך התכנון והביצוע, היה עליהם לדעת כיצד בנוי גג הרעפים . הנתבעת דוחה גם את הטענה לעניין בטיחות התקרה, בנימוק כי בדירה נבנה ממ"ד תקני וכך גם תקרת בטון רגילה ואין בבניית גגות רעפים משום כל ליקוי בטיחותי.

בחוות דעתו, קבע המומחה כי רצפת הקומה העליונה היא התקרה של הקומה שמתחתיה ומצב זה תואם את מפרט הדירה. על כן, לא מצא הצדקה לדרישה לפירוק הגג הקיים וביצוע מחדש של תקרת בטון. לעניין העלות, מאשר המומחה את קביעת מומחה התובעים לפיה עלות הפירוק והביצוע מחדש מוערכת ב- 60,000 ₪.
עוד אישר בעדותו כי מבחינה בטיחותי, עדיף גג בטון על פני גג העשוי מבנייה קלה (עמ'7, ש' 3-5).

הלכה פסוקה היא כי, ככלל, יאמץ בית המשפט את חוות דעתו של מומחה מטעמו באשר מטעמים מובנים, חוות דעתו אמורה להיות אובייקטיבית וחסרת פניות, זולת אם מצא טעמים כבדי משקל שלא לעשות כן. ראו: ע"א 2099/08 עירית אשקלון נ' תשלו"ז השקעות והחזקות בע"מ (28.10.10); ת"א 6510-07-09 (מרכז) בן נתן ואח' נ' עטר ואח' (6.03.14).
עם זאת, המחלוקת בעניין זה, הינה מחלוקת ביחס לפרשנות ההסכם, ועל כן מסורה ההכרעה בה לבית המשפט ולא למומחה (ע"א 665/86 רשות החינוך מושירפה נ' ברגמן-מדלג' קבלני בניין שותפות רשומה (פ"ד מג(3) 793, 802)).

במוקד המחלוקת בין הצדדים בין הצדדים, עומדים סעיפים במפרט הטכני שצורף להסכם המכר, כדלקמן:
"סעיף 2.8- "תקרות: חומר בטון/צלעות עובי 15-40 ס"מ לפי קביעת המהנדס"
סעיף 2.9- "גג הבניין: חומר בטון/צלעות עובי 15-40 ס" לפני קביעת המהנדס. ע"ג תקרת הבטון האחרונה יבנה גג רעפים משופע"

לטענת התובעים, כאמור, מלשון הסעיפים שפורטו דלעיל, עולה כי לא ניתן היה לבנות גג שאינו מבטון מזוין, בין שהוא אופקי או מושפע כאשר הרעפים הם רק כיסוי לגג. מאידך, לטענת הנתבעת, במפרט הטכני נכתב מפורשות כי על גבי תקרת הבטון האחרונה שתיבנה, שהיא התקרה שבין קומה א' לעליית הגג, נבנה גג רעפים.

בעניין זה, הפנו בעלי הדין בסיכומיהם למספר פסקי דין שניתנו בבית משפט זה, בתביעות שהגישו בעלי דירות נוספים באותו פרויקט (כעשר תביעות בסך הכל) , ביחס לטענה של אי התאמת התקרה האחרונה למפרט. התובעים הפנו לאותם פסקי דין בהם התקבלה טענתם ונפסק להם פיצוי, ואילו הנתבעת הפנתה למספר פסקי דין בהם נדחתה טענת בעלי הדירות בנושא.
התובעים הפנו עוד לפסק דינו של בית המשפט העליון, ע"א 11254/02 בן אבו בע"מ נ' סלמן (10.12.03) שם נקבע, בנסיבות דומות, כי לבעלי הדירות מגיע פיצוי.

לבית המשפט המחוזי בחיפה, הוגשו לאחרונה שלושה ערעורים בגין אותה סוגיה פרשנית . שניים מהם הוגשו על ידי בעלי דירות בפרויקט, על פסקי דין בהם נדחתה טענתם בדבר אי התאמה, ואחד הוגש על ידי הנתבעת כאן, על פסק דין בו התקבלה תביעת בעלי הדירה בנדון ונפסק להם פיצוי מלא בהתאם לחוות דעת המומחה.
הדיון בשלושת הערעורים אוחד.
לאחר הגשת סיכומי הצדדים בתיק זה, ניתנה, בהסכמת הצדדים, החלטה בדבר עיכוב מתן פסק הדין בתיק זה, עד לאחר קבלת פסק הדין בערעור.

בתאריך 31.1.19 התקיים דיון בבית המשפט המחוזי, בשלושת תיקי הערעור. בשני התיקים בהם ערערו בעלי הדירות על פסקי הדין שדחו את טענת אי ההתאמה, הגיעו הצדדים, בהמלצת בית המשפט, להסכמה לפיה תשלם הנתבעת לכל אחד מבעלי הדירות פיצוי בסכום של 30,000 ₪ (12421-06-18, ע"א 38095-04-18).
בערעור שהגישה הנתבעת, ע"א 39671-05-18 (צרפתי) לא הגיעו הצדדים להסכמה וביום 11.2.19 ניתן פסק דין.
בפסק הדין, פסק בית המשפט המחוזי, כי צדק בית משפט השלום (כב' סגן הנשיא ר.חדיד) בקובעו שיש לפרש את סעיפי ההסכם כטענת התובעים, היינו כי בניית הגג המשופע מקונסטרוקציית מתכת ולא מבטון מהווה הפרת ההסכם. עם זאת, בית המשפט המחוזי סבר כי יש מקום להפחית מהפיצוי שנפסק לבעלי הדירה, וכי אין מקום לפסיקת מלוא עלות פירוק הגג ובניית תקרה חדשה, משום שספק רב אם בעלי הדירה יפעלו להחלפת הגג. סכום הפיצוי נפסק על דרך האומדנא, והופחת מ- 70,000 ₪ ל- 35,000 ₪.

בהחלטתי מיום 16.4.19 הצעתי לבעלי הדין להסכים כי בסוגית התקרה, יפסק לתובעים פיצוי בסכום של 30,000 ₪, כפי שהוסכם בהסכמי הפשרה אליהם הגיעו בשניים מתוך שלושת הערעורים. התובעים סירבו להצעה וביקשו לקבל פסק דין מנומק. לטענתם, פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניין צרפתי הושתת על נסיבות עובדתיות שלא מתקיימות במקרה שלפניי, וכי התובעת כאן לא נחקרה על תצהירה, ועל כן אין סיבה לקבוע שלא היתה מבצעת את החלפת הגג.

כאמור, המחלוקת בדבר פרשנות ההסכם בפרויקט שבנתה הנתבעת העסיק את בתי המשפט בחיפה בכעשר תביעות נפרדות. הדיון בשלושה ערעורים בנושא אוחד, בהתאם להחלטת נשיא בית המשפט המחוזי, כפי הנראה על מנת למנוע מצב של הכרעות סותרות. נדמה כי לא תיתכן מחלוקת על כך, שרצוי כי מחלוקות בין הנתבעת לבין רוכשי דירות באותו פרויקט, שבחוזי הרכישה שלהם סעיפים זהים, יוכרעו באופן דומה, אלא אם קיימות נסיבות עובדתיות מיוחדות המהוות הצדקה לפסיקה שונה, בעניינם של רוכשי דירה מסוימים.
כעת, עם סיום הדיון בשלושת הערעורים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי, קיימת אחידות מסוימת, במובן זה.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי, בע"א 39671-05-18 (צרפתי) מנחה את בתי משפט השלום, ובהעדר נסיבות שונות, המצדיקות פסיקה אחרת בעניין מסוים, איני רואה מקום לסטות ממנו.

איני סבורה כי נסיבות המקרה שלפניי שונות מאלו שנדונו בפסק דין צרפתי, שכן קביעת בית המשפט בפסק הדין, לא נסמכה על ניתוח עדויות, אלא על השכל הישר, ועל הנסיבות שעלו מהראיות. כך למשל, כותב בית המשפט כי לא ניתן להתעלם מהעובדה שהמשיבים שם העלו טענותיהם בכל הנוגע לתקרת קומת הגג רק כ- 5-6 שנים לאחר מועד מסירת הדירה, וכי לא השיגו על אי ההתאמה בזמן בניית הקונסטרוקציה, בזמן מסירת הדירה או בזמן תיקוני הבדק (סעיף 50 לפסק דין צרפתי) .
על סמך נסיבות אלה, ומאחר שהמומחה מטעם בית המשפט קבע כי גג הקומה העליונה תקין למרות שהוא סוטה מהוראות המפרט, מעלה בית המשפט המחוזי ספק רב אם אכן המשיבים שם יבצעו את הריסת הגג ובנייתו מחדש. בשים לב לכך שהתקרה אינה יוצרת סיכון בטיחותי, מגיע בית המשפט המחוזי למסקנה שיש להפחית את הפיצוי שנפסק למשיבים, ומעמידו, על דרך האומדנא, על 35,000 ₪ במקום 70,000 ₪ (סעיפים 51-52 לפסק דין צרפתי).

כל הנסיבות אותן מנה בית המשפט המחוזי בפסק דין צרפתי מתקיימות גם במקרה שלפניי. גם במקרה זה, התובעים לא הלינו על אי ההתאמה הנטענת מעולם עד להגשת התביעה, כ- 6 שנים לאחר איכלוס הדירה, וגם כאן אישר המומחה מטעם בית המשפט כי התקרה שנבנתה אינה מהווה סיכון בטיחותי. על כן, אין מקום לסטות ממה שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בפס"ד צרפתי.

במקרה שלפניי, העריך המומחה את עלות הריסת הגג והחלפתו ב- 60,000 ₪ ובצירוף מע"מ ופיקוח, סכום של כ- 70,000 ₪. גם בפסיקת הסכום על דרך האומדנא, איני מוצאת לסטות מהילוכו של בית המשפט המחוזי בפסק דין צרפתי, ועל כן אני פוסקת לתובעים פיצוי בסכום של 35,000 ₪ בגין אי התאמת התקרה האחרונה.

החנייה (סעיפים 2- 3 לחוות דעת מומחה ביהמ"ש):
לטענת התובעים, הם זכאי ם ע ל פי התקנות, לשתי חניות לאור גודלה של הדירה אך בפועל קיבלו חנייה אחת בנוסף לדרך אל החניה. כך שאם שתי מכוניות חונות בטור, החניה הפנימית חסומה.

הנתבעת דוחה את הטענה ומפנה לכך שעל פי הסכם המכר, המפרט הטכני ותוכניות הבנייה עליהם חתומים התובעים, החניות העוקבות משורטטות בבירור. עוד מפנה הנתבעת לכך שהמומחה קבע כי רוחב מקום החניה סביר ורגיל . ביחס לקביעת שווי ירידת הערך שקבע המומחה, טוענת הנתבעת כי המומחה השיב רק לשאלת הבהרה היפותטית.

בחוות דעתו, קבע המומחה כי החניה הותקנה בהתאם להיתר הבניה ובהתאם לתוכנית המכר וכי רוחב רחבת החנייה כ-280 ס"מ תקין. בתשובה לשאלת הבהרה מס'2 (מוצג מב/2), העריך את מחירה של חנייה במקום ב- 30,000 ₪. אולם, אין בתשובתו זו בכדי להוכיח כי אכן מדובר בליקוי .
בהתאם לנספח להסכם המכר (צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבעת), בסעיף 2 ב "תיאור המגרש והדירה" נכתב כי "+חניה מקורה + חניה עוקבת לא מקורה " גם במפרט המכ ר שצורף להסכם, צוין בסעיף 3.2 באשר לתיאור הדירה: "2 חניות עוקבות, אחת מהן מקורה" . גם בסעיף 4.11 למפרט בפירוט החניות למכוניות, צוין: "חניה ל-2 מכוניות (אחת אחר השנייה- עוקבות), מקומות מכוסים: חניה אחת מקורה"
לפיכך, אין מדובר בליקוי נסתר, שכן התובעים ידעו היטב איזו חנייה רכשו מהנתבעת.
על כן, אני דוחה את טענת התובעים בדבר ליקוי בחנייה.

שקיעת משטחי חוץ ומדרגות הכניסה (סעיף 5 לחוות דעת מומחה בית המשפט):
לטענת התובעים, בחוות דעתו של ברלינר אין התייחסות לשקיעת משטחי חוץ, אלא אמירה המבוססת על קבלת גרסה עובדתי ת של צד לדיון לפיה בוצע שינוי דיירים ללא אחריות הקבלן. לטענת התובעים, כל שינוי שבוצע נעשה באישור הנתבעת אשר הקבלן המבצע מטעמה ביצע בהתאם להסכם המכר העוסק במנגנון שינויי דיירים אותו יצרה וניסחה הנתבעת, כפי שעולה גם מטופס הזמנת שינויים מיום 30.10.07 (צורף כנספח י'1 לתצהיר הנתבעת) בו הוסכם כי הנתבעת תבצע באמצעות הקבלן מטעמה את עבודת הרחבת המשטח המרוצף. לפיכך, מבקשים התובעים לפצותם לפי עלות ייצוב המשטח ששקע שקבע ברלינר בתשובה מס'3 לשאלות ההבהרה בסך של 4,500 ₪ ובתוספת מע"מ ופיקוח= 5,791 ₪.

לטענת הנתבעת, התובעים נמנעו מלחקור את המומחה בעניין אחריותם לעבודות שהם ביצעו באופן פרטי אל מול הקבלן הבונה. התובעים ביקשו להרחיב את השטח המרוצף בחצר ופנו לשם כך לקבלן ושילמו לו על כך במישרין, ללא קשר לנתבעת , שאינה אחראית לפריטים שאינם מופיעים במפרט המכר . התובעים אף חתמו על טופס הזמנת שינויים המסביר להם במפורש את משמעות התוספות הפרטיות שאותם מבצעים.

בחוות דעתו קיבל המומחה חלק מטענות התובעים, כפי שהובאו בחוו"ד בן עזרא, כך לעניין שקיעה במדרגות החוץ לירידה לחנייה, סימני רטיבות ליד דלת הכניסה וסדקים בטיח פנים וקבע סך כולל של 2,000 ₪ בגין סעיף זה. עם זאת, המומחה קבע כי אין אחריות לקבלן בגין שקיעת משטחי חוץ בקרבת הקירות מאחר ובוצע שינוי דיירים ע"י התובעים.
העובדה שהתובעים ביקשו לעשות שינויים בתכנון, אין בה כדי להפחית מאחריות הנתבעת כקבלן מבצע, במידה שיוכח כי ביצעה עבודה רשלנית או עבודה החורגת מהוראות הדין. במקרה הנדון, קבע המומחה כי קיימת שקיעה במשטחי חוץ.
אף אם מדובר בשינויים שביקשו התובעים לבצע, כחלק מזכותם על פי החוזה, הרי משהסכימה הנתבעת לבצעם, באמצעות הקבלן מטעמה, אין בכך כדי לפטור אותה מליקויים הנובעים מביצוע עבודה רשלנית.
על כן, אני מקבלת את טענת התובעים בנדון ופוסקת להם פיצוי נוסף בסכום נוסף של 4,500 ₪ ובצירוף מע"מ ופיקוח – 5,791 ₪ (כקביעת המומחה בתשובה מס'3 לשאלות ההבהרה- מוצג במ/2).

תיקוני סדקים (סעיף 6 לחוות דעת מומחה בית המשפט):
לטענת התובעים, המומחה השיב בתשובה לשאלות ההבהרה, כי ערך את התחשיב שלו לפי שטח של 120 מ"ר אך בחקירתו, אישר כי שטח קירות החוץ עומד על 250 מ"ר נטו ועוד אישר כי הסדקים נמצאים גם בקומה השנייה ולא מתרכזים רק בקומה 1. לפיכך, הם זכאים לסך של 250 מ"ר* 75 ₪/מ"ר= 18,750 ₪ בניכוי הסך שקבע המומחה בסך 9,000 ₪= 9,750 ₪ +מע"מ ופיקוח= 12,548 ₪. עוד מוסיפים התובעים, כי סדקים אינם מחמירים עם הז מן להבדיל מנזקי רטיבות ולכן אין לטעון כי פרק הזמן שחלף מאז קבלת הדירה, גרם לריבוי הסדקים. מה גם שהתובעים התלוננו על סדקים הרבה לפני הגשת התביעה והנתבעת ביצעה תיקונים לארך השנים שלא החזיקו מעמד. לכן, ברור שלא מדובר בהזנחה מטעמם.

לטענת הנתבעת, המומחה אכן אישר את השטח הכללי של קירות החוץ אך לא קבע שבכל הקירות יש לבצע תיקון אלא רק בחלקם. ברי כל ביצוע תיקונים בכל החזיתות יפה יותר, במיוחד שהדירה שנמסרה בשנת 2009 נבדקה ביוני 2016, אך לא זו תכלית החוק לפי יש לתקן את אשר טעון תיקון. הנתבעת מציינת גם את משך הזמן שעבר ממועד המסירה ועד הגשת התביעה שכן התובעים מעולם לא התלוננו על סדקים בטיח חוץ וכפי שקבע המומחה בחקירתו, ראוי לטפל בסדקים כמה שיותר מהר, אחרת עלות התיקון עולה. מכאן, יש להפחית מהסך שקבע המומחה ולא להוסיף. שכן אילו הסדקים היו מטופלים מוקדם יותר, עלות תיקונם היתה פוחתת משמעותית .

המומחה קבע בחוות דעתו שקיימת כמות ניכרת של סדקים בטיח חוץ ונדרש תיקון יסודי וצביעה כללית בעלות של 9,000 ₪. בתשובה לשאלות ההבהרה, הוסיף כי התחשיב לו בוצע לפי שטח של 120 מ"ר ומחיר של 75 ₪ למ"ר. בעדותו, אישר המומחה כי השטח הכולל של קירות חוץ עומד על כ- 250 מ"ר, אך הדגיש כי דרוש תיקון חלקי ולא בכל החזיתות של הבית (עמ' 7, שורות 29-32 לפרוטוקול). אף שלדעתו אחידות של ציפוי המעטפת יראה יותר יפה וישפר את רמת הבית, הדבר הוא מעל הדרוש (עמ'8, ש' 3- 7 לפרוטוקול).
חובתה של הנתבעת לבצע תיקונים בלבד, ולשאת בעלות הליקויים להם היא אחראית. אין מקום לחייבה לבצע צביעה כללית, רק למען אחידות הצבע, בפרט לאור הזמן הרב שחלף מועד מסירת הדירה, דבר שממילא יתרום להבדל ניכר יותר בין התיקון לצבע החדש.
לאור האמור, אני דוחה את טענות התובעים בנושא.

פתחי חלונות- מסילות תריס ואדני חלון (סעיף 8 לחוות דעת מומחה בית המשפט):
לטענת התובעים, המומחה קבע, ללא נימוק , כי אין פגם במסילות תריס המותקנות על הטיח , אך בתשובה 5 לשאלות ההבהרה קבע עלות בסך 16,000 ₪ עבור השקעת מסילות התריס בדירה בעובי הטיח , ובית המשפט מתבקש לפצות את התובעים לפי קביעה זו , שכן המומחה בחקירתו , מאשר כי מדובר בפגם של איטום ו פגם אסתטי וטוען כי עדיף להשקיע את המסילות בטיח. לטענת התובעים, דרישת הפיצוי הינה דרישת ביצוע תקין בכדי למנוע סיכוי ל חדירת רטיבות לפי המובטח להם ומפנים לפסיקה ולתקנות בעניין. כך בתקנה 5.32 לתקנות התכנון נקבע כי הבניין צריך להיות מתוכנן בשיטה בה לא תחדור רטיבות דרך קירות חוץ והשקעת המסילות בתוך הטיח נדרשת לשם כך.
עוד טוענים התובעים כי יש לפצותם בגין אדני חלונות פגומים שלא חודרים לקירות בצדדים לפי הפיצוי שקבע המומחה בתשובה ההבהרה מס'5 בסך 4,500 ₪ (סך של 7,791 ₪ בצירוף מע"מ ופיקוח) כאשר התיקון הדרוש משולב עם הטמנת התריסים בתוך ה טיח בהתאם לסעיף 14033 למפרט הבין-משרדי (הספר הכחול) וכפי שהמומחה העיד שמצב זה עדיף מבחינת האיטום.

לטענת הנתבעת, המומחה קבע, בחוות דעתו ובעדותו, כי אין חובה לספי שיש החודרים לקיר ואין פגם במסילות התריס המותקנות על גבי הטיח. לטענת הנתבעת, הפסיקה אליה מפנים התובעים אינה רלבנטית שכן אין כל תקנה או תקן מחייבים בעניין זה וגם המפרט שמחייב ביחסים בין הצדדים, אינו מחייב לבנות באופן שמסילות התריס תהייה שקועות בטיח. מוסיפה הנתבעת, כי טענה זו עולה פעם אחר פעם בחוות דעתו של מומחה התובעים בן עזרא ובתי המשפט השונים דוחים אותה. הנתבעת מפנה גם לחוות דעתו של המומחה מטעמה המסביר בפירוט מדוע התובעים אינם זכאים לפיצוי בעניין זה.

המומחה קבע בחוות דעתו, כי מלבד תיקון חדירת רטיבות בחלונות בארבעה מקומות בסך של 600 ₪ אין חובה לספי שיש החודרים לקיר, וכי אין פגם במסילות תריס המתוקנות על גבי הטיח. בעדותו נשאל המומחה האם נכון שהתכנון הנכון והעדיף הוא להשקיע את המסילות בתיק הטיח, והשיב בשלילה. לדבריו: "לא. גם תכנון כזה הוא בסדר וגם כזה. זה נתון לשיקול דעת המתכנן." (בעמ' 8 ש' 13). יתרה מכך, עוד לפני כן, העיד המומחה: "אני לא חושב שיש בעיה עם זה שהמסילות הן על גבי הטיח." (בעמ' 8 ש' 10). אמנם, בהמשך, כשנשאל שוב ושוב, הסכים כי מבחינת האיטום יכולה להיות עדיפות להשקעת המסילות, אך גם כאשר הדבר לא נעשה, ונדרש איטום בסיליקון, הפגם האסתטי אינו גדול (עמ' 8, ש' 8- 22).
מתשובותיו של המומחה עולה, אם כן, כי מדובר בתכנון פרט לגיטימי, הנתון לשיקול דעת המתכנן, ושאין עמו כל פגם או ליקוי. אין מדובר בפרט היוצר בעיית איטום, שכן כאמור האיטום בוצע בסיליקון, והדבר אינו יוצר פגם אסתטי. על כן, אני דוחה את טענת התובעים בנושא.

הגבהה בתא המקלחת (סעיף 11 לחוות דעת מומחה בית המשפט):
לטענת התובעים מדובר בתא מקלחת שרצפתו מוגבהת כדי 23 ס"מ מהרצפה המהוה מפגע בטיחותי ובאי התאמה לתקן 1205.3 להוראות למתקני תברואה ולתוכנית המכר. ולכן יש לבטלה ולפסוק את העלות שאישר המומחה בתשובה מס'6 לשאלות ההבהרה בסך של 3,500 ₪ ובצירוף מע"מ ופיקוח= 4,504 ₪.

הנתבעת מתנגדת. לטענתה, המומחה קבע כי הגובה במקלחת הינו 203 ס"מ ומאפשר שימוש סביר. עוד מציינת הנתבעת כי ההגבהה הינה בשל השינויים שהתובעים ביקשו מהקבלן הבונה במרתף בכד להפוך אותו לחדר מגורים וביקשו לבנות בו מקלחון אך לצורך חיבור הניקוז לסילוקית, נדרש היה להתקינו על גבי במה ולכן נוצר הגובה הקיים. מוסיפה הנתבעת כי התובעים ראו זאת בעת הבנייה ובעת המסירה ולא היתה להם תלונה בעניין במשך 6 שנים.

המומחה מציין בחוות דעתו, כי הגבהת המקלחת ב-23 ס"מ בוצעה בגלל שינויים שביקשו הדיירים והצורך במשאבת ביוב. התובעים אינם מכחישים כי השינוי בוצע לבקשתם.
עוד קובע המומחה, כי הגובה במקלחת הוא 203 ס"מ ולכן מאפשר שימוש סביר. המומחה לא נחקר אודות קביעתו לפיה השימוש סביר ולכן קביעתו לא נסתרה. לפיכך, טענת התובעים ברכיב זה, נדחית.

עוגמת נפש
לטענת התובעים, הם סבלו מליקויים רבים במשך שנים, אשר לו הנתבעת היתה מתקנת בהתאם לחובותיה, היתה התביעה מתייתרת. בין היתר, בשל החניה בה הם לא יכולים לעשות שימוש סביר ובשל הגג שקיבלו ובעניין זה לא נחקר התובע ותצהירו לא נסתר. עוד מפנים לכך שמדובר בליקויי רטיבות בכל חלקי הדירה ועל כן ובהתחשב בתיקונים ש יבצעו התובעים בעתיד, הסך הנתבע של 30,000 ₪, אינו סכום גבוה.

לטענת הנתבעת, לא נגרמה לתובעים כל עוגמת נפש. שכן במשך שנים הם מתגוררים בדירה שבעי רצון ללא תלונות כאשר תביעה זו נולדה רק לאחר שהתובעים שמעו כי שכניהם קיבלו פיצוי חלקי בגין הגג. מוסיפה הנתבעת כי בכל פעם שלתובעים היתה תלונה, היא היתה מתוקנת לשביעות רצונם. עוד טענה הנתבעת כי סך הליקויים שמצא המומחה ומהותם אינו מצדיק מתן פיצוי.

למטרתו של הפיצוי בגין עוגמת נפש בתביעות שעניינן ליקויי בנייה, והשיקולים המנחים בעת פסיקת הפיצוי ראו: ע"א 5602/03 אבי ושרה סגל ואח' נ' שיכון ופתוח לישראל בע"מ ואח' (28/02/2005)
בשים לב לליקויים שהתגלו בדירה ולעלות תיקונם בהתאם לחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, לעומת טענותיהם של התובעים בכתב התביעה, אני מעמידה את הפיצוי לתובעים בגין עגמת נפש על סך של 4,000 ₪.

עלויות דיור חלופי
לטענת התובעים, בין אם החלפת הגג תבוצע ע"י הנתבעת ובין אם התובעים יאלצו לבצע את התיקון על חשבונם, מבוקש לפסוק פיצוי בגין דיור חלופי לתקופה של חודשיים לפי 8,000 ₪ לחודש ובסך הכל 16,000 ₪ לפי קביעת המומחה בעדותו. לסכום זה יש להוסיף סך 4,000 ₪ הוצאות בגין העברת הדירה פעמיים, שמירה על ציוד ואובדן ימי עבודה.

הנתבעת מתנגדת לדרישה ומפנה לקביעתו של המומחה לפיה במשך ביצוע התיקונים ניתן להתגורר בדירה. לטענתה, גם ללא קביעת המומחה ברי כי אופי הליקויים אינו מצדיקה פינוי הדירה.
המומחה קבע בחוות דעתו כי במשך ביצוע התיקונים ניתן להתגורר בדירה. אך, בחקירתו העיד כי במידה ובית המשפט יקבע שיש צורך להחליף את הגג הקיים, יצטרכו התובעים לשהות מחוץ לדירה בערך כחודשיים ובמצב זה עלות הדיור החלופי תעמוד על סך של 8,000 ₪ בחודש (עמ' 6, ש' 23 עד הסוף ועמ' 7, ש' 1-2 לפרוטוקול).
עם זאת, משקבעתי לתובעים פיצוי על דרך האומדנא, ביחס לאי התאמת הגג, ולא פיצוי מלא, לאור ההנחה כי לא יפעלו להחלפת הגג, איני מוצאת לפסוק להם פיצוי נוסף בגין דיור חלופי, שכן דיור כזה היה נדרש רק לצורך החלפת הגג.
על כן, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין דיור חלופי.

עלות תיקון הליקויים המפורטים בחוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, כולל מע"מ ופיקוח הנדסי הינה 46,507 ₪.
עלות תיקון הליקויים הנוספים בגין שקיעת הריצוף בחוץ מסתכמת ב- 5,791 ₪ (כולל מע"מ ופיקוח הנדסי). לסכומים אלה יש להוסיף פיצוי על דרך האודמנא, בסך 35,000 ₪ בגין אי ההתאמה בגג, ו פיצוי בגין עגמת נפש בסכום של 4,000 ₪.

לסיכום
הנתבעת תשלם לתובעים סך של 91,298 ש"ח ב צירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 14.6.16. בנוסף תשלם הנתבעת לתובעים שכר טרחת עורך דין בסך 10,764 ₪ הוצאות האגרה באופן יחסי, בסכום של 2,500 ₪, שכר המומחה מטעם התובעים וחלקם בשכרו של המומחה ברלינר, בהתאם לקבלות שיוצגו (למעט שכרו של ברלינר בגין התייצבותו לחקירה).

הסכומים בגין שכר טרחת המומחה והוצאות המשפט יישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום
מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ב אייר תשע"ט, 27 מאי 2019, בהעדר הצדדים.