הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 1840-07-18

מספר בקשה:4
בפני
כבוד ה שופטת עידית וינברגר

מבקשים/נתבעים

  1. אימאן בדארנה
  2. קידוחי דרילקינג (אמיל) בע"מ
  3. זאהי בדארנה
  4. אמיל בדארנה

נגד

משיב/תובע
עלי בדארנה

החלטה

בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה כי התביעה הוגשה בנסיבות אשר מקימות מניעות משפטית כנגד ניהול ה.
לטענת הנתבעים, התובע חתם 3 פעמים, בשלושה מועדים שונים , על שלושה הסכמים שונים אשר כל אחד מהם כלל הוראה ברורה ביחס לוויתור הדדי על טענות ו/או דרישות ו/או תביעות של כל צד כנגד משנהו. בנוסף, ט וענים הנתבעים , כי ביום 4.7.16 במסגרת דיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי בחיפה בת.א. 65652-06-16 בפני כב' השופט מנחם רניאל, דחה בית המשפט את הבקשה לפיצול סעדים שהגיש התובע ובכך נחסמה דרכו להגשת תביעות נוספות.
עוד טוענים הנתבעים , כי לתובע אין כל זכות לעיין בחשבונות החברה מכוח הוראות סעיפים 184, 185 ו-187 הואי ל וזכות העיון במסמכים מכוח סעיפים אלו נתונה לבעלי מניות קיימים בחברה ואין היא נתןנה לבעל מני ות לשעבר, המהווה יריב עסקי אשר מגיש תביעה זו מכדי לדלות מידע עסקי על עסקיה שאינו מצוי ברשותו. לטענת הנתבעים, יש לדחות את התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 על הסף גם מטעמים של העדר יריבות והיעדר עילה נגדם שכן כל מטרת שרבובם לתביעה היא הפעלת לחץ נפשי פסול על הנתבעים , שכן נתבע 3 מעולם לא היה הבעלים של נתבעת 1 או שותף או בעל מניות בה אלא רואה חשבון של החברה ואף אם תתקבל התביעה למתן חשבונות, התובע לא יהא זכאי לסע דים המבוקשים מאת הנתבע 3. גם התביעה נגד נתבעת 4 הינו ניסיון ציני ופסול להתיש ולהטריד את הנתבע 2 ע"י צירוף אשתו כנתבעת. הנתבעים מכחישים את הטענות לפיהן נטלה נתבעת 4 טובות הנאה שלא כדין מאת נתבעת 1, אך לטענתם ברי כי זכות התביעה בעניין זה עומדת לנתבעת 1 ולא לתובע.

התובע מתנגד לבקשה. לטענתו, מדובר בהעתק של בקשות קודמות שהוגשו ע"י הנתבעים הכוללות טענות אשר נידונו והוכרעו ע"י בתי המשפט באופן שההכרעות מהוות מעשה בי-דין והשתק פלוגתא. כך לדוגמא, הטענות בקשר לזכאות התובע לקבל העתק המסמכים מכוח הסעיפים בחוק החברות , הוכרעו ע"י בית המשפט העליון ואין מקום להעלותה מחדש, וכך גם הטענות המפורטות בפרק ב1 לבקשה בסעיפים 4 עד 17 אשר גם הן הועלו ונדחו ע"י בית המשפט המחוזי, כב' השופט שרעבי בהחלטתו מיום 14.1.18 (סע' 10), קביעות בהן לא התערב בית המשפט העליון ומשכך מהוות מעשה ב-דין והשתק פלוגתא. באשר להליך שהתקיים בפני כב' השופט רניאל, טוען התובע כי מדובר בהליך אותו יזם נגד נתבע 2 לקבלת סעד שיחייב אותו לפעול לשינוי שם החברה, בהתאם להסכמה ביניהם , והתביעה לא התייחסה להשלמת פירוק השיתוף בין הצדדים, כאשר באותה תקופה הצדדים המשיכו בשיחות לצורך השלמת הפירוק בסיוע של עו"ד טרביה ומכרים משותפים. באותה עת נתבע 2 לא הביע כל התנגדות להשלמת הפירוק, והתחייב להמציא מסמכי הבנק לצורך בדיקתם ועריכת חישוב סופי. מוסיף התובע כי גם עו"ד יהלום, שייצג אותו בהליך בפני השופט רניאל, ציין בפני בית המשפט מטעמי זהירות כי שני הצדדים שומרים לעצמם הזכות לתביעות הדדיות בעניין הכספים שנשארו בחברה, וציין כי מעבר למחלוקת לעניין השימוש בשם החברה, קיימת מחלוקת כספית (עמ'1, שורות 27-28 ועמ' 2, ש' 10-13 לפרוטוקול). מוסיף התובע כי בהחלטתו לעניין פיצול הסעדים, בית המשפט מבהיר כי כתב התביעה כולל רק טענות לגרימת נזקים כספיים עקב השימוש בשם החברה וכי רק בעילת תביעה זו ביקש התובע לתבוע נזקיו הכספיים יותר מאוחר. לטענת התובע, באותו עניין עילת התביעה הייתה לסעד אכיפה עקב טענה להפרת התחייבות בקשר לשימוש בשם החברה וכן לנזקים שנגרמו עקב הפרת אותה תהחייבות, ותו לא והתביעה כלל לא התייחס לכספים של החברה שהצטברו בחשבון ה בנק שלה ועל כן לצורך הגשת תביעה נפרדת לקבלת אותם כספים, כלל לא היה צורך לבקש פיצול סעדים.
התובע דוחה את הטענה לפיה קיימות הסכמות בין הצדדים המונעות ממנו לתבוע פירוק שיתוף בכספים שהצטברו בחשבון החברה. לטענתו, טענה זו מחוסרת כל בסיס ואף עו"ד טרביה במכתבו מיום 28.12.16 המופנה אל התובע, מוכיח כי שתי ההתחשבוניות שנערכו בין הצדדים התייחסו רק לצורך איזון שווי הציוד של החברה שחולק ביניהם ואין קשר לכספים שהצטברו בחשבון הבנק לגביהן נתבע 2 התחייב להמציא מסמכים לצורך בדיקתם . מוסיף התובע כי גם הנספח להסכם הפירוק מיום 18.1.16 אין בו בכדי לסייע בידי המבקשים שכן מדובר בנספח שהתייחס רק לעניין השימוש בשם החברה. עוד טוען התובע כי נכון להיום, בטרם שמיעת עדויותיהן של כל האנשים המעורבים ובעיקר עו"ד טרביה בדיבורים לקראת פירוק השיתוף ובחינת הראיות שיוגשו, אי אפשר לקבוע בוודאות בשלב מוקדם זה כי אין לתובע עילת תבי עה נגד המבקשים.

בתשובתם לתגובת התובע, הוסיפו וטענו הנתבעים, כי התגובה אינה מתמודדת עם טענות משמעותיות בכל הנוגע לטענות הסילוק לגבי נתבעים 3 ו-4. עוד טוענים הם, כי טענות המשיב כנגד המניעות ההסכמית, מסתמכות על טענות בעל-פה שאינן נתמכות בתצהיר כנגד מסמכים בכתב. גם המניעות הדיונית הקיימת עקב דחייתו של בית המשפט המחוזי את בקשת המשיב לפיצול סעדים לא הופרכה, ואף התחזקה , מקום בו המשיב מודה כי לא הגיש כלל בקשה לפיצול סעדים בעניין הכספים אותם הוא תובע כעת. לעניין העדים אותם מצהיר המשיב שיביא, מדובר בטענה בעלמא כאשר תוכן העדות עומד בסתירה ללשון ההסכמים ולהגיונם ועוד טוענים הנתבעים כי העדים מנועים להעיד הואיל ושימשו כמגשרים. לגבי המניעות הדיונית בשל דחיית בקשת המשיב לפיצול סעדים, טוענים הנתבעים כי טענת המשיב לפיה הבקשה לפיצול סעדים אינה בקשר עם המחלוקת הכספית, עומדת בסתירה לטענת בא-כוחו יהלום בדיון בבית המשפט מיום 4.7.16 לפיה הבקשה לפיצול סעדים כללה את הסעד הכספי בעניין הכספים שנשמרו בחברה (עמ' 1, ש' 27-28 לפרוטוקול).

ביום 3.9.19 הגיש התובע הודעה על המצאת החלטת של כב' השופט שרעבי מיום 2.9.19 בת"א 19227-02-17 לפיה דחה את בקשת נתבע 2 ואביו (הנתבעים שם) להוציא מתיק בית המשפט את פרוטוקול חקירתו של עו"ד טרביה וכן לבטל את זימונם של העדים מטעם התובע (כאן ושם) בטענה כי כולם שימשו כמגשרים בין הצדדים וכי הסכם פירוק השיתוף הינו למעשה הסכם גישור במסרתו נדונו והוכרעו כל המחלוקות בין הצדדים. לטענת התובע, מהחלטת כב' השופט שרעבי, עולה כי הסכם פירוק השיתוף התייחס אך ורק לסוגיית פירוק נכסי החברה ותשלומי איזון ולא לכל יתר מהחלוקות בין הצדדים ועל כן עו"ד טרביה והעדים הנוספים מעולם לא שימשו כמגשרים ביתר המחלוקות. לכן, דין טענות המבקשים כאן לפיהן סוגית פירוק השיתוף במחלוקת הכספית בין הצדדים נשוא התביעה שבנדון נכללה בהסכם פירוק השיתוף ובהליך הגישור, להידחות מחמת השתק פלוגתא.
המבקשים מתנגדים לצירוף החלטתו של כב' השופט שרעבי. לטענתם, ההחלטה הוגשה לבית המשפט שלא כדין ויש להורות על הוצאתה מהתיק לאלתר, בהתאם להלכה הפסוקה לפיה פסק דין אחר לא ישמש ראייה בהליך אחר , למעט כאשר קיימת הוראה חוקיתה המתירה זאת, קל וחומר, לטענתם, כאשר אין מדובר אפילו בפסק דין אלא בהחלטה אחרת ולכאורית, המתבססת על ראיות חלקיות שנגבו ע"י שופט אחר. המבקשים גם דוחים את הטענה של המשיב לפיה ההחלטה הנ"ל מהווה השתק פלוגתא, בין היתר, מאחר ואין מדובר באותה פלוגתא וההחלטה אינה מהווה הכרעה מפורשת וסופית . עוד טוענים המבקשים, כי ההחלטה מחזקת דווקא את הטענות בדבר מניעות הסכמית בכל הנוגע לענייני החברה להבדיל מעניין המקרקעין.

דיון והכרעה
הכלל של "מיצוי העילה" כחלק מדוקטרינת השתק העילה מוצא ביטויו בתקנות 44 ו-45 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:"תקנות סדר הדין האזרחי").
בהתאם להוראות אלה, על התובע לרכז בהתדיינות הראשונה את כל הסעדים להם הוא זכאי מכוח עילת התביעה, ולחלופין לקבל היתר לפיצול סעדים מבית המשפט. שאם לא כן, הוא יהיה מושתק מלתבוע בעתיד סעדים נוספים מכוח אותה עילת תביעה. הרציונל העומד בבסיסה של ההוראה הוראה זו של מיצוי העילה דומה לזה העומד בבסיסו של כלל "השתק עילה" כחלק מדוקטרינת מעשה-בית-דין ותכליתו סופיות הדיון (ראו; ע"א 2035/03 לב יסמין בע"מ נ. ת.ג.י בע"מ, פ"ד נח(6) 447 (2004) (להלן: "עניין לב יסמין")).
ראו גם: רע"א 1958/06 שמעון סויסה נ. צ'מפיון מוטורס ישראל בע"מ.

מבחן "זהות העילה" לצורך הכלל בדבר "מעשה בית דין" הוא מבחן רחב. העיקרון יחול גם אם שתי התביעות מבוססות על עילה זהה ביסודה , א ף אם בתביעה מאוחרת יותר נכללו פרטים ומרכיבים שלא פורטו בתביעה הקודמת (ראה: רע"א 6498/05, צבעוני נ' בנק הפועלים בע"מ (2006); ע"א 1545/08, מוסקונה נ' סולל בונה בע"מ (2010); "א 735/07, צמרות חברה לבניין נ' בנק מזרחי טפחות בע"מ (2011)).
על הטוען להשתק עילה מוטל הנטל להוכיח כי העילה עליה נשענת התובענה הנוכחית כבר מוצתה בפסק הדין הקודם.

כדי לבחון האם קיימת זהות בין העילות, יש לבחון את מערכת העובדות בשני ההליכים (ע"א 35/83 חסין נ' פלדמן, פד"י לז(4) 721, 724, ע"א 143/51 ראש העיר, חברי המועצה ותושבי רמת גן נ' חברת פרדס ינאי בע"מ, פ"ד י 1804).
יוזכר כי, בשלב זה, אין בית המשפט בוחן אם יעלה בידי התובע להוכיח את טענותיו, ועליו רק לבחון, האם במידה שיוכחו כל הטענות העובדתיות בכתב התביעה, יהא התובע זכאי לסעדים נגד המבקשים.

עיון בכתבי הטענות של הצדדים שהוגשו במסגרת תביעה זו, לעומת טענות התובע כפי שפורטו ונדונו ע"י כב' השופט מ. רניאל במסגרת ת"א (מחוזי חיפה) 65652-06-16 מעלה כי שתי התביעות מבוססות על עיל ות תביעות שונות. בתביעה שהנתנהלה בפני בית המשפט המחוזי, עמד כב' השופט רניאל על מהות העילה, בהחלטתו מיום 4.07.16 הדנה בבקשה לפיצול סעדים שהגיש ב"כ התובע שם, וקבע כי: "עילת התביעה היא הפרת ההסכם על ידי שימוש של המשיב בשמה של החברה, בניגוד להסכם הפירוק. זו עילת התביעה. בעילת תביעה זו ביקש המבקש לתבוע את נזקיו הכספיים יותר מאוחר" . (עמ' 5, ש' 15-17).
לעומת זו, התביעה זו המונחת לפניי, מוגדרת כתביעה למתן חשבונות בגין מחצית הזכויות הכספיות והכספים של החברה ולצורך כך למנות רואה חשבון בודק מטעמו.

ב"כ התובע דאז עו"ד יהלום, ניסה במהלך הדיון לטעון כי יש להורות על פיצול סעדים גם לגבי שאר המחלוקות הכספיות בין הצדדים, לרבות בגין הכספים שנותרו בחברה, אך כב' השופט רניאל , שמדבריו במהלך הדיון ומהחלטתו, עולה כי ביקש להדגיש ולהבהיר שאין צורך בבקשה לפיצול סעדים על מנת להגיש בעתיד תביעה המבוססת על עילה שונה משימוש בשם החברה, קבע כי הוא דוחה את הבקשה לפיצול סעדים. כך קבע:
"מאליו מובן, שאין הבקשה לפיצול סעדים חלה אלא על נזקים כספיים כתוצאה מההפרה המתבטאת בשימוש המשיב בשמה של החברה. ב"כ התובע ויתר במפורש על הנזקים האלה כחלק מההסכם שבין הצדדים. מכיוון שלא ביקש כלל לפצל את סעדיו בגין נזקין אחרים ובוודאי שלא בגין טענתו לכספים שנותרו בחברה. דין הבקשה לפיצול סעדים להידחות ואני דוחה אותה" (עמ'5, ש' 24- 27 לפרוטוקול).

יתרה מזו, גם ב"כ המשיב שם, עוה"ד גנאים עצמו הסכים כי : "במידה ויש לתבוע טענות כספיות אחרות שאינן תלויות בסעד המבוקש העומד בפני בית משפט נכבד זה, כך לא עולה גם הצורך לפצל את הסעדים כי הם תלויים בעילת תביעה אחרת שבגינה לא דרוש פיצול סעדים. על כן אבקש לדחות את הבקשה" (עמ'4, ש' 9-11 לפרוטוקול).

כאן המקום לציין, כי תביעה זו הוגשה בעקבות החלטתו של כב' השופט שרעבי מיום 20.6.18 מבית המשפט המחוזי בחיפה בפניו מתנהל הליך נוסף בין הצדדים במסגרת ת"א 19227-02-17 (שעניינו תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין ודרישה לקבלת מסמכים) לפיה קבע כי פרק התביעה המתנהלת בפניו, העוסק בדרישה לקבלת מסמכים הוא בגדר "תביעה למתן חשבונות" ו לנוכח סכומה נתונה לסמכותו העניינית של בית משפט שלום, ועל כן הורה על פיצול התובענה שבפניו בכך שכל רכיבי התביעה, למעט סוגיית המקרקעין, יימחקו מכתב התביעה תוך שהתובע שם, יהיה רשאי להגישם בכתב תביעה חדש ונפרד לבית משפט שלום ויקבל יומו שם (ראו בין היתר סעיף 35 להחלטה).

יצוין כי בקשה כמעט זהה לבקשה זו לסילוק התביעה על הסף באותם טעמים ונימוקים הוגשה בפני כב' השופט שרעבי (ת"א 19227-02-17) אך בין הצדדים הוסכם כי התביעה לא תסולק על הסף וכי טענות המניעות שטוענים להם הנתבעים יתבררו במסגרת בירור התובענה.

הבקשה מעלה טענות הדורש ות בירור ראייתי, שמקומ ן בהליך העיקרי ולא במסגרת של סילוק על הסף.
לפיכך, לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי התובע לא יוכל להוכיח טענותיו כנגד הנתבעים או כי גם אם יוכחו, אין בהן עילה נגד הנתבע ים.
ההלכה הינה כי סעד של סילוק על הסף בהעדר עילה, יינתן רק במקרים קיצוניים וחריגים בהם גם אם יוכחו כל רכיבי התביעה, לא ניתן יהיה להיעתר לסעד הנתבע:
"בית המשפט ישתמש בסמכותו למחוק תביעה על הסף רק במקרים שבהם יהיה ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל, על יסוד הטענות המבססות את תביעתו את הסעד המבוקש. בית המשפט – בבואו לשקול אפשרות זו – ינהג בזהירות רבה וישתמש בסמכותו רק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן. כלל הוא כי מחיקה על הסף של תביעה היא אמצעי קיצוני הננקט רק מקום שאין אפשרות, ולו קלושה, כי התובע יזכה בסעד המבוקש. מושכלות ראשונים הם כי אין להכריע בגורל תביעה בעודה באיבה, אלא אם כן ברור על פניו כי אין לה כל סיכוי להתקבל"

(א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה עשירית, עמ' 71).

כך גם באשר ליתר טענותיהם של הנתבעים, כגון, הטענה למניעות ההסכמית- שנוסף על כך שהיא נדונה כבר ע"י כב' השופט שרעבי (ת.א. 19227-02 -17) בהחלטתו מיום 14.1.18 (סע' 10) ונדחתה על ידו, מדובר בטענה המצריכה בירור עובדתי ומשפטי במשפט עצמו ולא במסגרת הדיון בבקשת סילוק על הסף.

באשר לטענה לפיה התובע אינו רשאי לעיין בחשבונות החברה מכוח סעיפים 184, 185 ו-187 לחוק החברות, קבע בית המשפט העליון בפסק דינו מיום 2.5.18 כי אין לתובע זכות לעיין במסמכים מכוח אותן סעיפים לפי חוק החברות, אך באותה החלטה קבע כי יש לדון בבקשת העיון ברשומה המוסדית הרלבנטית מכוח סעיף 39(א) לפי פק' הראיות. בית המשפט המחוזי (כב' השופט שרעבי) בהחלטתו מיום 20.6.18, לא דחה את הבקשה אלא קבע כאמור כי הסמכות העניינית לדון בפרק העוסק בדרישה לקבלת מסמכים, נתונה לבית משפט השלום. טענה זו אף היא טעונה בירור עובדתי ומשפטי במהלך המשפט עצמו.

לעניין הטענות אודות היעדר יריבות ועילת תביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4: טען התובע למעשים פסולים ולא חוקיים מטעם הנתבעים, כולל גזילת כספי החברה ומשיכות סכומי עתק לשימושם הפרטי לרבות ע"י נתבעת 4 וכן הוצאת כספים במרמה , בין השאר בצורת משכורות לבני משפחה שמעולם לא עבדו בחברה, ומימון בניית בניין מסחרי פרטי שלהם מכספי החברה. באשר לנתבע 3 טען התובע כי התגבשה נגדו עילת תביעה נוספת וישירה בעקבות מעורבתו האישית וידיעתו על משיכות כספים של החברה שלא כדין, לרבות שימוש בכספי החברה למימון עניינים פרטיים של הנתבעים 2 ו-3.
מכאן שמדובר בטענות עובדתיות ומשפטיות שאף הן דינן להתברר במשפט עצמו.

הלכה היא שלא תסולק תביעה על הסף כשנחוצים בירורים עובדתיים כדי לעמוד על התשתית הרלבנטית.
ראו לעניין זה: ע"א 9063/12 עזבון המנוח הוראס ריכטר ז"ל נ' Harvey Delson (05.09.17), שם נפסק כי:
"כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות אין לדון בשאלת ההתיישנות כטענת סף ...
מכאן נובע, שכאשר על פני הדברים מתגלית מחלוקת (או מחלוקות) בין הצדדים בעניינים עובדתיים הקשורים בשאלת העילה, או בסוגיית ההתיישנות – אין מקום לדחיית התובענה על הסף "

נפסק עוד כי, לעיתים, עצם היקף הטענות העובדתיות של הצדדים, לרבות הבקשה והתגובה עצמן, יש בהן כדי להצדיק את דחיית הבקשה לסילוק על הסף.
ברע"א 2387/13 איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ נ' לשכת סוכני ביטוח בישראל (26.12.2013), נקבע בהקשר זה, כך:
"הבקשה והתגובה לה עמוסות טענות ועובדות, כמו גם כתבי טענותיהם של הצדדים שהוגשו לבית משפט קמא. נתון זה לבדו עשוי להעיד כי עסקינן בתביעה שנדרש לבררה תחילה בדיון ושמיעת ראיות טרם הכרעה".

בטרם סיום, אוסיף כי לא מצאתי מקום להתייחס להחלטתו של כב' השופט שרעבי שצורפה להודעת המשיב מיום 3.9.19 מאחר ואינה רלבנטית לצורך הכרעה בבקשה המונחת לפניי. לפיכך נמנעתי מלהכריע בשאלה אם ניתן היה להגישו, אם לאו.

לסיכום, מאחר וכתב התביעה וטענות הצדדים כפי שהן מופיעות בבקשה בתגובה ובתשובה לתגובה, מצריכות בירור עובדתי, מן הראוי שכל טענות הצדדים תתבררנה במסגרת הדיון לגופו, תוך מתן הזדמנות נאותה לצדדים להביא ראיותיהם.
יפים לעניין זה דברים שנאמרו בעניין דומה:

"סבורני כי לאור התוצאה הקשה מבחינתו של המשיב, ככל שתסולק התביעה מבלי ליתן לו אפשרות להוכיח את תביעתו, לא ניתן להורות על סילוק התביעה על הסף כבר בשלב מקדמי זה, ויש צורך בשמיעת התיק וטענות הצדדים על מנת להכריע במחלוקת שביניהם. ככל שיתברר, בסופו של יום, כי אכן היה מקום לסילוק התביעה על הסף, ניתן יהא לפצות על כך בהשתת הוצאות מתאימות."

(ת.א (מחוזי נצ') 57358-01/17 בוכריס נ' מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ (10/01/2018)).

לאור האמור, הבקשה נדחית.
המבקשים יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך 2, 500 ₪.

אני מורה על זימון הצדדים לישיבת קדם משפט נוסף ביום 1.1.20 בשעה 9:00.
הצדדים ישלימו הליכים מקדמיים לא יאוחר מיום 20.10.19.
תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם התובע יוגשו לא יאוחר מיום 20.11.19.
תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מטעם הנתבעים יוגשו לא יאוחר מיום 20.12.19.

ניתנה היום, כ"ג אלול תשע"ט, 23 ספטמבר 2019, בהעדר הצדדים.