הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 16895-04-17

בפני
כב' סגן הנשיא, השופט רמזי חדיד

תובע

עו"ד אביטל בן-נון
באמצעות ב"כ עוה"ד יואל גולדברג

נגד

נתבע

גיא פלג
באמצעות ב"כ עוה"ד י. מלצר ושות'

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית בהתאם לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבע בתשלום סך של 300,000 ₪.

2. התובעת הינה עורכת דין במקצועה והנתבע הינו כתב לענייני משפט של חברת החדשות הישראלית בע"מ, ערוץ טלוויזיה הידוע כערוץ 2, כיום ערוץ 12 (להלן: "ערוץ 2").

3. במועדים הרלוונטיים לתביעה יצגה התובעת יחד עם עו"ד גב' ליאת בהר כהן (להלן: "עו"ד בהר כהן") את המתלוננת נגד תא"ל (במיל') אופק בוכריס (להלן: "המתלוננת", ו-"בוכריס" בהתאם). באותה פרשה, ואשר זכתה להתעניינות ציבורית רחבה וסוקרה בהרחבה על ידי כלי התקשרות השונים, לרבות ערוץ 2, הגישה המתלוננת נגד בוכריס תלונה למצ"ח בגין עבירות מין אשר ביצע בה בהיותה תחת פיקודו ובעקבות חקירה שנערכה, הוגש נגדו כתב אישום בגין מעשי אינוס ומעשי סדום.

4. במסגרת ייצוג המתלוננת, בעצה אחת עמה ועם בני משפחתה, נקבעה חלוקה עקרונית, לפיה התובעת תהיה אחראית לקשר עם ערוצי הטלוויזיה 10 ו-1 (לימים ערוץ 13 ותאגיד השידור הציבורי) ועו"ד בהר כהן תהיה אחראית לקשר עם ערוץ 2 ויתר כלי התקשורת.

5. ביום 30.11.2016, בהמשך לידיע ה שפורסמ ה בתקשורת, לפיה התגבש הסדר טיעון עם בוכריס, התקיימה במשרדי התביעה הצבאית פגישה בנוכחות המתלוננת, אביה, התובעת ועו"ד בהר כהן. סמוך לאחר קיום הפגישה הנ"ל, פרסם הנתבע כתבה בה הוא התייחס, בין היתר, לעמדת המתלוננת להסדר הטיעון עם בוכריס. בעקבות הפרסום הנ"ל, יש להניח מתוך ידיעה/סברה כי עו"ד בהר כהן הדליפה את תוכן הפגישה לנתבע , אסר אביה של המתלוננת על עו"ד בהר כהן להי ות בקשר עם כלי התקשורת והעביר לתובעת את מלוא האחריות בנדון. כן סוכם, כי התובעת לא תתראיין לכלי התקשורת אשר פנו אליה ותחת זאת היא תמסור הודעה כתובה ביחס לעמדת המתלוננת והערותיה להסדר הטיעון המתגבש עם בוכריס.

6. ביום 29.11.2016, יום אחד לפני קיום הפגישה כמתואר לעיל, פנתה גב' רוני וילדר, תחקירנית בתכניתו של מר עודד בן עמי בערוץ 2 "שש עם עודד בן עמי" (להלן: "התחקירנית" ו- "בן עמי", בהתאם), לעו"ד בהר כהן במסגרת הכנות לכתבה בפרשת בוכריס, והאחרונה השיבה כי יש להמתין לקבלת עדכון מהפרקליטות הצבאית ביחס להסדר הטיעון שהתגבש. בהמשך, ביום 30.11.2016, פנתה התחקירנית לעו"ד בהר כהן במספר הזדמנויות כדי להתראיין לתכניתו של מר בן עמי, אולם היא השיבה כי הוחלט שלא לקיים ראיונות עם התקשורת. כמו כן, באותו יום מי מטעם ערוץ 2 פנה לתובעת בבקשה להתראיין לתכניתו של בן עמי, ותשובתה היתה "לא נתראיין בינתיים".

7. בהמשך היום, 30.11.2016, פנה הכתב מר אור הלר לתובעת וביקש ממנה להתראיין לתכניתו של מר רפי רשף, המשודרת בערוץ 10. בעצה אחת עם המתלוננת ומשפחתה, התובעת נענתה לאותה פניה והתראיינה לתכנית הנ"ל המשודרת בשעה 17:00.

סמוך לאחר שידור הריאיון לעיל, פנה מר בן עמי לתובעת טלפונית ונזף בה בשל התשובות שהתקבלו ממנה ומעו''ד בהר כהן, לפיהן הוחלט לא להתראיין לתקשורת, כשבפועל התובעת קיימה ראיון בערוץ 10. זאת ועוד, באותו יום, פנתה גב' שוש חתוקה, מפיקה בחדשות ערוץ 2 לתובעת, ובעקבות זאת סוכם כי היא תתראיין לאותו ערוץ מביתה בחיפה בסביבות השעה 18:00. דא עקא, התובעת ביטלה אותו ראיון וזאת בעקבות פניית הנתבע אליה בהודעת טקסט, כמצוטט להלן:

- הנתבע: "תתראייני גם אצלנו?"
- התובעת: "עכשיו תיאמו איתי. חבל על הסגנון. בעיקר לאור מה שהבנתי מליאת שאמרת לה שהערוצים החליטו ביניהם לעשות פול של ראיונות וכל מי שמתראיין החומר יעבור לערוצים אחרים. אני מקווה שהפעם יכתבו את שם המשפחה שלי בלי שגיאה..."
- הנתבע: "עזבי. שקרייך רבים ומביכים".
- התובעת: "תבטל עכשיו את הראיון אצלכם".
- הנתבע: "שקרנית קטנה ועלובה אני לא עובד אצלך".
- התובעת: "ואני בוודאי לא אצלך. הסגנון הזה לא עובד עליי. ומי ששיקר לגבי הפול זה אתה".
- הנתבע: " חחחחח".

בעקבות השתלשלות הדברים לעיל, פנתה התובעת לכתב בערוץ 2, מר יוסי מזרחי, וביקשה כי הקשר עם הערוץ יהיה אך ורק דרכו.

8. ביום 01.12.2016, פנה הנתבע לאביה של המתלוננת בהודעה כתובה (להלן: "ההודעה"), בזו הלשון:

"בוקר טוב. סליחה על ההצקה. שמי גיא פלג. אני מכסה את הפרשה בעבור חדשות 2. דומני שיכולתם להתרשם מהקו ההגון והרגיש שבו טיפלנו בפרשה תוך ביקורת קשה על העבריין.
בין עורכת הדין שלכם בנון (כך במקור - ר.ח.) ובין חדשות 2 יש נתק אחרי שבחרה לשקר אותנו לאורך הפרשה כולה כמו גם אמש.
אתה מוזמן , ככל שתרצה, לשוחח בעניין עם עודד בן עמי שישתף אותך בשלל שקריה והמניפולציות שהפעילה.
על כל פנים הפרשה חשובה ודומני שאנחנו מייצגים ערוץ מרכזי וחשוב.
אנא ככל שתמצא לנכון ראה בי כתובת שהרי כולנו מבינים כי הפרשה טרם הסתיימה ומקורביו עוד יקפצו מהחורים.
מתחייב לא לנדנד לך פעם נוספת.
יום טוב".

בתגובה להודעה, השיב אביה של המתלוננת לנתבע, באומרו: "אני מבקש שכל הקשר יהיה דרך עורכת הדין אביטל בן נון. אין לי ספק שתמצא את הדרך לתקשור והבנה. יום טוב". לאותה תשובה ענה הנתבע לאביה של המתלוננת, באומרו :

"רציתי להביא לידיעתך שאין קשר ולא יהיה.
זכותך כמובן לבחור את ערוץ התקשורת ביננו או את ערוץ התקשורת שבו תבחרו להביא עמדתכם. עם אביטל בן נון זה לא יעשה".

יודגש, כי על אף תוכן הדברים לעיל, באותו יום, 01.12.2016, שודרה בערוץ 2 כתבה של הנתבע בפרשת בוכריס , ובה שולב ריאיון עם התובעת.

9. ביום 02.12.2016, במהדורת החדשות של יום שישי, שודרה בערוץ 2 כתבה של הנתבע בה הוא דווח, בין היתר, כי המתלוננת החלה בהליכים להגשת תביעה אזרחית נגד משרד הביטחון וכי ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, לפיה היא סובלת מפוסט-טראומה. ידיעה דומה פרסם הנתבע באתר "מאקו".
בהמשך, ביום 04.12.2016, התראיינה התובעת לתוכנית הרדיו של גב' יעל דן "עושים צהריים" בגלי צה"ל, ובמהלכה היא התבקשה להגיב לפרסום הידיעה של הנתבע, כמתואר לעיל (להלן: "תכנית הרדיו"). בתכנית הנ"ל, הכחישה התובעת את הדיווח של הנתבע מכל וכל ובהמשך דבריה, היא הוסיפה וחשפה ביוזמתה את דברי הנתבע, הן במסגרת פנייתו אליה והן במסגרת ההודעה ששלח לאביה של המתלוננת, בהם הוא האשים אותה ב שקר. בנסיבות העניין, הנתבע התבקש למסור תגובתו והוא עלה לשידור בתכנית הרדיו. מפאת חשיבות הדברים, אצטט להלן את תמליל תכנית הרדיו, כפי שהוגש על ידי התובעת:

"יעל דן: אני חייבת לשאול אותך עוד, ערוץ 2 פרסם באולפן שישי שמתגבשת תביעה
כספית, תביעת נזיקין של המתלוננת שאת מייצגת, האומנם?
אביטל בן נון: את יודעת איך סבתא שלי הייתה אומרת, אוט אר גזוגעט. אז הם אמרו.
יעל דן: זה לא נכון?
אביטל בן נון: לא, זה לא נכון. אני לא פוסלת את זה שאנחנו נשקול את הצעדים שלנו. בוודאי שאחרי תום ההליך הפלילי אנחנו נשקול את הצעדים, לא מתגבשת, לא עשינו שום צעד בכיוון הזה....
יעל דן: יותר מזה, מה שפורסם
אביטל בן נון: שיש בידינו חוות דעת
יעל דן: כן
אביטל בן נון: שהיא סובלת מפוסט טראומה, אין בידינו חוות דעת כזו
יעל דן: זה פרסום לא נכון? זה פרסום שקרי?
אביטל בן נון: זה פרסום לא נכון, אין בידינו חוות דעת כזו ולא הייתה מעולם. ייתכן שאמירה כזו נמצאת באיזושהי חוות דעת שהתביעה הזמינה אבל לנו אין את חומר החקירה וחוות דעת כזו לא הייתה מעולם בידינו ואנחנו עדיין לא קיבלנו את החומר. אחרי שיסתיים ההליך הפלילי אנחנו נקבל את חומר החקירה ונשקול את הצעדים שלנו. בינתיים זה עדיין לא נשקל. רק אם כבר יש הזדמנות אז בנקודה הספציפית הזו, אני מקבלת המון שאלות על למה בעצם הסדר הטיעון אינו כולל רכיב של פיצוי, מסתבר שהפיצוי המקסימלי לפי חוק השיפוט הצבאי, הוא בגובה עשר משכורות של טוראי, כלומר פיצוי מעליב בגובה של 8000 ₪.
יעל דן: כלום, כלום ולכן את אומרת שיש היגיון בתביעת נזיקין אזרחית את אומרת
אביטל בן נון: נכון.....
יעל דן: למרות העיתוי, העיתוי של הפרסום הוא לא כל כך טוב נדמה לי מבחינתכן כי זה יכול ליצור איזה תחושה בציבור שאולי יש פה איזה.....
אביטל בן נון: ממש לא מעניינת אותי התחושה הזאתי. לא מעניינת אותי. זכותה כמי שנפגעת, והיום אין ספק שהיא נפגעה..
יעל דן: אין ספק אין ספק
אביטל בן נון: למצות את הזכויות שלה גם במישור האזרחי ואין לי על מה להתנצל ואילו הפרסום הזה היה נכון אני הייתי מודה בו בפה מלא.
יעל דן: כן, תמוה שכך מפרסם גיא פלג בערוץ 2 אבל אפשר גם לבדוק איתו
אביטל בן נון: יעל יש הרבה דברים תמוהים בהתנהגות של הרבה אנשים בתקשורת שזכיתי להכיר לצערי בתשעת החודשים האחרונים.
יעל דן: מה את אומרת, למדת הרבה על קרבות תוך תקשורתיים על גבן של מתלוננות?
אביטל בן נון: למדתי על איומים, איומים! על הטלת אימה, על סחיטה באיומים מהמשפחות
יעל דן: את מוכנה לפרט לי?
אביטל בן נון: בוודאי שאני מוכנה לפרט לך
יעל דן: אז בואי פרטי באוניי (כך במקור – ר.ח.)
אביטל בן נון: אז אני רוצה להגיד לך שלאחר שספגתי קללות ממספר אנשי תקשורת, קללות!, ואישומים בכך ששיקרתי, אז ההין (כך במקור – ר.ח.) איש תקשורת ופנה לאביה של המתלוננת בווטסאפ מלא הכפשות אישיות עלי ברמה של הוצאת דיבה פאר אקסלנס. כולל איום שאם עורכת הדין אביטל בן נון נמצאת בתמונה, אז עם אותו ערוץ לא יהיה שיתוף פעולה. כך כתוב בווטסאפ וזה לא לראשונה.
יעל דן: את יכולה לומר לי מה הכתב שאיים באופן הזה וניסה לסחוט
אביטל בן נון: אותו כתב שפרסם שאנחנו בתהליכים אזרחיים, כן....
יעל דן: אותו כתב שפרסם שאנחנו בתהליכים אזרחים.....
אביטל בן נון: גיא פלג
יעל דן: אז מדובר בגיא פלג בערוץ 2. אז את מדברת, הוא קילל אותך וניסה לסחוט ולאיים.
אביטל בן נון: גיא פלג שלח לי הודעות סמס בהם כתוב שאני שקרנית קטנה ועלובה
יעל דן: וזה למה? וזה למה?
אביטל בן נון: וזה למה? משום שהם החליטו שאני שיקרתי אותם.
יעל דן: מתי, שמה?
אביטל בן נון: הודעתי בשלב מסוים שלא ניתן ראיונות ולאחר מכן המשפחה שינתה את דעתה ויצאתי לראיון והעזתי לא להודות להם, להודיע להם שאני יוצאת לראיון אז אני שקרנית קטנה ועלובה, ולאחר שביטלתי סינק לערוץ 2 בעקבות הדברים האלה, הפניות החצופות, טלפון מעודד בן עמי שקרא לי בלפנית ושקרנית, ביטלתי סינק בערוץ 2 ואז למחרת בבוקר, גיא פלג שלח וואטסאפ לאבא של המתלוננת ובו כתוב שאני שקרנית שאני התנהלתי במניפולציות מול ערוץ 2, ושהוא מציע לו להיות בקשר איתו כי קשר לי עם ערוץ 2 לא יהיה ונראה לו שהסיקור בערוץ 2 מספיק חשוב.
יעל דן: תשמעי את אומרת פה דברים
אביטל בן נון: אני עומדת מאחורי כל מילה שאני אומרת כאן
יעל דן: את אומרת פה דברים מאוד קשים, מה שבעצם את מתארת זה שבגלל מלחמות פנימיות של התקשורת, של גופי התקשורת האחד בשני במטרה להשיג ראיון איתך
אביטל בן נון: נכון
יעל דן: אחד הצדדים מאיים עליך, מכפיש אותך, מכפיש את שמך בפני הלקוח שלך
אביטל בן נון: בפני לקוחות שלי במטרה, במטרה לגרום נזק ליחסים שלי עם הלקוח. חד משמעית.
יעל דן: תשמעי זה ההאשמות מאוד חמורות אנחנו חייבים כמובן את התגובה גם של גיא פלג וגם של עודד בן עמי
אביטל בן נון: אין לי שום בעיה כי יש לי את הדברים כתובים.
יעל דן: אנחנו עושים מאמצים כדי להביא את התגובות שלהם. אני מודה לך בינתיים. רק עוד שאלה אחת, התקשרה עם, שמתקשרת עם הראיון הבא שעמדתי לעשות, למה בעצם היא לא נחשפה בשמה? אני שיבחתי והיללתי קודם לכן את אותם מתלוננות שנחשפות. או גיא פלג איתי אז את מוזמנת להישאר רק תניחי לי לדבר עם גיא פלג. ערוץ 2 שלום.
גיא פלג: שלום. לא אני לא מתכוון להתעמת עם אביטל בן נון, אני מתכוון להגיב לדברים שלה, מקובל עליכם?
יעל דן: בטח, בטח אתה מוזמן
גיא פלג: יעל תסלחי לי אנחנו פשוט באותו מקצוע, אני לא מבין ממה את כל כך נסערת. היא אמרה דברים כל כך חמורים
יעל דן: זה לא חמור בעינייך?? זה לא נשמע לך חמור?
גיא פלג: בכלל לא, להיפך. אביטל בן נון מדייקת לגמרי במה שהיא אמרה. אכן קראתי לה שקרנית ואני חוזר וקורא לה שקרנית ולא בכדי להשיג איתה ראיון, אלא בכדי לעשות את עבודתי כמו שצריך. הרי יעל את יודעת שאצלנו במקצוע, ראיון עם דובר או ריאיון עם עורך דין אינו הישג עיתונאי. עכשיו מה היה באותו היום, אנחנו מסקרים את הפרשה נדמה לי בעדינות. אני הרי פרסמתי באופן בלעדי את המכתב של המתלוננת, אצלנו פורסם לראשונה שיש תלונה שנבדקת בעניינו של תת אלוף בוכריס, אנחנו הסיקור שלנו נדמה לי שאין בדל של טענה, בטח לא למתלוננת, על האופן שבו סיקרנו, להיפך, לבוכריס ואנשיו יש ביקורת קשה על מה שהם מגדירים חד צדדיות שלנו בדיווח. עכשיו מה קרה באותו היום, באותו יום הוצגה עסקת הטיעון למתלוננת ובאות כוחה, ואנחנו בחדשות ערוץ 2 ביקשנו, זה לא היה לב הסיקור שלנו, ביקשנו לקחת סינק, כמה משפטים, מאחת מעורכות הדין. עכשיו במהלך היום כולו, שתיהן ענו את אותה תשובה שנראתה לנו גם סבירה, מכיוון שההסדר בשלב הזה עדיין לא נחתם, אמרו שהן בחרו שלא לתת להגיב לתקשורת. ואנחנו לאורך היום כולו, גם אני וגם עודד בן עמי וגם המערכת שלי, בכלל אני ברוב המקרים לא עסוק באיסוף תגובות מעורכי דין, אנחנו פנינו כמה פעמים ואמרו לנו העורכות הדין עכשיו לא מתראיינות, ואז אחר הצהרים שבאה עורכת הדין אביטל בן נון לחדשות ערוץ 10 ואנחנו חשבנו
יעל דן: המשפחה החליטה שבכל זאת
גיא פלג: אז היא החליטה
יעל דן: המשפחה החליטה שעורכת הדין
גיא פלג: אין לנו טענה
יעל דן: כן תדבר אז.....
גיא פלג: יעל יעל יעל יעל תראי, אנחנו שנינו, תרשי לי במחילה מכבודך, אנחנו אנשי מקצוע, המשפחה החליטה לשנות את עמדתה, בסדר. החלטתם להתראיין רק בערוץ 10, מצוין, זה ערוץ רציני, זה ערוץ חשוב, והכל בסדר גמור. אבל את יודעת, כשמשנים את ההחלטה, זה לא רדיו שאת, יעל אומרת למפיקה תשיגי לי בטלפון פלוני כי צריכים להגיע לאולפן וצריכים להתאפר, וצריך להכין זה זמן מראש. לנו הייתה תחושה גם לא רק לי, לי ולמערכת שלנו לעודד בן עמי, שלאורך כל היום היתלו בנו כאילו שמדובר באיזה הישג עיתונאי להביא תגובה מעורך דין
יעל דן: גיא, בוא תשמע אין איזה גבול אתה יודע למאבק הכח הזה
גיא פלג: לא, איזה מאבק?
יעל דן: לכתוב מכתב ללקוח שלה וללכלך אותה ולהגיש ש... ולאיים שיותר לא תשתפו איתה פעולה
גיא פלג: לא לא לא בכלל לא בכלל לא
יעל דן: תשמע גיא בוא נניח לזה רגע, אתה יודע כמה כל הנושא הזה של הגשת תלונות וכן הלאה הוא קשה. לעמוד מול המשטרה וכן הלאה
גיא פלג: נכון נכון
יעל דן: ותראה איך אנחנו התקשורת מצטיירים בתמונה הזו, חיות רעות, חיות רעות ממש
גיא פלג: יעל יעל על מה מדובר? אביטל בן נון היא חברת ילדות שלי מחיפה, ואני מרשה לעצמי אחרי שאני מכיר אותה בסך הכל קרוב ל-35 שנה, אני מרשה לעצמי כשאני כותב לה, אם אני סבור שהיא שקרנית, אני מרשה לעצמי לקרוא לה שקרנית....
יעל דן: ללכלך אותה באוזני הלקוח שלה ולאיים אנחנו לא נשתף יותר פעולה?
גיא פלג: שנייה שנייה, לא לא לא לא לא, איש לא איים על הלקוח, אני יכלתי הרי היה לי את מספרו של אבא של הקורבן, נקרא לה קורבן, ואני כתבתי לו שלום אדוני, אני מתנצל שאני כותב לך, אני מתחייב מראש שאני לא אפנה אליך פעם נוספת, אני בטוח, יעל שכשאת רוצה להשיג מרואיין לתכנית שלך, את לא אומרת לו מראש אני לא אפנה אליך לעולם יותר, כתבתי לו אני רוצה להביא לידיעתך שאשת הקשר בינינו עורכת הדין אביטל בן נון מהתלת במערכת שלנו ולא בפעם הראשונה, יש לנו דוגמאות רבות
יעל דן: מה יש לה איזה כוונת זדון? יש לה איזה כוונת זדון מאחורי זה?
גיא פלג: יעל אני פסיכולוג? איני פסיכולוג. אני אומר לך אנחנו עובדים מול הרבה גורמים. אני אומר לך הייתה לנו תחושה לא נוחה. אנחנו מוסיפים ומסקרים את הפרשה, אשת הקשר בינינו לטעמנו נתפסה בשקרים ולכן רציתי שאותו אב ידע שאני מזמין אותו, אני נותן לו את הטלפון שלי, שככל שירצה לנכון להוסיף ולהיות בקשר, בבקשה הנה המספר שלי, אחר כך הוא אמר לי שאני רוצה שתמשיכו לעבוד מול אביטל בן נון, אמרתי לו בסדר גמור אתה יכול לבחור בעצמך את איש הקשר, את ערוץ השידור. הכל בסדר
יעל דן: טוב
גיא פלג: יעל תשמעי, לקרוא לעורך דין שקרן
יעל דן: לא אני באמת בעמדה לא נוחה דווקא משום שאנחנו קולגות, אני לא בעמדה נוחה, זה נפל עלי, אני מודה, בהפתעה. אני לא בעמדה נוחה בדיוק להתנצח איתך בעניין הזה.
גיא פלג: נכון את כל כך נסערת מזה שאני כיניתי עורכת דין, שהיא גם חברת ילדות שקרנית
יעל דן: כן אני לא מכירה את זה, אני מודה
גיא פלג: יעל יכול להיות שאת זה לא אצלך בלקסיקון להשתמש במילה
יעל דן: מה שעומד לנגד עיני זה ההתנהלות מול קורבן תקיפה מינית. זה מה שמעניין אותי כרגע. ורק להגיד לך שההתנהלות במקרה זה יוצאת מאוד בעייתית.
גיא פלג: יעל יעל, אם את היית סוגרת מרואיין לתכנית שלך,וכל היום כולו הוא היה אומר לך שאני לא מדבר ואני לא מדבר ואני לא מדבר ואני לא מדבר ופתאום היית שומעת אותו
יעל דן: שאני אספור לך את המקרים שזה קרה לי? גיא אבל בוא בוא בוא נסיים
גיא פלג: את לא השתמשת אף פעם במילים, במינוח שקרן,
יעל דן: אף פעם. ולא הרבה פחות מזה אף פעם. אבל גיא בוא בוא
גיא פלג: היא יכולה להגיש תלונה במשטרה
יעל דן: כן
גיא פלג: על מה את מדברת? מה קרה? קראתי לחברת ילדות שלי שקרנית והנה אני חוזר ואומר לה היא שקרנית. נו מה קרה
יעל דן: בוא נסתפק בזה. תודה רבה גיא פלג מחדשות ערוץ 2. תודה" (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

10. ביום 25.12.2016, פנתה התובעת לנתבע בדרישה לפרסם התנצלות על דבריו בתוכנית הרדיו , אולם פנייתה לא זכתה למענה כלשהו מצידו. כמו כן, התובעת הגישה נגד הנתבע תלונה הן למועצת העיתונות והן למנכ"ל מערכת חדשות ערוץ 2.

11. התביעה מוגשת אפוא בגין הכינוי אשר הטיח הנתבע בתובעת כשקרנית, הן במסגרת ההודעה ששלח לאביה של המתלוננת והן בתכנית הרדיו.

טענות הצדדים בתמצית:

12. לטענת התובעת, ההודעה ששלח הנתבע לאביה של המתלוננת, בה כינה אותה שקרנית הוציאה את דיבתה רעה וכי הטענה באותה הודעה כאילו קיים נתק בינה לבין ערוץ 2, חסרת כל אחיזה במציאות ואינה מתיישבת עם עובדות המקרה. הודעה זו, אינה אלא ניסיון זדוני של הנתבע לפגוע בפרנסת התובעת ובקשר שלה עם לקוחותיה, והוא אף כולל איום מרומז כי המשך סיקור אוהד למתלוננת מותנה בקשר ישיר בין הנתבע לבין אביה תוך דחיקת רגלה של התובעת.

ביחס לתכנית הרדיו, טענה ה תובעת כי הנתבע עלה לשידור ומסר תגובתו ביחס להשתלשלות העניינים והכינוי אשר כינה אותה כשקרנית, ולא להכחשת הידיעה שפרסם, לפיה מתלוננת החלה בהליכים אזרחיים ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, פרסום שאינו רלוונטי למחלוקת נשוא התביעה.

הוסיפה התובעת וטענה כי לאחר שאביה של המתלוננת הדיר את עו"ד בהר כהן מכל קשר עם כלי התקשורת, איבד הנתבע את המקור העיתונאי אשר הקנה לו יתרון בסיקור פרשת בוכריס. בנסיבות העניין, משדחה האב את פניית הנתבע להיות בקשר ישיר עמו והתובעת סירבה תחילה להתראיין לערוץ 2, כמתחייב מ עמדת מרשיה והאינטרס של המתלוננת , פעל הנתבע לפגוע בה ובמתלוננת. לראיה, פרסום הידיעה על ידי התובע כאילו המתלוננת החלה בהליכים להגשת תביעה אזרחית ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, פרסום אשר הזיק לתדמית המתלוננת והציג אותה באור שלילי וכרודפת בצע.

התובעת מדגישה כי היא לא מחויבת להתראיין לערוץ 2 וכי לא היתה אליה כל פניה מוקדמת של הנתבע, מי מטעמו או מי מטעם הערוץ על מנת לברר פשר הראיון שקיימה ביום 30.11.2016 בערוץ 10 , וזאת לאחר דחיית הפניות להתראיין לערוץ 2.

לעניין הסכום הנתבע, התובעת טענה כי הפרסום של הנתבע, הן במסגרת ההודעה והן במסגרת תכנית הרדיו, נעשה בכוונה לפגוע בה ולפיכך יש לחייבו בכפל פיצוי בגין כל אחד מהפרסומים הנ"ל בסכום כולל של 200,000 ₪ (במקום 300,000 ש''ח כפי שנדרש בכתב התביעה), וזאת בהתאם לס''ק 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע, מה גם והפרסום זכה לתפוצה רחבה מאוד.

13. הנתבע אינו חולק על זכותה של התובעת להתראיין לכל ערוץ תקשורת בו תחפוץ, אך לטענתו היא התנהלה באופן פסול הואיל והי תלה במערכת חדשות ערוץ 2 כאשר לאורך כל הדרך היא טענה כאילו הוחלט שלא להתראיין, כשבפועל היא התראיינה לערוץ אחר. הוסיף הנתבע וטען, כי גם במקרים אחרים שהיו בעבר, בחרה התובעת להתראיין לערוצי תקשורת שונים ונמנעה מלהתראיין לערוץ 2. כך לדוגמא, במסגרת פרשת בוכריס, זומן ערוץ 2 לסיקור הגשת תלונה במשטרה על ידי התובעת בשל חשיפת זהות המתלוננת, אולם בהגיעם של נציגי הערוץ לתחנת המשטרה, התברר כי התובעת היתה במקום ועזבה מוקדם יותר.

הוסיף הנתבע וטען כי ההודעה לאביה של המתלוננת נשלחה על רקע החשש כי יחסיו העכורים עם התובעת וחוסר האמון ששרר ביניהם, ישפיע לרעה על סיקור פרשת בוכריס, וזאת לאחר שעו"ד בהר כהן חדלה להיות אשת קשר עם ערוץ 2. בנדון הפנה הנתבע לכך כי מדובר בפנייה חד פעמית ואשר לטענתו נעשתה מתוקף חובתו המקצועית, ללא כל כוונה או מחשבה לאיים על אביה של המתלוננת בהטיית הסיקור העיתונאי ככל והוא לא ייעתר לפנייה. לראייה, על אף תחושת הנתבע כי התובעת היתלה ושיקרה לערוץ 2, והעובדה כי אביה של המתלוננת סירב להיות בקשר ישיר עמו, תואם עם התובעת ריאיון ביום 01.12.2016 ובו צוין שמה המלא ותוארה כ"הפרקליטה של המתלוננת המרכזית נגד תא"ל אופק בוכריס".

ביחס לתוכנית הרדיו, התובע מדגיש את העובדה כי התובעת היא זו שבחרה לחשוף במהלכה את ההודעה ששלח לאביה של המתלוננת ואת הכינוי שכינה אותה כשקרנית. כן טען הנתבע כי הוא עלה לשידור על מנת להגיב להכחשת התובעת לדיווח אשר פרסם, לפיו המתלוננת החלה בהליכים משפטיים וכי יש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית. לפיכך, הנתבע הופתע מאוד משהתבקש להגיב לדבריו במסגרת ההודעה לאביה של המתלוננת ובנסיבות העניין הוא נאלץ לומר את האמת ולאשר בשידור כי אכן כינה את התובעת כשקרנית.

הוסיף הנתבע וטען כי הפרסום במסגרת ההודעה לאביה של המתלוננת חוסה תחת הגנת אמת דיברתי שבסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע כמו גם הגנת תום הלב בהתאם לחלופות בס"ק 15(2-4) לחוק.

הנתבע מבקש לדחות את התביעה ביחס לפרסום בתכנית הרדיו בנימוק כי התובעת היא זו שיזמה את הפרסום ומבלי שהוא התכוון לפרסם בפומבי את הכינוי שהטיח בה כשקרנית. כן טען הנתבע הפרסום בתכנית הרדיו חוסה תחת הגנת אמת דיברתי, וזאת ממספר טעמים: הראשון, הוכח במשפט כי המתלוננת אכן החלה בהליכים אזרחיים וברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, דבר שהיה ידוע לתובעת, השני, כמו בפרשת בוכריס, גם בפרשות קודמות, התובעת היתלה במערכת חדשות ערוץ 2 ולא התראיינה אצלו, השלישי, התובעת שיקרה ביחס לנסיבות פרישתה מעבודתה בפרקליטות. כן מבקש הנתבע להחיל על הפרסום בתכנית הרדיו הגנת תום הלב, פרסום שיש בו עניין לציבור וכן פרסום המהווה הבעת דעה.

לעניין גובה הנזק טען הנתבע כי יש לראות בשני הפרסומים נשוא התביעה, הן במסגרת ההודעה והן במסגרת תכנית הרדיו, כפרסום אחד, וכי הפרסו ם לא נעשה בכוונה לפגוע, ולפיכך אין לפסוק לתובעת כפל פיצוי בהתאם לסעיף 7א(ג) לחוק איסור לשון הרע. הוסיף הנתבע והפנה לשיקולים הקבועים בסע' 19 לחוק איסור לשון הרע לעניין קביעת גובה הפיצוי וטען כי בנסיבות מקרה דנן, קיימים טעמים למכביר להפחתת הפיצוי שייפסק, ככל וייפסק. כן טען הנתבע, כי במהלך תכנית הרדיו, התובעת כינתה את הידיעה אשר פרסם, לפיה המתלוננת החלה בהליכים אזרחיים ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, כידיעה כוזבת. כינוי זה, כמו גם תלונות התובעת למועצת העיתונות ולמנהליו במערכת בערוץ 2, מהווים לשון הרע ולפיכך יש לקזז מכל סכום שייפסק בתביעה, ככל וייפסק, את הפיצוי המגיע לנתבע בגין אותם פרסומים.

דיון:
יסודות עוולת לשון הרע:

14. סעיף 1 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את המונח "לשון הרע", כלהלן:

"לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול -
1. להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.
2. לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסות לו.
3. לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.
4. לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו..."

סעיף 2 לחוק איסור לשון הרע, מגדיר את המונח "פרסום", בזו הלשון:

"א. פרסום, לעניין לשון הרע - בין בעל פה ובין בכתב או בדפוס, לרבות ציור, דמות, תנועה, צליל וכל אמצעי אחר.
ב. רואים כפרסום לשון הרע, בלי למעט מדרכי פרסום אחרות -
1. אם היתה מיועדת לאדם זולת הנפגע והגיעה לאותו אדם או לאדם אחר זולת הנפגע.
2. אם היתה בכתב והכתב עשוי היה, לפי הנסיבות, להגיע לאדם זולת הנפגע".

בסעיף 6 לחוק, נקבע כי פרסום לשון הרע מהווה עבירה פלילית, ובסעיף 7 לחוק, הוא הרלוונטי לענייננו, נקבע כי פרסום כאמור מהווה עוולה אזרחית, ובלשון המחוקק:

"פרסום לשון הרע לאדם אחד או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראת חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2) - 15, 55ב, 58 עד 61 ו- 63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

מהוראות החוק כמצוטט לעיל עולה כי לעוולת לשון הרע שני יסודות מצטברים, האחד, תוכן הפרסום מהווה לשון הרע, כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק, השני, הפרסום בהתאם לסעיפים 2 ו- 7 לחוק (ראה אורי שנהר "דיני לשון הרע", עמ' 79).

15. במקרה דנן הנתבע לא העלה כל טענה כי יסודות העוולה כמפורט לעיל, אם ביחס לפרסום בהודעה ואם ביחס לפרסום בתכנית הרדיו, אינם מתקיימים במקרה דנן. בנסיבות העניין, אין צורך לבחון באם הכינוי בו כינה הנתבע את התובעת כשקרנית עונה על הגדרת המונח ''לשון הרע" שבסעיף 1 לחוק ובאם מתקיים יסוד הפרסום שבסעיפים 2 ו- 7 לחוק.

אין באמור לעיל כדי לחרוץ את גורלה של התביעה, שכן נותר לדון ולהכריע במחלוקת בין הצדדים בכל אלה:

טענת הנתבע ולפיה יש לדחות את התביעה ביחס לפרסום לשון הרע בתכנית הרדיו, וזאת לאור העובדה כי התובעת עצמה יזמה את הפרסום.
תחולת ההגנות להן טען הנתבע.

ככל וטענות הנתבע בס"ק א'-ב' לעיל תדחנה, יש להוסיף ולדון בגובה הפיצוי אשר ייפסק בתביעה, לרבות טענת הקיזוז אשר העלה הנתבע.

אדון אפוא להלן במחלוקות לעיל, לפי סדרן.

הפרסום בתכנית הרדיו:

16. אין חולק כי ההודעה בה טען הנתבע כאילו התובעת שיקרה לערוץ 2, הופנתה לאביה של המתלוננת בלבד ומן הסתם פרסום תוכנה היה מוגבל ביותר. רק בחלוף מספר ימים, במהלך שידור תכנית הרדיו, פורסם הדבר ברבים והטענה הגיעה לאזני הציבור הרחב. והנה, מתמליל תכנית הרדיו כמצוטט בסעיף 9 לעיל, תמליל אשר הגישה התובעת עצמה, עולה כי בראיון היא התבקשה להגיב לידיעה שפרסם הנתבע, לפיה המתלוננת החלה בהליכים אזרחיים בעקבות פרשת בוכריס וכי יש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית. באתו ראיון לא נשאלה התובעת דבר וחצי דבר לעניין הודעת הנתבע לאביה של המתלוננת והכינוי בו כינה אותה כשקרנית . על אף זאת, לאחר שהתובעת הכחישה את הפרסום של הנתבע לעניין ההליכים האזרחיים בהם החלה, כביכול, המתלוננת , הגיבה המראיינת לאותה הכחשה, באומרה: "כן, תמוה שכך מפרסם גיא פלג בערוץ 2 אבל אפשר גם לבדוק אותו". בתשובה לדברים הנ"ל, גילתה התובעת, מיוזמתה ומטעמים השמורים עמה, את השתלשלות העניינים שהיתה בינה לבין הנתבע, פנייתו בהודעה לאביה של המתלוננת וההאשמות אשר הטיח בה. רק בהמשך לאותם דברים, הנתבע הועלה לשידור ומשהתבקש להגיב לדברים, הוא אישר את נכונותם.

נשאלת אפוא השאלה, האם בנסיבות כמתואר לעיל, יש להטיל על הנתבע חבות כלשהי בגין פרסום לשון הרע בתכנית הרדיו.

17. טרם אשיב לשאלה לעיל, אשוב ואצטט סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע, לפיו נקבע כדלקמן:

"פרסום לשון הרע לאדם אחר או יותר זולת הנפגע תהא עוולה אזרחית, ובכפוף להוראות חוק זה יחולו עליה הוראות הסעיפים 2(2)-15, 55ב, 58 עד 61 ו- 63 עד 68א לפקודת הנזיקים האזרחיים, 1944".

לאחר חקיקת חוק איסור לשון הרע, בוטלה פקודת הנזיקים האזרחיים ותחתיה נכנסה לתוקף פקודת הנזיקין (נוסח חדש). מהשוואת טבלאות הסעיפים בין שני החיקוקים הנ"ל, עולה כי סעיפים 64-67 לפקודת הנזיקין, חלים על עוולת לשון הרע.

18. בסעיף 65 לפקודת הנזיקין, ואשר כותרתו "התנהגות הנתבע", נקבע כדלקמן:
"נתבע שגרם לנזק באשמו, אלא שהתנהגותו של התובע היא שהביאה לידי האשם, רשאי בית המשפט לפטור אותו מחבותו לפצות את התובע או להקטין את הפיצויים ככל שבית המשפט יראה לצודק".

ב- ע"א 8684/11 אלקיים נ' עזבון המנוח ניב יבור (פורסם בנבו), דן כב' השופט עמית להוראת הדין לעיל, תוך הבחנה בינה לבין סעיף 68 לפקודת הנזיקין, בקובעו:

"כאשר באשם תורם על פי סעיף 68 עסקינן, בית המשפט יכול להפחית את שיעור הפיצויים מקום בו אשמו של הניזוק הביא לנזקו. כאשר בהתנהגות הנתבע על פי סעיף 65 עסקינן, בית המשפט יכול להפחית את שיעור הפיצויים ואף לפטור כליל מחובת הפיצוי מקום בו התנהגות הניזוק הביאה סיבתית לאשמו של המזיק. סעיף זה מכוון למקרה מיוחד בו הביאה התנהגותו של הניזוק לאשמו של המזיק, שגרם בתורו לנזק (יצחק אנג לרד, אהרון ברק ומישאל חשין דיני הנזיקין: תורת הנזיקין הכללית 273-274 (גד טדסקי עורך, 1976) (להלן: "דיני נזיקין")).
הסעיף מרחיב אפוא את האפשרות להתחשב בהתנהגותו של הניזוק לשם הפחתת הפיצויים, כפי שעומדים על כך אנגלרד ברק וחשין:

'הרחבה נוספת נובעת מכך שהחוק אינו דורש כי התנהגותו של הניזוק גרמה לנזק, אלא מבקש קשר סיבתי בינה ובין אשמו של המזיק. לדיוק זה משמעות עיונית ומעשית כאחד: הלכות הקשר הסיבתי, הקבועות בסעיף 64, נוגעות לגרימת נזק לידי אשמו של אדם, אך לא לגרימת אשם על ידי התנהגות. נובע מכך כי דין ההתנהגות התורמת עשוי לחול במקרים בהם תורת האשם התורם לא היתה חלה בגלל דיני הקשר הסיבתי...' (שם, בעמוד 275 )..." (שם, סעיף 46 לפסק הדין) (ההדגשות אינן במקור – ר.ח.).

שמא תאמר כי מאחר ויסוד הנזק בעוולת לשון הרע אינו מהווה יסוד מיסודות עוולת לשון הרע, ו במקרה דנן עניין לנו בתביעה לפיצוי ללא הוכחת נזק, אזי אין להחיל הוראת סעיף 65 לפקודת הנזיקין המניח כי נגרם נזק לניזוק בשל אשמו של המזיק. התשובה לשאלה זו נמצאת בספרו של המלומד שנהר לעיל, ובאסמכתאות אליהן מפנה המחבר, זאת כמצוטט להלן:

"יסוד הנזק איננו יסוד מיסודות העוולה של פרסום לשון הרע, ולפיכך החבות האזרחית על פי חוק איסור לשון הרע אינה מותנת בכך שלתובע נגרם נזק. שאלה אחרת היא, האם סעד הפיצויים בעוולה של פרסום לשון הרע מותנה בקיומו של נזק? המחוקק לא קבע קביעה מפורשת, המתנה את סעד הפיצויים בגין עוולה לפי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע בקיומו של נזק. עם זאת, נראה כי 'המושג 'פיצויים' מניח קיומו של נזק ממשי, ובהעדר נזק זה אין לדבר על פיצויים' לפיכך, מי שתובע בגין פרסום שלא גרם כל נזק, יוכל לזכות בצו מניעה או בצו לפי סעיף 9 לחוק איסור לשון הרע, אך לפיצויים לא יהיה זכאי. מכאן אין ללמוד כי זכייה בפיצויים תהיה מותנית בהוכחת נזק. העובדה שהפרסום המשמיץ גרם נזק מהווה אמנם תנאי לקבלת פיצויים, אולם תובע יהיה זכאי לפיצוים בגין הפגיעה בשמו הטוב גם אם לא הביא כל ראייה להוכחת נזקיו, שכן הוא יכול להסתמך על החזקה הקובעת, כי פרסום העלול לפגוע בשמו הטוב של אדם גורם נזק כלשהו" (שם, עמ' 367)(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

תאמר אפוא מעתה, כי גם כאשר עניין לנו בתביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע ללא הוכחת נזק, הדבר אינו מונע תחולת סעיף 65 לפקודת הנזיקין.

מן הכלל אל הפרט.

19. הואיל ובמקרה דנן בחרה התובעת, שוב אומר משיקולים השמורים עמה, לפרסם ברבים במהלך תכנית הרדיו את העובדה כי הנתבע פנה לאביה של המתלוננת וכינה אותה בכינויים המהווים לשון הרע, ורק בעקבות הפרסום הנ"ל, עלה הנתבע לשידור וחזר על אותו פרסום, אזי יש לומר כי התנהגות התובעת – היא הניזוק – הביאה סיבתית לאשמו ש ל הנתבע - הוא המזיק. לולא בחרה התובעת לפרסם את לשון הרע ברבים, הנתבע לא היה עולה לשידור וחוזר על אותו פרסום. בנסיבות העניין, בהתאם לסעיף 65 לפקודת הנזיקין, מן הדין לפטור את הנתבע מחובתו לפצות את התובעת בעקבות פרסום לשון הרע בתכנית הרדיו.

לחילופין, אף אם תאמר כי בנסיבות מקרה דנן אין לתת לנתבע פטור מלא מאחריותו לפרסום לשון הרע בתכנית הרדיו, וכאמור לא כך אני סבור, הרי בהתאם לסעיף 65 סיפא לפקודת הנזיקין, יש להקטין את גובה הפיצוי שייפסק לתובעת, ככל וייפסק, ובהתאם לכך הייתי מעמיד את הפיצוי הנ"ל על סך של שקל אחד.

הגנת אמת דיברתי:

20. בסעיף 14 לחוק איסור לשון הרע, נקבע כדלקמן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום עניין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש"

ב- ע"א 844/12 מולקנדוב נ' פורוש (פורסם בנבו), נקבע לעניין הגנת אמת דיברתי, כדלקמן:

"הגנה זו משקפת את נכונות המחוקק להתיר פרסומים עובדתיים שיש בהם משום פגיעה בשם הטוב ואף בכבודו של מושא הפרסום, מקום שמתקיימים שני תנאים: (1) מדובר ב'אמת' ; (2) מדובר במידע שיש בו עניין לציבור. היסוד הראשון הוא עובדתי בעיקרו, והוא נוגע להשוואה בין הפרסום לבין המציאות העובדתית. היסוד השני עוסק בשאלה האם קיימים לפרסום יתרונות חברתיים המצדיקים אותו, למרות לשון הרע שבו. שאלה זו היא ערכית בעיקרה .....

'הדבר שפורסם היה אמת' - התנאי הראשון, כאמור, לתחולת הגנת אמת הפרסום, הוא 'שהדבר שפורסם היה אמת' . מרכיב זה נוגע למידת ההתאמה בין תוכן הפרסום לבין המציאות האובייקטיבית, כפי שמוכחת באמצעות הראיות המובאות במשפט...." (שם, סעיפים 31-32 לפסק הדין).

ב- ע"א 751/10 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו), נקבע בדעת רוב כי האמת שביחס אליה נבחנת אמיתות הפרסום היא "האמת לשעתה". הלכה זו שונתה ב- דנ"א 2121/12 פלוני נ' ד"ר אילנה דיין-אורבך (פורסם בנבו), שם נקבע כי האמת חד היא, וככל ומתברר בדיעבד כי העובדות שפורסמו אינן משקפות את המציאות כפי שהייתה ידועה בעת הפרסום, אזי גם אם אותה מציאות לא הייתה ידועה למפרסם בזמן הפרסום, לא תעמוד לו הגנת אמת דיברתי (זאת להבדיל ממצב שבו האמת העובדתית השתנתה בין מועד הפרסום לבין מועד בחינת קיומה של הגנת אמת בפרסום).

מן הכלל אל הפרט.

21. בהודעת הנתבע לאביה של המתלוננת, נאמר כדלקמן:

"בין עורכת הדין שלכם בנון (כך במקור- ר.ח.) ובין חדשות 2 יש נתק אחרי שבחרה לשקר אותנו לאורך הפרשה כולה כמו גם אמש.
אתה מוזמן, ככל שתרצה, לשוחח בעניין עם עודד בן עמי שישתף אותך בשלל שקריה והמניפולציות שהפעילה".

בפועל, כפי שהוברר במשפט, טיעוני הנתבע לעיל חפים מהאמת ואין להם כל אחיזה במציאות. אפרט להלן.

22. בתצהיר עדותה הראשית, מוצג ת/1, התייחסה התובעת להחלטה שהתקבלה בעצה אחת עם המתלוננת ובני משפחתה, לפיה הראיונות לתקשורת יינתנו במשורה ובהתאם לכך בימים 29.11.16 - 30.11.16 היא ועורכת דין בהר כהן דחו את פניותיהן של כלי התקשו רת השונים, לרבות ערוץ 2, להתראיין בפרשת בוכריס. כן פירטה התובעת בתצהירה את הטעמים אשר בעקבותיהם היא התראיינה ביום 30.11.16 לערוץ 10.

בחקירתה הנגדית התובעת כמעט ולא נשאלה לגרסתה לעיל, זאת למעט שאלה אחת אשר בעקבותיה היא חזרה על אותה גרסה, באומרה:

"ש. את אומרת שעמדת המשפחה הייתה לא להתראיין?
ת. לא. אמרתי שבהתחלה העמדה של המשפחה הייתה לא להתראיין וכך השבנו לתקשורת. לאחר שאור הלר התקשר אליי ואמר לי שהוא לא רדיו ולא עיתון והוא מבקש שאתן סינק התייעצתי עם המשפחה, המשפחה סברה שאני כן צריכה לתת סינק ושינתה את דעתה. ....". (שם, עמ' 12-13 החל משורה 12 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, אין לומר כי התובעת שיקרה משסירבה תחילה להתראיין לערוץ 2 בנימוק כי הוחלט לא להעניק ראיונות לתקשורת, אך בהמשך היא התראיינה לערוץ 10.

23. יתרה מכך, מאחר והנתבע טען במסגרת ההודעה לאביה של המתלוננת כאילו התובעת שיקרה לערוץ 2 "לאורך כל הפרשה", הוא התבקש בחקירתו הנגדית לפרט אותם שקרים נטענים, ובנדון הוא השיב באומרו:

"אני אתן דוגמה: באחד המקרים העלה מישהו או מי שהם פוסט בפייסבוק ובו השם של קורבן עבירות המין של אופק בוכריס, והידיעה הזו פורסמה על ידי במהדורת החדשות. וכששוחחתי על העבירה פלילית שחשפו שם של קורבן עבירת מין, .....אז נאמר לי על ידי עו"ד בהר שלמחרת בבוקר תוגש תלונה בעניין למשטרת חיפה. מכיוון שגם אני פרסמתי את הפרסום בראשונה והיה לי עניין לעשות מה שנקרא 'פולו אפ', ללוות את הפרסום, שאלתי את העו"ד בהר איך תוגש התלונה ועל ידי מי? היא אמרה לי מחר בבוקר עו"ד אביטל בן נון תגיע למשטרת חיפה ותוכלו לצלם אותה נכנסת למשטרה ובצאתה מוסרת התייחסות למצלמות בעניין התלונה שהגישה. למחרת בבוקר ווידאתי שוב עם עו"ד בהר את השעה שבה אמורים למסור תלונה למשטרה, מתוך הבנה שמסירת התלונה למשטרה, מבחינת קורבן העבירה זה צעד מאוד משמעותי שיש לקורבן וגם לפרקליטות שלה עניין בפרסום הצעד הזה, כדי להבהיר שיש דין ויש דיין, מי שחושף שם של קורבן נוקטים נגדו צעדים פליליים. הצוות שלנו הגיע למקום במועד ואפילו הקדים, המתין והמתין ואז הסתבר שעו"ד בן נון הגיעה הרבה קודם ויצאה כבר והתמונות לא היו בידינו. זאת דוגמה אחת. אני לאורך כל הפרשה כולה, אכן עבדתי מול העו"ד ליאת בהר, לאורך הפרשה הזאת היו לי סדרה ארוכה של סקופים, הישג עיתונאי בלעדי ובכמה צמתים שאני פרסמתי מידע שהוא נכון, בדוק, אחראי, הגב' אביטל בן נון כך מסרו לי מי מעמיתיי, תדרכה והשיא היה כמובן בתוכנית של יעל דן, תדרכה וטענה שהפרסום שלי הוא פרסום כזב. על רקע זה, אם אני מסתכל אני חושב שבפרשה הספציפית הזאת, גב' בן נון שיקרה אותי וניסתה לפגוע בשמי מס' פעמים ובאותו יום שהתלה במערכת שלנו" (שם, עמ' 30-31 החל משורה 31 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

ביחס לדוגמא הראשונה של הנתבע, כמצוטט לעיל - ההודעה שנמסרה לנתבע בדבר הגשת תלונה על ידי התובעת במשטרה - הרי מדברי הנתבע עצמו עולה כי עורכת דין בהר כהן, ולא התובעת, היא שהודיעה לו מתי תוגש התלונה במשטרה. לפיכך, לא ניתן לבסס את הטענה כאילו התובעת שיקרה לנתבע בנדון, וזאת על סמך דברים אשר מסרו לו אחרים, מה גם ועו"ד בהר כהן לא הוזמנה למתן עדות במשפט.

באשר לעובדה כי בתוכנית הרדיו התובעת הכחישה את הדיווח של הנתבע לפיו המתלוננת החלה בהליכים אזרחיים ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, הרי אותה הכחשה הייתה לאחר שהנתבע שלח את ההודעה לאביה של המתלוננת, ומן הסתם היא לא עמדה בבסיס טענת הנתבע כאילו התובעת שיקרה לערוץ 2 לאורך כל פרשת בוכריס.

24. גם טענת הנתבע בהודעה לאביה של המתלוננת כאילו מר עודד בן עמי יכול לשתף את האב "בשלל שקריה והמניפולציות" של התובעת, חסר ת כל בסיס.

בחקירתו הנגדית נשאל בן עמי, העד מטעם הנתבע, לעניין שיחת הטלפון שלו עם התובעת לאחר שידור התוכנית בה התראיינה בערוץ 10, והוא השיב באומרו:

"ש. אין בינך לבין אביטל אין שום אירוע קודם של הטיות או כעסים, זו שיחה ראשונה שלך איתה?
ת. לא היו אירועים או הטיות או כעסים קודמים. ככל שאני זוכר זו שיחה ראשונה בינינו" (שם, עמ' 27, שורה 26 לפרוטוקול הדיון).

ובהמשך, הוסיף העד באומרו:

" ש. לתובעת: אמרת קודם שלא הייתי איתך בקשר לאורך כל הפרשה ומי שהייתה איתכם בקשר זאת ליאת ואמרה שהאינסדנט היחיד שהיה היה איתי?
ת. ככל שאני זוכר.
ש. לתובעת: אז תסכים איתי שאי אפשר להגיד שאני הטלתי (צ"ל התלתי- ר.ח.) בכם לאורך כל הפרשה שהחלה בחודש מרץ, אי אפשר להגיד משפט כזה?
ת. מי אמר משפט כזה?
ש. לתובעת: אני שואל אם אפשר להגיד משפט כזה?
ת. אני לא חושב שנאמר משפט כזה ובוודאי שלא אני אגיד.
ש. לתובעת: אתה חושב ששיקרתי והיו לי שלל שקרים ומינפולציות לאורך הפרשה הזאת?
......
ת. אני זוכר שבשיחה שהתקיימה ביני לבינך, אמרתי לך שבאירוע הזה שבו התראיינת לערוץ 10 בניגוד למה שאמרה לנו השותפה שלך אמרתי לך את בילפת אותנו" (שם, עמ' 29, שורה 1 לפרוטוקול הדיון).

הנה אם כן, בניגוד לטענת הנתבע בהודעה לאביה של המתלוננת, מר בן עמי לא יכול היה לשתף את האחרון בשלל השקרים והמניפולציות הנטענים של התובעת, וזאת מהטעם הפשוט כי היה לו קשר חד פעמי עמה, זאת ותו לא.

25. העולה מן המקובץ, הנתבע לא הוכיח כי פרסום לשון הרע במסגרת ההודעה ששלח לאביה של המתלוננת, היה אמת. בנסיבות העניין, מאחר ותחולת הגנת אמת בפרסום מותנית בקיומם של שני תנאים מצטברים - הפרסום היה אמת ולציבור יש עניין בפרסום - ומשהגעתי למסקנה כי התנאי הראשון אינו מתקיים בנסיבות מקרה דנן, אזי מן הדין לדחות את הגנת אמת בפרסום ללא צורך להידרש לקיומו של התנאי השני.

הגנת תום הלב

26. כאמור, הנתבע טען לתחולת הגנת תום הלב שבס"ק 15(2-4) לחוק לשון הרע, שם נקבע כדלקמן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
......
2. היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
3. הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי קשה;
4. הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות שהנפגע בתפקיד שיפוטי, רשמי או ציבורי, בשירות ציבורי או בקשר לענין ציבורי, או על פיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה התנהגות....".

בסעיף 16 לחוק איסור לשון הרע, אשר כותרתו "נטל ההוכחה", נקבע כדלקמן:

"א. הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מהתחום הסביר באותם נסיבות, חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
ב. חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:

  1. הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
  2. הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת או אם לא ;
  3. הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15".

בפסק הדין שניתן ב- דנ"א אילנה דיין לעיל נקבע ביחס להגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק, כדלקמן:

"ההגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע מבטאות כאמור את נקודות האיזון שקבע המחוקק בין הערכים המוגנים בגדרו. לכל אחת מן ההגנות ייחוד משלה והיא מכוונת להגן על ערכים מסוימים. הגנת תום הלב, הקבועה בסעיף 15 לחוק, קמה לנתבע בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד הוא כי הנתבע עשה את הפרסום בתום לב, והשני הוא כי הפרסום נעשה באחת הנסיבות המנויות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק. החלופות שבסעיפי המשנה משקפות קשת רחבה של נסיבות שבהן אף אם לא הוכחו תנאי הגנת אמת הפרסום, מוצדק כי הפרסום ייהנה מהגנה. בכך ניתן ביטוי לאינטרסים שונים, נוספים על האינטרסים שביסוד הגנת אמת הפרסום, אשר ראויים להגנה, אף במחיר של פגיעה בשם הטוב של הנפגע (ולעיתים גם בזכויות אחרות). בכל אחת מן החלופות הקבועות בסעיפי המשנה של סעיף 15 לחוק ניתן ביטוי לאינטרס אחר. אינטרסים אלה מגוונים הם וקצרה היריעה מלהתייחס בהרחבה לכולם...." (שם, סע' 43 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

מן הכלל אל הפרט.

27. כפי שנקבע לעיל, פרסום לשון הרע במסגרת הודעת הנתבע לאביה של המתלוננת, לא היה אמת. כמו כן, לאחר שידור הריאיון עם התובעת בערוץ 10, הנתבע או מי מטעמו, ושיקוליהם עמם, לא פנו לתובעת על מנת לברר מדוע היא בחרה להתראיין לאותו ערוץ, זאת על אף תשובתה ותשובת עו"ד בהר כהן בעקבות פניות ערוץ 2 אליהן, כי הוחלט שלא להתראיין לתקשורת. לו נעשתה פנייה כאמור, מן הסתם התובעת הייתה מסבירה את פשר העניין ויתכן מאוד כי פרסום לשון הרע לא היה בא לאוויר העולם.

יתרה מכך, טענת הנתבע במסגרת הודעתו לאביה של המתלוננת, כאילו קיים נתק בין התובעת לבין ערוץ 2, אינה מתיישבת עם העובדה כי יום קודם לכן תואם איתה ראיון באותו ערוץ לתכוניתו של מר בן עמי וכן ביום בו נשלחה ההודעה, הופיעה התובעת בכתבה שהכין הנתבע עצמו למהדורת החדשות של ערוץ 2. ודוק, בחקירתו בבית המשפט העיד הנתבע כי הוא בעצמו הורה לתחקירנית הערוץ, גב' שושי חתוקה, לתאם עם התובעת את אותו ראיון (שם, עמ' 33, שורה 12 לפרוטוקול הדיון).

בנדון לא נעלמה מעיניי העובדה כי בעקבות שידור התוכנית בה הופיעה התובעת בערוץ 10, פנה אליה מר בן עמי, אולם מדובר היה בשיחת נזיפה ללא כל כוונה לשמוע את הסברי התובעת. בנדון העיד בן עמי בחקירתו הנגדית, באומרו:

"ש. לבהמ"ש: שהרמת טלפון לעו"ד בן נון מה אמרת לי (צ"ל לה - ר.ח.) ? אתה לא זוכר את התשובה שקיבלת כנימוק על האשמה שהטחת בתובעת שהיא בילפה אתכם?
ת. אנחנו באמת מאוד כעסנו כיוון שהבנו שפספסנו את הריאיון הזה. אנו משדרים שעה אחרי רפי רשף ואנו נוהגים לא להעתיק תכנית אלא לשמור ריאיונות אצלנו. במקרה הזה הבנו שהחמצנו כי הוא שודר שעה קודם לכן בערוץ אחר. כיוון שהרגשתי את ההחמצה הטלפון שלי לעו"ד בן נון היה יותר על מנת להעביר לה את תחושות הכעס והאכזבה שלי, פחות עניין אותי הסברים. רציתי להגיד לה שהיא התנהגה בצורה לא הוגנת ובילפה אותנו. (שם, עמ' 26, שורה 18 לפרוטוקול הדיון).

28. העולה מן המקובץ, במקרה דנן עניין לנו בפרסום לשון הרע שאינו אמת והנתבע או מי מטעמו לא נקטו טרם הפרסום באמצעי סביר כלשהו על מנת להיווכח באם אמת הוא, אם לאו. בנסיבות העניין, חלה החזקה הקבועה בס"ק 16(ב)(2) לחוק איסור לשון הרע, לפיה הפרסום נעשה בהעדר תום לב ואין לומר כי הנתבע הרים את הנטל המוטל עליו להפרכת חזקה זו.

כתוצאה מתחייבת, הואיל וקיום כל ההגנות אשר העלה הנתבע בהתאם לס"ק 15(2-4) לחוק איסור לשון הרע, מותנה בכך כי הפרסום נעשה בתום לב, והואיל ועניין לנו בתנאי מצטבר שאינו מתקיים במקרה דנן, אזי יש לדחות הגנות הנתבע בנדון, ובהתאם לכך מתייתר הצורך לדון ולהכריע בתנאים הפרטניים שנקבעו בכל אחת מאותן חלופות.

גובה הנזק

29. בס"ק 7א' (ב'-ג') לחוק איסור לשון הרע, נקבע כדלקמן:

"ב. במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
ג. במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק".

ב- רע"א 4740/00 עמר ואח' נ' יוסף ואח', פ"ד נה (5) 510, נפסק לעניין תכלית הפיצוי בגין עוולת לשון הרע ואופן קביעת גובה הפיצוי, כדלקמן:

"הפיצוי התרופתי בגין לשון הרע נועד להשיג שלושה יעדים: לעודד את רוחו... של הניזוק שנפגעה בגין לשון הרע; לתקן... את הנזק לשמו הטוב; למרק... את זכותו לשם הטוב שנפגעה בגין לשון הרע... לשם השגתן של מטרות תרופתיות אלה אין להסתפק בפיצוי סמלי, אך גם אין להטיל פיצויים העולים על שיעור הנזק שנגרם. הפיצוי התרופתי לא נועד אך להצהיר על הפגיעה. הוא גם לא נועד להעשיר את הנפגע. הפיצוי התרופתי נועד להעניק פיצוי מלא על הנזק שנגרם - לא פחות ולא יותר... ודוק, פיצוי סמלי יכול לבוא כמכשיר להצהרה על ביצוע העוולה, אך לא כביטוי לפיצוי תרופתי. הפיצוי העולה על הנזק יכול להיות מוצדק כפיצוי עונשי, אך לא כפיצוי תרופתי. ושוב, אין לומר כלל ועיקר כי על בית המשפט לפסוק פיצוי 'נמוך' כדי שלא לפגוע בחופש הביטוי, גם אין לומר כלל ועיקר כי על בית המשפט לפסוק פיצוי 'גבוה' כדי להגן על השם הטוב. על בית המשפט לפסוק פיצוי מלא המשקף את מלוא הנזק - הרכושי והלא רכושי - שנגרם לניזוק...

בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע 'תעריפים'. בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על ניזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגושותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעיתים בחומרת מעשיו וביטויו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר... בשל התנהגות המזיק. כך, למשל, מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת ניזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי." (שם עמ' 524-525).

גם ב- רע"א 10520/03 איתמר בן גביר נ' אמנון דנקנר (פורסם בנבו) דן בית המשפט בקביעת גובה הפיצוי בגין עוולת לשון הרע, וקבע באומרו:

".......שיעור הפיצוי נגזר, בין היתר, מחומרת הפגיעה שאירעה. ככל שאופי האשמות המיוחסות לנפגע חמורות יותר, כך ראוי להגדיל את סכום הפיצוי ....... עשיית שימוש בתיאורים פוגעניים במיוחד יצדיקו החמרה בפסיקת הפיצויים ...... עוד יתחשב בית המשפט בתפוצת הפרסום, והיא תהווה שיקול חשוב בקביעת גובה הפיצוי ..... פרסום בתפוצה גדולה, כגון פרסום באמצעי התקשורת, מחמיר את הפגיעה ומצדיק את הגדלת הפיצוי..." (שם, סעיף 32 לפסק הדין)(ההדגשה אינה במקור - ר.ח.).

בנדון ר אוי גם כן להפנות לס"ק 19(3) לחוק איסור לשון הרע, לפיו בקביעת גובה הפיצוי בית המשפט רשאי להתחשב לקולא בקביעת גובה הפיצוי ככל והמעוול לא התכוון לפגוע בניזוק.

מן הכלל אל הפרט.

30. טענת התובעת כאילו פרסום לשון הרע במסגרת הודעת הנתבע לאביה של המתלוננת נעשתה בכוונה לפגוע, אינה משכנעת בעיניי. בנדון יש להדגיש את העובדה כי על אף הפרסום הנ"ל, התובעת הופיעה בכתבה של הנתבע ששודרה באותו יום. יתרה מכך, מדובר בפרסום חד פעמי שהתפוצה שלו היתה מוגבלת ביותר והופנתה אך ורק לאביה של המתלוננת. אדרבא, מי שטרח לפרסם ברבים את לשון הרע היתה התובעת עצמה כאשר התראיינה לתכנית הרדיו וחשפה ביוזמתה את הכינויים בה כינה אותה הנתבע. זאת ועוד, פרסום לשון הרע לא פגע כהוא זה בקשר שבין התובעת לבין המתלוננת או אביה, לראייה, האחרון סירב להיות בקשר ישיר עם הנתבע והוא הפנה אותו לתובעת. כן יש לציין את העובדה כי במהלך חקירתו בבית המשפט, הנתבע הצר על סגנון ההודעה לאביה של המתלוננת, הודה כי מוטב היה לו נכתבה אחרת.

מנגד, אין להתעלם מהפגיעה הלא ממונית שמן הסתם היתה מנת חלקה של התובעת בעקבות ההאשמות שהטיח בה במסגרת ההודעה, כמו גם העובדה כי הוא לא טרח להשיב למכתב ההתראה שנשלח אליו טרם הגשת התביעה או להתנצל על דבריו טרם הגשת התביעה. כן יש להתחשב בעובדה, כי הנתבע עירב במסגרת הגנתו טענות שאינן רלוונטיות למחלוקת בין הצדדים וזאת בניסיון להסיר מעליו כל אחריות, טענות שמן הסתם הוסיפו ופגעו בתובעת. לעניין זה ראוי במיוחד לציין את טענת הנתבע ביחס לנסיבות סיום עבודתה של התובעת בפרקליטות, ואשר אין להן כל קשר למחלוקת נשוא התביעה, ליתר דיוק, לטעמים אשר בעטיים הוא פרסם את לשון הרע נגדה במסגרת ההודעה לאביה של המתלוננת.

בהתחשב במכלול נסיבות המקרה, לרבות תוכן הפרסום ויתר הנסיבות כמתואר לעיל, מצאתי להעמיד את הפיצוי לתובעת על סך של 15,000 ₪.

טענת הקיזוז

31. לטענת הנתבע, מכל סכום שייפסק לתובעת, יש לקזז את הפיצוי המגיע לו בגין הוצאת לשון הרע אשר הוציאה נגדו משטענה במהלך תכנית הרדיו כאילו הידיעה אשר פרסם, לפיה המתלוננת החלה בהליכים אזרחיים בעקבות פרשת בוכריס ויש ברשותה חוות דעת פסיכיאטרית, הינה ידיעה כוזבת וכן לאור הטענות אשר העלתה במסגרת התלונות שהגישה נגדו, הן למועצת העיתונות והן למנהליו במערכת החדשות בערוץ 2.

אמנם נכון, במהלך הראיון בתכנית הרדיו הכחישה התובעת מכל וכל את הדיווח של הנתבע לעניין ההליכים האזרחיים בהם החלה, כביכול, המתלוננת, אולם עיינתי ושבתי ועיינתי בתמלול התכנית הנ"ל ולא מצאתי בה זכר לכינוי הידיעה כידיעה כוזבת. בחקירתו הנגדית נשאל הנתבע בעניין זה, והוא מסר תשובה בלתי משכנעת, באומרו:

"ש. לגבי האירוע השני, לנושא של התביעה האזרחית, תראה לי איפה אמרה התובעת שמה שפרסמת כזב, איפה השתמשה במילה כזב?
ת. למה התובעת הוזמנה לתכנית של יעל דן? למה עלתה לשידור? הרי יעל דן רוצה לדון בעניין של סדר היום. לנו היה פרסום נכון ומדויק של כוונה אמיתית במועד הזה של קורבן העבירה לתבוע את אופק בוכריס. למה היא עלתה לגבי צה"ל? למה הזמינו אותה לתכנית?
ש. זאת תשובתך לשאלה איפה השתמשה במילה כזב?
ת. התמליל לא לפניי. רוח הדברים ברורה. היא עלתה לשידור להכחיש מילים שלי. הנכס שלי זה מהימנות שלי ואני פרסמתי במהדורת החדשות את הכוונה הברורה של הקורבן להגיש תביעה אזרחית ותובעת ניסתה לפגוע בנכס היחיד שלי שזה המהימנות שלי" (שם, עמ' 31-32 לפרוטוקול הדיון, החל משורה 26).
למותר לציין כי עצם העובדה כי התובעת הכחישה את הידיעה אשר פרסם הנתבע ביחס להליכים האזרחיים בהם החלה, כביכול, המתלוננת וחוות הדעת הפסיכיאטרית אשר קיבלה בנדון, אינה מגרדת את קצה קצהו של לשון הרע כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק. כן ראוי להעיר כי חדשות לבקרים כתבים ועיתונאים מפרסמים ידיעות בכלי התקשורת ולא אחת הן מוכחשות על ידי מושא הפרסום. האם כל הכחשה כאמור מבססת עילת לשון הרע?! לנתבע הפתרונים.

הנתבע, וטעמיו עמו, לא צירף לכתב התביעה או לתצהיר עדותו הראשית את התלונות אשר הגישה התובעת נגדו למועצת העיתונות ולמערכת החדשות בערוץ 2. בנסיבות העניין, מן הסתם לא ניתן לברר את טענתו כאילו תוכן התלונות הנ''ל מקים את עוולת לשון הרע ובהתאם לכך לקזז את הפיצוי המגיע לנתבע, כביכול, בגין אותו פרסום מהפיצוי המגיע לתובעת.

העולה מן המקובץ, אני דוחה את טענת הקיזוז אשר העלה הנתבע.

סיכום:

32. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובעת, באמצעות בא כוחה, סך של 15,000 ₪.

כן ישלם הנתבע לתובעת, באמצעות בא כוחה, הוצאות האגרה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד תשלומה ועד להיום ובנוסף לכך שכר טרחת עורך דין בסך של 5,850 ₪ (כולל מע"מ).

מלוא הסכומים כאמור לעיל ישולמו עד ליום 08.01.2020.

ניתן היום, ז' כסלו תש"פ, 05 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.