הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 16639-12-14

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעת

גלית - חברה לשיווק דגים בע"מ
ח.פ. 51-3309153
ע"י ב"כ עו"ד אבי קלינגהופר

נגד

הנתבעים

  1. רבקה אלון, ת.ז. XXXXXX733
  2. רוני גריפל, ת.ז. XXXXXX543
  3. אורן גריפל, ת.ז. XXXXXX170

שלושתם ע"י ב"כ עו"ד דוד חן

פסק דין

תביעה לתשלום יתרת חוב בגין אספקת סחורה.

כתבי הטענות וההסדר הדיוני

1. התובעת, אשר במסגרת פעילותה בשיווק דגים לבתי עסק מכרה סחורה לבית עסק לממכר דגים ששמו "דגי הקיבוצים" (להלן: דגי הקיבוצים), הגישה ביום 8.12.2014 תביעה בסך 324,253 ₪ נגד עזבון המנוחה אדה גריפל (להלן: העזבון ו המנוחה, לפי העניין), רוני גריפל (להלן: רוני) שהינה נכדתה של המנוחה, ואורן גריפל (להלן: אורן) שהינו בנה של המנוחה ואביה של רוני . בסעיף 16 לכתב התביעה נכתב שסך 200,000 ₪ אשר שולם על-ידי אורן ביום 2.5.2013 היווה פירעון של חובות דגי הקיבוצים לתובעת בגין סחורה שסופקה על-ידה בחודשים ספטמבר 2012 - ינואר 2013. בסעיפים 11-7 לכתב התביעה פורטו שוויין של הסחורות שסופקו על-ידי התובעת לדגי הקיבוצים בחודשים פברואר - מאי 2013: בפברואר - 61, 010 ₪, במרץ - 98,560 ₪, באפריל - 73,180 ₪ ובמאי - 73,120 ₪. למרות ששוויין הכולל של הסחורות שסופקו בחודשים פברואר - מאי 2013 (לטענת התובעת) עמד על 305,870 ₪, ולמרות שבסעיף 19 לכתב התביעה הודגש כי לאחר התשלום האמור בסך 200,000 ₪ לא שילמה דגי הקיבוצים לתובעת סכומים כלשהם, נכתב בסעיף 21 לכתב התביעה כי דגי הקיבוצים נותרו חייבים לתובעת סך 301,390 ₪ בלבד (אשר בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית הגיע לסכום התביעה). אשר לזהות הנתבעים - בכתב התביעה צוין כי בחלק מהזמנים הרלבנטיים לתביעה הייתה המנוחה הבעלים של דגי הקיבוצים, שהיה עסק שהתנהל על שמה כעוסקת מורשה, וכי בחודשים פברואר ומרץ 2013 הונפקו על-ידי התובעת חשבוניות מס על שמה. עוד צוין כי בחלק מהתקופה הייתה רוני הבעלים של דגי הקיבוצים והחל מחודש אפריל 2013 הונפקו חשבוניות מס על שמה. אשר ל אורן, בכתב התביעה נכתב שבחלק מהתקופה הוא היה הבעלים והמנהל המשותף של דגי הקיבוצים וכי הזמנות הסחורה מהתובעת בחודשים פברואר - מאי 2013 נעשו על-ידו.

2. בכתב ההגנה כפרו הנתבעים בטענות התובעת לגבי אספקת סחורות בחודשים פברואר - מאי 2013. נטען כי לאחר שהתברר לנתבעים שהתובעת נהגה לציין בתעודות המשלוח כמויות סחורה הגדולות באופן משמעותי מהסחורה שסופקה בפועל לדגי הקיבוצים, הם פעלו להפסקת ההתקשרות עמה. עוד נטען כי בסוף חודש אפריל 2013 חדלה התובעת לספק סחורה לדגי הקיבוצים, וכי על-פי סיכום שנעשה עם שמעון ביטון, מנהל התובעת (להלן: ביטון), התשלום בסך 200,000 ₪ היווה סילוק סופי של מלוא החוב של דגי הקיבוצים לתובעת. אשר ליריבות בין התובעת לנתבעים, נטען בכתב ההגנה כי המנוחה נפטרה בחודש דצמבר 2012, וכי העסק דגי הקיבוצים נוהל על שמה עד ליום 1.3.2013 ומאותו מועד ואילך הוא נוהל על-ידי רוני. בכתב ההגנה נטען כי הזמנת הסחורות בחודשים פברואר ומרץ 2013 נעשתה על-ידי הנתבעת מס' 1 (העזבון) וההזמנה בחודש אפריל 2013 נעשתה על-ידי רוני. נטען אף כי אורן היה עובד בחנות, ולא היה בעלים או מנהל של דגי הקיבוצים, ולפיכך אין לתובעת יריבות כלפיו.

3. לאחר שבא-כוח הנתבעים הודיע על זהותם של יורשי המנוחה, שנפטרה ביום 30.12.2012 - רבקה אלון (להלן: רבקה), אסתר גריפל (להלן: אסתר) ואורן, וצרף העתק צו ירושה לפיו חלקו של כל יורש בעזבון המנוחה הינו שליש, קבעתי ביום 29.3.2016 כי יורשים אלו הינם חליפיה של המנוחה, וכי הנתבעים בתיק יהיו רבקה, רוני, אורן ואסתר. בישיבה ביום 29.5.2016 הודיע עורך-דין דוד חן כי הוא מייצג את רבקה, רוני ואורן (אך לא הגיש כתב הגנה נוסף הנובע מהוספתה של רבקה כנתבעת) , ולאחר שבא-כוח התובעת הודיע על הסכמתו למחיקת התביעה נגד אסתר, נמחקה נגדה התביעה ביום 11.7.2017.

4. הצדדים הגישו תצהירי עדויות ראשיות, ובישיבה שהתקיימה ביום 9.7.2019 הם הסכימו לוותר על חקירות נגדיות והודיעו כי יגישו סיכומים בכתב על סמך החומר הקיים בתיק בית המשפט ועל סמך תשובות הנתבעים לשאלונים שהופנו אליהם על-ידי בא-כוח התובעת .

אספקת דגים בחודש פברואר 2013

5. בכתב התביעה נטען כי בחודש פברואר 2013 סיפקה התובעת לדגי הקיבוצים דגי מאכל בשווי 61,010 ₪. להוכחת האספקה בסכום זה צירף ביטון, מנהל התובעת, לתצהירו מיום 16.3.2017 (ת/2) העתקי 18 תעודות משלוח ושתי חשבוניות מס (האחת, שמספרה 2943, בסך 32,800 ₪, והשנייה, שמספרה 2944, בסך 28,210 ₪) אשר הוצאו על-ידי התובעת לדגי הקיבוצים ביום 28.2.2013.

אספקת דגים בחודש מרץ 2013

6. בכתב התביעה נטען כי בחודש מרץ 2013 סיפקה התובעת לדגי הקיבוצים דגי מאכל בשווי 98,560 ₪. להוכחת האספקה בסכום זה צירף ביטון לתצהירו העתקי 21 תעודות משלוח בלתי קריאות, ושתי חשבוניות מס (האחת, שמספרה 2957, בסך 48,590 ₪, והשנייה, שמספרה 2958, בסך 49,970 ₪) אשר הוצאו על-ידי התובעת לדגי הקיבוצים ביום 30.3.2013.

אספקת דגים בחודש אפריל 2013

7. בכתב התביעה נטען כי בחודש אפריל 2013 סיפקה התובעת לדגי הקיבוצים דגי מאכל בשווי 73,180 ₪. להוכחת האספקה בסכום זה צירף ביטון לתצהירו העתקי 22 תעודות משלוח בלתי קריאות, ושתי חשבוניות מס (האחת, שמספרה 2973, בסך 45,300 ₪, והשנייה, שמספרה 2974, בסך 27,890 ₪), אשר הוצאו על-ידי התובעת לדגי הקיבוצים ביום 30.4.2013.

אספקת דגים בחודש מאי 2013

8. בכתב התביעה נטען כי בחודש מאי 2013 סיפקה התובעת לדגי הקיבוצים דגי מאכל בשווי 73,120 ₪. להוכחת האספקה בסכום זה צירף ביטון לתצהירו העתקי 20 תעודות משלוח בלתי קריאות, ושתי חשבוניות מס (האחת, שמספרה 2986, בסך 34,580 ₪, והשנייה, שמספרה 2987, בסך 38,540 ₪), אשר הוצאו על-ידי התובעת לדגי הקיבוצים ביום 30.5.2013.

טענות אי-התאמה

9. ביטון, מנהל התובעת, כתב בתצהירו:

"15. .... מעולם אורן ודגי הקיבוצים לא חויבו על סחורה שלא סופקה להם. מעולם ועד להספקת הסחורה האחרונה בחודש מאי 2013 וגם לא בסמוך לאחר שסופקה, לא שמעתי מאורן שמץ של טענה או אמירה על חיוב לא נכון ...".

10. דוד בן עמרה, אשר מעת לעת סיפק לדגי הקיבוצים סחורה של התובעת, כתב בתצהירו:
"5. ... באותם המקרים, כך לאחרים וכך גם לאורן, הייתי מוסר את הדגים ששמעון שלח עם תעודת המשלוח, מי שקיבל היה בודק שהסחורה מתאימה לתעודת המשלוח ואז הייתי אומר שלום וממשיך הלאה. אני זוכר כי אורן תמיד היה בודק את התעודת משלוח מול הסחורה שהייתי מוריד לו והייתי הולך משם רק לאחר שהיה מסיים לבדוק ואומר שזה בסדר. לא זוכר כרגע אם היה מקרה אצל אורן של אי התאמה בסחורה שהבאתי לו משמעון, אך באופן כללי וממה שאני יודע מהמסחר בענף, אז כשיש אי התאמה מרימים מיד טלפון וסוגרים את הנושא במקום".

11. אורן כתב בתצהירו:

"14. בסוף שנת 2012 הפנה את תשומת ליבי אחד העובדים, האני זאיד, לכך כי קיימים חוסרים בסחורה אשר אנו מקבלים מחברת גלית.

15. בתחילה סירבתי להאמין, אך במהלך מספר חודשים בדקתי את העניין וגיליתי כי קיימים חסרים על בסיס יום יומי, כך היכן שהיה כתוב משקל של דגים, המשקל היה נמוך מזה אשר קיבלתי היה קטן מזה אשר הופיע בתעודות המשלוח. כך במשך מספר חודשים גיליתי כי בכל ארגז אשר קיבלתי היה חסר קילו עד קילו וחצי, ולאורך תקופה של מספר חודשים ערכנו רישומים מדויקים של החוסרים".

12. האני וחיד (להלן: האני), אשר בתקופה הרלבנטית עבד בחנות דגי הקיבוצים, כתב בתצהירו:

"6. לקראת סוף שנת 2012 או תחילת 2013, כאשר קיבלתי את הסחורה מאת הנתבעת, נראה לי כי חסרה סחורה. שקלתי את הארגזים שקיבלנו ואז גיליתי כי קיים חוסר של קילו עד קילו וחצי בין הסחורה אשר סופקה לבין תעודת המשלוח.
.
.
9. כך במשך מספר חודשים ביצענו שקילות, וגילינו כי קיימות אי התאמות קבועות בין הכמות המסופקת ובין זו שמופיעה בתעודות המשלוח כאשר החוסר התבטא בקילו עד קילו וחצי לארגז".

החתימות על תעודות המשלוח

13. בסעיף 8 לתצהירו הודה ביטון, מנהל התובעת, כי החתימה המתנוססת על כל אחת מתעודות המשלוח, מתחת לכיתוב: "קיבלתי הסחורה בשלמות", הינה חתימתו:

"אבקש לציין כי משך כל השנים, נהגתי לחתום בעצמי על כל תעודות המשלוח שנמסרו ללקוחות. לפני זמן מה הופנתה תשומת ליבי כי מי שצריך לחתום על תעודות המשלוח הם הלקוחות ומאז שיניתי זאת בהתאם. למען הסר ספק, מי שחתם על כל תעודות המשלוח של התובעת שהוצאו ונמסרו לאורן מאז ומעולם, כולל אלו שצורפו לתצהירי וצורפו לתביעה, זה אני".

ובהמשך אותו סעיף הוא הצהיר כי הסחורה שסופקה לדגי הקיבוצים נבדקה על-ידי אורן או על-ידי אחד מעובדי דגי הקיבוצים:

"ברצוני להבהיר כי בכל פעם שלקח דגים ממקום העסק שלי או קיבל ממני דגים במקום העסק שלו, אורן ספר ובדק שיש התאמה בין הסחורה שקיבל לבין מה שרשום בתעודות המשלוח. כאשר הסחורה סופקה לדגי הקיבוצים בעסק שלהם, אז העובד שהיה שם אז היה מקבל את הסחורה עם תעודת המשלוח ובודק שיש התאמה של הסחורה אל מה שרשום בתעודת המשלוח".

אולם בסעיף 7 לתצהירו כתב ביטון: "כל חשבוניות המס וכל תעודות המשלוח תמיד נמסרו לאורן".

14. אורן כתב בתצהירו:

"16. בעניין זה חשוב לי להדגיש כי אספקת הסחורה מחברת גלית נעשתה כאשר המוצרים ארוזים בקופסאות הארגזים, המוביל היה מביא עמו תעודות משלוח, מחתים אותי או את אחד העובדים על תעודת המשלוח, כאשר לאורך שנים אני ראיתי בתעודות המשלוח אשר נשלחו על-ידי התובעת משום 'תורה מסיני' ועד לסוף שנת 2012 לא טרחתי לבדוק את הסחורה אשר הגיעה".
.
.
22. טענתו של שמעון כי הוא היה זה שחתם על תעודות המשלוח לאורך כל הדרך הינה טענת סרק. היא אינה נכונה בעליל, ולמעשה לאחר שקראתי את תצהיר עדותו הראשית של שמעון ... מצאתי תעודות משלוח ישנות אשר עליהן מתנוססת חתימה שלי או של אחד מעובדיי".

15. העובד האני כתב בתצהירו:

"3. הנני להצהיר כי לאורך כל תקופת אספקת הדגים משמעון ביטון, קיבלנו דגים מהנהג של שמעון ביטון, חותמים על תעודות משלוח, ולא טרחנו לבדוק האם הסחורה אשר סופקה בפועל התאימה לזו אשר מופיעה בתעודת המשלוח.

4. בחלק מן המקרים היינו אוספים את הסחורה מבית העסק של שמעון, חותמים על תעודת המשלוח ללא בדיקה".

התחשבנות בסוף אפריל 2013

16. ביטון, מנהל התובעת, כתב בתצהירו:

"9.9 בסוף אפריל או תחילת מאי 2013 אורן הגיע אלי עם סכום של 200,000 ₪ במזומן ושילם סכום של כ-195,000 אשר עברו הוצאו קבלות באופן שהסכום נזקף לכיסוי 4 חשבוניות קודמות .... כאן ברצוני להסביר כי ב-30/4/13 אורן הגיע אלי עם סכום במזומן של 200,000 ₪. סגרנו תשלום על 4 חשבוניות פתוחות יותר ועוד יתרה פתוחה של חשבונית בסך 8,080 ₪, כי הסברתי לאורן שאני רוצה לסגור את כל החשבוניות הישנות הפתוחות. העודף בסך של כ-5,000 ₪ נשאר אצל אורן כי זה סכום נמוך יחסית שלא מכסה אפילו מחצית של חשבונית פתוחה כלשהיא, ודובר על כך שאורן יגיע בקרוב ויביא עוד כסף כדי לסגור עוד חשבוניות. אותה עת דובר על המשך עבודה ובחודש מאי אורן המשיך להזמין ולקבל סחורה לעסק שלו ושל רוני.
.
.
.
17. ..... במעמד תשלום הסך של כ-200,000 ₪ אורן לא הודיע לי על הפסקת התקשרות ולאחר התשלום דווקא הזמין וגם קיבל עוד סחורה ...".

17. אורן כתב בתצהירו:

"20. .... בסוף חודש 4/2013 קיימתי פגישה אצל שמעון במשרדו, העליתי את כל הנתונים אשר מצאתי באותה התקופה, כאשר באתו מועד של הפגישה היה בידי דף של החוסרים אשר התגלו באותה תקופה והצגתי אותו בפני שמעון.

במהלך אותה פגישה שמעון היה המום מהממצאים אשר הבאתי, ואז שמעון ביקש כי נבצע קיזוזים של החסרים אשר היו לי ברשימות, נפחית מהחוב ונמשיך לעבוד ביחד. .... לאחר דין ודברים סוכם כי על חשבון החוב ששמעון טען שעמד על כ-350,000 ₪ אשלם 200,000 ₪ לסילוק סופי של ההתחשבנות בינינו ומאותו יום תיפסק העבודה בינינו".

המסגרת הנורמטיבית של המחלוקות בין הצדדים

18. ענייננו בתביעה של התובעת מהמזמינה, הידועה כבית העסק דגי הקיבוצים, לתשלום עבור סחורה שסופקה לה בחודשים פברואר - מאי 2013. זו תביעה חוזית, של ספקית נגד המזמינה, עליה אוצלות הוראותיו של חוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן: חוק חוזה קבלנות). כידוע, "המוציא מחברו - עליו הראיה". לפיכך, על התובעת להוכיח את כל שלושת היסודות של עילת התביעה: כריתת הסכם עם דגי הספקים, ביצוע התחייבויותיה על-פי ההסכם והיעדר תשלום התמורה על-ידי דגי הספקים. הנתבעים לא חלקו על קיומו של הסכם ארוך טווח בין התובעת לדגי הספקים, במסגרתו סיפקה התובעת דגי מאכל לבית העסק דגי הקיבוצים, ואילו הבעלים של דגי הקיבוצים שילמו לתובעת את התמורה, כאשר המחיר היה פונקציה של משקל הסחורה שסופקה ומחיר מוסכם לכל ק"ג של דגי מאכל. המחלוקות בין הצדדים נסובו על קיום שני היסודות הנוספים של העילה: קיום ההתחייבות על-ידי התובעת ואי-תשלום התמורה הכספית.

קיום התחייבויות התובעת

19. חובת ההוכחה לאספקת דגי מאכל בהתאם לפירוט שבתעודות המשלוח רובצת על התובעת. חובה זו מורכבת משני רכיבים - נטל השכנוע וחובת הבאת הראיות. התובעת הביאה כראיות את העתקי תעודות המשלוח. משעמדה התובעת, שנטל השכנוע רובץ לפתחה, בחובת הבאת הראיות, עברה אל הנתבעים החובה להביא ראיות מטעמם על מנת לשמוט את הבסיס מתחת לראיות התובעת. אורן, אחד הנתבעים, שאישר בתצהירו כי כל ההתנהלות בין דגי הקיבוצים לבין התובעת נעשתה על-ידו, העיד בתצהירו כי אף אחת מתעודות המשלוח איננה חתומה על-ידו או על-ידי עובד של דגי הקיבוצים. עוד הוא טען כי כבר בסוף שנת 2012 התברר לו כי "קיימים חסרים על בסיס יום יומי" וכי בפועל סיפקה התובעת ארגזים עם דגי מאכל שמשקלם נמוך יותר מהמשקל שצוין בתעודות המשלוח ואשר בגינם דרשה התובעת את התשלום. תמיכה לטענתו זו ניתנה בתצהירו של העובד האני, בו צוין כי הוא גילה בסוף שנת 2012 או בתחילת שנת 2013 את הפערים בין רישומי תעודות המשלוח לבין משקלה של הסחורה שסופקה.

האם עדויותיהם של אורן והאני, בצירוף העובדה (אשר לא הוכחשה על-ידי התובעת) שאף אחד מעובדי דגי הקיבוצים שקיבלו את הסחורה לא חתם על תעודות המשלוח, מהווים כמות מספקת של ראיות על מנת לקעקע את ראיות התובעת ולהצביע על כך שהיא לא סיפקה את מלוא הסחורה שפורטה באותן תעודות? ובמלים אחרות, האם הנתבעים הביאו ראיות המצביעות קיום "פגם" (כהגדרתו בסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות) בשירות שסיפקה התובעת?

העובדה שעל גבי תעודות המשלוח בחודשים פברואר - מאי 2013 לא חתם נציג של דגי ה קיבוצים ליד הכיתוב "שם החתימה והמקבל" אינה מעידה, לכשעצמה, על אי-קבלת הסחורה לידי דגי הקיבוצים או על אי-נכונות הנתונים שנרשמו על-גבי תעודות המשלוח . עם זאת, יש בעובדה זו כדי להחליש את טענת התובעת בדבר נכונות הנתונים שנכתבו על-גבי תעודות המשלוח, וכפועל יוצא - לחזק את משקל עדויותיהם של אורן והאני בדבר "פגם" בסחורה, קרי - אי-התאמה בין נתוני התעודות לבין משקל הסחורה שסופקה. אולם במקרה שבפנינו קיים נתון עובדתי נוסף, אשר משנה את התמונה. מהאמור בתצהיריהם של אורן והאני נובע כי הנתבעים הם אשר נמנעו מלהביא ראיה בכתב שנוצרה על-ידם, ואשר היה בה כדי להטות את הכף לעבר קבלת גרסתם. למרות שאורן כתב בתצהירו כי "לאורך תקופה של מספר חודשים ערכנו רישומים מדויקים של החוסרים" והאני כתב בתצהירו "במשך מספר חודשים ביצענו שקילות וגילינו כי קיימות אי התאמות", לא צורפו רישומים אלה לתצהיריהם. כידוע, קיימת חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות תובע מלהציג ראיות שהיו בהישג ידו ללא הסבר סביר לאותה הימנעות, כדין הודאה בכך שאילו הובאו אותן ראיות הן היו פועלות לרעת התובע. בתצהיר תשובות לשאלון שהציג בא-כוח התובעת לאורן, בו נשאל לגבי תעודות משלוח בהן אותרו, לטענתו, אי-התאמות, הוא כתב: "איני יכול לשחזר נתונים אלו היום .. לא שמרתי את הפירוט". סבורני שאין לראות בכך הסבר סביר להימנעות הנתבעים מלהציג את הרישומים, אשר אמורים היו להיות ברשותם באפריל 2013, בעת שנערכה בין אורן לשמעון ההתחשבנות הכספית, ובסמוך לאחר מכן. על-פי האמור בסעיף 8 לתצהירה של גלית גריפל, אשתו של אורן, "בסמוך לאחר מכן", דהיינו - זמן קצר לאחר ביצוע ההתחשבנות, הופנו כלפיה איומים בקשר לסילוק יתרת החוב לתובעת. על-פי האמור בתצהיר תשובות לשאלון של אורן, האיומים החלו מספר שבועות לאחר ששילם 200,000 ₪ לשמעון. אין זה סביר כי ממועד זה ואילך לא טרח אורן לשמור את הרישומים שעשויים לתמוך בגרסתו באשר לאי-ההתאמות ולאי-קיומה של יתרת חוב לתובעת. אי-חשיפת הרישומים מובילה למסקנה כי הנתבעים לא הביאו ראיות מספיקות שיש בהן כדי להדוף את ראיות התובעת המוכיחות כי היא סיפקה את הסחורה בהתאם לאמור בתעודות המשלוח וכי היא זכאית לתמורה שפורטה בחשבוני ות המס. התובעת הוכיחה, איפוא, את הרכיב השני של עילת התביעה.

20. לאותה מסקנה משפטית ניתן להגיע אף מכיוון אחר. במקרה שבפנינו, הודו אורן והאני בתצהיריהם כי גילו את ה"פגם" בביצוע התחייבותה החוזית של התובעת כבר בסוף שנת 2012 או בתחילת שנת 2013. ביטון, מנהל התובעת, ודוד בן עמרה, שסיפק חלק מהסחורה של התובעת, הדגישו בתצהיריהם כי אורן או מי מהנתבעים מעולם לא התלוננו בפניהם על אי-ההתאמה. אורן טען, בתצהיר תשובותיו לשאלון, כי שוחח על אי-ההת אמות עם שמעון, אך אינו זוכר מתי, ובתצהירו הוא טען שעשה כן רק בסוף אפריל 2013. לא הוכח, איפוא, כי דגי ה קיבוצים התריע בפני התובעת על הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו . למסקנה עובדתית זו ישנה משמעות משפטית לעניין הוכחת הרכיב השני של עילת התביעה.

בסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות נקבע כי המזמין אינו זכאי להסתמך על הפגם אם לא הודיע לקבלן על קיומו של הפגם זמן סביר לאחר שגילה אותו. על-פי הפסיקה, כאשר הוכח קיומה של אחת החלופות שבסעיף 3(ב) לחוק זה, פטורה החברה הקבלנית מנטל השכנוע של קיום התחייבותה החוזית ברמה הנדרשת. לפיכך, משלא הודיע אורן לתובעת על אי-ההתאמה זמן סביר לאחר שגילה אותה, אין הוא רשאי להסתמך עליה כנימוק לאי-תשלום מלוא התמורה. (לפרשנות האמורה לסעיף 3 לחוק חוזה קבלנות, ראו תא"מ (שלום צפת) 42267-12-11 פארס נ' פרץ, פסקאות 11-9 (פורסם בנבו, 14.1.2014); ע"א (מחוזי נצ') 1341/06 שאולוב נ' לילי (פורסם בנבו, 2.9.2007)).

אי-תשלום התמורה

21. ביטון ואורן תיארו בתצהיריהם שתי גרסאות מנוגדות אשר להתחשבנות שנערכה ביניהם בסוף חודש אפריל 2013. בעוד שביטון טען כי תשלום 200,000 ₪ ששולם על-ידי אורן באותו מועד נועד לסילוק חשבוניות ישנות, טען אורן כי התשלום היווה סילוק סופי של כל חובות דגי ה קיבוצים לתובעת. היעדרו של תיעוד בכתב לגבי תוכן הפגישה ביניהם, אי-הבאת עדים שנכחו בפגישה האמורה (במידה ונכחו) וויתור באי-כוח הצדדים על החקירות הנגדיות מכבידים על האפשרות להכריע בין הגרסאות. אורן כתב בתצהירו כי באותה עת עמד החוב על סך כ-350,000 ₪. ואכן, מכרטסת הנהלת חשבונות של התובעת, שצורפה כנספח ז' לתצהירה של אלהאם שחיבר, עובדת כמנהלת חשבונות במשרד רואי החשבון של התובעת, עולה כי עובר לתשלום שבוצע ביום 30.4.2013, עמד החוב על סך 355,620 ₪. על מנת להוכיח כי התשלום שבוצע ביום 30.4.2013 בסך 200,000 ₪ היווה סילוק סופי של כל חובותיה של דגי ה קיבוצים, היה על הנתבעים להביא ראיות מספקות. דעת לנבון נקל, כי חייב אשר זכה למחיקת חוב בגובה 150,000 ₪ מצד נושהו, ידאג לקבלת מסמך חתום, או למצער יכתוב תרשומת, על מנת למנוע מאותו נושה להכחיש את דבר המחיקה. אולם כל שבפנינו הינה עדותו היחידה של אורן, שאינה נתמכת בעדות בעל-פה או בכתב. אין די בכך כדי להוכיח את גרסתו. גרסה זו אף אינה מתיישבת עם קביעתנו הקודמת בדבר נכונותן של תעודות המשלוח והחשבוניות עבור סחורה שסופקה בחודש מאי, דהיינו לאחר 30.4.2013.

מכרטסת הנהלת חשבונות שצורפה לתצהיריהם של עדי התובעת עולה כי לאחר התשלום שבוצע על-ידי אורן ביום 30.4.2013, ולאחר הבאתן בחשבון של חשבוניות המס שהוצאו ביום 30.5.2013, נותרה לדגי הקיבוצים יתרת חוב בסך 146,310 ₪ (נכון ליום 30.5.2013). באמצעות הכרטסת שנוהלה על-ידי רואי החשבון שלה הוכיחה התובעת יתרת חוב זו (בלבד), המהווה את הרכיב השלישי של עילת התביעה.

חבותם של הנתבעים

22. התובעת הוציאה את חשבוניות המס "לפקודת דגי הקיבוצים". בכתב התביעה נטען כי בית העסק לממכר דגים ששמו "דגי הקיבוצים" התנהל כעסק מורשה תחת שמה של המנוחה, כי בחלק מהזמנים הרלבנטיים הוא התנהל כעסק מורשה תחת שמה של נכדתה רוני, וכי אורן היה "הבעלים והמנהל המשותף" ביחד עם שתיהן. בסעיף 8 לכתב ההגנה נטען כי המנוחה נפטרה בחודש דצמבר 2012, וכי החל מיום 1.1.2013 היה העסק על שמה של רוני, ובסעיף 13 לו נטען כי הזמנת הסחורה בחודש פברואר נעשתה על-ידי הנתבעת מס' 1 בכתב התביעה המקורי - העזבון. בתצהירה כתבה רוני כי בחודש ינואר 2013 היא "פתחה" עוסק מורשה ורשמה את העסק על שמה והפכה לבעלים שלו, וכי אביה אורן הוא אשר הזמין את כל הסחורה. אורן כתב בתצהירו כי בתקופות הרלבנטיות הוא שימש כשכיר בעסק, ורכש דגים מהתובעת "במשך שנים רבות". הוא אף הצהיר כי העסק היה רשום על שם רוני החל מיום 1.1.2013 ועד לשנת 2015, וכי מאותה שנה ואילך העסק רשום על שמו. בתצהיר תשובות לשאלון הוא כתב שרישום העסק על שם בתו נעשה "משיקולי מס" .

"עוסק מורשה" הוגדר בחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, וכולל בתוכו את הגדרת "עוסק" - "מי שמוכר נכס או נותן שירות במהלך עסקיו". מהצהרת אורן במענה לשאלון, לפיה רישומה של בתו כ"עוסק מורשה" נעשה משיקולי מס, עולה כי אין ברישום זה כדי ללמד על זהותם האמיתי של הבעלים של העסק ששמו "דגי הקיבוצים". אף מהאמור בתצהירה של רוני ("מאז הפכתי לבעלים בעסק, אבי הוא אשר הזמין את כל הסחורה אשר נדרשה לחנות עבור העסק. אני מעולם לא התנהלתי מול הנתבעת או מול שמעון ביטון ומעולם לא חתמתי לתובעת על מסמך כלשהו") נובע כי על אף שנרשמה כ"עוסק מורשה", לא פעלה כבעלים של העסק, וכי לאחר פטירתה של המנוחה הפך אורן לבעליו הלכה למעשה. לרוני, כמו גם ליורשי המנוחה, למעט אורן, לא היה יד ורגל בעסק, בין כבעליו ובין כמנהליו. המסקנה הינה כי בתקופה הרלבנטית, בחודשים פברואר - מאי 2015, הצדדים למערכת היחסים החוזית בין הספק לבין המזמין של דגי המאכל היו התובעת, מצד אחד, ואורן (בלבד), מצד שני. בין התובעת לבין רוני ורבקה לא התקיימה יריבות חוזית.

התוצאה

23. משהוכח כי ביום 1.1.2013 הפך הנתבע מס' 3 לבעלים הבלעדי של העסק וכי ביום 30.5.2013 הוא נותר חייב לתובעת סך 146,310 ₪, הנני מקבל בחלקה את התביעה נגדו. אשר על כן, הנני מחייב את הנתבע מס' 3 לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(1) 146,310 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מיום 30.5.2013 ועד לתשלום המלא בפועל;
(2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 8.12.2014, ועד לתשלום המלא בפועל;
(3) שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

כמו-כן הנני דוחה את התביעה נגד נתבעות מס' 2-1, ומחייב את התובעת לשלם לכל אחת מהן שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 12,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ו טבת תש"פ, 23 ינואר 2020, בהעדר הצדדים.