הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 16429-07-16

בפני
כבוד ה שופט אפרים צ'יזיק

תובע

ג'רייס אבו ניקולא
ע"י ב"כ עוה"ד גנטוס

נגד

נתבעת

עיריית סחנין
ע"י ב"כ עוה"ד שאדי גנטוס

פסק דין

בפניי תובענה למתן צו עשה להקמת קיר תומך ולמתן פיצוי כספי בסכום של 79,000 ₪.

רקע עובדתי וטענות הצדדים :

התובע, תושב העיר סח'נין, הינו בעל הזכויות במגרש הנמצא בשטח שיפוטה של העיר שמספרו 56/2 ששטחו 2094 מ"ר. חלקה זו מהווה מחצית מחלקת המקרקעין, ששטחה 4188 מ"ר וידועה במרשמי המקרקעין כגוש מספר 21063 חלקה מספר 56 , ואשר מחציתה השנייה ( חלקה מספר 56/1) נמצאת בבעלות אחיו, מר אליאס אבו-ניקולא.

בתאריך 28.10.2015 נחתם בין הנתבעת ומדינת ישראל לבין החברה הקבלנית " ב.ז. מרום הצפון בע"מ" הסכם לביצוע עבודות פיתוח כבישים בשכונה המזרחית הדשה של העיר סח'נין בעלות כוללת של 1,781,066 ₪. במהלך ביצוע עבודות הבנייה, אשר התבצעו בין החודשים ינואר ועד אפריל 2016 , נשפכו – ככל הנראה - אל תוך המגרש אשר נמצא התובע אבנים ופסולת של חומרי בניין, וכתוצאה מכך נפגעו תשעה עצי זית אשר גדלו במקום.

התובע טוען כי שפיכת פסולת הבניין אל תוך שטחו הפרטי נעשתה שלא על דעתו ושלא בהסכמתו, תוך ביצוע עוולת הסגת גבול ופגיעה חמורה בקניינו, ולכן אליבא דשיטתו על הנתבעת לפצותו בשל ההתנהלות הרשלנית של דרך ביצוע העבודות.

התובע עותר בכתב התביעה המתוקן, אותו הגיש בתאריך 26.9.2017 לאחר הגשת חוות דעת מטעמו של מומחה ביהמ"ש, בדרישה לפצותו בסכום של 123,750 ₪ בעקבות הפגיעה הקשה בעצי זית והפסד תפוקתם ובשל עגמת הנפש אשר נגרמה לו כתוצאה מהתנהלותם הרשלנית של הפועלים מטעמה של הנתבע בצירוף עלות עבודות פינוי הפסולת.

לצורך הוכחת טענותיו צירף התובע לכתב תביעתו חוות דעת מקצועית מיום 7.7.2016 מטעמו של שמאי המקרקעין, מר סאמי חוראני, ולפיה בשל הטופוגרפיה של המקרקעין קיימת חשיבות רבה לבניית קיר תומך קבוע במקום בעלות של 58,000 ₪ על מנת למנוע הדרדרות אבנים וסלעים מהמפלס הסמוך, אשר נמצא בגובה של בין 5 מ' ועד 6 מ' מעל החלקה, בו מתבצעות עבודות הסלילה ואף עלולה לגרום לפגיעה בחיי אדם.

בנוסף לפיצוי הכספי עתר התובע בכתב התביעה למתן עשה צו מכח הוראת סעיפים 16 ו – 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 המורה לנתבעת להפסיק את השימוש בחלקת המקרקעין אשר נמצאת בבעלותו ולפינוי הפסולת, האבנים וערימות העפר אשר הצטברו במקום.

בתאריך 19.4.2017 הורה בית המשפט על מינויו של שמאי המקרקעין, מר רמזי קעואר, כמומחה מטעם ביהמ"ש. על פי האמור בחוות דעתו של מר קעואר מיום 6.8.2017 ממצאי ביקור השטח אותו ביצע טרם הכנת חווה"ד ( בתאריך 11.7.2017) העלו כי מפלס המגרש הנמצא בבעלות התובע נמוך ממפלס הדרך אותה בנתה הנתבעת בגובה של בין חמישה לששה מטרים, וכי בניגוד לנטען על ידי התובע נפגעו אך ורק שבעה עצי זית.

באשר לטענת התובע ביחס לבניית קיר תומך מבהיר המומחה מטעם ביהמ"ש, כי תכליתה של תוכנית הבנייה אשר אושרה על ידי הערכאות התכנוניות בתאריך 3.3.2005 הייתה שינוי ייעודם של המקרקעין הסמוכים למקרקעין הנמצאים בבעלות התובע מקרקע חקלאית לקרקע למגורים.

עם זאת, התוכנית קובעת מפורשות שכל עבודות העפר אשר יתבצעו בתחום האתר מותנות במניעת דרדור של בולדוזרים, פסולת ועודפי עפר מחוץ לאתר, תוך מתן פתרון מתאים לסילוק פסולת העפר ושיקום נופי הנגרם כתוצאה מעבודות הבנייה ובכפוף להתחייבות מפורשת של החברה הקבלנית המבצעת/היזם לפינוי פסולת הבנייה ועודפי העפר אל אתר פינוי פסולת מוסדר.

בנוסף לכך, קובע המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו כי באזור בוצעו עבודות חפירה ומילוי לסלילת הדרך, וכי כתוצאה מכך עודפי החפירה והמילוי הושלכו וגלשו אל תוך מגרשו של התובע, ומשכך הינו מוצא לנכון להמליץ על השבת המצב לקדמותו באמצעות פינוי עודפי החפירה והמילוי ממגרשו של התובע על מנת לאפשר בידי התובע לעשות שימוש סביר במקרקעין שבבעלותו.

בנוסף לכך, מציין המומחה מטעם ביהמ"ש בחוות דעתו כי במהלך שלבי התכנון לא תוכננה בניית קיר תומך וכי בפועל נסלל כביש ברוחב של 7 מ' מתוך 13 מ' המתוכננים ולכן נותר לסלול כביש ברוחב של 6 מ' לצורך הרחבת הכביש.

המומחה מטעם ביהמ"ש מוסיף ומציין בחוות דעתו, שהנתבעת לא הייתה מחויבת לבנות במקום קיר תומך טרם סיום סלילת הכביש – ברם, במהלך שלב הסלילה היה מחובתה לבנות גדר זמנית ובד בבד לוודא שעודפי האשפה והפסולת לא יתדרדרו או יושלכו אל עבר המגרש, ועם סיום השלמת עבודות הסלילה לבנות במקום קיר תומך קבוע.

בנוסף לכך, ממליץ המומחה לפצות את התובע בסכום של 21,000 ₪ אשר משקף את עלות פינוי הפסולת ממגרש התובע (9000 ₪) בצירוף שווים המוערך של שבעת עצי הזית (5600 ₪) ובצירוף הפסד ההנאה מאותם עצים (6300 ₪).

המומחה אף ממליץ לפצות את התובע בסכום של 58,000 ₪, אשר משקף את עלות בנייתו של קיר תומך, ברם לטעמו של המומחה יש מקום לפצות את התובע בסכום זה רק לאחר השלמת סלילת הכביש.

במענה לשאלות ההבהרה מטעם התוב,ע ציין המומחה מטעם ביהמ"ש כי מאחר והכביש נבנה בחלקו, הרי שאין זה סביר כי תתרחש נפילה של סלעים, חפצים ורכבים אל חלקת המקרקעין של התובע ברם עדיין עלול להיגרם סיכון לרכבים ואף למגרש התובע, וכי מן הראוי שהקיר התומך ייבנה רק לאחר השלמת סלילת ששת המטרים שנותרו להשלמת הכביש.

בתאריך 4.6.2018 דחה ביהמ"ש בהחלטה מנומקת את טענת הנתבעת ולפיה בית משפט השלום נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה למתן צו עשה. בתאריך 4.12.2018 ניתן תוקף של פס"ד להסכמת הצדדים ולפיה הודעות אשר הוגשו לצד שלישי ולצד רביעי, בין היתר גם על ידי חברת ב.ז. מרום הצפון עבודות הנדסיות בע"מ, תידחנה תוך החזרת אגרות המשפט ששולמו.

בתאריך 19.12.2018 ניתן תוקף של החלטה שיפוטית להסכמת הצדדים ולפיה הנתבעת תשלם לתובע את הסך של 21,000 ₪ בהתאם לאמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש כפיצוי על הריסת עצי הזית ופינוי הפסולת מהמגרש. בנוסף לכך, אישר ביהמ"ש את הסכמת הצדדים ולפיה התובענה לפיצוי התובע בסכום של 58,000 ₪ בגין הקמת קיר תומך וכן גם סוגיית הוצאות המשפט ושכ"ט עוה"ד תובא להכרעת ביהמ"ש לאחר הגשת סיכומים בכתב מטעם ב"כ הצדדים.

טענות הצדדים :

התובע מציין בסיכומיו, שנכון להיום, אי הצבת גדר או קיר תומך מהווה סכנת חיים, בשל הפרש הגבהים שבין החלקה בין נבנה חלק מהכביש לבין החלקה המצויה בבעלותו, ולכן, נכון להיום, הוא ובני משפחתו אינם יכולים לעשות שימוש במקרקעין לצורך גידול עצי הזית הגדלים במקום, ובמיוחד בתקופת המסיק.

כמו כן, מציין התובע בסיכומיו כי העובדה שלא ניתן היתר בנייה להשלמת הכביש מצדיקה בנסיבות העניין את פיצויו בסכום של 58,000 ₪ לצורך בניית קיר תומך על חשבונו או לחילופין לקבוע כי על הרשות המקומית לבנות את הקיר התומך על חשבון תקציבה השוטף. לחילופין, התובע עותר בכתב התביעה המתוקן למתן צו עשה המורה לנתבעת לבנות קיר תומך קבוע בגבול שבין מגרשו לבין הכביש שנסלל על ידי הנתבעת ( ראה : סעיף 22 ח' לכתב התביעה המתוקן).

עוד מציין התובע כי התנהלות הנתבעת אף מהווה הפרה ישירה של הוראת סעיף 48 א' לפקודת הנזיקין ( נוסח חדש), אשר קובע כי שלילת תמיכה במקרקעין שכנים מהווה עוולה נזיקית, כאשר במקרה זה המגרש אשר נמצא בבעלותו נתמך על ידי המקרקעין השכנים ולכן נמנעת התמיכה בהם.

מנגד, טוענת הנתבעת כי מתשובותיו של המומחה במענה לשאלות ההבהרה עולה שבעקבות השלמת עבודות הבנייה, אין כל צורך בבניית קיר תומך בעלות של 58,000 ₪, וכי המלצה זו הייתה נכונה ביחס לתקופה שבה בוצעו עבודות הבנייה שבמהלכן היה עליה להציב קיר תומך זמני/ארעי עד לסיום השלמת העבודות.

עוד ובנוסף, מציינת הנתבעת בסיכומיה שמאחר והתובענה התקבלה באופן חלקי הרי שיש מקום לחייב את התובע בהוצאות משפט לטובתה או לחילופין לפסוק לטובתו הוצאות משפט מופחתות.

דיון והכרעה :

נוכח ההסדר הדיוני אליו הגיעו הצדדים דנן ולאור האמור בחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש ובתשובותיו לשאלות ההבהרה עולה כי אין מחלוקת על כך שבמהלך ביצוע עבודות הבנייה נגרם לתובע מטרד של ממש, בכך שהושלכה פסולת בניין אל תוך שטח המגרש שבבעלותו וכי בשל התנהלותם הרשלנית של עובדי הנתבעת נהרסו שבעה עצי זית.

בנוסף לכך, אין מחלוקת על כך שבשל התנהלותם הרשלנית של עובדי הנתבעת בניית קיר תומך זמני הייתה מחויבת המציאות עובר לתחילת ביצוע עבודות הבנייה ( ראה גם : סעיף 11 לסיכומי הנתבעת), דא עקא, שהתובע בחר מטעמיו שלא להגיש באותה עת תובענה למתן צו עשה זמני להקמת קיר זמני, ולכן כל שנותר הוא לבחון האם צו שכזה הינו מחויב המציאות נכון להיום או שמא יש מקום לפצותו מבחינה כספית.

מהתשובות לשאלות ההבהרה עולה שנכון להיום אין כל התכנות לכך שבעיה דומה של התדרדרות סלעים תתרחש מחדש, מאחר ובשלב זה לא מתבצעות עבודות בנייה ומשום שחלק מסלילת הכביש הושלמה. עם זאת, לדעת המומחה עדיין קיימת סכנה של ממש לרכבים ואף למגרש התובע, וכי עד למועד סלילת הכביש אין כל טעם בבניית קיר תומך קבוע בשל הטופוגרפיה ההררית של האזור.
ביסוד התביעה עומדת טענת התובע ולפיה הנתבעת גרמה לו למטרד קבוע המהווה סיכון חיים ממשי כלפיו וכלפי אנשים אחרים. מטבע הדברים , המטרד בא לכלל ביטוי ביתר שאת במהלך תקופת עבודות הסלילה, דא עקא , ש מתשובותיו של המומחה מטעם ביהמ"ש במענה לשאלות ההבהרה עולה, כי גם כיום עם סיומן של העבודות קיימת סכנה של ממש לכלי הרכב החולפים במקום וכן גם למגרשו של התובע.

בפסיקת בתי המשפט נקבע כי אין די בכך שהתובע יצביע על כך שבוצעה פעולת בנייה או פעילות בלתי חוקית מצד המעוול אלא שעליו להצביע בנוסף גם על גרימת נזק או על אי נוחות אשר נגרמה לו כתוצאה מהתנהלות זו (ראה : רע"א 1670/13 נאוה מנסורה נ' דר' יעקב וגיטה וסר מיום 4.4.2013) .

בנוסף לכך, נשאלת השאלה האם מדובר בהפרעה מהותית , והאם זכותו של הנפגע לשימוש סביר במקרקעין ולהנאה סבירה מהם נפגעה, ובאיזו מידה . בחינתה של הסבירות נעשית על פי אמת מידה אובייקטיבית , דהיינו על ידי ההערכה של מהותה ועצמתה של ההפרעה לפי דעתו של מסתכל אובייקטיבי בהתאם לטיב הנכסים והשימוש שנעשה בהם ועל פי הסביבה בה הם מצויים והחברה השוכנת בה , דהיינו מיקומם של המקרקעין, וטיבם , מהווים לכן נתון בעל השלכה על השימוש הסביר ומידת בנכס (ראה : א(שלום חדרה) 9707-12-13 טל יעקבי נ' רחמים גאוי מיום 20.7.2015).

נוכח תשובת המומחה עולה, כי בשלב זה בניית קיר תומך קבוע אינה מעשית, הואיל וסלילת הכביש טרם הושלמה ומשום שבמהלך תקופת ביצוע העבודות התובע לא עתר למתן צו עשה זמני לבניית קיר תומך זמני, וזאת בין אם מכח עוולת המטרד או לחילופין מכח הוראת סעיף 48 א' לפקודת המקרקעין שעניינה מניעת תמיכה במקרקעין שכנים ( ראה : דר' אליהו וינוגרד, צווי מניעה ( חלק ב'), 1996 , עמ' 455 – 458).

מן המקובץ מעלה עולה כי הסעדים להם עותר התובע לבניית קיר תומך קבוע או לחילופין למתן פיצוי כספי המשקף את עלותו, הינם בשלב זה סעדים תאורטיים בלבד משום שהנתבעת לא השלימה את סלילת הכביש, משום שהתובע בחר מטעמיו שלא לעתור לבנייתה של גדר זמנית במהלך התקופה שבה בוצעו עבודות הסלילה, ומשום שבית משפט זה אינו מוסמך מבחינת סמכותו העניינית להורות לנתבעת לסלול את יתרת הכביש, או לחילופין לאשר את בניית הקיר התומך מבלי שיש תוחלת מעשית בכך טרם השלמת סלילת הכביש ומבלי שניתן היתר בנייה מתאים לבנייתו (ראה גם : עת"מ (עניינים מנהליים ת"א) 1245/07 פרופ' אביב עמירב ואח' נ' הוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון מיום 31.8.2008) .

אשר על כן, בהינתן המתווה הדיוני אליו הגיעו הצדדים כאמור בהודעתם מיום 19.12.2018 דין התביעה למתן צו עשה ולמתן פיצוי כספי להידחות. עם זאת, אין בהחלטה זאת כדי למנוע מהתובע את האפשרות לפנות אל הערכאות המוסמכות, בדרישה לחייב את הנתבעת להשלים את סלילת הכביש ולהתקין במקום גדר זמנית עד לתום ביצוע העבודות, או לחילופין להציב במקום קיר תומך קבוע בתום העבודות.

סוף דבר :

התביעה מתקבלת באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום את הסך של 21,000 ₪ בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כדין החל מיום 19.12.2018.

בנוסף לכך, הואיל והנסיבות מצדיקות חיובה של הנתבעת בהוצאות ההליך בערכים ריאליים, תישא הנתבעת במלוא הוצאות שכר טרחתם של שני המומחים בסך של 8265 ₪ וכן גם בהוצאות משפט בסכום של 4000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בסך של 6000 ₪ .

ניתן היום, י' אדר ב' תשע"ט, 17 מרץ 2019, בהעדר הצדדים.