הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 16113-03-18

בפני
כבוד ה שופטת תמי לוי יטח

תובעת

בוני זכרון יזמות בנייה ונדל"ן בע"מ

נגד

נתבעת
סופיה טוכמן

החלטה

בפני בקשת הנתבעת לחייב את התובעת שהינה חברה קבלנית לבניה, בהפקדת ערובה על סך של 10,000 ₪ , לשם הבטחת תשלום הוצאות המשפט של הנתבעת.

עסקינן בתביעה לפי חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, בגין פרסום שביצעה הנתבעת בפייסבוק אודות התובעת.

לטענת התובעת, כפי העולה מתביעתה, תכלית הפרסום היא להתנגח ולהכפיש את התובעת, עקב הליכים משפטיים שמנוהלים בין הצדדים בבית המשפט (ת"א 32616-12-17, שלום חיפה).

לטענתה, חרף קיומו של הסכם בנייה שנחתם על ידי הצדדים, ביום 22.8.17 , לבניית ביתה של הנתבעת, החליטה זו האחרונה, באופן חד צדדי, להפסיק את הסכם ההתקשרות בין הצדדים ללא כל עילה אובייקטיבית, תוך שהיא מעכבת ציוד של התובעת ומונעת ממנה לאסוף אותו. זאת בנוסף ל עובדה שהתובעת הוציאה הוצאות עבור ציוד, חומרים ועובדים ללא קבלת תמורה מהנתבעת. הנתבעת אף ביטלה שיק שמסרה לתובעת , ע"ס 93,600 ₪ , ובשל כך נפתח תיק הוצל"פ שמספרו 526558-12-17.

הנתבעת מנהלת דף פייסבוק פעיל בשם "סופיה פלד קוסמטיקה רפואית" ולה אלפי חברים ועוקבים. ביום 13.12.17 פרסמה הנתבעת בדף שלה השמצות משולחות רסן כנגד התובעת ומנהלה, בזו הלשון:
"חברים; מי מתושבי חדרה/ נתניה/ אבן יהודה והסביבה שבונה בית עם קבלן בשם יניב מזרחי או "בוני זכרון יזמות בניה בע"מ" – אנא היזהרו!! אנחנו נפלנו במעשה מירמה".

הנתבעת אף שיתפה פוסט זה בפורטל של "חדרה/קסריה/אור עקיבא/זכרון יעקב/בנימינה/פרדס חנה כרכור/נתניה". פורטל המונה מעל 20,000 חברים. כל זאת, בכוונת תחילה לפגוע בשמה של התובעת, במקביל לניהול ה הליכים המשפטיים כאמור.

לטענת הנתבעת, עת חיפשה חברה לבניית ב יתה, פ נתה למספר קבלנים לצורך קבלת הצעות מחיר, כאשר אחת הדרישות הייתה שהקבלן יהיה קבלן מורשה מטעם רשם הקבלנים ובעל סיווג מתאים, בהתאם להיתר הבניה.

התובעת, באמצעות מר מזרחי יניב, הגישה הצעת מחיר. מר מזרחי הבהיר כי התובעת הינה קבלן רשום שמספרו 23928 וכי הוא דור שני של קבלנים בעל ניסיון של שנים רבות בבניית בתים.
בעקבות האמור הצדדים חתמו ביום 22.8.17 על הסכם לבנית בית הנתבעת, כשהתמורה המוסכמת הועמדה על סך של 1,350,000 ₪ בתוספת מע"מ.

לאור פניית הרשות המקומית לנתבעת ודרישתה להמציא טופס הצהרה על מינוי קבלן רשום, פנתה הנתבעת מספר פעמים לתובעת, אשר לבסוף המציאה טופס מינוי קבלן רשום, החתום ע"י מר יורם מן. מר מן שימש כמנהל העבודה של התובעת, אך עזב את עבודתו אצלה, בשל סכסוך פנימי.

נוכח בקשת התובעת להצהיר בטופס האמור את מר מן כקבלן רשום, למרות שסיים עבודתו אצלה, ומאוחר יותר, אף לרשום בטופס מספר רישיון של קבלן שאינו קשור כלל לעבודה, נדהמה הנתבעת לגלות כי התובעת אינה קבלן רשום והיא משתמשת באופן שיטתי ובניגוד לחוק, במספרי קבלן רשומים, ללא אישורם של בעלי המספרים ומבלי שיהיו קשורים לבניה בפועל. לאחר בדיקה מעמיקה גילתה הנתבעת כי נפלה לתרגיל עוקץ של מר יניב מזרחי או יותר נכון, של מר יניב שלו (מזרחי), אשר הקים בעבר חברות שחדלו לפעול בשל ריבוי התביעות. מר יניב שינה את שם המשפחה שלו והמשיך ל"עקוץ" לקוחות שונים עד שהגיע למצב של כינוס נכסים ופשיטת רגל.
למרות האמור, מר מזרחי הקים את התובעת, תוך שהוא משתמש בשמה ובתעודת הזהות של אשתו, לשם רישומה כבעלים של התובעת, דבר הסותר את המצג שהציג בפני הנתבעת, ולפיו הוא הבעלים והמנכ"ל של התובעת.

הנתבעת בדקה ברשם הקבלנים את מספר הקבלן הרשום שצויין בהצעת המחיר וגילתה שמדובר במספר רשיון של קבלן בשם שיבלי בשיר. בשיחה עם מר בשיר התברר כי זו לא פעם ראשונה שמר יניב מזרחי משתמש במספר הקבלן שלו ללא רשותו או ידיעתו וכי אין לו קשר עסקי עם התובעת או עם מר יניב מזרחי. מר שיבלי הגיש תלונה במשטרה בגין התחזות וזיוף חתימות, באשר לפרוייקט נשוא התביעה ולפרויקטים אחרים.

לאחר גילוי כל האמור, הודיעה הנתבעת על ביטול ההסכם ודרשה לסלק את ידה של התובעת מהמגרש באופן מידי.

עוד התברר כי התובעת עשתה את אותו "תרגיל" למשפחות נוספות, לרבות משפחת רדעי אשר הגישה תביעה בגיון נסיבות דומות (בת"א 44232-09-17).

סמוך לאחר הגשת כתב ההגנה, הגישה הנתבעת את הבקשה דנן. לטענתה, סע' 353א לחוק החברות, קובע את הכלל לפיו יש לחייב חברה בע"מ בהפקדת ערובה, אלא אם נסיבות העניין אינן מצדיקות זאת או אם הוכיחה ה תובעת כי חוסנה הכלכלי מאפשר לה לשאת בהוצאות הנדרשות.
אשר לסיכויי התביעה טוענת הנתבעת כי החקיקה והפסיקה אינן דורשות בחינה של סיכויי התביעה, אולם במקרה זה ברי כי סיכויי התביעה קלושים שכן מהמסמכים שבתיק עולה כי התובעת רימתה את הנתבעת בכך שטענה שהיא בעלת רישיון קבלן.

התובעת טוענת כי הינה חברה איתנה וזאת למרות ההוצאות הנכבדות שהוציאה לצורך קיום ההסכם עם הנתבעת ואותם היא תובעת במסגרת התביעה בפני כבוד השופט חדיד. ממאזן הבוחן לשנת 2017 למדים כי לתובעת היו הכנסות בסך של 3,000,000 ₪. הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת דנה בעניינן של חברות בפירוק או חברות שמצבן אינו איתן כמצבה של התובעת .

לאחר בקשה שהוגשה מטעם הנתבעת להמצאת מסמכים נוספים מטעם התובעת, המציאה התובעת אישור מנהל חשבונות לעניין הגשת דו"ח כספי לשנת 2017, ריכוז יתרות מבנק דיסקונט ותדפיס עו "ש שלושה חודשים אחרונים.
לקראת סוף ישיבת קדם המשפט שהתקיימה בתיק , התקיים דיון בלתי פורמלי ולבסוף התובעת קיבלה שהות למתן עמדתה ביחס להמשך ההליכים בתיק. התובעת הגישה תחילה בקשה לאיחוד תיק זה עם התיק המתנהל בפני כבוד השופט חדיד ולאחר שבקשתה נדחתה, הגישה הודעה ולפיה היא מבקשת להמשיך בניהול תביעתה.

בעקבות הודעה זו הגישה הנתבעת תשובה לתגובת התובעת לבקש ה זו. לטענתה, התביעה חסרת סיכוי הואיל והתובעת מודה כי אינה בעלת סיווג קבלני כנדרש וכמוצהר בהסכם. בנוסף, מהמסמכים שהוגשו ע"י התובעת עולה כי מצבה הכלכלי אינו תקין, שכן יש לה יתרת חוב לבנק בסך של כ- 210,000 ₪ וכן ישנם ביטולי שיקים רבים באופן יזום. בנוסף, מר מזרחי (שלו) יניב, מנהל העבודה בתובעת, ו בעלה של מי שנרשמה כבעלת החברה התובעת , נמצא באיחוד תיקים מאחר והליך הפש"ר שנוהל כנגדו, בוטל בשל התנהלות בלתי תקינה מצדו . דו"חות כספיים לשנת 2017 ו- 2018 לא הוצגו, על אף שהנטל להוכיח את מצבה הכלכלי של התובעת מוטל על כתפיה.

לפנים משורת הדין, ונוכח העובדה כי המסמכים שהוגשו לא מספקים את המידע הדרוש באשר למצבה הכלכלי של התובעת, ניתנה לתובעת שהות להגשת הדוחות הכספיים לשנת 2017 ו- 2018, כאשר ככל שהדבר נוגע לשנת 2018, ניתן להסתפק בדו"ח רווח והפסד.

על אף האמור, התובעת לא הגישה את הדו"חות כנדרש. תחת זאת הגישה התובעת תגובה במסגרתה טענה כי מצבה הכלכלי הורע בשנה האחרונה בשל מחדליה של הנתבעת ואי תשלום שכרה, למרות ההוצאות שהשקיעה בביצוע עבודות הריסת ביתה של הנתבעת ובניית ביתה החדש. מדובר בסדר גודל של כ- 500,000 ₪ כמפורט בתביעה שהוגשה כנגדה. התובעת ממשיכה בביצוע פרויקטים לבנייה, אך טרם התייצבה כלכלית ואין להתעלם מנסיבותיה אלו של התובעת.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי ושקלתי טענות הצדדים בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובתשובת התובעת , הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

סעיף 353א לחוק החברות, תשס"ה-2005, קובע:
"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות העניין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

בפסק דינו של כבוד השופט מלצר, ברע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, נקבעו הכללים בהם תינתן החלטה להפקדת ערובה:

"13. מן האמור לעיל עד כה עולה כי על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו (ראו: פרשת נאות אואזיס, שם בעמ' 4). זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג (דבר זה נלמד מהתיבה: "אלא אם כן", הכלולה בסעיף 353א לחוק). זאת ועוד – על פי הפרשנות שהייתה נהוגה ביחס לסעיף 232 לפקודה, שקדם לסעיף 353א לחוק, ניתן לומר – על דרך ההיקש –כי שאלת סיכויי ההליך (אותה נוהגים לבדוק בבקשה להפקדת ערבות מתובע לפי תקנה 519 לתקנות) גם היא יכולה להישקל על ידי בית המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. במילים אחרות – אם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה (ראו: פרשת אויקל). עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות:
(א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).
(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624)."

(ראה גם הפסיקה אליה הפנתה הנתבעת בבקשתה).
במקרה דנן, התובעת לא הצליחה להוכיח כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט שיוטלו, במידה ותביעתה תידחה. נהפוך הוא, בתגובתה האחרונה הודתה התובעת כי מצבה הכלכלי הורע וכי היא לא מצליחה להתייצב כלכלית. לכך יש להוסיף את העובדה כי מר מזרחי יניב, מנהל התובעת, מצוי בחדלות פירעון, לאחר שבוטל הליך פשיטת רגל שנוהל בעניינו, ומאחר ומנוהלים כנגדו תיקי הוצל"פ רבים אשר אוחדו יחדיו. די בנתונים האקוטיים האמורים, בכדי לקבל את הבקשה, שכן לא ניתן להצביע על יכולת כלכלית מוכחת של התובעת, קל וחומר מצב כלכלי איתן.

התובעת אף לא הרימה את הנטל להוכיח כי קיימות נסיבות המצדיקות אי הטלת חיוב בערובה, על אף שלא הוכח על ידה כי ביכולתה לשאת בהוצאות נשוא הליך זה .
הטענה כי הנתבעת היא זו אשר גרמה להרעה במצבה הכלכלי, הינה טענה עובדתית שלא הוכחה. הכרעה בטענות אלו של התובעת תינתן במסגרת ההליך המתנהל בפני כבוד השופט חדיד (ת"א 2616-12-17) ובשלב זה, טרם הוכרעה התביעה. אף אם התביעה הייתה מתקבלת, אין בכך כדי להבטיח כי התביעה דנן תתקבל ולכן, אין לקשור בהכרח בין תוצאותיהם של שני ההליכים המשפטיים.

דווקא ביחס לסיכויי התביעה, ניתן לומר כבר עתה, בזהירות הנדרשת לשלב המקדמי בו מצוי ההליך דנן, כי סיכויי ההצלחה של התביעה אינם על הצד הגבוה, ובכל מקרה לא ניתן לקבוע כי סיכויי התביעה גבוהים באופן המצדיק שלא לחייב בהפקדת ערובה.

בעמוד הראשון להסכם שבין הצדדים, אשר צורף כנספח ו' לכתב ההגנה, הוגדרה התובעת כ"קבלן" והוצהרו על ידה ההצהרות שלהלן:
"וה"קבלן" הינה חברה קבלנית העוסקת בבניה ושיפוצים ובעלת כל האישורים הרלוונטיים לרבות קבלן רשום...".

וכן: "והקבלן מצהיר כי הינו קבלן רשום ומורשה לביצוע עבודות קבלניות בהיקף מתאים לביצוע העבודות נשוא הסכם זה.."

בהצעת המחיר שהוגשה על ידי התובעת, אשר צורפה כנספח ב' לכתב ההגנה, ציינה התובעת בסיפת ההצעה: "*קבלן רשום מס' 23928".
הצהרות התובעת, שנכתבו באופן חד משמעי, ולפיהן הינה קבלן רשום, בצירוף העובדה כי צוין מס' קבלן בהצעה, ללא הדגשה/הבהרה מצד התובעת, כי מדובר במס' קבלן של צד ג' שאינו התובעת עצמה, מלמדת על הצגת מצג שווא לכאורה כלפי הנתבעת.

לא זו אף זו, בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 28.11.18, הבהירה ב"כ התובעת כי חברה בע"מ יכולה להיות בעלת מס' קבלן רשום, וחרף זאת, ובניגוד להצהרותיה, התובעת אינה בעלת מס' קבלן רשום.

ב"כ התובעת ניסתה בדיון, להצדיק בדיעבד התנהלותה האמורה של התובעת , בכך שישנם קבלנים עצמאיים וחיצוניים, אשר התובעת קיבלה את הסכמתם לרישום מס' הרישיון שלהם בטפסים הנדרשים. ככל שאותו קבלן עצמאי חיצוני מסיים את יחסיו עם התובעת, היא מחליפה אותו בקבלן אחר. באופן זה, יש בידי התובעת האישורים הנדרשים "לרבות קבלן רשום".

למותר לציין כי גם אם תתקבל טענת התובעת, ואכן ניתנה הסכמת הקבלנים לשימוש במס' הקבלן הרשום שלהם (עובדה השנויה במחלוקת), הרי שבכל מקרה, הדבר לא יעלה בקנה אחד עם ההצהרה החד משמעית בהסכם ולפיה התובעת עצמה ולא קבלן עצמאי אחר, בעלת רישיון קבלן.

הצגת מצג שווא או התחזות של אדם או חברה למי שהוא אינו בפועל, לרבות ייחוס תארים לעצמו או רישיונות כאלה ואחרים, עשוי להוות מעש ה מרמה. לקוח המתקשר עם התובעת כחברה קבלנית אינו צריך לצפות כי הצהרותיה אינן אמת וכי מאחורי הצהרות אלו ישנה פעילות "מאחורי הקלעים" לקבלת הסכמת קבלנים חיצוניים לשימוש במס' רישיון הקבלן שלהם, ובפרט שקבלנים אלה אינם עובדים של התובעת ואינם בהכרח מעורבים ועובדים בפועל בפרויקט הבניה של התובעת (כך למשל התובעת בעצמה אינה טוענת כי הקבלן שיבלי הינו עובד שלה או היה מעורב בפרויקט נשוא התביעה, אלא שהוא הסכים לעשות שימוש במספר קבלן שלו. טענה ש הנתבעת מתכחשת לה).

הצהרת התובעת, כביכול הינה קבלן רשום בעצמה, מעניקה לה מטבע הדברים, מוניטין טוב י ותר, תו איכות ומקצוענות, יתרון עסקי, כלכלי ושיווקי בעיני קהל לקוחותיה. ככל שהצהרה זו אינה נכונה, אין לבוא בטענה כלפי לקוח שהוצג כלפיו מצג שווא, כי הוא חש מרומה וכי נעשה כלפיו לכאורה מעשה מרמה , הכל כפי שפרסמה הנתבעת בפייסבוק .
מכלל הנימוקים האמורים, אני רואה לנכון להיעתר לבקשת הנתבעת, ולחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת.

אשר לגובה הערובה המבוקשת, הרי שהתובעת לא טענה דבר בעניין זה, מלבד הקביעה כי אין לחייבה כלל בהפקדת ערובה.

סכום הערובה המבוקש עומד על שיעור של 10% מסכום התביעה. אין לומר כי מדובר בסכום חריג, אלא סכום סביר ביחס לנסיבות תיק זה.

אשר על כן, אני מורה על חיוב התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת בסך של 10,000 ₪. סכום זה יופקד בקופת בית המשפט תוך 20 יום מהיום. הפקדת הערובה הינה תנאי להמשך ניהול הליך זה. ב"כ התובעת תגיש הודעה על ביצוע ההפקדה תוך המועד שנקבע.

לאור קבלת הבקשה, הנני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ כולל מע"מ וזאת תוך 20 יום מהיום. סכום זה ישולם תוך המועד שנקבע, שאם לא כן הוא יישא תוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים.

התיק יובא לעיוני בעוד 25 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ב שבט תשע"ט, 28 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.