הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 15055-10-14

בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי-ח'דר

התובעות

1. ר.ב. וורלד מרקט ישראל (1992) בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אורן מור
2. ירוק מ.ל.ה בע"מ (נמחקה)

נגד

הנתבעים

1.מוסא חסוני
2.לאורקס בע"מ ח.פ. 512631706
3.ביוגרין אנרגיה זמינה בע"מ ח.פ. 513896673
הנתבעות 2 ו- 3 ע"י ב"כ עו"ד אמיר בירמן ואח'
4.אר-טיקם בע"מ ( עיכוב הליכים – חברה בפירוק)

פסק דין

תביעה לסעד הצהרתי, לפיו התובעת 1, ר.ב וורלד מרקט ישראל (1992) בע"מ, היא בעלת הזכויות במכונת נפה מדגם טרומל 1800, מס' סידורי 9501611 (" המכונה" או " הנפה"). לחילופין, נתבקש סעד כספי בסך של 444,800 ₪.

הצדדים ורקע עובדתי בתמצית
ביום 23.7.14 הגישו הנתבעות 2 ו- 3 , לאורקס וביו גרין, תביעה בבית משפט השלום בחיפה, נגד שלושה נתבעים: מר עידו רון טל ("רון טל"), אר-טיקם בע''מ (להלן- "אר-טיקם") וחברת ח. הגורסים בע''מ (ת"א 44681-07-14, להלן תכונה תביעת לאורקס). בהמשך ההליך נמחקה התביעה נגד רון טל וח. הגורסים בע''מ.

תביעת לאורקס היתה למתן סעד הצהרתי לפיו היא הבעלים של המכונה, במסגרתה נתבקש, בין היתר, סעד של מינוי כונס נכסים על המכונה והשבת המכונה.
בתמצית נטען בתביעה, כי לאורקס רכשה בשנת 2012 את המכונה מחברת "חלקיהו בע"מ", בסך של 300,000 ₪ (לכתב התביעה צורף כנספח 1 הסכם בכתב יד, בו נרשם כי הוא "נערך ונחתם בחיפה ב 11/4/12 – 30/3/12"). כן נטען כי נכון למועדים הרלוונטיים לתביעה, המכונה הוחזקה על ידי ביוגרין, אשר שכרה את המכונה מלאורקס, בהתאם להסכם שכירות שנכרת ביניהן ביום 1.10.12.

ביום 7.10.14 הגישו התובעות, וורלד מרקט וחברת ירוק מ.ל.ה בע"מ (ירוק), תביעה בבית משפט השלום בבאר שבע נגד מר מוסא חסוני (חסוני).
במסגרת התביעה הנ"ל נטען כי חסוני קיבל לידיו את המכונה, לצורך תיקונה, אך לא השיב את המכונה לוורלד מרקט, וכי יש לחייבו לשלם לה ולירוק סך של 444,800 ₪, מכוח דיני החוזים ולחילופין מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

במסגרת כתבי התביעה הנ"ל תואר על ידי כל אחד מהצדדים בכל אחד מכתבי הטענות "סיפור המעשה", כיצד הגיעה הנפה לידיו, ומדוע הוא זכאי להיות מוכרז כבעל הזכויות בנפה. לאחר מכן, וכפי שאראה להלן, הצדדים שינו מעט טענותיהם במובן זה, שנטען שאף אם לא יוכח מי בעל הזכויות, יש לקבוע מי הוא שאינו בעל הזכויות.

ביום 8.1.15 הגישו וורלד מרקט וירוק כתב תביעה מתוקן למתן פסק דין הצהרתי לפיו הן הבעלים של המכונה, אליו צורפו כנתבעות (בנוסף לחסוני) לאורקס, ביוגרין ואר-טיקם. במסגרת תביעתן נטען, בין היתר, כי ביום 10.3.14 וורלד מרקט רכשה את המכונה מאת אר-טיקם, בסך של 354,000 ₪, וכי ביום 3.7.14 וורלד מרקט מכרה את המכונה לירוק בתמורה לסך של 360,000 ₪ וכי ביום 10.7.14 המכונה הועברה לחזקת ירוק. לחילופין נטען כי ככל שלא תתקבל התביעה לסעד הצהרתי, יש לחייב את הנתבעים בתשלום הסך של 444,800 ₪ לפי הפירוט הבא:
סך של 424,800 ₪- שווי המכונה, כך הטענה, וכן סך של 20,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו "בשל התחמקות הנתבע מהשבת המכונה, בין היתר בגין שיחות טלפון רבות, משלוח מכתבים, הפסד ימי עבודה, העדר יכולת לבצע עבודות ועוד" ( סעיף 46 בכתב התביעה, ת"א 15055-10-14, להלן תכונה "תביעת וורלד מרקט").

ביום 29.1.15 הגישו לאורקס וירוק כתב תביעה מתוקן, במסגרתו נתבקש סעד הצהרתי "להצהיר כי הנתבעים אינם בעלי הזכויות הקנייניות בנכסי מטלטלין כפי שיפורט להלן: נפה [...] ומגנט הידראולי ..." (סעיף 1). כן נתבקש צו לתפיסת המגנט.

ביום 31.5.15 תביעת וורלד מרקט אוחדה עם תביעת לאורקס בבית משפט זה (בהתאם להחלטה מיום 31.5.15 של בית המשפט העליון בבש"א 1309/15, כב' הנשיאה – כתוארה אז – השופטת מ' נאור).
לאחר שאוחד הדיון בתובענות, אושרה ביום 21.12.15 הסכמה דיונית של הצדדים לפיה פסק הדין בתביעות המאוחדות יינתן ללא שמיעת ראיות ובהסתמך על החומר שבתיק וסיכומי הצדדים.

[במאמר מוסגר אעיר כי עניין ההסכמה הדיונית הנ"ל היה נושא לדיון בערעור ועל כך בהמשך].

ביום 13.3.16 ניתן על ידי פסק דין בתביעות, במסגרתו קבעתי, בין היתר, כי לאורקס היא הבעלים של הנפה וכי ביוגרין היא הזכאית להחזיק בנפה מכוח הסכם שכירות שנחתם בינה לבין לאורקס.

על פסק הדין כאמור ערערו הצדדים, ערעורם התקבל וביום 10.10.16 ניתן פסק דינו של בית משפט המחוזי בחיפה בערעור, במסגרתו הוא הורה על ביטולו של פסק הדין הנ"ל. בנוסף הורה: "להחזיר הענין לפתחו של בית המשפט קמא, שיכריע בשלמות בתביעות המאוחדות שבפניו לאחר שמיעת ראיות" (ע"א 9372-05-16, פסקה 29 בפסק דינו של כב' השופט ח. שרעבי).

זה הרקע העובדתי לפסק הדין נשוא החלטתי זו, בתמצית.
בשלב זה של הדיון, בפועל, נותרה על הפרק תביעה אחת והיא תביעת וורלד מרקט נגד הנתבעות לאורקס וביוגרין , במסגרתה מבוקשים הסעדים שצוינו לעיל. על מנת להבין כיצד הגיעה המכונה לידי וורלד מרקט, תחילה אפרט את גרסת לאורקס, שכן היא הראשונה מבחינת סדר כרונולוגי.

גרסת לאורקס
בתחילת הדרך לאורקס טענה כי רכשה את הנפה בסכום של 300,000 ₪ בצירוף מע''מ מחברת חלקיהו בע''מ בשנת 2012. לטענתה, לאחר שהמכונה נשרפה ביום 1.5.13, היא מסרה אותה לתיקון, לחברת אר-טיקם, שרון טל היה מנהלה. נטען כי בתאריך 6/2013 לערך, נערכה פגישה בין רון טל לבין מנהלה של ביוגרין, מר זיו קופר (קופר), יחד עם שני בעלי תפקיד בביוגרין (מר זיו אוחנה ומר אפי טאובר) במסגרתה הוסכם כי תיקון המכונה יהיה בסך של 180,000 ₪. לאחר מכן, כך הטענה, העביר רון טל את המכונה לצורך תיקונה למסגריה של מ.ר קיסיה (קיסיה), שבכפר יאטה.
לטענת ביוגרין היא שילמה לקיסיה מקדמה בסך של 100,000 ₪, באמצעות המחאה, על חשבון התיקון. לאחר מכן, טענה ביוגרין כי רון טל הגיש לה חשבון בסך של כ- 500,000 ₪ עבור תיקון המכונה והמגנט, וזאת על אף שהוסכם על מחיר נמוך בהרבה. קופר טען כי לאחר שיחה עם רון טל, ולאחר שרון טל שלח לביו גרין מכתב מאת בא כוחו, קופר הסכים לשלם עבור תיקון הנפה וזאת בתנאי- שרון טל יעביר לידיו את המכונה והמגנט כשהם תקינים.
לטענת קופר רון טל ביקש סך נוסף של 100,000 ₪ בכדי שיקבל את המכונה לידיו, והוא סירב לאור חששו כי אף אם יעביר את התשלום, לא יקבל לידיו את המכונה.
יצוין כי מכתב התביעה המתוקן של לאורקס עלה כי לאורקס הסכימה לשלם סך של 200,000 ₪ אך, בסופו של יום, שילמה רק סך של 100,000 ₪ עבור תיקון המכונה.
בסיכומיהן בהליך שלפניי, טענו הנתבעות כי קופר הוא זה ששילם עבור התיקון סך של 230,000 ₪, כאשר סך של 100,000 ₪ שולם לרון טל וסך של 130,000 ₪ לחסוני (סעיף 10 בסיכומים).
לטענת קופר וביוגרין, בסופו של יום הנפה לא הוחזרה מתוקנת על ידי אר-טיקם, והיא נעלמה. נטען כי רק לאחר שקופר עשה מאמצים לאתרה, היא נמצאה בסיוע המשטרה באתר עבודה המכונה "פרויקט השחר" בדימונה, אצל חברה זכיינית אשר כינויה "מגנזיום".

יודגש, בסופו של יום, הנפה נתפסה והיא כיום בחזקתה של ביוגרין.

גרסת וורלד מרקט
לעומת גרסתה של לאורקס עומדת גרסת וורלד מרקט, אשר לטענתה רכשה את הנפה בסכום של 354,000 ₪ (כולל מע''מ) מאר-טיקם ביום 10.3.14 (להלן הסכם וורלד מרקט-אר-טיקם), באמצעות רון טל, בתנאי "תקנת השוק" ולכן היא בעלת הזכויות במכונה. לגרסת וורלד מרקט, קופר מעולם לא שילם לאר-טיקם עבור תיקון הנפה, ועל כן אר-טיקם הייתה רשאית למכור את הנפה לצד שלישי- וורלד מרקט. זאת משום, כך הטענה, שהיא דאגה לתיקון הנפה לאחר שריפתה, בסכום של כ-320,000 ₪; ניתנה הודעה בכתב (שני מכתבים שנשלחו על-ידי בא כוחה) על עיכבון של הנפה בידיה.
לטענת וורלד מרקט, לאחר משלוח המכתבים הנ"ל, הושגה הסכמה עם קופר למכירת הנפה תמורת תשלום מלוא עלות התיקון שלה. במסגרת הסכמה זו נמכרה הנפה לוורלד מרקט כדין, בסכום של 354,000 ₪, שהוא גם מחיר השוק של הנפה.

לטענת וורלד מרקט לאחר המכירה הנ"ל המכונה עברה להחזקתה וביום 3.7.14, דהיינו לאחר כארבעה חודשים של שימוש במכונה, נחתם הסכם בינה לבין ירוק לפיו היא מכרה את המכונה לירוק, בתמורה לסך של 360,000 ₪, שישולמו בתשלומים חודשיים לא שווים (להלן הסכם וורלד- ירוק).
עוד צוין כי ההסכם היה מכירה על תנאי, כאשר בסעיף 5 בהסכם צוין כי לירוק יש 3 ימי עבודה לבחון את המכונה ולהחליט אם היא מתאימה לצרכיה.

נטען כי לאחר חתימה על הסכם וורלד- ירוק, ביום 10.7.14 כאמור, המכונה הועברה לירוק, בעיר אשקלון, ומשם הועברה ביום 11.7.14, לאתר חירייה (סעיף 18 כתב תביעה מתוקן). נטען כי כבר ביום הראשון שהועברה המכונה לירוק היא התקלקלה, ונציג ירוק פנה אל נציג וורלד מרקט לצורך תיקון המכונה.
לטענת וורלד מרקט, היא העבירה את הנפה לתיקון אצל חסוני (שכבר תיקן את המכונה בעבר עבור לאורקס וביוגרין), שנתן הצעת מחיר לתיקונה בסכום של 4,500 ₪.
לטענת וורלד מרקט היא העדיפה כי חסוני ייתקן את המכונה לאור העובדה כי הוא הועסק על ידי אר-טיקם בעבר, והוא תיקן את המכונה בעבר. משכך, היא העבירה את המכונה לרהט, אל חסוני, אשר הודיע לה כי נדרשים לו מספר ימים על מנת לתקן את המכונה. לטענתה, יומיים לאחר שהמכונה הועברה אליו, חסוני יצר עימה קשר וטען כי המכונה נגנבה מחצרו. וורלד מרקט פנתה אל חברת איתורן, וזו איתרה את האיתורן בחצרו של חסוני כשהוא מפורק מהמכונה.
או אז, כך הטענה, הסביר חסוני לוורלד מרקט כי אר-טיקם עדיין חייבת לו כספים עבור תיקון המכונה ועד לתשלום מלוא הסכום עבור התיקון, אין בכוונתו להעביר את המכונה לוורלד מרקט.
לאחר דברים אלו וורלד מרקט הגישה תלונה במשטרה ואת תביעתה בבית המשפט בבאר שבע.
לאחר כל אלו התברר כי בסופו של יום חסוני מכר את הנפה לקופר בסכום של 120,000 ₪, והוא מחזיק בה כיום.

אלו היו גרסאות הצדדים. אציין כי גם לרון טל הייתה גרסה משלו להשתלשלות העניינים, וככל שהדברים יהיו רלוואנטיים לענייננו, הם יפורטו בהמשך. עוד אציין כי בהליך שלפניי, בפועל מי שטען בשם התובעות הייתה וורלד מרקט, באמצעות בעל השליטה בה, מר יבגני גוסלן, מטעמו הוגש תצהיר עדות ראשית.
[במאמר מוסגר יצוין כי בכתב התביעה המקורי צוין כי ישנה מחלוקת בין וורלד מרקט לבין ירוק האם הושלמה עסקת המכר ביניהן, אך משתוצאות ההליך יכולות לייתר מחלוקת זו, הוגשה התביעה במשותף. אחזור לעניין זה בהמשך].

כאמור, ענייננו רק בתביעת וורלד מרקט, כך שאפרט להלן את טענות וורלד מרקט לבעלות במכונה, ולאחר מכן אפרט את טענות ההגנה של לאורקס וביוגרין, כפי שנטענו בהליך האחרון, נשוא פסק דין זה.

טענות וורלד מרקט וירוק
טענות מקדמיות
סילוק על הסף- תחילה טענה וורלד מרקט כי משלא הגישו הנתבעות כתב הגנה ותצהירי עדות ראשית, בניגוד להחלטת בית משפט זה, יש לקבוע כי דין טענותיהן להידחות על הסף.
כן נטען כי התובעת ביקשה לזמן לעדות את מנהלה של לאורקס, מר איל פתחי וינשטיין, והנתבעות, מעבר לכך שלא הגישו תצהיר עדות ראשית מטעמן, אף לא הגיבו לבקשה זו. לטענת התובעת, משהפגינו הנתבעות התעלמות מוחלטת ועקבית מהחלטות בית המשפט, הרי שיש לדחות את הגנתן.
לחילופין נטען, כי בהתאם לכל ההתנהלות לעיל, יש לקבוע כי לאורקס זנחה את תביעתה והגנתה, ויש למחקן.

העדר מעמד לביוגרין- לטענת התובעת, הסכם השכירות שבין לאורקס לביו גרין פקע, לכל המאוחר, ביום 1.10.14 כך, שלביו גרין, אין כל זכות חוקית במכונה. לאורקס וביו גרין לא הגישו כתבי טענות, ואין כל התייחסות מצידן לעניין זה, ואף מטעם זה יש לקבוע כי זכותן במכונה לא הוכחה.

הודאה והדחה- לטענת וורלד מרקט, לאורקס הודתה כי אכן היא נותרה חייבת סך של 100,000 ₪ לאר-טיקם עבור השיפוץ, אך טענה כי החוב נוצר עקב התנהלות אר-טיקם ובעיקר דרישת התשלום "המופרזת" עבור התיקון.
משכך, היה על לאורקס וביוגרין להוכיח מספר דברים, ובעיקר מה היה שווי עלות התיקון ומה הוסכם בין רון טל לקופר בעניין זה, וזאת לא הוכח, ואף הוכח אחרת. לטענת וורלד מרקט הוכח כי עלות התיקון הייתה בסך של 535,838 ₪ (בתוספת מע"מ) וכי קופר הסכים למחיר זה, מספר פעמים, כאשר הוא בעצמו הציע לשלם סך של 300,000 ₪ במסגרת פגישה שהתקיימה בין הצדדים בקיסריה ביום 30.1.14.
לטענת וורלד מרקט, לאור התנהלותן הדיונית כאמור, בכל מקרה, יש לקבוע כי הנתבעות לא הוכיחו את זכותן במכונה, ואין לתת משקל ראייתי למסמכים שצורפו במסגרת ההליך הראשון (כגון הסכם בין חברת חלקיהו בע"מ ללאורקס לרכישת המכונה, חשבונית מס, טופס פחת ועוד).

לאור דברים אלו טענה וורלד מרקט, כי יש לדחות את גרסת הנתבעות, שלא נתמכה בכל ראייה, ומשאף הוכח אחרת יש לקבוע כי היא הבעלים במכונה.
אלו היו טענותיה המקדמיות של וורלד מרקט.
לגופו של עניין טענו התובעות את הדברים הבאים.

לטענת וורלד מרקט היא רכשה את המכונה מאר-טיקם, אשר במועד הרכישה הייתה רשאית למכור את המכונה, הן לאור זכות העיכבון שהייתה לה באותו מועד, והן לאור הסכמת קופר למכירת המכונה לשם החזרת עלות התיקון. עוד הוסיפה וטענה וורלד מרקט כי בנידון עסקינן במיטלטלין מחוברים, בהתאם לסעיפים 4 ו- 6 בחוק המיטלטלין, תשל"א- 1971, לפיהם "היו מטלטלי האחד עיקר ומיטלטלי האחר טפל, תעבור הבעלות במיטלטלין הטפלים לידי בעל המיטלטלין העיקריים...". לטענת וורלד מרקט, בנסיבות העניין חל סעיף 6 בחוק המיטלטלין, לפיו כשאדם גורם בעבודתו לשינוי במיטלטלין של האחר, יראו את שווי העבודה כשווי המיטלטלין.
לטענת וורלד מרקט, משהעבירה לאורקס את המכונה לתיקון כאשר היא שרופה- טפל כנוסח הסעיף, ואר-טיקם דאגה לשיפוצה כחדשה- העיקר כנוסח הסעיף, הרי שיש לקבוע כי בנידון אר-טיקם היא הבעלים של הנכס.
לטענתה, לאור התנהלות לאורקס שתוארה לעיל (בין היתר שלא שילמה, לא הגיבה למכתבים, לא שיתפה פעולה ועוד) יש לקבוע כי היא זנחה את מטלטליה.

לטענת וורלד מרקט, אף אם אר-טיקם לא הייתה הבעלים של המכונה היתה לה זכות שבדין למכור את המכונה, לאור הלכת העיכבון שביושר. לטענתה לאור העובדה כי לאורקס וביוגרין מעולם לא שילמו על השיפוץ, ונשלחו להן מכתבים שהתריעו על החוב ועל כוונת אר-טיקם להיפרע מהחוב בדרך של מכירת המכונה, הרי שמכירת המכונה על ידי אר-טיקם נעשתה בדין.

בעניין זה ציינה התובעת כי ביום 26.1.14 נשלח אל קופר מכתב מאת ב"כ אר-טיקם, בו צוין כי החוב לאר-טיקם הוא בסך 543,000 ₪ (כולל מע"מ), כאשר הסך ששולם כמקדמה (100,000 ₪) על ידי קופר, הועבר ישירות למוסך ולא לאר-טיקם. בסוף המכתב צוין כי ככל שלא ישולם החוב בהפחתת המקדמה (דהיינו סך 443,720 ₪) תוך 5 ימים, המכונה תימכר והתמורה שתתקבל תופחת מסכום החוב (המכתב צורף כנספח 2 לתצהיר יבגני, להלן מכתב ההתראה הראשון).
לטענת וורלד מרקט מספר ימים לאחר משלוח המכתב, ביום 30.1.14, התקיימה פגישה בקיסריה בין רון טל לקופר, במסגרתה התחייב קופר לשלם לרון טל סך של 100,000 ₪, במזומן, כמקדמה על חשבון החוב שצוין לעיל.
בהתאם למכתב מיום 27.2.14, מאת ב"כ אר-טיקם אל קופר, קופר לא העביר את התשלום, ובנסיבות שנוצרו לא נותרה לאר-טיקם ברירה אלא למכור את המכונה והמגנט על חשבון החוב (נספח 3 לתצהירי יבגני, להלן מכתב ההתראה השני).
לטענת וורלד מרקט לאחר דברים אלה, בחודש 5/2014 נוהל מו"מ למכירת המכונה, יחד עם איברהים, חברת ה. ט אשיב, במסגרתו קופר הגיע להסכמה עם אר-טיקם, כי המכונה תימכר לצורך כיסוי התיקון, כאשר קופר סייע באופן פעיל במכירת המכונה (להלן הסכמת קופר).
עוד הוסיפה וורלד מרקט, כי בהינתן שבאותו מועד יכולתו הכלכלית של קופר הייתה מוגבלת, שכן הוא נקלע להליכי פשיטת רגל וניתן צו לכינוס נכסיו (הליכים שלאחר מכן בוטלו), הרי שלא היה באפשרותו לפרוע את החוב, לא בזמן שהוקצב במכתב ולא בכלל. לטענת וורלד מרקט, לאור התנהלות קופר שתוארה לעיל, נהיר כי קופר זנח את הבעלות במכונה בהתנהגותו וממילא לא היה ביכולתו לשלם עבור תיקונה, וזו הסיבה שהסכים למכור אותה לצורך כיסוי החוב.

תחולת תקנת השוק- כאמור, עיקר טענת וורלד מרקט היא שרכשה את המכונה בתנאי תקנת השוק ולכן זכותה עדיפה. אציין שטענתה בעניין זה יצאה מנקודת הנחה שאר-טיקם הייתה רשאית למכור את המכונה, כפי שיפורט להלן.

תמורה- לטענת וורלד מרקט, בהתאם להלכה שנקבע בפס"ד עטיה, היא לא נדרשת להוכיח את תשלום מלוא התמורה, עם זאת, לטענתה הוכח מעל לכל ספק כי היא שילמה את מלוא התמורה עבור המכונה לאר-טיקם. לטענתה אף הוכח כי אר-טיקם היא זו שהוציאה את כל ההוצאות עבור תיקון המכונה לאחר שנשרפה (נספח 16 לכתב ההגנה מטעמה ומטעם רון טל בתביעה של לאורקס וביוגרין).
לטענת וורלד מרקט, משלא הוכח כי לאורקס וביוגרין שילמו דבר על תיקון המכונה, ומשהוכח כי המכונה הועברה לאר-טיקם כשהיא שרופה לחלוטין, ונמכרה לוורלד מרקט כשהיא משופצת ומתוקנת, המסקנה הברורה היא כי מלוא עלות השיפוץ שולמה על ידי אר-טיקם.

שווי המכונה- לטענת וורלד מרקט, שווי המכונה במועד בו נרכשה על ידה היה סך של 300,000 ₪ זאת, בין היתר, בהתאם לחוו"ד השמאי שהיא צירפה; בהתאם לסכום בו לאורקס רכשה את המכונה שנתיים לפני כן בסך של 300,000 ₪ (ללא מע"מ) ועוד.
לטענת וורלד מרקט עצם העובדה שהיא רכשה את המכונה בשווי שוק מחזקת את המסקנה שעסקינן בעסקת מכר בתנאי שוק.

עיסוק אר-טיקם והאם המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל-את טענתה כי תנאי זה מתקיים ביססה וורלד מרקט על הדברים הבאים:
תמצית מרשם החברות של אר-טיקם, שם רואים כי החברה ביצעה שעבודים של ציוד מכני (לרבות מגרסות, מחפרים, יעה ואף נפה), דבר המלמד כי עסקה בציוד מכני.
בסעיף 3.1 לכתב ההגנה של אר-טיקם נכתב בין היתר כי היא עוסקת ב"ייבוא ציוד כבד בתחום הגריסה, הניפוי והמחזור...".
רון טל ציין בפני בית המשפט בישיבת יום 29/11/15 כי : "...חברת אר-טיקם זו חברה שכל עיסוקה היה ייבוא של ציוד כבד כמו נפות ומגרסות, אז לבוא ולומר שזה לא עיסוקה, זה לא הגיוני" (עמ' 6 לפרוטוקול שורות 2-3).
לכתב ההגנה של רון טל צורף כנספח 4 תצהיר של אל''מ יוסף לחמני, שהצהיר בסעיף 6, כי רון טל "עוסק בייבוא ציוד לתחום" (כשהכוונה לתחום המיחזור).
לכתב ההגנה של רון טל צורף כנספח 7 תצהיר של מוחמד חליל אדעיס, לפיו רכש מרון טל (הבעלים של אר-טיקם) ציוד מכני כבד.
לאורקס וביוגרין בסיכומיהן אינן מתנגדות לקביעה כי אר-טיקם עוסקת בייבוא של ציוד כבד, כולל נפות ומגרסות, אלא טוענות להבדל בין עסקיו של יבואן לבין עסקיו של מוכר ציוד כבד משומש מהשוק המקומי (סעיפים 38-44 לסיכומיהן).
בכתב התביעה שהגישו לאורקס וביוגרין, הן טענו (בסעיף 51) כי נעשו ניסיונות דרך צד שלישי לרכוש את הנפה מאר-טיקם.
לאורקס וביוגרין גם צירפו תמליל שיחה בין קופר ובין רון טל, בו נושא השיחה היה שיפוץ/ שחזור ציוד כבד של מכונות על ידי אר-טיקם.

באשר לשאלה האם הוכח כי המכירה של הנפה נעשתה במהלך העסקים הרגיל של אר-טיקם- טענה וורלד מרקט כי "אין שום ראיה לסתור שמכירת המכונה נעשתה במהלך העסקים הרגיל, ובנסיבות בהן לאורקס מודה שאר- טיקם עוסקת בייבוא של ציוד כבד, הרי שיש לקבוע שהמכירה בוצעה במהלך העסקים הרגיל" (סעיף 194 לסיכומים). עוד טענה כי אף לאורקס וביו גרין הודו בסעיף 16 לכתב ההגנה כי רון טל פעל לביצוע עסקאות ביחס לנפה באמצעות החברות שבבעלותו, אר-טיקם והגורסים. היינו, חברות אלה עוסקות במכירת ציוד דוגמת הנפה.
בעניין זה ציינה וורלד מרקט כי היא זימנה לעדות את יוסף לחמי ומוחמד חליל אדעיס, שהצהירו כי אר-טיקם עסקה בייבוא של ציוד כבד, אך אלו לא הגיעו לעדות. משכך, לטענתה לא נסתרו תצהירים של אלו.
לטענתה אין לייחס משקל רב לכך שאר- טיקם נרשמה כחברה ל"ניהול וייעוץ השקעות" ובכל מקרה אין שמה מעיד על עיסוקה.

החזקת המכונה- לטענת וורלד מרקט הדברים הבאים מוכיחים כי היא החזיקה במכונה: היא התקינה איתורן; המכונה שועבדה לטובת בנק הפועלים; היא הזמינה חוות דעת של שמאי שבדק את המכונה כאשר היא היתה בחזקתה; הדבר עולה אף מהסכם וורלד- ירוק.

תום לב- לטענת וורלד מרקט המכונה נרכשה על ידה בתום לב, כאשר בטרם הרכישה יבגני ביצע פועלות שונות: בדיקת רישום במשרד הרישוי, כאשר נמצא שאין רושמים מכונות מסוג זה. לכן בהסכם שבין וורלד מרקט לאר-טיקם הוכנס, לשם הזהירות בלבד, סעיף השיפוי (עליו בהמשך), ואין בו בכדי לפגום בתום ליבה של וורלד מרקט ברכישת הנפה מאר-טיקם. כן נטען כי נעשתה בדיקה ברשם המשכונות בטרם הרכישה, וכל יתר הפעולות אותן דרש הבנק לצורך רישום השיעבוד, ורישום כאמור נעשו.
עוד טענה וורלד מרקט כי אר-טיקם הציגה בפניה מצג כי היא בעלת הנפה, וכל ההסכם התבסס על המצג שאר-טיקם היא בעלת הנפה. לטענתה אין זה סביר כי היא תחתום על הסכם לרכישת הנפה בסכום של 300,000 ₪ בצירוף מע"מ, עם חברה שלא הציגה עצמה ונחזית להיות הבעלים של הנפה.
לא סביר שהן הבנק המשעבד והן חברת הביטוח שביטחה הנפה, עשו כן מבלי שנעשו כל הבדיקות הנדרשות לבעלות.

לחילופין טענה וורלד מרקט, כי ככל שיידחו טענותיה, יש לקבוע כי על הנתבעות לשלם לה את מחיר מלוא עלות שיפוץ המכונה, בסך של 435,838 ₪.
לחילופי חילופין, טענה כי ככל שיימצא שכפות המאזניים מעויינות יש לקבוע כי הבעלות במכונה תהא של התובעת ולאורקס, בחלקים שווים.

טענות לאורקס וביוגרין
באשר לטענות המקדמיות שהעלתה התובעת, טענו הנתבעות כי יש לדחותן.
באשר לאי הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעות, נטען כי תצהיר מטעמן הוגש במסגרת בקשתן לביטול הליך כינוס שהתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע, ולאחר שהדיון הועבר לבית משפט זה, הוצהר על ידן כי הן מבקשות להסתמך על תצהיר זה במסגרת ההליך. לטענת הנתבעות, פסק הדין בערעור לא ביטל את ההסכמה הדיונית אליה הגיעו הצדדים "באופן המאיין גם את ההסכמה שבית המשפט יכול להסתמך על החומר שהונח במסגרת כתבי הטענות" (פסקה 30 בסיכומים). כן נטען, כי משהגישו התובעות תביעה לסעד הצהרתי, לפיו ייקבע כי הן הבעלים במכונה, נטל ההוכחה הוטל לפתחן, כך שממילא אין בהעדר תצהיר מטעם הנתבעות כדי להוכיח את הבעלות שלהן במכונה.

באשר לטענת התובעת כי הנתבעות התעלמו מהבקשה לזמן לעדות את מנהלה של לאורקס, טענו הנתבעות כי דין הטענה להידחות. לטענתן, התובעת לא יכולה לכפות על הנתבעות להגיש ראיות או להעיד עדים, והתובעות יכלו לנקוט בהליכים שונים על מנת לזמן את העד (צו זימון, צו הבאה) אך הן לא עשו כן.

באשר לטענה בדבר העדר מעמד לביוגרין, טענו הנתבעות כי לאורקס החליטה בראשית ההליכים כי מר קופר ייצג את האינטרסים שלה נאמנה יחד עם בא כוחה, כאשר הנתבעות עשו כל שביכולתן למזער את הטרחה וההוצאות סביב ההליך שאליו נגררו- זוהי הסיבה שהנתבעות ביקשו להסתמך על כתב ההגנה שהוגש על ידן במסגרת ההליך הראשון, על הסיכומים שהוגשו בהליך הראשון, לא ביקשו להגיש תצהירי עדות ראשית וכיו"ב. משכך, אין לתובעות כל זכות להלין על כך.

באשר לטענותיה הכלליות של התובעת בעניין נטל ההוכחה, ובפרט טענת ההודאה והדחה שהעלתה התובעת, טענו הנתבעות כי יש לדחותן. כאמור, לטענת הנתבעות, משהגישו התובעות תביעה לסעד הצהרתי, נטל ההוכחה הוטל לפתחן, ונטל זה לא ניתן לבסס על גרסאות, שהועלו לאורך השנים, במסגרת ההליכים, כגון: כתב הגנה של רון טל, נספחים לכתב ההגנה שלו, זאת כאשר כתב ההגנה הוגש בתביעת לאורקס, תביעה שנמחקה.
לטענת הנתבעות התובעת לא הציגה ראיה אחת כי רכשה את הבעלות במכונה, לא הוצגה כל ראיה לתשלום התמורה לאר-טיקם, וזאת על אף שניתנה לה ההזדמנות לנהל את התיק מחדש ולבצע "מקצה שיפורים".
משכך נהיר כי התובעת לא הוכיחה רכישה בתנאי תקנת השוק.

באשר לטענה כי עסקינן במיטלטלין מחוברים, טענו הנתבעות כי הטענה הועלתה לראשונה רק בכתב סיכומיה של התובעת בהליך זה, ועל כן היא בבחינת הרחבת חזית אסורה. גם לגוף הטענה, המדובר בטענה שלא הוכחה כלל, שכן לא הוכח מה היה מצב המכונה במועד בו נמסרה לתיקון, לא הוצגה שומה בעניין זה, לא הוכח בפועל מה היה התיקון שבוצע, ולא הוכח מה שולם עבור התיקון ומי שילם עבורו. כך שלא הוכחה הטענה למיטלטלין טפל ועיקר ויש לדחותה.

כן נטען, כי יש לדחות את הטענה לעיכבון שביושר שכן לאר-טיקם לא הייתה כל זכות שבדין למכור מכונה שלא בבעלותה, שכן היא לא הייתה נותנת השירות- דהיינו המוסך שביצע את התיקון- אלא שהיא הייתה מתווכת בלבד, בין המוסך לבין לאורקס, הבעלים של המכונה.
לטענת הנתבעות, תנאי לקיומה של זכות עיכבון היא החזקה שבפועל, ותנאי זה לא התקיים. בעניין זה נטען כי המכונה מעולם לא הייתה בחזקת אר-טיקם אלא שהיא הייתה במוסך ביאטה ולאחר מכן עברה לחסוני.
לטענת הנתבעות, לאור דברים אלו הרי משלא הוכחה זכות אר-טיקם למכור את המכונה.
על כך יש להוסיף כי אר-טיקם לא רק טענה לזכות עיכבון אלא שהיא בפועל חילטה את המכונה, והעבירה אותה לצד שלישי לצורך כיסוי חוב (כפי שיפורט בהמשך).

לטענת הנתבעות מעולם לא הוסכם על ידי קופר כי אר-טיקם תמכור את המכונה, לא בפגישה בקיסריה ולא בכלל. לטענתן, בפגישה בקיסריה, שכאמור הייתה ביום 30.1.14 הוסכם שקופר יעביר לרון טל סך של 100,000 ₪ תוך מספר ימים, וזאת בתנאי שהמכונה תהיה תקינה ומוכנה לשימוש. נטען כי קופר סירב להעביר את התשלום משום שהמכונה לא הייתה תקינה, והוא ביקש לבדוק את המכונה טרם לכן. פחות מחודש לאחר מכן נשלח אל קופר וביו גרין מכתב ההתראה השני, ביום 27.2.14, ומספר ימים לאחר מכן, לכאורה נמכרה המכונה לוורלד מרקט, ביום 10.3.14. דהיינו, אר-טיקם שלחה מכתב בו הוא מודיעה על כוונתה למכור את המכונה, ופחות משבועיים לאחר מכן המכונה נמכרה. לטענת הנתבעות, לאור סדרם הכרונולוגי של העניינים, נהיר כי אין עסקינן בעיכבון שבדין, אלא חילוט בכוח, אשר מעולם לא ניתנה לו הסכמה.

זאת ועוד: לטענת הנתבעות המכונה מעולם לא נמכרה לוורלד מרקט, ובהסכם שהוצג אין ולו כלום. הנתבעות הפנו להודעות דוא"ל שהוחלפו בין קופר לרון טל ביום 23.3.14- דהיינו לאחר המכירה הנטענת- במסגרתו ציין רון טל כך:
"במידה וביכולתך לשלם לי את כלל עלות השיפוץ נא עדכן. אעביר לך חשבון סופי והמכונה תעבור לרשותך" (נספח 17 לכתב התביעה של לאורקס).
לטענת הנתבעות לאור דברים אלו של רון טל בעצמו, הרי שיש לקבוע כי הסכם למכירת המכונה מעולם לא נכרת בין רון טל לתובעת.
בעניין זה הוסיפו וטענו הנתבעות, כי התובעת הסתירה מבית משפט זה את העובדה שהגישה תביעת חוב למנהל המיוחד שמונה לאר-טיקם (לאחר שנקלעה להליכי פירוק), במסגרתה טענה כי אר-טיקם העבירה לה את המכונה, לצורך כיסוי חוב כספי.
לטענת הנתבעות, התובעת לא יכולה לטעון מחד גיסא, כי רכשה את המכונה בתנאי תקנת השוק ושילמה תמורה מלאה עבורה, ומאידך גיסא, לטעון בהליך אחר, כי המכונה ניתנה לה על חשבון חוב קיים.

תקנת השוק, לטענת הנתבעות התובעות לא הוכיחו רכיב אחד בעניין זה.
עיסוק אר-טיקם, לטענת הנתבעות אר-טיקם היתה "לכל היותר סוחרת במכונות מסוגה של המכונה נשוא התביעה, ומעולם לא נטען כי אר-טיקם הנה גם מוסך לתיקון מכונות, להיפך נטען כי המכונה תוקנה אצל צד ג', שהוא המוסך" (סעיף 13 בסיכומים). לטענתן, אף אם נקבל את הצהרתו של רון טל כי אר-טיקם הייתה חברה שכל עיסוקה היה ייבוא ציוד כבד, בענייננו העסקה הייתה מכירת נפה משומשת, לא ייבוא של ציוד כבד. לטענתן מדובר בהבחנה מהותית, שכן עיסוק למכירת ציוד כבד משומש שונה לחלוטין מייבוא של ציוד כזה.
לטענת הנתבעות, תנאי לקיומה של זכות עיכבון היא החזקה שבפועל, ותנאי זה לא התקיים. בעניין זה נטען כי המכונה מעולם לא הייתה בחזקת אר-טיקם אלא שהיא הייתה במוסך ביאטה ולאחר מכן עברה לחסוני.

לטענת הנתבעות, לאור דברים אלו לא הוכח שעיסוק אר-טיקם היה תיקון מכונות או מכירתן, בפועל המכונה נמסרה לצורך כיסוי חוב, ועל כן ברור שאף לא התקיים התנאי כי המכירה נעשתה במהלך העסקים הרגיל .

תמורה- בנוסף לאמור לעיל, טענו הנתבעות, כי לא הוכח מה הייתה התמורה ששולמה בפועל עבור התיקון למוסך ולחסוני, מה גם שלא הוכח כי שולמה התמורה בסכום הנטען של 300,000 ₪ מוורלד מרקט לאר-טיקם: לא הוצגו אסמכתאות בנקאיות; לא צורפה כרטסת הנהלת חשבונות; לא צורף טופס רכוש קבוע; ולא קבלות.
על כך יש להוסיף, טענו הנתבעות, כי אף שווי המכונה מעולם לא הוכח, כך שממילא לא ניתן לדעת האם וורלד מרקט רכשה את המכונה במחיר שוק. לעניין שווי המכונה הצביעו הנתבעות על כך שהתובעות הציגו מספר גרסאות סותרות בעניין זה:
בהסכם וורלד מרקט- אר-טיקם, התמורה הייתה בסך של 300,000 ₪ לא כולל מע"מ;
בפוליסת ביטוח בוטחה המכונה בערך של 1,050,000 ₪;
טענת וורלד מרקט כי עלות התיקון הייתה בסך של כ- 500,000 ₪ לא מתיישבת עם האמור בהסכם וורלד מרקט- ירוק, שנכרת כאמור לאחר התיקון, בו נקבעה התמורה על סך של 360,000 ₪, לא כולל מע"מ;
בבקשה למינוי כונס נכסים זמני שהוגשה מטעם התובעות בבית משפט בבאר שבע נטען כי שווי המכונה הוא סך של 424,800 ₪ (לבקשה צורף תצהיר של מר אילן מחלוף מנהל בתובעת);

מעבר לדברים אלו, בהסכם וורלד מרקט- אר-טיקם צוין כי התמורה תשולם במזומן מול הוצאת חשבונית. גרסאות התובעות ורון טל בעניין זה היו תחילה שהתמורה אכן שולמה במזומן, אך לאחר מכן גרסאותיהם שונו ונטען כי וורלד מרקט העבירה את התמורה לאר-טיקם בארבע המחאות. לאחר מכן נטען שהתמורה שולמה הן על ידי וורלד מרקט והן על ידי ירוק, אך בסופו של יום, לא הוכח כי וורלד מרקט שילמה לאר-טיקם תמורה עבור המכונה.

החזקה- לטענת הנתבעות המכונה מעולם לא הועברה לחזקת התובעות, שכן היא הייתה בחזקתו של מוסא חסוני, ומשם עברה לנתבעות. טענת התובעות כי המכונה הייתה בחזקתן לתקופה מסוימת באתר עבודה, בטרם הועברה לחסוני לצורך תיקונה, לא נתמכה בראיות.
על כך יש להוסיף כי ביום 28.5.14 הגיש קופר תלונה במשטרת מסובים נגד רון טל בגין גניבת המכונה, ונעשה סיור לאיתור המכונה בדימונה, כך שברור שהתובעת לא החזיקה במכונה במועד כריתת שני ההסכמים, הן עם אר-טיקם והן עם ירוק.

תום לב- לטענת הנתבעות, לאור כל האמור לעיל, ברור כי הן התובעות והן רון טל אינם תמי לב. התובעות כרתו הסכמים והצהירו בהם הצהרות שקריות, בעיקר אך לא רק, לעניין התמורה וההחזקה, כאשר אר-טיקם מעולם לא מכרה לוורלד מרקט את המכונה.
התובעות הסתירו בתביעתן כי עת בוצעה העסקה היה לרון טל חוב כלפי וורלד מרקט, והתברר בשלב הראיות הנוכחי, כי חלק מהתמורה לא היה אמור להיות משולם כלל לאר-טיקם אלא לספקים של ארטיקם, כאשר לא ברור מה הסכום ששולם לספקים, מה הסכום ששולם לאר-טיקם, וממילא לא הוכח שהועבר תשלום כזה או אחר לאר-טיקם.
לאור דברים אלה, נהיר כי העסקה לרכישת המכונה על ידי וורלד מרקט לא נעשתה בתום לב, ותקנת השוק לא חלה בענייננו.

באשר לטענה החלופית, לפיה על הנתבעות לשלם להם את מחיר מלוא עלות שיפוץ המכונה, בסך של 435,838 ₪, נטען כי יש לדחותה שכן לתובעת אין כל זכות שבדין להיכנס לנעליה של אר-טיקם, חברה בפירוק, ולדרוש סכומים ששולמו על ידה, לכאורה.

דיון והכרעה
אתחיל בכך שאני דוחה את טענותיה המקדמיות של וורלד מרקט בעניין אי הגשת תצהיר עדות ראשית ואי זימון עד. לאורקס וביו גרין ביקשו להסתמך על המסמכים שהוגשו בהליך הקודם, וזכותן לעשות כן. ככל שרצתה לזמן התובעת לעדות מי מטעמה, מספר דרכים היו פתוחות בפניה

באשר לטענה בדבר העדר מעמד לביו גרין, דינה להידחות.
אכן ביוגרין שכרה את המכונה, וכלל לא הוכח ששכירות שכזו עדיין קיימת. עם זאת, עיון בכתב התביעה של לאורקס, העלה טענות רבות שככל הנראה באו מפיו של זיו קופר, שנטען ששילם עבור התיקון סך של כ- 200,000 ₪, והוא חיפש את המכונה באזורים כגון חירייה, דימונה ורהט והגיש תלונות במשטרה על מנת לאתר את המכונה ועוד.
סבורני, כי לא יכולה להיות מחלוקת של ממש כי קופר הוא איש מפתח בתביעה זו, מה גם שחלק מטענותיה של התובעת בדבר זכותה במכונה, נשענו על הסכמתו של קופר למכירתה.

יש אף לדחות את הטענה בדבר הודאה והדחה מטעם התובעת, ואני מקבלת את טענת הנתבעות בעניין זה. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי של התובעות, והטענה הנ"ל של לאורקס לעניין החוב, הועלתה במסגרת כתב התביעה שהוגש מטעם לאורקס וביו גרין, תביעה שנמחקה.

זכותה של אר-טיקם למכור את המכונה
כאמור, אחת הטענות העיקריות של התובעות היא כי אר-טיקם הייתה זכאית למכור לה את המכונה, דין הטענה להידחות.
אקדים אחרית לראשית, ואומר כבר עתה שלאחר שעיינתי עיין היטב בכל הנספחים שהוגשו בתיק זה מתחילתו, וכן לאחר ששמעתי את עדויות קופר ורון טל, נחה דעתי כי עסקת מכר בין וורלד מרקט ואר-טיקם לא הוכחה, ומקל וחומר לא בתנאי תקנת השוק. למסקנה זו הגעתי לאור הדברים שיפורטו עוד בהמשך, וכעת אבחן האם לאר-טיקם הייתה זכות שבדין למכור את הנפה, בין אם לאור הסכמת קופר למכירת הנפה תמורת התיקון, ובין אם מכוח זכות עיכבון (הכוונה למכירת הנפה לשם החזר עלות התיקון).

בטרם אדרש לגופן של הטענות, אביא להלן את סדר העניינים הכרונולוגי:
ביום 30.6.13 ניתנה בכתב "הצעה לשיפוץ מכונות שרופות" מאת אר-טיקם לביו גרין וזיו קופר, על סך 451,500 ₪ ובתוספת מע"מ סך של 516,300 ש"ח (נספח 8 לכתב ההגנה של רון טל להלן הצעת המחיר הראשונה), אשר כללה שתי מכונות: האחת, מכונת הנפה נשוא הדיון, מחיר משוער לתיקון סך של 310,000 ₪; השנייה, HAMMEL, מחיר משוער לתיקון 120,000 ₪. כן צוין כי "עמלת ניהול השיפוץ" היא בשיעור 5%, ולפי אותו חישוב סך של 21,500 ₪.
עוד צוין שם כי תנאיי התשלום הם כלהלן: "100,000 ₪ מקדמה שאר התשלום בהתאם להתקדמות העבודה".
תחת התנאים הכלליים נרשם כך:
"המחיר הינו מחיר משוער בלבד ועלות השיפוץ הסופית תיקבע על פי העלויות בפועל;
כל מחירי השיפוץ הינם נטו- עלות למשפץ, ומעליהם תתקבל עמלת תיאום השיפוץ;
הציוד ישוחרר ללוקח עם השלמת השיפוץ והתשלום עבורו;
תינתן ללקוח אחריות של חודש על כל המכלולים שישופצו".

ביום 2.11.13 ניתנה לקופר ולביו גרין הצעת מחיר מעודכנת לשיפוץ הציוד, על סך של 454,100 ₪ , ובתוספת מע"מ סך של 535,838 ₪ ( הצעת המחיר השנייה) כאשר תיקון הנפה היה בסך של 320,600 ₪ (לא כולל מע"מ) (נספח 14 לתביעת לאורקס). בהצעת המחיר נרשם בכתב ידו של רון טל כי שולם על ידו סך של 319,380 ₪ בגין התיקון- סך של 94,380 ₪ "שולם לספקים", לא פורט אילו ספקים, וסך של 225,000 ₪ "שולם למסגר". כן נרשם כי שולם לרון טל סך של 100,000 ₪ עבור מסגר, והיתרה לתשלום היא 219,380 ₪ (לא צוין האם כולל מע"מ). לפי הצעת המחיר השנייה, עמלת "טיפול במכונות" כפי שהוגדרה שם, הייתה בסך של 10,000 ₪.

כאמור, בינואר 2014 נשלח אל קופר מכתב ההתראה הראשון, בו צוין כי החוב לאר-טיקם הוא בסך 543,000 ₪ (כולל מע"מ), בעקבותיו התקיימה ביום 30.1.14 הפגישה בקיסריה בין קופר לרון טל.
כחודש לאחר מכן, ביום 27.2.14, נשלח מכתב ההתראה השני, מאת ב"כ אר-טיקם אל קופר.

ביום 10.3.14 נחתם וורלד מרקט- אר-טיקם.

ביום 18.3.14 בודק השמאי, מר משה פסו, את הנפה ברהט, לצורך מתן חוות דעת, שהוצאה ביום 7.4.14.
ביום 23.3.14, דהיינו, לאחר שהמכונה לכאורה כבר נמכרה לוורלד מרקט, נערכה התכתבות בין רון טל לקופר, במסגרתה נשלחה הודעת דוא"ל מקופר אל רון טל, בה רשם קופר לרון טל, בין היתר, את הדברים הבאים:
"לפי ההבנות שהגענו אליהם, אמור היית לסיים את שיפוצה של המכונה ולהביאה למצב עבודה.
ובכן כספך, כפי שסיכמנו בפגישתנו האחרונה- מוכן, אנא קרא לי לבדוק את מצב המכונה ובמידה והיא מוכנה לעבודה נוכל להמשיך לפי ההבנות שהגשנו ביננו בפגישה בקיסריה" (נספח 17 לתביעת לאורקס).
בתשובה, רשם רון טל לקופר כך:
"לא עמדת בסיכום מקיסריה ונעלמת ללא זכר אחרי עשרות הבטחות שנתגלו ריקות.
הינך טוען טענות שקריות וההבנות מקיסריה שהיו נכונות למועדן אינן רלוונטיות יותר.
במידה וביכולתך לשלם את כלל עלות השיפוץ נא עדכן. אעביר לך חשבון סופי והמכונה תעבור לרשותך".

ביום 14.5.14 הותקן מכשיר איתורן במכונה (ראו נספח כ"ה לתצהיר יבגני).

25.5.14- 28.5.14 קופר הגיש תלונה במשטרת מסובים כנגד רון טל וטען כי גנב את הנפה, והנפה מאותרת על ידו יחד עם המשטרה (נספחים 20- 21 לתביעת לאורקס).
[במאמר מוסגר אעיר כי מהנספחים עלה שביום 25.5.14 נערך סיור של השוטר יורם אדבקר לצורך איתור הנפה (נספח 20 לתביעת לאורקס) וכי התלונה במשטרה הוגשה ביום 28.5.14. עם זאת לא הוגשו מסמכים מהם ניתן ללמוד כי הנפה הוזזה ממקומה לאחר שהיא אותרה על ידי קופר].

ביום 9.6.14 הוצאה פוליסת ביטוח למכונה, על שם וורלד מרקט.

ביום 23.6.14 ממונה לחברת אר טיקם מפרק זמני בבית משפט מחוזי מרכז (במסגרת פר"ק 41437-06-14, ראו נספח 12א לתצהיר יבגני).

ביום 3.7.14 נערך הסכם וורלד מרקט ירוק.

ביום 10.7.14 ניתנת הצעת מחיר על ידי חסוני לתיקון המכונה (הודעת המסרון, נספח 5 לתצהיר יבגני).

ביום 17.7.14 נשלח מכתב מאת זיו קופר אל משטרת רהט, קצין חקירות ראשי, מר שי מלול, בו צוין בין היתר כי המכונה נגנבה על ידי רון טל, והיא נמסרה למר מוסא חסוני לצורך תיקונה, וכי המכונה בבעלות לאורקס (נספח 19 לתביעת לאורקס להלן יכונה מכתב קופר אל מלול). על מכתב זה עוד ארחיב בהמשך.

שבוע לאחר מכן, ביום 23.7.14 הוגשה תביעת לאורקס.
ביום 7.10.14 הוגשה תביעת וורלד מרקט.
ביום 12.5.15 הגישה וורלד מרקט תביעת חוב למפרק הזמני שמונה לאר טיקם.
ביום 31.5.15 אוחדו התביעות בבית משפט זה.
ביום 3.2.16 מתקבלת, על תנאי, תביעת החוב שהגישה התובעת נגד אר טיקם.
חודש לאחר מכן, ביום 13.3.16 ניתן על ידי פסק הדין הראשון.

עד כאן רצף האירועים הכרונולוגי, הרלוונטי כעת, כפי שעלה מהנספחים בכתב שצורפו במסגרת כל ההליכים.
אזכיר, כי טענת וורלד מרקט הייתה, כי בחודש 5/2014 נוהל מו"מ, יחד עם קופר ואיברהים, למכירת המכונה לצורך כיסוי החוב.
כאן המקום לציין, כי הטענה לקיום מו"מ בחודש 5/2014 היא טענה שהועלתה רק בהליכים האחרונים, כאשר במסגרת כתב התביעה המתוקן שהגישה וורלד מרקט בהליך הראשון- שכאמור הוגש נגד חסוני- היא טענה כי אין לה "כל קשר" לאר-טיקם (סעיף 27). כן היא טענה שם, כך: "בירור שערכה התובעת העלה בימים האחרונים כי נתבעת 3 [ביוגרין] מכרה לנתבעת 4 [אר-טיקם] באמצעות נציגה מר קופר את המכונה וכאמור המכונה נמכרה על ידי הנתבעת 4 לתובעת" (סעיף 31).
זו הייתה במלואה הטענה שהועלתה בכתב תביעתה של וורלד מרקט לעניין המשא ומתן שניהל קופר. בסיכומיה, בהליך הראשון, הפנתה התובעת אל כתב ההגנה שהוגש מטעם רון טל ואר-טיקם וביקשה לבסס עליו את טענתה כי ניתנה הסכמת קופר למכירת המכונה (סעיף 61 בסיכומים בהליך הראשון).
רוצה לומר, כי טענת וורלד מרקט כי נוהל משא ומתן בידיעת קופר, היא בפועל, טענה מפי השמועה, ולצורך הוכחתה העידה התובעת את רון טל.

וזוהי גרסת רון טל לעניין המשא ומתן שנוהל למכירת המכונה, בהסכמת קופר, כפי שהוא הצהיר במסגרת ההליך הראשון:
" אני הגעתי לאסוף את המכונה השרופה מאתר " חירייה", קיבלתי את האישור לאסוף אותה מאדון זיו קופר שהגדיר עצמו כבעלים של חב' ביוגרין.
אני לקחתי מאתר העבודה בחירייה של מכונות שהיו שרופות כליל, שתיהן הלכו לאותו אתר ליד חברון ושופצו. הסיבה ששלחתי אותן לאותו אתר מכיוון שזה המקום היחיד שהצלחתי להגיע אליו של שיפוץ בעלות של פחות ממיליון שקלים לשתי המכונות. המגרסה שופצה ראשונה כי השיפוץ שלה היה פשוט יותר והיא הועברה בחזרה לחזקתו של זיו קופר. עלות השיפוץ של אלף שקלים. המגרסה היה 117 אלף שקלים. כלומר הכסף ששולם עבור השיפוץ הוא פחות מהכסף ששולם עבור המכונה שחזרה אליו והוא עובד איתה יותר משנתיים. על המכונה נשוא התיק לא שולם מאומה.
תיקנו את המכונה והייתה התנהלות רבה תוך כדי הליך השיפוץ מול זיו קופר כיוון שלי, מנהל אר-טיקם, לא היה אינטרס או מה לעשות עם המכונה או רצון להשקיע בה כספים נוספים כדי להשלים את השיפוץ בלי לקבל עליה תשלום. לאחר תקופה ארוכה של התחמקויות והיעלמויות ומכתבים שהוצאתי והבנה שאדון זיו קופר לא ישלם את השיפוץ, השלמתי את השיפוץ ושוחחתי איתו וסיכמתי איתו שאני אשלים את השיפוץ או שהוא ישלם לי ואם הוא לא ישלם לי, תהיה לי הזכות למכור אותה והסכום שיתקבל הוא עבור כיסוי הוצאות השיפוץ של שתי המכונות ועבור הייעוץ שעשיתי לו. מאותה שיחה נעלם זיו קופר עד שהוא חזר עם אדם בשם איברהים מחב' ה.ט. לא זוכר את השם המלא, הם הציעו לי במו"מ לקנות את המכונה תמורת 300 אלף שקלים. המו"מ לא הבשיל וכשל בגלל שהם לא הסכימו לשלם לי מזומן ולא סמכתי עליהם. המכונה נמכרה לתובעת 3 ( וולד מרקט) ששילמה מלוא תמורתה בהמחאות כולל מע"מ ולא שולם תמורתה במזומן כלום, אם זה מה שמנסה עמיתי לטעון, ויצאה מרשותי, היא הייתה אצל מוסא חסוני בתקופת השיפוץ ומשם היא עברה לאתר עבודה של חב' מגנזי שם היה לוולד מרקט פרויקט, העברתי לו את המכונה, עשיתי לו עבודות של הכנסה שלה לעבודה והתנתקתי ממנה. התמורה ששולמה היא 350 אלף שקלים פלוס מע"מ מאת וולד מרקט" (עמ' 4- 5 לפרוט' הדיון מיום 29.11.15).

לגרסתו של רון טל, כפי שהובאה בתצהירו שניתן במסגרת ההליך הראשון, בחודש 6/2013, לאחר שאר-טיקם איתרה מוסך לתיקון המכונה, הועבר הציוד של קופר למסגריית קיסיא, על ידי אר-טיקם. לטענת רון טל, הוסכם בינו לבין קופר כי לאר-טיקם ישולמו דמי ייעוץ עבור השירות, אותם הוא דרש בחודש 7/2013. לטענת רון טל, בחודש 8/2013 לא העביר קופר כספים לאר-טיקם, לא בגין הייעוץ ולא על חשבון התיקון. זאת לאור טענת קופר כי אין ביכולתו כרגע לשלם עבור תיקון המכונה והייעוץ, וביקש כי אר-טיקם תשלם על חשבון התיקון, סך של 125,000 ₪.
טענת רון טל הייתה כי מאז, דהיינו מחודש 8/2013 ועד למועד בו נמכרה המכונה לוורלד מרקט- 3/2014, נעשו פניות רבות אל קופר מצידו, בשם אר-טיקם, הן בעל פה והן בכתב, לצורך תשלום החוב, אך קופר התחמק ממענה ומהתשלום. לטענת רון טל, בחודש 3/2014, לאחר משלוח מכתב ההתראה השני, התנהלה שיחה בינו לבינו קופר, אשר בסיומה הודיע לו קופר, כי אם אר-טיקם תסכים להמשיך ולממן במלואה את עלות תיקון המכונה, וככל שלא יעלה בידו לשלם עבור התיקון בסיומו, תהא אר-טיקם רשאית למכור את המכונה בכדי לכסות את חובות קופר בגין התיקון.
בהתאם לגרסתו של רון טל בהליך הראשון, לאחר שהוא מכר את המכונה לתובעת, פנה אליו קופר בעניין המכונה, ובחודש 5/2014 נוהל משא ומתן כדלהלן:
קופר ביקש לרכוש חזרה את המכונה, באמצעות איברהים, קבלן עבודה עימו עבד קופר. אר-טיקם, שפעלה כ"מתווכת" (והייתה אמור לקבל בתמורה דמי ייעוץ בסך של 20,000 ₪) פנתה לתובעת וביררה האם היא מוכנה למכור את המכונה למר איברהים, וזו השיבה בחיוב, בתנאי כי המכונה תימכר בסך של 350,000 ₪. לטענת רון טל הוא ייצג את התובעת במשא ומתן, שהתנהל עם קופר ואיברהים, אשר בסופו של יום, לא הבשיל להסכם. זאת, כך הטענה, משום שאיברהים הסכים לשלם עבור המכונה סך של 300,000 ₪.

במסגרת דיון ההוכחות העיד רון טל את הדברים הבאים:
"אר-טיקם קיבלה שתי מכונות שרופות לשיפוץ עבור מר קופר. אר-טיקם נתנה למר קופר הצעת מחיר על סך 450 אלף שקל. אר-טיקם שיפצה את שתי המכונות, זה היתה מגרסה ונפה השקיעה סכומי עתק, צורפו חשבונות לתשלום עבור ההוצאות שהוצאתי. קופר לא שילם עבור השיפוץ, הוא קיבל את המגרסה עובדת חזרה לרשותו ועשה בה שימוש. לגבי הנפה פניתי אליו פניות רבות להשלים את התשלום הוא ניסה לגנוב את הנפה מהחצר של המוסך בו שיפצתי אותה וזה נאמר בתצהיר של מר מוחמד אדעיס שנתן תצהיר. הוצאתי מכתב מעו"ד של אר-טיקם שישלם, נפגשתי עם זיו קופר הוא התחייב לשלם והוא לא שילם. הוצאתי מכתב שני מעו"ד בצורה מאוד מסודרת, מהמכתב הזה הוא התעלם. בשיחת טלפון לאחר מכן מר קופר אמר לי שאני יכול ורשאי למכור את המכונה עבור תשלום החוב עבור השיפוץ שברצוני להזכיר שמדובר על שיפוץ שתי מכונות שאחת עובדת אצלו. אמרתי שאם לא ישלם לי אני יכול למכור את המכונה. לקח לי שבועיים עד שמצאתי מישהו שיקנה את המכונה יבגני מכרתי לו אותה בה 300 אלף שקל. כחודשיים לאחר מכן לאחר שזיו קופר לא יצר איתי שום קשר, לאחר חודשיים שלושה חודשים פנה אלי זיו קופר שאל אותי אם המכונה עדיין אצלי, אמר לי שהמצב שלו השתנה, יש לו עבודה באתר חירייה אצל איברהים אבו אמטיר המגרסה ששיפצתי לו כבר עובדת שם והוא לא שילם לי עובדת שם יש לו חוזה ארוך עבור נפה, והוא רוצה לשלם לי עבור התיקון. לפני שחזרתי לייבגני הלכתי לפגישה עם זיו ואיברהים במשרד של איברהים בלוד, זיו פתח ודיבר כמה המצב השתנה, כמה הוא רוצה, כמה יש לו רצון טוב לשלם, אמרתי לו שזה מאוחר מדי ושמכרתי את המכונה אמרתי לו שאם הוא רוצה שאני אפנה אליו אם הוא רוצה למכור לו חזרה את המכונה גם אמרתי לו את שמו. חזרתי ליבגני וקיבלתי ממנו אישור למכור את המכונה הוא ביקש עליה 350 אלף שקל הוא רצה יותר כסף מאשר מכרתי לו" (ראו פרוט' הדיון מיום 4.7.17, שורות 4- 24).

גרסתו זו של רון טל, שלא נתמכה במסמך אחד בכתב, התבררה כלא מדויקת, וזאת בלשון המעטה, בין היתר, לאור הדברים שהתבררו בעדותו של מר איברהים, שתובא להלן.

עדותו של מר איברהים
"ש. את מר קופר מכיר?
ת. כן.
ש. תאשר לי שעבדתם יחד עם מר קופר על מגרסה באתר חירייה?
ת. מר קופר עבד אצלי באתר חירייה במגרסה מסוג גרמני של חברת בליבאנד, זיו עבד אצלי חודש.
ש. תאשר לי שבמאי 2014 ניהלת מו"מ לרכישת הנפה?
ת. כן. מאשר שניהלתי מו"מ עם זיו שנפעיל את הנפה באתר חירייה.
ש. נפגשת במשרד לצורך העניין עם זיו ועם מר עידו רון טל?
ת. זיו לא היה עם עידו ביחד הם לא הגיעו ביחד, זיו היה קבלן משנה אצלי באתר חירייה שהוא היה אמור להביא את הנפה אצלי לאתר לעבודה, לעשות ניפוי לחומר. אחרי שהגיע זיו אלי אמר לי שהנפה נמצאת אצל בחור בשם מוסא ועידו רון טל, הבן של יו"ר חברת החשמל אם אני לא טועה. ואז הגיע אלי אמר לי שהנפה שלו, בדקתי את זה התברר שהנפה הזו לא שייכת לו אלא שייכת לזיו פשוט הם תיקנו לו את הנפה לזיו בתוך השטחים ומגיע להם כסף מזיו.
ש. איך הבנת שהמכונה היא של זיו?
ת. הבעלים שלה הוא זיו.
ש. אמרת שהתברר שהבעלים הוא זיו לפי מה התברר לך?
ת. לפי הטענה של זיו ולפי הטענה של רון טל שאמר שהמכונה אצלו מאחר ומגיע לו תמורה התיקון 100 אלף שקל או 150 אלף שקל לא זוכר את הסכום. אז רון טל הציע לי אותה לרכוש אותה ב 350 אלף שקל ואמרתי לו שאני קונה את הנפה בסכום הזה אבל תביא לי אישור מזיו לגבי הנפה ואז אקנה אותה. אז היה בעיות בניהם זה אומר שזה שלו וזה אומר שזה שלו, מתברר ש20 אנשים טוענים שהנפה שלהם. אז ירדתי מכל העניין הזה" (ראו פרוט' דיון ההוכחות הראשון, עמ' 4- 5).

בהתאם לעדות זו, איברהים דרש מרון טל אישור בכתב מקופר לפיו זה האחרון הסכים למכירת המכונה, ואישור שכזה לא ניתן.
גרסתו של רון טל, כי קופר נתן הסכמה בעל פה למכירת המכונה, ועל בסיס הסכמה זו נמכרה המכונה על ידו, מעבר לכך שלא נתמכה בראיה, היא לא סבירה, ואסביר. הן רון טל והן קופר טענו, ואף העידו, כי עוד בחודש 1/2014 ( הפגישה בקיסריה) לא היו ביניהם כל יחסי אמון, ואף ההיפך הוא הנכון. רון טל טען שהוא מכר את המכונה לתובעת על בסיס הסכמה בעל פה שניתנה בחודש 3/2014, כאשר במועד זה כבר נשלחו שני מכתבים מאת עורך דינה של אר-טיקם. הדעה נותנת כי במצב דברים זה, רון טל או ב"כ של אר-טיקם היו דורשים כי אישורו של קופר יועלה על כתב.
על כל האמור יש להוסיף, כי גרסה זו נסתרה לאור תכתובת הדוא"ל בין קופר לרון טל, שיש בה עדות בכתב כי קופר מבקש לשלם עבור התיקון וברצונו לקבל את המכונה- ואין כל אזכור כי הסכים למכירה, או ציון מצד רון טל כי המכונה כבר נמכרה. גרסתו של קופר, לפיה לאורך כל הדרך הוא דרש לראות את המכונה, בטרם ישלם עבור התיקון, לא נסתרה, וכך הוא העיד בעניין זה:
"[...] הפגישה בקיסריה הייתה פגישה אחרי שאני הבנתי מספר דברים. הפגישה הייתה מגמתית, אני הקלטתי את הפגישה, הנפה נעלמה כששלחנו אותה לשיפוץ ורון טל אני מבין שהוא בקשיים ונמצא לא נמצא ואז הצלחתי לשבת איתו על מנת להקליט את השיחה וכל המגמה שלי הייתה להוציא את הנפה. יכול להיות שבתמליל בכוונה הצעתי לו דברים אחרים כיוון שהייתה פה סחיטה. בימים הרלוונטיים של המקרה הוא הגיש לי חשבון של 500,000 ₪, אני לא קראתי לגמרי את התמליל, בכל מקרה המטרה שלי הייתה לשים יד על הנפה. הבנתי שיש פה עניין של מישהו שצריך אשפוז ואני בבעיה, הנפה לא אצלי והעסק שלי עומד" (עמ' 29- 30 לפרוט' הראשון).

ובהמשך:
"מישהו העלים את הנפה. אם זה היה קורה הוא היה מביא את הנפה, הוא היה שם, היינו מרוויחים כסף, אני רציתי להביא את האדם למצב שיביא את הנפה לאתר מוסכם שתתחיל לעבוד אבל לא שהיא רצה בין כפר ייאטא לפזורה הבדואית. מקומות שאתה לא רוצה להגיע לשם. בוא נניח שהתמלול נעשה שנה או שנה וחצי אחרי שהנפה הלכה לתיקון. מכונה שהשקעתי את רוב כספי בקנייה מול חשבוניות. אני אחראי לכספם של לאורקס שהשקיעו את מיטב כספם לקנות מכונה והמכונה שנה רצה בין כפר ייאטא שהמשטרה והימ"מ לא נכנסים לשם לבין הפזורה הבדואית שאף אחד לא מסתובב שם. תגיד לי שאתה לא הייתי מציע על הצעה בכדי שההזוי הזה יביא את המכונה. אבא שלו אמא שהוא צריך אשפוז" (שם, בעמ' 30 שורות 12- 19).

גרסה זו חזרה על עצמה בהמשך עדותו של קופר.
"ש. הפגישה עם רון טל הייתה בין שני המכתבים?
ת. אני לא זוכר את הזמנים הרלוונטיים מה קדם למה. אני זוכר שבאיזשהו שלב קרו שני דברים ביחד, קיבלתי דרישת סחיטה מרון טל בסכום שהוא פי שלוש מהסכום שנסגר איתו עבור התיקון ודבר שני שהמכונה נעלמה מכפר ייאטא.
ש. מתי הייתה הפגישה, אחרי לפני?
ת. אני מעריך שיש לזה תיעוד. אני לא זוכר לומר לך.
ש. אנחנו נמצאים בסיטואציה שאתה פעמיים יודע שהדרישה עבור המכונה 450,000 ₪ ומצאת את מר מוסטפא סוני ואתה מנהל איתו מו"מ על איזה סכום?
ת. אתה צריך לדייק. יום יומיים אחרי הפגישה בקיסריה מר רון טל דורש שאני אעביר לו 100,000 ₪ במזומן במיידי כאשר אני מבקש ממנו שיביא את הנפה כי אני כבר יודע שהנפה נעלמה, היא כבר לא בכפר ייאטא, רון טל לא מציין את זה בפניי שהנפה לא נמצאת במקום המוסכם עלינו לשפץ אותה, אני יודע שרון טל נמצא בקשיים כספיים ואני בא ואומר לו שהכול בסדר רק בוא נשים את הנפה באיזשהו מקום שנראה אותה בעיניים. אני אומר זאת שבוע לאחר הפגישה בקיסריה בשיחה טלפונית.
ש. כל זה לא כתוב בתצהירך?
ת. אני מפרט עכשיו. אני לא קראתי כרגע את התצהיר, אם זה נמצא אמרתי ואם לא אז לא.
ש. אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה אתה יודע שיש דרישה של 450,000 ש"ח?
ת. סחיטה.
ש. אתה חובר לאדם בשם מוסטפא סוני ומה אתה אומר לו?
ת. רון טל בשלב זה לא עונה לטלפונים, נעלם, זאת אחרי שדרשתי ממנו הוכחה לראות את המכונה. זה אני אומר תחת שבועה לביהמ"ש שאני אמור לומר אמת.
ש. אבל לא בתצהיר?
ת. לא בתצהיר. מכיוון שרון טל נעלם ואין עם מי לדבר אני נזכר שרון טל שלח אותי לחסוני שהוא טען בהתחלה שהוא עבד אצלו שכיר ואחרי כן הוא טען שהוא שותף שלו ואני מודיע למוסטפא חסוני.
ש. איפה כתבת את זה?
ת. זה אני אומר כרגע תחת שבועה. רון טל אמר שהוא שותף שלו שהוא עבד אצלו ועכשיו הוא עושה לו פרויקטים עצמאית.
ש. שותף או עושה לו פרויקטים עצמאית?
ת. תיקון. עושה לו פרויקטים עצמאית. אחרי הפגישה בקיסריה הייתה שיחת טלפון דרישה של עידו לכסף ודרישה שלי לראות שאכן הנפה שם. הנפה בזמנים הרלוונטיים נמצאת מחוץ לקו הירוק.
ש. זה מה שאתה טוען?
ת. לשם הם גררו אותה לשיפוץ. תאר לך מצב שהנפה מחוץ לקו הירוק ורון טל בפשיטת רגל ואני צריך לשלם 100,000 ₪ על נפה שנמצאת מחוץ להישג המשטרה.
ש. נתת את הנפה לרון טל, אתה יודע שהוא דורש כספים שאתה חייב, אתה יודע שאתה צריך לשלם 100,00 ₪ במזומן ועוד 100,000 ₪ נוספים. ?
ת. לא. אני הסברתי לביהמ"ש שהפגישה בתמליל הייתה ביוזמתי והיא לא משקפת שום דבר מקצועי ממה שהיה צריך להיות מקצועית בהסכם ביני לבין רון טל. המטרה הייתה להגיע למצב שניתן לראות את הנפה" (עמ' 31- 32).

הן עדות קופר והן המסמכים הכתובים ( הודעת הדוא"ל; תלונות במשטרה; מכתב לשי מלול ועוד) מעידים כי קופר מעולם לא נתן הסכמתו למכירת המכונה על ידי אר טיקם או רון טל.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את הטענה כי בטרם נמכרה המכונה לתובעת, בחודש 3/2014 ניתנה הסכמת קופר למכירת המכונה, או כי קופר זנח את המכונה. כן אני דוחה את הטענה, כי אף בשלב מאוחר יותר, בחודש 5/2014 ניתנה הסכמת קופר למכירת המכונה.
[במאמר מוסגר אציין כי מעדותו של קופר עלו מספר דברים חשובים לעניין מיקום המכונה, ועל כך אדון בהמשך].
לעניין המשא ומתן שהתנהל בחודש 5/2014, גרסת קופר בתביעת לאורקס הייתה כך:

"בהמשך הדרך, נעשו ניסיונות ומגעים דרך צד שלישי, הקבלן מר איבראהים מחברת ה. ט. אשיב, זכיין שזכה בהפעלת אתר בחירייה והוא בעל אינטרס שהנפה תהיה תקינה ותפעל.

הנתבע מס' 1 [הכוונה לרון טל] הציע למכון לקבל הנ"ל את הנפה בתמורה לסך של 350,000 ₪ כשהנתבע מס' 1 טען באחת השיחות עם מר איבראהים שכבר מכר את הנפה הנ"ל לבחור אחר, בשם יבגני מבאר שבע, חלפן כספים, וכי לכאורה יבגני הנו הבעלים של הנפה. הנתבע מס' 1, ביקש להביא את יבגני לפגישה עם מר איברהים, על מנת שזה ימכור לו את הנפה.

במנותק מהאמור לעיל ביו גרין החלה לתת לאיברהים שירותים שונים ביום 1.5.14.

במסגרת פגישה שהתקיימה, דרש הנתבע מס 1 שמר איברהים יעביר לגוריסים 350,000 ₪ במזומן, ובתמורה יעביר לו את ה"ניירות" לכאורה של הנפה, ואת הנפה עצמה לידי מר איברהים.

הנתבע מס 1 זייף ניירות, ויצר ניירת כפולה לנפה שבבעלות לאורקס, אשר על פי לכאורה הנפה הנה בבעלותו.
בנוסף, הנתבע 1 העלים את מספר השילדה של המכונה, לאחר מכן שינה את מספר השילדה, ובפעם נוספת העלים לגמרי את מספר המכונה.
ביום 28.5.14 הגיש מנהלה של התובעת מס' 2 תלונה במשטרה בגין גניבה" (סעיפים 50- 57 בתביעת לאורקס).

תמיכה לגרסה זו של קופר, מצאתי בעדותו של איברהים, שהעיד כך:
"ש. האם זה נכון שלצורך העניין רון טל אמר לך שהבעלים הם מר יבגני גוסין ?
ת. הוא אמר לי כן.
ש. וניהל מו"מ עם יבגני?
ת. נכון, רציתי להעביר להם תשלום עבור הנפח ועצרתי את התשלום. רציתי להעביר את הכסף לחברה של גוסין.
ש. זיו היה מודע להליכים שמתנהלים?
ת. בהליכים שמתנהלים זיו לא היה מודע כי זיו היה צריך לסגור עם עידו את הסכום של ה 100 אלף שקל אז זיו ירד מזה כי לא היה לו תשלום לשלם.
ש. אז זיו כן היה מודע כי אמרת שזיו היה צריך לקבל חלק וחלק?

משיב לשאלת בית משפט:
ש. מצד אחד אתה אומר שרצית לשלם 350 אלף שקל ועצרת את התשלום כי הבנת שיש מחלוקת הבעיות, אז איך קיבלת (צ"ל ניהלת) מו"מ עם גוסין לשלם לו 350 אלף שקל שאתה יודע שזיו קופר צריך לשלם שיש חוב של 100 אלף שקל.
ת. אני רציתי לעשות סדר ביניהם, גם לשלם את התיקון של הנפה בסך של 100 אלף שקל וגם להחזיר את הנפה לקופר לאחר שמשלמים לעידו את מה שמגיע עבור התיקון" (שם בעמ' 5 לפרוט').

עוד העיד איברהים כי:
"ש. האם אתה יכול לאשר שרון טל ניסה למכור את המכונה הזו גם לאחרים לא רק לך?
ת. כן. אני מאשר.
ש. אתה יכול לנקוב בשמות?
ת. נדמה לי שמכר אותה לאיילון מכלוף. היה מעורב גם קבלן מאזור הצפון שהנפה הזו בעצם התברר שיש לה 5 בעלים מי האוריגינל זה זיו הבעלים. היה בחור בשם מוסא והוא ניהל את מו"מ והוא החביא את הנפה באיזשהו מקום. וגם הוא מכר לי את הנפה והביא אותה לאתר אצלי והוציא אותה, כי אין ניירת אז לא שילמתי.
ש. אתה יכול לאשר לי שלמעשה רון טל היה חייב כסף ליבגני?
ת. כן. רון טל היה חייב לו כסף, יבגני היה צריך לבוא לקחת את הכסף ממני ולשלם לרון טל.
ש. נכון לומר שרון טל ניסה לשלם את החוב שלו ליבגני על ידי זה שהוא לוקח את המכונה ונותן לו אותה?
ת. אני מאשר שלך שהם היו בעסקה ביחד שהוא מגיע לו כסף מרון טל ורון טל רוצה למכור את הנפה כדי לשלם לו את הכסף שמגיע לו. אני חושב שהוצאתי להם שיק וביטלתי אותו.
ש. אם לא היה חוב הזה היה בא רון טל אליך אומר לך קח את המכונה ותן שיק למה צריך את יבגני בדרך?
ת. אני לא עושה עסקים כאלה, זה לא חוקי.
ש. האם אתה מתכוון לא חוקי, לכך שלפי הבנה שלך רון טל לא הבעלים של המכונה?
ת. הוא לא הוכיח שיש לו ניירת בגלל זה לא עשיתי איתו עסקים" ( עמ' 6 לפרוטוקול הדיון מיום 4.7.17).

בחקירה חוזרת, איברהים מסר את הדברים הבאים:
"ש. בעדות שלך אתה אומר אתה קבעת עובדה שרון טל חייב ליבגני כסף?
ת. זה מה שהבנתי משניהם שהם באו אלי למשרד.
ש. האם נכון שרון טל אמר לך שהמכונה נקנתה על ידי יבגני ויבגני נכון לאותו רגע הוא הבעלים ורוצה למכור לך לכן יבגני ניהל איתך מו"מ?
ת. מי שניהל זה רון טל.
ש. אבל אתה אומר שיבגני היה אצלך במשרד?
ת. יבגני היה פעם אחת כאשר בא לסגור את העסקה ולקחת כסף, ביקשתי ניירת על המכונה, רישוי, מספר ייבוא ולא היה להם כלום. את הקוד של המכונה מחקו, וגם את מספר היצרן.
ש. אבל יבגני מנהל איתך מו"מ?
ת. הוא בא לקחת את הכסף כבעלים של הנפה".

מעדותו של איברהים, שיצרה עלי רושם אמין, עלו מספר דברים חשובים לענייננו:
אחד, במועד 5/2014 לא היה לתובעת מסמכים המעידים כי היא הבעלים של המכונה;
שתיים, שהמכונה, בפועל, הועברה לתובעת לצורך כיסוי חוב שהיה קיים לאר-טיקם, ומכאן עולה השאלה האם בכלל שולמה תמורה לאר-טיקם עבור המכונה.
כפי שציינתי לעיל, התובעת הגישה תביעת חוב בהליכי הפירוק של אר-טיקם, ותביעתה התקבלה, אך על תנאי.
בעניין זה אעיר תחילה, כי התובעת לא ציינה בשום שלב בהליך הראשון, כי הגישה תביעת חוב בהליכי הפירוק של אר-טיקם. בהליך זה צורפה רק החלטת המפרק שמונה לאר-טיקם ( נספח 12 א לתצהיר יבגני) ולא תביעת החוב עצמה. לא ברור מה נטען במסגרת תביעת החוב, ואזכיר בעניין זה את הטענה של הנתבעות כי המכונה הועברה לצורך כיסוי חוב קיים.
בהחלטתו ציין המפרק כי הוא בחר לקבל את תביעת החוב באופן חלקי, ועל תנאי וזאת לאור סעיף השיפוי שהוכנס בהסכם אר-טיקם וורלד מרקט שקבע כך:
"המוכר ישפה את הקונה בכל הקשור לכל תביעת בעלות או זכויות מצד ג' על המכונה בעתיד ומתחייב כי במידה ותביעה כזו אי פעם תתקבל ותאושר חוקית ישלם לקונה את מלוא התשלום ששולם על המכונה בתוספת 10% פיצוי".
בהחלטת המפרק צוין כך:
"לטענת הנושה, הוגשה נגדה תביעה בנושא [...], אך זו טרם הבשילה לידי פסק דין.
לאור האמור, הריני מקבל את תביעת החוב, על תנאי, באופן שבו ככל ותתקבל התביעה, תהיה זכאית הנושה לסכום חוב מאושר בסך של 300,000 ₪ בצירוף 30,000 ₪, כפיצוי מוסכם..." (סעיפים 7- 8 בהחלטה).
משלא הוצגה לפניי תביעת החוב, ומשהחלטת המפרק היא על תנאי, ומאחר וממילא אנו בהליך אזרחי אחר, הרי שהחלטת המפרק אין בה משום ראיה בעלת משקל מכריע, בשאלה האם הוכח כי שולמה לאר-טיקם התמורה לפי ההסכם.

הראיות שהציגה התובעת לתשלום התמורה- לצורך הוכחת טענתה כי היא שילמה את מלוא התמורה עבור המכונה לאר-טיקם, צירפה וורלד מרקט לכתב התביעה המקורי הסכם רכישה, העתק חשבונית מס מיום 10.3.14 מאת אר-טיקם על סך של 354,000 ₪; פוליסה לביטוח ציוד מכני הנדסי שהוצאה למכונה; נסח מרשם החברות לפיו רשום שעבוד על המכונה לטובת בנק הפועלים (נספחים 1- 4).
בהליך שלפניי, צירפה וורלד מרקט דו"ח כרטסת הנהלת חשבונות "ודפי חשבון רלוונטיים" כהגדרתה (נספחים 11- 12 לתצהיר יבגני גוסין).

יבגני נחקר ארוכות בעניין התשלום, ואלו היו תשובותיו.
ש. שילמת על המכונה לפני שלקחת אותה?
ת. הוא קיבל את כל השיקים שלי, גם שיקים מזומן וגם שיקים דחויים.
ש. איפה השיקים?
ת. צורפה כרטסת הנהלת חשבונות.
ש. איפה היא צורפה?
ת. נספח 11.
ש. איך קוראים למנהלת החשבונות שהדפיסה את נספח 11?
ת. יש מנהלת חשבונות אחת שעובדת בחברה, קוראים לה טטיאנה.
ש. היא שמקלידה את החומר בהנהלת חשבונות והיא זו שהדפיסה את הכרטיס?
ת. כל מה שיש בהנהלת חשבונות עושה טטיאנה.
ש. אתה קיבלת את הכרטיס הזה מהידיים של טטיאנה?
ת. אני ביקשתי ממנה להדפיס את זה.
ש. לא אתה הדפסת מהמחשב את הכרטיס, זה טטיאנה?
ת. נכון.
ש. מה זה ביטול פקודת יומן?
ת. אם היא עושה טעות ברישום היא עושה ביטול. כנראה היא טעתה ברישום ורשמה פעמיים ובגלל זה היא ביטלה. אני מנחש שהיא רשמה פעמיים את אותה פעולה ואז כשגילתה את זה היא תיקנה.
ש. למה טטיאנה לא נתנה תצהיר שתסביר את הפעולות במקום שתנחש פה?
ת. למה היא צריכה לתת תצהיר? המסמך צורף לצורך הוכחה שהנאפה שולמה.
ש. לא יותר היה פשוט לצרף את דף הבנק?
ת. אני חושב שזה צורף. הוא מראה שהשיקים שולמו ואתה יכול לראות את ההתאמה לבין הכרטסת לדף חשבון הבנק.
ש. לביהמ"ש: איפה הסכומים של השיקים מופיעים, באיזו שורה?
ת. זה נרשם בשורה 11 ג'. בעמודה של החובה זה הסכומים של השיקים.
ש. לביהמ"ש: אם באת ונתת לו מראש חבילה של שיקים לתשלום התמורה של הנאפה. איך אתה מסביר את השוני בסכומים של השיקים? זה לא תשלומים קבועים, פעם יש 7,500 ₪ פעם 3,125 ₪, פעם 8,000 ₪. איך ידעת מראש לתת לו שיקים עם סכומים כאלה שונים.
ת. אני נתתי שיקים על מספרים קבועים עגולים. לא שיקים קטנים כמו שמופיעים בכרטסת. לאחר שהוא קיבל את השיקים הוא חזר ואמר שיש לו בעיה והוא מבקש להוציא במקום חלק מהשיקים שהוא ביקש להחזיר ולשלם לספקים שלו. ברגע שהוא החזיר לי בחזרה אני נותן לו שיקים חדשים על סכומים שונים.
ש. טטיאנה צילמה את השיקים ומתייקת מסודר?
ת. אני מאמין שכן. אני לא יכול לדעת אם צילמה או לא.
ש. איפה השיקים או הצילום של השיקים ואיפה הקבלות שקיבלת מרון טל.
ת. בטוח יש את זה בהנהלת חשבונות כיוון שכשאני הגשתי מסמכים הייתי חייב להוכיח תשלום ולהראות שזה ירד מהחשבון. זה שאני מציג בכרטסת שתואמת לדף החשבון זו הוכחה בשביל להוכיח ששילמתי. בוודאות כל הסכום שולם. זה תואם בין הכרטסת לחשבון הבנק.
ש. יהיה נכון לומר שהכרטסת שהוצגה לביהמ"ש היא לא כל הכרטסת של ההתחשבנות ביניכם לבין אר-טיקם ויש עוד התחשבנות שלא כלולה בכרטסת הזו?
ת. לא. אתה מנסה להביא למסקנות ולשכנע את ביהמ"ש.
ש. הכרטסת כוללת את כל ההתחשבנות עם אר-טיקם.
ת. יש אפשרות להדפיס לפי עסקאות. בשביל לא להיות במצב שאני מרמה מישהו במלואו ולא עשיתי תרגילים וקיצוצים בשביל להראות רק מה שאני רוצה בביהמ"ש.
ש. אני אומר לך שהיו עוד התחשבנויות עם אר-טיקם בנוסף לנפה, גם אחרי?
ת. יש רק לפני עסקת הנפה, אני מתייחס לכרטסת הנהלת החשבונות.
ש. אני מבקש שתתייחס לשאלה שלי?
ת. נושא התחשבנות עם אר-טיקם בכרטסת שמוצגת בביהמ"ש. האם עסקאות נוספות שנעשו עם אר-טיקם התשובה היא כן. השאלה שלך היא האם ההתחשבנות מסתיימת כאן, כן. הכרטסת מתחילה עוד לפני עסקת נפה כי היא ביצעה עבודות עבורנו.
ש. בכרטסת הזו אני רואה מכירת צינורות?
ת. נכון.
ש. אני אומר לך שלמרות מה ששמעתי מקודם אני רואה עסקה בקשר לכלי נוסף אחרי העסקה עם הנפה, במאי 2014 נכון?
ת. נכון. שאלת לגבי כרטסת בשביל זה עניתי לך. היא מראה את סיום ההתחשבנות עם אר-טיקם.
ש. היו עסקאות לפני הנפה והיו אחרי?
ת. אחרי מה שמופיע בכרטסת הזו לא היו עסקאות.
ש. אחרי העסקה של הנפה, היו?
ת. לא היו שום עסקאות והתחשבנויות עם אר-טיקם אחרי הכרטסת.
ש. שורה אחת מתחת לעסקה של מאי 2014 מופיע אדם בשם איליה כץ ששמו הוזכר בחקירה של רון טל אתה מכיר אותו?
ת. כן.
ש. כתוב 343,500 ₪, הלוואה איליה ומצד שני עבור אר-טיקם, זה נשמע כמו 300,000 ₪ + מע"מ, נכון?
ת. לא. הסכום הזה הוא הלוואה שאיליה נתן ושילם כסף, הוא עזר לי בתשלום של הכלי הנוסף.
ש. אני אומר לך שתנועת חובה בכרטסת הנהלת חשבונות משמעותה שאתה שילמת לו ולא הוא שילם לך?
ת. נכון. אני החזרתי לו.
ש. בצד כתוב הלוואה של אר-טיקם ולא שלך, למה כתבת את זה אר-טיקם, זה לא שלך, אתה שילמת עבורו, אתה היית צינור להעברת כספים לחוב של רון טל למלווה איליה כץ מהשוק האפור והסכום של המכונה עבר דרכך, היית קש, אוויר, לא היית שם בכלל, רק עזרת להבריח את הנכס בשביל לשלם חוב?
ת. בהחלט לא. אתה ניפחת כל מיני סיפורים שבאמת זה מראה תנועה שכסף נכנס ויוצא. זו סה"כ וורלד מרקט אין לה כאלה סכומים לשלם עבור מכונות אז לקחתי הלוואות בשביל לקנות את המכונות" (פרוט' הדיון הראשון, עמ' 19- 21).

לא היה במסמכים שצורפו כדי להוכיח את תשלום התמורה, ואני מקבלת את טענת הנתבעות בעניין זה כי לא הוצגו אסמכתאות בנקאיות של ממש, לא צורפה כרטסת הנהלת חשבונות מלאה, אלא רק 2 דפים, לא הוגש תצהיר מטעם מנהלת החשבונות של התובעת, אין אישור של רו"ח של החברה, ומדובר במספר דפים חלקי. "דפי החשבון הרלוונטיים" שטענה התובעת כי צירפה, לא צורפו, אלא רק 8 עמ' ללא כל רצף, לא במספור, לא בתאריכים, מחצית מהעמודים לא נושאים תאריך (החלק העליון מטושטש) לא ניתן לדעת מי בעל החשבון, וחסרות עמודות בדפים.
על רקע זה, קשה לתת משקל כלשהו לנספחים הנ"ל.

על כל האמור יש להוסיף את עדותו של יבגני, לפיה התובעת נטלה הלוואות בשביל לקנות מכונות, אך אישור כי הלוואה מהבנק ניתנה לא צורף. כן עלה מעדותו כי קיים קשר בין מר איליה כץ לבין רון טל, לבין וורלד מרקט, לבין התמורה ששולמה. הסברו של יבגני בעדותו למעורבותו של מר כץ לא נטע בי רושם אמין כלל, ומששאלתי אותו בחקירתו מדוע היה צריך לערבב את הכרטסת של אר-טיקם עם הכרטסת של איליה כץ, כך הוא השיב: "זה חייב להיסגר בהנהלת חשבונות. מה שאמרתי מקודם שאיליה כץ לפי בקשתי העביר כסף לחו"ל עבור המכונה הזו, לא אני העברתי כסף, בגלל שכסף לא יצא מחשבוני. אני חייב לכתוב בהנהלת החשבונות מאיפה הכסף בא בשביל זה זה כתוב פה. אם לא הייתי רושם את זה אז כאילו הייתי חייב כסף עבור המוצר שקניתי" עמ' 22 שורות 2- 5).
מיותר לציין כי דבריו ה"ל של יבגני אין בהם הסבר משכנע ומניח את דעת לשאלה מדוע בכרטסת הנהלת החשבונות של אר-טיקם אצל התובעת, קיים חוב לאיליה כץ, ובכל מקרה, משלא הוגש תצהיר מטעם הנהלת החשבונות או מסמך מאת רו"ח של החברה וכיו"ב, הרי שאין בכרטסת כדי להוכיח את תשלום התמורה, לא כל שכן בסכום הנטען.

זאת ועוד: כפי שציינתי בפסק הדין הראשון, לסיכומי התשובה שהוגשו מטעם וורלד-מרקט וירוק בהליך הראשון צורפו צילומי המחאות ודף העברה בנקאית בכדי להוכיח תשלום התמורה לאר-טיקם. עיינתי במסמכים אלה ולא ראיתי בהם משום הוכחה לקבלת תמורת המכר בידי אר-טיקם. דף ההעברה הבנקאית עניינו בהעברת סך של 39,729 ₪ לתעשיות חרושת. באשר להמחאות, הרי שצורפו העתקי המחאות שחלקן לא נושאות כל חתימה. יתרה מכך, לא צורפה כל הוכחה לפירעון ההמחאות שצורפו. זאת אף לאחר שנוהל הליך הוכחות בו יכולה הייתה התובעת להציג בקלות ראיות לתשלום, אילו היו בידה ראיות כאלו.

מעבר לדברים אלה, בהסכם וורלד מרקט- אר-טיקם צוין כי התמורה תשולם במזומן מול הוצאת חשבונית. גרסאות התובעות ורון טל בעניין זה היו תחילה שהתמורה אכן שולמה במזומן, אך לאחר מכן גרסאותיהם שונו ונטען כי וורלד מרקט העבירה את התמורה לאר-טיקם בארבע המחאות. לאחר מכן נטען שהתמורה שולמה הן על ידי וורלד מרקט והן על ידי ירוק, בהליך שלפני נטען כי התשלום נעשה באמצעות הלוואות, מספר רב של שקים, בסכומים לא קבועים ועוד.
סופו של יום, לא הוכח כי וורלד מרקט שילמה לאר-טיקם תמורה עבור המכונה.

על כך יש להוסיף, ואני מקבלת בעניין זה את טענת הנתבעות, כי אף שווי המכונה מעולם לא הוכח, כך שממילא לא ניתן לדעת האם וורלד מרקט רכשה את המכונה במחיר שוק. לעניין שווי המכונה הצביעו הנתבעות על כך שהתובעות הציגו מספר גרסאות סותרות בעניין זה:
בהסכם וורלד מרקט- אר-טיקם, התמורה הייתה בסך של 300,000 ₪ לא כולל מע"מ;
בפוליסת ביטוח בוטחה המכונה בערך של 1,050,000 ₪;
טענת וורלד מרקט כי עלות התיקון הייתה בסך של כ- 500,000 ₪ לא מתיישבת עם האמור בהסכם וורלד מרקט- ירוק, שנכרת כאמור לאחר התיקון, בו נקבעה התמורה על סך של 360,000 ₪, לא כולל מע"מ;
בבקשה למינוי כונס נכסים זמני שהוגשה מטעם התובעות בבית המשפט בבאר שבע נטען כי שווי המכונה הוא סך של 424,800 ₪ (לבקשה צורף תצהיר של מר אילן מחלוף מנהל בתובעת);

על כך יש להוסיף, כי בהליך הנוכחי הוגשה מטעם התובעת חוות דעת השמאי, שלא תמכה בטענתה.
וכך נרשם בעמוד האחרון בחוות הדעת:
ערך הכלי כחדש- סך של 1,050,000 ₪;
ערך הכלי בשוק- סך של 350,000 ₪;
שיפוץ הכלי והסבה לחשמל- סך של 150,000 ₪;
בסוף חוות הדעת צוין שווי השוק של המכונה, שלפי השמאי היה בסך של 500,000 ₪.

לאור כל האמור לעיל אני קובעת כי לא הוכח תשלום התמורה לפי מחיר שוק לאר-טיקם, אף לא הוכח כי הועבר סכום כלשהו בגין המכונה.

כמו כן לאור כל האמור לעיל, אף נחה דעתי כי התובעת מעולם לא החזיקה במכונה, ולהלן ארחיב מדוע.

החזקת המכונה
מכל הנספחים שהוצגו וכן מחוות דעת השמאי, להתרשמותי בין החודשים 3/2014- 7/2014, המכונה הייתה ברהט. לדעתי, במועד שנטען על ידי וורלד מרקט כי המכונה נרכשה, המכונה הייתה בשלבי תיקון, והיא כלל לא נרכשה על ידי וורלד מרקט. כפי שהתברר אר-טיקם "העבירה" לוורלד מרקט את המכונה לצורך כיסוי חוב שלה, ולא ניתנה תמורה של ממש עבור המכונה.
להתרשמותי, רון טל היה חייב כסף ליבגני וקופר היה חייב כספים לרון טל, למוסך קיסיא ולחסוני. רון טל הבין כי קופר לא ישלם לו את החוב, אז הדרך היחידה שלו לפרוע את החוב ליבגני, היה להעביר לו את המכונה. אך המכונה באותה העת הייתה במוסך, ויבגני שלא ידע מה מצב המכונה, האם היא עובדת ומה שוויה, הזמין חוות דעת שמאי. משניתנה חוות הדעת והמכונה תוקנה, ביקש יבגני למכור את המכונה, או לבצע בה עסקה מסוימת. להתרשמותי, משירוק קיבלה את חוות דעת השמאי, היא הסכימה לרכוש את המכונה, אך זאת בתנאי שהמכונה תעבוד- זו הסיבה שהוכנס סעיף 5 להסכם, שכן אם ירוק הייתה רוכשת מכונה תקינה שעובדת, מדוע שוורלד מרקט תסכים למכירה על תנאי, תוך שהיא לא תוכל להשתמש במכונה, תוך שהיא מסכימה שירוק תוביל את המכונה לאשקלון, וכל זאת מבלי ששולם ולו תשלום אחד על החשבון?
בגרסת וורלד מרקט רב הנסתר על הגלוי, ולא מצאתי תשובה לשאלה זו, ובכל מקרה, אין בהסכם וורלד מרקט ירוק ולא בעצם קיומה של חוות דעת השמאי כדי להוכיח את טענת וורלד מרקט להחזקתה במכונה.

אעצור לרגע ואעיר, כי בשום שלב של הדיון וורלד מרקט לא הסבירה מה כוונתה ב"החזקת" המכונה, היא לא טענה כי היא הייתה צריכה את המכונה לצורך ביצוע עבודות, הוא לא טענה מה היה השימוש שנעשה בה, היא אף לא ציינה בשום שלב מהם עסקיה, הכוונה לוורלד מרקט. איש לא טען מהם עיסוקיה של וורלד מרקט.

וחזרה לענייננו, מעבר לכך שוורלד מרקט לא הוכיחה את טענתה, אף הוכח אחרת.
בכתב ההגנה של רון טל נטען כי לאחר מכירת המכונה לוורלד מרקט, זו האחרונה העבירה את המכונה לעיר דימונה לצורך עבודה שהייתה אמורה לבצע עבור חברה בשם מגנזי תשתיות.
גרסה זו של רון טל נתמכה בגרסתה של לאורקס וזיו קופר, לפיה כאשר זיו קופר החל לחפש את המכונה, לאחר שלטענתו רון טל לא השיב לפניותיו, הוא איתר אותה באזור דימונה באתר עבודה "פרויקט השחר" אצל חברת מגנזי "(סעיף 46 בכתב התביעה).

בבחינת מעבר לנדרש, להלן אדון בטענותיה של התובעת בעניין זה.
כאמור וורלד מרקט ביססה טענה זו על מספר אדנים: היא התקינה איתורן; היא ביטחה את המכונה; המכונה שועבדה לטובת בנק הפועלים; חוות דעת של שמאי שבדק את המכונה כאשר היא היתה בחזקתה;
הדבר עולה אף מהסכם וורלד- ירוק.
דין טענות אלו להידחות.

אתחיל מהסוף להתחלה.
הסכם וורלד - ירוק- טענת וורלד מרקט בעניין זה הייתה כך:
"מההסכם שנערך בין ירוק לוורלד מרקט שצורף [...] עולה, שהמכונה בידי וורלד מרקט".
מעבר לכך שהמדובר בטענה סתמית, אף אין בה ממש. כל שצוין בהסכם וורלד ירוק היה "הקונה יוביל את המכונה לאתר העבודה שלו על חשבונו" (סעיף 4) וכי "אם בתום הבדיקה יחליט הקונה כי המכונה אינה מתאימה לו הוא ישיב את המכונה לכל מקום שיבחר המוכר" (סעיף 6).
לא מצאתי כי נוסח כללי זה יש בו כדי להוכיח שהמכונה הייתה בידי וורלד מרקט. מה גם שבשום סעיף בהסכם (שממילא דל במלל, ועל כך בהמשך) לא צוין שוורלד מרקט מחזיקה במכונה, לא צוין היכן ממוקמת המכונה, כך שאין בהסכם כדי להוכיח שהמכונה היתה בחזקת וורלד מרקט.

חוות דעת שמאי- הטענה של וורלד מרקט בהליך שלפניי היתה כי כך:
"השמאי, שחוות דעתו צורפה כנספח 5 לתצהירי התובעת, לא יכול היה לבדוק את המכונה מבלי שהמכונה תהיה בחזקתה של וורלד מרקט" (סעיף 199).
לעומת גרסה זו, בכתב התביעה המקורי נטען כי וורלד מרקט "הזמינה חוות דעת שמאית עבור המכונה ולאחר מתן חוות דעת מאת שמאי החליטה לרכוש את המכונה בתמורה למחיר שוק..." (סעיף 12).
רק מטעם זה יש לדחות את הטענה.
לגוף הטענה, אין בה ממש, שכן אין בחוות דעת השמאי, שממילא לא הובא לעדות ולא נחקר על חוות דעתו, כדי להוכיח שהמכונה הייתה בחזקתה.
בהתאם לחוות דעת השמאי, יום הבדיקה היה 18.3.14, הצילומים שצורפו לחוות הדעת היו מיום 19.3.14 כאשר המכונה הייתה ברהט- המקום בו תוקנה המכונה על ידי חסוני.
אזכיר כי וורלד מרקט טענה לאורך כל הדרך שהיא רכשה את המכונה ביום 10.3.14 ומאז היא בחזקתה.
מכאן שחוות דעת השמאי סותרת לכאורה את טענתה של וורלד מרקט.

וורלד מרקט לא ציינה בשום מקום, מקל וחומר לא הוכיחה, היכן הייתה המכונה לאחר שהיא נרכשה על ידה, כאשר בסעיף 18 בכתב התביעה היא טענה כי ביום 3.7.14 היא מכרה את המכונה לירוק, וביום 10.7.14 כאמור, המכונה הועברה לחזקת התובעת בעיר אשקלון, ומשם הועברה ביום 11.7.14 לאתר חירייה (סעיף 18 כתב תביעה מתוקן). נטען כי כבר ביום הראשון שהועברה המכונה לירוק היא התקלקלה, ונציג ירוק פנה אל נציג וורלד מרקט לצורך תיקון המכונה.
לעומת גרסה זו, הן בערעורה והן בסיכומים שהוגשו בהליך הנוכחי, טענה וורלד מרקט כי "תקופה מסוימת לאחר שהועברה המכונה לחברת ירוק, המכונה התקלקלה" (סעיף 131).

שעבוד רשום על המכונה לטובת בנק הפועלים- תחילה אעיר כי נסח רשם החברות (נספח 4 לכתב התביעה המתוקן) שהגישה וורלד מרקט במסגרת ההליך הראשון היה חסר, בהליך השני, הנסח שצורף לתצהיר עדות ראשית יבגני הוספו מספר פרטים שהתברר שהושמטו, ועדיין אין המדובר בעותק זהה למקור, או מקורי (וזאת בלשון המעטה). בעמ' האחרון לא יכולתי שלא לתהות הכיצד התאריכים נמחקו בשתי הרובריקות האחרונות.
אף נניח כי וורלד מרקט הייתה מגישה בהתאם לדין עותק מנסח רשם החברות, לא היה בכך לסייע לה.
מעבר לכך שאין בשעבוד רשום כדי להוכיח היכן הייתה המכונה, ומקל וחומר כי הוחזקה על ידי וורלד מרקט, רישום השעבוד ממש לא תומך בטענת וורלד מרקט. השעבוד נרשם ביום 4.5.14, כאשר המכונה נמצאה בדימונה ביום 25.5.14, על ידי קופר והמשטרה.

וורלד מרקט ביטחה את המכונה והתקינה בה איתורן- נשאלת השאלה היכן הייתה המכונה כאשר הותקן האיתורן שכן בהתאם לחשבונית מס מאת צמה גנרטורים, ביום 14.5.14 הותקן מכשיר איתור, בחשבונית "ערכת SMART + יציאה לדימונה", סך הכל וורלדמרקט חויבה בסך של 2,478 ₪. דהיינו, במועד הנ"ל המכונה הייתה בדימונה, מה גם שכאמור עשרה ימים לאחר מכן איתר קופר את המכונה בדימונה.

בסעיף 203 בסיכומיה טענה וורלד מרקט כי "בשום שלב של הטענות, ובשום שלב של טריבונלים משפטיים, לא נטען ע"י גורם כלשהוא, כי וורלד מרקט לא קיבלה לחזקתה את המכונה".
האם יש בכך כדי לבסס קביעה עובדתית כי וורלד מרקט החזיקה במכונה? האם די בכך שאיש מהצדדים, שכאמור אף אחד אינו תם לב , לא חלק על טענה זו, כדי ליצור מצב עובדתי?
ככל שהפכתי, ועיינתי עיין היטב, לא מצאתי ולו ראיה אחת ממנה ניתן להסיק כי וורלד מרקט אכן החזיקה בשלב מסוים במכונה.

כאן המקום להעיר, כי סבורני שלאור כל הפירוט לעיל, לא בכדי במסגרת ההליך הראשון, הצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן ללא שמיעת ראיות. שכן, אף בהליך שלפניי, במסגרתו יכלו שני הצדדים להוסיף ראיות, לחקור וכיו"ב, בפועל, התובעת לא הביאה ראיה אחת בעלת משקל של ממש, שתמכה בטענותיה.

משלא הוכח תשלום התמורה, ומשלא הוכח כי התובעת החזיקה במכונה, דין הטענה לתחולת תקנת השוק, להידחות. עוד אוסיף כי לאור כל הפירוט לעיל, הרי שגם רכיב תום הלב ברכישה, כנדרש בתקנת השוק, לא מתקיים בענייננו. אזכיר, כי ביום 23.6.14 מונה לאר טיקם מפרק זמני, וכי חודש לפני כן התנהל משא ומתן למכירת המכונה כמפורט לעיל. בהינתן סמיכות הזמנים למועד הליכי חדלות הפירעון של אר טיקם, לא ניתן לשלול את המסקנה שרון טל ויבגני ביקשו "לסגור את החוב" בטרם כניסה להליכי חדלות פירעון, דבר המהווה העדפת נושים פסולה, הברחת נכסים ועוד.

[במאמר מוסגר אעיר, ובלי לקבוע מסמרות בעניין אעיר כי משקבע המפרק בהחלטתו כי עסקינן בחוב ב"דין רגיל", הרי שוורלד מרקט, ככל נושה בסדר דין רגיל ולא בדין קדימה, בסופו של יום, הייתה מקבלת במסגרת הליכי הפירוק רק אחוז מהחוב, שכן אין לה נשייה מובטחת. משכך, ברי כי היה לה אינטרס כלכלי שחובה ייפרע מחוץ להליכי חדלות הפירעון].

בכל מקרה, לאור כל האמור לעיל, ובכלל זה עדותו קופר ואיברהים לגביי מסמכי המכונה; עדות יבגני המפורטת לעיל; עדותו של רון טל, לפיה, בין היתר, המכונה הועברה לצורך כיסוי חוב, וכי יבגני "הסכים כי שכנעתי אותו" לרכוש את המכונה (עמ' 12 שורה 33), אני קובעת כי בכל מקרה לא הוכח רכיב תום הלב, כנדרש.

בבחינת הרבה מעבר לנדרש, את יתר טענות התובעת אני דוחה.
עיכבון שביושר- כאמור, טענת וורלד מרקט הייתה כי אר-טיקם הייתה רשאית למכור את המכונה מכוח עיכבון שביושר.
דין הטענה להידחות, מהטעמים הבאים.

בע"א 790/85 רשות שדות התעופה נ' ד"ר י' גרוס כונס נכסים, פ"ד מד(3) 185 (להלן עניין רשות שדות התעופה) נקבעו הדברים הבאים בהקשר של זכות העיכבון, אשר לאור חשיבותם יובאו להלן במלואם:
"סכסוך זה בין תע"א לרשות בדבר זכות העיכבון מעורר שאלות חשובות בדיני העיכבון, ובעיקר שאלת מעמדו של העיכבון לטובת רשות מס. האם דין אחד לו ולעיכבונות השונים הפזורים בחקיקה האזרחית? החקיקה האזרחית החדשה מקנה במספר רב של חיקוקים זכות עיכבון לנושים שונים בעיסקאות מגוונות. כך מוענק עיכבון לקבלן שתיקן נכס לפי סעיף 5לחוק חוזה קבלנות; לנפגע מהפרת חוזה שנכס הגיע לידיו עקב החוזה לפי סעיף 19לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה); למוכר להבטחת דמי המכר, לפי סעיף 31 לחוק המכר, תשכ"ח-1968; לשומר לפי סעיף 9 לחוק השומרים, תשכ"ז-1967; לשלוח לפי סעיף 12 לחוק השליחות, תשכ"ה-1965; לנאמן לפי סעיף 8(ג) לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979; ולעורך הדין לפי סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961. כל אותם חיקוקים מעניקים את זכות העיכבון אך אינם מגדירים את מהותה והיקפה. אלו קבועים בסעיף 11 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, המגדיר בסעיף-קטן (א) את העיכבון: "עיכבון הוא זכות על פי דין לעכב נכס מיטלטלין כערובה לחיוב עד שיסולק החיוב".
ובהמשך קבועים בסעיף זה כללים שונים לגבי היקפה והפעלתה של הזכות. סעיף זה בשילוב עם סעיף 1 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, לפיו בעל עיכבון הוא "נושה מובטח" (וסעיף 355 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983, המחיל את דיני הנושים המובטחים בפשיטת-רגל גם על פירוק חברות), משמיעים לנו, כי שני פנים לה לזכות העיכבון:
א. הפן המיידי (הפרוצדוראלי):האפשרות לנושה לעכב פיסית נכס שאינו שלו בגין אי-תשלום המגיע לו, מבלי שיסתכן בכך באחריות נזיקית בעוולת עיכוב נכס שלא כדין, ובלי שיצטרך לפנות לבית-משפט. זוהי הקלה פרוצדוראלית בלבד, שכן אין היא משנה את זכותו המהותית של הנושה, אלא רק מקלה עליו את גביית חובו (לדיון על העיכבון מפן זה ראה רע"א 430/89 [1]).
ב. הפן הבטוחתי: בעל עיכבון הינו נושה מובטח בפירוק או בפשיטת-רגל" (192- 193, ההדגשות לא במקור).

מן האמור לעיל עולה כי זכות העיכבון צריכה להיות מוקנית בדין, כן עולה בבירור כי לוורלד מרקט אין ומעולם לא היתה זכות עיכבון, ולכל היותר, רק לאר-טיקם יכולה הייתה להיות זכות עיכבון. וורלד מרקט לא יכולה לטעון בשם אר-טיקם, שהתפרקה, לזכות שמעולם לא התבררה במסגרת ההליך הראשון.
בכל מקרה, דין הטענה להידחות שכן וורלד מרקט לא טענה מכוח מה חלה זכות העיכבון, שכן אין בענייננו מדובר בחוזה קבלן, ולכן לכל היותר עסקינן בזכות עיכבון חוזית, שאף לא חלה בענייננו. עיכבונות שבחקיקה האזרחית טעונים החזקה פיסית של הנושה המעכב בנכס המעוכב (ראו ס' 11 בחוק המיטלטלין וכן עניין רשות שדות התעופה בעמ' 195). בענייננו, לא הוכח כי המכונה הייתה בחזקת אר-טיקם, לא בכלל ובפרט לא במועד בו נטען לעיכבון.

באשר לטענה בדבר מיטלטלין מחוברים, אכן כטענת הנתבעות הטענה הועלתה לראשונה רק בכתב סיכומיה של התובעת בהליך זה.
לגופה של הטענה, דינה להידחות. לשון סעיף 6 קובע בבירור כי סעיפים 4- 5 חלים "גם שאדם גורם בעבודתו לשינוי...". בענייננו אין חולק כי וורלד מרקט לא "גרמה בעבודתה" לשינוי, ועל כן לא ברור כלל על מה ביססה טענתה בעניין זה. המכונה תוקנה על ידי קיסיה ועל ידי חסוני, כך שלכל היותר ניתן לומר כי הם בבחינת אדם שגרם בעבודתו. כך שאף לאר-טיקם אין כל רלוונטיות לעניין זה שכן אף וורלד מרקט לא טענה שהמכונה תוקנה על ידי אר-טיקם- ההיפך היא טענה שאר-טיקם היא זו ששילמה עבור התיקון.

הערה בטרם סיום
בפסק דיני הראשון קבעתי כי הבעלים של המכונה היא לאורקס, וההליך שהתקיים לפני לאחר פסק הדין בערעור רק חיזק מסקנתי זו. במסגרת ההליך שלפניי נשמעו עדויות הצדדים הרלוונטיים אשר חיזקו את מסקנתי כי קופר, בין אם בשם לאורקס ובין אם בשם ביו גרין, הוא הבעלים האמיתי של המכונה. קופר מעולם לא ויתר על בעלותו או על החזקת המכונה, ומהתנהלותו שתוארה לעיל, ניכר הדבר.
אמנם, להתרשמותי, איש מהצדדים אינו תם לב, אך מי שרכש את הבעלות במכונה הוא קופר, וזאת בטרם היא נשרפה ובטרם הועברה לאר-טיקם.

סוף דבר
משאלו הם פני הדברים דין התביעה להידחות.
התובעת (וורלד מרקט) תשלם לנתבעות (לאורקס וביוגרין) את הוצאותיהן בגין שכ"א טרחת עו"ד בסך של 34,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק בגינו.

הסכומים הנ"ל ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת ישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כדין, מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

וורלד מרקט זנחה את טענותיה כנגד הנתבע 1 (חסוני).
בנסיבות, ובהעדר כל התייצבו מטעמו של חסוני, אני מורה על דחיית התביעה כנגדו, וזאת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י"ב אדר תשע"ח, 27 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.