הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 14177-05-15

בפני
כבוד ה שופט אורי גולדקורן

התובעת

אילנה ג'רבי, ת.ז. XXXXXX224
ע"י ב"כ עו"ד אייל רגב

נגד

הנתבעת

מנורה מבטחים ביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אמיתי סביון

פסק דין

תביעה לתשלום תגמולי ביטוח אשר המבטחת סירבה לשלמם בטענה לפטור לפי סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח.

כתב התביעה

1. התובעת הגישה נגד הנתבעת תביעה בסך 221,129 ₪ לתשלום תגמולי ביטוח על-פי פוליסת ביטוח מקיף לרכב לנדרובר ראנג'רובר שמספרו 55-057-78 (להלן: רכב התובעת). בכתב התביעה נטען כי בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 14.5.2014 בכניסה לתחנת דלק ליד גבעת אולגה, ניזוק רכב התובעת כתוצאה מפגיעה על-ידי רכב שמספרו 50-291-30 בו נהג אברהם סיטון, אשר יצא במהירות מדרך צדדית (להלן: הרכב הפוגע או הג'יפ). על אף שדיווח על התאונה הומצא לנתבעת, אשר ביטחה את רכב התובעת בביטוח מקיף, ועל אף ששמאי רכב העריך את נזקי התאונה - נזק ישיר וירידת ערך - בסך כולל של 221,129 ₪, סירבה הנתבעת לשלם לתובעת את תגמולי הביטוח. במכתב הדחייה מיום 2.11.2014 נכתב:

"2. מן הברור שנעשה עולה כי לא אירעה תאונה כלשהי שבמהלכה נפגע הרכב המבוטח על ידי רכב צ"ג אשר כופר כפירה מוחלטת בעובדות הנטענות ובקיומו של מגע כלשהו בין כלי הרכב. לא נמצאו סימני פגיעה כלשהם ברכב צ"ג שאת פרטיו מסרתם ולטענתו לא מסר פרטים כלשהם. זאת ועוד, הנהג ברכב צ"ג מתעקש שצבעו של הרכב שהיה בזירה שחור ולא לבן.

3. מאחר ולא הוכח להנחת דעתה של חברתנו כי אירעה תאונה כנטען וכי נגרמו נזקים לרכב המבוטח אין מקום לתשלום כלשהו שכן לא אירע מקרה ביטוח כנטען.

4. לצ"ג לא ידוע מניין בידי המבוטחים פרטיו, שכן, למעט עימות מילולי חריף בין צ"ג לבין המבוטחת, לא היה כל מגע ביניהם, לא הוחלפו פרטים ולא נמסר מסמך כלשהו.

5. עוד עולה חשד כי נמסרה לחברתנו גרסה שאינה משקפת את שאירע אם אירע וכי נעשה לכאורה ניסיון לקבלת תגמולי ביטוח שאינם מגיעים תוך מסירת עובדות שאינן נכונות. במסירת העובדות כפי שנמסרו יש משום חבלה בבירור החבות והגשת התביעה לפיצוי אשר אינו מגיע. לפיכך, בנסיבות, ובהתאם לסעיפים 24ב' ו-25 לחוק חוזה הביטוח תשמ"א-1981 אין מקום לתשלום תגמולי ביטוח".

2. בכתב התביעה הוכחשו כל טענות הנתבעת במכתב הדחייה. נטען כי בהתאם לסעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (לעיל ולהלן: חוק חוזה הביטוח), נטל הראיה מוטל במלואו על הנתבעת ועליה לעמוד אף בנטל ראיה מוגבר הנדרש לצורך הוכחת כוונת מרמה. עוד נטען כי בהתאם להנחיות המפקח על הביטוח בחוזר שמאות ביטוח רכב (רכוש וצד ג') מס' 2007-1-8, מנועה הנתבעת אף מלערער על חוות דעת השמאי. התובעת הוסיפה וטענה כי יש לחייב את הנתבעת בסכום התביעה בצירוף ריבית מיוחדת בשיעור המכסימלי, בהתאם לסעיף 28א' לחוק חוזה הביטוח.

כתב ההגנה

3. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי היא פטורה מתשלום תגמולי ביטוח לתובעת, לאור סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, ומאחר והתובעת מסרה לה עובדות כוזבות, הסתירה מידע עובדתי בנוגע למקרה הביטוח וסירבה לשתף פעולה. עוד נטען כי בשלב בו נמסרה לידי הנתבעת חוות דעת השמאי, דרשה התובעת פיצוי על נזקיה מהמבטחת של הרכב הפוגע, ורק לאחר שזו דחתה את דרישתה, היא פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח על-פי הפוליסה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי רכב התובעת משועבד לבנק הפועלים, אשר ללא אישורו אין לתובעת זכות ליהנות מתגמולי הביטוח. הנתבעת כפרה בחוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה, והגישה חוות דעת נגדית, על-פיה שווי הנזק הישיר לרכב התובעת הינו 99,291 ₪.

המסגרת הנורמטיבית - סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח

4. בסעיף 25 ל חוק חוזה הביטוח, שכותרתו "מרמה בתביעת תגמולים", נקבע (ההדגשות הוספו - א"ג):

"הופרה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב), או שנעשה דבר כאמור בסעיף 24(ב), או שהמבוטח או המוטב מסרו למבטח עובדות כוזבות, או שהעלימו ממנו עובדות בנוגע למקרה הביטוח או בנוגע לחבות המבטח, והדבר נעשה בכוונת מרמה - פטור המבטח מחובתו".

על-פי לשון הסעיף, כאשר מבוטח מסר דיווח כוזב למבטחת בכוונת מרמה, על מנת לקבל תגמולי ביטוח, פטורה המבטחת מחובתה כלפיו. "ה סעיף נועד ליתן מענה למצבים בהם המבוטח נהנה מיתרון מידע על פני המבטח והוא עלול להסתיר ממנו מידע חיוני - לטעון שנגרם לו נזק מהתרחשות מקרה ביטוח שעה שמקרה הביטוח לא אירע כלל; לטעון כי הנזק אירע בדרך מסוימת שעה שהנזק נגרם בנסיבות אחרות; או להפריז בשיעור הנזק שנגרם לו" (רע"א 1219/18 פרץ נ' שלמה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.6.2018) (להלן: עניין פרץ)). ככלל, על מבוטח להוכיח כי הנזק שנגרם לו מכוסה על פי הפוליסה, כי קיים חוזה ביטוח תקף וכי מדובר בנזק שהינו סיכון מכוסה. לעומת זאת, על המבטח הטוען לפטור מאחריות הנטל להוכיח כי מקרה הביטוח נכנס בגדרו של אותו פטור. הנטל להוכיח כוונת מרמה מחייב רמת הוכחה גבוהה מהנדרש בהליך אזרחי רגיל. על המבטח הנטל להוכיח קיומם של חריגים לכיסוי הביטוחי. בהתאם לפסיקה, לצורך הוכחת תחולת סעיף 25 האמור, יש להוכיח שלושה יסודות מצטברים: (א) מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות; (ב) מודעות של המבוטח לאי הנכונות או הכזב של העובדות שנמסרו; (ג) כוונה להוציא כספים שלא כדין על יסוד העובדות הבלתי נכונות או הכוזבות. הנטל להוכיח מרמה בתביעת תגמולים מוטל על המבטח, אף משהוכחו שני היסודות הראשונים, עובר נטל הבאת הראיות אל המבוטח, להראות שהמניע למסירת הפרטים הכוזבים לא היה בכוונה לזכות בתגמולים במרמה. עוד נפסק כי יש לפרש את סעיף 25 "על דרך הצמצום", תוך התחשבות במטרת הסעיף "להרתיע את המבוטח מלבצע את המעשים הכלולים בו בכוונת מרמה". (רע"א 230/98 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' נסרה (פורסם בנבו, 19.5.1998); רע"א 9215/10 פלדמן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 12.4.2011); עניין פרץ; עדי סומך, תאונות פח ושיבוב רכב (הוצאת נבו, 2013), עמ' עמ' 272 ואילך; ירון אליאס, דיני ביטוח (הוצאת דין וביטוח, מהדורה שניה, 2009), עמ' 977 ואילך; שחר ולר, חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981 (כרך ראשון, 2005), עמ' 541 ואילך). בעניין פרץ ציין השופט מינץ כי סעיף 25 - שעניינו בתקופה שלאחר קרות מקרה הביטוח - שותק לגבי השאלה, האם נדרש 'קשר סיבתי' בין המרמה לבין חבות המבוטח כדי לפטור את המבטח מחבותו, וכי שתיקה זו מגלה על פניה שלא קיימת דרישה לקשר סיבתי. בע"א 10199/09 אוריון נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 1.4.2012) הדגישה השופטת ארבל כי יש להפעיל את הסעיף בזהירות רבה, הן לאור הטלת הסטיגמה על המבוטח כרמאי, והן בשל תוצאותיו הקשות הפוטרות את המבטח באופן גורף מתשלום תגמולים למבוטח. הודגש כי יש להבחין בין העדר הוכחה לעובדה מסוימת לבין כוונת מרמה באשר לאותה עובדה. "גם אם נקבע כי המערער לא הוכיח גניבתם של פריטים מסוימים, לא נובעת מכך מסקנה ישירה כי הוא הציג עובדות כוזבות בכוונה לרמות" (פסקה 16 לפסק הדין).

עדות התובעת

5. בתצהיר התובעת (ת/1) תוארו נסיבות התאונה:

"4. ביום 14.5.2014 ארעה לי תאונת דרכים בעת נסיעה ברכב. התאונה ארעה בכניסה לתחנת הדלק ליד גבעת אולגה. התאונה ארעה כאשר נסעתי מכיוון גבעת אולגה לכיוון הכניסה לתחנת הדלק (בכביש דו סטרי) כאשר לפתע רכב צד ג' יצא במהירות, מכיוון מזנון מפגש הנהגים שבתחנת הדלק, ופגע בחוזקה ברכבי.

5. כתוצאה מהתאונה נגרמו לרכב נזקים רבים (בעיקר בצד שמאל).

6. לאחר התאונה יצא הנהג הפוגע מרכבו והתנצל על שפגע ברכבי. במקביל, התקשרתי לבעלי, יגאל, והודעתי לו על התאונה. יגאל הרגיע אותי וביקש לשוחח בטלפון עם הנהג הפוגע. לאחר שקיבל פרטים על התאונה גם מהנהג הפוגע יגאל אמר לי לשוב הביתה ...

7. לאחר ששבתי הביתה הודעתי ליגאל שהרכב גרם לי למזל רע ולכן אינני רוצה לנהוג עוד ברכב. לאחר שיחה בינינו החלטנו למכור את הרכב. יגאל הזמין לביתנו את החבר שלו, יקיר ברק, העוסק בסחר מכוניות, ומכר לו את הרכב כפי שהוא ראה אותו לאחר התאונה. יקיר אמר שהוא יטפל בהזמנת שמאי ע"מ לאמוד את נזקי התאונה ואני אתבע את הנזקים מחברת הביטוח, וכך היה".

בחקירתה הנגדית העידה התובעת כי הרכב הפוגע פגע בדלת הקדמית השמאלית של רכבה (עמ' 4 לתמלול ישיבת ההוכחות מיום 20.6.2018) וכי כריות האוויר ברכבה נפתחו (עמ' 9) . עוד העידה כי רכבה היה בצבע לבן והרכב הפוגע היה ג'יפ שחור (עמ' 5). תחילה אמרה כי הרכב נמכר על-ידי בעלה עוד ביום התאונה, אך בהמשך העידה כי אין לה מושג מי טיפל במכירתו (עמ' 7-6). היא הודתה כי לא פגשה את יקיר (הנזכר בסעיף 7 לתצהירה), וכי אין לה מושג באיזה סכום נמכר הרכב ובאם הוא נרשם על שם הרוכש (עמ' 8).

עד הראייה

6. בן אבוטבול העיד מטעם התובעת כעד ראייה שחזה בהתרחשות תאונת הדרכים. בעדותו הראשית (בעל פה) הסביר כיצד ארעה התאונה, תוך סימון מסלולי הנסיעה של רכב התובעת והרכב הפוגע על גבי תמונה של זירת התאונה (נ/1). לדבריו, הרכב הפוגע יצא במהירות מ"מפגש הנהגים" ו"פשוט נכנס לה באמצע של האוטו", ו"מה שראיתי זה שהייתה איזו כרית אוויר נפתחת ברכב" (עמ' 16, 12). בחקירתו הנגדית הוא העיד כי רכב התובעת היה בצבע לבן והג'יפ היה בצבע שחור (עמ' 16), וכי הג'יפ פגע בצידו השמאלי של רכב התובעת (עמ' 16). עוד סיפר כי שוחח עם התובעת ועם נהג הג'יפ, שאמר לו "אני שגריר" (עמ' 20-19).

עדות נהג הרכב הפוגע

7. חנן סיטון, נהג הג'יפ, העיד על נסיבות התאונה:

"זה היה בגבעת אולגה. אני יצאתי מהחנייה, נהגתי איזה מרחק של חמישה מטר, לא יותר. לא היה שום קשר ביני לבין המכונית שנסעה בכיוון הנגדי, ולא בצד הנכון של הכביש. זה מה שהיה" (עמ' 26).

"לא נגרמו נזקים, כי לא היה שום מגע בין הרכב שלי לרכב השני. שום מגע" (שם).

"אני זוכר שהיא קיללה ולא קרה שום דבר" (עמ' 27).

"הרכב של הגברת (התובעת - א"ג) כפי שאני זוכר היה שחור" (עמ' 26).

בחקירתו הנגדית טען העד כי איננו זוכר שהתמונה נ/1, בה מצולם "מפגש הנהגים", משקפת את זירת האירוע:

"אני לא זוכר את המקום הזה. זה לא פה. פה לא היה כלום. אני לא זוכר את זה" (עמ' 33).

"אני לא הייתי במקום הזה מחיי" (שם).

"לא הייתה שום תאונה" (עמ' 39).

"היה איזה קיוסק שם באזור ... אני חושב שזה צמוד לתחנת דלק, אם אני לא טועה ... רציתי לקנות משהו בקיוסק" (שם).

הוא אף הכחיש כי הגיש למבטחתו, חברת הביטוח הראל, הודעה ותביעה לתגמולי ביטוח בגין פגיעה בג'יפ, והדגיש כי לג'יפ כלל לא נגרמה פגיעה (עמ' 40).

החוקר עופר צברי (מטעם הנתבעת)

8. החוקר עופר צברי, שהעיד מטעם הנתבעת, אמר בתחילת עדותו הראשית בישיבת ההוכחות ביום 20.6.2018 :

"אני פגשתי את אדון אברהם סיטון וחקרתי אותו בביתו, בדקתי וצילמתי את רכבו. מאחר והמבוטחת (התובעת - א"ג) גרה בצפון, חוקר בצפון חקר אותה ופגש אותה" (עמ' 42).

בהחלטתי מיום 20.6.2018 לא התרתי הגשת דו"ח החקירה כמוצג מטעם הנתבעת ולא איפשרתי המשך חקירת החוקר. לנוחות הקורא, אביא כלשונה את תוכן ההחלטה:

"1. בישיבה ביום 11.12.16 קבעתי כי עד 30.6.17 תגיש הנתבעת תצהירי עדות ראשית, למעט דו"חות חקירה. בישיבה ביום 7.9.17 קבעתי כי לאחר שתסתיים פרשת התביעה (בישיבה ביום 20.6.18) תהא הפסקה של 30 דקות שבמהלכה ימסור בא כוח הנתבעת לבא כוח התובעת את תצהירי החוקרים ודו"חות החקירה שבכוונתו להגיש לבית המשפט במסגרת פרשת ההגנה.

2. היום הסתיימה שמיעת פרשת התביעה, והישיבה התחדשה בחלוף הפסקה של 30 דקות. לאחר ההפסקה ביקש בא כוח הנתבעת להעיד את מר עופר צברי, שהינו חוקר במקצועו. לא הוגש תצהיר של החוקר.

3. דו"ח החקירה אותו מבוקש להגיש באמצעות העד עופר צברי הינו מסמך המופנה אל הנתבעת ומסתיים במלים "בכובד רב אניגמה חקירות". שמו של העד עופר צברי לא מוזכר בו. המסמך מנוסח בלשון רבים, כמו, למשל, "המבוטחת מסרה לידינו", "התרשמנו כי ..." וכו'. דו"ח זה אינו בגדר חוות דעת שנערכה לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971, ולפיכך אינו קביל כחוות דעת מומחה. זהו דו"ח חקירה אותו יש להגיש באמצעות תצהיר החוקר שערך אותו. במקרה הנוכחי, לדו"ח החקירה לא צורף תצהיר ולכן אינו ראייה קבילה. מעבר לדרוש יוער, כי עופר צברי - אשר שמו אינו מופיע בדו"ח - העיד היום בחקירה הראשית שהוא ערך חלק מדו"ח זה, ואילו את החלק האחר ערך חוקר אחר, שאינו נמצא היום בבית המשפט. יובהר כי עיון בדו"ח אינו מאפשר אבחנה בין שני יוצריו. אשר על כן, אינני מתיר הגשת דו"ח החקירה כמוצג מטעם הנתבעת.

4. לאור זאת, לא אתיר המשך עדותו של מר עופר צברי, שלא נכח בזירת האירוע הנטען בכתב התביעה.

5. למרות שבהחלטה מיום 9.7.17 הובהר מפורשות כי על הנתבעת להגיש תצהיר מטעם החוקר, היא לא עשתה כן. לכן לא יעיד החוקר.

6. אינני נעתר לבקשה לזמן למועד אחר את החוקר האחר, שהרי אין בפנינו תצהירים של החוקרים. אף לא אאריך את המועד להגשת תצהירים כאלה. ענייננו בתביעה משפטית שהוגשה בשנת 2015, ובה מועד ישיבת ההוכחות נקבע לפני כשנה. זכותה של התובעת שהתובענה תגיע לסיומה בפרק זמן סביר. הזמן השיפוטי אינו משאב בלתי מוגבל, וככל שבעל דין לא ניצל אותו כראוי - אין הצדקה ליתן אורכות ולהקצות זמן שיפוטי נוסף. פסיקת הוצאות אינה תרופה לכל מחדל".

עדות שמאי הרכב מטעם התובעת

9. ביום 16.5.2014, יומיים לאחר מועד התאונה, בדק את הרכב השמאי מאיר חדד. מטעם התובעת הוגשה חוות דעתו מיום 25.5.2014 (ת/2), בה נקבע כי הנזק הישיר במוקד השמאלי ברכב התובעת הינו בסך 170,036 ₪ ושווי ירידת הערך הוא 51,093 ₪. בחקירתו הנגדית סיפר השמאי כי במועד בדיקת הרכב הוא פגש ביקיר, שסיפר לו "שהרכב של יגאל ג'רבי" (עמ' 22) וכי "הוא ביקש להכין דו"ח ללא תיקון בפועל" (עמ' 24) . עוד אמר: "הוא תיקן, אבל אני לא ליוויתי את התיקון" (עמ' 23).

טיעוני בא-כוח התובעת בסיכומיו

10. בא-כוח התובעת טען בסיכומיו כי אין בידי הנתבעת כל ראיות להוכחת הטענות הקשות שהטיחה במכתב הדחייה, וכי הגנתה נסמכת על עדותו היחידה של נהג הג'יפ. נטען כי גרסת התובעת הוכחה הן באמצעות עדות התובעת והן באמצעות עדותו של בן אבוטבול, שהיה עד ראייה להתרחשות התאונה. בא-כוח התובעת הצביע על חולשות עדותו של נהג הג'יפ: מדובר בעדות יחידה, שלא נתמכה בתמונות או בהצגת הדיווחים שנמסרו למבטחת הג'יפ; תוכן עדותו אינה עולה בקנה אחד עם האמור במכתבה מיום 11.8.2014 של חברת הראל, מבטחת הג'יפ, אל סוכן הביטוח של הנתבעת, אשר צורף כנספח לתצהיר עובדת הנתבעת, גב' אלבירה לפשיץ גלובינסקי, אשר הוגש לתיק בית המשפט על-ידי הנתבעת (אך במועד ההוכחות ויתר בא-כוחה על הגשתו), ובו נכתב, בין היתר: "עפ"י הדיווח של נהג מבוטחנו טוען לפגיעה קלה בסף דלת שמאל בלבד ברכב מבוטחתכם וכן נזק קטן מאוד לחזית שמאל לרכבו"; נהג הג'יפ לא ידע להסביר כיצד השיגה התובעת את פרטיו, לרבות פרטי תעודת החובה של הג'יפ.

טיעוני בא-כוח הנתבעת בסיכומיו

11. בא-כוח הנתבעת טען בסיכומיו כי אין לקבל את גרסת התובעת, לאור סתירות ואי-התאמות בעדותה של התובעת ואי-ידיעתה את נסיבות מכירת רכבה, ולאור הסתירות בעדותו של בן אבוטבול בנוגע לנסיבות התאונה, מהירות הנסיעה והמרחקים הנטענים אותם עברו כלי הרכב. הוא טען כי "קיימת היכרות בין התובעת ובני משפחתה לבין מר אבוטבול" וכי תיאור התאונה הובא לידיעתו באמצעות התובעת ומי מטעמה. עוד נטען כי עדות השמאי מאיר חדד מפריכה את טענת התובעת כי רכבה נמכר כבר במועד התאונה. בא-כוח הנתבעת הוסיף וטען כי מטעם הנתבעת הוגשה לתיק בית המשפט חוות דעת נגדית של השמאי גיא סלומון, אשר בדק את רכב התובעת ביום 13.10.2014 והעריך את גובה הנזקים שנגרמו לו בסך כולל של 99,291 ₪, ואשר התובעת לא ביקשה לחקרו על חוות דעתו. בסיכומי התשובה לא התייחס בא-כוח התובעת לטענה אחרונה זו של בא-כוח הנתבעת.

דיון והכרעה

12. כמבואר לעיל, על מנת להוכיח את הפטור המוענק למבטחת מכוח הוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, עליה להוכיח מסירת עובדות כוזבות ומודעות של המבוטח לכזב של העובדות שנמסרו. לא די בקיומן של שתי גרסאות מנוגדות כדי להוכיח שצד אחד מסר עובדות כוזבות. בענייננו, גרסת התובעת נתמכה על-ידי עד "חיצוני" שהעיד כי היה עד ראייה לתאונת הדרכים, וגרסתו תאמה את זו של התובעת. העד בן אבוטבול נתן הסבר משכנע לגבי הנסיבות בהן התבקש להעיד לטובת התובעת. אין בהסבר זה כדי לבסס את טענת בא-כוח הנתבעת לפיה מדובר בעדות מוזמנת שתואמה מראש עם התובעת או אם מי מטעמה. תמיכה נוספת לגרסתה של התובעת מצויה בחוות דעת השמאי מאיר חדד, אשר בדק את רכבה יומיים לאחר התרחשות התאונה ומצא פגיעות בצידו השמאלי, ובמכתבה של מבטחת הג'יפ, בו צוין כי על-פי דיווח של נהג הג'יפ (חנן סיטון - א"ג), בתאונה נגרמה לרכב התובעת פגיעה קלה בצד שמאל ובחזית שמאל. אל מול מסת ראיות זו (עדות התובעת, עדות עד הראייה, חוות דעת השמאי, מכתבה של מבטחת הרכב הפוגע) עומדת עדותו היחידה של נהג הג'יפ, ובה הכחשה של מגע פיזי בין שני כלי הרכב. אין די בעדות זו כדי להטות את הכף לקבלת גרסת הנתבעת, אשר עליה חובת ההוכחה בדבר מסירת עובדות בלתי נכונות או כוזבות על-ידי התובעת. משלא הוכיחה הנתבעת שהתובעת מסרה עובדות כוזבות בנוגע לנסיבות התאונה, אין היא זכאית ליהנות מהפטור שמעניק לה סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח. מעבר לדרוש יצוין כי לא הוכחה מודעות של התובעת לאי-נכונות של פרט כלשהו מהפרטים שמסרה.

13. בסעיף 6 למכתב הדחייה של הנתבעת נכתב: "כמו כן אין במכתב זה למנוע מחברת הביטוח להתכחש לגובה הנזק הנדרש". בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בחוות הדעת של השמאי מטעם התובעת, ובשלב הגשת תצהירי עדויות ראשיות היא הגישה את חוות דעתו מיום 8.2.2015 של השמאי גיא סלומון, אשר העריך את הנזק ברכב התובעת בסך 99,291 ₪ ללא מס-ערך-מוסף. בסיכומי התשובה לא הכחיש בא-כוח התובעת את טענת בא-כוח הנתבעת בסיכומיו, לפיה הוא לא פעל כמצוות תקנה 130א לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ולא הודיע על רצונו לחקור את השמאי סלומון. במצב דברים זה, עומדות בפניי שתי חוות דעת - זו של השמאי חדד מטעם התובעת, עליה הוא נחקר בחקירה נגדית, וזו של סלומון מטעם הנתבעת, אשר בא-כוח התובעת ויתר על חקירתו. השמאי חדד נשאל בחקירתו הנגדית לפשר הפערים בין סכומי חוות הדעת. הסבריו (עמ' 25-24) שכנעו אותי כי יש להעדיף את חוות דעתו על פני זו של השמאי סלומון. בחוות דעת סלומון אין התייחסות לירידת ערך, אין פירוט עלויות של חלק מהנזקים. ההפרש בין הערכת עלות עבודות התיקון הינו זניח ולכן לא אפחיתו מסכום הפיצוי.

בשולי הדברים אציין כי הטענה להיות רכב התובעת משועבד לבנק נזנחה בסיכומי בא-כוח הנתבעת. כך נזנחה אף טענת התובעת לחיוב הנתבעת בריבית מיוחדת.

התוצאה

14. משנדחתה טענת הנתבעת לפטור מתשלום תגמולי ביטוח על-פי סעיף 25 לחוק חוזה ביטוח ומשהוכיחה התובעת את הנזק שנגרם לרכבה בתאונת הדרכים ביום 14.5.2014 על-פי חוות הדעת של השמאי מאיר חדד, הנני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים:
(1) 221,129 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 7.5.2015, ועד לתשלום המלא בפועל;
(2) אגרת תביעה בצירוף הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום המלא בפועל;
(3) שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 35,000 ₪ הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, כ"ט טבת תשע"ט, 06 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.