הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 13881-07-16

לפני כבוד השופט אחסאן כנעאן

התובעת

מאלה גבע
ע"י ב"כ עוה"ד גלית אדר ואח'

נגד

הנתבעים

  1. א. נ. אורמוג בע"מ
  2. אילן נצר

ע"י ב"כ עו"ד איתי הפלר

ובעניין תא"מ 58554-12-15:

התובעת

א.נ. אורמוג בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד איתי הפלר

נגד

הנתבעת
מאלה גבע
ע"י ב"כ עוה"ד גלית אדר ואח'

פסק דין

לפני שתי תביעות מאוחדות והדדיות בין קבלן לעבודות שיפוץ לבעלת דירה, מחד לתשלום יתרת תמורה בעבור השיפוץ שבוצע ומנגד לתשלום דמי נזק בגין ביצוע עבודה לקויה.

רקע וטענות הצדדים

1. א.נ. אורמוג בע"מ (להלן: אורמוג ) הגישה תביעה נשוא תא"מ 58554-12-15 לתשלום יתרת תמורה חוזית בגין עבודות שיפוץ שביצעה בדירה השייכת לגב' מלה גבע (להלן: גבע ) על סך של 53,440 ₪. על פי הנטען בתביעת אורמוג פנתה אליה גבע במהלך חודש יוני 2015 בבקשה לקבל הצעת מחיר לביצוע שיפוצים בדירה. גבע נפגשה עם מנהל אורמוג מר אילן נצר (להלן: נצר ) והוא מסר לידיה הצעה לשיפוץ על סך של 25,400 ₪ לפני מע"מ. נטען שגבע אישרה בחתימתה את ההצעה. במהלך העבודות ביקשה גבע לבצע תוספות בשתי הזדמנויות שונות כאשר הוסכם שבגינן תשלם גבע סך של 21,250 ₪ לפני מע"מ וסך של 8,300 ₪ לפני מע"מ. עוד ביצעה אורמוג עבודות ריצוף בלובי הבניין בו נמצאת הדירה וגבע שילמה בעבור הריצוף סך של 2,158 ₪ שיש לקזזו מסכום התביעה. סך הכל חיי בת גבע סך של 35,419 ₪ לפני מע"מ.

אורמוג טוענת כי פנתה במספר הזדמנויות לגבע על מנת שתשלם ותסלק את חובה אך הפניות לא נענו. לא זו אף זו, גבע הכפישה את אורמוג בפני ועד הבית וגורמים נוספים, כמו כן, שלחה הודעות טקסט מעליבים לאורמוג. על כל אלה תובעת אורמוג את גבע בגין פרסום לשון הרע סך של 12,000 ₪.

2. גבע טוענת בכתב הגנתה שיש לדחות את התביעה על הסף מאחר ולטענתה התקשרה עם נצר ולא אורמוג והתנהלה מולו בלבד. גבע היא אישה תמימה אשר ביקשה לשכור את שירותיו של נצר שהציג את עצמו כקבלן שיפוצים. גבע נפלה קורבן להתנהלות רשלנית קיצונית ובלתי מקצועי ת בעליל תוך גרימת נזקים ממשיים לדירתה. מדובר בתובעת חסרת תום לב והתביעה שהגישה היא בבחינת עשיי ת עושר ולא במשפט ובבחינת ההגנה הטובה ביותר היא ההתקפה.

גבע טוענת כי ההסכם עם נצר הופסק ולא הגיע לכדי סיום כמוסכם בין הצדדים דבר המהווה הפרה יסודית של ההסכם. חרף הבטחות נצר להשלים את העבודות הוא לא עשה כן מה עוד שהעבודה שכן בוצעה, בוצעה בצורה לקויה כך שגבע נאלצה לשכור אנשי מקצוע שיבצעו את העבודות שנית. גבע טוענת עוד כי הדגישה בפני נצר את חשיבות הזמנים כאשר סוכם ביניהם בעל פה כי בתאריך 1/8/2015 ולא יאוחר מיום 10/8/2015 יסיים את עבודת השיפוץ. גבע הדגישה עוד כי היא נוסעת לדרום אפריקה ביום 19/8/2015 וחשוב לה עד אז להשכיר את הדירה.

לאחר ביקור בדירה שכנע נצר את גבע לערוך שיפוץ מקיף יותר, זאת לאחר הפעלת לחצים גדולים ושכנועים אך בלבד שהשיפוץ לא יחרוג מהסכום המוסכם שעמד על סך של 25,400 ₪. גבע טוענת כי לא חתמה על הצעת המחיר אלא חתימתה הולבשה על אותו מסמך על ידי נצר. בחודש יולי 2015 החל נצר לשפץ וזמן מה לאחר מכן נוכחה כי נפלה בפח כאשר החלו לצוץ בעיות והוא החל להתחמק מביצוע חלק מהעבודות אשר מצא קושי בביצוען. למרות שנצר הבטיח שיעשה את העבודות בעצמו בפועל הוא שכר שירותיהם של קבלנים אחרים לביצוע העבודה. או אז התחילו להופיע כשלי ביצוע שפורטו במסגרת כתב ההגנה שנתמך בחוות דעת מטעמה אשר קבע כי שווי עלויות התיקון בסך של 39,000 ₪. עוד תובעת גבע שכר טרחת השמאי מטעמה, שכר טרחת הגרפולוגית, עוגמת נפש והוצאות משפטיות. עוד תבעה גבע לשלם פיצויים בגין השכרת הדירה לאחר השיפוץ בדמי שכירות נמוכים יותר ממה שקיבלה עובר לשיפוץ מבלי לציין סכום הסעד הכולל הנתבע.

דיון והכרעה

3. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין שתי התביעות להתקבל כאשר קיזוז שתי התביעות אחת מרעותה מוביל למסקנה שנותרה יתרת זכות לטובת אורמוג. הגעתי למסקנה כי אורמוג הוכיחה כדבעי כי הייתה הסכמה באשר לשיפוצים המבוקשים, היקפם והתמורה המוסכמת בגינם. לא ניתן לצלול לגוף הנימוקים מבלי להקדים הערה לפיה גבע התחמקה מתשלום יתרת התמורה כאשר הטענה לקיומם של ליקויים הייתה אמתלה חלקית בלבד. הרושם שהתקבל מהתנהלותה הוא ניסיון להאריך את ההליך השיפוטי כמה שיותר. גם לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט במסגרתה ליבן מחלוקות שהיו בין הצדדים והתמונה די התבהרה ניתן היה להגיע להסכמות והבנות על סמך אותה חוות דעת, אך גבע בחרה תחת זאת לנהל את ההליך, להאריכו שלא לצורך תוך שהיא גוררת את הצד שכנגד להוצאות נוספות ולטעמי מיותרות. דוגמא מובהקת להתנהלות שכזאת הוא התעקשות גבע לחקור את המומחה שמונה מטעם בית המשפט אך מנגד בסיכומיה היא אינה מעלה טענה וחצי טענה כנגד ממצאיו. בהמשך נביא דוגמאות נוספות להתנהלות גבע כפי שקבעתי לעיל.

4. ראשית, גבע לא חזרה עוד במסגרת סיכומיה על הטענה לפיה אין לה יריבות מול אורמוג וטענה זו נזנחה וטוב שעשתה כן . גם אם הייתה חוזרת עליה דינה היה להידחות נוכח העובדה כי הצעת המחיר שקיבלה גבע לידיה ( נ/6) הייתה של אורמוג ולכן לא ניתן היה להתבלבל באותו מעמד מול מי היא מתנהלת.

שנית, הוכח כדבעי כי ההצעה הראשונה שקיבלה גבע ולה הסכימה הייתה בסך של 25,400 ₪ בתוספת מע"מ ולא כולל מע"מ כפי שטענה בכתב הגנתה ובתצהירה. בהצעה שקיבלה גבע לידיה בזמן אמת ( נ/6) צוין במפורש שהמחיר אינו כולל מע"מ. גבע העידה לפני שההסתייגות היחידה מאותה הצעה הייתה בשני עניינים הנוגעים לעניינים מסוימים (טיב הצנרת והתקנת חוסם ריחות) אך ההצעה למעט עניינים אלו הייתה מקובלת עליה (עמ' 21 ש' 1 – 12) .

שלישית, גבע אישרה גם ששתי ההצעות הנוספות העוסקות בעבודות נוספות היו מוסכמות עליה אך יחד עם זאת ביקשה לשלם את תמורתם במועד מאוחר יותר. בעמ' 24 ש' 10 – 16 העידה גבע כדלקמן:

"ש. והסכמת לתוספות האלה?
ת. עוד לא היה ברור...
ש. לביהמ"ש: אחרי שהיה ברור הסכמת או לא הסכמת?
ת. אני הבהרתי לו שאני חוששת מחריגות.
ש. לביהמ"ש: מה אמרת לו, שאת מסכימה או לא?
ת. אני הסכמתי, אבל סיכמתי שאני אשלם לו אחרי שאני אשכיר את הדירה לפי הצעתו. אמרתי לו שיש לי משכנתא על הראש וגם שאני חיה בשכירות."

יוצא איפוא כי טענת גבע כי סיכמה עם נצר על תקציב מוגבל בסך של 25,400 ₪ כולל מע"מ בלבד לביצוע כל העבודות אין בה ממש והייתה למעשה טענת סרק אשר גרמה לגרירת ההליך והארכתו שלא לצורך.

טענה נוספת אשר בפי גבע היא מצג שנתן בפניה נצר לפיה הוא לא יעסיק קבלנים אחרים. טענה זו לא הוכחה כדבעי. כ שהוכח הוא שנצר נעזר בעובדים אחרים ובכך אין פסול. עוד עולה מהעדויות של גבע וגב' מיכאלי שנצר היה באופן שוטף בדירה. עובדה זו אני מסיק מעדותן שהיו נפגשו עמו במהלך ביצוע העבודות ולא הייתה שום טענה פוזטיבית כי הוא לא נמצא בדירה בעת העבודות. לכן משלא הוכח כי נצר העסיק קבלנים אחרים להבדיל מפועלים לא הוכחה טענה של מצג שווא.

לסיכום נושא ההסכמות משכל ההצעות היו מוסכמות על גבע הוכיחה אורמוג את ההסכמות כדבעי. אמנם עדותו של נצר מתי מסר את ההצעה ונסיבות חתימתה הייתה עדות מבולבלת אך משאישרה גבע את ההסכמות אין לי צורך להכריע במהימנות נצר בנקודה זו. עוד ומאותה סיבה איני מוצא צורך להיכנס ולהכריע בשאלה חתימתה הנטענת של גבע על ההצעה הראשונה והאם מדובר בחתימה מזויפת זאת מבלי להקל ראש בטענה. הלכה פסוקה היא כי חוזה משתכלל ללא צורך בחתימה והחתימה אינה חלק מיסודותיו (ראו: ע"א 7189/09 הלר נ' כהן [פורסם בנבו]). לכן תמוהה מאוד התעקשות גבע להביא את המומחית מטעמה שערכה חוות דעת להשוואת כתבי יד. בהקשר זה אוסיף כי חוות הדעת אף מתייחסת למהימנות נצר על סמך ניתוח כתב ידו. הגם שאיני בטוח כי מדובר במדע מוכר נראה לי שקביעת מהימנות מסורה באופן בלעדי לבית המשפט ולא ניתן להביא חוות דעת שתנתח מהימנות של עד לכן גם במובן זה ייתכן וחוות הדעת אינה קבילה. אולם משלא שולמו ההוצאות המותנות שהטלתי על גבע בגין אי התייצבות המומחית מטעמה היא אינה יכולה להסתמך עוד על חוות הדעת. למרות זאת גבע הפנתה אליה במסגרת סיכומיה דבר שאינו ראוי.

5. רביעית, לא מצאתי ממש בטענה שאורמוג לא השלימה את העבודות. גבע טענה כי שכרה את שירותיהם של קבלנים על מנת שישלימו את העבודות. אולם לתצהירה לא טרחה לצרף קבלות בגין תשלומים ששילמה לאותם קבלנים, לא נקבה בשמם בתצהיר ואף לא הביאה אותם לעדות. לעניין זה גייסה כעדה את שכנתה גב' מיטל מיכאלי. עדה זו היא שקישרה בין גבע לנצר. עדה זו היא שכנתה של גבע והיא ביחסים טובים מאוד עמה עד כדי כך כשנסעה גבע ביום 19/8/2015 לדרום אפריקה נותרה גב' מיכאלי לפקח על עבודות נצר ואף בסוף נצר מסר לה את המפתחות לבקשת גבע למרות שלא נשכרה באופן פורמאלי לפקח על העבודות (ראו בהקשר זה עדות מיכאלי עמ' 29 ש' 20 ועמ' 31 ש' 14). לאור הערות מקדמיות אלו יש להתייחס לעדותה בזהירות. בסעיף 21 לתצהיריה של גב' מיכאלי טענה שגבע הביאה בעלי מקצוע על מנת שישלימו את העבודות. כשנשאלה על כך בחקירה הנגדית אישרה שלא ראתה בעיניה קבלנים אחרים (עמ' 32 ש' 1 – 3). כשנשאלה העדה אלו עבודות לא השלים נצר לטענתה החלה למנות עבודות שביצע בצורה לקויה להבדיל מעבודה שלא ביצע כלל ורק לגבי קיר בריקים שאמור להיות בסלון ובחדר שירותים טענה שנצר לא ביצע (עמ' 32 ש' 4 – 11) . בניגוד לעדות זו במסמך שערכה גב' מיכאלי בכתב ידה (נספח ד' לתצהיר נצר) לא רשמה שלא נעשה קיר עם בריקים אלא רשמה הערות לגבי אופן ביצוע קיר הבריקים. יתרה מכך בדפי ההצעות לביצוע העבודות לא הוסכם שאורמוג תבצע קיר בריקים. גם בתביעה שהגישה גבע ובחוות דעת שצורפה לה לא טענה כי נצר היה אמור לבצע עבודות בריקים וזו לא נעשתה. לכן אין לעדה מה להלין על נושא זה ולא ברור לי מדוע היא מעלה טענה זו למרות שאין טענה בכתב התביעה במישור זה .

סתירה נוספת שמצאתי בעדות עדה זו נוגע למסירת המפתחות. גב' מיכאלי טוענת שבאחת הפעמים נסעה להביא בריקים ואז נצר מסר לה שהוא לא מעוניין להמשיך עוד בעבודה. העדה אמרה לו שהוא לא יכול לעזוב בצורה זו את הדירה אך הוא התעקש ואמר שהוא לא מתכוון להמשיך עוד לכן ביקשה ממנו שישאיר את המפתחות הדירה ומאז לא שמעה עוד ממנו (תצהיר העדה סעיפים 19 – 20). בניגוד לסיפור זה לפני העידה העדה כי נסעה לביתו של נצר עם בנה הקטן ושם קיבלה את המפתחות לידיה (עמ' 31 ש' 17 – 18). עדה זו אף לא ידעה מה הסיכומים בין גבע לנצר לגבי עבודות נוספות אלא ידעה רק על " הסיכום המרכזי" (עמ' 31 ש' 19) כאשר היא הוסיפה באופן מתמם כי לא ברור לה מה זה עבודות נוספות (שם). אולם בנשימה אחת העדה אישרה בתחילת עדותה – בתור מעצבת פנים – כי במהלך שיפוץ יכולים לצוץ עניינים בלתי צפויים וכלשונה "הפתעות" (עמ' 30 ש' 13 – 14). לכן התרשמותי מעדה זו כי עדותה מוט ה והיא נועדה לסייע לגבע בין אם העו בדות ידועות לה ובין אם לאו. לכן לא אוכל לסמוך על עדות זו גם בעניינים שידועים לה מידיעה אישית.

7. חמישית, גבע במסגרת סיכומיה לא חלקה עוד על חוות הדעת של המומחה שמונה מטעם בית המשפט. לכן צודק נצר כי בעניין זה חלה ההלכה שבית משפט לא יסטה מהאמור בחוות דעת של מומחה שמונה מטעמו אלא מטעמים כבדי משקל (ראו: ע"א 4681/07 דהוד נ' חטאב [פורסם בנבו]). למרות שגבע לא חלקה באופן ממשי על חוות הדעת היא מ צאה לנכון לחקור את המומחה ולהביא לעדות את חברתה גב' מיכאלי ואת החשמלאי בניסיון עקיף לתקוף את חוות הדעת.

שישית, המומחה ביקר בדירה בנוכחות הצדדים ובאי כוחם. במועד הביקור לא טענה עוד גבע כי אורמוג לא השלימה את העבודה אלא רק טענה לליקויים. וכך רשם המומחה מפיה: "קיימים ליקויים וכמות ריצוף שונה מהקיים. עלות תיקון הליקוי מוערך ב- 39,000 ₪". יתרה מכך, בתביעה שהגישה גבע ולמרות שטענה בה בכלליות שנצר לא השלים את העבודה (להבדיל מעבודה לקויה) לא מצאה לנכון לפרט כלל אלו עבודות לא הושלמו על ידו לטענתה. מאידך לגבי עבודות לקויות פירטה גבע בפירוט רב אלו עבודות היו לקויות ללמדך שהטענה שהעבודות לא הושלמו אינה רצינית. לא זו אף זו, בכתב התביעה שהגישה גבע לא כללה כל סעד כספי בגין אי השלמת עבודות ולכן טענותיה במישור קלושות אם בכלל.

8. לסיכום כל האמור לעיל יש לקבל את התביעה בכל הקשור להסכם ולהיקף העבודה שבוצעה. יש לדחות את הטענה שאורמוג לא השלימה את העבודות להבדיל מהטענה לקיומם של ליקוי ים. יש לקבל את חוות דעתו של המומחה לעניין היקף הליקויים ועלות תיקונם ומששני הצדדים לא חלקו עליה באופן ממשי . בהתאם להתחשבנות זו ולאחר ביצוע הקיזוזים זכאית אורמוג ליתרה נוספת בסך של 27,444 ₪ בתוספת מע"מ.

באשר לתביעה של גבע יש לקבל בנוסף את טענתה כי נשאה בתשלום למומחה מטעמה ולקזז סך של 1,500 ₪ כך שגבע תישלם סך של 25,944 ₪. עוד יש לפסוק לגבע עוגמת נפש בשל הליקויים. בעניין זה גבע תבעה 39,000 ₪ והתברר כי הליקויים הם פחותים בהרבה ומס תכמים בסך של כ- 6,000 ₪. לכן אני פוסק בגין הליקויים ולאור טיבם ומהותם, הערכת הזמן שתידרש לתקנם סך של 2,000 ₪ באשר להפרשים בגין דמי שכירות למרות שנטענה הטענה גבע לא פירטה מה הסכום הנתבע על ידה וממלא לא שילמה אגרה בעדו. יתרה מכך לא הוכח כדבעי כי ההפרשים בדמי השכירות לפני השיפוץ ולאחריו נובע מהליקויים וגבע לא הביאה חוות דעת שתתמוך בטענתה. בשים לב לאמור עד כה אורמוג זכאית לסך של 23,944 ₪.

9. באשר לעילה לפי חוק איסור לשון הרע יש לחלק את הדיון לשניים: הודעות שנשלחו לאורמוג והכפשות בפני ועד הבית. באשר להודעות שנשלחו לאורמוג מאחר ונטען כי אלו נשלחו לאורמוג הרי לא מתקיים יסוד הפרסום לצורך ביסוס עוולת לשון הרע. לכן דין התביעה להידחות בכל הקשור לעניין זה. באשר לטענה כי גבע הכפישה את שמה את אורמוג בפני ועד הבית לא הובא במסגרת כתב התביעה או בתצהיר של נצר אלו מילים נאמרו המבססים את הטענה שמדובר בלשון הרע. ההלכה הפסוקה קבעה כי תובע בעוולת לשון הרע חייב לנקוב במסגרת כתב תביעתו במילים המדויקות המהווים לשון הרע. ברע"א 2291/12 הלפרין נ' איצקוביץ' [פורסם בנבו] נפ סק כי מן הראוי שהתובע יביא בכתב תביעתו את הציטוט במדויק אשר לגביו הוא טוען שמוצא את דיבתו או לחילופין לטעון שהוא מסתמך על כל מה שנאמר במאמר כמוציא את דיבתו על מנת שהנתבע ידע בפני אלו טענות הוא אמור להתגונן. בענייננו לא הובא הציטוט המדויק כאשר מנגד גבע טוענת בין היתר אמת דיברתי. כאשר אינני יודע מה האמרה המדויקת אינני יודע האם אכן מדובר בדברי לשון הרע ואם כן אינני יכול לקבוע האם קמה הגנת אמת בפרסום כפי שגבע טוענת. לאור האופי הכוללני בו נוסח כתב התביעה בהקשר זה לא מצאתי לנכון לקבל את התביעה.

התוצאה

10. לאור האמור לעיל אני מחייב את גבע לשלם לאורמוג סך של 23,944 ₪ בתוספת מע"מ וכן בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הג שת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כן אני מחייבה לשלם לנצר ואורמוג הוצאות משפט בסך של 10,000 ₪.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ד סיוון תשע"ח, 07 יוני 2018, בהעדר הצדדים.