הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 12858-06-17

בפני
כב' סגן הנשיאה, השופט רמזי חדיד

תובעת

שרון עמר
באמצעות ב"כ עוה"ד מיכאל חיון

נגד

נתבעים
1.מורן דמרי
2.דותן דמרי
באמצעות ב"כ עוה"ד אחז אגם

פסק דין

מבוא ועובדות מוסכמות:

בפניי תביעה כספית לפיה התובעת מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום סך של 100,000 ₪ וזאת בטענה לביצוע האזנת סתר המהווה פגיעה בפרטיות ופרסום לשון הרע.

הנתבעים הינם בני זוג, הורים לקטין בן 3 שנים במועדים הרלוונטיים לתביעה, ואשר שהה בגן ילדים בו עבדה התובעת בתור סייעת (להלן: "הקטין" ו-"גן הילדים" או ''הגן'' בהתאם).

בליבם של הנתבעים התעורר חשד כי צוות ג ן הילדים נוהג בצורה לא הולמת ומחפירה העולה כדי התעללות בילדי הגן. הדברים באו לידי ביטוי, כך לפי החשד, בצעקות וקללות וכן במניעה לעשות צרכים. בעקבות זאת, הושתל מכשיר הקלטת שמע אשר תיעד את ההתרחשות בתוך גן הילדים (להלן: "ההקלטה"). בין בעלי הדין מחלוקת בשאלה באם הנתבעים או מי מהם ביצע את ההקלטה, אם לאו, ולעניין זה אתייחס ביתר הרחבה בהמשך.

מההאזנה להקלטה עולה כי נשמעים בה, בין היתר, קולות בכי וצעקות של מספר ילדים וכן אמירות נחרצות, לעיתים בלשון בוטה ותוך כדי צעקות, של צוות הגן כלפי הילדים.

לאחר שהנתבעים האזינו להקלטה, הם הוציאו את בנם מגן הילדים, הם שיתפו את הוריי הילדים ששהו בגן והתעניינו במקרה בהשתלשלות הדברים והנתבעת הגישה תלונה במשטרה. המשטרה ניהלה חקירה בפרשה ובסיומה הוחלט לסגור את התיק נגד התובעת בשל חוסר ראיות מספקות.

האירועים לעיל זכו לתהודה ברשתות החברתיות ובכלי תקשורת שונים. כמו כן, באחד הפוסטים שהתייחס לאותם אירועים (שלא נכתב על ידי מי מהנתבעים), פורסם שמה של התובעת.
טענות הצדדים בתמצית:

לטענת התובעת, הנתבעים הם אלה אשר השתילו את מכשיר ההקלטה בגן הילדים והקליטו את המתרחש בו, והם אלה אשר הפיצו והשמיעו את ההקלטה ליתר הורי י הגן. ביצוע ההקלטה מהווה האזנת סתר בהתאם לחוק האזנת סתר, תשל"ט-1979 (להלן: "חוק האזנת סתר") ו עוולה בהתאם לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). כן טענה התובעת כי התנהלות הנתבעים הינה בגדר פרסום לשון הרע.

ביחס לתוכן ההקלטה טענה התובעת כי אין בה כל אמירה פסולה שהיא אמרה וכי לנתבעים לא היתה כל זכות להגיש נגדה תלונה למשטרה. בנדון, התובעת אינה כופרת בזכותם של התובעים לפנות בתלונה למשטרה ככל ועלה בליבם החשד להתנהלות אסורה כלפי בנם מצד מי מאנשי צוות הגן, אולם לטענתה אל להם לקחת את החוק לידיים ולעשות האזנת סתר, כפי שנעשה בפועל במקרה דנן.

התובעת מפנה לכך כי הנתבעת לא העידה בבית המשפט והנתבעים אף ויתרו על עדות המצהיר מטעמם, מר רוני קופמן, דבר האומר דרשני ומחזק את גרסתה במשפט.

הוסיפה התובעת ועמדה על הפגיעה שהיתה מנת חלקה בעקבות התנהלות הנתבעים – האזנת הסתר הנטענת , הפצת ההקלטה בין הוריי ילדי הגן והגשת תלונה במשטרה – ובגין כל אלה היא מבקשת לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בסך של 100,000 ₪.

לטענת הנתבעים בתמצית , בנם הקטין וסייעת אחרת אשר עבדה בגן הילדים התלוננו בפניהם כי צוות הגן צועק על הילדים, מפחיד אותם ומתנהג כלפיהם באופן מחפיר העולה כדי התעללות, ואף מונע מהם לעשות את צרכיהם. הנתבעים פנו בנדון למנהלת גן הילדים, אך לשווא. אותה עת, זוג הורים של ילד אחר ששהה בגן הודיע לנתבעים כי בכוונתם לשים מכשיר הקלטה. לאחר שהנתבעים שמעו את ההקלטה, הם הזדעזעו מתוכנה, העתיקו את החלק הרלוונטי ממנה והנתבעת הגישה תלונה במשטרה. הוסיפו הנתבעים וטענו כי הם לא הפיצו את ההקלטה לאמצעי התקשורת אלא רק ס יפרו להור יי הילדים שפנו אליהם על השתלשלות הדברים. בנסיבות העניין, כאשר חדשות לבקרים מתפרסמים מקרים של אלימות נגד ילדים, מצופה ונדרש מהנתבעים לפעול כפי פעלו ואין לבוא אליהם בכל טענה או טרוניה.

הוסיפו הנתבעים וטענו כי בנסיבות העניין לא נדרש היה להעיד את הנתבעת, שכן התובעת ויתרה על הסעד המבוקש בעילת לשון הרע והיא לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכחת הטענה כי הם ביצעו את ההקלטה. הנתבעים מפנים לכך כי התובעת הגישה תביעה נוספת נגד הוריי ילד אחר ששהה בגן הילדים בעקבות הקלטת המתרחש בו, וזאת מבלי להגיש במסגרת תביעה דנן את ההקלטה בגינה הוגשה התביעה הנוספת. לפיכך, התובעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי מדובר בשתי הקלטות שונות והדבר מחזק את המסקנה כי ההקלטה נשוא התביעה לא בוצעה על ידי מי מהנתבעים אלא על ידי הוריי ילד אחר.

לגישת הנתבעים, במקרה דנן אין מדובר בהאזנת סתר ובנדון הם מפנים להנחיית פרקליט המדינה ביחס לפתיחת חקירה והעמדה לדין פלילי בגין תיעוד קולי או ויזואלי של מטפל בקטין וחסר ישע, כמו גם לחוק התקנת מצלמות לשם הגנה על פעוטות במעונות יום לפעוטות, תשע"ט-2018. ביחס לחוק זה נטען שעל אף כי הוא נכנס לתוקף לאחר האירועים נשוא התביעה, ניתן ללמוד ממנו על כוונת המחוקק להגן על פעוטות במעונות יום באמצעות התקנת מצלמות המתעדות את המתרחש בין כותלי המעון.

הנתבעים מכחישים את הנזק הנטען שנגרם לתובעת בעקבות האירועים נשוא התביעה.

דיון:

אמנם נכון, בכותרת כתב התביעה נרשם כי עילת התביעה הינה, בין היתר, לשון הרע, אך מאחורי הכותרת הנ''ל אין ולא כלום, מה גם והתובעת ויתרה על עילה זו במסגרת סיכומיה בתביעה. אנמק להלן.

כאשר מוגשת תביעה בעילת לשון הרע, ראשית כל על התובע לפרט ולצטט במסגרת כתב התביעה וברחל בתך הקטנה את תוכן הדברים המהווים את לשון הרע. בנדון נקבע בספרו של המלומד אורי שנהר "דיני לשון הרע", תוך הפנייה להלכה הפסוקה, כדלקמן:

"תובע אינו יכול להסתפק בטענה שהנתבע הוציא עליו דיבה, והוא חייב לציין בכתב תביעתו את 'פירוט המילים, בכתב או בע"פ, בהן השתמש הנתבע'. כאשר לשון הרע נאמרה בעל-פה, על התובע לציין בכתב תביעתו את המילים המדויקות שנאמרו, והוא אינו יכול להסתפק במסירת תוכנן. כאשר פרסום לשון הרע נעשה בכתב, מהווה אותו פרסום מסמך מהותי והתובע צריך לצרפו לכתב התביעה ....כאשר לשון הרע על התובע היא משתמעת ואינה עולה מן הפרסום ... חייב התובע לציין במפורש בכתב התביעה מדוע משתמע הפרסום כלשון הרע עליו" (שם, עמ' 420-421).

במקרה דנן גוללה התובעת בסעיפים 11-23 בפרק ב' לכתב התביעה את סיפור המקרה, החל מהטענה כי הנתבעים התקינו את מכשיר ההקלטה בגן הילדים ועד לפנייתם בתלונה למשטרה והשעיית התובעת ממקום עבודתה, הפרסומים בכלי התקשורת וברשתות החברתיות אודות המקרה וחקירת התובעת במשטרה. בהמשך, בסעיף 30 לכתב התביעה, נטען כדלקמן:
"אחריותם של הנתבעים לאירועים המתוארים בפרק ב' של כתב התביעה נובעת בין היתר גם מהחיקוקים הבאים: חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965, חוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981, חוק האזנת סתר, תשל"ט-1979, חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

סתמה התובעת ולא פירטה מהם אותם אירועים המתוארים בפרק ב' לכתב התביעה המהווים, כביכול, פרסום לשון הרע. למותר לציין כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לשער ולפרש את כוונת התובעת בנדון ובכך למלא את כתב התביעה תוכן שאין בו. ודוק, אין בפי התובעת כל טענה כאילו פרסום הפרשה, אם באמצעות כלי התקשורת ואם באמצעות הרשתות החברתיות, לרבות פרסום שמה באחד הפוסטים שהתייחסו לפרשה, נעשה, כולו או בחלקו , על ידי הנתבעים או מי מהם .

לא זאת אלא זאת, מסיכומי התובעת עולה כי היא זנחה את עילת לשון הרע, שכן למעט טענה כללית בדבר הכפשה ופגיעה בשמה הטוב (שם, סעיפים 6, 32 ו-45 לסיכומי התובעת), היא לא טרחה להפנות להוראות חוק לשון הרע הרלוונטיות בנדון או להבהיר מהו אותו פרסום שהנתבעים או מי מהם פרסמו, כביכול, המהווה לשון הרע.

לאור מכלול הנימוקים לעיל, אין לקבל את התביעה מכוח עילת לשון הרע.

ניסיונם של הנתבעים להכחיש את ביצוע ההקלטה ולייחס אותה להוריי ילד אחר ששהה בגן, אינו משכנע כלל ועיקר בעיניי ומוטב היה לולא העלו הנתבעים טענותיהם בנדון.

בסעיף 6 לכתב התביעה טענה התובעת באומרה:

"הנתבעים פעלו במשותף להשתיל מכשיר הקלטה... בגן הילדים בו עבדה התובעת, על מנת להקליט את המתרחש בגן תוך הפרה של החוק ו/או בניגוד גמור לחוק האזנת סתר ולחוק הגנת הפרטיות...."

בסעיף 37 לכתב ההגנה התייחסו הנתבעים לנטען בסעיף 6 לכתב התביעה, כלהלן:

"מוכחש האמור בסעיף 6 לכתב התביעה, הנתבעים אכן פעלו להפעיל מכשיר הקלטה, מכשיר ההקלטה נועד לצורך בירור נוסף של החשד להתעללות כלפי בנם הקטין בטרם פניה למשטרה..." (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.).

הנה אם כן, הנתבעים מודים בהפעלת מכשיר הקלטה לתיעוד המתרחש בגן הילדים.
יתרה מכך, לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע, מוצג נ/1, צורפה תלונת הנתבעת במשטרה, נספח 3, בה נרשם מפיה, כדלקמן:

"... עקב כל הדיבורים וכל החששות החלטתי לשים בתיק של הילד שלי מכשיר הקלטה זה היה ביום רביעי לפני שבועיים המכשיר היה במשך שלוש ימים (כך במקור – ר.ח.) , במכשיר ניתן לשמוע צרחות, פקודות על הילדים השפלות, די תלכו לישון הכל בצרחות אין לי כוח תשכבי...".

בהמשך התלונה ציטטה הנתבעת את אותן אמירות של צוות גן הילדים ואשר נשמעות בהקלטה נשוא התביעה.

בנסיבות העניין, הנתבעים לא ישמעו בטענה כאילו אותה הקלטה נעשתה על ידי הוריו של ילד אחר ששהה אותה עת בגן הילדים וטענתם בנדון נדחית בזאת, ובשתי ידיים.

בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות נקבע העיקרון, ולפיו "לא יפגע אדם בפרטיות של זולתו ללא הסכמתו". סעיף 2 לחוק מונה רשימת מקרים המהווים פגיעה בפרטיות ובס"ק 2.2, הוא הרלוונטי לעניננו, נקבע כי "האזנה האסורה על פי חוק" נמנית על אותה רשימה.

בסעיף 4 לחוק הגנת הפרטיות נקבע כי פגיעה בפרטיות מהווה עוולה אזרחית ובסעיף 18 לחוק נקבעה רשימת הגנות אשר בהתקיים אחת מהן, אין לחייב את הנתבעים בדין.

האזנת סתר מוגדרת בסעיף 1 לחוק האזנת סתר כ-"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". המונח "בעל שיחה" מוגדר באותו סעיף, בין היתר, כאחד מאלה: המדבר או מי שהשיחה מיועדת אליו.

נשאלת אפוא השאלה, האם במקרה דנן ההקלטה נשוא התביעה הינה פרי האזנת סתר, כטענת התובעת, אם לאו, כטענת הנתבעים. ליתר דיוק, יש לבחון באם הקטין הוא בבחינת "המדבר או מי שהשיחה מיועדת אליו", ובהתאם לכך הוא בעל השיחה. אם תאמר כן, אזי אין מדובר בהאזנת סתר ובכך נשמט הבסיס מתחת לתביעה .

לעניין הגדרת המונח ''בעל שיחה'', נפסק ב-ע"פ 1497/92 מדינת ישראל נ' צוברי, פ"ד מז(4) 177, כדלקמן:

"כדי שאדם ייחשב כנוטל חלק בשיחה אין הוא חייב להיות הדובר, היינו אינו חייב להיות משתתף פעיל בשיחה. הוא נחשב לבעל שיחה עם אחר, המכוון אליו את דבריו במישרין פנים אל פנים, או בדרך תקשורת אחרת, גם אם הוא עצמו בגדר מאזין בלבד לדבריו של האחר" (שם, עמ' 193 מול האות ג').

מן הכלל אל הפרט.

מתמליל ההקלטה המצורף לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע ומהאזנה לתוכנה עולה כי במספר הזדמנויות פנה צוות הגן, לרבות התובעת, ישירות לקטין תוך אזכור שמו , וזאת כמצוטט להלן:

"שרון: בוא איתי לידי.
ילד: לא בא לי.
שרון: בוא איתי לידי (שמו של הקטין) בוא איתי, בוא (שמו של הקטין) שב פה, שב פה ואל תזוז. תבוא לידי, שב פה לידי, שב פה לידי.... בוא .... שב פה, שב" (שם, עמ' 1 שורה 6 לתמליל).

"שרון: (שמו של הקטין) בוא לפה. עוד פעם היא באה לשירותים" (שם, עמ' 3 שורה 19 לתמליל) .

"שרון: לא, היא לא יודעת, פיפי, קקי, ראית? אין, אין לשירותים, לא .... (שמו של הקטין)" (שם, עמ' 4, שורה 7 לתמליל).

"רחלי: (שמו של הקטין) אני אקח ממך את המוצץ" (שם, עמ' 4, שורה 23 לתמליל) .

"שרון: דיי (שמו של הקטין) ... כל דבר, רגיש, רגיש, צד שני..." (שם, עמ' 5 שורה 10 לתמליל".

"ברוריה: ... תעלה לישון. בוא הנה אתה, לא, לא, לא, (שמו של הקטין) תקשיב לי, אתה רוצה יומולדת" (שם, עמ' 6 שורה 14 לתמליל).

"רחלי: (שמו של הקטין) תשכב מיד... מה זה לא? אז אני מוציאה את המיטה שלך, אתה תהיה על כיסא כל היום, גם כשהם יתעוררו אתה תשב על הכיסא כל היום, טוב?" (שם, עמ' 6-7 החל משורה 28 לתמליל).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי יש לראות בקטין לא רק כמי שהשיחה מיועדת אליו, אלא גם כן כמדבר, ובהתאם לכך בהחלט יש לראות בו כ"בעל שיחה", כהגדרת המונח בסעיף 1 לחוק האזנת סתר. בנסיבות העניין, אין לראות בהקלטה כ"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה", ולפיכך אין מדובר בהאזנת סתר.

לא נעלמה מעיניי ההחלטה ב- ת"פ (כפר סבא) 38041-08-16 מדינת ישראל נ' פלונית (פורסם בנבו), אליה הפנתה התובעת בסיכומי טענותיה. באותו מקרה הנאשמת ניהלה פעוטון בביתה ואחד מהורי י הקטינים ששהו ב ו הטמין בתיק של בנו מכשיר טלפון אשר הקליט במשך שעתיים את המתרחש במקום, לרבות שיחות שהתנהלו בין בני הבית, כמו גם התנהלות אלימה והשמעת כינויים עולבים כלפי תינוק אחר ששהה בפעוטון, ולא כלפי הילד שמכשיר ההקלטה הוטמן בתיק שלו. בנסיבות העניין בית המשפט קבע כי מדובר בהאזנת סתר. דא עקא, לא מצאתי כי המשל דומה לנמשל, ושני טעמים לדבר:

בעניין פלונית לעיל, ההקלטה בוצעה בדירת מגוריה של הנאשמת והיא תיעדה שיחות שהתנהלו בין בני המשפחה ללא כל קשר לאירועים בגינם הוגש כתב האישום . לפיכך מדובר בפגיעה בוטה בפרטיות הנאשמת ובני משפחתה . מנגד, במקרה דנן, ההקלטה בוצעה בגן הילדים, מקום המיועד באופן בלעדי לעיסוקה של התובעת, וכל שתועד בה הוא שיחות של אנשי צוות גן הילדים והילדים ששהו במקום.

חשוב מכך, ההקלטה אשר נידונה בעניין פלונית לעיל תיעדה אלימות והשמעת כינויים מעליבים כלפי קטין אחר ולא כלפי הקטין אשר בתיק שלו הוטמן מכשיר הטלפון שבאמצעותו בוצעה ההקלטה. לפיכך, לא ניתן לראות בקטין שבתיק שלו הוטמן הטלפון כ"בעל שיחה". מנגד, במקרה דנן, וכפי שנקבע לעיל, הקטין הינו בעל שיחה אליו הופנו ישירות ופנים אל פנים אמירותיהן של עובדות הגן, והתובעת בכללן .

משבאתי לכלל מסקנה כי ההקלטה אינה מהווה האזנת סתר, ממילא דין התביעה להידחות. יחד עם זאת, ובבחינת למעלה מהצורך, אף אם תאמר כי יש לראות בהקלטה כהאזנת סתר, וכאמור איני סבור כך, הרי ממילא עומדת לנתבעים ההגנה הקבועה בס"ק 18(2)(ב) לחוק הגנת הפרטיות, בו נקבע כדלקמן:

"במשפט פלילי או אזרחי בשל פגיעה בפרטיות תהא זו הגנה טובה אם נתקיימה אחת מאלה;
..............
2. הנתבע או הנאשם עשה את הפגיעה בתום לב באחת הנסיבות האלה;
א. ...........
ב. הפגיעה נעשתה בנסיבות שבהן היתה מוטלת על הפוגע חובה חוקית, מוסרית, חברתית או מקצועית לעשותה".

ב-דנ"א 6041/02 פלונית נ' פלוני, פ"ד נח(6) 246, נפסק לעניין החובה המוטלת על הורים כלפי ילדיהם הקטינים, כדלקמן:
"הורים הם כידוע האחראים הראשוניים והעיקריים לילדיהם הקטינים. הם האפוטרופסים הטבעיים שלהם (סעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, תשכ"ב-1962). מוטלת עליהם החובה והזכות לדאוג לצרכיהם במסירות ........ ההורים נושאים באחריות הישירה לילדיהם מתוקף מעמדם כאפוטרופסיהם הטבעיים .... חזקה שהוריו/אפוטרופסיו של הקטין פועלים לטובת עניינו......" (שם, עמ' 257 פסקה 13 לפסק הדין).

במקרה דנן, נחה דעתי כי הנתבעים פעלו בתום לב כאשר בחרו לברר באמצעות ההקלטה חשדות שעלו בליבם לעניין היחס לו זוכה בנם הקטין מצד צוות גן הילדים, והתובעת בכללם. ודוק, האזנה לקלטת מעלה כי צוות הגן פנה לילדים בצעקות, אמירות צורמות ובוטות שאינן הולמות את גילם הרך והמסגרת בה הם מצויים. להלן ציטוט חלקי מאותן אמירות:

"יאללה בואי, הצילו, שמישהו יציל אותנו ממך ממה שאת עושה, היא יושבת עם רגליים ככה פתוחות, תסתכלו מה יש לי...", "אחותי 1,000 שקל לשעה לא מוכנה לעבוד בגן ילדים...", "אין לקום, שום לקום, את לא קמה אפילו יתהפך העולם, אפילו אם יתהפך העולם את לא קמה" וכן "ששש. ששש. סיוט להרדים אותם, סיוט".

בנסיבות העניין, הקלטת המתרחש בתוך כותלי הגן על ידי הנתבעים, כמו גם הגשת תלונה למשטרה בעקבות האירועים שנחשפו בהקלטה, הינם ביטוי מובהק לחובתם החוקית, המוסרית ו החברתית לדאוג לשלומו הגופני והנפשי של בנם הקטין. אי לכך, הנתבעים נהנים מההגנה הקבועה בס''ק 18(2)(ב) לחוק הגנת הפרטיות, והרי גם מטעם זה אין לחייבם בדין.

לאור מכלול הנימוקים כמפורט לעיל, אני דוחה את התביעה.

התובעת תשלם לנתבעים, ביחד ולחוד, באמצעות בא כוחם, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 14,040 ₪ (כולל מע"מ) וזאת עד ליום 26.09.2021, שאם לא כן הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח אלול תשפ"א, 26 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.