הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 12128-07-18

בפני
כבוד ה שופטת נסרין עדוי-ח'דר

התובע

פלוני
ע"י ב"כ עו"ד בן אסבן

נגד

הנתבעת
עיריית קרית אתא- ח.פ 500268008
ע"י ב"כ עו"ד אבנר קלוזנר ואח'

פסק דין

לפני תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

רקע וטענות הצדדים בקצרה
התובע יליד 1984, טען כי ביום 15.5.2013, במהלך משחק כדורגל ותוך כדי ריצתו, רגלו נתקעה בתוך סדק גדול – חריץ שהיה במגרש וכתוצאה מכך, איבד שיווי משקלו, נפל ארצה ונפגע בברכו השמאלית (להלן: התאונה). המשחק נערך במגרש כדורגל ששייך לנתבעת (להלן: העירייה).

התובע טען, כי התאונה נגרמה עקב התרשלותה של העירייה, שבין היתר לא דאגה לתחזוקת המגרש. עוד נטען, כי העירייה הפרה שורה של חובות חקוקות המוטלות עליה, שנועדו למנוע את הנזק. בכלל זה נטען בכתב התביעה , כי העירייה הפרה את הוראת סעיף 17 בחוק הספורט, תשמ"ח- 1988; הוראת סעיפים 235, 236 ו- 249 בפקודת העיריות [נוסח חדש]; הוראות חוזר מנכ"ל משרד החינוך, תשנ"ב-2002 – בטיחות במגרשי ספורט פתוחים; נהלים והנחיות מקצועיות של מכון וינגייט בנוגע לאיכות משטח המגרש ותנאי הבטיחות הנדרשים. לא מן הנמנע כי התובע גילה בהמשך ניהול ההליך כי חלק מהחובות החקוקות הנטענות אינן רלוונטיות לתביעתו. לכן, בתחשיב הנזק מטעמו הוא טען כי הנתבעת הפרה את החובות החקוקות הבאות: חוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 והתקנות שהותקנו מכוח החוק; הוראות מתקני תברואה; הוראות סעיפים 235, 242 ו- 249 לפקודת העיריות והתקנות מכוחה.

למחרת יום התאונה התובע פנה לקבלת טיפול בביה"ח רמב"ם בחיפה, שם אובחן כסובל מחבלה סיבובית לברך שמאל. בביה"ח תועדה נפיחות ורגישות בברך והגבלה בתנועות. צילום שבוצע שלל חבלה גרמית והתובע שוחרר לביתו עם המלצה למעקב במרפאות חוץ.

בדיקת MRI מיום 16.7.2013 הדגימה קרע מלא של הרצועה הצולבת הקדמית וקרע פניתי של מיניסקוס מידיאלי, ובחודש דצמבר 2013 התובע עבר ניתוח שחזור של הרצועה הצולבת.

מומחה רפואי מטעם התובע, ד"ר מאזן פלאח, קבע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 26%. המומחה פירט, כי הנכות מנכות בשיעור 20% בגין הפרעה תפקודית בינונית בברך שמאל ונכות בשיעור 8% בגין הפרעה תפקודית קלה-בינונית בברך ימין. בהקשר לנכות בברך ימין, ד"ר פלאח ציין כי נכותו באותה ברך היא בשיעור 15% אך ייחס מחציתה לחבלה של ברך שמאל מהתאונה.

הנתבעת כפרה בתאונה, נסיבותיה ובחבות הנזיקית. במישור הנזק, ובנוסף לכפירתה בכל הנזקים הנטענים על ידי התובע, הנתבעת ביקשה להסתמך על חוות דעתו של ד"ר יניב קרן מטעמה. ד"ר קרן ציין כי התובע, ששלל כאבי ברכיים בעברו, סבל מחבלה סיבובית, כאבים והגבלה ביישור ברך שמאל ועבר ניתוח ארתרוסקופיה באותה ברך עוד בחודש יוני 1997, בהיותו כבן עשר שנים. יתרה מכך, ביום 16.3.2004 תועדו בכרטיסו בקופ"ח כאבים בברך שמאל וניתנה אבחנה (משוערת קרוב לוודאי) של קרע במנ יסקוס הלטרלי. בסופו של יום, ובהעדר תיעוד משמעותי בנוגע לברך שמאל, מלבד התיעוד המתואר לעיל, ד"ר קרן העריך שיש להכיר בקשר ישיר של גרימה בין הנכות הקיימת בברך שמאל, לבין החבלה הנדונה. מאידך, לגבי ברך ימין, ד"ר קרן לא מצא כל עדות לקשר בין הנכות באותה ברך לבין הפגיעה בברך שמאל. על כן, להערכת המומחה מטעם הנתבעת, נכותו של התובע בעקבות החבלה הנדונה עומדת על 10% לצמיתות.

אציין, כי הצדדים הסכימו להעמיד את שיעור הנכות הרפואית הצמיתה הנובעת מהחבלה הנדונה, על 15%. אך המחלוקת בשאלת החבות נותרה על כנה.

דיון והכרעה
האם עלה בידי התובע להוכיח את הקשר הסיבתי בין החריץ שבמגרש לבין נפילתו?

אקדים ואומר, כי התשובה לשאלה הנ"ל היא בשלילה, ומכאן דין התביעה להידחות. אנמק מסקנתי:

מוכנה אני לצאת מתוך הנחה, כי התובע נפל במועד הנטען במגרש הנדון, במהלך משחק. אכן, עניין הנפילה זכה לאזכור רק במסמך רפואי אחד מבין שלושת המסמכים הרפואיים שצורפו מטעם התובע. יחד עם זאת, ניתן לראות בעדותו של מר א.מ.ב (להלן: העד א'), כעדות תומכת בהקשר זה.

עוד מוכנה אני להניח, כי במועד התאונה היה חריץ – סדק במגרש. וזאת, למרות הימנעות התובע מלפרט בתשובותיו לשאלון מטעם הנתבעת, מה היה גודל החריץ או הסדק הנטען והסתפקותו במתן תשובה לאקונית של "מספר ס"מ" (ראו: שאלות 6 ו- 7 בשאלון המיוחד במוצג נ/1) ולמרות הימנעותו מלמסור את פרטי ושמות העדים לתאונה הגם שנדרש להשיב לעניין זה (ראו: שאלה 9 בשאלון המיוחד במוצג נ/1).

באשר לחוות דעתו של מר אשר אסבן מטעם התובע (להלן: המומחה), אציין מספר נקודות: לדעת המומחה, בכל שטח המגרש יש סדקי ענק באספלט, שרוחבם מספר ס"מ, אורכם מטרים רבים, עומקם מספר ס"מ וחלק מהסדקים הללו עברו ניסיון ל"תיקון", על ידי מילויים בחומר איטום פלסטי מסוים ושרידי חומר המילוי עדיין נמצאים בתוך הסדקים בחלק קטן מהמקומות. עוד לדעתו, הסדק שהיווה את המפגע הנטען בתביעה, הוא "בור" של ממש ומידותיו כ- 10 ס"מ ברחוב, 15 ס"מ באורך ו- 5 ס"מ בעומק. אלא מאי? לטעמי, מדובר בקביעות שאינן יכולות להחזיק מים, ממספר סיבות: המומחה ביקר במגרש הנדון כשנתיים וחצי לאחר התאונה וסיכם את חוות דעתו רק ביום 26.1.2021. לחוות דעתו צורפו מספר תמונות , האחת מחודש נובמבר 2015 (כשנתיים וחצי לאחר מועד התאונה), בעוד שה יתר הן ללא תאריך, כשהמומחה הסביר כי מדובר בתמונות שצולמו ביום 6.3.2014 (ראו: סעיף 1 בעמ' 3 לחוות הדעת). גם בבואי להתייחס לתמונות הקרובות יותר למועד התאונה, עדיין לא מצאתי בהן כל עזר. שכן, אין חולק כי מדובר בתמונות שצולמו כעשרה חודשים לאחר התאונה, בעניינו של נפגע אחר, בנוגע לתאונה אחרת ומגרש אחר (המגרש הפנימי באתר), הכל כפי שכתוב בחוות הדעת עצמה. כך, שהלכה למעשה, התמונה היחידה שהתייחסה למצב המגרש הנדון ולחריץ הנטען, היא התמונה שצולמה כשנתיים וחצי לאחר מועד התאונה הנדונה. מכאן, וחרף וויתור הנתבעת על חקירת המומחה, פשיטא כי אין בחוות דעתו משום הוכחה למצב המגרש במועד התאונה. חרף האמור, וכאמור לעיל, לצורכי ההכרעה בענייננו, הנחתי כי אכן היה חריץ – סדק במגרש, כנטען על ידי התובע.

התמונה משתנה, ככל שהדברים נוגעים לשאלת הקשר הסיבתי בין החריץ לבין הנפילה. יש לציין, כי ברכיב זה, עדותו של התובע היא עדות יחידה, והיא לא יצרה עלי רושם מהימן. מכאן, אני קובעת שלא עלה בידו לשכנעני כי נפילתו נגרמה עקב היתקלות רגלו במפגע הנטען על ידו. התובע אף לא הצליח לשכנעני כי נפילתו נגרמה עקב היתקלותו במפגע אחר כלשהו במגרש.

להלן אסקור את עדויות התובע ומר א.ב מטעמו.

בתצהיר עדותו הראשית, כך תיאר התובע את התאונה והמפגע: "ביום 15.5.2013, במהלך משחק כדורגל, ותוך כדי ריצה, נתקעה לפתע רגלי בתוך סדק גדול - חריץ שהיה במגרש, איבדתי את שיווי המשקל, נפלתי ארצה בחוזקה ונחבלתי בכל חלקי גופי ובפרט ברגל השמאלית." (ראו: סעיף 7 במוצג ת/1). התובע הוסיף ומסר, כי היתקלותו ארעה תוך כדי ריצתו בצדו הימני של המגרש, עם כיוון הריצה, וכי מיד לאחר הנפילה המשחק נעצר והחברים שהיו במגרש באו לסייע לו (ראו: סעיפים 10 ו- 11 במוצג ת/1).

הטענה לקיומו של מפגע במגרש או להיתקלות התובע בחריץ – סדק גדול במגרש, לא קיבלה כל ביטוי בתיעוד הרפואי הסמוך למועד התאונה. התובע פנה לטיפול לראשונה למחרת יום התאונה. כך נרשם במסמך הרפואי הראשון מיום 16.5.2013, במיון טראומה - מכבי שירותי בריאות, שעה 10:13: " אתמול במשחק כדור נפל נחבל בשתי הברכיים" (ראו: מוצג נ/1). חמור מכך, בשני המסמכים הבאים מאותו יום, התובע מתאר מנגנון חבלה שונה לחלוטין. בסיכום רפואי מבי"ח רמב"ם מיום 16.5.2013 שעה 11:41 נרשם כי: "יום טרם פנייתו בזמן ריצה חבלה סיבובית לברך שמאל" (ראו: עמ' 1 בנספח ב' במוצג ת/1) . במסמך שלישי מאותו תאריך, בביקורו אצל אורתופד בשעה 17:59 צוין כדלקמן: " יום טרם קבלתו לדבריו סובב את ברך שמאל בצורה חדה". עינינו הרואות כי התובע ביקר בשלש הזדמנויות ביום שלמחרת יום התאונה, ולא הזכיר את נושא ההיתקלות במפגע. נהפוך הוא. התובע מסר גרסה לפיה הוא סובב את הברך. גם במסמך רפואי מאוחר יותר (מסמך מיום 10.6.2015 – צורף לנספחי ת/1) צוינה חבלה סיבובית. אין זכר לנפילה ואין זכר להיתקלות במפגע ונפילה.

בעדותו בפני התובע נשאל אודות פשר הרישומים בתיעוד הרפואי, וכך הוא השיב:
"ש: תראה, כאשר הגעת לבית החולים מה סיפרת להם? כיצד קרתה התאונה?
ת: כן אני שומע מה שאלת?
ש: בבית החולים סיפרת להם כיצד קרתה התאונה או שלא נכנסת לפרטים?
ת: סיפרתי להם שזה היה במהלך משחק כדורגל תוך כדי ריצה
ש: כן, תראה, בשאלונים שנשאלת ענית תשובה אחרת. בשאלונים שנשאלת "האם סיפרת לרופאים בבית החולים רמב"ם כיצד אירעה התאונה מה סיפרת לרופאים? בדיוק מה שכתוב בכתב התביעה" בכתב התביעה יש לנו סיפור על בור אז מה קורה?
ת: אוקי
ש: סיפרת על בור או לא סיפרת על הבור? ולמה אתה עונה לי תשובה כזאת?
ת: אתה יכול להראות את הנספח מבית החולים לראות כתבתי? סליחה מה אמרתי
ש: בבית החולים לא אמרת בור אדוני, אמרת שתוך כדי אתה שסובבת את הרגל שלך את הברך אתה יכול להאמין לי
ת: אדוני הנכבד אני קודם כל שניגשתי לרופא אז סיפרתי לו את הסיפור, ואני בטוח שכן סיפרתי שזה היה במהלך ריצה וזה באמת זה קרה במהלך ריצה במשחק כדורגל. זה היה לפני כל כך הרבה זמן. להצביע בדיוק את המילה הזאתי.. אני בטוח ויודע שכן אמרתי, מה הוא כתב בסוף, כבר מעבר ליכולות שלי" (ראו: עמ' 3 בתמליל הדיון ש' 12-30).

תשובות התובע בחקירתו הנגדית אינן משכנעות כלל, בפרט לאור העובדה שידע לתאר בפני רופאיו מנגנון של "חבלה סיבובית", בעוד שבתביעתו הוא טוען למנגנון חבלה מסוג אחר: היתקלות במפגע ונפילה.

יש להדגיש, כי נושא הרישום בתיעוד הרפואי אינו הדבר היחיד שהובילני לדחיית התביעה. עניין זה אך מצטרף לסתירות מהותיות נוספות שנפלו בעדות התובע.

העד א', הגם שמסר כי היה עד ישיר לנפילה (ראה אותה מרחוק) ולהימצאות חריץ או סדק בסביבת הנפילה, הרי שבפועל, הוא לא ראה מה גרם לנפילת התובע. כך הוא סיפר בתצהיר עדותו הראשית: תוך כדי המשחק, כשהעד יושב בצד המגרש, תוך כדי התקפה של אחת הקבוצות ששיחקו במגרש, לפתע ראה שהתובע נפל ארצה בחוזקה רבה ונחבל ברגלו (ראו: סעיף 11 במוצג ת/2). עוד הצהיר, כי לאחר הנפילה הוא שם לב שהתובע "נפל בגלל ליקוי שהיה במגרש, בחלק הימני של המגרש כאשר מתבוננים אל עבר החנייה והכניסה למגרש." (ראו: סעיף 14 במוצג ת/2). בחקירתו הנגדית העד לא זכר כמה זמן עבר מתחילת המשחק עד לנפילת התובע, לא זכר אם הם שיחקו בשעות הבוקר או הצהריים, לא זכר אם הקבוצה שלו הספיקה לשחק משחק אחד או שניים עד שישב בחוץ וראה את הנפילה, לא זכר מי האנשים שנכחו במגרש, אך הוא זכר כי הוא ישב בצד, היה משחק, הסתכל על המשחק, ולפתע ראה את התובע נופל וצועק לעזרה. עוד מסר, כי אחרי שקמו לעזרתו הם שמו לב "שהיה איזה בור באדמה שמה באזור שהוא נפל (ראו: עמ' 19-20 בתמליל הדיון מיום 4.11.2021). העד הודה שלא ראה מה גרם לנפילת התובע אך הוא שם לב לאחר שניגש לעזרתו שהיה סדק במגרש (ראו: עמ' 21 בתמליל ש' 32-39). עדות זו, אינה יכולה לבסס את טענת התובע בדבר קיומו של קשר סיבתי בין הנפילה לבין הסדק או הבור הנטען.

גם התובע לא זכר הרבה פרטים. למותר לציין, כי זכרונו היה סלקטיבי ממש. מלבד כך, בעדותו הוא מסר דברים שנסתרו על ידי העד א', כפי שנראה בהמשך הדברים.

התובע לא גילה כי אחיו נכח במגרש במועד התאונה ופינה אותו הביתה. הדבר רק עלה בחקירתו הנגדית. כשנשאל אם אחיו ראה את התאונה, תשובתו הייתה: "שאלתי אותו כשנכנסנו לרכב שאלתי אותו "אתה ראית איך נפלתי?" הוא אמר לי שלא.". על מנת להמחיש את חוסר האמינות בעדות התובע, אביא להלן את המשך עדותו בהקשר זה:
"ש: אוקי, ואחרי התאונה הוא בא לעזור?
ת: בוודאי, הוא נכח באירוע
ש: אוקי, אז מה ההבדל בינו לבין האחרים, הרי גם האחרים לא ראו, מה הם ראו? הם הגיעו אחרי התאונה
ת: כשאני שאלתי את הילדים האחרים שצירפתי אותם, שאלתי אותם אם הם ראו אותי נופל ואמרו שראו אותי נופל" (ראו: עמ' 10 בתמליל ש' 1-8).

בהמשך, ולשאלת בית המשפט: "מה? באותו היום שאלת אותם?", התובע השיב כך: "הם נכחו באירוע כן, מי שצירפתי אותם כבוד השופטת.". בתשובתו לשאלה מדוע שאל אותם באותו יום (יום התאונה) אם הם ראו את התאונה, הוא השיב כי: "כי שאלתי באותו רגע, שאלתי אותם- איך נפלתי כי לא שמתי לב, באיך [כך במקור] נפלתי" ובהמשך חקירתו מסר כי: "באותו רגע כבוד השופטת, כשנפלתי ונתקלתי, הבנתי שנתקלתי הבנתי שנתקלתי, לא הבנתי באיזו שהיא צורה, בגלל הכאב החזק אבל כששאלתי מישהו שהיה לידי, מי שהיה לידי שזה היה xxx (הערת בית המשפט: השם רשום בתמליל הדיון והכוונה לאותו עד שתצהירו הוגש אך לא התייצב לדיון), ששאלתי אותו הוא אמר לי "כן תסתכל אתה נפלת כאן" (ראו: עמ' 10 בתמליל ש' 12-20).

דבריו הנ"ל של התובע אינם מתיישבים עם עדותו של העד א', שמסר את הדברים הבאים:
"ש: אוקיי, תגיד לי דיברתם איתו אחרי התאונה, כאילו קיימתם דיון במקום מה במקום?
ת: במקום? מה זאת אומרת במקום? לא הבנתי את השאלה
ש: למה קרתה התאונה, דיברתם איתו, אמרתם לו למה התאונה הזאת קרתה, דיברתם איתו על הנושא או שזעק מכאבים ולא עניין אתכם רק לעזור לא?
ת: לא חושב שהיה שם איזשהו דיון פשוט קמנו לעזור לו
ש: מי זה קמנו? כמה אנשים?
ת: לא זוכר במדויק כמה האנשים שהיו שמה באזור, המשחק נעצר כמובן, ומי שהיה קרוב ניגש לעזור." (ראו: עמ' 21 בתמליל ש' 9-17).

יתרה מכך, בהמשך חקירתו הנגדית, ובתשובה לשאלה אם אותו עד שלא התייצב (xxx) הוא שסיפר לו היכן נפל, כך הוא ענה:
"ת: הוא אמר, ובאותו רגע אני הבנתי שנפלתי באזור הזה
ש: ולמה לא למשל, אם היית כבר באותו הרגע מודע לעניין הזה, למה לא לאחר תקופת החלמה קצרה למה לא צילמת את המקום הזה בזמן אמת?
ת: לא הבנתי את השאלה
ש: למה לא צילמת את המפגע שגרם לך לתאונה?
ת: אנחנו צילמנו כאשר הבנתי שבאזור הזה בנקודה הזאתי נפלתי, צילמנו את האזור
ש: זה היה ב-2015 בנובמבר
ת: בסדר
ש: אז הבנת או שהבנת מיידית כמו שאתה אומר?
ת: הבנתי מיידית איפה נפלתי, ואיך שנפלתי וזה הכל " (ראו: עמ' 10 בתמליל ש' 24-35).

אין להכביר מילים כי עדותו של התובע רחוקה מלהיות עדות אמינה ומשכנעת .

כחלק ממוצגי הנתבעת הוגשו מסמכים מתיק התובע בענף נפגעי עבודה, בגין פגיעותו בתאונת עבודה שנטענה ע ל ידו. כעולה מתיק זה, התובע טען כי נפגע בברך שמאל בתאונת עבודה מיום 18.1.2015. באשר לנסיבות התאונה, נטען כי התובע "מעד במדרגות בכניסה של המשרדים". בחקירתו במל"ל כך סיפר: "סובבתי את ברך שמאל בתוך המפעל, באזור של המשרדים בקומה השנייה, אני לא זוכר כיצד הסתובבה לי הברך, אני רק זוכר שהייתי במצב לא נעים לאחר מכן". התובע לא זכר אם הוא נפגע בעלייה או בירידה במדרגות. התובע לא זכר באיזו שעה ארעה אותה תאונה. התובע גם לא ידע להסביר את הסיבה שגרמה לו לייחס את הפגיעה בברך לאירוע מיום 18.1.2015. במהלך חקירתו גם התברר כי התלונן על אירוע נוסף, מיום 25.1.2015 ושוב טען שאינו זוכר אם זה היה בעלייה או בירידה במדרגות, אך הוא סובב את ברך ימין. לא זו אף זו, על פי הרישום הרפואי, התובע התלונן ביום 5.5.2015 על כאבים בברך ימין שהתחילו מלפני כשלושה חודשים וללא סיפור של חבלה. התובע טען כי לא ידועה לו הסיבה לרישום "ללא חבלה". הוא גם הוסיף וטען, כי היה מעורבת בתאונת דרכים בחודש אפריל 2015. למותר לציין, כי בעקבות החקירה במל"ל, נדחתה התביעה לתשלום דמי פגיעה בגין התאונה הנטענת מיום 25.1.2015. רוצה לומר, כי נוצר בי רושם חזק, כי התובע ניסה אז למצוא מקור לפיצוי בגין בעיה רפואית ממנה הוא סובל והוא מנסה גם כעת לזכות בפיצוי שלא כדין. לכך בית המשפט לא ייתן את ידו.

התובע לא מסר אמת מלאה אף בקשר למצבו התפקודי לאחר התאונה. התובע טען כי עקב התאונה אינו יכול "כמעט בכלל לבצע פעילות ספורט". אלא, שבחקירתו הנגדית, לאחר שתשובתו האינסטינקטיבית הראשונה הייתה "מה לא הבנתי את השאלה", הוא נאלץ להודות כי הוא עושה ספורט, לרבות סקי ומשחקי כדורגל . התובע אף הודה כי השיג רישיון טייס אזרחי, אך בהשוואה למה שנהג לעשות לפני התאונה, זה נחשב "כלום". כך הוא השיב בחקירתו הנגדית:
"ש: אוקי, בוא תאמר לי בבקשה, לנסוע כל שנה, אני לא מדבר על קורונה, לשוויץ לסקי אתה עושה?
ת: מה לא הבנתי את השאלה
ש: שאלה מאוד פשוטה, פשוטה ביותר מה לא מובן
ת: לא טסתי לחופשות סקי טסתי לטיול חברים, כן ובין היתר ניסיתי לגלוש
ש: גלשת מה זה ניסית?
ת: ניסיתי לגלוש זה משהו, אני רוצה כבוד השופטת להסביר את עצמי בנושא הזה וכל עניין הסקי. זה מאוד מאוד חשוב לי. כל מה שקשור לפעילות ספורטיבית זה משהו שתמיד היה קיים בי. הדרך הזאתי פתאום ממקום מסוים שכן הייתי מסוגל לעשות למקום מסוים שיש לי עדיין מגבלות שאני לא מסוגל לעשות אותה, זה מורגש ומורגש טוב מאוד. להגיד שלא עשיתי ולא וניסיתי זה לא יהיה נכון כבוד השופטת, כי כן ניסיתי. אבל באותו רגע שניסיתי גם עצרתי, כי הבנתי שבמגבלה שלי אני לא אוכל לעשות" (ראו: עמ' 8 בתמליל ש' 30-39).
ובהמשך:
"ש: אבל אתה מספר לבית המשפט בהגינותך, שעשית משחקי כדורגל אחרי התאונה גם כן נכון?
ת: אני ניסיתי אמרתי עוד הפעם, אני ניסיתי זה טווח של שנים במצבור של ציר הזמן, הרבה מאוד זמן. זה משהו שכן ניסיתי וכן בגלל הפיזיותרפיה כן משהו שעשיתי
ש: כן
ת: כן, לא חלמתי על זה לרגע
ש: ניסית ואתה עושה גם כעת?
ת: לא
ש: לא?
ת: לא
ש: לא, קורס טיס עשית אזרחי?
ת: קודם כל אני לא עושה קורס טיס, זה רישיון טיס אזרחי אני לא טייס קרב כבוד השופטת
ש: רישיון טיס אזרחי
ת: זה רישיון טיס אזרחי זה משהו שאני עושה, נכון ברובו יש הרבה פעמים עיוניים יש כמה פעמים מעשית נכון. המאמץ שיש שם, הוא לא מאמץ שמגביל אותי
ש: הבאת אישור רפואי שאתה כשיר לבצע את הרישיון?
ת: נכון
ש: עכשיו תראה אם אתה אכן משחק כדורגל וכמו שאתה אמרת אתה לא נכה מאה אחוז
ת: נכון
ש: על זה אנחנו מסכימים והשאלה היא למה בתצהיר שלך, בסעיף 47 שלאור לאור הפגיעה בתאונה איני יכול כמעט בכלל לבצע פעילות ספורט
ת: כי זו השוואה למה שיכולתי לפני למה שאני יכול היום" (ראו: עמ' 9 בתמליל ש' 5-29).

התובע אף לא סיפר את האמת למומחה מטעמו, שעה שהציג בפניו מצג לפיו לא סבל מעולם מכאבים בברכיים עובר לתאונה הנדונה (ראו: עמ' 2 פסקה אחרונה בחוות דעתו של ד"ר פלאח). נתון שנסתר כפי שראינו לעיל וכפי שהדברים באו לידי ביטוי בחוות דעתו של קרן, מטעם הנתבעת.

לאור כל האמור, דומה כי התובע כשל בהרמת נטל ההוכחה, ואין מנוס אלא מלהורות על דחיית תביעתו. התובע סבל מנזק בברכיים עוד מלפני התאונה הנטענת והמשיך לסבול מבעיות כאמור גם שנים לאחריה. קל מאוד גם לשער, כי לאחר דחיית תביעתו בענף נפגעי עבודה במל"ל לפיה טען כי נפגע בתאונת עבודה בחודש מאי 2015 וסובב את ברך שמאל, או אז, ובחלוף עוד מספר שנים נוספות, הוא ניסה לייחס את נזקיו בברך שמאל לתאונה הנדונה.

לאור התוצאה אליה הגעתי, מתייתר הצורך לדון בשאלת הנזק.

לסיכום
אני מורה על דחיית התביעה.
התובע יישא בהוצאות הנתבעת בסך של 7,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום, אחרת יישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, ח' כסלו תשפ"ב, 12 נובמבר 2021, בהעדר הצדדים.