הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 11079-05-13

בפני כבוד השופטת סיגלית מצא

התובעת:
בתיה יוסף, ת.ז. XXXXXX223
על-ידי ב"כ עו"ד י ' ריינפלד

נגד

הנתבעת:
אולמי נשר דקל בע"מ (הינומה), ח.פ 512708850
על-ידי ב"כ עו"ד ל ' אזולאי ואח'

נגד

צד ג':
הראל חברה לביטוח בע"מ, ח.פ. 520004078
על-ידי ב"כ עו"ד י ' נחשון ואח'

נגד

צדדי ד':
1. L.T.D (2002) Wood Luck Trees, ח.פ. 513251805
על-ידי ב"כ עו"ד י ' רוזן ואח'
2. מרכז הפורמיקה אברבוך בע"מ, ח.פ. 520041013
על-ידי ב"כ עו"ד ד ' סבג

פסק דין
1. האם זכאית התובעת לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה עקב נפילתה ביום 6.3.2013 באולמי הנתבעת, ואם כן ממי ומה שיעורם – אלה השאלות העומדות להכרעה בתיק זה.
ההליך
2. התובעת, ילידת 1950, גמלאית משרד החינוך, נכחה ביום 6.3.2013 בבריתה אשר נערכה באולמי נשר דקל בע" מ (הינומה) (להלן: "הינומה"). בעת שיצאה מהאולם וצעדה על ד ֶק המוביל מהאולם אל שער המתחם החליקה התובעת ונפלה . כתוצאה מהנפילה, נשבר מרפק ימין של התובעת והוחלף בפרוטזה (להלן: "התאונה"). בתביעתה עתרה התובעת לפיצוי בגין נזקי גוף שסבלה בשל התאונה.
3. תחילה יוצגה הנתבעת, הינומה, על ידי ב"כ מטעם הראל – חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל") – אשר ביטחה את הינומה במועד אירוע התאונה. ביום 23.10.2014 הגישה הראל בקשה לשחרורה מייצוג הינומה, נוכח העדר שיתוף פעולה מצד מנהלי הינומה ואי מתן מענה על שאלונים שנשלחו אליהם. משלא הוגשה תגובה מטעם הינומה לבקשה, ניתנה ביום 23.11.2014 החלטה המשחררת את הראל מייצוגה (כב' השופט ע' רוזינס). ביום 16.12.2014 הגישה הינומה בקשה למשלוח הודעת צד ג' כנגד הראל, ובית המשפט נעתר לבקשתה בהחלטתו מיום 23.12.2014. בהודעת צד ג' שהגישה הינומה כנגד הראל (הודעה מיום 15.1.2015), טענה הינומה כי ככל ותחוייב בפיצוי התובעת, על הראל ל שפותה מכוח חבותה החוזית של הראל בהתאם לפוליסת הביטוח שרכשה ממנה הינומה.
4. בישיבת יום 12.7.2015 ניתנה רשות להראל להגיש הודעת צד ד'. ביום 23.8.2015 הגישה הראל הודעה לצדדים רביעיים כנגד חברת WOOD LUCK TREES LTD. – החברה אשר התקינה את הד ֶק (להלן: "החברה המתקינה"); וכן כנגד חברת מרכז הפורמייקה אברבוך בע"מ (להלן: "אברבוך"), אשר סיפקה את העץ ממנו הותקן משטח הד ֶק.
5. לבקשת הצדדים, הופנה התיק לגישור בפני עו"ד יצחק שפרבר (החלטה מיום 13.9.2016). הליך הגישור לא צלח (הודעה מיום 12.3.2017; החלטה מיום 13.3.2017), הצדדים הגישו ראיותיהם, העדים נחקרו, הצדדים (למעט WOOD LUCK TREES LTD.) הגישו סיכומיהם, והגיעה עת ההכרעה.
ואלו טענות הצדדים -
טענות התובעת בשאלת האחריות
6. התובעת נכחה בבריתה אשר נערכה באולמי הינומה ביום 6.3.2013. בשעה 16:15 או סמוך לכך, בתום האירוע, יצאה התובעת בלווית אורחים אחרים מהאולם והלכה לכיוון שער היציאה מהמתחם. השביל המוביל אל השער עשוי מעץ (דֶק), ומצידיו בריכות נוי עם חלוקי נחל ווילון מים, אשר הרטיב את הד ֶק בקצותיו. התובעת החליקה על הד ֶק הרטוב ונפלה אל תוך בריכת הנוי הגובלת ב דֶק. התובעת נפלה על גבה, ומרפקה הימני נפגע עת ניסתה לבלום את הנפילה. התובעת חולצה מה בריכה, והושבה על כיסא בסמוך. בנה של התובעת, מר גל פלג, אשר הוזעק למקום, הודיע לנציג הינומה – מר ברי סלע, ע ל התאונה, וביקש שיזמין אמבולנס, אולם האחרון התעלם מבקשתו (ע' 27, ש' 7-11). גל הזמין אמבולנס אשר פינה את התובעת לבית החולים כרמל בחיפה.
7. צילומי רנטגן ו- CT אשר נערכו לתובעת ה דגימו שבר במרפק ימין בקונדיל הלאטרלי, רגישות מעל מרפק ימין, וכן רגישות בעמוד השדרה המותני. בבית החולים ביקשו לבצע לאלתר ניתוח להחלפת המרפק, אולם התובעת ביקשה להתייעץ עם מומחה נוסף בטרם עריכת הניתוח. משכך, קובע מרפקה בגבס והתובעת השתחררה מבית החולים ביום 7.3.2013.
8. לאחר שנועצה התובעת עם ד"ר נורמן דורון, מומחה לאורטופדיה כירורגית, אושפזה התובעת ביום 12.3.2013 בבית חולים אלישע לניתוח להשתלת פרוטזה מסוג " DISCOVERY". התובעת אושפזה לאחר הניתוח למשך 3 ימים ושוחררה לביתה עם המלצות למנוחה, יד מורמת; נטילת נוגדי כאבים; עזרה צמודה בבית וכיוצ'.
9. לאחר שהתובעת המשיכה להתלונן על כאבים ורגישות מטרידה לאורך יד ימין, נמצא כי היא סובלת מנזק לעצב האולינרי בידה הימנית. משכך, הומלץ לתובעת שימוש בתרופה מסוג "ליריקה" להקלה על תחושת ה"שריפה".
10. למרות טיפולי פיזיותרפיה שעברה התובעת, היא נותרה עם מגבלת תנועה ביד ימין. כך, לדוגמא, לא מסוגלת התובעת להרים משקל העולה על 4-5 ק"ג. כן סובלת התובעת מצלקת מכוערת בידה.
11. לטענת התובעת ארעה התאונה בשל רשלנותה או חוסר זהירותה של הינומה , אשר התבטאו בכך שלא דאגה ליבוש הדֶק או מניעת הרטבתו; לא הזהירה את האורחים בדבר סכנת ההחלקה על הדֶק הרטוב ולא דאגה לחציצה בין הדֶק לבין האזור הרטוב. טוענת התובעת כי על הינומה מוטלת חובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי המבקרים באולם מכוח היותה מחזיקת המקרקעין, בעלת היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים בהם ו לנקוט פעולות להקטנתם או מניעתם (ע"א 343/74 גרובנר נ' עירית חיפה, פ"ד ל(1)141; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) ; 111; ע"א 500/82 עציוני נ' עזקר בע"מ, פ"ד מ(2) 733, 740). עוד טוענת התובעת כי הרטבת הדֶק המשמש מעבר למאות ואלפי אורחים המשתתפים באירוע אינו בגדר סיכון סביר, כי הינומה יכלה למנוע את הסיכון, וכי חובה היה עליה לעשות כן.
12. טוענת התובעת כי בנסיבות העניין חל הכלל לפיו "הדבר מדבר בעד עצמו", כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין, ועל כן מתהפך נטל הראיה ועל הינומה להוכיח כי זו לא התרשלה.
13. עוד טוענת התובעת כי אין לקבל את טענת הינומה, לפיה אירעה התאונה מחוץ לשטח האולם, כמו גם אין ליתן משקל למידע שנרשם על-ידי הצוות הרפואי בבית חולים "כרמל" לפי ו נפלה התובעת ברחוב. לטענת התובעת הייתה מטושטשת וכאובה עת פונתה לבית החולים ומכל מקום הרישום במסמכי בית החולים אינו מחייב את התובעת (ע' 38 ש' 12-16). עוד טוענת התובעת כי גרסתה לגבי נסיבות אירוע התאונה נתמכו בעדויות עדים אשר נכחו במקום: כך העידה הגב' טל זילברשטיין כי המים על הד ֶק הם אשר הובילו לנפילתה של התובעת (ע' 21 ש' 18-24; ע' 22 ש' 4-6). גם בנה של התובעת, מר גל פלג , אשר נכח באירוע , העיד כי מצא את אמו יושבת על כיסא על הדֶק בשטח המתחם, כשהיא נאנקת מכאבים (ע' 26 ש' 20-31). מנגד, נמנעה הינומה מזימון עדים והצגת ראיות אשר יתמכו בגרסתה כי התובעת נפלה מחוץ לשטח האולם. כך, לדוגמא, לא זומן למתן עדות מר ברי סלע, חרף ידיעתו בזמן אמת על אירוע התאונה.
14. זאת ועוד, מקרה נוסף זהה לזה של התובעת כבר אירע בהינומה, ובכך יש להעיד כי סיכון ההחלקה על הדֶק היה ידוע להינומה (ע' 59 ש' 11-16) . לאחר אירוע התאונה, אף התקינה הינומה מעקה זכוכית החוצץ בין בריכות המים לבין הדֶק. התקנת המעקה מעידה על כך כי הינומה הבינה כי ללא מעקה קיים סיכון וכי יש לבצע פעולה מתקנתהינומה אף העסיקה יועץ בטיחות אשר היה אמון על בטיחות בשימוש בדֶק וכן אדריכל אשר תכנן את הדֶק. למרות זאת לא זימנה הינומה אף אחד מהם למתן לעדות מטעמה - זאת יש לזקוף לחובתה. במהלך הדיון בתביעה אף הוכח כי הינומה בנתה את הבריכה והדֶק ללא היתר בניה , והכשירה את הבניה בדיעבד.
15. התובעת מוסיפה וטוענת כי יש לחייב את הינומה בפיצוי התובעת בשל הפרת חובה חקוקה (סעיף 37 לפקודת הנזיקין, המטיל על בעל מקרקעין את חובת הזהירות בשל מצבם הרעוע של המקרקעין, תחזוקתם הירודה או הסיכון הטמון בהם). כן הפרה הינומה, כך טוענת התובעת, את חובתה להתקין מאחז יד בכל מקום בו קיימת סכנת החלקה, כקבוע בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר ואגרותיו), התש"ל-1970, תוספת חמישית, תקנה 17א'. הינומה אף הפרה את פקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) תש"ל – 1970, המורה כי כל רצפה המיועדת למדרך אדם תהא במצב המונע החלקה.
16. לבסוף, טוענת התובעת כי יש לדחות את טענ ת הינומה כי יש להטיל עליה אשם תורם. טוענת התובעת כי לא ראתה כי הדֶק רטוב, שכן עברה ממשטח יבש למשטח רטוב (ע' 39 ש' 16-17).
טענות הינומה
17. לטענת הינומה, יש לדחות את גרסת התובעת כי נפלה עת החליקה על הדֶק שבחצר האולם ולקבוע כי התובעת נפלה ברחוב, כמצוין בתיעוד הרפואי אשר נרשם בזמן אמת . לעניין זה מפנה הינומה למסמך רפואי שנרשם ב עת קבלתה של התובעת בבית החולים "כרמל" ביום 6.3.2013 שם תועד מפי התובעת - "לדבריה מיום קבלתה נפלה ונחבלה במרפק ימין בזמן יציאתה מאולם אירועים ברחוב"; לטופס סיכום אשפוז מיום 7.3.2013 שם נרשמו דברים זהים; לדו"ח האמבולנס אשר פינה את התובעת, שם צוין כי התובעת נאספה "מדרך בר יהודה ליד הינומה" וכן לחוות דעתו של ד"ר קליגמן, שם נרשם – "בתאריך 6.3.13 בזמן יציאתה מאולם אירועים נפלה וכתוצאה מכך נחבלה במרפק ימין". הינומה מפנה לכך שטענת התובעת כי נפלה לבריכת נוי אינה נתמכת בכל תיעוד, וכי יש לתת עדיפות לגרסה שמסרה התובעת ביחס למקום נפילתה בזמן אמת. משאלו הם פני הדברים אין מקום להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הינומה (מכוח הכלל הדבר מדבר בעד עצמו), אלא על התובעת להוכיח מלוא עילת תביעתה.
טוענת הינומה כי גרסתה של התובעת שקרית, "לא החלקה ממים בתוך בריכת אולם האירועים, לא בריכה ולא דֶק בתוך האולם, לא דובים לא חלוקי נחל, ולא יער" (סעיף 5 לתחשיב נזק), וכי התובעת נפלה מחוץ לאולם הינומה, ברחוב. נפילתה של התובעת ארעה "בין אם לא שמה לב למקום דריכת כף רגלה, בין אם כי נעלה נעלי עקב לאירוע הבריתה בו שהתה, ובין אם תאונתה היא מידי שמים". התובעת מעדה בשל פזיזותה או התרשלותה שלה, ואין מקום להטיל אשם כלשהו על הינומה.
18. לחלופין, טוענת הינומה, גם אם תתקבל גרסת התובעת באשר לאופן אירוע התאונה, אין לייחס להינומה אחריות, ש כן מדובר באירוע פתאומי, בן מספר שניות בודדות, המהווה סיכון רגיל, יומיומי, אשר לא היה על הינומה לצפותו (ע"א 145/80 שלמה ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש ואח', פ"ד לז(1) 113, 119-120). טוענת הינומה כי לוּ הייתה התובעת מפעילה שיקול דעת מינימאלי, הייתה התאונה נמנעת. התאונה ארעה בשעות הצהריים, בהן גן האירועים מואר באור יום, התובעת אשר ידעה כי התקרבה לשטח רטוב הייתה בבח ינת 'מונע הנזק הזול ביותר', די היה בהתבוננות אל עבר מקום דריכת רגליה או הימנעות מדריכה על השטח הרטוב כדי למנוע את אירוע התאונה. התובעת לא נהגה בזהירות המתבקשת ועל כן יש לייחס לה רשלנות תורמת מכרעת בשיעור של 100%, המנתקת כל קשר סיבתי, עובדתי או משפטי, ואשר יש בה לפטור את הינומה מאחריות ה – לוּ תיקבע כזו .
19. לחלופי חילופין, טוענת הינומה, וככל שתחויב בפיצוי התובעת בגין נזקיה, יש לקבל את ההודעה לצד שלישי שהגישה נגד הראל ולחייב את הראל לשפותה. הראל ביטחה את הינומה בפוליסת צד ג' שמספרה 1016001840/12 אשר הייתה ברת תוקף בכל המועדים הרלוונטיים לאירוע התאונה. הינומה שילמה את כל הפרמיות במועד ונשאה בתשלום ההשתתפות העצמית בגין הפוליסה. הטיפול בתובענה הועבר לידי הראל, ומכוחה של הפוליסה ניתן להינומה יצוג משפטי באמצעות ב"כ הראל. עם תחילת ההליכים המקדמיים ביקש ב"כ הראל להשתחרר מייצוג הינומה בשל אי מענה/שיתוף פעולה של הינומה. ביום 16.12.2014 השיבה הינומה על השאלון שנשלח לה והשלימה את כל ההליכים המקדמיים (כן שילמה הינומה הוצאות בגין הבקשות בסך של 4,000 ₪). הינומה מוסיפה כי הראל אף לא קיימה את הוראות סעיף 8ה' לחוזר המפקח על הביטוח מיום 28.9.20 11 בעניין בירור וישוב תביעות וטיפול בפניות הציבור, ולא מסרה להינומה מהם נימוקי הדחיה של הפוליסה. משאלו הם הדברים, התנערותה של הראל מחובותיה כאמור בפוליסת הביטוח הנה שלא כדין. על כן, יש לחייב את הראל, כאמור בסעיפים 65 ו- 66 לחוק חוזה ביטוח, התשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") לשפות את הינומה בכל סכום בו תחויב וכן לחייבה לשלם להינומה את הוצאות ניהול המשפט בהן נשאה.
20. הינומה מדגישה כי לא גרמה להכשלת בירור החבות, כאמור בסעיף 24 לחוק חוזה ביטוח, שכן אי מתן מענה לשאלונים לא מנע מהראל לברר את חבות הינומה ואף לא הכביד על הבירור (סעיף 24(1) לחוק חוזה ביטוח). דברים אלו עולים גם מהוראות חוזר ביטוח אלמנטרי 1998/8 מיום 12.8.1998 של המפקח על הביטוח בנושא טיפול תביעות צד ג'. הנחיית המפקח על הביטוח הינה כי אין לדחות דרישתו של צד ג' רק בשל העובדה שהמבוטח אינו משתף פעולה (ס' 3 לחוזר המפקח על הביטוח). הינומה מציינת כי הנחיות אלו אף קיבלו תוקף משפטי מחייב בפסקי דין רבים (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (4.5.2006); רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אייש (8.7.2014).
טענות הראל
21. הראל מצטרפת לטענת הינומה כי התובעת נפלה מחוץ לשטח האולם, ועל כן דין התביעה להידחות. עוד מצטרפת הראל לטענת הינומה כי ככל ותיקבע חבותה, יש לייחס לתובעת אשם תורם בשיעור משמעותי.
22. עוד טוענת הראל, כי בנסיבות העניין אין להעביר את נטל ההוכחה לכתפי הינומה, שכן לא מתקיימית חזק ת "דבר מסוכן" (ס' 38 לפקודת הנזיקין); או חזקת "הדבר מדבר בעד עצמו" (ס' 41 לפקודת הנזיקין). טוענת הראל כי הליכה על דֶק אינה בגדר דבר מסוכן, באשר השימוש בד ֶק כמדרך הנו "שימוש רגיל" בחפץ (הדֶק) (ע"א 9073/15 פלוני ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (4.9.2017); רע"א 682/06 מירב כהן נ' ישראליפט (10.7.2006)). גם סעיף 41 לפקודת הנזיקין אינו מתקיים בנסיבות העניין , טוענת הראל, בין השאר משום שהתובעת יודעת מה היו הנ סיבות שגרמו למקרה אשר גרם לנזק (ע"א 224/51 פריצקר נ' פרידמן, פ"ד ז(2)674).
23. לטענת הראל, לא קיימת חובה חוקית להתקין מאחז יד ב שולי דֶק המהווה שביל הליכה. עוד יש לדחות את טענת התובעת, כי עצם התקנת לוחות זכוכית בשולי הבריכה שבצד הדֶק לאחר התאונה מהווה הודאת בעל דין מצד הינומה בכל הנוגע להתרשלותה במועד אירוע התאונה ולקבל את עדותו של מר נתן לוי, כי לוחות הזכוכית הוצבו למניעת כניסתם של ילדים לבריכות המים שבשולי הד ֶק.
24. לחלופין, טוענת הראל, וככל שתחוייב, יש להורות לצדדים הרביעיים (אברבוך ו- WOOD LUCK TREES LTD.) לשפותה. אשר לאברבוך, אשר סיפקה את העצים מהם נבנה הדֶק, הרי משהודתה אברבוך כי ידעה כי הדֶק יותקן מחוץ לאולם, היה עליה לוודא כי הדֶק בנוי מחומרים העמידים מפני סכנת החלקה גם בהיותו רטוב. בהקשר זה טוענת הראל כי הדֶק משמש למדרך האורחים גם בימים גשומים. משכך, אין חשיבות לשאלה אם ניתזו מים מהמזרקה הסמוכה לדֶק אם לאו, שכן המשטח היה אמור להיות עמיד מפני החלקה גם בהיותו רטוב. עוד טוענת הראל כי ככל שתתקבל טענת אברבוך כי מקדם ההחלקה בנקודת ההחלקה היה תקין, הרי שהדבר משמיט את הקרקע תחת התביעה כולה, שכן ברי כי לא נפלה רשלנות מצד מאן דהוא, ואין להטיל אחריות על הינומה. מנגד, ככל שיקָבע כי העץ אשר סופק אינו עומד בתקן למניעת החלקה, יש להטיל את האחריות על צדדי ד'. כך או כך, אין לחייב את הינומה או הראל.
25. הינומה הינה אולם אירועים, טוענת הראל, ואין לה ידע בבניית דֶקים או בתכונות עץ. הינומה רשאית הייתה לסמוך על מיומנותם ומקצועיותם של אנשי מקצוע, כפי שעשתה עת פנתה לצדדים הרביעיים. צדדים אלו היו אמורים לדאוג לתקינות הדֶק ועמידותו בתקנים הנדרשים. גם האדריכל אשר שכרה הינומה להליך השיפוץ נועץ עם אברבוך בכל הנוגע לתכונות העץ (ע' 91 ש' 11). הינומה סמכ ה על אברבוך, אשר ידעה היטב היכן הדֶק יותקן ולמה ישמש, בכל הנוגע להיבט הבטיחותי (ע' 92, ש' 9-10). לעניין זה מפנה הראל לעדותו של מר משה חיים – מהנדס ממכון התקנים, לפיה על ספק החומר להכיר את השימושים להם הוא מיועד, ולהתאים את דרגת השחיקה לשימוש הרלוונטי (ע' 78). בנסיבות אלה, היה על אברבוך לספק הכוונה להינומה בכל הנוגע להיבטים הבטיחותיים הרלבנטיים, לרבות מקדם מניעת ההחלקה הנדרש. כן היה על אברבוך לספק להינומה מפרט טכני הכולל את תכונות העץ שסיפקה. בפועל, לא ידעה אברבוך מהו מקדם ההחלקה של העץ שסיפקה להינומה. טענתה של אברבוך כי לא חלה על יה החובה לספק מפרט זה "מתנפצות אפוא אל מול פני המציאות ומתמוססות לכדי אדווה מתפוגגת" אל מול עדותו של מהנדס מכון התקנים, מר משה חיים. עוד טוענת הראל כי אברבוך לא אמרה להינומה שיש להתאים את העץ לשימוש חיצוני (עמ' 129, ש' 27-33). הראל מדגישה כי שווי עסקת מכירת העץ להינומה עמד על 300,000 ₪ וכי אין זה מתקבל על הדעת כי בעסקה בסדר גודל שכזה לא יעמיד הספק את הקונים על כך שהעץ אינו מתאים מבחינה בטיחותית לשימוש המבוקש .
26. לגופו של עניין טוענת הראל כי מהראיות שהוצגו עולה כי העץ שסיפקה אברבוך להינומה אינו מתאים להתקנת דֶק חיצוני. אין מקום לקבל את טענות אברבוך, כי בנקודת ההחלקה נמצא כי מקדם החיכוך עומד בתקן. על פי הוראת התקן, יש לבחון את מקדם החיכוך על-ידי עריכת ממוצע בין 4 נקודות שונות שנבדקו על גבי המשטח ("ממוצע הממוצעים") ואין לקבוע ממצאים על בסיס ממצא בנקודה ספציפית. כעולה מממוצע הממוצעים של בדיקה שערך מכון התקנים וצורפה לחוות דעתו של מומהח הבטי חות מטעם הראל, מר סעדי סלים – לא עומד הדֶק בהוראות התקן. עוד טוענת הראל כי גם לפי חוות דעת המומחה מטעם אברבוך, מר יוסי שחר, לא עומד המשטח בהוראות התקן בנקודת ההחלקה וכי מר שחר התעלם מקיומו של שיפוע בנקודת ההחלקה, התכחש לטענה זו, ובשלישית טען כי אברבוך אינו אחראי על השיפוע בו הותקן הדֶק (עמ' 135-137).
27. עוד טוענת הראל כי אין להתבסס על בדיקות שנערכו מדגימת עץ שנלקחה ממחסני אברבוך בשנת 2017, כ-5 שנים לאחר התקנת הדֶק, שכן העץ משתנה במהלך השנים (ע' 131, ש' 21-22). עוד לא הוכח כי הדגימות נלקחו מעץ מאותו הדגם ואותו סוג גימור של עץ שסופק להינומה. זאת ועוד, התקנתו של הדֶק בחוץ דורשת כי מקדם החיכוך שלו יהא R11, ואילו בעניינינו, לכל היותר הוכח כי מקדם החיכוך של דגימת העץ שנלקחה ממחסני אברבוך בשנת 2017 הינו R10. משכך, טוענת הראל, הוכח ברמת ההוכחה הנדרשת במשפט האזרחי, כי העץ אשר סופק על ידי אברבוך והותקן על-ידי WOOD LUCK TREES LTD., אינו עומד בדרישות התקן הישראלי למניעת החלקה.
28. טוענת הראל, כי אין לקבל את טענת אברבוך, לפיה פעולות אשר בוצעו בדֶק לאחר התקנתו מנתק ות את הקשר הסיבתי בין מחדלי אברבוך או המתקין לבין אירוע הנזק. הד ֶק הותקן פחות משנה לפני התאונה. הפעולה היחידה אשר בוצעה בדֶק במהלך שנה זו היתה משיחתו בשמן דֶק ייעודי בסמוך לסיום ההתקנה. בנוסף למריחת השמן, לוטש הדֶק (תצהיר תשובות לשאלון מר פינקלשטיין נ/9 - WOOD LUCK TREES LTD.). ככל שפעולת הליטוש השפיעה על תכונות הדֶק ומקדם החיכוך (ולא הוכח שכך הדבר), יש להטיל אשם זה על המתקין – WOOD LUCK TREES LTD..
29. בהקשר אחרון זה מצביעה הראל על עדותו של מר פינקלשטיין, ממנה עולה כי השמן נספג במלואו, ולפיכך לא ניתן לדעת ללא בדיקה אם השמן שינה את מקדם החיכוך של העץ (עמ' 70 ש' 27-30). מכאן, טוענת הראל, לא הוכח כי ממועד ההתקנה עד למועד התאונה בוצעו בדֶק פעולות ששינו את מקדם החיכוך שלו . משאברבוך לא סיפקה להינומה הוראות טיפול בדֶק, ממילא אין בפעולות אשר בוצעו בדֶק לנתק את הקשר הסיבתי. טענותיו של אברבוך כי יש להשית אחריות על מהנדס הפרויקט או האדריכל – להידחות. עצם העובדה שאברבוך או פינקלשטיין לא הגישו הודעות צד חמישי כנגד אלו – מעידה על כך כי לא סברו כי יש מקום להשית עליהם אחריות כלשהי .
30. כלל בעלי המקצוע אשר שירותיהם נשכרו על ידי הינומה, נשכרו לצורך השיפוץ בכללותו. תפקידה של הפרויקטורית ששמה שרון לבנטל, היה לתאם בין הקבלנים השונים באתר. היא אינה מהנדסת ולא הוצגה ככזו. יש לדחות אף את טענת אברבוך כי הינומה העסיקה בפרויקט אדריכל. הינומה העסיקה מעצב פנים בשם שוקי בגים, שאינו מהנדס או אדריכל, לא נתן ייעוץ לגבי בטיחות הד ֶק ואינו מוס מך ליתן יעוץ כזה. אין לקבל את עדותו של מר שוקי בגים כי היה במקום יועץ בטיחות, שכן הסיק זאת מדבריה של "אשת השטח" (עמ' 146) באופן המהווה עדות שמועה. אף אין להסתמך על ההסכם אשר הציג מר שוקי בגים בעדותו, לפיו נדרשה הינומה להעמיד יועצים מקצועיים לכל נושא שיידרש מטעם מר שוקי בגים, לרבות יועץ בטיחות, שכן ההסכם אינו חתום על ידי מי מהצדדים ואף לא הוכח כי מר שוקי בגים דרש את נוכחותו של יועץ בטיחות בכל הנוגע לבניית הד ֶק.
31. אף אין במתן היתר בניה בדיעבד (לגליזציה) בכדי לשנות מהעדר אחריותה של הינומה לתאונה. עצם מתן ההיתר , גם אם בדיעבד , מעיד על כך כי לא נמצא כל פגם בדֶק, ולחילופין כי לא נדרשת עמידה בתקן מניעת החלקה כתנאי לקבלת היתר בניה. אף לא הוכח כי אילו נכלל הדֶק בבקשה להיתר בניה שהגישה הינומה לועדה המקומית, הייתה הועדה המקומית מתנה את מתן ההיתר בעמידה בת"י למניעת החלקה.
32. לחלופי חילופין, טוענת הראל, כי אין להיטל עליה אחריות כמבטחת הינומה, מהטעמים הבאים:
א. רק לאחר ששוחררה הראל מייצוג הינומה , ולאחר שהושתו על הינומה הוצאות בשל מחדליה, החליטה הינומה על דעת עצמה וללא היוועצות עם ב"כ הראל, להשיב על השאלון אשר הופנה אליה מטעם התובעת.
ב. העובדה כי לבסוף השיבה הינומה על השאלון, אינה מרפאה את מחדליה, אשר פגעו ביכולתה של הראל לברר את החבות בתיק. חוסר שיתוף הפעולה של הינומה עם הראל היה רוחבי, וסיכל את אפשרותה של הראל לנהל הגנתה בצורה מיטבית. כך, רק במהלך שמיעת העדויות התברר להראל כי בפרויקט במהלכו נבנה הד ֶק היה מעורב אדריכל. גם שמה של הפרויקטורית הועלה רק במהלך עדותו של מר נתן לוי, מבעלי הינומה והעד מטעמה. מר נתן לוי אף לא שלל את הטענה כי הנחה את ב"כ שלא למסור כל מידע להראל (ע' 85 ש' 7-10). עוד, אם יקבע כי בפרויקט זה מונה יועץ בטיחות, הרי שגם פרט זה הועלם מהראל. משכך, הנתבעת מנעה מהראל את האפשרות לערוך בירורים מול גורמים אלה, לערוך חקירות מטעמה, או לצרפם כצדדים נוספים לצורך בירור המחלוקת.
ג. על פי סעיף 10.6 לפוליסה שמכרה הראל להינומה חל "איסור הודאה" על המבוטח. כך, להראל שיקול דעת מוחלט בנוגע לניהול ההליכים או יישוב התביעה (ס עיף 10.8 לפוליסה). סעיף 10.5 לפוליסת הביטוח מחייב את הינומה לשתף פעולה עם הראל. התנהלותה של הינומה עומדת בניגוד להוראות הפוליסה, החל באי שיתוף פעולה עם הראל, וכלה במתן תשובות על השאלון באופן עצמאי, וללא היוועצות עם הראל. הינומה לא שיתפה פעולה עם הראל בנוגע לבירור זהותם או מעורבותם של צדדי ד'. הינומה אף לא מסרה לידי הראל את החשבונית שהוצאה על ידי המתקין בגין ביצוע עבודות התקנת הדֶק.
ד. הפרת החובה לשתף פעולה עם המבטחת עשויה להפטיר את הראל , המבטחת, מחבות ה על פי הפוליסה. הראל אינה נדרשת להוכיח כי נגרם לה נזק כתוצאה ממחדלה של הינומה, על פי הוראות ס' 24 לחוק חוזה ביטוח, וממילא הוכח כי נגרם לה נזק כאמור. הדרך בה פעלה הינומה הינה כר פורה לקנוניות, באמצעותן ניתן יהיה להוציא ממעגל החבות את המעוולים האמיתיים, תוך גלגול האחריות לפתחה של המבטחת, גם אם ביטחה גורם שאחריותו אינה יותר משולית.
לסיכום, התנהלותה של הינומה מאיינת את תחולת הפוליסה, או הכיסוי על פיה.
טענות אברבוך
33. אברבוך הינה ספקית עץ, המוכרת עצים כחומר גלם להתקנת דֶק. אברבוך אינו אחראית לשימושים אשר עושה הלקוח בחומר הגלם שאברבוך מספקת לו . נציגי הינומה רכשו מאברבוך חומר גלם לדֶק מסוג מרבאו. עץ מסוג מרבאו הינו חומר גלם מאיכות טובה, ונפוץ בשימוש להתקנת דֶקים בכלל והתקנות חוץ בפרט , באשר מדובר בעץ קשה אשר אינו סופח מים. את ההזמנה ביצעה הינומה טלפונית, כשבועיים לאחר פגישה שנערכה בין מר חיים אברבוך ובין מר נתן לוי. במהלך הפגישה נשאל אברבוך רק למחיר העץ ולא על תכונותיו (ע' 127, ש' 32; ע' 128, ש' 9). הינומה ידעה מראש מהו סוג העץ אותו ביקשה לרכוש, ואף ערכה סקר שוק מקדים לפגישה עם אברבוך . משכך, הנחת המוצא הינה כי הינומה הכירה את תכונותיו של העץ אותו ביקשה לרכוש ואת הנדרש ממנה לשם שימוש בטוח בו. חומר הגלם (העץ) אשר סופק להינומה הינו באיכות טובה מאד. רמת החיכוך של העץ שסופק להינומה אף עומדת בתקן למניעת החלקה (R10), כעולה מבדיקה שבצע מכון התקנים לדגימת עץ מרבאו שנלקח ממחסני אברסוך וכמפורט בחוות דעת מומחה הבטיחות מטעמה, מר יוסי שחר (נספח ב' לתצהיר אברבוך).
34. אברבוך מעולם לא ביקרו בהינומה, לא הוצגה בפניהם התוכנית להתקנת הדֶק, וממילא לא התבקשו לחוות דעתם באשר לתוכנית או התאמתה לשימוש המבוקש, לאופן ההתקנה, מיקום הדֶק או מידת חשיפתו לרטיבות. אף לא הוצגה בפני אברבוך תוכנית המעידה על כך כי ליד הד ֶק יותקנו בריכות מים מהן יותזו מים על הד ֶק, או כי נדרש שהדֶק יעמוד בתקן מסוים למניעת החלקה.
35. אין זה מחובתה של אברבוך לדאוג להגנה מפני החלקה בסביבה רטובה בקרב לקוחותיה של הינומה. תוצאה לפיה תושת אחריות על אברבוך בגין התרשלותה של הינומה הינה תוצאה בלתי נכונה ובלתי ראויה.
36. לוּ נשאל מר אברבוך בעניין בטיחות השימוש בעץ, היה מפנה את נציגי הינומה לבצע בדיקה במכון התקנים וכן להתייעץ עם יועץ בטיחות (ע' 127, ש' 21). לאחר רכישתו אמור חומר הגלם לעבור תהליכי עיבוד, כאשר יש לבצע את בדיקת התאמתו לתקן למניעת החלקה לאחר השלמתם (ע' 133, ש' 15). סוגי העיבוד האפשריים של חומר הגלם מגוונים ושונים וכוללים שיוף/ חריצה/כרסום ועוד . המזמין או האדריכל מטעמו הוא שמחליט על סוג העיבוד שיעבור חומר הגלם, בהתאם לשימוש המיועד בו ולכלל השיקולים התכנוניים. הבחירה בסוג העיבוד משפיעה באופן קריטי על עמידת הדֶק בתקן למניעת החלקה של המוצר הסופי. זאת ועוד, הוראות התקן הישראלי למניעת החלקה קובע ות כי בעת התכנון יש לקחת בחשבון מצבים שונים של המשטח (יב ש/רטוב; פנימי/חיצוני; אופקי/משופע; הימצאות חומרים העלולים להשפיע על ההתנגדות להחלקה על המשטח, או שימוש בחומרים אלה). בנוסף, על המזמין או האדריכל מטעמו להביא בחשבון גורמים נוספים, כגון אופן ההליכה על המשטח; סוג הנעליים הדורכות על המשטח; הפעילות הנעשית על המשטח (ריקודים/ישיבה וכיוצ'). כל המשתנים שנמנו הנם בשליטת הינומה. על הינומה היה להגדיר את צרכיה, לעבד את חומר הגלם בהתאם לצרכים אלה ולוודא כי המוצר הסופי עומד בדרישות התקן למניעת החלקה.
37. זאת ועוד, עץ הינו חומר גלם רמת ההתנגדות שלו לחיכוך פוחתת עם השנים (בניגוד למשטחים כג ון קרמיקה/אבן וכיוצ') וכתלות ממשתנים סביבתיים (מידת השימוש, חשיפה לאיתני הטבע, אבק, לכלוך ועוד) ורמת התחזוקה. בנסיבות אלה היה על הינומה לחדש את העץ, ללטשו ולשמנו, ולוודא כי עודו עומד בדרישות התקן למניעת החלקה. הינומה העסיקה מספר אנשי מקצוע (אדריכל, מפקח) אשר תפקידם היה לדאוג להתקנה נכונה ובטוחה של הדֶק, כמו גם לקבוע את מקדם החיכוך הנדרש לדֶק ולוודא כי המוצר הסופי עומד בתקן הנדרש ובכללי הבטיחות המתאימים. אברבוך אינה יועצת בטיחות, ואין זה מחובתה או ב גדר מומחיותה לתת הנחיות מעין אלה.
38. אין בטענותיה של הינומה, כי אברבוך הפרה את חובתה לספק מפרט טכני בכדי לתמוך בטענותיה נגד אברבוך. ראשית, העץ אשר סופק להינומה נבדק על ידי מכון התקנים, והוכח כי הוא עומד בתקן הנדרש ( R10). שנית, ממילא לא היה במתן מפרט טכני בכדי למנוע את התאונה, שכן זו נגרמה עקב רשלנותה של הינומה בטיפול בדֶק ובעיבודו, התקנתו בסמיכות לבריכות מים וכדו'. משכך, נותק הקשר הסיבתי בין אי המצאת המפרט לבין אירוע התאונה. שלישית – הינומה לא הציגה מקור חוקי לחובה הנטענת של אברבוך לספק לה מפרט טכני של העץ שסיפקה. אין מקור חוקי המחייב את אברבוך לספק להינומה הוראות שימוש בעץ, שכן לא מדובר במוצר פגום או מסוכן אלא בחומר גלם בלבד.
39. עוד טענה אברבוך כי יש לקבל את עדותו של מר יוסי שחר, המומחה מטעמה, כי דרישת התקן למניעת החלקה בדֶק, בשים לב לשימוש שנעשה בו (מעבר להולכי רגל), הנה R10 , ולא R11, כנדרש בדֶק המשמש מקום התקהלות. מקדם ההחלקה של העץ שסופק להינומה היה R10, כעולה מבדיקת מכון התקנים של דגימת עץ מרבאו שנלקחה ממחסני אברבוך, ולפיכך הוא עומד בתקן הנדרש. לעניין זה הפנתה אברבוך, בין השאר, לעדותו של מר משה חיים, נציג מכון התקנים, אשר העיד כי לא ביקר במקום, אינו יכול לסווג את השימוש שנעשה בדֶק, ומשכך אף אינו יכול לקבוע מהו הקדם ההחלקה המתאים (ע' 73, ש' 30). עוד הסתמכה אברבוך על חוות דעתו של המומחה מטעמה, מר יוסי שחר, וקביעתו כי אף בשים לב לתוצאות בדיקת מכון התקנים של הדֶק, שצורפה לחוות דעתו של מר סעדי סלים, עומד הדֶק בהוראות התקן בנקודה הסמוך למקום אירוע התאונה.
40. הינומה היא אשר חבה בחובת זהירות מושגית וקונקרטית כלפי אורחיה בכלל, והתובעת בפרט, והייתה מחויבת לדאוג לבטיחות באי המקום ומוזמניו. בהקשר זה מפנה אברבוך לכך כי בעת ההליכה על הדֶק עברה התובעת ממשטח יבש למשטח רטוב. מעבר מעין זה יוצר סיכון מוגבר, בשונה ממקרה ב ו המשטח כולו נרטב מגשם וההולך נזהר יותר באופן טבעי. במצב דברים זה, גם משטח תקני לא היה מונע את ההחלקה (ס. 8.17 -8.18 לחוות דעתו של מר יוסי שחר). זאת ועוד, מעדותה של התובעת עולה כי נפלה לתוך בריכת נוי עם חלוקי נחל ונפגעה עת ניסתה לבלום נפילתה זו. ברי כי לו נפלה התובעת על משטח הדֶק – פגיעתה לא הייתה חמורה כל כך (ע' 48 ש' 11).
טענות WOOD LUCK TREES LTD. (פינקלשטיין)
41. WOOD LUCK TREES LTD. שימשה כקבלן ביצוע. WOOD LUCK TREES LTD. התקינה את הד ֶק בהתאם לתוכנית שסיפקה לה הינומה. הינומה היא שבחרה את סוג העץ לבניית הד ֶק, והיא זו שהזמינה אותו. ל- WOOD LUCK TREES LTD. לא היה כל שיקול דעת בכל הנוגע לבחירת העץ, איכותו או התאמתו לשימוש המבוקש. בנוסף, לא קיים תקן חוקי המתייחס להתקנת דֶק. עבודות התקנת הדֶק התנהלו תחת פיקוח וניהול צמודים של הינומה ומפקחת מטעמה, וכל נושא ההתקנה לרבות כיוון, גובה, צורה וכיו צ' הוכתבו על ידי הינומה.
42. לא זו אף זו, אין קשר סיבתי בין אופן התקנת הדֶק לבין אירוע התאונה, באשר הרטבת הדֶק היא שגרמה לאירוע התאונה. הרטבת הדֶק היא תוצאה של בניית בריכות נוי עם וילון מים בשולי הדֶק על-ידי הינומה. זאת ועוד, WOOD LUCK TREES LTD. לא עסקה בתחזוקה השוטפת של הדֶק מיום מסירתו להינומה. ככל שניזוק הדֶק, האחריות לתיקונו מוטלת על הינומה.
WOOD LUCK TREES LTD. אימצה את תחשיב הנזק מטעם הינומה מיום 13.12.2015.
הראיות
43. מטעם התובעת הוגשו התצהירים הבאים:
א. תצהיר התובעת ( ת/5);
ב. תצהיר בנה של התובעת, מר גל פלג (להלן: "גל") (ת/2);
ג. תצהיר בעלה של התובעת, מר מרטין יוסף (להלן: "מרטין") (ת/4);
ד. תצהיר חברתה של התובעת, הגב' טל זילברשטיין (להלן: "טל") - אשר הייתה בקרבת התובעת בעת נפילתה (ת/1);
ה. תצהיר עוזרת הבית של התובעת, הגב' אספוב פורים (להלן: "הגב' אספוב") (ת/7);
ו. תצהיר הספרית והקוסמטיקאית של התובעת, הגב' חן גלית (להלן: "גלית") (ת/3).
44. מטעם הינומה העיד אחד ממנהליה, מר נתן לוי (נ/3). מטעם WOOD LUCK TREES LTD. העיד מר אנטולי פינקלשטיין, אשר התקין את הדֶק בעצמו. הראל הגישה את חוות דעתו של מומחה הבטיחות, המהנ דס מר סעדי סלים (חוות הדעת צורפה לתיק ביום 11.7.2016). מטעם אברבוך הוגשו תצהיריהם של מר חיים אברבוך וכן חוות דעת יועץ הבטיחות – מר יוסי שחר (הודעה מיום 6.7.2017) (נ/13).
45. לבקשת אברבוך והראל אף זומן מר משה חיים ממכון התקנים (אשר תעודת בדיקה מטעמו צורפה לחוות דעתו של המהנדס סעדי סלים) למתן עדות (החלטה מיום 6.8.2017). כן זומנו למתן עדות, לבקשת אברבוך מר שוקי בגים ומר ירון חן (החלטה מיום 24.5.2018).
דיון והכרעה
מקום אירוע התאונה
46. בטרם אבחן את טענות הצדדים בשאלת האחריות יש להכריע במחלוקת מקדמית הנטושה בין הצדדים בכל הנוגע למקום אירוע התאונה - חצרי הינומה, כטענת התובעת, או שמא ברחוב מחוץ לגבולות אולם האירועים, כטענת הינומ ה (אליה הצטרפה הראל).
47. הינומה מבססת טענתה כי התובעת נפלה מחוץ לאולם האירועים על רישומים רפואיים אשר נערכו על ידי הצוותים הרפואיים אשר טיפלו בתובעת סמוך למועד אירוע התאונה ותיעדו את דבריה. לטענת הינומה , כי בשים לב לכך שמדובר בדברים שנאמרו על-ידי התובעת בסמוך למועד אירוע התאונה, יש לתת לרשומות הרפואיות משקל רב. הינומה מפנה, בין השאר, לטופס אשר מולא על-ידי על ידי הצוות הרפואי אשר פינה את התובעת באמבולנס ממקום התאונה (6.3.2013) (נספח 2 לתחשיב נזק התובעת). בטופס זה נכתב ל יד כתובת האירוע - "נשר בר יהודה/ליד הינומה"; כן הוסף תחת תיאור הפציעה:
"בהגיענו למקום הנ"ל נמצאה בכניסה לאולם הינומה יושבת על כיסא לדבריה נפלה כתוצאה מכך נחבלה ביד ימין חשד לשבר ומתלונת על כאבים חזקים ביד, ע"פ בקשתה מועברת להמשך טיפול בבית חולים כרמל".
48. עוד מבקשת הינומה להתבסס על הרישום בטופס הקבלה בבית חולים כרמל מיום 6.3.2013 (נספח 3 לתחשיב נזק התובעת). תחת תלונה עיקרית נרשם:
"... לדבריה מיום קבלתה נפלה ונחבלה במרפק ימין בזמן יציאתה מאולם אירועים ברחוב".
גם בסיכום אשפוז התובעת מיום 7.3.2013 נרשם כי התובעת "נפלה ונחבלה במרפק ימין בזמן שיצאה מאולם אירועים ברחוב". משכך, טוענת הינומה, כלל הרישומים מצביעים על כך שהתובעת נפלה מחוץ לשטחי הינומה, ועל כן אין להטיל על הינומה חבות לאירוע התאונה.
49. איני מקבלת את הטענה כי הרישום במסמכים הרפואיים משקף אל נכונה ובאופן מדויק את מקום נפילת התובעת. ראשית, הרישומים אינם קוהרנטים ובהירים. באחד מהם כתוב כי נפלה ברחוב, באחר בעת היציאה מהאולם, ובשלישי לא כתוב אלא היכן ישבה. הרישומים אף אינם בלתי מתיישבים עם מקום נפילת התובעת לגרסתה – מחוץ לאולם, בשביל המוביל את שערי המתחם. שנית, רישומים אלה מועתקים פעמים רבות מטופס לטופס ואין בהם להעיד על כך שהתובעת מסרה מספר פעמים גרסתה לגבי מקום אירוע התאונה. שלישית, אין זה בלתי נמנע ואף סביר להניח כי הרישום בכל הנוגע למקום הנפילה נעשה בחוסר דיוק או חוסר תשומת לב, וכי הצוות הרפואי הפנה תשומת לבו למצבה הרפואי של התובעת. אף ברי כי אין מדובר ברישום שנערך תוך מתן תשומת לב למשמעויות המשפטיות אשר עשויות להינתן לו, וממילא יתכן והכוונה במילה "ברחוב" כי התובעת נפלה מחוץ לאולם – וכך היה . כך עולה גם מעדותו של בנה של התובעת, מר גל פלג – "כשמגיע אדם במצב קשה מאד, פצוע, נאנק מכאבים, אני לא הייתי מסתמך על דברים שמתעד רופא, על אחת כמה וכמה שאני הייתי באולם והיא נפלה בד ֶק בתוך האולם. השער של האולם בחוץ ולכן היא נפלה בתוך האולם" (ע' 30, ש' 6-8).
רביעית, גרסתה של הינומה, לפיה התובעת, אשר סבלה מכאבים קשים, שבה לאחר נפילתה על עקביה מהרחוב אל תוך מתחם האולם והתיישבה ליד חלקו הרטוב של הדֶק (אשר אינו החלק הקרוב לשערי האולם), אינה סבירה, ואף נסתרה על-ידי העדויות ששמעתי, כפי שיפורט להלן.
50. התובעת צרפה לתצהירה תמונות אשר צולמו מיד לאחר נפילתה ואין חולק כי המקום המצולם הנו בתחום אולם האירועים (ראו עדותו של נתן, ע' 54, ש' 33). בתמונות ניתן לראות כי שולי הד ֶק, בסמיכות לבריכת הנוי – רטובים. תמונה נוספת אשר צולמה מיד לאחר התאונה, מתעדת את התובעת ישובה לאחר נפילתה על כיסא, על הדֶק, ליד בריכת הנוי. אך סביר הוא כי לאחר פציעה כה כואבת תשב התובעת בסמוך למקום נפילתה. גרסת התובעת מוצאת חיזוק אף בעדותו של מר גל פלג , בנה, לפיה התובעת ישבה במקום הנפילה שכן לא יכלה לזוז, ולכן אף לא יכלו להוציאה החוצה (ע' 27, ש' 3 – 5). משכך, מקבלת אני את גרסת התובעת, הנתמכת בראיות ועדויות, כי נפלה בשטח אולם האירועים, עת החליקה מהד ֶק החיצוני אשר תוכנן ונבנה על ידי הינומה, אל תוך בריכת הנוי אשר בשולי הד ֶק. זאת ועוד, דווקא התמונה בה נראית התובעת כשהיא יושבת על הדֶק, בסמוך לבריכת הנוי, מעידה כי הרישום אשר נערך על ידי הצוות אשר פינה את התובעת אינו מדויק, שכן ברי כי הצוות ניגש לתובעת אשר ישבה במתחם החיצוני של האולם ולא טיפל בתובעת ברחוב , כמשתמע מהכתוב.
51. לא זו אף זו, הינומה לא זימנה למתן עדות את צוות מד"א אשר טיפל בפינוי התובעת, ויש בכך להעיד כי ביכרה להיבנות מטעות שנערכה ברישום על פני ברור העובדות לאשורן. זאת ועוד, הגם שנציג הינומה, מר ברי סלע, נכח באולם במו עד אירוע התאונה, למרות עדותה של התובעת לפיה הגיע למקום כדי לסגור את הברזייה ולמרות שמר גל פלג העיד כי דיווח לו במשרד על אירוע התאונה, לא זומן מר ברי סלע למתן עדות שתשלול את הדברים (אף לא כעדות מאוחרת). אי זימונו על-ידי הינומה יוצרת חזקה שבעובדה כי עדותו ה ייתה שוקלת לחובת הינומה, ויש בכך לתמוך בגרסתה של התובעת. יפים לעניין זה הדברים אשר הובאו ב ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה (1) 736, 760 (1980)).
"... כלל נקוט בידי בתי המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל-דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו. כלל זה מקובל ומושרש הן במשפטים אזרחיים והן במשפטים פליליים, וככל שהראיה יותר משמעותית, כן רשאי בית המשפט להסיק מאי-הצגתה מסקנות מכריעות יותר וקיצוניות יותר נגד מי שנמנע מהצגתה".
(לעניין זה ראו גם: ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736 (1980); ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פ"ד מה(4) 651, 659-658 (1991); ע"א 55/89 קופל נהיגה עצמית נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595 (1990); ע"א 641/87 זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ, פ"ד(1) 239 (1990))
52. אך לא רק בדברים אלו אני תולה מסקנתי. מקובלת עלי עדותה של התובעת אשר תארה את הנפילה באופן הבא:
"החלקתי ונפלתי על הגב הצידה, ניסיתי לבלום את עצמי בנפילה לתוך הבריכה וקיבלתי מכה חזקה במרפק. רוחב הבריכה הוא לא גדול.
ש. ממה קיבלת מכה במרפק?
ת. מחלוקי הנחל שהיו בבריכה. מהקיר של הבריכה קיבלתי גם מכה בראש" (ע' 37, ש' 1-5).
...
"מה שאני זוכרת היטב, יכול להיות שאיבדתי את ההכרה לכמה שניות, את המים המעופשים של המזרקה על הפנים שלי, היו שם צעקות. תוך כדי ששכבתי בבריכה, בא מישהו, אני מבינה שזה ברי סלע, הוא הלך בצד של הבריכה וסגר את המזרקות. ברגע שהוא סגר את המזרקות, יכולתי לנשום כי המים על הפרצוף זה היה משהו נורא. ניסו באופן טבעי למשוך אותי מהבריכה בידיים, שכבתי בבריכה, הרגליים כנראה היו באוויר כי הרוחב הוא לא כזה שאפשר להכניס את כל הגוף. כשמשכו אותי מהידיים צרחתי בצרחה נוראית. הראשון שניגש והיה הכי קרוב אלי היה משה ז"ל ועוד כמה אנשים, אני לא זוכרת את הפרצופים, שמו אותי על כיסא. טל שהאירוע היה של הנכדה שלה, שמה עליי איזשהו ג'קט וכולי רעדתי, היו לי כאבי תופת. ראיתי שהיתה המולה ותוך כמה דקות הבן שלי הגיע, נעלם לדקה אחת או שתיים. מה שכן אני זוכרת, שהופיע באיזשהו שלב ברי סלע ואמר 'מה אתם רוצים, יש ביטוח'. הגיע אמבולנס, זה לקח 20-30 דקות, אין לי קנה מידה של זמן, סבלתי כל כך." (ע' 37, ש' 8-19).
עוד העידה התובעת כי נפלה בין שני עציצים, תוך שסימנה בידה את מקום הנפילה על גבי התמונה נ/1. התובעת הודתה כי נפילתה יכלה להיגרם כתוצאה מהחלקה על הדֶק הרטוב, או משפת האבן המפרידה בין הדֶק לשטח הבריכה (ע' 47 ש' 30-34; ע' 51 ש' 7-21 ), אולם מעדותה של התובעת עולה בברור כי הסיבה להחלקתה היו מים שנקוו על גבי משטח הדֶק ושפת האבן שלצידו. כן מקובלת עליי עדותה של התובעת כי נאספה לאמבולנס מתוך מתחם הינומה (ע' 37 ש' 22-23).
53. עדותה של התובעת הייתה מהימנה ואני מאמצת אותה. אמנם מדובר בעדות של בעל דין, אולם אין מניעה מהסתמכות על עדות יחידה של בעל דין בה נותנים אמון מלא (תא (חד') 28198-12-11‏ ‏ חוסאם סובחי דאר ג'אבר נ' מדינת ישראל - המשרד לבטחון פנים‏ (31.3.2013), סעיף 13 לפסק הדין והאסמכתאות המובאות שם). יתר על כן, לא מדובר בעדות יחידה שאין לה סיוע (סעיף 54(2) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971) . עדותה של התובעת נתמכ ה בתמונות שהציגה ובהימנעותה של הינומה מזימון עדים רלבנטיים. עדותה אף נתמכה בעדותה של טל, חברתה של התובעת, אשר הלכה בסמוך ל ה במועד אירוע התאונה (ע' 21, ש' 17-21), וראתה את הנפילה מזווית עינה (ע' 22, ש' 5-6). כך תיארה טל בעדותה את אשר התרחש:
"ראיתי שבתיה שוכבת בתוך הבריכה, צועקת צעקות נוראיות, משה מתכופף וכולם מנסים לעזור זה. אני רצתי להזעיק עזרה, לא מצאתי את החתן שלי, הלכתי למשרד, אמרתי לאדם שישב מולי שנפלה אורחת ושאני מבקשת שיזמינו אמבולנס. הוא אמר שהוא יודע מהמקרה ואני חזרתי חזרה" (ע' 22 ש' 18-22).
54. לא מצאתי ממש בטענה כי אין לתת משקל לעדותה של טל, שכן זו לא ראתה את הנפילה עצמה. טל ראתה את התובעת הולכת לצידה וראתה אותה שרועה בתוך מימי הבריכה – ודי בכך. טל אף הייתה עדה לחילוצה של התובעת מהבריכה והושבתה על כסא ליד מקום נפילתה. טל ראף הייתה עדה לתוצאות הנפילה, הכאבים העזים מהם סבלה התובעת בשל הפגיעה במרפקה. טל אף ידעה לתאר את אופן הנפילה, כי התובעת נפלה באלכסון (הראש לכיוון העציץ) וכי רק חצי מגופה (החלק העליון) של התובעת נפל למים (ע' 23, ש' 11-22). כן העידה כי ראתה שהדֶק היה רטוב קודם לנפילתה של התובעת (ע' 24, ש' 16-20), וכי זכרה כי הגוון של הדֶק היה כהה יותר, שכן הלכה לפני התובעת (ע' 24, ש' 24). עדותה של טל נתמכה והושלמה בעדותו של גל, בנה של התובעת, אשר העיד כי לא נכח באולם בזמן הנפילה, אולם חזר לאולם לאחר שהודיעו לו על נפילתה של אמו (ע' 26, ש' 20-29). גל מצא את אמו נאנקת מכאבים, יושבת בסמוך למקום בו נפלה ובלתי מסוגלת לזוז (ע' 26, ש' 31).
אשר על כן, מקבלת אני את גרסתה של התובעת במלואה, וקובעת כי נפלה בחצרי הינומה, עת החליקה מהד ֶק הרטוב אל תוך בריכת הנוי שנבנתה בשוליו.
אחריות
השאלות שבמחלוקת
55. נוכח קביעתי כי התובעת נפגעה עת החליקה על דֶק שהותקן בתחום אולם הינומה, יש ל הכריע בשאלות הבאות:
א. האם יש להטיל אחריות לנזקיה של התובעת, ואם כן – על מי מהצדדים: הינומה - מחזיקת המקרקעין ומזמינת הדֶק; אברבוך - אשר סיפקה עצים שאינם עומדים בתקן לבניית דֶק המותקן בחוץ; או שמא יש להטיל את האחריות על החברה אשר התקינה את הדֶק;
ב. האם יש לייחס לתובעת אשם תורם;
ג. ככל וייקבע כי הינומה חבה כלפי התובעת, האם יש להורות להראל לשפות את הינומה, או שמא יש בהתנהגותה של הינומה כדי להפר את תנאי הפוליסה - באופן שיש בו לבטל א ת הכיסוי הבטוחי;
ד. מהו גובה הנזק.
בשאלות אלה אדון כסדרן -
רשלנות הינומה
56. הינומה הינה בעלת החזקה במקרקעין, והיא אשר התקינה את הדֶק ואת בריכות הנוי במסגרת שיפוץ מקיף שערכה בשנת 2012 באולם (עד ות נתן לוי, עמ' 82-83). משקבעתי כי התובעת החליקה על הדֶק, אירעה התאונה במקרקעין המוחזקים על ידי הינומה. הלכה היא כי בעל מקרקעין או מחזיק בהם חב בחובת זהירות מושגית כלפי מבקר בשטחו. יפים לעניין זה דבריו של כב' הנשיא א' ברק ע"א 1068/05 עיריית ירושלים נ' עמרם מימוני (14.12.2006):
"החזקה במקרקעין מטילה חובת זהירות מושגית כלפי המבקרים בהם (ראו פרשת ועקנין, עמ' 125; ע"א 615/89 מרדכי נ' עיריית גבעתיים (לא פורסם); פרשת עיריית חדרה, עמ' 766; ע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' כהן, פ"ד נ(2) 112, 123, להלן – פרשת קיבוץ אפיקים). כך, בין אם הנזק נגרם בשל מצבם הסטטי של המקרקעין ובין אם הנזק נגרם בשל התממשות סיכון מפעולה אקטיבית עליהם (השוו ע"א 8/79 גולדשמיט נ' ארזי, פ"ד לה(3) 399). כך מקום בו הנזק נגרם בשטח המקרקעין וכך גם מקום בו הנזק נגרם בשל התממשות סיכון הטמון במקרקעין לאדם או לנכס הנמצאים ברשות הרבים (ראו: ע"א 780/76 מועלם נ' רשות הפיתוח, פ"ד לא(2) 630, להלן – פרשת מועלם). כך כאשר המחזיק מחזיק במקרקעין כדין, וכך גם כאשר הוא מחזיק בהם שלא כדין. במקרה זה, אין אנו נדרשים להכריע, בהתחשב במסכת העובדתית המתוארת, בדבר מהות זכויותיו של נחום במקרקעין. המושגים הקנייניים בהקשר הנוכחי אינם אלא כלי לסידור המחשבה. הם מבטאים את העיקרון לפיו המחזיק במקרקעין הינו גם לרוב בעל היכולת הטובה ביותר לחזות סיכונים הטמונים במקרקעין ולמונעם, ופעמים רבות גם בעל יכולת טובה לפעול להקטנת סיכונים הנובעים מפעילות עסקית המתקיימת בו ולפקח על מעשיה." (ראו הפניות שם)
57. הטעמים להטלת חובות זהירות מושגית על תופס המקרקעין פורטו במאמרו של א' ברק "הסדר חקיקתי לאחריות התופס מקרקעין" משפטים ב' (תש"ל) 129, ה"ש 16, עמ' 130 :
"תפיסת מקרקעין הינה יסוד לאחריות ולא יסוד לשחרור מאחריות. זהו יסוד לאחריות, שכן התפיסה מעניקה שליטה וידיעה על המקרקעין, ועל כן טבעי וצודק הוא כי לתופס תהיה מידה מסוימת של אחריות לשלומם של אנשים הנכנסים למקרקעין ברשותו. בלשון האמרה הידועה של הלורד אטקינן ברוניניו נ. סטיבנסיון, יש 'קרבה' בין התופס לבין המבקרים ברשות, והם נחשבים בעיני החוק לרעיו".
58. הינומה, כמחזיקת המקרקעין, הייתה בעלת היכולת הטובה ביו תר לחזות סיכונים בשטחה ולמנעם. הינומה, כמחזיקת המקרקעין, אף הייתה בעלת היכולת להפחית סיכונים הנובעים מהשימוש במקרקעין לאולם אירועים (ראו ע"א 3510/99 ולעס נ' אגד – אגודה שיתופית לתחבורה בישראל, פ"ד נה (5) 826, 840-843). חובת הזהירות, ובכלל זה חובת זהירות קונקרטית, הינה חובה המשתנה בהתאם להגדרת הסיכון, על פי נסיבותיו של כל עניין ועניין. חובת הזהירות הקונקרטית אינה כוללת חובה למניעתו של כל סיכון, אלא מניעתו של סיכון בלתי סביר בלבד. יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט א' ברק בע"א 145/80 ועקנין נגד המועצה המקומית, בית שמש ואח' , פ"ד לז(1) 113, 127:
"חובת הזהירות הקונקרטית אינה קיימת למניעתו של כל סיכון וסיכון. הדין מבחין בין סיכון סביר לבין סיכון בלתי סביר. רק בגין סיכון בלתי סביר מוטלת חובת זהירות קונקרטית. ומהו סיכון בלתי סביר? הסיכון הבלתי סביר, שבגינו מוטלת חובת זהירות קונקרטית, הוא אותו סיכון, אשר החברה רואה אותו במידת חומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי יינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו".
59. אימתי פעולה תחשב כסבירה, ומהו קו הגבול אשר העובר אותו יכנס לתחומו של הלא סביר? על כך השיב כב' הנשיא א' ברק, בפסק דינו בע"א 1068/05 עיריית ירושלים נגד עמרם מימוני (14.12.2006):
"מידת הצפיות המיוחסת לאדם הסביר אינה תוצר של בחינה סטטיסטית. היא סיומה של בחינה נורמטיבית. בבחינת היקף חובת הזהירות, 'מידת הצפיות אשר על בית-המשפט לקבעה בכגון דא, נקבעת על-פי ניסיון החיים והידיעה הכללית שבידי השופט' ( ע"פ 196/64 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרדכי בש , פ"ד יח(4), 568, 572)."
וכן:
"יש לשקול את 'ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק; האינטרס הציבורי בפעילות יוצרת הסיכון' (ע"א 3124/90 סבג נ' אמסלם, פ"ד מט(1) 102, 107; להלן - פרשת סבג וראו גם ע"א 6296/00 קיבוץ מלכיה נ' מדינת ישראל, פ"ד נט(1) 16, 21; ע"א 4025/91 צבי נ' קרול, פ"ד נ (3) 784, 790; J. G. Fleming The Law of Torts (Sydney, 9th ed. 1998) 127)). לעיתים ההכרעה ביחס לסבירותה של פעולה מסוימת קשה היא. כזה הוא המצב, למשל, מקום בו העלות (במונחי תועלת) הטמונה בנקיטת אמצעי הזהירות גבוהה, ותוחלת הנזק הצפויה מהפעילות גבוהה אף היא".
60. המבחן שהוגדר בפסיקה נבחן אף בהקשר לחומר מחליק המצוי על הרצפה. בע"א 371/90 חמוד סובחי נ' רכבת ישראל, פ"ד מז(3) 34 קבע בית המשפט העליון, כי יש לבחון האם חומר מחליק המסכן את הולכי הרגל מצוי במקום באורח טבעי ("סכנה סבירה", "סכנה צפויה") ועל כן אין מקום לחייב בנקיטת אמצעי זהירות למנוע סיכון זה, או שמא הסיכון בלתי סביר. כך הובא ו הדברים בפסק הדין:
"אשר לאיפיונו של גורם ההחלקה:ב ההלכה מבחינה, לעתים, בין שני אלה: בין נוזל או חומר אחר המצויים באורח 'טבעי' במקום ההחלקה, לבין חומר שמציאותו 'אינה טבעית' במקום ההחלקה, וכמוהו חומר שמציאותו הינה, אמנם, 'טבעית' במקום ההחלקה, אך טיבו הוא כזה שההלכה רואה צורך להטיל בעניינו חובה לנקוט אמצעים מיוחדים לשם הקטנת סכנתה של החלקה. במקום שמדובר בחומר שהוא 'טבעי' במקום ההחלקה, נטיית ההלכה היא לסווגו כ 'סכנה רגילה' ( 'סכנה סבירה', 'סכנה צפויה') – לאמור: סכנה שאדם סביר עומד עליה מעצמו גם אם אין הוא מוזהר עליה - ולהקנות פטור בגינה למעביד (ולבעל חצרים). כך, למשל, דין מים או אף מי סבון בבית מרחץ: בפרשת ברוק, בעמ' 161 (אבל ראה ע"א 105/71 חוף השקט בע"מ נ' קראוס). ואשר לחומר ש'אינו טבעי', או חומר שחייבים לנקוט בעניינו אמצעים מיוחדים: כך דינו של שמן על רצפת מטבח (פרשת מלון רמדה שלום ), או שומן על רצפת איטליז: ע"א 214/61 וולטר נ' פייזר, וכך דינם של סבון, שמנים וחומרים דומים אחרים על רצפת אולם ייצור בבית חרושת: ע"א 417/75 בן דוד נ' מפעלי טקסטיל כרדנא בע"מ (להלן - פרשת בן דוד ).
אשר לאמצעים שעל מעביד לנקוט למניעת החלקתם של עובדיו: טיבם של אמצעים אלה נגזר מטיבה של סכנת ההחלקה. כך, למשל, חייבה ההלכה מעביד אשר לא נקט אמצעים סבירים להרחקת סכנה שידע על קיומה, או סכנה שאמור היה לדעת על קיומה (פרשות מלון רמדה שלום ובן דוד לעיל), אך פטרה מעביד (או בעל חצרים) שנקט אמצעים סבירים כדי למנוע החלקה או כדי להזהיר מפניה (כך בפרשות ברוק ולוגסי). להדגמה יפה שנביא מדבריו של השופט שמגר בע"מ 235/80 הנ"ל (בעמ' 3 לפסק הדין) :
'כך יש לקבוע, למשל, סדרי עבודה לפיהם מנגבים את הרצפה במטבח המשמש כמקום עבודה, אך מאידך גיסא, לא ניתן לדוגמה להגיע למצב בו יהיה המשטח ליד הכיורים או ליד מקום רחצתם האחר לעולם יבש כדי למנוע כל התחלקות. סדרי העבודה חייבים לצמצם את הסכנה של החלקה במטבח על-ידי נקיטת כל אמצעי סביר, אך מקום בו נעשית רחצה או בו מועבר מזון לא ניתן להגיע למצב, בו לעולם לא תהיה סכנה של חומר שפוך כלשהו ועל-כן חייב גם העובד מצדו לגלות תשומת לב וערנות לסכנות הטמונות בעבודתו לפי עצם טיבה ומהותה ועובד נקיון במטבח צריך להיות ער לסכנה כאמור, מתוך נסיונו בעבודתו.'"
61. אפיונו של הסיכון כסביר אם לאו נעשה על-ידי בית המשפט, ונגזר מבחינתו על פי השכל הישר והגיונם של דברים. בעניינינו, אני מוצאת כי הסיכון אשר יצרה הרטבת שולי הדֶק על-ידי וילון המים שהותקן בבריכת הנוי שהוקמה בצידיו הינ ה סיכון בלתי סביר. מדובר באולם אירועים אשר הבאים בשעריו אינם מתייחסים לביקור בו כאל פעילות אתגרית או מקום בו יש להילך בזהירות או לשקול את הצעדים. באי האולם אף אינם נועלים בדרך כלל נעלי הליכה או נעלי ספורט. זאת ועוד, הרטיבות בשולי הדֶק אינה "רגילה" למצבו ואף אינה רגילה לכלל נסיבות העניין (כגון במקרה בו יורד גשם וכל משטחי ההליכה החיצוניים נרטבים). הרטיבות בשולי הדֶק נובעת מסמיכותם לבריכות שהוקמו בצדיו. אין לדרוש מבאי המקום ליתן עיניהם בכל אחד מחלקי המשטח עליו הם פוסעים, בכל רגע נתון, על מנת לבחון האם יבש הוא שמא רטוב. שונה הדבר, דרך משל, כאשר הרטיבות נגרמת בשל גשם (וניתן לצפות כי המהלך על הדֶק ידע כי המשטח רטוב כולו ויכלכל צעדיו בהתאם) (ראו לעניין זה גם עדותו של מר יוסי שחר ע' 130, ש' 5-8; 12-13). בנסיבות העניין היה על הינומה לוודא כי וילון המים שהותקן בבריכות שבשולי הד ֶק אינו מרטיב את הד ֶק ולחילופין לנקוט אמצעי זהירות אשר יקטינו את הסיכון הנובע מרטיבות זו . אכן, מניעת הסיכון כליל יכלה להתבצע על דרך של נקיטת פעולות נקודתיות, פשוטות לביצוע, על ידי איש התחזוקה אשר הועסק במקום (מר שי קימה) (עדותו של נתן, ע' 55, ש' 12), כגון ייבוש הד ֶק במהלך האירוע, הפסקת פעילות וילון המים בעת האירוע, התקנת שלטי אזהרה , מרבדים מונעי החלקה ועוד . פעולה נוספת, ארוכת טווח, למניעת הסיכון, בוצעה על ידי הינומה לאחר אירוע התאונה, והיא התקנת גדר זכוכית לאורכו של הד ֶק (ראה תמונות שצורפו נ/13), אשר מפרידה בין הדֶק לבריכות הנוי. בביצוע פעולה זו, יש לתמוך במסקנתי כי הסיכון שנוצר עקב הקרבה שבין בריכות המים להולכים על הדֶק הינו גבוה, ואינו בגדר הס יכונים הרגילים שלא ניתן למנעם בעלות סבירה (ראו גם עדותו של מר לוי ע' 57 ש' 31-32).
62. משלא נקטה הינומה באף לא אחד מאמצעי הזהירות אשר ניתן היה לצפות כי תנקוט, משהתממש הסיכון אותו יצרה במחדלה לנקטם, הרי התרשלה כלפי התובעת ועליה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה .
63. ודוק: מהתמונות אשר צורפו לתצהירי התובעת והעדים מטעמה עולה בברור כי משטח הד ֶק היה רטוב בשוליו במועד אירוע התאונה – ובשוליו בלבד . שולי הדֶק תוחמו בשפת אבן . התובעת העידה כי אינה יודעת אם החליקה על משטח האבן או הדֶק הרטוב, אולם די בכך שמהתמונות עולה כי הן שולי הדֶק והן שולי האבן שלצדו היו רטובים. אין המדובר ברטיבות שנוצרה על ידי מי גשמים (כעדותו של נתן לוי, אשר ממילא לא הוכחה), שכן ניתן לראות כי מרכזו של הדק יבש לחלוטין ורק שוליו רטובים . עוד ניתן לראות כי שולי הדֶק הרטובים מצויים בסמוך לבריכות המים, ומכאן נקל להסיק כי המים אכן הגיעו מהבריכות.
64. איני מקבלת את טענת הינומה כי לא היה עליה לצפות כי הימצאותם של מים על הד ֶק תיצור סיכון בשים לב לכך ש הדֶק נרכש כדֶק מותאם לחוץ, עומד בתקן ואינו מחליק (ראו גם עדותו של נתן ע' 59 ש' 6-16). ראשית, דֶק רטוב עשוי לגרום להחלקה גם אם מדובר בעץ בעל רמת חיכוך גבוהה. אין בסוג הדֶק, או רמת ההתנגדות להחלקה האינהרנטית לסוג זה, כדי לגרוע מחובת הינומה לדאוג למשטחי הליכה בטוחים, יבשים וללא סיכון החלקה. מ שטח המיועד להליכה אינו אמור להיות רטוב באופן רגיל – כפי שהיה בדֶק שבחצר הינומה (הודות לבריכות המים ו וילונות המים שהוקמו בשוליו) . שנית, הוכח כי העץ משנה תכונותיו, לרבות רמת התנגדותו להחלקה, עם חלוף השנים ובאופן נגזר מהשימוש שנעשה בו . גם בהעדר ידיעה על רמת ההתנגדות של העץ להחלקה, היה על הינומה לפעול למניעת סיכון שיכול להיווצר מרטיבותו. שלישית, הרטיבות אינה אחידה על הדֶק, אלא מצויה בשוליו בלבד. בכך יש לשנות מדפוסי ההליכה הרגילים הנקשרים בהליכה על משטח רטוב מגשמים. על הינומה היה להתחשב בכך ולנקוט באמצעים שיקטינו את הסיכון הנובע מכך.
כך עולה מעדותו של המומחה, מר יוסי שחר:
"ביום גשם כל המשטח רטוב. מי שהולך על משטח רטוב נזהר באופן טבעי. אין מצב של מעבר פתאומי ממשטח יבש למשטח רטוב והאדם מתאים את אופן הליכתו למשטח. אם המשטח כולו רטוב, אזי זה משטח שאתה רואה מלכתחילה שהוא רטוב ואתה הולך עליו בעדינות. ברגע שאתה רואה משטח יבש, אין לך למה להתייחס, אתה מתעלם מסכנה". (ע' 129 ש' 5-8)
65. למעלה מן הדרוש אציין כי איני מקבלת את טענת התובעת, כי נטל הראיה עובר לנתבעים, נוכח הכלל "הדבר מדבר בעד עצמו" (ס' 41 לפקודת הנזיקין), או לחלופין, מכוח הכלל בדבר "דבר מסוכן" (ס' 38 לפקודת הנזיקין). למעלה מן הצורך – שכן הוכיחה התובעת תביעתה בראיות ועדויות. על הטוען לתחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין להוכיח כי התקיימו שלושה תנאים מצטברים, ואלה הם: כי אינו יודע ואף לא יכול לדעת מהן הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק; השליטה בחפץ שגרם לאירוע הנזק מצויה בידי הנתבעת; ההסתברות שאירוע הנזק נגרם עקב רשלנות הנתבעת עולה על ההסתברות כי נגרם על-ידי גורם אחר. מקום שהתמלאו שלושה התנאים האמורים בסעיף 41 לפקודת הנזיקין, עובר לנתבעת, לעניין שלילת אחריותה לאירוע הנזק, נטל השכנוע. במילים אחרות, על הנתבעת לשכנע, מכוח עודף ההסתברויות, שאין לייחס את אירוע הנזק לרשלנות מצידה (ד"נ 4/69 יצחק נוימן נגד פולה פסיה כהן, כ"ד (2) 229, בעמ' 237). נטל הראיה כי התנאים לתחולת הכלל מתקיימים בנסיבות העניין מוטל על התובעת. בעניננו, התובעת העידה על הנסיבות שגרמו לאירוע הנזק, ודי בכך בכדי לשלול את תחולת סעיף 41 לפקודת הנזיקין.
66. התאונה אף אינה עונה על הגדרת "דבר מסוכן" כאמור בסעיף 38 לפקודת הנזיקין. סעיף 38 לפקודת הנזיקין מעביר את נטל ההוכחה "בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה שהנזק נגרם על ידי דבר מסוכן, למעט אש או חיה, או על ידי שנמלט דבר העלול לגרום נזק בהימלטו, וכי הנתבע היה בעלו של הדבר או ממונה עליו או תופש הנכס שמתוכו נמלט הדבר – על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי הדבר המסוכן או הנמלט התרשלות שיחוב עליה". הרציונל להעברת הנטל מכוח כלל זה "נועד לקבוע סטנדרט אחריות מחמיר יותר כאשר מדובר בדברים מסוכנים, המחייב את הבעלים או הממונים על דבר מסוכן לנהוג בו בזהירות יתרה. דהיינו מדובר בעמדה נורמטיבית, ולא רק אמפירית, המקרבת את משטר הרשלנות הרגיל למשטר של אחריות חמורה..." (ראו דבריו של כב' השופט הנדל בע"א 9073/15 פלוני נ' "כלל" חברה לביטוח בע"מ (4.9.2017)). בעניינינו, לא מצאתי בסיס לטענה כי הד ֶק הינו "דבר מסוכן" כהגדרת הסעיף, ודומני כי קביעה כאמור אף אינה רצויה. משכך, אין לפטור את הסיכון הכרוך בשימוש בדֶק מחובת ההוכחה על פי כללי הרשלנות הרגילים.
כאמור לעיל, דיון זה הפך תיאורטי נוכח קביעתי כי התובעת הוכיחה קיומה של חובת זהירות (מושגית וקונקרטית) של הינומה כלפיה ו קשר סיבתי בין רשלנותה של הינומה לנזק שנגרם לתובעת.
אחריות אברבוך
67. כפי שקבעתי, הינומה חבה באחריות בגין נזקיה של התובעת.
לטענת הראל, אליה הצטרפה הינומה, יש להטיל אחריות גם (או רק) על צדדי ד' (אברבוך והחברה המתקינה , Wood Luck Trees (2002) Ltd.). אברבוך חבה באחריות שכן סיפקה חומר גלם אשר אינו עומד בדרישות התקן, ואילו Wood Luck Trees (2002) Ltd. נושאת באחריות, כך טוענת הראל, שכן התקנת הד ֶק בוצעה באופן שאינו בטיחותי, ובכלל זה מרחה שמן על גבי הדֶק באופן המקטין את רמת החיכוך של הדֶק.
68. אקדים אחרית לראשית, ואומר כי לא מצאתי כי יש מקום להטיל על אברבוך אחריות או על Wood Luck Trees (2002) Ltd. אחריות לפיצוי התובעת בגין נזקיה, ותחילה לאברבוך.
אני מקבלת במלואה את טענת אברבוך כי סיפקה להינומה חומר גלם בלבד – לוחות עץ מסוג מרבאו לבניית דֶק . עוד אני מקבלת את טענת אברבוך, אשר לא נסתרה, כי עץ מסוג מרבאו מתאים להתקנת דֶק, לרבות דֶק חוץ (סעיף 15 לתצהיר אברבוך) . הינומה לא טענה, וממילא לא הוכיחה, כי אמרה לאברבוך כי העץ שהיא רוכשת הימנה מיועד לבניית דֶק רטוב בשוליו, ומכל מקום, אף במקרה כזה, ניתן היה להתאים את הדֶק לשימושו על דרך של עיבוד מתאים של העץ , גידור הבריכות ועוד – עניינים שאינם בשליטת אברבוך ואינם קשורים אל יה בשום צורה ואופן. עוד מקובלת עלי טענת אברבוך כי ניתן לעבד את חומר הגלם, לוחות העץ, באופן שיש בו להשפיע בצורה קריטית על ההתנגדות להחלקה. כך ניתן לשייף את העץ, לכרסמו, לחרצו – באופן המגדיל את מקדם ההתנגדות להחלקה, וניתן אף לשמנו, להרטיבו – באופן המקטין את מקדם ההתנגדות להחלקה. לעניין זה ראו, בין השאר, עדותו של מר סלים סעדי לפיה אפשר להפוך את הדֶק לבטיחותי על-יד חריצתו או צביעתו בצבע מונע החלקה (ע' 100, ש' 3) . כן ראו עדותו של מר פינקלשטיין: "האם אתה יודע מה זה תקן R10? ת. עכשיו כן. אין לזה שום קשר לעץ" (ע' 125, ש' 32-33), או עדותו של מר חיים אברבוך: "עץ בתור עץ גולמי יכולים להפוך אותו לעצב אותו למה שתרצה .... ". לאברבוך לא הייתה כל שליטה על עיבוד העץ. היא לא התבקשה ולא נדרשה לספק שירותים בעניין זה (ראו עדותו של מר אברבוך, ע' 133, ש' 14-16). בענייננו, אף אין מחלוקת כי לאחר התקנתו שוּמן הד ֶק (ע' 129, ע' 130, ש' 9) על-ידי הינומה, וברי כי גם פעולה זו שינתה את רמת ההתנגדות להחלקה של העץ.
69. ועוד בהקשר זה, גורמים נוספים המשפיעים על מידת ההתנגדות של הדֶק להחלקה נגזרים מתכנונו (מישורי/משופע; יבש/רטוב ועוד) ואופי השימוש המיועד בו (הליכה/פעילות ספורטיבית/ריקודים, סוג הנעליים ועוד). כל אלה משתנים המצויים בשליטתה המלאה של הינומה. אני מקבלת את עדותו של מר חיים אברבוך כי לא הוצגו לו תוכניות חצר הינומה, לרבות הדֶק, הוא לא התבקש לחוות דעתו בעניינן וממילא לא עשה כן. עוד אני מקבלת כי התאונה אירעה בשל רטיבות הדֶק אשר הקטינה את מקדם ההתנגדות להחלקה. רטיבות זו היא תוצאה של תכנון וביצוע בריכות מים עם וילונות מים בשוליו. לאברבוך אין כל אחריות בכל הנוגע לתכנון וביצוע הבריכות וממילא יש בביצוען בכדי לנתק כל קשר סיבתי בין פגם בעץ (שלא הוכח) לבין אירוע התאונה. עוד אני מקבלת את טענת אברבוך כי הינומה לא הזמינה הימנה אלא חומר גלם. הינומה לא הזמינה מאברבוך שירותי ייעוץ, תכנון, בטיחות וכדו', ואין לקבל את טענתה כי אברבוך חדלה עת לא סיפקה לה שירותים מעין אלה.
70. לא זו אף זו, ממועד התקנת הדֶק ועד מועד אירוע התאונה חלפו שלוש שנים. לדברי מר נתן לוי, ליטשו את הדֶק וצבעו אותו פעם בשנה (ע' 67, ש' 14-25). מר פינקלשטיין העיד כי נשאל לגבי ליטוש הדֶק אבל לא התבקש לבצע ו (ע' 126, ש' 8-17) . במהלך התקופה שחלפה מהתקנתו של הדֶק ועד אירוע התאונה היה הדֶק בשליטת ותחזוקת הינומה. תקופה זו מנתקת את הקשר הסיבתי בין כל פגם (שלא הוכח) בלוחות העץ, לבין אירוע התאונה.
71. ועוד, מסכימה אני עם אברבוך כי החובה להתאים את רמת החיכוך להוראות תקן ישראלי 2279 מוטלת על מזמין העבודה. חובה זו קבועה בתקנה 3.1.2.9 לתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), תשל"א – 1970 (להלן: "תקנות התכנון והבניה") הקובעת כדלקמן:
"התנגדות להחלקה של מישור ההליכה תתאים למפורט בטבלה או בתקן ישראלי ת"י 2279 – התנגדות להחלקה של משטחי הליכה קיימים ושל חומרים המיועדים למשטחי הליכה, או שההתנגדות להחלקה תתאים למקדם 0.5, כמפורט בתקן".
על פי תקנות התכנון והבניה, החובה לעמוד בהוראות התקן מונחת לפתחה של בעלת המקום ומגישת הבקשה להיתר בניה – הינומה, אשר התקינ ה את הד ֶק במסגרת שיפוץ שערכה בשנת 2012. מזמינת העבודה שולטת על הליכי התכנון, היא רשאית ואף חייבת להיוועץ במומחים אשר יתאימו את התכנון לשימוש המיועד ולתקני הבטיחות. מזמינת העבודה היא בעלת היכולת לדאוג כי תבוצע בצורה בטיחותית ובאופן תואם לתקנות. משכך, היא אף הנושאת בחבות ככל ולא בוצעה העבודה כאמור.
72. בהקשר זה אציין כי מהעדויות שהוצגו בפניי עלתה תמונה מדאיגה בכל הנוגע לביצוע השיפוץ על-ידי הינומה. הינומה לא העסיקה מתכנן, אדריכל או מפקח בביצוע השיפוץ. היא העסיקה מעצב פנים (מר שוקי בגים, ע' 144, ש' 23) אשר ראה עצמו אחראי על הפן האסתטי של הפרויקט. מר שוקי בגים העיד כי התבקש לעצב את ה גן, לא לתכננו (ע' 144, ש' 32-33; ע' 147, ש' 34-35), וכי לא ראה עצמו אחראי על שיקולי בטיחות – שכן "שיקולי בטיחות הם באחריות יועץ הבטיחות" (ע' 145, ש' 26). כן העסיקה הינומה פרוייקטורית אשר "תאמה בין הקבלנים" (עדותו של מר נתן לוי ב ע' 66, ש' 6-8; ע' 83, ש' 11-24). השיפוץ בוצע ללא היתר, ככל הנראה ללא יועץ בטיחות (כעולה מעדותו של מר נתן לוי ע' 58, ש' 5-6, ובמקום אחר – לא זוכר (ע' 88, ש' 34-35), לעומת זאת ראו עדותו של מר שוקי בגים כי היה יועץ בטיחות בשם אריאל – ללא שם משפחה (ע' 145, ש' 27)). הבקשה להיתר, נ/16, הוגשה לבסוף על-ידי הנדסאי בניין, ירון חן, שלא היה מעורב בתכנון והגיע למקום לאחר סיום הבניה (ע' 150, ש' 19) . מר ירון חן צירף את התוכנית שהכין מר שוקי בגים לתוכנית המאושרת והגישן לוועדה המקומית (ע' 152, ש' 14-28) . הבקשה נדחתה על-ידי הועדה המקומית לאחר שהתברר כי הבניה חורגת מגבולות המגרש, והינומה נאלצה להזמין מפה מצבית, על בסיסה ניתן לבסוף היתר הבנייה (עדות מר ירון חן, ע' 153, ש' 6-15) .
73. הינומה, כיזמית הפרויקט, היא האחראית לתכנונו וביצועו באופן בטיחותי, התואם לשימוש המבוקש. לעניין זה די להפנות לעדותו של מר סעדי סלים, המומחה מטעם הראל: "לא כל מי שמזמין מודע לתקן חיכוך 2279, לכן יש שתי אופציות: או שהוא הולך לבעל מקצוע שזה ארכיטקט שעושה לו מפרט או שהוא הולך לחברה מקצועית המתמחה בתחום, מראה לה את המקום, מראה לה את השימוש ומבקש ביצוע" (ע' 103, ש' 20-23), וכן "תפקידו של האדריכל לקבוע שהדֶק יעמוד בתקן למניעת החלקה" (ע' 104, ש' 2-4 וכן בש' 32). עוד העיד מר סלים סעדי כי לא הוצגו בפניו תכניות , וכי היה מצפה למצוא בהן התייחסות לעמידה בתקן, בשים לב לשימושים, לתכנון, לסביבה, למצב שירות, הימצאות חומרים, לכלוכים וכדו' (ע' 104, ש' 5-29; ע' 105, ש' 2-12) , וכי אברבוך לא הייתה צריכה לברר מה השימוש המבוקש בעץ או לוודא שה-R מתאים לשימוש (ע' 107, ש' 21-24) .
כעולה מההסכם מיום 26.4.2012 שנכרת בין הינומה לבין מר שוקי בגים (נ/15), הוטל עליו, בין השאר, להכין תוכנית פיתוח לגן, לרבות בחירת חומרים (סעיף 1.2.1.1 להסכם), ולפקח על ביצוע העבודות. מנגד, התחייבה הינומה להעמיד לטובת הפרויקט יועצים, לרבות יועץ בטיחות והג"א (סעיף 2.3 להסכם). בפועל, נראה כי הינומה "חסכה" בעלויות היועצים, ועתה היא מנסה להטיל מחדלה זה, באופן בלתי ראוי, על אברבוך – שלא הייתה מעולם באתר, לא התבקשה ליתן שירותי בטיחות וממילא לא התיימרה ליתן כאלה.
74. איני סבורה כי מדיניות שיפוטית ראויה תאפשר להינומה, יוזמת, מתכננת ומבצעת הדק להשתחרר מחבותה לנזקי התובעת בגין תאונה שאירעה שלוש שנים לאחר בניית הדֶק על דרך של הטלתם על ספק חומרי הגלם. הטלת האחריות לנזקים שייגרמו מתוצרי חומרי הגלם הנה בלתי סבירה ותחייב את ספק חומרי הגלם לבדוק את התכנון, הביצוע ואף לעקוב אחר תחזוקת המוצרים שייוצרו מחומרי הגלם שסיפק. ברי כי אחריות מעין זו אינה סבירה, אינה רצויה ואינה ראויה. למותר לציין כי אין זה סביר כי מזמינת העבודה תחסוך בעלויות מתכנן ויועץ בטיחות תוך ציפיה כי ספק העץ יספק לה שירותים אלה.
75. יצוין כי הגם שתקנות התכנון והבניה קובעות כי התקן החל הינו ת"י 2279, אין התקן הישראלי מגדיר את דרגות ההתנגדות הנדרשת מחומרי הגלם ( להבדיל מריצוף בקרמיקה וכיו') (ראו עדותו של משה ע' 71, ש' 11; ושל מר חיים אברבוך, כי אין תקן בישראל הנוגע לייבוא חומרי גלם, ע' 127, ש' 9 ). אולם גם אם היה התקן מתייחס לחומרי גלם, יש לראות כמופנה למזמין העבודה באופן המחייב אותו להגדיר את השימוש הרצוי, וכפועל יוצא את דרגת ההתנגדות של חומר הגלם. רק מזמין העבודה יודע מהו השימוש המיועד, רק הוא שולט במאפייני התכנון הרלבנטיים למידת העמידות להחלקה, רק הוא קובע את אופן עיבוד חומר הגלם וכדו'. לעניין זה ראו סעיף 4 להוראות התקן – "בבחירת המוצר עבור משטח ההליכה או בהזמנתו יצוינו מצבי השירות הצפויים של המשטח, כגון: מצב יבש או רטוב, משטח פנימי או חיצוני, משטח אופקי או משופע, הימצאות חומרים העלולים להשפיע על ההתנגדות להחלקה של המשטח או שימוש בחומרים כאלה".
76. ערה אני לאמור בחוות דעת מר סעדי סלים, המומחה מטעם הראל, כי היה מצופה מגורמים בעלי מומחיות ומוניטין בתחום (צדדי ד'), להתייחס לעמיד ת העץ בהוראות התקן וכן לחייבם לבצע בדיקה לעמידתו בדרישות התקן לאחר ביצוע טיפול בשטח בעץ כגון מריחת שכבת לכה (ס' 15 לחוות הדעת). דא עקא, המומחה לא הציג כל אסמכתא לקביעתו זו, ולכל היותר מדובר בחיווי דעה אשר אינו צריך להינתן במסגרת חוות דעת מקצועית, שכן קביעות אלו נתונות לבית המשפט - ולו בלבד. איני שותפה לעמדתו של מר סעדי סלים בהקשר זה. כאמור לעיל, חומר הגלם אשר מסופק על ידי ספק העץ ניתן לעיבוד נוסף. דרגת העמידות להחלקה בה על המשטח לעמוד נגזרת מהשימוש המיועד בתוצר . מנגד, עמידותו להחלקה של המשטח מושפעת מהתכנון. על הינומה היה להגדיר את השימוש המבוקש, את דרגת ההתנגדות להחלקה של משטח הדֶק כנגזר מהתכנון ומהשימוש המבוקש, ולבדוק האם המוצר המוגמר עומד בדרגת ההתנגדות שקבע.
77. לא זו אף זו, לא הוכח באופן הנדרש במשפט האזרחי כי התובעת החליקה ממשטח הד ֶק דווקא - להבדיל ממשטח האבן הצמוד למשטח הדֶק הקרוב יותר לבריכות הנוי בקצותיו (ראו עדותה של התובעת בעמ' 51 כפי שהובא לעיל). משכך, לא הוכח קשר סיבתי בין משטח הד ֶק עצמו – לנפילה ולנזק שנגרם לתובעת.
78. מעדותו של מר משה חיים , נציג מכון התקנים, המהווה גורם אובייקטיבי ומקצועי, עולה כי הלקוח נדרש להגדיר לספק את מידת החיכוך הנדרשת, בהתאם לפרמטרים שונים אשר יש לקחת בחשבון ואשר יש בהם להשפיע על מידת ההחלקה (ע' 77, ש' 34). עוד העיד מר משה חיים כי מעורבותו של ספק העץ הינה בהכוונת הלקוח למידת החיכוך הרצויה - "אם הלקוח מגדיר לו אז הייתי מצפה שגם המוכר יידע מה הוא מוכר או לכוון באם קיימת טעות, לכיוון הנכון" (ע' 78, ש' 2-3). כך גם עולה מעדותו של מר סעדי סלים, המומחה מטעם הראל (ע' 107, ש' 21).
79. עוד העיד מר משה חיים, כי אין מקום להחמיר ולהורות על הגברת רמת החיכוך בהתאם להליכה על המשטח (רגליים יחפות /נעולות; הליכה מהירה או איטית; חומר ממנו עשוי הסוליה וכיו'), אלא ניתן להסתפק בעמידה בתנאי התקן עצמם (ע' 72 ש' 23-32; ש' 35).
80. אף לא מצאתי כי יש בממצאי הבדיקה שערך מכ ון התקנים הישראלי ביום 28.7.2015 וצורפה לחוות דעתו של מר סעיד סלים, בכדי לשנות ממסקנתי. הבדיקה נערכה על גבי הדֶק המותקן, באמצעות שימוש במכשיר "מטוטלת". הסבר בדבר בדיקת המטוטלת סיפק מר חיים משה, נציג מכון התקנים, בעדותו:
"בדיקת המטוטלת מבוצעת ברטוב. מטוטלת זה מכשיר שמדמה למעשה את הרגל של האדם, יש אותה בתקן, בצילום... אז יש לנו הרגל של המטוטלת מעלים אותה משחררים אותה בנפילה חפשית על קצה הגומי הוא חולף על מקום הפגיעה ככל שהמקום מחוספס יותר הוא דוחף פחות או יותר זה נפילה עם מים בפנים כדי למצוא את נקודת התורפה של ההחלקה". (ע' 76 ש' 33-35; ע' 77 ש' 1-2).
81. הבדיקה נערכה בנקודות שונות, המתפרשות על פני שטח של 20 מ"ר (להלן: "בדיקת המטוטלת"). בדיקת המטוטלת נערכה בהתאם לדרישות סעיף 5.3 לתקן ישראלי 2279, המסדיר: "התנגדות להחלקה של משטחי הליכה קיימים ושל מוצרים חדשים המיו עדים למשטחי הליכה", והותקן באוקטובר 2009 (להלן: "התקן"). בדיקת המטוטלת נע רכה על ידי בודק ממכון התקנים (תעודת בדיקה מס' 9511911941) (בדיקת המטוטלת צורפה כנספח ב' לחוות דעתו של המהנדס סלים סעדי, נ/6 ). סעיף 5.3.2 לתקן קובע כי "דרגת ההתנגדות להחלקה שנקבעה בבדיקות בכל אחד מהמצבים המתוארים בסעיף 5.3 לא תהיה קטנה מהנקוב בטור 'הדרגה בבדיקה במטוטלת של משטחים קיימים' בטבלה 1 שלהלן, בהתאם לאזור שבו נמצא משטח ההליכה". בטבלה 1 מצוינות דרגות מינימליות של התנגדות להחלקה עבור משטחים קיימים, בהתאם לאזור שבו נמצא משטח ההליכה. סעיף 8 לטבלה מתייחס ל"מעברים חיצוניים עבור הולכי רגל". דרגת ההתנגדות של מעברים חיצוניים עבור הולכי רגל בבדיקה של מוצרים חדשים הנה –R10. הדרגה בבדיקת במטוטלת של משטחים קיימים היא X. בהערה ב' לטבלה מצויין כי הבדיקה במטוטלת נערכת במצב רטוב. עוד צוין כי משמעות הדרגות בבדיקה במטוטלת מפורטת בטבלה 4. בטבלה 4 מצוין כי הערך X מתייחס לממוצע תוצאות הבדיקות במטוטלת ( BPN) 35-44. בעמודה השמאלית צוין כי תרומת המשטח הרטוב במים לסיכוי להחליק הנה בינונית.
82. במאמר מוסגר יובהר כי ההבדל בין הערכים השונים שבשורה 8 לטבלה 1 (R10 או BPN 35-44) נובע מסוג הבדיקה, וסוג החומר הנבדק. בעוד בדיקת המטוטלת נערכת על המוצר המוגמר, ובענייננו משטח הדֶק אשר הותקן בחצרי הינומה; רמת ההתנגדות להחלקה ( R) נקבע ת בבדיקת מעבדה של משטח שטרם נעשה בו שימוש. מר משה חיים ממכון התקנים העיד כי מדובר בשתי בדיקות שונות, וכי אין קורלציה בין תוצאותיהן:
"בגדול קיימות בתקן שתי בדיקות. אין לצערנו קורלציה ביניהן כשהטור הימני הוא למוצר חדש לפני השימוש והטור השמאלי יכול להיות לאותו מוצר לאחר השימוש בשטח באם הוא לא נבדק מלכתחילה" (ע' 69 ש' 15-17).
83. נחזור לענייננו. הבדיקה שצורפה לחוות דעתו של המהנדס סעדי סלים היא בדיקה של הדֶק הקיים בחצרי הינומה. משכך, הבדיקה המתאימה היא בדיקת מטוטלת. עורך הבדיקה בדק 4 נקודות שונות על הדֶק ארבע פעמים, וערך ממוצע של הממוצעים. הממוצע הכללי של הבדיקות שנערכו על גבי כלל הנקודות היה BPN 31.5, ערך נמוך מהנדרש על פי התקן (BPN 35ׂ(. משכך, הסיק עורך בדיקת המטוטלת כי: "המדגם נבדק לפי סעיף התקן עלי ו ונמצא לא מתאים לדרישות התקן".
84. להלן פירוט ממוצע BPN על גבי משטח רטוב - לגבי כל אחת מהנקודות:
א. נקודה מס' 1 – "לאורך הדֶק ליד העץ"- 26;
ב. נק' מס' 2 – "לרוחב הדֶק במרכז המעבר"- 34;
ג. נק' מס' 3- לרוחב הדֶק –שיפוע נמדד °1.2 " – 35.5;
ד. נק' מס' 4 – "בדיקה לאורך הדֶק ליד שער כניסה לרחבה"- 28.5.
תוצאות בדיקה זו תמכו במסקנתו של מר סעדי סלים בחוות דעתו, כי חומר הגלם אשר שימש לבניית הדֶק אינו עומד בדרישות התקן – ואינו בטיחותי.
85. מנגד, הזמינה אברבוך בדיקת מעבדה של חומר גלם (עץ מסוג מרבאו) שנשלח ממחסניה למכון התקנים. בבדיקה שנערכה ביום 15.6.2017 (בדיקה מס' 9711907900 - בדיקת החלקה לאורך; ובדיקה מס' 9711907901 – בדיקת החלקה לרוחב) נמצא כי חומר הגלם אשר הועבר לבדיקה, ועל פי הנטען זהה ל חומר הגלם שסופק להינומה, עומד בתקן R10, ונמצא מתאים לשימוש כאמור בשורה 8 לטבלה 1 בהוראות התקן "מ עברים חיצוניים עבור הולכי רגל" (נספח ב' לתצהיר אברבוך). מתוצאות אלה הסיק המומחה מטעם אברבוך, מר יוסי שחר, כי "החומר שסופק עומד בהתאמה מלאה לדרישות התקן הישראלי למדרכת מעבר להולכי רגל". עוד טען מר יוסי שחר כי יש לערוך דיפרנציאציה בין נקודות הבדיקה השונות, כי הבדיקות המתייחסות לשלוש מתוך ארבע הנקודות שנבדקו ורחוקות מנקודת ההחלקה – אינן רלבנטיות, ו כי תוצאות בדיקת המטוטלת באזור ממנו החליקה התובעת עונה על דרישות התקן . כך, קבע שחר כי בנקודת הנפילה, נמצא כי ה-BPN הינו 35.5 ו לפיכך הנו מעל לנדרש (ע' 132 ש' 29-35; ע' 133 ש' 1-13).
86. איני סבורה כי יש בממצאי הבדיקות בכדי לתמוך בטענות הינומה והראל לפגם בחומר הגלם, וזאת מכמה טעמים: ראשית, כאמור, רמת ההתנגדות להחלקה של העץ הנה פונקציה של אופן עיבודו, ולא רק של חומר הגלם. ברי כי לוּ לוחות העץ כורסמו או נחרצו, הייתה שונה רמת ההתנגדות שנמצאה. שנית, הבדיקה נערכה חמש שנים ממועד רכישת לוחות העץ. מדובר בתקופה שיש ב אורכה כדי לנתק כל קשר סיבתי אפשרי בין חומר הגלם לבין התוצר, בשים לב לכך שהעץ עובר הליכי בלאי לאורך השנים, מחד גיסא, ויש לבצע לו תחזוקה שוטפת אשר בענייננו לא ברור האם וכיצד בוצעה, מאידך גיסא.
87. אכן, בדיקת המטוטלת מראה כי הדֶק אינו עומד בתנאי התקן הנדרשים. אולם יש לקחת בחשבון כי הבדיקה נערכה בשנת 2015 כ שלוש שנים לאחר שהד ֶק הותקן, שנתיים שנים לאחר אירוע התאונה. הבדיקה נערכה לאחר שהד ֶק היה בשימוש רב, נשחק והתבלה. אין חולק בין המומחים כי אין רמת ההתנגדות של הד ֶק מיד לאחר התקנתו זהה לרמת ההתנגדות של הד ֶק שנים לאחר מכן. במהלך שנים אלה שחלפו ממועד התקנתו ועד מועד בדיקתו – הייתה הינומה אחראית לתחזוקת הדֶק והיה עליה לוודא כי רמת ההתנגדות של ה דֶק תואמת לשימוש בו. הינומה לא בדקה את חומר הגלם לבדיקה, לא הזמינה בדיקה של הדק עד לאחר הגשת התביעה, לא נקטה כל אמצעי זהירות שיש בהם להגדיל את רמת התנגדותו להחלקה. הינומה אף לא הרימה את הנטל להוכיח כי ביצעה פעולות של שימור ותחזוקה של הד ֶק באופן שיש בו לשמר את דרגת התנגדותו להחלקה לאורך השנים בכלל, ועובר לתאונה בפרט (לעניין זה ראו עדותו של נתן, כי מאז התקנת הדֶק הוא לא תוחזק (ע' 94 ש' 3-7)).
88. מנגד, איני מוצאת כי מתוצאות הבדיקה שערכה אברבוך ניתן להסיק כי לוחות העץ שסיפקה להינומה בשנת 2012 תואמים להוראות התקן מבחינת רמת ההתנגדות להחלקה. אין מדובר במדגם של עץ שהוצא ממשאית אברבוך בטרם הותקן בחצרי הינומה אלא בחומר גלם כלשהו שנמצא במחסני אברבוך בשנת 2017. לא די בכך כי מדובר בעץ מסוג זהה (מרבאו) בכדי להקיש מתוצאות הבדיקה שנערכה בשנת 2017 לגבי חומר הגלם שסופק בשנת 2012.
89. ערה אני לטענות הראל כי נוכח מיקומו של הדֶק והשימוש שנעשה בו, יש לקבוע כי מקדם החיכוך הראוי הינו R11 ולא R10 על פי הוראת התקן. אכן, בעדותו, הבהיר מר משה חיים כי לא תמיד ניתן לסווג את רמת ההתנגדות המתאימה (השורה הרלבנטית בטבלה 1 לתקן), אולם "התקן אמור להבהיר ולתת מענה לתכנון נכון של משטחים מרוצפים מבחינת ההתנגדות להחלקה וזה אומר שמתכנן, אדריכל גם בעל בית , יועץ בטיחות, שמתכוון לרצף מקום מסויים, אמור אכן להיכנס לתקן, יש את הטבלאות הדי רחבות, הן לא תמיד נותנות מענה לכל מקום אבל במקרה הזה התקן מציין איפה שהוא שגם אם המקום לא נמצא בתוך הטבלה אתה יכול לקחת מקום דומה שווה ערך, המסקנה היא שהטבלאות נותנ ות לך המקדם המינימלי הנדרש לך" (ע' 72 ש' 17-22).
90. יחד עם זאת, איני מקבלת את טענת הראל כי יש לקבוע כי מקדם ההתנגדות הנכון בו על הדק לעמוד הנו R11 ולא R10. ראשית, מקדם התנגדות של R11 נדרש כאשר מדובר במקומות התקהלות (להבדיל ממעבר להולכי רגל). הינומה או הראל לא הביאו כל ראיה לתמוך בטענה כי הדֶק מהווה מקום התקהלות, ועל פניו דומה כי השימוש בו הנו מעבר להולכי רגל (יציאה מהאולם לרחוב). מר משה חיים לגבי רמת החיכוך הנדרש על פי מיקום הד ֶק - "אני לא יכול לענות ישירות על שאלה זו מאחר ואם תביט בסעיף 21, מדובר על רחבות למקומות התקהלות והשאלה האם זה באמת מקום התקהלות או מעבר. איני יודע ההגדרה של המקום הזה. מכון התקנים הגדיר בתעודת הבדיקה שביצענו במקום כמעבר להולכי רגל ונשאלת השאלה מה הוגדר מלכתחילה על-ידי מתכנן המקום או האדריכל כייעודו של המשטח הזה וכפועל יוצא את דרגת ההחלקה המתאימה לו". (ע ' 70, ש' 1). למעלה מן הדרוש אציין כי לא הוכח כי בהינתן מיקום הדֶק, היה מקום להגדיל את מקדם ההתנגדות ל- R11 . מעדותו של מר משה חייםעולה כי מקדם ההתנגדות הנדרש על פי סעיף 8 לטבלה 1 (מעברים להולכי רגל) הנו R10 למוצר חדש ו הבדיקה אשר בוצעה במעבדה סווגה את לוח העץ כ- R10 (ע' 74, ש' 8-12) – די בכך . שנית, לא הוכח מה מקדם ההתנגדות של העץ אשר סופק להינומה על ידי אברבוך בשנת 2012 (ולצורך העניין, גם לא נשלל כי רמת החיכוך של העץ אשר סופק בפועל היה בדרגת R11).
91. בחקירתו אף נשאל מר משה חיים האם בהינתן פרמטרים נוספים, כגון אופן ההליכה (רגלים יחפות או נעולות), הליכה מהירה או איטית, ריקודים וכיו', לפוטנציאל החלקה של משטח הדריכה, ולדרישה להגדיל את רמת מניעת ההחלקה ל- R11 ולכך השיב:
"חזון אחרית הימים. אני הייתי מסתפק בבחירת הריצוף עם המקדם הנכון כנקודת התחלה וכפי שציינתי, כל המרבה הרי זה משובח, אם הוא מספיק מגדיל ראש הוא יגיד הרחבה חשופה לגשם נתן לי אר 10 יעלה לאר 11. אני לא מאמין שהמתכנן יחשוב על איזה סוג עקב ידרכו על אותו אריח" (ע' 72 ש' 29-32).
...
"לדעתי המינימום הוא התקן. הוא הדרישות מהתקנים השונים". (ע' 72 ש' 35).
92. לא נעלמה מעיניי טענת הראל, כי יש להטיל על אברבוך אחריות גם משום שלא סיפקה מפרט או הנחיות תחזוקה לעץ, אולם איני מקבלת טענה זו. אכן, מן הראוי כי ספק העץ ייתן את מלוא המידע בנוגע למוצר אותו הוא מספק. המידע נוגע לסוג העץ, איכותו, עמידותו, וגם רמת החיכוך שלו למניעת החלקה ואופן הטיפול הנדרש לשם שימור רמת עמידותו של העץ ודרגת התנגדותו להחלקה. כן ראוי כי ספק העץ יבהיר לרוכש (כלל ועיקר, כאשר המדובר באולם אירועים), כי העץ מאבד את עמידותו ורמת התנגדותו להחלקה משתנה עם השנים. חובה זו עולה בקנה אחד עם ההיגיון הבריא, שכן ספק העץ הינו הגורם המכיר באופן הטוב ביותר את הסחורה אותה הוא מספק, והוא הגורם אשר יודע ויכול להנחות את לקוחותיו בדבר תכונותיו של העץ והשינויים הצפויים בו.
92. דא עקא, אין בכך בכדי לפטור את המזמינה מחובתה לוודא כי הדק שהזמינה עומד בדרישות הבטיחות, ואינה יכולה להתנער מחובתה זו על ידי הפנייה למחדל ספק העץ לספק לה הוראות טיפול בעץ. יתר על כן, מעדותו של נתן לוי, נציג הינומה, עולה כי אברבוך נתן לו הסבר לגבי סוג העץ שרכש, לרבות הסברים בטיחותיים (ע' 88, ש' 6-7). זאת ועוד, לא הוכח (והינומה אף לא טענה) כי לוּ הייתה מקבלת לידיה את המפרט והוראות התחזוקה של העץ, לא הייתה רוכשת את העץ או פועלת באופן שונה בכל הנוגע לתחזוקתו. דברים אלו עולים מעדותו של נתן לוי , כי סוג העץ נבחר על ידי האדריכל של הינומה (ע' 86 ש' 8-9; ש' 13-14). הינומה לא טענה כי היה במתן מפרט או בהוראות התחזוקה של העץ כדי לשנות מהחלטתה לרכוש את העץ, ודי בכך כדי לקבוע כי אין אחריות על אברבוך.
93. אכן, מקבלת אני את טענת הראל כי לבעלי אולם האירועים אין את הידע או המומחיות הנדרשים בנוגע לעץ המשמש לבניית דֶק, אולם אין בכך בכדי לפטור את בעלי אולם האירועים מלבדוק ולברר את תכונותיו של העץ, לשכור את שירותיהם של יועצים ומומחים בעלי הידע המתאים, ובוודאי שאין בכך כדי להעביר את הנטל לעשות כן לכתפי הספק. דברים אלו עולים גם מעדותו של המהנדס סעדי סלים, המומחה מטעם הראל (פרוטוקול ע' 107, ש' 21-24):
"ש. האם חובה על אברבוך לברר בשביל מה העץ ואיזה R מתאים?
ת. לא, אבל אם אני קונה עץ מסוים, אני צריך לקבל גם מפרט על העץ הספציפי וזה לא היה.
ש. אבל מוכר העץ לא צריך לוודא שה-R מתאים לשימוש?
ת. את זה לא אמרתי".
אזכיר כי חובת המזמין מעוגנת גם בתקנות התכנון והבניה.
94. משמצאתי כי אין מקום להטיל אחריות על אברבוך וכי אין ליתן משקל לתוצאות בדיקת המטוטלת שנערכה כשלוש שנים לאחר אירוע התאונה, ממילא איני נדרשת להכריע בטענת אברבוך כי בנקודת הנפילה נמצא כי ממוצע ה-BPN עונה על דרישות התקן. יחד עם זאת אציין כי הבדיקה אשר נערכה על ידי מכון התקנים נערכה בארבע נקודות על גבי הד ֶק המשתרעות על שטח של 20 מ"ר, ולא נקודתית במקום הנפילה, וממילא לא הוכח מהו מקום הנפילה המדויק.
בהצטברם של דברים אלו, איני מוצאת לנכון להטיל אחריות על אברבוך, ודין ההודעה שנשלחה אליה על-ידי הראל להידחות במלואה .
אחריות החברה המתקינה (.Wood Luck Trees (2002) Ltd)
95. עוד טוענת הראל כי יש להטיל אחריות על החברה המתקינה - Wood Luck Trees (2002) Ltd.
96. רבות מקביעותיי בעניין ההודעה לצד רביעי שהוגשה כנגד אברבוך יפות גם בנוגע ל-Wood Luck Trees (2002) Ltd, כך קביעותי לעניין אחריותו של המתכנן להתאמת התכנון לשימוש המבוקש, לרבות ההיבט הבטיחותי (מקדם התנגדות החלקה תואם לשימוש), כך קביעותי בנוגע לניתוק הקשר הסיבתי בין ההתקנה לבין אירוע הנזק נוכח קיומם של גורמים מתערבים רבים.
97. כעולה מעדותו של מר פינקלשטיין, בצע פעולות להתקנת לוחות העץ, וזאת בלבד (ע' 114, ש' 25-35):
"לא עשיתי שום דבר מלבד לחבר את הברגים. לחתוך כמובן. אני מתקין תשתית מעץ, אני חותך את הלוחות, עושה חור מתאים ומחבר את הלוחות.
..
בפרויקט הזה השמן אחרי ביצוע הדֶק נעשה על ידי האולם בהמלצתי. הדֶק נצבע בשמן דקים בלבד, על ידי הפועלים של נתן כטיפול לאחר שיפוץ כי זה נראה מלוכלך כדי שזה יראה יפה. נשאלתי על ידו מה החומרים המקובלים בארץ לטיפול בדֶקים. עניתי לו וכך הוא עשה. חצי שנה אחרי זה הוא התקשר לשאול אם אני זוכר במה הוא השתמש בפעם הראשונה כי הוא רצה כל חצי שנה לחדש את השימון ..."
מר פינקלשטיין הסביר כי עבודתו היתה ביצועית ולא תכנונית. כך מעדותו:
"אני קבעתי שצריך שני ברגים ולא ארבעה או אחד ולא שלושה. שהחיבור בין שני לוחות נמצא 20 ס"מ מהקיר ולא 40 ס"מ. אינני אדריכל ולא התיימרתי לכך, לא מעצב, לא מהנדס ולא קונסטרוקטור. אני מבצע. במסגרת הביצוע יש לי שיקול דעת מסוים באופן הביצוע של הדֶק ואת זה אני עושה בשטח" (ע' 117ש' 18-22)
עוד העיד:
"הגעתי לשטח שיש תכנון מסודר, מקצועי, כולל אדריכל, מפקחת בשטח, קונסטרוקטור ותוכנית סדורה לביצוע הדק. הגעתי בתור המבצע... במקרה הזה ספציפית הייתי אך ורק מבצע של הדֶק" (ע' 118 ש' 7-9).
98. מקובלת עליי עדותו של מר פינקלשטיין, כי התקנת הדֶק הינה פן ביצועי בלבד, ואינ ה חלק מהליך התכנון. כך מעדותו:
"אני נכנס לתמונה כאשר ההליך הרבה מעבר לשלבי התכנון. ביצוע הדֶקים או רצפות עץ בכללותן, קורה לרוב בסיום תהליך השיפוץ או הבניה, משמע שכאשר אני נכנס לתמונה אני מקבל תוכניות, מפרטים, מבחר של העץ כבר נעשה יחד עם אנשי מקצוע קודמים ובעצם אני כבר בסוף, לכן השאלה שלך אינה רלוונטית. אני לא ממליץ ליועצים כאלה ואחרים, כל זה נעשה לפניי". (ע' 118 ש' 32-34; ע' 119 ש' 1-2).
לא נטען וממילא לא הוכח כי הד ֶק הותקן בצורה המסכנת את ההולכים עליו (ראו גם עדותו של מר פינקלשטיין כי הד ֶק היה "ישר, מחובר, ללא חוסר בקוסנטרוקציה, בברגים, ראוי להליכה" (ע' 121, ש' 1-2)). לא הוכח כי התובעת נפלה מאזור בעל שיפוע על הדֶק ולא הוכח קשר סיבתי בין אופן ההתקנה לפציעתה של התובעת.
גם מעדותו של מר נתן לוי עולה כי המתקין התקין לפי התכנית (ע' 94, ש' 8-9) ולשביעות רצונו.
99. מר פינקלשטיין העיד באופן המקובל עליי כי לא הוא אשר שימן את הדֶק לאחר התקנתו. בהעדר ראיות לסתור, אני מקבלת את עדותו, וקובעת כי גם אם שימונו של הדֶק הוביל לפגיעה במקדם ההתנגדות של העץ, אין מקום להטיל אחריות בשל כך על החברה המתקינה. עוד אציין כי מעדותו של מר נתן לוי עולה כי הד ֶק לא לוטש לאחר התקנתו, אלא רק נמשח בשמן (ע' 91 ש' 24-35), וממילא החברה המתקינה לא ביצעה עבודות נוספות בקשר הד ֶק לאחר התקנתו.
על כן לא מצאתי כי יש מקום להטיל אחריות על Wood Luck Trees (2002) Ltd ודין ההודעה לצד רביעי ששלחה כנגדה הראל – להידחות.
100. סיכומם של דברים, בהינתן כלל האמור לעיל, מצאתי כי האחריות כולה לנזקי התובעת מונחת לפתחה של הינומה.
אשם תורם
101. טוענת הראל כי אשמה התורם של התובעת – מכריע. בהקשר זה מפנה הראל לכך ש התובעת הלכה באור יום מלא, בצורה פזיזה וחסרת זהירות. עוד טוענת הראל כי לוּ היתה התובעת נזהרת בהליכתה, היתה מזהה את האזור הרטוב – ונמנעת מלעבור בו.
102. איני מקבלת את טענות הראל בהקשר זה. מקובלת עליי עדותו של מר יוסי שחר כי הדֶק היה רטוב בקצותיו בלבד , ועל כן לא ניתן היה לצפות מהתובעת לנקוט משנה זהירות בהליכתה - כשם שניתן היה לצפות ממנה לעשות לוֶ היה מדובר ביום גשום, כאשר כל משטח הדֶק רטוב. כדבריו:
"ביום גשם כל המשטח רטוב. מי שהולך על משטח רטוב נזהר באופן טבעי. אין מצב של מעבר פתאומי ממשטח יבש למשטח רטוב והאדם מתאים את אופן הליכתו למשטח. אם המשטח כולו רטוב, אזי זה משטח שאתה רואה מלכתחילה שהוא רטוב ואתה הולך עליו בעדינות. ברגע שאתה רואה משטח יבש, אין לך למה להתייחס, אתה מתעלם מסכנה". (ע' 130 ש' 5-8).
מדברים אלו עולה כי הסיכון שנוצר – בקצותיו של הדֶק, נטל מהתובעת את יכולתה לזהות את הסכנה, ולהישמר מפגיעה.
103. לא נטען ולא הוכח כי התובעת רצה, נעלה נעליים בלתי מתאימות או פעלה בכל דרך אחרת שעשויה, בנסיבות מסוימות, להטיל עליה אשם תורם. התובעת הלכה לצד אורחים נוספים בשביל היציאה מהאולם עת החליקה באופן פתאומי ובלתי צפוי.
104. אף אין בפסקי הדין אליהם הפנתה הראל בסיכומיה בכדי לשנות ממסקנתי. בפסק הדין שניתן בת.א. 11877-04-12 דיין נגד מאיר סלם – אולמי רון טל ואח' (28.2.2016) נדחתה התביעה לאחר שנקבע כי התובעת לא עמדה בנטל הראיה עת הסתמכה על תחושה סובייקטיבית כי הרצפה חלקה ולא הגישה ראיה אובייקטיבית המעידה על סטייה של הרצפה מהתקן. בפסק הדין שניתן בת.א. 2379-09 (ב"ש) לילך חג'ג' נגד אולמי קיסר – אולם שמחות (25.11.2010) נדחתה התביעה לאחר ש התובעת לא הגישה חוות דעת מומחה בתחום הבטיחות המבססת את הטענה של העדר חיכוך במרצפות שיש בהם כדי ליצור סיכון של החלקה אם מים נשפכים עליהם. עוד נקבע כי התופעה של התזת מים על רצפת הריקודים על-ידי הרוקדים הייתה תופעה חוזרת – להבדיל מאירוע חד פעמי. עוד יצוין כי אותו מקרה נפלה התובעת בעת ריקוד שתואר על-ידה כקפיצה וסיבוב.
105. בענייננו, מדובר בתובעת שנפלה עת הלכה הליכה רגילה על גבי הדֶק, המהווה שביל יציאה מהאולם. הנפילה ארעה בשל מחדלה של הינומה לתכנן ולבצע בריכות מים בשולי הדֶק, ללא חציצה, מרבד, מעקה או אמצעי הגנה כלשהי המונע מהמים להיקוות על הדֶק, להרטיבו ולגרום לסיכון ממשי של החלקה לפוסעים עליו. נוכח תכנון זה אף לא נמנעה נפילתו של המחליק על הדֶק הרטוב לבריכה שבשוליו, נפילה אשר תוצאותיה היו חמורות מאד בענייננו. עוד, מדובר בסיכון מתמשך (ומתוכנן) ולא במעידה חד פעמית.
על כן אני דוחה את הטענות לאשם תורם מצד התובעת.
ההודעה לצד ג' (חבות הראל)
106. אין חולק כי נכון למועד אירוע התאונה, בוטחה הינומה על-ידי חברת הראל בביטוח אחריות (פוליסה שמספרה 1016001840/12). תחילה ייצגה הראל את הינומה עד לשלב בו ביקשה להשתחרר מייצוג בשל אי שיתוף פעולה של הינומה בהליכים המקדמיים. לטענת הראל חדלה הינומה מלשתף עימה פעולה, סרבה לענות על שאלות שהפנתה אליה בשלב הליכים המקדמיים שהתנהלו בתיק וסיכלה את אפשרותה של הראל לנהל את הגנתה של הינומה. די בכך, טוענת הראל, כדי לקבוע שהתבטל הכיסוי הביטוחי.
107. לעניין זה מפנה הראל להוראות סעיף 24 לחוק חוזה הביטוח, הקובע את הדין בנסיבות בהן מכשיל המבוטח את בירור החבות. כך מלשון הסעיף:
"(א) לא קויימה חובה לפי סעיף 22 או לפי סעיף 23(ב) במועדה, וקיומה היה מאפשר למבטח להקטין חבותו, אין הוא חייב בתגמולי הביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו קויימה החובה;
הוראה זו לא תחול בכל אחת מאלה:
(1) החובה לא קויימה או קויימה באיחור מסיבות מוצדקות;
(2) אי קיומה או איחורה לא מנע מן המבטח את בירור חבותו ולא הכביד על הבירור.
(ב) עשה המבוטח או המוטב במתכוון דבר שהיה בו כדי למנוע מן המבטח את בירור חבותו או להכביד עליו, אין המבטח חייב בתגמולי ביטוח אלא במידה שהיה חייב בהם אילו לא נעשה אותו דבר."
108. בספרו דיני ביטוח (דין וביטוח), מהדורה שלישית 2016 (פורסם בנבו), פרש המלומד ירון אליאס את שלושת הגישות שאומצו על-ידי בתי המשפט אשר פרשו את הסעיף, באופן הבא:
"לפי הגישה הראשונה, אין במחדלים האמורים כדי לפגוע בזכותו של הצד השלישי לקבל את תגמולי הביטוח מהמבטח. גישה זו נסמכת על היריבות הישירה שבין הצד השלישי ובין המבטח. מצדדיה טוענים כי ההסדר המיוחד שנקבע בסעיף 68 לחוק נועד להגן על האינטרס של הצד השלישי, וככזה הוא מבטיח את י כולתו של הצד השלישי להיפרע מהמבטח גם כאשר המבוטח ... לא שיתף פעולה במסגרת בירור החבות ...
לפי הגישה השנייה, הפרת חובת ההודעה או חובת שיתוף הפעולה פוטרת את המבטח לחלוטין מחבותו כלפי הצד השלישי.
הגישה השלישית והרווחת ביותר, שניתן לתארה כגישת ביניים, גורסת, בצדק, כי יש לבחון את מחדלי המבוטח באספקלריה של סעיף 24 לחוק חוזה ביטוח. משמע, הפרת החובה להודיע למבטח על קרות מקרה הביטוח או לשתף עמו פעולה בבירור החבות לא תפטור את המבטח מאחריותו כלפי הצד השלישי, אלא תקנה לו, בנסיבות המתוארות בסעיף 24 לחוק, זכות להקטין את חבותו למידה שהיה חייב בה אילו קוימה החובה האמורה" (אליאס עמ' 1253-1254).
109. בפסיקה נקבע כי על המבטחת להוכיח כי נגרם לה נזק ממשי, מעשי ובפועל, כתוצאה מחוסר שיתוף הפעולה של המבוטח עמה (ת"א (י-ם) 14583/94 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' עייש, דינים שלום כרך ו 256 (1996)). עוד נקבע כי לשם הערכת הנזקים אשר נגרמו למבטחת, עליה להוכיח כי פעלה באופן ממשי (אקטיבי) על מנת להשיג את המידע הנחוץ לה. הנטל להראות כי מחדלי המבוטחת הם אשר השפיעו על חבות המבטחת– מונח על כתפי המבטחת (ראו (ת"א (ת"א) 13586/97 ג'ורג' נ' גוטי (23.12.1998)).
110. ארבעה תנאים העמידה הפסיקה לחלותו של סעיף 24 לחוק חוזה ביטוח. כך הובאו התנאים בספרו של אליאס:
"ראשית, כי המבוטח הפר את חובת ההודעה או את חובת שיתוף הפעולה (ת"א שלום, נצ') 2442/99 ח'אלד נ' ענת ר.ז. בע"מ (נבו) (2005)). שנית, כי נקט אמצעים סבירים כדי להשיג את המידע הדרוש לו או כדי לזכות בשיתוף הפעולה של המבוטח. שלישית, כי מחדלי המבוטח הסבו לו נזק (ת"א (שלום רמ') 1931/06 תואבה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (נבו) (2006 ). רביעית, שיעורו של הנזק האמור" (שם, ע' 1256).
111. בעניינינו, לא הוכיחה הראל את התקיימותם של כלל התנאים המצטברים שנמנו.
הבקשה לשחרור מייצוג הוגשה על ידי ב"כ הראל ביום 23.10.2014. בבקשה נטען כי ב"כ הראל פנו להינומה ביום 3.12.13 וביום 2.1.2014 כדי לקדם את מתן התשובות לשאלות והגילוי הנדרש, אולם המכתבים חזרו כבלתי נדרשים. ביום 8.4.2014 יצר ב"כ הינומה - עו"ד אזולאי - קשר עם הראל. בשיחתם הסכימו הצדדים כי תקוים פגישה לצורך מתן תשובות ביום 23.4.2014. דא עקא, נציגי הינומה לא הופיעו לפגישה. הראל שלחה להינומה מכתב נוסף ביום 11.5.2014, שאף הוא לא נענה. משכך, ומשהגישה התובעת בקשה למחיקת כתב ההגנה בהעדר תשובות לשאלון וגילוי מסמכים, הגישה הראל בקשה לשחרורה מייצוג הינומה . בדיון מקדמי שנערך ביום 28.10.2014 הסביר ב"כ הראל את השתלשלות העניינים. הדברים יובאו כלשונם:
"הבקשה להשתחרר מהייצוג טרם נמסרה לנתבעת וספק בעיני אם הם יודעים על מועד הדיון היום, לכן לדעתי, לא יופיע איש מטעמם.
הנתבעת מיוצגת על-ידי משרדנו גם היום, ניסינו לקבל שיתוף פעולה עם הנתבעת על מנת להשיב על תצהיר תשובות לשאלון, אך הדבר לא עלה בידינו, לכן נאלצנו להגיש בקשה לשחרור מייצוג, שכן איננו יכולים לייצג כאשר אין שיתוף פעולה. היה תיאום בין עו"ד אזולאי לעו"ד שור על מנת להשיב לשאלון, אך לצערנו, איש לא הופיע לפגישה. יש לי מכתב עם אישור מסירה (נספח ו' לבקשה) שנמסר ביום 20.10.14, באולמי הינומה לידי גלית אשר היא מורשית של הנתבעת".
112. בהעדר גרסתה של הינומה, ניתנה החלטה להעביר את הבקשה לשחרור מייצוג לתגובת הינומה, תוך השתת הוצאות על הינומה. בהעדר תגובה מטעם הינומה גם לאחר החלטת בית המשפט , שוחררו ב"כ הראל מייצוג הינומה בהחלטה מיום 23.11.2013.
113. הינומה לא השלימה עם הדברים ולא ויתרה הלכה למעשה על ייצוגה על ידי הראל, כקבוע בפוליסת הביטוח. ביום 7.12.2014 הגישה הינומה בקשה לביטול ההחלטה לשחרור הראל מייצוגה. בבקשתה פרטה הינומה כי פנתה להראל ביום 12.11.2014 בפקס, והביעה נכונותה לתקן את מחדליה ולהשל ים את ההליכים המקדמיים בתיק. עוד הסבירה הינומה כי הראל מצויה בניגוד עניינים עמה , נוכח טענותיה בתיק אחר שהתנהל בבית המשפט, ובו טענה הראל להעדר כיסוי ביטוחי.
בהחלטה מיום 9.12.2014 נקבע כי אין בנימוקי הבקשה צידוק למחדליה של הינומה, ועל כן, אין מקום לבטל את ההחלטה לשחרור הראל מייצוגה. משכך, הגישה הינומה הודעת צד ג' כנגד הראל.
114. מהשתלשלותם של הדברים וההחלטות אשר ניתנו בתיק, ניתן לראות כי שחרור ב"כ הראל מייצוג הינומה ניתן נוכח מ חדליה של הינומה, ולא לאחר דיון לגופם של דברים. בוודאי שאין בהחלטות אלו, כדי לקבוע מסמרות בדבר תוקפה של הפוליסה והכיסוי הביטוחי.
115. גם אם אקבל כי הינו מה סירבה לשתף פעולה עם ב"כ הראל, הדבר נעשה בשלב מקדמי של ההליך המשפטי (שאלונים וגילוי מסמכים), והינומה ביקשה לתקן את מחדלה ולשתף פעולה עם ב"כ הראל מיד לאחר מכן. נוכח השלב המקדמי של ההליך, לא התרשמתי כי נזקיה של הראל היו גדולים כמתואר על ידה ומכל מקום ניתן היה לתקנם. ככל שהתגבשו נזקים מצטברים, כטענותיה של הראל (אי הבאת עדים וכיו'), אלו נגרמו בשל סירובה של הראל להמשיך לייצג את הינומה, חרף הסכמתה של הינומה לשתף עמה פעולה. אף לא שוכנעתי כי בנסיבות העניין נפגעה יכולתה של הראל לברר את חבות הינומה. הראל בדקה את נסיבות אירוע התאונה ובחרה להגיש הודעת צד ד' נגד ספק העץ ומתקין הדֶק. מעצב הדֶק (מר שוקי בגים) ומגיש הבקשה (מר ירון חן) זומנו למתן עדות על-ידי אברבוך. מהראיות שנשמעו לא שוכנעתי כי היו עובדות או גורמים מקצועיים נוספים משמעותיים שהיו מעורבים בתכנון ובניית הדֶק – וחבל שכך. השלכות החלטת הראל לנהל את ההליך כצד שלישי ידועות לה, ואין לה אלא להלין על עצמה על השלכות אלה . על כן, הראל לא הוכיחה כי נגרם לה נזק או את שיעורו, ומכל מקום, ככל שנגרם לה נזק - היה בכוחה למנ עו.
116. אשר על כן, אני דוחה את טענותיה של הראל. וקובעת כי הראל חבה בתשלום נזקיה של התובעת, מתוקף ביטוח האחריות של הינומה.
נותר עתה לדון בשאלת הנזק אשר נגרם לתובעת.
הנזק
נכות רפואית
117. התובעת מסתמכת על חוות דעתו של המומחה לאורתופדיה כירורגית, ד"ר מרדכי קליגמן (חוות הדעת מיום 20.3.2014). בחוות דעתו קבע ד"ר קליגמן כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 30% בהתאם לסעיף 41(6)א לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "תקנות קביעת דרגת נכות"); נכות צמיתה בשיעור 10% בגין נזק בעצב האולינרי, בהתאם לסעיף 31(5) א'II ו- III לתקנות קביעת דרגת נכות; ונכות אסתטית צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת בהתאם לסעיף 75(1)ב לתקנות קביעת דרגת נכות.
על כן, נכותה הרפואית המשוקללת של התובעת, אורתופדית ונוירולוגית, הינה 37% והנכות האסתטית הנה בשיעור 10% - סך הכל 43%.
118. עוד טוענת התובעת כי נכותה התפקודית גבוהה מהנכות הרפואית שנקבעה לה נוכח גילה המתקדם (כיום כבת 68) ואופיה של הנכות, המגבילה את התובעת בעשיית פעולות בסיסיות יומיומיות. לטענת התובעת, נוכח הפגיעה התפקודית בידה הימנית, היא ידה הדומיננטית, היא נדרשת לעזרה מלאה בביצוע כלל הפעולות הבסיסיות, ובכלל זה גזיזת ציפורניים, חפיפת שיער וכיו צ'.
119. הראל מסתמכת על חוות דעתו של ד"ר בני ברנפלד , מומחה בכירורגיה אורטופדית, מיום 13.7.2014. בחוות דעתו קבע ד"ר ברנפלד כי התובעת סובלת מנכות אורטופדית צמיתה בשיעור 30% בגין מגבלה בטווחי תנועות מרפק ימין, בהתאם לסעיפי ליקוי 41(6)(א) לתקנות קביעת דרגת נכות ו נכות בגובה 5% בגין פגיעה בעצב האולינרי בצורה קלה, בהתאם לסעיף ליקוי 31(5)אII לתקנות קביעת דרגת נכות. באשר לצלקת, קבע ד"ר ברנפלד כי הינה תקינה, ואין בה להוסיף נכות על הנכות הרפואית ממנה סובלת התובעת .
120. הצדדים הסכימו להצעת בית המשפט מיום 9.4.2017 כי ככל שתקבע אחריות, תיקבע הנכות הרפואית ע ל-ידי בית המשפט, ללא מינוי מומחה מטעם בית המשפט או חקירה של המומחים הרפואיים (ראו הודעת התובעת מיום 18.4.2017; הודעת הראל מיום 20.4.2017; והודעות צדדי ד' מיום 9.4.2017).
דיון והכרעה
121. המחלוקת בין בין המומחים מטעם הצדדיםמתמקדת בשניים. אחד – מהו שיעור הנכות שיש לקבוע לתובעת בגין הפגיעה בעצב האולינרי (לפי ד"ר קליגמן, פגיעה קלה עד בינונית, שיעור הנכות הינו 10%; לפי ד"ר ברנפלד מדובר בפגיעה בדרגה קלה, אשר יש להעריך את שיעור הנכות בגינה ב- 5%). השני – האם יש לקבוע לתובעת אחוזי נכות בגין הצלקת. על פי ד"ר קליגמן סובלת התובעת מנכות אסתטית בשיעור 10%; ואילו ד"ר ד"ר ברנפלד קובע כי הצלקת הניתוחית תקינה לחלוטין.
122. באשר לעצב האולינרי, טוענת הראל כי ד"ר קליגמן ציין כי מצא ירידה באספקט האולינרי, אולם כלל אינו מציין את מידת הירידה בכוח הגס. לעומתו, ד"ר ברנפלד שבדיקתו עדכנית יותר, מציין "כח גס ירוד במעט". חוות דעתו של ד"ר ברנפלד עדכנית ומפורטת יותר ולפיכך, טוענת הראל, יש להעדיפה. באשר לצלקת קבע ד"ר ברנפלד – "באספקט האחורי של המפרק צלקת אורכית באורך של 17 ס"מ לא צמודה לרקמות השכנות, לא היפרטרופית, לא רגישה במגע, לא מכערת". מנגד, קבע ד"ר קלוגמן כי מדובר בצלקת ניתוחית אחורית באורך 19 ס"מ שהנה "מכערת במידה קלה".
123. מעיון בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים אשר צורפו לתיק, עולה כי שני המומחים הסכימו כי בדיקת EMG שנערכה לתובעת הדגימה פגיעה אקסונלית חלקית בעצב האולינרי מימין וכי הודגם נזק מוטורי ותחושתי בעצם האולינרי. מכאן כי המחלוקת בין הצדדים נוגעת לאופן יישום התקנות ולא לממצאים הפיזיולוגיים.
124. סעיף 31(5) לתוספת לתקנות קביעת דרגת נכות עוסקים בפגימה בעצב ULNARIS. ס"ק (א) קובע 0% נכות בגין הפרעה תחושתית בלבד עם מבחן טינל חיובי, ס"ק ב' קובע 5% נכות בגין הפרעה תפקודית קלה – חולשת אינטראוסאי בדרגה 4/5, וס"ק ג' עוסק בהפרעה תפקודית בינונית – חולשת אינטראוסאי בדרגה 3/5 (10% נכות לפלג גוף לא דומיננטי ו-20% בגין פלג גוף דומיננטי).
125. בחוות דעתם התייחסו שני המומחים לנוסחו הקודם של סעיף 31 לתוספת לתקנות קביעת דרגת נכות. סעיף 31(5) בנוסחו הקודם עסק בשיתוק עצב ULNARIS. ס"ק (א) עסק בקביעת אחוזי נכות בגין שיתוק חלקי, ס"ק I בצורה קלה מאד (0% נכות), ס"ק II - בצורה קלה (10%), ס"ק III - בצורה בינונית (20%-30% נכות) וס"ק IV - בצורה קשה (30%-40% נכות). ד"ר קליגמן סבר כי מצב התובעת תואם לשיתוק חלקי של העצב האולינארי בצורה קלה – בינונית, בעוד ד"ר ברנפלד קבע כי מצב התובעת תואם לשיתוק חלקי של העצב האולינראי בצורה קלה.
126. פריט 31 הוחלף בק"ת 7584, התשע"ו, ע' 294, ת"ת 1.7.2016, לאחר שהוגשו חוות דעת המומחים מטעם הצדדים. המבחן על פי נוסחן החדש של התקנות הנו שונה ומתייחס, כאמור, למידת ההפרעה התפקודית. כעולה מסיכום ביקור שנערך על-ידי פרופ' אייזנברג מיום 9.7.2015, סובלת התובעת מפגיעה אולנרית סנסורית המתבטאת בכאב עצבי וכן פגיעה אולנרית מוטורית עם הפרעות תנועה. המומחים לא התייחסו להפרעה התפקודית הנובעת מהפגיעה בעצב האולינארי והתאמתה למבחנים הקבועים בסעיפים השונים של סעיף 31 לתוספת לתקנות קביעת דרגת נכות – שכן חוות הדעת מטעמם הוגשו בטרם תיקון התקנות.
127. המומחים נחלקו בשאלה אם התובעת סובלת מפגיעה קלה או קלה עד בינונית בשל הפגיעה בעצב האולנארי. בהתאם לנוסח החדש של סעיף 31 מזכה פגיעה תפקודית קלה בעצב האולנארי ב-5% נכות. פגיעה תפקודית קלה עד בינונית מזכה ב-5-20% נכות, שכן מדובר ביד דומיננטית. בהתאם לנוסחו הקודם של הסעיף נקבעו אחוזי נכות בגין שיתוק קל עד בינוני בשיעור 10%-30 %. משכך, אני קובעת את הנכות בגין הפגיעה בעצב האולינארי בשיעור 10% נכות.
128. לעניין הצלקת הניתוחית, אני מקבלת את קביעתו של ד"ר קלוגמן כי צלקת ניתוחית שאורכה 19 ס"מ הנה מכערת (גם אם החלימה), וכי התובעת זכאית לאחוזי נכות בגינה.
על כן אני מעמידה את נכותה הרפואית של התובעת על 30% + 10% + 10% = 43% נכות.
הצלקת המכערת הנה נכות אסתטית, אשר אינה משפיעה על הנכות התיפקודית. משכך, אני מעמידה את נכותה התפקודית של התובעת על נכות בשיעור 3 7% נכות.
כאב וסבל
129. לטענת התובעת, כאביה גורמים לה לנדודי שינה בלילות ולעייפות מרובה במהלך היום. כתוצאה מכך התובעת הנה חסרת חיוניות, חסרת ריכוז ותשושה במהלך היום. מצבי רוחה של התובעת הפכו קיצוניים והיא סובלת מדיכאון, בגינו היא אף מטופלת בתרופות. בנסיבות העניין, טוענת התובעת, אין מקום לפסוק פיצויים בגין כאב וסבל בהתאם לפיצוי הקבוע בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, ו אף אין להשתמש בחוק זה כאינדיקציה לפיצוי.
נוכח גילה המתקדם, המוגבלות רחבת ההיקף המוטלת על התובעת, וכן כאביה המתמשכים, יש להורות על פיצויה בגין כאב וסבל בסך 600,000 ₪.
130. לטענת הראל, התובעת מפליגה בתביעתה ברכיב כאב וסבל, בסכומים אשר אין להם אחיזה בדין. לטענת הראל, הפסיקה קבעה במקרים דומים לפציעתה של התובעת, ובשים לב לגילה, סכומים הנעים בין 40,000 ₪ - 80,000 ₪. עוד יש לקחת בחשבון כי התובעת מתעקשת שלא להקל על סבלה, שכן היא מסרבת לעבור ניתוח שהומלץ לה על ידי ד"ר רוחקין עוד בשנת 2014 (עמ' 41 לפרוטוקול). עוד טוענת הראל כי התובעת פועלת בניגוד לחובתה להקטין את נזקה וכי משלא צרפה חוות דעת שתתמוך בטענה לפגיעה במישור הנפשי, דין הטענה להידחות.
טוענת הראל כי הנזק הלא ממוני הריאלי הינו 70,000 ₪ על הצד הגבוה.
דיון והכרעה
131. פציעתה של התובעת הייתה קשה. התובעת סובלת מהשלכות הפציעה עד היום, ויש לשער כי תשא אותן אף בהמשך חייה. לתובעת הוחלף המרפק בתותב מסוג Discovery בניתוח שנערך ביום 12.3.2013. התובעת שוחררה מבית חולים אלישע ביום 15.3.2013, עם המלצה למנוחה בת 14 יום. לאחר שהתובעת המשיכה להתלונן על כאבים ורגישות מטרידה לאורך יד ימין, אובחן כי היא סובלת מבעיה עצבית. התובעת עברה סדרה אינטנסיבית של טיפולי פיזיותרפיה ונמצאת במעקב רפואי של מספר מומחים. התובעת זכאית לפיצוי ממשי בגין תקופה ארוכה בה סבלה מכאבים והיתה מוגבלת. אוסיף כי איני מקבלת את טענות הראל, כי יש להפחית מהפיצוי לו זכאית התובעת משום סירובה לבצע ניתוח נוסף אשר עשוי להפחית מכא ביה. התובעת הסבירה את סירובה לבצע ניתוח נוסף בכך שלאחר התייעצות עם שלושה רופאים הובהר לה כי אין ערובה להצלחתו, והיא אינה מעוניינת ליטול סיכונים נוספים (ע' 41, ש' 17-21).
עם זאת, תביעתה של התובעת בסך של 600,000 ₪ ברכיב זה הנה מופרזת.
132. לאחר שקלול כלל הנתונים הרלבנטיים, אני קובעת לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בסך 200,000 ₪.
עזרת צד ג' לעבר ולעתיד
133. לטענת התובעת, לאחר התאונה הייתה רתוקה לביתה והוגבלה מאד בתנועות ידה הימנית והדומיננטית. התאונה מנעה מהתובעת ביצוע פעולות פשוטות, כגון רחצה, לבוש, אכילה, ואף הרמת חפצים קלים. לצורך סיוע בניקיון הבית, נעזרה התובעת בעוזרת בית, לה שילמה את שכרה במזומן. עוד נעזרה התובעת בבעלה ו בבתה אשר סעדו אותה באופן אינטנסיבי, במשך 24 שעות ביום בחודשים הראשונים לאחר התאונה.
134. בסיכומיה, טענה התובעת כי היא נדרשת לסיוע בחפיפת שערה וגזיזת ציפורניה על ידי בעלת מקצוע – הגב' גלית חן. כמו כן, טוענת התובעת כי היא משלמת סך של 450 ₪ לחודש בגין טיפולי פנים להם היא נדרשת. עוד נדרשת התובעת להגדיל את מספר שעות עבודתה של עוזרת הבית שלה, הגב' פורים אספוב. בהקשר זה טוענת התובעת כי עובר לתאונה הועסקה הגב' אספוב אחת לשבועיים למשך 6 שעות בלבד, ואילו לאחר התאונה הועסקה לתקופה בת 8 חודשים בתדירות של 3 פעמים בשבוע, 6-8 שעות ביום (כ- 21 שעות שבועיות; שווי שעתי של 40 ₪).
135. התובעת העריכה את הפיצוי המגיע לה בגין עזרת צד ג' לעבר לתקופה של שמונה חודשים ממועד התאונה 6.3.2013 – 6.11.2013 בסך של 28,224 ₪, ולתקופה שבין 7.11.2013 – 1.8.2018 (57 חודשים) בסך של 134,064 ₪.
136. באשר לעזרת צד ג' לעתיד, טענה התובעת כי עד להגעתה לגיל תוחלת החיים (84 שנים) נותרו עוד 17 שנים. בתקופה זו תידרש התובעת לעזרה לפי 14 שעות שבועיות (40 ₪ לשעה). התובעת העמידה את הפיצוי בגין רכיב זה בסך של 375,473 ₪.
137. לטענת הראל, בכל הנוגע לעבר מדובר בנזק מיוחד, אשר יש להוכיח כדבעי באמצעות ראיות קבילות.
טוענת הראל הטענה לצורך בעזרת ספרית/פדיקוריסטית הועלו תוך הרחבת חזית אסורה, באשר לא בא זכרם בכתב התביעה או בתחשיב הנזק שהוגש מטעם התובעת. עוד טוענת הראל כי מדובר בטענה כבושה שעלתה רק בסמוך למועד שמיעת הראיות. ועוד, התובעת לא צרפה כל קבלה בגין הוצאות אלו, כל שכן כאשר המדובר בהוצאה שקל להוכיחה.
138. גם הטענה להגדלת מספר שעות עוזרת הבית הועלתה לראשונה בתצהירה של התובעת, ואין לה זכר ב כתב התביעה או בתחשיב הנזק. אף לא הוצגו כל קבלות המעידות על היקף העזרה בשכר. ועוד, מעדותו של מרטין, בעלה של התובעת, עולה כי הן לפני התאונה ו הן לאחריה נעזרה התובעת בעוזרת בית בהיקף זהה, פעם בשבוע (ע' 35, ש' 25-27). מכאן, כי לא הוכח כי התובעת נדרשה להגדלת היקף שעות עוזרת בית לאחר התאונה, וממילא לא צורפו קבלות המעידות על כך. עוד טענה הראל כי סביר להניח כי לאור התבגרותה של התובעת, ידרשו היא ובעלה לקבלת עזרה מוגברת במשק הבית, ללא קשר לתוצאות פציעתה. משלא הוכח כי התובעת נזקקה לעזרה במשק הבית עובר לאירוע; ומשקיימת הנחה שהתובעת תזדקק לעזרה הולכת וגוברת בביתה לעתיד, לאור גילה, יש להעריך ראש נזק זה על דרך האומדנה. בנסיבות העניין יש להעריך ראש נזק זה בסך של 15,000 ₪ לכל היותר.
139. אשר לטענת התובעת לעזרה מצד בני משפחה - הראל מסכימה כי נקודת המוצא כי התובעת נדרשה לעזרת קרובי משפחה לאחר התאונה. יחד עם זאת, חרף עדותה של התובעת כי נעזרה בעיקר בבתה קרן, לא זומנה האחרונה למתן לעדות. היקף ה עזרה אשר קיבלה התובעת מבני ביתה אינה עולה על 5,000 ₪, וזהו הסכום המקסימלי שיש לפסוק לתובעת.
דיון והכרעה
עזרת בני משפחה
140. אין חולק כי פציעתה של התובעת לא אפשרה לה תפקוד ביד ימין - ידה הדומיננטית – במהלך מספר חודשים . התובעת העידה כי נעזרה בתקופת החלמתה בבעלה ובבתה –קרן, עדותה זו מקובלת עליי. עוד אני מקבלת את טענת התובעת כי תקופת החלמתה של התובעת היתה ארוכה, ונמשכה לאחר הניתוח כ-8 חודשים.
משכך אני פוסקת לתובעת פיצוי בגין עזרת בני משפחה ב עבר בשיעור 10,000 ₪. איני פוסקת פיצוי ברכיב זה לעתיד.
עזרה בביצוע עבודות הבית
141. טוענת התובעת כי נדרשה לתגבר את שעות עבודתה של עוזרת הבית, הגב' אספוב פורים, וזו הגדילה את היקף עבודתה, כך שלאחר התאונה הועסקה אצל התובעת 3 פעמים בשבוע בימים רביעי-שישי, בי ן 6-8 שעות ליום (ע' 52, ש' 31-32). כעולה מעדותה של הגב' פורים, היא סייעה לתובעת ל התקלח, להתלבש, לקפל כביסה וכיוצ' ( ע' 52, ש' 6). עובר לתאונה, הועסקה הגב' פורים למשך 6 שעות אחת לשבועיים בלבד. שכרה של הגב' פורים עמד על 40 ₪ לשעה. התובעת חילקה את התקופות בהן העסיקה את הגב' פורים, מיום התאונה ועד ליום 6.11.2013 (8 חודשים) בסך של 28,224 ₪, ולתקופה שבין 7.11.2013 עד היום בסך של 134,064 ₪.
142. מקבלת אני את טענות התובעת ברכיב זה באופן חלקי בלבד . מעדותה של הגב' פורים עולה כי הגדילה את שעות עבודתה במשך 8 חודשים שלאחר התאונה בלבד, 3 פעמים בשבוע, למשך 6-8 שעות. עם זאת, התרשמתי כי הגב' פורים חזרה למתכונת עבודתה הקבועה אצל התובעת (6 שעות אחת לשבוע), ואינה ממשיכה במתכונת העבודה המוגברת. כך עולה מעדותה של הגב' פורים – ".. עכשיו אני עובדת אצלה פעם בשבוע, עבדתי 8 חודשים 3 פעמים בשבוע. עכשיו יש לי בעיות בגב ואמרתי לבתיה שאני עוזבת בעוד 3 חודשים. היא לא יכולה לעשות כלום, אני עוזרת לה הרבה" (ע' 52, ש' 20-23).
על כן, אני פוסקת לתובעת בגין עזרת בביצוע עבודות הבית לעבר בסך של 30,000 ₪.
143. הגם שהיום נעזרת התובעת בביצוע עבודות הבית בהיקף דומה להיקף עובר לתאונה, בשים לב למגבלה האמיתית שיש לתובעת בהפעלת יד ימין, היא היד הדומיננטית, אני מקבלת ש הן היום, וביתר שאת עם התקדמותה בגיל, תזדקק לעזרה בהיקף נרחב יותר לביצוע עבודות הבית. משכך, אני מעמידה את הפיצוי בגין עזרה בעבודות הבית לעתיד על סך 50,000 ₪.
עזרת פדיקוריסטית / ספרית
144. לא מצאתי כי יש לפסוק פיצויים ברכיב זה.
העדה גלית חן אמנם העידה כי התובעת החלה לפקוד את עסקה לשם חפיפת שיער וסידור ציפורנים רק לאחר התאונה (ע' 32, ש' 15-16) וכן כי התובעת נעזרה בה בדברים פשוטים כגון סגירת חזייתה (ע' 33, ש' 6-7). דא עקא, התרשמותי היא כי המדובר בשגרת טיפוח אותה אמצה התובעת. לא שוכנעתי כי התובעת הגיעה לטיפולים אלו כצורך לאחר ובשל התאונה. עוד התרשמתי כי התובעת נעזרה בבני משפחתה, ויכלה להיעזר בהם גם לביצוע פעולות פשוטות של חפיפת השיער וסידור הציפורניים. פסיקת פיצוי כספי נוסף בנסיבות אלה יהווה כפל פיצוי.
על כן אני דוחה תביעת התובעת ברכיב זה.
הוצאות בגין נסיעות לעבר ולעתיד
145. לטענת התובעת, נדרשה לעבור בדיקות ומעקבים אין ספור בשל מצבה הרפואי. עוד טוענת התובעת כי תידרש לטיפולי פיזיותרפיה לעתיד. נסיעות אלה לאורך זמן, התגלו כהוצאה כספית ניכרת. התובעת אמנם לא שמרה את כל הקבלות בגין הוצאות אלה, ועל כן, תובעת סכום גלובלי של 60,000 ₪.
בסיכומיה, העמידה התובעת את הוצאותיה לעבר (גלובלית) בסך של 30,000 ₪, והוצאותיה לעתיד בסך של 47,892 ₪.
146. הראל מפנה לכך שהתובעת צרפה קבלות המעידות על הוצאות נסיעה בסך 625 ₪, כולן מתקופה סמוכה לאירוע התאונה. עוד טוענת הראל כי לתובעת אין בעיית ניידות, שכן נפגעה במרפקה ולא ברגליה, לא ה וטלו על רשיונה מגבלות, ואין סיבה להטלת מגבלות כאמור. על כן, הערכת הוצאות נסיעה לעבר הינה 1,500 ₪ לכל היותר ואין מקום לפסוק הוצאות נסיעה לעתיד.
דיון והכרעה
147. מקבלת אני את טענתה של התובעת, כי לאחר התאונה נדרשה להוצאות לשם נסיעה לטיפולים. עוד מקבלת אני כי התובעת לא הציגה את מלוא הקבלות בשל הוצאה זו. התובעת לא היתה נדרשת להוצאות אלו – אילולא התאונה, שכן נועדו לאפשר לה להגיע לטיפולים אשר עברה לשיפור מצבה. עם זאת, התובעת לא הוכיחה כי תידרש בעתיד להמשיך את טיפולי הפיזיותרפיה, או כל טיפול אחר באופן מוגבר. התובעת אף לא הוכיחה כי אינה מסוגלת לנהוג ועל כן נדרשת להוצאה מיוחדת לנסיעותיה.
על כן, אני מעריכה את הוצאות הנסיעה של התובעת (עבר ועתיד) על דרך האומדנה, בסכום כולל של 10,000 ₪.
הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד
148. לתובעת נגרמו הוצאות בגין תשלומים לרופאים, תרופות, תשלומים עבור צילומים ובדיקות שאינן ממומנות על-ידי קופת החולים. כן נשאה התובעת בעלויות שכרם של מומחים רפואיים לצורך ייעוץ. לטענת התובעת, עלותן של התרופות החודשיות אותן היא נוטלת מגיעה ל סכום של כ- 3,000 ₪ לחודש, וצפויות להימשך בעתיד ואף לעלות. התובעת מציינת כי לאחרונה אף הוצע לה טיפול בתרופה מסוג LIDODERM ל שם הקלת הכאבים העצבי ים בידה. תרופה זו נרכשת בארה"ב ועלותה החודשית הינה 308.37 דולר. לטענת התובעת תזדקק לתרופה זו לאורך כל חייה. הוצאותיה של התובעת לרכישת תרופה זו (בחישוב תוחלת החיים לעוד 20 שנים (הן 210,672 ₪ (לא כולל מכס והובלה המייקרים בעוד 20% את העלות). מאחר וסביר להניח כי הוצאותיה של התובעת יגדלו לעתיד, טוענת התובעת כי יש לפצותה בס כום כולל של 300,000 ₪.
149. בסיכומיה, פרטה התובעת את הוצאותיה הרפואיות החודשיות באופן הבא: 270 ₪ - תרופות; כ- 500 ₪ קנביס רפואי. כן עתרה התובעת לפיצוי עבור טיפולי רפואה משלימה, יעוץ מומחים, וכיו'. התובעת העמידה את הפיצוי ברכיב זה לעבר בסך של 35,000 ₪ (גלובלי); ולעתיד – לפי עלות חודשית של 800 ₪ במכפלת מקדם תוחלת החיים (84) בסך של 127,712 ₪.
150. לטענת הראל, התובעת צרפה קבלות ע"ס כ-9,000 ₪ בגין תשלום על תרופות וטיפולים פרא- רפואיים. במהלך שמיעת הראיות, הציגה התובעת קבלה נוספת ע"ס 1,000 ₪, בגין טיפול בדיקור סיני. על כן, הוכיחה התובעת כי הוצאותיה ברכיב זה היו בסדר גודל של 10,000 ₪ על תרופות וטיפולים החורגים מהסל. התובעת לא הוכיחה כי נדרשים טיפולים נוספים בדיקור סיני, בהתחשב בעובדה שהטיפול האחרון הוא משנת 2016. על כן, הערכת הראל בגין ראש נזק זה ב-15,000 ₪ לעבר ולעתיד.
151. התובעת פנתה לניתוחים וייעוץ רפואי פרטי, שאינו כלול בסל התרופות. כך, לדוגמא, החליטה התובעת לעבור את הניתוח במרפק בקליניקה פרטית (בית חולים אלישע) ולא בבית חולים כרמל , כפי שהומלץ לה עם אשפוזה ביום 6.3.2013. התובעת הסבירה החלטתה בכך שבבי"ח כרמל לא עושים השתלת תותב במקום מרפק, אלא שותלים חלק מעצם הירך, והדבר היה מונע מהתובעת לקפל את ידה (ע' 43, 3-7). עם זאת, העידה התובעת כי קיבלה בגין הניתוח החזר כספי מביטוח רפואי פרטי (ע' 43, ש' 14), ועל כן אין מקום להורות על פיצוי נוסף בגין זה.
דיון והכרעה
152. התובעת לא הוכיחה בראיות את העלות החודשית של הטיפול התרופתי לו היא נדרשת, מעבר לזה הכלול בסל הבריאות. גם איני מקבלת את טענת התובעת כי יש לממן טיפול בתרופה מסוג LIDODERM אשר הומלץ לה לצורך הקלת כאביה. התובעת לא הוכיחה כי היא משתמשת בתרופה זו ולא צרפה קבלות על הוצאות רכישת התרופה. אין בהמלצה לשימוש בתרופה גרידא כדי להעיד על הוצאה שהוצאה בעבר או על צורך אמיתי לרכישתה בעתיד, קל וחומר לאורך זמן . התובעת הוכיחה כי רכשה קנאביס רפואי ברישיון בשנת 2016, אולם לא הוכיחה רכישות נוספות מעבר לכך, או כי רישיונה לקנאביס רפואי הוארך. על כן, אני מעמידה את הוצאות התובעת בגין רכישת תרופות ומשככי כאבים בעבר , בסך של 300 ₪ בחודש – ובסך כולל ליום זה 21,600 ₪. כן זכאית התובעת להחזר בגין רכישת הקנאביס הרפואי בסך של 2,400 ₪. סה"כ זכאית התובעת להחזר בגין טיפול תרופתי בעבר בסך של 24,000 ₪– ומשוערך להיום 25,000 ₪.
153. איני סבורה, ומכל מקום התובעת לא הוכיחה כי את היקף הוצאותיה בגין רכישת תרופות ומשככי כאבים בעתיד. על כן, אני קובעת לתובעת פיצוי בגין טיפול תרופתי לעתיד, על דרך האומדנה, בסך של 10,000 ₪.
154. התובעת הוכיחה כי פנתה לטיפולים רפואיים אשר חורגים מסל הבריאות (פרא-רפואיים) בעבר (התובעת העידה וצרפה קבלות על טיפול בדיקור 6-7 טיפולים (ע' 44, ש' 1-6)). על כן, אני מורה על השבת הסכומים אשר הוצאו על ידי התובעת בגין זה בסך של 15,000 ₪. התובעת לא הוכיחה כי תידרש לטיפולים תומכים נוספים, או טיפולים אלטרנטיביים בעתיד. עם זאת, מצאתי לנכון לפסוק לה סך כולל של 10,000 ₪ על דרך האומדנה כפיצוי לעתיד ברכיב זה.
על כן, בגין טיפולים אלטרנטיביים ומשלימים, תפוצה התובעת בסך כולל של 25,000 ₪ (עבר ועתיד).
הוצאות נוספות – התאמת מטבח ולבוש
155. לטענת התובעת, נאלצה להתאים את אורח חייה למגבלותיה, באופן אשר דרש הוצאות כספיות ניכרות. כך, עקב פציעתה, הצלקת שנותרה בתובעת, והכיפוף הקבוע של ידה של התובעת שנותרה בזוית, נדרשה התובעת להחליף את מלתחתה ולרכוש בגדים חדשים אשר יתאימו למגבלות היד והמפרק. עלות הביגוד הוערכה על-ידי התובעת בסכום כולל של 100,000 ₪. בסיכומיה, הפחיתה התובעת את הסכום והעמידה אותו על סך של 30,000 ₪.
עוד, נאלצה התובעת להתאים את המטבח בביתה למגבלותיה, ולהחליף את המגרות והדלתות למגרות ודלתות בעלי מנגנון שליפה. עלות התאמת המטבח הינה 17,900 ₪.
156. לטענת הראל, אין מקום לפסוק לתובעת פיצוי בגין התאמת המטבח לצרכיה. התובעת לא הציגה חוות דעת או תיעוד רפואי הקובע כי היא נדרשת להתאמת המטבח עקב התאונה. על כן יש לדחות את הפיצוי הנתבע ברכיב זה.
157. עוד טוענת הראל כי התביעה להתאמת לבוש נטענה ללא ביסוס. התובעת הייתה רוכשת לעצמה ביגוד גם אילולא פציעתה, לא הוכח כי הוצאות הביגוד לאחר התאונה עול ות על ההוצאות שהיו לתובעת לפניה. על כן יש לדחות את התביעה ברכיב זה.
דיון והכרעה
158. אני דוחה את טענותיה של התובעת כי עקב פציעתה נדרשה להתאמת המטבח ולהחלפת מלתחתה. התובעת לא הוכיחה כי החליפה את ארונות מטבחה או כי רכשה בגדים חדשים (בהצגת קבלות), וממילא לא הוכיחה כי נדרשה להתאמות אלו בגין פציעתה (על-ידי חוות דעת).
סופו של דבר
159. אני מקבלת את התביעה, מקבלת את ההודעה לצד ג' (הראל) ודוחה את ההודעה ששלחה צד ג' כלפי צד ד' – במלואן.
160. אני קובעת את הפיצוי לו זכאית התובעת בסכום כולל של 360,000 ₪, כמפורט להלן:
א. כאב וסבל – 200,000 ₪;
ב. עזרת הזולת – עבר – 40,000 ₪;
ג. עזרת הזולת – עתיד – 50,000 ₪;
ד. הוצאות נסיעה (עבר + עתיד) – 10,000 ₪;
ה. התאמת ביגוד ומטבח – נדחה;
ו. טיפול תרופתי – עבר – 25,000 ₪;
ז. טיפול תרופתי – עתיד – 10,000 ₪;
ח. טיפולים פרא-רפואיים –עבר – 15,000 ₪;
ט. טיפולים פרא-רפואיים – עתיד – 10,000 ₪.
161. אני מורה להינומה לשלם לתובעת, על-ידי ב"כ את סכום ההשתתפות העצמית בהתאם לפוליסת הביטוח שרכשה מהראל.
162. כן אני מורה להראל לשלם את הסכומים הבאים:
א. סכום של 360,000 ₪ אשר ישולמו לתובעת, על-ידי ב"כ, בניכוי הסכום שהוריתי להינומה לשלם בסעיף 161.
ב. הראל תשלם לתובעת הוצאותיה בסך 1 2,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 80,000.
ג. הראל תשלם לצד ד'2 (אברבוך) הוצאותיו בסך 8,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪.
ד. צד ד'1 לא יוצג על-ידי עו"ד, לא התייצב לרבות מהישיבות שהתקיימו בתיק ואף לא הגיש סיכומים. יחד עם זאת, הוגש תצהיר של מר פינקלשטיין מטעם צד ד'1 והוא אף התייצב למתן תשובות על תצהירו. משכך, אני מחייבת הראל בתשלום הוצאות צד ד'1 בסך 6,000 ₪.
ה. בשים לב לכך שהינומה נאלצה לייצג עצמה בשל מחדלה לשתף פעולה עם הראל, תשא הינומה בהוצאותיה בגין ניהול ההליך.
הסכומים ישולמו תוך שלושים יום מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.
המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים ולצד ד'1 עצמו ותסגור את התיק.

ניתן היום, ט' ניסן תשע"ט, 14 אפריל 2019, בהעדר הצדדים.