הדפסה

בית משפט השלום בחיפה ת"א 10591-04-17

בפני
השופט אבישי קאופמן

תובעים

1.מורן דוידוב
2.דויד דוידוב
ע"י ב"כ עוה"ד קאסם

נגד

נתבעים

1.בשארה חאג' – ניתן פסק דין

2.שירביט חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד מצליח

פסק דין
בעניין נתבעת מס' 2

במקרה שלפניי המדובר בתביעה לפיצוי על נזקים שנגרמו לרכבם של התובעים בתאונת דרכים, אשר התרחשה לפי הנטען ביום 8.6.2015. נתבע מס' 1 מר בשארה חאג' (להלן: "חאג'") בחר שלא להתגונן כנגד התביעה ואילו נתבעת מס' 2 (להלן "הנתבעת"), חברת ביטוח אשר ביטחה את השימוש ברכבו של חאג', טענה כי מדובר בתביעת מירמה, וכי הנזקים לרכב לא נגרמו בתאונה כנטען.

תחילה הוגשה תביעה דומה לבית המשפט בנצרת, באמצעות עו"ד אחר, ושם נמחק ההליך בנסיבות שלא הובהרו . התביעה דנן החלה להתנהל בפני כב' השופטת וינברגר, אשר כמפורט בהחלטתה מיום 13.12.2018 נאלצה להפסיק ולדון בה, לפיכך הועבר התיק לטיפולי. ראיות הצדדים נשמעו בפניי בישיבות שנערכו בתאריכים 24.2.2019 ו- 14.5.2019 וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם ביום 24.6.2019.

לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, שקלתי את טענות הצדדים וחזרתי ועיינתי בחומר שהוגש החלטתי לדחות את התביעה כנגד נתבעת מס' 2. ייאמר מיד כי השיקול המרכזי להחלטה זו הוא התרשמותי השלילית מהעדויות שנשמעו בפניי לגביי נסיבות התאונה.

ההלכות בהקשר ידועות והנטל על חברת ביטוח להוכיח מירמה מצד המבוטח הוא מוגבר. במקרה דנן לא הצליחה הנתבעת להוכיח באופן פוזיטיבי קיומה של מירמה . עם זאת, מצאתי כי התובעים לא עמדו בנטל להוכיח תביעתם: גרסתם אינה אמינה בעיני והם נמנעו מהבאת ראיות ועדים אשר בשליטתם. כאשר אני מביא בחשבון את האמור לעיל ומצרף לכך את התמיהות העולות מיתר העדויות בתיק ובוחן את התמונה במלואה, לא השתכנעתי כלל כי התאונה עליה מתבססת התביעה כלל התרחשה.משלא הוכיחו התובעים את תביעתם ולו במאזן ההסתברויות, אין חובה כלל על הנתבעת להוכיח מירמה. כפי שפסק בית המשפט העליון:

"גישתי לפיה נטל השכנוע לעניין גרימת המבוטח במתכוון לקרות מקרה הביטוח רובץ על חברת הביטוח, אין משמעה הקלה על המבוטח בנטל המוטל עליו להוכיח את יסודות עילתו, היינו, את האירוע העובדתי המוגדר, הוא היסודות החיוביים של תביעתו. כפי שציין הנשיא שמגר, על המבוטח יהיה להביא ראיות אובייקטיביות התומכות לכאורה בגרסתו. במקרה של ביטוח פריצה או גניבה, יהיה עליו לשכנע את בית המשפט כי הייתה לכאורה גניבה או פריצה (במנותק ממידת מעורבותו בה).

ע"א 78/04 המגן חב' לביטוח נ' שלום גרשון הובלות בע"מ

במקרה דנן, דומה שאין מחלוקת כי נגרם נזק לרכב, אולם לא השתכנעתי כי נזק זה נגרם בתאונה כמתואר בכתב התביעה, לפיכך מצאתי כי דין התביעה להידחות ולהלן אנמק החלטתי.

גרסת התובעים:

על פי גרסת התובעים, עמד רכבם, מסוג פולקסוואגן ג'טה, ברמזור אדום בצומת אבליים (אעבלין) מכיוון מזרח, מאחורי רכב מסוג סיטרואן ברלינגו בו נהג מר נג'ם בשארה (להלן " נג'ם"), כאשר לפתע פגע ברכב מאחור רכב מסוג ב.מ.וו, בו נהג חאג' , נתבע מס' 1. כתוצאה מהפגיעה נהדף רכבם של התובעים ופגע בברלינגו של נג'ם שהייתה לפניו.

התובעים צירפו לכתב התביעה חוות דעת של השמאי כרם בסול לפיה נגרם לרכב הג'טה נזק בהיקף של כ – 80% מערך הרכב, לפיכך הוג דר הרכב כ"אובדן גמור". לפי אותה חוות דעת שווי הרכב הוא 48 ,950 ₪ לפיכך דרשו סכום זה מהנתבעת, אשר ביטחה את השימוש ברכב הב.מ.וו בביטוח אחריות.

לצורך הוכחת גרסת העידו התובעים עצמם וכן הגישו כאמור את חוות דעת השמאי להוכחת גובה הנזק. מעבר לעדות עצמה לא הביאו התובעים ראייה חיצונית כלשהי לאימות נסיבות התאונה. כך למשל, ובניגוד לכמעט כל מקרה אחר המגיע בפניי, לא הוצגו תמונות ממקום האירוע, לא הוצג דוח גרירה על אף ששניים מכלי הרכב המעורבים לכאורה בתאונה הוכרזו כ"אובדן מוחלט" ולא הובאה כל עדות של אדם נייטראלי למרות שהתאונה אירעה בצומת מרכזי בצהרי היום. אף לא הוגשה תעודה רפואית כלשהי אודות חבלה למי מהמעורבים, וזאת כאשר מדובר בתאונה שאינה קלה ובמסגרתה נגרם כאמור לכאורה נזק כבד לפחות לשני כלי רכב.

מעבר להיעדר תמיכה חיצונית בגרסתם, אין להתעלם מכך שהתובעים כלל לא טרחו לנסות ולהביא לעדות מספר עדים אשר לכאורה תומכים בגרסתם. עדים אלה הובאו לבית המשפט בידי הנתבעת, על אף שלכאורה אמורים היו להיות עדי תביעה, שכן פעלו בנושא מטעמו של דוד.

כך, אין ספק כי העד רונן דוידוב (להלן: " רונן"), אחיו של התובע הוא עד רלוונטי אשר מצוי בשליטתו, אך לא ניתן כל הסבר מדוע נמנעו ביקשו התובעים לה ימנע משמיעת עדותו. לפי גרסת דוד, רונן הוא שטיפל באירוע מיד לאחר התאונה, פנה לחבר אשר דאג לפינוי הרכב מהמקום ואף הגיע למקום בכדי לאסוף את אחיו. באופן דומה לא הביאו התובעים לעדות אותו חבר, מר עזאם שרבל (להלן: "שרבל") וזאת בלא כל הסבר.

אין צורך לחזור ולפרט את ההלכה הידועה בדבר המנעות מהבאת עדים אשר פועלת כנגד הצד אשר נמנע מכך (ע"א 8151/98 ביאטריס שטרנברג נ' ד"ר אהרון צ'צ'יק ואח', ע"א 27/19 שמעון קבלו נ' ק. שמעון בע"מ ורבים אחרים).

אולם חשוב מכך. שמעתי את העדים והתרשמתי מהם באופן שלילי. הן מעדי התביעה והן מהעדים שזומנו בידי ההגנה אך למעשה באו לתמוך בתובעים. כל העדים לא יכלו למסור פרטים מלאים ואמינים על האירוע, כולם נראו כמתחמקים מתשובות מלאות, ולא נתתי אמון באף לא אחד מהם.

עד התביעה העיקרי הוא התובע מס' 2, מר דוד דוידוב (להלן: " דוד"), אשר נהג ברכב במועד הרלוונטי. דוד סיפר:

"אחרי התאונה היה לחץ, התקשרתי לאחי שיאסוף אותי, הוא אמר לי לא לדאוג ואמר שיטפלו לי בזה. הוא אסף אותי, לקח את האוטו למוסך הקרוב ומשם הכל התנהל כמו שצריך, הזמנתי את השמאי ודיווחתי לחברת ביטוח שלי, לא זוכר אם זה צד ג' או מקיף, אני לא מבין בזה כל כך".

ובחקירה נגדית –

ש: אתה ער לטענות של חברת הביטוח? שאין קבלות ואין תמונות ויש ביום.
ת: לא ידעתי שזה מה שהם טוענים. אני לא יודע למה לא שילמו לי עד היום.

דוד סיפר כי צילם תמונות בזירת האירוע אך אלה אינן בידיו מאחר ונמסרו לחברת הביטוח, וכאשר נשאל אם פנה לקבלן לצורך הצגתן במשפט השיב "לא פניתי, אני לא צריך".

כאמור, עדותו של דוד לא הייתה אמינה בעיני. התרשמתי כי דוד מתחמק ממתן תשובות מלאות, וכאשר נוח לו הדבר משים עצמו כמי שאינו בקיא בהליכים ושם מבטחו באחרים. אינני מקבל כי דוד "אינו יודע" מדוע לא קיבל את הפיצוי המגיע לו למרות שחלפו ארבע שנים מאז התאונה ו"יש לי את עורכי הדין שמטפלים בזה". דוד אף לא ידע כי הוא זכאי לקבלת פיצוי מהנתבע מס' 1 נגדו ניתן פסק דין זה מכבר.

ש: בתיק הנוכחי הוגשה בקשה למתן פסק דין, אתה יודע שיש פסק דין נגד מי שנסע מאחורה?
ת: לא, אני לא יודע.
ש: אם היית יודע לצורך העניין שמגיע לך כבר 50,000 ש''ח לפני שנה ו- 5 חודשים, היית מבקש לפעול נגד אותו נתבע נוסף ?
ת: איך אני יכול לבקש ממנו את הכספים? לא ידעתי על זה.

התובעת מס' 1 (להלן: "מורן") אשר הרכב רשום על שמה, למעשה לא ידעה לספר דבר על המקרה:

"אני יודעת שהייתה תאונה, מעבר לזה בעלי לא משתף אותי... הוא לא הודיע לי שהייתה תאונה, לא ידעתי לפני המשפט, בעלי מטפל בהכל ואין לי מושג מה קורה. הרכב היה רשום על שמי אבל זה בעלי. הוא אמר לי שהייתה תאונה רק לפני המשפט, ידעתי שיש היום משפט. לא יודעת לומר מתי הוא הודיע לי על התאונה ואני לא מודעת לנסיבות התאונה".

ובחקירה נגדית השיבה:

ש: ביום התאונה, נכנס בעלך הביתה ללא רכב, לא מעדכן אותך בפרטים?
ת: לא.
...
ש: מפנה אותך לטופס ההודעה שמסרתם לחברת הביטוח, ישנה חתימה של הנהג וחתימת המבוטח. המבוטח זו את. שתי החתימות שונות, אחת מהן שלך?
ת: לא. זאת לא החתימה שלי.
ש: את יכולה לומר מתי את כן יודעת שמתרחשת תאונה? כי בפועל אין רכב בבית.
ת: לא יודעת להגיד, הוא אמר שהייתה תאונה, הכניסו למוסך, אין לי מושג מעבר לזה. אני פחות נוהגת ברכב. באמת שאני לא זוכרת להגיד.
ש: כמה כלי רכב יש ברשותכם?
ת: זה היחיד.
ש: האם ביקשת להתעדכן מה קורה עם הכספים עם הרכב הזה?
ת: לא.

אף עדותה של מורן אינה מעוררת אמון. העדה נשמעה בפניי כ – 4 שנים לאחר האירוע, אך למרות זאת טוענת כי עד אותו מועד לא טרחה להתעדכן בפרטים ולא התעניינה מדוע זמן כה רב אין הם זוכים לקבל את כספי הפיצוי בגין התאונה ובגין אובדן רכבם היחיד . התרשמתי כי העדה מנסה להרחיק את עצמה מהמקרה בכדי שלא להישאל שאלות "קשות" מבחינתה אשר תתקשה לתת עליהן תשובה.

כאמור, הנתבע מס' 1, חאג', לא טרח כלל להתגונן כנגד ההליך ולכך עוד אתייחס בהמשך. אולם גם גרסתו שלו באשר לאירוע אשר לכאורה מחזקת את גרסת התובעים, מעוררת סימני שאלה רבים. מצאתי גם את עדותו כלא אמינה וחסרה ביותר:

"לא יודע איך, לא שמתי לב שהם עומדים... לא שמתי לב שהם עומדים, רמזור אדום ולא שמתי לב. ואז אני רואה שדפקתי את הבחור ... תיקנתי את זה רגיל. לא זכור לי בכמה תיקנתי, בערך ב-6,000 ש''ח, בן דודה שלי עשה לי את זה.
קיבלתי לפני שנתיים משהו רשום מחברת הביטוח, שאני חייב הגנה, הלכתי לעו''ד והוא אמר שאני לא חייב להגיש ואמר שיש לי חברת ביטוח. אני זוכר שדיברתי עם הסוכן לפני שנתיים בערך. אמרו לי שאני לא חייב".

כאשר התבקש להשיב לשאלות והרחיב באשר לנסיבות התאונה לא יכול היה חאג' למסור פרטים של ממש –

ש: העמדתם את כלי הרכב בצד כי חסמתם את הצומת?
ת: לא זכור לי.
ש: זכור לך בערך כמה זמן לקח להחליף פרטים?
ת: רבע שעה משהו כזה.
ש: רבע שעה, אתה לא זוכר אם אתם עומדים בנתיב או זזים?
ת: באמת לא זכור לי.
ש: אתה מוסר לנו שאתה סוטה לנתיב השמאלי משני הנתיבים והרכבים נמצאים בנתיב הימני, בסוף התאונה אתה חוסם את השמאלי והם את הימני.
ת: יכול להיות שהזזתי את הרכב, אני לא זוכר אבל הכביש היה פתוח.
ש: מישהו מהרכבים הנוספים הזיז את הרכב?
ת: לא זוכר.
ש: ראית איזשהו רכב שנגרר מהמקום?
ת: לא.
ש: ראית אנשים נוספים שמגיעים לזירה?
ת: לא.
ש: הרכב הראשון פנה אלייך באיזשהו שלב?
ת: לא.

אף עדותו של המעורב השלישי בתאונה, נג'ם , לא הייתה אמינה בעיני. נג'ם חזר על הגרסה הכללית לפיה נפגע רכבו מאחור, אך לא ידע להציג מסמך או תמונה כלשהם, ואף לא נתן לכך הסבר מניח את הדעת.

ש: לך יש תמונה מהמקום?
ת: לא.
ש: אומרים שלא הייתה תאונה. ככה טוענים. אתה יכול להראות לנו תמונה? כולם מצלמים בזמן תאונה.
ת: זה היה מזמן. צילמתי וזה נמחק.
ש: גם כשהיה בית משפט ואמרו שהתאונה לא אמתית, לא הבאת תמונה. אתה העדת?
ת: לא. בזמן הדיון דיבר איתי העו''ד ואמר שסידר את הכל.
ש: מהיום שהייתה התאונה, לא רצו לשלם לך וידעת מההתחלה שאומרים שהתאונה לא הייתה אמתית. יש לך מסמך להראות, תלונה במשטרה, תמונה? הלכת לבית חולים? שנדע שהייתה תאונה.
ת: כל הניירת אצל העו''ד.

דוד סיפר כי הזעיק למקום התאונה את אחיו רונן אשר לדבריו " הגיע והתקשר לשרבל". אולם רונן עצמו סיפר כי כלל לא הגיע למקום עצמו ואת השיחה לשרבל עשה הרבה קודם לכן "לא הגעתי לרמזור, רמזור לפני. אחי יצא לרמזור והתקדם אליי. לא ראיתי את התאונה, הוא התקדם אליי לכיוון היציאה".

ש: איזה מניעה הייתה לך לנסוע עוד 500 מטרים?
ת: אמרתי לו להתקרב שאעשה פרסה.

אף עדותו של מר עזאם שרבל הותירה עליי רושם שלילי, של אדם המתחמק ממתן תשובות מלאות ונכונות:
"התקשר אליי אח של דוד ואמר לי על התאונה, ביקש שאעזור לו ואקח את האוטו. משכתי את האוטו משם, אני זוכר. הייתה תאונת שרשרת, 3 מכוניות, אני מכיר את האוטו ג'טה, נכנס בו בחור מהכפר עם במוו כסופה ומאחורה אוטו מסחרי, ברלינגו... כשהגעתי הנהגים היו שם והחליפו פרטים... אח שלו אסף אותו אני חושב ואני לקחתי לו את האוטו. לא טיפלתי באוטו, אני לא מכונאי. רוני דיבר איתי בטלפון, הוא בא לקחת את אח שלו, היה פקק אז אח שלו חצה את הכביש והלך אליו. אמרתי שאקח את האוטו למוסך ואז נדבר.
שאר המכוניות אני לא יודע איך נסעו משם, לא ראיתי אף גרר או משטרות. לא יודע אם הייתה ניידת, לא היו פצועים. לא צילמתי את המקרה, אני לא מתעניין. חבר שלי ביקש שאעזור, לקחתי את האוטו ולא מעניין אותי שום דבר אחר. הגעתי עם חבר למקום, הקפיץ אותי למקום".

אני סבור כי בנסיבות אלה, כאשר עדויות התובעים היו חסרות, חלקיות ובלתי אמינות, כאשר הם נמנעו מהבאת עדים רלוונטיים וכאשר נשמעו עדים אלה, מטעם ההגנה, לא היה בכך כדי לחזק את גרסת התביעה, המסקנה היא כי התובעים לא עמדו בנטל להוכח תביעתם.

אולם אף מעבר לאמור לעיל, אני סבור כי בחינת כלל הראיות והתנהלות בעלי הדין מעלה סימני שאלה נוספים אשר מחזקים את המסקנה כי דין התביעה דנן להידחות.

התנהלותו של חאג, הנתבע מס' 1:

חאג' לא טרח להגיש כתב הגנה וסיפר "קיבלתי לפני שנתיים משהו רשום מחברת הביטוח, שאני חייב הגנה. הלכתי לעו"ד והוא אמר שאני לא חייב להגיש ואמר שיש חברת ביטוח. אני זוכר שדיברתי עם הסוכן לפני שנתיים בערך. אמרו לי שאני לא חייב". חאג' לא סיפר מי הוא אותו עורך דין ואיזה בירור ערך כאשר הגיע למסקנה שאין צורך בהגשת הגנה: " ככה אמר לי".

להשלמת התמונה יובהר כי מלכתחילה ניתן פסק דין בהעדר הגנה כנגד שני הנתבעים עוד ביום 18.9.2017. בהמשך הגישה הנתבעת בקשה לביטולו, וזה אכן בוטל – בהתייחס לנתבעת בלבד – בהחלטת כב' הרשמת הבכירה (כתוארה אז) ספרא-ברנע, ביום 13.11.2017.

ביחסים שבין דוד לחאג' עולים סימני שאלה לא רק מהתנהלותו של חאג' אשר לא טרח להגיש הגנה, אלא גם מהתנהלותו של דוד, אשר בא-כוחו אף הצהיר "אני לא אפעל נגדו. הוא מכיר בתאונה ולכן לא הגיש כתב הגנה אבל אני טוען שיש כיסוי ביטוחי". מדברים אלה של ב"כ דוד עולה לכאורה כי קיים שיתוף פעולה בין דוד לחאג', בין ישירות ובין באמצעות עורך הדין, אשר יודע מראש את גרסת חאג' ומתחייב שלא לפעול כנגדו.

התנהלותו של דוד בהקשר זה אינה סבירה. המדובר בתביעה לסכום משמעותי בגין אובדן גמור לרכב. איזו סיבה יכולה להיות לדוד שלא לפעול לקבלת המגיע לו מחאג' אשר פגע ברכבו? הדבר לא מובן ולא ניתן לכך כל הסבר.

הקשר בין דוד לנג'ם:

גם במישור היחסים בין דוד ונג'ם מתעוררים סימני שאלה. שני אלה סיפרו כי אין כל היכרות ביניהם, אולם דוד פנה לעורך דין שמשרדו מרוחק ממקום מגוריו על פי המלצתו של נג'ם. יובהר כי עורך הדין הנ"ל אינו מי שניהל את ההליך בתיק זה, אלא מי שהגיש את התביעה אשר נמחקה לבית המשפט בנצרת.

ש: איך אתה מגיע לאותו עו''ד? באיזה דרך? אתה מהקריות.
ת: אותו עו''ד לקחתי מהבחור שדפקתי אותו מקדימה.
ש: שבינך לבינו איך היכרות מוקדמת?
ת: אין... זה ברגע התאונה, אמרתי לו מה עושים, הוא אמר לי קח פרטים של העו''ד, הוא יטפל לך בזה.

תמוה בעיני כי מיד לאחר האירוע ימליץ אדם למי שפגע ברכבו על עו"ד מסוים ותמוה כי ההמלצה תתקבל. אולם התמיהה גדולה שבעתיים כאשר אותו "ממליץ" טוען ומעיד בבית המשפט כי כלל אינו דובר עברית.... . נג'ם התייצב לדיון הראשון וטען כי אינו יכול להעיד מאחר ואינו דובר עברית, ולפיכך נשמע בדיון השני בעזרת מתורגמן. בדיון זה חזר נג'ם והדגיש כי אינו דובר עברית, אך לא הצליח לתת הסבר כיצד תקשר בלא כל בעייה עם דוד בזירת האירוע:

ש: אם אתה פוגש אותי ברחוב, תדע לתקשר איתי?
ת: לא.
ש: סיפר לבית המשפט אותו נהג הג'טה, שדיבר איתך והוא מדבר בעברית ואתה במקום דיברת איתו ונתת לו פרטים של עו''ד נסיר. זה נכון?
ת: כן.
ש: איך דיברתם אם אתה מדבר ערבית וצריך מתורגמן?
ת: רגיל. דיברנו בעברית, הסתדרתי.
ש: למה הדבר הראשון כשיצאת מהתאונה, הצעת לו את עו''ד נסיר? זה לא דבר מקובל.
ת: כי אני לא מבין בדברים האלה ומסרתי את זה לעורך הדין. המלצתי לו על העו''ד, אני מכיר את העורך דין, הוא מהכפר שלנו, אנחנו חברים.

הנזק לרכבו של נג'ם:

מעבר לדרך התנהלותו ועדות חסרה באשר לנסיבות התאונה, אף באשר לנזק לרכבו מעלה עדותו של נג'ם סימני שאלה. העד סיפר "אני תיקנתי את הרכב במוסך, לא זוכר איזה, בנצרת. היו כמה דיונים והעורך דין אמר שסיים את העניין וקיבלתי את כל הכסף, מדובר ב-37,000 ש''ח על תיקון האוטו".

ש: יש לי מסמכים של השמאי שלך, הוא הוריד את הרכב מהכביש. מציג אישור מדו''ח השמאות. איך אתה מספר שתיקנת והיה נזק קל?
ת: אני לא יודע. אני נתתי את התיק לעורך הדין והוא סיים את זה. האוטו ירד מהכביש. אם אמרתי לפני כמה דקות שהרכב תוקן במוסך בנצרת, לא הייתי מרוכז.
ש: אמרת לבית המשפט שהנזק היה קל ונסעת עם האוטו הביתה. מראה את הנזק שהשמאי צילם, מדובר בנזק קשה, הפח מכופף על הגלגל האחורי, איך נסעת עם האוטו הזה הביתה?
ת: נסעתי.

לעומת דברים אלה סיפר השמאי מר עומרי ג'מאל אשר בדק את הרכב: "הרכב לא היה במצב נסיעה. האוטו הזה אני לא חושב שיכול לנסוע והתנפצו כל הזכוכיות האחוריות, לפי הערכתי המקצועית הרכב היה צריך להגיע בגרר אלא אם זה בקרבת מקום. אין סיכוי שהוא נסע מאעבלין עד נצרת במצב כזה".

אף באשר לשווי הרכב אותו רכב עולות תמיהות לא מעטות מגרסתו של נג'ם . כך השמאי העריך את שווי הרכב במצב תקין בהתחשב בגילו ו"בעברו" בכ – 28 אלף ₪. אולם נג'ם טען כי רכש את הרכב חודשיים לפני המקרה בסכום של 45 אלף ₪ "לא הספיק" לרשום אותו על שמו ולא יכול היה להציג את מסמכי הרכישה. נג'ם לא יכול היה להסביר מדוע שילם סכום כה גבוה עבור הרכב אותו רכש ממגרש כלי רכב משומשים, וזאת כאשר מדובר ברכב לא ייחודי, נפוץ ובנקל ניתן למצוא דומה במחיר נמוך בהרבה.

נג'ם אף סיפר כי למעשה לא טיפל כלל בעניין אלא מסר הכל לעורך דינו אשר אף מימן עבורו את שכר השמאי.

ש: הרכב הזה שנסעת בו, זה נכון שהוא בבעלות מישהו אחר?
ת: אז קניתי את זה מחדש, היה רשום עדיין על שם המוכר.
ש: איך אתה הגעת לשמאי עומרי ג'מאל?
ת: העו''ד סידר הכל.
ש: אתה שילמת כסף לשמאי? או שהעו''ד טיפל בזה?
ת: העו''ד.
ש: איפה הרכב שלך נבדק?
ת: במוסך, אני לא זוכר, מוסך בנצרת.
ש: כשבא השמאי, היית לידו בזמן שבדק את האוטו?
ת: לא.
ש: ז''א מרגע שהיה האירוע לא טיפלת בכלום.
ת: לא, רק העו''ד.

משמעות הסדר הפשרה עם נג'ם:

כפי שהובא לידיעתי בידי ב"כ הצדדים, נג'ם קיבל פיצוי חלקי במסגרת הסדר פשרה בהליך בינו ובין הנתבעת מס' 2 בבית משפט אחר. ככל הנראה, כפי שעלה מדברי ב"כ הנתבעת הוסכם לשלם סכום של 50% מגובה הנזק לתובע שם. אין הכרעה שיפוטית בהליך הנ"ל ובוודאי שאין מעשה בית דין. הומלץ לצדדים לנסות להגיע להסדר דומה להסדר בהליך הקודם, אך הדבר לא עלה בידם ומשכך הובאה המחלוקת להכרעה. מטבע הדברים, בתביעה מסוג זו מדובר ב"הכל או לא כלום", ומשהגעתי למסקנה כי הכף נוטה באופן מובהק לטובת הנתבעת, אין בידי אלא לדחות את התביעה והעובדה כי במסגרת הליך דומה הסכימה הנתבעת מס' 2 לשלם חלק מסכום הפיצוי אינה רלוונטית יותר מאשר העובדה כי באותו הליך וויתר התובע שם על חלק מדרישתו.

התנהלותו של רונן, אחיו של התובע:

כמפורט לעיל, רונן סיפר כי אחיו, התובע, התקשר אליו להודיע לו על האירוע, והוא הגיע במהירות לאספו מהמקום ואף התקשר לחברו שרבל לטפל בהעברת הרכב למוסך. עם זאת, רונן מספר כי לא טרח להגיע למקום האירוע להתרשם מהנזק ולפגוש בחברו שרבל, אלא ביצע "פרסה" בצומת הסמכוה למקום.

התנהלותו של רונן מעוררת מספר סימני שאלה. ראשית, אין זה סביר כי אדם "המוזעק" לזירת תאונה בה היה מעורב אחיו ואף לוקח על עצמו לטפל באירוע עבורו, אינו טורח כלל להגיע עד למקום עצמו, אלא מעדיף לבצע פרסה בצומת הסמוכה. שנית, דוד סיפר בעדותו כי נסע לאעבלין "לערוך קניות" לפי גרסת חוקר הביטוח אמר לו דוד כי נסע לקנות ירקות וטיטולים. לא מובן אפוא מדוע לא הגיע אחיו עד לזירת האירוע ולו רק כדי לסייע בידו לאסוף את הקניות מהרכב ולחסוך מאחיו לטלטל אותם עד לצומת הבאה (יוער כי על פי דוח החוקר משנשאל דוד בהקשר זה לגורל המוצרים שרכש, לא ידע להסביר ו"גמגם") .

יותר מכך. טבעי היה לצפות כי רונן יגיע למקום התאונה גם כדי לפגוש בחברו שרבל – אשר אינו מוכר לאחיו דוד - ממנו ביקש לטפל באירוע, אך הוא בוחר שלא לעשות כן כאמור:

ש: אחיך מכיר את מר שרבל?
ת: לא, אני שלחתי אותו אליו.
ש: מה טיב היחסים בינך לבין שרבל?
ת: חברים טובים.
ש: מי מפקיד את המפתחות של הרכב בידי שרבל?
ת: הוא היה שם, אני אפילו לא ראיתי את שרבל, דיברנו בטלפון.

גם באשר לכישוריו של שרבל לטפל באירוע לא נתן רונן הסבר כלשהו למעט העובדה כי אותו שרבל מתגורר בקרבת מקום:

ש: מהיכן אתה מכיר את מר שרבל?
ת: מכיר שנים. יש לי חנות חיות והוא קנה ממני פעם תוכי.
ש: איך אתה יודע שהוא יש לו נגיעה לתיקון מכוניות?
ת: אני יודע שהוא גר באעבלין וביקשתי שיעזור לו בתור חבר.
ש: איך מאדם שחובב חיות מחמד, הוא באמת יש לו את הכלים לסייע לאחיך?
ת: יש לו ידיים ורגליים, הוא יכול לבוא לעזור לו.

"חילוץ" הרכב ממקום התאונה:

דוד הסביר כי מסר את מפתחות הרכב לשרבל, כאמור אדם שאינו מוכר לו כלל, ולא פנה לחברת הביטוח לשם גרירת הרכב ממקום התאונה, מאחר ו"אמרו לו" שניתן להשתמש בביטוח הגרירה רק פעם אחת בתקופת הפוליסה. דוד לא יכול היה לתת פרטים מלאים מי אמר לו את הדברים ומתי, ומדוע לא ערך לפחות נסיון לברר את הדברים במועד האירוע. דוד אף לא הציג את תנאי הפוליסה לביסוס טענה זו.
ש: יש לך ביטוח, ובאותו ביטוח כלול גם ביטוח לגרר, לתאונות ולאיסוף רכבים. אתה בתאונה הספציפית הזו לא עושה שימוש באותו גרר שיש לך מהביטוח, מדוע?
ת: כנראה כי השתמשתי בגרר הזה פעם אחת, אמרו לי שאפשר להשתמש בו רק פעם אחת.
ש: מתי הגעת לתובנה הזו?
ת: זה מה שאמרו לי בביטוח. זה מה שהבנתי מהם.

כאשר נשאל מתי עשה שימוש קודם בגרר במסגרת הביטוח נתן תחילה תשובה מעורפלת ומתחמקת ורק כשהבין שהפרטים ידועים לב"כ הנתבעת נאלץ להרחיב:

ש: מתי השתמשת באותו גרר?
ת: בכביש 6 אז בזמנו. לא זכור לי מתי, אם אתה שואל אותי שזה היה כמה ימים לפני האירוע, אני לא זוכר.
ש: אם חברת הביטוח שלך קיבלנו אינדיקציה שהרכב נגרר 7 ימים לפני האירוע, אתה יכול לשלול את המידע?
ת: יכול להיות שבוע, יכול להיות שבועיים, אני לא זוכר. הרכב שלי נתקע בכביש 6.
ש: משם גררת אותו לאן?
ת: לבית. המוסכניק בא אליי הביתה ותיקן את הרכב.
ש: יש לך קבלות של אותם תיקונים?
ת: לא, לא שמרתי את הקבלות.

גרסתו של דוד כי "לא זכר" שהתקלה ברכב היתה שבוע ימים לפני התאונה אינה סבירה. מעבר לכך,
דוד לא הסביר מדוע הרכב התקול נגרר לביתו ולא למוסך כמקובל ולא יכול היה להציג קבלה בדבר התיקון שבוצע ברכב ואשר לדבריו מדובר היה בתיקון פשוט, בניגוד לטענת הנתבעת כי בפני החוקר מטעמה סיפר כי מדובר היה בתקלה של קריעת רצועת תזמון במהלך נסיעה, תקלה שעלולה להביא לנזק חמור למנוע.

דומה אף כי התנהגותו זו של דוד כאשר מתרחשת תקלה ברכבו המחייבת גרירתו, והוא מעדיף כי הרכב ייגרר לביתו ולא למוסך ומכונאי יגע אליו, אינה מתיישבת עם התנהגותו אחרי התאונה. כאשר הוא הופך לפתע אובד עצות, סומך על אחיו ועל אדם זר, ולא נעזר למשל באותו מכונאי שרק ימים אחדים קודם לכן ביקר בביתו.

גרסת החוקר מטעם חברת הביטוח:

הנתבעת הגישה דוח חקירה של חוקר מחברת "וייצמן יער" אשר העלה לא מעט סתירות ואי התאמות בין גרסאות המעורבים. ב"כ הנתבעת העלה את הדברים בפני העדים אשר חלקם אישרו את הדברים וחלקם הכחישו אותם, וזאת מבלי להשמיע בפניהם הקלטות או ראיות ברורות אחרות.

בנסיבות אלה נמנע ב"כ התובעים מחקירת החוקר על הדוח שערך, ואני מקבל עמדתו כי משקלם של הדברים נמוך. עם זאת, לאור אי האמון בגרסאות העדים האחרים לא ניתן להתעלם לחלוטין ממשקל עדות החוקר באשר לדברים שנאמרו בפניו.

כפי שציינתי לעיל, החקירה מטעם חברת הביטוח לא העלתה "ראיית זהב" בדבר מירמה, אולם מדברים שאמרו המעורבים לחוקר מצטיירת תמונה כי לרכבם של התובעים נגרם נזק זמן קצר לפני האירוע הנטען. נזק זה, עשוי להוות הסבר ותמריץ לנסיונם לקבל את תגמולי הביטוח. דוד טען כי החוקר "משך אותו" לומר כי ברכב התגלתה תקלה חמורה, אך לא הצליח להביא ראייה כלשהי לסתור את הדברים ולהוכיח כי מדובר בתיקון פשוט.

לעומת זאת שרבל אישר כי אמר לחוקר את הדברים שבדוח החקירה, אך לא יכול היה לתת הסבר ממשי לסתירה שבהם:

ש: דיבר איתך החוקר, אמר לך מה עשית עם הרכב של דוידוב? אמרת או שגררת את הרכב או עשית איזה תיקון במקום כדי לנסוע. מה היה?
ת: האוטו היה מגמגם אבל הנענו אותו, הייתי ליד הכפר, המשכנו במהירות נמוכה בשוליים.
ש: אז למה אמרת לו שאולי גררת את הרכב?
ת: בהתחלה אמרתי שאני לא זוכר מה היה לפני שבוע.

מעבר לכל האמור לעיל, הצביע ב"כ הנתבעת על עבר "בעייתי" של העד שרבל ושל השמאים המעורבים בפרשה, וכן הפנה לסתירות נוספות בכל הקשור לחוות דעת השמאי, קבלות עבור תשלומן וכיו"ב. מאחר ומצאתי לנכון לדחות את התביעה לאור סתירות משמעותיות בהרבה, לא מצאתי מקום להיכנס ולדון בטענות אלה.

סיכומו של דבר:

לאחר ששמעתי את העדים בחנתי את החומר שהוגש ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התובעים לא הצליחו להוכיח שהנזק לרכבם נגרם כתוצאה מתאונה כמתואר בכתב התביעה.

העדים מטעם התובעים ואלה שבאו לתמוך בגרסתם, הותירו כולם רושם שלילי ולא נתתי בהם אמון.

אף התנהלות התובעים והמעורבים האחרים באירוע אינה התנהלות טבעית ומעוררת סימני שאלה.

מעבר לכך הצביעה הנתבעת על נסיבות נוספות שיש בהן כדי לערער את התביעה.

לאור כל האמור לעיל התביעה כנגד הנתבעת נדחית.

התובעים ישאו בהוצאות ההליך בסך 6,000 ₪. הסכום ישולם לנתבעת, באמצעות בא-כוחה, בתוך 30 יום מהיום, שאחרת יישא הפרשי הצמדה ורבית כחוק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים מהמצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ' תמוז תשע"ט, 23 יולי 2019.